וודאי שהתורה וכל ספרי התולדותקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ג בחשוון תשפ"ו 12:24

(פוצל בהסכמה משרשור אחר - נכתב במקור כתגובה להודעה הזאת: התורה מספרת את סיפור סדום כי יש בכך תועלות, - בית המדרש )

 

בתנך (יהושע שופטים שמואל מלכים עזרא דברי הימים) עוסקים רק בעם ישראל (וגם הנביאים למעט יונה עטסקים בעם ישראל ובאופן צדדי כתובים נסואות על הגויים וזה גם בהקשר לעם ישראל. וזה נביאים, לא 5 חונשי תורה שבברור עוסקים בעם ישראל) ובוודאות ספר בראשית עניינו האבות. פרשות בראשית-נוח זה פשוט הקדמה כרקע וכפרולוג לעיקר התורה. גם פרשת בלעם זה בגלל עם ישראל נכתב.


 

אם מטרת התורה היא רק לסםר על הנהגת ה' בעולם ולהעביר מסרים אוניברסליים, אז היה אפשר להכניס את איוב לתורה, ובכלל לא חסר צדיקים מהאומות לספר עליהם כהעברת מסר וסיפורי השגחה ואפילו על השגחת ה' על עמים.


 

ברור מקריאה הפשוטה ביותר שהתורה מטרתה לעסוק רק בעם ישראל.


 

אין סיבה לדעת בתורה מה המקור של עמון ומואב,למעט ההבנה על ההפרשה של מואב מישראל, וההבנה מהו עם ישראל לעומת מואב (מה שחוזר על עצמו בעקביות בתולדות ישמעאל ותולדות עשיו ומאבקו עם יעקב, והרי יעקב מקבל את שמו יעקב וישראל כחלק ממאבק עם עשיו).


 

גם לטעון שזה סיפור להזכיר איך ה' גומל חסד לקרובי האבות, לא מספיק. שהרי התורה בחרה מעט מאוד מסיפורי חיי האבות, ולמה שסיפור זה יקבל 38 פסוקים לזכרוני? כאשר למשל מאורעות חשובים מסופרים בקצרה).

 

סיפור אליעזר מוצג בגלל שהוא הסיבה איך יצחק ורבקה התחתנו. סיפור הגר הוא הפרשת ישמעאל ממשפחת אברהם כהתגבשות עם ישראל והרי כתוב "גרש האמה הזאת כי לא יירש עם יצחק" וכמו שעשיו קשור מובהק להווצרות עם ישראל שהרי יעקב ריבל את 2 שמותיו ממאבק עם עשיו. 


 

לכן הצגתי את 2 צדדי ההתלבטות: האם סיפור לוט וסדום קשור בעיקר להפרשת מואב מישראל, או בעיקר כשורשו של דוד?


 

לא דיברתי על תפילת אברהם על סדום שזה סיפורישיר על אברהם.


 

נכון שמסדום אנו לומדים הרבה מסרים, אבל מסרים דומים התורה היתה יכולה לכתוב על סיפורים רבים ברחבי העולם, והרי בסוף רק סיםורי עם ישראל נכתבו בתורה.


 

לגבי נחלת עמון ומואב זה מסתדר רק אם: אם הכוונה שזה ארץ ישראל לעתיד לבוא, אז מובן, וזה מתקשר קצת כמואב שורשו של דוד וחלק יהודי עתידי.

אם זה כדי להבין שארץ ישראל=נחלת אברהם פחות 3 ארצות עמים אז זה מתקשר להבנת מהו ישראל על פי הפרשת אדום מואב עמון וישמעאל ממשפחת אברהם.


 

לכן מה שנשאר זה רק 2 צדדי ההתלבטות: האם מדובר בעיקר על סיפור הפרשת חלק ממשפחת אברהם כבירור פסולת להצגבשות ישראל, או כסיפור שורש יהודי עתידי?


 

(יש גם אפשרות פחות סבירה: סיפור סדום הוא חלק מ3 נפילות האנושות הקודמות לאברהם שעל רקעם הוא מגיע: המבול, מגדל בבל וסדום. אבל אז זה לא קשור לסיפור הצלת לוט


 

ועוד אפשרות פחות סבירה: סיפור סדום קשור להבנת פוטנציאל החטא של מגורים בארץ ישראל. ואכן הנביאים תמיד משתמשים בסדום לייצוג הסכנה שעם ישראל יישקע בגשמיות ארץ ישראל ויסתאב. זה גם אפשאות אבל טפלה לראשונות. ולא קשורה להצלת לוט).

 

(הסברה היחידה לטעון שכן יש סיפורים בתורה שלא על ישראל, זו הסברה רציונאלית-טכנית בסגנון הרמב"ם. שאז באמת אפשר לטעון שבמקרה זה הסיפור הכי יעיל חהעברת מסר, כמו שלא נתהה למה בשבחי הבעש"ט נכנס סיפור המעביר מסר דרך השכן הגוי של הבעש"ט, או כדוגמת טעם התורה על קרבנות לפי הרמבם, שזה טעם טכני. או כמוהסברה הטכנית של הרמבם שכל תולדות עשיו נכתבו בשל סיבה הלכתית שנדע מיהוא עמלק ומיהו אדום)


 

 


 

 

לא חושב שזה נכון, לא חושב שהראיות שהבאת חזקות,טיפות של אור

וחושב שהמחשבה שכן נובעת מהשקפת עולם בעייתית ושגויה בנוגע ליחס בין ישראל לשאר העמים. בעיניי בהודעה ניסית לתרץ כל מיני ראיות נגדה, ומשום מה התירוצים מוצגים כראיות לתפיסה

 

אני אתייחס בקצרה לנקודות שנראות לי חשובות, במובן הזה שהתגובה שלי תלמד משהו: התורה נותנת לאדום עמון ומואב מעמד מיוחד, אוסרת על ישראל להלחם בהם כי ה' נתן להם את הארצות שלהם (בהשוואה מפורשת לנתינת ארץ כנען לישראל), וגם מצפה ליחס של קרבה ביניהם לבין עם ישראל בגלל קרבת המשפחה ("לא תתעב אדומי כי אחיך הוא", "אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים").
 

בתנך ה' מוצג כאלוקי העולם כולו, שהעלה גם את ישראל ממצרים וגם את פלישתים מכפתור וגם את ארם מקיר. נכון שלישראל יש ייעוד ייחודי משלו, אבל הוא חלק ממשפחת העמים, 'בני *בכורי* ישראל'. ולעתיד יאמרו 'ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל'.

 

התנך נכתב בעיקר מנקודת הפריזמה של עם ישראל, כי זה הספר שלו. יונה ונחום היו נביאים ישראלים, וזו נקודת זיקה מספיק טובה כדי להכניס את הספרים שלהם לתנך, למרות שהם עוסקים בנינווה. באמת אולי אומות אחרות יכלו ללמוד על אותם מסרים של חלק מסיפורי התנך מסיפורים שקרו אצלם. 

גם למצרים וכנען יש מעמד מיוחד. ועדייןקעלעברימבאר

התורה לא מפרטת את תולדות המצריים והכנעניים.

 

גם היחס המיוחד לעמון מואב ואדום (ומה עם ישמעאל?) נראה כקשור לאומות שהופרשו מעם ישראל בתהליך התגבשותו, ומהוות גם לדורות מעיין "מראה" שעם ישראל רואה את עצמו דרך הבנת מי הוא לא , וכן עם צדדים דומים בינינו לביניהם (כדוגמת שלא נבין את מדינת ישראל ללא הבנה מהי התנועה הערבית-פלסטינית ואיך המדינה התגבשה כתגובת נגד אליהם).


 

היא הנותנת. אם ה' העלה את פלשתים מכפתור, למה שהתורה לא תספר באריכות על צדקת ה והשגחתו ואיך הציל את הפלשתים מייד היוונים הדוריים? וכו וכו'.


 

ברור שה' הוא אלוקי העולם כולו. ועדיין התורה נתנה לעם ישראל, ומספרת רק עם עם ישראל וכל הנלווה אליו ישירות. יש מספיק חכמות, מיתוסים ואתוסים בגויים , ואף אחד לא ניתן לעם ישראל. התורה לא אמורה להיות אינציקלופדיה שכוללת את *כל* השגחת ה' בכל תולדות האנושות.

 

אפשר גם לטעון שהבנת אדום מואב עמון וישמעאל זה לא הבנת מי אנו לא, אלא אולי הם מייצגים צדדים דומים לנו שמזכירים אותנו. אבל יותר נראה שהם אנטי תזה,כי כל סיפוריהם הם הפרשת העמים מישראל, ומאבק עשיו עם יעקב. לא כמאבק טוב ורע, אלא כפיצול תפקידים של העמים.
 

לא דיברתי על הנביאים שזה תוספת, אלא על תורת משה שהיא ספר הבסיס. בלתי אפשרי לראות את התורה כאוסף סיפורי חסידים ללא מגמה ברורה והיא תולדות הבסיס,של עם ישראל מאברהם עד הכניסה לארץ. בעוד שספרי הנביאים השונים הם תוספת ("לולא חטאו ישראל היה ניתן להם תורת משה ויהושע") ולא ספר אחד "התנ"ך" אלא 19 סםרים שכל אחד עוסק בנושא אחר. וטבעי שמקצתם יעסקו במסרים אוניברסלים (מה גם שייתכן עקב זה שספר יונה הוא משל כמו איוב. הסיפור נוגע למסר על יזרה בתשובה, ולא על תולדות נינוה,  בניגוד לסיםור רצח גדליהו בירמיהו , סנחריב בישעיהו, ובניגוד לסדום שמשובץ באמצע סיפורי האבות).


 

הטענה היחידה שאני רואה שניתן להסביר שסדום זה סיפור אוניברסלי זה רק לפי הסברה רמבמיסטית-טכנית (שאני לא מזדהה עם שיטה כזאת). אחרת, אין כאן שום קוהרנטיות


 

 

אני לא חושב שהתחדש בתגובה משהו שלא התייחסתי אליוטיפות של אור

אז אני עוצר כאן

בתמצית- לא הבנתי איךקעלעברימבאר
העניין שה' משגיח על כל העולם כולו, מתקשר לזה שנכנס בתורה סיפור אוניברסלי?


או שהתורה תספר על כל העמים בפירוט, או שתספר רק עם עם ישראל והנלווים אליו.


לא הבנתי איזו קוהרנטיות יש בהסבר שהתורה עוסקת כמעט תמיד בעם ישראל , אבל כשיש סיפור מיוחד היא מכניסה גם תוכן אוניברסלי, זה כמו שבספר על תולדות ביבי נכניס פרק אחד על נפוליאון, כי זה ממש מעניין

אז אני מציע לקרוא שוב את הפסקה האחרונה בתגובהטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך י"ג בחשוון תשפ"ו 11:04

הלפני קודמת וגם את הפסקה הראשונה בתגובה הראשונה שלי

ההבדל הואקעלעברימבאר

שה"תנך" הןא לא ספר אחד אלא אוסף ספרים שונים אחד מהשני.  וכן ספרי נביאי הכתב הם אסופת נבואות שלא תמיד קשורה אחד לשני.

 

לכן מכיוון שאנחנו לדורות צריכים לדעת איך ה משגיח גם על העמים ומה הוא אומר להם, נכתבו קצת נבואות על הגוים בירמיהו יחזקאל ישעיהו ועמוס, ובשלימותם בנחום יונה ורוב חבקוק.  (ובכל זאת רוב הנבואות עוסקות במה שהגויים עשו לישראל, או בעמוס כהקדמה להשוואה לחטאי ישראל. וכן נחום לזכרוני עוסק בחטאי נינווה לעם ישראל).


 

בשונה מאוסף נבואות נביאי הכתב, תורת משה לא מוצגת כאוסף סיפרי מסר, אלא כקו כרונולוגי מובהק, של תוחדות ישראל מאברהם עד הכניסה לארץ. ולכן לא קוהרנטי להכניס סיפור אוניברסלי , בעוד שהתורה מקמצת לנו בסיפורי האבות והיתה יכולה לפרט הרבה יותר על חיי האבות.

 

(הערה חשובה - את העיקביות ניתן לראות: "אלה תולדות תרח" מספר לנו על אברהם, עד נישואי יצחק. ואז מייד "וימת אברהם". ואז מייד "אלה תולדות ישמעאל". ומייד "אלה תולדות יצחק בן אברהם" ומספר לנו על יעקב ואז מיד "וימת יצחק" ומייד "אלה תולדןת עשיו"  ומייד "אלה תולדות יעקב - יוסף בן 17" מספר לנו על בני יעקב.

אה, כאן כן יש לי תגובה שתועילטיפות של אור
מבחינה תוכנית ספר בראשית הוא בחינת דרך הארץ שקודמת לתורה - הוא נועד ללמד מסרים ורעיונות שרלוונטיים לנו, כבני אדם וכישראלים.


מבחינה נרטיבית הוא סיפור מלוכד - הוא מספר על אישים ואירועים שיש קשר ביניהם (אדם, קין והבל, למך, חנוך, נוח, דור הפלגה, אברהם ומשפחתו)

מבחינת פרופורציה של ספר בראשית:קעלעברימבאר

5 אחוז בערך מספר על אדם נח ודומיהם.

(ובחינת המסורת רק 2 פרשות). וזה גם מובא כרקע לעם ישראל, כי אי אפשר להתחיל מאברהם ללא הבנת ההקשר האנושי הקודם.


 

95 אחוז על 3 האבות והנספחים להם.


 

כך שסדר האישים שהבאת לא התאים לפרופורציה.


 

(ואם זה 5 חומשים, אז אחוז אחד לעומת 99 על עם ישראל).


 

גם חזל לזכרוני אמרו שבראשית זה ספר הישר על שם האבות שהם ישרים. כלומר בראשית הוא סיפורי האבות, עם הקדמה אוניברסלית קצרה.

 

גם הסיפורים על נוח עבר ותרח הם סיפור איך נולדה שושלת אברהם , הרי התורה בעיקביות נצמדת ל20 איש משושלת זו עד אברהם.  למך הוא סיפור רקע להיווצרות הציווילזציה והמבול גם סיפור רקע לאנושות. בעוד שהצלת לוט לא משמעותית אם נבין אותה אך ורק כמסר אוניברסלי, שהרי אפשר להכניס את איוב גם

לזה קראתיטיפות של אור

"לתרץ כל מיני ראיות נגד, ומשום מה התירוצים מוצגים כראיות לתפיסה"

 

אחד עשרה הפרקים הראשונים של ספר בראשית מספרים על מגוון אישים ואירועים. מבחינה נרטיבית הם קשורים אחד לשני בעיקר על ידי שושלות (אבל לא רק). גם בהמשך הפרקים, בעוד העלילה המרכזית עוקבת אחרי אברהם יצחק ויעקב, נקודת המבט עוברת מדי פעם ל'גיבורים' אחרים - הסיפורים על הגר (שמלמדים בעיקר על כך שה' רואה בעוני עלובים ומבקש את נרדף). הסיפור על עבד אברהם (שמספר על תפילה והשגחה וחסד ועוד. והרי היה אפשר לוותר עליו ולכתוב "ויקח אברהם לבנו את רבקה בת בתואל"). סיפור לוט והמלאכים. תולדות ישמעאל, כיבושי עשו, המלכים שהוא העמיד. 14 הפרקים האחרונים מספרים על מכירת יוסף - וגם שם יש פעמיים פרקים שסוטים מהעלילה המרכזית: סיפור יהודה ותמר (שמלמד על לקיחת אחריות), וסיפור קניית אדמת מצרים על ידי פרעה

הגר במפורשקעלעברימבאר

מוצגת כהפרשה מעם ישראל "גרש האמה הזאת כי לא יירש עם יצחק" "כל אשר תאמר אליך שרה שמע כי ביצחק יקרא לך זרע"

 

ישמעאל כעם התגבש משמיעת ה' את האומללים, כלומר הנטיה הדתית אצל האדם ולא סתם ישמעאל יפיץ אמונה דתית באל אחד.  בעוד שישראל לעומתו (ישר אל ישלוט האל לעומת ישמע האל) מייצג את הקדושה בלאומיות ולא רק בדתיות, כגילוי אלוקי מלמעלה למטה שבו כל צדדי החיים מתקדשים, ולא כעבודת האל אצל האומות שם זה מלמטה למעלה, כניסיון דרישה רוחנית של האדם את האל וקריאה אליו, ובמילא האל מוצג כפסיבי שומע, ולא כאקטיבי שולט.


 

זו דוגמה על קצ המזלג איך מה שאמרת שה' שומע את האומללים נכתב רק כי זה מהווה את תולדות ישמעאל כעם, וממילא להבין מה עם ישראל הוא לא, לעומתו. ( ובמילא הבנה מה הנטיה הטובה של ישמעאל כתוצר לוואי). כנ"ל למשל משפט חנה האומללה בא כרקע לכינון מלכות ישראל שם המלך מציל עשוק מיד עושקו.

 

למשל לא נבין מי זה יעקב והתגבשותו לעם כמשימתו להיות עם ידי עשיו, אם לא נבין קודם מי זה עשיו הצייד בכלל.


 

אחרת היה אפשר להביא סיפור על שפחה סינית אומללה שה' שמע תפילתה. בעוד שמדובר פה כנרטיב התגבשות ישראל ומיצוס מכונן ליחסי ישראל-ישמעאל (וגם את בן האמה לגוי אשימנו). אפשר לראות זאת במובהק בסיפורי יעקב ועשיו איך הם מעשה אבות בימן לבנים ליחסי אדום ישראל.


 

הסיפור לא מספר על הצלת אליעזר משודדים, אלא על איך נעשה השידוך של יצחק ורבקה דרך אליעזר, ועל מעשי החסד,של רבקה.


 

יהודה ותמר ודאי חשוב כי הוא הבנת הבסיס של שבט יהודה ופרץ. כשם שיוסף מהווה הבנת הבסיס של שבט יוסף. 2 המוקדים בישראל. אדמת פרעה קשורה להבנת עניינו של יוסף דרך איך ניהל את מצרים, זה לא שונה ממלחמת 4 המלכים עם אברהם.


 

לא מבין איך לא רואים במובהק את קו תולדות ישראל שחורז את כל סיפורי התורה מלך לך והלאה


 

 

בעיניי כל מה שכתבת זה ממש לחפש בכוחטיפות של אור
איך אפשר לקשר הכל למסר אחד (ושגוי)
פשוט:קעלעברימבאר

לגבי אליעזר ותמר ויוסף עם אדמתמצרים אני לא מבין איך אפשר לראות פה סיפור שלא קשור לעם ישראל (במיוחד שיהודה עושה זאת בערי נחלת יהודה -עדלם, תמנה, כזיב, עיניים, ו"במקרה" מספרים לנו בעיקר על יהודה ויוסף).

 

לגבי ישמעאל ועשיו - האם ניתן לראות את מאבק יעקב ועשיו כמנותק מהתגבשות ישראל?


 

האם הסדר העקבי של התורה: "תולדות": אברהם-ישמעאל-יצחק-עשיו-יעקב לא מראה פה על סדר של התגבשות ישראל דרך סילוק ישמעאל ועשיו?


 

זה פשט פשוט

אז נמשיך לא להסכים (:טיפות של אור
אבל לא הבנתי את המבט שלך על בראשית,קעלעברימבאר

האם אתה לא מסכים עם המבנה המוצג של "תולדות": אברהם-ישמעאל-יצחק-עשיו-יעקב(בסדר הספציפי הזה).

 

או שאתה מסכים עם המבנה אבל טוען שחלקי ישמעאל ועשיו בו לא קשורים ל3 האבות אלא הובאו כניספחים בעלי מסר אוניברסלי?

מבנית, כמו שכתבתי,טיפות של אור

כל הספר מקושר זה לזה בעיקר בעזרת "תולדות" = (שושלות). תולדות אדם, תולדות נוח, תולדות אברהם וכו'. זה מעניק לכידות לסיפור.

 

מבחינת "סיפורים" - יש כמה עלילות מרכזיות (בריאת העולם וגן עדן, השחתת האנושות והמבול, נדודי אברהם יצחק ויעקב, מכירת יוסף), שבתוכם וביניהם משובצים סיפורים קטנים אחרים

שוב פעם, אתה מעניק פרופורציהקעלעברימבאר

אדירה להקדמה האוניברסלית. בעוד שברור הן כמותית והן איכותית שספר בראשית הוא בעיקר על האבות ויעקב ובניו.

 

ואם נכליל את כל ספר תורת משה, אז פרשת בראשית נוח בטלה ב60 לעומת תולדות ישראל מאברהם עד הר נבו. (ואפילו סיפורי פרה-האבות הם חיוניים להבנת איך התפתחה האנושות, בניגוד ללוט)


 

האם נדמה כאילו מבחינתך בראשית זה אוסף סיפורי חסידים שבמקרה חילקו אותם לפי תקופות? והרי אפילו מעשה הגר לא מספר על "ויהי אחר הדברים האלה ותתע הגר במדבר באר שבע" אלא כחלק מהותי מסיפור לידת יצחק ושילוח ישמעאל מהבית

נדמה לי שאת כל זה כבר טענת, ועל כל זה כבר עניתיטיפות של אור

אז אני שוב אעצור כאן

בפרטיקעלעברימבאראחרונה
מביא גם פה:קעלעברימבאר

מה שכתבתי על ישמעאל זה לא ההבנה ההכרחית הפשוטה אלא פרשנות, פשוט דוגמא לאיך סיפור הגר מהווה מיתוס נרטיבי להבנת עם ישמעאל וממילא יחסי ישראל-ישמעאל. זה שזה מיתוס נרטיבי זה פשט. מה הנרטיב אומר זה כבר פרשנות

הפיקניק שבני יעקב עשו בזמן שיוסף מתחנן על חייוכְּקֶדֶם
הציל את העולם כולו כך אומרים חז"ל.


שתפו עוד דוגמאות של מדרשים עם רעיונות רדיקלים 

איפה זה כתוב?אדם פרו+

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא


 

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.


 

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף


 

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

...כְּקֶדֶם
א"ר אחוה בר זעירא עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם תקווה היא לעולם וישבו לאכל לחם מאכיל לחם לכל באי עולם
הכוונה הפשוטה זהקעלעברימבאר

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

 

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

(במקבילות למדרש המסר הוא לכאורה מעלתם של בני יעקב)טיפות של אור
'הסיבה אחת שישבו השבטים ונטלו עצה על יוסף למוכרו זיכה את כל העולם כולו, שנמכר למצרים וכלכל את כל העולם בשני הרעב. וישבו לאכל לחם - להאכיל לחם לכל העולם. ואם עבירתם שלהם גרמה לכל העולם שיחיו, זכותם על אחת כמה וכמה'


'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

👍קעלעברימבאראחרונה
אם הצעירים רוצים לבנות את בית המקדשטיפות של אור

אסור להקשיב להם

מדרש מענייןקעלעברימבאר
שאלה על קטע במעשה בחכם ותםצע

דברי ר' נחמן גבהו גבוה מעל גבוה.. ובכל זאת אמרתי אגרוס בפשט את הדברים. בגרסא בסהכ הבנתי עד שהגעתי לחלק המצורף מטה, ארשום את שאלותי ואסיים בהבאת הקטע.


1.  בפשט, למה התם סולד מליצנות? הייתי חושב שהחכם יהיה מזוהה יותר עם תכונה זו?

2. מה הפשט "יותר לא היה רוצה להעמיק לחשב חכמות, שגם זה בעצמו ליצנות"? למה העמקה אף היא ליצנות?

3. בדומה ל2, למה כשמתלוצצים עם התם, הוא משיב "וכשתהיה חכם ממני, אדרבא, אזי תהיה שוטה" וגם מה ביאור המשפט הנל?


תודה רבה לעונים!!.


הקטע:

"ואצל העולם היה (התם) ללעג. והשיגו תאותם בו, שמצאו ממי להתלוצץ כרצונם, כי היה נדמה למשגע, והיו באים בני אדם, והתחילו בכונה לדבר עמו בשביל להתלוצץ. והיה אותו התם אומר: רק בלי ליצנות. ותכף שהשיבו לו: בלי ליצנות, קבל דבריהם, והתחיל לדבר עמם, כי יותר לא היה רוצה להעמיק לחשב חכמות, שגם זה בעצמו ליצנות, כי היה איש תם; וכשהיה רואה שכונתם לליצנות, היה אומר: מה יהיה כשתהיה חכם ממני הלא אזי תהיה שוטה, כי מה אני נחשב. וכשתהיה חכם ממני, אדרבא, אזי תהיה שוטה.".

ליצנות זה ציניות, דווקאקעלעברימבאר

החכם נוקט בגישה קרה וצינית על העולם שכלל אין מלך, ואילו התם נעדר ציניות. כמו שלילד בן 3 אין כלל ציניות, כי כל ציניות היא הסתכלות קרה מעוטת רגש על העולם, שמזלזלת בכל דבר ולא רואה את החיוניות שבו, ומציגה זאת בתחפושת של הומור

 

 

זה ענין עמוק אבל יש שני סוגי ליצנות. ישחסדי הים

ליצנות יותר שטחית ורדודה שמזוהה עם פלשתים כדברי הגר"א בחבקוק.

הקטע בר' נחמן מתייחס לליצנות שבאה מתוך חכמה. החכם מתחכם ומעוות ומזלזל עושה שחוק מכל דבר דרך השכל שלו. זה הבחינה של אחוריים דחכמה שמזוהה עם עשיו ועמלק, כדברי הפנים יפות בסוף וישלח.

מחשבות לא לפי הסדר בעקבות השאלותהנפש חיה.אחרונה

 להיות חכם ולהתלוצץ על משהו זה לפספס את הנקודת עומק שיש בכל דבר.

בשביל להבין את העומק בשכל יש להסתכל באמת ולא בליצנות. "רק בלי ליצנות" מבקש לשמור את רובד הייחודיות של העומק שבדבר כדי לא לפספס אותו.

"כי איש הישראלי צריך *להסתכל בשכל של כל דבר* ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל *להתקרב להשי"ת על ידי אותו הדבר*"  השכל משמש לעבודת ה' בשמחה ובמלוא המיצוי שלה.

התם סולד מליצנות כי החכמה והקרירות מרחיקות מעבודת ה' בעמקות ובלב חם ...


 

העמקה מביאה חשבונות ו"פנקסנות" כזאת אולי כלפי שמייא, וזה יוצר ריחוק קריר   ללא שמחה פשוטה שמחברת תמיד בקלות לרבש"ע.

בערך כמו ביקור נימוסין לעומת כיפים וזרימה.

 

ובגלל זה התם אמר לו שאדרבה- יהיה שוטה,

 כי אם החכם כל הזמן יעמיק, זה הפוך-

גם הליצנות תקרר אותו 

וגם הוא יפסיד את קרבת ה לי טוב, וזה בסוף יגרום לו לאבד אותה. שבאמת פקפק בכלל במציאות המלך.... ואז רע לו בחיים.

שוטה זה מי שיש לו משהו ביד ומאבד אותו (כתוב בגמרא לא יודעת איפה) 

לחכם יש עבודת ה ביד, במקום לנצל אותה לקרבת ה הוא מתלוצץ ממי שכן עובד ה בשלמות וממילא מפסיד אותה.

 

מישהו יודע לתרץ את הסתירה הזו?הודעה1

בבא בתרא טז: ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב איהו באחרניתא אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל דכתיב "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה.

מכאן משמע שהוא לא היה מודע ליופיה. וברור שעשה זאת כחלק מעבודת ה'.

 

לעומת זאת יש מדרש שאומר שה' נתן שכר לאבות שיהנו מהיופי של נשותיהן. משמע שה' רוצה שיהנה מהיופי הזה:

מישהו יודע לתרץ סתירה זו?

הכוונה שאברהם תמיד אהב את שרה בתור נפש, ואףקעלעברימבאר
על פי שנהנה מיופיה, מעולם לא שם לב שניתן להסתכל על יופיה במנותק מהנפש.


וכשהגיע למצרים היה חייב לשים לב אם היא יפה גם במנותק מהנפש ואם המצרים יראו אותה כיפה או לא.


הרי מעולם לא מצאנו שום חומרא שאדם לא יהנה מיופי אשתו, ואפילו התנא אבא חילקיה המלומד במופתים, אשתו היתה יוצאת מקושטת לקראתו שלא יתן עיניו באשה אחרת

הרבה פעמים יש מחלוקות בין מדרשיםטיפות של אור
^^^^הסטורי
ופשוט שהגמ' בבבא בתרא אינה לפי הפשט, כמו שרש"י על התורה כותב כשמביא את הגמ'.
נכון שזה לא הפשט. אבל מה המסר?קעלעברימבאר
יש צד בצדקות כזאת ויש בגמרא כמה מימרות כאלוהסטורי
"כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו" וכד'.


נכון שיש גם לא מעט אמירות אחרות בש"ס ובמדרשים ובד"כ לא זאת ההדרכה. יש מקום לעיין האם זו הדרכה של גלות והילקוט שהובא הוא הדרכה של ארץ ישראל.

אם זה היה כתובקעלעברימבאר

על משה אז היה מובן. שהרי נבואתו היתה ללא כוח מדמה ובלי קשר לחושים והיה צריך לפרוש מאשתו, וכל עולמו היה רוחני עם מיעוט בגשמיות (שזה עצמו גם ייתרון, אבל גם חסרון לעומת זיהרא עלאא דאדם הראשון ששם הכוח המדמה לא מעכב שום רוחניות, כפי שמתאר הרב קוק ב8 קבצים).

 

אבל מוזר שמתארים את זה דווקא על האבות, שכל עולמם היה קדושה בגשמיות.

 

אבל אולי זה קשור לזה שאברהם עדיין היה אברם ערל, ולא אברהם מהול (ויש קשר בין מילה לבין קדושת הבשר וקדושת הארץ), ועדיין לא נכרתו איתו כל הבריתות על הארץ, אז עדיין הגשמיות אצלו היתה חסרון. ייתכן שכשנאמר ששרה חזרה בזקנתה ליופי נעוריה, זה בחינת יופי חדש שלא סותר את הקדושה, לעומת היופי של שרי

1. נראה שהמדרש רבה חולק ב'אשה יפתחסדי הים
מראה את'. 2. יש גירסה במדרש ש'לא' יהיו מתרפקות. 3. גם לפי הגירסה שלנו, זה כדי שיהיה להן ביטחון ביופי שלהן להתרפק על בעליהן, זה לא אומר שבעליהן יסתכלו על יופין.
אבל ר' מאיר אמר "כדי שיהנו בעליהן בנויין" (שה''ש)הודעה1
זה אותו תירוץ שלישי. במיוחד שהגירסהחסדי הים

המקורית 'ומתעובת' לא 'ומתועבת'. היא עושה את זה לעצמה כשהיא מתעברת. זה פסיכולוגי. ההנאה של האבות זה לא מעצם הנוי אלא ההנאה מהתחושה שזה יוצר בבית כשאשה מרגישה יפה, לכן גם המדרש מביא שכאשר היא מתעברת יש עצב.

(אני לא מאה אחוז בתירוץ הזה, אבל יש גם את התירוץ הראשון שכתבתי לעיל שזה פשוט מחלוקת)

בדומה חשבתי על קושיה ותירוץ ל2 הדעות האחרונותקעלעברימבאר

במדרש.


 

דעה 2 במחילה נשמעת כאילו נכתבה על ידי מירב מיכאלי, כאילו האשה ממשת את עצמה ללא ילדים וברגע שיש לה ילדים משועבדת. דעה 3 מייצגת את דעת למך שלקח לו אשה לפריה ורביה ואשה לנוי (הפרדה בין הרומנטיקה הזוגית לבין הולדת ילדים, כמקובל בתרבות המערבית כיום).

עד כאן הקושיה.


 

התירוץ: לדעתי 3 התשובות אומרות שהאמהות היו עקרות כדי שישקיעו את מלוא האיכות ביצירת הילד שיוולד להן, כי אצל העקרות האמהות זה לא כמות ריבוי הילדים אלא האיכות, וכל חייהן הוקדשו בשביל התוצר הסופי שהוא הילד שיוולד: שרה ילדה רק את יצחק, רבקה התוצר הטוב שלה רק יעקב, רחל זה יוסף (ובנימין). לאה שלא היתה עקרה יש לה 6ילדים , לא אחד.

דעה 2 אומרת שמכיוון שכל אשה שיולדת צריכה להקריב מעצמה משהו (למרות שזה המימוש הכי גדול שלה) ומשועבדת לבנה, אז כדי שיצחק יצא הכי איכותי שיש , שרה כדי להכין אותו היתה צריכה 90 שנה לממש עצמה בחירות ללא ילד כדי שבנה בסוף יצא הכי איכותי שיש, כמו רופא שמוטב שידחה את רפואתו 7 שנים של לימוד כדי שיצא רופא מעולה, או כמו טייס שהצבא מוכן להשקיע כמה שנים רק בהכשרתו כדי שיצא בסוף טייס מעולה.

כנל תירוץ 3 - למרות שמימטש הזוגיות הכי גדול שיש זה הולדת ילד משותף, זה בא על חשבון משהו. אז מוטב היה שהאבות והאמהות יהיו שנים רבות ללא ילדים כדי שיתמקדו בזוגיות רק זה בזו ללא ילד ש"יפריע", וכל זה הכנה והכשרה לנשמה הענקית שהם יולידו בסוף, ואז מתברר שכל שנות הזוגיות היו הכנה להולדת הילד

כן אני מסכים אוסיף שחז"ל אמרו שבצורהחסדי הים

פיזית בהתחלה לא יכלו להוליד ילדים בגמרא ביבמות סד אעתיק חלק עיקרי מהסוגיא: "אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו שנאמר (ישעיהו נא, א) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכתיב (ישעיהו נא, ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה"

אני מבין את הסוגיה כפשוטו. ברגע שיש לך מניעות פיזיולוגיות כאלו, אז אתה פחות עסוק בתאווה הגשמית.


אני כן יכול לקבל את המדרש של @הודעה1 כפשוטו, אבל לפי דעתי זו דעה פחות מרכזית בחז"ל וגם בפשט הפסוקים עצמם. לכן הצעתי הסברים אחרים.

לא התכוונתי שלא היו להם תאוות גשמיות, אלאקעלעברימבאראחרונה
שעד שנולדו הילדים הם היו עסוקים בזוגיות בקשר בין זה לזו (כולל המימדים הגשמיים, כולל היופי), ללא ילד שיסיח את הדעת , וזה עצמו היה ההכנה הכי איכותית לילד שעתיד להיוולד.


תרצתי את המדרש שהובא, לא את המדרש השני על זה שאברהם לא הביט בשרה


להפתעתי מצאתי תירוץ ברמב"ם!הודעה1

בפירוש המשנה אבות ה,יט הוא כתב שאברהם מעולם לא הסתכל עליה "הסתכלות שלמה" עד אז. כלומר הוא לא התבונן בגופה עד אז, אלא רק על פניה.

 

ישר כח למי שניסה לתרץ

חשבתי על תירוץ -קעלעברימבאר
החילוק הוא בין אברהם לפני הברית מילה לאחריה. לפני המילה הוא לא יכל לקדש את הגשמיות ואת הגוף.


כי מצאנו חילוקים במדרש בין לפני מילתו לאחריה. למשל שלפני מילתו הוא היה קורס ונופל כשקיבל נבואה כי הטומאה של הערלה לא אפשרה לו לעמוד מול ה' בנבואה (רשי על ויפל אברהם על פניו וידבר איתו אלוקים לאמר)

הבנה מוטעית. צורתה זו פניה כמבואר בפיהמ"שחסדי הים
סנהדרין ז, ד והלכות עבודה זרה פרק ג בסוף.
שאלה לפרשת וישב - למה האחים שנאו את יוסף? (אני לאקעלעברימבאר

יודע את התשובה)


 

האם בגלל שיעקב אהב אותו מכל אחיו? ואז כל האחים שנאו אותו?

או בגלל שהוא בן רחל והם בני לאה?

מה פשר הפסוק הראשון בפרשה "והוא נער את בני בלהה וזלפה ויבא יוסף את דבתם"?

האם הכוונה שהביא את דיבת בני לאה שדיברו על בני השפחות, ואז יוצא שאחיו ששנאו אותו זה בני לאה?

או שהביא את דיבת בני השפחות ואז יוצא שבני השפחות שנאו אותו "על דבריו" כלומר על הדיבה, ובני לאה "על חלומותיו"?

והאם יהודה מוכר את יוסף כי הוא נציג בני לאה ולכן שונא אותו יותר מכולם והשאר רק בכעסם זרקו אותו לבור אבל לא היו מעיזים להרגו ויהודה היחיד שיזם נזק? או שמא  יהודה (חוץ מראובן) הוא האחראי היחיד מבין האחים שלוקח אחריות וממיר מוות במכירה?

 

ואם כל אחיו שנאו אותו בשווה כולל בני השפחות, איך הניסיון עם בנימין אמור לעזור? האם זה מבחן לבני לאה במסירותם על בן רחל, או מבחן על מסירות האחים על אח השני האהוב יותר על יעקב מהשאר?

לגבי בני השפחות זה מחלוקת רש"י רמב"ן.חסדי הים

על כל פנים, עיקר השנאה כמפורש בכתוב: "וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת-יוֹסֵף֙ מִכָּל-בָּנָ֔יו כִּֽי-בֶן-זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים: וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי-אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל-אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם"

בנימין גם כלול בסיבת השנאה הזאת במידה מסויימת.

אם הבנתי נכוןטיפות של אור

ברצף השאלות אתה מביא כל פעם שתי אפשרויות: אחת שמעמידה את יוסף מול שאר האחים, והשניה שתולה הכל במאבק בין בני רחל לבני לאה

 

אני בצד הראשון, חושב שזה פשטות הפסוקים, וחושד שהדרך השניה נובעת מתפיסה שגויה של המציאות והתורה שמחפשת סמלים בכל מקום

אתה צודק שזה הפשט. מצד שני אי אפשרקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ז בכסלו תשפ"ו 13:35

 

 

 

 

 

להתעלם מהפסוק הראשון העמום "והוא נער את בני בלהה וזלפה".

 

אי אפשר להתעלם מהמיקריות שב"מקרה" יהודה מוכר את יוסף, שבמקרה שמעון נאסר, שבנימין מוצג כאהוב דווקא בגלל היותו בן רחל (אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי), מזה שנראה שיוסף אהוב על יעקב מכל אחיו כי הוא בן רחל, מהניסיון שיוסף מנסה את האחים דווקא עם בנימין בן רחל, מהתיקון שדווקא יהודה בן לאה ערב לו (והמקריות ההיסטורית ששבט בנימין הולך דווקא עם ממלכת יהודה ולא ממלכת אפרים), מהחלוקה ההיסטורית בין יהודה לישראל ממלכת אפרים, בין היות 2 השבטים החשובים בישראל יוסף ויהודה, ומההדגשה של התורה מכל בני יעקב את יוסף ויהודה בספר בראשית. (ואם נוסיף את דברי חזל - אז מי שיזמו להרגו זה שמעון ולוי).


 

אפשר גם להעלאות השערה שזה לא בני לאה מול רחל, אלא סיעת יהודה מול סיעת יוסף ללא קשר לאמהות (ואז זה מסתדר למה רוב השבטים כולל בני לאה התרכזו סביב יוסף בפילוג הממלכה נגד יהודה). וכתבתי על זה בתגובה למי האיש הח"ח, פה למעלה).

 

מצד שני יוסף מוצג כמיוחד גם לעומת בנימין, ללא קשר מובהק להיותו בן רחל. הוא נזיר אחיו, דווקא הוא מתברך ב2 שבטים ובשכם אחד על אחיו,  רק בו יתברך ישראל, שרק לו יגיעו ברכות האבות מכל השבטים, רק אותו יברך דווקא המלאך הגואל מכל רע ולא מלאך אחר, הוא זה שישלוט באחיו, הוא השבט היחיד שכל ישראל מכונה על שמו "נוהג כצאן יוסף", "עדות ביהוסף שמו". יוסף מוצג בבראשית כחצי אב חצי בן, כמעיין אב רביעי שסביבו האחים מתלכדים. בניגוד לבנימין.
 

לא בא להתווכח, רק לשאול שאלות

לשאלה באורך ורוחב שכאלומי האיש? הח"ח!

רק רבי ברוך רוזנבלום שליט"א יכול להשיב

זה שאלה קצרה שפורטה פשוט לסעיפיה, השאלהקעלעברימבאר
פשוטה - האם עיקר שנאת האחים זה כי יוסף אהוב מכולם, או שעיקר שנאת האחים זה שנאת בני לאה את בני רחל?


עוד תוספת מעניינת , זה שבשאר ההיסטוריה זה די הפוך - רוב השבטים מתפלגים מיהודה ונאספים סביב יוסף, בחלוקה בין יהודה לישראל (למעט שמעון ולוי. כך שזה חצי קושיא חצי חיזוק, שהרי ההארד קור של בני לאה זה 4 הראשונים, וראובן לא מצטרף או כי הוא בעד יוסף או כי יש קשר בין ראובן ליוסף שהרי שניהם בכורים, או כי ראובן שבט שלא מקבל מרות(כמו אצל דתן ואבירם או פלגות ראובן). וגם יששכר וזבולון יש בהם משהו קצת רחלי, שהרי נולדו בזכות מכירת רחל ללאה את התור. ומה אם גד ואשר בני שפחת לאה?) 

אולי איפשהוא יוסף הפך למודר-משהו באופן קאנונימי האיש? הח"ח!

אולי בברכת יעקב, אולי בברכת משה, ואולי זה חרה לחלק מהמחנות, צ"ע

אתה מתכוון לימי יעקב או לשאר ההיסטוריה?קעלעברימבאר

יוסף כתוב במפורש שהוא מיוחד משאר אחיו.


לגבי הסיבה שיעקב אהב אותו - בפשט כתוב כי הוא בן זקונים.


השאלה מה זה בכלל בן זקונים בפשט, ואם זה דבר בחירי, אז למה יעקב בחר דווקא בו.

עד סוף ספר בראשית רואים שיוסף מיוחד לא רק עקב היותו בן זקונים, אלא כי התברך  בברכות מיוחדות משאר האחים (החצי הראשון של ויחי)

לולי דמסתפינא הייתי מגדיר את זה אנדרדוגמי האיש? הח"ח!

וזה כאילו שירידת יוסף ממשנה למלך במצרים, למעין כינור שני למלוכה ולמשיחיות (בן יוסף רק כקדימון לבן דויד), עשתה את ביתו לאנדרדוג שאיתו הפכו להזדהות כל מי שחשו מודרים או נפגעים משלטון שלמה וכמובן המזדעזעים מלשונו ומתקיפותו הילדותית של רחבעם (קוטני עבה ממתני אבי)

בתקופת השופטים שבט יוסף היהקעלעברימבאר

השבט המרכזי ככתוב "בני אפרים הפכו ביום קרב...ויטש משכן שילה...וימאס בשבט אפרים". יהושע לא במקרה היה משבט אפרים.

 

בימי ממלכת ישראל שבט יוסף היה המרכזח בממלכה.


 

גם בימי רחבעם באים ישראל להמליך אותו בשכם, וכן רוב ישראל תומכים בירבעם כבר בימי שלמה. ואסף שחי בימי דוד מכנה את כל ישראל בשם יוסף. וגם ירמיהו 150 שנה אחרי חורבן ממלכת ישראל מכנה את ישראל בשם אפרים (למרות שאולי שם זה התיחסות רק לגולי 10 השבטים ממלכת ישראל). נראה שסמלית ותרבותית מרכזיותו של שבט יוסף נשמרה תמיד, גם אם לא פוליטית. 

 

כמובן שיוסף עצמו שלט על מצרים ועל אחיו, כלכל אותם במצרים, ויוסף ישית ידו על עיניך. 20 שנה אמנם היה מרוחק מהם, אבל 70 שנה הנותרות הנהיג את העם במצרים.

השאלה היא אם זה בגלל "לתתא" או "לעילא"מי האיש? הח"ח!

יעקב אומר "לא יסור שבט מיהודה", משה אומר "ואל עמו תביאנו". לכאורה הלעילא הוא על צד יהודה וממילא בית דויד הוא הנבחר להימשח לדורות. אבל משהו בעם זורם אל יוסף היפה תואר ויפה מראה (כמובן בפנימיות בהקשר שלנו, אבל גם בעצם במראה החיצוני - שמגרה גם את "הדוב" כפי שמפרשים בפרשתנו הקרובה - ובסופו של דבר באיזה אופן טבעי הוא שמולבש בכתונת הפסים "המשגעת" כפי שבעולם החילוני של דורנו זה מוגדר). אז יש צד לומר שגם הלתתא הוא אמירה שיש לה מקום.

אני חושב שיש שני רבדים בעם:קעלעברימבאר

הרובד הלאומי מרכזו שבט יוסף והוא הנציג של 3 האבות בישראל.

 

הרובד הפוליטי מרכזו שבט יהודה והוא הנציג של קדושת בית דוד כמלכי ישראל.

 

דווקא נראה שהלעילא זה יוסף, מידת היסוד שנוגעת-אינה-נוגעת במציאות הגשמית, בניגוד ליהודה ששם הקדושה כבר יורדת ממש לגשמיות למידת המלכות

נראה שלעילא ולתתא משמשים בשני הקשרים מנוגדיםמי האיש? הח"ח!

תיארתי הקשר של דבר תורה מול דבר העם; אתה מתאר הקשר של פשט/דרש מול רמז/סוד.
מכל מקום בנוגע לתירוץ שהצגתי בנוגע למקומם של בית יוסף ובית דויד, אולי מכאן השמות הסמליים בפילוג הממלכה: רחבעם בעצם דורש שיראו את רוחב היריעה והתמונה - הייעוד, החובה, האתגר - וייכנעו בפניה מול יהודה, ירושלים, המקדש. ירבעם דורש שהמלוכה תראה את כמיהת וערגת העם אל ימי הקדם ממש, טרם היות כל זה, אולי אפילו טרם מכירת יוסף ("והוא נער" - אולי זה באמת רמז, שמבקשים לחזור אל הנער שהיינו, טרם נמכרנו לעולם החיצוני והושלכנו מבית ההורים לבור).

זה לא רק סוד אלא פשט. יוסףקעלעברימבאר

שולט ביצרו הוא צדיק גמור, כלומר מתנשא מעל המציאות ופחות נוגע בה, כמידת היסוד.

יהודה ודוד הם בעלי תשובה , מכירים את כל המשברים של המציאות הגשמית ודווקא מתוך כך מתעלים וזדונות נהפכות להם לזכויות ומקדשים את קרבי המציאות, כלומר את מידת המלכות (פרץ וזרח נולדו מהזינות עם תמר, שלמה מבת שבע).


 

המימד הלאומי הוא עדיין תרבות מופשטת המתנשאת מעל המציאות, המימד הפוליטי הוא יישום התרבות בשטח ממש.


 

לעניין התורה: יוסף דווקא בתורה מקבל יותר מקום מיהודה - אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, המלאך הגואל אותי, בך יברך ישראל ישימך כאפרים ומנשה, שכם אחד על אחיך, ברכות אביך תהיינה לראש יוסף נזיר אחיו, הבכורה ליוסף.  ליהודה זה רק לא יסור. יהושע מאפרים והוא חשוב מכלב או נחשון. גם בברכות משה ברכת יוסף ארוכה הרבה יותר מברכת יהודה (רק לוי ויוסף מקבלים ברכות ארוכות) וגם שם הוא מכונה נזיר אחיו, כלומר הנישא על אחיו.

רק מהברית עם דוד והלאה מתברר יחודו המלא של שבט יהודה, כמו שכתוב בתהילים "ויטוש משכן שילה...וימאס בשבט אפרים ובאהל יוסף, ויבחר בשבט יהודה בהר ציון אשר אהב...ויבחר בדוד עבדו".


 

לגבי ירבעם, נראה שהוא רוצה לחזור למצב ימי השופטים בהם שבט יוסף היה המרכזי.


 

 

מכל מקום פיצול המלוכה הוא לא פתרוןמי האיש? הח"ח!

ברור לגמרי שהמקרא מותח את הקו בעניין להסביר שכבר אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה: פילוג הממלכה לא הישרה על עשרת השבטים רוח טהורה יותר מאשר זו של ממלכת יהודה (כולל שבטי לוי, בנימין ושמעון שנאספו אליה), אלא פורר לאבק כל תקווה להשיג יותר ממה שאליו כבר הגיע דויד ושלמה וסיימו את מלאכת הרועים.

פילוג המלוכה נעשה במצוות אחיה הנביא,קעלעברימבאראחרונה
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ז בכסלו תשפ"ו 23:53

כנראה ללא הפילוג היה גרוע יותר. כמובן שזה פילוג זמני.

 

ממלכת יהודה חטאה בסוף ימיה יותר "ושומרון כחצי חטואתיך חטאה" "צדקה משובה ישראל מבוגדה יהודה".


 

כמובן שהתכנון של אחיה היה ש10 השבטים ימשחכו לעלות לרגל לירושלים למרות הפילוג הפוליטי, וירבעם הרס הכל עם העגלים. אבל כנראה עדיין ללא הפילוג היה גרוע יותר, עובדה ששום נביא לא אומר לאחד מחדש אחרי עגלי ירבעם, וכנראה שללא הפילוג רחבעם היה נושא נשים נכריות שהיו מדרדרות את המצב גרוע יותר.


 

אבל נראה שגם בימי דוד ושלמה, שבט יוסף היה חשוב יותר משבט יהודה למעט בית דוד המולך. הבירה בגבול יהודה ובנימין, וערי המסכנות 2 מהם בנחלת יוסף - גזר ומגידו. לדוד יש גיבורים רבים מבנימין, וירבעם איש חשוב בימי שלמה, ונראה ששכם היתה חשובה, וירושלים עדיין היתה עיר קטנה בימי שלמה. היו בה הרבה מבני ציבור, אבל ייתכן שהיא היתה קריית המלוכה והמקדש ולא הרבה מעבר. על חברון מרכז שבט יהודה כלל לא שומעים ברגע שדןד מולך על כל ישראל ועובר לירושלים

אסכם את 4 האפשרויות (או שילוב שלהם):קעלעברימבאר

א. שנאת האחים את יוסף

ב. שנאת סיעת לאה את סיעת רחל

ג. שנאת בני שאר האמהות את בני רחל (חיזוק לזה הוא שיעקב לא אומר לדן ונפתלי להשאר כשבנימין הולך למצרים, למרות שהיה אפשר לחשוב שמעדיף שאם בנימין ימות, ישארו 2 בנים שרחל קראה בשמם).

ד. שנאת סיעת יהודה את סיעת יוסף

קיצור הלכות חנוכה ללימוד למנהגים השוניםעיתים לתורה

ניתן ללמוד את עיקרי הלכות חנוכה בתמציתיות על פי המנהגים השונים בעמוד קיצור הלכות חנוכה וכן בקובץ המצורף.20251207222511.pdf

 

או ישירות לפרק הנדרש:

 

זמן הדלקת נרות חנוכה – מפרט ארבע מדרגות בזמן ההדלקה מהמהודר לקל.

 

אכילה, לימוד ומלאכה קודם הדלקה – כפשוטו.

 

החייבים בהדלקת נר חנוכה – דין איש ואשתו, קטנים, בחורי ישיבות, חתן וכלה בערב חתונה, שותפים בדירה.

 

משפחה שמתארחת בחנוכה – דין השתתפות בפרוטה, יש להם יחידת דיור נפרדת. הבעל והאשה מתארחים במקומות שונים.

 

חיוב הדלקה מפני החשד – אורח עם פתח משל עצמו. בית עם שתי פתחים והדין בימינו.

 

מקום העמדת נרות חנוכה בבתים שונים – מקום לכתחילה לדירת קרקע. לבניין מגורים. למתגוררים בקומות גבוהות.

 

הדלקה נרות חנוכה מחוץ לבתים – הדלקה במלון, רכבת, ספינה, מטוס ואוהל.

 

הדלקה בבית הכנסת – זמן ההדלקה.הדלקה חוזרת בביתו.

 

'הדלקה עושה מצווה' – הדלקה במקום רוח. במיעוט שמן. טלטול הנרות. נרות שכבו.

 

פתילות ושמנים לנר חנוכה – הידור בשמן זית. שמן למאור. פתילה מצופה בשעווה. נורה חשמלית.

 

הברכות על נרות חנוכה וסדר ההדלקה – ברכות ההדלקה. ברכות לאדם שרואה נר חנוכה. דגשים בהדלקה.

 

מלאכה לנשים – המנהג להמנע ממלאכה. זמנו. וגדרי המלאכות שנמנעו.

 

שבת חנוכה – תפילה והדלקה ערב שבת. טלטול חנוכיה בשבת. הבדלה.

 

כיבוי נרות חנוכה ושימוש באורן ובשמן – שימוש בנרות. לאחר שיעור המצווה. שימוש של מצווה. כיבוי הנרות. הנאה מהשמן הנותר.

 

הלל ועל הניסים בחנוכה  – סדרי התפילה ודין שוכח. חיוב הלל לנשים.

 

הספד, תענית והנהגות האבל בחנוכה‎ - תענית יחיד, יארצייט, ערב ראש חודש. הספדים. דיני אבלות. בית עלמין.

 

מנהגים, הנהגות וסגולות בחנוכה – אוסף מנהגי חתונה בתפוצות ישראל השונים.

 

 

 

 

 

הפצת תורת חכמי הספרדים והמזרחמכון דרכי אבות

שלום וברכה, לשם פרויקט חשוב למען הפצת תורת הגאולה של חכמי הספרדים והמזרח, מי שיש בידו חומרים, וציטוטים, ספרים, סיפורים, ומקורות של חכמים ספרדים(צפון אפריקה והמזרח, וכן חכמי תימן) שקשורים בגאולת ישראל, ארץ ישראל, מעלת ישראל, בין ישראל לעמים, תיקון העולם, ויחס למודרנה, וכן תורה ועבודה

וכן גם נושאים ומקורות שמקבילים/מתקשרים לספר הקדוש ספר אורות של הראי"ה קוק זצ"ל

לשלוח בבקשה לכתובת מייל [email protected]

לטובת פרויקט חשוב ומוצלח שמחכה לצאת לפועל במהרה

תבוא על כולם ברכת טוב וברכה ושמחה לכל עם ישראל אמן

הרב יצחק דדון שליט"א, ממרכז הרב, אסף חומרים רביםהסטוריאחרונה
את חלקם פרסם בספריו 'אתחלתא היא'.
איזה קשר יש ביןשאלת גיוס ת"ח לשאלת בטחון והשתדלות?קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך י"ב בכסלו תשפ"ו 22:03

(פוצל משרשור אחר - לפני שאני טורח לכתוב מגילה,יש פה חברה שעוד יש להם - בית המדרש )

דיברתי על השפעהקעלעברימבאר
תרבותית סוציולוגית, לא השפעה גנטית-גזעית.


דווקא אפריקה מוכיחה שכישלונה נובע מסיבות תרבותיות ולא גנטיות,שהרי לפני 3000 שנה הכושים בכוש בנו פרמידות נחמדות בזמן שהאירופאים היו ברברים. כך שזה לא גנטיקה אלא תרבות

לפני שאני טורח לכתוב מגילה,יש פה חברה שעוד יש להםצע

כח לדון על גיוס ת"ח, ועל סוגית ביטחון והשתדלות, נס וטבע?

או שמיצתם מזמן?

גיוס תלמידי חכמים זה נושא מרתק.מי האיש? הח"ח!

מזה אף פעם לא נגמר.
כמובן, תלוי בפורום - יש פורומים שבהם אפשר לדון עד שמנהלים רואים פתאום שיש איזה חופש ביטוי לא נוח, חוטפים חאלאסטרא וחוסמים משתמשים, כי ככה יותר נעים וקל.

ניכר שיש מי שלא מיצה טיפות של אור

(תכתוב)

(אם מתאים לך)

תוכן חדש יכול להיות מבורךפתית שלג

אבל לי נמאס מוויכוחים מסתעפים ומבולגנים, שלא מסתיימים ונוגעים בלשון הרע ועין רעה.

חוץ מזה יש לי הרגשה שכל הדיון סביב הנושא הזה בכל מקום שיהיה- הוא מאוד פופוליסטי ורגשני. ואם היו מקשיבים אחד לשני, מנהלים דיונים לוגיים ברמה גבוהה, וכל אחד היה מוכן להתגמש בשביל להגיע לפיתרון, היו יכולים להגיע למסקנות מוכרחות ומתווה מוסכם.

 

צריך לעשות טבלה עם כל תתי הנושאים שקשורים לזה ולפתח כל אחד בפני עצמו.

לדוגמה:

*מה הצורך הלאומי

*מה עולה מהמקורות

*מה היתה הנהגת גדולי הדור הקודם, ומאיזו סיבה

*האם הצבא יכול\מוכן להתאים את עצמו לחרדים, ומה הוא צריך לעשות בשביל זה

*מתווה אפשרי ומי צריך לנהל אותו

מה עוד?

צע - פוצל מכאן שרשור על השתדלות וביטחון וגיוסטיפות של אור
איזה קשר יש ביןשאלת גיוס ת"ח לשאלת בטחון והשתדלות? - בית המדרש


(אני כותב את זה מכיוון שזה כנראה עונה על השאלה שלך)

תכתוב מגילה, אבל אמיתיתגבר יהודי

ואז תוכל להשתמש בה בחג הפורים.

או למכור לאחרים.


זה יהיה יותר מועיל לאנושות מאשר לכתוב הודעות ארוכות בפורום שלא ישכנעו אף אחד...

מי אמר שהמטרה שלו לשכנע?שלג דאשתקד
שיכתוב הרבה דברים, אולי חלק מהם טובים ומעניינים ויחכימו אותנו
אין לבית המדרש ללא חידוששלג דאשתקד
מיצינונקדימוןאחרונה

אולי יעניין אותך