מזל טוב על הלידה הטריה, שתגדלי אותן בנחת ובשמחה בע"ה!

אני אחרי הרבה התלבטויות שמתי התקן הורמונלי.

בהתחלה היה דימום התקנה שאסר ואחר כך בקושי נאסרנו ואני כבר יותר משנה איתו )אם יש כתמים שואלת רב(

ולגבי הקרישיות- לי אסור נובה רינג, גלולות משולבות ומדבקות אבל מותר לי התקן הורמונלי כי יש בו פרוגסטרון ואין בו אסטרוגן. דווקא על התקן נחושת אמרו לי שלא מומלץ במצב שלי ככה שממש כדאי לבדוק מול ההמטולוג

הלוואי ותצליחי להגיע להחלטה הכי טובה בשבילך🩷

התקן לא הורמונלי לא אמור לגרום לדימומים

וגם התקן הורמונלי להרבה נשים לא גורם לדימומים

הוא סתם עם יחסי ציבור רעים

ובתכלס עד שלא תנסי- לא תדעי

יחד עם קוטל זרע יש לה אחוזי מניעה טובים

אחרי שהתרגלתי אני ממש אוהבת אותה

לוקח זמן להתרגל אמנם אבל היום אחרי מעל שלוש שנים אני מברכת על כל רגע.

בלי התערבות הורמונלית מרגישה שחזרתי לשפיות...

בהצלחה רבה!!!

(מסייגת שצריך היתר מרב. חשוב להביא את כללללל התחושות שלך ומה שכבר ניסיתם ומה לא רלוונטי וכו'. אישית אני זוכרת שאמרתי לבעלי שיאמר לרב שאין מצב שאני חוזרת לגלולות ומבחינתי האופציה האחרונה שנשארה היא פשוט להימנע מיחסים...)

הרב אמר לי שאם שאר האופציות לא באות בחשבון אז אפשר...

אז ממש לפרט לרב את הקושי בשאר הדברים ולתור לשם..

בסוף זה בתחתית העדיפות ההלכתית אבל מותר

ואני ממש רואה חשיבות לומר לרבנים כמה שיותר על הקושי באמצעי מניעה כי בסוף זה משפיע על הפסיקה לא רק האישית אלא הכללית

אני כמעט 'הכרחתי' את הרב שלנו להסכים לדיאפרגמה

כי הרגשתי שזה הדבר היחיד שהגיוני אחרי שהמניעה ההורמונלית עשתה כל כך רע.

אמרתי שבלי זה אני לא טובלת..

ובאמת הוא התיר בחוסר רצון רב.

וואלה לא נהניתי

קודם כל עדיין האחוזי מניעה יותר נמוכים מהתקן/גלולות, והייתי בלחץ

דבר שני זה דורש עיסוק שלא התחברתי אליו

דבר שלישי הקטע עם המתאמת היה לי לא חווייתי.

תכלס בסוף שמתי התקן לא הורמונלי ולא מתחרטת.

ראש שקט...

עד כדי כך שלא הלכתי לפגישה השנייה

אבל זה אחד ועברתי את זה

שמחה שמצאת משהו שנוח לך

מאתר נשיותי שאמורה להתאים את עצמה לכמה מידות 

ועם שמ"פ אפשר להשתמש בה ממש חלק קטן מהזמן 

אצלי יותר

ועדיין זו אופציה טובה מספיק בעיניי

אם נחשב כזה רע. אחרי הראשון דיממתי חודשים עם סרזט עד שקלטתי שיש עוד אופציות. אחרי השניה היה לי חוסר חשק נוראי עם גלולות נורדיי ואז התקן שגם לא השאיר לי הרבה בין כתמים לדימום מוגבר למחזור קצר. אחרי השלישי דיאמליה היה יחסית רגוע. אז לא יודעת כמה זה נורא יחסית, אבל בכל מקרה זה עוד עול. ואם גם ככה פותחים לקיסרי וגם ככה ivf שאין בו צורך בחצוצרות, אז למה לא לחסוך קצת עצבים. חוץ מזה שלא בטוח שיהיה בכלל רצון או רלוונטיות לעוד ילד אחרי הילד הזה שבינתיים מסרב להגיע.

אבל זה סתם דברים שרצים לי בראש. ולא כזה פשוט או אולי לא אפשרי לקבל לזה היתר בכל מקרה.

וחשבתי שזה הפיתרון האידיאלי

זה הורג את הספונטניות

ומייצר המון התעסקות

2 פגישות התאמה

קנית ג'ל על בסיס די קבוע

לשים כל פעם

להוציא ולשטוף

ומה שגמר עלי- התחלפה לי המידה

שם גמרתי את הסיפור הזה

מצטרפת להמלצות על התקן לא הורמונלי

שגר ושכח

ולא לכולן זה עושה כתמים

ניסיתי, ממש תליתי בה תקוות והייתי בטוחה שתהיה לי ממש טובה. היה סיוט. שנאתי להכניס ולהוציא, ממש הציק לי וכאב לי..הסתבכתי איתה ממש.. ואני ממש מודעת לאיזור מכירה והכל....

הרגשתי אותה בפנים כל הזמן.. וגם השתנה לי המידה כמה פעמים כי אני עולה ויורדת בהנקה..

ממש מבינה אותך ואת התסכול שאת חווה

האם את בטוחה שמצב הרוח הוא מהגלולות? כי כן יש להן השפעה כמובן אבל יכול להיות שהעומס וההריון המורכב והצפיפות שתיארת גם הם משפיעים על המצב הנפשי והגלולות רק מעצימות את זה

אם טיפול רגשי יכול להיות אופציה אולי הייתי מנסה קודם ואז אחרי תקופה שאת מסוגלת ל"הרפתקאה חדשה" הייתי כן מנסה התקן לא הורמונלי כי יכול להיות שיהיה לך מעולה.. לי לא הייתה כמעט הסתגלות לדעתי רק עצם ההתקנה אסרה אבל אי אפשר לדעת מראש כי כל אחת מגיבה שונה. 

