יכול לעזור להתפתחות טובה של התינוק ונראה לי מצאו גם קשר לרמות איטלגנציה גבוהות

מעבר לזה... לא חושבת שצריך לרדוף אחרי זה

לדעתי אי אפשר להפוך אותם למחוננים.

זה לא תורשתי בהכרח אבל זה גנטי (מולד)

מצד שני

היה איזה אבא סובייטי שעשה ניסוי כזה על בנותיו בתחום השחמט, קראתי על זה פעם

הן יצאו גאונות שחמט וקטפו פרסים וכאלה.

מצד שני זה מה שהן נשמו מגיל לידה, אבא סובייטי בכל זאת..

ברור שיש תוצאות להשקעה

בתכלס? בשקט אני חושבת לעצמי

שמי שמוכשר ומעל הממוצע לא זקוק לכל הפיתוח הזה

ומי שמתחת לממוצע הפיתוח שהורה רגיל נורמלי נותן לילד שלו לא יהפוך אותו למחונן

וגןם, כאמא לילד מחונן- זה כל כך מאתגר, שבחיים לא הייתי עושה את זה לעצמי בכוונה.

גנטי הכוונה בדי.אנ.איי של האדם. משהו שנולדים איתו.

תורשתי זה גן שעובר מההורים. לא כל הגנום שלנו מגיע מההורים (חלק כן..) 

הגנים שעוברים בתורשה, מדור לדור נקראית תורשיים. גנטיים זה כל הגנים, השאר שנולדים איתו- ולא קבלנו מההורים אלא מתנה מד'.

באופן כללי רמת משכל היא מולדת. אפשר לפתח כישורים, אפשר לתת סביבה מיטבית יותר או פחות (יש מושג כזה של פיגור סביבתי- ילד שנולד עם יכולות, פוטנציאל גנטי תקין, והסביבה הלא תקינה גרמה לו לעיכוב התפתחותי)  

אתגרים בגידול ילדים מחוננים? קודם כל לפתח ילד שהוא חריג זה קשה. הוא שונה. יש לו אתגרים רגשיים, חברתיים, משתעמם מהר. יש לו שאלות רבות שאני לא יודעת לענות אליהן-

כללית נוצר מצב שהיות והוא מחונן ואני לא (אני לא טיפשה בכלל, אפילו חכמה מהממוצע, אבל הוא חריג בפער) הוא משיג אותי בהרבה דברים.. זה לא תקין ולא בריא נפשית להתפתחות.

חנה התפללה על שמואל שיהיה איש בין אנשים. לגדל ילד מחונן כאיש בין אנשים- זה מאד מאד קשה. 

אני מאמינה שלא לזה התכוונת, וןבכל מקרה זה לא ישים להפוך ילד לכזה.

התכוונת לשאול איך מפתחים ילדים?

בגדול, אוהבים אותם. מדברים איתם. לעודד שאלות סקרנות ולמידה ולא לסתום פיות (וואי כמה זה קשה! ) להסביר, לעודד לבדוק ולחקור בעצמם.

כשילד שואל אותי שאלה אני לא רוצה לענות לו אלא קודם כל לשאול אותו מה הוא חושב, ומאיפה לדעתו נוכל לקבל תשובה. בצורה כזו החשיבה שלו מתפתחת.

זה לא יהפוך אותו למחונן אבל זה כן ישפשף לו כישורים קוגנטיביים.

וכמובן, לשים לב לנטיות ליבו ובמה הוא חזק- ולעודד אותו גם שם.

(על פי הידע וההבנה שלי, לא ידע מקצועי).

בגדול את כל הגנום שלנו אנחנו יורשים מההורים, חוץ ממוטציות שנוצרות לפעמים.

אבל בגדול כשאומרים שמשהו הוא תורשתי, הכוונה היא לתורשה שעובדת בצורה פשוטה - יש תכונות שנמצאות על גן ספציפי, ולכן התורשה שלהם מאוד ברורה.

בדרך כלל זה מדובר בהקשר של מחלות (דומיננטיות או רצסיביות) שאפשר ממש לבדוק אם הן קיימות או לא, ואם יש נשאות שלא מתבטאת אבל יכולה לעבור לדור הבא (במחלות רצסיביות). אבל זה יכול להיות גם קשור בכל מיני תכונות שהן לא מחלות, שעוברות בתורשה בצורה ברורה.

לעומת זאת, כשאומרים שמשהו הוא גנטי - הכוונה שהוא מולד ולא תלוי בסביבה, מה שאומר שהוא כן מופיע בגנים באיזושהי צורה (וסיכוי טוב שזה כן הגיע מההורים, גם אם אצלם התופעה הזו לא קיימת - לרוב אלו דברים שנראה שחוזרים על עצמם במשפחה המורחבת, או שמופיעים באותה צורה אצל תאומים זהים), אבל התורשה של זה לא לגמרי ברורה, כי זה קשור לאוסף של גנים שמשפיעים על זה.

יש גם תופעות גנטיות שהם בכלל לא תורשתיות, כמו תסמונת דאון, שהיא תוספת של כרומוזום, וכמעט בכל המקרים זה בעיה ספציפית שנוצרה בתהליך החלוקה של הביצית (או תא הזרע) ולכן אין סיבה שיראו יותר תופעות כאלו באותה משפחה.

מקווה שדייקתי. אפשר לתקן אותי אם משהו שכתבתי לא מדוייק...

לכל אדם יש 46 גנים 23 מאביו ו23 מאימו, אין גנים שלא מגיעים מההורים.

מנגד לסביבה יש בהחלט השפעה כמו שכתבת לממש או לא לממש את הפוטנציאל במלואו.

השילוב של ילד שנולד להורים עם גנטיקה של מחוננים שיוצרים עבור גם סביבה של מחוננות בהחלט יוביל באופן גבוה למחוננות או ליכולות קוגנטיביות גבוהות

ו"תורשתי" למיטב הבנתי מתבטא במקרים של מוטציות וכשלים גנטיים. למשל, תסמונת דאון היא גנטית, אבל לא תורשתית (לא יודעת אם יש מרכיב תורשתי כלשהוא שמשפיע על הסיכויים... אבל העיקרון).

כלומר, מה שכתבת בתוכן נכון, אבל הכותרת אינה מדויקת. 

95% מהטריזומיות (בכללן תסמונת דאון) הן חופשיות,כלומר לא תורשתיות.

יש 5% שכן.

במבחן הגנטי היבש, כזה שבודקים בבדיקת דם, באמת ההבדל בין גנטי לתורשתי הוא כמו שכתבת.

אבל אם לא מדברים על מבחן גנטי יבש אלא על הביטוי הפנוטיפי של הגנים, כלומר איך בסוף הגנים האלה באים לידי ביטוי, אז יש עוד רובד שצריך לשים אליו לב.

העובדה שגן מסוים קיים לא אומרת שהוא בהכרח יבוא לידי ביטוי ויגרום למצב או תכונה מסוימים.

למשל, ייתכן שאדם נושא גנים שמעלים את הסיכון לאוטיזם או למחוננות או להומוסקסואליות או לשמאליות וכיוצ''ב.

הגנים עצמם תורשתיים, אבל האוטיזם והמחוננות וכו' כשלעצמם לא תורשתיים במובן הישיר, כי הביטוי שלהם בפועל תלויים בגורמים סביבתיים והתפתחותיים.

כלומר יש כאן נטייה גנטית תורשתית, אבל לא גזירה גנטית מוחלטת.

זו אחת הסיבות שבאותה משפחה יכולים להיות הורים מחוננים וילדים לא מחוננים (או להפך), כי גם אם הגנים תורשתיים זה לא אומר בהכרח שהביטוי הפנוטיפי שלהם יהיה זהה.

בקיצור,

אפשר לומר שמחוננות היא גנטית אבל לא תורשתית. כי יש לה מרכיב גנטי, אבל זה לא שאם יורשים את הגנים האלה (שהם עצמם כן תורשתיים) אז המחוננות עצמה גם בהכרח תעבור.

כך גם לגבי מצבים אחרים עם מרכיב גנטי, כמו אוטיזם והומוסקסואליות וכו':

הגנים תורשתיים, אבל המצב עצמו לא. אי אפשר להגיד שאוטיזם זה תורשתי, גם אם הוא נגרם בגלל גנים.

