1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - מרי.

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - 2/6 

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - ציור, משלב באמצעות קליגרפיה.

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - בעיקר חריזה שלימה (לא שור וחמור) ונושאים שמחים ומוארים.

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - כתיבת סיפורים מתגלגלת.

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - שהיה לי צמאון עז לכתוב ופשוט לא מצאתי על מה.

7. זמר לא מוכר אהוב – אביב בכר (חפשו את השיר 'ואם יש אהבה בתוכי').

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - ענני גשם עבים הנדמים קלים כנוצה, משוטטים להם בנחת בשמי תכלת, משתעשעים בשמש על הארץ במשחקי אור וצל.

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)... @מוריה. 

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי -  אברהם איבגי

2. בן 21 (להתחיל לחשוב שלישיות מ120? למזלי סיימתי כבר את הבגרות במתמטיקה)

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - להיות בדיכאון תמידי ובכל זאת לשכנע את עצמי ואת הסביבה שאני בסדר? כישרון אדיר. ציניות שעוזרת לי לחפות על כל הבלאגן? מדהים. לשלב ביניהם זה כמו.. בדידות כנראה.

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - שום דבר לא מיוחד בי או בכתיבה שלי. בסך הכול עוד בן תמותה.

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - רק את עצמנו כנראה. וזה לא ייגמר לעולם.

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - לקבל את זה שהכתיבה שלי היא בינונית כמו האדם שכתב אותה. ואת כל הרעיונות שאי פעם חשבתי עליהם חשבו לפניי. וגם אם לא - הם עד מהרה יישכחו.  שזה בכלל לא אמור להפריע לי כי בכל מקרה כולם מתים וכבוד זה חסר משמעות.

7. זמר לא מוכר אהוב – שתי זמרים שהכרתי לאחרונה. Nina Simone ו pale jay ובאופן כללי מוזיקת dream pop ואלטרנטיבי.

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) -

הווו אדממה

את אומנם פולי סויה וזה צומח

אך כעת לאחר בישול את אוכל קולח

אוכל אני אוהב

אוכל זה דומם.

(מחיאות כפיים סוערות)

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו-

@תות"ח! 

הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם שלי? זו לא הכוונה לכינוי שלי כאן, נכון?

ישראל - שרוליק - שְׂרוּל.

לא שם הניק שלך.

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - אבא דידה

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - 6/1

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - נגינה. ממש לא, פעם הייתי מנסה לנגן שירים שאני כותב, אבל נחלתי כישלון חרוץ

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - אממ.. חרוזים? עצבים? אורך?

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - תרגילי כתיבה, השתתפתי בפורום אינטרנטי אחר בתרגילי כתיבה, בהם ניתנה לנו מילה והיינו צריכים לכתוב סיפור המשלב אותה, כנושא וכדו'. מנהל הפורום ההוא מסתובב כעת בערוץ, אבל אני אתן לו לחשוף את עצמו אם יחפוץ בכך

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - שכתבתי סיפור, כבר כמה פרקים, ולא הצלחתי להמשיך אותו. לא כי לא היו לי רעיונות, פשוט לא הצלחתי להוריד אותם לכתב.

7. זמר לא מוכר אהוב – לא נראה לי שהוא לא מוכר, אבל אני אלך על אליעזר בוצר.

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - הדשא, בחורף הסגריר,

כשהוא כל כך ירוק והכל סביב קריר,

כשהמים נוצצים על גבעוליו ברוך,

והוא נשמט, כמו מזמין אותי לדרוך.

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)... אמנם אני לא תמיד מבין את הכתיבה שלך, אבל אני מרגיש את העומק שבה @צדיק יסוד עלום

לזכור תמיד – להעמיד עקרונות לפני האישיות. אה אחי?

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - מיני

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - בשישית השניה

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - אני אוהבת הרבה תחומים של אמנות ציור, מוזיקה, בישול ועוד..

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - אממ לא יודעת מה מייחד אותה.. יכולה לומר שאני כותבת בד''כ את התובנות שלי מתוך התבוננות. לעיתים התבוננות בעולם, לרוב התבוננות בתוכי פנימה, שזה גם עולם..

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - האמת שהתחילו פה לנתח את השירים והיתירות שהמילים וזה נפלא ומרתק בעיני

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - אחד האתגרים שלי הוא חריזה. כשאני מנסה לכתוב בחרוזים זה יוצא ארוך ומסורבל ולא מבטא את התחושות שלי בדיוק מספק..

7. זמר לא מוכר אהוב – הכי פחות מוכר שמצליחה לחשוב עליו זה הרב דוד רפאל בן עמי

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - דוממים אהובים עלי יש הרבה, מהם קטנים, מהם גדולים, מהם קרובים, מהם רחוקים.. והמכנה המשותף הוא שהם מרחיבים את ליבי ומביאים אותי אל עצמי. ישנו הבית שלי, ישנו הים על גליו, וישנה המחברת הזו, עליה אני כותבת כעת (לא ממש כעת, אבל העיקרון;))

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה). @בין הבור למים שהכתיבה שלה שובה אותי

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - פקוקי

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - חשבונות של מעלה, אני בן 26 תובב"א

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - נגינה

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - לא יודע להגיד. אני יודע שהייתי מזהה טקסט שכתבתי בערימה של 400 טקסטים אחרים. הסגנון שלי פרוע, האסוציאציות מולידות משחקי מילים באסתטיקה אהובה עלי. בכתיבה ספרותית אני מאוד משתדל להבליט אלמנטים ריאליסטיים

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - אני חושב שככל שיותר יגיבו על הטקסטים המתפרסמים, זה יהיה יותר טוב. תגובה טובה היא תגובה שבה הקורא מספר לכותב מה הוא פגש בקטע. זה יכול להיות ארוך, זה יכול להיות קצר; זה יכול להיות עמוק, זה יכול להיות קל. אבל כשיש מפגש בין כותב לקורא יש חיבור שעבורו שווה לכתוב.

