אולי הן נבלעות בתוך בגדים, מצעים?

ניסית לכבס גרביים ותחתונים בלבד, למשל?

זו העצה הכי טובה שיש לי לתת לך והלוואי והייתי עומדת בה בעצמי, אבל כשכן זה פשוט נחת

גרביים שנעלמות - קני מליון זוגות אותו דבר. יש איזה חור שחור שבולע גרביים באופן לא מוסבר. זה מקל על האבדן🤭

תמיד נעלם לי

משתדלת לכבס ברשת זה עוזר (לאחסן בסל כביסה ברשת ואז להכניס מרוכז)

הרבה גם נעלם כי נושר להם מהרגליים במשך היום..

גרבי בוגרים- מציעה לקנות משהו אחיד לכולם ככה אין מלא רווקים ורווקות

וחוסך מלא עבודת שידוכים

אם לא- יש צמדנים כאלה שצריך לחנך את כל המשפחה לשים על הגרבייםש להם וזה די נאכס מבחינתי

 (אבל את רגע אחרי ניתוח מה את לחוצה מהכביסות עכשיו?)

לבנים גופיות גרביים דברים קטנים של תינקוות- רק ממיינת לסלסלאות בלי לקפל, בכל אופן בתקופות לחץ.

כשיש הררים אני מעדיפה למיין לפי אנשים/סוגים (מכנסיים/חולצות/פיזמות)

ככה יש דרך למצוא משהו וכשממיינים לפי סוגים (אגב את זה גם בת ה3 שלי יכולה לעשות)

אז הקיפול הולך מהר יותר.

גם בגיהוצים יותר מהר לגהץ פריטים מסוג מסוים (חולצות מכופתרות ואחכ שמלות שלי ואחכ פריטי ילדים מעצבנים. למה אני עדיים ממשיכה לקנות בגדי ילדים שצורכים גיהוץ? שאלה מעולה)

זה מעולה

אם לא זה מעצבן כי לפתוח קרש ומגהץ בשביל פריט זה קצת טרחני

(במיוחד שזה לרב בגדי שבת אז ממילא לפני שבת צריך לגהץ אותם)

עוד משהו שצריך איפה לשמור את כל הכביסה הלא מגוהצת, ובדרך כללה יא מתקמטת.

ראיתי שמרבית הפעמים שאני מגהצת במיידי, זה ממש 'להעביר גיהוץ'

אחרי זמן זו עבודה.

יש חדר גדול והרבה מקום.

את הבגדים שמצריכים גיהוץ שמה בארון, תולה על הקולבים, מכנסים לבנים ולבעלי מקפלת במדפים, כשהכביסה היבשה יורדת מחבלי הכביסה מכניסה לארון בלי לגהץ.

האמת שבעלי מגהץ לעצמו כל ערב את הבגדים שילך איתם למחרת לעבודה.

אני מגהצת לעצמי ביום יום.

בשישי בצהריים אני זו שמגהצת את החולצות לשבת לבנים ולבעלי.  

עוד טיפ- אם אין לך זמן לקפל כביסה של הילדים, אפשר לעשות סלסלות שזורקים לתוכן בגדים בלי לקפל (רק למיין). יעיל במיוחד לקטנטנים- בגדי גוף, רגליות וכו'

נראה לי

בצבע אחיד

ככה שהן מתאימות לכל הקטנים

ולגדולים יותר יש גם טווח רחב  ופשוט קניתי אחד בשחור ואחד בלבן

זרקתי את כל הגרביים האחרות

וקניתי 2 מארזים מכל סוג

נאבדות מלא גרביים אצלינו וככה תמיד יש מספיק לכולם

ולכביסה אחן לי

טובעת בעצמי בים הבגדים

1. לכל ילד מלאאא גרביים בדיוק באותו מידה אותו צבע.

2. לכל ילד גרביים שונות, ככה גם לילדים קל לזהות.

3. תופסני גרביים, מכירה? אם מצליחים לעמוד בזה זה גאוני ומציל מאוד.

דורש חינוך של הילדים ולעמוד על זה. אבל אפשרי. מצרפת קישור. תופסני גרביים - gulevy גולבי

גרביים- אני קונה לילד אחד נגיד מלא גרביים חלקות שחורות

לילד אחר מלא גרביים חלקות כחול כהה וכו' וככה לא רודפת אחרי זוגות

דבר שני, אחרי שמורידים כביסה מהחבל או מהמייבש מניחים על הכורסה  אצלנו ואז אני רואה את ההר הגבוה קמצטבר ולא יודעת מאיפה להתחיל...

אז אני מבקשת מאחד הילדים למיין לי (טוב שיש לי ספה ענקית...חח) ערימה של אבא ואמא, ערימה של התינוק, ערימה של שמוליק וכו'..

ואז יש לי מלא ערימות קטנות לאורך הספה, אני ניגשת לערימה אחת נניח של שמוליק, מקפלת הכל הכל, שמה לו בארון, וככה עוברת לערימה הבאה וזה הרבה יותר מתקתק. לפעמים אין פה שיתוף פעולה ואני זאת שעושה את המיון הזה... מה לעשות.

וטיפ אחרון - להדליק לי שיעור/ פודקאסט/ראיון מעניין ואז זה זורם תוך כדי הקיפול.

וֹ.. כן, כביסה זאת משימת חיים 

אין לי מייבש, אז זה שונה.

תולה על כל מתקן את הבגדים של אותו חדר

ומקפלת על המתקן מיד כשמורידה.

למעט מצעים ומגבות שתולה לע חבל אז לא מקפלת מיד- אין לי ערמות כביסה לקיפול.

כנ"ל גרביים- כשאני תולה אותם הם כבר זוגות אחד ליד השני, אז זה ישר לקפל ולשים במקום.

זו העצה הכי טובה שלי.

אין לי בעיה שהכביסה תישאר גם 3 ימים על החבל אבל אם אין לי זמן לקפל אז לא מורידה 🤷‍♀️

לגבי גרביים - את יכולה לכבס בתוך רשת או לקנות גרביים באותו צבע ככה שזה יקל עלייך את החיפוש.

אני מכבסת גרביים לבד, בלי פריטים נוספים ומשתדלת גם לתלות זוגות אחת ליד השניה אם יש לי זמן.

כששמים בסל כביסה, לשים מקופלות אחת בשניה ולפתוח כשמכניסים למכונה (או בסל מיוחד) במכונה עצמה לשים בתוך רשת גדולה

אם מייבשים במייבש להשאיר ברשת וכשיוצא לשבת עם הרשת ולא להשאיר אותה פתוחה סתם, רק בשביל לקפל בחזרה, וככה גם אם את לא מקפלת מיד את הכל, זה לפחות לא מתפזר

אם על החבל, אז צריך באמת לשים לב מיד כשמתייבש לקפל ולקוות שלא נפל מהחבל ונאבד🙈

לגבי קיפול כביסה, עדיף מיד כשמתייבש לקפל, אבל מודה שלא תמיד מצליח לי..

לי גם עוזר לפעמים למיין לערימות לפי חדרים או אנשים וככה להתקדם בערימות קטנות, איכשהו זה עושה לי את זה יותר זריז מערימה אחת ענקית מבולגנת

כשמכניסים לכביסה, ואז אין מצב להכניס גרביים בודדות למכונה (כמובן שאני מפרידה אותם לפני ההכנסה למכונה, אבל לפחות הם באותה מכונה)

ואז כשאני תולה, אני תולה אותם בזוגות ומיד כמורידה מחברת.

מקווה שהובנתי..

סל קש יפה לכביסה הנקייה, שתחכה בתוכו במקום על הספה בסלון.

ונגיד השבוע, קיפלתי ככה-

מוצ''ש חיכו לי 3 מכונות. אז קיפלתי בגדים שלנו + של הבנים, ואת כל הבגדים של הבנות זרקתי חזרה לתוך הסל הענק.

היום הכנסתי עוד שתי מכונות-

אז קיפלתי את כל הבגדים של הבנות, מהסל + מה שיצא מהמכונה, ואת הבגדים של שאר המשפחה החזרתי לסל הגדול.

בעצם יש לי עוד תחנה של כביסה נקייה שאף אחד לא רואה, והיא עוזרת לי למיין ולהשתלט (והרבה יותר קל לקפל כל פעם רק לחדר אחד, כי הבעיה המרכזית אצלי היא החלוקה של הכביסה המקופלת...).

