והנה שני המחקרים שהם מפנים אליהם:

Acupuncture for the induction of labour: a double-blind randomised controlled study - PubMed

Acupuncture to induce labor: a randomized controlled trial - PubMed

מעתיק טקסט שכתבתי השבוע בשרשור אחר בפורום:

ברפואה מבוססת ראיות קשה יותר למדוד השפעה של תרופות/טיפולים למצבים שממילא נעלמים, לעומת השפעה של דברים שלא נעלמים מעצמם באופן ספונטני.

למשל:

תארי לך כדור או טיפול, שייתנו לכל הילדים בני השנה שעוד לא התחילו ללכת, במטרה לעזור להם ללכת. בתוך חודש 30% מהם יתחילו ללכת, וואו! איזו הצלחה! אלא ש... ממילא בגיל הזה 30% מהילדים מתחילים ללכת, ולכן איך כאן כל ראיה ליעילות של הטיפול או התרופה (האחוזים סתם בשביל הדוגמה). בדיוק בגלל זה חייבים קבוצת ביקורת גדולה שתקבל טיפול פלצבו, ורק אחרי שנשווה את התוצאות של שתי הקבוצות נוכל לדעת בוודאות האם הטיפול יעיל או לא.

לכן גם אם אני אקח מנת חומוס כנגד אפטה בפה, זה יעבוד. האפטה תיעלם, פשוט כי אפטות נעלמות גם ללא שום טיפול.

בקיצור, אין בכך ראיה ליעילות הטיפול.

ולעניין שבנידון:

אם ניקח 100 נשים בשבוע 39 להריון, ונעשה לכולן דיקור סיני, ברור שיהיו כאלה שיילדו ביום למחרת, פשוט כי ממילא נשים בשבוע 39 צפויות ללדת ביום למחרת באחוז מסוים מהמקרים גם ללא כל התערבות.

באותה מידה, יש מאות אלפי נשים בארץ שילדו יום אחרי ששתו תירוש בקידוש, פשוט כי יש מיליוני נשים שעושות קידוש על תירוש ויש מיליוני ילדים שנולדו בשבת.

האם זה אומר שהתירוש אחראי לכך? לא, זה מקרי לחלוטין, ובדיוק בגלל זה חובה לעשות קבוצת ביקורת בשביל להבין האם יש השפעה אמיתית.

של הפלצבו גדולה יותר ככל שמשקיעים בו יותר/חושבים שערכו רב יותר( יש מחקרים על זה),

הרי שבמקרה הזה, אם יש השפעה של פלצבו, ובהנחה שאשה לא תצליח להעניק לעצמה את ההשפעה הזו ללא איזשהי פרוצדורה רפואית שתשרה אותה, היה הגיון לבדוק גם את השפעת הפלצבו מול קבוצת ביקורת שלא קיבלה שום טיפול. כי הרבה נשים היו מוכנות להשקיע בטיפול רפלקסולוגיה גם אם ההשפעה שלו היא 'רק' פלצבו.

בנוסף, בדיווח הזה אין נתונים לגבי דברים נוספים שמעניינים אישה הרה, כמו משך הלידה, ההתערבויות הרפואיות הנוספות לפניה, במהלכה או אחרי הלידה, ונראה לי שכן יש איזו הנחה בציבור( שאולי גם נתמכת מחקרית, אין לי מושג) שכשאשה מגיעה ללידה רגועה יותר הלידה קלה יותר. לכן גם אם יש כאן רק אפקט פלצבו שמשפיע, אם הוא משפיע לטובה זה לגמרי שווה.

