איזהו עשירכורסא ירוקה

איך מלמדים ילד בן 4 לשמוח בחלקו?

ילד נהדר, חכם ומתוק, ומאד לא שמח במה שיש לו.

אם כולם מקבלים ממתק הוא אוכל את שלו ומהר מהר בודק אם מישהו אחר לא רוצה את שלו כדי לאכול גם את של מי שלא אכל. שואלים אותו היה לך טעים? והוא בקושי מצליח לענות מרוב שמרוכז באיך להשיג עוד.

היתה לו מסיבת יום הולדת עם החברים בדיוק כמו שרצה וביקש, בנושא שהוא בחר, והוא באמת נהנה עד הגג. חוגגים אצלנו עם כל הבנים או הבנות מהגן לפי מין הילד, בסוף המסיבה שאלתי אותו נו נהנית? והוא עושה לי פרצוף ואומר לא, כי רציתי להזמין גם את הבנות.. אחכ בשיחות מאוחר יותר אמר שנהנה בטירוף, וגם ראינו את זה, אבל כל פעם רואה את מה שחסר.

רואה אצל חבר משחק חדש, פתאום כל המשחקים שלו (ויש לו) לא שווים כלום, רק מתרכז באיך יקבל גם את המשחק הזה.

מקבל לדעתי המון המון ממתקים מתנות ושטויות, לטעמי הרבה יותר מדי אבל לא הכל יכולה למנוע (קבלת שבת בגן, סבא וסבתא וכו, וגם בעלי אוהב לתת לצערי) ועדיין הוא כל הזמן רוצה עוד ומחפש איך יקבל עוד ממתק, עוד הפתעה, עוד זמן מסך.


קשה לי עם זה, אני מרגישה שככל שילד גדל עם פחות - ככה הוא שמח יותר ומעריך יותר, והילדים שלי לשמחתי או לצערי גדלים בסביבה שבה הם מקבלים לא מעט, ומרגישים שהכל מובן מאליו, אבל גם אם לאחרים זה מובן מאליו, לא כולם מגיבים לזה כמוהו, הוא מאד מרגיש כל הזמן חוסר דווקא בגלל השפע.


ואני אומרת לו תמיד יהיה מישהו עם יותר ממתקים, עם משחקים אחרים, אבל תראה כמה דברים יש לך שאתה מקבל ואוהב. והוא נראה לי בכלל לא מבין על מה אני מדברת 

אני חושבת שאפשר לגשת לזה משני כיווניםכל היופי

בתור אמא לילד מאוד שלילי שהשתפר...


אחד זה לתת מקום לתלונות.

לא להתווכח איתו על השלילה שהוא מעלה, כי אז הוא ירגיש שאין לזה מקום וזה ימנע ממנו לראות את הטוב.

למשל, אם הוא מבסוט מהיום הולדת ולא הזמינו את הבנות, הוא מתלונן שלא הזמינו וכשהוא מרגיש שאין לרגש שלו לגיטימציה, הוא נתקע בו ולא משחרר.

כמובן לא לשקוע ולדוש בזה אבל לא לנפנף אותו או להתווכח (למה אתה אומר שלא היה כיף, דווקא ראיתי שהיה לך כיף... ומה עם הזה וההוא שהיה לך...)


שתיים להעצים את הטוב, בעיקר אצלך ואצל אחרים ולאו דווקא אצלו.

למשל אצלנו אוהבים לעשות "סבב" בארוחת ערב וכמובן תעשו איך שזורם אצלכם - כל אחד מספר משהו מעצבן ומשהו נחמד שקרה לו היום, או שלושה דברים שקרו השבוע וכו'.

ככה הילד יכול לראות שגם ההורים לפעמים נתקעים בחיפוש אחר דברים טובים, או גם להם היה יום לא מושלם ובכל זאת יש דברים טובים.

כמה כיווניםאיזמרגד1

לעשות אווירה של תודה בבית, אצלי אני רואה כשאני אומרת בקול תודה על דברים הילדה מחקה אותי ואומרת תודה על דברים שהיא מקבלת או שעשינו ביחד

לשאול אותו לא אם נהנה, אלא ממה נהנה, ולפרט: שמחת לשחק ב...? איזה ממתק אהבת יותר? עם איזה חבר הכי נהנית לשחק?

