שמתי לב שכשאני ממש פגועה
אני לא מצליחה/יכולה/רוצה לדבר
ופשוט נכנסת ללופ של כניסה למערה שלי..
פשוט מתכנסת פנימה ופגועה עד עמקי נשמתי.
מה זה? ומה עושים?
בעלי ינסה לדבר איתי ואני אשכרה לא מסוגלת...
חסומה. פגועה. כאובה.
אני רואה ברשת שטיפולי שתיקה זה חמור ומתעלל בצד השני, אבל עוד לפני החתונה כשהיה לי קשה הייתי מסתגרת בבונקר של עצמי עד יעבור הכאב/זעם.
כואב לי שהבעל צריך לרדוף אחרי ולחכות שאוכל לדבר. אני מרגישה שזה גורם לי לשנוא את עצמי ולהרגיש עוד יותר רע עם מי שאני.