✨שרשור היכרות תשפ"ו!!✨אני הנני כאינני

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - 

 

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - 

 

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - 

 

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - 

 

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - 

 

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - 

 

7. זמר לא מוכר אהוב – 

 

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - 

 

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)...

 

לזכור תמיד – להעמיד עקרונות לפני האישיות.

דוגמא אישית וזה...אני הנני כאינני

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - מרי.

 

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - 2/6 

 

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - ציור, משלב באמצעות קליגרפיה.

 

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - בעיקר חריזה שלימה (לא שור וחמור) ונושאים שמחים ומוארים.

 

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - כתיבת סיפורים מתגלגלת.

 

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - שהיה לי צמאון עז לכתוב ופשוט לא מצאתי על מה.

 

7. זמר לא מוכר אהוב – אביב בכר (חפשו את השיר 'ואם יש אהבה בתוכי').

 

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - ענני גשם עבים הנדמים קלים כנוצה, משוטטים להם בנחת בשמי תכלת, משתעשעים בשמש על הארץ במשחקי אור וצל.

 

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)... @מוריה. 

~~אברהם א
עבר עריכה על ידי אני הנני כאינני בתאריך כ"ו בחשוון תשפ"ו 15:04

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי -  אברהם איבגי

2. בן 21 (להתחיל לחשוב שלישיות מ120? למזלי סיימתי כבר את הבגרות במתמטיקה)

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - להיות בדיכאון תמידי ובכל זאת לשכנע את עצמי ואת הסביבה שאני בסדר? כישרון אדיר. ציניות שעוזרת לי לחפות על כל הבלאגן? מדהים. לשלב ביניהם זה כמו.. בדידות כנראה.


 

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - שום דבר לא מיוחד בי או בכתיבה שלי. בסך הכול עוד בן תמותה.


 

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - רק את עצמנו כנראה. וזה לא ייגמר לעולם.


 

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - לקבל את זה שהכתיבה שלי היא בינונית כמו האדם שכתב אותה. ואת כל הרעיונות שאי פעם חשבתי עליהם חשבו לפניי. וגם אם לא - הם עד מהרה יישכחו.  שזה בכלל לא אמור להפריע לי כי בכל מקרה כולם מתים וכבוד זה חסר משמעות.


 

7. זמר לא מוכר אהוב – שתי זמרים שהכרתי לאחרונה. Nina Simone ו pale jay ובאופן כללי מוזיקת dream pop ואלטרנטיבי.


 

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) -

הווו אדממה

את אומנם פולי סויה וזה צומח

אך כעת לאחר בישול את אוכל קולח

אוכל אני אוהב

אוכל זה דומם.

(מחיאות כפיים סוערות)

 


 

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו-

@תות"ח! 

מה פירושנחלת

הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם שלי? זו לא הכוונה לכינוי שלי כאן, נכון?

דוגמאאני הנני כאינני

ישראל - שרוליק - שְׂרוּל.

לא שם הניק שלך.

הנניימח שם עראפת

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - אבא דידה



2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - 6/1



3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - נגינה. ממש לא, פעם הייתי מנסה לנגן שירים שאני כותב, אבל נחלתי כישלון חרוץ



4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - אממ.. חרוזים? עצבים? אורך?



5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - תרגילי כתיבה, השתתפתי בפורום אינטרנטי אחר בתרגילי כתיבה, בהם ניתנה לנו מילה והיינו צריכים לכתוב סיפור המשלב אותה, כנושא וכדו'. מנהל הפורום ההוא מסתובב כעת בערוץ, אבל אני אתן לו לחשוף את עצמו אם יחפוץ בכך



6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - שכתבתי סיפור, כבר כמה פרקים, ולא הצלחתי להמשיך אותו. לא כי לא היו לי רעיונות, פשוט לא הצלחתי להוריד אותם לכתב.



7. זמר לא מוכר אהוב – לא נראה לי שהוא לא מוכר, אבל אני אלך על אליעזר בוצר.



8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - הדשא, בחורף הסגריר,

כשהוא כל כך ירוק והכל סביב קריר,

כשהמים נוצצים על גבעוליו ברוך,

והוא נשמט, כמו מזמין אותי לדרוך.



9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)... אמנם אני לא תמיד מבין את הכתיבה שלך, אבל אני מרגיש את העומק שבה @צדיק יסוד עלום



לזכור תמיד – להעמיד עקרונות לפני האישיות. אה אחי?

באתימוריה.

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - מיני

 

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - בשישית השניה

 

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - אני אוהבת הרבה תחומים של אמנות ציור, מוזיקה, בישול ועוד..

 

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - אממ לא יודעת מה מייחד אותה.. יכולה לומר שאני כותבת בד''כ את התובנות שלי מתוך התבוננות. לעיתים התבוננות בעולם, לרוב התבוננות בתוכי פנימה, שזה גם עולם..

 

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - האמת שהתחילו פה לנתח את השירים והיתירות שהמילים וזה נפלא ומרתק בעיני

 

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - אחד האתגרים שלי הוא חריזה. כשאני מנסה לכתוב בחרוזים זה יוצא ארוך ומסורבל ולא מבטא את התחושות שלי בדיוק מספק..

