נתקלתי בפוסט יפה על ילד להורים גרושיםפצלשש1

אין לי מושג אם הסיפור אמיתי...אני אישית התרגשתי ממנו מאוד

אולי כי זה קרוב לצערי למצב הילדים שלי...מה דעתם על הסיפור? נראה לכם יכול להיות אמיתי קשר כזה חזק בין אבא לילד חורג?


הייתי בן עשר כשאמא שלי אמרה לי שהיא מתחתנת מחדש.

שנאתי אותה בגלל זה.

שנאתי אותו - הזר הזה שחייך יותר מדי ודיבר בשקט.

האבא האמיתי שלי עזב כשהייתי בן שש, אבל המשכתי לחלום שהוא יחזור.

ואז פתאום, עוד גבר יושב אצלנו בסלון, ומתנהג כאילו הוא שייך למשהו שלא שייך לו.

לא דיברתי איתו במשך חודשים.

התעלמתי ממנו. הפניתי לו את הגב.

אמא שלי ביקשה ממני לתת לו הזדמנות.

אבל לא רציתי.

הוא לא היה אבא שלי. והוא לעולם לא יהיה.

שמו היה פיטר.

ועם הזמן - הזמן הזה שיש לו דרך להפוך כל ודאות - הבנתי שטעיתי.

כי בסופו של דבר הוא הפך להרבה יותר מאב

בשנים הראשונות עשיתי כל שביכולתי כדי להרחיק אותו.

הוא דיבר איתי, שתקתי.

הוא הציע לי מתנות; לא הייתי לוקחת אותן.

הוא ביקש ממני לצאת איתו, סירבתי.

אמא שלי בכתה.

היא אמרה שאני הורס את האושר שלה.

אבל לא היה אכפת לי.

ליבי עדיין היה קשור לגבר שעזב ולא חזר.

השינוי הגיע כשהייתי בן 13.

ההתאהבות הראשונה שלי, חבר לכיתה, דייט לסרט.

אמא אמרה, "אתה יכול ללכת רק אם מבוגר לוקח אותך. ”

כמה מביך!

התקשרתי לאבא שלי - האמיתי - התחננתי שיבוא.

הוא הבטיח שהוא יעשה זאת.

חיכיתי שעה.

הוא מעולם לא הופיע.

ואז מכונית עצרה מול הקולנוע.

זה היה פיטר.

"אמא שלך התקשרה אליי. היא אמרה שאתה כאן. בואו נלך הביתה. ”

בנסיעה חזרה, הוא לא אמר מילה.

כשהגענו הוא כיבה את המנוע

ואז הוא הסתובב אלי ואמר בשלווה:

"אני לא אבא שלך. אני לעולם לא אהיה, אלא אם כן אתה רוצה. אבל אני כאן. אם אתם צריכים משהו, אם אתם צריכים מישהו לדבר איתו, אני אהיה שם. לא בגלל שאני חייב. אלא בגלל שאני רוצה. ”

המילים האלה שברו אותי.

בפעם הראשונה ממש הסתכלתי עליו

ולא ראיתי פולש... אלא מישהו שהגיע. מישהו שהיה שם.

בניגוד לאבי האמיתי.

מאותו יום והלאה הכל השתנה

התחלנו לדבר. בהתחלה קצת ואז עוד ועוד.

הוא מעולם לא ביקש ממני לקרוא לו "אבא". מעולם לא ניסה להחליף אף אחד.

הוא פשוט היה שם.

כשהייתי בן 15, אחרי ריב רע עם אמא, ברחתי מהבית.

פיטר עקב אחרי בדממה. הוא הלך לידי עד שעצרתי על ספסל

"אתה לא אמור להיות עם אמא? ” שאלתי.

"אני בצד שלך. ועל שלה. שניכם חשובים לי. ”

דיברנו במשך שעה.

הוא לא הרצה לי.

הוא הקשיב.

ואז הוא אמר:

"להיות אבא זה לא קשור לדם.

זה עניין של להישאר.

בימים הטובים ובימים שרוצים להיעלם ”

האבא האמיתי שלי התקשר כל חצי שנה.

הוא הבטיח הבטחות שבר אותם.

