לא יודעת איך להתמודדאנונימית בהו"ל

אני מרגישה שאני לא מסוגלת לשתף אף אחת כרגע, אפילו לא את אמא שלי שאני מספרת לה כמעט הכל בכל יום בשיחת הבוקר שלנו. וזה מציף אותי אז אני חייבת לשתף... ואולי גם אקבל כאן עצות או תובנות..


אתמול אני ובעלי היינו בשיחה עם היועץ של הישיבה ועם הר''מ של הבן שלנו, בן 15, אחרי שהם אמרו לנו שהם רוצים לפגוש אותנו. הילד שלנו הוא ילד טוב וחכם, חשבנו שאולי יש לו איזה קושי בלימודים כי הוא באמת מנסה תמיד להצליח בכל תחום.

הגענו לפגישה והם סיפרו לנו שהוא סיפר שהוא נמשך לבנים. מאז אני לא נרגעת. אני מרגישה שהעולם מתהפך עליי, אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, מה לחשוב, איך להתנהג מולו.


אנחנו משפחה מאוד מאוד דתית, בסביבה שלנו בכלל לא מדברים על דברים כאלה, בטח לא מקבלים אותם. אני מרגישה קרועה. מצד אחד הוא הבן שלי ואני אוהבת אותו יותר מהכול, ומצד שני אני לא יודעת איך אפשר להכיל דבר כזה מבחינה דתית ורגשית.


אני לא רוצה לשפוט אותו או להרחיק אותו אבל כמובן לא רוצה גם שיחיה חיים כאלה. זה ממש כאילו אבחנו לו מחלה... אני פשוט לא יודעת איך ממשיכים מכאן.


והדובדבן שבקצפת זה שהם אמרו לנו שהוא לא יוכל להישאר בישיבה אם הוא ימשיך להפיץ את זה... ואני לא מבינה איך הוא כבר מפיץ את זה עוד לפני שהוא סיפר לאמא ואבא... ואיך הוא בכלל יודע משהו בגיל שלו.. ומה אנחנו עשינו לא נכון שגרם לכל זה... ועוד אלף שאלות שיש לי והראש בבלגן. ואיך זה שלראשונה בחיי אני מרגישה שיש לי ניסיון שאני לא יכולה לעמוד בו...



חיבוק. בגיל הזה נדרש איש מקצוע לבירור אם זה כךירושלמית במקור
סביר שכן וסביר שלא. ואיש מקצוע (ממש לא רב...) יודע לעזור לו לברר מה מזה באמת קיים ומה לא.


שמה פה סרטון קצר 3.5 דק' שאולי יעזור לך:


ובכוונה לא מתייחסת להתנהלות הישיבהירושלמית במקור
הייתי מצפה שתסייע למצוא איש מקצוע כזה כי היום זה מדובר וגם מורים וגם הורים יכולים לקבל הכוונה, אבל נשמע שזו ישיבה שפחות דחוף לה לסייע לו ואז אין עם מי לדבר. 
אהובה, חיבוקחנוקה

רגע לפני מה עושים

תני תוקף לעצמך

זה גילוי קשה ומסעיר

כן, זה מזכיר קצת מחלה

מצד אחד החיים ממשיכים

ובעז"ה עוד שנה תהיי במקום אחר (מבחינה נפשית, בהירות והתנהלות)

כן הוא ילד

תני מקום לסערה שלך

כשתהיי ברוגע תוכלי הרבה יותר טוב לחשוב איך את רוצה להתמודד עם זה מולו

ולבוא ממקום מנהל ולא מנוהל עי הרגשות שלך בסיטואציה.

 

וואובאתי מפעם

אני רק חיבוק גדול גדול.

נסיון קשה מאוד ❤️

בע''ה מקווה שתצמחו ממנו

דחוף להתייעץ עם איש מקצועאיזמרגד1

מה ההתנהלות הנכונה מול הילד, גם מבחינת איך שאתם מרגישים ומתנהלים וגם מבחינת טיפול וכו'... אלו דברים רגישים מדי בשביל להשאיר אותם לפורום.

וחיבוק. זה בטח הלם מטורף

קשוח מאדoo

כנראה שהילד לא מרגיש בנוח לשתף אתכם אם לא מדברים ולא מקבלים את זה


בעיניי הצעד הראשון צריך להיות שינוי מחשבתי אצלכם

אם לא מקבלים את זה או רואים בזה מחלה

זה מדרון חלקלק לקשר עם הילד ולילד עצמו שזקוק מאד לתמיכה הורית בגיל כזה ובסיטואציה כזו


אני אישית כן יכולה לקבל רעיונית כזה דבר

והייתי עושה שיחה פתוחה עם הילד שאוכל לקבל אותו בכל מצב

וממליצה לו לא לדבר ע"כ בישיבה כדי שיכול בינתיים להמשיך שם

ולהיות אוזן קשבת למה שהוא צריך או למצוא לו מי שיהיה אוזן קשבת שמקובל עליו

לפעמים יש תופעה שבנים בפנימיות חושבים ככה כל עצמםלפניו ברננה!

רק בגלל שאין בנות באזור..

בקיצור צריך לבדוק את זה טוב. יש גם רבנים שעוסקים בנושאים האלה וכדאי לקבל הנחייה טובה וברורה על מישהו כזה (הלוואי שיש פה בפורום מישהי שמכירה וממליצה. כי בכזה נושא לא מספיק לכתוב שמות משמועה..)

ובעיני המסר צריך להיות שבעיניכם ובעיני ה' מה שחשוב זה לא איך הוא מרגיש אלא איך הוא מתמודד עם הרגשות האלה.


חיבוק גדול

ואני בטוחה שתגדלו מזה כולכם ביחד 💗

אני גם שמעתי על זהשושנושי

שמעתי על זה בהקשר של פנמיות בנים אצל גויים

שנמשכו שם לבנים כי לא הייתה אופציה אחרת, משהו כזה

 

לא שמה שכתבתי מעודד או משהו, סתם הוספתי.

 

לפתוחת - וואו איזה קשה זה!

ממש הצטמררתי מלקרוא אותך

אתם הורים אלופים וזה ממש לא קרה באשמתכם! אתם לא אשמים בכלום

שולחת לך חיבוק ומקווה איתך לימים טובים יותר.

 

חיבוק גדולאן אליוט

נשמע ממש קשה.

אני מתייגת לך את @פשוט אני.., שיודע לאן לכוון, ונראה לי אפילו יותר חשוב - מה לא לעשות, כדי שהילד לא יפגע

תודה על התיוג פשוט אני..

מעדיף לא להגיב כאן.

 

הפותחת ו/או בעלה מוזמנים לפנות אלי באישי.

באיזה אזור אתם?אחת כמוני
יש מצב שאוכל להשיג לך המלצה לאיש מקצוע טוב .


וחיבוק גדול

יכול להיותאורוש3

שזה סתם חלק מהבירור האישי בגיל ההתבגרות. זה לא בהכרח אומר משהו אמיתי. זה שלב שזה נורמלי לחשוב ככה. הייתי קודם כל מתאפסת על עצמי. ואז לוקחת אותו לשיחת עומק. לומר שהתאכזבתם שלא שיתף ןשאתם תמיד בשבילו. לומר שזה נורמלי בגילו לחשוב ככה. אבל אם בישיבה זה לא לגיטימי לדבר על זה בקול אז כנראה שעדיף לו לא לדבר בקול ולומר שכרגע ה' מודד אותו במעשים ולא ברגשות. ולמרות היצר המיני הטוב והמשיכה הנורמלית בגיל הזה לא משנה לאיזה מין, אנחנו שומרים את הביטוי לרגשות האלה לשלבים בוגרים יותר בחיים. תגידו שתחפשו איש מקצוע שיעזור לו להעמיק את הבירור בתוך עצמו. לא הייתי שוללת. לא מרחיקה אותו. לא מוחקת את מה שהוא חושב על עצמו. זה עדיין לגמרי יכול להשתנות.

ואם לא, אם לא אז זה בהחלט קשה מאוד בעיני. אבל בסוף הם לא מראה שלנו ומה שהוא יבחר לעשות עם הנטיה הזו בחייו הבוגרים, זה שלו... 

אמא אהובהשלומית2

דבר ראשון

למצוא איש מקצוע שמאדדדד מבין בתחום ולהתייעץ איתו.


צריך לדעת שבגיל ההתבגרות עם ההןרמוניפ והכל, אחוזים מאד גדולים מהנוער שואלים את עצמם לגבי הנטיה המינית שלהם. ורובם בסוף חוזרים למשיכה הטבעית בניפ לבנוצ ןלהיפך. וזה רוב המקריל

אכן יש מקרים שזה ךףלא עובר אחרי גיל הנעורים.

.ולכן חייב איש מקמוע ספציפי לז ה שיעזור להבין איפה זה עומד.