א. גנטי ותורשתי זה לא אותו הדבר. תורשתי זה הגנים שקיבלנו מההורים, גנטי זה כל ה-dna שלנו. אמנם את כל הגנים קיבלנו מההורים, אך בכל אדם יש מספר מסוים של מוטציות ושינויים גנטיים. רובם לא מזיקים, חלקם הקטן מזיקים. כלומר תיאורטית גם אם אדם מסוים היה מצליח להפרות את עצמו, לילדיו לא היה dna זהה לשלו במאה אחוז.

ב. יש עשרות אלפי גנים, לא 46. את כנראה התכוונת לכרומוזומים, וגם את זה צריך לדייק:

יש לנו 23 זוגות כרומוזומים (למעט מקרים מיוחדים), כאשר כל זוג כולל בתוכו עותק אחד מהאמא ועותק אחד מהאבא.

היוצאים מן הכלל הם כרומוזומי המין, בהם גברים מקבלים מכל הורה כרומוזום אחר ולא העתקים שונים של אותו הכרומוזום.

הרוב בו היה שאלות במתמטיקה לא?

ואני רואה הרבה הורים בעיקר במגזר הכללי

שעושים הכל לתרגל שהילד שלהם יהיה מחונן

מאבחן את הילדים הכי מוכשרים בשכבה

זא הנתון הוא יחסי ולכן יש מה לתרגל.

(ברור שביחס מי שמתרגל הכי הרבה יש לו יתרון)

זה ממה שהבנתי (הבן שלי עוד לא בגיל)

והוא יחסי לכל מי שעלה לשלב הזה. לא תרגלתי כלום מעולם. לא עם המחוננת לא עם אלה שיצאו מצטינים ולא עם אלה שלא עברו את המבחן. לא רואה כל כך בשביל מה. נתתי להם להבחן כי סקרן אותי חדעת אם הם מחוננים. בפועל תכניות המחוננים באזור שלנו הן חילוניות( ניסינו שנה אחת ולא היה מוצלח. ועוד שנה פתחו תכנית לילדים דתים שנסגרה).  לא כל כך רואה מה התכניות האלה נותנות  נחמד לדעת שהילדה מחוננת . בעיני זה רק נתון. היא לא טובה בעיני משום ילדה אחרת. טוב לדעת שה' נתן לה הרבה שכל. בעזרת ה שתשתמש בו לטובה. מבחינתי זה נתון כמו שיש ילדה מוכשרת בציור, ככה היא נולדה, כדאי לפתח , לא רואה ענין בלפתח את זה בכח. אז המבחן נועד לאתר את הילדים האלה, אין שום ענין לפי דעתי להתאמץ כדי להיות בהגדרת מחוננת. יותר נכון להתבונן מה הכשרונות שה' נתן לילדה שלל ולפתח אותם ולא לנסות לדחוף אותה להיות מחוננת. 

אבל אפשר להבין. לומדים תכנים מעניינים בכיף.

(אבל באמת אין עניין לדחוף ילד סתם לתוכנית. אפשר לשלוח לחוגים ולפתח כשרונות בלי קשר).

והלוואי שהיינו משקיעים בפיתוח כל הכישורים.

ילדה שטובה בציור ולא מפתחים את זה כי זה 'סתם'- זה עוול בעיני

זה ממש חשוב לתת לילד מרחב מאפשר לפתח את הכשרונות שלו גם אם הם לא מתמטייים

סתם שואלת מתוך סקרנות 

יש חוברות לימוד מיוחדות?

לק"י

לקראת מבחני מחוננים תרגלנו קצת תרגילים שיש בחינם, כדי שהילד יכיר את סגנון השאלות.

גם אני הייתי ככה

אצל הבת שלי זה אחרת למשל

מחוננים זה סל ענק חוץ מחכמה.

אני יודעת שזה תורשתי. אבל כנראה שלא רק.

זה פשוט צורת חשיבה אחרת.

לק"י

לנו יש גם וגם בבית.

אני כן חושבת שאפשר לפתח ילדים, ולתת להם למצות כשרונות. יש עוד הרבה חוץ משכל. והעיקר שיהיה להם טוב.

במבחנים... 

הילד השלישי על הספקטרום

הרבה פעמים אלה גם ילדים עם בעיות חברתיות

פשוט לשחרר ואים מה לרדוף אחרי זהנכון אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו חכמים, אבל באמת הכי טוב שיהיו מאושרים

לק"י

אני מסכימה שאין מה לדחוף לזה.

לא עשינו כלום כדי שהילד יהיה מחונן. הוא פשוט כזה.

אני לא רואה יתרון בלהיות מחונן.

יש המון אנשים מצליחים מאוד וחכמים מאוד שלא בהגדרה הזו.

בעיני, אם ההורים נותנים מסגרות מתאימות של חוגי העשרה ושיעורים פרטיים אם צריך יש מעטפת מאוד טובה להתפתחות

הבת שלי כנראה מחוננת.

נו ו...?

זה ממש לא משנה בכלום.

הפוך. אני מתעקשת איתה שתלך לגן שעשועים ותשחק ותפרוק. שיעורי בית זה רק אחרי שנהנו ביחד. לא לפני. לא במקום.

בית בעיניי זה קודם כל מקום שבו מכילים אותך לעומק, פורקים את המתחים באהבה, צוחקים ונהנים, מתחבקים הרבה,

ורק בסוף בסוף חושבים על השגים ולימודים.

זה יותר המקום של האבא ופחות של האמא, בעיניי. אמא היא מקום מנחם...

תאמיני לי שמחוננות מביאה איתם גם קשיים מסוגים אחרים. לא כדאי לך להיות במודעות על זה כל הזמן..

אז אם זה חשוב לך מאוד את יכולה להתפלל לילדים הבאים..בעיני זה ברכה

בניגוד למה שרשמו אני אובחנתי כמחוננת ביסודי מתוך שכבה של 200 ילדים רק אני ועוד 1 לשתינו לא הינ בעיות חברתיות🤷‍♀️ ההפך היינו ממש בחברה ולא זכור לי שהיה לנו קשיים

מה שכן שיש ילד מחונן צריך לתת לו מענה...אותי ההורים שלי שלחו לבתי ספר ברמה לימודית מאוד גבוהה וכבר משיעורי חשבון והנדסה ביסודי היינו מקבלות חוברות שונות ש.ב שונים וכדומה ולכן היינו ממש בסדר ולא הגענו למצבי שיעמום

אגב מעניין אם זה קשור אבל אצל אחת מהבנות שלי אני בטוחה שהיא תאובחן כמחוננת חכמה הרבה מעל הממוצע וגם היא המיומניות החברתיות שלה מדהימות..אני דווקא חושבת שזה משהו שלומדים מההורים

בציונות הדתית יש מקומות לימוד ברמה גבוהה?

אמרת שלמדת במקום כזה, מעניין אם קיים היום..

ועוד שאלה,

מה את חושבת שהן לומדות ממך? נשמח להחכים..

בדתל יש המון המון בתי ספר ברמה ממש גבוה

אמנה

נעם

למרחב

ישורון (לאיודעת איך שם היום)

ויש עוד המון שאני בטוח לא מכירה ...זה קשור כמובן גם לאיזור מגורים..אבל אצלנו הבתי ספר האזורים היו ברמה מאוד טובה

אני לא חושבת שיש לי מה להחכים אתכן

אני פשוט מטבעי אדם שיודע לפתח שיחות וקשרים בכל מקום שאני נמצאת ולהיות במרכז של דברים

ומהצד ה2 גם יודעת מאוד לעצור קשרים שלא מתאימים לי

ואני חושבת שהבת שלי רואה את זה ודי לומדת

אני לא רואה קשר בין מחוננות לקושי חברתי 

או שאני שוב טועה?

כי בד"כ האולפנות שאמרת יש בנות ממגוון סגנונות נכון? ומותר סמארטפונים?

אבל דווקא בגלל שגדלתי בבתי ספר כאלה אני לא אחשוש גם מהפתוח..הילדות שם איכותיות מאוד ממשפחןת טובות אולי פחות דוסיות נכון אבל זה לא מרתיע אותי ככ

השאלה אם יש שאיפה למצויינות והכוונה לעתיד.

