מיזמי שידוכים של ישיבות יותר פתוחים

מיזמים כללים ולחפש מתוכם בחורים מישיבות יותר פתוחות.

בכללי, תגדירי בצורה קולעת מה הנקודה העיקרית שאת מחפשת וכך תוכלי להסביר בצורה קצרה ובהירה מה חשוב ומעניין אותך

היכולת להאמין ולהבין דברים לעומקם ולא בצורה שטוחה נובעת מהיכולת לא לקבל דברים כמובנים מאליהם.

לעניות דעתי אין זה נובע בהכרח מתוך היותם דוסים, אלא מצורת חשיבה לא מפותחת ויכולת שכלית ממוצעת.

מנגד, גם לבעלי חשיבה מפותחת עשויה להיות התנהגות דומה לבחורים שהצגת, אך מתוך בירור ותפיסה בהירה של הנושא. לכן יש לבחון כל מקרה ברצינות.

ובכן, לשאלה היכן למצוא אותם, האפשרות האידיאלית שמצאתי עד היום היא לבקר את עצמי מיקומים מקבילים. מכיוון שלא עלה בידי הדבר, הסכמתי בדעתי שאסתפק בלימוד תורתם של רבנים כאלה ובציפייה לישועת ה' במציאת אישה המתאימה לפי המשדך כל השידוכים.

את החיפוש

נשמע שההצעות שלך כרגע מתבססות בעיקר על החברה שלך, וזה מניה הצעות שפחות רלוונטיות לך

אז כדאי לחפש אקטיבית במקומות שיכולים להיות רלוונטיים יותר

למשל לפנות לשדכנים שמתעסקים עם חברה דוסית ולומר להם מראש שאת מחפשת מישהו מאוד דוס אבל פתוח מחשבתית ולא מקובע...

@ברוקולי פה היא השדכנית האלופה של הפורום והיא לגמרי יכולה לעזור למצוא חבר'ה כאלה

או בנעוץ למעלה יש רשימה של שדכנים ומיזמים

או עוד אופציה שאולי יכולה לעזור אם כי אני לא יודע בדיוק מה הגיל שלך ובאיזה טווח גילאים של בחורים את מחפשת

אבל אם נניח שאת מחפשת בחורים עוד בשלב הישיבה גבוהה/הסדר

אז אפשר לנסות לפנות לישיבות דרך שדכנים רשמיים שלהם או לנסות למצוא איכשהו אנשים שטיפה מכירים אותך ויכולים לקשר אותך

נראלי במקומות האלה יותר נפוץ (אני אומר את המוכרים אז אם מישהו פה מכיר יותר ממני מוזמן להוסיף)

הר עציון וירוחם שזה סגנון גושניקי שהוא נחשב יותר פתוח

או אם את מחפשת משהו יותר קוקניקי אז יש את מעלה אדומים

וגם במרכז הרב בית אל ומצפה יריחו קצת אבל באמת צריך לכוון מראש ולומר שאת מחפשת את הסגנון הפתוח מחשבתית

המון בהצלחה! ותזכרי שבוודאי ישנו שם...

ויש היום הרבה יותר מבעבר סגנונות שונים, גם לדתיים חזקים. יכול להיות שפגשת "צול"רים" בלבד?

אולי הבעיה היתה בשלב הבירור?

אישית מגדיר את עצמי פתוח מאוד, אבל בצורה מסויימת בגישה הפוכה ממך.

אני לא בא בכלל בכיוון של להסכים ולהצדיק את התורה. אני בגישה שכל התורה נובעת מגזירות אלוהיות (מהר"ל) או טעמים אלוהיים נסתרים (רבינו בחיי ברמב"ם), וחשיבה אלוקית ורוח הקודש בלימוד תורה שבעל פה שחופפת על החכמים.

אני שלם לגמרי עם הענין שזה אלוהי ולא שכלי מתוך כמה וכמה הנחות אמוניות ופילוסופיות.