( בהערת אגב, אמא שלי עברה לפני איזה עשרים שנה ניתוח במיניסקוס בברך, אליו נשלחה על ידי אורטופד סטנדרטי, ונותחה על ידי בבית חולים רגיל וכו'. בן משפחה רופא התעקש שהניתוח הזה הוא לא יותר מפלצבו ושגם אם סתם ירדימו את הברך ויבצעו חתכים קטנים זה יעזור אותו הדבר, וטען שיש מחקרים שבדקו זאת, לא ראיתי בעצמי. בכל מקרה, הניתוח עזר וגם אם זה היה רק פלצבו, זה בהחלט היה שווה את זה... )

ועם כל מה שכתבתי, אני מבינה את הנקודה שלך,

ומסכימה עם רוב מה שאתה כותב.

א. מסכים, כמובן שלפצבו יש השפעה, והיא גדלה ככל שאנחנו מאמינים בסיכוי של הטיפול להצליח.

ב. בדרך כלל במחקרים רפואיים יש שתי קבוצות, אחת שקיבלה את הטיפול/תרופה שרוצים לבדוק, ואחת שקיבלה פלצבו. כלומר ברוב המקרים לא משתמשים בקבוצה שלא מקבלת טיפול כלל.

יש לזה כמה סיבות (לשם הדוגמה נדבר על כדור ניסיוני נגד כאב ראש, שלא עובד, כלומר הטיפול החדשני צפוי להיכשל בניסויים):

* אם נשווה קבוצה שקיבלה טיפול בכדור האמיתי לקבוצה שלא קיבלה טיפול כלל, מאוד ייתכן שהקבוצה שקיבלה את הכדור האמיתי תדווח על פחות כאבי ראש בגלל אפקט הפלצבו, וכך זה ייראה כאילו הכדור כן עובד - למרות שהוא לא. אם רוצים לבדוק את הכדור עצמו ולבודד את משתנה הפלצבו, חייבים שכל הקבוצות יקבלו טיפול כלשהו.

* במחקר יש חשיבות גדולה לסמיות כפולה, כלומר גם המשתתפים בניסוי וגם המטפלים בניסוי לא יודעים מי מקבל טיפול אמיתי ומי לא. אם יש קבוצה שלא מקבלת טיפול כלל, אז ברור למטפלים מי בקבוצה הזאת וגם למשתתפי הניסוי עצמם זה ברור. מי שלא יקבל טיפול יבין מיד שהוא בקבוצת הביקורת, ורק האכזבה יכולה לגרום לו לדווח על יותר כאבי ראש.

* צריך לבחון אנשים שמאמינים ביכולת הטיפול לרפא אותם, ומי שלא מקבל שום טיפול - בוודאי לא מאמין שיש אפשרות שה"שום טיפול" ירפא אותו.

ג. די בהבנה שהטיפול משפיע כמו אפקט פלצבו, אפילו שההשפעה אכן קיימת, בשביל לקבוע שהוא לא יעיל. כלומר אם 15% מהנשים בניסוי ילדו ביום למחרת, וזה נכון גם לקבוצה שקיבלה טיפול באמת וגם לקבוצה שקיבלה טיפול דמה, די בכך בשביל לקבוע שהטיפול לא יעיל לנושא שנבדק.

ד. הטענה שאפילו אם זה רק פלצבו אז זה עדיין שווה - בעייתית מאוד בגלל הרבה סיבות, בין היתר:

1. המטפל נדרש לשקר למטופל שהטיפול יעיל, כי אם המטופל בעצמו לא יאמין לזה אז כמובן שלא יהיה אפקט פלצבו. 

2. אפקט פלצבו מצליח באחוזים נמוכים כשמדובר במדדים סובייקטיבים (כאב ראש, חרדה, בחילה וכיוצ"ב), ובאחוזים מזעריים כשמדובר בנתונים אובייקטיבים (כמו חום הגוף, לחץ דם, הפרעות קצב וכו'). אם 90% מהאנשים שיקחו סוכרזית יתחילו להרגיש שכאב הראש שלהם נעלם, זה אומר שסוכרזית היא כבר לא פלצבו אלא תרופה יעילה. הסיבה שזה נקרא פלצבו היא שהאחוזים מאוד מאוד נמוכים.