שכחתי את יום ההולדת שלי.

היתה לי משפחה אחרת.

פיטר, לעומת זאת, היה בכל הצגת בית ספר.

הוא עזר לי עם שיעורי הבית.

לימד אותי לנהוג.

ישבתי לצידי כשהיה לי חום.

בגיל 18, ביום סיום הלימודים, פיטר היה שם.

הוא אמר, "אולי כדאי שתתקשר לאבא שלך. ”

עניתי, "אתה כאן. הוא לא. כמו תמיד. ”

כשהתחתנתי שניהם היו נוכחים

אבל זה היה פיטר שהוביל אותי לחופה.

העיניים שלו היו רטובות.

"מעולם לא דמיינתי שתבקש ממני לעשות את זה," הוא אמר.

"הרווחת את זה", עניתי.

"היית אבא גם כשלא יכולתי לראות את זה. ”

אחרי הטקס, אבי הביולוגי ניגש אליי:

"למה לא אני זה שהוליך אותך?" אני אבא שלך. ”

הסתכלתי עליו. בשלווה.

ואמר:

"אבא הוא זה שנשאר. פיטר נשאר. לא עשית זאת. ”

מעולם לא התחרטתי על זה.

היום אני יודע משהו שלא יכולתי להבין כילד:

משפחה זה לא דם.

זו בחירה.

פיטר בחר בי. בכל יום.

והיום אני בוחרת בו

לא כאבא חורג.

אבל כאבא.

מצמררמתייעצת גירושין

הלוואי ונזכה להיות שם בשבילם, להישאר.

לגמריפצלשש1
החלום הכי גדול זה ילדים בריאים ומאושרים
הלוואי שהחלום יהיה מציאות יום יומיתמתייעצת גירושין
זה פוסט חזק מאודלא סתם פה

גם אם זה אמיתי וגם לא ללא ספק שזה משקף מה שקורה .

הוא זכה שפיטר השלים לו את האבא שלא היה לו.

ואם אפשר לנחש..  אמא שלו זכתה שפיטר השלים את הבעל שלא היה לה בפרק א'.


אישית וציינתי זאת באחד השרשורים, אני כ"כ חוששת מפרק ב'.

שוב, בעלי האומץ.... איזה אומץ היה ויש לכם להתקדם לפרק ב'.


האומץ להתקדם לפרק ב'בא בימים

התגרשתי לפני שנה וחצי .

גרושתי ואני השתדלנו לעשות את זה הכי פחות כואב לילדים כמה שכבר ניתן . שום מלחמות על הראש של הילדים , שום מילה רעה אחד על השני בפני הילדים .
כיוון שהילד הקטן כבר היה כמעט בן 18 נחסך לנו הקטע של "הסדרי ראיה" . כל ילד יכול לבחור מתי וכמה להיות אצל כל הורה .
ובמישור האישי , לענין ה"אומץ" - לא הרגשתי שזה ענין של אומץ , פשוט מבחינתי זו לא היתה אופציה להשאר לבד מבחירה . מה עוד שאף אחד לא יכל להיות ערב לי שבעיתוי שאבחר מיד תיפול לידי בת זוג כפרי בשל .

לכן מיד התחלתי בהשתדלות ובפגישות , ואחרי קצת יותר מ 3 חודשים זכיתי .
אי אפשר לומר שזה היה פשוט לילדים כשהודעתי להם שאני מתחתן . אפשר להבין אותם , בלב שלהם מן הסתם היתה תקווה שההורים יחזרו בהם וינשאו בחזרה ( אני לא כהן ) , וההודעה הזאת בעצם הפכה את הצעד הכואב לסופי . הם הגיעו לחתונה , היו בקבלת הפנים ובסעודה , אבל "הקפידו מאד" על המנהג שילדים לא משתתפים בחופה של הורה .
אישתי החדשה ידעה מראש שגרושתי ואני נשארנו הורים משותפים של הילדים שלנו , שזה אומר שמפעם לפעם אנחנו נפגשים ביחד עם הילדים . היא מקבלת את הילדים שלי באהבה רבה כשהם באים אלי , ויחד עם זאת לא מתיימרת להיות תחליף לאמא . גם אני מצידי מפרגן להם על שמירת הקשר הטוב עם אמא ומעודד אותם לכך גם אם לפעמים יש קושי בדבר .

