הרע"מ ממתיק יסורי הגלות בכח סודותיו ויסוריו
הרמד"ל מבטא בחיבוריו תחושה עמוקה של ייסורים אישיים ונדודים, המקבילה לסבלם של משה רבנו והשכינה. הוא רואה בנדודיו הפיזיים והרוחניים מראה למצב הגלותי של השכינה, ובהם הוא מוצא משמעות קבלית עמוקה.
בהקדמת תיקו"ז: ועוד, כן איש נודד ממקומו, זה משה, שכתוב והאיש משה ענו מאד, שגרשה רוחו אחריהם. ועוד, כן איש נודד ממקומו - מי שהוא איש צדיק שהולך נע ונד ממקומו כמו השכינה, שנאמר בה ולא מצאה היונה מנוח, ואף כך היא רוגזת יותר על נבל כי ישבע לחם, שנאמר בו לכו לחמו בלחמי, שהוא קמצן, נבל בממונו נבל שמו, שאינו נדיב ואינו מזרע האבות, שנאמר עליהם נדיבי עמים נאספו, שהרי קמצן הוא עני הדעת, אחר שלא עושה חסד לבעלי תורה להיות מחזיק בידיהם.
תיקון ס', צג, ע"ב: 'וכשאדם שולט על יצרו, נהפך הנחש למטה, ואם יצרו שולט עליו, נהפך ממטה לנחש, ומיד וינס משה מפניו. מה זה וינס? אלא כאן רומז שנוי מקום, שברח ממקומו ומלפניו '.
ובאמת עולה מהעדות של הר' יצחק מן עכו שהרמד"ל היה נע ונד בדרכים, וברח ממקומו. ואם נשים לב כל הספרים העבריים של הרמד"ל חוברו בעיר "גוודלחרה", ואז כנראה גם חובר הזוהר המרכזי, ואילו בסוף ימיו מצינו שהעתיק מגוריו ל"אווילה" וגם שם לא מצא מנוח ועבר מעיר לעיר. בנוסף, העדות של רבי יצחק מעכו על הרמד"ל, שלמרות שקיבל "מתנות רבות זהב וכסף", הוא "היה מפזר" הכל באותו יום, מחזקת את הניגוד שהוא עצמו יצר בין קמצנות "הנבל" לנדיבותו שלו.
הרמד"ל ממשיך לראות בייסורים שלו כלי לתיקון רוחני ולגאולה. הוא לוקח את סיפור "מי מרה" ומפרש אותו באופן חדשני:
ברע"מ בהעלותך (קנ"ג א): באותו זמן, (שמות טו) שם שם לו חק ומשפט, והם בעלי משנה. גם כאן ויבאו מרתה, חוזרת להם תורה שבעל פה מרה בדחקים רבים, בעניות, שיתקים בהם (שם א) וימררו את חייהם בעבדה קשה - זו קשיא. בחמר - זה קל וחמר. ובלבנים - זה לבון הלכה. ובכל עבדה בשדה - זו בריתא. את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך - זה תיק"ו. ורועה הנאמן, שם התקים בך, שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. ובעץ הדעת הזה טוב ורע, שהוא אסור והתר, ובאותם סודות שהתגלו על ידך, וימתקו המים. כמו מלח שממתיק את הבשר, כך יתמתקו בסודות שמתגלים על ידך כל אותן קשיות ומחלוקות של מים מרירים של תורה שבעל פה, יחזרו מתוקים מי התורה. ויסוריך, בסודות אלו שהתגלו על ידך, יהיו לך מתוקים, ויחזרו לך כל הדחקים שלך כחלומות שעברו. וחל"ם בהפוך אותיות - מל"ח, שממתיק את הבשר. גם יסורים ממתקים, כמו שפרשוה.
הרמד"ל מפרש את "מי מרה" כקושי והייסורים שבלימוד תורה שבעל פה. הוא רואה את הייסורים האישיים שלו, אותם "דחקים רבים ועניות", כחלק מההתנסות של "רעיא מהימנא" במקום שבו "נִסָהוּ" הקב"ה. אך את ייסורים אלו הוא ממתיק על ידי "עץ הדעת" – כלומר סודות הקבלה שנתגלו לו. הוא טוען שהסודות הללו הופכים את "המים המרים" של הנגלה ל"מתוקים". בכך, ייסוריו הופכים להיות מתוקים, וכל ה"דחקים" שעבר נחשבים כחלומות שחלפו.
