אין מה להקשות על יעקב, איך לא הקשיב לדוד שהיה כשבע מאות שנה אחריו. בפשט הסולם בבית אל, שער השמים בבית אל והאבן שמונחת בבית אל אמורה להפוך לבית אלוקים.

אם כבר הקושיא היא למה דוד בוחר בירושלים ולא בבית אל למרות דברי יעקב.

את זה חז"ל באו לתרץ במדרש שהר המוריה 'קפץ' לבית אל ובחשבון של הסולם שנעוץ בבית אל וראשו מעל הר המוריה.

(פשוט שירבעם 'חגג' על זה)

לפי הדרש המקום שיעקב אמר עליו שהוא יהיה 'בית אלוקים' הוא הר המוריה.

למה ה' הראה לו שמקום השראת השכינה בבית אל , כאשר לדורות זה ירושלים?

וגם נשאל הפוך אז: למה ה' הראה לדוד שהמקום בירושלים, אם אצל יעקב זה בבית אל?

גם בבית אל, יכול להיות בית אלוקים זמני. כשיעקב חוזר הוא אכן צריך לחזור לבית אל לקיים את נדרו, מקום שבו גם אברהם בנה מזבח וקרא בשם ד'.

ארון הברית. לכן שכינה שרתה בכל מקום שחנו ישראל במדבר , ואחרי שנסעו אז חזר להיות חולין. כדוגמת אוהל של מלך שכבודו רק שהמלך נמצר שם וכשאוהל עובר למקום אחר אז שם השכינה שורה.

גם משכן שילה הוא מקום השראת שכינה זמני, אמנם 400 שנה, אבל בעצם כל עוד הענניין האלוקי מתחבר לשבט יוסף בתקופת השופטים של ירושת הארץ, אז אוהל מועד נמצא שם כשוכן בשבט יוסף ככתוב "ויטש משכן שילה...וימאס באוהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר ויבחר בשבט יהודה בהר ציון אשר אהב". לכן גם שילה היא חא עיר גבול בין שבטים, בניגוד לירושלים ובית אל. היא לא עיר כלל ישראלית אלא עיר שבטית.

אבל בית אל זה סיפור שונה, זה לא משכן של אוהל זמני, אלא הבחירה בבית אל היא כחלק מברית האבות וכתובה בתורה כמה פעמים בסיפורי האבות, לא בנ"ך. נראה שהמעמד של בית אל חשוב יוצר משל שילה, שם האבות בכלל לא היו. נראה מחלום יעקב ששער השמים כביכול , כלומר מקום השראת השכינה, נמצא דווקא מעל בית אל ולא בשום מקום אחר.

ואם מקדש האבות הוא בבית אל, ומקדש הבנים בירושלים. אז מפני מה השינוי בין האבות לבנים?

ושם (=בארץ ישראל) מבלי ספק המקומות שראויים להיקרא שערי השמים. הלא תראה יעקב אבינו שלא תלה המראות אשר ראה לא בזכות נפשו ולא באמונתו ובר לבבו, אבל תלה אותם במקום כמו שאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. ועליו אמר קודם לזה ויפגע במקום, רוצה לומר המקום המיוחד"

?

אברהם בנה מזבח מקדם לבית אל, לא בבית אל עצמה והוא בנה גם באלון מורה ובאר שבע.

יצחק לא קשור לבית אל בכלל ואין סיבה לטעון שאי פעם בחייו עבר את קו הר המוריה צפונה.

בין שמים וארץ (כלומר להראות שזה שער השמים)  והמקום היחיד בו אחד מהאבות אומר במפורש שזה בית אלוקים, זה בית אל.

כשאמרתי מקדש האבות, התכוונתי מקום השראת השכינה. אברהם ויצחק בכלל לא דיברו על מקומות להשראת שכינה.

מן הסתם המזבח מקדם לבית אל של אברהם הוא המקום של יעקב עצמו, פשוט מציינים לנו איפה מזבח בית אל נמצא, ממזרח לעיר סמוך אליה, בקו ישר עם העי (גם דרך גב ההר שהאבות הלכו בה עוברת סמוך לבית אל). כשם שגורן ארוונה לא היה בתוך יבוס אלא צפונית לה טיפונת. אברהם מן הסתם הרגיש שיש חשיבות במקום לכן בנה שם מזבח. ומן הסתם העגל של ירבעם נמצא שם, ומשמע מהכתוב שהעגל נמצא מחוץ לעיר אבל לא ודאי.