באולפנה שחצי מהבנות ניגשות ל3 יח"ל מתמטיקה, או חצי במגמת אומנות, קשה לפתח שאיפה למצויינות לימודית בתחום המתמטיקה והמדעים המדויקים.

אם נוסיף לזה הסללה של מקצועות תעסוקה, אז לא כל אולפנה תוציא את הפוטנציאל של ילדה מחוננת שרוצה להצטיין.

אני למשל למדתי ב5 יח' כימיה ו5 ביולוגיה,

ואז עברתי ל3 ביולוגיה, לא כי היה לי קשה, סתם כי לא הייתה לי סיבה לשאוף ל5,

ואף אחד לא טרח להגיד לי שבגלל שיש לי 5 כימיה, כל ה3 יחידות ביולוגיה שכבר עשיתי נחשבות לבגרות פנימית,

למעשה הפסדתי 5 יח"ל (מקצוע מדעי מוגבר)

שיכולתי להוציא בו ציון גבוה מאוד סתם בגלל חוסר הכוונה וחוסר שאיפה למצויינות.

שלא לדבר שכשנרשמתי ללימודים אקדמאים לא ידעתי שיש הבדל בהמשך בהתייחסות בין לימודים במכללה ללימודים באוניברסיטה.

פשוט למדתי במכללה דתית וזהו.

לכן בעיני תלמידה שרוצה ומתאים לה ללמוד ברמה גבוהה כדאי דתלמד במקום שמותאם לשאיפות האלו (בין שאר השיקולים)

מצד שני הם גם לא ידעו לכוון לבחור אולפנה מתאימה..

פלונטר.

אבל אם לאולפנות מתאימות יצא שם כזה, אולי זה יעבור מפה לאוזן ויגיע למי שצריך.

נגיד בפרסומים בעלונים וכד'.

אולפנת טליה מתאימה במקרים מסויימים מאוד.

הבעיה כשהמקום הוא הומוגני לכיוון הלא מצטיין.

אצלנו מלא בנות יכלו לעשות 4, פשוט לא הייתה סיבה למה להתאמץ.

ואפשר גם להתנדב וגם להצטיין.

לגבי לימודים אקדמיים, אני מתכוונת למקצועות ריאליים.

בעיני ללמוד לבגרות רק לפי מה שמספיק זה ההיפך משאיפה למצוינות,

כי זה קצת ביצה ותרנגולת,

עם הישגים גבוהים נפתח התיאבון.

(שום דבר לא בהכרח, אבל זה פותח דלתות)

שמחה לשמוע את זה מהצד המקצועי.

אבל בתחושה שלי, זה היה המסר כל הזמן לכולם באולפנה שלנו ולא היה שום דרבון של בנות לכיוונים ריאליים.

כל הזמן המסר היה תעודה זה סתם דף וכד'.

יש בנות שלמדו אומנות מתוך תשוקה, הרוב כי זה המגמה הכי פחות דורשת.

הילדים שלי לומדים במרכז ברקת אם את מכירה (מרכז מחוננים פרטי)

ויש שם הרבה תחומים הומניים. יש גם ריאליים ואין שום לחץ. יש חדוות למידה, העשרה, עומק, עבודה קבוצתית, המון דברים טובים.

בוודאי צריך להיות עם קשב ליכולת ולרצון של התלמידה, אבל צריך גם דרבון.

אני לא חושבת שהדרכה והצטיינות בלימודים זה סותר.

אם במבחן הכי גרוע שלי אני מוציאה 80 והמורה אומרת לי כל הכבוד, או שמידות זה לפני מספרים, אני לומדת שאין שום סיבה להתאמץ, אפילו מעט.

ברמה שלפעמים הייתי מגישה את המבחן בלי לסיים אותו כי מה שעניתי כבר מגיע ל80 ונושא המבחן היה משעמם.. כזאת זריקה..

רק בלימודים האקדמאיים נחשפתי לנושא הצטיינות ויש מלגות, ומצטיינים דיקן וכזה, ויש מקומות עבודה נחשבים שמאתרים סטודנטים מצטיינים.

פעם ראשונה שלא הסתפקתי בפחות ממה שאני מסוגלת. (ולא בהכל הייתי מסוגלת ל100, ממש לא. אבל למדתי לנסות, לתת את כל מה שיש לי ואז לנסות לשפר עוד קצת, וזאת הייתה חוויה טובה בסה"כ הסרגל מאמצים הזה)

לק"י

ללמוד ברמה גבוהה ולעשות תואר בגיל תיכון.

(הבן שלי נהנה בתוכנית מחוננים, אבל התכנים שם אחרים מלימודי בית הספר, ולומדים בכיף.

בישיבה התיכונית אצלינו יש כיתת מחוננים. ואם הלמידה שם תהיה בעיקר ברמה גבוהה יותר- אני בכלל לא בטוחה שזה יעניין אותו).

ומסכימה לגמרי שיש עוד דברים חשובים.

אבל באמת שלא כל המחוננים מחפשים ללמוד כל הזמן.

זה בזבוז זמן לחכות עם זה עד גיל 18 ובדכ הרבה יותר, החומרי למידה לא באמת יותר קשים או משהו

רק אולי לא בהכרח יודעים לזהות את התחום שאנחנו מעוניינים בו בגילאים האלו

(ויש גם תארים עם חלק פרקטי שלא בהכרח מתאים לגילאים צעירים כמו פסיכולוגיה)

לק"י

וגם לא לכולם זה מתאים.

אני לא רואה את הבן שלי לומד להנאתו ספרות ועברית ברמה גבוהה.

מתמטיקה- כן. זה התחום שהוא אוהב.

בתוכנית מחוננים לומדים דברים אחרים. נניח היה שיעור של חידות במתטיקה, ציור קומיקס, אנגלית וכאלה.

הבן שלי נהנה מזה. הוא לא הטיפוס שנהנה רק ללמוד. כך שלא בטוח שלימודי תואר בתיכון יעניינו אותו.

למה צריך לחכות לגיל גדול כדי ללמוד משהו שיפרנס אותי

ולא ללמוד כבר משהו שייתן לי נקודות זכות לאוניברסיטה ויחסוך לי זמן יקר אחר כך

יש חלק בלמידה שהוא להעשרה, הנאה, זה באמת נחמד

אבל משקיעים כל כך הרבה לבגרויות, מכיתה ז' כבר מתחילים לפמפם בגרויות בגרויות כאילו על זה עומד ונשען העולם 

אבל בפועל זה לא מועיל לחיים בחוץ כמעט בכלום, שוכחים את הרוב

ומתחילים הכל מחדש... לא חבל?

(אני יודעת שאת לא שר החינוך חח אני פורקת את תסכוליי כי כבר נפתח הנושא) 

ואני בעד ללמוד סטיסטיקה ושזה ייחשב כבר כקורס לאוניברסיטה 

כנל כל הקורסים המשעממים והפחות רלוונטיים שחובה לתואר 

גם ככה לומדים בתיכון וזה משעמם אז שלפחות יהיה מועיל למשהו 

ואז אפשר להגיע לתואר ובקצת זמן לסיים ולהתחיל פרקטיקה שזה מה שחשוב באמת

ולהוציא את הפסיכומטרי המיותר...

(יש לי עוד הרבה רעיונות בסגנון) 

אולפנת טליה ממש לא מוגדרת לאולפנא למחוננות.אלא לבנות שאוהבות וטובות במדעים מדוייקים.זה לא קשור בכלל למחוננות.כמו שלא כל לומדי הרפואה והנדסת החשמל הם מחוננים.לגבי האולפנות- לא יודעת מאיפה הבאת את הענין שקריטריון הקבלה לאולפנות הוא לא לימודי.זה מאוד תלוי באולפנא.וממש לא גורף.

דבר נוסף שחשוב להבהיר לגבי מחוננים- כשילדים נבחנים בבית ספר לרוב בכיתה ב או ג- מפנים למבחן השני את 5 הילדים בעלי הציונים הטובים ביותר. אם השכבה יחסית חלשה, גם ילדים שאינם מחוננים בפוטנציה יופנו למבחן השני.

