לפרשת ויצא: למה בית אל נקרא בית אלוקים ולא ירושליםקעלעברימבאר

?

 

הרי דוד אומר על גורן ארוונה "זה בית ה אלוקים" , וגם ירושלים היא שער השמים כלומר בית המקדש המחבר בין שמים וארץ וכמו שרואים בסולם.


 

אז למה יעקב אומר שבית אל?


 

גם אם נלך בדרש שהר המוריה קפץ לבית אל, בפשט זה לא כתוב. היה אפשר פשוט לכתוב בתורה שיעקב ישן בירושלים. וגם אם נאמר שירושלים בכוונה לא מוזכרת בתורה, אז חמה כתוב בפשט בית אל היא לוז?

הקושיא צריכה להיות מנוסחת הפוך...הסטורי

אין מה להקשות על יעקב, איך לא הקשיב לדוד שהיה כשבע מאות שנה אחריו. בפשט הסולם בבית אל, שער השמים בבית אל והאבן שמונחת בבית אל אמורה להפוך לבית אלוקים.

 

אם כבר הקושיא היא למה דוד בוחר בירושלים ולא בבית אל למרות דברי יעקב.

את זה חז"ל באו לתרץ במדרש שהר המוריה 'קפץ' לבית אל ובחשבון של הסולם שנעוץ בבית אל וראשו מעל הר המוריה.


 

(פשוט שירבעם 'חגג' על זה)

זה צד אחר של השאלה בעצם , למהקעלעברימבאר
יעקב קורא לבית אל בית אלוקים, כאשר בית המקדש לדורות הוא בירושלים?


אתה שואל הפוך מהמציאותהסטורי
לפי הפשט אין שאלה על יעקב, אין בפשט סיבה להניח שהוא ידע שהמקדש לדורות יהיה בירושלים. כפי שכתבתי, בפשט השאלה על דוד שלכאו' עבר על הנדר של יעקב.


לפי הדרש המקום שיעקב אמר עליו שהוא יהיה 'בית אלוקים' הוא הר המוריה.

נשאל ככה:קעלעברימבאר

למה ה' הראה לו שמקום השראת השכינה בבית אל , כאשר לדורות זה ירושלים?

 

וגם נשאל הפוך אז: למה ה' הראה לדוד שהמקום בירושלים, אם אצל יעקב זה בבית אל?

 


 

 

בפשט, יכולים להיות כמה מקומות להשראת שכינה בזמנםהסטורי
היה משכן בשילה, היה את מעמד הר גריזים והר עיבל שנאמר עליו "לפני ד'" היתה גם השראת שכינה בהר סיני ובמשכן בשנות נדודיו.


גם בבית אל, יכול להיות בית אלוקים זמני. כשיעקב חוזר הוא אכן צריך לחזור לבית אל לקיים את נדרו, מקום שבו גם אברהם בנה מזבח וקרא בשם ד'.

משכן זה שונה כי זה אוהל נייד, ועיקרוקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ו 22:15

 

 

ארון הברית. לכן שכינה שרתה בכל מקום שחנו ישראל במדבר , ואחרי שנסעו אז חזר להיות חולין. כדוגמת אוהל של מלך שכבודו רק שהמלך נמצר שם וכשאוהל עובר למקום אחר אז שם השכינה שורה.

 

גם משכן שילה הוא מקום השראת שכינה זמני, אמנם 400 שנה, אבל בעצם כל עוד הענניין האלוקי מתחבר לשבט יוסף בתקופת השופטים של ירושת הארץ, אז אוהל מועד נמצא שם כשוכן בשבט יוסף ככתוב "ויטש משכן שילה...וימאס באוהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר ויבחר בשבט יהודה בהר ציון אשר אהב". לכן גם שילה היא חא עיר גבול בין שבטים, בניגוד לירושלים ובית אל. היא לא עיר כלל ישראלית אלא עיר שבטית.


 

אבל בית אל זה סיפור שונה, זה לא משכן של אוהל זמני, אלא הבחירה בבית אל היא כחלק מברית האבות וכתובה בתורה כמה פעמים בסיפורי האבות, לא בנ"ך. נראה שהמעמד של בית אל חשוב יוצר משל שילה, שם האבות בכלל לא היו. נראה מחלום יעקב ששער השמים כביכול , כלומר מקום השראת השכינה, נמצא דווקא מעל בית אל ולא בשום מקום אחר.


