והנה שני המחקרים שהם מפנים אליהם:

Acupuncture for the induction of labour: a double-blind randomised controlled study - PubMed

Acupuncture to induce labor: a randomized controlled trial - PubMed

מעתיק טקסט שכתבתי השבוע בשרשור אחר בפורום:

ברפואה מבוססת ראיות קשה יותר למדוד השפעה של תרופות/טיפולים למצבים שממילא נעלמים, לעומת השפעה של דברים שלא נעלמים מעצמם באופן ספונטני.

למשל:

תארי לך כדור או טיפול, שייתנו לכל הילדים בני השנה שעוד לא התחילו ללכת, במטרה לעזור להם ללכת. בתוך חודש 30% מהם יתחילו ללכת, וואו! איזו הצלחה! אלא ש... ממילא בגיל הזה 30% מהילדים מתחילים ללכת, ולכן איך כאן כל ראיה ליעילות של הטיפול או התרופה (האחוזים סתם בשביל הדוגמה). בדיוק בגלל זה חייבים קבוצת ביקורת גדולה שתקבל טיפול פלצבו, ורק אחרי שנשווה את התוצאות של שתי הקבוצות נוכל לדעת בוודאות האם הטיפול יעיל או לא.

לכן גם אם אני אקח מנת חומוס כנגד אפטה בפה, זה יעבוד. האפטה תיעלם, פשוט כי אפטות נעלמות גם ללא שום טיפול.

בקיצור, אין בכך ראיה ליעילות הטיפול.

ולעניין שבנידון:

אם ניקח 100 נשים בשבוע 39 להריון, ונעשה לכולן דיקור סיני, ברור שיהיו כאלה שיילדו ביום למחרת, פשוט כי ממילא נשים בשבוע 39 צפויות ללדת ביום למחרת באחוז מסוים מהמקרים גם ללא כל התערבות.

באותה מידה, יש מאות אלפי נשים בארץ שילדו יום אחרי ששתו תירוש בקידוש, פשוט כי יש מיליוני נשים שעושות קידוש על תירוש ויש מיליוני ילדים שנולדו בשבת.

האם זה אומר שהתירוש אחראי לכך? לא, זה מקרי לחלוטין, ובדיוק בגלל זה חובה לעשות קבוצת ביקורת בשביל להבין האם יש השפעה אמיתית.

של הפלצבו גדולה יותר ככל שמשקיעים בו יותר/חושבים שערכו רב יותר( יש מחקרים על זה),

הרי שבמקרה הזה, אם יש השפעה של פלצבו, ובהנחה שאשה לא תצליח להעניק לעצמה את ההשפעה הזו ללא איזשהי פרוצדורה רפואית שתשרה אותה, היה הגיון לבדוק גם את השפעת הפלצבו מול קבוצת ביקורת שלא קיבלה שום טיפול. כי הרבה נשים היו מוכנות להשקיע בטיפול רפלקסולוגיה גם אם ההשפעה שלו היא 'רק' פלצבו.

בנוסף, בדיווח הזה אין נתונים לגבי דברים נוספים שמעניינים אישה הרה, כמו משך הלידה, ההתערבויות הרפואיות הנוספות לפניה, במהלכה או אחרי הלידה, ונראה לי שכן יש איזו הנחה בציבור( שאולי גם נתמכת מחקרית, אין לי מושג) שכשאשה מגיעה ללידה רגועה יותר הלידה קלה יותר. לכן גם אם יש כאן רק אפקט פלצבו שמשפיע, אם הוא משפיע לטובה זה לגמרי שווה.

( בהערת אגב, אמא שלי עברה לפני איזה עשרים שנה ניתוח במיניסקוס בברך, אליו נשלחה על ידי אורטופד סטנדרטי, ונותחה על ידי בבית חולים רגיל וכו'. בן משפחה רופא התעקש שהניתוח הזה הוא לא יותר מפלצבו ושגם אם סתם ירדימו את הברך ויבצעו חתכים קטנים זה יעזור אותו הדבר, וטען שיש מחקרים שבדקו זאת, לא ראיתי בעצמי. בכל מקרה, הניתוח עזר וגם אם זה היה רק פלצבו, זה בהחלט היה שווה את זה... )

ועם כל מה שכתבתי, אני מבינה את הנקודה שלך,

ומסכימה עם רוב מה שאתה כותב.

