1. כתב בשם הבעל טורים שהגימטריה של לולב= חיים ושבני ישראל חפצים לקבל חיים אמיתיים בפנימיות שלהם וזה ע"י חג הסוכות, כי בסוכות ה' יתברך מקרב את בני ישראל (רק מעצם זה שנקראים 'בנים לה') אבל בני ישראל מצד עצמם חפצים להתדבק בו ולעשות מעשים טובים וכו' וכו'.. יש שם מהלך ממש יפה על ארבעת המינים- שפת אמת, סוכות תרל"ד.

2. "ויש לומר עפ"י אמרם ז"ל אמרה התורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. וזהו באמת עיקר החירות שניתן ביציאת מצרים לכל איש ישראל שלא יהיה מוטבע בעניני הטבע.

וז"ש בסוכות הושבתי כו' בוציאי אותם שהי' נטיעה בלבבות בנ'י לצאת ממאסר הגוף והטבע להיות בעולם הזה בארעי.. וכפי מה שמתקיםם בכל יש ישראל דירה זו שלא להיות מוטבע בעוה"ז.

כך חל גם עליו שם שמים וסוכת ענני כבוד. ולכן ניתןמזו המצוה אחר יוהכ"פ.. פי' שהוא עדות שלא יתיאשו בנ"י עצמם באחרית הימים כמונו היום בשפל המדרגה.

עכ"ז צריך איש ישראל להאמין כי בימים אלו יוצא מאפילה לאורה. כי לא יוכל איש ישראל להיות נטבע לגמרי בטבע. וזהו בסוכות הושבתי כמ"ש. כי בדורות הללו חביב ביותר לפניו ית' מצות סוכה. שקראן בזוה"ק צלא דמהמנותא".. (הערה על שפת אמת סוכות, תרל"ב: תרמ"ד ד"ה 'איתא בגמרא')

1. נראה לי שלולב קשור ליוסף ולמידת היסוד , שמכונה בתנ"ך בדרך כלל בשם "חיים"

2. יש את העניין שאדם יוצא מהבית והתקרה שהוא בוטח בהם מפני הגשמים בכוחי ועוצם ידי, ועובר לסוכה שרק עושה צל אבל לא מגנה מפני גשמים, ובכך פותח את עצמו לתלות בה' ויציאה מהסגירות של הטבע, ולהנהגה מוסרית בה אם נהיה זכאים לא יהיה גשם בסוכות ואם לא אז יהיה. כמו ארץ ישראל שהגשם תלוי בזכות שלנו , לעומת מצרים שהמים זורמים שם תמיד בהנהגה טבעית שלא תלויה במוסר. וזה שמחתו של עם ישראל שהוא פתוח לה' ומסיר את מסכי הטבע. בניגוד לאומות שרע להם לצאת מהטבע ולכן בועטים בסוכה כשמתברר שהיא לא מגנה עליהם מפגעי מזג האוויר, בעוד ישראל יוצאים בענוה כי גם אצלינו גם בפתיחות למעל הטבע אין עניין לסבול ומצטער פטור מהסוכה  

במקרה הזה, השינוי ל"ממשפחתי ומבית אבי" נועד להחמיא למשפחת בתואל ולגרום להם להסכים

א. וזה מצדיק לשקר?

ב. בעניין המחלוקת שלנו האם הדרך ארץ בבראשית קשורה ישירות להווצרות עם ישראל - האם השינוי בין ארצי ומולדתי למשפחתי ובית אבי הוא מקרי? ולמה ה' דאג לעשות נס לאליעזר שדווקא מישהי ממשפחת אברהם תשאב ראשונה? והאם אליעזר לא למד מהנס משהו?

ג. למה התורה חוזרת פעמיים על הסיפור שאורך עשרות פסוקים, כאשר אנו יודעים שגופי תורה נכתבו בקצרה אך "יפה שיחתן של עבדי אבות". כאשר עיקר השינוי בפעם השניה הוא השינוי ממולדתי למשפחתי

ד. מרש"י על פי המדרש אפשר ללמוד שאחרי נס המעיין אליעזר מבין שאשה ליצחק תלקח דווקא ממשפחת אברהם. כי רשי מפרש את דברי אברהם בתחילת הפרשה והיית נקי מאלתי - קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. אבל אליעזר בסוף הפרשה אומר "ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל" רשי - ואקח ליצחק אשה מבנות ישמעאל או לוט

ה. בשם מי הרעיון שכתבת?

כרגיל אין לי עניין בוויכוחים

שמעתי וקראתי את המהלך שהזכרתי הרבה. כמדומני מופיע גם במכתב מאליהו

לפי רשי והמדרש אומר לאליעזר שאם לא ייתנו לך בארם נהריים אז קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא ולא אומר לו קח מבנות לוט או ישמעאל? ולמה בסוף הפרשה רשי אומר שאליעזר אומר שיפנה ללוט או ישמעאל ולא שיפנה לשאר ארם נהריים?

במפרשי רשי. על המדרש עצמו לא קשה, כי בבראשית רבה כתובה רק הדרשה על לוט וישמעאל

כי אז יוצא שדוד ממש צאצא של אנשי סדום.

לתשובה, פלוטית או עירית, לא?

ולכן הסתכלה אחורה לראות מה קרה לבית אביה

(אבל לפי מדרשים אחרים היא הסתכלה לראות מה קרה לבנותיה שנשארו, אז אולי הם חולקים)

לפי התרגום ירושלמי היא גם עתידה לחיות בתחיית המתים

אז אני מניח שאפשר להוציא את אותו מסר מכאן - שאפילו מסדום יצא משהו טוב. אומר המדרש: 'קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות' - שתי מציאות, רות המואביה ונעמה העמונית. 'מצאתי דוד עבדי' - היכן מצאתיו? בסדום.

