יכול לעזור להתפתחות טובה של התינוק ונראה לי מצאו גם קשר לרמות איטלגנציה גבוהות

מעבר לזה... לא חושבת שצריך לרדוף אחרי זה

לדעתי אי אפשר להפוך אותם למחוננים.

זה לא תורשתי בהכרח אבל זה גנטי (מולד)

מצד שני

היה איזה אבא סובייטי שעשה ניסוי כזה על בנותיו בתחום השחמט, קראתי על זה פעם

הן יצאו גאונות שחמט וקטפו פרסים וכאלה.

מצד שני זה מה שהן נשמו מגיל לידה, אבא סובייטי בכל זאת..

ברור שיש תוצאות להשקעה

בתכלס? בשקט אני חושבת לעצמי

שמי שמוכשר ומעל הממוצע לא זקוק לכל הפיתוח הזה

ומי שמתחת לממוצע הפיתוח שהורה רגיל נורמלי נותן לילד שלו לא יהפוך אותו למחונן

וגןם, כאמא לילד מחונן- זה כל כך מאתגר, שבחיים לא הייתי עושה את זה לעצמי בכוונה.

גנטי הכוונה בדי.אנ.איי של האדם. משהו שנולדים איתו.

תורשתי זה גן שעובר מההורים. לא כל הגנום שלנו מגיע מההורים (חלק כן..) 

הגנים שעוברים בתורשה, מדור לדור נקראית תורשיים. גנטיים זה כל הגנים, השאר שנולדים איתו- ולא קבלנו מההורים אלא מתנה מד'.

באופן כללי רמת משכל היא מולדת. אפשר לפתח כישורים, אפשר לתת סביבה מיטבית יותר או פחות (יש מושג כזה של פיגור סביבתי- ילד שנולד עם יכולות, פוטנציאל גנטי תקין, והסביבה הלא תקינה גרמה לו לעיכוב התפתחותי)  

אתגרים בגידול ילדים מחוננים? קודם כל לפתח ילד שהוא חריג זה קשה. הוא שונה. יש לו אתגרים רגשיים, חברתיים, משתעמם מהר. יש לו שאלות רבות שאני לא יודעת לענות אליהן-

כללית נוצר מצב שהיות והוא מחונן ואני לא (אני לא טיפשה בכלל, אפילו חכמה מהממוצע, אבל הוא חריג בפער) הוא משיג אותי בהרבה דברים.. זה לא תקין ולא בריא נפשית להתפתחות.

חנה התפללה על שמואל שיהיה איש בין אנשים. לגדל ילד מחונן כאיש בין אנשים- זה מאד מאד קשה. 

אני מאמינה שלא לזה התכוונת, וןבכל מקרה זה לא ישים להפוך ילד לכזה.

התכוונת לשאול איך מפתחים ילדים?

בגדול, אוהבים אותם. מדברים איתם. לעודד שאלות סקרנות ולמידה ולא לסתום פיות (וואי כמה זה קשה! ) להסביר, לעודד לבדוק ולחקור בעצמם.

כשילד שואל אותי שאלה אני לא רוצה לענות לו אלא קודם כל לשאול אותו מה הוא חושב, ומאיפה לדעתו נוכל לקבל תשובה. בצורה כזו החשיבה שלו מתפתחת.

זה לא יהפוך אותו למחונן אבל זה כן ישפשף לו כישורים קוגנטיביים.

וכמובן, לשים לב לנטיות ליבו ובמה הוא חזק- ולעודד אותו גם שם.

(על פי הידע וההבנה שלי, לא ידע מקצועי).

בגדול את כל הגנום שלנו אנחנו יורשים מההורים, חוץ ממוטציות שנוצרות לפעמים.

אבל בגדול כשאומרים שמשהו הוא תורשתי, הכוונה היא לתורשה שעובדת בצורה פשוטה - יש תכונות שנמצאות על גן ספציפי, ולכן התורשה שלהם מאוד ברורה.

בדרך כלל זה מדובר בהקשר של מחלות (דומיננטיות או רצסיביות) שאפשר ממש לבדוק אם הן קיימות או לא, ואם יש נשאות שלא מתבטאת אבל יכולה לעבור לדור הבא (במחלות רצסיביות). אבל זה יכול להיות גם קשור בכל מיני תכונות שהן לא מחלות, שעוברות בתורשה בצורה ברורה.

לעומת זאת, כשאומרים שמשהו הוא גנטי - הכוונה שהוא מולד ולא תלוי בסביבה, מה שאומר שהוא כן מופיע בגנים באיזושהי צורה (וסיכוי טוב שזה כן הגיע מההורים, גם אם אצלם התופעה הזו לא קיימת - לרוב אלו דברים שנראה שחוזרים על עצמם במשפחה המורחבת, או שמופיעים באותה צורה אצל תאומים זהים), אבל התורשה של זה לא לגמרי ברורה, כי זה קשור לאוסף של גנים שמשפיעים על זה.

יש גם תופעות גנטיות שהם בכלל לא תורשתיות, כמו תסמונת דאון, שהיא תוספת של כרומוזום, וכמעט בכל המקרים זה בעיה ספציפית שנוצרה בתהליך החלוקה של הביצית (או תא הזרע) ולכן אין סיבה שיראו יותר תופעות כאלו באותה משפחה.

מקווה שדייקתי. אפשר לתקן אותי אם משהו שכתבתי לא מדוייק...

לכל אדם יש 46 גנים 23 מאביו ו23 מאימו, אין גנים שלא מגיעים מההורים.

מנגד לסביבה יש בהחלט השפעה כמו שכתבת לממש או לא לממש את הפוטנציאל במלואו.

השילוב של ילד שנולד להורים עם גנטיקה של מחוננים שיוצרים עבור גם סביבה של מחוננות בהחלט יוביל באופן גבוה למחוננות או ליכולות קוגנטיביות גבוהות

ו"תורשתי" למיטב הבנתי מתבטא במקרים של מוטציות וכשלים גנטיים. למשל, תסמונת דאון היא גנטית, אבל לא תורשתית (לא יודעת אם יש מרכיב תורשתי כלשהוא שמשפיע על הסיכויים... אבל העיקרון).

כלומר, מה שכתבת בתוכן נכון, אבל הכותרת אינה מדויקת. 

95% מהטריזומיות (בכללן תסמונת דאון) הן חופשיות,כלומר לא תורשתיות.

יש 5% שכן.

במבחן הגנטי היבש, כזה שבודקים בבדיקת דם, באמת ההבדל בין גנטי לתורשתי הוא כמו שכתבת.