גם אני חושבתoo

שילד שמקבל פחות מעריך יותר


גם אצלי הם מקבלים מהמשפחה יותר מדי

וגם מאיתנו ביחס לחברים שלהם בגלל שרוב החברים שלהם מגיעים ממשפחות עניות


אני מקשיבה לביקורת / חוסר שביעות הרצון אבל לרוב לא מגיבה מעבר להקשבה פעילה

מגיבה רק אם הביקורת מוצדקת ויש לי מה לעזור


הילד לומד שהביקורת/ התלונה שלו לא מרגשת ולומד להפחית אותן ולהסתפק במה שכן יש לו

יש לי דוגמא מהיום בבוקרoo

הבן שלי ביקש ללכת עם חולצה לבנה מכופתרת של שבת (בגלל ר"ח)

במקום טישרט לבנה

הוא אמר שיש חברים שמגיעים עם חולצה מכופתרת


הסברתי לו שהוא מלכלך את החולצה בגן או אחרי שחוזר

ולא בטוח שאני אצליח להוריד את הכתמים

שזו חולצה יותר יקרה ואם הכתמים לא יורדים מטישרט אפשר לזרוק אותה לפח אבל אם הם לא יורדים ממכופתרת

חבל לזרוק אותה


זו שיחה שאנחנו עושים הרבה פעמים

כי הוא לא מרוצה מהטישרט הלבנה

בסוף הוא זורם איתה


זה בסדר מבחינתי שהוא לא מאד מרוצה

לא חייבים להיות מרוצים כל הזמן

וזה מעולה השיחות הללו

לתקשר על 'מורכבות' של דברים

לראות את הצדדים השונים ולא רק את הצד והרצון שלך

כיוון יפה. בן כמה הוא?שוקולד פרה
5.5oo
זה יפה שהוא מקבל את זהלפניו ברננה!

כי יש לי ילד שקשה לו להכיל מורכבות כזאת..

בגיל גן זה תואם להתפתחות הרגשית 😉

כמובן שזה גם תלוי אופי של ילד ספציפי...

כןoo

אני הרבה פעמים תוהה אם היכולות הרגשיות שלו תואמות גיל או גבוהות מגילו

אין לי למַה להשוות כי הילדים האחרים שלי גדולים בפער


כשחזרתי הביתה החולצה שלו כמובן היתה כבר מלוכלכת

אז אמרתי לו שמזל שהוא לא לבש את המכופתרת

הוא הסכים איתי

אבלoo

בכל מקרה

גם במקרים שהוא לא מקבל/ מבין את המורכבות

ולא מסכים לזרום


גם אם בחלק מהמקרים אני מוותרת בגלל שהוא לא מרוצה

חשוב לי לתת לו להתנסות בהתמודדות עם חוסר שביעות רצון


אני עושה את זה מגיל צעיר

אולי מגיל 3

כי היכולת להפנים מורכבויות ולהסתכל במבט רחב על סיטואציות

מתפתחת הרבה יותר טוב אם מתאמנים עליה מהתחלה 

מעניין שאת אומרת ככהלפניו ברננה!

עם הבכור ניסיתי ככה ותכלס לא מרגישה שעזר מאוד. כאילו זה לתת פול גז בניוטרל, או לשים סולר במנוע בנזין...

עד שלא בשל לא יעזור.

עכשיו בפועל בעיקר מנסה להיות נוכחת ברגש. וכמו שהפותחת כתבה לגבי הפנקייקים..

כאילו - אנחנו באותו צד. מה לעשות שזה מה שאפשרי...

התמודדותooאחרונה

עם תסכולים אכן שונה בין הגילאים

בגיל קטן התגובה היא בכי

אח"כ זה צעקות כעסים ויכוחים

עם הגיל מתפתחת גם יכולת איפוק


אבל

יש הרבה מבוגרים שהיכולת שלהם להתמודד עם תסכולים דלה

וזה אומר שזו יכולת שצריכים לעבוד עליה כדי לפתח אותה באמת


בעיניי עיקר העבודה היא ההסתכלות הרחבה

היכולת לראות את כל הצדדים


ילד בגיל 3 מסוגל להבין הסתכלויות נוספות במידה מסוימת

ככל שהוא ילמד ויתאמן

הוא יצליח יותר


לימוד הילד תלוי גם באופי שלו (מידת הדעתנות העקשנות הדרמטיות)

אבל בעיקר בבשלות של ההורה

לדעת להכיל את התגובות של הילד

לא להתרגש מהן

לדעת לעשות את הבאלנס בין מצבים שמתאימים להתנסות של הילד לבין כאלה שלא

ולהיות סבלני לתהליך

מנסה לתת נקודת מבט מעניינתבשורות משמחות

בדרכ' זה אופי של הילד

ועכשיו הוא מאוד לא מעוצב (לא מאוזן עבורו)