 

ואם מקדש האבות הוא בבית אל, ומקדש הבנים בירושלים. אז מפני מה השינוי בין האבות לבנים?

מהכוזרי נשמע שיכולים להיות כמה מקומות מיוחדים בארץטיפות של אור
"וכבר הייתה עקדת יצחק אבינו בהר שלא היה בו ישוב, הוא הר המוריה. ונתגלה הדבר בימי דוד כשהיה מיושב, כי הוא המקום המיוחד המוכן לשכינה...


ושם (=בארץ ישראל) מבלי ספק המקומות שראויים להיקרא שערי השמים. הלא תראה יעקב אבינו שלא תלה המראות אשר ראה לא בזכות נפשו ולא באמונתו ובר לבבו, אבל תלה אותם במקום כמו שאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. ועליו אמר קודם לזה ויפגע במקום, רוצה לומר המקום המיוחד"

גם לזה כיוונתי. ייש"כהסטורי
אז למה החילוק בין מקום מקדש האבות למקום מקדש הבניםקעלעברימבאר

?

 

 

בנית מגדל שלם פורח באוירהסטורי
לא יודע למה אתה קורא 'מקדש האבות', היחיד שמדבר שם על בית אלוקים זה יעקב. בפשטות הוא קיים כשחזר וזהו. לא שמענו על עוד קשר שלו למקום.


אברהם בנה מזבח מקדם לבית אל, לא בבית אל עצמה והוא בנה גם באלון מורה ובאר שבע.


יצחק לא קשור לבית אל בכלל ואין סיבה לטעון שאי פעם בחייו עבר את קו הר המוריה צפונה.

המקום היחיד שה' הראה סולם המקשרקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ד' בכסלו תשפ"ו 17:36

בין שמים וארץ (כלומר להראות שזה שער השמים)  והמקום היחיד בו אחד מהאבות אומר במפורש שזה בית אלוקים, זה בית אל.

 

כשאמרתי מקדש האבות, התכוונתי מקום השראת השכינה. אברהם ויצחק בכלל לא דיברו על מקומות להשראת שכינה.


 

מן הסתם המזבח מקדם לבית אל של אברהם הוא המקום של יעקב עצמו, פשוט מציינים לנו איפה מזבח בית אל נמצא, ממזרח לעיר סמוך אליה, בקו ישר עם העי (גם דרך גב ההר שהאבות הלכו בה עוברת סמוך לבית אל). כשם שגורן ארוונה לא היה בתוך יבוס אלא צפונית לה טיפונת. אברהם מן הסתם הרגיש שיש חשיבות במקום לכן בנה שם מזבח. ומן הסתם העגל של ירבעם נמצא שם, ומשמע מהכתוב שהעגל נמצא מחוץ לעיר אבל לא ודאי.


 

יצחק לא מתואר בכלל שהגיע לאזור השומרון ובנימין, לא לשכם ולא להית אל, בניגוד לשאר האבות הוא מתמקד בדרום הארץ.


 

אי אפשר לדבר על השראת שכינה עד שנבחר עם ישראל סופית, לכן רק יעקב הראשון שרואההאת הסולם.


 

ובכלל למה הגיע בכלל חזיון הסולם ולמה התורה כתבה אותו?


 

"אין זה כי אם בית אלוקים *וזה* שער השמים" משמע זה שער השמים באופן קבוע, כל ימי חיי יעקב


 

 

אז אתה מודה שבנית מגדל פורח באווירהסטורי
אין 'מקדש האבות', יש אירוע אחד בבית אל, כמו שיש אירוע אחד בהר המוריה.
בהר המוריה אין שום חזיון סולם, ושוםקעלעברימבאר

אמירה של אברהם שזה בית אלוקים ושער השמים, ובטח לו אמירה כזאת של ה'

רק משום מה הקב"ה שולח את אברהם לשםהסטורי
בדיבור באותו נוסח בו שלח אותו לארץ בכלל, לעשות את המעשה שהיא שיא הקשר שיכול להיות בין האדם לבוראו.