אבל אם לא מדברים על מבחן גנטי יבש אלא על הביטוי הפנוטיפי של הגנים, כלומר איך בסוף הגנים האלה באים לידי ביטוי, אז יש עוד רובד שצריך לשים אליו לב.

העובדה שגן מסוים קיים לא אומרת שהוא בהכרח יבוא לידי ביטוי ויגרום למצב או תכונה מסוימים.

למשל, ייתכן שאדם נושא גנים שמעלים את הסיכון לאוטיזם או למחוננות או להומוסקסואליות או לשמאליות וכיוצ''ב.

הגנים עצמם תורשתיים, אבל האוטיזם והמחוננות וכו' כשלעצמם לא תורשתיים במובן הישיר, כי הביטוי שלהם בפועל תלויים בגורמים סביבתיים והתפתחותיים.

כלומר יש כאן נטייה גנטית תורשתית, אבל לא גזירה גנטית מוחלטת.

זו אחת הסיבות שבאותה משפחה יכולים להיות הורים מחוננים וילדים לא מחוננים (או להפך), כי גם אם הגנים תורשתיים זה לא אומר בהכרח שהביטוי הפנוטיפי שלהם יהיה זהה.

בקיצור,

אפשר לומר שמחוננות היא גנטית אבל לא תורשתית. כי יש לה מרכיב גנטי, אבל זה לא שאם יורשים את הגנים האלה (שהם עצמם כן תורשתיים) אז המחוננות עצמה גם בהכרח תעבור.

כך גם לגבי מצבים אחרים עם מרכיב גנטי, כמו אוטיזם והומוסקסואליות וכו':

הגנים תורשתיים, אבל המצב עצמו לא. אי אפשר להגיד שאוטיזם זה תורשתי, גם אם הוא נגרם בגלל גנים.

א. גנטי ותורשתי זה לא אותו הדבר. תורשתי זה הגנים שקיבלנו מההורים, גנטי זה כל ה-dna שלנו. אמנם את כל הגנים קיבלנו מההורים, אך בכל אדם יש מספר מסוים של מוטציות ושינויים גנטיים. רובם לא מזיקים, חלקם הקטן מזיקים. כלומר תיאורטית גם אם אדם מסוים היה מצליח להפרות את עצמו, לילדיו לא היה dna זהה לשלו במאה אחוז.

ב. יש עשרות אלפי גנים, לא 46. את כנראה התכוונת לכרומוזומים, וגם את זה צריך לדייק:

יש לנו 23 זוגות כרומוזומים (למעט מקרים מיוחדים), כאשר כל זוג כולל בתוכו עותק אחד מהאמא ועותק אחד מהאבא.

היוצאים מן הכלל הם כרומוזומי המין, בהם גברים מקבלים מכל הורה כרומוזום אחר ולא העתקים שונים של אותו הכרומוזום.

הרוב בו היה שאלות במתמטיקה לא?

ואני רואה הרבה הורים בעיקר במגזר הכללי

שעושים הכל לתרגל שהילד שלהם יהיה מחונן

מאבחן את הילדים הכי מוכשרים בשכבה

זא הנתון הוא יחסי ולכן יש מה לתרגל.

(ברור שביחס מי שמתרגל הכי הרבה יש לו יתרון)

זה ממה שהבנתי (הבן שלי עוד לא בגיל)

והוא יחסי לכל מי שעלה לשלב הזה. לא תרגלתי כלום מעולם. לא עם המחוננת לא עם אלה שיצאו מצטינים ולא עם אלה שלא עברו את המבחן. לא רואה כל כך בשביל מה. נתתי להם להבחן כי סקרן אותי חדעת אם הם מחוננים. בפועל תכניות המחוננים באזור שלנו הן חילוניות( ניסינו שנה אחת ולא היה מוצלח. ועוד שנה פתחו תכנית לילדים דתים שנסגרה).  לא כל כך רואה מה התכניות האלה נותנות  נחמד לדעת שהילדה מחוננת . בעיני זה רק נתון. היא לא טובה בעיני משום ילדה אחרת. טוב לדעת שה' נתן לה הרבה שכל. בעזרת ה שתשתמש בו לטובה. מבחינתי זה נתון כמו שיש ילדה מוכשרת בציור, ככה היא נולדה, כדאי לפתח , לא רואה ענין בלפתח את זה בכח. אז המבחן נועד לאתר את הילדים האלה, אין שום ענין לפי דעתי להתאמץ כדי להיות בהגדרת מחוננת. יותר נכון להתבונן מה הכשרונות שה' נתן לילדה שלל ולפתח אותם ולא לנסות לדחוף אותה להיות מחוננת. 

אבל אפשר להבין. לומדים תכנים מעניינים בכיף.

(אבל באמת אין עניין לדחוף ילד סתם לתוכנית. אפשר לשלוח לחוגים ולפתח כשרונות בלי קשר).

והלוואי שהיינו משקיעים בפיתוח כל הכישורים.

ילדה שטובה בציור ולא מפתחים את זה כי זה 'סתם'- זה עוול בעיני

זה ממש חשוב לתת לילד מרחב מאפשר לפתח את הכשרונות שלו גם אם הם לא מתמטייים

סתם שואלת מתוך סקרנות 

יש חוברות לימוד מיוחדות?

לק"י

לקראת מבחני מחוננים תרגלנו קצת תרגילים שיש בחינם, כדי שהילד יכיר את סגנון השאלות.

גם אני הייתי ככה

אצל הבת שלי זה אחרת למשל

מחוננים זה סל ענק חוץ מחכמה.

אני יודעת שזה תורשתי. אבל כנראה שלא רק.

זה פשוט צורת חשיבה אחרת.

לק"י

לנו יש גם וגם בבית.

אני כן חושבת שאפשר לפתח ילדים, ולתת להם למצות כשרונות. יש עוד הרבה חוץ משכל. והעיקר שיהיה להם טוב.

במבחנים... 

הילד השלישי על הספקטרום

הרבה פעמים אלה גם ילדים עם בעיות חברתיות

פשוט לשחרר ואים מה לרדוף אחרי זהנכון אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו חכמים, אבל באמת הכי טוב שיהיו מאושרים

לק"י

אני מסכימה שאין מה לדחוף לזה.

לא עשינו כלום כדי שהילד יהיה מחונן. הוא פשוט כזה.

אני לא רואה יתרון בלהיות מחונן.