איזה יופי שירבו כמוךמתייעצת גירושין

רואים שאתה ממש בוגר ובשל לפי מה שאתה כותב

יפה, ילדים גדולים זה עולם אחר לגמרי מן הסתםמתוך סקרנות

.

וואהו, וואהו.לא סתם פה
עבר עריכה על ידי לא סתם פה בתאריך ג' בכסלו תשפ"ו 18:48

עבר עריכה על ידי לא סתם פה בתאריך ג' בכסלו תשפ"ו 18:47

נשמע טוב.

לכן כתבתי כל הכבוד לבעלי האומץ.

לא להישאר לבד מבחירה זה אומץ, ציינת שהקטן שלך בעצם היה לקראת 18 שזה ילד גדול.

אני משערת שפרק ב' החל בגיל לא צעיר וכל אחד מכם הביא אתו "משהו"

להיכנס לזה זה אומץ

תקרא לזה איך שאתה רוצה  

אכן מאתגרבא בימים

כן , יש אתגרים בחיבור של שני עולמות שכל אחד כבר התעצב עם השנים , אבל לברוח מהאתגרים זו הבחירה הגרועה .

לכן מצדיעה לך ולבעלי האומץלא סתם פה

לא בורחת מאתגרים

בשלב שהאתגרים סובבים אותי בלי סוף.

בשלב זה, חושבת שפרק  ב' למצבי יהיה בריחה ממציאות

סיפור מאוד מרגש ועצובמתוך סקרנות

בלי לדבר על מקרה ספציפי כזה או אחר.

באמת מאוד מאכזב כשאבא לא עומד בהבטחות.


כן חשוב לענ"ד לנסות לשדר לילד לא לוותר על אביו הביולוגי, ואם לאחד ההורים יש קשיים מסיבות כאלו ואחרות, כדאי שההורה השני ינסה להיות המבוגר האחראי (אם הוא יכול כמובן) ולחשוב איך לעזור לו לפתור אותם.


אני לא מדבר כעת על מקרי קצה שגם הם קיימים, אני מכיר מישהו שהאימא הזמינה עליו משטרה בעלילות שווא כשבא לקחת את הילדים, אז החליט להרים ידיים ולא לבוא יותר.

זה מאוד כואב, ואולי אם היה חזק יותר היה ממשיך, אבל קשה לענ"ד לשפוט מי שנסוג כל עוד "לא היינו במקומו" 

השתתפתי בזום שהעבירה פסיכולוגית ילדיםפצלשש1

והיא אמרה שבמצב כזה לתת לילדים לחוות את האכזבה נכון זה כואב אבא היה אמור להגיע והוא לא הגיע לא לשדר להם הכל רגיל


ונניח ונשדר לילד לא לוותר על האבא הביולוגי אז האבא הביולוגי יקח אחריות ויגיע ? לא.. ההפך ניצור אכזבה ופגיעה קשה יותר אצל הילד


אני חושבת שבמצב כזה עדיף להיות ניטרלים כלומר יחס טוב עם האבא

כמובן לא לדבר עליו רע או לשתף את הילדים בתיסכול של איזה קשה שאבא לא מגיע

מאולץ מאוד. הכי רחוק מהאמיתי.אדם פרו+

הבנתי את הרעיון

לא לכל הסיפורים האלה יש סוף טוב

והילדים לא אמורים להיות אחראים לאושר של אימא שהחליטה לוותר בשבילם על אבא.

ולא כולם יתנהלו כמו פיטר היקר.

סיפור יפה ומענייןשלג דאשתקד

באופן אישי, אני מכיר לא מעט סיפורים שהורים סיטטיים מילאו את המקום הכי ביולוגי שיש. באופן קיצוני, הכרתי בחור שהוצא מהבית בגיל שהוא הכיר את הוריו (אני לא יודע מה היה שם והאם ואיך נשמר איתם קשר, כי הכרתי אותו אחכ), וכשהוא התחתן ונולגו לו ילדים הוא קרא להם ע"ש הסבים מהצד המאמץ שלו...

