שלא ייצא בסוף סוג של עם הארץ שמתחסד.  אולי בתקופתו נשים לא היו מלומדות, לעומת בית ראשון שהן היו נביאות?

ולדאוג לצרכי ביתה.

הגמרא בבבא קמא קיט ע"א מביאה: "גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה".

מביא על הפסוק במשלי שהזכרת מהגמרא בתענית כג ע"ב.

ממון זה נתינה. אוכל זה שיתוף.

פעם ראשונה ששמעתי מישהו שמגדיר אותו ככה...

את זה בספר שקרוי על שמו או בספר אחר? ובאיזה הקשר?

שהכסף שייך לבעל, הוא חייב לפרנס את האישה, והרווחים של האישה מגיעים אליו. ואז מה שהיא נותנת, זה בעצם מהכסף של בעלה.

גם בזמנם, אם האישה העדיפה לומר "איני ניזונת ואיני עושה", לקחת את הכסף שהיא מרוויחה לעצמה, ולפרנס את עצמה היא הייתה יכולה, ואז גם אין הבדל בינה לבין גבר בעניין הזה.

יש לדון מה ההלכה בדיוק במציאות של זמננו, כאשר אין תנאי מפורש, אבל ההתנהלות הכללית היא שונה. אבל על כל פנים, זה לא קביעה כללית על מידת הנדיבות בנשים, אלא שאלה של זכיותיה הממוניות.

שקצת הרחבתי בשרשור.

אנחנו התלמידים הרב קוק צריכים להבין שיש בחינות שונות לכל דבר.

שפעם אנשים חכמים כתבו שטויות על נשים?

הרי הרבה נשים חכמות ואנשים חכמים אומרים את זה (וגם סתם אנשים עם שכל ישר) 

נגיד בשיר הדי קיצוני בסוף המחברת הזאת נגד נשים. אם כי הוא מדגיש שאשתו יוצאת מן הכלל והיא דווקא כליל המעלות.

אבל זה דווקא הפואנטה שלו להשתמש עם הומור עוקצני וקצת גס, כדי לשעשע את הקורא, כדי שיפנים נקודות אמיתיות.

זה היה לצורך זיכוך עצמי לשעתו. כמו אדם חולה שאומרים לו אל תאכל חלבון כי זה יזיק לך 

למרות ייתרונה של המלכות, יש מושג שהמלכות במצב בעייתי יורדת לבין הקליפות, או שהלבנה מסתתרת. דווקא יתרונה של הנוקבא בקבלה עלול להיות גם חסרונה.

בגלות קדושת החומר הדימיון והרגש יצרו בעיות. והמקובלים הכי הרגידו שאי אפשר לקדש את החומר בגלות, ולכן הם מיררו בבכי בתיקון חצות

כמה כאלו כבר היו?  מיעוט, לא?

כתבת- "והמקובלים הכי הרגידו שאי אפשר לקדש את החומר בגלות, ולכן הם מיררו בבכי בתיקון חצות".

אז אני שואל כמה מבין המקובלים באמת בכו בגלל הסיבה הזו? מהרושם שלי רק מיעוט

הגרא ונפש החיים יצאו נגד החסידות בין השאר כי טענו שקשה לקדש את החומר בגלות. ושלמרות שמלוא כל הארץ כבודו זה נסתר בחול.

לזכרוני החתם סופר מסביר שגישת רשבי ללמוד כל היום ולא לעבוד זה רק כשהאומות שולטות על הארץ, אבל כשישראל על אדמתם אז לעבוד בארץ ישראל זה מצווה ורשב"י יסבור שזה מצווה להנהיג דרך ארץ של פרנסה עם תורה כחלק ממצוות יישוב הארץ שכל עבודה בה מתקדשת כמצווה

לארץ ישראל ולעבוד בה. ואמר שבחו"ל המגידים מעורבים בקליפות לכן הוא לא מקבל מגידים אבל בארץ ישראל הם טהורים (השווה הרב קוק "הדימיון של ארץ ישראל הוא זך וטהור ומסוגל להלבשות רוח הקודש, בעוד שהדימיון של חו"ל הוא גס ועכור". והרי הדימיון קשור לכוח הגשמי שבנפש).

הרב קוק היה תלמיד ישיבת וולזין, הנציב, ובעל הלשם ממקובלי הגרא.

הרצי"ה אומר שהרב קוק הוא קודם כל תלמיד הגר"א, והסתייג מנטיות מסוימות בחסידות, ועדיין קרא לקדש את החומר בארץ ישראל.

באופן כללי זה דבר מפורסם בקבלה שבחו"ל ואצל האומות הגשמיות לא מתקדשת אבל בארץ ישראל כשעם ישראל יושב בה הגשמיות מתקדשת.