מה שאני רוצה להגיד שזה בעצם עבודת מידות בחיי הנשמה הזו שבאה לעולם

ועל זה צריך לתת את הדעת איך לנתב אותו לעבוד על מידת הסיפוק, עבודת הודיה וכו' לפי מה שאת רואה ששם צריך לתת תמיכה ולאזן

זו עבודת חיים... שלנו כהורים ושלהם כשאנשים בתהליכי צמיחה וגילוי

 

עניין הנתינה לא רלוונטי פה, אנחנו באופן כללי בדור של שפע גם למי שממעט עדיין יש סוג של שפע

 

עונה ביחדכורסא ירוקה

תודה על התגובות!


@כל היופי ו @איזמרגד1 תודה על העצות! חלק מזה אנחנו מנסים לפעמים, בין היתר בגללו וגם באופן כללי כדי בעצמנו לדבר ולעבד. אבל זה לא עקבי, נצטרך להתמיד. ממש מקווה שיעזור. אהבתי מאד את המיקוד של ממה נהנית ולא האם נהנית, אם ראיתי כבר שהוא נהנה. אני פשוט לא אוהבת לשאול שאלות שיש בבסיס שלהן הנחה אבל אולי זה כן המקום להכווין.

ואני לרוב לא מתווכחת או שוללת את הרגש, אבל כן שואלת "באמת לא נהנית? לא היה לך כיף מזה וזה (משהו שראיתי שאהב במיוחד)?" והוא ממש מתמקד דווקא במה שלא היה. רואה שזה גם הרבה פעמים ככל שיותר קרוב לחוויה יותר קשה לו לשים לב מה כן היה טוב, ועם המרחק יותר קל לו.


@oo אצלנו אני חושבת שהוא מקבל יחסית דומה לחברים מסוימים שלו ופחות מחברים אחרים, יותר בגלל אידיאולוגיה שלנו ולא בגלל יכולת.  אבל כן, יש לו שפע גדול. ברוך ה', גם זה לא ברור מאליו 🙏


@בשורות משמחות ממש אהבתי ומסכימה עם נקודת המבט שלך! זה לגמרי אופי. אני חושבת שאת צודקת וזו ממש עבודת חיים שלנו להכווין ושלו ללמוד להודות, אבל בגלל שהוא בראיה שלי עוד קטן מדי בשביל לדבר על זה בצורה מודעת אז אני רוצה יותר לתת לו כלים שמתאימים לגיל שלו. עכשיו מה שאני אומרת לו אני מרגישה שמציב אותי במקום של האמא המעצבנת שלא מבינה אותו, וזה נראה לי רק מרחיק

משהו שלפעמים אני עושה עם הילדיםיראת גאולה

לפעמים נוסעים לאירוע / אטרקציה / בילוי / טיול,

ומסיימים כשהילדים עייפים, רעבים, מותשים ואז הם מקטרים ועצבניים והכל היה גרוע... וחבל בכלל שנסענו...

אז אני אוהבת לעשות סבב שכל אחד יספר משהו אחד שהוא נהנה ממנו, וגם אנחנו ההורים מספרים משהו שנהננו ממנו.

אני מרגישה שזה מלמד אותם לחפש מה בעצם כן היה טוב, בפרט לאותו רגע זה מזכיר להם מה בעצם כן היה טוב, במקום לשאול 'נהניתם?' ואז הם תמיד נזכרים בכל הסיבות למה לא.

ולדעתי זה גם מלמד שנכון, אף פעם לא יהיה מושלם, ותמיד יהיה מה שנתבאס ממנו כי לא יצא בדיוק כמו שרציתי, ובכל זאת אפשר וכדאי לשמוח במה שכן טוב ונחמד.

מהמם! נאמץכורסא ירוקה
הם מצליחים לחשוב בתוך העייפות והקיטורים? אני ממש מרגישה שקשה לו לעבור מהמצב הרוטן למצב חיובי 
זה סבב כזה של כולנו, בד"כ ברכביראת גאולה

אז לאט לאט כולם משתפים פעולה.

נכון, זה קשה, אבל זה מה שאני רוצה להשיג. כי מתסכל אותי שעשינו מאמץ והשקענו ונסענו לאיזה טיול ובסוף הם חוזרים ממורמרים ועצבניים. אולי אפשר גם למחרת שיוכלו להסתכל על זה במבט קצת יותר מפוכח.