לסיכום, הרמד"ל ממזג באופן עמוק את הביוגרפיה האישית שלו לתוך הנרטיב הקבלי. הוא מציג את עצמו כדמות גאולית שעוברת ייסורים אישיים, נדודים ועוני, כדי לתקן את חטאי הדור ולהמתיק את מרירות הגלות על ידי גילוי סודות הקבלה, שהם המפתח לגאולה השלמה.
הרקע הכלכלי-חברתי כבסיס לביקורת ה'רעיא מהימנא'
כדי להבין את הביקורת הנוקבת והייחודית של ה'רעיא מהימנא', יש לבחון את הרקע ההיסטורי והכלכלי של יהודי קסטיליה בספרד בתקופה שבה פעל רבי משה די ליאון. הניתוח הטקסטואלי של כתביו, המציג מצב של דלות וגזירות מס, מקבל משמעות חדשה כאשר הוא מוצלב עם עדויות היסטוריות מדויקות, המאירות את המציאות שבה חי.
המטבע ה'לבן' והממון ה'שקרי'
בספר ה'רעיא מהימנא' (פרשת בהעלותך, קנ"ג ע"א), המחבר מותח ביקורת חריפה על עשירי דורו, ומכנה את כספם בשם 'כספים לבנים'. הוא מתייחס לממון זה באופן ביקורתי, ומקשר אותו למצבו הרוחני של דורו:
פרשת בהעלותך קנ"ג: ואלה שיש להם נסתר וגנוז הממון מבפנים, שהוא תכן, כמו תוך האוצר ותבה, מתקים בהם ותכן לבנים תתנו. וזה כספים לבנים שיהיו באותו דור.
מבדיקה היסטורית עולה כי כוונת הדברים היא למטבעות כסף לבן 'בלאנקה' (לבן בספרדית). מטבעות אלו הוטבעו על ידי מלכי קסטיליה, והיו עשויות בעיקר מעופרת בתוספת מעט כסף, מה שהפך את ערכן האמיתי לנמוך מערכן הנקוב. הזוהר מכנה אותם בשם 'ממונא דשקרא' (ממון של שקר). באמצעות דימוי זה, מתאר המחבר את העשירים כמי שאוצרים אוצרות של שקר, ומתאונן על כך שאינם משתמשים בהם כדי לפרנס את העניים ואת לומדי התורה. [ ].
כספים לבנים" בהאי דרא- בתקופת הזוהר
בתקופת שלטון אלפונסו העשירי (1252-1284), המטבעות מכסף לבן, שכונו 'דינרו' ו'פריטו', עברו דילול דרסטי. בתחילה הכילו אחוז כסף גבוה יחסית, אך בסוף שלטונו, בשנות ה-1270 וה-1280, אחוז זה ירד באופן משמעותי, לעיתים עד לכדי 5%. הדילול היה אמצעי נואש של המלך לממן מלחמות ולצבור כסף, מה שיצר אינפלציה כבדה שהשפיעה על כלל האוכלוסייה.
תחת שלטונו של סנצ'ו הרביעי (1284-1295), שהיה בן זמנו של הרמד"ל כשכתב הזוהר המרכזי, המצב לא השתפר. המטבעות, שכונו 'מרוודו' ו'בלאנקה' (לבן בספרדית), המשיכו להיות מדוללים. סנצ'ו נזקק נואשות לממון כדי לממן מלחמות נגד המוסלמים ומאבקי שלטון פנימיים, והנפקת מטבעות מדוללים הייתה הדרך המהירה ביותר לעשות זאת.
המשבר הכלכלי נמשך גם בתקופת פרננדו הרביעי (1295-1312) תקופת הרעיא מהימנא. מטבעות ה'בלאנקה' הפכו למטבע העיקרי למסחר בערכים נמוכים, והכילו אחוז כסף נמוך ביותר. המצב הכלכלי הקשה השפיע במיוחד על המעמדות הנמוכים, וגם על היהודים שנחשפו לגזירות כלכליות תכופות מצד השלטון.
מצב יהודי קסטיליה וגזירות המס בתקופת הרמד"ל
הרעיא מהימנא מציג פרשנות רוחנית לתקופת הגלות האחרונה, תוך התייחסות למצבם של העשירים והעניים:
שם: שיבאו ימים שיתקים בהם כיציאת מצרים, שנאמר בה (שם) וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ובגלות האחרונה אין מיתה, אלא עני, שעני חשוב כמת, לקים בהם (צפניה ג) והשארתי בקרבך [בך] עם עני ודל וחסו בשם ה'. להתקים בהם (שמואל ב כב) ואת עם עני תושיע. ועשירים אלו שישארו בהם, יתקים בהם (שמות ה) נרפים אתם נרפים. נרפים הם בתורה, נרפים הם לעשות טובות עם בעלי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו.