יש המון אנשים מצליחים מאוד וחכמים מאוד שלא בהגדרה הזו.

בעיני, אם ההורים נותנים מסגרות מתאימות של חוגי העשרה ושיעורים פרטיים אם צריך יש מעטפת מאוד טובה להתפתחות

הבת שלי כנראה מחוננת.

נו ו...?

זה ממש לא משנה בכלום.

הפוך. אני מתעקשת איתה שתלך לגן שעשועים ותשחק ותפרוק. שיעורי בית זה רק אחרי שנהנו ביחד. לא לפני. לא במקום.

בית בעיניי זה קודם כל מקום שבו מכילים אותך לעומק, פורקים את המתחים באהבה, צוחקים ונהנים, מתחבקים הרבה,

ורק בסוף בסוף חושבים על השגים ולימודים.

זה יותר המקום של האבא ופחות של האמא, בעיניי. אמא היא מקום מנחם...

תאמיני לי שמחוננות מביאה איתם גם קשיים מסוגים אחרים. לא כדאי לך להיות במודעות על זה כל הזמן..

אז אם זה חשוב לך מאוד את יכולה להתפלל לילדים הבאים..בעיני זה ברכה

בניגוד למה שרשמו אני אובחנתי כמחוננת ביסודי מתוך שכבה של 200 ילדים רק אני ועוד 1 לשתינו לא הינ בעיות חברתיות🤷‍♀️ ההפך היינו ממש בחברה ולא זכור לי שהיה לנו קשיים

מה שכן שיש ילד מחונן צריך לתת לו מענה...אותי ההורים שלי שלחו לבתי ספר ברמה לימודית מאוד גבוהה וכבר משיעורי חשבון והנדסה ביסודי היינו מקבלות חוברות שונות ש.ב שונים וכדומה ולכן היינו ממש בסדר ולא הגענו למצבי שיעמום

אגב מעניין אם זה קשור אבל אצל אחת מהבנות שלי אני בטוחה שהיא תאובחן כמחוננת חכמה הרבה מעל הממוצע וגם היא המיומניות החברתיות שלה מדהימות..אני דווקא חושבת שזה משהו שלומדים מההורים

בציונות הדתית יש מקומות לימוד ברמה גבוהה?

אמרת שלמדת במקום כזה, מעניין אם קיים היום..

ועוד שאלה,

מה את חושבת שהן לומדות ממך? נשמח להחכים..

בדתל יש המון המון בתי ספר ברמה ממש גבוה

אמנה

נעם

למרחב

ישורון (לאיודעת איך שם היום)

ויש עוד המון שאני בטוח לא מכירה ...זה קשור כמובן גם לאיזור מגורים..אבל אצלנו הבתי ספר האזורים היו ברמה מאוד טובה

אני לא חושבת שיש לי מה להחכים אתכן

אני פשוט מטבעי אדם שיודע לפתח שיחות וקשרים בכל מקום שאני נמצאת ולהיות במרכז של דברים

ומהצד ה2 גם יודעת מאוד לעצור קשרים שלא מתאימים לי

ואני חושבת שהבת שלי רואה את זה ודי לומדת

אני לא רואה קשר בין מחוננות לקושי חברתי 

או שאני שוב טועה?

כי בד"כ האולפנות שאמרת יש בנות ממגוון סגנונות נכון? ומותר סמארטפונים?

אבל דווקא בגלל שגדלתי בבתי ספר כאלה אני לא אחשוש גם מהפתוח..הילדות שם איכותיות מאוד ממשפחןת טובות אולי פחות דוסיות נכון אבל זה לא מרתיע אותי ככ

השאלה אם יש שאיפה למצויינות והכוונה לעתיד.

באולפנה שחצי מהבנות ניגשות ל3 יח"ל מתמטיקה, או חצי במגמת אומנות, קשה לפתח שאיפה למצויינות לימודית בתחום המתמטיקה והמדעים המדויקים.

אם נוסיף לזה הסללה של מקצועות תעסוקה, אז לא כל אולפנה תוציא את הפוטנציאל של ילדה מחוננת שרוצה להצטיין.

אני למשל למדתי ב5 יח' כימיה ו5 ביולוגיה,

ואז עברתי ל3 ביולוגיה, לא כי היה לי קשה, סתם כי לא הייתה לי סיבה לשאוף ל5,

ואף אחד לא טרח להגיד לי שבגלל שיש לי 5 כימיה, כל ה3 יחידות ביולוגיה שכבר עשיתי נחשבות לבגרות פנימית,

למעשה הפסדתי 5 יח"ל (מקצוע מדעי מוגבר)

שיכולתי להוציא בו ציון גבוה מאוד סתם בגלל חוסר הכוונה וחוסר שאיפה למצויינות.

שלא לדבר שכשנרשמתי ללימודים אקדמאים לא ידעתי שיש הבדל בהמשך בהתייחסות בין לימודים במכללה ללימודים באוניברסיטה.

פשוט למדתי במכללה דתית וזהו.

לכן בעיני תלמידה שרוצה ומתאים לה ללמוד ברמה גבוהה כדאי דתלמד במקום שמותאם לשאיפות האלו (בין שאר השיקולים)

מצד שני הם גם לא ידעו לכוון לבחור אולפנה מתאימה..

פלונטר.

אבל אם לאולפנות מתאימות יצא שם כזה, אולי זה יעבור מפה לאוזן ויגיע למי שצריך.

נגיד בפרסומים בעלונים וכד'.

אולפנת טליה מתאימה במקרים מסויימים מאוד.

הבעיה כשהמקום הוא הומוגני לכיוון הלא מצטיין.

אצלנו מלא בנות יכלו לעשות 4, פשוט לא הייתה סיבה למה להתאמץ.

ואפשר גם להתנדב וגם להצטיין.

לגבי לימודים אקדמיים, אני מתכוונת למקצועות ריאליים.

בעיני ללמוד לבגרות רק לפי מה שמספיק זה ההיפך משאיפה למצוינות,

כי זה קצת ביצה ותרנגולת,

עם הישגים גבוהים נפתח התיאבון.

(שום דבר לא בהכרח, אבל זה פותח דלתות)

שמחה לשמוע את זה מהצד המקצועי.

אבל בתחושה שלי, זה היה המסר כל הזמן לכולם באולפנה שלנו ולא היה שום דרבון של בנות לכיוונים ריאליים.

כל הזמן המסר היה תעודה זה סתם דף וכד'.

יש בנות שלמדו אומנות מתוך תשוקה, הרוב כי זה המגמה הכי פחות דורשת.

הילדים שלי לומדים במרכז ברקת אם את מכירה (מרכז מחוננים פרטי)

ויש שם הרבה תחומים הומניים. יש גם ריאליים ואין שום לחץ. יש חדוות למידה, העשרה, עומק, עבודה קבוצתית, המון דברים טובים.

בוודאי צריך להיות עם קשב ליכולת ולרצון של התלמידה, אבל צריך גם דרבון.

אני לא חושבת שהדרכה והצטיינות בלימודים זה סותר.

אם במבחן הכי גרוע שלי אני מוציאה 80 והמורה אומרת לי כל הכבוד, או שמידות זה לפני מספרים, אני לומדת שאין שום סיבה להתאמץ, אפילו מעט.

ברמה שלפעמים הייתי מגישה את המבחן בלי לסיים אותו כי מה שעניתי כבר מגיע ל80 ונושא המבחן היה משעמם.. כזאת זריקה..

רק בלימודים האקדמאיים נחשפתי לנושא הצטיינות ויש מלגות, ומצטיינים דיקן וכזה, ויש מקומות עבודה נחשבים שמאתרים סטודנטים מצטיינים.

פעם ראשונה שלא הסתפקתי בפחות ממה שאני מסוגלת. (ולא בהכל הייתי מסוגלת ל100, ממש לא. אבל למדתי לנסות, לתת את כל מה שיש לי ואז לנסות לשפר עוד קצת, וזאת הייתה חוויה טובה בסה"כ הסרגל מאמצים הזה)

לק"י

ללמוד ברמה גבוהה ולעשות תואר בגיל תיכון.

(הבן שלי נהנה בתוכנית מחוננים, אבל התכנים שם אחרים מלימודי בית הספר, ולומדים בכיף.

בישיבה התיכונית אצלינו יש כיתת מחוננים. ואם הלמידה שם תהיה בעיקר ברמה גבוהה יותר- אני בכלל לא בטוחה שזה יעניין אותו).

ומסכימה לגמרי שיש עוד דברים חשובים.

אבל באמת שלא כל המחוננים מחפשים ללמוד כל הזמן.

זה בזבוז זמן לחכות עם זה עד גיל 18 ובדכ הרבה יותר, החומרי למידה לא באמת יותר קשים או משהו

רק אולי לא בהכרח יודעים לזהות את התחום שאנחנו מעוניינים בו בגילאים האלו

(ויש גם תארים עם חלק פרקטי שלא בהכרח מתאים לגילאים צעירים כמו פסיכולוגיה)

לק"י

וגם לא לכולם זה מתאים.

אני לא רואה את הבן שלי לומד להנאתו ספרות ועברית ברמה גבוהה.

מתמטיקה- כן. זה התחום שהוא אוהב.

בתוכנית מחוננים לומדים דברים אחרים. נניח היה שיעור של חידות במתטיקה, ציור קומיקס, אנגלית וכאלה.

הבן שלי נהנה מזה. הוא לא הטיפוס שנהנה רק ללמוד. כך שלא בטוח שלימודי תואר בתיכון יעניינו אותו.

למה צריך לחכות לגיל גדול כדי ללמוד משהו שיפרנס אותי

ולא ללמוד כבר משהו שייתן לי נקודות זכות לאוניברסיטה ויחסוך לי זמן יקר אחר כך

יש חלק בלמידה שהוא להעשרה, הנאה, זה באמת נחמד

אבל משקיעים כל כך הרבה לבגרויות, מכיתה ז' כבר מתחילים לפמפם בגרויות בגרויות כאילו על זה עומד ונשען העולם 

אבל בפועל זה לא מועיל לחיים בחוץ כמעט בכלום, שוכחים את הרוב

ומתחילים הכל מחדש... לא חבל?

(אני יודעת שאת לא שר החינוך חח אני פורקת את תסכוליי כי כבר נפתח הנושא) 

ואני בעד ללמוד סטיסטיקה ושזה ייחשב כבר כקורס לאוניברסיטה 

כנל כל הקורסים המשעממים והפחות רלוונטיים שחובה לתואר 

גם ככה לומדים בתיכון וזה משעמם אז שלפחות יהיה מועיל למשהו 

ואז אפשר להגיע לתואר ובקצת זמן לסיים ולהתחיל פרקטיקה שזה מה שחשוב באמת

ולהוציא את הפסיכומטרי המיותר...

(יש לי עוד הרבה רעיונות בסגנון) 

אולפנת טליה ממש לא מוגדרת לאולפנא למחוננות.אלא לבנות שאוהבות וטובות במדעים מדוייקים.זה לא קשור בכלל למחוננות.כמו שלא כל לומדי הרפואה והנדסת החשמל הם מחוננים.לגבי האולפנות- לא יודעת מאיפה הבאת את הענין שקריטריון הקבלה לאולפנות הוא לא לימודי.זה מאוד תלוי באולפנא.וממש לא גורף.

דבר נוסף שחשוב להבהיר לגבי מחוננים- כשילדים נבחנים בבית ספר לרוב בכיתה ב או ג- מפנים למבחן השני את 5 הילדים בעלי הציונים הטובים ביותר. אם השכבה יחסית חלשה, גם ילדים שאינם מחוננים בפוטנציה יופנו למבחן השני.

גם שם אותו דבר.זה עניין של אחוזים.יכול להיות שילד יוגדר כמחונן אבל אם היה לומד בשנתון אחר שבו לומדים ילדים חכמים יותר- לא היה עובר.

אני למדתי במקום דומה למה שאת מתארת. היתה אפשרות ל-5 יחידות מתמטיקה (ואכן עשיתי כמובן, וגם ניגשתי לבד לחלק מהשאלונים), אבל לא היתה דווקא הכוונה למצויינות וכו'.

אבל דווקא מהחברות שלי שלא היו הכי טובות בלימודים למדתי המון איך להשקיע. שזה אחד הדברים שהרבה פעמים יותר קשה למחוננים.

החברות הטובות שלי לא היו דווקא באותה רמה לימודית כמוני. אבל היינו חברות, אז למדנו ביחד למבחנים, מוכן למדתי באמת להשקיע - לשנן, לחזור, לתרגל וכו'...

(זה גם הרבה בזכות ההורים שלי, שלימדו אותי שאם ה' נתן לי חכמה, זה כולל גם אחריות להשתמש בה לטובה, ובין השאר - לעזור לחברות).

אז את הבנות והבנים שלך את תשימי במקום ששואף למצוינות?

למה זה נראה שזה לא הולך תמיד יד ביד עם חרדליות?

לבינתיים ביסודי של הבנות שדוגלים במצוינות יש יותר שאיפה לחרדות מאשר שאיפה למצויינות.

(בקטע של משמעת)

זה לא תורם לחדוות הלמידה בשום צורה ולא לזה כוונתי.

לבן אני מחפשת ישיבה שמטפחת מצויינות לימודית כי זה מה שמתאים לו.

אני מחפשת גם תורני- חרדלי, גם לימודי גמרא עיון ולימודי חול ברמה גבוהה ובאמת קשה למצוא.

מבחינת שעות לימוד בחרדלי לומדים לימודים קודש עד 16:00 (חוץ מישלצ)

ולימודי חול 3 שעות ביום זה לא מספיק לדעתי כדי להוציא תעודת בגרות בהצטיינות.

ישיבות עם אלף תלמידים לא מתאימות לו,

אני פתוחה לשמוע רעיונות חח

כרגע אולי הכיוון זה נר תמיד בחשמונאים, לא בדקנו אותה עדיין.

אצל הבנות לא בדקתי עדיין אולפנות אבל זה צריך להיות פחות מורכב, למה שלא תהיה מסגרת חרדלית ברמה לימודית גבוהה?

אני חושבת שאולפנת בהרן ורעיה הן ברמה גבוהה משתי הבחינות, אבל לא מכירה מספיק לעומק.

ובטוח יש מלא אולפנות מקומיות.

וסתם מסקרנות- את הפותחת? את מחפשת אולפנה לתינוקת בת 8 חודשים?

אנחנו צריכים לסגור ישיבה עוד כמה חודשים ומדי פעם בהכחשה מהסיטואציה חח

🤭

אבל אם ילדה היא ממוצעת לא בטוח שתתקבל לבהרן ורעיה, ואז נסגר לה האופציה להתקדם

לק"י

גם באולפנות אזוריות עם מגוון של בנות יש מצטיינות ובנות שמתקדמות אחר כך לכל מיני מקצועות "נחשבים".

ובסוף הכי חשוב שתמצא את המקום שטוב לה.

(אני למדתי באולפנא אזורית. חרקתי שיניים במגמת פיזיקה, כי האופציות האחרות לא נראו לי גם בשבילי. באנגלית אני לא משהו ועשיתי 4 יחידות. והוצאתי פסיכומטרי גבוה.

ואני לא מחוננת.

כדי להצליח ולשמוח בחיים לא צריך להיות מחונן או ללמוד במקום מסויים).

וגם שם יש את כל האופציות 3-5 יחידות וילדות ממוצעות בהחלט מתקבלות לשם. אם הן מתאימות מבחינה דתית. אלו אולפנות שקשה להתקבל אליהן בגלל שבאות המון בנות . אבל הצד הלימודי ממש לא הקריטריון היחיד. ואפשר להתקדם ולעשות בגרות טובה בכל אולפנא אזורית. אומרת את זה מידיעה מתוך המערכת. 

זה לא בית הספר שהיא למדה בו, תא התיכון או האופנה אלא הרצון שלה.

אם תחנכי אותה להתאמץ עבור מה שהיא רוצה, להיות קשובה לעצמה ולהכיר את הרצונות שלה, היא תתאמץ ותשיג אותם.

בית ספר טוב לא יעזור כלום אם ילד לא רוצה ללמוד ולהתקדם,

מנת משכל גבוהה לא תעזור אם הילדה לא מוכנה להאמץ או שהיא מעוניינת ללעסוק במקצוע שלא דורש הרבה חשיבה

מה שיעזור לה זה מוטיבציה, כוח רצון, התמדה

וזה הרבה מאוד בחינוך

אממה אני חושבת שמה שלא נבדק הקשר בין המיומניות החברתיות של המחוננים למיומניות של ההורים שלהם (שהרבה פעמים גם מחוננים)

לגבי ההמשך את צודקת גם אני לא רציתי בתיכון ללכת לפיזיקה רציתי פסיכולוגיה

אז אמא שלי עשתה איתי תנאי או 5 יחל ופסיכולוגיה או 4 יחל ופיזיקה

ובזכותה עשיתי 5 יחל ואני מודה לה על זה האמת

אני חושבת שזה שילד מחונן לא צריך לדחוף אותו רק ללימודים מסויימים בשביל זה אלא ללמד אותו לנצל את הברכה שיש לו נניח שלי הציעו לצאת ללימודים באוניברסיטאת אריאל בכיתה י אמא שלי עצרה את זנ ואמרה שאני צריכה להיות ילדנ

ואין לתאר כמה אני מודה לה היום בזכותה הייתה לי ילדות

זה תלוי אוד גם אם זה מטופל או לא.

יש ילדים מחוננים שאין להם ולא היה בעיות חברתיות,

יש ילדים עם בעיות חברתיות שלא טופלו (או לא טופלו בזמן)

ויש ילדים עם בעיות חברתיות שטופלו.

לכן השאלה היא לא רק מה התוצאה, אלא האם הייתה בעיה בדרך ואיך טופלה.

(יכול להיות שאצל בנים זה יותר מובהק?)

בן שהיו לו קשיים חברתיים (ודווקא זה התבטא אצלו בעוצמה ומנהיגות ולא בהסתגרות, פחות עם יכולת עבודת צוות ורגישות לזולת)

ואצל הבנות הן בסדר מבחינה חברתית.

עם הבן עבדנו על זה וב"ה הוא עשה קפיצה ענקית מג' לה' מהבחינה הזאת

היום כבר אין פערים ב"ה.

אתן כל הזמן חוזרות על המושג - מחוננים.יש רמות שונות של מחוננים.לא כולם אותו דבר.מחונני העל הם אלה עם הקשיים החברתיים.לבי לימודים באוניברסיטה- גם הם לא מיועדים רק למחוננים בהגדרה.מכירה ילדים שלומדים בבר אילן ולא מוגדרים כמחוננים.פשוט אוהבים ומתאמצים.וזה גם תלוי באוניברסיטה ובתוכנית.לדוגמא- לימודים באריאל ולימודים בטכניון אינם ברמת קושי דומה.

רמה לימודית גבוהה..

לילדים שלי מחפשת משהו תורני יותר ברמה לימודית גבוהה יותר, כנראה שאצטרך לפתוח בעצמי או להתפשר על הרמה הלימודית ולדאוג לזה בבית...