עוד טיפ שאני מכירה אבל לא מתאים לי אישית, זה לכבס מראש לפי חדרים.

לשים סל כביסה בכל חדר, ולהכניס כל פעם מכונה לפי החדר הספציפי, ואז ישר לקפל ולארון (או אפילו רק גיגית עם כל הבגדים של החדר הנ''ל).

לי לא עובד כי רוב הכביסה מצטברת במקלחת, וכי חשוב לי להפריד צבעים ולא להפעיל מכונות חצי ריקות. אבל יש כאלה שאומרות שזה נהדר להן.

לקנות סלים בינוניים ולמיין לתוכם את הכביסה לפי חדרים ישר מהחבל/מייבש.

אני קניתי סלסלה לכל ילד כי הם יודעים לקפל בעצמם אבל לא יודעים למצוא את הבגדים שלהם בהררי הכביסה הנקיה.

בחזוני הכביסה ממויינת כברירית מחדל אבל אנחנו עדיין לא שם ואני ממיינת לסלסלות פעם או פעמיים בשבוע (ובשאר הזמן מחטטת בהר לחפש גרב או זוג תחתונים)

לק"י

הבעיה שאצלינו רוב הסלים כרגע מלאים במשחקים שצריכים מיון🤭

ועוד לא הגעתי לזה....

אז באידיאל אני צריכה לקנות עוד כמה סלים. בפועל אני עוד לא שם....

לק"י

אבל זה כבר מלפני הסוף (אבל אז באמת היה לי פחות כח ואנרגיות).

לכן קניתי סל אחד יפה, עם מכסה, שעומד בסלון.

לצערי אין לי איפה להניח ערימה של סלי כביסה.

אם כל סל נמצא בחדר שלו-

אז איך אני ממיינת את הכביסה שהרגע הורדתי מהחבל?

ממה שאני מדמיינת, אני אצטרך כל פעם לחכות לילד האחרון שירוקו את הסל שלו עד שאוכל למיין שוב את הכביסה- ולא בא לי להיות במצב הזה...

מה שהכי קשה לי בכביסה- זה החלוקה של הכביסה המקופלת לחדרים/ארונות.

אז אם אני מבינה נכון, מה שמציעים כאן זה לעבור בין החדרים ולחלק את הכביסה, פשוט לפני קיפול. או לעבור בין החדרים לאסוף את הסלים כדי למיין אליהם. אבל זה לא עוזר לי, כי אין לי כח להסתובב כל יום בכל החדרים...

אם כל הסלים היו במקום אחד- זה היה לי נוח. ואז נגיד הייתי מקפלת סל של חדר אחד, ומפזרת רק אותו.

אבל ערימת סלים זה מכוער באמצע הסלון.

אז הפתרון שלי הוא שכל פעם חדר מסוים מתקפל (+ כביסה שלנו, כי לחדר שלנו ממילא אני הולכת), וכל השאר מחכה בסבלנות למחר/מחרתיים כשיגיע תורו.

גם אם הם בגיל שלא יודעים לקפל.

ותכלס הגיוני שחלקם יצליחו לקפל ברמתם...

אבל אני די מופתעת שאת לא מגיעה לכל החדרים גם ככה...

שהייתי מצליחה לגרום לבעלי הכביסה לעשות את מה שהם אמורים לעשות.

אולי אז הם היו לוקחים את הערימות שלהם מהספה...

הגעתי למסקנה שלא שווה לי לחכות את היומיים-שלוש-שבוע שלוקח להם לקחת את הכביסה, אז אני שמה להם בחדר בעצמי. גם למתבגרות.

לא גאה בזה, אבל זה מה ששומר על השפיות שלי (עושה לי רע כשהספה מבולגנת).

וכן, אני נכנסת לחדרים שלהם כמעט ורק לקראת השינה. שאר היום אני והקטנים בעיקר במרחבים הציבוריים.

אולי זה אחרת אם המשחקים או הספרים גם מאוחסנים בחדרים של הילדים.

אצלי כמעט כמעט הכל במרחב הציבורי. בחדרים מתלבשים וישנים (חוץ מהמתבגרות כמובן).

באידיאל זה זמן טוב להכניס כביסה למקום (כאמור אני גם ממש לא שם)

לפי רעיון גאוני שקיבלתי פה בפורום (לצערי לא זוכרת ממי) ומיישמת בבית, כמה פשוט ככה גאוני.