גם שם אותו דבר.זה עניין של אחוזים.יכול להיות שילד יוגדר כמחונן אבל אם היה לומד בשנתון אחר שבו לומדים ילדים חכמים יותר- לא היה עובר.

אני למדתי במקום דומה למה שאת מתארת. היתה אפשרות ל-5 יחידות מתמטיקה (ואכן עשיתי כמובן, וגם ניגשתי לבד לחלק מהשאלונים), אבל לא היתה דווקא הכוונה למצויינות וכו'.

אבל דווקא מהחברות שלי שלא היו הכי טובות בלימודים למדתי המון איך להשקיע. שזה אחד הדברים שהרבה פעמים יותר קשה למחוננים.

החברות הטובות שלי לא היו דווקא באותה רמה לימודית כמוני. אבל היינו חברות, אז למדנו ביחד למבחנים, מוכן למדתי באמת להשקיע - לשנן, לחזור, לתרגל וכו'...

(זה גם הרבה בזכות ההורים שלי, שלימדו אותי שאם ה' נתן לי חכמה, זה כולל גם אחריות להשתמש בה לטובה, ובין השאר - לעזור לחברות).

אז את הבנות והבנים שלך את תשימי במקום ששואף למצוינות?

למה זה נראה שזה לא הולך תמיד יד ביד עם חרדליות?

לבינתיים ביסודי של הבנות שדוגלים במצוינות יש יותר שאיפה לחרדות מאשר שאיפה למצויינות.

(בקטע של משמעת)

זה לא תורם לחדוות הלמידה בשום צורה ולא לזה כוונתי.

לבן אני מחפשת ישיבה שמטפחת מצויינות לימודית כי זה מה שמתאים לו.

אני מחפשת גם תורני- חרדלי, גם לימודי גמרא עיון ולימודי חול ברמה גבוהה ובאמת קשה למצוא.

מבחינת שעות לימוד בחרדלי לומדים לימודים קודש עד 16:00 (חוץ מישלצ)

ולימודי חול 3 שעות ביום זה לא מספיק לדעתי כדי להוציא תעודת בגרות בהצטיינות.

ישיבות עם אלף תלמידים לא מתאימות לו,

אני פתוחה לשמוע רעיונות חח

כרגע אולי הכיוון זה נר תמיד בחשמונאים, לא בדקנו אותה עדיין.

אצל הבנות לא בדקתי עדיין אולפנות אבל זה צריך להיות פחות מורכב, למה שלא תהיה מסגרת חרדלית ברמה לימודית גבוהה?

אני חושבת שאולפנת בהרן ורעיה הן ברמה גבוהה משתי הבחינות, אבל לא מכירה מספיק לעומק.

ובטוח יש מלא אולפנות מקומיות.

וסתם מסקרנות- את הפותחת? את מחפשת אולפנה לתינוקת בת 8 חודשים?

אנחנו צריכים לסגור ישיבה עוד כמה חודשים ומדי פעם בהכחשה מהסיטואציה חח

🤭

אבל אם ילדה היא ממוצעת לא בטוח שתתקבל לבהרן ורעיה, ואז נסגר לה האופציה להתקדם

לק"י

גם באולפנות אזוריות עם מגוון של בנות יש מצטיינות ובנות שמתקדמות אחר כך לכל מיני מקצועות "נחשבים".

ובסוף הכי חשוב שתמצא את המקום שטוב לה.

(אני למדתי באולפנא אזורית. חרקתי שיניים במגמת פיזיקה, כי האופציות האחרות לא נראו לי גם בשבילי. באנגלית אני לא משהו ועשיתי 4 יחידות. והוצאתי פסיכומטרי גבוה.

ואני לא מחוננת.

כדי להצליח ולשמוח בחיים לא צריך להיות מחונן או ללמוד במקום מסויים).

וגם שם יש את כל האופציות 3-5 יחידות וילדות ממוצעות בהחלט מתקבלות לשם. אם הן מתאימות מבחינה דתית. אלו אולפנות שקשה להתקבל אליהן בגלל שבאות המון בנות . אבל הצד הלימודי ממש לא הקריטריון היחיד. ואפשר להתקדם ולעשות בגרות טובה בכל אולפנא אזורית. אומרת את זה מידיעה מתוך המערכת. 

זה לא בית הספר שהיא למדה בו, תא התיכון או האופנה אלא הרצון שלה.

אם תחנכי אותה להתאמץ עבור מה שהיא רוצה, להיות קשובה לעצמה ולהכיר את הרצונות שלה, היא תתאמץ ותשיג אותם.

בית ספר טוב לא יעזור כלום אם ילד לא רוצה ללמוד ולהתקדם,

מנת משכל גבוהה לא תעזור אם הילדה לא מוכנה להאמץ או שהיא מעוניינת ללעסוק במקצוע שלא דורש הרבה חשיבה

מה שיעזור לה זה מוטיבציה, כוח רצון, התמדה

וזה הרבה מאוד בחינוך

אממה אני חושבת שמה שלא נבדק הקשר בין המיומניות החברתיות של המחוננים למיומניות של ההורים שלהם (שהרבה פעמים גם מחוננים)

לגבי ההמשך את צודקת גם אני לא רציתי בתיכון ללכת לפיזיקה רציתי פסיכולוגיה

אז אמא שלי עשתה איתי תנאי או 5 יחל ופסיכולוגיה או 4 יחל ופיזיקה

ובזכותה עשיתי 5 יחל ואני מודה לה על זה האמת

אני חושבת שזה שילד מחונן לא צריך לדחוף אותו רק ללימודים מסויימים בשביל זה אלא ללמד אותו לנצל את הברכה שיש לו נניח שלי הציעו לצאת ללימודים באוניברסיטאת אריאל בכיתה י אמא שלי עצרה את זנ ואמרה שאני צריכה להיות ילדנ

ואין לתאר כמה אני מודה לה היום בזכותה הייתה לי ילדות

זה תלוי אוד גם אם זה מטופל או לא.

יש ילדים מחוננים שאין להם ולא היה בעיות חברתיות,

יש ילדים עם בעיות חברתיות שלא טופלו (או לא טופלו בזמן)

ויש ילדים עם בעיות חברתיות שטופלו.

לכן השאלה היא לא רק מה התוצאה, אלא האם הייתה בעיה בדרך ואיך טופלה.

(יכול להיות שאצל בנים זה יותר מובהק?)

בן שהיו לו קשיים חברתיים (ודווקא זה התבטא אצלו בעוצמה ומנהיגות ולא בהסתגרות, פחות עם יכולת עבודת צוות ורגישות לזולת)

ואצל הבנות הן בסדר מבחינה חברתית.

עם הבן עבדנו על זה וב"ה הוא עשה קפיצה ענקית מג' לה' מהבחינה הזאת

היום כבר אין פערים ב"ה.

אתן כל הזמן חוזרות על המושג - מחוננים.יש רמות שונות של מחוננים.לא כולם אותו דבר.מחונני העל הם אלה עם הקשיים החברתיים.לבי לימודים באוניברסיטה- גם הם לא מיועדים רק למחוננים בהגדרה.מכירה ילדים שלומדים בבר אילן ולא מוגדרים כמחוננים.פשוט אוהבים ומתאמצים.וזה גם תלוי באוניברסיטה ובתוכנית.לדוגמא- לימודים באריאל ולימודים בטכניון אינם ברמת קושי דומה.

רמה לימודית גבוהה..

לילדים שלי מחפשת משהו תורני יותר ברמה לימודית גבוהה יותר, כנראה שאצטרך לפתוח בעצמי או להתפשר על הרמה הלימודית ולדאוג לזה בבית...

רוב מה שציינתי זה רשתות חינוך

באיזור שאני גרה בו הרמה הלימודית כן גבוהה

ואפילו, לא עלינו, מעדיפים משחקי מחשב או כדורגל במקום🤣

(ולא לכולם יש קשיים. או שיש קשיים שהיו מופיעים גם בלי קשר. הבן שלי טיפוס רגיש, אבל גם אני הייתי כזאת. ואת מבחני המחוננים לא עברתי...).

אני הכי בעד לתת לילדים קרש קפיצה לחיים טובים.