ונרפים הם בכבד המס. שאם תאמר, כבדים הם בכבד המס ולא עושים טובות - בגלל זה (שם) תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה, שכבד המס עליהם, ואל ישעו בדברי שקר, שהם משקרים ואומרים שכבד המס עליהם, ומשום זה לא יעשו טובות. הם משקרים בדבריהם, ואומרים שמהכבד שתכבד עליהם, תבן אין נתן, ממון השקר שבו טועים (מדברים) לקדוש-ברוך-הוא. ומשום שלא מדברים בו ולא חסו בשם ה', אין נתן לעבדיך.
על פי דברים אלו, בגלות האחרונה, במקום מוות פיזי, העונש הוא עוני. העניים זוכים להגנה רוחנית ("וחסו בשם ה'") ולישועה, בעוד שהעשירים מתוארים כ"נרפים" - רפויים וחלשים. רפיון זה בא לידי ביטוי לא רק בהיבטים רוחניים כמו לימוד תורה ומעשים טובים, אלא גם בהיבט החברתי: הם מתלוננים על כובד המס ומשתמשים בכך כתירוץ להתחמק מצדקה, ובכך חוטאים בשקר.
הקשר ההיסטורי: גזירות המס על יהודי קסטיליה
והפלא ופלא, באותה תקופה של חיבור הזוהר, המלכים ששלטו בקסטיליה-ספרד הטילו מיסים כבדים מנשוא. גם יהודי קסטיליה, מעת לעת, נושלו מכספם ורכושם. והעשירים נאלצו לשלם מיסים כבדים בשל המלחמות הרבות שיזמו המלכים ועוד.
זוהי התשתית להבנת דברי הרעיא מהימנא (רע"מ) המספר שכל הדור היה עני בשל גזירות המס. וכך מסופר בקורות דברי הימים את שאירע כבר בשנת ה'מ"ג (1283 לסה"נ), זמן המשוער של תחילת כתיבת ספרות הזוהר:
יחסו ליהודים: "אלפונסו" נטה חסד ליהודים, שיתפם בחצרו והקפיד על זכויותיהם. אולם בלחץ הכנסייה, תיקן תקנות שונות נגד היהודים, כגון החובה על לבישת בגד מיוחד והגבלות על נטילת ריבית. אולם, במהלך מלחמת האזרחים, לאחר שעיכב בנו סנצ'ו חלק מכספי המיסים של היהודים, אסר אלפונסו את כל היהודים בבתי הכנסת, ושחררם רק לאחר ששילמו לו 4,380,000 זהובים. וגם על כל עשירי המדינה הוטל נטל של מיסים כבדים על סחורות.
הגזירה ללבוש בגד מיוחד ניתן לה רמז ברור בזוהר: שמות קפ"ח ב: "אמרו אחיכם שונאיכם, אלין אינון אחוכון בני עשו. מנדיכם, כמה דאת אמר (איכה ד) "סורו טמא קראו למו". דלית עמא דקא מבזין לון באנפי, ומרקקין באנפייהו לישראל כבני אדום. ואמרי כולהו מסאבין-טמאים כנדה, והנידה בזמני קדם היתה לובשת בגדים מיוחדים [ ], ודא איהו מנדיכם."
קורטס מדינה דל קמפו (1305) והמשבר הכלכלי של יהודי קסטיליה
קורטס מדינה דל קמפו - כינוס פרלמנטרי - בז' סיוון שנת הס"ה 1305, שהתכנס תחת שלטונו של פרננדו הרביעי (בנו של סנצ'ו הרביעי), היה אירוע מכריע עבור יהודי קסטיליה. אחת ההחלטות המרכזיות של קורטס זה הייתה איסור מפורש על יהודים לעסוק בגביית מיסים ולרכוש נדל"ן מנוצרים. החלטה זו הייתה בעלת משמעות כלכלית הרסנית עבור הקהילות היהודיות. גביית מיסים ורכישת נדל"ן היו שני ענפים כלכליים מרכזיים שבהם יהודים היו מעורבים באופן פעיל, לצד הלוואות בריבית. האליטות העירוניות הנוצריות, שראו ביהודים מתחרים על שליטה במסחר, בהלוואות ובמקורות הכנסה אחרים, לחצו באופן עקבי בקורטס לאסור על מכירת רכוש ליהודים ומוסלמים, בטענה שזה פוגע ביכולתם לגבות מיסים. דאגתם של נציגי הערים לגבי הזכות לגבות מיסים בקסטיליה הפכה לנושא מרכזי ב"מלחמה הכלכלית נגד היהודים".