 

7. זמר לא מוכר אהוב – הכי פחות מוכר שמצליחה לחשוב עליו זה הרב דוד רפאל בן עמי

 

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - דוממים אהובים עלי יש הרבה, מהם קטנים, מהם גדולים, מהם קרובים, מהם רחוקים.. והמכנה המשותף הוא שהם מרחיבים את ליבי ומביאים אותי אל עצמי. ישנו הבית שלי, ישנו הים על גליו, וישנה המחברת הזו, עליה אני כותבת כעת (לא ממש כעת, אבל העיקרון;))

 

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה). @בין הבור למים שהכתיבה שלה שובה אותי

ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד ♧◇♡♤צדיק יסוד עלום

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - פקוקי


2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - חשבונות של מעלה, אני בן 26 תובב"א


3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - נגינה


4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - לא יודע להגיד. אני יודע שהייתי מזהה טקסט שכתבתי בערימה של 400 טקסטים אחרים. הסגנון שלי פרוע, האסוציאציות מולידות משחקי מילים באסתטיקה אהובה עלי. בכתיבה ספרותית אני מאוד משתדל להבליט אלמנטים ריאליסטיים


5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - אני חושב שככל שיותר יגיבו על הטקסטים המתפרסמים, זה יהיה יותר טוב. תגובה טובה היא תגובה שבה הקורא מספר לכותב מה הוא פגש בקטע. זה יכול להיות ארוך, זה יכול להיות קצר; זה יכול להיות עמוק, זה יכול להיות קל. אבל כשיש מפגש בין כותב לקורא יש חיבור שעבורו שווה לכתוב.


6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - גבורת ההתמדה. כל כך קל זורם וכיפי לפרסם קטע לירי נטול צורה מסגרת וחוקים. כל כך קשה להתמיד בשיר עם חריזה ומשקלים קבועים או להתמיד בכתיבת סיפור בהמשכים. זה דורש גבורה! אגב, שמתי לב שכתיבת דיאלוגים היא אולטרה מאתגרת. שבח לתסריטאים


7. זמר לא מוכר אהוב – אביב גדג' ומהר


8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - "בנפול העוגן שפרוח-שפראח בטראח אחד של שוס, הטיל הזה מותך ברזל צלל לי בום לראש" [דני סנדרסון, נחירה פומבית]


9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)...

בין הבור למים שכבר תויגה


לזכור תמיד – להעמיד עקרונות לפני האישיות.

כיוון שאתם לא מספיק מגיבים לדעתי 🤔אני הנני כאינני

ויש אנשים שאני מאוד סקרן לשמוע עליהם (קחו את זה כהזמנה לפרט יותר), אז אתייג...

 

@נחלת 

@רחל יהודייה בדם 

@זיויק 

@הוד444 

@נקדימון 

@זכרושיצאנולרקוד 

ועוד כמה תיוגים של אנשים שהיו פהאני הנני כאינני
...כנר✍️

@אני הנני כאינני מעריך את המילים היפות

האמת כבר הרבה זמן לא יצא לי לבקר בפורום או לכתוב בכללי אולי זה יחזיר לי קצת.

 

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - 

'פולקע',  הכינוי ברובו יצא לגמלאות עוד לפני שערוץ מאיר לילדים היה משהו כך שאין קשר 

 

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - 

2

 

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - 

לא חושב שיש לי 

 

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - 

שאלה מצויינת, לא מרגיש כרגע שיש משהו ספציפי

 

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - 

כמו שכתבתי למעלה די התנתקי לאחרונה כך שאין לי תגובה

 

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - 

כמה אני מוכן לתת למחשבות האפלות דרור לנייר וכמה להיאבק בהם תוך כדי הכתיבה

 

7. זמר לא מוכר אהוב – 

 Jorge Rivera-Herrans  ממליץ במיוחד על העבודה שלו epic the musical 

 

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - 

קצת רמאות כי זה שילוב של 3 דוממים: תה ספר וספה.

 

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)...

 @אני הנני כאינני 

ברשותך..זיויק
הרשות תמיד נתונהאני הנני כאינני
ואני צופה ;)
***קפיץ

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי -

מעדיפה להישאר קפיץ כאן

תיראו מופתעים - אבל זה לא באמת השם שלי


2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? -  2? 3? התבלבלתי בחישוב

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) -

אין לי כישרון בכלום (זה


4. מה מייחד את הכתיבה שלי? -

שאני עצלנית מדי לכתוב אז היא כמעט ולא קיימת


5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? -

לא נמצאת פה מספיק כדי לדעת


9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)...

@ימח שם עראפת, הוא כותב מעולה ומצחיק אותי מאוד רוב הזמן אפילו שאני שמאלנית


לזכור תמיד – להעמיד עקרונות לפני האישיות.

סבבההוד444

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - קפיברה

 

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - 2

 

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - 

ציור לצערי ממש לעיתים רחוקות

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - 

בלגן

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - 

יותר אתגרים

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - 

..

7. זמר לא מוכר אהוב – 

אוהד מנשרי

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - 

הוא גיטרה ישנה נושנה

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו @ימח שם עראפת 

 

נראה שאתה מאוד מוערך כאן ;)אני הנני כאינני
מפתיע גם אותי😅ימח שם עראפת
אבל תודה לכם אנשים🙏🏻
חחחהוד444
כדי לגבור על הזרותבין הבור למים

1. בין הבור למים? אני לא אדם מכוּנה מאוד, לרוב פשוט נקראת בשמי.

2. ממש פעוטה של השישית השנית

3. אני אוהבת מאוד אומנות, כך שמוצאת אותה בתחומים רבים אך לא כישרונית די בכדי לפתח את כולם. אני נוגעת מעט בציור צילום ועריכה, נמשכת בעבותות לעולם המשחק והתיאטרון, ניגנתי תקופות שונות על כלים שונים ופרשתי, בדיוק מתנסה בחליל, כל הקשור לנפש הוא תחביב שלי, וזו אומנות שאני פוגשת ומצליחה/נדרשת לשלב בעיקר בלימודים.