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - גבורת ההתמדה. כל כך קל זורם וכיפי לפרסם קטע לירי נטול צורה מסגרת וחוקים. כל כך קשה להתמיד בשיר עם חריזה ומשקלים קבועים או להתמיד בכתיבת סיפור בהמשכים. זה דורש גבורה! אגב, שמתי לב שכתיבת דיאלוגים היא אולטרה מאתגרת. שבח לתסריטאים

7. זמר לא מוכר אהוב – אביב גדג' ומהר

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - "בנפול העוגן שפרוח-שפראח בטראח אחד של שוס, הטיל הזה מותך ברזל צלל לי בום לראש" [דני סנדרסון, נחירה פומבית]

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)...

בין הבור למים שכבר תויגה

לזכור תמיד – להעמיד עקרונות לפני האישיות.

ויש אנשים שאני מאוד סקרן לשמוע עליהם (קחו את זה כהזמנה לפרט יותר), אז אתייג...

@נחלת 

@רחל יהודייה בדם 

@זיויק 

@הוד444 

@נקדימון 

@זכרושיצאנולרקוד 

השאירו מתנת פלא ונעלמו (באופן מסוים) -

@תמהון לבב 

@טיוטה 

@ידידיה ג 

@יוני.ו. 

@כנר✍️ 

@שושומושו. 

@כל קול קן כן 

@שלי💘 

@כְּקֶדֶם 

@עלמה1 

@לא חדשה 

@סתם אחת פשוטה 

@אני הנני כאינני מעריך את המילים היפות

האמת כבר הרבה זמן לא יצא לי לבקר בפורום או לכתוב בכללי אולי זה יחזיר לי קצת.

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - 

'פולקע',  הכינוי ברובו יצא לגמלאות עוד לפני שערוץ מאיר לילדים היה משהו כך שאין קשר 

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - 

2

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - 

לא חושב שיש לי 

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - 

שאלה מצויינת, לא מרגיש כרגע שיש משהו ספציפי

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - 

כמו שכתבתי למעלה די התנתקי לאחרונה כך שאין לי תגובה

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - 

כמה אני מוכן לתת למחשבות האפלות דרור לנייר וכמה להיאבק בהם תוך כדי הכתיבה

7. זמר לא מוכר אהוב – 

 Jorge Rivera-Herrans  ממליץ במיוחד על העבודה שלו epic the musical 

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - 

קצת רמאות כי זה שילוב של 3 דוממים: תה ספר וספה.

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)...

 @אני הנני כאינני 

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי -

מעדיפה להישאר קפיץ כאן

תיראו מופתעים - אבל זה לא באמת השם שלי

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? -  2? 3? התבלבלתי בחישוב

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) -

אין לי כישרון בכלום (זה

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? -

שאני עצלנית מדי לכתוב אז היא כמעט ולא קיימת

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? -

לא נמצאת פה מספיק כדי לדעת

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)...

@ימח שם עראפת, הוא כותב מעולה ומצחיק אותי מאוד רוב הזמן אפילו שאני שמאלנית

לזכור תמיד – להעמיד עקרונות לפני האישיות.

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - קפיברה

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - 2

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - 

ציור לצערי ממש לעיתים רחוקות

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - 

בלגן

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - 

יותר אתגרים

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - 

..

7. זמר לא מוכר אהוב – 

אוהד מנשרי

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - 

הוא גיטרה ישנה נושנה

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו @ימח שם עראפת 

1. בין הבור למים? אני לא אדם מכוּנה מאוד, לרוב פשוט נקראת בשמי.

2. ממש פעוטה של השישית השנית

3. אני אוהבת מאוד אומנות, כך שמוצאת אותה בתחומים רבים אך לא כישרונית די בכדי לפתח את כולם. אני נוגעת מעט בציור צילום ועריכה, נמשכת בעבותות לעולם המשחק והתיאטרון, ניגנתי תקופות שונות על כלים שונים ופרשתי, בדיוק מתנסה בחליל, כל הקשור לנפש הוא תחביב שלי, וזו אומנות שאני פוגשת ומצליחה/נדרשת לשלב בעיקר בלימודים.

4. לא אכפת לי להיות לא מובנת, זה גם החיסרון שלי. אני באה לגלות סוד, לעיתים אני נבוכה לחלוק אותו אז אני עוטפת אותו בשכבות של מליצה וסתר. לעיתים איני יודעת אותו בעצמי ולכן מסתובבת סביב לנקודה, לרוב אני לא מוצאת דרך אחרת להמתיק.

5. רק על עצמי לספר ידעתי, אולי עקביות, רציפות, אני נוטה להגיח ולהעלם.