ויש כמובן גם מצבים הפוכים, שהילד לא מסוגל בשום אופן לקבל את ההורה הסינטטי, גם אם אים הגיון וסיבה כ"כ.


לא בא להיות שיפוטי ח"ו, אבל הסיפורים שהכרתי שהילדים לא קיבלו את ההורה החדש, אירעו בבתים שהאמא גם לא ממש קיבלה וכיבדה את ההורה הישן (וסביר שזו הייתה חלק מהסיבה לגירושין, והתעצם אחכ). אם ההורה לא מסוגל להיפתח ולהכיל ולכבד, זה יכול לחזור על עצמו אצל הילד. כשהמצב הוא אהבה וכבוד ללא תנאים גנטיים וללא קושי להשתחרר מהעצמי ולקבל את הזולת, אני מאמין שיש גם יותר סיכוי שהילד יקבל את הזולת כמו שהורהו מקבל את הזולת.

בדיוק. אבל במקרה כמו שלי,אדם פרו+

שהילדים אוהבים את האבא והוא אותם.

נשמע לכם הגיוני שיבוא איזה סינטטי

והם ייחיו באושר ועושר ?


 

 

אותי זה ממש מקומם ממש אם אתם חושבים כך.


 

מי היה מסכים שיזרקו אותו לפח

וימצאו תחליף טוב.


 

כואב לי שהלב שלכם ממש אטום

לזעקה של האמת.


 

בגלל שהאמא ממש "חטפה קריזה"

והחליטה לזרוק את האבא מהחיים שלה ושל הילדים??


 

כוווללם צריכים לוותר

בשביל שהיא תהיה מאושרת

כשהיא לא התחשבה לא באושר של בן הזוג

ולא בחוויה של הילדים


 

אני מרגיש שיש מחלה של הערצת כוחנות

מכל הגורמים, בית דין, רווחה .

וכולם רצים להרגיע את ה"משוגע"

כמה פופולארי. ומעוות.


 

 

דרך אגב, ההודעות שלי אכן מלאות כאבאדם פרו+

כאב אמיתי


 

אני מבין שיותר כיף לקרוא סיפורים נעימים

שכולם בהם חיוביים.


 

אבל לפי דעתי, צריכים לתת מקום גם להודעות כאובות.

 אני אוכל להשתדל למעט.

 

ובלי קשר שמעתי על דעה,שהדרך של להדחיק רגשות ולטייח עם משפטים כמו

"הכל לטובה, וככה ה' רצה, יותר טוב לא תמצא".


 

היא לא הדרך של תהילים.


 

אדרבה רבנו דוד המלך נותן שם מקום לכאב

לדוגמה פרק יג כתוב


 

"עד אנה ה' תשכחני נצח"

"עד אנה תסתיר את פניך ממני?"

וכן עוד פסוקים רבים מתהילים.

ממש מרגישים את הכאב שלךלהתחיל מחדש

אבל אכן, עדיף לדעת שהכל מאת ה ושיכולת לחטוף משהו יותר כואב ושלא כולם שמחים ומאושרים ולכל אחד יש בעיות וכו וכו

כי זה באמת נכון ובאמת מנחם - זו הסתכלות יותר רחבה. וכן, זה עדיף מאשר לכאוב 

אם האבא מתפקד כאבאפצלשש1

אין סיבה שגבר חדש יצטרך לתפקד כאבא עבורם


בסיפור פה ברור שהאבא לא מגיע ולא מתפקד כאבא ואז הילד צריך דמות אב חורגת בחיים


הלב שלנו לא אטום הסיפור שלך כואב אבל הוא לא קשור לפוסט הזה ספיציפית...אף אחד לא אומר שנכון וטוב שגבר זר ייתפוס את המקום של האב ממש לא על זה הדיון..

אם התגובה היא אליישלג דאשתקד
אז לא עסקתי בכלל בנושא של היחס להורה הביולוגי (וגם ציינתי את זה איכשהו ברמיזה). עסקתי רק ביחס להורה הסינטתי.
קשה מאוד להניח הנחות כאלהשם פשוט

במערכת דיאדית כל כך מורכבת בעלת כל כך הרבה משתנים ביולוגים וסביבתיים וההשפעה של הורה נעדר היא שונה בכל מקרה.