סחתיין עלייך. ננסהכורסא ירוקה
תנסי להתחיל עם זמנים טוביםאמאשוני

אחרי שמתרגלים, יותר קל למצוא גם בזמנים מאתגרים יותר.

לפעמים רק ההורים אומרים וזה גם בסדר. זה גם חלק מתהליך הלמידה.

לפעמים רק ההורים אומרים בתחילת הנסיעה, ואז פתאום באמצע הנסיעה משום מקום ילד אומר משהו, ואז עוד אח מצטרף. ואם לא כולם אומרים (כי הקטנים באמת קשה להוציא אותם מהרטינה)

זה עדיין משפיע בטווח הארוך אם הופכים את זה להרגל.

אי אפשר בגיל 4 לחנך להיות שמח בחלקואמאשוני

כי בשלב הזה בחיים מבנה האישיות הוא כזה שמרוכז בעצמו וחושב שהוא מרכז היקום והכל סובב סביבו.

הבשורות הטובות, שבשלב הזה (יותר לקראת גיל 5)

מתחילה להתפתח ההכרה במרחב וממילא נהייה פחות אגוצנטריים.


אפשר לאלף את הילד להגיב בצורה שרוצים, אבל אילוף זה לא חינוך.

לכן בשלב שהוא לא בשל להבין באמת ערך מסויים, הכי טוב זה דוגמה אישית תוך שיקוף של המהלך המחשבתי.

כלומר ממש להגיד במילים את מה שאת חושבת ואיך את דוחה סיפוקים או שמחה בחלקך.


כשבמוח תתפתח היכולת לדחות סיפוקים, להבין שיש מסביבו עוד אנשים עם צרכים, זה כבר יפגוש דוגמה אישית ומנטרות ויהיה יותר קל להפנים את זה. ואז הוא יעשה את ה1+1 הזה.


אפשר לשקף ולהסביר לו מה הוא מרגיש ולתת לגיטימיות לתחושה.

נגיד:

היית רוצה שתהיה מסיבה גם עם הבנות? אני מבינה. זה באמת כיף מסיבה עם מלא ילדים.

אתה רוצה את המשחק שיש אצל החבר? גם אני הייתי רוצה שיהיה לנו את כל המשחקים האפשריים שיש בעולם. מה אתה אומר, אולי נדמיין את זה? נקרא על זה סיפור?

נגיד הבן שלי הבוקר ביקש מלא שוקולד בפיתה. והייתה לי כמות שתספיק לחצי פיתה.

הוא ראה שאני מורחת בקמצנות (כדי שיספיק לחצי השני גם)

אז הוא אמר שהוא רוצה שיהיה הרבה שוקולד בפיתה.

אמרתי לו שאפשר או לשים הרבה בחצי פיתה, ובחצי השני נשים ממרח אחר,

או שנשים מעט בכל חצי כדי שיספיק.

הוא ענה שהוא רוצה שאף פעם לא יגמר השוקולד.


אמרתי לו שגם הייתי שמחה אם היה אפשר שאף פעם לא יגמר כל הדברים שאני רוצה.

ואז אמרתי לו, בוא נדמיין שיש לנו ברז שכל פעם שאנחנו רוצים פותחים ואף פעם לא נגמר שם.

היית רוצה שיהיה לנו ברז שוקולד?

הוא ענה כן.

אמרתי לו שאני הייתי רוצה ברז של כל מיני דברים (פירטתי מה) ראיתי שזה תופס אותו והוא חושב על זה.

בסוף השיחה הצגתי שוב את שתי האפשרויות שהתחלתי איתן והוא בחר באחת מהן.


גישה כזאת מאפשרת לו להבין מה הוא מרגיש, נותנת לגיטימציה לתחושה במקום לנסות "לקרקע אותו"

ויחד עם זאת, לא מתנתקת מהמציאות ואיזה מסכני שאין לך את מה שהיית רוצה.


בגיל גדול יותר כשהילדים באמת בשל, אפשר ללמד על הסתכלות חיובית, שאין שלמות, ושהאושר נמצא בפנים ולא תלוי במה שיש או אין לנו.

זה מסר שיכול להיות מורכב גם בגיל 8.

הארת לי נקודה חשובהכורסא ירוקה

אני כל הזמן עם התחושה שזה אופי ולא גיל (גם כי רואה ילדים אחרים, שלי ובכלל, שממש לא ככה) אז לא חשבתי על כמה בשלות משנה פה.

אני בטוחה שזה שילוב, אבל בכל זאת זה משמעותי להבין שאפשר לתת דוגמא אישית אבל לשחרר קצת את הלחץ מההתנהלות שלו ושהוא ילמד עם הזמן.

יוצא לנו כהורים לדבר ביננו ליד הילדים על הפער בין מה שהיה לנו למה שיש להם וכמה הרגשנו שמחים והוא תמיד מופתע מהשיח הזה, שאני מודה ומתוודה הרבה פעמים מגיע על רקע התסכול שלנו מהתלונות הבלתי פוסקות שלו... זה לרוב לרוב לא מגיע בקטע מתמרמר, סתם נגיד הערב הוא רצה גבינה צהובה אחרי שאכל כבר בבוקר. סירבנו מטעמי בריאות והוא התחיל להפגין בכללי על א.הערב שהוא לא רוצה ולא אוהב ואז אמרתי לבעלי כזה טוב כשאני הייתי קטנה היה לנו שתי אפשרויות לא.ערב - סנדוויץ או קורנפלקס ופעם בחודש (הגזמתי חחח) קיבלנו פרוסת גבנצ, ואז בעלי כזה - מה, פעם בחודש? הילדים שלנו מקבלים כמעט כל יום.. והילד מסתכל שומע ומחייך אבל באמת קשה לו להפנים, בטח כשזה אומר גם לוותר בנפש על מה שהוא רצה לקבל.


השיחות התיאורטיות זה משהו שאני די חלשה בו אבל באמת לבעלי עובד מצוין אז אולי אעבוד על זה יותר.


ותודה גם על הטיפ להתחיל מלהודות מתי שקל לו יותר, זה זמנים שאני לרוב לא חושבת על זה בכלל, רק קשה לי עם התלונות והבקשות והרצונות כל הזמן

את נשמעת אמא מהממתאמאשוני

אבל תסתכלי על זה הסיאואציה רגע מהצד,

ילד בן 4 רוצה עכשיו גבנ"צ.

לא מרשים לו כי הוא קיבל כבר בבוקר (לא משנה כרגע מה הסיבה להגבלה)

הוא רוצה גבנצ,

אתם מדברים איתו על זה כשהייתם קטנים קיבלתם פעם בחודש.


יש לו בכלל תפיסת זמן כמה זה חודש? הבן שלי כמעט בן 5, והוא לא טיפש. ואני כמעט בטוחה שקשה לו לתפוס זמנים באופן הזה.

חוץ מזה, לך ולבעלך ברור שחייתם כילדים בבתים נפרדים.

האם הילד מפנים את זה בכלל?

כאילו את מבינה איפה אתם ואיפה הוא?

וגם זה מה שיעזור לו להתמודד עם האכזבה?

זה שלך היה מותר פעם בחודש ולו מותר פעם ביום?

גם אם הוא ילד שיודע לעשות השלכות כאלו, כשהוא עכשיו רוצה משהו בזה הראש שלו עסוק.


הוא עדיין קטנטני.

זה לגמרי התפקיד שלו להתלונן, לבקש ולרצות כל הזמן, זה אומר שהוא ילד תקין ומוקף באהבה ומרגיש ביטחון לבקש כי יש מי שמחזיק איתו את הבקשות.


מבינה שזה מחרפן אותך, תנסי למצוא לזה פתרון בדרך עקיפה לדעתי.

נגיד כשהוא מבקש, להפוך את זה למשחק בקשות.

או למשחק דמיון כמו שתיארתי קודם,

או סתם להסתכל על זה כתלונה חולפת ולא לענות לו לגופו של עניין.


אם מעניין אותך ממליצה לקרוא על תקשורת מקרבת, על הפרדת התנהגות וצורך.

לדוגמה:

ההתנהגות היא התלונה,

הצורך הוא שמישהו יחזיק איתו את ההצפה.


ואז כשלומדים להסתכל על זה בשני מישורים שונים, יותר קל "להכיל" את התלונה ולא להתייחס אליה כמשהו שאותו ספציפית צריך לפתור.


למשל אם הילד היה בהצפה והתלונן שהבנות לא היו במסיבה, את לא חושבת על הבנות. את חושבת איך לעזור לו להתמודד עם הרגשות.

נגיד אולי חיבוק או מקלחת מרגיעה היו עוזרים לו ואז זה בכלל לא משנה לך אם אמר על הבנות או לא.

