יכול לעזור להתפתחות טובה של התינוק ונראה לי מצאו גם קשר לרמות איטלגנציה גבוהות

מעבר לזה... לא חושבת שצריך לרדוף אחרי זה

לדעתי אי אפשר להפוך אותם למחוננים.

זה לא תורשתי בהכרח אבל זה גנטי (מולד)

מצד שני

היה איזה אבא סובייטי שעשה ניסוי כזה על בנותיו בתחום השחמט, קראתי על זה פעם

הן יצאו גאונות שחמט וקטפו פרסים וכאלה.

מצד שני זה מה שהן נשמו מגיל לידה, אבא סובייטי בכל זאת..

ברור שיש תוצאות להשקעה

בתכלס? בשקט אני חושבת לעצמי

שמי שמוכשר ומעל הממוצע לא זקוק לכל הפיתוח הזה

ומי שמתחת לממוצע הפיתוח שהורה רגיל נורמלי נותן לילד שלו לא יהפוך אותו למחונן

וגןם, כאמא לילד מחונן- זה כל כך מאתגר, שבחיים לא הייתי עושה את זה לעצמי בכוונה.

גנטי הכוונה בדי.אנ.איי של האדם. משהו שנולדים איתו.

תורשתי זה גן שעובר מההורים. לא כל הגנום שלנו מגיע מההורים (חלק כן..) 

הגנים שעוברים בתורשה, מדור לדור נקראית תורשיים. גנטיים זה כל הגנים, השאר שנולדים איתו- ולא קבלנו מההורים אלא מתנה מד'.

באופן כללי רמת משכל היא מולדת. אפשר לפתח כישורים, אפשר לתת סביבה מיטבית יותר או פחות (יש מושג כזה של פיגור סביבתי- ילד שנולד עם יכולות, פוטנציאל גנטי תקין, והסביבה הלא תקינה גרמה לו לעיכוב התפתחותי)  

אתגרים בגידול ילדים מחוננים? קודם כל לפתח ילד שהוא חריג זה קשה. הוא שונה. יש לו אתגרים רגשיים, חברתיים, משתעמם מהר. יש לו שאלות רבות שאני לא יודעת לענות אליהן-

כללית נוצר מצב שהיות והוא מחונן ואני לא (אני לא טיפשה בכלל, אפילו חכמה מהממוצע, אבל הוא חריג בפער) הוא משיג אותי בהרבה דברים.. זה לא תקין ולא בריא נפשית להתפתחות.

חנה התפללה על שמואל שיהיה איש בין אנשים. לגדל ילד מחונן כאיש בין אנשים- זה מאד מאד קשה. 

אני מאמינה שלא לזה התכוונת, וןבכל מקרה זה לא ישים להפוך ילד לכזה.

התכוונת לשאול איך מפתחים ילדים?

בגדול, אוהבים אותם. מדברים איתם. לעודד שאלות סקרנות ולמידה ולא לסתום פיות (וואי כמה זה קשה! ) להסביר, לעודד לבדוק ולחקור בעצמם.

כשילד שואל אותי שאלה אני לא רוצה לענות לו אלא קודם כל לשאול אותו מה הוא חושב, ומאיפה לדעתו נוכל לקבל תשובה. בצורה כזו החשיבה שלו מתפתחת.

זה לא יהפוך אותו למחונן אבל זה כן ישפשף לו כישורים קוגנטיביים.

וכמובן, לשים לב לנטיות ליבו ובמה הוא חזק- ולעודד אותו גם שם.

(על פי הידע וההבנה שלי, לא ידע מקצועי).

בגדול את כל הגנום שלנו אנחנו יורשים מההורים, חוץ ממוטציות שנוצרות לפעמים.

אבל בגדול כשאומרים שמשהו הוא תורשתי, הכוונה היא לתורשה שעובדת בצורה פשוטה - יש תכונות שנמצאות על גן ספציפי, ולכן התורשה שלהם מאוד ברורה.

בדרך כלל זה מדובר בהקשר של מחלות (דומיננטיות או רצסיביות) שאפשר ממש לבדוק אם הן קיימות או לא, ואם יש נשאות שלא מתבטאת אבל יכולה לעבור לדור הבא (במחלות רצסיביות). אבל זה יכול להיות גם קשור בכל מיני תכונות שהן לא מחלות, שעוברות בתורשה בצורה ברורה.

לעומת זאת, כשאומרים שמשהו הוא גנטי - הכוונה שהוא מולד ולא תלוי בסביבה, מה שאומר שהוא כן מופיע בגנים באיזושהי צורה (וסיכוי טוב שזה כן הגיע מההורים, גם אם אצלם התופעה הזו לא קיימת - לרוב אלו דברים שנראה שחוזרים על עצמם במשפחה המורחבת, או שמופיעים באותה צורה אצל תאומים זהים), אבל התורשה של זה לא לגמרי ברורה, כי זה קשור לאוסף של גנים שמשפיעים על זה.

יש גם תופעות גנטיות שהם בכלל לא תורשתיות, כמו תסמונת דאון, שהיא תוספת של כרומוזום, וכמעט בכל המקרים זה בעיה ספציפית שנוצרה בתהליך החלוקה של הביצית (או תא הזרע) ולכן אין סיבה שיראו יותר תופעות כאלו באותה משפחה.

מקווה שדייקתי. אפשר לתקן אותי אם משהו שכתבתי לא מדוייק...

לכל אדם יש 46 גנים 23 מאביו ו23 מאימו, אין גנים שלא מגיעים מההורים.

מנגד לסביבה יש בהחלט השפעה כמו שכתבת לממש או לא לממש את הפוטנציאל במלואו.

השילוב של ילד שנולד להורים עם גנטיקה של מחוננים שיוצרים עבור גם סביבה של מחוננות בהחלט יוביל באופן גבוה למחוננות או ליכולות קוגנטיביות גבוהות

ו"תורשתי" למיטב הבנתי מתבטא במקרים של מוטציות וכשלים גנטיים. למשל, תסמונת דאון היא גנטית, אבל לא תורשתית (לא יודעת אם יש מרכיב תורשתי כלשהוא שמשפיע על הסיכויים... אבל העיקרון).

כלומר, מה שכתבת בתוכן נכון, אבל הכותרת אינה מדויקת. 

95% מהטריזומיות (בכללן תסמונת דאון) הן חופשיות,כלומר לא תורשתיות.

יש 5% שכן.

במבחן הגנטי היבש, כזה שבודקים בבדיקת דם, באמת ההבדל בין גנטי לתורשתי הוא כמו שכתבת.

אבל אם לא מדברים על מבחן גנטי יבש אלא על הביטוי הפנוטיפי של הגנים, כלומר איך בסוף הגנים האלה באים לידי ביטוי, אז יש עוד רובד שצריך לשים אליו לב.

העובדה שגן מסוים קיים לא אומרת שהוא בהכרח יבוא לידי ביטוי ויגרום למצב או תכונה מסוימים.

למשל, ייתכן שאדם נושא גנים שמעלים את הסיכון לאוטיזם או למחוננות או להומוסקסואליות או לשמאליות וכיוצ''ב.

הגנים עצמם תורשתיים, אבל האוטיזם והמחוננות וכו' כשלעצמם לא תורשתיים במובן הישיר, כי הביטוי שלהם בפועל תלויים בגורמים סביבתיים והתפתחותיים.

כלומר יש כאן נטייה גנטית תורשתית, אבל לא גזירה גנטית מוחלטת.

זו אחת הסיבות שבאותה משפחה יכולים להיות הורים מחוננים וילדים לא מחוננים (או להפך), כי גם אם הגנים תורשתיים זה לא אומר בהכרח שהביטוי הפנוטיפי שלהם יהיה זהה.

בקיצור,

אפשר לומר שמחוננות היא גנטית אבל לא תורשתית. כי יש לה מרכיב גנטי, אבל זה לא שאם יורשים את הגנים האלה (שהם עצמם כן תורשתיים) אז המחוננות עצמה גם בהכרח תעבור.