אבל מחוננות זו לא המילה.

מחוננות זה להשיג תוצאות יוצאות דופן בתחום מסויים.

החיים בד"כ לא בנויים מתחום אחד.

לכן חשוב לפתח בכל התחומים:

רגשי

קוגניטיבי

חברתי

מוטורי

וכמובן חינוך טוב, עזרה לזולת, אמונה ועידוד עצמי. ראיית הטוב ועוד.

חשוב לספר סיפורים, זה מפתח הרבה יכולות. אבל לא להישאר צמודים לטקסט,

לדבר ולהסתכל על המעבר.

על הבעות פנים. מה גרם למה. האם הוא עצוב או שמח? למה? מה היית עושה בסיטואציה כזו?

כל סיפור לפתח את המעבר.

וגם משחקים, ממש להיכנס לראש ולשחק איתם. וגם בחוץ בפארק, לאפשר מרחב התנסות. לא למנוע את הלמידה.

בגדים יוקרתיים זה לא מה שיעשה את הילדה מוצלחת. עדיף בגדים פשוטים ולתת לה להתלכלך או אם יקרע הבגד לא נורא. העיקר שתנסה ותחווה את החיים. ככה לומדים הכי טוב

ועם הרבה סבלנות. מנסים מנסים, בסוף מצליחים.

נגיד היא מנסה להגיע למשהו, לא לקרב אליה, לתת לה להגיע לבד.

וכבר מגיל קטנטן לחזור על המנטרה שאת יכולה.

מי שמנסה בסוף מצליח..

דברים כאלו..

ואני מורה היום לתחום אומנותי בכלל וממש לא חושבת שהמחוננות קידמה אותי לאיפשהו בחיים. אם כבר להפך- בגלל שלמידה היא דבר שבא לי בקלות יחסית אז כשדברים כן קצת איתגרו אותי, פשוט עזבתי אותם כי לא ידעתי להתאמץ.

ולא הכינו אותי למבחן מחוננים ולא כלום.. אמא שלי לימדה אותי לקרוא לפני כיתה א אבל גם זה לא נתן לי יותר מידי חוץ מלהשתעמם בכיתה..

תני לילדה לגדול ולהתפתח בקצב שלה

ככה גם אצלי...

והקטע עם המאמץ ממש ככה 

ואגב עם כל החג-שבת- חג וכו' לא המשכתי להגיב לך על החוברת שהעלת בשרשורפלצת ועכשיו כבר אין לי כח לחזור לשם.. עמך הסליחה🙏😅

גם פותחת השרשור ביקשה להפסיק לנצלש

🫣

חוץ מזה שאני חושבת שחבל שבבתי ספר אין התאמה למחוננים כמו למתקשים.

השיעמום שהיה לי ב12 שנות לימוד ביסודי ובאולפנא היה הרסני כל כך.

וללמוד דברים בעצמי בזמני הפנוי היה מייאש אותי כי לא ידעתי ללמוד...

בשמינית היתה מורה שקלטה את זה והצילה אותי!! אבל זה היה ממש מעט מידי ומאוחר מידי...

וההורים שלי לא הכירו את הקושי הזה, כי הם לא היו כאלה (היום יש לי עוד 2 אחיות כאלה, ואיתן ההתנהלות כבר שונה...)

זה או שיש או שאין

אני ממשפחה גדולה יחסית, לא כולנו מחוננים

ואמא שלי לא עשתה שומדבר מיוחד בשביל זה

תהני מהילדה. 

יותר עדיף להשקיע מאמץ ללמד את הילדים מיומנויות חשובות לחיים הבוגרים

מחוננים זה או יש או אין.. ויש מבחן בשלב מסויים שעושים..

אם רוצים שהילד יצליח בחיים, אז תעשו עבודה עם עצמכם כאנשים מבוגרים מה הכישורים שמוכרח אדם לדעת כדי להצליח בחיים בכל תחום ולא רק כמחונן

כמו אומץ, תעוזה, עבודה יעילה בקבוצה, ניהול זמן, פתירת בעיות באופן יצירתי, לא להיות מופתע מהחיים אלא לקחת דברים בפרופורציות נכונות וכד'

זה יביא אדם להיות מוצלח באמת בחיים האמיתיים כי החייל האמיתיים זה לא אוניברסיטה ותארים יש עוד הרבה מעבר

ממש לא ניסו בכוח, מצד שני ההורים שלי הם מאוד מלמדים כזה… כולנו עלינו לכיתה א כשאנחנו יודעים לקרוא וכו… ונגיד ההורים שלי מדברים בשפה יחסית גבוהה אז גם העברית הייתה מפותחת…

אני לא רואה סיבה לדחוף את הילדה להיות מחוננת. כי האמת היא שגם אם את מסתכלת על הצלחה בתור הצלחה לימודית וכו, בעיניי המחוננות דווקא תוקעת הרבה פעמים.

כי הרי בבית הספר הכל בא בקלות, אז לא משקיעים בלימודים, ולאף אחד זה לא באמת אכפת כי הילדה שואלת שאלות חכמות בכיתה והיא מקבלת 100 בכל המבחנים.

אבל מתישהו היא תגיע לאוניברסיטה, ושם חייב גם להושיב את עצמך וללמוד מעבר לכיתה. וכשאין כישורי למידה זה מאוד מאוד קשה.

אצלנו מתוך כמות יפה של אחים, רק אחד יודע להושיב את עצמו. ועוד אחד תלוי מאוד במה. איכשהו אנחנו מסתדרים, אבל עדיין…

אעיד על עצמי (שיצאתי "מצטיינת", לא מחוננת), שאני לומדת כרגע תואר מאוד קשוח, עם דרישות קבלה מאוד גבוהות. ממה שאני שמה לב מסביבי, דווקא אלו שיחסית התקשו בתהליך הקבלה, ועשו פסיכומטרי אחרי פסיכומטרי, הם אלו שמצליחים יותר בתואר. כי הם רכשו מיומנויות למידה, התמדה וכו. ואני, שהקבלה באה לי יחסית בקלות, מגרדת את העובר. וזה נכון גם על עוד סטודנטים סביבי.

בקיצור - זה לא משנה אם היא תהיה מחוננת. יותר חשוב חום, אהבה, חוסן רגשי, שתדע להביע רגשות, כישורים חברתיים... ואח"כ אפשר גם לצייד אותה בהרבה "השכלה" - ללמד לקרוא, לספר הרבה אנקדוטות שמביאות לה ידע כללי, חידות בשביל הכיף, שאלות מתמטיות תוך כדי הליכה וכו…

אבל חייבת להוסיף, יש לי חברה שהיתה מצטיינת בלימודים בבי"ס
פסיכומטרי מעל 700, חלמה להיות וטרינרית

התחילה אוניברסיטה והפסיקה אחרי שנה. אמרה שאין לה כוח ללמוד יותר

והיא מזכירה במשרד עו"ד

אז כן חשוב ללמוד מיומנויות למידה אבל גם חשובה המוטיבציה. 

ומצד שני מכירה לא מעט שלא בדיוק הלך להם בבי"ס, לא היה איכפת להם מהלימודים. סיימו עם או בלי בגרות, התגייסו לצבא, ואחר כך התחילו לקחת את עצמם ברצינות והתקדמו ובנו את עצמם.

אז גם ללימודים בבי"ס לא הייתי לוחצת כל כך

גם לי הלך בקלות הלימודים והפסיכומטרי… (וגם לי אין כוח ללמוד חחחח)

העניין הוא שבשביל רוב האוכלוסייה לקבל פסיכומטרי מעל 700 זה משהו שדורש הרבה למידה, התמדה וכישרון, ויש אנשים שמספיק להם שבוע למידה בשביל זה…

אולי היא כזאת, לא היתה צריכה להתאמץ בשביל הישגים מאוד גבוהים

ניתוח יפה.

האבחון חשוב בעיני כדי לתת מענה מיטבי.

זה נכון לגבי כל סוג אבחון וכל סוג מענה.

