משה ואהרון החמודים, מהיום אין לבוא לאבא ואמא למיטה. אם צריך לנעול את החדר. אם הוא דופק לקום ולהחזיר אותו למיטה שלו, תחליטו אם לישון לידו מקובל עליכם או לא

ברור שזה קשה לאכוף כשעייפים אבל אין פתרון קסם. רק גבול ועקביות.

ואין מה לכעוס עליו שמרטיב, זה לא בכוונה

אחר כך להחליט מה חשוב לכם, השינה שלכם, הגמילה שלו, הפרטיות שלכם, ועל זה להתעקש ....

אין ברירה, אתם תצטרכו להיות עקביים וברורים

נשמע שאת מאוד טעונה עליו

למה הוא לא כמו אחיו?

למה הוא לא נותן לך פרטיות?

למה הוא "תופס" את אבא שלו?
 

ואני מבינה את זה לגמרי

ילדים יודעים להפעיל אותנו

אבל ברגע שאנחנו מתעסקים בזה

ולא בצורך שלהם

אז אנחנו לא נותנים מענה לבעיה

ולא מתקרבים לפתרון

נתחיל מזה שהוא לא אח דלו

יש לו צרכים משלו

וקצב משלו

דבר שני- גמילת לילה היא שלב פיזיולוגי לגמרי

לכעוס עליו שהוא מפספס זה כמו לכעוס על תינוק שהוא רק בוכה ולא אומר מה הוא רוצה

אז את גם מקבלת מיטה רטובה

וגם ילד מתוסכל שמרגיש שהוא מאכזב את אמא שלו

מה שגורם לו יותר לרצות את הקרבה אליכם

ממליצה לקרוא על גמילת לילה

ולגבי הצורך שלו להתכרבל עם אבא שלו

תצטרכו לתת לזה מענה בצורה אחרת

הוא כנראה ממש אומר לכם שהוא צריך אתכם

אותם גם במחיר שלילה שלם מחזירים למיטה/ מתעקשים על תחתוני לילה (שזה שֵם יותר נעים לטיטולים לילד גמול ביום)/ להתעקש שאם הוא רוצה איתכם זה רק במזרון ולא לאפשר לו לעלות למיטה. אתם יכולים לחלק בינכם את הלילה מי עכשיו ממשיך לישון ומי אוכף את הכלל.

אבל כמו שכבר כתבו לך בעבר. זה לא מלחמה, וזה לא אמור להיות שהעקשן מנצח, אלא אתם ההורים ואתם מובילים את הבית והסיטואציה. אז אם זה גבול- זה גבול כי אתם ככה קבעתם, ותתעקשו עליו כי ככה נכון מצד האמת ומצד הבריאות הנפשית של הילד ושלכם. זו דרך ארוכה שהיא קצרה.

וגם, בדיוק ראיתי משהו על ילדים ששואבים מההורים תשומת לב בהגזמה (הרבה פעמים שלילית), כזו שממש מרגישים תשישות ושלא מגיעים לשום דבר. ושהמענה האמיתי שיכול לאזן את זה, זה לתת לילד תשומת לב יזומה בזמנים שהוא לא מבקש. בוא תספר לי מה עשית היום בזמן הפסקת עשר, בוא לחיבוק אני צריכה לקבל קצת כוחות, להציע לשחק איתו משהו (לפי הכוחות, מותר לך להגיד אני רוצה משחק שלא יקח שעות, ולהגיד מה כן ומה לא), להגיד לו שאת מכינה לך כוס קפה אולי הוא רוצה לשבת לידך עם כוס שוקו ובסקויט. ליזום זמנים ממוקדים של תשומת לב אמיתית ולא רשימת המטלות היומית לפי הלוז שמחייב לתקתק כי זמן לקום זמן לאכול זמן לצאת זמן להיכנס למיטה וכו'.

להחליט מה קו אדום וכל מה שלא- לשחרר.