א. מסכים, כמובן שלפצבו יש השפעה, והיא גדלה ככל שאנחנו מאמינים בסיכוי של הטיפול להצליח.

ב. בדרך כלל במחקרים רפואיים יש שתי קבוצות, אחת שקיבלה את הטיפול/תרופה שרוצים לבדוק, ואחת שקיבלה פלצבו. כלומר ברוב המקרים לא משתמשים בקבוצה שלא מקבלת טיפול כלל.

יש לזה כמה סיבות (לשם הדוגמה נדבר על כדור ניסיוני נגד כאב ראש, שלא עובד, כלומר הטיפול החדשני צפוי להיכשל בניסויים):

* אם נשווה קבוצה שקיבלה טיפול בכדור האמיתי לקבוצה שלא קיבלה טיפול כלל, מאוד ייתכן שהקבוצה שקיבלה את הכדור האמיתי תדווח על פחות כאבי ראש בגלל אפקט הפלצבו, וכך זה ייראה כאילו הכדור כן עובד - למרות שהוא לא. אם רוצים לבדוק את הכדור עצמו ולבודד את משתנה הפלצבו, חייבים שכל הקבוצות יקבלו טיפול כלשהו.

* במחקר יש חשיבות גדולה לסמיות כפולה, כלומר גם המשתתפים בניסוי וגם המטפלים בניסוי לא יודעים מי מקבל טיפול אמיתי ומי לא. אם יש קבוצה שלא מקבלת טיפול כלל, אז ברור למטפלים מי בקבוצה הזאת וגם למשתתפי הניסוי עצמם זה ברור. מי שלא יקבל טיפול יבין מיד שהוא בקבוצת הביקורת, ורק האכזבה יכולה לגרום לו לדווח על יותר כאבי ראש.

* צריך לבחון אנשים שמאמינים ביכולת הטיפול לרפא אותם, ומי שלא מקבל שום טיפול - בוודאי לא מאמין שיש אפשרות שה"שום טיפול" ירפא אותו.

ג. די בהבנה שהטיפול משפיע כמו אפקט פלצבו, אפילו שההשפעה אכן קיימת, בשביל לקבוע שהוא לא יעיל. כלומר אם 15% מהנשים בניסוי ילדו ביום למחרת, וזה נכון גם לקבוצה שקיבלה טיפול באמת וגם לקבוצה שקיבלה טיפול דמה, די בכך בשביל לקבוע שהטיפול לא יעיל לנושא שנבדק.

ד. הטענה שאפילו אם זה רק פלצבו אז זה עדיין שווה - בעייתית מאוד בגלל הרבה סיבות, בין היתר:

1. המטפל נדרש לשקר למטופל שהטיפול יעיל, כי אם המטופל בעצמו לא יאמין לזה אז כמובן שלא יהיה אפקט פלצבו. 

2. אפקט פלצבו מצליח באחוזים נמוכים כשמדובר במדדים סובייקטיבים (כאב ראש, חרדה, בחילה וכיוצ"ב), ובאחוזים מזעריים כשמדובר בנתונים אובייקטיבים (כמו חום הגוף, לחץ דם, הפרעות קצב וכו'). אם 90% מהאנשים שיקחו סוכרזית יתחילו להרגיש שכאב הראש שלהם נעלם, זה אומר שסוכרזית היא כבר לא פלצבו אלא תרופה יעילה. הסיבה שזה נקרא פלצבו היא שהאחוזים מאוד מאוד נמוכים.

כלומר להגיד "מה זה משנה אם זה עוזר אובייקטיבית או עוזר בגלל פלצבו" זו שגיאה, כי "עזרה" ברמה של פלצבו תעבוד רק אצל אחוז מאוד מאוד מאוד נמוך מהאנשים. 