4. לא אכפת לי להיות לא מובנת, זה גם החיסרון שלי. אני באה לגלות סוד, לעיתים אני נבוכה לחלוק אותו אז אני עוטפת אותו בשכבות של מליצה וסתר. לעיתים איני יודעת אותו בעצמי ולכן מסתובבת סביב לנקודה, לרוב אני לא מוצאת דרך אחרת להמתיק.

5. רק על עצמי לספר ידעתי, אולי עקביות, רציפות, אני נוטה להגיח ולהעלם.

6. לסלק רעשים, לדבר אמת, לזקק, לזכך

7. HOZIER (לפניו היה אביתר, שהוא כמובן מוכר, אך לשם המחשה, הוא השתווה לו.)

8. אבל דבר לא דומם

9. נמלאת באושר על כל כותב וכותבת שפוגשת. מעריכה כל מתבונן ומתאבק ומתעקל אל תוך הדף או הפתקים בטלפון. כיף וממלא היה לי לשמוע שיש מי שננגע מכתיבתי. רוצה לומר שאינה שלי אבל היא ממני.

אמממ, אני קצת בהצתה מאוחרת אבל בסדר, שנתמודד......תמימלה..?

1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי - עוגיה

 

2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - ראשונה, כן,כן, אני קטנה🍼😅

 

3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) - אני אוהבת מאוד מוזיקה וציור אבל לא ממש יוצא לי לשלב ביניהם, המקסימום זה לשמוע שירים תוך כדי שאני כותבת😅

 

4. מה מייחד את הכתיבה שלי? - ארוכה מאוד, דוגרית ולפעמים לא לגמרי סגורה על עצמה, כמוני😜...

 

5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? - יותר דיונים והמלצות על כתיבה, יש פה אנשים שאוהבים לכתוב ואני בטוחה שיש לכולם הצעות ייעול לכתיבה מניסיון אישי שלהם אז תשתפו...

 

6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? - צרות של עשירים ברוך ה' אבל מלא רעיונות שיש לי ואני לא מצליחה לכתוב אותם כי אני  לא עומדת בקצב...

 

7. זמר לא מוכר אהוב – הוא כן מוכר אבל אני אוהבת מאוד מאוד מאוד את הכתיבה של ישי ריבו, כל פעם כשאני שומעת שיר שלו אני מתפעלת מחדש...

 

8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) - 

כותל, לרדת במדרגות, לראות אותו מרחוק, להתקרב, לגלות כמה הוא עצוםםם, להתפלל, להתחבר, לשמוח, להעיף מבט על קליפת הסלע ולגחך, קיר של אבנים מול כיפה של זהב, אבל באבנים יש קדושה ובזהב טומאה, ברור מה עדיף.....

 

9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)... אמממ, @ריק סאנצ'ז לא הגיב פה עדיין ואני מתחברת לכתיבה שלו, אם אני עניתי על זה שלושה חודשים אחרי שזה עלה-גם אתה יכול😉

ואו רוגשתי🥹ריק סאנצ'ז
אני אכתוב מתישהו
היה כיף לקרוא ולהכיראני הנני כאינני

אני לא מסוגל לשמוע שירים ולכתוב במקביל

כן, טוב, יתרונות של אנשים עם הפרעות קשב😉תמימלה..?
גם שיעורי בית אני עושה עם שירים ואם היה אפשר-הייתי עושה ככה גם מבחנים😅
אף אחד לא הזמין אותי, אז הזמנתי את עצמי :-dאשר ברא

2. 2/6

3. ציור..  לפעמים מצליחה לשלב כשיוצא לי לעשות פרוייקט מגניב.

4. הרבה סביב אמונה והקשר עם הקב"ה.

5. אולי כן ליצור יותר שיח ותגובות בשרשורים.

6.להצליח לכתוב תקופה ברצף.. גם אם זה סתם 'יומן'.

7.אין.. אז מוכר- פורת נוב. 'חוס אלוהי'.

8.פרח קטן נפתח לאור,

לוחש סודו בלב טהור.

צובע עולם בגוון עדין,

מרפא בשקט כל כאב בפנים.

וכמו הפרח, גם הלב-

צומח, אוהב, ושוב מתקרב.


🌷🌻🌱

ובכן....נחלת

מ1.  הכינוי - פוקי

2.  הרבה הרבה יותר קרובה ל120 ממה שאתם -סליחה - מכם.

3. לצייר (אבל לא מציירת), לטייל בטבע, בני אדם (מרחוק), בעלי חיים (מקרוב),ללמוד שפה...  כן. הכל משתלב בסופו של דבר.

4. כשנחה עלי הרוח, הכל מאוד זורם  ופתוח, בא "חלק", ציורי (נראה לי), עולץ . במצב רוח רע, לא כותבת. 

5. יותר כתיבה נשית, נדמה לי. רגשות, מחשבות, לאו דווקא שירים.

6. לכתוב על מה שאני מרגישה. לעצמי. קשה לי.

7. מנדי ורדיגר, אורה זיטנר.

8. שבילי עפר זניחים בין עצים ועשבים פשוטים וספסל אחד בודד. מעץ.

9. נוגע לא נוגע.

וול, טוב. ישנה פה ורק עכשיו חוזרתנערת טבע

מעניין אם יש פה וותיקים שזוכרים


1. הכינוי שלי שהכי רחוק מהשם המקורי -

אמממ נערת?



2. באיזה שישית מ-120 שנותי אני נמצא? - לא הצלחתי לחשב.. חח



3. איזה תחביב או כשרון נוסף יש לי מלבד כתיבה? (מצליחים לשלב ביניהם בפועל? שתפו!) -


ציור, משלבת בהחלט, טיולים, איפור.