הילד לא אמר תודה. זה קו אדום? אם לא אז לשחרר

הילד לקח ממתק בלי רשות- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר

הילד אמר לאמא או אבא מילים לא יפות- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר

הילד מרביץ לאחד ההורים- זה קו אדום? אם לא אז לשחרר. אם כן אז לתפוס לו את הידיים או לעטוף/ להצמיד אותו בדרך אחרת (כן, זה להפעיל כח) אבל הוא ידע שזה קו אדום. ולהיות עקביים. מה שקו אדום לאכוף. מה שלא לשחרר.

מציעה לך לעבור על ההודעות שלך פה בפורום. ומהקריאה 'מהצד' לראות מה מכל הסיטואציות ששיתפת הכי קריטי בעינייך לתקופה הקרובה. ואז על זה להתעקש עם הגבול ואת השאר לשחרר. לא להתעכב בכלל.

ועוד נקודה, שנראית לי כחוזרת על עצמה, את כל הזמן מתארת, אם אני קוראת אותך נכון, שאת 'נפגעת' מהילדים. את מרגישה שהם אמורים לקחת בחשבון כמה השקעת, או להבין שאתם ההורים והם הילדים והם צריכים להקשיב, או שאם הוא הרטיב לך את המיטה זה אישי נגדך. עכשיו, אל תביני לא נכון, זה הכי לא סבבה שהילד גם מגיע אלי למיטה נגד רצוני, ולא מאפשר פרטיות ושינה רצופה, ועוד מרטיב בפיפי את המזרון שלי והוא אפילו בלי מגן... חיבוק על ההשתלשלות הבאמת באמת מעצבנת הזאת, איזה באסה!!! וכן, יש מקום כזה שהתגובה מהבטן והעייפות זה תעוף לי מהפרצוף ומה עשיתי לך שאתה ככה מתעלל בי. אבל מה לעשות, שזה בדיוק התפקיד שלנו כהורים - לא מהבטן, לא אישי, לא למעוך לילדים את האישיות כי הם מתנהגים ממש כמו ילדים נורמלים. הוא לא מתעלל בך. הוא ילד. הוא משתמש בשיטות שנטבעו בו ביצירת המין האנושי לקבלת הרגשת ביטחון. הוא מתחנן אליך שתתני לו את הבטחון הזה. קוים אדומים לצורך העניין חשובים מאוד לתחושת הביטחון. אני יודע מה כן ומה לא, ולא כל פעם מבולבל מהתגובה על סיטואציה מסוימת. מובן לי מתי אמא שמחה, מובן לי מתי היא כועסת, מובן לי מתי היא עייפה. ולא זה התחיל מזה שאמא נראית שמחה, אז ביקשתי גם וגם וגם וגם, ואז במקום להגיד לי לא, זה אי אפשר, אבל היא עדיין שמחה, היא בבת אחת כועסת ונראה שעשיתי משהו רע מאוד, אולי היא גם בכלל עייפה.

אם הוא לא גמול בלילה והוא לפעמים מרטיב עדיין, והוא מגיע לישון איתכם ומאפשרים לו - אז כשהוא מרטיב זה אצלכם. זה לא אישי, זה תוצאה טבעית.

אז אפשר להגיד אם אצלנו- רק עם תחתון לילה. אצלנו- רק כשהשעה 5:00 בשעון. לא אצלנו בכלל. אבל כל זמן שלא תדאגו שזה יקרה, ושאין אופציה גם אצלכם גם כל הלילה גם לא גמול ובלי תחתון לילה- יקרה שאתם תקומו למיטה רטובה.

אני מסתבכת ומסתבכת עם הדוגמה, כשהעיקרון שאני רוצה להגיד הוא שהוא מתנהג כמו ילד ולא עושה את זה נגדכם בכלל. הוא לא חושב כמו מבוגר, מה שמעניין אותו זה מענה מיידי לבקשות שלו, ואם אתם לא תעזרו לו ללמוד בעקביות מה כן ומה לא זה כנראה יחמיר. ולמה, כי הוא ימשיך לבדוק את הגבולות (כן, זה ארוע מתמשך של עשרות שנים, כל גיל והתופעות שעליהן זה מתלבש), ויראה שבעצם אין. אז זה מגדיל את הבהלה שלו שאתם לא מובילים את הסיטואציה אלא נותנים לו לנהל אותה, והוא ימשיך לבדוק בעוד ועוד מקומות הכי רגישים עד כמה תאפשרו ומתי יגיע הסטופ.