לבית אל יעקב הגיע, לא נשלח.

שולח את אברהם לשם ולא אומר לוקעלעברימבאר

מילה על כך שזה בית אלוקים ושער השמים ולא מראה לו סולם בחזון.

 

או שאלה יותר פשוטה - למה ה' לא מסדר שיעקב יישן בירושלים ושם מראה לו את חזון הסולם וההתגלות, למה חסבך את העסק? אם זה מקום השראת השכינה האידאלי.


 

בארץ ישראל ה מתגלה ואומר לזרעך אתן את הארץ הזאת.


 

בהר המוריה יש רק הבטחה "וירש זרעך את שער אויביו" (שכנראה רומזת על עוצמת מלכות בית דוד).


 

אבל רק דוד הראשוו שאומר במפורש כמו יעקב בדברי הימים "זה בית ה אלוקים וזה מזבח לעולה לישראל".

 

שיא הקשר בעקדת יצחק הר המוריה בין אדם לאלוקיו מצד האדם המקבל ,לא מצד ה הנותן בניגוד לבית אל (ועל מעלת בחירת ה לעומת בחירת האדם ראה מהרל תפטרת ישראל בכפה עליהם הר כגיגית)

לגבי אברהם זה השערה, לגבי יעקב זה וודאות, ענייןקעלעברימבאר

השכינה בבית אל שזור בכל תולדות חייו של יעקב.

 

ועדיין גם אברהם בונה מזבח בשכם, בית אל (ועוד חוזר לשם עוד פעם וקורא בשם ה) ובחברון, כאשר נראה שהמזבחות בבית אל וחברון הם לשימוש רב פעמי, והמזבח בשכם גם יעקב בונה באותו מקום מזבח. ובירושלים זה חד פעמי רק בעקידת יצחק.

 

בשכם זה מפני בשורת הארץ (או הכניסה לארץ אצל יעקב) ומפני חברון כמגוריהם. כנל באר שבע ליצחק כמקום החזקה הראשונה בארץ בבאר (ויתכן שאברהם נטע אשל לשם עבודת ה בבאר שבע, כסוג של נטיעת עץ לשם שמים שאולי חביבה אצל האבות ושנואה על הבנים)   רק בית אל מנומקת כשער השמים ובית אלוקים

אם כן, למה יעקב ראה את זה רקקעלעברימבאר

בבית אל ולא בירושלים, ולמה אברהם לא ראה בעקדת יצחק זאת? ולמה בכלל התורה סיפרה לנו על זה רק בבית אל?

 

ומהפשט נשמע שרק בית אל היא בית אלוקים ושער השמים: "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים" ורק שםהוא רואה סולם אחד בבית אל שמקשרים בין השמים והארץ,  ולא כמה סולמות.

 

ואם בית אל זה גם שער השמים וגם ירושלים, אז למה מקדש לדורות דווקא בירושלים ולא בבית אל, או לחלופין למה יעקב לא מציב מצבה גם בירושלים?

 

ולמה חזל לא ענו את התשובה הזאת אלא אמרו שהר המוריה קפץ עד בית אל, משמע יש רק מקום אחד שהוא שער השמים

לא מבין את השאלות, ולא כאן בשביל להתווכח. בהצלחהטיפות של אור
השאלה למה רק בית אל מוצג ב5 חומשים כמקוםקעלעברימבאר
השראת השכינה ולא ירושלים
אשר יאמר היום בהר ה' יראה..טיפות של אור
(אני לא מתכוון להתווכח. אני מנחש שתמשיך לשאול שאלות שאני לא מבין בכלל, אז מודיע מראש שאני כנראה לא אענה)
"אשר יאמר *היום*" אלו דברי משה,קעלעברימבאר

שאברהם קרא את שם המקום ה' יראה, והתורה מוסיפה "שזה בדיוק מה שיאמר היום בהר ה' יראה".  וגם שם זה רמז, בניגוד לדברי יעקב שהם מפורשים שבית אל זה שער השמים ובית אלוקים, וה' מראה לו סולם בבית אל, בעוד אברהם לא רואה סולם בירושלים , לא מציב מצבה ולא נודר להקים שם בית אלוקים.

 

עד שדוד אומר על ירושלים "זה בית ה' אלוקים וזה מזבח לעולה לישראל" בדימיון לדברי יעקב, אין אמירה מפורשת שזה ירושלים

אין בחמישה חומשיםהסטורי
רק פעם אחת בבראשית.


בדברים מפורש שיש "המקום אשר יבחר ד'" - פשוט שזה מקום שעוד לא נבחר, גם אם בדיעבד יתברר שהיו אירועים סביב המקום הזה.

התכוונתי למה לפי תורת משה מקוםקעלעברימבאר

השראת השכינה הקבוע הוא בית אל, בניגוד לנביאים בו זה בירושלים?

 

ולמה חזל אמרו שהר המוריה קפץ עד בית אל? (כלומר הם הרגישו בקושיה).

 

המקום אשר יבחר ה' - כי עד בית אל הקבועה יכול להיות מקום זמני כמו שילה 

לא מופיע בתורה שבבית אל יהיה משהו קבועהסטורי
נכון. אבל עדיין רק בית אל מוזכרת כמקום השראתקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ו 22:50

 

השכינה ולא ירושלים (כשאמרתי קבע, התכוונתי שזה לא מחמת האוהל הנודד).

 

אענה על כל הקושיות:


 

הבחירה בירושלים ובמקדש קבע ולא אוהל נודד היא מפני הבחירה בבית דוד, כמפורש בשמואל "הדבר דברתי אל אחד משבטי ישראל  לאמר מדוע לא בניתם לי בית ארזים? ואהיה מתהלך מאוהל אל אוהל ובמשכן.  ועתה כה תאמר אל דוד... וכוננתי את כסא מלכותו עד עולם... הוא יבנה בית לשמי".


 

וכן בתהילים "נשבע ה' לדוד מפרי בטנך אשית לכסא לך... כי בחר ה בציון אווה למושב לו זאת מנוחתי עדי עד". ועוד "ויבחר בשבט יהודה בהר ציון אשר אהב... ויבחר בדוד עבדו".


 

ובדברי אחיה "ולבנו אתן שבט אחד למען ירושלים אשר בחרתי ולמען דוד עבדי".


 

כלומר אם לא היתה קדושת מלכות בישראל באמת מקום השראת השכינה הכי הגיוני היה בבית אל, אבל מכיוון שה' שוכן לא רק בישראל אלא בישראל כממלכת בית דוד - ה' בחר בירושלים.


 

מכיוון שהבחירה באבות עדיין לא כוללת את דוד - אז מקום השראת השכינה הוא בבית אל.

 

זה כוונת חזל שהר המוריה קפץ עד בית אל, כלומר מהות השראת השכינה לדורות אצל הבנים כהשלמת עם ישראל על ידי מלכות דוד בירושלים - אצל האבות הופיעה בבית אל. כלומר "הר המוריה"(השראת השכינה העתידית) קפצה אצל יעקב לבית אל.

 

ולכן ירבעם שהתכחש לבית דוד, במילא חזר למצב האבות ומקום השראת השכינה מבחינתו זה בית אל.

 

יותר מזה , עד ימי יעקב עדיין לא דובר על השראת שכינה בישראל (וישראל יודעים זאת עוד לפני "ועשו לי מקדש", שהרי בשירת הים יש אזכור שה' ישרה שכינצו בארץ ישראל "הר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה מקדש ה כוננו ידיך".  יעקב הוא הראשון שמתבשר שתשרה שכינה בישראל, לכן אמרו חזל שיעקב ראה את השכינה בחלום הסולם שוכנת בירושלים וקרא להר הבית בשם "בית". כי יעקב חידש את עניין השראת השכינה שלדורות יהיה בירושלים

נחמד. חושב שהיה כדאי לרשום את זה בהודעה הראשונה...טיפות של אור
אבל קודם כל מביאים את הקושיות ואז את התירוצים.קעלעברימבאר

מכיר את הבדיחה על הבעלבת שלומד אבארבנל בליל שבת אחרי הארוחה?

 

חוץ מזה שתמיד נחמד לשמוע תירוצים אחרים ולעשות על זה דיון.

 

וחוץ מזה הקושיא היא לא בשביל התירוץ, אלא נשאלת בפני עצמה עם התירוץ או בלי (והרבה שנים הייתי עם הקושיא הזאת לפני שידעתי את התירוץ)

עדיף ביחד, או מקסימום בהודעה נפרדת מיד אחריטיפות של אור
אבל אז זה לא נותן הזדמנות לשאר האנשים לענות תירוציקעלעברימבאר

כי הם כבר שמעו את התירוץ הראשון וכבר לא באים ממקום ראשוני

לא פעם אחת, אלא לאורך חיי יעקב:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ו 23:46

 

בחלום הסולם.

 

בחרן: אנכי הא-ל בית אל אשר משחת לי שם מצבה.


 

בחזרתו לארץ בבניית המזבח בבית אל וקריאתו בשם ישראל על ידי ה'.

 

הטענה שזה מוזכר רק מעט פעמים היא לא טענה, כי כל שבועות ה' לאבות מוזכרות מעט פעמים, אבל הם לב ספר בראשית

לא משמע מהכוזרי שיכולים להיות כמהקעלעברימבאר

בו זמנית שערי שמים, אלא שהמקום היחיד שהוא שער השמים יכול לנדוד ממקום מקום (או בלשון חזל ששער השמים קבוע מעל בית אל, אבל את הסולם אפשר להטות לזווית כזו או אחרת כך שמקום נגיעתו בארץ ישתנה). ובמילא תעלה השאלה למה הוא נדד מבית אל לירושלים

לא חושב, ובכל מקרה גם ראשונים אחרים מתבטאים באותהטיפות של אור
צורה
איזה ראשונים?קעלעברימבאר
הרבהטיפות של אור
(לא רואה טעם להעתיק כי לא חשוב לי להתווכח)
אז למה יש רק משכן/מקדש אחד ולא כמה?קעלעברימבאר
סורי, ויכוחים לא מעניינים אותי...טיפות של אור
(סימן של לייק)קעלעברימבאר
רעיון שעלה לינוגע, לא נוגע

כמו שיש מפרשים שהאבות אמנם קיימו את המצוות אבל לא באופן המעשי הרגיל, כלומר הם הלבישו את הרעיון שמאחורי המצווה במעשה אחר, דומה או שונה-

ככה אפשר לומר שבאותו זמן קדושת מקום בית האלוקים הייתה יכולה "לדלג" ממקום למקום, כלומר הרעיון שמאחורי העניין היה יכול להתלבש במקומות שונים.

אז למה דילגה דווקא לבית אל ולא נשארה בירושלים?קעלעברימבאר

והרי זה ה' שמראה לו את הסולם ושער השמים בחלום בבית אל, לא בחירה של יעקב

גם ירושלים לא הייתה "בסיס האם" שלהנוגע, לא נוגע

היא נעה ונדה ממקום למקום.


"ויפגע במקום"- במקום הידוע. יש כמה פירושים מהו המקום הידוע הזה (והנגזרת היא האם זו הוספה של משה). לענ"ד יש קשיים בכל אחד מהפירושים.

אפשר להסביר ככה- קדושת מקום בית האלהים הסתובבה אז כמו שאמרנו, וכשיעקב הגיע בערב למקום שהגיע אליו- היא הייתה שם.

התורה מספרת לנו שבהליכתו לחרן יעקב "פגע במקום", כלומר פגש בקדושת מקום בית האלהים שהזדמנה למקום שהגיע אליו. לכן התורה גם היא חוזרת ומדגישה בסוף הפסוק- "וישכב במקום ההוא".

אחרי חלומו, יעקב מבין שהמחזה שראה קשור בקשר הדוק למקום (כלומר זה לא רק שנחה עליו רוב נבואה ובמקרה זה היה באותו מקום), ולכן המקום עצמו קדוש, ובגללו זכה לנבואה שם. יעקב לא הכיר מקום אחר כזה (וגם לא שמע מאביו וסבו על מקום כזה), לכן היה ברור לו ש"אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמיים" (אפשר גם לומר שיעקב פירש זאת ככה כי זו הייתה הפעם הראשונה שהתנבא, אבל פחות נראה, גם מעצם העניין וגם כי מסברא נראה שהתנבא כבר לפני כן, רק לא בדברים שיש צורך לכתוב בתורה)


לכאורה לפי זה המקדש באמת היה צריך להיות שם, כי היה במקום הזה משהו ייחודי יותר מאשר הר המוריה.

יתכן שאה"נ, המקום אשר יבחר ה' היה יכול להיות בבית אל. זה גם הגיוני כי זו נחלת בנימין. ואולי זה מה שאכן היה קורה אם העניינים בין דוד למיכל היו מסתדרים וממנה היה נולד הממשיך של דוד.  

קראתי מקודם גם את ההסבר שלך, יישר כח. אני חושב ששני ההסברים משלימים זה את זה.

כן אבל בסוף מקום השכינה הנצחי הוא בירושלים, ושארקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ד' בכסלו תשפ"ו 17:26

הנדודים קשורים למשכן שהוא אוהל נייד. בעוד שבבית אל שער השמים הוא לא מפני שהמשכן שם או ארון הברית.

 

זה לא נשמע מהפשט שבמקרה שער השמים הגיע ליעקב בבית אל במקרה בדיוק שהיה שם (מזכיר לי את האגדתא של רבה בר בר חנה  ), ועוד לא ראינו שאף אחד מהאבות לא אמר על שום מקום אחר שזה שער השמים, ועוד יעקב בונה מזבח שם בחזרתו מחרן.

 

גם חזל אמרו שהר המוריה קפץ עד בית אל כלומר הרגישו בקושי זה. וגם התיאור של הסולם לפי אחד המדרשים שראשו בבית אל ותחתיתו בירושלים באה לתרץ קושי זה.

 

בית אל היא בין נחלת בנימין ליוסף, בעוד ירושלים בין בנימין ליהודה, אז השאלה האם השכינה צריכה להיות סמוך ליוסף או יהודה. ברור שהיא בבנימין.  קשה לומר שאם היה אחרת אז ירושלים לא היתה נבחרת, הרי כבר בבראשית יש רמז עבה על הר המוריה (אשר יאמר היום בהר ה יראה), וחוץ מזה גם אם שלמה היה נולד ממיכל, ויהונתן היה משנה לדוד, עדיין זה מלכות בית דוד מיהודה לכן ירושלים צריכה להיות בגבול יהודה עם בנימין, וגם ירושלים עדיין בנחלת בנימין. אין קשר ליוסף עם מלכות בית דוד.  הרעיון של של מיכל כאמא האידאלית של המלכות מחדש הרבה, יישר כוח

הכוונה שה' גלגל שזה יהיה לשם כשיעקב הגיע שםנוגע, לא נוגע

חז"ל מדברים אחרי שכבר נבחרה ירושלים. ובכל אופן לדעתי הם באו רק לבטא את העקרון.


לגבי מה שכתבת בסוף- אתה צודק.

ואם ניקח את הרעיון הזה, שהייתה אמא אידאלית למלכות וזה לא קרה, נוכל ללמוד ממנו משהו עקרוני- הדברים במלכות לא עבדו כפי המתוכנן, ואז נוכל לחזור אחורה ולומר שעוד לפני זה היו דברים במלכות שלא עבדו כמו שצריך, וזה לא היה חייב לקרות דווקא דרך שבט יהודה. אם לדוג' ראובן לא היה חוטא, המלכות והכהונה היו שלו. כלומר היה חיבור של הכוחות שהתפרדו אח"כ ללוי-יהודה. וזו תפיסה אחרת ממה שאנחנו רגילים, שיש שבט שמהותו רוחנית ושבט שמהותו מלכות. אפשר לראות דוג' לזה אצל משה רבנו, ששילב את כל הכוחות.


קושיא נוספת על הדברים שכתבתי בתגובה הקודמת, היא מה שהרמב"ם מביא בהלכות בית הבחירה- ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא- רואים מפה שמלכתחילה זה נועד להיות בהר המוריה.

אבל אפשר להסביר ככה:

כמו לגבי שבט ראובן לעיל, ככה גם בענייננו, למרות שזה כבר הרבה אחרי הכניסה לארץ והחלוקה לנחלות.

לא סתם המלך הראשון היה מבנימין. ולאחר ששאול חטא, ה' אמר לו- "ויאמר שמואל אל שאול נסכלת לא שמרת את מצות יהוה אלהיך אשר צוך כי עתה הכין יהוה את ממלכתך אל ישראל עד עולם". בפשט הכוונה שהוא אכן היה מולך עד עולם ולא מישהו משבט יהודה. איך זה יתכן?

קודם כל, שבט בנימין אמור להיות השבט השלם כי בנימין נולד בא"י, כי הוא בנה של רחל, כי הוא נולד כתוצאה מויתור של לאה לרחל, כי הוא לא היה שותף בחטא המכירה, כי הוא הביא לאחדות בין יוסף לבין יהודה ואחיו (אגב, הרמח"ל כותב שתפקיד בנימין זה לחבר בין יוסף ליהודה ובין שני המשיחים). לכן גם הניסים בכניסה לארץ היו בנחלת בנימין.

ולגבי השאלה כיצד יתכן שהוא ימלוך ולא יהודה, אפשר לפרש (הפוך מהרמב"ן)- גם אם המלך יהיה מבנימין, תמיד ישאר מקצת שלטון אצל יהודה, וזו הכוונה ב"לא יסור שבט מיהודה" (האפשרות לפרש ככה היא מהבכור שור. רק שהוא לוקח את זה לכיוון אחר). אולי לדוג' דוד היה משנה ליונתן.


העניין של יהודה ומלכות דוד ושלמה בנויה על מהלך של תשובה, וזה קשור למקום המזבח החיצון שתפקידו לכפר. העניין של שבט בנימין פחות קשור לחטא ותיקון, אלא קשור לאחדות, ולכן הגיוני שהקודש וקודש הקדשים הם בחלקו. אז למעשה יתכן שאם שאול לא היה חוטא היה פיצול- המקדש היה בבית אל, חוץ מהמזבח שהיה בהר המוריה.


אז יוצא שהיו כמה אפשרויות, עד שזה התקבע על מלכות בית דוד (ואז מפרשים את "לא יסור שבט מיהודה" בהתאם לזה).

אתה צודק שמלכות בית דוד מתגלה דרךקעלעברימבאר

ה"בדיעבד" בחינת בעלי תשובה גדולים מצדיק גמור. כאשר הבידעבד שלנו זה הלכתחילה מצד ה'.

 

אבל לא הגיוני שהמזבח יהיה במקום נפרד ממקום ארון הברית והשכינה, שהרי נאמר "עולת תמיד לדורותיכם פתח אוהל מועד אשר אועעד לכם שמה...ושכנתי בתוך בני ישראל" כלומר המזבח הוא תמיד מול מקום השכינה.   והמצב בו ארון הברית בעיר דוד והמשכן בגבעון הוא חריג וגם הבמות מותרות, וחוץ מזה עדיין הן המזבח והן קודש הקדשים בגבעון והכהן הגדול מזה בקודש הקדשים בגבעון ביום כיפור רק ללא ארון הברית.  כך היה במשכן וכך במקדש הקבע לדורות.

 

נראה שאם היתה מלכות נצחית מבנימין, ייתכן שהעיר בירה היתה עדיין ירושלים, כי וודא יהעיר בירה היתה במקום מפגש בין 2 שבטים כי היא עיר כלל ישראלית ולא שבטית. אז זה או בית אל או ירושלים. אז ירושלים היתה בירת מלכות שאול כי היא מפגש בנימין יהודה כי במילא יהודה יש לו צד מלכות יותר מיוסף, לעומת בית אל שהיא מפגש בנימין יוסף. לכן במילא המקדש היה בירושלים גם עם מלכות שאול (וקצת ראיה זה שבנימין הלכו עם ממלכת יהודה ולא עלו לחגוג בעגל בית אל של ירבעם מלך אפרים).

 

לגבי ה"לא יסור שבט מיהודה" זה באמת שאלה איך זה מסתדר אם דברי שמואל. או שמא זו נבואה ששאול יחטא? כמו "הנך ששוכב עם אבותיך וקם העם הזה"

נכון. זה יותר הגיונינוגע, לא נוגע

כי  הרי ירושלים מחולקת בין בנימין ליהודה.