כלומר להגיד "מה זה משנה אם זה עוזר אובייקטיבית או עוזר בגלל פלצבו" זו שגיאה, כי "עזרה" ברמה של פלצבו תעבוד רק אצל אחוז מאוד מאוד מאוד נמוך מהאנשים. 

3. במידע אובייקטיבי שאפשר למדוד ולא נתון לפרשנות או חוויה של המטופל עצמו (כמו: חום גוף, הפרעות בקצב הלב, וכן התחלת לידה לצורך העניין), אפקט פלצבו לא שורד לאורך זמן.

גם אם נביא למישהו עם חום תרופת דמה להורדת חום, וזה יגרום לחום באמת לרדת - בכדור השני זה יהיה פחות יעיל, ובשלישי הגוף כבר לא יגיב בכלל לפלצבו.

אגב, זה קרה בכיוון ההפוך בחיסוני הקורונה: גם בקבוצת הדמה שקיבלה חיסון של סליין בלבד, היו בערך 15% מהאנשים שפיתחו חום ביום של החיסון, רק בגלל הידיעה שזאת תופעת לוואי של החיסון האמיתי.

אבל כאשר הביאו לאנשים את המנה השנייה כעבור 3 שבועות, קבוצת הפלצבו כבר לא פיתחה חום (לעומת הקבוצה שקיבלה את החיסון האמיתי שפיתחה חום עוד יותר גבוה מהפעם הראשונה). כלומר פלצבו לא יעיל לאורך זמן.

4. אפשר לטעון "נו טוב, גם אם לא יועיל לפחות זה לא יזיק". אלא שמדובר במדרון חלקלק ביותר: מי שיראה שדיקור סיני "עזר לו" במקום שבו רפואה מבוססת ראיות לא עזרה, יתחיל לחפש פתרונות ברפואה אלטרנטיבית גם בפעמים אחרות, עד שהוא יביא את עצמו למצב של סכנה ממש. 

אחד האנשים העשירים בעולם, סטיב ג'ובס, ניסה לטפל בסרטן שלו באמצעות רפואה אלטרנטיבית בלבד (כולל דיקור סיני), במשך תקופה מאוד ארוכה. בסוף לא רק שהגידול לא עצר או נעלם, אלא הוא אף גדל וג'ובס נאלץ לעבור ניתוחים להסרתו. בספר שהוציא הוא אמר שהוא מצטער על כך שבזבז חלון זמן כה יקר בטיפולים אלטרנטיביים במקום רפואה אמיתית. 

בדיעבד אי אפשר לדעת האם הרפואה מבוססת הראיות הייתה יכולה להציל אותו, אבל ברור שהסיכויים היו הרבה הרבה יותר גדולים אם היה מתחיל מיד ולא מתעכב כמעט שנה בחיפושיו אחר רפואה אלטרנטיבית.

בנוסף, בואו לא נשכח שהטיפול עצמו כואב, פותח פתח לזיהומים (אמנם אם נעשה בצורה סטרילית אז זה סיבוך נדיר), ובאופן כללי העור שלנו לא אמור להידקר ולהיחדר לחינם.

מי שרוצה להיכנס ללידה רגועה, יכולה לעבור מסאז'ים נעימים, מוזיקה שהיא אוהבת, אוכל נחמד ומנחם... יש הרבה דרכים להירגע גם בלי לתת להן סגולות רפואיות שהופרכו בניסויים.

ה. אותו קרוב רופא משפחה כנראה לא התלהב מהניתוח הזה, אבל אין סיכוי שבית החולים יבצע ניתוח שלא הוכחה יעילותו הרבה הרבה מעבר לאפקט הפלצבו.

נ.ב.

סליחה שאני חוזר לדוגמה של עצמי, ללמוד מאנקדוטות זה נגד האני מאמין שלי, אבל בכל זאת...

גם הטיפול שעשו לי, היה בגדר "אם לא יועיל לפחות לא יזיק". 

והוא הזיק. אוהו כמה שהוא הזיק...