והנה עד שהסתבכתי באו בנות חכמות ואמרו בשליש אורך מה שניסיתי להסביר, מקוה שזה מובן.

בהצלחה 🩷

שיש לך ציפייה שאם השקעתם (אבא הלך לישון לידו עד שנרשם וכו'), הוא ייתן לכם בחזרה לישון בשקט.

אבל זה לא עובד ככה😕

הוא ילד ואתם המבוגרים

מערכת היחסים היא לא של נתינה הדדית

אלא של נתינה ונתינה ונתינה מהצד שלכם. וזהו. אין כאן תמורה מצידו

תחשבי רגע מהצד שלו

יש לו תאום, אחד שווה לו בגיל

שהולך לו טוב, הוא גמול, לא קם בלילה וכנראה גם היחס אליו רגוע יותר.

ואז הוא לא מצליח להיגמל, קם רטוב, רוצה עוד תשומת לב ואבא ואמא כועסים עליו ומאוכזבים ממנו.

איך הוא מרגיש?

גם אני כאדם בוגר הייתי מרגישה מתוסכלת ומאוכזבת מעצמי, אם הייתה מישהי מקבילה אליי שהולך לה טוב, ואני פעם אחר פעם לא מצליחה.

אז תחשבי איך ילד בן חמש מרגיש

זה קשה מאוד

אני ממש ממש מבינה שזה קשה לכם. באמת.

אבל הוא צריך שייראו אותו בנפרד מאח שלו, ביחס לעצמו בלבד.

וכנראה בהתנהגות שלו הוא מנסה לשדר משהו, השאלה היא מה?

אבל קודם כל חייב להיות ניתוק בין ההתנהגות שלו לבין זו של אחיו

אחר כך להתמודד בקטן.

מה הכי קשה? הפספוסים?

שהוא מגיע אליכם בלילה?

תבחרו משהו אחד, ובו תתמקדו. תחשבו איך אתם עושים את זה.

בגבול ברור ודיבור לפני כן

שיהיה ברור גם לכם וגם לו מה קורה ואיך מתנהלים. ואז מתמידים, גם אם זה קשוח. אבל מתמידים בשלווה, מתוך ביטחון בדרך ולא מתוך כעס עליו או תסכול על עצמכם. 

שאולי נובע מקושי כלשהו שיש לו.

זה התאום שהיה באבחון? הלכתם איתו לטיפול?

נראה לי שצריך כאן בירור עומק, מתוך הנחה שהילד לא עושה לכם "דווקא" כדי להציק לכם, אלא כי משהו קשה לו.

ועד שתבררו לעומק מה מצבו ותטפלו בו - דבר ראשון שילך לישון בתחתון לילה/טיטול. כי הוא לא גמול עדיין, וחבל לאמלל אותו ואתכם. ואם הוא מתנגד, להסביר לו בפשטות: "אתה עדיין מפספס בלילה, זה לא אומר קאתה קטן, אבל אתה צריך משהו שיגן עליך, במיוחד שאתה אוהב לבוא למיטה של אבא". להציב לו כעובדה פשוטה.

בהצלחה❤️

אולי כשזה מגיע לגבולות אתם קצת קשים איתם מדיי

ואז הם מגיבים לזה לא טוב ואז אתם משחררים

ובכל אופן ילד רגיש צריך הרבה עדינות שם,

חשוב לשים גבולות ותוך כדי למלא את המקום שמבקש שיראו אותי, את הצרכים והרגשות שלי...

ונשמע שזה הרבה פעמים לקום בלילה...

צעד ראשון!

ולתת לו לישון במיטה מרגישה שהוא זקוק לזה כפי שציינתם הוא רגיש ויש לו צורך. ובכל זאת נותרו שתי שאלות:

1. להחזיר אותו לחיתול אחרי חודש שאנחנו חושפים אותו לתחתון עם כל המאמץ? לא עדיף גם אם הוא לא מצליח לחלוטין, להיות עם תחתונים ולהמשיך לחשוף אותו ולעבוד על זה? מאשר להחזיר לתחתון לילה…

2. ציינתם שצריך לבחור גבול- אבל מה הגבול? ואיך להיות יצירתית בו?

