מיזמי שידוכים של ישיבות יותר פתוחים

מיזמים כללים ולחפש מתוכם בחורים מישיבות יותר פתוחות.

בכללי, תגדירי בצורה קולעת מה הנקודה העיקרית שאת מחפשת וכך תוכלי להסביר בצורה קצרה ובהירה מה חשוב ומעניין אותך

היכולת להאמין ולהבין דברים לעומקם ולא בצורה שטוחה נובעת מהיכולת לא לקבל דברים כמובנים מאליהם.

לעניות דעתי אין זה נובע בהכרח מתוך היותם דוסים, אלא מצורת חשיבה לא מפותחת ויכולת שכלית ממוצעת.

מנגד, גם לבעלי חשיבה מפותחת עשויה להיות התנהגות דומה לבחורים שהצגת, אך מתוך בירור ותפיסה בהירה של הנושא. לכן יש לבחון כל מקרה ברצינות.

ובכן, לשאלה היכן למצוא אותם, האפשרות האידיאלית שמצאתי עד היום היא לבקר את עצמי מיקומים מקבילים. מכיוון שלא עלה בידי הדבר, הסכמתי בדעתי שאסתפק בלימוד תורתם של רבנים כאלה ובציפייה לישועת ה' במציאת אישה המתאימה לפי המשדך כל השידוכים.

את החיפוש

נשמע שההצעות שלך כרגע מתבססות בעיקר על החברה שלך, וזה מניה הצעות שפחות רלוונטיות לך

אז כדאי לחפש אקטיבית במקומות שיכולים להיות רלוונטיים יותר

למשל לפנות לשדכנים שמתעסקים עם חברה דוסית ולומר להם מראש שאת מחפשת מישהו מאוד דוס אבל פתוח מחשבתית ולא מקובע...

@ברוקולי פה היא השדכנית האלופה של הפורום והיא לגמרי יכולה לעזור למצוא חבר'ה כאלה

או בנעוץ למעלה יש רשימה של שדכנים ומיזמים

או עוד אופציה שאולי יכולה לעזור אם כי אני לא יודע בדיוק מה הגיל שלך ובאיזה טווח גילאים של בחורים את מחפשת

אבל אם נניח שאת מחפשת בחורים עוד בשלב הישיבה גבוהה/הסדר

אז אפשר לנסות לפנות לישיבות דרך שדכנים רשמיים שלהם או לנסות למצוא איכשהו אנשים שטיפה מכירים אותך ויכולים לקשר אותך

נראלי במקומות האלה יותר נפוץ (אני אומר את המוכרים אז אם מישהו פה מכיר יותר ממני מוזמן להוסיף)

הר עציון וירוחם שזה סגנון גושניקי שהוא נחשב יותר פתוח

או אם את מחפשת משהו יותר קוקניקי אז יש את מעלה אדומים

וגם במרכז הרב בית אל ומצפה יריחו קצת אבל באמת צריך לכוון מראש ולומר שאת מחפשת את הסגנון הפתוח מחשבתית

המון בהצלחה! ותזכרי שבוודאי ישנו שם...

ויש היום הרבה יותר מבעבר סגנונות שונים, גם לדתיים חזקים. יכול להיות שפגשת "צול"רים" בלבד?

אולי הבעיה היתה בשלב הבירור?

אישית מגדיר את עצמי פתוח מאוד, אבל בצורה מסויימת בגישה הפוכה ממך.

אני לא בא בכלל בכיוון של להסכים ולהצדיק את התורה. אני בגישה שכל התורה נובעת מגזירות אלוהיות (מהר"ל) או טעמים אלוהיים נסתרים (רבינו בחיי ברמב"ם), וחשיבה אלוקית ורוח הקודש בלימוד תורה שבעל פה שחופפת על החכמים.

אני שלם לגמרי עם הענין שזה אלוהי ולא שכלי מתוך כמה וכמה הנחות אמוניות ופילוסופיות.