"מצאתי דוד עבדי" בסדום מצאתיו

הרמב"ן אומר

ומעניין עם עירית.מלשון עיר

אם יוצא לכם להפגש תמסור ד"ש

על שם אדם רשע זה רק אם האדם מוזכר בשמו בתנך.  כאן זה במדרש לא בתנך. מן הסתם זה לא שמה האמיתי, אלא כוונת חזל לומר שסדום היתה העידית של ארץ ישראל. שהרי עידית זה הקרקע הכי משובחת

בפרקי דרבי אליעזר (למשל) עירית, בתנחומא (למשל) עידית

מתוך בראשית רבה פרשה ע, סימן י”ט:

«…למה נקרא שמו ‘לבן הארמי’? — שהיה מלובן ברמאות».  

מתוך פירוש רש"ר הירש (על פרשת ויצא):

(מתוך “ויצא | לבן שמו ונבלה עמו”)

«…לבן הארמי אינו רמאי סתם, אלא רמאי צבוע, שנוהג ברשע ומכסה בלשון חלקות. אם נשפוט אותו על פי דבריו — הרי “לבן” שמו, ואם נשפוט אותו על-פי מעשיו — הרי “נבלה” עמו.»

ומכאן :

ויצא | לבן שמו ונבלה עמו | תורת הר עציון

גם שמו הפרטי של לבן זכה להידרש.[26] כך למשל דורשים חז"ל על הקשר בין 'נבל' ל'לבן':[27]

"אמר ר' סימון הוא נבל הוא לבן, הן הן האותיות, מה לבן היה רמאי, אף נבל היה רמאי"  (מדרש תהלים [בובר] נ"ג)

אין זה יוצא דופן שדרשות שם ידרשו את השם בהיפוך של סדר האותיות, כפי שהבחין ר' יוסף בכור שור:[28]

"וְנֹחַ מָצָא חֵן – צחות לשון העברי, בעברי: להפוך אותיות השם על אדם טוב – לטובה, ועל אדם רע – לרעה, כמו 'וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע' (לח, ז) - היפך האותיות של 'ער' ל'רע', וכאן: 'נח' ל'חֵן'" (ר"י בכור שור ו', ח)

אך גם אם הכתוב מבקש לדרוש כי 'לבן' הוא 'נבל', יש לשאול מדוע לבחור במדרש שם שהוא הפוך, לא רק מבחינת סדר האותיות אלא גם מבחינת המשמעות של המילים?[29]

ייתכן שהכתוב מבקש לומר שמה שהופך את לבן לנבל יוצא דופן הוא הפער השיטתי בין דבריו הנעימים והטובים לבין מעשיו הרעים והחמדניים. כדברי משלי:

"כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל-חָרֶשׂ שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב-רָע: בִּשְׂפָתָיו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה: כִּי-יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל-תַּאֲמֶן-בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ"  (משלי כ"ו, כג-כה)

יעקב, שגם שמו נדרש כקשור למרמה ("הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" -כ"ז, לו), מוצא את עצמו מתמודד עם 'אחיו ברמאות' (כדברי המדרש בו פתחנו). אבל לבן הארמי אינו רמאי סתם, אלא רמאי צבוע, שנוהג ברשע ומכסה בלשון חלקות. אם נשפוט אותו על פי דבריו – הרי 'לבן' שמו, ואם נשפוט אותו על פי מעשיו – הרי 'נבלה' עמו.

🤦‍♀️

שזכור לי גם כן מפעם, שגם תהיתי על איזה משהו מסוים, לא זוכר אם זה היה פסוק שלם או חצי פסוק או בכלל... אם זה היה משהו מהמקרא עצמו או איזה אמירה של חז"ל..

בקיצור.. זכור לי שלא מצאתי שום מקור לזה למרות שזכרתי שזה קיים בודאות. אבל כאן.. כאן זה יותר גרוע כי כאן אין לי ספק שזה אמור להיות נמצא. ועובדה גם שיש פה את הזוהר שמצטט את זה.

הפכתי הכל, חיפשתי באתר דיקטה.. אפילו בתוכנה שיש לי במחשב. וכלום.. 

חשבתי לעצמי אולי כמו שהזוהר ערבב בין שני פסוקים.. אולי צריך לחפש כל מילה בנפרד. ועדין לא מוצא זכר לזה בינתיים.

אני מתחיל לחשוב שזה באג בסימולציה של היקום... (ככל שאני מקליד על זה יותר ויותר.. אני שואל את עצמי האם יתברר שאני עושה מעצמי צחוק? או שאחרים קוראים את זה עכשיו וגם כן תוהים לעצמם מה קורה פה)

@חסדי הים אתה בטוח תדע מה קורה פה. אבל כל מי שיעלה תשובה .. יבורך.

לגבי המילה "ושנאת" מצאתי את : ראה אויבי כי רבו ושנאת חמס שנאוני .. (תהלים כה יט)

כלומר המילה חמס מצד אחד כמו שהזוהר כותב, והמילה "ושנאת" גם כן נמצאת כאן. 

אבל אין את המילה "בסבת" בכל התנ"ך כולו. שזה בעצם "בסיבת" בכתיב חסר. 

לא יודע מה הולך פה. זה כאילו הזוהר ערבב מספרים פסוקים ביחד .. לפסוק שלא קיים. מצד שני.. איפה המילה הבסיסית שכן אמורה להופיע ולא משנה באיזה פסוק .. המילה "בסבת". המילה הזו זכורה לי היטב ככתובה בתהילים.. ואפילו באופן די דומה למה שהזוהר מזכיר.