אז מה יש לדיקור סיני להזיק?

כלומר, זה שאתה סבלת מטיפול שהזיק לך לא באמת קשור לעניין פה. זה שעל שניהם נאמר משפט דומה לא באמת מקשר בין המקרים.

ודווקא בהקשר של לידה, גם הרפואה הקונבנציונאלית יודעת ומסכימה שהתקדמות הלידה תלויה ההורמונים, שמושפעים בצורה ישירה מהמצב הרגשי והנפשי של האישה.

אז יש לי ניחוש שדווקא פה לאפקט הפלצבו יש השפעה הרבה יותר משמעותית מאשר במקרים שנבדקו במחקרים שהזכרתי.

וזה שאתה משכנע אותנו פה שזה לא באמת עוזר אלא רק פלצבו, יפגע ביכולת של לעזור למי שתאמין לך...😏

ולמה לשלם על פלצבו? אם ההשפעה של הפלצבו מזערית ובאחוזים נמוכים ממש?

וגם בחדר לידה. בשערי צדק, אולי יש שירות כזה בעוד בתי חולים.

אני מניחה שבית החולים בחר לשלם על זה כי זה גם עוזר להביא יותר יולדות, ולא בהכרח כי מאמינים בתועלת של זה.

אבל כן מעניין לעשות שם מחקר שבודק את קצב הלידה של נשים שכן מקבלות טיפול במהלך הלידה, לבין נשים שלא מקבלות טיפול. יכול להיות שבאמת כל ההשפעה היא רק פלצבו, אבל כמו שכתבתי - דווקא בלידה נשמע לי הגיוני שפלצבו משפיע לא מעט....

(מן הסתם לא יעשו, כי זה כביכול לא עומד בתנאים של מחקר אמיתי, כי לא מחפשים לגלות השפעה של פלצבו אלא השפעה אמיתית. אבל לדעתי כן היה מעניין לבדוק את זה...).

וזה בדיוק מה שמעניין אותי - אם גם בלידה ההשפעה של הפלצבו היא מזערית כל כך ובאחוזים כל כך נמוכים.

כי זה שראו השפעה מזערית של פלצבו בכדורים נגד כאבי ראש, לא באמת מלמד כלום על השפעת פלצבו בלידה.

ודווקא בגלל שלידה כל כך מושפעת מהמצב הרגשי והנפשי של האישה, נשמע לי לא מופרך שאישה שמאמינה שעשו לה משהו שאמור לקדם את הלידה, זה באמת יוכל לקדם אותה (וזה עדיף בעיני מהתערבויות רפואיות שלפעמים נותנים כדי לקדם את הלידה, שאולי מוכחים יותר אבל גם כוללים יותר סיכונים).

אבל לדעתי זה בדיוק הפוך - כאב ראש נחשב לסימפטום סובייקטיבי (אדם אחד יכול לצרוח מכאב ואדם שני יכול להיות יחסית רגוע, בעוד דווקא לשני יותר כואב). אין באמת דרך למדוד את זה.

לידה זה לא דבר סובייקטיבי אלא אובייקטיבי, יש מדדים ש"אי אפשר לזייף" והם לא תלויים ביכולת הניסוח או התחושות הסובייקטיביות של היולדת.

מהמחקר עולה שככל שנושא המחקר הוא יותר אובייקטיבי ופחות סובייקטיבי, כך הפלצבו משפיע פחות. כי יותר קשה "לעבוד על הגוף" מאשר "לעבוד על התודעה". 

יותר קשה לגרום ללחץ דם לעלות מאשר לגרום לי לדווח שהבחילה פחתה, יותר קשה לגרום להפרעות קצב להיעלם מאשר לגרום לי לדווח שאני מצליח להיות יותר מרוכז בכיתה.