4. מה מייחד את הכתיבה שלי? -


שירה פיוטית, לצד שירה בגובה העיניים יותר, סיפורי פרוזה שמשלבים תהליכי נפש



5. מה אפשר או כדאי לקדם בפורום? -


להחזיר את חוצות היוצר חחחחח.

) מרגישה דינזאורית)



6. מה האתגר הגדול ביותר שחוויתי בכתיבה? -

מחסום כתיבה, חוסר יכולת לפתח עלילה ארוכה.



7. זמר לא מוכר אהוב –


אממממממממ לא עולה לי. אולי יהודה ביטון.



8. הדומם האהוב עלי בבריאה (בתיאור שִירִי בבקשה) -


ארון ספרים

כורע לנפול

ואני,

מולו,

מחכה ממנו לגדול.



9. פרגן ותייג לניק שאתה מעריך את הכתיבה שלו (עדיפות לניק שעוד לא הגיב פה)...


@זכרושיצאנולרקוד, @מתואמת




לזכור תמיד – להעמיד עקרונות לפני האישיות.

האם מאוחר מדיחתול זמניאחרונה

1. לעת עתה נלך על אחו שזה הניק שלי כאן בעבר.

 

2. 2/6

 

3. שפות, ולאחרונה התחלתי לצייר כחלק מטיפול באומנות. השפות חושפות אותי לתרבויות שונות כך שפעמים רבות הכתיבה שלי היא פסיפס של רעיונות ממקומות שונים. לגבי ציור, היו רעיונות שהתחילו כציור וסיימו ככתיבה ולהיפך.

 

4. לאחר בדיקה מעמיקה והשוואות רבות בין חיבורים, אני חושב שהבולט ביותר הוא שהכתיבה שלי נוטה לתרגם רגשות לעולם מיתולוגי דמיוני שבו מתרחשים כל־מיני אירועים בקנה מידה קוסמי־אפוקליפטי ובמקביל גם בקנה מידה זעיר (שמקבל בערך אותה חשיבות), או לפתוח צוהר לעולם כזה, משהו על־סף ההיגיון. נראה שלעולם הזה יש חוקים, מטפיזיקה וקוסמולוגיה משלו, והמצב השורר בו הוא פוסט־אפוקליפטי, אחרי איזשהו אסון קדוש, ולפעמים ניסיון זעיר לשרוד בתוך הדיכאון הזה, או להיכנע לו כחלק ממהלך קוסמי גדול יותר, או משהו כזה. זה בגדול הלב הפועם של הכתיבה שלי וכל השאר נגזר ממנו בצורה כזאת או אחרת. יש עוד כל־מיני מאפיינים אחרים אבל זה המייחד ביותר.

 

ברמה הטכנית: כתיבה פשוטה, חזרתית/מעגלית, לפעמים כמו תפילה הדומה ללחש או כישוף.

 

5. writing prompts

 

6. קשה לכתוב כשאין לי בעיות.

 

7. Mei Ehara קל אזוטרית מאוד

8. קבר קדוש.


9. @אברהם א 

להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות...אברהם יאיר שטרן

רוב הסיפורים שאנחנו קוראים הם לא סיפורי אמונה למרות שכתוב עליהם סיפורי אמונה...

הם סיפורי חסדך...

הסיפור שמושקה לא הסכים לעבוד בשבת ועף לבור ואז הגיע יהודי עשיר ושילם והיום הוא ראש כולל חשוב בבני ברק וכו'... זה לא סיפור אמונה זה סיפור חסד...

כתוב "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות"

בבוקר כשהשמש זורחת אומרים את חסד ה'.. כשטוב...

אבל לפעמים יש לילה, הכל חשוך לא רואים וכו' ואז צריך להאמין...

סיפור אמונה אמיתי זה שמושקה לא הסכים לעבוד בשבת, ואז הפריץ זרק אותו החוצה, והוא עם הילדים שלו שוכבים בשלג קופאים לאט לאט, ואין להם מה לאכול...

בלילה הראשון עברו שיכורים ובעטו בהם בשביל הצחוק... אחד גם הקיא על רבקה אישתו... למזלו הם לא התפתו לעשות בה כל מיני דברים... "למזלו" הם לא התפתו כי היא היתה כחולה והם פחדו להידבק בדלקת ריאות...

ואחרי יומיים הוא מנסה להעיר את התאומים הקטנים חצק'ל ושרוליק, והם לא זזים... חצק'ל נושם לאט בכבדות... הוא כולו כחול... ושורוליק כבר לא יזוז... אף פעם...

אז הם חופרים בור בשלג וקופאות להם האצבעות תוך כדי... הם שמים שם את שרוליק... ותוך כדי לאהל'ה משתעלת כמו טרקטור.... ואז מגיע הפריץ ואומר לו "אתה רק צריך להגיד כן..."

ויום אח"כ שמחה בונים מחליט שהוא נכנע והוא הולך מפנה עורף לאבא לא-לוקים ולהכל... והולך לשתות וודקה כדי להתחמם...

ואחרי עוד יומיים לאל'ה נופלת על הרצפה על הגופה של חצק'ל את הגופה של חצק'ל הם כבר לא קברו כי לא היה להם כוח פיזי... טכנית כבר לא היה להם כוח...

בסוף נשאר רק שמי'ל כי הוא היה צעיר וחזק מספיק כדי לשרוד... הוא עוטף את עצמו בגופות של המשפחה שלו כדי להתחמם... אתמול איוון הסכים להביא לו קצת אש אז הוא הדליק את הבגדים שלהם כדי להתחמם... והפריץ עובר לידו ואומר לו "אתה רק צריך להגיד כן... אני כבר אדאג לכל השאר..." ושמיל מנסה לענות לו "לא" אבל משפתיו יוצאת רק נשיפה קרה, רועדת ובלתי ברורה... הפריץ צוחק עליו וממשיך...