גם אם לא בתהילים (מה שזכור לי בוודאות) אז עדין מספר אחר בנביאים או כתובים..

שתי הצורות לא נמצאות בתנ"ך . לא "בסיבת" בכתיב מלא ולא "בסבת" בכתיב חסר. אני משוכנע שקראתי את המילה הזו כחלק מפסוק במשך עשרות שנים בתהילים. ואם לא שהזוהר מזכיר את זה .. אפילו רק אם נקח את המילה האחת הזו... הרי שהייתי בהלם מוחלט שזה לא נמצא. אבל הינה יש הוכחה שיש לזה איזכור מסוים.

משום דרשת "הכינו לפעמי", "כפף נפשי" בסבת חמס ושנאת חנם, "כרו לפני שיחה" וגו'.

כאילו תוך כדי הפסוקים משולב הסבר

זה בדיוק מה שחשבתי עליו גם כן. אבל... גם אם ניקח שזה לא פסוק אלא כחלק מרצף ה"דיבור" בהסבר של הזוהר.. עדין.. למה זכור לי שהמילה הזו כתובה בתהילים.. 

הרי כשהזוהר אומר "בסבת".. הוא מתבסס על לשון מקראית. לשון שזכורה לי היטב מתהילים.

מה כתיב? רומה על השמים אלהי"ם וכו' משום דרשת הכינו לפעמי כפף נפשי (ולמה?) -- בסבת חמס ושנאת חנם ... ואז המשך הפסוק: כרו לפני שיחה וגו'...

או שאפשר ש"בסבת חמס ושנאת חנם" דבוק לסוף הפסוק "כרו לפני" .. כאילו יש נקודה אחרי "כפף נפשי".......... בעצם זה ההסבר היותר נכון..

אבל זה עדין לא מסביר את המילה הספציפית שהזוהר בוחר להשתמש בה. והיא המילה בסבת.. או סיבת.

לי אישית זכור שיש איזה פסוק שהמילה הזו משתלבת בו. לאף אחד זה לא זכור כך? אני מניח שבשבילך זה לא קיים.. חח.. אבל אני תוהה אם גם לשאר.....

גם מלשון הזוהר זה מוכח.. הוא לא רק אומר "בסבת חמס" הוא ממשיך "ושנאת חנם" .. כלומר הוא לוקח שתי מילים שכן כתובות בפסוק אחר (ושנאת חנם). מוכח שגם הכותב.. ידע שזו תצורה של פסוק. כלומר המילה בסבת לקוחה כאילו מפסוק כלשהו.

שהמילה "חמס" והמילה "ושנאת" לקוחות מפסוק אחר לגמרי: תהלים פרק כה יט.

להבדיל מהפסוק שאתו הזוהר פתח שזה בכלל תהילים פרק נז.

כלומר הכל נמצא בתצורה כזו או אחרת בתהילים.. כל המילים. חוץ ממילה אחת. בסבת..

חפירה רצינית עשיתי פה. לא יודע אם מישהו הצליח לא להתבלבל מכל הפרטים.

לי נשמע שזה הרבה יותר פשוט ממה שאתה חושב.. הוא כותב משום דרשת אז אמורות להיות מילות קישור כדי להסביר..

יש הרבה מזמורים עם סבוני וסבבוני,

אולי זה מתחלף לך עם סיבת.

אני רואה שהוא שם נקודה. לאמור: בסבת חנם ושנאת חנם .. כרו לפני...

האם אני מבלבל את המילה בסיבת עם סבבוני? לא נראה לי 😄

הזוהר נאמן עלי כמי שלא בוחר מילים סתם. רואים בוודאות שהוא לקח מילים מסוימות שקיימות בפסוקים שונים לגמרי ויצר תרכובת מהם, גם אם נגיד שזה רק "דברי הסבר" והוא לא התכוון לצטט פסוק. משמע מכאן שהמילה בסבת אכן לא לחינם מופיעה. 

טוב.. נחכה לעוד ניקים שיגיבו נראה מה יש להם להגיד על זה. אם שואלים אותי... באג במטריקס של היקום. אבל לכי תדעי..

לכאורה, מה יש לי להתווכח? זה לא קיים בתהילים, ולא בתנ"ך כולו. משמע מי שטועה הוא לכאורה אני. ואני מנסה לטעון שזה עדין קיים.. וזה לא. אני רק שואל האם רק אני זוכר שזה קיים אם לאו... וזה ניקים אחרים יגידו. את בטח לא זוכרת שזה קיים בתהילים כי עובדה שאת טוענת הפוך. אבל אולי מישהו אחר חושב כמוני וזה כן זכור לו.

אולי יש קשר כלשהו? לא יודע. מה שבטוח זה שאם אני טועה (ואני טועה לפי כל העובדות) אז המוח שלנו.. זה דבר מתעתע בצורה בלתי רגילה. פשוט אי אפשר לסמוך עליו.. בכלום. ואנשים עוד מנסים להבין ולחקור בדברים נשגבים יותר.. 

והמילה 'סבה' ו'סבת' מופיעות בזוהר כמה פעמים, למשל בפרשות שמות כי תשא ופנחס. המילה עצמה לקוחה מספר מלכים

אני מנחש שהמצלול של "סיבת חמס" מזכיר לך מילים אחרות מספר תהילים, אולי "שנאת חמס" שהזכרת

מצאתי משהו אבל בדברי הסבר על הזוהר ולא בזוהר עצמו. לגבי לקוח מספר מלכים?.. אין מצב. אני עשיתי סריקה של כל התנ"ך כולו בכמה דרכים שונות.