אני מבין מה את אומרת, שהדוגמה של לידה שונה כי הנתונים האובייקטיבים מושפעים ממצב הרוח וכד', אבל גם נתונים אובייקטיבים אחרים (כמו דופק ולחץ דם) מושפעים מהתודעה שלנו (למשל יש לך דופק גבוה כשאת מתרגשת לקראת אירוע גדול) ועדיין פלצבו כמעט לא משפיע עליהם.

שוב - אם יש לך מחקרים שבדקו את זה, אני מוכנה לשמוע.

אבל אם שנינו מדברים פה על פי ההיגיון שלנו, אז פה אני לגמרי חולקת.

זה לא דומה בעיני להשפעה על דופק או לחץ דם.

ואני חושבת שדווקא בנושא הזה, הרפואה פחות מבינה מה באמת גורם לגוף שלנו להתחיל את הלידה או שהתהליך יתקדם. יש לרפואה כלים לגרום ללידה להתחיל (לפעמים עובדים יותר, לפעמים פחות), יש לרפואה כלים שיכולים לקדם את הלידה (כנ"ל), לפעמים ההתערבויות הרפואיות מובילות לעוד סיבוכים שמובילים גם לניתוח לפעמים.

אבל אין לעולם הרפואה הבנה אמיתית של מה שקורה בתהליך טבעי, בלי ההתערבות הרפואית. מה גורם לגוף של אישה להתחיל תהליך של לידה, מה גורם ללידה להיתקע באמצע, או לחזור להתקדם, וכו'.

כי זה עולם כל כך מורכב, וכל כך קשור בעולם הרגשי והנפשי שלה.

ולכן אני כן חושבת שדווקא פה יש משמעות גדולה לאמונה של האישה על מה שקורה. ולדעתי זה משהו שמעניין לחקור אותו. 

אם אפקט פלצבו היה באמת עוזר להרבה אנשים, הוא כבר לא היה פלצבו.

נניח היו מביאים כדור לשתי קבוצות עם כאב ראש:

לקבוצה אחת כדור אקמול,

לקבוצה אחת כדור סוכרזית.

בקבוצה של האקמול אנחנו מצפים לבערך 90% משתתפים שידווחו על הקלה בכאב הראש.

אם בקבוצה של הסוכרזית יהיה דיווח של 90%, או אפילו 70%, סימן שזה בכלל לא פלצבו אלא טיפול יעיל (ואז נצטרך להתחיל לחקור את המנגנון שגורם לזה).

וזאת לא בדיחה - יש תרופות שהתגלו ממש במקרה, למשל תרופות לשליטה באינסולין אצל סוכרתיים שבמקרה התגלה שהן יעילות לירידה במשקל, ורק אז התחילו לבדוק את המנגנון.

אבל בפועל המציאות היא שאפקט פלצבו עובד על אחוזים ספורים בלבד, ואם גם אלה שקיבלו דיקור אמיתי וגם אלה שקיבלו טיפול דמה הגיבו אותו דבר לטיפול - סימן שבשתי הקבוצות התגובה נבעה מפלצבו ולא מהטיפול עצמו, ובשתי הקבוצות התגובה הייתה אצל אחוזים בודדים בלבד.

לכן לא שייך להגיד "אז מה אם זה פלצבו, העיקר שזה עובד". כי אם זה פלצבו - אז ברוב מוחלט של המקרים זה לא עובד. ואם זה היה עובד, זה לא היה נקרא פלצבו (אפילו אם המנגנון לא היה ברור).

כשאני אומרת שזה עשוי לעזור גם אם זה רק פלצבו, אני מתכוונת שיכול להיות שיהיו שתי מטפלות - אחת ש'למדה' את השיטה ושמה את המחטים במקומות מדויקים שאמורים לקדם את הלידה, ואחת שלא למדה כלום ושמה את המחטים איפה שנראה לה. אז אולי באמת לא יראו הבדל משמעותי בתוצאות בין שתיהן, אולי מה שבאמת יקדם את הלידה זה לא הנקודות הספציפיות ששמים בהן את המחטים כי עצם היעילות של הדיקור הסיני הופרכה כבה במחקרים על דברים אחרים, לפי מה שאתה כותב. אולי באמת כל ההשפעה היא רק דרך האמונה של האישה בזה שעשו משהו שיקדם את הלידה שלה.