יצחק לא מתואר בכלל שהגיע לאזור השומרון ובנימין, לא לשכם ולא להית אל, בניגוד לשאר האבות הוא מתמקד בדרום הארץ.

אי אפשר לדבר על השראת שכינה עד שנבחר עם ישראל סופית, לכן רק יעקב הראשון שרואההאת הסולם.

ובכלל למה הגיע בכלל חזיון הסולם ולמה התורה כתבה אותו?

"אין זה כי אם בית אלוקים *וזה* שער השמים" משמע זה שער השמים באופן קבוע, כל ימי חיי יעקב

אמירה של אברהם שזה בית אלוקים ושער השמים, ובטח לו אמירה כזאת של ה'

לבית אל יעקב הגיע, לא נשלח.

מילה על כך שזה בית אלוקים ושער השמים ולא מראה לו סולם בחזון.

או שאלה יותר פשוטה - למה ה' לא מסדר שיעקב יישן בירושלים ושם מראה לו את חזון הסולם וההתגלות, למה חסבך את העסק? אם זה מקום השראת השכינה האידאלי.

בארץ ישראל ה מתגלה ואומר לזרעך אתן את הארץ הזאת.

בהר המוריה יש רק הבטחה "וירש זרעך את שער אויביו" (שכנראה רומזת על עוצמת מלכות בית דוד).

אבל רק דוד הראשוו שאומר במפורש כמו יעקב בדברי הימים "זה בית ה אלוקים וזה מזבח לעולה לישראל".

שיא הקשר בעקדת יצחק הר המוריה בין אדם לאלוקיו מצד האדם המקבל ,לא מצד ה הנותן בניגוד לבית אל (ועל מעלת בחירת ה לעומת בחירת האדם ראה מהרל תפטרת ישראל בכפה עליהם הר כגיגית)

השכינה בבית אל שזור בכל תולדות חייו של יעקב.

ועדיין גם אברהם בונה מזבח בשכם, בית אל (ועוד חוזר לשם עוד פעם וקורא בשם ה) ובחברון, כאשר נראה שהמזבחות בבית אל וחברון הם לשימוש רב פעמי, והמזבח בשכם גם יעקב בונה באותו מקום מזבח. ובירושלים זה חד פעמי רק בעקידת יצחק.

בשכם זה מפני בשורת הארץ (או הכניסה לארץ אצל יעקב) ומפני חברון כמגוריהם. כנל באר שבע ליצחק כמקום החזקה הראשונה בארץ בבאר (ויתכן שאברהם נטע אשל לשם עבודת ה בבאר שבע, כסוג של נטיעת עץ לשם שמים שאולי חביבה אצל האבות ושנואה על הבנים)   רק בית אל מנומקת כשער השמים ובית אלוקים

בבית אל ולא בירושלים, ולמה אברהם לא ראה בעקדת יצחק זאת? ולמה בכלל התורה סיפרה לנו על זה רק בבית אל?

ומהפשט נשמע שרק בית אל היא בית אלוקים ושער השמים: "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים" ורק שםהוא רואה סולם אחד בבית אל שמקשרים בין השמים והארץ,  ולא כמה סולמות.

ואם בית אל זה גם שער השמים וגם ירושלים, אז למה מקדש לדורות דווקא בירושלים ולא בבית אל, או לחלופין למה יעקב לא מציב מצבה גם בירושלים?

ולמה חזל לא ענו את התשובה הזאת אלא אמרו שהר המוריה קפץ עד בית אל, משמע יש רק מקום אחד שהוא שער השמים

שאברהם קרא את שם המקום ה' יראה, והתורה מוסיפה "שזה בדיוק מה שיאמר היום בהר ה' יראה".  וגם שם זה רמז, בניגוד לדברי יעקב שהם מפורשים שבית אל זה שער השמים ובית אלוקים, וה' מראה לו סולם בבית אל, בעוד אברהם לא רואה סולם בירושלים , לא מציב מצבה ולא נודר להקים שם בית אלוקים.

עד שדוד אומר על ירושלים "זה בית ה' אלוקים וזה מזבח לעולה לישראל" בדימיון לדברי יעקב, אין אמירה מפורשת שזה ירושלים

בדברים מפורש שיש "המקום אשר יבחר ד'" - פשוט שזה מקום שעוד לא נבחר, גם אם בדיעבד יתברר שהיו אירועים סביב המקום הזה.