6. לסלק רעשים, לדבר אמת, לזקק, לזכך

7. HOZIER (לפניו היה אביתר, שהוא כמובן מוכר, אך לשם המחשה, הוא השתווה לו.)

8. אבל דבר לא דומם

9. נמלאת באושר על כל כותב וכותבת שפוגשת. מעריכה כל מתבונן ומתאבק ומתעקל אל תוך הדף או הפתקים בטלפון. כיף וממלא היה לי לשמוע שיש מי שננגע מכתיבתי. רוצה לומר שאינה שלי אבל היא ממני.

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - עוגיה

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - ראשונה, כן,כן, אני קטנה🍼😅

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - אני אוהבת מאוד מוזיקה וציור אבל לא ממש יוצא לי לשלב ביניהם, המקסימום זה לשמוע שירים תוך כדי שאני כותבת😅

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - ארוכה מאוד, דוגרית ולפעמים לא לגמרי סגורה על עצמה, כמוני😜...

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - יותר דיונים והמלצות על כתיבה, יש פה אנשים שאוהבים לכתוב ואני בטוחה שיש לכולם הצעות ייעול לכתיבה מניסיון אישי שלהם אז תשתפו...

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - צרות של עשירים ברוך ה' אבל מלא רעיונות שיש לי ואני לא מצליחה לכתוב אותם כי אני  לא עומדת בקצב...

7. זמר לא מוכר אהוב – הוא כן מוכר אבל אני אוהבת מאוד מאוד מאוד את הכתיבה של ישי ריבו, כל פעם כשאני שומעת שיר שלו אני מתפעלת מחדש...

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - 

כותל, לרדת במדרגות, לראות אותו מרחוק, להתקרב, לגלות כמה הוא עצוםםם, להתפלל, להתחבר, לשמוח, להעיף מבט על קליפת הסלע ולגחך, קיר של אבנים מול כיפה של זהב, אבל באבנים יש קדושה ובזהב טומאה, ברור מה עדיף.....

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)... אמממ, @ריק סאנצ'ז לא הגיב פה עדיין ואני מתחברת לכתיבה שלו, אם אני עניתי על זה שלושה חודשים אחרי שזה עלה-גם אתה יכול😉

אני לא מסוגל לשמוע שירים ולכתוב במקביל

2. 2/6

3. ציור..  לפעמים מצליחה לשלב כשיוצא לי לעשות פרוייקט מגניב.

4. הרבה סביב אמונה והקשר עם הקב"ה.

5. אולי כן ליצור יותר שיח ותגובות בשרשורים.

6.להצליח לכתוב תקופה ברצף.. גם אם זה סתם 'יומן'.

7.אין.. אז מוכר- פורת נוב. 'חוס אלוהי'.

8.פרח קטן נפתח לאור,

לוחש סודו בלב טהור.

צובע עולם בגוון עדין,

מרפא בשקט כל כאב בפנים.

וכמו הפרח, גם הלב-

צומח, אוהב, ושוב מתקרב.

🌷🌻🌱

מ1.  הכינוי - פוקי

2.  הרבה הרבה יותר קרובה ל120 ממה שאתם -סליחה - מכם.

3. לצייר (אבל לא מציירת), לטייל בטבע, בני אדם (מרחוק), בעלי חיים (מקרוב),ללמוד שפה...  כן. הכל משתלב בסופו של דבר.

4. כשנחה עלי הרוח, הכל מאוד זורם  ופתוח, בא "חלק", ציורי (נראה לי), עולץ . במצב רוח רע, לא כותבת. 

5. יותר כתיבה נשית, נדמה לי. רגשות, מחשבות, לאו דווקא שירים.

6. לכתוב על מה שאני מרגישה. לעצמי. קשה לי.

7. מנדי ורדיגר, אורה זיטנר.

8. שבילי עפר זניחים בין עצים ועשבים פשוטים וספסל אחד בודד. מעץ.

9. נוגע לא נוגע.

מעניין אם יש פה וותיקים שזוכרים

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי -

אמממ נערת?

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - לא הצלחתי לחשב.. חח

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) -

ציור, משלבת בהחלט, טיולים, איפור.

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? -

שירה פיוטית, לצד שירה בגובה העיניים יותר, סיפורי פרוזה שמשלבים תהליכי נפש

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? -

להחזיר את חוצות היוצר חחחחח.

) מרגישה דינזאורית)

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? -

מחסום כתיבה, חוסר יכולת לפתח עלילה ארוכה.

7. זמר לא מוכר אהוב –

אממממממממ לא עולה לי. אולי יהודה ביטון.

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) -

ארון ספרים

כורע לנפול

ואני,

מולו,

מחכה ממנו לגדול.

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)...

@זכרושיצאנולרקוד, @מתואמת

לזכור תמיד – להעמיד עקרונות לפני האישיות.

1. לעת עתה נלך על אחו שזה הניק שלי כאן בעבר.

2. 2/6

3. שפות, ולאחרונה התחלתי לצייר כחלק מטיפול באומנות. השפות חושפות אותי לתרבויות שונות כך שפעמים רבות הכתיבה שלי היא פסיפס של רעיונות ממקומות שונים. לגבי ציור, היו רעיונות שהתחילו כציור וסיימו ככתיבה ולהיפך.

4. לאחר בדיקה מעמיקה והשוואות רבות בין חיבורים, אני חושב שהבולט ביותר הוא שהכתיבה שלי נוטה לתרגם רגשות לעולם מיתולוגי דמיוני שבו מתרחשים כל־מיני אירועים בקנה מידה קוסמי־אפוקליפטי ובמקביל גם בקנה מידה זעיר (שמקבל בערך אותה חשיבות), או לפתוח צוהר לעולם כזה, משהו על־סף ההיגיון. נראה שלעולם הזה יש חוקים, מטפיזיקה וקוסמולוגיה משלו, והמצב השורר בו הוא פוסט־אפוקליפטי, אחרי איזשהו אסון קדוש, ולפעמים ניסיון זעיר לשרוד בתוך הדיכאון הזה, או להיכנע לו כחלק ממהלך קוסמי גדול יותר, או משהו כזה. זה בגדול הלב הפועם של הכתיבה שלי וכל השאר נגזר ממנו בצורה כזאת או אחרת. יש עוד כל־מיני מאפיינים אחרים אבל זה המייחד ביותר.

ברמה הטכנית: כתיבה פשוטה, חזרתית/מעגלית, לפעמים כמו תפילה הדומה ללחש או כישוף.

5. writing prompts

6. קשה לכתוב כשאין לי בעיות.

7. Mei Ehara קל אזוטרית מאוד

8. קבר קדוש.

9. @אברהם א 

מזכיר לי את הפעם ההיא שהתעוררתי בשבת בבוקר וראיתי ספר (חול אל דאגה) מוכתם ביין שרוע על הרצפה ולא זכרתי איך הגיע לשם.

אני אוהב סירופ אגווה

אבל גם בלי משמעות, טוב לכתוב.

החתימה שלך מקוממת...

אהבתי ביותר. גאוני.

קול האמת האולטימטיבית שהסביבה מנסה להשתיק ולהרוג (העולם והסביבה כשיקוף של העצמי)

כאשר הקול הזה אומר משהו שסותר את ההוויה הרגילה של הדברים (אם מצד היותו ניהיליסטי, או מעצם היותו "אמיתי" כאיזה עניין מטפיזי)

לדעתי האב עושה projection בזה שהוא קורא לו מזויף

"למה כל־כך חזק"

איך זה שאתה ככה חזק?

אני קראתי פה (בקריאה ראשונית) סיפור עצוב על ילד שלא מתנהל לפי איך שהבית רוצה, על ילד שהוא כבשה שחורה שלא מצליחים להכיל ולהבין אותה, וזה מדכא אותו עד כדי... ובאמת למשפחה, מעבר למה שההתמודדות קשה לה, קשה לה שהיא לא מצליחה להתמודד. 

התכוונתי שהחלק התכול יהיה אגם קטן, אבל הוא דומה יותר לכיפת קרח. ואז זה לא מסתדר עם ההר השני, שגם אמור להיות מכוסה בקרח, אם הוא באותו גובה. מצד שני, בגלל שאלו צבעי מים, וכבר עשיתי כל־כך הרבה תיקונים ושינויים, הנייר יתפורר אם אתעלל בו עוד, אז וואטאבר שיהיה.

יש לזה שם, כאשר משתמשים הרבה בצבעים... לא זוכר מה הוא.

בכל מקרה, אהבתי את הקריאה "לשיר היערות".

אז אני יוצא גם לטיול בין הבור למים

זה שיר אניגמטי מאוד, מאוד אסוציאטיבי. הדימוי שעולה לי ביחס אליו הוא לשכבה חיצונית מאוד יפה, ססגונית, מסתורית ומסוגננת, ותחתיה שכבות על שכבות סתומות ובלתי מזמינות המסמנות אל הקורא - תוכל להנות מן החוץ, אך בשביל להעמיק אל הפנים תצטרך לחפור ולהקשיב. אני לא יודע מה אפגוש אבל אני לוקח את האתגר (ומניח שחלק מהדברים הם שלך לגמרי ואין לקורא מבחוץ דרך או יכולת להבין).

[במאמר מוסגר - השיר הזה ברובו נעים. האם את מכירה את המשורר הגרמני פרידריך הלדרלין? אני ממליץ לך להיחשף לשירה שלו. (הוא לא כל כך קל לכניסה מרופרפת כי היה לו סגנון מוזר ועיסוק מרכזי וטוטלי בחוויה של המאמין באלילי המיתולוגיה היוונית, אבל התדר בשירים שלו מזכיר את התדר הזה.

. בגלל שאני מכיר חלק מהשירים שאלך אני מכיר וזוכר את האובססיה לשורש "א.פ.ר" ממנו הגיעה גם המילה פרואה, (שגם הופיעה באחד השירים הראשונים שהגבתי לך).

לפני ההעמקה - השיר מרגיש מאוד פסוטורלי. יש כאן המון תיאורים של טבע ובוטניקה. טל, עשב, פטל ענוג, אגסים, עץ פתלתל, כנפי הפרי, אדר, צומרת (מלשון צמרת), רקיע תכלת ואור, כרכום...

גם ברפרוף על הסגנון מבחינה צורנית, אני רואה שמאוד רצית להבליט את המילה לקט. הבית השני והרביעי מתחילים שתי שורות במילה לקט, והבית השני והשלישי רק פעם אחת. לקט לקט לקט לקט. במובן מסוים האווירה של השיר עצמו היא של רפרוף, של יציאה לטיול, של ליקוט אנקדוטות קטנות. 

על פי השורה האחרונה בבית האחרון: 

"בעין הכרכום מלקטת בצלמה בצלמוות בתוהו"

האווירה שאני נכנס אליה היא שהטיול והלקט הזה הוא מן סוג של בריחה אל עולם מלא עדנה ויופי (עוד אתלבט על זה בהמשך כשאעמיק בדברים הספציפיים שיעלו בלקט) מול "צלמוות ותוהו". צלמוות מזוהה עם מזמור כ"ג בתהלים, שם המשורר אומר: "גם כי אלך בגי-צלמוות לא אירא רע, כי אתה עמדי". נראה שזה הסגנון והפער באווירה המעט אוטופית אך עכורה שבשיר. 

בית ראשון:

קודם כל, מבחינת מצלול, משקלים ומרקמים - כל הבית הזה מאוד מאוד יפה. שלחתי לך לדעתי פעם קישור לPuparia, עם האווירה הסוריאליסטית והקסומה. אז משהו כזה...

"פרואה וכומסת, חוצפת לשון" - כאן אני רואה אידיאל של נעורים נצחיים ובלתי מושגים. להתבונן בילד כישות נשגבת המחוברת לטבע (פרואה) ובלתי מושגת (כומסת) וחופשייה (חוצפת לשון). התיאור כאן של הפסטורליה נותן לי תחושה של אחדות טוטלית עם הטבע "שתויה מטל ומעשב" - שהשילוב של שניהם לרוב הוא של רטיבות בקור ברצון למצוא פינה יבשה, אבל הפרואה-כומסת של הבית הראשון "שתויה" מרוב טל ועשב, כלומר שעבורה זה משקה ממריץ, מחייה, מיטיב. "שיכר פטלים ענוג" הוא אותה תנועה רומנטית שמציירת את הלהט הילדי לאכילה בתור סוג של גמיאת נקטר אלים. בסגנון הציור של התקופה הויקטוריאנית המלאכים מצויירים כילדים. יש משהו ביחס הזה לילדים שהוא מהפנט ועוצמתי, להתבונן בהם כקרובים לאלוהים ולטבע. בהתאם, חציפת הלשון הזו היא העליונות של ה"כמוסה" הזו, היכולת להיות קרוב אל הטבע, חופשי ובלתי מושג.

[אני שולח כרגע ואערוך או אגיב תגובת המשך - נא לא להגיב בינתיים ]

את מכירה את התופעה "סינסתזיה"? של ערבוב חושים ומרקמים?

אז אני מרגיש שבבית השני יש תחושה כזו, שה"חוצפת לשון" של הבית הקודם מתנגש ומתבלבל ומבליט ומנגד את השיוך הטבעי שלו ל"חורצת דרך". זה נותן לפילוס הנתיב הרגשה שקשורה לחריצת לשון, ואולי גם לחרוץ כמו לחתוך ("חריץ גבינה"). מה החוויה של החריצה הזו? אולי מדובר גם בלעבור דרך חריץ... [ואולי גם אנטומיה נשית]. אין לי מושג מה הוא שביל כתכתים אגסי. אני יודע שאגס לרוב מעורר אסוציאציה למבנה גוף נשי, ואולי, במידה והשיר בנוי במבנה כרונולוגי של התפתחות - אז מהשיר הראשון המבטא תום ילדותי, כאן מופיעה לראשונה נערות? זה יכול להסתדר עם כתכתים (שמעורר קשר לכתית, כלומר לכתישה, חיכוך, ואולי גם פציעה; וכמובן שגם לדרך חתחתים שמקבלת תפנית מצלולי ומזכירה גם קטקטים או לפחות משהו קט), וזה בהחלט מסתדר עם החן והחסר הנשי.

"נכרכת... באדמת ההוא הפלאי"  יש כאן תחושה חזקה מאוד של פסיביות, של הימשכות ("משכני אחריך נרוצה"), וגם בשיר אחר שלך, אחד הראשונים שניתחתי, היה איזה "הוא" פלאי כזה [שבזמנו לקחתי את הניתוח לכיוונים אבסטרקטיים לחלוטין על אידיאה טמאה~מיסתורית] והימשכות אליו. [כאן - ויש צדפים לאסוף! 🌊🐚🫧 - פרוזה וכתיבה חופשית ]. קראתי עכשיו את השיר ההוא, והמהות של אותו אדם נעלם משמשת כאן להרגשתי אלמנט שווה ערך.

אז מה יש לנו עד כה?

המעבר מהבית הראשון שבו מתואר חופש, חציפת לשון, שחרור ממוסכמות ואחדות עם ההויה והטבע בחויה של שכרות (אווירה מאוד "דיוניסית" אם את מכירה את המושג - https://haraayonot.com/idea/dionysian/ נראה לי שתאהבי), משתנה לבלי היכר בבית השני, בו יש כניעה, התמסרות, כתכתים, וצבעים עדינים יותר מאותו "שיכר פטלים" משכר. כאן יש אגס שמבטא עדינות להרגשתי, ובעיקר היכרכות באדמת אדם אחר. אני חושב שלאדמה יש שני אלמנטים הפכיים זה מזה: האחד הוא אידיאת האדמה (גאיה, במיתולוגיה היוונית, או אמא אדמה בכל התרבויות הפגאניות), שהיא נמצאת בכל מקום, מחייה את העולם, מבטאת נשיות פרימאלית, (צלמיות של האלילה אשרה היו של אישה פורייה עם שדיים ורחם https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A9%D7%A8%D7%94_(%D7%90%D7%9C%D7%94) ). גם שפינוזה שהביא את הפנתאיזם שאומר שההוויה היא סך העולם הקיים) הוליד בעקבותיו את התנועה הרומנטית שראתה באדם ובטבע יסוד חזק ושואב. הלדרלין שר ברכות לאדמה, ניטשה שר ברכות לאדמה, גתה שר ברכות לאדמה... האדמה מהווה את הקיום, וממילא את הדרור.......

אבל! יש מרכיב הפוך לאדמה, ועצמי לה מאוד, והיא אדמה של מישהו. טריטוריה... זו נקודה חזקה שמתבהרת לי עכשיו שקרקע מסמלת גם את כל כדור הארץ ועצם הנאמנות לקיום החומרי, וגם להפך - שיעבוד למקום מסוים, לאנשים מסויימים. בכל מקרה - כאן הגיבורה של השיר עוברת טרנספורמציה יסודית בשביל הכתכתים האגסי ומשתעבדת לאדמה של ההוא, הפלאי. (מעניין להקביל את הפרואה אל הפלאי, כלומר פ.ל.א לעומת פ.ר.א)

--

הבית השלישי כל כולו מתכוונן מבחינתי לתרגום מיני בלבד למפגש ראשוני של מבט נשי עם אנטומיה גברית. 

** אעיר בהסתייגות מוקדמת שתמיד כשמנתחים שיר מעורפל-בכוונת-מכוון וחותרים לפרשנות של מיניות אני מרגיש מבוכה. המון פעמים כשניתחו את שיריי הביאו הקבלות למוטיבים מיניים בפסיכואנליזה (נחש מקל וחליל כסמלים פאליים; יללת תנים בתור יצרים מוכחשים; etc...) תמיד הרגשתי לא בנוח... המון פעמים זה מאולץ. ולכן - העובדה שאני מרגיש שזה בבירור הכיוון קשורה גם למהלך של השיר עד כה וגם למובהקות של הסימנים בבית הזה**

** אכתוב בתמצית ואמחק או אערוך מה שתרצי במידה וחשפתי מה שהחמיא לו הכיסוי **

בכל מקרה, נעיצת העיניים בקרן זווית הזו נותנת הרגשה לאו דווקא נעימה. (קרן מזכירה סימן פאלי; זווית - אולי של תשעים מעלות או משהו מעין זה) ; אבל קרן זווית קשורה גם לפינה, ולהרגשתי מעוררת יחד עם נעיצת העיניים רגש של בושה או של דבר לא מתאים או ראוי. גם העובדה שהיא "בת ארבע" (שיכול להיות קשור למנח גופני) נותן כאן הרגשה לא נעימה ו"לא נכונה". עץ פתלתלי בבירור מעורר גם הרגשה לא נעימה, גם אם מכושפת וסקרנית (פתלתלי מעורר מחשבה על שיער מתולתל שצומח שם...)

אין לי מושג מה זה שוע. חשבתי שאולי איכשהו זה ישוע (ואז זה דווקא דימוי לא כל כך טוב נדמה לי ) או שזה מלשון שוועה... זה גם החריגה היחידה שלך ממבנה החריזה בכל השיר, כך שאני לא פוסל על הסף אפשרות לשגיאת כתיב, למרות שהכתיבה שלך כל כך מוקפדת ולכן זה מוזר.

אבל אם אני מסביר ש"כשוע האוחזים בכנפי הפרי" זה משפט אחד, והשוועה היא של אותם האוחזים בכנפי הפרי (שזה מסתדר יותר גם עם ההפרדה מהעץ הפתלתלי) אז זה אולי יותר הגיוני. 

בקריאה הראשונה המשפט "האוחזים בכנפי הפרי" עורר לי אסוציאציה לפסוק "כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם"

חשבתי שאולי ה"שוע" זה בעצם "שבע" המקביל ל"עשרה אנשים" אבל זה כבר לא עושה היגיון.

אז אני מרפה מכנפי הפרי, לא יודע בדיוק מה זה. כנפיים קשורים לי לחופש, אחיזה בכנפיים זו יכולת להיסחף על כנפיים, פרי זה לכאורה ולד על פי מה שדיברנו... אז יש איזה כיוון מתוך זה אבל מרפה

--

"שוקטת על אדר" - זה מאוד ציורי. בטח בהשוואה לבית הראשון שהיה כל כולו חוצפה והסרת עול - כאן השקיטה הזו, להרגשתי, היא נעימה. התלבטתי כי אחד הפירושים שמצאתי למילה "אדר" באינטרנט הוא "פוחלץ", שזה דווקא נותן משמעות אחרת לגמרי להלך הרוח בשיר, ולא נראה לי קשור כי השורות האחרונות בבית הרביעי מאוד נעימות דווקא. כל הבית הרביעי, למעט השורה השנייה נעים, ולכן אני מניח שמדובר בעץ אדר. ידוע לי שאחד הדברים שעץ אדר הכי מתאפיין בהם זה נשירה בצבעי שלכת. [ניסיתי לבדוק האם אפשר להתאים את כל אחד מארבעת הבתים הראשונים לארבע העונות ולכאורה כן - הבית הראשון - אביב; הבית השני - קיץ (אגסים ואדמה); הבית השלישי - חורף; בית רביעי - סתיו]. 

אם באמת האסוציאציה של השלכת ושל האדר נכונה, אז "צומרת שחור" יכול היות קשור לצמרת של העץ המאבדת את צבעיה ומשחירה (מאפירה יותר נכון, כי לרוב הענפים לא שחורים). יש אפשרות אחרת, של צמר, וזה מעורר אסוציאציה של כבשה שחורה. זה היה יכול להסתדר אם היתה הנגדה או הקבלה למשפחה של הגיבורה, אבל היא מוזכרת בבית הראשון כילדת פרא, בלי אב ואם, ולכן אין לה מול מי להיות כך. אבל אני כן יכול לראות בבית הזה משהו מיושב יותר, ולכן גידול הצמר לעומת הראשוניות שבבית הראשון יכולה להסתדר עם זה. יחד עם זאת, שתי השורות האחרוונת בבית הרביעי דווקא נותנות רושם אחר:

רוחץ הרקיע בתכלת | לקט נמשחת באור - אלה שורות מאוד מאוד נעימות ויפות, ואווירת הנינוחות של השקיטה על אדר ממשיכה להרגשה של התעלות. אם בבית הראשון הזכרתי את היסוד הדיוניסי, ובבית השני הזכרתי את ההתקרקעות וההתמסרות אל האדמה של אדם אחר, אל הטריטוריה שלו - הרי שכאן עזבנו כל יסוד גשמי וארצי, ויחד עם הצמרות עלינו השמימה, לתכלת רקיע ואור. אלו שורות מאוד יפות שעומדות בפני עצמן (רוחץ הרקיע בתכלת - יפהפה) - - - זה מאוד מזכיר לי שיר יפהפה ויוצא דופן שנראה לי שיקלע לסגנון שלך ואשלח אותו בתגובה נפרדת.

עם האופטימיות הזו של הבית הרביעי אני מגיע לבית החמישי, שבבירור הוא שונה מארבעת קודמיו ומהווה תרגום ומרכוז לכל המהלך בשיר.

לשיר קוראים טיול, ובטיול מלקטים כל מיני דברים. החוויה של לקט היא שיש גם מזה, וגם מזה, וגם מזה. כשמלקטים - מכירים שאין בהכרח מהלך כרונולוגי, ולכן לפעמים הולכים לפנים, לפעמים לאחור. הטיול הזה, בין חופש מוחלט, פחד (המורגש בבית השלישי), פלא (המורגש בבית השני), והתעלות (המורגשת בבית הרביעי) הם הכרה עמוקה שהמבט שלנו על החיים הוא של ליקוט. "בעין הכרכום מלקטת", כרכומים צומחים בפזורות, לקט פה לקט שם. הם מופיעים צצים פורחים עולים פה ושם. הפסיביות של הגיבורה, שנעה חרש, וכל כולה נפעלת בתוך הטיול הזה, שלפעמים תצפין (צפון והסתרה, כמו כומסת של ההתחלה) תזרח (מזרח וזריחה, כמו נמשחת באור של הסוף), ותנפול לתוהו של המילה האחרונה. 

אם ההבנה הזו נכונה, אז היא מלאת חמלה, והמילה "טיול" אפילו לא מהווה פרשנות צינית או פסימית אלא מבט רענן וחדש על החיים, בלתי שיפוטי, חומל ונוכח בכל גווני הקשת.

"בצלמו" - כלומר במפגש עם הצדדים הגבוהים, האלוהיים, "בצלמוות" הדומה עד מאוד לצלמו, בצורה יפהפיה מצלולית, וכואב באותה מידה, כי הדמיון המילולי מעיד על הקרבה המוזרה מדי בין הבור למים ( ), ותוהו...

תודה!

דור

הָיִינוּ תְּכֻלִּים וּשְׁקוּפִים וְיָפִים
לְלֹא גְבוּל
וְזִיוֵנוּ פָּשַׁט וְנָהַר
לְעֵירֻמֵּנו
הָיָה בֹּהַק מוּזָר

הַיּוֹם הָיָה חָסֵר
:וְצָעַק בְּאוֹרוֹ
לַיְלָה, לַיְלָה
הַלַּיְלָה הָיָה חָסֵר
וְהִתגַּעְגַּע
יוֹם, יוֹם

תְּכֻלִּים וּשְׁקוּפִים הָיוּ הַגּוּפִים
וְזִיוֵנוּ פָּשַׁט וְנָהַר
הָעֵצִים הִבְשִׁילוּ פֵּרוֹת-קַיִץ
כְּבֵדִים, לוֹהֲטִים בצהוב מנומר

הַיּוֹם הָיָה חָסֵר
וְצָעַק: תַּעְתּוּע
הַלַּיְלָה הָיָה חָסֵר
אָבוּד לְגַמְרֵי בְּדַרְכֵי הָעוֹלָם
לֹא מֻכָּר, לֹא יָדוּעַ⁠
וְאֲנַחְנוּ, אִשְׁתִּי
יָפִים הָיִינו לְהַפְלִיא

וְזִיוֵנו פָּשַׁט וְנָהַר לֹא דִבַּרְנוּ
עֵירֻמִּים נַחְנו עַל יַד הַגּוּפִים
וְהַמַּיִם פִּכּו עַל יָדֵנוּ בְּלַחַשּׁ
כְּאִלּוּ הָיִינוּ שְׁקוּפִים

מִפִּסְגַּת הֶהָרִים הַכְּחֻלִּים רָאוּ אוֹתָנוּ⁠
כַּמָּה צוֹפֵי־אֲוִיר גַּעְגּוּעִיִּים
שֶׁהִנֵּה, אֲנַחְנוּ יָפִים

שֶׁעֵירֻמֵּנוּ הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר
וְשֶׁאֵין אִישׁ זָר אִתָּנוּ וְאֵין גַּם אֶחָד חָסֵר
וְשֶׁהַיּוֹם כְּבָר נוֹגֵעַ בַּלַּיְלָה
כְּשֶׁזִּיוֵנוּ פּוֹשֵׁט וְנוֹהֵר

אני לא אוכל להשיב על הכל אבל אשמח להשיב בלי סדר
אקדים אנקדוטלית ואומר כי כחלק מתרגילי הגמשת השירה אני כותבת ג'יבריש. להלן:

לחמף /

גפל החיטוש נמוג בארוגות הלשם הנמקל
שקר הטיפש, נפל הנרמוך, נסתם בקתם הלחמף
קרב, נמק, שתף, קפל מבע סתם
לחשש, פרש, דבר עם הנבקל בעום.

לחשש דיבר, פרש את מבעו על סף,
השתף נדם, הקפל שנמעף
אז באה רוח: סתם, להיפלטר
והכלל שהתברר נלמס

ובכן, א' - תודה! נעים להיקרא בשיר כמו זה 
כמו גם על ידי מחשבה מופרעת, זו מחמאה כמובן

ב' - 
לפני שבוע יצאתי לטיול למעין. לא מצאתי את העין וכשמצאתי הוא קרס אל תוכעצמו וברובו יבש. יש לי תחביב לטמון פניי בקרקע ולהתהלך, חושבת שילדים קרובים יותר לאדמה כיוון שהמרחק מכפות רגליהם עד לצמרתם גם הוא קטן. כשהבטתי מטה הרגשתי כי נצלבו לי הרוחות אל המרכז כמו בזוית ישרה וכמו נברא לי שביל פתלתל להלך בו כבת ארבע ממש. כיף גדול. גם טיפסתי בהתרגשות עד קצות האילן והתנדנדתי לי מטה והייתי ממש כאן בארץ, כלומר לא בלי מקום. אני לא יודעת למה לקט, כך התחבר לי ואולי מפני שהייתי אסופת התקיימויות. האמת היא שפשוט היה לי טוב באופן קיצוני לפגוש טבע, הוציא ממני פרא וחוצפה ושיכר טל. 

את הלדרלין לא קראתי רק שמעתי אודותיו אבל כחלק ממאמציי לשורר שוב חיפשתי לי שירה וגיליתי מחדש את אמיר גלבוע שחרץ היישר אל ליבי. 
לגבי מספר מילים לא ברורות, קודם כתבתי אותן, אחרי כן ביררתי מה משמען אם בכלל, אם כן או לא לרוב לא היה לי משנה, כי משמעות ישנה מעצם צירופם יחד, מהי? לא יודעת עד הסוף. 

למשל שוע, לקחתי משירה של לאה גולדברג נפשי, היא כותבת "כשדה שוע השיבולת נפשי היודעת, גאווה ופאר ודרכי עפר ושפל הרוח" יש פסוקים יפים בתנך המתייחסים לשוע כאל נכבדים/אצילים מלאי הדר. ראיתי גם פירוש שמתייחס לשוע כאמייל, זה מתחבר לי באופן הופכי משהו לשעווה כחומר וגם לשעווה כשעווה. לי בסופו של דבר מדבר מאוד השוע כסופו של שעשוע. 

הכל ילדות הכל ילדי הכל התיילדות, אם היה דבר מה מיני הרי זו אירוטיקה טהורה של גוף בטבע ילד עם שמיים ופתלתלות חושים. זה בוודאי לא שולל התפרשות אחרת, משובב בעיניי לגלות הרבה נוספות. לדעתי עניינו של הבית האחרון נובע אצלי, מהרגשה שיש לי לאחרונה ששכחתי איך להתפלל, לכן בינתיים אני מכוונת צעדיי ושתיקתי כאילו הם תפילה ויש שם הרבה שקט ופיזור, וודאי יש עוד. 

כמו תמיד דייקת הרבה בפירוק שלך והבאת ניתוח חריג ולא פעם מתאים. אהבתי את המחשבה על העונות בבתים כמו גם לדמיין אדר כפוחלץ. סלח לי שלא התייחסתי להכל, כמו לכנפי הפרי, זה להכניס אל תוך פילוסופיית עצמי לא בהירה מספיק שבה אני משליכה הכל עליי וממני וממני עליי הכל והופכת ומשתמשת אלו באלו ללא סדר וללא אבחנה.  החכמת עם הקישורים השונים והכרת לי שיר יפה עד מאוד. תודה!

שמחתי להגיב ותודה על התשובה

בשביל הג'יבריש והגמשת השפה, שווה לך להיחשף ליצירות של המשורר יונתן לוי.

נעם ענבר עושה ביצועים לשירים שלו

לא אכפול את דבריו, 

החיבור ותרגיל הג'יבריש מזכירים לי מאוד מאניה. שאפשר לתאר אותה מנקודת המבט הסובייקטבית כאותנטית, מחוברת לרגע ולתחושה, התמונה מקבלת "סטורציה", ומנקודת מבט המסתכל מן־הצד, היא בלתי־נשלטת, חצופה, והסטורציה מעוותת את התמונה האמיתית, או משהו כזה, וזה דווקא לא רומנטי בכלל, אבל בעצם, אולי זה להאפיר את התמונה ולהיות ציני? מאבק.

זה פשוט הזכיר לי.

זה לאו דווקא מאני, אלא יש אלמנטים חופפים.