ואחרי שבוע יש בצד השביל ערימה של גופות ומספיק אוכל לחתולים ולעופות הדורסים למשך כל השבועיים הקרובים בשפע...

זה סיפור של אמונה... של מסירות עם ה' עד הסוף... למרות שאין כל סיבה ניראת לעין לעשות את זה...

וגם על זה צריך להודות לה'. ולהגיד אמונתו בלילות...

אני יודע יצאתי חרדי רצחח, אבל הרגשתי צורך לשתף... אז סליחה...

בררר🙈🙈תמימלה..?

הכתיבה מהממת, ויזואלי מאוד, ממש מרגישים שם...(לי אישית היה טיפה קשה עם זה אבל זה רק מדגיש כמה הכתיבה טובה😅)

בקשר למסר אתה צודק, סוגשל, כי סיפורי אמונה שמכירים על ניסים שקרו זה סיפורי אמונה שגררו איתם חסד, הסיפור שאתה כתבת זה סיפור אמונה שלא גורר איתו חסד ולכן פחות ירצו לספר אותו בתור חיזוק לרבים כי הוא לא מחזק, הוא מציב מראה, הוא נכון מאוד אבל לא מחזק, לכן לא שומעים אותו.....

וכן, זו גישה קצת ליטאית מאוד אבל בסדר😅

אמלהה חזק עצוב..ניגון🌿אחרונה

זה לפעמים קשה להכיל שבעבודת ה' יש לפעמים דברים קשים מאודד...

ביחד עם כל האהבה והטוב הזה

יום שישיxmasterx

יום שישי בצהריים בסופר השכונתי, צריך להשלים את מה ששוכחים קבוע

דחוק וצפוף כמו ערב חג

כולם בריצה, עינים ברשימות

ידיים חוטפות הכל מהמדף.

ליד המקרר של הגבינות עומד איש מבוגר

לובש חליפה ישנה מכופתרת, יש לו את הסגנון שלו.

הפוך לגמרי מכל הג'ינס, הטיץ והכפכפים שמסביב.

הוא מחזיק ביד קופסת קוטג' קטנה

מסתכל עליה מרוכז

מסובב אותה בוחן אותה

קורא אותה כאילו זה מכתב אהבה ישן.

בודק את התחתית מחפש עוד כיתוב בפינה חבויה.

כולם עוקפים אותו, נתקעים בו, מימין משמאל

הוא לא זז, עומד עם העגלה הקטנה שלו.

בסוף הוא ניגש לסדרן, נער עם אזניות

אומר לו

'סליחה, אתה יודע אם שינו משהו בעטיפה?

הפסים תמיד היו ככה והבית כל כך קטן?'

העובד מסתכל עליו כאילו הוא הגיע עכשיו מעולם אחר ועונה

'אחי זה קוטג' מה זה משנה?'

מחזיר אזניה וחוזר לעבוד.

הזקן לא נעלב הוא מחזיר את הקוטג' למקרר

באיטיות

מניח אותו עם הפנים קדימה

מסדר אותו

מסדר את החליפה

משאיר עגלה ריקה ויוצא מהחנות בלי לקנות כלום.

בלי להסתכל אחורה

לשמש של יום שישי

(כתבתי עוד פסקה, חשבתי לסגור את זה אבל מפה כל אחד ישלים לעצמו)

תפילת האהבה / יומן חלומותחתול זמני

מחלום שחלמתי אתמול, וחלומות בהקיץ אחרים.

///

בבית הכנסת "תפילת השם"

אני מגיע באיחור־מה, החזן במקום אחר, אבל שיהיה

בין עמודי השיש הצחורים (לא מים)

אני אתפלל תפילת שמונה־עשרה של ט"ו באב

או... תפילת חמישה־עשר?

מילים אחרות לחלוטין שלא אזכור עוד

משהו עם אהבה.

והשם מתפלל איתנו, אני שומע זאת בתוך הראש

ואהבת – אהבתי

את – אתכם

ה' – אמר ה'

א־ל אמונה

המאמין בעולם ובאהבה

אנא

עזור לנו להאמין בעצמנו

ובאהבה בכלל.

מונדיאל תשעה באבימח שם עראפת

יהההה!! תשעה באב הגיע רבותיי!! הנה השחקנים שלנו עולים למגרש, הנהונים, וקדימה, החזן ניגש... אוקיי החזן מורח את ערבית בעצב הנכון, איזה משחק זה עומד להיות!!

שימו לב לאדון משמאל, בשולחן הקידמי!!! אני אומר לכם, הוא עוד יפתיע במשחק הזה! והנה- מתחילים!!! שליח הציבור מתחיל פרק א'!! ו... איזה תזמון מושלם!!! מר חיים כהן, האדון משמאל, פורץ בבכי בדיוק במילים "בכה תבכה בלילה"!!! איזה יופי של מהלך פתיחה!!! רגע רגע! רבותיי!!! יש לנו פייט!!! שתי שולחנות מאחורי מר חיים, אנחנו כבר בפסוק ה', ומר שלום ממרר בבכי קורע לב!!! מר חיים מלכסן מבט, שימו לב רבותיי!!!! עומדת להיות פה התנגשות!!!! כן כן כן כן!!!! מר חיים עוקף אותו בסיבוב, איזו יללה מסמרת שיער!!! כן, חיים, כן!!! איזה יופי אתה בוכה על החורבן!!!