3. במידע אובייקטיבי שאפשר למדוד ולא נתון לפרשנות או חוויה של המטופל עצמו (כמו: חום גוף, הפרעות בקצב הלב, וכן התחלת לידה לצורך העניין), אפקט פלצבו לא שורד לאורך זמן.

גם אם נביא למישהו עם חום תרופת דמה להורדת חום, וזה יגרום לחום באמת לרדת - בכדור השני זה יהיה פחות יעיל, ובשלישי הגוף כבר לא יגיב בכלל לפלצבו.

אגב, זה קרה בכיוון ההפוך בחיסוני הקורונה: גם בקבוצת הדמה שקיבלה חיסון של סליין בלבד, היו בערך 15% מהאנשים שפיתחו חום ביום של החיסון, רק בגלל הידיעה שזאת תופעת לוואי של החיסון האמיתי.

אבל כאשר הביאו לאנשים את המנה השנייה כעבור 3 שבועות, קבוצת הפלצבו כבר לא פיתחה חום (לעומת הקבוצה שקיבלה את החיסון האמיתי שפיתחה חום עוד יותר גבוה מהפעם הראשונה). כלומר פלצבו לא יעיל לאורך זמן.

4. אפשר לטעון "נו טוב, גם אם לא יועיל לפחות זה לא יזיק". אלא שמדובר במדרון חלקלק ביותר: מי שיראה שדיקור סיני "עזר לו" במקום שבו רפואה מבוססת ראיות לא עזרה, יתחיל לחפש פתרונות ברפואה אלטרנטיבית גם בפעמים אחרות, עד שהוא יביא את עצמו למצב של סכנה ממש. 

אחד האנשים העשירים בעולם, סטיב ג'ובס, ניסה לטפל בסרטן שלו באמצעות רפואה אלטרנטיבית בלבד (כולל דיקור סיני), במשך תקופה מאוד ארוכה. בסוף לא רק שהגידול לא עצר או נעלם, אלא הוא אף גדל וג'ובס נאלץ לעבור ניתוחים להסרתו. בספר שהוציא הוא אמר שהוא מצטער על כך שבזבז חלון זמן כה יקר בטיפולים אלטרנטיביים במקום רפואה אמיתית. 

בדיעבד אי אפשר לדעת האם הרפואה מבוססת הראיות הייתה יכולה להציל אותו, אבל ברור שהסיכויים היו הרבה הרבה יותר גדולים אם היה מתחיל מיד ולא מתעכב כמעט שנה בחיפושיו אחר רפואה אלטרנטיבית.

בנוסף, בואו לא נשכח שהטיפול עצמו כואב, פותח פתח לזיהומים (אמנם אם נעשה בצורה סטרילית אז זה סיבוך נדיר), ובאופן כללי העור שלנו לא אמור להידקר ולהיחדר לחינם.

מי שרוצה להיכנס ללידה רגועה, יכולה לעבור מסאז'ים נעימים, מוזיקה שהיא אוהבת, אוכל נחמד ומנחם... יש הרבה דרכים להירגע גם בלי לתת להן סגולות רפואיות שהופרכו בניסויים.

ה. אותו קרוב רופא משפחה כנראה לא התלהב מהניתוח הזה, אבל אין סיכוי שבית החולים יבצע ניתוח שלא הוכחה יעילותו הרבה הרבה מעבר לאפקט הפלצבו.

נ.ב.

סליחה שאני חוזר לדוגמה של עצמי, ללמוד מאנקדוטות זה נגד האני מאמין שלי, אבל בכל זאת...

גם הטיפול שעשו לי, היה בגדר "אם לא יועיל לפחות לא יזיק". 

והוא הזיק. אוהו כמה שהוא הזיק...

אז מה יש לדיקור סיני להזיק?

כלומר, זה שאתה סבלת מטיפול שהזיק לך לא באמת קשור לעניין פה. זה שעל שניהם נאמר משפט דומה לא באמת מקשר בין המקרים.

ודווקא בהקשר של לידה, גם הרפואה הקונבנציונאלית יודעת ומסכימה שהתקדמות הלידה תלויה ההורמונים, שמושפעים בצורה ישירה מהמצב הרגשי והנפשי של האישה.