מחוננות באמת לא מבטיחה חיים קלים. לחלק מהמחוננים יש קשים חברתיים. לחלקם יש קשיים רגשים בגלל הפער בינם לבין הסביבה. יש עוד המון כישורים שלא חיבים להיות מחוננים בשבילם , יכולות חברתיות, רגשיות, יכולות באומנות , בסדר וארגון ועוד. הענין הוא לחפש מה הכישורים שאת קיבלת ולפתח אותם. 

אם היה לי זכרון טוב ותפיסה חדה הייתי היום ממש חכמה...חחח

תני לילדה לגדול ולהיות מאושרת, תהיה מחוננת או לא, זה בכלל לא חשוב

אצלינו יש הרבה במשפחה המורחבת

ברור שאפשר לפתח ילדים ולהעשיר את הידע שלהם אבל זו טעות לחשוב שהכל בידינו

תאהבי את הילדשלך כמו שהוא

וואו מסתבר שכל הפורום מחוננות או שלכולם יש ילד מחונן.. מה זה אומר עלי?

ובלי קשר, אמא שלי אשת חינוך , תמיד שמעתי על הקשיים של המחוננים, ובינינו, היום אפשר להצליח בחיים (עבודה טובה, בן זוג טוב, ילדים טובים) גם בלי להיות מחונן, בלי להיות חכם, ואפילו בלי להצליח בלימודים..

פשוט כנראה שהגיבו הרבה כאלה שיש להן נגיעה אישית בדבר.

ונכון, כדי להצליח בחיים ולהיות מאושר לא צריך מנת משכל מעל הממוצע.

לא יודעת אם תורשתי או לא.

אבל יכולה להגיד שאפשר לעשות "הכל נכון", ועדיין יהיו קשיים.

לא הכל תמיד בשליטתנו, ואנחנו לא בוחרים עם אילו "חבילות" הילדים שלנו יתמודדו.

בעיניי הכי חשוב זה חיבוק, אהבה, משחק, דיבור, קשר עין.

תשומת לב להשגת אבני דרך

כל השאר?

זה מה שה' נותן

אנחנו יכולים רק לעזור ולכוון

כל אחד וכישוריו שלו, ההצלחה היא לאתר מה יכולות הילד הספציפי שלי, ולפתח את זה אצלו.
מגיל 8 חודשים צריך להשקיע בחום, אהבה חיבוקים, ויחס (להיות איתה בבית- זה בכלל מתנה ונכס בגיל הזה), תעסוקה מגוונת, נחת, רוגע ושלווה.
כשתגדל- תזהי את היכולות שלה ותפעלי בהתאם.

רובם המוחלט מולדים

אם כי אפשר לעבוד ולשפר

אבל

כישורים של מבוגרים זה כבר עניין של למידה והתפתחות עצמית

כי גם אם יש כישורים מולדים

הם לא מספיקים בעולם המבוגרים

לכן בעיניי כדאי להשקיע בעיקר בדברים שיעזרו לילד לפתח למידה עצמית וידחפו אותו להתפתח בתור מבוגר

1. להתנהל ולתקשר עם הילד בצורה נטולת שיפוטיות

2. לתת לילד לבחור מגיל צעיר

לתת לו לסלול את דרכו

להתנסות לטעות וללמוד מטעויות

3. לתת דוגמא אישית להתפתחות ללמידה ולהתקדמות

4. לשתף את הילד בחיים הבוגרים

בהתנהלות נכונה (רגשית/ טכנית/ כלכלית/ חברתית/ משפחתית) ובלמידה מטעויות 

צריך כל הזמן לעבוד על עצמנו כהורים

לשפר גרסה של עצמנו

מול הילדים

להיות בשמחה, באמונה בהם ובנו...

זה החלק הכי חשוב בחיים לעניות דעתי...

בכל הנושא של מחוננים, אנשים חכמים...

זה קצת מלמעלה אבל חשוב לדעתי-

אני חושבת שאנחנו חיים בחברה שהמעמד והכבוד

תופסים נפח חשוב בחיים שלנו, נרצה או לא נרצה

חלק מלהיות בעל שם ומעמד בחברה זה הרבה פעמים להיות חכם, במיוחד בגילאים האלו של בית הספר, (לדעתי יותר בתיכון שכבר לרוב הילדים יש מודעות לחשיבות של "להיות חכם", נכון שיש גם את הסטיגמה של החנון הדחוי חברתית, אבל זה לא מחייב, נערה יכולה להיות מוצלחת חברתית וחכמה מאוד...)

והצורה שבה מודדים חוכמה בבית ספר

זה בצורה מאוד מצומצמת ומקובעת-

ידע,זיכרון, מבחנים, מקצועות ריאלים מדעיים

לא שזה לא קשור לרמות אינטלגנציה גבוהות, זה כן קשור אבל זה לא רק וזה לא הכל.

אחר כך שגדלים, אני חושבת שהרבה מבינים שאפשר לצמוח ולפרוח בחיים האלו עם המון כישורים אחרים, חלקם שפחות באים לידי ביטוי אם בכלל בבית ספר כגון מוזיקה, אומנות או אפילו סתם כישרונות שאפשר לעשות איתם הרבה כסף ובעיקר גם עם תכונות אופי כמו יצרתיות, כריזמה, מנהיגות, שאפתנות,התמדה, יכולת העמקה, חוש לעסקים וכו'....

יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות בעולם ושצריך לעשות בעולם וזה לא קשור רק לחוכמה.

ברור שזה כיף להיות זה שמצליח במבחנים,זה שזה בא לו בקלות, שהוא יכול לנפנף בזה שהוא עשה תואר נחשב וקשה, שהוא עשה 5 יחידות מתמטיקה מבלי להכנס לשיעורים בקושי וכו'

אבל כואב לי ומדברת גם על עצמי כי גם אני הייתי בתחרות הזאת באופן מודע ולא מודע, שאנחנו שוכחים לפעמים שזה לא מה שחשוב, באנו לכאן כל אחד בשביל שליחות... ולשליחות הזאת קיבלנו כישורים מסוימים ויכולות וכן גם רמת משכל מסוימת...

ולפעמים אין צורך להשתמש ברמת המשכל או בכישורים וללכת כמו כולם לעשות תואר קשה, או להצליח בלימודים בבית ספר, לפעמים השליחות לאו דווקא במקומות היוקרתיים (כביכול) והנחשבים על אף החוכמה והיכולות הלימודיות ולהפך!! יש אנשים שעמלו רבות כדי לגרד את הציון שצריך לקבל בפסיכומטרי כדי להתקבל לרפואה ולמדו ימים על גבי לילות...

ואני חושבת שמה שמשנה באמת זה שכל אחת תלך עם השליחות שלה עם מה שהיא באמת צריכה לעשות בעולם ועם מה שהלב שלה אומר לה

ולא כדי להוכיח/להראות/לעשות כמו כולם בשביל כבוד או יוקרה...

זה גם מתקשר לי לשרשור אחר שהיה כאן על נשים שהשיגו מעמד או נשים שחיות באידיאל גבוה של חיים...

זה קשה לחיות בתודעה של תחרות, של מי יותר, מי חכם יותר, מוצלח יותר, מבין יותר, יודע יותר (בעיקר יודע)...

אנחנו לא באמת צריכים את זה.

כדאי שנשים את האנרגיה שלנו במה שנכון לנו, במה שמתאים לנו, בשליחות שלנו באמת בלי קשר למעמד שהוא נותן לי בחברה, ולכבוד...

ועם האמונה הזאת בעיניי לחנך את הילדים...

אבל חשוב לי להגיד, בלי קשר למחוננת או לא מחוננת,

כל אחד מאיתנו מביא איתו המון משקעים להורות, וחשוב לתת להם את המקום שלהם, לפעמים עבודה עצמית מספיקה, לפעמים יש צורך בטיפול מקצועי, אבל חשוב צריך להתייחס למשקעים הללו, כי לילדים שלנו מגיע הורים שמודעים לעצמם.

לא משנה כמה תשקיעי בבת שלך, יכול להיות שהיא תצא מחוננת ויכול להיות שלא, אין לך השפעה ישירה על זה (את יכולה להעשיר אותה, אבל לא לייצר מחוננות), אבל יש לך השפעה ישירה על מצבה הרגשי. ואמא אוהבת, שמקבלת את הילדה לה כמו שהיא, ונהנית עם הילדה שלה-הרבה יותר משמעותי לילדה מאשר יכולות אינטלקטואליות, גם לסיכויים שלה כבן אדם מבוגר.

