בילבו היה מנכ"ל של חברה לייצור אתי חפירה לגננים ועסק בלרגל אחרי שכנו האיכר הקשיש, ושאר ההוביטים יראי החוק בדרך פריווט.
דבר לא היה חסר לבילבו, אך היה לו סוד שחשב שנורא ואיום אם יגלוהו. הוא סבר, שחייו לא יהיו חיים אם יגלו על הקשר בינו לבין דודיו למשפחת טוק. כי בלדונה טוק ובעלה הכלומניק היו האנשים הכי לא דומים לבילבו.
יום אחד, בשעה שהעולם היה ירוק יותר וינשופים עופפו גם בשעות היום, יצא בילבו בדרכו העירה לחברת אתי החפירה שלו, אך עיניו תרו אחרי מחזה יוצא דופן - זקן עם זקן ארוך ומטה קסמים היוצר זיקוקים יושב על החומה ואוכל קרמבואים.
לא מטה קסמים. חשב בילבו. בטח מטה רגיל. שהרי להוביטים אין מטה קסמים, כמו שטרח לומר לו סנדימן הטוחן. ומייד,שהסתכל ראה את הזקן אך המטה נראה רגיל.
כשהגיע העירה שמע קבוצת אנשים בבגדי עלפים משוחחים. אוך! האופנות המטופשות של הצעירים! הם לא יכולים להתלבש כמו כולם! אך כשהתקרב ראה שלא מדובר בצעירים, ואחד מהם היה נראה בן 3000 לפחות. הם שוחחו ביניהם בהתרגשות:
"שמעת על משפחת טוק? הבן שלהם פרודו, הוריו נטבעו". בטנו של בילבו התהפכה, היה נדמה לו שלאחיינו קוראים פרודו. אבל מייד הוא נרגע, גם אם יש קשר לכל זה למשפחת טוק, עליו זה לא ישפיע.
כמה שהוא טעה.