כך גם לגבי מצבים אחרים עם מרכיב גנטי, כמו אוטיזם והומוסקסואליות וכו':

הגנים תורשתיים, אבל המצב עצמו לא. אי אפשר להגיד שאוטיזם זה תורשתי, גם אם הוא נגרם בגלל גנים.

א. גנטי ותורשתי זה לא אותו הדבר. תורשתי זה הגנים שקיבלנו מההורים, גנטי זה כל ה-dna שלנו. אמנם את כל הגנים קיבלנו מההורים, אך בכל אדם יש מספר מסוים של מוטציות ושינויים גנטיים. רובם לא מזיקים, חלקם הקטן מזיקים. כלומר תיאורטית גם אם אדם מסוים היה מצליח להפרות את עצמו, לילדיו לא היה dna זהה לשלו במאה אחוז.

ב. יש עשרות אלפי גנים, לא 46. את כנראה התכוונת לכרומוזומים, וגם את זה צריך לדייק:

יש לנו 23 זוגות כרומוזומים (למעט מקרים מיוחדים), כאשר כל זוג כולל בתוכו עותק אחד מהאמא ועותק אחד מהאבא.

היוצאים מן הכלל הם כרומוזומי המין, בהם גברים מקבלים מכל הורה כרומוזום אחר ולא העתקים שונים של אותו הכרומוזום.

הרוב בו היה שאלות במתמטיקה לא?

ואני רואה הרבה הורים בעיקר במגזר הכללי

שעושים הכל לתרגל שהילד שלהם יהיה מחונן

מאבחן את הילדים הכי מוכשרים בשכבה

זא הנתון הוא יחסי ולכן יש מה לתרגל.

(ברור שביחס מי שמתרגל הכי הרבה יש לו יתרון)

זה ממה שהבנתי (הבן שלי עוד לא בגיל)

והוא יחסי לכל מי שעלה לשלב הזה. לא תרגלתי כלום מעולם. לא עם המחוננת לא עם אלה שיצאו מצטינים ולא עם אלה שלא עברו את המבחן. לא רואה כל כך בשביל מה. נתתי להם להבחן כי סקרן אותי חדעת אם הם מחוננים. בפועל תכניות המחוננים באזור שלנו הן חילוניות( ניסינו שנה אחת ולא היה מוצלח. ועוד שנה פתחו תכנית לילדים דתים שנסגרה).  לא כל כך רואה מה התכניות האלה נותנות  נחמד לדעת שהילדה מחוננת . בעיני זה רק נתון. היא לא טובה בעיני משום ילדה אחרת. טוב לדעת שה' נתן לה הרבה שכל. בעזרת ה שתשתמש בו לטובה. מבחינתי זה נתון כמו שיש ילדה מוכשרת בציור, ככה היא נולדה, כדאי לפתח , לא רואה ענין בלפתח את זה בכח. אז המבחן נועד לאתר את הילדים האלה, אין שום ענין לפי דעתי להתאמץ כדי להיות בהגדרת מחוננת. יותר נכון להתבונן מה הכשרונות שה' נתן לילדה שלל ולפתח אותם ולא לנסות לדחוף אותה להיות מחוננת. 

אבל אפשר להבין. לומדים תכנים מעניינים בכיף.

(אבל באמת אין עניין לדחוף ילד סתם לתוכנית. אפשר לשלוח לחוגים ולפתח כשרונות בלי קשר).

והלוואי שהיינו משקיעים בפיתוח כל הכישורים.

ילדה שטובה בציור ולא מפתחים את זה כי זה 'סתם'- זה עוול בעיני

זה ממש חשוב לתת לילד מרחב מאפשר לפתח את הכשרונות שלו גם אם הם לא מתמטייים

סתם שואלת מתוך סקרנות 

יש חוברות לימוד מיוחדות?

לק"י

לקראת מבחני מחוננים תרגלנו קצת תרגילים שיש בחינם, כדי שהילד יכיר את סגנון השאלות.

גם אני הייתי ככה

אצל הבת שלי זה אחרת למשל

מחוננים זה סל ענק חוץ מחכמה.

אני יודעת שזה תורשתי. אבל כנראה שלא רק.

זה פשוט צורת חשיבה אחרת.

לק"י

לנו יש גם וגם בבית.

אני כן חושבת שאפשר לפתח ילדים, ולתת להם למצות כשרונות. יש עוד הרבה חוץ משכל. והעיקר שיהיה להם טוב.

במבחנים... 

הילד השלישי על הספקטרום

הרבה פעמים אלה גם ילדים עם בעיות חברתיות

פשוט לשחרר ואים מה לרדוף אחרי זהנכון אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו חכמים, אבל באמת הכי טוב שיהיו מאושרים

לק"י

אני מסכימה שאין מה לדחוף לזה.

לא עשינו כלום כדי שהילד יהיה מחונן. הוא פשוט כזה.

אני לא רואה יתרון בלהיות מחונן.

יש המון אנשים מצליחים מאוד וחכמים מאוד שלא בהגדרה הזו.

בעיני, אם ההורים נותנים מסגרות מתאימות של חוגי העשרה ושיעורים פרטיים אם צריך יש מעטפת מאוד טובה להתפתחות

הבת שלי כנראה מחוננת.

נו ו...?

זה ממש לא משנה בכלום.

הפוך. אני מתעקשת איתה שתלך לגן שעשועים ותשחק ותפרוק. שיעורי בית זה רק אחרי שנהנו ביחד. לא לפני. לא במקום.

בית בעיניי זה קודם כל מקום שבו מכילים אותך לעומק, פורקים את המתחים באהבה, צוחקים ונהנים, מתחבקים הרבה,

ורק בסוף בסוף חושבים על השגים ולימודים.

זה יותר המקום של האבא ופחות של האמא, בעיניי. אמא היא מקום מנחם...

תאמיני לי שמחוננות מביאה איתם גם קשיים מסוגים אחרים. לא כדאי לך להיות במודעות על זה כל הזמן..

אז אם זה חשוב לך מאוד את יכולה להתפלל לילדים הבאים..בעיני זה ברכה

בניגוד למה שרשמו אני אובחנתי כמחוננת ביסודי מתוך שכבה של 200 ילדים רק אני ועוד 1 לשתינו לא הינ בעיות חברתיות🤷‍♀️ ההפך היינו ממש בחברה ולא זכור לי שהיה לנו קשיים

מה שכן שיש ילד מחונן צריך לתת לו מענה...אותי ההורים שלי שלחו לבתי ספר ברמה לימודית מאוד גבוהה וכבר משיעורי חשבון והנדסה ביסודי היינו מקבלות חוברות שונות ש.ב שונים וכדומה ולכן היינו ממש בסדר ולא הגענו למצבי שיעמום

אגב מעניין אם זה קשור אבל אצל אחת מהבנות שלי אני בטוחה שהיא תאובחן כמחוננת חכמה הרבה מעל הממוצע וגם היא המיומניות החברתיות שלה מדהימות..אני דווקא חושבת שזה משהו שלומדים מההורים

בציונות הדתית יש מקומות לימוד ברמה גבוהה?

אמרת שלמדת במקום כזה, מעניין אם קיים היום..

ועוד שאלה,

מה את חושבת שהן לומדות ממך? נשמח להחכים..

בדתל יש המון המון בתי ספר ברמה ממש גבוה

אמנה

נעם

למרחב

ישורון (לאיודעת איך שם היום)

ויש עוד המון שאני בטוח לא מכירה ...זה קשור כמובן גם לאיזור מגורים..אבל אצלנו הבתי ספר האזורים היו ברמה מאוד טובה

אני לא חושבת שיש לי מה להחכים אתכן

אני פשוט מטבעי אדם שיודע לפתח שיחות וקשרים בכל מקום שאני נמצאת ולהיות במרכז של דברים

ומהצד ה2 גם יודעת מאוד לעצור קשרים שלא מתאימים לי

ואני חושבת שהבת שלי רואה את זה ודי לומדת

אני לא רואה קשר בין מחוננות לקושי חברתי 

או שאני שוב טועה?

כי בד"כ האולפנות שאמרת יש בנות ממגוון סגנונות נכון? ומותר סמארטפונים?