לא זוכר אמירה ספציםית של הגרא,ור חיים כתב את נפש החיים כפולמוס לדורו ולא התייחס כלל לשאלת ארץ ישראל.

אבל מנפש החיים עולה שהקודש בעולם מסתתר למרות שמצד ה' הכל אלוקות (לעומת החסידות שחותרת לגילוי הקודש בגשמיות בכל דבר בעולם) משמע אם הקודש גלוי בגשמיות (נגעד בארץ ישראל) אז כבר אין בעיה. המחלוקת של נפש החיים והחסידות היה על שטלת מלוא כל הארץ כבודו, לא על שאלת ארץ ישראל. דווקא החסידות מיעטה בחשיבות ארץ ישראל, כי במיחא גם בגלות אדם יכול לקדש את הגשמיות אז למה צריך את ארץ ישראל?

אבל החתם סופר אומר זאת במפורש על החלוקה בקידוש הגשמיות בין חו"ל לארץ.

היא מצווה כללית ששקולה כנגד כל התורה כולה. כמו מצוות אמונה בה' או אהבת ה' או דבקות בו. או כמו ואהבת לרעך שכוללת את כל התורה.

היא לא עוד אחת מתריג מצוות פרטיות, שהרי התורה עצמה אומרת ששמירת המצוות מטרתן למען נירש את הארץ.

אז אין הבדל בין "אחיזה בחפצא של מצוות יישוב הארץ" לבין " קידוש הגשמיות בארץ" ההבדל היחיד שזה ניסוח הלכתי וזה ניסוח אגדתי.

על החכמות הגרא לא חילק בין חו"ל לארץ. ואני לא בטוח עם חכמה נחשבת ממש גשמיות, כי היא דבר די מופשט

גם בארץ לא כל אכילת בשר זה מצווה שקולה ללימטד תורה שאנשים יזללו כל היום ויחשבו שהם עושים כל היום מצוות

לגבי הסוף- ברור שלא. זה תלוי בדרגת האדם. מי שחי את הקשר עם ה' לא רוצה לזלול בשר כל היום. ולימוד התורה שלו ממש חי וממלא אותו.

בארץ ישראל קידוש הגשמיות משפיע על העם בכללותו, וכל פרט סופג זאת לפי מעלתו. כשם שכששרתה שכינה בכלל ישראל אז כל פרט קיבל נבואה לפי מדרגתו

השכינה הסתלקה מהארץ ועלתה השמימה בגלותה

ולא לרוחניות שבגשמיות.

כגון שקשה להגיע להרגשה של קרבת ה'.

שאצלם לא השתנה. כלומר בגלל שהאדם נתון בגוף קשה לו להגיע לקרבת ה'. יש קשר מובהק בין קידוש הגשמיות לבין קרבת ה' באופן כללי, מכיוון שאדם נמצא בגוף וגם כל נפשו מעורבת ברגשות חושים ודימיון שהם כוחות יחסית גשמיים. ואפיחו הנבואה מתאפשרת רק על ידי כוח מדמה שהוא עצמו די גשמי.

אדם חי בגוף ובלתי ניתן להפריד את תחום הגשמיות מהרוחניות. אפילו עשיית המצוות היא בחומר. זו היתה הטעות של הנצרות, שחשבה שניתן להגיע לקרבת אלוקים מנותקת מהגשמיות, יחד עם השארת הגשמיות בשיא טומאתה.

גם גלות השכינה קשורה לגלות ישראל מהארץ. ארץ ישראל היא דבר גשמי, והשפעתה היא על קידוש החלקים הגשמיים שבנפש, ובאופן עקיף עקב כך על הרוחניים (כמו שהרב קוק אומר שהסיבה שאוירא שארץ ישראל מחכים, זה בגלל שהוא מקדש את הכוח המדמה, וזיכוך הכוח המדמה (שהוא די גשמי) משפיע על השכל, כי השכל והדימיון קשורים בתפיסה)

כשתגיד למקובל מן השורה "קידוש הגשמיות" הוא לא יקח את זה למובן שכתבתי לעיל.

בסופו של דבר, רוב המקובלים מגיעים עד מקום מסויים והם לא "קוקניקים".

הרב שריה דבליצקי גדול מקובלי הליטאים היה חצי ציוני ואמר שהיה צריך לומר הלל בששת הימים.

הרב אלישיב שהיה נכד של בעל הלשם גדול המקובלים בדורו אמר שתורת הרב קוק צודקת אבל לא מתאימה לדורותינו.

הרב אשלג מגדולי המקובלים היה ציוני.

הרב שרעבי מגדולי מקובלי הרשש אמר ששיטת הרב קוק עדיפה על שיטת הרב זוננפלד.