אז יש לי ניחוש שדווקא פה לאפקט הפלצבו יש השפעה הרבה יותר משמעותית מאשר במקרים שנבדקו במחקרים שהזכרתי.

וזה שאתה משכנע אותנו פה שזה לא באמת עוזר אלא רק פלצבו, יפגע ביכולת של לעזור למי שתאמין לך...😏

ולמה לשלם על פלצבו? אם ההשפעה של הפלצבו מזערית ובאחוזים נמוכים ממש?

וגם בחדר לידה. בשערי צדק, אולי יש שירות כזה בעוד בתי חולים.

אני מניחה שבית החולים בחר לשלם על זה כי זה גם עוזר להביא יותר יולדות, ולא בהכרח כי מאמינים בתועלת של זה.

אבל כן מעניין לעשות שם מחקר שבודק את קצב הלידה של נשים שכן מקבלות טיפול במהלך הלידה, לבין נשים שלא מקבלות טיפול. יכול להיות שבאמת כל ההשפעה היא רק פלצבו, אבל כמו שכתבתי - דווקא בלידה נשמע לי הגיוני שפלצבו משפיע לא מעט....

(מן הסתם לא יעשו, כי זה כביכול לא עומד בתנאים של מחקר אמיתי, כי לא מחפשים לגלות השפעה של פלצבו אלא השפעה אמיתית. אבל לדעתי כן היה מעניין לבדוק את זה...).

וזה בדיוק מה שמעניין אותי - אם גם בלידה ההשפעה של הפלצבו היא מזערית כל כך ובאחוזים כל כך נמוכים.

כי זה שראו השפעה מזערית של פלצבו בכדורים נגד כאבי ראש, לא באמת מלמד כלום על השפעת פלצבו בלידה.

ודווקא בגלל שלידה כל כך מושפעת מהמצב הרגשי והנפשי של האישה, נשמע לי לא מופרך שאישה שמאמינה שעשו לה משהו שאמור לקדם את הלידה, זה באמת יוכל לקדם אותה (וזה עדיף בעיני מהתערבויות רפואיות שלפעמים נותנים כדי לקדם את הלידה, שאולי מוכחים יותר אבל גם כוללים יותר סיכונים).

אבל לדעתי זה בדיוק הפוך - כאב ראש נחשב לסימפטום סובייקטיבי (אדם אחד יכול לצרוח מכאב ואדם שני יכול להיות יחסית רגוע, בעוד דווקא לשני יותר כואב). אין באמת דרך למדוד את זה.

לידה זה לא דבר סובייקטיבי אלא אובייקטיבי, יש מדדים ש"אי אפשר לזייף" והם לא תלויים ביכולת הניסוח או התחושות הסובייקטיביות של היולדת.

מהמחקר עולה שככל שנושא המחקר הוא יותר אובייקטיבי ופחות סובייקטיבי, כך הפלצבו משפיע פחות. כי יותר קשה "לעבוד על הגוף" מאשר "לעבוד על התודעה". 

יותר קשה לגרום ללחץ דם לעלות מאשר לגרום לי לדווח שהבחילה פחתה, יותר קשה לגרום להפרעות קצב להיעלם מאשר לגרום לי לדווח שאני מצליח להיות יותר מרוכז בכיתה.

אני מבין מה את אומרת, שהדוגמה של לידה שונה כי הנתונים האובייקטיבים מושפעים ממצב הרוח וכד', אבל גם נתונים אובייקטיבים אחרים (כמו דופק ולחץ דם) מושפעים מהתודעה שלנו (למשל יש לך דופק גבוה כשאת מתרגשת לקראת אירוע גדול) ועדיין פלצבו כמעט לא משפיע עליהם.

שוב - אם יש לך מחקרים שבדקו את זה, אני מוכנה לשמוע.

אבל אם שנינו מדברים פה על פי ההיגיון שלנו, אז פה אני לגמרי חולקת.

זה לא דומה בעיני להשפעה על דופק או לחץ דם.