אבל דווקא בגלל שגדלתי בבתי ספר כאלה אני לא אחשוש גם מהפתוח..הילדות שם איכותיות מאוד ממשפחןת טובות אולי פחות דוסיות נכון אבל זה לא מרתיע אותי ככ

השאלה אם יש שאיפה למצויינות והכוונה לעתיד.

באולפנה שחצי מהבנות ניגשות ל3 יח"ל מתמטיקה, או חצי במגמת אומנות, קשה לפתח שאיפה למצויינות לימודית בתחום המתמטיקה והמדעים המדויקים.

אם נוסיף לזה הסללה של מקצועות תעסוקה, אז לא כל אולפנה תוציא את הפוטנציאל של ילדה מחוננת שרוצה להצטיין.

אני למשל למדתי ב5 יח' כימיה ו5 ביולוגיה,

ואז עברתי ל3 ביולוגיה, לא כי היה לי קשה, סתם כי לא הייתה לי סיבה לשאוף ל5,

ואף אחד לא טרח להגיד לי שבגלל שיש לי 5 כימיה, כל ה3 יחידות ביולוגיה שכבר עשיתי נחשבות לבגרות פנימית,

למעשה הפסדתי 5 יח"ל (מקצוע מדעי מוגבר)

שיכולתי להוציא בו ציון גבוה מאוד סתם בגלל חוסר הכוונה וחוסר שאיפה למצויינות.

שלא לדבר שכשנרשמתי ללימודים אקדמאים לא ידעתי שיש הבדל בהמשך בהתייחסות בין לימודים במכללה ללימודים באוניברסיטה.

פשוט למדתי במכללה דתית וזהו.

לכן בעיני תלמידה שרוצה ומתאים לה ללמוד ברמה גבוהה כדאי דתלמד במקום שמותאם לשאיפות האלו (בין שאר השיקולים)

מצד שני הם גם לא ידעו לכוון לבחור אולפנה מתאימה..

פלונטר.

אבל אם לאולפנות מתאימות יצא שם כזה, אולי זה יעבור מפה לאוזן ויגיע למי שצריך.

נגיד בפרסומים בעלונים וכד'.

אולפנת טליה מתאימה במקרים מסויימים מאוד.

הבעיה כשהמקום הוא הומוגני לכיוון הלא מצטיין.

אצלנו מלא בנות יכלו לעשות 4, פשוט לא הייתה סיבה למה להתאמץ.

ואפשר גם להתנדב וגם להצטיין.

לגבי לימודים אקדמיים, אני מתכוונת למקצועות ריאליים.

בעיני ללמוד לבגרות רק לפי מה שמספיק זה ההיפך משאיפה למצוינות,

כי זה קצת ביצה ותרנגולת,

עם הישגים גבוהים נפתח התיאבון.

(שום דבר לא בהכרח, אבל זה פותח דלתות)

שמחה לשמוע את זה מהצד המקצועי.

אבל בתחושה שלי, זה היה המסר כל הזמן לכולם באולפנה שלנו ולא היה שום דרבון של בנות לכיוונים ריאליים.

כל הזמן המסר היה תעודה זה סתם דף וכד'.

יש בנות שלמדו אומנות מתוך תשוקה, הרוב כי זה המגמה הכי פחות דורשת.

הילדים שלי לומדים במרכז ברקת אם את מכירה (מרכז מחוננים פרטי)

ויש שם הרבה תחומים הומניים. יש גם ריאליים ואין שום לחץ. יש חדוות למידה, העשרה, עומק, עבודה קבוצתית, המון דברים טובים.

בוודאי צריך להיות עם קשב ליכולת ולרצון של התלמידה, אבל צריך גם דרבון.

אני לא חושבת שהדרכה והצטיינות בלימודים זה סותר.

אם במבחן הכי גרוע שלי אני מוציאה 80 והמורה אומרת לי כל הכבוד, או שמידות זה לפני מספרים, אני לומדת שאין שום סיבה להתאמץ, אפילו מעט.

ברמה שלפעמים הייתי מגישה את המבחן בלי לסיים אותו כי מה שעניתי כבר מגיע ל80 ונושא המבחן היה משעמם.. כזאת זריקה..

רק בלימודים האקדמאיים נחשפתי לנושא הצטיינות ויש מלגות, ומצטיינים דיקן וכזה, ויש מקומות עבודה נחשבים שמאתרים סטודנטים מצטיינים.

פעם ראשונה שלא הסתפקתי בפחות ממה שאני מסוגלת. (ולא בהכל הייתי מסוגלת ל100, ממש לא. אבל למדתי לנסות, לתת את כל מה שיש לי ואז לנסות לשפר עוד קצת, וזאת הייתה חוויה טובה בסה"כ הסרגל מאמצים הזה)

לק"י

ללמוד ברמה גבוהה ולעשות תואר בגיל תיכון.

(הבן שלי נהנה בתוכנית מחוננים, אבל התכנים שם אחרים מלימודי בית הספר, ולומדים בכיף.

בישיבה התיכונית אצלינו יש כיתת מחוננים. ואם הלמידה שם תהיה בעיקר ברמה גבוהה יותר- אני בכלל לא בטוחה שזה יעניין אותו).

ומסכימה לגמרי שיש עוד דברים חשובים.

אבל באמת שלא כל המחוננים מחפשים ללמוד כל הזמן.

זה בזבוז זמן לחכות עם זה עד גיל 18 ובדכ הרבה יותר, החומרי למידה לא באמת יותר קשים או משהו

רק אולי לא בהכרח יודעים לזהות את התחום שאנחנו מעוניינים בו בגילאים האלו

(ויש גם תארים עם חלק פרקטי שלא בהכרח מתאים לגילאים צעירים כמו פסיכולוגיה)

לק"י

וגם לא לכולם זה מתאים.

אני לא רואה את הבן שלי לומד להנאתו ספרות ועברית ברמה גבוהה.

מתמטיקה- כן. זה התחום שהוא אוהב.

בתוכנית מחוננים לומדים דברים אחרים. נניח היה שיעור של חידות במתטיקה, ציור קומיקס, אנגלית וכאלה.

הבן שלי נהנה מזה. הוא לא הטיפוס שנהנה רק ללמוד. כך שלא בטוח שלימודי תואר בתיכון יעניינו אותו.

למה צריך לחכות לגיל גדול כדי ללמוד משהו שיפרנס אותי

ולא ללמוד כבר משהו שייתן לי נקודות זכות לאוניברסיטה ויחסוך לי זמן יקר אחר כך

יש חלק בלמידה שהוא להעשרה, הנאה, זה באמת נחמד

אבל משקיעים כל כך הרבה לבגרויות, מכיתה ז' כבר מתחילים לפמפם בגרויות בגרויות כאילו על זה עומד ונשען העולם 

אבל בפועל זה לא מועיל לחיים בחוץ כמעט בכלום, שוכחים את הרוב

ומתחילים הכל מחדש... לא חבל?

(אני יודעת שאת לא שר החינוך חח אני פורקת את תסכוליי כי כבר נפתח הנושא) 

ואני בעד ללמוד סטיסטיקה ושזה ייחשב כבר כקורס לאוניברסיטה 

כנל כל הקורסים המשעממים והפחות רלוונטיים שחובה לתואר 

גם ככה לומדים בתיכון וזה משעמם אז שלפחות יהיה מועיל למשהו 

ואז אפשר להגיע לתואר ובקצת זמן לסיים ולהתחיל פרקטיקה שזה מה שחשוב באמת

ולהוציא את הפסיכומטרי המיותר...

(יש לי עוד הרבה רעיונות בסגנון) 

אולפנת טליה ממש לא מוגדרת לאולפנא למחוננות.אלא לבנות שאוהבות וטובות במדעים מדוייקים.זה לא קשור בכלל למחוננות.כמו שלא כל לומדי הרפואה והנדסת החשמל הם מחוננים.לגבי האולפנות- לא יודעת מאיפה הבאת את הענין שקריטריון הקבלה לאולפנות הוא לא לימודי.זה מאוד תלוי באולפנא.וממש לא גורף.