הורה מאמץ והורה חורג הם לרוב אינטרקציות שונות ולא ברור איך הקבלת.

גם באימוץ אידיאלי יש נזק נפשי וגם בהורות משנית.

הלוואי והיתה משוואה אחידה שפותרת טראומות.

אבל כתבת נכון שאהבה (אמיתית) לילד וכבוד ללא תנאי זה הדבר הבסיסי הכי טוב שאפשר לעשות בסיטואציות כאלה. 

בעיניי קשה מאוד לפקפק באמצעות הנחות כאלהשלג דאשתקד

מראש ברור שבכל מערכת, אפילו אם היא תחת אותה קטגוריה, יש המון משתנים. אימוץ והורה חורג וגירושין שונים זה מזה, וגם כל מקרה כזה שונה מחברו ולפעמים יש משפחה של גירושין שדומה יותר לאימוץ וכו וכו - וזה דווקא בגלל שקשה להניח הנחות ולהכליל.


 

ודרך אגב, כשכתבתי על כבוד ואהבה ללא תנאי, לא התכוונתי לאהבה לילד (שהיא הכרחית בכל מקרה ואין צורך בכלל לעסוק בה). התכוונתי לאהבה וכבוד בין מבוגרים. יש אנשים שקשה להם לצאת מאזור הנוחות שלהם והם מצפים שכולם ילכו לקראתם, ואז כשהם מתגרשים (בהרבה מקרים בגלל זה בדיוק...) ומתנהגים ככה לאבא/אמא של הילדים שלהם, אין באמת סיבה שכשהם יתחתנו סבב ב הילדים פתאום ייצאו מאזור הנוחות שלהם ולא ייצפו שהמציאות תלך לקראתם... (אגב, במקרים כאלה הרבה פעמים דווקא הילדים ממש סבבה עם שני ההורים הביולוגים, כי זה מבחינתם המצע של החיים שלהם; אבל בוא נראה אותך מתחתן ומביא מישהו ששובר את הקן החמים הזה)

אני לא בא להכליל, סתם מציין אנקדוטה מסיפורים שאני מכיר.

מתוך אהבה אמיתית וגבוהה לילד-שם פשוט

במינימום תתנהגי בכבוד לגרוש שלך גם אם את כרגע לא סובלת- מתעבת אותו.

(וכדאי גם ללכת לטיפול רגשי לריפוי שלך ולהפחית את הלהבות של הסלידה)

יש גם מצבלא סתם פה
שהאמא מאוד מאוד כיבדה את ההורה (הבעל) ונתנה את כולה עבורו ועבור משפחתו ויום אחד הבעל התהפך עליה והסית את הילדים נגדה בשטיפות מח 
כמו שקורה בדרך כלל..אדם פרו+
אני משתתף בעלבונך ומתנצל אם הכאבתי לךשלג דאשתקדאחרונה

מעבר לזה, לא ממש הבנתי את הקשר של דברייך  למה שכתבתי.

ככלל מה שכתבתי יכול להיות גם על גברים, אם זה באמת חשוב. כתבתי על נשים כי לרוב האמא נתפסת כמגדלת עיקרית וכי הסיפור על פיטר-פן היה בכזו סיטואציה.

בוקר טוב לכולם/ןדוס91

אני דתי לאומי ..דוס..

חווה קשיים בזוגיות, בתחום מסוים, שהשאיר אחריו משקעים רבים..

אשמח לאוזן קשבת ..

מי שמעוניין/ת, אני חושב שזה מאוד יעזור לי..

בשורות טובות!

בוקר טובגלעד חיים

מצטער לשמוע, אני כאן

בשמחה אחימילה בסלע

פה אחי באהבהאריה ששכח לשאוגאחרונה

כבילהיהודה עוזר לב

קשה לי.

בתקופת הנישואין הייתי כבול לחשבון המשותף. צעקו עלי בשם החשבון הזה, ביזו אותי, התעללו בי.

אחרי זה, כבול לכרטיס אשראי הבנקאי, לא ראיתי אור יום, כל הלילה רק שיחקתי במחשב ושילמתי על אוזניות.