רוב מה שציינתי זה רשתות חינוך

באיזור שאני גרה בו הרמה הלימודית כן גבוהה

ואפילו, לא עלינו, מעדיפים משחקי מחשב או כדורגל במקום🤣

(ולא לכולם יש קשיים. או שיש קשיים שהיו מופיעים גם בלי קשר. הבן שלי טיפוס רגיש, אבל גם אני הייתי כזאת. ואת מבחני המחוננים לא עברתי...).

אני הכי בעד לתת לילדים קרש קפיצה לחיים טובים.

אבל מחוננות זו לא המילה.

מחוננות זה להשיג תוצאות יוצאות דופן בתחום מסויים.

החיים בד"כ לא בנויים מתחום אחד.

לכן חשוב לפתח בכל התחומים:

רגשי

קוגניטיבי

חברתי

מוטורי

וכמובן חינוך טוב, עזרה לזולת, אמונה ועידוד עצמי. ראיית הטוב ועוד.

חשוב לספר סיפורים, זה מפתח הרבה יכולות. אבל לא להישאר צמודים לטקסט,

לדבר ולהסתכל על המעבר.

על הבעות פנים. מה גרם למה. האם הוא עצוב או שמח? למה? מה היית עושה בסיטואציה כזו?

כל סיפור לפתח את המעבר.

וגם משחקים, ממש להיכנס לראש ולשחק איתם. וגם בחוץ בפארק, לאפשר מרחב התנסות. לא למנוע את הלמידה.

בגדים יוקרתיים זה לא מה שיעשה את הילדה מוצלחת. עדיף בגדים פשוטים ולתת לה להתלכלך או אם יקרע הבגד לא נורא. העיקר שתנסה ותחווה את החיים. ככה לומדים הכי טוב

ועם הרבה סבלנות. מנסים מנסים, בסוף מצליחים.

נגיד היא מנסה להגיע למשהו, לא לקרב אליה, לתת לה להגיע לבד.

וכבר מגיל קטנטן לחזור על המנטרה שאת יכולה.

מי שמנסה בסוף מצליח..

דברים כאלו..

ואני מורה היום לתחום אומנותי בכלל וממש לא חושבת שהמחוננות קידמה אותי לאיפשהו בחיים. אם כבר להפך- בגלל שלמידה היא דבר שבא לי בקלות יחסית אז כשדברים כן קצת איתגרו אותי, פשוט עזבתי אותם כי לא ידעתי להתאמץ.

ולא הכינו אותי למבחן מחוננים ולא כלום.. אמא שלי לימדה אותי לקרוא לפני כיתה א אבל גם זה לא נתן לי יותר מידי חוץ מלהשתעמם בכיתה..

תני לילדה לגדול ולהתפתח בקצב שלה

ככה גם אצלי...

והקטע עם המאמץ ממש ככה 

ואגב עם כל החג-שבת- חג וכו' לא המשכתי להגיב לך על החוברת שהעלת בשרשורפלצת ועכשיו כבר אין לי כח לחזור לשם.. עמך הסליחה🙏😅

גם פותחת השרשור ביקשה להפסיק לנצלש

🫣

חוץ מזה שאני חושבת שחבל שבבתי ספר אין התאמה למחוננים כמו למתקשים.

השיעמום שהיה לי ב12 שנות לימוד ביסודי ובאולפנא היה הרסני כל כך.

וללמוד דברים בעצמי בזמני הפנוי היה מייאש אותי כי לא ידעתי ללמוד...

בשמינית היתה מורה שקלטה את זה והצילה אותי!! אבל זה היה ממש מעט מידי ומאוחר מידי...

וההורים שלי לא הכירו את הקושי הזה, כי הם לא היו כאלה (היום יש לי עוד 2 אחיות כאלה, ואיתן ההתנהלות כבר שונה...)

זה או שיש או שאין

אני ממשפחה גדולה יחסית, לא כולנו מחוננים

ואמא שלי לא עשתה שומדבר מיוחד בשביל זה

תהני מהילדה. 

יותר עדיף להשקיע מאמץ ללמד את הילדים מיומנויות חשובות לחיים הבוגרים

מחוננים זה או יש או אין.. ויש מבחן בשלב מסויים שעושים..

אם רוצים שהילד יצליח בחיים, אז תעשו עבודה עם עצמכם כאנשים מבוגרים מה הכישורים שמוכרח אדם לדעת כדי להצליח בחיים בכל תחום ולא רק כמחונן

כמו אומץ, תעוזה, עבודה יעילה בקבוצה, ניהול זמן, פתירת בעיות באופן יצירתי, לא להיות מופתע מהחיים אלא לקחת דברים בפרופורציות נכונות וכד'

זה יביא אדם להיות מוצלח באמת בחיים האמיתיים כי החייל האמיתיים זה לא אוניברסיטה ותארים יש עוד הרבה מעבר

ממש לא ניסו בכוח, מצד שני ההורים שלי הם מאוד מלמדים כזה… כולנו עלינו לכיתה א כשאנחנו יודעים לקרוא וכו… ונגיד ההורים שלי מדברים בשפה יחסית גבוהה אז גם העברית הייתה מפותחת…

אני לא רואה סיבה לדחוף את הילדה להיות מחוננת. כי האמת היא שגם אם את מסתכלת על הצלחה בתור הצלחה לימודית וכו, בעיניי המחוננות דווקא תוקעת הרבה פעמים.

כי הרי בבית הספר הכל בא בקלות, אז לא משקיעים בלימודים, ולאף אחד זה לא באמת אכפת כי הילדה שואלת שאלות חכמות בכיתה והיא מקבלת 100 בכל המבחנים.

אבל מתישהו היא תגיע לאוניברסיטה, ושם חייב גם להושיב את עצמך וללמוד מעבר לכיתה. וכשאין כישורי למידה זה מאוד מאוד קשה.

אצלנו מתוך כמות יפה של אחים, רק אחד יודע להושיב את עצמו. ועוד אחד תלוי מאוד במה. איכשהו אנחנו מסתדרים, אבל עדיין…

אעיד על עצמי (שיצאתי "מצטיינת", לא מחוננת), שאני לומדת כרגע תואר מאוד קשוח, עם דרישות קבלה מאוד גבוהות. ממה שאני שמה לב מסביבי, דווקא אלו שיחסית התקשו בתהליך הקבלה, ועשו פסיכומטרי אחרי פסיכומטרי, הם אלו שמצליחים יותר בתואר. כי הם רכשו מיומנויות למידה, התמדה וכו. ואני, שהקבלה באה לי יחסית בקלות, מגרדת את העובר. וזה נכון גם על עוד סטודנטים סביבי.