ואני אגיד עוד משהו לסיום, אני מחוננת (לא חושבת שמשפיע על חיי היומיום שלי יותר מדיי חוץ מהזיכרון שלי לעובדות לא חשובות), בעלי גם מאוד חכם, והילד שלנו עם המון קשיים, למרות שיש לי ידע התפתחותי ולמרות שהשקענו בו המון, יש לו המון קשיים שככל הנראה ישפיעו עליו גם בבגרותו, ונכון, זה לא מה שרציתי בשבילו, ויש צביטה בלב לפעמים כשאני רואה אותו עם ילדים אחרים, אבל אני יודעת שהוא בריא, ואהטב וזה הכי חשוב בעולם.

לדעתי הרבה פעמים כשיש הורים שלוחצים מאוד חזק על הילדים ללמוד ללמוד ללמוד 

להשקיע בלימודים בלי סוף

לפעמים הם משיגים את התוצאה ההפוכה 

והילדים שונאים את הלימודים ולא משקיעים בכלל

או שמשחררים את כל האחריות ללימודים שלהם להורים

וכנ"ל בכיוון ההפוך

כשההורים בעד לימודים אבל לא ממקום לוחץ

הילדים מפתחים את האחריות שלהם ללימודים של עצמם

וכן כמובן יש כאלו שההורים נורא לוחצים

ואז הילדים משקיעים בלימודים מרוב פחד מהתגובה של ההורים.

הייתה לי חברה שכ"כ פחדה מה יקרה אם לא תביא הביתה ציון 100

אז כשקיבלה במבחן ציון 92 התחילה לבכות כי פחדה מאמא שלה

וזה לא היה בכיתה ה' אלא בכיתה י"א

סתם, יכולה לשתף על עצמי

אף פעם לא אבחנו אותי. אז לא יודעת אם אני מחוננת

אבל תמיד הייתי מהראשונות בכיתה

ואת ההורים שלי זה לא עניין בכלל ציונים, לימודים מבחנים.

ואני מעצמי זה נהיה לי מאוד מאוד חשוב במהלך החיים

השקעתי הרבה בלימודי מקצוע ותואר וב"ה הגעתי רחוק.

ועל הילדים שלי אני מנסה לשנן לעצמי לא ללחוץ עליהם יותר מידי

ולא לדחוף חזק לכיוון הלימודי.

בעיניי פי 100 יותר חשוב הצד החברתי, כישורים חברתיים ומיומנויות רכות.

לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת

אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון

יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

זו שונות נוירולוגית

לפחות על פי ההגדרה

הלכתי לבדוק את ההגדרה

זו אכן לא לקות אלא הפרעה

אבל באותו רעיון

אוטיזם זו הפרעה ומחוננות זו לא הפרעה אלא יכולת

אוטיזם: ממה זה נגרם, איך מזהים, איך מאבחנים? | שירותי בריאות כללית

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים

אוטיסטים הם מחוננים.

וזה לא נכון. לרוב.

יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.

ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).

ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.

לק"י

שמתוארים פה.

אבל לא עשיתי מחקר בנושא.

המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?

שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-

יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.

אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.

אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).

יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.

אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.

רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.

ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.

ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.

(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).

וממש בקיצור-

יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.

אבל זה לא באמת אותו דבר.

אבל זה לא הסבר שלי, אלא של המאבחנת האלופה הזו.

וגם לי זה ממש עשה סדר.

אני גם חושבת שכל המתואר לא קשור בהכרח למחוננות

בעבר מחונן עם אוטיזם נקרא תסמונת אספרגר

אוטיזם הוא ספקטרום .יש אנשים וילדים בתפקוד נמוך מאוד או גבוה .

או ממש מעל הנורמה .

כמו תסמונת אספרגר.

המאפיין הוא קושי בהבנת מצבים חברתיים.

קושי בהבנת סטואיציות חברתיות רגשיות .

אצל מחוננים להבדיל יש פער בין היכולות הקוגניטיבית הגבוהות.ליכולת החברתית והרגשית.

פעמים רבות הן מוקפצים כיתה,זה מוסיף על הקושי והפעם.

המחוננות יכולה לגרום לפער בין הילד המחונן לשאר הילדים (מבחינת יכולות, תחומי עניין, קנאה אפילו של שאר הילדים כלפיו)

וגם פער בין הילד והדברים שהוא קולט, להבנה שלו את הסיטואציה.. למשל קליטה של משפטים של המבוגרים והבנה של ההקשר אבל חוסר הבנה מול מי אפשר להשתמש במשפט כזה.

ואז זה יכול לייצר איזשהו פער שנראה כקושי תקשורתי חברתי אבל כשהשנים יעברו והפער יצטמצם זה יראה אחרת. 

גם אני לא הכרתי את הקשר בין מחוננים לצורך מוגבר בשקט, רגישות לרעשים וקושי במעברים. אבל גם הדברים האלה יש אנשים נוירוטיפיקליים שסובלים מהם, אז יכול להיות אנשים שהם גם עם רגישות חושית מוגברת וגם מחוננים ולא על הספקטרום.

(שאני זיהיתי בה את עצמי, אגב)

אבל לכאורה זה לא קשור למחוננות, אלא משהו בפני עצמו... (אני למשל לא מחוננת🤭)

נורמטיביים

שמתפתחים בצורה תקינה מכל הבחינות?

זה כדי לא להגיד התפתחות תקינה (כי אז יגידו, מה אוטיסטים הם לא תקינים)

או נורמלים (כי אז אפשר להגיד, רגע אוטיסטים לא נורמלים).

רוצים להתייחס למגוון הנוירולוגי

סוג של פוליטיקה קורקט.

אפשר להתחבר לזה או לחשוב שזה מוגזם

וטיפיקל- אופייני, טיפוסי.

אנשים עם התפתחות נוירולוגית טיפוסית=רגילה,

מול אנשים שהם 'מגוונים נוירולוגית' - על הרצף, adhd וכדו'.

נראה לי שעיקר השימוש הוא באמת מול אוטיסטים, אבל אולי פשוט נראה לי כך כי אני מתעניינת באוטיזם( הבן שלי על הספקטרום)

ובכלל המילה הזאת בעצמה נשמעת כמו איזה לקות או מחלה

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

וגם התגובות צפויות לגמרי

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר

זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

לגבי איש רפואה

איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?

אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה

הסיבה היחידה שאני יכולה למצוא לזה היא עומס רגשי חריג (זו הייתה תקופת הקורונה).

או שאולי היה לי משהו פיזי, שעד הבדיקות כבר עבר... (אולי אפילו פוסט קורונה, מי יודע)

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

שלוש וחצי שנים, זה לא היה מתוכנן בכלל, ההפרש היה אמור להיות הרבה יותר קטן, אבל זה מה שיצא והם בקשר טוב, משחקים ביחד אוהבים אחד את השני.

מניחה שאם היה עוד קצת פער זה כבר היה פחות קשור 

הם עדיין קטנים,

הגדול בו 3 הקטן בו שנה

ומרגישה שהפער מושלם!!!

נקלטתי כשהגדול היה בן שנה וחודש

ברור שהיה קשוח בהריון, הילד לא הלך עדיין בהתחלה, הוא היה שובב ולמרות העייפות בהתחלה והכבדות בסוף היה צורך להיות נוכחת.

מסכמת - בהריון היה קשוח, השנה הראשונה מאתגרת ועכשיו כיףףףףףף

הם מעסיקים אחד את השני בכל מקום, משהו שלא הכרתי. 

לי יש צמודים בני 2-3 וזה קשוח ביותר. נכון שהם כבר משחקים יחד אבל לרוב הם רבים וצריך להשגיח עליהם כל הזמן

אבל, מכיוון שאין לדעת מתי תכנסי להריון וכם בגל ההסטוריה אז יש פה דילמה. אני יש לי 2 צמודים גדולים כיום בני 13-14 רציתי הפסקה של 3-4 שנים ואז להביא שוב אבל ה' רצה שיהיה לי פער של 11 שנים מהגדולים לקטנים ככה שצכנונים לחוד ורצון ה' לחוד

בשביל שיהיה קשר בין האחים מגיל צעיר יחסית.