ולא היועץ של הישיבה

חיבוק גדוללאחדשה

אם הייתי נתקלת בשרשור הזה לפני שנתיים נניח הייתי מגיבה משהו אחר.
אבל יש לי משהו אחד לומר.
זה נסיון בדיוק כמו נסיון אחר.
זה הכל.
אולי קל לי לדבר כי אני לא מתמודדת במקום הזה בתור אמא.
אבל בסוף זה איסור מהתורה כמו שאסור לחלל שבת.
וזו התמודדות קשה מאוד מאוד מאוד.
אז הדבר הראשון הוא חיבוק.
לעצמך, כי זה כמו כאפה לפנים כנראה, והפוך ממה שחלמת בשביל הילד שלך אני מניחה...
דבר שני לבן שלך.
שרחמי נכמרים על מה שקורה לו בלב ובנפש וייסורי המצפון, והכאבים והנסיון וההתמודדות.
זה לפני הכל.
לפני פתרונות מה הלאה ואיך מתקדמים ומה יהיה ומה יגידו ואיך הוא יתחתן ויקים משפחה.

ילד שמרגיש שמקשיבים לו והוא מקובל בלי תנאים, ואהוב, אהוב אהוב!
יהיה פתוח, לפחות הרבה יותר פתוח לשתף פעולה עם נסיונות של "פיתרון" או כלים להתמודדות או כל דבר אחר. אבל זה אח"כ.
ושוב חיבוק גדול.
לזכור שהשם ברא את הילד הזה עם סל המתנות שלו, ויש לזה סיבה..
ונתן לו אותך, האמא המושלמת בשבילו.
מותר להרגיש. ולהתמודד עם כל רגש בנפרד...

אני רוצה לדייק משהו חשובבארץ אהבתי

זה לגמרי לא נכון לכתוב "זה איסור מהתורה כמו שאסור לחלל שבת"

משיכה לגברים זה לא איסור. זו נטייה מינית שהקב"ה טבע בו. ועצם זה שהוא מרגיש את זה, זה ממש לא איסור.

מימוש של הנטייה הזו היא אכן איסור.

ולהיות בחור דתי במקום כזה, שמרגיש בגוף שלו את המשיכה הזו, ויודע שבמסגרת ההלכה אין לו אפשרות לממש את זה - זה ניסיון לא פשוט.

אבל אם מתייחסים אליו כאילו עצם הנטייה היא אסורה - זה ממש ממש נוראי. כי זה למחוק אותו. להגיד לו שאין לו שום אפשרות להיות בסדר. להגיד לו שמה שהוא מרגיש, עוד בלי שהוא בחר מה לעשות, זה אסור. וזה לגמרי לא נכון.

אדם עם משיכה לגברים שלא מממש אותה בפועל - זה אדם צדיק שעומד בכל רגע בניסיון. זה לא אדם שעובר על איסור.


וכשנער יודע שהסביבה שבה הוא גדל - רואים את עצם המשיכה שלו כדבר אסור, זה מובן מאוד למה הוא יבחר לא לשתף את ההורים.

ואני מצטרפת ממש למה שנכתב פה -

לכם בתור הורים יש את האפשרות לשנות את מה שהוא חשב עליכם. אתם יכולים להגיד לו שאתם מבינים שהוא חשש לשתף אתכם, אבל אתם רוצים להיות איתו בניסיון הזה, אתם ההורים שלו בכל מצב, ואם זה מה שהוא מרגיש - אז אתם איתו.


כתבו פה הרבה שזה שהוא חושב ככה זה לא סופי וזה לא חותם את זה שהוא לא יוכל להימשך לבנות.

וזה ממש נכון וחשוב.

אבל בתור הורים, כשאתם מדברים איתו, אם רק תתנו לו שדר כזה של 'אולי עוד נגלה בהמשך שאתה כן נורמלי' - זה ממש לא מה שיעזור לו כרגע. הוא צריך לדעת קודם כל שאתם מקבלים אותו בכל מקרה, גם אם באמת הוא לא יוכל להימשך לבנות לעולם.

בהמשך אפשר גם לפתוח את זה לבירור נוסף. אולי ללכת לפסיכולוג מומלץ שיעזור לו להבין את עצמו יותר לעומק. אולי באמת הוא יגלה שהוא לא נמשך רק לבנים, ויכול להקים משפחה כשרה עם אישה. זה לא בלתי אפשרי שזה יקרה.

אבל זה לא מובטח. יש גם מצבים שבאמת יש משיכה מינית רק לגברים. והוא צריך קודם כל לדעת שמקבלים אותו ואוהבים אותו בכל מצב, גם אם זה מה שיהיה.


(הרבה יותר קל לכתוב מאשר לקיים. שולחת חיבוק גדול, כי זה באמת באמת לא פשוט❤️)

זו בדיוק הייתה הכוונה שלי..לאחדשה

ברור שהתכוונתי למעשים עצמם.
לא מכירה מישהו עם נטיה מינית ששלם עם עצמו שיש לו משיכה אבל לא עושה שום מעשה לכן זה דיי ברור שמתייחסים ישר למעשה.
גם כתבתי  שכך השם ברא אותו..

לא חושבת שזה נכון לקשר ככהבארץ אהבתי

זה שמישהו אומר שיש לו משיכה לא מחייב שהוא כבר בשלב של מעשים.

וזה נכון שגם אם מגיע לידי מעשה, זה באמת ניסיון לא קל, ועדיין הוא צריך שההורים שלו יאהבו איתו ויהיו איתו, גם אם כואב להם המעשים שהוא עושה.

אבל בגיל תיכון לדעתי ממש לא נכון להניח שדיבור על משיכה מחייב שזה גם יגיע לידי מעשה.

(את כותבת שאת 'לא מכירה', אבל נראה לי שזה מסוג הדברים שקצת קשה להגיד שאת באמת מכירה הכל...)

מסכימה עם העיקרוןלאחדשה

וברור שלא כולם בשל ב המעשה מיד.
אבל אם הוא כבר בשלב שהוא מספר ואומר לצוות ולחברים אז ...
לא יודעת אולי אני טועה.
שורה תחתונה וודאי שכך השם ברא אותו ואוהב אותו ואת הנשמה שלו.
ולכולנו יש תשובה לעשות..

לא לא זה בדיוק שיפוטיותחנוקה

הוא סיפר לצוות בישיבה

הוא שיתף אותם כי יש לו קושי

לא חושבת שהוא עשה מעשה

וא' כן זה יכול להיות סערה חולפת (למעשה אחוזים גדולים מהאנושות יכולה להימשך גם לבני מינה, ועדיים לנהל חיים תקינים)

במיוחד בגיל ההתבגרות בחברה מופרדת (מכירה כמה בנות כאלו, לטא בנים, אבל בטוחה שזה קיים ב2 המינים)

ולפני שמדברים על תשובה

הרבה לפני

הוא לא עושה שום פסול בזה שהוא מרגיש משיכה

להפך- ד' מעמיד אותו בנסיון גדול. אדיר. אמאלה.

הוא סומך עליוץ

מה מפה? זה כבר מאד אישי..

בכללי הבן שלך דתי ברמה דומה לשלכם?מרגול

כלומר, בדברים אחרים הוא מקפיד וחשוב לו?


כי כן חשוב לי להגיד, שגם בשבילו זו יכולה להיות התמודדות קשה עם הפער הדתי לא פחות ממה שזה בשבילך.

הקרע הזה בין מה שה' רוצה ממנו לבין משהו שהוא בגדול לא בשליטתו, זה קשה.


ולמה אני אומרת את זה?

כי זה לא איך להתמודד מולו. זה איך להתמודד ביחד *איתו*.

את אמא שלו. את אוהבת אותו. ואת כאן בשביל לעזור לו.

ואתם ביחד איתו במסע הזה. וכאן בשביל לתת לו להרגיש את האכפתיות הכנה שלכם כלפיו כמי שהוא. 

קודם כלשירה_11

איש מקצוע תותחחחח בתחום

מאוד יכול להיות שהוא גם לא נמשך כמו שהוא מתאר וזה פשוט תוצר של סרטים שהוא רואה או משו כזה

עצם זה שהוא מדבר על זה מדליק לי נורה אדומה ומעלה תהיות.


ולהגיד לישיבה שאתם על זה וזה בטיפול, ההוצאה שלו מהישיבה יכולה לדרדר את המצב. 

חיבוק גדול אהובהמחי

זה הלם גדול לשמוע כזה דבר מהישיבה.

אבל חייבת להגיד לך שזה לא חד משמעי. בגיל הזה שמתעורר יצר מיני והוא נמצא בחברה שיש בה רק בנים, זה דבר נורמלי שהמשיכה תופנה כלפי מי שסביבו. זה לא אומר שהוא לא נמשך לבנות, זה דבר שיכול להתחלף, והגיוני שהוא לא מודע לזה וחושב שככה הוא וזהו. יש גם אנשים שנמשכים לשני המינים וזה בסדר. הם יכולים להתחתן ולחיות חיים מאושרים.

חיבוק גדול והמון הצלחה למצוא את איש המקצוע המתאים!! הכי חשוב שתתמכו בבן שלכם, תאהבו אותו ותעזרו לו להבין את עצמו

אני חושבת שאת צריכה עכשיו עכשיודיאט ספרייט

להרים טלפון לבן שלך ולהגיד לו:

עדכנו אותנו מהישיבה

סליחה שלא נתנו לך את ההרגשה שתוכל לשתף אותנו בהכל

כרגע חשוב לנו שתדע

אני איתך

אבא איתך

כל מה שתחליט אנחנו נעמוד נלווה אותך ונתמוך בך



וגם את צריכה להבין ולדעת את זה בעצמך.