בינתיים באגף הימני קורה משהו מעניין, נראה שהאדון בן ציון מתכונן לקראת פרק ב'!! והנה הוא מצטרף לקרב!!!! שכנו לספסל האדון ברוך מקנח את אפו ברעם שכזה!!! אחח, איך הוא חש את צער השכינה!!!!

באגף האחורי בחורי הישיבה מפתיעים!!! "בתולותי ובחורי נפלו בחרב" והבחורים פה נותנים יופי של צווחות, ממש כתיישים בדרך לשחיטה!!! איזה יופי של משחק!!!!

עכשיו תור הרב!!! שימו לב לזה!!! "אני הגבר ראה עוני בשבט עברתו" אנחנו בפרק ג', ו... יואוווו!!!! איזה מהלך!!! איזו יללה שוברת לבבות!!! הוא התחיל בתרועה, וחתך לשברים תקיעה תרועה!!! הנה הוא גורף שריקות ומחיאות כפיים מהקהל!!! איזה יופי של בכי!!!!

יללות הבכי גוברות, אנחנו קרובים לשלב הגמר!! פרק אחרון רבותיי!! מר ברוך כבר טובע בדמעותיו, שלום מתגלגל על הרצפה בבכי, והרב!! הרב בוטש ברצפה וגרביו מתמלאים חורים! ותראו את זה! הבחורים באגף האחורי יחפים, כמה מהם הגדילו לעשות ושמו עפר על ראשם!!! איזה משחק מדהיםם!!! אנחנו קרובים לשריקת הסיום, ו- רגע! מי זה שם?! באגף האחורי?! תראו אותו, יושב על כיסא, כאילו לא תשעה באב היום!!! ו- לא יאומן!!!! החצוף הזה לומד תורה!!! בושה וחרפה!!! רגע, הוא אומר משהו, תנו לשמוע...

אוקיי קבלנו דיווח שזהו אוהד שפרץ למגרש, הוא יושב בהפגנתיות על כיסא ולומד תורה, מהאוהד נמסר "די לבכות, בואו לבנות". אבטחה, תוציאו לי אותו בבקשה. יופי, תודה.

ועוד רגע נכריז על המנצח, וזה--- גברת שוורץ!!!!!!! עם יללות מקפיאות דם מעזרת הנשים!!!! איזה יופי, היא ניצלה רגע של בלבול והרטיטה את כל בית הכנסת!!! יש לנו מנצחת!!!!

אנחנו ניפגש שוב בשנה הבאה, אל דאגה, תוכלו להוכיח את עצמכם במונדיאל הבא! הכינו את הדמעות!

חסרים בתי כנסת? תחפש אחד אחרנקדימון

פפפפ לא הבנתימח שם עראפת

נראה לי שכן הבנתינקדימון

אבל אני פשוט חושב שיש ערך אפילו להצגות כאלה

מרתקאנימה

אני אוהבת את הציניות המתפכחת והבלתי מתפשרת שלך

לדעתי זה מה שקורה כשמנסים לכפור בסנדרט של נורמליות ורושם חיצוני, ובסוף נוצרת נורמה של לא נורמליות ומוזרות.

"משתויקקים" זה מושג מתאים?

חן חן גברת.ימח שם עראפת

מושג מתאים, למרות שהוא כמו ציוינים, מושג שראוי להחליף

אני מחזיק בדעהחתול זמניאחרונה

שהחכמה הגדולה היא להיות באותה מדרגה של "החתול שרצה להיות איש" ועדיין לבחור להיות חתול.

יעני, זה קל טילים להיות "אותנטי" ולדעת יותר טוב.

אבל הדבר האמיתי זה לדעת את הכל, ואז להגיע לנקודת המוצא.

///

הרש"ר הירש כותב שהתפילה איננה ביטוי לרגש. תפילה זה מלשון פ.ל.ל, משהו כמו שיפוט והבחנה. אם תפילה היא ביטוי של רגש, אז למה כולם צריכים להתפלל שלוש תפילות זהות, ביחד, באותה שעה, כל יום? אולי יש אנשים שהמאני טיים הרוחני שלהם הוא בדיוק באחת־עשרה בבוקר? בשתיים בלילה? ולמה אותו נוסח? גם ביחס ליחיד המתפלל – וגם ביחס לציבור – הקטן, או הדור כולו – למה לא כל דור מחליט מהם צרכי השעה? המסקנה היא שהתפילה איננה פעולה סובייקטיבית אלא פעולה אובייקטיבית. יש אמיתות נצחיות, שלפחות עד הגאולה השלמה, אמורות להיות מבוטאות ומופנמות.

דווקא מי שלא רוצה להתפלל, הוא הכי זקוק לתפילה, כי כל הרעיון זה להחדיר את העניינים האלה ללב. והתכלית הנוכחית של ט' באב היא חיבור לנקודת השבר הפנימית. בעצם אפשר לקרוא את כל הקינות גם ביחס לירושלים הפנימית, בית המקדש שבלב, נשמות הכהן והנביא שנמצאות בלב כל אחד מול היצרים הצרים, הריחוק, אובדן התמימות. זה ברמה הספציפית.

קיטש קיים אבל לא כל דבר הוא קיטש. ולא צריך להיות אינדיבידואל על־חלל כדי לצאת מהקיטש. זאת הסתכלות עצובה לדעתי שבסוף מוחקת דברים חשובים מדי.