עכשיו אני כבול לחשבון במכולת, מצערים אותי כל הזמן, כל מה שיש לי אני מרגיש שלא באמת שייך לי. אפילו הספרים שכתבתי אני מרגיש שהם לא שלי. הכל בשם החשבון הארור ההזה.

ניסיתי לבטל אותו היום, ורצו להתחיל לסובב אותי. אין לי כוח לסיבובים ואין לי כוח לחשבון.

רק רוצה קצת חופש.

חיבוק גדול אחיאריה ששכח לשאוג

נשמע ממש לא פשוט.

אין אפשרות להשתחרר מהחשבון במכולת?

לא יודעיהודה עוזר לבאחרונה

אני לא מצליח לתקשר עם המנהל.

מרגיש שאתה מדבר עם מכונה.

ואף אחד לא שם לב לזה... כולם חושבים שבין יהודי ליהודי יש תמיד תקשורת.

תודה רבה על החיבוק. שימחת אותי.

באיחור אלגנטיחיחיחיחי

של קרוב לח"י שנים מיום הגט, קיבלתי פסק דין המורה לחתן דנן לשלם לי את דמי הכתובה.

(בלי שום פיצוי על אובדן הזמן, שחיקת הערך, והמשאבים האדירים והמאמצים מכל הסוגים שהושקעו בקבלת דבר שאמור להיות מובן מאליו) ,

ובלי שום ודאות לגבי קבלת הכסף בפועל בסופו של דבר.

איחולים ועידודים יתקבלו בברכה.

מזל טוביהודה עוזר לב
עבר עריכה על ידי יהודה עוזר לב בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 20:08

מזל טוב. משמח מאוד.

איזה טירוףאנוני.מית

מה קרה שזה היה כל כך הרבה זמן?

כל הכבוד, בלי לדבר על המקרה האישי שלךמתוך סקרנות

בעולם שיוויוני כל כך, באופן עקרוני אני חושב שאין מה להתלהב מדמי כתובה שהם במהותם לא שיויוניים...

בשעה טובהשבורת,לב

מקווה שעכשיו כשזה נגמר תגיעו לשחרור אמיתי ותמשיכו הלאה בחיים בטוב בלי חוטים של כעס בינכם.

אם אני לא טועה זה רבי נתן מפורש.

נשמע שהכסף כאןxmasterx

זה הדבר הכי פחות חשוב

מה שאת מאחלת לעצמך אאחל לך

גבייה של כתובהאיששששש

פסק דין של כתובה ניתן לגבייה בהוצאה לפועל,במידה ויש מה לקחת מואיפה

תודה לכולםחיחיחיחיאחרונה

על התגובות והתמיכה.

פנו אלי שניים בפרטי.

לפונה א: כתוב בפרופיל שלך שאתה נשוי. אני מעריכה את היושר וההגינות, אבל לא רלוונטי לנהל איתך שיחות אישיות. מאחלת לך הצלחה בהמשך.

לפונה ב: כפי שכתבתי, אני גרושה כבר שנים רבות, ומיציתי כבר מזמן התכתבויות אנונימיות.

אני מעריכה ומודה לך על ההתענינות, אם תרצה שאענה ואמשיך את ההתכתבות, אנא תן לי כמה פרטים מזהים כדי שאדע עם מי אני מדברת.

ושוב

תודה לכולם

שבת שלום ובשורות טובות.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

מתוך החושך בא האורsemi

שמעתי שיעור שהרב אמר שברגע לפני שעולה השחר החושך הכי גדול ובעצם זה ככה גם בתהליכים בחיים שלנו

אחרי המעשים נמשכים הלבבות לפעמים צריך לעשות גם כשלא מרגישים ואז עם הזמן הרגש מתחבר לזה.

לפעמים לא צריך לשחות עד החוף רק להוציא את הראש מהמים ולצוף עד שמצליחים לאזור מספיק כח.

שולח עידוד

אני אגיד את הקלישאהמישהי נשואה

תנסה ללכת לטיפול רגשי...

כן זה נשמע קלישאה

ודי כבר להגיד את זה

אבל-

אתה לא יודע כמה זה עוזר...