לא עובד לי לומר לו לישון על המזרן כשהוא עולה אח"כ או כשאני ישנה. וגם למי שציין שאפשר לאכוף את זה- הילד עולה על המיטה שניה אחרי שאומרים לא, אז מה אני אמורה להילחם בו???

ולישון במיטה שלו הוא מוכן רק אם יושבים איתו או שוכבים לידו וזה יכול לקחת שעות באמצע הלילה.

למיטה שלנו הוא יודע שאנחנו מרשים אז הוא עולה. נראה לי הוא מתחנן לגבול אבל גם עצבני וכועס ומתחצף לאחרונה.

לא בטוחה מה לעשות !

מה הגבול שאבחר?

שמצד אחד השינה לידינו מחזקת אותו ועוזרת לו עם הפגיעות הרגישות וההשוואה עם אחיו

ומצד שני גם הוא לא בסדר כי מרגישה שהוא שתלטן ומכריח אותנו ובריון נוקט בכוח ולא מכבד גבולות 

בגיל 5 מסכנצ'יק 

זה כן חשוב שתאמרי את כל מה שאת חושבת אפילו אם זה כביכול לא באמת תואם למה שהילד התכוון

כי ככה את מרגישה וחשוב שתוציאי את זה

אבל אחר כך תשימי לב שזו לא האמת, כלומר הפרשנות שלך היא רגשית ותשימי לב לזה 

(גם תשימי לב בלי קשר לילדים, מתי בחיים שלך את שמה לב שמנצלים אותך וזה מחרפן אותך, שלא מעריכים, שדורכים עלייך וכו'.. תראי שיש כנראה קשר)

הילד לא באמת שתלטן ולא באמת בריון וכוחני ונוקט בכח ולא מכבד גבולות, אלא-

הוא עושה מעשים שיש להם רקע רגשי שנראים כמו כביכול בריונות, אי ציות לגבולות וכו' וכו'

ואז בוא נראה מה הרקע הרגשי שגורמים לו להתנהג כך-

מה הצורך

זיהיתי את הצורך מעולה, איך אני מראה לו ששמתי לב-מעשה בפועל שלי עם הילד, עדיף הורים ביחד כי זה יותר חזק

איך זה בא לידי ביטוי בגבול שהחלטתי לשים- ואיך הגבול מתאים לי ולגיל של הילד ומצב הרגשי שלו, צריך לקחת הכל בחשבון!

לאור כל מה שנכתב

חשבתי שתאירי את עיני 

איך נכון לפעול בכל סיטואציה שיש בה את הקונפליקט (כביכול) בין הצבת גבולות לבין הצורך הרגשי של הילד

במקרה הזה נשמע שיש לו צורך רגשי איתכם בלילה אבל זה פוגע בכם, ואין דרך לעשות משהו ביניים

אז נשמע שחייב לאכוף את זה שהוא לא ייכנס לחדר שלכם בלילה 

ובמקום זה לחשוב על משהו אחר שיתן את הצורך הרגשי

ונשמע שאולי הוא עוד לא בשל לגמילה בלילה אם הוא קם 4 פעמים וצריך אתכם

וייתכן שזה יושב על משהו רגשי, ואפשר לנסות עם פרחי באך וגם רפלקסולוגיה 

אבל- אני לא מספיק עם ניסיון כדי להגיד אם זה באמת חכם להפסיק את הגמילה בלילה מטיטול

בכל אופן נשמע שלבוא אליכם בלילה זה פשוט לא אופציה- זה הגבול

עכשיו תחשבי מה אפשר לעשות עם הילד במקום

ולך תחשבי מה את יכולה לעשות בנוגע לרגשות שעולים לך כשהילד פועל בצורה שגורמת לך להרגיש מנוצלת 

איך את יכולה להגיע למצב שאת עושה הפרדה

הרגשות שלי מגיעים בעקבות פרשנות והם לא בהכרח תואמים לכוונת הילד (אבל זה עדיין מעצבן ומכאיב)

לבין המעשים של הילד באופן נטרלי. הוא ילד. ככה ילד מתנהג. זה מעצבן. אבל הוא לא עושה בכוונה.