דבר נוסף שחשוב להבהיר לגבי מחוננים- כשילדים נבחנים בבית ספר לרוב בכיתה ב או ג- מפנים למבחן השני את 5 הילדים בעלי הציונים הטובים ביותר. אם השכבה יחסית חלשה, גם ילדים שאינם מחוננים בפוטנציה יופנו למבחן השני.

גם שם אותו דבר.זה עניין של אחוזים.יכול להיות שילד יוגדר כמחונן אבל אם היה לומד בשנתון אחר שבו לומדים ילדים חכמים יותר- לא היה עובר.

אני למדתי במקום דומה למה שאת מתארת. היתה אפשרות ל-5 יחידות מתמטיקה (ואכן עשיתי כמובן, וגם ניגשתי לבד לחלק מהשאלונים), אבל לא היתה דווקא הכוונה למצויינות וכו'.

אבל דווקא מהחברות שלי שלא היו הכי טובות בלימודים למדתי המון איך להשקיע. שזה אחד הדברים שהרבה פעמים יותר קשה למחוננים.

החברות הטובות שלי לא היו דווקא באותה רמה לימודית כמוני. אבל היינו חברות, אז למדנו ביחד למבחנים, מוכן למדתי באמת להשקיע - לשנן, לחזור, לתרגל וכו'...

(זה גם הרבה בזכות ההורים שלי, שלימדו אותי שאם ה' נתן לי חכמה, זה כולל גם אחריות להשתמש בה לטובה, ובין השאר - לעזור לחברות).

אז את הבנות והבנים שלך את תשימי במקום ששואף למצוינות?

למה זה נראה שזה לא הולך תמיד יד ביד עם חרדליות?

לבינתיים ביסודי של הבנות שדוגלים במצוינות יש יותר שאיפה לחרדות מאשר שאיפה למצויינות.

(בקטע של משמעת)

זה לא תורם לחדוות הלמידה בשום צורה ולא לזה כוונתי.

לבן אני מחפשת ישיבה שמטפחת מצויינות לימודית כי זה מה שמתאים לו.

אני מחפשת גם תורני- חרדלי, גם לימודי גמרא עיון ולימודי חול ברמה גבוהה ובאמת קשה למצוא.

מבחינת שעות לימוד בחרדלי לומדים לימודים קודש עד 16:00 (חוץ מישלצ)

ולימודי חול 3 שעות ביום זה לא מספיק לדעתי כדי להוציא תעודת בגרות בהצטיינות.

ישיבות עם אלף תלמידים לא מתאימות לו,

אני פתוחה לשמוע רעיונות חח

כרגע אולי הכיוון זה נר תמיד בחשמונאים, לא בדקנו אותה עדיין.

אצל הבנות לא בדקתי עדיין אולפנות אבל זה צריך להיות פחות מורכב, למה שלא תהיה מסגרת חרדלית ברמה לימודית גבוהה?

אני חושבת שאולפנת בהרן ורעיה הן ברמה גבוהה משתי הבחינות, אבל לא מכירה מספיק לעומק.

ובטוח יש מלא אולפנות מקומיות.

וסתם מסקרנות- את הפותחת? את מחפשת אולפנה לתינוקת בת 8 חודשים?

אנחנו צריכים לסגור ישיבה עוד כמה חודשים ומדי פעם בהכחשה מהסיטואציה חח

🤭

אבל אם ילדה היא ממוצעת לא בטוח שתתקבל לבהרן ורעיה, ואז נסגר לה האופציה להתקדם

לק"י

גם באולפנות אזוריות עם מגוון של בנות יש מצטיינות ובנות שמתקדמות אחר כך לכל מיני מקצועות "נחשבים".

ובסוף הכי חשוב שתמצא את המקום שטוב לה.

(אני למדתי באולפנא אזורית. חרקתי שיניים במגמת פיזיקה, כי האופציות האחרות לא נראו לי גם בשבילי. באנגלית אני לא משהו ועשיתי 4 יחידות. והוצאתי פסיכומטרי גבוה.

ואני לא מחוננת.

כדי להצליח ולשמוח בחיים לא צריך להיות מחונן או ללמוד במקום מסויים).

וגם שם יש את כל האופציות 3-5 יחידות וילדות ממוצעות בהחלט מתקבלות לשם. אם הן מתאימות מבחינה דתית. אלו אולפנות שקשה להתקבל אליהן בגלל שבאות המון בנות . אבל הצד הלימודי ממש לא הקריטריון היחיד. ואפשר להתקדם ולעשות בגרות טובה בכל אולפנא אזורית. אומרת את זה מידיעה מתוך המערכת. 

זה לא בית הספר שהיא למדה בו, תא התיכון או האופנה אלא הרצון שלה.

אם תחנכי אותה להתאמץ עבור מה שהיא רוצה, להיות קשובה לעצמה ולהכיר את הרצונות שלה, היא תתאמץ ותשיג אותם.

בית ספר טוב לא יעזור כלום אם ילד לא רוצה ללמוד ולהתקדם,

מנת משכל גבוהה לא תעזור אם הילדה לא מוכנה להאמץ או שהיא מעוניינת ללעסוק במקצוע שלא דורש הרבה חשיבה

מה שיעזור לה זה מוטיבציה, כוח רצון, התמדה

וזה הרבה מאוד בחינוך

אממה אני חושבת שמה שלא נבדק הקשר בין המיומניות החברתיות של המחוננים למיומניות של ההורים שלהם (שהרבה פעמים גם מחוננים)

לגבי ההמשך את צודקת גם אני לא רציתי בתיכון ללכת לפיזיקה רציתי פסיכולוגיה

אז אמא שלי עשתה איתי תנאי או 5 יחל ופסיכולוגיה או 4 יחל ופיזיקה

ובזכותה עשיתי 5 יחל ואני מודה לה על זה האמת

אני חושבת שזה שילד מחונן לא צריך לדחוף אותו רק ללימודים מסויימים בשביל זה אלא ללמד אותו לנצל את הברכה שיש לו נניח שלי הציעו לצאת ללימודים באוניברסיטאת אריאל בכיתה י אמא שלי עצרה את זנ ואמרה שאני צריכה להיות ילדנ

ואין לתאר כמה אני מודה לה היום בזכותה הייתה לי ילדות

זה תלוי אוד גם אם זה מטופל או לא.

יש ילדים מחוננים שאין להם ולא היה בעיות חברתיות,

יש ילדים עם בעיות חברתיות שלא טופלו (או לא טופלו בזמן)

ויש ילדים עם בעיות חברתיות שטופלו.

לכן השאלה היא לא רק מה התוצאה, אלא האם הייתה בעיה בדרך ואיך טופלה.

(יכול להיות שאצל בנים זה יותר מובהק?)

בן שהיו לו קשיים חברתיים (ודווקא זה התבטא אצלו בעוצמה ומנהיגות ולא בהסתגרות, פחות עם יכולת עבודת צוות ורגישות לזולת)

ואצל הבנות הן בסדר מבחינה חברתית.

עם הבן עבדנו על זה וב"ה הוא עשה קפיצה ענקית מג' לה' מהבחינה הזאת

היום כבר אין פערים ב"ה.

אתן כל הזמן חוזרות על המושג - מחוננים.יש רמות שונות של מחוננים.לא כולם אותו דבר.מחונני העל הם אלה עם הקשיים החברתיים.לבי לימודים באוניברסיטה- גם הם לא מיועדים רק למחוננים בהגדרה.מכירה ילדים שלומדים בבר אילן ולא מוגדרים כמחוננים.פשוט אוהבים ומתאמצים.וזה גם תלוי באוניברסיטה ובתוכנית.לדוגמא- לימודים באריאל ולימודים בטכניון אינם ברמת קושי דומה.

רמה לימודית גבוהה..

לילדים שלי מחפשת משהו תורני יותר ברמה לימודית גבוהה יותר, כנראה שאצטרך לפתוח בעצמי או להתפשר על הרמה הלימודית ולדאוג לזה בבית...

רוב מה שציינתי זה רשתות חינוך

באיזור שאני גרה בו הרמה הלימודית כן גבוהה

ואפילו, לא עלינו, מעדיפים משחקי מחשב או כדורגל במקום🤣

(ולא לכולם יש קשיים. או שיש קשיים שהיו מופיעים גם בלי קשר. הבן שלי טיפוס רגיש, אבל גם אני הייתי כזאת. ואת מבחני המחוננים לא עברתי...).