השראת השכינה הקבוע הוא בית אל, בניגוד לנביאים בו זה בירושלים?

ולמה חזל אמרו שהר המוריה קפץ עד בית אל? (כלומר הם הרגישו בקושיה).

המקום אשר יבחר ה' - כי עד בית אל הקבועה יכול להיות מקום זמני כמו שילה 

השכינה ולא ירושלים (כשאמרתי קבע, התכוונתי שזה לא מחמת האוהל הנודד).

אענה על כל הקושיות:

הבחירה בירושלים ובמקדש קבע ולא אוהל נודד היא מפני הבחירה בבית דוד, כמפורש בשמואל "הדבר דברתי אל אחד משבטי ישראל  לאמר מדוע לא בניתם לי בית ארזים? ואהיה מתהלך מאוהל אל אוהל ובמשכן.  ועתה כה תאמר אל דוד... וכוננתי את כסא מלכותו עד עולם... הוא יבנה בית לשמי".

וכן בתהילים "נשבע ה' לדוד מפרי בטנך אשית לכסא לך... כי בחר ה בציון אווה למושב לו זאת מנוחתי עדי עד". ועוד "ויבחר בשבט יהודה בהר ציון אשר אהב... ויבחר בדוד עבדו".

ובדברי אחיה "ולבנו אתן שבט אחד למען ירושלים אשר בחרתי ולמען דוד עבדי".

כלומר אם לא היתה קדושת מלכות בישראל באמת מקום השראת השכינה הכי הגיוני היה בבית אל, אבל מכיוון שה' שוכן לא רק בישראל אלא בישראל כממלכת בית דוד - ה' בחר בירושלים.

מכיוון שהבחירה באבות עדיין לא כוללת את דוד - אז מקום השראת השכינה הוא בבית אל.

זה כוונת חזל שהר המוריה קפץ עד בית אל, כלומר מהות השראת השכינה לדורות אצל הבנים כהשלמת עם ישראל על ידי מלכות דוד בירושלים - אצל האבות הופיעה בבית אל. כלומר "הר המוריה"(השראת השכינה העתידית) קפצה אצל יעקב לבית אל.

ולכן ירבעם שהתכחש לבית דוד, במילא חזר למצב האבות ומקום השראת השכינה מבחינתו זה בית אל.

יותר מזה , עד ימי יעקב עדיין לא דובר על השראת שכינה בישראל (וישראל יודעים זאת עוד לפני "ועשו לי מקדש", שהרי בשירת הים יש אזכור שה' ישרה שכינצו בארץ ישראל "הר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה מקדש ה כוננו ידיך".  יעקב הוא הראשון שמתבשר שתשרה שכינה בישראל, לכן אמרו חזל שיעקב ראה את השכינה בחלום הסולם שוכנת בירושלים וקרא להר הבית בשם "בית". כי יעקב חידש את עניין השראת השכינה שלדורות יהיה בירושלים

מכיר את הבדיחה על הבעלבת שלומד אבארבנל בליל שבת אחרי הארוחה?

חוץ מזה שתמיד נחמד לשמוע תירוצים אחרים ולעשות על זה דיון.

וחוץ מזה הקושיא היא לא בשביל התירוץ, אלא נשאלת בפני עצמה עם התירוץ או בלי (והרבה שנים הייתי עם הקושיא הזאת לפני שידעתי את התירוץ)

כי הם כבר שמעו את התירוץ הראשון וכבר לא באים ממקום ראשוני

בחלום הסולם.

בחרן: אנכי הא-ל בית אל אשר משחת לי שם מצבה.

בחזרתו לארץ בבניית המזבח בבית אל וקריאתו בשם ישראל על ידי ה'.

הטענה שזה מוזכר רק מעט פעמים היא לא טענה, כי כל שבועות ה' לאבות מוזכרות מעט פעמים, אבל הם לב ספר בראשית

בו זמנית שערי שמים, אלא שהמקום היחיד שהוא שער השמים יכול לנדוד ממקום מקום (או בלשון חזל ששער השמים קבוע מעל בית אל, אבל את הסולם אפשר להטות לזווית כזו או אחרת כך שמקום נגיעתו בארץ ישתנה). ובמילא תעלה השאלה למה הוא נדד מבית אל לירושלים

כמו שיש מפרשים שהאבות אמנם קיימו את המצוות אבל לא באופן המעשי הרגיל, כלומר הם הלבישו את הרעיון שמאחורי המצווה במעשה אחר, דומה או שונה-

ככה אפשר לומר שבאותו זמן קדושת מקום בית האלוקים הייתה יכולה "לדלג" ממקום למקום, כלומר הרעיון שמאחורי העניין היה יכול להתלבש במקומות שונים.