המקום שבו הפתיחות שלי נובעת: 1. אני חשוף מאוד לעולם הכללי, למדע, לאמונות, לדתות ולתרבויות שונות, וזה בכלל לא מאתגר את התורה שלי, כי התורה מגיעה מדבר על מציאותי, והעולם הוא רק כלי שבו מתבטא התורה ומגלה אותה. 2. דווקא בגלל שהתורה היא אלוהית על שכלית, כדי לתפוס אותה צריך להיות יותר גמיש ולא מקובע, כי גם מקובעות מסויימת בעבודת ה', היא מצמצמת את ההתגלות האלוהית. לכן, למעשה אני יותר פתוח באופן פרקטי כדי לתת לאור האלוהי מקום להתפשט. 

המילה 'פתוח' לגבי בן-אדם, זאת הגדרה כל כך רחבה שנוגעת להמון צורות, תחומים והתנהגויות, וזה שונה לכל אחד ואחת.

גם אם מנסים להגדיר את זה רק בתחום האמוני והדתי, זה כל כך שונה.

יש שם בחורים בהחלט דוסים ושהתורה בהחלט חלק עצום מחייהם והם מחויבים לה. והגישה שם מהיכרותי גם קצת יותר שכלתנית וגם יותר פתוחה חשיבתית (למשל - תלכי ותשאלי רב על משהו, הוא לא תמיד יתן פסיקה חד משמעית. הוא יכול כזה לדון בסוגייה איתך, הרי יש כמה פוסקים וכו)

זה במובן הפרקטי של הלכה למעשה.

ברמה התפיסתית, נראה לי שגם שם תמצאי משהו קצת יותר בסגנון שלך. רק אגיד, שבסוף, לא מכירה אמירה שצריך להאמין בכל מצווה ובכל הוראה בתורה. מכירה שצריך לעשות. מכירה אמונה בה'.

בעיניי מספיק להאמין בה' ובמצוותיו ולהחליט שאת מקבלת על עצמך את חוקי התורה. ואז זה ממש לא משנה אם את מאמינה בשעטנז ומבינה או לא, כי את מחוייבת לתורה וככה את חיה את חייך.

בקיצור, הנקודה שלי היא שפתיחות מחשבתית לאו דווקא באה לידי ביטוי בפרקטיקה של קיום מצוות.

ושכן יש היבט של פתיחות מחשבתית במובן של הפסיקות האחרונות, שבהם יש מגוון… ויש מצב שבחור יותר פתוח מחשבתית גם ילך לפי פסיקות אחרות ו"פתוחות" יותר. אבל זה לא בהכרח. 

חשיבה שיכלית קרה זה כן, ממש משהו שמאפיין שם את האווירה והלימוד.

אבל, ממה שאני מבין, ספקנות זה לא אידיאל על פי המיינסטרים שם.

וביקורתיות זאת כותרת שכוללת הרבה דברים.

בסוף, מי שנמצא בעמדה ביקורתית מסוגל לחשוב מחוץ לקופסא וזה מקנה עמדה שפותחת אופקים.

מעניין, על איזה אמצע אתה מדבר בדיוק? איך ה"אמצע" מקנה פתיחות מחשבתית

אני אתן לך דוגמה, פעם אמרתי דבר תורה קצר בנושא אמונה ואמרתי איזה משפט שקשור במושגי קבלה. הקבוצה (שבחוריה כבר היו בשיעור מכובד בישיבה) התחילה לצחקק. רק אחרי שהם הבינו שזה מספר בסיסי באמונה הם לקחו את הדברים ברצינות. אבל בגלל חוסר פתיחות הם לא יודעים את הכלל הבסיסי בלימוד הנושאים הללו.

אדם שלא מאמין לשום דבר הוא טיפש באותה מידה כמו אדם שמאמין לכל דבר.

המשותף בין שתיהם, ששניהם לא מבררים את האמת. אחד דוחה טענה בלי לברר אותה ואחד מקבל טענה בלי לברר אותה. המשותף לשניהם זה ששניהם לא עוברים תהליך של בירור.