אבל אם מדובר בהיריון בסיכון - זה מאוד קשה לחוות את זה עם תינוק בן שנה פלוס... אז נראה לי שעם כל הכאב צריך להתחשב יותר בזה מאשר בפער בין האחים.

לחוות היריון בסיכון כשהקטן בגיל שנתיים - זה תלוי בילד עצמו. אבל גם גיל שנתיים עלול להיות מאתגר מאוד - זה גיל של בדיקת גבולות, ולפעמים צריך אמא במיטב כוחותיה בשביל להתמודד עם זה...

שביסודי יכולים להיות חברים שלו

אצלי הקשר הכי קרוב נוצר בין הילדים עם הפער הכי גדול (9 שנים)

אם כי עכשיו הקטן נשאר רוב הזמן לבד כי אחים שלו בישיבה

אז הוא גדל רוב הזמן כמו ילד יחיד

יש לזה יתרונות וחסרונות 

ממש לא יכולים אחד בלי השני חחחח

אז גם הפער בגיל לא תמיד מחייב

ולפותחת -

נראה לי אין תשובה אובייקטיבית לשאלה שלך

זה גם משתנה ממשפחה למשפחה

הדינמיקה משפיעה

וגם, זה שיכתבו לך כאן שפער מסויים הוא טוב, לא אומר שפער אחר הוא לא טוב.

וגם, יש לאנשים נטייה להצדיק את הבחירות של עצמם (גם לי, לכולנו), כלומר, אנחנו לא אובייקטיבים על הבחירות של עצמנו, ובנוסף, אנחנו גם לא באמת יכולים לדעת מה היה אילו.

אחרי כל החפירה הזו, בעיניי שיקול יותר נכון הוא מה הכוחות שלך, ופחות הפער בין אחים, כי הקשר, כאמור, משתנה. ולא רק בקשר ישיר לפער

זה הפרש ממש טוב לדעתי

ככה עד שנכנסים להריון ויולדים הילד בן 3 פלוס גמול ובגן עייריה זה עולם אחר מאשר שתי קטנים עם טיטולים..

של שלוש וחצי והם יודעים לשחק מושלם למרות הפער.

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.

מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

תרגישו טוב!

הם פחות רטובים מהרגיל אבל רטובים? יש שם צבע צהוב חזק או צבע עדין/שקוף?

אם הוא חולה הגיוני שיאכל פחות מהרגיל, לא הייתי רצה למיון.

עוד סימנים לבדוק התייבשות- אם המרפס שקוע, אם בוכה בלי דמעות (אבל אולי בגיל חודשיים בכל מקרה בוכים בלי דמעות), פה יבש ושפתיים יבשות, נראה אפאטי.

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ומגיע לך צל"ש הכי גדול בעולם!

ובא לי להגיד לך, שבסוף, אחרי הבור השחור העצום והבלתי נגמר הזה, בסוף בסוף, יש גם אור, ואת תגיעי אליו ויהיה לך טוב, יום אחד, הלוואי שבקרוב, את תראי פתאום קצת שמיים בין העננים, וקצת אור וקצת תוכלי להרים את המבט ולראות קדימה ולראות טוב. ואני אומרת לך את זה כי הייתי שם, בתוך השחור ואני זוכרת את היום שבו הצלחתי בכלל להתפלל, לקוות לטוב הזה שיגיע, שהמבט טיפה הצטלל ויכולתי לא להרגיש טוב ולראות טוב, רק לקוות, להתפלל ולהאמין שהוא יבוא.

ואת לגמרי אלופה שהלבשת את כולם יפה והתאפרת ובאת להיות בערב משפחתי בחנוכה!

אם הייתי אמא שלך, הייתי רוצה לדעת שזה מה שאת עוברת.
הריון קל ומשעמם, ואל תהססי לבקש עזרה נפשית וגם פיזית עם הילדים והבית.

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

תבחרי משהו שיתאים לך

אפשר ללכת לטיפול עמוק, אפשר לקבל כלים לחרדות.

אני באופן אישי ממליצה לא להסתפק בעזרה סימפטומטית, כלומר להמנע נניח מהתקפי חרדה או מחרדות (cbt למשל בכיוון כזה) ויותר מאמינה בלהגיע לשורש העניין. להקשיב לחרדה, להבין על מה היא יושבת.

בעצם, חרדה, היא פחד שלא הקשיבו לו ודופק חזק יותר...

ופחד צריך הקשבה, הוא תמרור אזהרה פנימי

שמכוון אותך להזהר מתהומות ומקומות שעלולים להזיק. אפשר ללמוד לעבוד איתו בצורה נכונה ועמוקה, בלי להתעלם ולהדחיק, ובלי להתבוסס...

בסוף בעומק כל דבר שמפעיל אותנו רגשית, ובטח דבר שמציף ככה, יושב על מקומות עמוקים שכנראה הגיע זמן רפואתם.

ממש ממליצה לא לחפש "לכבות" את זה, אלא למצוא מענה שיאפשר לך מענה עמוק יותר למה שהנפש מנסה להעלות.

אני אישית מלמדת ומדריכה בכלים להתמודדות עם פחדים, וכמובן יש עוד בעולם

חוזרת וממליצה לבחור גישה של הקשבה ומעבר בפחד ולא של נסיונות כיבוי שלו. בעולם ובכלים הטיפוליים וגם הפסיכיאטריים אפשר למצוא לכאן ולכאן.

בהצלחה יקרה.

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.

ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

3 שניות שאיפה. 3 שניות שמירה בבטן ו3 שניות נשיפה.

לחשוב על דברים מרגיעים.

שירים

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

לפני הלידה הראשונה... פחדתי מלאאא מכל מה שקשור ללידה. ממש כל דבר.

ולקחתי דולה, וזה הדבר הכי מדהים שיכולתי לעשות לעצמי ולבעלי ולמשפחה שהקמנו.

היא הייתה הכתובת שלי במהלך ההריון לכל התסכולים והפחדים וידעה להרגיע ולהסביר מהניסיון שלה.

תחפשי מישהי מקצועית בנושא שתוכלי להיעזר בה מתוך הידע שלה...

זה לגבי כל הפחד שקשור ללידה... אם יש דברים מעבר שווה לחפש אולי טיפול נפשי שאת מתחברת אליו, משהו לנפש שתוכלי לפרוק שם 

תחושות לא פשוטות!

והתחושה שאת מתאמצת ופונה לעזרה ואף אחד לא מסתכל לכיוון שלך - קשה לא פחות.

מזדהה ממש, בהריון האחרון פשוט לא רציתי ללדת.

מנסה לכתוב פה מה עזר לי:

- לא להילחם בתחושות, לתת להן מקום, זה בסדר שאני מרגישה ככה, זה אנושי וטבעי.

- חיזוק האמונה בצורות שונות. לדעת שה' פה איתי ולא יעזוב אותי, לדעת שבסוף יהיה טוב!

- לדבר על זה עם בעלי / אמא שלי / חברה טובה, לפעמים אמרתי 'אני רק צריכה שתקשיב. לא צריך עצות'

- לפנק את עצמך מלא. מלא מלא. גם מה שבשיגרה את לא מרשה לעצמך. תזכרי שאת מלכה!!!! את מביאה חיים לעולם, זה הזמן שלך להתפנק. נופש / אוכל / סדנאות / מה שעושה לך טוב.

חיבוק גדול!!

ומצטרפת להמלצה לקחת דולה, אמנם מעולם לא לקחתי אבל נשמע שזה יכול לעשות טוב ❤️

עד שנוצרים כוחות לנסות לקבל עזרה...

ממליצה לפנות לטיפת חלב. במקום נתנו לי מספר טלפון של עובדת סוציאלית. לרוב זה לאחרי לידה, אבל כשהלכתי פעם בהריון לאחד מהילדים, האחות שאלה איך אני מרגישה לקראת הלידה  אמרתי שקצת קשה. מאוד חוששת.. אמרה שיכולה לדבר עם עוס"ית דרכם. גם לפני הלידה.

אולי זה תלוי סניף - מקווה שתקבלי מענה טוב!