והרי זה ה' שמראה לו את הסולם ושער השמים בחלום בבית אל, לא בחירה של יעקב

היא נעה ונדה ממקום למקום.

"ויפגע במקום"- במקום הידוע. יש כמה פירושים מהו המקום הידוע הזה (והנגזרת היא האם זו הוספה של משה). לענ"ד יש קשיים בכל אחד מהפירושים.

אפשר להסביר ככה- קדושת מקום בית האלהים הסתובבה אז כמו שאמרנו, וכשיעקב הגיע בערב למקום שהגיע אליו- היא הייתה שם.

התורה מספרת לנו שבהליכתו לחרן יעקב "פגע במקום", כלומר פגש בקדושת מקום בית האלהים שהזדמנה למקום שהגיע אליו. לכן התורה גם היא חוזרת ומדגישה בסוף הפסוק- "וישכב במקום ההוא".

אחרי חלומו, יעקב מבין שהמחזה שראה קשור בקשר הדוק למקום (כלומר זה לא רק שנחה עליו רוב נבואה ובמקרה זה היה באותו מקום), ולכן המקום עצמו קדוש, ובגללו זכה לנבואה שם. יעקב לא הכיר מקום אחר כזה (וגם לא שמע מאביו וסבו על מקום כזה), לכן היה ברור לו ש"אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמיים" (אפשר גם לומר שיעקב פירש זאת ככה כי זו הייתה הפעם הראשונה שהתנבא, אבל פחות נראה, גם מעצם העניין וגם כי מסברא נראה שהתנבא כבר לפני כן, רק לא בדברים שיש צורך לכתוב בתורה)

לכאורה לפי זה המקדש באמת היה צריך להיות שם, כי היה במקום הזה משהו ייחודי יותר מאשר הר המוריה.

יתכן שאה"נ, המקום אשר יבחר ה' היה יכול להיות בבית אל. זה גם הגיוני כי זו נחלת בנימין. ואולי זה מה שאכן היה קורה אם העניינים בין דוד למיכל היו מסתדרים וממנה היה נולד הממשיך של דוד.  

קראתי מקודם גם את ההסבר שלך, יישר כח. אני חושב ששני ההסברים משלימים זה את זה.

הנדודים קשורים למשכן שהוא אוהל נייד. בעוד שבבית אל שער השמים הוא לא מפני שהמשכן שם או ארון הברית.

זה לא נשמע מהפשט שבמקרה שער השמים הגיע ליעקב בבית אל במקרה בדיוק שהיה שם (מזכיר לי את האגדתא של רבה בר בר חנה  ), ועוד לא ראינו שאף אחד מהאבות לא אמר על שום מקום אחר שזה שער השמים, ועוד יעקב בונה מזבח שם בחזרתו מחרן.

גם חזל אמרו שהר המוריה קפץ עד בית אל כלומר הרגישו בקושי זה. וגם התיאור של הסולם לפי אחד המדרשים שראשו בבית אל ותחתיתו בירושלים באה לתרץ קושי זה.

בית אל היא בין נחלת בנימין ליוסף, בעוד ירושלים בין בנימין ליהודה, אז השאלה האם השכינה צריכה להיות סמוך ליוסף או יהודה. ברור שהיא בבנימין.  קשה לומר שאם היה אחרת אז ירושלים לא היתה נבחרת, הרי כבר בבראשית יש רמז עבה על הר המוריה (אשר יאמר היום בהר ה יראה), וחוץ מזה גם אם שלמה היה נולד ממיכל, ויהונתן היה משנה לדוד, עדיין זה מלכות בית דוד מיהודה לכן ירושלים צריכה להיות בגבול יהודה עם בנימין, וגם ירושלים עדיין בנחלת בנימין. אין קשר ליוסף עם מלכות בית דוד.  הרעיון של של מיכל כאמא האידאלית של המלכות מחדש הרבה, יישר כוח

חז"ל מדברים אחרי שכבר נבחרה ירושלים. ובכל אופן לדעתי הם באו רק לבטא את העקרון.