עמדה ביקורתית גם איננה סותרת ענווה. כמו שר' חיים מוולז'ין מפרש ב"רוח חיים" על מסכת אבות "והוי מתאבק בעפר רגליהם". מתאבק מלשון מאבק. במשא ומתן עם ת"ח צריך ממש להאבק ולהקשות כמה שניתן, וביחד עם זה ובלי סתירה כלל, צריך לעשות זאת מתוך הבנה שהאדם המתאבק נמצא "בעפר רגליהם". 

ביקורת זה לא למהר לפסול או להכריע, ביקורת היא להסתכל על דבר ולנסות להבין אותו למדוד אותו. זה לא בהכרח לשלול או לאשר, זה לבדוק, למדוד, להבין, לחקור, לשאול, להעמיק.

חוסר פתיחות איננה קשורה לאם אדם ביקורתי או לא, אלא לדפוסי חשיבה של אנשים וקבוצות מסויימים. יש כאלה שמריחים חוסר אמון במקומות מסויימים. לא תמיד זה רציונאלי, לא תמיד זה נכון. חשד שהוא רציונלי הוא יכול להיות הרבה פעמים גם מדוד. לחשוד זה טוב, במידה מסויימת, תלוי במה.

בודאי שבכל דרך חינוכית יש יתרונות ויש חסרונות. בכל דרך חינוכית יש תלמידים טועים שיקחו אותה למקום אחר.

יהיו כאלה שירצו להאמין באמונה עיוורת לאמונת חכמים.

יהיו כאלה שירצו שהכל יסתדרל פי הרציונל שלהם בלי להיות בענווה כלפי ת"ח גדולים.

אבל זה לא אומר שום דבר על האמת.

אמונת חכמים היא הדבר הכי רציונלי שיש ואמונת חכמים פותחת אופקים. אין שום סתירה

תלמידים שלא שימשו כל צרכם אומרים דברי הבל כאילו זה סותר. זה ממש לא סותר. להיפך זה משלים.

לכן, אין פה לענ"ד "אמצע", יש פה דברי אמת ויש דברי שקר, כדאי לא לערבב אותם זה בזה.

מזה שמערבבים אותה זה בזה מגיעה הרבה כפירה לעולם

קצת מקורות בנושא

רוח חיים - Avos 1:4 יְהִי בֵיתְךָ בֵית וַעַד לַחֲכָמִים | ספריא

סיפור של הרב עדין שטיינזלץ על ביקורתיות, שממנו לקחתי את הטענה - הרב עדין שטיינזלץ - סיפורים וזיכרונות לעילוי נשמתו | Facebook

הגדרה של המילה ביקורת מGemini - 

"בעוד שהביקורתי מוגבל על ידי השכל שלו העניו יכול להתרחב מעבר לכך"

משמע - ביקורתי הוא לא פועל מתוך ענוה

משמע - ביקורתי מוגבל ע"י השכל שלו

על זה חלקתי בהודעה הקודמת.

גם הדוגמא שהבאת איננה קשורה לביקורתיות (אלא לחשדנות), וגם לכך התייחסתי.

אתה מתאר את המונח "ביקורת" כעניין שצריך לסייג או לאזן

לעומת זאת, אני טוען שהמונח ביקורת איננו צריך סייג או איזון אלא פשוט לתפוס אותו בצורה האמיתית שלו.

ממילא, שתופסים את העניין בצד האמיתי שלו אפשר לקחת אותו במלא העוצמה שלו.

בעיני, אתה ערבת את המושג "ביקורת" עם כל כל מיני ביטויים אחרים שלא קשורים אליו כמו "ענווה" או "חשדנות". לכן היה לי צורך להגיד מה זה באמת ביקורת, שלזה באמת לא התייחסת, כדי להפריד את הביקורת מהמושגים הנ"ל שערבבת (לטענתי) ביחס אליו.

