להחליט מה קו אדום וכל מה שלא- לשחרר.
הילד לא אמר תודה. זה קו אדום? אם לא אז לשחרר
הילד לקח ממתק בלי רשות- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר
הילד אמר לאמא או אבא מילים לא יפות- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר
הילד מרביץ לאחד ההורים- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר. אם כן אז לתפוס לו את הידיים או לעטוף/ להצמיד אותו בדרך אחרת (כן, זה להפעיל כח) אבל הוא ידע שזה קו אדום. ולהיות עקביים. מה שקו אדום לאכוף. מה שלא לשחרר.
מציעה לך לעבור על ההודעות שלך פה בפורום. ומהקריאה 'מהצד' לראות מה מכל הסיטואציות ששיתפת הכי קריטי בעינייך לתקופה הקרובה. ואז על זה להתעקש עם הגבול ואת השאר לשחרר. לא להתעכב בכלל.
ועוד נקודה, שנראית לי כחוזרת על עצמה, את כל הזמן מתארת, אם אני קוראת אותך נכון, שאת 'נפגעת' מהילדים. את מרגישה שהם אמורים לקחת בחשבון כמה השקעת, או להבין שאתם ההורים והם הילדים והם צריכים להקשיב, או שאם הוא הרטיב לך את המיטה זה אישי נגדך. עכשיו, אל תביני לא נכון, זה הכי לא סבבה שהילד גם מגיע אלי למיטה נגד רצוני, ולא מאפשר פרטיות ושינה רצופה, ועוד מרטיב בפיפי את המזרון שלי והוא אפילו בלי מגן... חיבוק על ההשתלשלות הבאמת באמת מעצבנת הזאת, איזה באסה!!! וכן, יש מקום כזה שהתגובה מהבטן והעייפות זה תעוף לי מהפרצוף ומה עשיתי לך שאתה ככה מתעלל בי. אבל מה לעשות, שזה בדיוק התפקיד שלנו כהורים - לא מהבטן, לא אישי, לא למעוך לילדים את האישיות כי הם מתנהגים ממש כמו ילדים נורמלים. הוא לא מתעלל בך. הוא ילד. הוא משתמש בשיטות שנטבעו בו ביצירת המין האנושי לקבלת הרגשת ביטחון. הוא מתחנן אליך שתתני לו את הבטחון הזה. קוים אדומים לצורך העניין חשובים מאוד לתחושת הביטחון. אני יודע מה כן ומה לא, ולא כל פעם מבולבל מהתגובה על סיטואציה מסוימת. מובן לי מתי אמא שמחה, מובן לי מתי היא כועסת, מובן לי מתי היא עייפה. ולא זה התחיל מזה שאמא נראית שמחה, אז ביקשתי גם וגם וגם וגם, ואז במקום להגיד לי לא, זה אי אפשר, אבל היא עדיין שמחה, היא בבת אחת כועסת ונראה שעשיתי משהו רע מאוד, אולי היא גם בכלל עייפה.
אם הוא לא גמול בלילה והוא לפעמים מרטיב עדיין, והוא מגיע לישון איתכם ומאפשרים לו - אז כשהוא מרטיב זה אצלכם. זה לא אישי, זה תוצאה טבעית.
אז אפשר להגיד אם אצלנו- רק עם תחתון לילה. אצלנו- רק כשהשעה 5:00 בשעון. לא אצלנו בכלל. אבל כל זמן שלא תדאגו שזה יקרה, ושאין אופציה גם אצלכם גם כל הלילה גם לא גמול ובלי תחתון לילה- יקרה שאתם תקומו למיטה רטובה.
אני מסתבכת ומסתבכת עם הדוגמה, כשהעיקרון שאני רוצה להגיד הוא שהוא מתנהג כמו ילד ולא עושה את זה נגדכם בכלל. הוא לא חושב כמו מבוגר, מה שמעניין אותו זה מענה מיידי לבקשות שלו, ואם אתם לא תעזרו לו ללמוד בעקביות מה כן ומה לא זה כנראה יחמיר. ולמה, כי הוא ימשיך לבדוק את הגבולות (כן, זה ארוע מתמשך של עשרות שנים, כל גיל והתופעות שעליהן זה מתלבש), ויראה שבעצם אין. אז זה מגדיל את הבהלה שלו שאתם לא מובילים את הסיטואציה אלא נותנים לו לנהל אותה, והוא ימשיך לבדוק בעוד ועוד מקומות הכי רגישים עד כמה תאפשרו ומתי יגיע הסטופ.
והנה עד שהסתבכתי באו בנות חכמות ואמרו בשליש אורך מה שניסיתי להסביר, מקוה שזה מובן.
בהצלחה 🩷