לגבי מה שכתבת בסוף- אתה צודק.

ואם ניקח את הרעיון הזה, שהייתה אמא אידאלית למלכות וזה לא קרה, נוכל ללמוד ממנו משהו עקרוני- הדברים במלכות לא עבדו כפי המתוכנן, ואז נוכל לחזור אחורה ולומר שעוד לפני זה היו דברים במלכות שלא עבדו כמו שצריך, וזה לא היה חייב לקרות דווקא דרך שבט יהודה. אם לדוג' ראובן לא היה חוטא, המלכות והכהונה היו שלו. כלומר היה חיבור של הכוחות שהתפרדו אח"כ ללוי-יהודה. וזו תפיסה אחרת ממה שאנחנו רגילים, שיש שבט שמהותו רוחנית ושבט שמהותו מלכות. אפשר לראות דוג' לזה אצל משה רבנו, ששילב את כל הכוחות.

קושיא נוספת על הדברים שכתבתי בתגובה הקודמת, היא מה שהרמב"ם מביא בהלכות בית הבחירה- ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא- רואים מפה שמלכתחילה זה נועד להיות בהר המוריה.

אבל אפשר להסביר ככה:

כמו לגבי שבט ראובן לעיל, ככה גם בענייננו, למרות שזה כבר הרבה אחרי הכניסה לארץ והחלוקה לנחלות.

לא סתם המלך הראשון היה מבנימין. ולאחר ששאול חטא, ה' אמר לו- "ויאמר שמואל אל שאול נסכלת לא שמרת את מצות יהוה אלהיך אשר צוך כי עתה הכין יהוה את ממלכתך אל ישראל עד עולם". בפשט הכוונה שהוא אכן היה מולך עד עולם ולא מישהו משבט יהודה. איך זה יתכן?

קודם כל, שבט בנימין אמור להיות השבט השלם כי בנימין נולד בא"י, כי הוא בנה של רחל, כי הוא נולד כתוצאה מויתור של לאה לרחל, כי הוא לא היה שותף בחטא המכירה, כי הוא הביא לאחדות בין יוסף לבין יהודה ואחיו (אגב, הרמח"ל כותב שתפקיד בנימין זה לחבר בין יוסף ליהודה ובין שני המשיחים). לכן גם הניסים בכניסה לארץ היו בנחלת בנימין.

ולגבי השאלה כיצד יתכן שהוא ימלוך ולא יהודה, אפשר לפרש (הפוך מהרמב"ן)- גם אם המלך יהיה מבנימין, תמיד ישאר מקצת שלטון אצל יהודה, וזו הכוונה ב"לא יסור שבט מיהודה" (האפשרות לפרש ככה היא מהבכור שור. רק שהוא לוקח את זה לכיוון אחר). אולי לדוג' דוד היה משנה ליונתן.

העניין של יהודה ומלכות דוד ושלמה בנויה על מהלך של תשובה, וזה קשור למקום המזבח החיצון שתפקידו לכפר. העניין של שבט בנימין פחות קשור לחטא ותיקון, אלא קשור לאחדות, ולכן הגיוני שהקודש וקודש הקדשים הם בחלקו. אז למעשה יתכן שאם שאול לא היה חוטא היה פיצול- המקדש היה בבית אל, חוץ מהמזבח שהיה בהר המוריה.

אז יוצא שהיו כמה אפשרויות, עד שזה התקבע על מלכות בית דוד (ואז מפרשים את "לא יסור שבט מיהודה" בהתאם לזה).

ה"בדיעבד" בחינת בעלי תשובה גדולים מצדיק גמור. כאשר הבידעבד שלנו זה הלכתחילה מצד ה'.

אבל לא הגיוני שהמזבח יהיה במקום נפרד ממקום ארון הברית והשכינה, שהרי נאמר "עולת תמיד לדורותיכם פתח אוהל מועד אשר אועעד לכם שמה...ושכנתי בתוך בני ישראל" כלומר המזבח הוא תמיד מול מקום השכינה.   והמצב בו ארון הברית בעיר דוד והמשכן בגבעון הוא חריג וגם הבמות מותרות, וחוץ מזה עדיין הן המזבח והן קודש הקדשים בגבעון והכהן הגדול מזה בקודש הקדשים בגבעון ביום כיפור רק ללא ארון הברית.  כך היה במשכן וכך במקדש הקבע לדורות.