אני הכי בעד לתת לילדים קרש קפיצה לחיים טובים.

אבל מחוננות זו לא המילה.

מחוננות זה להשיג תוצאות יוצאות דופן בתחום מסויים.

החיים בד"כ לא בנויים מתחום אחד.

לכן חשוב לפתח בכל התחומים:

רגשי

קוגניטיבי

חברתי

מוטורי

וכמובן חינוך טוב, עזרה לזולת, אמונה ועידוד עצמי. ראיית הטוב ועוד.

חשוב לספר סיפורים, זה מפתח הרבה יכולות. אבל לא להישאר צמודים לטקסט,

לדבר ולהסתכל על המעבר.

על הבעות פנים. מה גרם למה. האם הוא עצוב או שמח? למה? מה היית עושה בסיטואציה כזו?

כל סיפור לפתח את המעבר.

וגם משחקים, ממש להיכנס לראש ולשחק איתם. וגם בחוץ בפארק, לאפשר מרחב התנסות. לא למנוע את הלמידה.

בגדים יוקרתיים זה לא מה שיעשה את הילדה מוצלחת. עדיף בגדים פשוטים ולתת לה להתלכלך או אם יקרע הבגד לא נורא. העיקר שתנסה ותחווה את החיים. ככה לומדים הכי טוב

ועם הרבה סבלנות. מנסים מנסים, בסוף מצליחים.

נגיד היא מנסה להגיע למשהו, לא לקרב אליה, לתת לה להגיע לבד.

וכבר מגיל קטנטן לחזור על המנטרה שאת יכולה.

מי שמנסה בסוף מצליח..

דברים כאלו..

ואני מורה היום לתחום אומנותי בכלל וממש לא חושבת שהמחוננות קידמה אותי לאיפשהו בחיים. אם כבר להפך- בגלל שלמידה היא דבר שבא לי בקלות יחסית אז כשדברים כן קצת איתגרו אותי, פשוט עזבתי אותם כי לא ידעתי להתאמץ.

ולא הכינו אותי למבחן מחוננים ולא כלום.. אמא שלי לימדה אותי לקרוא לפני כיתה א אבל גם זה לא נתן לי יותר מידי חוץ מלהשתעמם בכיתה..

תני לילדה לגדול ולהתפתח בקצב שלה

ככה גם אצלי...

והקטע עם המאמץ ממש ככה 

ואגב עם כל החג-שבת- חג וכו' לא המשכתי להגיב לך על החוברת שהעלת בשרשורפלצת ועכשיו כבר אין לי כח לחזור לשם.. עמך הסליחה🙏😅

גם פותחת השרשור ביקשה להפסיק לנצלש

🫣

חוץ מזה שאני חושבת שחבל שבבתי ספר אין התאמה למחוננים כמו למתקשים.

השיעמום שהיה לי ב12 שנות לימוד ביסודי ובאולפנא היה הרסני כל כך.

וללמוד דברים בעצמי בזמני הפנוי היה מייאש אותי כי לא ידעתי ללמוד...

בשמינית היתה מורה שקלטה את זה והצילה אותי!! אבל זה היה ממש מעט מידי ומאוחר מידי...

וההורים שלי לא הכירו את הקושי הזה, כי הם לא היו כאלה (היום יש לי עוד 2 אחיות כאלה, ואיתן ההתנהלות כבר שונה...)

זה או שיש או שאין

אני ממשפחה גדולה יחסית, לא כולנו מחוננים

ואמא שלי לא עשתה שומדבר מיוחד בשביל זה

תהני מהילדה. 

יותר עדיף להשקיע מאמץ ללמד את הילדים מיומנויות חשובות לחיים הבוגרים

מחוננים זה או יש או אין.. ויש מבחן בשלב מסויים שעושים..

אם רוצים שהילד יצליח בחיים, אז תעשו עבודה עם עצמכם כאנשים מבוגרים מה הכישורים שמוכרח אדם לדעת כדי להצליח בחיים בכל תחום ולא רק כמחונן

כמו אומץ, תעוזה, עבודה יעילה בקבוצה, ניהול זמן, פתירת בעיות באופן יצירתי, לא להיות מופתע מהחיים אלא לקחת דברים בפרופורציות נכונות וכד'

זה יביא אדם להיות מוצלח באמת בחיים האמיתיים כי החייל האמיתיים זה לא אוניברסיטה ותארים יש עוד הרבה מעבר

ממש לא ניסו בכוח, מצד שני ההורים שלי הם מאוד מלמדים כזה… כולנו עלינו לכיתה א כשאנחנו יודעים לקרוא וכו… ונגיד ההורים שלי מדברים בשפה יחסית גבוהה אז גם העברית הייתה מפותחת…

אני לא רואה סיבה לדחוף את הילדה להיות מחוננת. כי האמת היא שגם אם את מסתכלת על הצלחה בתור הצלחה לימודית וכו, בעיניי המחוננות דווקא תוקעת הרבה פעמים.

כי הרי בבית הספר הכל בא בקלות, אז לא משקיעים בלימודים, ולאף אחד זה לא באמת אכפת כי הילדה שואלת שאלות חכמות בכיתה והיא מקבלת 100 בכל המבחנים.

אבל מתישהו היא תגיע לאוניברסיטה, ושם חייב גם להושיב את עצמך וללמוד מעבר לכיתה. וכשאין כישורי למידה זה מאוד מאוד קשה.

אצלנו מתוך כמות יפה של אחים, רק אחד יודע להושיב את עצמו. ועוד אחד תלוי מאוד במה. איכשהו אנחנו מסתדרים, אבל עדיין…

אעיד על עצמי (שיצאתי "מצטיינת", לא מחוננת), שאני לומדת כרגע תואר מאוד קשוח, עם דרישות קבלה מאוד גבוהות. ממה שאני שמה לב מסביבי, דווקא אלו שיחסית התקשו בתהליך הקבלה, ועשו פסיכומטרי אחרי פסיכומטרי, הם אלו שמצליחים יותר בתואר. כי הם רכשו מיומנויות למידה, התמדה וכו. ואני, שהקבלה באה לי יחסית בקלות, מגרדת את העובר. וזה נכון גם על עוד סטודנטים סביבי.

בקיצור - זה לא משנה אם היא תהיה מחוננת. יותר חשוב חום, אהבה, חוסן רגשי, שתדע להביע רגשות, כישורים חברתיים... ואח"כ אפשר גם לצייד אותה בהרבה "השכלה" - ללמד לקרוא, לספר הרבה אנקדוטות שמביאות לה ידע כללי, חידות בשביל הכיף, שאלות מתמטיות תוך כדי הליכה וכו…

אבל חייבת להוסיף, יש לי חברה שהיתה מצטיינת בלימודים בבי"ס
פסיכומטרי מעל 700, חלמה להיות וטרינרית

התחילה אוניברסיטה והפסיקה אחרי שנה. אמרה שאין לה כוח ללמוד יותר

והיא מזכירה במשרד עו"ד

אז כן חשוב ללמוד מיומנויות למידה אבל גם חשובה המוטיבציה. 

ומצד שני מכירה לא מעט שלא בדיוק הלך להם בבי"ס, לא היה איכפת להם מהלימודים. סיימו עם או בלי בגרות, התגייסו לצבא, ואחר כך התחילו לקחת את עצמם ברצינות והתקדמו ובנו את עצמם.

אז גם ללימודים בבי"ס לא הייתי לוחצת כל כך

גם לי הלך בקלות הלימודים והפסיכומטרי… (וגם לי אין כוח ללמוד חחחח)

העניין הוא שבשביל רוב האוכלוסייה לקבל פסיכומטרי מעל 700 זה משהו שדורש הרבה למידה, התמדה וכישרון, ויש אנשים שמספיק להם שבוע למידה בשביל זה…

אולי היא כזאת, לא היתה צריכה להתאמץ בשביל הישגים מאוד גבוהים

ניתוח יפה.

האבחון חשוב בעיני כדי לתת מענה מיטבי.

זה נכון לגבי כל סוג אבחון וכל סוג מענה.

מחוננות באמת לא מבטיחה חיים קלים. לחלק מהמחוננים יש קשים חברתיים. לחלקם יש קשיים רגשים בגלל הפער בינם לבין הסביבה. יש עוד המון כישורים שלא חיבים להיות מחוננים בשבילם , יכולות חברתיות, רגשיות, יכולות באומנות , בסדר וארגון ועוד. הענין הוא לחפש מה הכישורים שאת קיבלת ולפתח אותם. 

אם היה לי זכרון טוב ותפיסה חדה הייתי היום ממש חכמה...חחח

תני לילדה לגדול ולהיות מאושרת, תהיה מחוננת או לא, זה בכלל לא חשוב

אצלינו יש הרבה במשפחה המורחבת

ברור שאפשר לפתח ילדים ולהעשיר את הידע שלהם אבל זו טעות לחשוב שהכל בידינו

תאהבי את הילדשלך כמו שהוא

וואו מסתבר שכל הפורום מחוננות או שלכולם יש ילד מחונן.. מה זה אומר עלי?

ובלי קשר, אמא שלי אשת חינוך , תמיד שמעתי על הקשיים של המחוננים, ובינינו, היום אפשר להצליח בחיים (עבודה טובה, בן זוג טוב, ילדים טובים) גם בלי להיות מחונן, בלי להיות חכם, ואפילו בלי להצליח בלימודים..

פשוט כנראה שהגיבו הרבה כאלה שיש להן נגיעה אישית בדבר.

ונכון, כדי להצליח בחיים ולהיות מאושר לא צריך מנת משכל מעל הממוצע.

לא יודעת אם תורשתי או לא.

אבל יכולה להגיד שאפשר לעשות "הכל נכון", ועדיין יהיו קשיים.

לא הכל תמיד בשליטתנו, ואנחנו לא בוחרים עם אילו "חבילות" הילדים שלנו יתמודדו.

בעיניי הכי חשוב זה חיבוק, אהבה, משחק, דיבור, קשר עין.

תשומת לב להשגת אבני דרך

כל השאר?

זה מה שה' נותן

אנחנו יכולים רק לעזור ולכוון

כל אחד וכישוריו שלו, ההצלחה היא לאתר מה יכולות הילד הספציפי שלי, ולפתח את זה אצלו.
מגיל 8 חודשים צריך להשקיע בחום, אהבה חיבוקים, ויחס (להיות איתה בבית- זה בכלל מתנה ונכס בגיל הזה), תעסוקה מגוונת, נחת, רוגע ושלווה.
כשתגדל- תזהי את היכולות שלה ותפעלי בהתאם.

רובם המוחלט מולדים

אם כי אפשר לעבוד ולשפר

אבל

כישורים של מבוגרים זה כבר עניין של למידה והתפתחות עצמית

כי גם אם יש כישורים מולדים

הם לא מספיקים בעולם המבוגרים

לכן בעיניי כדאי להשקיע בעיקר בדברים שיעזרו לילד לפתח למידה עצמית וידחפו אותו להתפתח בתור מבוגר

1. להתנהל ולתקשר עם הילד בצורה נטולת שיפוטיות

2. לתת לילד לבחור מגיל צעיר

לתת לו לסלול את דרכו

להתנסות לטעות וללמוד מטעויות

3. לתת דוגמא אישית להתפתחות ללמידה ולהתקדמות

4. לשתף את הילד בחיים הבוגרים

בהתנהלות נכונה (רגשית/ טכנית/ כלכלית/ חברתית/ משפחתית) ובלמידה מטעויות 

צריך כל הזמן לעבוד על עצמנו כהורים

לשפר גרסה של עצמנו

מול הילדים

להיות בשמחה, באמונה בהם ובנו...

זה החלק הכי חשוב בחיים לעניות דעתי...

בכל הנושא של מחוננים, אנשים חכמים...

זה קצת מלמעלה אבל חשוב לדעתי-

אני חושבת שאנחנו חיים בחברה שהמעמד והכבוד

תופסים נפח חשוב בחיים שלנו, נרצה או לא נרצה

חלק מלהיות בעל שם ומעמד בחברה זה הרבה פעמים להיות חכם, במיוחד בגילאים האלו של בית הספר, (לדעתי יותר בתיכון שכבר לרוב הילדים יש מודעות לחשיבות של "להיות חכם", נכון שיש גם את הסטיגמה של החנון הדחוי חברתית, אבל זה לא מחייב, נערה יכולה להיות מוצלחת חברתית וחכמה מאוד...)

והצורה שבה מודדים חוכמה בבית ספר

זה בצורה מאוד מצומצמת ומקובעת-

ידע,זיכרון, מבחנים, מקצועות ריאלים מדעיים

לא שזה לא קשור לרמות אינטלגנציה גבוהות, זה כן קשור אבל זה לא רק וזה לא הכל.

אחר כך שגדלים, אני חושבת שהרבה מבינים שאפשר לצמוח ולפרוח בחיים האלו עם המון כישורים אחרים, חלקם שפחות באים לידי ביטוי אם בכלל בבית ספר כגון מוזיקה, אומנות או אפילו סתם כישרונות שאפשר לעשות איתם הרבה כסף ובעיקר גם עם תכונות אופי כמו יצרתיות, כריזמה, מנהיגות, שאפתנות,התמדה, יכולת העמקה, חוש לעסקים וכו'....

יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות בעולם ושצריך לעשות בעולם וזה לא קשור רק לחוכמה.

ברור שזה כיף להיות זה שמצליח במבחנים,זה שזה בא לו בקלות, שהוא יכול לנפנף בזה שהוא עשה תואר נחשב וקשה, שהוא עשה 5 יחידות מתמטיקה מבלי להכנס לשיעורים בקושי וכו'

אבל כואב לי ומדברת גם על עצמי כי גם אני הייתי בתחרות הזאת באופן מודע ולא מודע, שאנחנו שוכחים לפעמים שזה לא מה שחשוב, באנו לכאן כל אחד בשביל שליחות... ולשליחות הזאת קיבלנו כישורים מסוימים ויכולות וכן גם רמת משכל מסוימת...

ולפעמים אין צורך להשתמש ברמת המשכל או בכישורים וללכת כמו כולם לעשות תואר קשה, או להצליח בלימודים בבית ספר, לפעמים השליחות לאו דווקא במקומות היוקרתיים (כביכול) והנחשבים על אף החוכמה והיכולות הלימודיות ולהפך!! יש אנשים שעמלו רבות כדי לגרד את הציון שצריך לקבל בפסיכומטרי כדי להתקבל לרפואה ולמדו ימים על גבי לילות...

ואני חושבת שמה שמשנה באמת זה שכל אחת תלך עם השליחות שלה עם מה שהיא באמת צריכה לעשות בעולם ועם מה שהלב שלה אומר לה

ולא כדי להוכיח/להראות/לעשות כמו כולם בשביל כבוד או יוקרה...

זה גם מתקשר לי לשרשור אחר שהיה כאן על נשים שהשיגו מעמד או נשים שחיות באידיאל גבוה של חיים...

זה קשה לחיות בתודעה של תחרות, של מי יותר, מי חכם יותר, מוצלח יותר, מבין יותר, יודע יותר (בעיקר יודע)...

אנחנו לא באמת צריכים את זה.

כדאי שנשים את האנרגיה שלנו במה שנכון לנו, במה שמתאים לנו, בשליחות שלנו באמת בלי קשר למעמד שהוא נותן לי בחברה, ולכבוד...

ועם האמונה הזאת בעיניי לחנך את הילדים...

אבל חשוב לי להגיד, בלי קשר למחוננת או לא מחוננת,

כל אחד מאיתנו מביא איתו המון משקעים להורות, וחשוב לתת להם את המקום שלהם, לפעמים עבודה עצמית מספיקה, לפעמים יש צורך בטיפול מקצועי, אבל חשוב צריך להתייחס למשקעים הללו, כי לילדים שלנו מגיע הורים שמודעים לעצמם.

לא משנה כמה תשקיעי בבת שלך, יכול להיות שהיא תצא מחוננת ויכול להיות שלא, אין לך השפעה ישירה על זה (את יכולה להעשיר אותה, אבל לא לייצר מחוננות), אבל יש לך השפעה ישירה על מצבה הרגשי. ואמא אוהבת, שמקבלת את הילדה לה כמו שהיא, ונהנית עם הילדה שלה-הרבה יותר משמעותי לילדה מאשר יכולות אינטלקטואליות, גם לסיכויים שלה כבן אדם מבוגר.

ואני אגיד עוד משהו לסיום, אני מחוננת (לא חושבת שמשפיע על חיי היומיום שלי יותר מדיי חוץ מהזיכרון שלי לעובדות לא חשובות), בעלי גם מאוד חכם, והילד שלנו עם המון קשיים, למרות שיש לי ידע התפתחותי ולמרות שהשקענו בו המון, יש לו המון קשיים שככל הנראה ישפיעו עליו גם בבגרותו, ונכון, זה לא מה שרציתי בשבילו, ויש צביטה בלב לפעמים כשאני רואה אותו עם ילדים אחרים, אבל אני יודעת שהוא בריא, ואהטב וזה הכי חשוב בעולם.

לדעתי הרבה פעמים כשיש הורים שלוחצים מאוד חזק על הילדים ללמוד ללמוד ללמוד 

להשקיע בלימודים בלי סוף

לפעמים הם משיגים את התוצאה ההפוכה 

והילדים שונאים את הלימודים ולא משקיעים בכלל

או שמשחררים את כל האחריות ללימודים שלהם להורים

וכנ"ל בכיוון ההפוך

כשההורים בעד לימודים אבל לא ממקום לוחץ

הילדים מפתחים את האחריות שלהם ללימודים של עצמם

וכן כמובן יש כאלו שההורים נורא לוחצים

ואז הילדים משקיעים בלימודים מרוב פחד מהתגובה של ההורים.

הייתה לי חברה שכ"כ פחדה מה יקרה אם לא תביא הביתה ציון 100

אז כשקיבלה במבחן ציון 92 התחילה לבכות כי פחדה מאמא שלה

וזה לא היה בכיתה ה' אלא בכיתה י"א

סתם, יכולה לשתף על עצמי

אף פעם לא אבחנו אותי. אז לא יודעת אם אני מחוננת

אבל תמיד הייתי מהראשונות בכיתה

ואת ההורים שלי זה לא עניין בכלל ציונים, לימודים מבחנים.

ואני מעצמי זה נהיה לי מאוד מאוד חשוב במהלך החיים

השקעתי הרבה בלימודי מקצוע ותואר וב"ה הגעתי רחוק.

ועל הילדים שלי אני מנסה לשנן לעצמי לא ללחוץ עליהם יותר מידי

ולא לדחוף חזק לכיוון הלימודי.

בעיניי פי 100 יותר חשוב הצד החברתי, כישורים חברתיים ומיומנויות רכות.

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

לק"י

אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.

לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦‍♀️

ולא ישים ג'ל

אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית

אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.

למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..

או שלא הבנת נכון מה החומר שהוא שם

כששמים מזרק רגיל מהסופר זה עוזר לכמה ימים גג

הדברה של מדביר עוזרת לפחות לשנה שנתיים

לק"י

בפועל גם הדברה לפשפשים הוא סתם עשה משהו לא נכון.

לכן, לא מתפלאת שגם לג'וקים הוא עשה משהו לא מקצועי. אלא אם כן, יש לו איזה חומר ייעודי. אבל מן הסתם שלא...

לכן שאלתי מה מדביר מקצועי עושה.

למה המליצו עליו

ריסס את כל הפנלים- צריך להזיז מיטות

מרסס פתחי ביוב

אדני חלון

ארון מתחת לכיור

ואם גרים בקרקע אז גם את היקף הבית

כל האורחים הבלתי קרויים נעלמו כל עומת שבאו

אנחנו עשינו הדברה ביולוגית שהיה אפשר להיכנס במידית הביתה

(אין לי כרגע תינוק זוחל... עם תינוק ההנחיה היא לחכות כמה שעות)

היה אפשר להעביר סמרטוט עם מים באותו היום

אבל לשטוף עם חומר רק ביום למחרת

מראש ההנחיה היא לא להשאיר דברים פתוחים על השיש

לא זוכרת שהיה איזשהו סיפור עם הנקיון

והוא ריסס מחוץ לבית כשהזמנו+ על המסגרת של המרפסת בחוץ

מרפסות ברור שעושים

בקרקע כושים כם את כל הממשק בין הבית לקרקע...

לק"י

וזה דוחה. בעיקר במטבח.

ותוודאי שאין חורים בקירות

גריקן ירוק בהיר שקונים בסופרים. של ריצפז.

כתוב עליו בגדול מקדימה 'דוחה תיקנים'

ההורים שלי משתמשים. לא יודעת אם בגלל שהיה בעבר תיקנים או שפשוט אין בגללו. לא רואה אצלם שיש.

אני לא כ"כ משתמשת בסבון לרצפה כי זה כנראה גורם לעקבות של סימני רגלים אחרי זה בגלל הסוג ריצוף. לא מצאנו פתרון טוב יותר.

לא מסריח.

אפשר בסופר לפתוח ולהריח לפני שקונים (וכמובן לסגור טוב אחרי זה)

בדברים האלה לא שווה לחסוך

בריאות הנפש ושקט נפשי שווה יותר

במיוחד אם את גרה בבית פרטי/קומת קרקע

לק"י

(יש לי סיוט מהדברות אחרות שעשינו. אומנם שם זה היה בלגן רציני. אבל עדיין אין לי כח לזה).

צריך להרחיק רהיטים שאפשר מהקירות(ספות, מקרר, מיטות.. לא עכשיו ארונות וספריות)

וכמובן להשאיר רצפות פנויות ושיש ריק והכל

זכור לי שאפשר לחזור אחרי כמה שעות ולשטוף אחרי יממה משו כזה

צריך שהבית יהיה מסודר בגדול כזה,

שלא יהיו שום אוכל וכלי אוכל מחוץ לארונות (כלומר על השיש),

ולצאת לכמה שעות.

אני תמיד העדפתי לצאת ליותר מכמה שעות, בפרט אם יש תינוק זוחל.

אם הצלחתי להביא מדביר ביום שישי או אפילו חמישי, ולצאת לשבת להורים למשל.

זה נותן שקט מוחלט לשנה ויותר!!

וזה גם לא יקר במיוחד, כ400 ש''ח, תלוי בגודל הדירה.

לפני שמזמינים מדביר. סביר להניח שתיקנים מגיעים לארונות מטבח מחורים בקיר. אם לא יטופלו החורים - חבל על הכסף של ההדברה

לק"י

אבל אולי כדאי.

תביאי הנדימן שיסתום לך ?

נראה לי עדיף

ומדביר גם את הבור ביוב החיצוני

חוץ מלצאץ מהבית ל3 שעות אני לא עושה כלום

אחכ 3 ימים לא שוטפים וזהו..

לק"י

ולא שאני שמחה שיש לכם ג'וקים, אבל שמחה שאם כבר יש, אז כתבת על זה.

לפעמים צריך אנשים שיזדהו איתך....

ויש לזה אחריות

במעיין שטוב חזיות הנקה עם ברזלים

רק עם ברזלים עומד טוב

אבל לא הכי נוח....

רק בסייפיש

יש להם תופרת שהופרת חזיחת רגילות להנקה

ואז לבנות עם חזה גדול (כמוני( יש פתרון שנראה טוב ואיכותי

זה כמו שתגידי במצבי לחץ הוא מוריד לי סטירות,

אבל חוץ מזה הוא בעל מהמם.

זו חלק מהדינמיקה של האלימות וצריך לטפל בזה.

משפחתי, לא משפחתי גם הילדים רואים וסופגים את זה,

מישהו צריך לעצור את ההעברה הזאת בתוך המשפחה.

אין מנוס מטיפול, ואם הוא לא מוכן תלכי לפחות את, שתדעי מה האפשרויות שלך ולאן את לוקחת את זה.

תזכרי שאת לא אשמה בכלום!

בהצלחה יקרה!