ככל שתדחקו אותו לפינה כך הוא יותר יתגונן וידבוק בהחלטות שלו.

תני לו הזדמנות

או להתחרט

או להיות מי שהוא


דחיקה שלו

יכולה לסכן את היחסים ביניכם

ובעיקר יכולה לסכן את שלומו הפיזי בעקבות בריחה

או התנסויות לא אחראיות


אחרי הבנת הבסיס הזאת

כדאי גם להתייעץ עם גורם מקצועי

בהצלחה 

תגובה מצוינת!!! ומשהו שחשוב לדעת-יעל...

להימשך בתוך הצגדר זה לא שחור או לבן.

יש מנעד רחב, וזה ממש לא גיל שאפשר לומר שזה סופי.

ממליצה מאד לקרוא ולשמוע דברים של מאור קפלן

כל מילהלא מחוברת
לגמריהמקורית
אוףף רשמתי תגובה ארוכההההההריון ולידה

והתחברתי במיוחד וזה נמחקקקק

אכתוב שוב בקצרה


זה ממש לא חד משמעי

להיות בפנימיה קק בנים או רק בנות מעורר הרבה יצרים ומחשבות

קשר רגשי הרבה פעמים נגרר לקשר פיזי.

וזה שהוא מספר לכולם… אם זה היה כזה אמיתי אני לא חושבת שהוא היה מדבר על זה.


אני הייתי בקשר כזה פיזי עם חברה, ותהיתי לעצמי מה אני והאם אתחתן פעם.

נפרדנו דרכנו, הבנו שאנחנו לא מעוניינות להצשיך ככה.

היה קצת קשה

ואני נשואה עכשיו באושר ועושר.


צריך לתפוס את זה ולטפל בזה בצורה נכונה. לא עושים טעויות עם דבר כזה.


הייתה לי חברה שיצאה עם בנים ונפגשה וכו והיום נשואה למישהי.


רובם לא באמת כאלה…

מוסיפההריון ולידה

שגם אם ייגיד לכם שיש לו איזה חבר וכו

זה לא אומר כלום


לא להיבהל

והכי הכי חשוב!!! לא להבהיל אותו לא להיות נגדו

הוא יעצים את הנושא הזה זה יגדל ויהיה לו קשה למאת מזה


אני מאמינה שרוב רובם של האנשים יכולים להיצשך למין שלהם…

ובטח לא לשתף אתא אמא שלךשירה_11
או כל אדם אחר שתפקידו הוא לא ליזור
תפני אלי באישי.אהבתחינם
יש לי משהו לספר לך! 
אני חושבת שמאור קפלן יכולה להיות כתובת טובה בשבילכטארקו
ו/או להפנות אתכם גם הלאה


חיבוק גדול!

וואו ..בדיוק מתמודדים עם גילוי כזהאנונימי054

מאחי... אמא שלי שבורה , אבא שלי מרוסק

גם לי לקח זמן לעכל..

אנחנו גם מאוד דתיים 

ואחי בעצמו מתנגד בתוקף למשפחות חד מיניות... כך שההתמודדות שלו גדולה גדולה גדולה

מה גם שהוא כיום בשנות ה20 המאוחרות......וסחב את זה מגיל מאוד מאוד צעיר

אז זה בכלל שבר אותנו שהתמודד כך עם הניסיון הכ"כ קשה הזה שנים

אז א. תודה לה' שגיליתם עכשיו! ושזה באמת מוקדם וכמו שאמרו הלוואי ועוד אפשר לטפל 

ב. מזדהה עם כל מילה שלך , זה קרע עצום ממש כך אנחנו מרגישים, ולדעתי רק מי שמתמודד עם זה באמת יכול להבין את התחושה.

אי אפשר מהצד לומר בקלות "תקבלו..זה הילד שלכם ..תאהבו אותו כמו שהוא וכו'"

כי זה לא פשוט בכלל בכלל

אהבה כמובן קיימת ותהיה לעד

הכלה גם כן!

אבל זה מאוד קשה לעיכול ולהשלמה

אני לא יודעת מה יהיה עם התחושות שלנו אם אחי יממש את המשיכה הזו בפועל.

קחי לך את הזמן ... ובע"ה מתפללת שזה יהיה בר שינוי 

פה אם תרצי לפרוק , לקבל תמיכה, או כל דבר אחר... ממש ממש מבינה

למה זה כזה קשה כאחות?המקורית

כאילו אני חושבת על אחים שלי למשל, חוץ מהצער על זה שאם זה המצב אז הם לא זוכים כנראה לחיים יהודיים, זה לא כזה מפריע לי.

וגם הצער על החיים היהודיים - אני לא עד כדי כך קנאית האמת. לא יודעת אם להתבייש בזה או לא


 

אני חושבת שזה מאוד תלוי באישיות של הפרסונה שמגלה. כהורה דתי למשל, זה יכול להיות מושלך על עצמו ואז כלפי חוץ ולעשות הרס רב. לא חינכתי מספיק טוב,  חטאים קדמוניים, מה זה אומר עליי, הבושה ממה יגידו, לא אזכה לחתן את הבן, הוא לא הולך בדרכיי, אגנדות אישיות וכו

כשתכלס, העמדה ההורית היא בכלל מוטעית מלכתחילה לדעתי כי היא יוצאת מנקודת ההנחה שהילדים אוטומטית ממשיכים באותה דרך של ההורים ובאותה מידה היו מתקשים לקבל שונות אחרת גם אם לא באותה עוצמה כמובן


 

כאחות - זה קצת אחרת בעיניי. כל אח הוא עולם אחר בפני עצמו. ועדיין הוא אחי ואני אוהבת אותו ומקבלת אותו


אשמח שתאירי את עיניי בזה

 

אני דווקא יכולה להבין את הקושיהשקט הזה

כשאחי היקר עבר איזשהו תהליך של יציאה בשאלה זה היה לי ממש קשה כאחות.

לפי ההגיון שלך זה באמת לא כזה אמור להזיז לי כי לא אני חינכתי אותו ואין לי שום אחריות עליו. אבל זה כאב לי. כאב לי שהוא בוחר בחירה כזו, כאב לי על הדברים שהובילו אותו לשם, כאב לי על ההורים שלי שמתמודדים איתו עכשיו..

הרבה תחושות ורגשות..

אולי שונות מהתחושות שההורים שלי התמודדו איתן, אבל עדיין היו תחושות קשות

תודה לך על השיתוף, ליבי אתכםאנונימית בהו"ל
אפשר לשאול כמה זמן לקח להורים שלך להתאפס ולקום על הרגליים?
זה נשמע קשה ברמותרוצה עוד

וואווו....

ממליצה לכם לקרוא את הספר "מי שסוכתו נופלת" ולהתייעץ עם מביני דבר. אולי הרב אהרלה הראל?

להשקיע בלעכל את הדבר הזה קודם ביניכם...  שתוכלו לקבל את הילד

אם כבר, עסק בזה הפסיכולוג (והרב) אילעאי עופרןירושלמית במקור
יש גם קו ייעוץ והכוונה, שלחתי לך בפרטי
הכוונה ששלחתי לפותחת, סליחהירושלמית במקור
גם אני חשבתי על הספר הזה...שוקולד פרה.
אם אני לא טועהוהרי החדשה

ויכול מאוד להיות שאני טועה אז מוזמנות לתקן אותי

אבל מזכרוני הרב אהרלה הראל הולך בקו של סוג של "המרה". מאמינה שלא נכון להתייעץ ובטח לא עכשיו.


קודם כל מטפל מקצועי דתי מהתחום!

אני לא מספיק מבינהרוצה עוד
בתחום הזה... אבל ההגדרה "המרה" ממה שידוע לי, היא הגדרה של ארגונים בעלי אג'נדה מסויימת, כאשר בפועל יש טיפולים שונים עם מטרות שונות שנערכים באופנים שונים... צריך באמת לבחור למה מכוונים. ולהכיר את האפשרויות, אבל הטייטל הזה ממה שאני כן יודעת (קצת אני יודעת כי מכירה מקרוב בחור עם נטיות שעבר כמה גלגולים) הוא מאד מכליל ומאד לא מובהק זה כמו להגיד אלימות המתנחלים.
לא חושבת שזה משנה כרגעוהרי החדשה

מה ההגדרה של המילה. זה משנה שיש אנשים דתיים שמתוך כוונה ורצון טוב עושים המון המון נזק.

לכן אני מדגישה כאן

דווקא מתוך המקום המבולבל

צריך להיעזר במי שלא ינסה לדחוף לכיוון כזה או אחר

אלא ייתן להורים וילדים גב ותמיכה ועזרה אמיתית ובירור אמיתי.


גם אני מכירה מקרוב סיפורים, ולא תמיד הם עם סוף כל כך טוב, אז אני באמת חושבת שזה דיני נפשות הסיפור הזה ולכן צריך משנה זהירות גם בהמלצה במי להיעזר

מתקנת אותךרינת 24

הוא דוקא רב שנחשב יחסית מכיל… הוא מפריד בין הנטיה לבין המעשה.

הוא הקים מיזם של שידוכים בין הומואים ולסביות לא כהמרה אלא כפתרון שמאפשר הקמת משפחה במסגרת ההלכה.