אבל עדיין אני חושבת שפה יש סיכוי שזה יעבוד רק מעצם זה שהאישה מאמינה שבאמת מטפלים בה ועושים לה משהו שיקדם את הלידה (ולמעשה במציאות הנוכחית גם המטפלת מאמינה שהיא באמת עוזרת לה).

אז מבחינתי אפשר לוותר על ההשוואה מול מטפלת שלא באמת למדה (וגם מן הסתם לא מאמינה במה שהיא עושה). מה שמעניין אותי זה ההשוואה מול מי שלא מקבלת בכלל טיפול במהלך הלידה.

וכמובן שלכל לידה יש את הסיפור שלה, ולכן אי אפשר ללמוד ממקרים הסיפורים פרטיים.

אבל אם יבדקו באופן רוחבי את כל מי שמגיעות ללדת בבית החולים, וישוו בין מי שרוצה לקבל דיקור במהלך הלידה לבין מי שבוחרת שלא לקבל, ויראו שיש הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בקצב התקדמות הלידה, אז יש פה משהו שבאמת משפיע ויכול לעזור...

אם כבר בדקו את זה גם בהקשר של לידות וגילו שגם פה ההשפעה היא מזערית, אז בסדר. אבל נשמע לי מהדברים שאתה כותב שזה לא נבדק בהקשר הזה. ולדעתי לידה זה כן סיפור אחר, כי המצב הרגשי והנפשי של האישה משפיע באופן מהותי על הלידה. זה אחד המקומות שהקשר בין גוף לנפש הוא הכי חזק לדעתי.

כמו שכתבתי קודם - יש עוד נתונים אובייקטיבים שמושפעים מהתודעה, למשל דופק שעולה כשאנחנו מתרגשים, ולפי המחקרים פלצבו כמעט ולא משפיע על מדדים אובייקטיבים גם במצב הזה.

אבל בכל זאת אני מסכים איתך שלידה זה מצב מיוחד, וכבר לימדונו רבותינו שבשביל יולדת מותר לעשות בשבת פעולות שאסורות במקרים אחרים של חולי, גם מה שיעזור ליולדת להיות רגועה ושמחה ולא רק מה שימנע ממנה למות, מתוך ההבנה שמצב הרוח של היולדת מאוד מאוד משפיע על הלידה.

אבל... אם מצב הרוח שלה חשוב, למה חייבים פלצבו?

אפשר דברים בדוקים וידועים: שיחה או חיבוק מאדם אהוב (עד מתי שמותר ), מגע נעים כמו מסאז', קרמבו, מוזיקה טובה... יש עוד הרבה דרכים להשפיע על מצב הרוח של אשה גם בלי לדקור ולפצוע אותה.

הלכתי לבינה המלאכותית וביקשתי שתעזור לי למצוא מחקרים שיענו על השאלה שלך (שלמען האמת הפכה להיות גם השאלה שלי, כי היא מאוד מסקרנת).

אז בינה מלאכותית כמו בינה מלאכותית, נתנה לי כמה מחקרים שלא עונים להגדרה שביקשתי ממנה...

למשל המחקר הזה:

Acupuncture to induce labor: A randomized controlled trial

לקחו נשים שהיו אחרי התאריך המשוער, ונתנו לחציין דיקור אמיתי ולחצי השני דיקור דמה (למרות שביקשתי מחקר שבו קבוצת הביקורת לא קיבלה שום טיפול). דווקא בקבוצה של הדיקור האמיתי לקח בממוצע יותר זמן עד הלידה (אולם בהפרש זניח - 68 לעומת 65 שעות מרגע הטיפול), לא היו הבדלים משמעותיים בצורך לעשות זירוז חיצוני, במשך הלידה עצמה, ובקרעים שנוצרים בלידה.