אבל כל זה מסתדר רק עם ההסבר שקדושת מקום בית האלהים הייתה מדלגת, ולא עם ההסבר שה' בחר בירושלים בגלל מלכות בית דוד.


זו לא נבואה ששאול יחטא. תראה ברמב"ן על הפס' לא יסור שבט מיהודה שמביא שתי אפשרויות (ששאול היה מלך על בני אמו או שהיה תחת המלך מיהודה). וראה שם את הסברו למה בכלל מלכתחילה ה' המליך מלך מבנימין ולא מיהודה.

 

זה משתלב. מכיוון שה' קודםקעלעברימבאר

כל שוכן בישראל, לא משנה איפה (זה יכול להיות בית אל שילה נוב או ירושלים או אמצע מחנה ישראל במדבר) ורק אחר כך שוכן במלכות בית דוד. במילא מראש הקדושה מדלגת ממקום למקום, אבל כשיש מלכות בית דוד, היא שוכנת איפה שעיר הבירה וזה רק ירושלים לנצח.

 

איך הרמבן מביא אפשרות שעם ישראל יהיה מפוצל לשתי ממלכות, הרי כתוב "ולא יחצו עוד לשני גוים"? כנראה שמלך על בני אמו הכוונה שבתור משנה למלך בית דוד הוא יהי מושל על בני אמו.  כמו ירבעם שהיה ממונה על סבל בית יוסף. או הראבד אומר שאם ירבעם לא היה חוטא היה הוא וזרעו שושלת של פלג מלכא משנה למלך למלכי בית דוד

התכוונתי שלפי מה שכתבת שה' בחר בירושליםנוגע, לא נוגע
בגלל מלכות בית דוד, זה לא יסתדר לפי האפשרות של מה היה קורה אם שאול לא היה חוטא.


למה זה קשה על הרמב"ן? הרי יחזקאל היה אח"כ והוא מדבר על תקופה עתידה

זה לא יחזקאל, אלא ההיגיון הפשוט שלאקעלעברימבאר

ייתכן שעם ישראל ייה לנצח 2 מדינות. שהרי 2 מדינות הן כ2 עמים שונים.

 

אפשר לתרץ שיכול להיות ש2 מלכים ימלכו על עם ישראל בשותפות, ומלך אחד יהיה מושל יהודה ומלך שני מושל ישראל, ואז זה סוג של פדרציה ששניהם ביחד מקבלים החלטות שנוגעות לכלל ישראל (שילוב של השלטון ברומא שם היו 2 מנהיגים בשותף, עם השלטון של האמירויות בימינו נראה לי שם יש אמיר לכל מחוז וכולם שולטים במועצה על כל המדינה).

 

אבל לא ייתכן לקבל שעם ישראל יהיה לנצח 2 מדינות

אבל מי אמר שזה לנצח?נוגע, לא נוגע

אותה נבואה של יחזקאל על הפיצול שקרה בימי רחבעם הייתה יכולה להיות גם על הפיצול בין שאול לדוד.

 

הפירוש שלך הגיוני, השאלה היא האם הוא נצרך

אם שאול "כי עתה הכין הקעלעברימבאר

את ממלכת עד עולם" וגם "לא יסור שבט מיהודה" ביחד. אז משמע שיהיו 2 שושלות לנצח.

 

ההסבר היחיד זה ש 2 מלכים בו זמנית ימלכו על כל ישררל במשותף, או שאחד יהיה מלך והשני משנה למלך )קיסר ופלג קיסר של הראבד(

 

גם הפיצול בימי אחיה השילוני היה עקב חטא ונראה כקריעה, קשה לומר על קריעה לכתחילית כזאת, גם אם זמנית

👍נוגע, לא נוגעאחרונה
אםשר גם לומר שירושליםקעלעברימבאר
מייצגת את קדושת המלכות בישראל, בין אם זה בית דוד ובין מבנימין. ומכיוון שיהודה הוא שבט המלוכה, במילא גם בית מלוכה מבנימין לנצח , מתאים שימלוך בעיר בען בנימין ליהודה, ולא בין יוסף לבנימין בית אל
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אולי קל לישי לא מפחד

כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.

כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.

בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.

הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.

ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.

הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".

אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.

מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד