המרכזי בצורה מחודדת שמתמודד עם הטענות שהבאת.
המטרה שלי היא אותה מטרה כמו שלך - להרבות כבוד שמיים ולקדש שם שמיים. לא פחות מזה.
בודאי לא להתייפיף ולא לקדש את הפוליטקלי קורקט.
כיצד הטענות שלי משרתות את מטרה זו? אשמח להסביר.
הטענה שלך ביחס ל"דבר הנשמע" ו"דבר שלא נשמע" - שאלתי את עצמי אם עכשיו מישהו יגיד "מעצבן אותי שאומר לשון הרע" אז אני יזדהה איתו, אבל אם ידבר על צניעות בלבוש לבנות אני לא יזדהה איתו. ושאלתי את עצמי למה. הסיבה שלבוש הוא עניין מתייג. אנשים חיים עם תיוגים שונים, בנוסף לזה מצווה, זה מה שמחולל מבחינת הרבה אנשים ביטוי מאוד אישי של הזהות שלהם. מי שבחר שלבוש כזה מבטא אותו ולבוש אחר לא מבטא אותו קשור לזה בצורה ריגשית. ולכן זה נושא מאוד רגיש. לעומת זאת, אני מקווה מאוד שאף אחד לא מזהה את האישיות שלו עם אמירת לשון הרע ולכן זה נושא פחות רגיש. לא בגלל שזה "לא הומני" וזה "הומני". אולי במקרה זה יוצא ככה, אבל זה לא גורע את הטענה שלי בכהוא זה.
יש פה עניין רגיש! גם כשעוסקים בקיום מצוות, ודווקא בגלל שעוסקים בקיום מצוות, יש צורך להיות רגישים ביחס לזולת.
ברמה האישית - שאדם מפתח איבה או רגשות שליליים אחרים ביחס לאי שמירת מצוות - איננו מחזק את הקשר עם הקב"ה, להיפך, הוא מתרחק מהקב"ה.
מה האלטרנטיבה ברמה האישית? - להעמיד את קיום המצוות כעניין יסודי בזהות האישית בלי שהוא קשור לשייכות חברתית כזאת או אחרת. הוא עניין אינטימי ביני לבין הקב"ה. הייתי רוצה שכולם (ואני בתוכם) ישמרו מצוות ברמה הכי גבוהה. ודווקא שאני רוצה שהרצון הזה לקידוש שם שמיים ברבים ישאר טהור - אני לא רוצה שהוא יהיה קשור לשנאה קנאה או תחרות או כל הקשר שקשור לתיוג חברתי כזה או אחר.
ולגבי סתימת פיות - למי סתמתי את הפה? למי אמרתי "אל תגיד את מה שאתה אומר". להיפך, תגידי, ותגידו אולי גם תשכנעו אותי וזה יהיה הכי מבורך שבעולם. ואם תסתכלי גם פה ( אסביר את עצמי - לקראת נישואין וזוגיות ) הגבתי בצורה שמעודדת דיון ולא סותמת אותו.
מה כן? - כן אמרתי שבעיני שזוית הראיה שממנה נובעת הטענה המרכזית היא לא נכונה בעיני. אסור לי להגיד טענה בדיון? אסור לי לדבר ההנחת היסוד של הדיון?
וכן, אם בת היתה מתעצבנת על כך שבנים לא שומרים על העיניים ההייתי טוען אותה טענה בצורה עקבית. לא בגלל ששמירת העיניים לא חשובה, לא בגלל שצניעות בלבוש לא חשוב. להיפך - בגלל שזה שחשוב, כדאי לדבר על זה בהקשר הנכון ובמקום הנכון. גם אם את לא מסכימה, ויכול להיות שאת לא מסכימה בצדק רב ואולי את גם צודקת, אסור לי לטעון את מה שאני טוען? למה להאשים אותי ב"התייפייפות"?
וחלילה, אסור בעיני לצאת על דוסים ואסור גם לצאת על לא דוסים. אני לא רוצה להיות צבוע כפי שזה הצטייר בעיניך לפי מה שהבנתי.