ואני חושבת שדווקא בנושא הזה, הרפואה פחות מבינה מה באמת גורם לגוף שלנו להתחיל את הלידה או שהתהליך יתקדם. יש לרפואה כלים לגרום ללידה להתחיל (לפעמים עובדים יותר, לפעמים פחות), יש לרפואה כלים שיכולים לקדם את הלידה (כנ"ל), לפעמים ההתערבויות הרפואיות מובילות לעוד סיבוכים שמובילים גם לניתוח לפעמים.

אבל אין לעולם הרפואה הבנה אמיתית של מה שקורה בתהליך טבעי, בלי ההתערבות הרפואית. מה גורם לגוף של אישה להתחיל תהליך של לידה, מה גורם ללידה להיתקע באמצע, או לחזור להתקדם, וכו'.

כי זה עולם כל כך מורכב, וכל כך קשור בעולם הרגשי והנפשי שלה.

ולכן אני כן חושבת שדווקא פה יש משמעות גדולה לאמונה של האישה על מה שקורה. ולדעתי זה משהו שמעניין לחקור אותו. 

אם אפקט פלצבו היה באמת עוזר להרבה אנשים, הוא כבר לא היה פלצבו.

נניח היו מביאים כדור לשתי קבוצות עם כאב ראש:

לקבוצה אחת כדור אקמול,

לקבוצה אחת כדור סוכרזית.

בקבוצה של האקמול אנחנו מצפים לבערך 90% משתתפים שידווחו על הקלה בכאב הראש.

אם בקבוצה של הסוכרזית יהיה דיווח של 90%, או אפילו 70%, סימן שזה בכלל לא פלצבו אלא טיפול יעיל (ואז נצטרך להתחיל לחקור את המנגנון שגורם לזה).

וזאת לא בדיחה - יש תרופות שהתגלו ממש במקרה, למשל תרופות לשליטה באינסולין אצל סוכרתיים שבמקרה התגלה שהן יעילות לירידה במשקל, ורק אז התחילו לבדוק את המנגנון.

אבל בפועל המציאות היא שאפקט פלצבו עובד על אחוזים ספורים בלבד, ואם גם אלה שקיבלו דיקור אמיתי וגם אלה שקיבלו טיפול דמה הגיבו אותו דבר לטיפול - סימן שבשתי הקבוצות התגובה נבעה מפלצבו ולא מהטיפול עצמו, ובשתי הקבוצות התגובה הייתה אצל אחוזים בודדים בלבד.

לכן לא שייך להגיד "אז מה אם זה פלצבו, העיקר שזה עובד". כי אם זה פלצבו - אז ברוב מוחלט של המקרים זה לא עובד. ואם זה היה עובד, זה לא היה נקרא פלצבו (אפילו אם המנגנון לא היה ברור).

כשאני אומרת שזה עשוי לעזור גם אם זה רק פלצבו, אני מתכוונת שיכול להיות שיהיו שתי מטפלות - אחת ש'למדה' את השיטה ושמה את המחטים במקומות מדויקים שאמורים לקדם את הלידה, ואחת שלא למדה כלום ושמה את המחטים איפה שנראה לה. אז אולי באמת לא יראו הבדל משמעותי בתוצאות בין שתיהן, אולי מה שבאמת יקדם את הלידה זה לא הנקודות הספציפיות ששמים בהן את המחטים כי עצם היעילות של הדיקור הסיני הופרכה כבה במחקרים על דברים אחרים, לפי מה שאתה כותב. אולי באמת כל ההשפעה היא רק דרך האמונה של האישה בזה שעשו משהו שיקדם את הלידה שלה.

אבל עדיין אני חושבת שפה יש סיכוי שזה יעבוד רק מעצם זה שהאישה מאמינה שבאמת מטפלים בה ועושים לה משהו שיקדם את הלידה (ולמעשה במציאות הנוכחית גם המטפלת מאמינה שהיא באמת עוזרת לה).

אז מבחינתי אפשר לוותר על ההשוואה מול מטפלת שלא באמת למדה (וגם מן הסתם לא מאמינה במה שהיא עושה). מה שמעניין אותי זה ההשוואה מול מי שלא מקבלת בכלל טיפול במהלך הלידה.

וכמובן שלכל לידה יש את הסיפור שלה, ולכן אי אפשר ללמוד ממקרים הסיפורים פרטיים.

אבל אם יבדקו באופן רוחבי את כל מי שמגיעות ללדת בבית החולים, וישוו בין מי שרוצה לקבל דיקור במהלך הלידה לבין מי שבוחרת שלא לקבל, ויראו שיש הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בקצב התקדמות הלידה, אז יש פה משהו שבאמת משפיע ויכול לעזור...

אם כבר בדקו את זה גם בהקשר של לידות וגילו שגם פה ההשפעה היא מזערית, אז בסדר. אבל נשמע לי מהדברים שאתה כותב שזה לא נבדק בהקשר הזה. ולדעתי לידה זה כן סיפור אחר, כי המצב הרגשי והנפשי של האישה משפיע באופן מהותי על הלידה. זה אחד המקומות שהקשר בין גוף לנפש הוא הכי חזק לדעתי.

כמו שכתבתי קודם - יש עוד נתונים אובייקטיבים שמושפעים מהתודעה, למשל דופק שעולה כשאנחנו מתרגשים, ולפי המחקרים פלצבו כמעט ולא משפיע על מדדים אובייקטיבים גם במצב הזה.

אבל בכל זאת אני מסכים איתך שלידה זה מצב מיוחד, וכבר לימדונו רבותינו שבשביל יולדת מותר לעשות בשבת פעולות שאסורות במקרים אחרים של חולי, גם מה שיעזור ליולדת להיות רגועה ושמחה ולא רק מה שימנע ממנה למות, מתוך ההבנה שמצב הרוח של היולדת מאוד מאוד משפיע על הלידה.

אבל... אם מצב הרוח שלה חשוב, למה חייבים פלצבו?

אפשר דברים בדוקים וידועים: שיחה או חיבוק מאדם אהוב (עד מתי שמותר ), מגע נעים כמו מסאז', קרמבו, מוזיקה טובה... יש עוד הרבה דרכים להשפיע על מצב הרוח של אשה גם בלי לדקור ולפצוע אותה.

הלכתי לבינה המלאכותית וביקשתי שתעזור לי למצוא מחקרים שיענו על השאלה שלך (שלמען האמת הפכה להיות גם השאלה שלי, כי היא מאוד מסקרנת).

אז בינה מלאכותית כמו בינה מלאכותית, נתנה לי כמה מחקרים שלא עונים להגדרה שביקשתי ממנה...

למשל המחקר הזה:

Acupuncture to induce labor: A randomized controlled trial

לקחו נשים שהיו אחרי התאריך המשוער, ונתנו לחציין דיקור אמיתי ולחצי השני דיקור דמה (למרות שביקשתי מחקר שבו קבוצת הביקורת לא קיבלה שום טיפול). דווקא בקבוצה של הדיקור האמיתי לקח בממוצע יותר זמן עד הלידה (אולם בהפרש זניח - 68 לעומת 65 שעות מרגע הטיפול), לא היו הבדלים משמעותיים בצורך לעשות זירוז חיצוני, במשך הלידה עצמה, ובקרעים שנוצרים בלידה.

אנסה למצוא זמן לחפש מחקרים בעצמי, אני מניח שהיו כאלה פשוט כי זה מתבקש אבל לא באמת מידיעה...

האמת שלא נראה לי שעשו כבר מחקר כזה, כי הכללים של מחקרים היום לא מחפשים את גודל ההשפעה של אפקט הפלצבו, אלא מנסים לנטרל את האפקט, בשיטה של 'סמיות כפולה' כמו שהזכרת כבר.

אז למרות שגם אתה מסכים שזה מתבקש, לדעתי לא נעשו כאלה (אבל רק לפי ההיגיון שלי, לא באמת חיפשתי)...

אגב, מניסיון - דיקור סיני לא פוצע, כששמים את המחט זה דוקר לשניה ואחר כך כבר לא מרגישים, וכשמוציאים את המחטים לא נשאר שום פצע, כי המחטים מאוד דקות ולא נכנסות עמוק בכלל.