יש לרוב תקופת הסתגלות קצרצרה של ימים בודדים

נשמע בול הפתרון

אבל אני הייתי בסיטואציה דומה

והכי מבינה אותך בעולם

וזה קשה!

אבל אני-

ונכנסתי להריון

וזה היה רע

ברמה שבקשנו היתר להפלה (ולא קיבלנו. הרב אמר לנו שמי שלא מונע צריך לעמוד מול המציאות...)

נשמע שאת חייבת מניעה לא הורמונלית 

מציעה לך התקן כמו שהמליצו.

גם אם יש דימומי הת=סתגלות (לא אצל כולן זה כז אופטימי)

את לא הורמונלית אז וזה שיפור אדיר

ולא, לא נכנסים להריון כי לא מצאו מניעה

אפילו שאני כל כך מבינה את הסיטואציה הזו!!

ואף פעם לא היה דימום הסתגלות

כן היו לי כתמים אחרי ההתקנה שלא אסרו לדעת הרב שלנו

אבל גם אם הם אוסרים זה היה יומיים שלושה

ממליצה לנסות

אני שמתי התקן בלרין אחרי שראיתי המלצות מהפורום פה

הוא יקר אבל שווה לדעתי

אם זה כבר הוכח. כי זו היתה תאוריה יפה. אבל לדעתי מכון פועה בזמנו לא מצאו לו יתרון בפועל על האחרים הזולים.

אני שמתי אותו גם. לא שמתי אחר אז אין לי השוואה... אבל הוא כן עשה לי כתמים לפני מחזור והקשה והאריך מעט את המחזור. כל זה במחזורים קצרים שלי היה לא וואו. 

כי גם לי אין למה להשוות

שמתי רק אותו

וזה לא עשה לי כתמים

וזה האריך את המחזור רק בהתחלה

אח''כ הגוף התרגל

אני כן יכולה להגיד שלגיסתי זה עשה דימומים ובסוף היא הוציאה

ב"ה עם מינימום תופעות לּואי...

לא יודעת אם באמת יש יתרונות מוכחים מחקרית לבלרין על פני הנובה טי, מעניין לבדוק

ברמה שהיא הייתה אסורה המון המון זמן

עד שהתייאשב והוציאה אותו

אני צושבת שלא הוכח שהוא באמת עוזר לכתמים

ומניעה זה עניין של ניסוי וטעייה

תנסי התקן לא הורמונלי. לי הוא היה סבבה 

לא יכולה גלולות.

לפי הפסיקה שלנו דיאפרגמה היא פחות אפשרות

גם אני חששתי מהתקן לא הורמונלי, אבל שמחה על הבחירה מאוד.

לפעמים צריך לנסות, זה באסה שאין אמצעי מניעה מושלם.

אבל ממש לא הייתי חושבת על הריון רק כי לא מצאתם עדיין אמצעי מניעה נוח. המחיר של הריון וילד שמגיע בתקופה כזו, הוא הרבה יותר גבוה מאשר עוד התנסות עם כתמים.

מצד אחד באסה על זה שהאופציה של גלולות לא קיימת

מצד שני, שמחה שזה דחף אותי ללכת לאמצעי מניעה לא הורמונלי ולהכיר את עצמי בלי ההורמונים שמשפיעים עליי מאוד.

לי

ובשבילי גלולות זה גם לא אפשרי

שמחה שהבחירה בהתקן הייתה לך טובה

שלא ניסיתי התקן, אז לא העמקתי מבחינה הלכתית

אני באמת יודעת שיש בזה גישות שונות.

אז החלטתי לנסות קודם התקן, לפני שאני מחליטה לבדוק דיאפרגמה.

אבל תמיד מפריע לי שמנסים לשווק אמצעי מסויים הכי טוב

כי אין מושלם, וחשוב להכיר ביתרונות וחסרונות ולבחור בהתאם.

ולכן טוב שכתבו כאן על עוד אופציות ובאמת חשוב להכיר שיש לגמרי גישה מקובלת שמתירה דיאפרגמה

גמני אגב הייתי עם התקן לפני

והיה לי דימומים כבדים (אני מקבלת מחזור בהנקה)

וכאבי בטן כיווצים ברחם כל החודש ובווסת ממש כאבים

לא עבד לי מושלם

חוץ מזה שזה כל הזמן בפנים ולא צריך לעשות עוד כלום שזה כיף חיים.. 

הבאה. אני בפעם הראשונה סבלתי מכתמים ממש מעצבן. הרופאה אמרה שלא מחייב שיהיה בפעם השניה ובאמת היה מושלם!

התקן לא הורמונאלי

כמו שפעם אחת מצבי רוח מגלולות לא אומר על הפעם הבאה

אבל זה תופעה נפוצה,  הייתי עם התקן 7 חדשים, לא היה שיפור בתסמינים.

מבחינתי זה אמצעי שניסיתי ופחוץ מץאים לי.

דיאפרגמה מעולה לי

התקן הורמונלי כבר יותר מ3 שנים לא היה לי דימום בכלל.

ישר אחרי שהכנסתי היה לי דימום פחות ממחזור ממש כמה כתמים

וזהווו

זה מבאס אבל אני הייתי מנסה מקסימום חודשים ותוציאי.

מכירה כמה שנכנסו להריון בגלל שפחדו מהתקן

ובעיני חבל זה לנסות משהו חודשיים

בעיני המחיר של הריון ולידה הרבה יותר גדול 

מבינה ממש את ההרגשה שאין לך כח להכנס לסרט הזה של לשים התקן ואז יהיה דימומים

אבל לא לכולן יש דימומים ארוכים, ולא שמעתי על זה שזה באופן גורף תקופת הסתגלות יותר ארוכה מגלולות... לא תדעי עד שתנסי

ואין קשר בין מה שהיה לך עם הגלולות למה שיהיה עם ההתקן

בעיני לפני שמתייאשים צריך לנסות את כל האפשרויות, תשימי התקן ותחליטי על זמן שאת מסוגלת לתת לזה, (שבועיים? חודש? ) ואם יהיה לך דימומים משמעותיים גם אחרי הזמן הזה אז תוציאי, ורק אז תצטרכי לשבור את הראש מה לעשות.