בקיצור - זה לא משנה אם היא תהיה מחוננת. יותר חשוב חום, אהבה, חוסן רגשי, שתדע להביע רגשות, כישורים חברתיים... ואח"כ אפשר גם לצייד אותה בהרבה "השכלה" - ללמד לקרוא, לספר הרבה אנקדוטות שמביאות לה ידע כללי, חידות בשביל הכיף, שאלות מתמטיות תוך כדי הליכה וכו…

אבל חייבת להוסיף, יש לי חברה שהיתה מצטיינת בלימודים בבי"ס
פסיכומטרי מעל 700, חלמה להיות וטרינרית

התחילה אוניברסיטה והפסיקה אחרי שנה. אמרה שאין לה כוח ללמוד יותר

והיא מזכירה במשרד עו"ד

אז כן חשוב ללמוד מיומנויות למידה אבל גם חשובה המוטיבציה. 

ומצד שני מכירה לא מעט שלא בדיוק הלך להם בבי"ס, לא היה איכפת להם מהלימודים. סיימו עם או בלי בגרות, התגייסו לצבא, ואחר כך התחילו לקחת את עצמם ברצינות והתקדמו ובנו את עצמם.

אז גם ללימודים בבי"ס לא הייתי לוחצת כל כך

גם לי הלך בקלות הלימודים והפסיכומטרי… (וגם לי אין כוח ללמוד חחחח)

העניין הוא שבשביל רוב האוכלוסייה לקבל פסיכומטרי מעל 700 זה משהו שדורש הרבה למידה, התמדה וכישרון, ויש אנשים שמספיק להם שבוע למידה בשביל זה…

אולי היא כזאת, לא היתה צריכה להתאמץ בשביל הישגים מאוד גבוהים

ניתוח יפה.

האבחון חשוב בעיני כדי לתת מענה מיטבי.

זה נכון לגבי כל סוג אבחון וכל סוג מענה.

מחוננות באמת לא מבטיחה חיים קלים. לחלק מהמחוננים יש קשים חברתיים. לחלקם יש קשיים רגשים בגלל הפער בינם לבין הסביבה. יש עוד המון כישורים שלא חיבים להיות מחוננים בשבילם , יכולות חברתיות, רגשיות, יכולות באומנות , בסדר וארגון ועוד. הענין הוא לחפש מה הכישורים שאת קיבלת ולפתח אותם. 

אם היה לי זכרון טוב ותפיסה חדה הייתי היום ממש חכמה...חחח

תני לילדה לגדול ולהיות מאושרת, תהיה מחוננת או לא, זה בכלל לא חשוב

אצלינו יש הרבה במשפחה המורחבת

ברור שאפשר לפתח ילדים ולהעשיר את הידע שלהם אבל זו טעות לחשוב שהכל בידינו

תאהבי את הילדשלך כמו שהוא

וואו מסתבר שכל הפורום מחוננות או שלכולם יש ילד מחונן.. מה זה אומר עלי?

ובלי קשר, אמא שלי אשת חינוך , תמיד שמעתי על הקשיים של המחוננים, ובינינו, היום אפשר להצליח בחיים (עבודה טובה, בן זוג טוב, ילדים טובים) גם בלי להיות מחונן, בלי להיות חכם, ואפילו בלי להצליח בלימודים..

פשוט כנראה שהגיבו הרבה כאלה שיש להן נגיעה אישית בדבר.

ונכון, כדי להצליח בחיים ולהיות מאושר לא צריך מנת משכל מעל הממוצע.

לא יודעת אם תורשתי או לא.

אבל יכולה להגיד שאפשר לעשות "הכל נכון", ועדיין יהיו קשיים.

לא הכל תמיד בשליטתנו, ואנחנו לא בוחרים עם אילו "חבילות" הילדים שלנו יתמודדו.

בעיניי הכי חשוב זה חיבוק, אהבה, משחק, דיבור, קשר עין.

תשומת לב להשגת אבני דרך

כל השאר?

זה מה שה' נותן

אנחנו יכולים רק לעזור ולכוון

כל אחד וכישוריו שלו, ההצלחה היא לאתר מה יכולות הילד הספציפי שלי, ולפתח את זה אצלו.
מגיל 8 חודשים צריך להשקיע בחום, אהבה חיבוקים, ויחס (להיות איתה בבית- זה בכלל מתנה ונכס בגיל הזה), תעסוקה מגוונת, נחת, רוגע ושלווה.
כשתגדל- תזהי את היכולות שלה ותפעלי בהתאם.

רובם המוחלט מולדים

אם כי אפשר לעבוד ולשפר

אבל

כישורים של מבוגרים זה כבר עניין של למידה והתפתחות עצמית

כי גם אם יש כישורים מולדים

הם לא מספיקים בעולם המבוגרים

לכן בעיניי כדאי להשקיע בעיקר בדברים שיעזרו לילד לפתח למידה עצמית וידחפו אותו להתפתח בתור מבוגר

1. להתנהל ולתקשר עם הילד בצורה נטולת שיפוטיות

2. לתת לילד לבחור מגיל צעיר

לתת לו לסלול את דרכו

להתנסות לטעות וללמוד מטעויות

3. לתת דוגמא אישית להתפתחות ללמידה ולהתקדמות

4. לשתף את הילד בחיים הבוגרים

בהתנהלות נכונה (רגשית/ טכנית/ כלכלית/ חברתית/ משפחתית) ובלמידה מטעויות 

צריך כל הזמן לעבוד על עצמנו כהורים

לשפר גרסה של עצמנו

מול הילדים

להיות בשמחה, באמונה בהם ובנו...

זה החלק הכי חשוב בחיים לעניות דעתי...

בכל הנושא של מחוננים, אנשים חכמים...

זה קצת מלמעלה אבל חשוב לדעתי-

אני חושבת שאנחנו חיים בחברה שהמעמד והכבוד

תופסים נפח חשוב בחיים שלנו, נרצה או לא נרצה

חלק מלהיות בעל שם ומעמד בחברה זה הרבה פעמים להיות חכם, במיוחד בגילאים האלו של בית הספר, (לדעתי יותר בתיכון שכבר לרוב הילדים יש מודעות לחשיבות של "להיות חכם", נכון שיש גם את הסטיגמה של החנון הדחוי חברתית, אבל זה לא מחייב, נערה יכולה להיות מוצלחת חברתית וחכמה מאוד...)

והצורה שבה מודדים חוכמה בבית ספר

זה בצורה מאוד מצומצמת ומקובעת-

ידע,זיכרון, מבחנים, מקצועות ריאלים מדעיים

לא שזה לא קשור לרמות אינטלגנציה גבוהות, זה כן קשור אבל זה לא רק וזה לא הכל.

אחר כך שגדלים, אני חושבת שהרבה מבינים שאפשר לצמוח ולפרוח בחיים האלו עם המון כישורים אחרים, חלקם שפחות באים לידי ביטוי אם בכלל בבית ספר כגון מוזיקה, אומנות או אפילו סתם כישרונות שאפשר לעשות איתם הרבה כסף ובעיקר גם עם תכונות אופי כמו יצרתיות, כריזמה, מנהיגות, שאפתנות,התמדה, יכולת העמקה, חוש לעסקים וכו'....

יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות בעולם ושצריך לעשות בעולם וזה לא קשור רק לחוכמה.

ברור שזה כיף להיות זה שמצליח במבחנים,זה שזה בא לו בקלות, שהוא יכול לנפנף בזה שהוא עשה תואר נחשב וקשה, שהוא עשה 5 יחידות מתמטיקה מבלי להכנס לשיעורים בקושי וכו'

אבל כואב לי ומדברת גם על עצמי כי גם אני הייתי בתחרות הזאת באופן מודע ולא מודע, שאנחנו שוכחים לפעמים שזה לא מה שחשוב, באנו לכאן כל אחד בשביל שליחות... ולשליחות הזאת קיבלנו כישורים מסוימים ויכולות וכן גם רמת משכל מסוימת...

ולפעמים אין צורך להשתמש ברמת המשכל או בכישורים וללכת כמו כולם לעשות תואר קשה, או להצליח בלימודים בבית ספר, לפעמים השליחות לאו דווקא במקומות היוקרתיים (כביכול) והנחשבים על אף החוכמה והיכולות הלימודיות ולהפך!! יש אנשים שעמלו רבות כדי לגרד את הציון שצריך לקבל בפסיכומטרי כדי להתקבל לרפואה ולמדו ימים על גבי לילות...

ואני חושבת שמה שמשנה באמת זה שכל אחת תלך עם השליחות שלה עם מה שהיא באמת צריכה לעשות בעולם ועם מה שהלב שלה אומר לה

ולא כדי להוכיח/להראות/לעשות כמו כולם בשביל כבוד או יוקרה...

זה גם מתקשר לי לשרשור אחר שהיה כאן על נשים שהשיגו מעמד או נשים שחיות באידיאל גבוה של חיים...

זה קשה לחיות בתודעה של תחרות, של מי יותר, מי חכם יותר, מוצלח יותר, מבין יותר, יודע יותר (בעיקר יודע)...

אנחנו לא באמת צריכים את זה.

כדאי שנשים את האנרגיה שלנו במה שנכון לנו, במה שמתאים לנו, בשליחות שלנו באמת בלי קשר למעמד שהוא נותן לי בחברה, ולכבוד...

ועם האמונה הזאת בעיניי לחנך את הילדים...

אבל חשוב לי להגיד, בלי קשר למחוננת או לא מחוננת,

כל אחד מאיתנו מביא איתו המון משקעים להורות, וחשוב לתת להם את המקום שלהם, לפעמים עבודה עצמית מספיקה, לפעמים יש צורך בטיפול מקצועי, אבל חשוב צריך להתייחס למשקעים הללו, כי לילדים שלנו מגיע הורים שמודעים לעצמם.

לא משנה כמה תשקיעי בבת שלך, יכול להיות שהיא תצא מחוננת ויכול להיות שלא, אין לך השפעה ישירה על זה (את יכולה להעשיר אותה, אבל לא לייצר מחוננות), אבל יש לך השפעה ישירה על מצבה הרגשי. ואמא אוהבת, שמקבלת את הילדה לה כמו שהיא, ונהנית עם הילדה שלה-הרבה יותר משמעותי לילדה מאשר יכולות אינטלקטואליות, גם לסיכויים שלה כבן אדם מבוגר.

ואני אגיד עוד משהו לסיום, אני מחוננת (לא חושבת שמשפיע על חיי היומיום שלי יותר מדיי חוץ מהזיכרון שלי לעובדות לא חשובות), בעלי גם מאוד חכם, והילד שלנו עם המון קשיים, למרות שיש לי ידע התפתחותי ולמרות שהשקענו בו המון, יש לו המון קשיים שככל הנראה ישפיעו עליו גם בבגרותו, ונכון, זה לא מה שרציתי בשבילו, ויש צביטה בלב לפעמים כשאני רואה אותו עם ילדים אחרים, אבל אני יודעת שהוא בריא, ואהטב וזה הכי חשוב בעולם.

לדעתי הרבה פעמים כשיש הורים שלוחצים מאוד חזק על הילדים ללמוד ללמוד ללמוד 

להשקיע בלימודים בלי סוף

לפעמים הם משיגים את התוצאה ההפוכה 

והילדים שונאים את הלימודים ולא משקיעים בכלל

או שמשחררים את כל האחריות ללימודים שלהם להורים

וכנ"ל בכיוון ההפוך

כשההורים בעד לימודים אבל לא ממקום לוחץ

הילדים מפתחים את האחריות שלהם ללימודים של עצמם

וכן כמובן יש כאלו שההורים נורא לוחצים

ואז הילדים משקיעים בלימודים מרוב פחד מהתגובה של ההורים.

הייתה לי חברה שכ"כ פחדה מה יקרה אם לא תביא הביתה ציון 100

אז כשקיבלה במבחן ציון 92 התחילה לבכות כי פחדה מאמא שלה

וזה לא היה בכיתה ה' אלא בכיתה י"א

סתם, יכולה לשתף על עצמי

אף פעם לא אבחנו אותי. אז לא יודעת אם אני מחוננת

אבל תמיד הייתי מהראשונות בכיתה

ואת ההורים שלי זה לא עניין בכלל ציונים, לימודים מבחנים.

ואני מעצמי זה נהיה לי מאוד מאוד חשוב במהלך החיים

השקעתי הרבה בלימודי מקצוע ותואר וב"ה הגעתי רחוק.

ועל הילדים שלי אני מנסה לשנן לעצמי לא ללחוץ עליהם יותר מידי

ולא לדחוף חזק לכיוון הלימודי.

בעיניי פי 100 יותר חשוב הצד החברתי, כישורים חברתיים ומיומנויות רכות.

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