לומד התורה בתשעה באב עושה... מה בדיוק? במה בא לידי ביטוי הבניין שלו? איך העולם נראה לפני ואחרי? האם הוא הביא את הגאולה, כהנים ופרה אדומה, מקדש ומנורה, במו ידיו החשופות? לא נראה לי. אני כן רואה אותו כדמות שמנוגדת לעולם, עסוקה בפנטזיה סובייקטיבית, נמצאת בדיסהרמוניה עם זרמי המציאות, ומניסיון לרוב זה לא מתפתח לכיוונים חיוביים לטווח ארוך, ובעצם גם לא לטווח קצר.

אמי הביטה בינחלת

במבט חרד

קווצת שיער חמקה מהכיסוי

תצבעי את הלבן אמרה

זה...זה לא ראוי!

סליחה?! התמרמרתי בלבי

זה לחלוטין... עניין שלי!

בתשעה באב

עלה פתאום בזכרוני

איך פעם סיפרה (רק לי)

שאמה (זאת סבתי)

היתה עוד צעירה

כשערה הפך לבן.

אז, כשהגיעה שמה

המומה ומבולבלת,

(הסבתא כלומר האמא)

בהינף יד

מבלי הנד עפעף

הוא שלח אותה

מייד ימינה

ט"ז אב

(ממש עכשיו)

אניח על שיער

שכבה עבה של צבע

אדום, ירוק...

לא משנה

א נ י

לא אעשה

את המשגה הזה

וואו🫂תמימלה..?

קטעמשה

לרגע חשבתי שהבעיה זה כיסוי ראש וצניעות.

לא לא זה מעבר לזה בפלנטה אחרת....נחלת

יש צובעים שיער דווקא ללבןשנונימי

אני חושב ששיער לבן הוא מאוד יפה

שלחו ימינהooאחרונה

את הצעירים

ומשגה זה אומר האשמת הקורבן

(שיער לבן זה אחלה

הטבע לא יכול להיות משגה)

שדה השעורהחתול זמני

נבעים בגבול שדה השעורה

נחלים שרופים

שוקולד ואפר

מתיקות ואבל

קפה מרדים.

והחיבוק הזה

בנהרות הלֶתת

עוטף אותי בערפל אוהב

שַן, לנצח שָן.

כל כך הפכים. מעניין.נחלת

יפה. יפה מאוד.נקדימוןאחרונה

שעראשר ברא

בזרה"ק

אני העבד ניצב מנגד.

אני מרגישה שכל עוד אנחנו לא נמצאים שם,

אנחנו ניצבים מנגד.

ושעריך כותנה, ברזל, אריות, שכם, פרחים הם דופקים,

ושער אחד מחכה להיפתח ברחמים.

ואיך אפשר להמשיך להיות ניצבים מנצד?

כשאני העבד!!

רחם.

אנחנו לא העבדשנונימי

בן השפחה (ישמעאל) יושב בארמון

ובן המלך (ישראל) עומד בשער החיצון

לכיסאו ישוב בצדקתו

ינקום נקמת עמו

וישפוט גוזלי מלכותו

נביאי ומבטיחי שקר

טענו לכתר

שימרנו מכולם

שומר ישראל לעולם

אמן!נחלתאחרונה

נגמרימח שם עראפת

זה מתחיל, אמר ראש ממשלה.

זה מתחיל, הורה רמטכ"ל.

זה מתחיל, צעק רב פקד.

זה נגמר, מלמל תושב.

טורים טורים הם נכנסים. ווסטים כהים, כובעי מצחיה. מאות חיילים, תנועה אחידה. עוברים ברחובות, נותנים לנו להרגיש כמה אין לנו שום סיכוי נגדם. "קלגסים!" צעק מישהו. אחד החיילים חנן אותו במבט. קר. אטום. ההכנה המנטאלית שהם עברו באה לידי ביטוי עכשיו. "תסתלקו מפה!!" צועקת גברת שמידט. ניצולת שואה. "באתם לקחת אותי לגטו?! להחזיר אותי לאוושוויץ?!" החיילים ממשיכים קדימה. כמה דקות של שקט. ואז, זה התחיל באמת. דפיקות בדלת. בפתח אבעה חיילים. מדי צה"ל. ווסט שחור עם דגל ישראל. כובע מצחייה שחור. "שלום," אומר מפקד הכוח. "באנו לעזור לכם לארוז." חיילת מאחוריו מחזיקה ארגזים. אני מסתכל עליו. מבט אטום. "באנו לעזור" הוא אומר לי. "העזרה הכי גדולה תהיה שתסתלקו מפה ולעולם לא תחזרו," אני עונה וקולי נשבר. "הדגל הזה", אני צועק עליו, ודוקר אותו בחזה, במקום שנתפר הדגל על הווסט שלו, "הדגל הזה אמור להגן עליי!!! לא לגרש אותי מהבית!!" החייל מסיט מבט. הם מסתובבים. הלוואי שלא יחזרו לעולם.

"אבא.." לוחשת ילדה מאחוריי. תחייה. מתוקונת, בת 11. עוד חודשיים הבת מצווה שלה. איפה נחגוג לה? האם ייתנו לנו להישאר כאן, בבית שלנו? האם יבטלו את גזירת הגירוש הנוראה? אבל כל המחשבות קבס האלה זזות הצידה. "אבא..." לוחשת תחייה שוב. "כן מתוקה?" אני מחייך אליה חיוך עצוב. "אבא מה הם רצו?" היא שואלת. העיניים שלה גדולות, והיא מסתכלת עליי. מפחדת מהתשובה. היא כבר לא ילדה קטנה. "תחיילי," אומרת אמא ומושכת אותה לחיבוק, "היום בבוקר היה פה חייל שנתן לנו צו פינוי." אני נשען על המשקוף בכבדות. "אמא מה זה אומר?" עיניה הגדולות מתלחלחות. "אמא זה קורה? אמא, אבל אמרתם שלא..!" שרה מחבקת אותה חזק חזק. "זה חלום רע מתוקה," היא לוחשת וקולה רועד. "זה סיוט שמתגשם," אני אומר בקול חלול ששום רגש אין בו. שרה מרימה את תחייה ונשענת עליי. תחייה מזילה דמעות. "איפה נגור?" היא שואלת שרה מחבקת אותה חזק. אני עוטף את שתיהן בחיבוק. "איפה נחגוג בת מצווה?" שואלת שוב הקטנה. שרה מתפרקת בבכי. היא טומנת את פניה בכתף שלי ותחייה בוכה איתה. העיניים שלי רטובות. אני מוליך אותן לספה ושם אנחנו בוכים ביחד. לאט נפסק הבכי. שרה נזכרת ביום הראשון שלנו בבית. תחייה נזכרת שנסענו ביחד בטרקטור לים. הקטנים מצטרפים ויושבים איתנו בספה. צור בן התשע. בן ציון, ששנה הבאה יעלה לכיתה א'. לאיזה בית ספר נשלח אותו? מרים שהשנה נכנסה לגן. ודביר, שעדיין לא יודע לדבר. אנחנו יושבים על הספה מחובקים.

ואז החיילים חוזרים. ואיתם הדמעות. הם מגיעים עם אדם מזוקן, שמעל לחולצה לבנה יש לו אפודה כתומה, עם מילה גדולה בת שתי אותיות שחורות: "רב".

הם דופקים. אני לא פותח. צור מסתכל עליהם מהחלון. "ילד איפה אבא?" שואל אחד מהם. צור מסתכל עליו. "אתם של ישראל?" הוא שואל. הם לא עונים. צור חוזר אלינו לספה. אני קפוא כמו פסל. קטעי חיים רצים לי במוח. הגוש. החולות. החממות שלי. הים.

ואז הם נכנסים. פורצים את הדלת שלי. אני נעמד בזעם. "תסתלקו מפה!" אני צועק. "רשעים!!" אני מנופף בפראות באוויר, רץ אליהם מהספה. "צאו לי מהבית!!!" הראייה שלי נעשית מטשוטשת, ואני דוחף אותם. "לכו", אני בוכה. "בבקשה".

שלט כאן גרים בכיף יגאל ושרה נופל לריצפה. אני נופל איתו ביחד ושנינו נשברים. החיילים מהססים רגע בכניסה. דביר מתחבא אצל אמא וצורח בפחד. האיש עם הווסט הכתום עוזר לי לקום, ומאחוריו אני רואה את צור קופץ מהחלון. "צור לאן אתה הולך?" אני שומע את אישתי צועקת בפאניקה. "אני הולך להיפרד מהים," הוא צועק בחזרה. הילדים ושרה בוכים על הספה. האיש בכתום מציג את עצמו. הוא רב, הרב חיים. הוא מתיישב מולי, מנחם אותי. "זה קשה לאבד את כל מה שיש לנו", הוא אומר. "זו גזירה משמיים, אלה אחים שלנו שנגזר עליהם לגרש אותנו מביתנו." היד שלו על הכתף שלי. והוא ממשיך לדבר. אבל אני קוטע אותו, ומצביע על החייל שעומד לידינו. שמסתכל לצד. שלא לפגוש במבט שלי. "זה אח שלי?!" אני שואל. "זה אח שלי?!?!" אני צועק וקם, מתנדנד בטשטוש הדמעות.

"אתה לא אח שלי!!! לא אתה ולא אף אחד מכם!!! יהודי לא מגרש יהודי, אח לא מגרש אח מהבית שלו!!!" הרב מנסה לחבק אותי ואני הודף אותו. מפקד הכוח מניח יד על הכתף של הרב. "הרב חיים, בוא נתקדם." הרב זז מעט הצידה. "אתה!!! אני שואג עליו, "אתה חלאה!!!" החייל מביט למעלה בפרצוף אטום. "מר ישראלי, אני עשיתי לך משהו? זו החלטת ממשלה. אני מבקש, אל תקשה עליי". סטאחחח!!! הוא נהדף הצידה מהסטירה. "אתה לא עושה לי כלום?!?!?! אתה נאצי!!!! אתה, עם המדים שלך, עם הווסט השחור שלך," אני מתייפח, "אתה לא עושה לי כלום?!?! אתה מגרש אותי מהבית!!!! אתה זורק אותי לרחוב, אתה לא אח שלי!!! אתה נאצי!!!!" תגבורת חיילים נכנסת לבית. ארבעה לובשי שחורים מפילים אותי לרצפה. "מה אתם עושים לאבא שלי!!!! תעזבו אותווווו!!!! דיייייייי---- תעזבי אותיייייי אמאאאאא----" העיניים שלי נעצמות ולא רוצות להיפתח. מרים צורחת. חיילת תולשת את דביר מהידיים של שרה.  גוררים אותי החוצה. נגמר.

נגמר, בוכה תושב.

נגמר, מדווח רב פקד.

נגמר, מאשר רמטכ"ל.

נגמר? חושב ראש ממשלה.

...תמימלה..?

לא הייתי מסוגלת לקרוא את הכל אבל ריפרפתי... מטורף, כרגיל, כואב מאוד, חשוף מאוד, קצת קשה לקריאה אבל וואו, אין מילים, תמשיך ככה, אין לי מה לומר......

תודה גברתימח שם עראפת

כואב מאודרקאני

כתיבה מדהימה

חן חןימח שם עראפתאחרונה

אולי יעניין אותך