אפשרות נוספת זה ללכת ללמוד את שיטת המודעות לפוריות.. לא מושלם כי יש ימים שאי אפשר להיות ביחד, אבל אם אין שום אפשרות אחרת זה יותר טוב מכלום...

לי היה איתו חודש ראשון דימום מאוד קל שלא אסר ואחריו כמה חודשים שקט . אחר כך שוב ראיתי מעט מאוד כתמים שלא אסרו.

ושוב שקט לכמה חודשים טובים.

לא היו לי תופעות לוואי הורמונאליות איתו בכלל. ויש לי נסיון רע מאוד עם גלולות.

ממליצה ממש לדבר שוב עם הרב על דימומים מהתקן. כל דימום אוסר? ואם זה רק כתם?

החיים השתנו לי אחרי ששמתי אותו ואני לא מגזימה. 

עוד סוג.

בעבר סרזט דימם לי את החיים. ונורדיי הרס לי כל טיפה של חשק.

דיאמליה היה בסדר...

וגם ברור שזה קשה ולא תמיד מצליח. אבל לפעמים כן הבנה שזה מהגלולות ונשימה עמוקה עוזר קצת לשלוט באירוע. וואלה חשבתי שגלולות זה מעצבן. הורמונים של פוריות יותר גרועים ואני מתמודדת איתם יותר טוב מאשר עם גלולות בעבר, כי אני במקום אחר רגשית. שווה לעשות לעצמך טוב, ולחזק את הנפש במקביל...

אני שמתי התקן הורמונלי בעבר, היו לי מעט מעט כתמים בערך עד שבועיים אחרי ההתקנה (התקנתי בזמן וסת אז חלק מהדימום היה של וסת…). ואח"כ שקט. להבנתי נוצר התקן הורמונלי גם עם בעיות קרישיות אבל תשאלי המטולוג.

כלומר דימום הסתגלות ממש לא בהכרח כמה חודשים… אצלי זה היה ממש זריז. ברור שכל אחת שונה ואי אפשר לדעת מראש.

דבר שני - אני מבינה שהרב שלכם פוסק שכתמי התקן אוסרים, אבל אם את לא מוצאת מניעה *אפקטיבית* מתאימה אחרת, אני מפצירה בך ללכת לדבר עם הרב.

כי יש פסיקה כללית ויש פסיקה פרטנית.

ללכת, להסביר את הסיטואציה גם הרפואית וגם המשפחתית וכל השיקולים וכו, ולבקש היתר. גם אם בכללי הוא סובר שזה אוסר, אני מניחה שהוא מכיר שיש דעות רבות אחרות שמתירות, ואולי ההוראה הכללית שלו היא שזה עדיין אוסר, אבל גם אולי אם תסבירו את הסיטואציה, הוא יתן לכם היתר פרטני.

תודה רבה על כל העצות... באתי רק לפרוק ולשתף מרוב יאושי...

אני אנסה לבדוק אופציה של התקן (לא בטוחה מה מותר עם בעית קרישיות, הבנתי מכאן שלא הורמונלי אסור, אני צריכה לבדוק את זה עם המטולוג), ומקווה שלא יהיו כתמים.

העניין הוא שגם אם אני לא אסתכל על כלום וכו' אני מרגישה כשיש לי כתמים וזה מחרפן אותי הלחץ להיאסר (ברמה שאני לא לובשת בגדים שיש עליהם אפילו טיפה לבן כי אולי בטעות כתמון יעבור אליהם איכשהו ואני בטעות אראה את זה... ומורידה את המים פעמיים בשירותים ועוד כל מיני אובססיות שנהיו לי מהחודשים האחרונים...) אז אני לא רוצה להתחיל עם זה. 

אבל כנראה שווה לקחת את הסיכון, דיאפרמה לא נראה לי מונעת באותם אחוזים...

תודה על כל התגובות! עזרתן לי...

שחומרות לא יכולות לבא על חשבון בריאות נפשית.

במקום להחמיר בהלכות כתמים עדיף להחמיר בנשמרתם לנפשותכם -בבריאות הנפש.

אני במקומך הייתי מתחילה לשאול רב שיודע טוב את ההלכות ויכול לדעת מה חומרה ומה עיקר הדין. ועושה רק את עיקר הדין.

שמה תחתונים צבעוניות. או שמה תחתונית/פד . ורק אם יש ממש זרם של דם נאסרת.

ככה אפשר לעבור בשלום התקנים למינהם.

עברתי גם התקן הורמונאלי וגם לא הורמונאלי.

ויכול לאמר לך שהתקן זה החיים. זה פשוט שגר ושכח.

במיוחד הורמונאלי שיש איתו שנים של שקט .

אין כיף כזה.

גם ברמה האישית וגם ברמה הזוגית של לא להאסר תקופה ענקית . עשה לנו כל כך הרבה טוב

שגם אם לשיטתם אסור.

עדיין במקרה הזה כן הייתי ממליצה לפותחת לחשוב על לשאול רב אחר שיודע לאמר מה עיקר הדין ומה חובה ואיפה אפשר להקל.

איך את מצליחה לקיים יחסים כשיש דימום? אני לא מסוגלת, זה נורא מרתיע אותי... ובאמת במשך כל הזמן שהיה הכתמות גם כשלא נאסרנו לא הייתי מסוגלת לקיים יחסים. אז אם בהתקנים יש הרבה כתמים אני לא יודעת אם שווה להכנס לזה..

בדרכ, כשמדובר נטו בכתם, את יכולה בכיף שלך לשטוף טיפה בפנים עם מים (אל תיגעי ב"שטיפה אינטימית", מאוד לא בריא), או אפילו להעביר שם טישו… וזהו, בפנים נקי. וגם אחרי היחסים יהיה נקי. אולי בבוקר כבר שוב יהיה כתם.

כשזה זרם זה כבר משהו אחר…

ובכללי, יש כאלו שאין להן ברירה בדברים האלו… (אצלי זה אפילו לא עניין של כתם או לא, פיזית יש לי משהו, הלכתית בהחלט נקרא "פצע", שעושה שאני מדממת אחרי כל פעם של יחסים).

אז להתנזר? ברור שלא. 

שההנחה שלך שבהתקנים יש הרבה כתמים היא לא נכונה לכל הנשים.

לי לא יצא כמעט לקיים יחסים עם כתמים כי כמעט ולא היו כתמים.

בהתקן לא הורמונאלי היה לי דימום ראשוני ואחריו כמו מחזור כל חודש בלי הכתמות בכלל בין לבין.

בהתקן הורמונאלי היו כתמים חודש ואחר כך למעט פעם אחת היה שנה של שקט לחלוטין.

וגם אם כן יש כתמונים כדאי לשחרר ..לבדוק שאין זרם לפני יחסים טלנגב במגבת צבעונית אחרי יחסים. 

מה דין הכתם-

חכמים לא גזרו על בגד צבעוני.

אם רק על החלק הלבן הטיפות/ כתמים מצטרפים לגודל יותר מגריס (=גודל ממוצע של מטבע 2 שקל).

אז זה אוסר

ואם כל הטיפות שהצטרפו לא מגיעות לגודל כזה

זה לא אוסר.

בכל מקרה של ספק- לעשות שאלת חכם.

בני כמה הילדים? הם הולכים עצמאית?

לא הייתי לוקחת דונה כי סלקל משמעותית יותר כבד מטיולון, בטח אם יש הרבה מדרגות.

בגיל שמתאימים לסלקל - הרבה יותר נוח מנשא. הידיים שלך פנויות, הילד עוד לא כבד, לא מיטרטרים עם מדרגות וזה יותר חם ונעים לתינוק.

כשהילד כבד למנשא, הייתי הולכת על טיולון קל (איזיווקר, אינפנטי רויאל או משהו בסגנון) אבל זה עדיין ידרוש ממך יותר מאמץ פיזי במדרגות. 

עם מנשא בחצי שעה 40 דק של הסתובבות...

ותודה על התשובה!!

לי היה ממש טוב מנשא בעבר בחורף ועם פיצי

עגלה במדרגות זה כבד יוצר

הגדולים הולכים וסוחבים לבד את הציוד שלהם?

לא קשור למשקל התינוק.

בפרט בחורף.

אבל אני לא אשת מקצוע או משהו

אז באמת עדיף מנשא על פני עגלה.

אבל ללכת כל יום 40 דקות עם מנשא גם לא נשמע הכי מומלץ בשלב הזה...

אין סיכוי לקבל עזרה בשבועות הקרובים? אולי משכנות? אפילו בתשלום? (אולי בחלק מהפעמים בעלך יכול להיות גמיש ולהגיע מוקדם כדי לאסוף?)

זה לא לתמיד, רק לכמה שבועות הקרובים. יש סיכוי שתמצאו פתרון אחר שיאפשר לך לנוח?

ובימים שאין ברירה ואת חייבת לאסוף - יש סיכוי לבקש עזרה מאיזה שכנה רק עם העגלה במדרגות?

מצד שני, לפי האינטרנט, המשקל של הדונה הוא בין 7.5-8.5 ק"ג, יחד עם משקל התינוק נגיד שתגיעי ל10-12 ק"ג? (תלוי בדגם של הדונה ובמשקל התינוק שלך)

נכון שזה לא עלייך, אבל זה הרבה מאמץ פיזי במדרגות.

מנשא לעומת זאת זה רק משקל התינוק, אז נשמע לי קל יותר להתנהלות.

האמת שאני לא רואה פה תשובה נכונה "אידיאלית", לכל אפשרות יש חסרונות, השאלה מה את חושבת שיהיה לך קל יותר.

אולי כדאי לנסות יום אחד לשאול עגלת דונה ממישהי ולהתנסות, לראות כמה קל להתנייד איתה ולהחליט לפי זה 

והייתי ממש מרוצה!!

עזר לי מאוד עם הפיזורים והאיסופים

שימי לב -

לא בטוחה ששווה לקנות יד שנייה פג תוקף

תבדקי את זה

זהו אני לא מבינה בזה..

300 של לדונה בת 7 שנים נראלך משתלם?

א. לא כיף להעלות אותה מדרגות בעיני .יותר קלה מעגלת אמבטיה אבל היא נמוכה בידית והגלגלים לא זורמים כיף במדרגות..לפחות לפי דעתי

ב.היא פתוחה לגמרי לרוח ולקור

בעיני עדיף טיולון לסגור את הגגון ויש גם שקי שינה לקטנים שאפשר לעטוף את הקטן

צודקת ממש מבחינת הקור

אבל איך שמים פיצים בטיולון פשוט?

הטיולון של העגלה המשתלבת לא ייקל עלי מבחינת משקל..

והטיולון הפשוט מאוד לא יציב ומתנדנד ..

הפעם התנועות לא נעימות, מכאיבות, מרגישות כמו בוקס בבטן וגורמות לנשימה שלי להעתק.

השילוב של הכאב התמידי וחוסר הנוחות התמידי מתחילים לגרום לי להרגשה קשה כלפי העובר ואני אוכלת את עצמי על זה.

לא טוב לי כרגע.  

אני כבר מפחדת שזו אני שכתבתי באמצע הלילה בלי לשים לב

כולל ההערות שהוספת אח"כ

חיבוק גדול

מזדהה מילה במילה משהו מפחיד

בכל אופן אני לא הייתי מחפשת את האבחנה הספיציפית, למה זה יעזור?

לא יודעת...

אולי שאם זה יחמיר אוכל לקבל שמירת היריון, אולי שכשאגיע ללידה ב''ה אני לא אצטרך ''לשכנע'' את הצוות אלא יהיה לי מסמך רפואי רשמי עם האבחנה.

אני לא יודעת. 

מסיבה אחרת

אבל שמירה מקבלים רק כשלא עובדים ואם זה יותר מ30 יום. אם את לא עובדת אז מסכימה איתך שזה שווה

אבל אם לא אז הטרחה לא שווה את זה

וגם מאוד קשה בימינו לקבל שמירה לצערנו 

זה לא הריון ראשון והתופעות מחמירות

כאבים משתקים בעצמות ובתנוחות מאוד מסוימות (סיקול וכולי) אבל כאמור רק רופאות אמרו לי שזה נשמע כמו סימפיוליזיס בכמה מההריונות אבל לא אובחנתי ע"י אורטופד. קראתי תודה

ב''ה אין לי ניסיון עם זה. 

שעלולים להחשיד לרעלת הריון

כדי לשלול כדאי לעשות עוד בדיקות כמו לחץ דם, בדיקת שתן לחלבון וכו.

צריך לגשת להיבדק.

עוד סימנים שעלולים להיות ותרגישי אותם זה טשטוש בראיה וכאב ראש חזק

כואב לי הראש קצת, אבל יותר בקטע של שפעת מאשר משהו אחר. (נראה לי...)

אוי, ה', אין לי כוח לזה. 🤦🏻‍♀️

קודם כול, כאב ברום הבטן, ממה שאני מבינה, זה דבר די נפוץ. לפעמים זה יכול להעיד ח"ו על בעיה, אבל לפעמים זה פשוט כי כל האיברים הפנימיים נמעכים ומשנים מקום כדי לפנות מקום לרחם. זה מעצבן כואב אבל תקין.

יחד עם זה, כל השרירים הכואבים והתנועות הלא נעימות של העובר שתיארת - לפעמים זה כי יש שרירים תפוסים באיזור הבטן - אגן - מותניים. אני גם הייתי עם כאבים מטורפים, ועשיתי טיפול אקווילבריו, שזה כמו עיסוי אגן ורחם והאיזור הזה, וזה פשוט עשה לי פלאים ושחרר ברמה מדהימה!!

לא יודעת אם זה מתאים לך, אבל אולי היא מכירה מאיזור השומרון.

אביה: 0586920324

סימפי כשהוא ככה זה סיוט סיוט סיוט!!!!

וצינון בהריון זה קשוחחחח

גם לי הוא פשוט לא עבר עד הלידה,

וגם לי היה סיוט להשתעל ולהתעטש כי פשוו יצא לי פיפי כל פעם כי רצפת אגן בחודש תשיעי זה לא משהו לבנות עליו....

ושפעת בהריון שתדעי שזה לא משהו פשוט שעובר על הגוף, לשא נדע יש מקרים שזה מסתבך וב"ה שאצלך לא אבל זה ממש שהגיוני שעדיין לא חזרת לעצמך שבועיים אחרי!!! אז דבר ראשון לנוח הרבההההה ולשתות הרבה תה ואולי גם לקחת דברים מחזקים- תוספים וכזה...

לגבי הסימפי- זה סיוטטטט וטוב שהבנת שזה! ממש! איזה יופי שה' סידר את זה שתגיעי אליה והיא תגיד לך כי יש מלא שפשוט לא מכירות!!

אז ככה, לי מאודדד עזר להגיע למישהי בשם ריקי שמומחית לנושא, היא הכינה חוברת מידע שנותנת המון מידע על הנושא מכל זווית- ממה להימנע, איזה פעולות מחמירות את המצב, איזה אנשי מקצוע יכולים לעזור וכו וכו... ובנוסף היא מנהלת קבוצת מייל של 'סימפיות' שם אפשר להתייעץ על כל דבר , לקרוא הרבה מידע שמאות נשים משתפות על הנושא, להיתרם גם פרקטית וגם נפשית שם מבינות אותך ואת גם קוראת על נשים בול במצבך ועל הרבה שהרבה יותר גרוע ומתעודדת 😆

אבל באמת שפרקטית יש מלאאאאא מידע...

בהריון אין איך להעלים את הסימנים אבל אפשר ללכת לאקווליבריו/כירופרקטית/ אוסטאופטית ולטפל ובע"ה לפעמים מקל משמעותית!!! לי זה ממש עזר, אמנם לזמן קצר והייתי צריכה לעשות טיפול כל 3 שבועות אבל זה ממש נתן שפיות...

ולריקי פשוט שולחים מייל ל simfi.help@gmail.com

בהצלחה גדולה!!

ואם יש לך עוד שאלות בשמחה!!

קודם כל הכאבים נשמעים לי שרירים,אם את משתעלת אז זה עוד יותר ברור למה יש כאבים.

לגבי הסימפו, תפני לכתובת מייל ששלחה לך אוהבת את השבת,זה ייתן לל כיוון.

אבחנה מאורטופד בלי שמירת הריון ובלי שום טיפול יעיל לפי דעתי לא שווה את המאמץ היא מיותרת,החוברת שהמליצה לך אוהבת את השבת תעשה לך טוב יותר,

בהצלחה

בעז''ה מחר תור לרופא נשים ונראה אם יש מה לעשות.

תודה על התמיכה והעצות. 

הרבה יותר נוח וקל. פשוט מסבירים לו איך להכניס את הפין פנימה.

למה שהאסלה תהיה מסריחה? תקני באושר עד את השפריצר הזה של החיטוי ותנגבי את האסלה/ישבנון אחרי שהילד עושה, וגם תשימי את המתלה הזה של הכדורי ג'ל לאסלה ששוטף עם חומר בכל הורדת מים. לא רואה סיבה שיסריח.

אנחנו גם התחלנו מסיר ולא מאסלה אבל זה די דוחה ההתעסקות. מה שקצת עזר לי היה שלא עשו ישר בסיר אלא זה סיר שמלבישים שקית ואז זורקים אותה. אבל זה עדיין מגעיל. אם הילד זורם על ישבנון בשירותים בעיניי עדיף.

לגבי אוכל אני זורמת. כל עוד זה במגבלות מסוימות אני משחררת. יש לי מספיק דברים אחרים להתעקש עליהם

אבל בעיניי מוכנות מורכבת ממודעות - נגיד שהוא מודיע שהוא עושה עכשיו, ורצון - בקשה מצידו או היענות להצעה שלכם לשבת בשירותים/סיר.  

אחד מהם זה התחלה יפה, אבל לא הייתי מתחילה בלי שניהם.

לתווך - הייתי מסבירה שתינוקות וילדים קטנים עושים פיפי וקקי בחיתול,,וגדולים עושים בשירותים. כשהוא יהיה גדול אז גם הוא יעשה בשירותים/סיר, ואז אפשר לשאול אם הוא רוצה לנסות.

אם הוא אומר כן, אז להגיד לו שבפעם הבאה יגיד לפני שעושה ותלכו לשירותים.

מן הסתם בפעמים הראשונות יגיד רק כשכבר ממש עושה אז להסביר לו ולהראות שהחיתול כבר התמלא ופעם הבאה יוכל לנסות שוב. זה לוקח זמן..

יש כאלה שפשוט מורידים חיתול ונותנים לילד לפספס עד שהוא לומד לזהות מראש. אני אישית ממש לא אוהבת את זה ולא מאמינה בזה, לא אחפור לך בסיבות אבל אני חושבת שילד בשל בכל מקרה יגיע לגמילה, גם אם יש לו חיתול, ובאמת כשאני גומלת אני משאירה את החיתול בתקופת הגמילה עד שאני רואה שיש שבוע שבועיים יבשים ונקיים, ורק אז מחליפה לתחתונים. אפשר גם פתרון ביניים שנקרא חיתולי פול-אפ זה חיתולים שנראים כמו תחתון (לדעתי סופגים קצת פחות כמות ממידה זהה של חיתול רגיל כי נועדו בעיקר לפספוסים)

כדאי גם לקרוא איזה ספר בנושא שמסביר. יש כמה, הכי פופולרי לדעתי זה סיר הסירים. בעיניי ספר מעולה. יש גם מסדרת "לולו" ספר חמוד שנקרא הסיר של לולו. הוא אחלה אבל בעיניי פחות מפורט ומסביר לילד מאשר סיר הסירים. אם הספרים האלה (בעיקר הראשון) לא מתאים לכם בגלל פירוט יתר אז מאמינה שיש ספרים דוסיים יותר אבל לא מכירה..

מגיע לפעמים גם קצת מאוחר יותר

אבל מגיע הרבה פעמים.

אני אישית לא הייתי נכנסת עם הילד ל'מלחמות' סביב אוכל שמוגש על השולחן. מבחינתי חלה זה אוכל ולא יודעת אם הייתי מגבילה ילד בן שנתיים.

בגדול, אוכל זה ממש לא נושא שכדאי לריב עליו, כמו שראית את יכולה כך ורק להחליט מה הילד שלך *לא יאכל*, אין לך שום דרך להחליט עבורו מה הוא כן יאכל, וכמו שראית הילד יכול גם להחליט שהוא לא יאכל כלל, מה שישים אותך במצב בו יש לך בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: להכנע ולתת לו מה שרצה, או להשאיר אותו רעב. עדיף בכלל לא להכנס למקום הזה מלכתחילה.

מה שכן, הייתי ממשיכה לחשוף לכל סוגי המאכלים, אם רואים שבאמת באופן עקבי הוא רוצה רק פחמימות, להשתדל לרוב להגיש דבר ראשון לשולחן את החלבונים והירקות, ורק אחרי זמן מסוים להוסיף גם את הפחמימה, בדרך הזו הרבה פעמים הם בכל זאת יסכימו לאכול מהאוכל הבריא יותר לפני שיתמלאו מהפחמימות.

זה עדיף בהרבה על פני האפשרות להגיש לשולחן הכל ואז לריב עם הילד שיקח דווקא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה. 

הבן שלי בן שלוש+ ובגן לימדו אותו לעשות בעמידה. אבל שם האסלה נמוכה וזה כנראה נוח לו.

אפשר להושיב על מקטין אסלה מספיק אחורה ושיתכופף קצת קדימה, ככה הפיפי לא משפריץ החוצה. או שיחזיק את האיבר שייכנס פנימה.

לק"י

להושיב על האסלה מידי פעם. נניח לפני המקלחת או בבוקר.

בעיני זה עוזר אחר כך כשמחליטים לגמול, שהילד מכיר את השירותים ויודע מה עושים שם.

ממליצה לקרוא איזה הדרכה לגבי הגמילה כדי להגיע מוכנים לתהליך...

והכי חשוב רוגע. לשדר רגוע. להיות מבפנים ברוגע.

לגבי איך- אצלנו אחד למד בעמידה היה לו עוד והשני לימדנו בישיבה כי יש לו זווית ללמעלה והוא לא מצליח שיצא בפנים..

לגבי בררנות חד משמעית לדעתי לא כדאי ראש בראש, רק ממתקים וגם זה אני משתדלת שלא אני אמסור עליהם משהו שמול העיניים..

בבררנות נראלי יכול לא לקדם אותך ואפילו להזיק לטווח הארוך...גם אצלנו מבאס אותי שהם אוהבים פחמימות ומסרבים לירקות ופירות לא מעט פעמים..

מה שקראתי פה בפורום זה לחתוך ירקות או פיתות לצלחת בצורה מזמינה ולהגיש כשרעבים עוד לפני הארוחה, או לזמני ביניים ואז הם אוכלים יופי...

כשחוזרים מהמסגרות או לפני א. ערב וכזה...

והאמת שמבחינתי חלה זה אחלה אוכל ויאכלו כמה שרוצים, העיקר שיאכלו חח...

בעיניי גיל כמעט שנתיים זה קצת קטן

לא אומרת שלא אפשרי

אבל מעבר למודעות הוא צריך גם בשלות של שיתוף פעולה. להסכים ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכו'

אלא אם הוא ממש מראה סימנים מובהקים של מוכנות, ומבחינה מוטורית הוא עצמאי ומסתדר, הייתי מחכה לקיץ.