באותה מידה יכל להגיד עת החטיפים או כל דבר אחר.

וואי את מה זה צודקת, הצחקת אותי עם התיאורכורסא ירוקה
של איך הוא רואה את הסיטואציה כי זה ממש המחיש לי כמה לא קלטתי מה עובר לו בראש!!!


ברור שהשיחות האלה ביננו הן ליד הילדים, אבל לא דווקא נועדו לשנות משהו, פשוט מין שיח של זקנים כזה איך הפער בין פעם להיום. ועכשיו אני קולטת שהם שומעים דברים אחרים שם.


מאד אהבתי את ההפרדה שלך בין ההתנהגות לצורך, יש לך איזה ספר הדרכה מומלץ לקרוא על זה יותר?


וגם חייבת לך תודה על הרעיון מאתמול כי השתמשתי בזה הבוקר! הבטחנו להם פנקייקים וקמנו ממש מוקדם כדי להכין שיהיה להם לארוחת בוקר לפני הגן, ובעלי (שכאמור אוהב לפנק) עוד הוסיף להם פצפוצי שוקולד בפנים והילד קם שמח ומאושר ומנשנש ואז אומר "אני רציתי שיהיו סוכריות של עוגה כמו שפעם הכנתם!" אז בעלי שעדיין היה באמצע הטיגון אומר לו כזה - מתוקי קמנו מוקדם להכין פנקייקים ועוד עם שוקולד, תשמח במה שיש לך... אבל ישר נזכרתי בך אז לקחתי אותו שניה אליי ואמרתי לו - תגיד אם היתה לך ערימה ענקית של פנקייקים עד התקרה מה היית שם חוץ משוקולד? סוכריות של עוגה? ומה עוד? ואז הוא פשוט התחיל להגיד מלא תוספות הגיוניות בהתחלה (קצפת, בננה) ועבר להצחיק את עצמו עם דברים פחות הגיוניים ועבר הלאה ושכח מזה לגמרי... ופעם היה לי יותר קשה עם זה כי זה לא נותן מענה ל"לשמוח בחלקו" אבל היום אמרתי ננסה להתמקד במענה אליו והשאר יבוא עם הזמן

איזה כייף כשהשיטות עובדות 😍מחי
אני בהלם. לא יודעת איך להגיבמחי

שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!

כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.

מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון 

אני פחות מופתעתoo

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס


הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

הבעיה שזה לא עוזר כשרק אומרים לו שאסורמחי
הוא ממשיך לעשות דברים שאמרנו לו מלא פעמים שאסור
צריךoo

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל


ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

כמובןמחי
אבל אפילו אמהות צריכות להתפנות לפעמים
הגיוני 😂oo
אם הוא היה ככה רק קצת זמן זה לא נעים אבל לא נורא
וואו באמת מלחיץכורסא ירוקה

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.


סליחה אם אני מלחיצה


ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ההצקות בדרך כלל לא ברמה כזאתמחי

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

לא ישיםחנוקה

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

אבל היא אמרה שהוא עושה גם מה שמסבירים לוכורסא ירוקה

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.


את מצליחה להביא בייביסיטר שתהיה איתך כל היום בבית?חנוקה

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

 

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

 

הזכרת לי שפעם אחים שלי קשרו אותי לכסאפאף

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

עשו לי משהו אחר, לא קשירה לכיסאכורסא ירוקה

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.


ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

ברור שהידוק זה רע!פאף

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

ברור שאחים מציקיםכורסא ירוקה

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.


בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

יש פה כמה דברים לא נכוניםoo
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים בגיל 7 מה פוגע ומה לא (וגם בגיל יותר גדול)


המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות


לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה


יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

עם חלק אני לא מסכימה, חלק לא הובנתיכורסא ירוקה
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים מה פוגע, אבל אם יודעים שמשהו פוגע לא עושים אותו (כשלא מדובר בריב נקודתי)


אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .


ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו


ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

לדעתי (הלא מקצועית) זה תקין לגילדיאט ספרייט

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

מבינה מאוד את הזעזוע שלך❤️מתואמת

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

זה ממש לא כיף לגלות דבר כזהמדברה כעדן.
מזדהה עם התחושות שלך


אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

עוד כיווןאיזמרגד1

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

תודה יקרות על כיווני המחשבהמחיאחרונה

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

אפשר לפרוק? בתקווה שלא יהיה אווטינגאנונימית בהו"ל

יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.

אנחנו דוסים מתנחלים.

היא טבעונית.

הם פציפסטים.


עד כאן רקע.

הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו

מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו


אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז

אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.


נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.

רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.

מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.

מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.


נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...


בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...


וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים

אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.

אז אם הקשר מאפשר הייתי מנסה פעם הבאהממשיכה לחלום

שבעלך ישבק איתו מראש לפני אירוע

בעדינות ובנעימות

אבל כן לוודא שיהיה אוכל שתוכלו לאכול

תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

דוקא בסוכות יש כלל "שהמצטער פטור מהסוכה"יעל מהדרום

לק"י


כך שלא בטוח שלהשאר בסוכה כשגשום ולא נעים זה הידור....

(למי שסובל מזה).

אני מטאטאת ערימה ענקית של בלגן לכיוון הכניסה לביתתודה לה''
מכל הסלון והחדרים,


בעלי פותח את הדלת ומסמן לי להמשיך עם הטאטוא- קדימה, החוצה לחדר מדרגות🤣🤣🤣


מי זורמת על שרשור יציאות של הבעל (על משקל פניני ילדים)?

חחחח גאון ממששירה_11
עקירת שן בינה - איך מרגישים אחרי?מחי
קבעתי מזמן לעקור שן בינה ביום חמישי, וגם קבעתי יום הולדת לבן שלי עם כמה חברים ביום ראשון, ולא שמתי לב שזה יוצא 3 ימים אחרי העקירה. אני לא רוצה לבטל, אבל חוששת מאוד... מישהי יכולה לשתף מניסיונה אם אחרי 3 ימים כבר אמורים לחזור לתפקוד? יש כאבים עדיין?
אחרי שלשה ימים זה עדיין לא קלEliana a

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אם זו עקירה רגילה ולא כירורגיתנשימה עמוקה
יום יומיים גג להתאושש.. לפחות כך היה אצלי ועקרתי את כולן. חלק היה יותר קשה והייתי צריכה משככי כאבים יום יומיים חלק היה קליל וכבר באותו יום הרגשתי יותר טוב.
מאד אינדיבידואלי.. איך את בדכ כשכואב לך?כורסא ירוקה

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

אני עקרתי לא מזמןחנוקה

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.


הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

זה ממש תלוי מיקום ומיומנות של רופא וכו'אמהלה

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

 

מאוד משתנה. תלוי איך השן יושבת בתוך הפהואילו פינו

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

תלוי מאוד באופי העקירהכבת שבעים

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

וואי שרשור בול בשבילימאמינה-בטוב
תכף יש לי תור לעקירה שן תחתונה כירורגית, מקווה ממש שיהיה סביל
מנצלשתשמעונה
אשמח להמלצה על רופא מומחה או פרטי לעקירת שיני בינה (שגדלה לרוחב)
פרופסור שלמה קלדרון. מצויןאנונימית בהו"ל
איזה אזור?מאמינה-בטוב
אני עקרתי במרפאה בירושלים (בבעלז)בארץ אהבתי

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

אני עקרתי אצל ד"ר אגטשטייןסטודנטית אלופהאחרונה

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

תודה בנותמחי

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

אותה שאלה-על טיפול שורש? איך ההתאוששות אחרי?בורות המים

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

לי כאב מאוד ביום הראשוןמחי
בימים הבאים תפקדתי כרגיל, עם משכך כאבים 
אני עקרתי שן בינה מורכבת מאודסטודנטית אלופה
תחתונה, ששכבה לרוחב וב"ה אחרי יומיים כבר הרגשתי הרבה יותר טוב.
שאלה- טלויזיה בבוקר לילדאובדת חצות

יש לי נטיה לשים להם טלויזיה בבוקר

עוזר לי להתארגנות

והם כבר מבקשים באופן קבוע

זה נורא? שעה בבוקר?

איך אתן מתארגנות בבוקר בלי זה?אובדת חצות
הם קוראים ספרים או משחקים במשהו אצליכורסא ירוקה
אבל אם באופן כללי אין לך בעיה עם טלוויזיה, ואין לך קושי להרים אותם משם כשצריך לצאת אז לכי על זה 
אני בד"כ מארגנת ומיד יוצאיםשלומית.

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

את ממש פריוילגיתחנוקה

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

וואלה. ומתי הם הולכים לישון?שלומית.
ממש מוקדם?
גם אני קראתי וחייכתיאחת כמוניאחרונה

קמים אצלי מוקדם

יש מלאאא זמן לבלות בבוקר


ואין לי טלויזיה, אבל בהחלט לא קל לי להתארגן במקביל. יש בקרים שמעסיקים את עצמם יפה, ויש לא מעט שהם מאד דביקים אלי

לנו אין מסכים אז זה לא אופציה והילדים לא מכיריםהמקורית

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

מבחינות מסוימות זה פחות טובחנוקה

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

האמת ששעה זה הרבהמחי

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

שעה זה הרבה...מתואמת

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

מה את חושבת על זה?המקורית
אני גם חושבת ששעה זה הרבה במיוחד בבוקראנונימיות

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

בעיקרוןהשם גדולל

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

האמת שלא הבנצי מתי יש זמן 😅בוקר אור
קמים מתארגנים יוצאים.. בדרך כלל הפוך, אין לנו זמן מיותר בבןקר
אין לנו טלויזיהפה לקצת
אצלי הם משחקים עד שאני מתאפסת בבוקר ואז שותים ומתלבשים ובזמן שנשארים חוזרים לשחק
הסרת משקפיים- שואלת בשביל אחותיהשם גדולל

עם משקפים מהיסודי

מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר

רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?

תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר

עשיתי לפני ההריונותאחת כמוני

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

איזה סוג עשית?השם גדולל
איך הייתה ההחלמה שלו?השם גדולל
היא ממש חוששת לעשות אותו עם מספר ילדים בבית
מהניסיון שליואני שר

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.


ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

תודה רבההשם גדולל
ככהאחת כמוני

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

אני עשיתימחכה להריון
היו לי שני ילדים שעשיתי.. היום אני עם ארבעה ולא חזר רואה מצוין ברוך השם
איזה סוג עשית?השם גדולל
מכירה מישהיניגון של הלב

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

מעניין למה זה חוזר.. מבאס לשמועהשם גדולל
אצלה עברו יותר שנים ממה שאמרו להניגון של הלב

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

עשיתי בתור רווקהשומשומ

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

איזה כיף, ב"ההשם גדולל
ליאיזמרגד1

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

איזה מספר, אם אפשר לשאול...השם גדולל
היה לי מעל 10איזמרגד1

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

מעולה,תודההשם גדולל
עשיתי וחזרכובע שמש

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

וואו, יש אפשרות לעשות ניתוח נוסף?השם גדולל
כן. יש להם אחריות לכל החייםכובע שמש

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

לי כחודשיים אחרי כל לידהואילו פינו

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

והיה לך מספר משמעותי?השם גדולל
סתם מעניין לדעת.. ברור לי שאצל כל אחת זה שונה
לא עשיתי לייזרואילו פינו
התחתנתי עם 2.. עכשיו יש לי 5 אחרי 3 לידות..


שאלה נוספת: מה הטווח מחיריםהשם גדולל

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

תלוי בסוג הניתוחואני שר

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום


הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

יודעת על גיסתיבשורות משמחות

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

וואי איזה באסה ואיך היא עכשיו?השם גדולל
רפואה שלמה!
הייתה תקופהבשורות משמחות

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

דוד שלי עשה ועלה לו אחרי 10 שנים בערךזוית חדשה
ובלי לידה מן הסתם 🙃
משהו שצריך לדעת- אחרי לייזר, סביב גיל 40+ יש צורךואילו פינו

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

דווקא הרופא אמר לי הפוךשומשומ
שזה מעכב את הזוקן הראיה. 
מכירה כמה שעשו והתחיל להם ממש מוקדם🤷‍♀️ואילו פינו
לי פעם אופטומטריסט אמרבארץ אהבתיאחרונה

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

אוףאנונימית בהו"ל
ידעתי שאסור לי לבדוק אם אני בהריון..


עכשיו משתלט עלי ייאוש אין סופי


ואין בי טיפת כוח אפילו לא להתפלל.


אני פשוט רוצה גם.

חיבוק אהובה🫂סטודנטית אלופה
מבינה אותך כל כך❤️סטודנטית אלופה
חיבוק אהובהאמונה :)

אומרת עלייך פרק תהילים עכשיו

קחי את הזמן שלך להתבאס ולנשום...

שה' ישלח לך אותו בקרוב ממש!

 

כל כך מבינה אותך 🫂קופצת רגע
❤️התלבטות טובהאחרונה

אולי יעניין אותך