משה ואהרון החמודים, מהיום אין לבוא לאבא ואמא למיטה. אם צריך לנעול את החדר. אם הוא דופק לקום ולהחזיר אותו למיטה שלו, תחליטו אם לישון לידו מקובל עליכם או לא

ברור שזה קשה לאכוף כשעייפים אבל אין פתרון קסם. רק גבול ועקביות.

ואין מה לכעוס עליו שמרטיב, זה לא בכוונה

אחר כך להחליט מה חשוב לכם, השינה שלכם, הגמילה שלו, הפרטיות שלכם, ועל זה להתעקש ....

אין ברירה, אתם תצטרכו להיות עקביים וברורים

נשמע שאת מאוד טעונה עליו

למה הוא לא כמו אחיו?

למה הוא לא נותן לך פרטיות?

למה הוא "תופס" את אבא שלו?
 

ואני מבינה את זה לגמרי

ילדים יודעים להפעיל אותנו

אבל ברגע שאנחנו מתעסקים בזה

ולא בצורך שלהם

אז אנחנו לא נותנים מענה לבעיה

ולא מתקרבים לפתרון

נתחיל מזה שהוא לא אח דלו

יש לו צרכים משלו

וקצב משלו

דבר שני- גמילת לילה היא שלב פיזיולוגי לגמרי

לכעוס עליו שהוא מפספס זה כמו לכעוס על תינוק שהוא רק בוכה ולא אומר מה הוא רוצה

אז את גם מקבלת מיטה רטובה

וגם ילד מתוסכל שמרגיש שהוא מאכזב את אמא שלו

מה שגורם לו יותר לרצות את הקרבה אליכם

ממליצה לקרוא על גמילת לילה

ולגבי הצורך שלו להתכרבל עם אבא שלו

תצטרכו לתת לזה מענה בצורה אחרת

הוא כנראה ממש אומר לכם שהוא צריך אתכם

אותם גם במחיר שלילה שלם מחזירים למיטה/ מתעקשים על תחתוני לילה (שזה שֵם יותר נעים לטיטולים לילד גמול ביום)/ להתעקש שאם הוא רוצה איתכם זה רק במזרון ולא לאפשר לו לעלות למיטה. אתם יכולים לחלק בינכם את הלילה מי עכשיו ממשיך לישון ומי אוכף את הכלל.

אבל כמו שכבר כתבו לך בעבר. זה לא מלחמה, וזה לא אמור להיות שהעקשן מנצח, אלא אתם ההורים ואתם מובילים את הבית והסיטואציה. אז אם זה גבול- זה גבול כי אתם ככה קבעתם, ותתעקשו עליו כי ככה נכון מצד האמת ומצד הבריאות הנפשית של הילד ושלכם. זו דרך ארוכה שהיא קצרה.

וגם, בדיוק ראיתי משהו על ילדים ששואבים מההורים תשומת לב בהגזמה (הרבה פעמים שלילית), כזו שממש מרגישים תשישות ושלא מגיעים לשום דבר. ושהמענה האמיתי שיכול לאזן את זה, זה לתת לילד תשומת לב יזומה בזמנים שהוא לא מבקש. בוא תספר לי מה עשית היום בזמן הפסקת עשר, בוא לחיבוק אני צריכה לקבל קצת כוחות, להציע לשחק איתו משהו (לפי הכוחות, מותר לך להגיד אני רוצה משחק שלא יקח שעות, ולהגיד מה כן ומה לא), להגיד לו שאת מכינה לך כוס קפה אולי הוא רוצה לשבת לידך עם כוס שוקו ובסקויט. ליזום זמנים ממוקדים של תשומת לב אמיתית ולא רשימת המטלות היומית לפי הלוז שמחייב לתקתק כי זמן לקום זמן לאכול זמן לצאת זמן להיכנס למיטה וכו'.

להחליט מה קו אדום וכל מה שלא- לשחרר.