הרב גץ מקובל גדול היה ציוני.

זה על הציונות.

על קידוש הגשמיות זה דבר ידוע בקבלה, אבל רק לבעלי מדרגה גדולה. למשל ראה מידת הקדושה במסילת ישרים. והחסידות לקחה את רעיון קידוש הגשמיות מהקבלה ומהעלאת ניצוצות.

חוץ מזה יש הבדל בין איך שהמקובלים חיים בפועל במצב גלות השכינה, לבין מה שהם משתוקקים שהעולם יהיה כשתתבטל גלות השכינה.  אבל המקובלים מדברים על הורדת הקדושה לעולם הזה הגשמי בתקופה בה שרתה שכינה.

הרב דבליציקי חזר בו, והוא גם אמר את זה לא בקטע "ציוני", אלא פשוט כהודיה על נס המלחמה.

אני לא יודע אם הרב אלישיב אכן אמר את זה ומה בדיוק הייתה כוונתו.

הרב שרעבי אמר את זה בהקשר ליחס לעמ"י- סבלני או קנאי.  

לגבי הרב אשלג- אני לא מספיק מכיר.

אבל בכל אופן, זה לא קשור לעניין. דיברתי על קידוש הגשמיות במובן שהרב דיבר עליו ולא על היחס לציונות. גם מי שמתנגד לציונות יכול להתחבר לעניין הזה של קידוש גשמיות כי זה קשור לא"י.

לכן אני שב וטוען שאצל המקובלים (לפחות כיום) לא תמצא את המושג הזה יותר מדי, ובוודאי לא כמושג מרכזי. ולעומת זאת, אצל תלמידי הרב ותלמידי תלמידיו וכו', גם כשהם לא לומדים קבלה, זה משהו מרכזי. וזה כי הרב לקח את העניין הגולמי הזה, הבין שהוא שייך לדור, הרחיב, הסביר והנגיש אותו.

עכשיו אני נזכר שהחלבן מדבר על הפער הזה בין ללמוד קבלה ולייחד לבין לחיות את הקבלה ואת הייחודים.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, אתה יכול לראות חוקרים באוניברסיטה (גם דתיים) ששואלים ומקשים ומתרצים על כל מיני דברים בעולם המחשבה היהודי, ואתה רואה שהשאלות שלהם נובעות מכך שהם לא בתוך העולם הזה מבחינה רגשית, ולכן לא יכולים להבין שלפעמים סתירה זה רק שני צדדים של אותו מטבע. חסרה להם חוויה של אחדות הנפש.

אז בסופו של דבר אני חושב שרק מיעוט מבין המקובלים באמת מבינים את עומק העניין ובוכים עליו כמו שכתבת בהתחלה. הם בוכים על דברים אחרים.

מעניין לשמוע דברים בנושא הזה ממקובלים שהם גם תלמידי הרצי"ה, כגון הרב שלמה לוי והרב ישראל אביחי.  

אם הוא היה מתנגד לציונות מן הסתם לא היה רואה את ששת הימים כנס שלומר עליו הלל אלא כחיזוק לטומאה,נגיד הרב שך אמר שהגלות תחת שלטון הציונים גרועה יותר מהגלות תחת שלטון הגוים.

הרעיון של קידוש הגשמיות קיים גם בחסידות עוד לפני הרב קוק, וכן במידת הקדושה במסילת ישרים.

בסוף כל אדם חייב לחיות חיים גשמיים של אכילה, פרנסה וכו'. המקובלים בוכים שהם לא יכולים להיות במצב של דבקות תמידית בה' גם בזמן מעשים גשמיים הכרחיים, בגלל גלות השכינה. ובסוף מי שבכה על אבדן מלכות בית דוד ושלטון ישראל בוכה על מיעוט גשמיות בישראל, שהרי מלכות זה דבר גשמי

https://www.machonso.org/uploads/images/%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA(9).pdf

אני מסכים שהוא לא היה ציוני בחיי היום יום ובפועל היה חלק מהזרם החרדי, ונראה אולי שראה את המחשבה על הגאולה של קום המדינה כמשהו ששייך לתחום הנסתר והסוד והקבלה ולא לנגלה ואין לפרסמו ברבים כדי לא לגרום מכשול

נס ההצלה, ולא על שחרור ירושלים. (יעויין במאמרו שכתב אחרי מלחמת ששת הימים).

לגבי זה שהיה ראוי לקבוע יום הודאה כזה, לא נראה שהוא חזר בו ברמה העקרונית.