ולמה לא פשוט לעשות משהו אחר שיעשה מצב רוח טוב - חיבוק, קרמבו וכו'? כי זה משהו אחר.

כבר כתבתי שברפואה לא באמת מבינה עד הסוף את המנגנון של מה מוביל אישה ללידה. זה לא רק עניין של מצב רוח טוב.

אצלי למשל התחילו צירים בלידה הראשונה רק אחרי שסיימתי לכתוב ולשלוח דו"חות של העבודה. וזה ידוע שלהרבה נשים הלידה מגיעה רק אחרי שהם סיימו מטלות שהטרידו אותן. (יש גם כאלו שלא, אבל זו כן תופעה ידועה). פה לא מדובר במצב רוח טוב, אלא במצב תודעתי שמרגיש ש'אפשר כבר ללדת'.

גם פה - דיקור סיני לא עושה מצב רוח טוב. הוא גורם לאישה לשכב בנחת במשך כמה זמן, מתוך אמונה שזה מקדם את הגוף שלה ללידה. אם זה עוזר יותר מחיבוק או קרמבו - אני לא יודעת, צריך לבדוק במחקר מסודר. אני משערת שכן (לא במקום, חשוב גם לדאוג לאווירה טובה ורגועה. אבל זה נותן פה משהו אחר שלדעתי גם יכול להוסיף).

אז אין צורך לדקור כלל...

אפשר להשתמש במחטים מתקפלות, כמו שעושים במחקרים על קבוצת הביקורת.

ואולי זה בדיוק מה שעושות המדקרות בשערי צדק?

*חיוך קונספירטיבי*

מחקרים מראים על יעילות כלשהי בדיקור סיני?

@פשוט אני.. ?

וברצינות:

יש קונצנזוס מדעי על כך שלדיקור סיני אין יעילות.

מעט המחקרים שטענו אחרת לא עמדו בכללים מקובלים לצרכי מחקר רפואי, ולא הצליחו לשחזר אותם בניסיונות חוזרים.

בשערי צדק עם מדקרת מדהימה

וזה ממש קידם את הלידה ב"ה

אבל אם את מבררת בשביל השראת לידה- זה יעבוד רק אם הגוף מוכן ללידה, כמו כל נסיון אחר

ולא עזר לכלום. וגם היה לא כיף (כואב קצת, לא הכי נחמד). הייתי בשבוע 41 אבל כנראה הגוף לא היה מוכן בכל זאת.

אבל- כשילדתי, תוך כדי הלידה הגיעה מדקרת מטעם ביה"ח, ואחרי כמה זמן סוף סוף האפידורל השפיע יותר והצלחתי לנוח קצת ולהירגע. אז אולי זה כן עוזר לפעמים.

הגיעה לי מדקרת מטעם הבי"ח. למחרת קמתי מירידת מים…

בסוף ילדתי עם פיטורין אבל יש מצב שזה קצת קידם. אי אפשר להוכיח באמת קשר …

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

כל התכנים זמינים כל הזמן

אני זוכרת שאחי הקטן היה בן 3 וידע שאבא שלי צריך לחזור מהעבודה כשמסתיימת תכנית x, והוא איחר והילד נלחץ

מאזעברו הרבה מים בנהר ויש vod וטאבלט ונייד וכל הזמן יש מה לראות וזה מפתה וממכר

כשהייתי ילדה היו תכניות קבועות בשעות קבועות וזה מה שהיה ובנוסף היו לנו חיים מחוץ למסך והיום זה שונה והכל יותר זמין

אז כן צריך להפעיל שיקול כי בסוף יש לזה השלכות

גם כמבוגרים

כמה אנשים היום מדברים בטלפון? נפגשים פנים אל פנים? הרבה פחות מפעם

וכהורים - היום המסך בקלות הופך לבייביסיטר בכל שעה ביום וזה מרחיק מאיתנו ההורים התמודדות מול הילדים לדעתי וגם האפשרות לפקח על תכנים ומינון נשחקת עם הזמן כי זה נח ונותן שקט

אצלי באופן אישי אין מסכים לילדים כרגע . אולי פעם בכמה שבועות מראים להם סרטון מצחיק וזה בסדר בעיניי