הילד לא אמר תודה. זה קו אדום? אם לא אז לשחרר

הילד לקח ממתק בלי רשות- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר

הילד אמר לאמא או אבא מילים לא יפות- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר

הילד מרביץ לאחד ההורים- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר. אם כן אז לתפוס לו את הידיים או לעטוף/ להצמיד אותו בדרך אחרת (כן, זה להפעיל כח) אבל הוא ידע שזה קו אדום. ולהיות עקביים. מה שקו אדום לאכוף. מה שלא לשחרר.

מציעה לך לעבור על ההודעות שלך פה בפורום. ומהקריאה 'מהצד' לראות מה מכל הסיטואציות ששיתפת הכי קריטי בעינייך לתקופה הקרובה. ואז על זה להתעקש עם הגבול ואת השאר לשחרר. לא להתעכב בכלל.

ועוד נקודה, שנראית לי כחוזרת על עצמה, את כל הזמן מתארת, אם אני קוראת אותך נכון, שאת 'נפגעת' מהילדים. את מרגישה שהם אמורים לקחת בחשבון כמה השקעת, או להבין שאתם ההורים והם הילדים והם צריכים להקשיב, או שאם הוא הרטיב לך את המיטה זה אישי נגדך. עכשיו, אל תביני לא נכון, זה הכי לא סבבה שהילד גם מגיע אלי למיטה נגד רצוני, ולא מאפשר פרטיות ושינה רצופה, ועוד מרטיב בפיפי את המזרון שלי והוא אפילו בלי מגן... חיבוק על ההשתלשלות הבאמת באמת מעצבנת הזאת, איזה באסה!!! וכן, יש מקום כזה שהתגובה מהבטן והעייפות זה תעוף לי מהפרצוף ומה עשיתי לך שאתה ככה מתעלל בי. אבל מה לעשות, שזה בדיוק התפקיד שלנו כהורים - לא מהבטן, לא אישי, לא למעוך לילדים את האישיות כי הם מתנהגים ממש כמו ילדים נורמלים. הוא לא מתעלל בך. הוא ילד. הוא משתמש בשיטות שנטבעו בו ביצירת המין האנושי לקבלת הרגשת ביטחון. הוא מתחנן אליך שתתני לו את הבטחון הזה. קוים אדומים לצורך העניין חשובים מאוד לתחושת הביטחון. אני יודע מה כן ומה לא, ולא כל פעם מבולבל מהתגובה על סיטואציה מסוימת. מובן לי מתי אמא שמחה, מובן לי מתי היא כועסת, מובן לי מתי היא עייפה. ולא זה התחיל מזה שאמא נראית שמחה, אז ביקשתי גם וגם וגם וגם, ואז במקום להגיד לי לא, זה אי אפשר, אבל היא עדיין שמחה, היא בבת אחת כועסת ונראה שעשיתי משהו רע מאוד, אולי היא גם בכלל עייפה.

אם הוא לא גמול בלילה והוא לפעמים מרטיב עדיין, והוא מגיע לישון איתכם ומאפשרים לו - אז כשהוא מרטיב זה אצלכם. זה לא אישי, זה תוצאה טבעית.

אז אפשר להגיד אם אצלנו- רק עם תחתון לילה. אצלנו- רק כשהשעה 5:00 בשעון. לא אצלנו בכלל. אבל כל זמן שלא תדאגו שזה יקרה, ושאין אופציה גם אצלכם גם כל הלילה גם לא גמול ובלי תחתון לילה- יקרה שאתם תקומו למיטה רטובה.

אני מסתבכת ומסתבכת עם הדוגמה, כשהעיקרון שאני רוצה להגיד הוא שהוא מתנהג כמו ילד ולא עושה את זה נגדכם בכלל. הוא לא חושב כמו מבוגר, מה שמעניין אותו זה מענה מיידי לבקשות שלו, ואם אתם לא תעזרו לו ללמוד בעקביות מה כן ומה לא זה כנראה יחמיר. ולמה, כי הוא ימשיך לבדוק את הגבולות (כן, זה ארוע מתמשך של עשרות שנים, כל גיל והתופעות שעליהן זה מתלבש), ויראה שבעצם אין. אז זה מגדיל את הבהלה שלו שאתם לא מובילים את הסיטואציה אלא נותנים לו לנהל אותה, והוא ימשיך לבדוק בעוד ועוד מקומות הכי רגישים עד כמה תאפשרו ומתי יגיע הסטופ.

