לא את עצמי,

לא את צלם אלוקים שבי,

אלא את הגילגולים שעברתי,

וממשיך לעבור, כל יום, כל רגע,

במקומות הכי שפלים.

את מחשבות השווא,

שמשעוות להתעלות,

את עבודת בירור הניצוצות הבלתי פוסקת,

ואת שימור הנפש, הרוח והנשמה מכל רע.

אין לי מנוח ולא מנוחה, רק אנחה,

ששוברת גופו של אדם.

ונחנו מה כי תלינו עלינו.

המורכבות שמתחננת להתפרק,

להתרפק,

לפנות את מקומה לפשטות,

לאיש כשר,

להתנער מן המוחין דקטנות,

ורוח השטות.

"קראתי שמך ה' מבור תחתיות".

והבור ריק, אין בו מים.

ואין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד.

אני משתגע מיום ליום,

בורח לשורשי,

נשימתי מתעצמת,

אני רואה את הקולות,

ונשמתי פורחת,

המלאכים מחזירים אותה לגופי.

לא ביקשתי בזה.

בעל כורחך אתה חי,

ואין חצי תאוותי בידי.

שבר כלי,

ריבוי אור,

עבירה ששניתי ושילשתי נעשית לי כהיתר.

האבסורד,

שלובש גוונים סוריאליסטיים,

צלולים,

כמעט שלא נותר בי כוח לשאת בו,

אני מסרב לקבל אותו,

אבל כולי מוכל בו,

צף בתוכו,

כמו דג מת בזרם נהרות,

שלא ישטפו את האהבה.

אבל כן ישפטוה.

זה קורה לכל אחד... או ש.. לא? 

הבנתי למה אני תמיד חוזרת לכאן וממה אני בורחת.

איזה צעד.

זה נורא מפחיד

לקוות

להתאכזב

אני מקווה שהוא גם חושב ככה

ורוצה

זה מתחיל להיות קשה

בא לי לשרוף הכל וללכת

אולי מה שאני מחפשת לא קיים בכלל

אבל

בוודאי ישנו שם

אז איך אדע? 

אני אבוד

אני סובל 

אני נושא כאב מיום ליום.

אני מוצף חרדה

לא מפסיק לבכות

כבר לא רואה ערך

לא רואה משמעות

אני מטשטש את החושים כדי לברוח מהמציאות

בודדתי את עצמי

זאת בחירה שלי לאורך כל הדרך

אני לא מאמין שהאנשים הקרובים אליי יכולים לעור

הפכתי למוגבל

נהייתי פגיע

והימים האחרונים עוברים עליי באופן קשה במיוחד

אני מפוחד

מעצמי יותר מהכל

אני מאוס בעיניי

מנותק מהחוויות הכי בסיסיות

מנותק מאלוקים

אני דוחה את כולם

מתבוסס במחשבות שרודפות אותי

יום ולילה

אין לי אלוקים

אין לי אמונה

אין צוהר בליבי לחמלה

אני קמל

אין בי כוחות לקחת אחריות

אני מחולל

בגוף ובנפש

אני רוצה לצרוח

ואני לא רוצה לשמוע מילה

לא מעצמי

ולא מאף אחד אחר

האוזניים שלי ניצלות בלחשושי השטנה האלה

אני מכור

בהימור בין השטן לאלוקים

אני לא רוצה יותר בכלום

אין לי עניין בהצלחה

רק קח ממני את הסבל

אני מתגולל בעולם בביזיון

ממקום למקום

מן הפח אל הפחת

קח אותי לגיהנום

להישרף בצואה רותחת

רק קח ממני את הבחירה

את תחושת האשמה

שאני זה שהורס את חיי במו ידיי

תן לי לעבור בין כל הדוקטורים בעולם

יגידו אתה ככה ואתה ככה

כל הפסיכולוגים

יגידו תעשה ככה תעשה ככה

לא עשיתי כמוטל עליי?

הנשמה שלי כבר חרוכה עקורה

נפש עקרה

למה אלוקים?

למה העמדת אותי בניסיון שאני לא יכול לעמוד בו?

בחיים ללא נחמה

הדמעות שלי עצמן יורדות בחטא ופשע

נסתלק ממני צלם אלוקים

וירדה עליי חשכת עולם

אבל למה אני מרגישה שנכשלתי

שסבא מסתכל עליי מלמעלה ורואה שאני לא מצליחה

לא מצליחה להתמודד

נאבקת על כל נשימה

סבא אני נשבעתי לחיות בשבילך

ואני לא מצליחה לקיים את ההבטחה

סבא תגיד לאבא שם למעלה שיעזור לי קצת

אני לא מצליחה לבד

תשמור עליי מלמעלה טוב?

סבא אני מתגעגעת

לא מאמינה ששנה אתה לא איתנו

אבא

אני גם רוצה להתגעגע

תן לי

בבקשה

יהיה לי כל