המשמעות העיקרית של מה שיוצא בעיני מהדיון הזה - אם רואים צורך לאזן את הביקורתיות בהכרח יוצרים צרות אופקים, זה בעיני עניין שלילי שאין לו יתרון מיוחד.

ממקום של הפקרות והתרשלות כמו שהרבה דוסים נוטים לחשוב..

בכולופן, מוצאים חבר'ה כאלה בחוץ.בחיים.

פחות בעולם הישיבות, רציתי לומר גושניקים אבל לא חושב שהם נופלים להגדרה הזאת

באופן פרדוקסלי, ברגע שאדם מביע ביקורת על משהו, הוא נעשה משועבד למה שהוא מביע עליו ביקורת.. השיעבוד בא לידי ביטוי בכך שהוא מתמקד על פי אמות המידה של מי שהוא מביע ביקורת עליו. תחשוב על זה ;)

ובאמת אין לי מה להגן על דוסים, גם אם הרבה יגידירו אותי כדוס זה לא נחשב מבחינתי מעגל זהות מרכזי, כי דוס זה מילה שמבטאת בעיני משהו מאוד חיצוני

שהגדרות מסוימות, שלי ברור מה המשמעות שלהן, נתפסות בצורה אחרת לחלוטין אצל הצד השני - שיכול להיות הצד המשדך, או האדם עצמו.

מיהי דוסית?

כתבתי פעם סידרה של שאלות על מיהו דוס, כאן: בעיני זה סובייקטיבי - לקראת נישואין וזוגיות

גם כאן, מהי ההלכה? לפי איזה רב?

לענייננו, מבחינה פרקטית, לא הייתי משתמשת בכותרות של "דוס", "פתוח" - אלא לפרט - מול עצמך, ומול הדרכים שבהם את מוצאת מדויטים (שדכנים\כרטיסים וכו') - מה כלול מבחינתך בכותרת הזאת.

לא פירטת על גילאי הבנים שאת יוצאת איתם - לא דומה מישהו בן 20 למישהו בן 30 - אחד כנראה הוא טרום צבא, ונמצא בתוך אווירה של ישיבה, שגם משליך על תפיסת העולם הנוכחית שלו, ואחד כבר רחוק מאוד מחיי הישיבה, ואיך וכמה מתבטא עולם הרוח אצלו כנראה מאוד שונה. בעיניי, זה מבטא את זה שתהליך ההתבגרות אצל נשים וגברים במגזר הדת"ל הוא שונה. נשים עוברות מהר יותר אל מחוץ למסגרת, ונדרשות לעמת את האידיאלים אל מול המציאות, להגדיר לעצמן את תפיסת עולמן. הגברים עוברים תהליך איטי וארוך יותר, ולעיתים גם מוגן יותר (נניח בצבא, מסלול הסדר יכול להיות די דומה לחממה), אתה לא לגמרי עצמאי, סדר היום שלך נקבע ע"י אחרים, פחות נדרש לעצמאות.

אם נשווה רגע בחורה בת 24 - נניח שעשתה שנה שירות לאומי+שנת מדרשה, היא יכולה כבר להיות עם תואר, עובדת. יכולה להיות עצמאית כלכלית, דואגת לעצמה. לעומת מישהו שעשה הסדר - עד גיל 23 הוא בישיבה, ואולי אפילו נשאר עוד שנה, כי הוא דוס, נכון? אז בגיל 24 הוא עדיין בישיבה. לא בהכרח עצמאי, לא בהכרח דואג לעצמו לתזונה, לבוש וכו'. לא בהכרי נדרש לחיבור בין עולם הרוח לעולם המעשה. לא נדרש להסתובב בסביבה ששונה ממנו. האם זה אומר שהוא בהכרח סגור? לא. 