והנה עד שהסתבכתי באו בנות חכמות ואמרו בשליש אורך מה שניסיתי להסביר, מקוה שזה מובן.

בהצלחה 🩷

שיש לך ציפייה שאם השקעתם (אבא הלך לישון לידו עד שנרשם וכו'), הוא ייתן לכם בחזרה לישון בשקט.

אבל זה לא עובד ככה😕

הוא ילד ואתם המבוגרים

מערכת היחסים היא לא של נתינה הדדית

אלא של נתינה ונתינה ונתינה מהצד שלכם. וזהו. אין כאן תמורה מצידו

תחשבי רגע מהצד שלו

יש לו תאום, אחד שווה לו בגיל

שהולך לו טוב, הוא גמול, לא קם בלילה וכנראה גם היחס אליו רגוע יותר.

ואז הוא לא מצליח להיגמל, קם רטוב, רוצה עוד תשומת לב ואבא ואמא כועסים עליו ומאוכזבים ממנו.

איך הוא מרגיש?

גם אני כאדם בוגר הייתי מרגישה מתוסכלת ומאוכזבת מעצמי, אם הייתה מישהי מקבילה אליי שהולך לה טוב, ואני פעם אחר פעם לא מצליחה.

אז תחשבי איך ילד בן חמש מרגיש

זה קשה מאוד

אני ממש ממש מבינה שזה קשה לכם. באמת.

אבל הוא צריך שייראו אותו בנפרד מאח שלו, ביחס לעצמו בלבד.

וכנראה בהתנהגות שלו הוא מנסה לשדר משהו, השאלה היא מה?

אבל קודם כל חייב להיות ניתוק בין ההתנהגות שלו לבין זו של אחיו

אחר כך להתמודד בקטן.

מה הכי קשה? הפספוסים?

שהוא מגיע אליכם בלילה?

תבחרו משהו אחד, ובו תתמקדו. תחשבו איך אתם עושים את זה.

בגבול ברור ודיבור לפני כן

שיהיה ברור גם לכם וגם לו מה קורה ואיך מתנהלים. ואז מתמידים, גם אם זה קשוח. אבל מתמידים בשלווה, מתוך ביטחון בדרך ולא מתוך כעס עליו או תסכול על עצמכם. 

שאולי נובע מקושי כלשהו שיש לו.

זה התאום שהיה באבחון? הלכתם איתו לטיפול?

נראה לי שצריך כאן בירור עומק, מתוך הנחה שהילד לא עושה לכם "דווקא" כדי להציק לכם, אלא כי משהו קשה לו.

ועד שתבררו לעומק מה מצבו ותטפלו בו - דבר ראשון שילך לישון בתחתון לילה/טיטול. כי הוא לא גמול עדיין, וחבל לאמלל אותו ואתכם. ואם הוא מתנגד, להסביר לו בפשטות: "אתה עדיין מפספס בלילה, זה לא אומר קאתה קטן, אבל אתה צריך משהו שיגן עליך, במיוחד שאתה אוהב לבוא למיטה של אבא". להציב לו כעובדה פשוטה.

בהצלחה❤️

אולי כשזה מגיע לגבולות אתם קצת קשים איתם מדיי

ואז הם מגיבים לזה לא טוב ואז אתם משחררים

ובכל אופן ילד רגיש צריך הרבה עדינות שם,

חשוב לשים גבולות ותוך כדי למלא את המקום שמבקש שיראו אותי, את הצרכים והרגשות שלי...

ונשמע שזה הרבה פעמים לקום בלילה...

צעד ראשון!

ולתת לו לישון במיטה מרגישה שהוא זקוק לזה כפי שציינתם הוא רגיש ויש לו צורך. ובכל זאת נותרו שתי שאלות:

1. להחזיר אותו לחיתול אחרי חודש שאנחנו חושפים אותו לתחתון עם כל המאמץ? לא עדיף גם אם הוא לא מצליח לחלוטין, להיות עם תחתונים ולהמשיך לחשוף אותו ולעבוד על זה? מאשר להחזיר לתחתון לילה…

2. ציינתם שצריך לבחור גבול- אבל מה הגבול? ואיך להיות יצירתית בו?