הרבה יותר נוח ונעים לכולם

וכן להמשיך עם המודעות, אבל בעיניי לגמול בחורף ילד קטן זה קשה.

לפי דעתי לא נכון למנוע אוכל שהוא אוכל אמיתי (כלומר, על ממתקים כן נכון וכדאי להגביל), נכון להציע ארוחה מגוונת שמכילה אוכל בריא ואת כל אבות המזון.

אבל בוודאי בארוחת שבת משותפת, כל אחד לוקח מה שרוצה.

אפשר להציע, אבל לא לאסור

הבן שלי גם בן שנתיים ומודע ממש יפה ליציאות שלו (אומר לפני שהוא עושה) ובכל זאת אני לא מתחילה לגמול עכשיו כי חורף וקר נורא. בעיני שווה לחכות לימים נעימים שאפשר לתת לו להסתובב בבית רק עם תחתונים או מכנס קליל, ושיש שמש טובה לייבש הרבה כביסות (לי אין מייבש, אבל גם לייבש את הספה נניח אחרי פספוס אז אני שוטפת ושמה אותה מול השמש בחלון).

את הגדול גמלתי בקיץ בגיל שנתיים וזה אפשרי בהחלט, אבל לא היה שם לקיחת אחריות שלו ולכן אפילו שהוא היה כבר בלי פספוסים הוא חזר לטיטול כשהתחיל מסגרת חדשה (בגלל הרצון שלו) ונגמל שוב באביב בגיל שנתיים ושמונה, גמילה הרבה יותר קלה וחלקה.

בגמילה מתחילים בעיני מלהוריד טיטול ואז יש פספוסים ומתוך הפספוסים האלה הילד לומד לזהות כשהוא עושה, לומד לעצור ולהתאפק ולומד לשחרר בשירותים. אולי זה שונה כשרמת המודעות של הילד ליציאות בטיטול גבוהה מאוד, אבל מהנסיון המועט שלי ראיתי שכל עוד יש לילד טיטול אז להושיב אותו בשירותים או על סיר לא כזה יעיל כי לרוב זה לא יהיה בדיוק בדיוק כשהוא צריך והשלב של לדעת לשחרר ולעשות בשירותים הוא השלב היותר מתקדם של הגמילה, מגיע אחרי השלב של לדעת להתאפק.

והדולה גם אמרה לי עור לעור

וחשיפה לשמש, אפילו דרך חלון

במיטת אור כחול

אי אפשר עור לעור כי הוא צריך להיות שם כמה שיותר...

וחשוב להשקיע מחשבה איך התגובה שלכם מעודדת אותו לבוא ולספר גם פעם הבאה...

לעניות דעתי אל תדברו איתו בכלל על לא בריא זה פשוט לא ישנה לו ורק יכול להיות שתצאו חופרים מבחינתו ויעדיף לא לשתף אתכם..

מה כן לעשות?

לעניות דעתי לפנות לאיזה שהיא הדרכת הורים ולהתייעץ... כי יכול להיות שקורים עוד דברים שאתם לא יודעים עליהם זה א. וב כי חבר'ה שמעשנים הרבה פעמים מדרדרים לעוד דברים.. וצריך לחשוב איך אפשר לעזור לו למצוא חברים יותר טובים ובעיקר למצוא דברים משמעותיים להתעסק איתם ואז כבר לא ירצה להיות עם החברה האלה....

כמובן כותבת לך את זה אבל הכי חשוב שלא תהיו שיפוטיים וביקורתיים אליו שלא "תבריחו" אותו...

בהצלחה גדולה!!!

אני מאוד מאוד לא אוהבת ומתנגדת לעישון

אבל זאת המציאות בעולם, אנשים מעשנים, ויש מצבים שמאוד קשה להיות היחיד שלא מעשן, יש לחץ חברתי חזק

זה סופר מבאס, הלוואי שאני אצליח לפתח אצל הילדים שלי חוסן שהם ידעו להיות עם החבר'ה וגם לבחור לא לעשן, אני מצידי יעשה את ההשתדלות שלי, אבל אני יודעת שבשלב מסוים זה יהיה שלהם

וזה מאוד לא בריא, אבל זה לא אומר שהוא הולך להיות מכור כבד וגם לא מחייב שהוא ימשיך לעשן כל החיים שלו, ולכן בעיני זאת לא התנהגות מסוכנת שצריך למנוע אותה בכל מחיר

גיל 15 זה קטן, אבל הם כבר ברשות עצמם

אני עובדת עם נוער, בגיל הזה כבר אין איך לשלוט בהם

יש רק איך לעבוד על הקשר ולהתפלל שהם יקשיבו וישתפו אותכם

דווקא זה שהוא סיפר לכם זה סימן טוב בעיני, לא חושבת שנכון לנקוט פה באיזשהו צעד שיכול לגרום לו לחשוב שזה לא טוב לשתף.

אני הייתי אומרת לו שאתם מאוד לא אוהבים את זה אבל הוא ילד גדול ואתם שמחים שהוא שיתף אתכם.

כן הייתי מציבה גבול שלא מעשנים בבית.

כן הייתי מדברת איתו על כמויות, זה שהוא מעשן עם החבר'ה לא אומר שהוא צריך לעשן כל יום חבילה- לנסות לדבר איתו על שליטה עצמית גם בתוך הבחירה הזאת .

בנוסף כן הייתי פותחת איתו שיחה על לחץ חברתי...

עישון היום זה באמת הפך במקומות מסוימים להיות ממש בנורמה וזה גם לא התנהגות סיכונים מובהקת, אבל נוער יכול להגיע גם למצבים אחרים שהם הרבה יותר גרועים...