בפיוטים ובספרים החל מימי הגאונים השימוש במילה התפשט יותר ויותר

אולי זה קשור איכשהו לפיוט כלשהו שזכור לי או ממקור אחר? אולי..

אבל עד לפני כמה דקות.. אלמלא שחיפשתי ומצאתי שזה לא קיים... הייתי שם המון כסף שזה כן קיים בתהילים.

משום מה הקונסטלציה הזו של חיבור בין המילה סיבת לבין המשך כלשהו.. זכור לי כאילו קראתי את זה עשרות פעמים או יותר נכון מאות פעמים במשך חיי בתהילים.

הזוהר דורש שבעקבות החמס שעשו דור המבול השכינה כביכול הסתלקה מהארץ, וזה הכוונה שהארץ נשחתה

והוא מביא הוכחה מתהילים: דוד אומר לשכינה שתסתלק מהארץ כי היא מלאה חמס - "רומה על השמים אלוקים" (=סלק שכינתך) כי "רשת הכינו לפעמי כפף נפשי" (=יש חמס ושנאת חנם)

אין ספק בכך. הובהר שזו הסיטואציה.. שאלו דברי הסבר של הזוהר ולא ציטוט פסוק. אבל אי אפשר להתעלם מכך שהוא גרם כביכול להבנה שגויה כביכול מדובר בפסוקים. כי "ושנאת חנם" לא מופיע בתנ"ך.. אבל "ושנאת חמס" כן.

מוצאו של תחש

כא. בזוהר נאמר כי "אמו של ישמעאל ילדה את תחש, ומצדו של אברהם בא" (תרומה דף קמ"ז ע"ב). אולם בתורה מפורש כי תחש הוא בנו של נחור (אחיו של אברהם) מפילגשו ראומה (בראשית כ"ב, כ"ד). זהו בלבול גנאלוגי מהותי המערבב בין משפחות.

בלבול בין פסוקים: באר שבע וצוער

כב. הזוהר (בהעלותך קנ"א ע"א) מפרש: "על שמיה אתקרי הדא הוא דכתיב (שם כא) "על כן קרא שם העיר באר שבע", אע"ג דהאי בירא אתדבק ביצחק דכתיב "ויקרא אותה שבעה". כאן, הזוהר משלב פסוק המתייחס לבאר שבע ("על כן קרא שם העיר באר שבע" - בראשית כ"ו, ל"ג) עם לשון פסוק המתייחס לעיר צוער ("על כן קרא שם העיר צוער" - בראשית י"ט, כ"ב). זהו שילוב תמוה של פסוקים ממקומות שונים ובהקשרים שונים.

"ויקם" במקום "וירץ"

כג. הזוהר מביא דיון בין רבי יצחק, רבי חזקיה ורבי ייסא בנוגע לפסוק "וירא לוט וירץ לקראתם", ומשווה זאת לפסוק "וירץ לקראתם מפתח האוהל" אצל אברהם, כדי להוכיח שלוט ראה שכינה (חלק א', ק"ו ע"ב). אולם, בפסוק המקורי (בראשית י"ט, א') לא נאמר "וירץ", אלא "וירא לוט ויקם לקראתם". הזוהר משנה את לשון הפסוק שלוש פעמים במאמר רצוף, כדי להתאים אותו לדרשה.

טעות בזיהוי נביא: דוד ואלישע

הזוהר כותב: "כגוונא דדוד דאתמר ביה "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה"' " (תיקוני זוהר, תיקונא שתין ותשעה - דף קי"ט ע"א). אולם, פסוק זה מתייחס בכלל לאלישע הנביא (מלכים ב', ג', ט"ו), ולא לדוד המלך. זו טעות בזיהוי אישיות מרכזית מן התנ"ך.

העתקה מן הרמב"ם עם שיבוש משותף

כד. בזוהר (ויקרא כ"ג) נאמר: "אמר ר' יהודה זמין קודשא בריך הוא לגלאה רזין עמיקין דאורייתא בזמנא דמלכא משיחא, בגין ד'מלאה הארץ דעה את יי' כמים לים מכסים' (ישעיהו י"א, ט'), וכתיב (ירמיהו ל"א, ל"ג) "ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואת רעהו לאמר דעו את יי" כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם' ". הדברים כמעט זהים ללשון הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ט', הלכה ב'), שם נאמר: "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח... לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר (ישעיהו י"א, ט') "כי מלאה הארץ דעה את ה"', ונאמר (ירמיהו ל"א, ל"ג) "ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו". לא רק שהתוכן זהה באופן מחשיד, אלא שגם שיבוש הפסוק בירמיהו ("ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה'..".) זהה בשני המקורות: הן בזוהר והן ברמב"ם הקדימו "אחיו" ל"רעהו". דמיון זה, במיוחד בשיבוש, מצביע על תלות של הזוהר במקור מאוחר יותר כמו הרמב"ם.

בלבול בשמות ה' ומידותיו

כה. בזוהר (בראשית נ"ח ע"ב) מובא לשון הפסוק "לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ", והוא נדרש על מידת הדין המצוינת בשם "אלקים". אולם, בפסוק עצמו (תהילים מ"ו, ט') נמצא דווקא שם הוויה (י-ה-ו-ה), שהוא שם של רחמים, ולא "אלקים". זוהי טעות בזיהוי שם ה', אשר עליו נבנית הדרשה.