לא עובד לי לומר לו לישון על המזרן כשהוא עולה אח"כ או כשאני ישנה. וגם למי שציין שאפשר לאכוף את זה- הילד עולה על המיטה שניה אחרי שאומרים לא, אז מה אני אמורה להילחם בו???

ולישון במיטה שלו הוא מוכן רק אם יושבים איתו או שוכבים לידו וזה יכול לקחת שעות באמצע הלילה.

למיטה שלנו הוא יודע שאנחנו מרשים אז הוא עולה. נראה לי הוא מתחנן לגבול אבל גם עצבני וכועס ומתחצף לאחרונה.

לא בטוחה מה לעשות !

מה הגבול שאבחר?

שמצד אחד השינה לידינו מחזקת אותו ועוזרת לו עם הפגיעות הרגישות וההשוואה עם אחיו

ומצד שני גם הוא לא בסדר כי מרגישה שהוא שתלטן ומכריח אותנו ובריון נוקט בכוח ולא מכבד גבולות 

בגיל 5 מסכנצ'יק 

זה כן חשוב שתאמרי את כל מה שאת חושבת אפילו אם זה כביכול לא באמת תואם למה שהילד התכוון

כי ככה את מרגישה וחשוב שתוציאי את זה

אבל אחר כך תשימי לב שזו לא האמת, כלומר הפרשנות שלך היא רגשית ותשימי לב לזה 

(גם תשימי לב בלי קשר לילדים, מתי בחיים שלך את שמה לב שמנצלים אותך וזה מחרפן אותך, שלא מעריכים, שדורכים עלייך וכו'.. תראי שיש כנראה קשר)

הילד לא באמת שתלטן ולא באמת בריון וכוחני ונוקט בכח ולא מכבד גבולות, אלא-

הוא עושה מעשים שיש להם רקע רגשי שנראים כמו כביכול בריונות, אי ציות לגבולות וכו' וכו'

ואז בוא נראה מה הרקע הרגשי שגורמים לו להתנהג כך-

מה הצורך

זיהיתי את הצורך מעולה, איך אני מראה לו ששמתי לב-מעשה בפועל שלי עם הילד, עדיף הורים ביחד כי זה יותר חזק

איך זה בא לידי ביטוי בגבול שהחלטתי לשים- ואיך הגבול מתאים לי ולגיל של הילד ומצב הרגשי שלו, צריך לקחת הכל בחשבון!

לאור כל מה שנכתב

חשבתי שתאירי את עיני 

איך נכון לפעול בכל סיטואציה שיש בה את הקונפליקט (כביכול) בין הצבת גבולות לבין הצורך הרגשי של הילד

במקרה הזה נשמע שיש לו צורך רגשי איתכם בלילה אבל זה פוגע בכם, ואין דרך לעשות משהו ביניים

אז נשמע שחייב לאכוף את זה שהוא לא ייכנס לחדר שלכם בלילה 

ובמקום זה לחשוב על משהו אחר שיתן את הצורך הרגשי

ונשמע שאולי הוא עוד לא בשל לגמילה בלילה אם הוא קם 4 פעמים וצריך אתכם

וייתכן שזה יושב על משהו רגשי, ואפשר לנסות עם פרחי באך וגם רפלקסולוגיה 

אבל- אני לא מספיק עם ניסיון כדי להגיד אם זה באמת חכם להפסיק את הגמילה בלילה מטיטול

בכל אופן נשמע שלבוא אליכם בלילה זה פשוט לא אופציה- זה הגבול

עכשיו תחשבי מה אפשר לעשות עם הילד במקום

ולך תחשבי מה את יכולה לעשות בנוגע לרגשות שעולים לך כשהילד פועל בצורה שגורמת לך להרגיש מנוצלת 

איך את יכולה להגיע למצב שאת עושה הפרדה

הרגשות שלי מגיעים בעקבות פרשנות והם לא בהכרח תואמים לכוונת הילד (אבל זה עדיין מעצבן ומכאיב)

לבין המעשים של הילד באופן נטרלי. הוא ילד. ככה ילד מתנהג. זה מעצבן. אבל הוא לא עושה בכוונה.