בחדר כביסה יש סלים כמס' החדרים בבית (אצלי פלוס לכביסה לבנה/ מגבות ומצעים) בנוסף בכל חדר יש סל לכביסה נקיה. כל ילד שמוריד בגדים שם אותם בסל של החדר שלו, אני מכבסת לפי חדרים ואז תולה על המתקן מכונה שהיא בעצם של חדר אחד (מקסימום שניים), כשמתייבש מביאים את סל הכביסה הנקיה (גם אם הוא מלא) ומורידים אליו את כל מה שעל המתקן ומחזירים לחדר. הילדים בזמנם הפנוי מקפלים (או לא מקפלים אבל זה לא מפריע וכשהם צריכים משהו הם מוצאים בקלות). לקטנים אני מקפלת בזמן ההשכבה וכו...

בחדרים הסלים נמצאים בפינה/ בין הארון לקיר/ מתחת לשולחן  

ואז הכל בסדר

מידי פעם משדכים זוגות

כל יום מכונה שתיים או שלוש. תלוי כמה אתם עושים

לא להשאיר בגדים לקיפול יותר מיום .

הסוד זה לא לצבור

גם בשעה מאוחרת אני ינסה לקפל עשר דקות מאשר לצבור . 

אצלי זה לא עובד לצערי 😭

ערימות כביסות... אני היחידה שעל זה ואם לא אבוי

גם כביסות מלוכלכות

רק לאחרונה בעלי נכנס לעניינים כשהתאשפזתי-לגבי כביסה מלוכלכת

אבל כל הקניות מסתובבות

זה מתיש אותי

גם הילדים לא יודעים לשמור על סדר מינימלי בארונות שזה ממש מבאס

מסתדרת עם סל כביסה אחד ל8 נפשות.

וגם אם לא הספקנו לקפל זה לא מצטבר לערימות לא נגמרות

האם מכבסים כל יום

האם יש מייבש

כמה בגדים הילד מלכלך ביום...

העיקר שלא יהיו סתם בגדים מיותרים שיוצרים ערימות

השארתי בין הידיים לכל ילד 4-5 סטים ליומחול ו3-4 לשבת

את השאר העליתי למעלה/העברתי הלאה. כשיש בין הידיים יותר בגדים אז מחזור הכביסה-ייבוש-קיפול-פיזור גדל

אם יש לי צורך כי בגד התבלה, אני אוריד מה'בנק' בגדים שהעליתי למעלה

ויש ילדים שאני לא מקפלת להם, אלא מניחה בסלסלות/מגירות

בכללי מינימליסטיות עד כמה שאפשר (כל אישה והמינימום האישי הנוח שלה) מפחית מאוד עבודה בכל תחום בבית

עריכה: עכשיו ראיתי שכתבו לך דברים דומים

כי הבגדים התחילו למלא את כל הבית בהגזמות

אהל קצת הסתבכתי יש לי לכל ילד בחורף סטים של ארוך דק וסטים של עבה יותר ביניים כזה

וגם את הפוטרים העבים ולא מספיק לי אחד מכל סוג כי לפעמים צריך יום אחרי יום

אם אני אשים מכל סוג 4 זה שוב נהיה המון

אני משאירה בערך 

4 חולצות ארוך דק

3 מכנסיים דקים

4 מכנסיים עבים

כמה גופיות

ועברנו השנה לקפו'צונים. 2 לכל אחד במקום מליון פוטרים. גם ככה במוסדות חם מידי בד"כ לפוטר, אז שיטת הבצל מתאימה. רק לקטנטנים אני משאירה.

לשבת השארתי רק ארוך דק וסוודר (אבל לא קר אצלינו בד"כ ברמה שזה יפריע... מקסימום אם יהיה קפוא ילבשו מכנסון דק מתחת)

ברור שיש כאן כמות אבל זה עדיין משאיר שפיות לעומת ערמות בגדים

משתמשת בכולם

פשוט מתקשה להיפרד

ולתינוקת הזמנתי ועוד לא הגיע 3 סטים ויש לי גם עוד סוודר רוכסן

אני מכבסת ואז במייבש גם ככה כדי לא לצבור ונוח לי שהמחזור כביסה מהיר

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...