הוא אומר? 

מה הצורך שלו?

האם יש לו חלומות רעים? -אפשר לתת לו בובה "שומרת" או "ספריי נגד חלומות רעים" ולהגיד שמע ישראל בערב וה' שומר

האם הוא פוחד מהחושך? -לשים לו אור קטן

האם הוא מתגעגע אליכם? -אולי לתת לו לישון עם חפץ שמזכיר אתכם

האם הוא לא רוצה לישון עם אחיו בחדר (לא יודעת למה שיחשוב ככה אבל נגיד)- להעביר את המיטה לצד השני של החדר

מפחד מאזעקה? -לשבת לנסות להרגיע או לשים אותו לישון בממ"ד תקופה

וכן הלאה.. לנסות להבין ממנו על מה זה יושב ולראות מה הוא אומר.. ייתכן מאוד שתופתעו. וברגע שתדעו למה תוכלו לנסות לטפל בזה. וגם לפעמים כשהילד רואה שמקשיבים לו ומנסים לעזור לו ולבוא לקראתו, הוא נרגע וככה לא קופץ אל ההורים כל שניה. ברור שזה לא תהליך של יום אבל שווה לנסות לדעתי

לך למשל מה אני הייתי עושה.

נגיד החלטנו שזה בסדר שיישן על מזרון, אבל לא איתנו במיטה.

בערב, אחרי ארוחת ערב ומקלחת, ולפני שהוא נהיה ממש עייף, אני מדברת איתו.

"אתה יודע חמוד שלי, שמתי לב שאתה מאוד אוהב לבוא לישון איתנו. אני ממש מבינה אותך, זה באמת כיף להיות עם אמא ואבא ואנחנו גם אוהבים להיות קרובים אליך. אבל לא כל כך נוח לנו כשאתה ישן איתנו במיטה. (אפשר להוסיף הומור, אם זה הסגנון, דמיין מה היה קורה אם היינו נכנסים ילד איתך למיטה שלך? היה לנו נוח? היה לנו מקום? לא, נכון? כי זה קטן. כל מיטה מתאימה למישהו אחד. אז ככה גם במיטה שלנו.)

אז אני ואבא דיברנו, והחלטנו שאנחנו מרשים לך לישון על המזרון בחדר שלנו, אבל לא על המיטה שלנו.

זה אומר שכל פעם שאתה תעבור למיטה שלנו, אנחנו נחזיר אותך חזרה למזרון. כן, למרות שאתה מאוד מאוד רוצה להיות במיטה שלנו. את זה אי אפשר.

אתה מבין?

כל פעם שאתה נכנס למיטה שלנו, אנחנו מחזירים אותך למזרון. ואם אתה לא תסכים, אתה תצטרך לחזור לישון בחדר שלך."

עד כאן השיחה

נותנת לו להגיב

מוודאת שהבין

לכולם ברור מה עושים

ואז נשאר ליישם

וזה מה שאתם עושים

יש מזרון

כל פעם שהוא נכנס למיטה אתם מחזירים למזרון.

בלי דרמה, בלי נזיפה "זוכר שאמרנו שאתה יכול לישון כאן על המזרון? לילה טוב חמוד "

וכן, זה יהיה קשה בהתחלה. אבל אם תתמידו אני חושבת שיש סיכוי טוב זה יעבוד

ואני כן חושבת שפרקטית, כדאי מאוד לעבוד גם על המחשבה שלכם.

אני הכי מבינה בעולם את התסכול שלך

אבל אם את מפרשת את ההתנהגות שלו כביריונות, זה לא יעבוד.

כי לבריונות מתנהגים ביד קשה, אין לזה מקום בכלל. זה ישר לוקח את זה לשפה מאוד קשה נוקשה.

אבל אם החשיבה תשתנה לעניין של צורך של הילד שלכם, וקושי לבטא את זה, יהיה יותר קל להגיע לזה בחמלה ובענייניות

אם הגוף לא מסוגל עדיין להיגמל, לא יעזור "לחנך" את הילד לכך.

לכן הכי טוב לחזור לטיטול. ואם לא רוצים לשדר לו מסר של "חזרה לאחור" אפשר לשים לו תחתון-טיטול. (אנחנו קראנו לזה תחתון לילה...)

קראתי עוד תגובות, ונזכרתי בכמה שרשורים קודמים שלך, ואני חושבת שעצות פרקטיות לא רלוונטיות בכלל.

זה נכון שצריך להציב גבולות לצד המענה לצורך של הילד, ולעשות סדר עדיפויות ובחירת מלחמות , אבל עוד לפני זה-צריך לעשות חשיבה מי את כאמא, איזה מודלים את מביאה לאמהות ומה מפעיל אותך בילדים, איך את תופסת אותם והאם את מצליחה לייצר נפרדות , גם ביניהם אבל גם בינך לבינם. להבין שההצלחה שלך האמא לא נמדדת בהצלחה שלהם כילדים, אלא מהיותך אמא טובה דיה לילדים שלך.

אני חושבת שלפני הדרכת הורים ולפני הפרקטיקה, כדאי ללכת לטיפול רגשי שלך, להתבונן על ההורות שלך ומשם לצאת לפרקטיקה, כי בלי ההתבוננות הזאת יהיה מאוד קשה לייצר פרקטיקה אחרת . 

תנסי להינות מזה. מהכרבול הזה. מהחיבוק הזה.

ואם הוא הולך לבעלך, אז בכלל לשחרר.

נשמע שאתה טעונה עליו, ושקשה לך להרגיש רוך פנימי אליו.

נשמע שיש כאן הזמנה לעבודה פנימית על לסלוח ואז לאהוב פגמים אצלך, ואחר כך גם אצלו. לאהוב ילד שלך שהוא ה"בעייתי" ואולי ה"פחות מוצלח".

גם לי יש ילד שהוא עם קריזות.

אז אני תופסת את הזמן שהוא רגוע ומשחק יפה,

ואז אומרת לשלישי שלי- תראה איך הוא משחק יפה, נכון? בוא תלמד ממנו איך משחקים יפה. איך הוא יודע לשחק יפה וברוגע.

ובבת אחת הוא מתמלא בהכרה של חשיבות עצמית+ מחזק אצלו את הנטייה לשחק יפה.

עדיין יש קריזות, כן?

והוא יכול ממש להוציא אותי מדעתי

אבל אני מבינה שאני חייבת להתחזק בדרך להעצמה שלו.

ולראות את הרגישות שלו כברכה. ולכבד את הרגישות הזאת.

כי אנשים רגישים כאלו, צריכים קודם כל ביטחון וכבוד.

לא להגיד להם שהם בכיינים, ילדים קטנים, לא להשוות חלילה.

אלא לכבד את הכאב שלהם. כמה שאפשר וכמה שאת מסוגלת.

מחזירה טיטול. את אומרת שאתם לוקחים אותו ארבע פעמים בלילה והוא עדיין מפספס. בדקתם מבחינה פיזית שהכל בסדר? אם הכל בסדר , תחזירו לו טיטול . או סתם תפסיקו להעיר אותו ארבע פעמים בלילה. הגיוני שהוא לא מצליח להירדם ככה. אם מפריע לך שיישן ליד בעלך.

בת שלי הייתה מגיעה עד גיל שש. אחר כך נכנסתי להריון והפריע לי מאוד. אז ברגע שהרגשתי אותה פשוט הוצאתי אותה מהמיטה שלי. או הלכתי לסלון. לאט לאט היא הפסיקה. אחותה הקטנה דווקא ישנה במיטה שלה מאז ומעולם.  יש ילדים נרדמים בקלות וישנים במיטה ויש כאלו שהרדמה סיוט ומגיעים הרבה. יכול להיות שגם בעלך או את עשיתם את זה בילדות? בכור שלי התבלבל בין יום ללילה בגיל שנה וחצי , ואז התברר שגם בעלי עשה את זה. אותו דבר לגבי גמילה. יש לי ילדה שנגמלה  מיוזמתה בגיל שנתיים ויש ילד שנגמל בגיל ארבע אחרי מאמצים מרובים. 

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...