אנסה למצוא זמן לחפש מחקרים בעצמי, אני מניח שהיו כאלה פשוט כי זה מתבקש אבל לא באמת מידיעה...

האמת שלא נראה לי שעשו כבר מחקר כזה, כי הכללים של מחקרים היום לא מחפשים את גודל ההשפעה של אפקט הפלצבו, אלא מנסים לנטרל את האפקט, בשיטה של 'סמיות כפולה' כמו שהזכרת כבר.

אז למרות שגם אתה מסכים שזה מתבקש, לדעתי לא נעשו כאלה (אבל רק לפי ההיגיון שלי, לא באמת חיפשתי)...

אגב, מניסיון - דיקור סיני לא פוצע, כששמים את המחט זה דוקר לשניה ואחר כך כבר לא מרגישים, וכשמוציאים את המחטים לא נשאר שום פצע, כי המחטים מאוד דקות ולא נכנסות עמוק בכלל.

ולמה לא פשוט לעשות משהו אחר שיעשה מצב רוח טוב - חיבוק, קרמבו וכו'? כי זה משהו אחר.

כבר כתבתי שברפואה לא באמת מבינה עד הסוף את המנגנון של מה מוביל אישה ללידה. זה לא רק עניין של מצב רוח טוב.

אצלי למשל התחילו צירים בלידה הראשונה רק אחרי שסיימתי לכתוב ולשלוח דו"חות של העבודה. וזה ידוע שלהרבה נשים הלידה מגיעה רק אחרי שהם סיימו מטלות שהטרידו אותן. (יש גם כאלו שלא, אבל זו כן תופעה ידועה). פה לא מדובר במצב רוח טוב, אלא במצב תודעתי שמרגיש ש'אפשר כבר ללדת'.

גם פה - דיקור סיני לא עושה מצב רוח טוב. הוא גורם לאישה לשכב בנחת במשך כמה זמן, מתוך אמונה שזה מקדם את הגוף שלה ללידה. אם זה עוזר יותר מחיבוק או קרמבו - אני לא יודעת, צריך לבדוק במחקר מסודר. אני משערת שכן (לא במקום, חשוב גם לדאוג לאווירה טובה ורגועה. אבל זה נותן פה משהו אחר שלדעתי גם יכול להוסיף).

אז אין צורך לדקור כלל...

אפשר להשתמש במחטים מתקפלות, כמו שעושים במחקרים על קבוצת הביקורת.

ואולי זה בדיוק מה שעושות המדקרות בשערי צדק?

*חיוך קונספירטיבי*

מחקרים מראים על יעילות כלשהי בדיקור סיני?

@פשוט אני.. ?

וברצינות:

יש קונצנזוס מדעי על כך שלדיקור סיני אין יעילות.

מעט המחקרים שטענו אחרת לא עמדו בכללים מקובלים לצרכי מחקר רפואי, ולא הצליחו לשחזר אותם בניסיונות חוזרים.

בשערי צדק עם מדקרת מדהימה

וזה ממש קידם את הלידה ב"ה

אבל אם את מבררת בשביל השראת לידה- זה יעבוד רק אם הגוף מוכן ללידה, כמו כל נסיון אחר

ולא עזר לכלום. וגם היה לא כיף (כואב קצת, לא הכי נחמד). הייתי בשבוע 41 אבל כנראה הגוף לא היה מוכן בכל זאת.

אבל- כשילדתי, תוך כדי הלידה הגיעה מדקרת מטעם ביה"ח, ואחרי כמה זמן סוף סוף האפידורל השפיע יותר והצלחתי לנוח קצת ולהירגע. אז אולי זה כן עוזר לפעמים.

הגיעה לי מדקרת מטעם הבי"ח. למחרת קמתי מירידת מים…

בסוף ילדתי עם פיטורין אבל יש מצב שזה קצת קידם. אי אפשר להוכיח באמת קשר …

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