מכיל כל עוד זה נשאר בלבפשוט אני..
אאוצ'…רינת 24

לא יודעת מה להגיד… אני חושבת שבזמנו זה היה נחשב יחסית מכיל המיזם שהוא הקים.

תהיה מוכן לצרף פה קישור של הסיפור שלך ובמיוחד המקום שאתה נמצא בו היום?

אגב, הצטרפתי למיזם שלופשוט אני..

אבל כמו כל המיזמים בז'אנר הזה, רק גברים נרשמו...


 

ואני זוכר את שיחת הטלפון שהם עשו לי, עם שאלות לא קשורות:


 

אתה רוצה אשכנזיה או ספרדיה?

לא אכפת לי, העיקר שתהיה נחמדה.


 

אתה מעדיף אשה גבוהה?

לא משנה לי.


 

אתה רוצה בהירה או שחומה?

גברת, אם היה חשוב לי איך היא נראית, לא הייתי מתקשר אליכם 🤦🏼‍♂️


 

מה שכן, מכל המיזמים שהיו (למשל של מכון פועה ועוד כל מיני רבנים), המיזם שלו היה היחיד שהגדיר מראש כמה כסף צריך לשלם לו על הצלחה. הרבה אלפי שקלים. במיזמים האחרים לא היה בכלל דיבור על זה...

 

🤣🤣🤣🤣לאחדשה
סליחה הנושא רגיש אבל זה הצחיק אותי ממש😆😆
אני יודעתוהרי החדשה

בעיני זה מיזם נוראי.

אני קוראת הכל אבל לא פנויה רגשית להגיבאנונימית בהו"ל
בעלי ואני נשארנו היום בבית כי לא יכולנו ללכת לעבודה. הראש שלנו במקום אחר לגמרי ופתאום כלום לא חשוב...


כתבו לך דברים ממש יפיםאמאשוני

והגיוני שאתם צריכים זמן לעכל.

שום דבר לא בוער.

הדבר היחיד שכן כדאי לעשות מהר זו שיחה עם הבן אם זה עוד לא קרה.

הבן יודע מן הסתם שהייתם בישיבה ואולי חושד למה,

והוא יכול להיות במתח נוראי לגבי סוג התגובה שלכם.

אז אם עוד לא דיברתם אולי תזמינו אותו לאיזה מקום פרטי מחר בבוקר,

תאכלו משהו ביחד.

תדברו, תחבקו, תסבירו שלא משנה מה הוא הילד שלכם ואהוב בכל מצב ואתם גאים על זה שהוא מתמודד עם התחושות שלו ולא משנה מה, אתם ביחד במסע הזה והוא לא לבד.

כל השאר יכול לחכות עוד קצת..

טוב מאוד שנשארתם בביתוהרי החדשה

קחו לכם את הזמן לעכל ולהתאפס.

תהיו בזה ביחד

וזה בסדר גם שכל אחד מגיב אחרת


חושבת שאת בעיקר צריכה כוח וחיזוק וחיבוקשוקולד פרה.

והבנה.

אני מאמינה שמי שהכי יוכל לעזור לך זה הורים שבעצמם התמודדו עם זה. הייתי פונה לאשתו של הרב אורי שרקי, שהיא גם אם שכולה, אז בטח יש לה הבנה מטורפת בתהליכי חיים.


ולך- חיבוק יקרה.

כאמור, זה וודאי מטלטל. הלב לא רוצה להאמין. המוח לא קולט. המחשבות דוהרות. גם לעבר- מה טעינו? איך פספסנו?

וגם לעתיד- מה יהיה עליו, מה יהיה עלינו, מה יהיה על שאר הילדים.


אל תהיי עם זה לבד.

שנייה לפני שאת תומכת בו, חפשי תמיכה לעצמך. לנפש שלך, לסערת ההוריקן הזאת.

איך תוכלי לתמוך בו כשאת רועדת ככה מבפנים?


ולפעמים ה' מטלטל לנו את הספינה, וזה קשוח מאוד. מאלץ אותנו לפתח לדברים שלא היינו רוצים לפתח אליהם...

רק לגבי איך להכילהמקורית

מבחינה רגשית, לפחות ככה אני רואה את זה,  הבן שלך הוא הבן שלך בכל מצב

אני לפחות פחות נבהלת מדברים כאלה מבחינת רגשית כי אני אמא שלהם והם הילדים שלי, והדרך שלהם בעולם היא הדרך שלהם, אני "רק"  צריכה לעשות את התפקיד שלי בלכוון, להכיל, לתמוך ולא להפריע

אבל הראש שלי יחסית ליברלי ולגלות דבר כזה במיוחד בגיל ההתבגרות כשהילד רק בחברת בנים בפנימייה כנראה - זה לא סוף העולם מבחינתי


מבחינה דתית כנל. את לא אמורה לשלוח אותו חלילה למצעד הגאווה עכשיו. ולדעתי יש לכם אחריות גדולה כרגע בהקשר הזה, כמו בהקשר הרגשי. איך שאתם תגיבו לזה, יקבע הרבה לגבי הקשר שלכם בהמשך

ולכן, קחו אוויר, תנשמו, תתייעצו אם צריך, אבל כן לדבר איתו בהקדם ולהגיד לו שאתם אוהבים אותו בכל מצב

וכן, הייתי גם אומרת לו להימנע מלשתף בישיבה כרגע כי זה יכול להזיק לו מבחינה רוחנית רגשית יותר מאשר להיפתח. אם יעיפו אותו בגלל זה וזה יסתבר כבלבול לגיטימי בגלל האוכלוסייה שהוא נמצא בה,הדרך למסגרת אחרת טובה תהיה כמעט בלתי אפשרית לדעתי

אם תרצי שם של איש מקצוע שיעזורוהרי החדשה

מוזמנת לפנות אלי בפרטי.


חיבוק גדול

איזה ניסיון קשה.


אתם ממש חייבים ליווי

אבל

בעיני

הכי חשוב זה לחבק אותו.

להגיד לו שהוא אהוב בכל מצב

ולהתייעץ אך ורק אם מטפלים מוסמכים ומקצועיים


עמותת חוסןתג2
יש עמותה שנקראת חוסן המטרה שלה זה עזרה לגברים שנמשחים לבני מינם ולא מעוניינים בכך . מאמינה שיהיה להם איך לעזור ולהכווין אתכם.
בבקשה רק אל תתפתו לטיפולי "המרה"רינת 24
זה עושה נזק נוראי
בעיקרון אין היום טיפולי המרה לפי החוק ....תג2
לצערי זה לא נכוןפשוט אני..

אין חוק אלא חוזר מנכ''ל משרד הבריאות,

והוא חל רק על אנשי מקצוע עם תעודות מקצועיות, למשל רופאים ופסיכולוגים קליניים.


 

אם מישהו שאינו כפוף למשרד הבריאות יציע ויבצע טיפולים כאלה, למשל רב, אז אין שום חוק או תקנה שאוסרים זאת ולכן לא יוטלו עליו סנקציות.

הכל מתפורראנונימית בהו"ל

יצאנו מהבית ביחד אל הישיבה שלו כדי לקחת אותו לאכול המבורגר כמו שהוא אוהב.

סיכמנו מראש שאנחנו לא כועסים אלא רק מראים לו כמה אנחנו אוהבים אותו.


ואז התחלנו לשאול שאלות בסיסיות כמו ממתי זה ולמה לא אמרת לנו כלום והוא פשוט שתק... התעסק בכיתוב של שקית הקטשופ הקטנה עד שבעלי לקח לו אותה מהיד...


בעלי שאל אותו אם הוא לא יכול פשוט להסתכל על בנים רגיל כמו כל החברים שלו, פשוט להסתכל ולא לראות שום דבר מיוחד כי באמת אין שום דבר מיוחד.

פשוט להסתכל ולהמשיך הלאה.


ואז הוא קם והשאיר את הכל על השולחן ופשוט ברח! בריצה! ולא רדפנו אחריו כי לא רצינו לעורר מהומה במרכז המסחרי הזה... פשוט חזרנו הביתה וכל הדרך בכיתי.


רק לפני 30 שעות הייתה לי משפחה והיו לי חלומות ועכשיו הכל מתפורר ואני רק רוצה לבכות את חיי לנצח נצחים...


אני פשוט חיה בסרט של מישהו אחר... לא מאמינה שזה באמת החיים שלי...

אהובה, כמו שהגדרת הכל מתפוררחנוקה

את רוצה לתת חיבוק לבן שלך, וגם בעלך

ואתם לא מצליחים

כי עוד לא נתתם אויר לעצמכם.

תקחו אויר רגע.

תעכלו את המצב.

תנו לו פרופורציה (אגב אם יש לכם רב טוב שאתם בקשר איתו יכול מאד להיות שהוא זה שירגיע אתכם..)

הוא מתבגר.

עוברים עליו דברים.

הוא צריך אהבה וכו כמו שכתבו לך אבל בשביל זה את צריכה חיבוק.

אולי תתחילי בקפה לעצמך?

נשמה שולחת חיבוק❤️המקורית

נשמע שממש קשה לך

אבל כלום לא התפרק, אתם עדיין משפחה

זה נושא רגיש והתמודדות חדשה

מעיניים של נער - השאלות האלו לא מקדמות אתכם. גם כהורים בעצם.

תעשו לעצמכם טובה, לפני שאתם פותחים את זה שוב - תשאירו את הלמה והאיך בצד

זה לא הזמן

ותתייעצו. זה ממשממש חשוב בעיניי

שולחת חיבוק❤️

גם עכשיוoo

יש לך משפחה ויכולות להיות לך חלומות

שום דבר לא צריך להתפורר


הוא בא איתם

הוא לא סירב

לא צעק ולא אמר משהו רע

אלא ברח כנראה בגלל שהשאלות הציקו לו


זה לא שאלות בסיסיות

זה קצת חקירה קצת שיפוטיות


רציתי לכתוב משהו אחרי שכתבו לך למהר לדבר איתו

כי בעיניי זה לא נכון

צריך לעבור קודם תהליך קבלה

לקבל אותו באמת כמו שהוא

אחרת הוא מרגיש שאתם לא איתו


לא בטוח שתצליחו

אולי הפער מדי גדול

אבל כדאי לכם להתאמץ

כי זה תלוי בעיקר בכם

אתם המבוגרים

והוא הילד שכעת אבוד

מסכימהשיפור
מותר לי להגיב?פשוט אני..
אני לא כותב בפורום דברים רגשיים אלא רק דברים שהם טכניים או מדעיים וכו'... מותר לחרוג?


לזכותי ייאמר שתויגתי אז אני לא לגמרי מתפרץ...


האמת שרציתי לתייג אותך ולא ידעתי אם שייךהמקורית
אני חושבת שנק המבט שלך תוכל לתרום ממש לפותחת ואשריך שאתה מוכן להרחיב
גם קיוויתי שתגיבפייגא
כי נראה לי שזה יכול להיות מאוד משמעותי עבור הפותחת.
האמת שנראה לי שבנושא הספציפי הזה טוב שתגיבטארקו
עבר עריכה על ידי טארקו בתאריך כ"א בחשוון תשפ"ו 21:58

הניסיון האישי שלך חשוב.

אבל חכה שהפותחת תאשר שזה בסדר מבחינתה.

 

ממש מעריכה ששאלת.

רק עכשיו אני רואהפשוט אני..
התחלתי לכתוב עוד לפני שכתבת, אם זה לא בסדר אז אפשר למחוק
איזו התמודדות🥺❤️‍🩹. התחושות שלך ממש הגיוניות.שיפור

הכל היה נראה כל כך בסדר ופתאום כל כך הרבה כאב ובלבול ולא נודע וחוסר אונים. בקשר לבן שאתם כל כך אוהבים ורוצים הכי טוב בשבילו. ואי אפשר לשתף אף אחד. זה באמת הכי קשה בעולם.


נראה לי כמו שאמרו קודומתיי ממש חשוב ליווי של איש מקצוע שמבין בתחום. איך לדבר איתו עכשיו. כי מה שנראה שאלות פשוטות מבריח אותו. אז צריך לראות מה כן אפשר. ומה אפשרי מתי, גם בשבילכם, בתוך ההלם וההצפה הנוראית הזאת כרגע.

תודה על הנרמולאנונימית בהו"ל
טוב לדעת שאני לא סתם מתפרקת...
כותבת יקרהפשוט אני..

אתם נמצאים עכשיו, כולכם, בנקודת רתיחה.


 

את ובעלך בצד אחד, מרגישים אשמה (איך זה קרה לנו? איפה טעינו? איך הוא לא סיפר לנו?), בושה, פחד.


 

לעומת זאת, הבן שלכם מרגיש... למעשה הוא מרגיש בדיוק אותו הדבר. אשמה, בושה ופחד.


 

קודם כל - חשוב שכולכם תבינו את זה! אתם צריכים להבין שהוא מרגיש ככה, ולא פחות חשוב גם הוא צריך להבין שאתם מרגישים כך. אלא שהוא נער, ואתם ההורים שלו, אתם המבוגר האחראי, לכן היכולת שלכם להבין אותו הרבה יותר חשובה מהיכולת שלו להבין אתכם.


 

אתם באותה הסירה, לא אחד נגד השני. הוא לא עושה לכם דווקא, לא ביקש את ה''מתנה'' הזאת, ואתם לא רוצים כמובן להרחיק אותו מכם. כלומר לכולכם יש בסופו של דבר את אותם אינטרסים, אתם באותו הצד, אף אחד לא אשם במצב שנוצר.


 

חוזר על מה שנכתב כאן - איש מקצוע. לכם ולו. לא קבוצת תמיכה להורים של, לא ארגונים ועמותות. איש מקצוע. כזה שיעזור לו להבין היטב את מצבו, יעזור להבין מה עומד מאחורי זה, והכי חשוב - מה עם בנות? משיכה לבנים לא סותרת משיכה לבנות, ואם אפשר להרגיש דברים כאלה כלפי בנות אז הכל הרבה יותר קל. וגם אם לא, גם אם הוא באמת נמשך רק לבנים וזו לא סתם תקופה, איש מקצוע יעזור לו לעבור את הגיל הגם כך נוראי הזה בשלום.

 

וגם את זה צריך לדעת איך לתווך לו,שלא יבין שזה טיפול עם מטרה מוגדרת של ''להימשך לנשים''. כי אז הוא שוב ירגיש אשמה ובושה, ושאתם לא באמת מקבלים אותו כמו שהוא.
 

 

---


 

אני רוצה להתייחס לשיחה שהייתה לכם היום.


 

אבל ברשותך, אני אתייחס מהצד שלו. כלומר מאיך שאני מדמיין שהוא הרגיש וחשב באותם הרגעים.

זה הדמיון שלי, אולי טועה, ואולי אני דווקא קולע...

המטרה שלי היא חלילה לא להוסיף לכאב אלא באמת לתת לכם צוהר לעולם של נער בן 15 שנמשך לחברים שלו, כי אני בטוח שעם יותר הבנה יהיה לכם הרבה יותר קל לגשת לנושא הזה בצורה בריאה יותר.


 

 

---


 

 

אבא ואמא הזמינו אותי לאכול ביחד... איזו בושה. זאת הפעם הראשונה שאני אראה אותם מאז שהם גילו את הסוד שלי, הסוד הנורא שלי... אני כל כך לא רוצה לאכזב אותם. רציתי להיות הבן שהם תמיד יתגאו בו, ועכשיו הפכתי להיות הבושה של המשפחה. אני יודע מה ההורים שלי חושבים על זה, יודע כמה הם מתביישים. אני בטוח שהם לא מעיזים לספר אפילו לאחים שלי.

אני מקווה שיהיה בסדר. אני ממש מקווה שהם יאהבו אותי כמו שהם אהבו ביום ראשון כשיצאתי מהבית.


 

הנה הם מתחילים עם השאלות... לא שאלות כמו מה אני חושב או איך אני מתמודד, אלא שאלות מעצבנות ומביכות... כל כך מביכות...

ממתי זה? כבר כמה שנים... אבל איך אני אשבור לכם את הלב ואכתוב לכם שפספסתם כ''כ הרבה זמן? ומה זה יגרום לכם לחשוב עלי?


 

למה לא סיפרתי לכם? כי במשך המון זמן לא ידעתי בעצמי מה אני מרגיש... לא ידעתי מה זה אומר בדיוק. וגם כשכבר ידעתי, מיד הבנתי שזה אסור, וחריג, ומביך, וכל כך כל כך יצער אתכם... והאמת היא שגם פחדתי. לא ידעתי אם תמשיכו לאהוב אותי כשתבינו איך נפל התפוח שלכם שהוא אני...


 

עכשיו אבא לקח לי את שקית הקטשופ הארורה, הוא חושב שהיא זו שמפריעה לי לענות לו? הוא לא רואה שאני מנסה בשקט בשקט, בלי לגרום למהומה או כאב, להראות לו שאני לא מצליח להתמודד עם השאלות שלכם? לפחות לא עכשיו...


 

לא אבא, אני לא יכול להסתכל על בנים כמו כולם. ניסיתי, באמת. בחיי שניסיתי. אין דבר שאני יותר רוצה מאשר להסתכל על בנים כמו כולם.

אבל אתה זוכר את אריאל שסיפרתי לך עליו, שהוא החבר הכי טוב שלי בישיבה? שהוא גם יושב ליידי בכיתה ולומד איתי למבחנים? אז... אני פשוט לא יכול להתעלם מהעיניים הטובות שלו. אני לא יודע למה, לא יודע! ולא רוצה את זה! בחיי שלא רוצה! אבל כשהוא מסתכל עלי אני מתרגש, כשהוא נותן לי יד אז יש לי פרפרים בבטן... באמת אבא, ניסיתי. ניסיתי לא להרגיש את זה. ניסיתי לא לראות את זה. בכיתי כדי שזה לא יקרה.

אבל זה קרה. וקרה שוב ושוב ושוב במשך שנתיים כל כך קשות. זה קרה עם אריאל, עם שגיא, עם עמיחי... אני לא מצליח להתעלם מהיופי שלהם. מהאור שלהם, מהאופי שלהם. לא יכול להיות אדיש כשהם מחייכים אלי. לפעמים אני אפילו לא מבין איך כל שאר הבנים בישיבה, לא רואים את מה שאני רואה...


 

אז מה, זה אומר שאני רע? שאני מקולקל? אם במקום לחבק אותי חזק ובמקום להגיד לי כמה אתה אוהב אותי, אתה שואל בצורה מאשימה כאילו בחרתי בזה, אז אתה בעצם... לא מקבל אותי? לא אוהב אותי? חושב שאני בכוונה עושה צרות?


 

מצטער שברחתי. רציתי שהערב הזה ייגמר עם חיוכים. שאני אהיה יותר רגוע בסופו. כל כך פחדתי מהיום הזה שבו תדעו, וכל כך קיוויתי שזה יהיה יותר טוב במציאות. אבל פשוט לא יכולתי להישאר. פחדתי שתשאלו אותי דברים יותר גרועים. פחדתי שתכריחו אותי לענות. פחדתי שתבינו שאני לא יכול להסתכל רגיל, שאני לא שולט בזה, ואז תתביישו אם אנשים יידעו שאני הבן שלכם.


 

קיוויתי שתגידו לי שאתם אוהבים אותי ושאתם בכלל לא לחוצים. אתם ההורים שלי, העוגן שלי. במקום זה הבנתי כמה ניתוק יש בינינו. כמה אתם לא מבינים אותי...


 

 

 

יאו..קווץ בלבלאחדשה
כתבת מרגש. עזר גם לי להבין.ירושלמית במקור
קראתי 10 פעמיםאנונימית בהו"ל
אולי עכשיו אני יותר מבינה...
לפשוט אנינחלת

אנא, התעלם ממה שכתבתי על הציניות ...

עכשיו אני רואה את זה אחרת.

 

רוצה להגיד לך שיש בי תחושה של אהבה אליך. אל תבהל אני כבר סבתא. יכולה להיות כבר

סבתא רבא. בחיי!  זו אהבה של אנוש לאנוש. לאנוש כזה שמסתיר כל כך הרבה דברים (מהם

נפלאים) מתחת לציניות שלו. ויש בו כל כך הרבה ידע. ועושר פנימי. לא יודעת איך להגדיר

את התחושה שלי כלפיך, אחרי כל מה שקראתי, מלבד: אהבה. כן. אהבה וחמלה (אל נא תכעס)

והמון והמון הערצה וכבוד.

 

 

האם את מסוגלתאמאשוני

להיות לבד עם הבן שלך ולשים את הנושא הרותח הזה בצד?

אוקי זה תפוח אדמה לוהט ואתם תפצחו את הסיפור הזה לאט לאט.

אבל האם את מסוגלת לראות בבן שלך מעבר לזה?

לראות את הילד המבוהל שרק צריך לדעת ולהרגיש שיש לו מקום בעולם שלא משנה מה תמיד יהיה איתו?

האם אפשר לצאת לסרט או לבאולינג למשל ולשבור קצת את המתח ולעשות משהו חוויתי יחד בלי שיפוטיות?

הרי הוא הבן שלך. זה כ"כ לא משנה עכשיו מה הוא מרגיש כלפי בנים.

מה שחשוב עכשיו זה מה הוא מרגיש כלפי המקום שלו בעולם.

בלי לשאול שאלות קשות, בלי להעמיד אותו במצב מביך הוא ממילא שם..

בלי לקחת לו את השקית קשטופ.

להרגיש אותו עד איפה הוא מסוגל.

לא יודעת מה הוא ירצה לעשות עכשיו מול הקושי מולכם, אבל בבקשה אל תשאירו אותו לבד.

תתמכו בו, הוא הכי זקוק לכם בעולם עכשיו.

ואם בעלך לא מסוגל, אז לפחות את,

אם קשה בשכל, אז מהלב,

ואם קשה מהלב, אז מהרחם.


אולי כדאי אפילו לכתוב לו הודעה שאת מצטערת שהעניינים יצאו משליטה וכולם נסערים עכשיו ואת רק רוצה להגיד לו שאת אוהבת אותו הכי בעולם ובע"ה יהיה טוב.

תודה על זהאנונימית בהו"ל
היום אני כבר יותר בטוב אז אנסה לראות איך אני מתקרבת אליו. ואני מבטיחה לא לקחת לו את הקטשופ... לתת לו את המקום שלו
את כזאת מהממת!אמאשוני

הוא פשוט זכה בך כאמא לעבור איתו את המסע הזה ❤️

ממש מרגישים אותך, ואני בטוחה שעם הלב הענק שלך תצליחי להגיע גם אליו ולהעביר לו את המסר שלב של אמא זה לב של אמא, ושום דבר לא ישנה את זה.


בע"ה מתוך השבר תגלו עומקים ורמות אהבה שאינה תלויה בדבר כ"כ חזקה, שיתן לכם כוחות להמשך המסע.

בהצלחה רבה!

לכל המגיבותנחלתאחרונה

אתן כל כך נפלאות. ורגישות. ומבינות.

ויש לכן לכולכן, כזה מן לב טוב, ורחום ורחב וחמים.

 

לקרוא את שכתבתן

 מעלה לי דמעות בעיניים.

 

אני מאחלת לכולכן אך טוב! הכי טוב שאפשר! שישלם לכן השם על גמולכן הטוב, פי שבעים ושבעה.

שתהיו מאושרות. שתזכו לקבל משיח. מגיע לכן!

יקרהוהרי החדשה

קודם כל באמת חיבוק גדול

זה באמת מצב כל כך קשה להיות בו.


את ובעלך עכשיו במבחן הורות שמעטים עומדים בו. ותצטרכו הרבה כוחות וליווי כדי להצליח לעמוד בזה.


הבן שלך נמצא במצוקה ובמקום לא קל

לשאול אותו למה לא סיפרת והאם הוא לא יכול לא להימשך לבנים - אלו שאלות שיסגרו עליכם את הדלת

אף ילד לא בחר בזה. ויכול להיות שהוא מבולבל ויכול להיות גם שזה המצב ותצטרכו ללמוד איך לקבל ולחבק.


אבל עכשיו כדבר ראשון אני ממש מציעה לכם בחום. עזבו רגע את השאלות, הוא לא סיפר לכם כי הוא פחד מהתגובה, כי הוא פוחד לאכזב אתכם, אתם צריכים לשדר לו עכשיו שלא משנה מה איתו הוא אהוב והוא רצוי והוא יתקבל בכל מצב. אלה המסרים שאתם צריכים לשנן עכשיו לעצמכם ולו.

אחר כך כבר תתעסקו בעזרת איש מקצוע בשאלות שמעסיקות אתכם.

עכשיו יש לכם תפקיד חשוב - לקרב אותו אליכם. שייתן בכן אמון. שירגיש אהוב.

זה הכי חשוב שיש.


ובזהירות אני אומרת, להיזהר מהתייעצות עם רבנים בלי ליווי מקצועי. יש רבנים שהם מטפלים ומומחים בסיטואציות כאלו.


תודה. אני אשתדל ליישםאנונימית בהו"ל
זה קצת ברור למה הוא ברחשוקולד פרה.

בעצם בעלך שאל אם הוא יכול לא להיות הוא.

הוא קצת חדר ברגל גסה לעולם שלו, עם ניסיון לתקן אותו, שיהיה נורמלי ותקין.


גם אני בגיל ההתבגרות לא הייתי נורמלית ותקינה.

הייתה לי הפרעת טורדנות כפייתית (רק במחשבה)

והסתרתי אותה במשך שנתיים מייסרות מאוד מאוד.

וכשכבר לא יכולתי לשאת עוד רגע נוסף, אמרתי את זה לאמא שלי. אמרתי לה שאני צריכה פסיכולוג

ועד היום אני זוכרת את המשפט שהיא אמרה לי- למה את תמיד חייבת להיות שונה?


והמשפט הזה היה לי כל כך מנותק,

כל כך לא מבין

כל כך זורק אותי עוד יותר לתהום הבדידות

פשוט לא היה לי מה לענות על זה


היה בי הרבה מאוד כעס. שהצורך להיות אמא לילדים "תקינים" ש"הולכים בתלם" בא על חשבוני.

גם ככה לא הכרת אותי באמת במשך שנים

אז עכשיו כשאני רוצה שתכירי אותי קצת באמת,

את דוחה אותי מעלייך?


את מבינה מה הוא מרגיש, קצת?

בשאלה של בעלך היה גם ריחוק וגם דחייה, וגם רצון להחזיר אותו לתקן ולנורמה.


אם היה אפשר לחזור אחורה בזמן,

אני חושבת שהתגובה הכי נכונה מצד אמא הייתה:

אני שומעת.

אני מבינה שאת רוצה ללכת לפסיכולוג.

יש עוד משהו שאת רוצה לספר לי?


בהכי עדינות שיש. זה היה טיפה טיפה טיפה, נותן את ההרגשה שמישהו מראה לך סימן אור קטן מתוך התהום החשוכה.

כי המסע הזה, שהוא שלי בלבד

יכול להיות הרבה יותר קל כשיש הורים שמוכנים להציץ למקומות מוזרים/מפחידים/שונים מאוד מהם/לא מקובלים בחברה

ולהתעניין במקום הזה

וללוות, רק ללוות


תאמיני לי שהמסע שלו קשה יותר משלכם.

וזאת נקודה שצריכה לחלחל, כי כרגע אתם קצת עסוקים בעולם שאבד לכם, בחלום שנמוג

אבל אם תחזיקו בראש שהמסע שלו יותר קשה, ותפקידכם רק ללוות אותו ולהאמין בו, לאהוב אותו ולשדר לו שהוא טוב

זה יקל עליכם את המשא שלכם

כי אתם לא אחראים לשנות אותו.

תודה על זהאנונימית בהו"ל

גרמת לי לקוות שכשהוא יהיה גדול הוא לא יזכור אותנו בתור טראומה. ולהתאמץ בשביל זה

את נשמעת אמא רגישה וחמהשוקולד פרה.

ואני מאחלת לך, מכל הלב, שהלב שלך שנפתח עכשיו בלית ברירה, בגלל עומק של כאב ודאגה וחשש

ייפתח בע"ה באהבה, בשמחה ובתחושת שלמות.

ומציעה בחום לנסולפנות אל הרבנית שרקי. מתארת לעצמי שהיא אישה חכמה ע"פ הרבה תובנות.

ממש תודהאנונימית בהו"ל
את בטוחה שהיא מדברת על זה?


אני לא יודעת כמה זה נורמלי להתקשר... אולי היא בכלל במצב יותר גרוע משלי כי הוא כבר פרסם את זה בכל מקום...

בעיניי היא כבר אחרי ההשלמהשוקולד פרה.

וההתמודדות.

חושבת שאחרי שנרצח הבן שלהם, מן הסתם יש לה פרופורציות אחרות על החיים.

ודווקא בגלל שאץהיא אשת רב מפורסם

ודווקא בגלל שהבן שלה מפורסם

מה יעזור לה להלחם?

זה פשוט לחפש את הדרך להשלים עם המציאות החדשה שנכפתה עליה.


אני לא מכירה אותה, אבל כן הייתי פונה אליה, כי מן הסתם יש לה הרבה חוסן פנימי מתוך מה שנאלצה לעבור

ואו ❤️ איזה חוויה קשה חיבוקלא מחוברת
אנונימית אחרת ויצא ארוך מידיאנונימית בהו"ל

פותחת אהובה, לא יודעת אם התגובה שלי תנחם או תעזור אבל מנסה ואולי ירגיע טיפה.

בהיותי נערה בגיל הזה בדיוק הייתי בדיוק כמו הבן שלך.. הייתי בטוחה שאני נמשכת לבנות. הייתי ילדה טובה ותמימה, מבית דתי מאוד אפילו כמעט חרדי, האמנתי עדיין באמונה שלמה באלוקים ובתורה והכל וחשבתי שמשהו אצלי דפוק לגמרי. חשבתי שאני מקולקלת, שאני מרגישה דברים אסורים , וייסורי המצפון פשוט הרגו אותי. כמובן שלא אמרתי מילה להוריי. אבל איכשהו הם הבינו ויום אחד אמא שלי קראה לי אליה בספונטניות ואמרה לי כבדרך אגב שהיא מבינה שזה המצב. שזה יכול לקרות וזה בסדר, שאני חושבת שככה אני מרגישה אבל לאמיתו של דבר אני מאה אחוז ואני מפרשת את ההרגשה שלי באופן לא נכון בדיוק. אני לא ידעתי את נפשי ורק חיכיתי שתסיים, חשבתי שהיא לא מבינה מה אני מרגישה, שאני מסכנה, ותקועה, ולא יודעת מה לעשות מכאן כי הרי זו אני והיא מדברת דברים שלא מתחברים למציאות. בפועל לקח לי זמן ארוך מאוד לצאת מההרגשות האלו, כמעט 3 שנים. ובמהלך הזמן הזה ההורים שלי היו הכי מכילים והכי אוהבים אבל הכי רגילים. לא התייחסו לזה יותר בכלל (אולי מאחורי גבי בלי שאדע), לא שאלו שאלות, לא התעניינו בתחום ולא ריגלו אחריי. הם חיזקו אותי בדברי תורה כרגיל, וחיזקו בי את האמונה ואהבה לאלוקים ובסוף יצאתי מזה והנה אני היום - אישה ואמא, נשואה לגבר אהוב מאוד (שיש שיגידו שהוא לא הבחור הכי גברי בעולם, אולי זה קשור ואולי לא).

אז אני לא ממש יודעת להמליץ לכם מה לעשות, רק יודעת לומר מהניסיון שלי שהקרבה של ההורים והחיזוק התורני (הרגיל, לא עכשיו אקסטרה בשביל 'להחזיר למוטב') גרמו לי להתעשת על עצמי ולחזור לשביל הנכון.

מקווה שתעברו את הניסיון בטוב ובאהבה❤️

תודה ששיתפת❤️ כמה מחשבות שעלו לי לפותחתמרגול

נער דוס, שמרגיש משיכה לבני מינו, ככל הנראה בנקודת שבר גדולה. כי איך הוא יחיה? מה הוא יעשה?


ונראה לי שמעבר לאהבה בלי תנאי והכלה של הנער, צריך שניה להרגיע את הרוחות.


הוא בן 15. בין אם הוא בעתיד יימשך גם לנשים ובין אם לא, גם ככה זה לא הגיל לחתונה. ולפי התפיסה הדתית, מייחדים קשר רומנטי-מיני לנישואים. אז רגע, גם חברים שלו שנמשכים לבנות לא עומדים לממש את המשיכה הזאת בשום צורה בשנים הקרובות.


מה אפשר לעשות בינתיים?

מה שילד בן 15 עושה. לבלות עם חברים (אם קשה לו אפשר שישתדל רק בקבוצה ולא כיחידים), ללמוד, לטייל, לנגן, ווטאבר.


ברור שזה עדיין יטריד אותו, ולכן חשוב טיפול. קודם כל כדי שתהיה לו התבגרות חיובית שלא סובבת רק סביב זה. (אני אישה, נמשכתי לגברים, וההתבגרות שלי לא סבבה רק סביב זה. זה היה קצת חלק כי הורמונים וכו, אבל להתבגרות יש ככ הרבה צדדים אחרים)


עד שהוא יגיע לגיל של זוגיות רצינית והקמת בית (אולי עם גבר ואולי עם אישה), יש זמן. שיתן לעצמו לחיות קודם. מה יעזור לו להתבחבש בזה עכשיו כמה שנים?


זה מאוד קשה להיות מאוד דתי וגם להימשך רק/בעיקר לגברים. ויכול להיות שבגיל 20 הוא יחקור את זה יותר. אבל כרגע, גם אם המשיכה לגברים מוחלטת, זה לא צריך להיות מרכז עולמו. (לכתוב "גברים" על נערים בני 15 כבר היה נשמע לי הזוי…)


ובבקשה, אל תגידו לו שאולי עוד ימשך לנשים אז הכל טוב. מבחינתו כרגע זו לא מחשבה הגיונית ככל הנראה. וגם סביר שירגיש שאם אתם מקבלים אותו עכשיו זה רק בגלל התקווה שעוד יימשך לנשים. וחבל…

זה נכון ולא נכוןאנונימית בהו"ל

כי לא חיית בפנימיה מעורבת

כי לא היית בסביבה שבה השיח היה שאת חוטאת גמורה בעצם קיומך

אני מקוה בכל אופן שהסבירו לך שעצם המשיכה זה דבר טוב ונכון פשוט צריך לחכות עם זה קצת.

כאן יש נער דתי, שמרגיש שהגוף שלו, הנפש שלו- לא מתאימים לדעות שעליהן הוא גדל

זה חויה מאד קשה. מעין 'הגוף שלי בוגד בי'

ההתמודדות היא הרבה לפני לממש נטיה או לא, זה העולם הפנימי שקורס

דוקא בגלל שאני דתי.

תחושת החריגות

חווית הסתרה ופגימות מתמשכת

בייחוד כשנשמע שבאמת הוא לא בסביבה הכי מכילה בעולם..

חוששת שהנפש שלו ספגה דיבורים קשים מאד.

 

אני בכלל לא חושבת שהוא 'מימש' יותר מדי. 

אבל זוכרת את עצמי בתור מתבגרת הורמונלית

כמה קשה היתה לי החויה שאני נהנית להתכחך עם בחור חמוד מהסביבה

וכמה מביך זה (בעיני עצמי!!! לא שדברתי על זה עם מישהו)

שאני מוצאת את עצמי מסתכלת עליו. ועוד קצת

ולמה נהיה לי חם בלב כשאני חושבת על מישהו 

ולמה זה מפרפר לי בבטן לראות אהבה מוחצנת בגלוי- נשיקה ברחוב, זוג הולך מחובק יד ביד..

ואיך מגיעים לי כאלה דמיונות לראש של דברים שהם בסדר גמור בתפיסה שלי ושל הסביבה שלי פשוט טרם בא זמנם לעולם.

וקבלתי חינוך מצוין מבחינה מינית,

אמא שלי הסבירה לי טוב מאד שזה סימן מצוין, לבריאות ותקינות הנפש שלי

עדיין זה מורכב.

 

עכשיו אני לוקחת את זה ומשליכה את זה על משהו שנחשב לא תקין בסביבה שלי

אמאלה

וההתלבטות

והאולי אני מדמיין

ולעבור את כל זה כנער צעיר ומפוחד בלי יכולת לדבר על זה עם אף אחד בעולםםםם.

 

זה לא משנה, אני לא בטוחה שבהכרח דברו איתו על זה

כל ילד היום יודע היטב מה דעת הסביבה שלו על משכב זכר

ילד יודע היטב מה דעת ההורים שלו בנושא (הוא גם לא טעה במקרה הזה,

ברור שהם יאספו את עצמם ובעז,ה ימצאו את הכוחות להכיל אותו אבל בבסיסי החויה שלהם כרגע שקרס עליהם עולמם)

זה ילד שמרגיש כבר כמה זמן שקרס עליו עולמו

וזה ילד בסך הכל

והוא כל כך לבד...

את מזכירה לי את אחת השיחות שלי עם הר"מ בישיבהפשוט אני..

בכיתה י''א.


 

אני אפילו זוכר איפה ומתי הייתה השיחה, היא הייתה בכניסה לפנימייה אחרי שכולם יצאו ממנה מקולחים ורעננים לתפילת קבלת שבת...


 

הרב שאל אותי בדיוק את מה שאת כותבת עכשיו:

מה זה משנה בכלל בגיל שלך למי אתה נמשך?. אתה בן 17! ממילא גם אתה וגם חבריך לכיתה לא מממשים את המיניות בגיל הזה, אז מה בדיוק ההבדל?


 

עניתי לרב:

הרב, מתי פעם אחרונה ממש ממש שמחת מזה שהכליות שלך עובדות טוב ועושות את תפקידן כשורה? אני מניח שאתה בכלל לא חושב על זה, זה פשוט ברור לך מאליו.

אבל אם לא היו לך כליות תקינות, אם היית יודע שהן לאט לאט קורסות ובעוד כמה שנים לא יעבדו כלל, אני בטוח שהיית חושב על זה כל היום וכל הלילה, אפילו שעכשיו אתה יכול לתפקד רגיל כמו כל החברים שלך.


 

הוא אמר שעכשיו סוף סוף הוא מבין אותי...

אמרתי לו נדמה לי, שאתה מאוד דומה לי.פשוט אני..

לפני למעלה מ-40 שנים, דתיה בן דור המדהימה כתבה את המילים הבאות:

 

פעם אחת פגשתי
בראי חבר חדש,
ומה שאני לבשתי,
בדיוק גם הוא לבש.

אמרתי לו: "נדמה לי
שאתה מאוד דומה לי."
והוא אמר בדיוק אותו דבר,
בדיוק אותו דבר.
והוא אמר בדיוק אותו דבר,
בדיוק אותו דבר.

אני אליו חייכתי - והוא אותו דבר.
ברוך הבא ברכתי - והוא אותו דבר.
פה גדול פתחתי - והוא אותו דבר.
נבהלתי וברחתי - והוא אותו דבר.
 

(יש המשך לשיר אבל הרעיון ברור...).

 

 

השיר הזה, שנשמע כמו שיר ילדים תמים, מתאר באופן מפתיע ועדין את הצרכים הרגשיים של נער דתי שנמשך לבנים — ובעיקר את כוחות הנפש שהוא זקוק להם מהסביבה הקרובה שלו.

 

1. צורך בתאומות (twinship need – לפי קוהוט)
בשיר, הדמות רואה בראי “חבר חדש” שמתלבש ועושה בדיוק אותו דבר. זה מבטא את הצורך האנושי לראות מישהו ש”דומה לי”, שמאשר את הזהות שלי.
אצל נער דתי הומו, זה צורך משמעותי במיוחד: למצוא דמות, קהילה או אדם שמבטאים דמיון רגשי וחווייתי, שמספקים תחושה שאינני חריג ושזהותי — גם הדתית וגם המינית — יכולה להתקיים יחד.

 

2. צורך בהכלה
התגובה של “הוא אותו דבר” חוזרת שוב ושוב, כאילו אומרת: אני איתך בתוך מה שאתה מרגיש.
נער דתי הומו נשען מאוד על יכולת הסביבה להחזיק עבורו את המורכבות — לא לפחד ממנה, לא לשקף לו שהוא “סתירה”, אלא להכיל את עולמו בלי למחוק חלקים ממנו.

 

3. צורך בהכרה ואמפתיה

בקטע שבו המספר מחייך, מברך, מפחד — וכל זה משתקף חזרה — יש ביטוי לצורך שאחר יראה באמת את מה שאני מרגיש: את השמחה, הפחד, החשש שהאמת שלי תבריח אחרים.
נער שמתמודד עם זהות מינית בתוך הקשר דתי הרבה פעמים חי בפחד הזה — מה יקרה כשהוא “יפתח פה גדול”, יגיד מי הוא באמת. האם יקבלו את זה? האם ייבהלו?

 

4. חוויית הבדידות והחרדה שבמבט-על-עצמי
הקטע “נבהלתי וברחתי – והוא אותו דבר” יכול להתפרש כחוויה שבה אדם מפחד מהאמת של עצמו. זה מייצג את הקונפליקט בין הרצון להיות מי שאני לבין החרדה מפני המחיר.
במסגרת דתית, הפער הזה עלול ליצור חוויית בדידות עמוקה — כאילו גם כשאני מסתכל על עצמי, אני לא בטוח אם מותר לי להכיר במה שאני רואה.

 

5. תקווה ליחס מחזק ולא שיפוטי
השיר מציג “חבר בתוך ראי”, דמות שלא מבקרת ולא מתנגדת — רק משקפת. עבור נער דתי הומו, היכולת לפגוש מבוגר משמעותי, הורה, מורה או חבר שנותן מראה רגועה, אמפתית ולא שיפוטית היא תנאי קריטי להתפתחות בריאה של זהות.

 

בסיכום, השיר מאפשר לדבר על הצורך לראות את עצמי ולא להיבהל, למצוא דמויות שמספקות תחושת תאומות, לקבל מראה אמפתית שמאפשרת התפתחות זהותית בריאה, ולהרגיש שאינני צריך לברוח מעצמי — ושאף אחד אחר לא יברח כשיראה אותי כפי שאני.

 

(חשבתי על הדברים בעצמי לפני זמן מה, ביקשתי מהצ'אט שיעזור לי בניסוח אך הרעיון המקורי שלי).

 

אמא יקרה,

הבן שלך צריך מישהו שיישאר מול המראה איתו, בלי להיבהל.
הוא צריך להבין ממך שהוא אינו חריג, אינו מביש, ואינו נושא קלון.

 

אם אתם תוכלו לתת לו את הצרכים האלה בתוך הבית ובתוך המשפחה, כולכם תרוויחו מכך.

 

אם חלילה הוא לא יקבל מכם את הצרכים הבסיסיים האלה, הדרך לקבוצות התמיכה הלהט"ביות שקיימות היום כמעט בכל עיר, קצרה מאוד מאוד. בקבוצות האלה הוא ימצא בקלות "חבר בתוך ראי": שם הוא יהיה בחברת שווים, שם לא ילעגו לו, שם הוא יוכל להסתכל במראה ולחייך.

ומשם, הדרך לזוגיות וליציאה מהארון וכו' וכו' מתקצרת משמעותית.

 

בידכם הכוח לסלול לו את הדרך! 

לסלול לו מסלול של ביטחון, אהבה וקשר משפחתי יציב. לבנות את הקשר ביניכם כך שהוא ירגיש שהוא יכול להישאר בבית.

 

 

 

כל כךנחלת

כל כך מבינה את הפאניקה והקושי. כל כך. זה נסיון כל כך קשה. 

יודעת, אחד הבנים שלי סיפר שהרבה שלו בכיתה ח, אמר שגוף נמשך לגוף.

לכן, למשל, הרב לופיאן זצ"ל, שהיה משגיח (נדמה לי) בישיבה, לא הרשה

לבחורים לסגור את דלת החדר וביקש שאף אחד לא ישב על המיטה של השני

כך שמעתי.

 

וזה אומר: שזה יכול לקרות. במיוחד בגיל הזה , גילאי ההתבגרות.

 

חושבת שאפשר לטפל בזה בגיל הזה.

 

"פשוט ישר", הציע הצעה נהדרת וניתח את זה נפלא.

 

פנו למי שהוא הציע.

 

והכי חשוב, להתפלל, להתפלל ושוב להתפלל.

 

הנכדים שלי עדיין לא הגיעו לגילאים האלה, אבל אני כבר מתחילה להתפלל עליהם. גם על זה.

 

ועוד משהו. כל העניין הזה זה עכשיו, למרבה הצער, in. כבר לא מתביישים, כבר מכריזים על זה

ברייש גלי....זה הפך להיות...אופנתי.

 

אדם ירא שמים מקצועי, יכול לעזור לו להתאזן. אני בטוחה. הוא עם בנים. זה גיל שמתחילות

תחושות מיניות, הוא רק עם בנים, אז אולי זה אולי טבעי, שהוא מערבב את ההערכה ל חברים

המיוחדים האלה, עם קרבה גופנית. לא?

 

כל פעם שעולה פחד, פאניקה, יאוש וכו' - מייד תהפכי לתפילה. למסלול למעלה.

 

בהצלחה רבה!

 

 

 

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידהאחרונה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️