המקום שבו הפתיחות שלי נובעת: 1. אני חשוף מאוד לעולם הכללי, למדע, לאמונות, לדתות ולתרבויות שונות, וזה בכלל לא מאתגר את התורה שלי, כי התורה מגיעה מדבר על מציאותי, והעולם הוא רק כלי שבו מתבטא התורה ומגלה אותה. 2. דווקא בגלל שהתורה היא אלוהית על שכלית, כדי לתפוס אותה צריך להיות יותר גמיש ולא מקובע, כי גם מקובעות מסויימת בעבודת ה', היא מצמצמת את ההתגלות האלוהית. לכן, למעשה אני יותר פתוח באופן פרקטי כדי לתת לאור האלוהי מקום להתפשט. 

המילה 'פתוח' לגבי בן-אדם, זאת הגדרה כל כך רחבה שנוגעת להמון צורות, תחומים והתנהגויות, וזה שונה לכל אחד ואחת.

גם אם מנסים להגדיר את זה רק בתחום האמוני והדתי, זה כל כך שונה.

יש שם בחורים בהחלט דוסים ושהתורה בהחלט חלק עצום מחייהם והם מחויבים לה. והגישה שם מהיכרותי גם קצת יותר שכלתנית וגם יותר פתוחה חשיבתית (למשל - תלכי ותשאלי רב על משהו, הוא לא תמיד יתן פסיקה חד משמעית. הוא יכול כזה לדון בסוגייה איתך, הרי יש כמה פוסקים וכו)

זה במובן הפרקטי של הלכה למעשה.

ברמה התפיסתית, נראה לי שגם שם תמצאי משהו קצת יותר בסגנון שלך. רק אגיד, שבסוף, לא מכירה אמירה שצריך להאמין בכל מצווה ובכל הוראה בתורה. מכירה שצריך לעשות. מכירה אמונה בה'.

בעיניי מספיק להאמין בה' ובמצוותיו ולהחליט שאת מקבלת על עצמך את חוקי התורה. ואז זה ממש לא משנה אם את מאמינה בשעטנז ומבינה או לא, כי את מחוייבת לתורה וככה את חיה את חייך.

בקיצור, הנקודה שלי היא שפתיחות מחשבתית לאו דווקא באה לידי ביטוי בפרקטיקה של קיום מצוות.

ושכן יש היבט של פתיחות מחשבתית במובן של הפסיקות האחרונות, שבהם יש מגוון… ויש מצב שבחור יותר פתוח מחשבתית גם ילך לפי פסיקות אחרות ו"פתוחות" יותר. אבל זה לא בהכרח. 

חשיבה שיכלית קרה זה כן, ממש משהו שמאפיין שם את האווירה והלימוד.

אבל, ממה שאני מבין, ספקנות זה לא אידיאל על פי המיינסטרים שם.

וביקורתיות זאת כותרת שכוללת הרבה דברים.

בסוף, מי שנמצא בעמדה ביקורתית מסוגל לחשוב מחוץ לקופסא וזה מקנה עמדה שפותחת אופקים.

מעניין, על איזה אמצע אתה מדבר בדיוק? איך ה"אמצע" מקנה פתיחות מחשבתית

אני אתן לך דוגמה, פעם אמרתי דבר תורה קצר בנושא אמונה ואמרתי איזה משפט שקשור במושגי קבלה. הקבוצה (שבחוריה כבר היו בשיעור מכובד בישיבה) התחילה לצחקק. רק אחרי שהם הבינו שזה מספר בסיסי באמונה הם לקחו את הדברים ברצינות. אבל בגלל חוסר פתיחות הם לא יודעים את הכלל הבסיסי בלימוד הנושאים הללו.

אדם שלא מאמין לשום דבר הוא טיפש באותה מידה כמו אדם שמאמין לכל דבר.

המשותף בין שתיהם, ששניהם לא מבררים את האמת. אחד דוחה טענה בלי לברר אותה ואחד מקבל טענה בלי לברר אותה. המשותף לשניהם זה ששניהם לא עוברים תהליך של בירור.

