לא, היטלר לא היה אינטלקטואל במובן המקובל – לא אקדמי, לא פילוסוף, לא מדען, ולא איש רוח בעל תרומה מקורית.
אבל הוא היה אדם בעל יכולות רטוריות, זיכרון חזק, וידע עצמי רחב – שהשתמש בהם באופן דמגוגי ומניפולטיבי.הנה ניתוח קצר ומבוסס:למה לא אינטלקטואל?קריטריון
היטלר
השכלה פורמלית
נשר מלימודים תיכוניים בגיל 16, ללא תעודת בגרות.
מחקר או כתיבה מדעית
אף לא מאמר אחד. "מיין קאמפף" הוא מניפסט פוליטי, לא עבודה אקדמית.
חדשנות רעיונית
רעיונותיו – גזענות, אנטישמיות, לאומיות קיצונית – היו שילוב של דעות קיימות (גובינו, צ'מברלין, ניטשה מעוות).
ביקורת עצמית / דיאלוג
סירב לוויכוח אמיתי, דיכא מתנגדים, שרף ספרים.
למה כן נראה כאינטלקטואל (בטעות)?תכונה
דוגמה
זיכרון פנומנלי
זכר פרטים היסטוריים, צבאיים, טכניים – לדוגמה: ידע מפורט על כלי נשק, ספינות, מבצרים.
קריאה נרחבת
קרא מאות ספרים (גם בבית הסוהר ב-1924): קרליל, ניטשה, שופנהאואר, גתה, היסטוריה צבאית.
רטוריקה מבריקה
נאומיו היו מבוימים, דרמטיים, משכנעים המונים – כמו אינטלקטואל פוליטי.
כתיבה שיטתית
"מיין קאמפף" – 700 עמודים, מבנה ברור, טיעונים (גם אם שקריים).
מה אמרו עליו בני זמנו?אלברט שפּייר (אדריכל ומקורב): "היטלר לא היה אינטלקטואל – אבל היה אוטודידקט מרשים. הוא ידע הרבה, אבל לא הבין לעומק."
יוזף גבלס (שר התעמולה): "הפיהרר הוא גאון פוליטי, לא אינטלקטואל של ספרים."
הרמן ראושנינג (פוליטיקאי שערק): "הוא קרא הרבה – אבל רק כדי לאשר את דעותיו הקיימות."
סיכום ב-3 נקודותלא אינטלקטואל – חסרה השכלה, מחקר, ביקורת, תרומה מקורית.
אוטודידקט מוכשר – קרא הרבה, זכר הרבה, השתמש בידע להשפעה.
דמגוג, לא הוגה – השתמש ב"אינטלקטואליות" ככלי שלטון, לא כמטרה.
במילה אחת:
היטלר היה "אינטלקטואיד" – נראה כמו אינטלקטואל, דיבר כמו אינטלקטואל, אבל לא היה כזה.