הוא אומר? 

מה הצורך שלו?

האם יש לו חלומות רעים? -אפשר לתת לו בובה "שומרת" או "ספריי נגד חלומות רעים" ולהגיד שמע ישראל בערב וה' שומר

האם הוא פוחד מהחושך? -לשים לו אור קטן

האם הוא מתגעגע אליכם? -אולי לתת לו לישון עם חפץ שמזכיר אתכם

האם הוא לא רוצה לישון עם אחיו בחדר (לא יודעת למה שיחשוב ככה אבל נגיד)- להעביר את המיטה לצד השני של החדר

מפחד מאזעקה? -לשבת לנסות להרגיע או לשים אותו לישון בממ"ד תקופה

וכן הלאה.. לנסות להבין ממנו על מה זה יושב ולראות מה הוא אומר.. ייתכן מאוד שתופתעו. וברגע שתדעו למה תוכלו לנסות לטפל בזה. וגם לפעמים כשהילד רואה שמקשיבים לו ומנסים לעזור לו ולבוא לקראתו, הוא נרגע וככה לא קופץ אל ההורים כל שניה. ברור שזה לא תהליך של יום אבל שווה לנסות לדעתי

לך למשל מה אני הייתי עושה.

נגיד החלטנו שזה בסדר שיישן על מזרון, אבל לא איתנו במיטה.

בערב, אחרי ארוחת ערב ומקלחת, ולפני שהוא נהיה ממש עייף, אני מדברת איתו.

"אתה יודע חמוד שלי, שמתי לב שאתה מאוד אוהב לבוא לישון איתנו. אני ממש מבינה אותך, זה באמת כיף להיות עם אמא ואבא ואנחנו גם אוהבים להיות קרובים אליך. אבל לא כל כך נוח לנו כשאתה ישן איתנו במיטה. (אפשר להוסיף הומור, אם זה הסגנון, דמיין מה היה קורה אם היינו נכנסים ילד איתך למיטה שלך? היה לנו נוח? היה לנו מקום? לא, נכון? כי זה קטן. כל מיטה מתאימה למישהו אחד. אז ככה גם במיטה שלנו.)

אז אני ואבא דיברנו, והחלטנו שאנחנו מרשים לך לישון על המזרון בחדר שלנו, אבל לא על המיטה שלנו.

זה אומר שכל פעם שאתה תעבור למיטה שלנו, אנחנו נחזיר אותך חזרה למזרון. כן, למרות שאתה מאוד מאוד רוצה להיות במיטה שלנו. את זה אי אפשר.

אתה מבין?

כל פעם שאתה נכנס למיטה שלנו, אנחנו מחזירים אותך למזרון. ואם אתה לא תסכים, אתה תצטרך לחזור לישון בחדר שלך."

עד כאן השיחה

נותנת לו להגיב

מוודאת שהבין

לכולם ברור מה עושים

ואז נשאר ליישם

וזה מה שאתם עושים

יש מזרון

כל פעם שהוא נכנס למיטה אתם מחזירים למזרון.

בלי דרמה, בלי נזיפה "זוכר שאמרנו שאתה יכול לישון כאן על המזרון? לילה טוב חמוד "

וכן, זה יהיה קשה בהתחלה. אבל אם תתמידו אני חושבת שיש סיכוי טוב זה יעבוד

ואני כן חושבת שפרקטית, כדאי מאוד לעבוד גם על המחשבה שלכם.

אני הכי מבינה בעולם את התסכול שלך

אבל אם את מפרשת את ההתנהגות שלו כביריונות, זה לא יעבוד.

כי לבריונות מתנהגים ביד קשה, אין לזה מקום בכלל. זה ישר לוקח את זה לשפה מאוד קשה נוקשה.

אבל אם החשיבה תשתנה לעניין של צורך של הילד שלכם, וקושי לבטא את זה, יהיה יותר קל להגיע לזה בחמלה ובענייניות

אם הגוף לא מסוגל עדיין להיגמל, לא יעזור "לחנך" את הילד לכך.

לכן הכי טוב לחזור לטיטול. ואם לא רוצים לשדר לו מסר של "חזרה לאחור" אפשר לשים לו תחתון-טיטול. (אנחנו קראנו לזה תחתון לילה...)

קראתי עוד תגובות, ונזכרתי בכמה שרשורים קודמים שלך, ואני חושבת שעצות פרקטיות לא רלוונטיות בכלל.

זה נכון שצריך להציב גבולות לצד המענה לצורך של הילד, ולעשות סדר עדיפויות ובחירת מלחמות , אבל עוד לפני זה-צריך לעשות חשיבה מי את כאמא, איזה מודלים את מביאה לאמהות ומה מפעיל אותך בילדים, איך את תופסת אותם והאם את מצליחה לייצר נפרדות , גם ביניהם אבל גם בינך לבינם. להבין שההצלחה שלך האמא לא נמדדת בהצלחה שלהם כילדים, אלא מהיותך אמא טובה דיה לילדים שלך.

אני חושבת שלפני הדרכת הורים ולפני הפרקטיקה, כדאי ללכת לטיפול רגשי שלך, להתבונן על ההורות שלך ומשם לצאת לפרקטיקה, כי בלי ההתבוננות הזאת יהיה מאוד קשה לייצר פרקטיקה אחרת . 

תנסי להינות מזה. מהכרבול הזה. מהחיבוק הזה.

ואם הוא הולך לבעלך, אז בכלל לשחרר.

נשמע שאתה טעונה עליו, ושקשה לך להרגיש רוך פנימי אליו.

נשמע שיש כאן הזמנה לעבודה פנימית על לסלוח ואז לאהוב פגמים אצלך, ואחר כך גם אצלו. לאהוב ילד שלך שהוא ה"בעייתי" ואולי ה"פחות מוצלח".

גם לי יש ילד שהוא עם קריזות.

אז אני תופסת את הזמן שהוא רגוע ומשחק יפה,

ואז אומרת לשלישי שלי- תראה איך הוא משחק יפה, נכון? בוא תלמד ממנו איך משחקים יפה. איך הוא יודע לשחק יפה וברוגע.

ובבת אחת הוא מתמלא בהכרה של חשיבות עצמית+ מחזק אצלו את הנטייה לשחק יפה.

עדיין יש קריזות, כן?

והוא יכול ממש להוציא אותי מדעתי

אבל אני מבינה שאני חייבת להתחזק בדרך להעצמה שלו.

ולראות את הרגישות שלו כברכה. ולכבד את הרגישות הזאת.

כי אנשים רגישים כאלו, צריכים קודם כל ביטחון וכבוד.

לא להגיד להם שהם בכיינים, ילדים קטנים, לא להשוות חלילה.

אלא לכבד את הכאב שלהם. כמה שאפשר וכמה שאת מסוגלת.

מחזירה טיטול. את אומרת שאתם לוקחים אותו ארבע פעמים בלילה והוא עדיין מפספס. בדקתם מבחינה פיזית שהכל בסדר? אם הכל בסדר , תחזירו לו טיטול . או סתם תפסיקו להעיר אותו ארבע פעמים בלילה. הגיוני שהוא לא מצליח להירדם ככה. אם מפריע לך שיישן ליד בעלך.

בת שלי הייתה מגיעה עד גיל שש. אחר כך נכנסתי להריון והפריע לי מאוד. אז ברגע שהרגשתי אותה פשוט הוצאתי אותה מהמיטה שלי. או הלכתי לסלון. לאט לאט היא הפסיקה. אחותה הקטנה דווקא ישנה במיטה שלה מאז ומעולם.  יש ילדים נרדמים בקלות וישנים במיטה ויש כאלו שהרדמה סיוט ומגיעים הרבה. יכול להיות שגם בעלך או את עשיתם את זה בילדות? בכור שלי התבלבל בין יום ללילה בגיל שנה וחצי , ואז התברר שגם בעלי עשה את זה. אותו דבר לגבי גמילה. יש לי ילדה שנגמלה  מיוזמתה בגיל שנתיים ויש ילד שנגמל בגיל ארבע אחרי מאמצים מרובים. 

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.