אלא שגדולי התורה בציבור החרדי לא קיבלו את זה - ". אך לנוכח עמדתם של גדולינו זצ"ל ולהבדיל בין החיים שליט"א, שכללו את זה עם יום ה' באייר שאינו מקובל על חוגים שלנו כלל וכלל," 

וגם האופי של היום שנקבע איננו כיום הודאה על נס ההצלה "וגם לנוכח השם שניתן ליום כ"ח באייר - שלא לשם מעין זה הייתה כוונתו אז כאשר יראה במאמרי," כך שהתוכן של היום לא מבטא את מה שהוא ראה צורך לקבוע עליו יום הודאה - " מסיבת כל זה הטמנתי כל נושא זה זה עשרות בשנים, והוא ירד מעל הפרק"

איני רואה איפה הציונות נמצאת כאן, מלבד בזה שהוא אינו רואה בניסים "מעשה שטן".

(אני לא יודע מה הייתה דעתו בדיוק בנושאים של קיבוץ הגליות, ישוב הארץ ומדינת ישראל, אבל לפחות במאמרו על ששת הימים לא מופיעה שום עמדה ציונית בנושא הזה).

ואי-אפשר להוציא משם איזו שהיא אמירה 'חצי-ציונית', או אמירה של קידוש הגשמיות. הוא גם כותב שהוא ציפה שהעמדה הזו תהיה מקובלת על כל החוגים, כולל העדה החרדית.

אני לא חושב שנכון לנסות לפרש את דברי מי שכתב את נימוקיו במפורש, באמצעות דברי חולקים עליו שלא כתבו את נימוקיהם.

ובכל זאת, למה לא הסכימו איתו, יכולות להיות כמה סיבות. אחת מהן, היא החשש שמישהו יפרש את הרעיון של יום הודאה על מלחמת ששת ימים, בצורה שבה אתה פירשת אותו, בניגד הכוונה המקורית שלהם, בעוד שהוא נטה לדון לפי גופו של העניין הנידון ולא לפי חששות עקיפים

אם אתה מוצא בכתביו או בהנהגותיו משהו אחר שקשור לציונות או לקידוש הגשמיות, אפשר לדון מה אפשר להסיק משם על עמדתו בנושא. במאמר ההוא לא מופיע משהו כזה.

דרך הקישור בויקיפדיה בערך שלו. 

ואני רואה שאדם כל שהוא (תרתי משמע) כבר הגיב לך על זה.

לגבי הסוף- אתה מדבר עקרונית, אני מדבר על מה קורה בפועל.

קידוש הגשמיות של הרב (להבנתי) הוא עמוק יותר משל החסידות ומשל הרמח"ל. הוא השלב הבא. 

המשפט שצוטט הוא שטויות

חלקים ממשלי.

אגב, גם הכותב המדובר כתב פירוש על משלי.

השאלה איך מבינים את הקונטקסט ואת המסר.

אבל זה מזכיר לי שיש נשים שכל פעם עושות הוראות קבע באיזה הפרשת חלה לאיזה שרלטנית

וכל פעם הבעלים צריכים לבטל את זה...

אבל אני לא מתכוון לטמטום אלא להליכה אחרי הרגש יותר מידי

ומכוח זה עלולות לבוא לרחמים גדולים מדי היכא דלא איצטריך, והאזהרה במקומה. מצד שני, זה לא שגברים מבינים טובא מנשים, ובמידה מסוימת דווקא עקב אגו עלולים להגיע למתן מוגזם ומוחצן, וזו כמובן סכלות שכמעט לא תמצא בנשים. מתנהל בדיוק בימים אלו הליך מצער מאוד של פשיטת רגל לאדם ישראלי נפלא שבנפלאים, מהנדס אדיר וממציא יקר שביקרים, ציוני לעילא ולעילא ומוח עצום של דורנו, בעצם מדור מייסדי הכוח החישובי לבינה המלאכותית. ועם כל זאת, עשה טעויות פיננסיות מצערות, שבמקום לעשותו ביליונר עשה את ידו הכספית על התחתונה. ואחת מטעויות מוזרות אלו היא לייסד "לצורך הציונות" תחביב של שירות מסוקים, בו היה מטיס בארץ פילנתרופים ומבקרים! וזה בלבד הכניסו לחובות של מיליונים. כך שבאמת, המוקש הקדמון מאדם וחווה טבוע גם כלכלית בכולנו. לנשים יש את שלהן, ואותו המצב בגברים. בשורה התחתונה, מספיק בעיניי לומר פעם בשבוע אשת חיל ולראות בעיני הרוח את המודל הנפלא הזה בספר החוכמה.

אבל ניכרים דברי אמת, עכשיו גם עולה לי שדווקא אברהם היה זה שמכניס אורחים ודואג להם וכו ובאינטרקציה איתם בעצמו, כששרה אימנו "הנה היא באוהל"

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).