כו. טעות בהקשר פסוק: מפרים לאדם

הזוהר כותב: "אילון קשרין עילאין ברזא דכל אדם דעליה כתיב "כל אחוריהם ביתה" (חלק ב', רמ"ד). אולם, הכתוב המקורי (מלכים א', ו', כ"ט) מתייחס ל"כרובים" ו"תמורים" בבית המקדש, ומתאר את "הפרים" שחקוקים שם, ורק עליהם נאמר "כל אחוריהם ביתה", ולא על אדם. זהו עיוות של פסוק והקשרו.

כז. שיבוש פסוק: "אזניך פקוחות"

בזוהר (חלק ג', ק"כ, אדרא) נאמר: "ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפיא עלוי דכתיב "להיות אזניך פקוחות' ". נראה כי עיוות את הפסוק המקורי: "עתה אלהי יהיו נא עיניך פתוחות ואזניך קשובות לתפילת המקום הזה" (דברי הימים ב', ו', מ'). יש הנוהגים להסיר שערות מהאוזניים בשעת התפילה, כמנהג המבוסס על הבנה זו בזוהר, אף על פי שהפסוק המקורי שונה.

כח. טעות בפסוק משלי: "בחסד" במקום "בצדק"

בזוהר שמיני (מ' ע"ב) מובא: "כתיב (משלי כ"ה) "הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי הגו רשע לפני מלך ויכון בחסד כסאו". בחסד ולא בדינא". אולם, בפסוק המקורי בספר משלי (כ"ה, ה') כתוב: "הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו", ולא "בחסד".

כט.  חירם מלך צור

הזוהר מביא שחירם מלך צור עשה עצמו אלוה, כפי שכתוב ביחזקאל כ"ח, ב', ושלמה המלך החזיר את חירם בתשובה (חלק ג', ס"א ע"א). בכך, הזוהר מערבב את חירם מלך צור שהיה בתקופת יחזקאל (סוף תקופת בית המקדש הראשון) עם חירם שהיה בימי שלמה, כארבע מאות שנה לפני כן.

"נשיאי ישראל" במקום "בתולת ישראל"

ל. הזוהר כותב: "דכתיב "ואתה בן אדם שא קינה על בתולת ישראל", ודורש זאת על כנסת ישראל (ויקרא ו' ע"א). אולם, זהו שיבוש של הפסוק בספר יחזקאל י"ט, א', שכן לשון הפסוק היא: "ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל". שוב, שינוי מהותי בלשון הפסוק המשנה את משמעותו.

בלבול בין אירועים שהתרחשו בימי אלישע

לא. במאמר הבא המופיע בספר הזוהר התבלבל בין שני אירועים שהתרחשו בימי אלישע. וכך הוא כותב: "מי צרר מים זה אלישע שריפא המים ביריחו. בשמלה בכח שמלתו של אליהו.." (זוהר חדש מגילת רות דף מב ב). על-פי התנ"ך אלישע ריפא את מי יריחו במלח ולא בשמלה שנאמר: "ויאמר֜ו אנשי העיר֙ אל־אלישע הנה־נא מושב העיר֙ ט֔וב כאשר אדני ראה והמים רעים והארץ משכלת: ויאמר קחו־לי֙ צלחית חדשה ושימו שם מלח ויקח֖ו אליו: ויצא֙ אל־מוצא המים וישלך־שם מלח ויאמר כה־אמר ה' רפאתי֙ למים האלה לא־יהיה משם ע֖וד מות ומשכלת: וירפ֣ו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר" (מלכים ב פרק ב). הזוהר התבלבל עם אירוע אחר שבו הכה אלישע את הירדן בעזרת אדרת אליהו והמים נחצו הנה והנה.

פסוקים שלא כתובים כלל בתנ"ך

לב.  בספר הזוהר מובא המאמר הבא (פרשת פנחס רמט א): "באותו זמן, כה אמר ה' לרועים הפושעים בי. ואומר, (יחזקאל יג, ט) ואל אדמת ישראל לא יבאו. ואלו הם רועי הצאן, פרנסי הדור" הפסוק "כה אמר ה' לרועים הפושעים בי" אינו מופיע בתנ"ך.

לג. בספר הזוהר נכתב המאמר הבא: "אתמר כה אמר י"י למזבחים ולמקטרים לככבים ולמזלות ולשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר לא צויתי.." (תיקוני הזוהר תיקון סו, דף צז א). ובהמשך הוא מצטט שוב פסוק זה: "ובגין דא אתמר עלייהו כה אמר י"י למקטרים ולמזבחים לככבים ולמזלות ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי..". "אמר לו: מה זה למזבחים? אמר לו: לכל דמות היו עושים, שנוטלים בהמות או עופות כפי אותו המזל והיו זובחים עליהם, וזהו למזבחים, והיו מורידים אותם ומדברים מהם, והיו עושים רצונם, והיו משתחוים להם ומאמינים בהם". הפסוק " כה אמר י"י למזבחים ולמקטרים וגו'"

אינו מופיע בתנ"ך.

ועדיין, לפני שמישהו יילך לשם - כל הטעויות הללו (ככל שאכן ישנן) לא נגעו ולא פגעו במעמדו, במקומו ובקדושתו של ספר הזוהר. דיון אחר.

אגב, סעיף כ''ה ברשימה הנ''ל קצת מצחיק אותי, וזה בניין אב לחלק נכבד מהרשימה הזו ואכמ''ל 

ויתחלפו גרסאות וטעויות.. בגמ' ובמשנה יש, וזה עוד פחות נלמד ולכן פחות תוקן

רק שאת הזלזול שבמקור המסואב הזה לא לעניין להביא לפה

אכן חז”ל אומרים (במדרש וברש”י על בראשית כ"א, י"ב):

“כל אשר תאמר אליך שרה – שמע בקולה”

ומכאן למדו ששרה גדולה מאברהם בנביאות.

אבל זה לא אומר שהיא ידעה את כל פרטי העתיד, אלא שנבואתה הייתה מדויקת וברורה יותר, או שהיה לה רוח קודש עמוקה יותר. נביא לא יודע כל דבר - אלא מה שה’ מגלה לו.

בפסוק (בראשית י"ח, י"ב):

“ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדני זקן”

חז”ל מסבירים בכמה דרכים:

•פשט: היא צחקה כי זה נראה לה לא טבעי, כמעט בלתי אפשרי - היא כבר חדלה מלדת.

•רש”י: היא צחקה בלבה, לא בזלזול אלא בתמיהה פנימית.

•רמב”ן: שרה לא ידעה שהאורחים הם מלאכים- חשבה שהם נביאים או אנשים צדיקים, ולכן לא הבינה שדבריהם נבואה ודאית מאת ה’.

•ספורנו: שרה לא צחקה מתוך כפירה אלא מתוך השתאות – איך אפשר שהטבע ישתנה?

אז האם שרה ידעה שיהיה לה בן?

אחרי דברי המלאכים – כן, היא כבר הבינה.

אבל לפני כן - היא לא קיבלה נבואה ישירה על כך, ולכן צחקה כשהשמעה לראשונה.

רק מאוחר יותר, כשה’ דיבר במפורש (בראשית י"ח, י"ג–י"ד), היא הבינה שזו גזֵרה אלוקית ממש - ושם כבר אמונתה שלמה.

למה ה’ כביכול “נזף” בה?

“ויאמר ה’ אל אברהם: למה זה צחקה שרה…”

•נזיפה חינוכית – ללמד שגם ספק קטן בנבואת ה’ אינו ראוי למדרגה כזו.

•כבוד לאברהם – שרה לא דיברה בגנותו (“ואדני זקן”), אך ה’ שינה את דבריה (אמר “ואני זקנתי”) כדי לשמור שלום בית.  ללמד כמה חשוב השלום.

•מבחן אמונה - שרה נבחנת אם אמונתה שלמה גם כשהבשורה נראית בלתי אפשרית.

אמנם יש לי אח התרחד לפני שנים, אבל אני לא מבין בדינמיקות שאתה מתאר. על פניו הייתי אומר לך לא ללכת על זה כי החששות גדולים מהיתרונות שאתה מתאר (בספקנות רבה, יש לומר) - במיוחד שאתה מתאר את עצמך כאדם שאינו קוטל קנים באגם. האם עיקר התועלת מצידך תהיה במעמד שלך וביכולת שלך ללמד תורה? עד כמה אתה "תסבך" את עצמך אם תרצה להפסיק את הלימוד? לי זה נשמע שהדינמיקות הפנימיו. של המגזר הן יותר הנושא בשאלה שלך, אבל זה דבר שהציבור שלנו באופן כללי, ואני באופן אישי (כביכול כי אחי הוא חרדי) פחות נוכל להביע עליו דעה. זו רזולוציה אחרת.

דבר ראשון, אני לא אדם מוכר בשום מקום, ברוך ה'

הרעיון של חברותא הוצע כשהייתי בחור צעיר ולא באמת היה לי זמן, וגם זה היה משהו חריג. לקבוע איתו במצבי היום חברותא זה בדרך כלל פריבילגיה של יחידי סגולה אבל לא משהו לא קיים

(כמובן זה לגמרי שלך, אם לא שייך אז לא)

אני לא רואה אפשרות שזה יהיה משהו נדיר או חד פעמי או נתון לשינוי.

זה לא סותר שהקשר בינינו קיים אבל מרוחק, עם מדי פעם קצת דיבורים והתכתבויות. זה המצב בכל מקרה ולא על זה שאלתי.

הוא יהודי מבוגר תלמיד חכם גדול,

עם נסיון חיים וחכמה שרוצה ללמוד איתך תורה.

אז אולי הוא משתמש בך לקבל עוד פרסום לעצמו? למה הוא צריך אותך? ונניח וכן, זה לא מה שאתה מנסה לעשות? לקבל דרכו פרסום וכבוד, לפרסם את לימוד התורה שלך? אולי את האדמוריות שלך?

אה, סליחה, אצלך זה לשם שמים ואצלו חלילה זה בשביל להאדיר את אדמוריותו?

נשמע נוטף תחושת עליונות והתנשאות קרה.

שהוא ילמד אותך? מה פתאום.

ב"ה אתה הרי רחוק מהתפיסות החרדיות ואתה לומד אחרת ואתה כבר לא צריך את זה.

מה קרה לכבוד לבני אדם ולתורה? 

הוא לא השתמש בשמות, הוא עצמו לא מזדהה בשם, ופורום ערוץ 7 הוא מקום עם תפוצה מעניינת אבל בעיקר שולית.

אז מאיפה מגיעות נסיונות ההאשמה שלך וההתנפלות עליו? הוא כותב במפורש שהצד הראשון בשאלה זה החוכמה שהוא יקבל מאותו רב, אז מאיפה ההאשמה המרושעת שלך שהוא כביכול אומר ש"שהוא ילמד אותך? מה פתאום"?

לא אהבת את השאלה, את. יכול להגיד. אבל לטפול על מישהו באשמות כל כך חסרות בסיס ונטולות רציונל, כאשר הטקסט של הפותח פרוש לפנינו, זה חוצפה ממדרגה ראשונה. תתבייש.

רק להוסיף על הסנגורעה שלך, שגם כשכתבתי ש*אולי* זה לא יחכים אותי, הסברתי באופן מפורש שזה בגלל שאותו רב לא מכיר את אישיותי באמת ושתחומי העניין שלנו שונים. ממש לא חלילה לזלזל באותו רב גדול.

יש עוד דברים שניתן להאיר את תשומת ליבה של המשיגה היקרה, אבל באמת הדברים שנאמרו מדגישים את הכלל, שהקריאה הייתה קצת שיפוטית ולא נכונה אפילו ברמת הבנת הנקרא.

הנקודה פה היא תחומי העניין

אם אין לך השפעה ציבורית, נשמע לי מוזר מאוד שהוא ישקיע כ"כ לצרף עוד מישהו בקהילה.

נשמע לי יותר שהוא הכיר אותך כמישהו שאהב ללמוד תורה וכו', ודווקא בגלל שהוא מבין (לפחות במידה מסויימת) שאתה נמצא במקום שונה ממה שהיית אז, הוא רוצה לעזור לך להמשיך להיות קשור ללימוד.

אפשר לנסות לקבוע חברותא לעיתים רחוקות, לבוא בראש פתוח להפגש עם משהו קצת שונה בתחומי עניין ובסגנון, לא להרגיש מחוייב לקבל את כל מה שהוא אומר, או מאויים על ידי מה שהוא אומר.  את מה שתרצה לקבל ממנו תקבל, את מה שלא לא. אין מן הסתם טעם להתווכח איתו על דברים שאתה לא מסכים איתו, או להציג בהרחבה את דעותיך בנושאים נפיצים.

הוא לא מאוד משקיע בזה... פשוט יש לו השפעה עליי מהרבה כיוונים אז הוא דיבר עם כמה אנשים שידברו איתי, כל זה ביחד לקח לו 5 דקות

בהנחה שהמטרה היא להרחיב את שורות החסידות, אז ההנחה היא שהוא קורא ככה להרבה אנשים וחלקם נהנים מזה ואכן נכנסים לסוג של קהל מעריצים שלו (בתור רב חשוב, יש לו כבר מזמן ובלי קשר לכלום, מספר אנשים כאלה. לגבי העבר הרחוק, אני משער שמדובר באמת בתלמידי חכמים שלמדו אצלו והתפתחו). וככה מגיע עוד אחד ועוד אחד, וכ"יד לוחצת יד", אותם פרוקסי מתכבדים בו ובדיעבד הם מכבדים אותו - וככה זה מגדיל את ה"חסידות" שלו.

כאמור אני לא בטוח שזו המטרה שלו, אולי הוא באמת חושב שניתן ללמד ולהחכים אותי וכו', אבל עדיין אני מסופק לגבי מחיר/סיכון מול תועלת של זה.

הבן אדם הציע לך חברותא וכמעט כתבת על זה ספר

שאלתי כי זה משמעותי עבורי, ודווקא כחרדי אתה יכול להבין שאם מחר אתה מקבל פנייה מהרב עמר ללמוד איתו חברותא, סביר שתשקול את זה בכובד ראש. זה לא סתם חברותא. הרב עמר הגדול מפנה אליך שעה-שעתיים בשבוע, וכנראה גם אתה תוכל להתהדר ולהתפתח כחברותא של הרב עמר (כמובן שאני כותב כאן שם לדוגמה; אין שום קשר לסיפןר שלי).

אז שאלתי, היו כמה הצעות כאן והגבתי להן.

לדעתך אני לא בסדר שאני מסביר את עצמי? אשמח באמת להבין...

עד כדי כך שברור לי שאתה לא מתכוון ללמוד איתו וכל הדיון מיותר.

בשלמא אני, שבאמת אובד עצות בין שתי אפשרויות מאוד משמעותיות לעתידי, מובן למה אני נכנס ומקשיב ומסביר וכו'.

אבת כתה  שהכל ברור לך ואתה יודע את העובדות לעומקן לפני אחרי ותוך כדי, למה אתה טורח להיכנס ולהגיב? בשביל זה להירשם עוד פעם מחדש?!

אני לא יודע מה המצב, כי אני מאוד מסופק (אגב די קיבלתי החלטה, ואשתף כשייצא).

אבל אם יודע בדיוק מה המצב, בוא תספר לנו בדיוק ובאופן מפורט, איך זה התחיל, מה חשב כל אחד, מה קרה בכל רגע במציאות ובמחשבות של כול הצדדים המעורבים, מה המטרות והפרקטיקות של כל המעורבים, מה הולכת להיות ההחלטה ומה תהיה התגובה של הצד השני, ואיך כל זה ישפיע על העולם כולו.

יאללה, כולי אוזן!

לא מחקתי את מה שכתבתי, אבל כן פוטר אותך מהתייחסות. מרגיש לי ששוב אנחנו משחקים ב"בחדרי חרדים".

כאן מבחינתי, יש פשטות וכנות וישירות. אין לי עניין להתיפייף ולהתנצח, בשביל זה יש פורום אחר שהזכרתי לעיל את שמו. לך לשם ותמצא הרבה פרטנרים משועממים שבמקום לנתח את דעת אביי באיזו סוגיא עמוקה, עסוקים בלנתח איזו מימרא של מישהו כבר שכח שאמר; אולי ככה יתכבדו קצת בקלונו של מישהו.

אני לא שם ונראה לי שכך רוב הכותבים כאן. אין לי עניין להתנצח איתך (ולפחות במקרה הזה, בכנות אני לא מבין מה אתה חושב ומה אתה אומר והטם יש קשר בין הדברים). לשמחתך עברתי את הגיל הזה.

ביי!

לכמה חברותות כאלה, עם אנשים שלא קשורים אליו בלאו הכי, יש לו זמן?

כתבת שיש לו קהילה גדולה, לא נשמע לי סביר שהוא משקיע בצורה כזו בשביל הסיכוי שעוד כמה אנשים בודדים יצטרפו לקהילה.

ותודה עליה!

כמובן שאם מכירים את הסיפור עצמו, יותר מבינים את התמונה המלאה. ובכל מקרה, אחת הטענות ששמעתי, שפשוט אותו רב הזקין והאציל את רוב תפקידיו לאנשים אחרים (מדובר בניהול של כמה ארגונים דתיים גדולים, שחלקם חובקי עולם), ולכן הוא אכן נהיה מאוד פנוי...

הוא מחפש חברותות.

אבל גם כך, לא נשמע לי סביר שהוא עושה את זה בשביל הגדלת הקהילה. 

אם רעבעל'ע שמתאמץ לגרד מניין, היה לומד חברותות כדי לצרף אנשים לקהילה, הייתי אומר שזו השקעה משמעותית מצידו .

אבל עבור רב מוכר עם קהילה גדולה, שכבר מזדקן, להשקיע כך בצירוף מספר קטן של אנשים, זה נשמע בלתי סביר בעליל.

יש שיטות הרבה יותר מקובלות לפרסום ציבורי.

אגב, ייתכן שה'חסידות' זו מבחינתו דרך לשמר את המוסדות, כאשר הם מנוהלים על ידי אנשים אחרים. על ידי ה'חסידות' הוא משאיר את המוסדות תחת ה'מותג' המוכר, וגם  יוצר קבוצת אנשים שהמוסדות חשובים להם.

בכל מקרה הותשתי מלהסביר את כל האירוע, וזה גם לא ממש משנה.

תודה רבה על החשיבה בכל מקרה

לצערי אני בעצמי לא למדתי ולא הוסמכתי להורות, בדגש על הלכות שדורשות שימוש.

יתכן שאם אכנס לנישה הזו אולי אמצא את עצמי גם לומד ומשמש את אותו רב (יש לו שיעורים מסודרים ובטח גם שימוש, לרוב מאן דבעי), אבל לא על זה מדובר כעת.

ואתה זוכר, גם אם לא נבחנת עליהם בצורה מסודרת, אז אפשר להפיק הרבה תועלת מלראות איך פוסק הלכה לוקח את הדברים האלה ומשתמש בהם למעשה, [ובפרט כשאפשר לדון איתו בדברים ולקבל ממנו הסברים]. 

זה באמת חשוב מאוד.

בגדול ההחלטה שלי, פשוט להגדיר את התהיות שיש לי ולפנות לאחד החברותות של אותו רב לאורך השנים ולשאול אותם מה דעתם.

השאלה מי בוחר את הנושא הנלמד אכן מאוד חשובה ואולי היא מה שבעיקר יכריע אם כדאי מאוד או שאין טעם.

תודה שעוררת את תשומת ליבי!

לגבי אחד איני יודע, לגבי 2, הנשמה לא "נוצרה מנשמותיהם" הנשמה קיימת ועומדת למעלה ומחכה לזמן שלה לרדת, ההורים בשעת הזיווג מלבישים עליה צלם, הצלם הזה יש בו כח לטוב ולמוטב(בעקבות ההתקדשות או הזלזול של ההורים במצווה ח"ו)להשפיע על הרוחניות ומתוך כך בהכרח גם על הגשמיות של האדם בעולם הזה. הכל בספר של הרב מאיר אליהו מרכבות קודש..לגבי איך הנשמה עצמה נוצרת במרום זה בחלקים א' ו-ב' של הרב בסדרת הספרים "מעשה מרכבה" שעוד לא זכינו להם 

אבל הרב שלך מביא אותך לעולם הבא, וההורים לעולם הזה.

העובדה שנעלם מכל אדם מיהו באמת, מבססת את הבחירה החופשית שלו. זה לא באג, זה פיצ'ר.

עם זאת, אחרי עבודה מאומצת אפשר להיחשף בצורה יותר ברורה לרבדים הרוחניים של האדם. אבל נתחיל קודם בהיכרות עם הנפש והרוח לפני שנגיע לנשמה...

אם תיאורטית עולים למעלה בטיסה אז רואים את הקימור של כדור הארץ. כמובן זה משל כאן שהחזיק את כל כדור הארץ כביכול בידו (ולכן פסלו מלכים מחזיקים בידם כדור רמז לשלטונם בעולם)

מי שנוסע לצפון הרחוק רואה שהימים קצרים משמעותית והשמש נמוכה בחורף ומבין שכדור הארץ עגול. אבל דווקא אלכסנדר כבש לכיוון מזרח לא לצפון דרום אז זה לא שייך.

זה יותר הגיוני כשאמריקה לא קיימת

איך זה קשור לכדור? זה לא הכוונה שהיבשת בצורת מטבע, אלא שהעולם הוא כדורי כלומר כדור הארץ, עם הים שבתוכו

הנה בתלת מימד, באדיבות gemini

(רק שלא אמור להיות הפרש גובה כזה בין האוקיינוס לאדמה. בחתך זה יותר טוב במובן הזה)

מזל שיש גיפיטי תלת מימד😅 חבל שלרשי בציוריו לא היה

את הגמרא שכותבת קערה שם, עד להסבר שלך

תוס' ע"ז מא

להבנתי שהעולם ככדור והים מקיף את כל היבשות, כמו קערה שעוטפת את מה שבתוכה