האיסורים של 1305, אף שהיו חלק ממגמה ארוכת שנים של הגבלות שהחלו באמצע המאה ה-13, היו מכה קשה במיוחד. הם הגבילו באופן משמעותי את יכולתם של יהודי קסטיליה להשתלב בכלכלה המקומית ולשמור על מעמדם הכלכלי. בעוד שחוקים קודמים, כמו אלה של סנצ'ו הרביעי, כבר הגבילו רכישת קרקעות וניסו לדחוק את היהודים לשוליים, ההחלטות של 1305 היו מקיפות יותר ופגעו ישירות בשני ענפים כלכליים חיוניים.
השלכות המצב הפיננסי
ההגבלות הללו, יחד עם העוינות הגוברת והתחרות הכלכלית, תרמו למשבר כלכלי בקרב יהודי קסטיליה. אף על פי שרשומות מראות כי איסורים אלו לעיתים קרובות לא נאכפו במלואם, עצם קיומם והחזרה עליהם בקורטס מעידים על חשיבותם הכלכלית של עסקאות אלו ועל הלחץ המתמיד שהופעל על הקהילות היהודיות.
הנטל הכלכלי הכבד, יחד עם אי-היציבות הפוליטית של תחילת המאה ה-14 (תקופת ינקות וראשית שלטונו של פרננדו הרביעי), יצר קשיים עצומים עבור הקהילות היהודיות. יהודים רבים חוו קריסה כלכלית, וקהילות נאלצו לשקוע בחובות. האיבה כלפי יהודים, שהייתה קיימת ממילא, גברה כתוצאה מתפקידם כגובים ומלווים.
המיסים שנהגו בקסטיליה בתקופת הזוהר
המיסים על יהודי קסטיליה היו מגוונים וכבדים, ושיקפו את מעמדם כ"רכוש המלך כלומר כנתינים ישירים של הכתר שתלויים בחסותו ובהגנתו, ובתמורה נדרשו לספק שירותים כלכליים.
1.הסרביסיו:
•זה היה מס גולגולת שנתי קבוע שהוטל על כל הקהילות היהודיות. הכתר דרש סכום מסוים מכלל הקהילה, והיהודים עצמם חילקו את הנטל בין חבריהם.
•בשנים מסוימות, המס היה כה גבוה עד שהיהודים נאלצו למשכן את רכושם וללוות כספים כדי לעמוד בו.
2.הלוואות כפויות:
•אחד הכלים הפיננסיים הנפוצים ביותר שבהם השתמשו המלכים. המלך היה דורש מהקהילות היהודיות, ובמיוחד מעשירי היהודים, להעניק לו הלוואות כספים גדולות.
•הלוואות אלו ניתנו לעיתים קרובות בתנאים לא הוגנים, ולעיתים קרובות לא הוחזרו במלואן או בזמן, אם בכלל.
•הסיבה העיקרית לדרישת הלוואות אלו הייתה מימון מלחמות (כמו הרקונקיסטה המתמשכת נגד המורים בדרום, או סכסוכים פנימיים ואצילים מורדים) וכן הוצאות שוטפות של חצר המלוכה.
3.מסים מיוחדים :
•בנוסף לסרביסיו, הוטלו מיסים חד-פעמיים או מיוחדים לפי צורך מיידי של המלך.
•אלה יכלו להיות קשורים לאירועים ספציפיים, כמו הכתרת יורש עצר, חתונה מלכותית, או מימון מסע צבאי מסוים.
4.חכירת מיסים:
•אף שזו לא הייתה "מס" במובן הקלאסי, יהודים רבים עסקו בחכירת גביית מיסים מהמלך. המלך מכר את זכות הגבייה (לדוגמה, מכס, מיסים על מלח) ליהודים תמורת סכום חד-פעמי מראש. היהודים, בתורם, גבו את המס בפועל מהאוכלוסייה (לרוב נוצרים), ונהנו מההפרש.
•עיסוק זה, אף שהיה רווחי, היה מקור לשנאה ותלונות כלפי היהודים, והגביר את המתח החברתי.