אם כולם יעשנו סמים? אם כולם יאנסו בחורה? אם כולם יעשו תחרות נהיגה מסוכנת? אם כולם ישתו אלכוהול וינהגו? לא בטוחה שלפתוח את כל האופציות האלו בפניו.. אבל כן בגדול חושבת שטוב שהורים ידברו עם הילדים שלהם על לחץ חברתי, איך אפשר להיות חלק מהחבר'ה וגם לפתח עמוד שדרה פנימי. משמעותי ליצר אצל הנוער שיח על הנושאים האלו, אבל חשוב לדעת שכמה שנדבר, בסוף הם יצטרכו להיות אלו שמתמודדים בכל סיטואציה בעצמם ולפעמים הם גם יטעו, ויצטרכו ללמוד על בשרם.

מוסיפה ומדגישה שוב- זה שהוא מעשן לא אומר שאין לו עמוד שדרה, כי באמת לצערי היום עישון הפך להיות בנורמה, וכשמשהו הוא בנורמה וכולם עושים אותו, צריך הרבה יותר מעמוד שדרה בשביל לבחור להיות היחיד שלא עושה, זה באמת דורש חוסן פנימי מטורף שלרוב האנשים אין וזה ממש ממש נורמלי!

יש הרבה בני נוער המעשנים עד שהם מבינים שזה לא מגניב ומפסיקים. וממילא אין לכם מה לעשות עם זה. והוא לא באמת הולך להשתכנע מהדברים מלומדים עד כמה זה מזיק לבריאות (וזה מזיק מאוד!)

תגידו לו שמבחינתכם זה לא מגניב וחבל שהוא נגרר, וזהו, שחררו

אין לכם מה להיות בחוסר אונים בגלל זה, זה לא שלכם 

כשהוא יהיה בן 18 ויוכל לעשות כל מה שהוא רוצה ובאופן חוקי?

לא כדאי להיות בחוסר אונים כשילד בן 15 עושה משהו שלא מקובל עליכם

גם בן ה15 שלי לפעמים לוקח שכטות מסגריה אלקטרונית שיש לבעלי

בגיל קטן יותר בקשתי ממנו להפחית

בגיל 15 אני כבר לא מתערבת

רק מבקשת ממנו לא לעשות את זה בישיבה (כי אסור שם)

זה לא פסגת חיי אבל אני יודעת זה כבר פחות בשליטתי

בוחרת לנסות להשפיע על מה שהכי חשוב

ולא מרגישה חוסר אונים אם זה לא עובד

כי אוטטו הוא יהיה מבוגר והוא צריך לסלול את דרכו

ועוד יותר יפה שהוא מודע שמה שמניע אותו זה הלחץ החברתי, ויכול לספר לכם את זה בכזאת בגרות.

אז הייתי מחמיאה לו על זה, ומשתפת על עניין הלחץ החברתי, אולי אפילו על איך שזה פגש / פוגש אותך גם בחיים שלך.

וכולנו מתמודדים עם לחץ חברתי גם בגילאים מבוגרים יותר, מודעות לזה (שאני לא באמת רוצה את זה, אני מתאים את עצמי לחברה) היא באמת חלק מהפיתרון.

אפשר אם את מרגישה צורך.

להתייעץ עם חברים מקשיבים.יש להם ניסיון בעבודה עם נוער בהצלחה רבה.

באמת החשש הגדול שלי הוא מהתדרדרות. עכשיו זה סיגריות מה השלב הבא?

לגבי להחליף חברים- לא ככ אפשרי כי זו השכבה שלו כאן ביישוב. כמובן שלא כולם כולם מעשנים, יש איזה שלושה ילדים חזקים שגם בחבר'ה אבל עומדים בלחץ

הלוואי והוא היה חלק מהם. 

אתן חושבות ששייך לעדכן את המחנך שלו?

הבן שלי סיפר לי שהמחנך שוחח איתם בעניין העישון, וביקש "מי שמעשן שיבוא לספר לי", "יש לי איך לעזור לו"

אליה (מושלם, בתנך אליהו הנביא כתוב פעמיים כאליה)

הראל

דניאל

ינון

נעם (לא כשם של אדם בתנך אבל)

פחות אוהבים את השם דביר

תודה!

הראל, יראה, שילה, כרמל.

ואולי באתר הזה תמצאי עוד רעיונות-

https://www.jerusalem.muni.il/he/city/jerusalem-names

בארי

שילה

גלעד

נועם

הייתי שואלת רופאת נשים, או מנסה להתייעץ עם מכון פועה

עברתי פעמיים גרידה ולא קיבלתי הנחייה כזו.

שולחת הרבה כוח, ושה' ימלא את חסרונכם.

היא כדי לראות שהרחם באמת נקיה מתוכן. ולהימנע ממצב שאין מחזור ויש בטא גבוהה שהיא בעצם שארית מההריון הקודם אבל חושבים שזה הריון חדש.

אני מכירה שעושים מעקב אחרי הבטא שהיא מתאפסת. מציעה להתייעץ לבדוק אם אפשר להחליף.

אמרו לי שרק אחרי המחזור הראשון להגיע לבדיקת רופא נשים שיבדוק שהכל נקי.

אבל נראה לי קשה מידי.

גם שאלתי אם אפשר לקחת גלולות בנתיים ) כדי שנוכל לקיים יחסים) ואמרו לי שלא ולחכות לבדיקת רופא שיאשר

אמרו לי לעשות בדיקת אולטרסאונד בערך 10 ימים אחרי ההפלה.

רופא הנשים נתן לי הפניה למכון אולטראסאונד לשם כך, ואמר לי לבוא אליו לבדיקה אחרי הווסת הראשונה. 

ובדיוק התייעצתי בשרשור נפרד לגבי שאלות דומות, עוד מחכה למענה ממי שמכירה. כי לא נתנו לי הנחיות ולרופא נשים אגיע רק אחרי וסת… למשל במיון אמרו לי לחזור לפעילות גופנית (אימונים) בלי בעיה אבל אני לא מרגישה שאני יכולה עדיין… אז לא מבינה אם לחזור כשבתחושה האישית שלי זה אפשרי או שיש הנחיה יותר ברורה. צ'אט gpt אמר לי שבועיים שלושה שזה מאוד נוגד את מה שאמרו במיון. בקיצור מבולבלת.