קלישאה חשובהזיויק

כן. כל כך.אנוני.מיתאחרונה

כל ההרגשות האלה נבנוxmasterx

מנסיון של מה שהחיים הביאו לך

והן רק שלך

שווה לשנות התניות לבד או עם עזרה של טיפול או תרגילים שונים

לשבור את המעגל האורובורוסי הזה

הצורך בזוגיות כשלא מוכן לחתונהsemi

אחרי כמה חדשים שאני גר בבית משלי ב''ה

אני מצליח להתמודד עם הרבה אתגרים חדשים הנובעים מהמצב החדש (כולל גידול ילדים חצי מהזמן).

יש אתגר אחד שמאוד מקשה עלי הצורך בזוגיות בכלל ואינטימיות בפרט שאין לי אפשרות לממש בצורה ראויה.

אני לא מוכן לנישואין ככל הנראה לשנים הקרובות הנפש צריכה להתאושש ויש לי עבודה עצמית לעשות כדי לא לחזור על טעויות מהנישואין הקודמים.

אבל הצורך הזה בזוגיות ואינטימיות ממש חזק אצלי

והבעיה שגם כשאני אומר לעצמי אני אנסה למצוא מישהי שמוכנה לקשר שלא יוביל לחתונה (בלי הקפדה על נגיעה)

אני מבין שזאת לא ממש אופציה נשים דתיות לא ירצו בדרך כלל קשר שלא מכוון באיזה שהוא שלב לחתונה, והבעיה שלי שהיות שאני כהן אז אי אפשר להתחיל קשר לא מחייב עם אשה גרושה שאולי יוביל למשהו יותר רציני באיזה שהוא שלב כי אין אפשרות למשהו יותר רציני רק עם רווקה וזה כבר עולם אחר במקום אחר בחיים.

שורה תחתונה אני לא יודע איך להתמודד עם הקושי הזה הצורך הזה מקשה עלי מאד ביום יום ולא תמיד מצליח להסיח את הדעת מזה

וזה לא הלהיות לבד בבית אפילו בשבת זה נחמד לי עם עצמי עם השקט, זה הרצון לשתף מישהי בחוויות שלי לשמוע ממנה וכו' וכמובן הרצון למגע.

תודה על האוזן הקשבת עם יש לכם עצות או סתם עידוד אשמח לקרוא.

(ואם אתם רוצים לשפוט אותי או להחזיר אותי בתשובה על המחשבה שלי לעשות משהו שאסור, תעשו מה שנראה לכם נכון אני לא אכעס)

ניכר כי לא היית גבר מעולם וד"למתוך סקרנות

טיפול נפשי אחרי גירושיןאריה ששכח לשאוג

הלכתם לטיפול אחרי הגירושין? על מה עבדתם בעיקר?

מרגיש שאם נתגרש, הדבר הראשון שאצטרך לטפל בו יהיה להוציא את כל המילים הקשות ששמעתי ולחזור להרגיש שמותר לי לדבר בלי לפחד.

כל השאר אח"כ.

כןsemi

תלך עכשיו אל תחכה לאחרי גירושין

רק תדע שטיפול לא מתקן אותך

הוא עוזר לך אם אתה מוכן לעשות עבודה עם עצמך

להגיע למקום יותר טוב ולהתקדם קדימה מהמקום שאתה נמצא בו והעזרה הזאת משמעותית כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

בהצלחה.

לדבר בלי פחד זה שריר שצריך לאמןמשה.ב

בתור אחד שמעביר טיפולים כאלה אני יכול לומר לך שמה שאתה מחפש זה בשורש של העניין זה להחזיר לעצמך את הביטחון העצמי והאמון בעצמך.

עושים את זה דרך שיח שבו אתה והמטפל או כל מי שתבחר צוללים לשורש הפחדים והדברים שגורמים לך לחשוש לדבר ולהגיד את מה שמפריע לך ומשם מנפצים אותם.

אחרי שמוציעים את השורשים הרעילים שהגבילו והקטינו אותך(תבחר מטפל בקפידה כי אתה עלול להיות בתהליך שנים בלי התקדמות אם הוא לא מספיק טוב), ואחרי שהוצאתם

את השורשים הרעילים, עליהם אתם מתחילים לבנות ביחד שורשים בריאים יותר שיתנו לך את האפשרות "להרגיש שמותר לי לדבר בלי לפחד" והרבה יותר מזה !

תדבר איתי אעזור לך חינם. תשלח לי הודעה במדיה - משה בין

כשתגיע לשםאנוני.מית

ביטחון עצמי. "מותר לי לדבר בלי לפחד" אתה כנראה בקשר של חרדה. והחרדה הייתה שם קודם.

הלכתי.יהודה עוזר לבאחרונה

אבל חשוב לי להגיד.

הגרושה לא יכולה לחייב אותי לטפל בעצמי. אם אני הולך זה בשבילי. שילמתי כתובה, ומפה לא להתעסק בכסף שלי. גם במחיר שהנפש שלי תשאר פצועה. לא שווה את המחיר.

איך דואגים שהילדים לא יחזרו על הטעות שלנו?אריה ששכח לשאוג

עוד קצת רחוק, אבל כבר מתחיל לחשוב איך אני "מזהיר" את הילדים לא לחזור על הטעות שלי.

בבחירה ובהסכמה לקבל דברים שלא אמורים לקבל.

ובכלל....

אי אפשרoo

לבחור בשביל הילד או למנוע ממנו טעויות

זה שלו

אבל

ילד שגדל בחוסר שיפוטיות ומקבל דוגמא אישית לבחירות נכונות (גם אם זה להתגרש)

יש לו סיכוי יותר טוב

לפתח חוש ביקורת

ולבחור נכון

סליחה על הפריצה לפורום לא שליאריק מהדרום

אתה לא יכול לבטח לילדיך עושר, אושר, זוגיות טובה, כושר, דתיות, בריאות. או שום דבר חשוב למעשה.

כל מה שאתה יכול הוא לשמש דוגמה אישית ולהתפלל, אני אומר את זה לך, לעצמי ולכל הורה, ילדים לא מקשיבים לעצות, ילדים רואים דוגמה אישית ומחקים אותה (או עושים אנטי, או חושבים שעושים אנטי).

נכון מאוד.נחלת

אולי תמתין קצת....נחלת

או לשאול את חנן בן ארי....יש לו שיר כזה...

אני לא צינית הרי גם אני גרושה.....

חושבת שאם הם גדלים בריאי נפש ושמחים, יקל עליהם לראות מה שצריכים

לראות וממה צריך להתרחק. בעזרת השם.

אל תדאג.

אגב, אם כבר, יש ספר הנקרא "הכל סיפור של פיקסווילים" - תמר.

על בעל מתעלל (מתאים בדרך כלל יותר לבנות), אבל בצורה כזו,

שעד שאתה לא מתקדם בספר, אינך מבין על מה המהומה בעצם.

אבל באמת לא לדאוג. וכן להתפלל. לא הכל בידיים שלנו. כידוע.

להפךייחידאית

מחקרים מראים שילדים שגדלו בבתים שהיחס בין ההורים לא היה תקין יש להם סיכוי גדול יותר להקים בתים נהדרים. ילדים אלו ראו בבית דוגמה אישית מה קורה כשהיחסים לא טובים ויעשו מאמצים להקים בית שבו היחסים בין ההורים יהיה תקין.

הלוואיאריה ששכח לשאוג

לצערי גדלתי עם הורים גרושים מגיל צעיר. כנראה שלא ממש עזר לי. אבל לפחות שיעזור לילדים שלי בעזרת ה'!

שאלה יפהמישהי נשואה

הייתי מדריכה אותם

להתחתן רק אם הוא / היא באמת מוצא חן בעיניהם

ולא בגלל לחץ של הסביבה

לומדים ביולוגיהיהודה עוזר לבאחרונה

רק דרך לימוד,

גם מדע.

וגם מאדם עד נח ומנח עד אברהם.

מבינים מה בכלל יכול להשתנות,

ומה נמצא מעבר לגבולות היכולת.

טוב מיציתי אפליקציותלהתחיל מחדש

כמו שבע ברכות ושליש גן עדן..

איך מומלץ להכיר??