לשתוק באותו רגע ולסיים את השיחה

ובזמן אחר - נניח בערב, להגיד לו - שומע בעלי? ההתנהגות שלך לא לעניין

אני מצפה ממך להצליח לאסוף את עצמך כשאתה לחוץ ולהתנהל בצורה נורמטיבית. ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי ואני לא מתכוונ לקבל אותה.

שאין אפשרות כזאת שמישהו שחייב טיפול ופוגע באחרים מסרב ללכת לטיפול.

תדברי איתו על זה בזמן שהוא רגוע.

מכיר בזה שמשהו ההתנהלות שלו לא תקין?

אני חושבת שזה הצעד הראשון

מה זה 'התפוצצתי עליו'

צעקות?

זה שונה ממה שהוא עושה?

אולי שניכם צריכים ללמוד איך לתקשר אחרת

אין מה לדרוש ממשהו לעשות מה שאת לא מסוגלת

בדרכ אם מישהו אחד מתקשר בצורה רגועה

זה משפיע על השני

אם זה חד צדדי ומתמשך

למרות שצד אחד מתנהל בצורה תקינה

זו בעיה אחרת

בשבילך כאישה.

עוד לפני השאלה איך אתם זוגית.זה שם אותך כל הזמן עומדת על המשמר, בהיכון, חסרת מנוחה במצבי לחץ או משבר, מוכרחה לאסוף את עצמך כשאת בעצמך צריכה משענת חזקה וביטחון.

אני לא חושבת שאת צריכה להכיל את זה.

אבל זה גם לא אומר לפרק את הבית.

זה אומר שבשעת התפרצות כדאי לך לסנן. הכל. פשוט לא להיפגע. להיות בפוקוס על דבר אחד- איך אני מצמצמת מגע ואיך אני שומרת את הכוח שלי לי ולילדים.

מה שהוא אומר זה פשוט פצע פתוח ומדמם.

שכמובן ף הוא *חייב* לטפל בזה או לשלוט בזה

אבל אם הוא מרשה לעצמו להתפרץ קשות, תגני את על עצמך והילדים.

והכי מובן שזה לגמרי קשה לך. בסוף את רוצה שקט בעצמך, ואולי שהוא יעזור בבית עם הילדים,

ובמקום שיעזור ויתמוך, את צריכה להיות חזקה בשביל כולם ועוד לשמוע צרחות וניתוקים.

זה הזוי.

אבל בהינתן שכרגע זה המצב שלך והחלטת לא להתגרש- הדבר החשוב הוא לא להיכנס אצו לפצע או לתהום הזאת. את עכשיו עומדת על האדמה בעוד הוא עמוק בבור. התפקיד שלך זה להיאחז באדמה ששומרת עלייך. להיאחז ביציבות הנפש ולא להיכנס אתו פנימה. זה לא בריא לך ולא מועיל לך.

ואני חושבת שאת צריכה לדבר אתו על מה הוא מפסיד כשהוא בוחר לא לשלוט בכאוס שלו.

הוא מפסיד את הכבוד שלו

הוא מפסיד את היכולת שלך להיות אינטימית אתו

הוא מפסידאת הביטחון של הילדיםשלו

והוא מפסידמול עצמו- באמון שו בעצמו שהוא מסוגל לשלוט בכמנו כאדם בוגר

אני ניחה שכל אחו יהדהדו בלבו.

חיבוק חזק!

אבל אם אתם הולכים חשוב שזה לא יהיהבגישה של- באנו לתקן אותו. אלא לבוא ללמוד איך להתמודד ביחד עם תקופות לחץ.

אבל רק קאסטות מהסופר.וגם זה בקושי...חחח

אבל לפחות היה נבלע איכשהו

בלי כלום.

לא הכי בריא בעולם,

אבל זה מה שאני מצליחה לאכול,

קורנפלקס עם או בלי חלב גם, על הבוקר לפני שמתחיל ההקאות.

פתיתים/אורז- זה מרגיש 'אוכל'. (ולי יש חשק דווקא לפתיתים קרים😂 משהו נדפק שם בהריון)

אבל שמתי לב שזה לא רק מה לאכול זה גם איך. חדר קר ומאורר ומקומות שלא מעלים לך יותר בחילה.

אני למטבח לא נכנסת, אוכלת רק בסלון.

קורנפלקס עם חלב

מלפפון ככה

נשנושים שמנת בצל

עוגיות או עוגות לא יותר מידי שוקולדיות

ענבים

אבל תנסי קודם סודה.

מבינה אותך ממש עם הצורך למשהו בריא.

אני לא מצאץי ממש משהו בשלב הזה.

לפעמים טונה אם סחטתי לגמרי את השמן ושמתי מלא לימון.

הייתי אוכלת עם קרקרים יבשים, ממש הדיקט. לא הקרקר זהב השומני.

לדעתי תשחררי את הבריא ותתמקדי באפשרות לאכול משהו....

לא בריא, אבל זה החליק לי ומילא קצת את הקיבה.

אפשר גם להכין לבד בבית אם יש מי שיעשה את זה

יעל זקש השם שלה..

וואו היא אלופה!!! אתם תרוויחו המון!!! ממליצה ממש!!

יעוץ זוגי מתאים לבעיות בהתנהלות שגרתית של החיים, לשפר ולהעצים את הקשר הזוגי, טיפול הוא יותר לקשיים מעמיקים

על @נגמרו לי השמות המהממת! מצילה בתים בישראל. מקבלת ברחובות וגם בזום. דוסית וצנועה כפי שביקשת, וגם עדינה ורגישה מאד.

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

רגעים של הנאה מהם? נחת?

כי אין רגע דל איתם ואני תמיד בתפקיד

וגם אם אני אחליט על שביתה קטנה של כביסות, נקיונות או בישולים

תהיה הילדה שתמיד חופרת וצריכה מלא צומי, הילד שלא מפסיק לריב ולשגע את כולם, האנרגטית שמכסחת את הבית

לנקות כינים

לקחת לרופא עור

לתקן את המשקפיים

תולעים

סיפורי חברות מדבקות מכתביות מפיות ולכווולם יששש

ועוד שלל הרפתקאות שמעייפות אותי עד תום.

שלך הוא תיאור מדויק על ילדים

במיוחד בגיל קטן

זה פשוט מאד קשה

במיוחד אם יש כמה קטנים

אני הרגשתי הרבה שנים

אח"כ הם גדלו והצלחתי להנות מהם

וגם ללדת עוד אחד ולגדל אותו בטוב בלי עומס גדול מדי

יש איזשהי פנטזיה על אמהות מהנה

עם כמה ילדים קטנים ועם העומס

אולי יש כאלו שזה עובד אצלם

אבל אם זה לא עובד

זה לא אומר שמשהו לא תקין

כי זה הכי הגיוני שיש

נראה לי העזרה הכי טובה היא עזרה פיזית של מישהו אחר שיטפל לפעמים בילדים ואת תוכלי לנוח/ לבלות

וגם כדאי לתכנן ילודה קדימה

כדי להנות מהאמהות כשהם גדלים

ולא מתכננת ללדת יותר ככל הנראה

זה לגמרי מעל לכוחותיי

לחשוב על הלופ הזה מחדש של טיפול בגוזל… עם גזים, צרחות, לילות לבנים, והלאה

עוד עומס ועייפות ומטלות ודאגות.

אני כבר כמה שנים טובות בתוך זה.

אמאלה זה מתיש.

אני תמיד אומרת שילדים מבינים הכול.

יש לי ילד בערך בגיל הזה אני גם מרגישה שהוא מבין ממש.

ואזיה כיך סעודה כזאת רגועה!

הזוי שהיא כבר כמעט בת שנתיים, ועוד תובנה בהקשר הזה, עד לא מזמן כתבת עליה "התינוקת" ופה כתבת "הקטנה" וזה באמת גיל שבו היא כבר לא תינוקת ומגניב לגלות כמה היא מבינה...

תינוקת... (למרות שקשה לי לנכס לה את הכינוי "הקטנה" אחרי שהוא כבר היה של שתיים לפניה🤭 ואולי אפילו של שלוש...)

תודה לשתיכן!