עמדה ביקורתית גם איננה סותרת ענווה. כמו שר' חיים מוולז'ין מפרש ב"רוח חיים" על מסכת אבות "והוי מתאבק בעפר רגליהם". מתאבק מלשון מאבק. במשא ומתן עם ת"ח צריך ממש להאבק ולהקשות כמה שניתן, וביחד עם זה ובלי סתירה כלל, צריך לעשות זאת מתוך הבנה שהאדם המתאבק נמצא "בעפר רגליהם". 

ביקורת זה לא למהר לפסול או להכריע, ביקורת היא להסתכל על דבר ולנסות להבין אותו למדוד אותו. זה לא בהכרח לשלול או לאשר, זה לבדוק, למדוד, להבין, לחקור, לשאול, להעמיק.

חוסר פתיחות איננה קשורה לאם אדם ביקורתי או לא, אלא לדפוסי חשיבה של אנשים וקבוצות מסויימים. יש כאלה שמריחים חוסר אמון במקומות מסויימים. לא תמיד זה רציונאלי, לא תמיד זה נכון. חשד שהוא רציונלי הוא יכול להיות הרבה פעמים גם מדוד. לחשוד זה טוב, במידה מסויימת, תלוי במה.

בודאי שבכל דרך חינוכית יש יתרונות ויש חסרונות. בכל דרך חינוכית יש תלמידים טועים שיקחו אותה למקום אחר.

יהיו כאלה שירצו להאמין באמונה עיוורת לאמונת חכמים.

יהיו כאלה שירצו שהכל יסתדרל פי הרציונל שלהם בלי להיות בענווה כלפי ת"ח גדולים.

אבל זה לא אומר שום דבר על האמת.

אמונת חכמים היא הדבר הכי רציונלי שיש ואמונת חכמים פותחת אופקים. אין שום סתירה

תלמידים שלא שימשו כל צרכם אומרים דברי הבל כאילו זה סותר. זה ממש לא סותר. להיפך זה משלים.

לכן, אין פה לענ"ד "אמצע", יש פה דברי אמת ויש דברי שקר, כדאי לא לערבב אותם זה בזה.

מזה שמערבבים אותה זה בזה מגיעה הרבה כפירה לעולם

קצת מקורות בנושא

רוח חיים - Avos 1:4 יְהִי בֵיתְךָ בֵית וַעַד לַחֲכָמִים | ספריא

סיפור של הרב עדין שטיינזלץ על ביקורתיות, שממנו לקחתי את הטענה - הרב עדין שטיינזלץ - סיפורים וזיכרונות לעילוי נשמתו | Facebook

הגדרה של המילה ביקורת מGemini - 

"בעוד שהביקורתי מוגבל על ידי השכל שלו העניו יכול להתרחב מעבר לכך"

משמע - ביקורתי הוא לא פועל מתוך ענוה

משמע - ביקורתי מוגבל ע"י השכל שלו

על זה חלקתי בהודעה הקודמת.

גם הדוגמא שהבאת איננה קשורה לביקורתיות (אלא לחשדנות), וגם לכך התייחסתי.

אתה מתאר את המונח "ביקורת" כעניין שצריך לסייג או לאזן

לעומת זאת, אני טוען שהמונח ביקורת איננו צריך סייג או איזון אלא פשוט לתפוס אותו בצורה האמיתית שלו.

ממילא, שתופסים את העניין בצד האמיתי שלו אפשר לקחת אותו במלא העוצמה שלו.

בעיני, אתה ערבת את המושג "ביקורת" עם כל כל מיני ביטויים אחרים שלא קשורים אליו כמו "ענווה" או "חשדנות". לכן היה לי צורך להגיד מה זה באמת ביקורת, שלזה באמת לא התייחסת, כדי להפריד את הביקורת מהמושגים הנ"ל שערבבת (לטענתי) ביחס אליו.

המשמעות העיקרית של מה שיוצא בעיני מהדיון הזה - אם רואים צורך לאזן את הביקורתיות בהכרח יוצרים צרות אופקים, זה בעיני עניין שלילי שאין לו יתרון מיוחד.

ממקום של הפקרות והתרשלות כמו שהרבה דוסים נוטים לחשוב..

בכולופן, מוצאים חבר'ה כאלה בחוץ.בחיים.

פחות בעולם הישיבות, רציתי לומר גושניקים אבל לא חושב שהם נופלים להגדרה הזאת

באופן פרדוקסלי, ברגע שאדם מביע ביקורת על משהו, הוא נעשה משועבד למה שהוא מביע עליו ביקורת.. השיעבוד בא לידי ביטוי בכך שהוא מתמקד על פי אמות המידה של מי שהוא מביע ביקורת עליו. תחשוב על זה ;)

ובאמת אין לי מה להגן על דוסים, גם אם הרבה יגידירו אותי כדוס זה לא נחשב מבחינתי מעגל זהות מרכזי, כי דוס זה מילה שמבטאת בעיני משהו מאוד חיצוני

שהגדרות מסוימות, שלי ברור מה המשמעות שלהן, נתפסות בצורה אחרת לחלוטין אצל הצד השני - שיכול להיות הצד המשדך, או האדם עצמו.

מיהי דוסית?

כתבתי פעם סידרה של שאלות על מיהו דוס, כאן: בעיני זה סובייקטיבי - לקראת נישואין וזוגיות

גם כאן, מהי ההלכה? לפי איזה רב?

לענייננו, מבחינה פרקטית, לא הייתי משתמשת בכותרות של "דוס", "פתוח" - אלא לפרט - מול עצמך, ומול הדרכים שבהם את מוצאת מדויטים (שדכנים\כרטיסים וכו') - מה כלול מבחינתך בכותרת הזאת.

לא פירטת על גילאי הבנים שאת יוצאת איתם - לא דומה מישהו בן 20 למישהו בן 30 - אחד כנראה הוא טרום צבא, ונמצא בתוך אווירה של ישיבה, שגם משליך על תפיסת העולם הנוכחית שלו, ואחד כבר רחוק מאוד מחיי הישיבה, ואיך וכמה מתבטא עולם הרוח אצלו כנראה מאוד שונה. בעיניי, זה מבטא את זה שתהליך ההתבגרות אצל נשים וגברים במגזר הדת"ל הוא שונה. נשים עוברות מהר יותר אל מחוץ למסגרת, ונדרשות לעמת את האידיאלים אל מול המציאות, להגדיר לעצמן את תפיסת עולמן. הגברים עוברים תהליך איטי וארוך יותר, ולעיתים גם מוגן יותר (נניח בצבא, מסלול הסדר יכול להיות די דומה לחממה), אתה לא לגמרי עצמאי, סדר היום שלך נקבע ע"י אחרים, פחות נדרש לעצמאות.

אם נשווה רגע בחורה בת 24 - נניח שעשתה שנה שירות לאומי+שנת מדרשה, היא יכולה כבר להיות עם תואר, עובדת. יכולה להיות עצמאית כלכלית, דואגת לעצמה. לעומת מישהו שעשה הסדר - עד גיל 23 הוא בישיבה, ואולי אפילו נשאר עוד שנה, כי הוא דוס, נכון? אז בגיל 24 הוא עדיין בישיבה. לא בהכרח עצמאי, לא בהכרח דואג לעצמו לתזונה, לבוש וכו'. לא בהכרי נדרש לחיבור בין עולם הרוח לעולם המעשה. לא נדרש להסתובב בסביבה ששונה ממנו. האם זה אומר שהוא בהכרח סגור? לא. 

מהניסיון שלי, אפשר למצוא אנשים שתיארת בכל מקום. הם לא מרוכזים במקום אחד ספציפי. גם בישיבות שנחשבות "סגורות" תוכלי למצוא "פתוחים", גם במקומות "לא דוסים" אפשר למצוא "דוסים" וכו'. אל תפחדי מכותרות, צריך לבדוק לגופו של עניין - לראות שההגדרות שלך מתאימות להגדרות שלו. אין תבנית אחת שמוציאה דווקא אנשים כאלה, אלא כל אחד עובר את תהליך עיצוב האישיות שלו בעצמו.

אני ניסיתי לתאר, להסביר, למה בדיוק אני מתכוונת - גם למשדך וגם לבחור עצמו. ולפעמים, גם אחרי שהוא אמר כן, אחרי שדיברנו הוחלט שבעצם לא. לדוגמה, מישהו שהגדיר את עצמו פתוח מחשבתית, פירטתי לו כל מיני דברים שאני מגדירה ככה, ושאלתי אותו אם הוא סבבה עם זה. אמר שלא, וכך זה נגמר. וכמובן, קרה גם הפוך, שתיארתי כמה אני דוסית, והצד השני הודיע שזה פחות מתאים לו.

לקרוא לצבא "חממה" זה חוסר הבנה מוחלט של המציאות. גם בהסדר, ק"ו בשאר המסלולים אם בכלל. אין יותר ניפוץ בועה מצה"ל.

לא בא לזלזל בך חלילה, אבל החלק הזה פשוט מנותק לחלוטין מהמציאות.

להגיב "חחחחחחחחחחח" זה זלזול.

להסביר שזה לא נכון בעיניך, זה יכול להיות מאוד מכבד

אבל כן סטטסטית תפיסת עולם "פתוחה" תהיה רווחה בישיבות "פתוחות" יותר.

כמובן, שיש סקאלה רחבה בכל עניין של פתיחות מחשבתית ביחס לישיבות.

וגם בשביל הדוסים התמימים והצדיקים שקוראים אותנו.

יכולה לתת דוגמאות למה זה "פתוח מחשבתית" ?

כדי שהחבר'ה הטובים יבינו במה מדובר...

וכמובן גם אני. אבל זה על הדרך.

לדעתי יהיה נחמד שכל דוס שקרא "לאחרונה אני מרגישה שאיבדתי עניין בבחורים דוסים" והרגיש דקירה -קלילה- בלב...

ישמע על כמה דוגמאות של "פתיחות מחשבתית" ואולי יגיד לעצמו "אה, אז אני לא בעניין..הכל טוב" ואז הדקירה בלב..כאילו לא היתה.

או..שאולי זה יגרום לו להיפתח קצת ולהיות גמיש יותר, במידה שאחרי התייעצות עם הרב שלו, הוא יחשוב שזה הדבר הנכון.  לא יודע.

מקווה שהבקשה סבירה ומובנת.

תודה.

יש כמובן את השאלה של מיהו דוס.

אבל אני גם מתישהו הבנתי שאני לא מחפשת דוס. לא מתאים לי מישהו שלא מספיק בחיי המעשה. כמובן שיקפיד על הלכה ומצוות והכל, אבל הבנתי שמישהו שמוגדר כדוס (לפי מה שעולה לרוב האנשים לראש) פחות מתאים לי. אני לא צריכה מישהו שנשאר בישיבה מעבר. ולא צולר. אני רוצה מישהו שילמד או יעבוד, יקבע עיתים, ישמור מצוות, וזהו שהבית יהיה מחובר לתורה אבל לא יהיה שקוע בזה. אין לי שום דבר נגד, פשוט זה לא מתאים לי.

את לא צריכה לרצות אף אחד. לא מתאים לך דוס? אז לא.

זה לא אומר שהוא לא דתי או לא מקפיד על מצוות.

(מסייגת, אני באה ממקום חרדי ויכול להיות שמבחינתי מישהו פתוח הוא יותר סגור משרוב תושבי הפורום חושבים. אבל העיקרון זהה)

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

דיברתי עם בחור עשרים דקות לפחות רק כדי לגלות שהוא לא קשור אלי .. אבל הוא הביא לי מתכון לסלט חצילים אז לפחות יצא מזה אוכל .

אני כל הזמן אומרת לעצמי בראש תתפקסי תזכרי מה רצית וזה עוזר לי בגדול .

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.