נראה שאם היתה מלכות נצחית מבנימין, ייתכן שהעיר בירה היתה עדיין ירושלים, כי וודא יהעיר בירה היתה במקום מפגש בין 2 שבטים כי היא עיר כלל ישראלית ולא שבטית. אז זה או בית אל או ירושלים. אז ירושלים היתה בירת מלכות שאול כי היא מפגש בנימין יהודה כי במילא יהודה יש לו צד מלכות יותר מיוסף, לעומת בית אל שהיא מפגש בנימין יוסף. לכן במילא המקדש היה בירושלים גם עם מלכות שאול (וקצת ראיה זה שבנימין הלכו עם ממלכת יהודה ולא עלו לחגוג בעגל בית אל של ירבעם מלך אפרים).

לגבי ה"לא יסור שבט מיהודה" זה באמת שאלה איך זה מסתדר אם דברי שמואל. או שמא זו נבואה ששאול יחטא? כמו "הנך ששוכב עם אבותיך וקם העם הזה"

כי  הרי ירושלים מחולקת בין בנימין ליהודה.

אבל כל זה מסתדר רק עם ההסבר שקדושת מקום בית האלהים הייתה מדלגת, ולא עם ההסבר שה' בחר בירושלים בגלל מלכות בית דוד.

זו לא נבואה ששאול יחטא. תראה ברמב"ן על הפס' לא יסור שבט מיהודה שמביא שתי אפשרויות (ששאול היה מלך על בני אמו או שהיה תחת המלך מיהודה). וראה שם את הסברו למה בכלל מלכתחילה ה' המליך מלך מבנימין ולא מיהודה.

כל שוכן בישראל, לא משנה איפה (זה יכול להיות בית אל שילה נוב או ירושלים או אמצע מחנה ישראל במדבר) ורק אחר כך שוכן במלכות בית דוד. במילא מראש הקדושה מדלגת ממקום למקום, אבל כשיש מלכות בית דוד, היא שוכנת איפה שעיר הבירה וזה רק ירושלים לנצח.

איך הרמבן מביא אפשרות שעם ישראל יהיה מפוצל לשתי ממלכות, הרי כתוב "ולא יחצו עוד לשני גוים"? כנראה שמלך על בני אמו הכוונה שבתור משנה למלך בית דוד הוא יהי מושל על בני אמו.  כמו ירבעם שהיה ממונה על סבל בית יוסף. או הראבד אומר שאם ירבעם לא היה חוטא היה הוא וזרעו שושלת של פלג מלכא משנה למלך למלכי בית דוד

למה זה קשה על הרמב"ן? הרי יחזקאל היה אח"כ והוא מדבר על תקופה עתידה

ייתכן שעם ישראל ייה לנצח 2 מדינות. שהרי 2 מדינות הן כ2 עמים שונים.

אפשר לתרץ שיכול להיות ש2 מלכים ימלכו על עם ישראל בשותפות, ומלך אחד יהיה מושל יהודה ומלך שני מושל ישראל, ואז זה סוג של פדרציה ששניהם ביחד מקבלים החלטות שנוגעות לכלל ישראל (שילוב של השלטון ברומא שם היו 2 מנהיגים בשותף, עם השלטון של האמירויות בימינו נראה לי שם יש אמיר לכל מחוז וכולם שולטים במועצה על כל המדינה).

אבל לא ייתכן לקבל שעם ישראל יהיה לנצח 2 מדינות

אותה נבואה של יחזקאל על הפיצול שקרה בימי רחבעם הייתה יכולה להיות גם על הפיצול בין שאול לדוד.

הפירוש שלך הגיוני, השאלה היא האם הוא נצרך

את ממלכת עד עולם" וגם "לא יסור שבט מיהודה" ביחד. אז משמע שיהיו 2 שושלות לנצח.

ההסבר היחיד זה ש 2 מלכים בו זמנית ימלכו על כל ישררל במשותף, או שאחד יהיה מלך והשני משנה למלך )קיסר ופלג קיסר של הראבד(

גם הפיצול בימי אחיה השילוני היה עקב חטא ונראה כקריעה, קשה לומר על קריעה לכתחילית כזאת, גם אם זמנית

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו