שלום לכל חברי הלוחמים
הגיבורים, שנכנסים כל כניסה מחדש לעזה, משאירים את החיים ואותם מאחור, שמוותרים כל רגע על החיים מאחור בשביל החיים בעתיד. שנלחמים בשביל המשפחה, החברים
אלו שלא יודעים מה עובר עלינו, כי הכל טוב, נכנסים יוצאים, ויש גם יציאות נורמליות, כבר לא מתרגשים מכניסה, זה כבר לא מעניין...
אז לכל אלו שהמשיכו למרות כל זה, זה מוקדש לכם.
מוקדש לכל מי שהחיים נעצרו לפני תקופה ולא מצליחים להמשיך קדימה.
זה לא שאני רואה פלשבקים, או מתעורר בלילה מזיעה
סתם נתקעו החיים
מוקדש לכל אלו שסתם ככה באמצע ישיבה עם החברים, שואלים את עצמם מה אני עושה כאן
ופתאום כל החברים כבר לא מענינים
מוקדש לכל מי שפתאום ככה בלי סיבה נופלת עליו שחורה, וואחד שחורה, שפשוט אין חשק לכלום
אפילו לא לישון או לאכול פשוט כלום
מוקדש לכל מי שרק מנסים לברוח כל הזמן, לטייל הכי רחוק, לעלות לצפון ליום אחד, לנסוע לים כל רגע, או אלה שרק רוצים לשתות, לתת לאלכוהול קצת לסמם אותם
מוקדש לכל אלו שכבר אין שאיפות ורצונות בחיים, כאילו יש דברים קטנים, שלא תופרים אותך בשמירה, שאתה יוצא לבית, אבל כבר אין חלומות, שהחלום הכי גדול זה להשתחרר
מוקדש לכל אלו שמוכנים לבכות כדאי להרגיש לבכות בהתחלה שהם לא מרגישים כלום ואז לבכות מהתרגשות שהם הצליחו לבכות.
כי כבר המוות לא מרגש
פשוט אדיש
נכנסתי לתוך בועה גדולה של אדישות, שאנשים חושבים שאם הם ילכו לתאילנד או לעבוד בערבה זה יעזור להם
אז לכל אלו
תדעו שיש פיתרון וזה לא גזרת גורל. וכולם מרגישים ככה
ויש חיים אחרי המוות
המוות של הנפש
אולי היא נסדקה אולי נשרטה אבל היא עדיין אצלנו
אל תפחדו לפנות
יש לנו עוד חיים ארוכים
חבל שנשרוף אותם