מהניסיון שלי, אפשר למצוא אנשים שתיארת בכל מקום. הם לא מרוכזים במקום אחד ספציפי. גם בישיבות שנחשבות "סגורות" תוכלי למצוא "פתוחים", גם במקומות "לא דוסים" אפשר למצוא "דוסים" וכו'. אל תפחדי מכותרות, צריך לבדוק לגופו של עניין - לראות שההגדרות שלך מתאימות להגדרות שלו. אין תבנית אחת שמוציאה דווקא אנשים כאלה, אלא כל אחד עובר את תהליך עיצוב האישיות שלו בעצמו.

אני ניסיתי לתאר, להסביר, למה בדיוק אני מתכוונת - גם למשדך וגם לבחור עצמו. ולפעמים, גם אחרי שהוא אמר כן, אחרי שדיברנו הוחלט שבעצם לא. לדוגמה, מישהו שהגדיר את עצמו פתוח מחשבתית, פירטתי לו כל מיני דברים שאני מגדירה ככה, ושאלתי אותו אם הוא סבבה עם זה. אמר שלא, וכך זה נגמר. וכמובן, קרה גם הפוך, שתיארתי כמה אני דוסית, והצד השני הודיע שזה פחות מתאים לו.

לקרוא לצבא "חממה" זה חוסר הבנה מוחלט של המציאות. גם בהסדר, ק"ו בשאר המסלולים אם בכלל. אין יותר ניפוץ בועה מצה"ל.

לא בא לזלזל בך חלילה, אבל החלק הזה פשוט מנותק לחלוטין מהמציאות.

להגיב "חחחחחחחחחחח" זה זלזול.

להסביר שזה לא נכון בעיניך, זה יכול להיות מאוד מכבד

אבל כן סטטסטית תפיסת עולם "פתוחה" תהיה רווחה בישיבות "פתוחות" יותר.

כמובן, שיש סקאלה רחבה בכל עניין של פתיחות מחשבתית ביחס לישיבות.

וגם בשביל הדוסים התמימים והצדיקים שקוראים אותנו.

יכולה לתת דוגמאות למה זה "פתוח מחשבתית" ?

כדי שהחבר'ה הטובים יבינו במה מדובר...

וכמובן גם אני. אבל זה על הדרך.

לדעתי יהיה נחמד שכל דוס שקרא "לאחרונה אני מרגישה שאיבדתי עניין בבחורים דוסים" והרגיש דקירה -קלילה- בלב...

ישמע על כמה דוגמאות של "פתיחות מחשבתית" ואולי יגיד לעצמו "אה, אז אני לא בעניין..הכל טוב" ואז הדקירה בלב..כאילו לא היתה.

או..שאולי זה יגרום לו להיפתח קצת ולהיות גמיש יותר, במידה שאחרי התייעצות עם הרב שלו, הוא יחשוב שזה הדבר הנכון.  לא יודע.

מקווה שהבקשה סבירה ומובנת.

תודה.

יש כמובן את השאלה של מיהו דוס.

אבל אני גם מתישהו הבנתי שאני לא מחפשת דוס. לא מתאים לי מישהו שלא מספיק בחיי המעשה. כמובן שיקפיד על הלכה ומצוות והכל, אבל הבנתי שמישהו שמוגדר כדוס (לפי מה שעולה לרוב האנשים לראש) פחות מתאים לי. אני לא צריכה מישהו שנשאר בישיבה מעבר. ולא צולר. אני רוצה מישהו שילמד או יעבוד, יקבע עיתים, ישמור מצוות, וזהו שהבית יהיה מחובר לתורה אבל לא יהיה שקוע בזה. אין לי שום דבר נגד, פשוט זה לא מתאים לי.

את לא צריכה לרצות אף אחד. לא מתאים לך דוס? אז לא.

זה לא אומר שהוא לא דתי או לא מקפיד על מצוות.

(מסייגת, אני באה ממקום חרדי ויכול להיות שמבחינתי מישהו פתוח הוא יותר סגור משרוב תושבי הפורום חושבים. אבל העיקרון זהה)

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים