שאני רוצה להיות יותר אקטיבי בדייטים, חשבתי על זה שלמרות שאני דוס וזה פחות מקובל אולי לפתוח יותר את העיניים ולחפש גם "ברחוב".
בנות דוסיות שכאן- אם בחור היה רואה אותכן וחושב שיכול לצאת מזה משהו טוב, איך הייתן רוצות( אם בכלל) שזה יקרה?
טיפים בקהל?
שאני רוצה להיות יותר אקטיבי בדייטים, חשבתי על זה שלמרות שאני דוס וזה פחות מקובל אולי לפתוח יותר את העיניים ולחפש גם "ברחוב".
בנות דוסיות שכאן- אם בחור היה רואה אותכן וחושב שיכול לצאת מזה משהו טוב, איך הייתן רוצות( אם בכלל) שזה יקרה?
טיפים בקהל?
נאמבר וואן -ביטחון עצמי
רצוי עם הומור
אבל ביחד עם כבוד ועדינות
בקיצור- ג'נטלמניות
וככה גם אם היא אומרת לא הכל טוב ונפרדים בחיוך
כשטסתי לחו"ל בקיץ האחרון וחיכינו בשדה תעופה דיברנו אני וחברות שלי עם משפחה נחמדה, ואז אחרי כמה דקות שהאבא שואל אותי מי אני ומה אני הוא מצביע על הבן שלו ומציג לי אותו ושואל אותי אם אני רוצה את המספר, לא היה נראה לי הסגנון אז איכשהו יצאתי מזה בכבוד, אבל אני חושבת שאם הוא היה נראה יותר בקו שלי הייתי יכולה לזרום...
אני מדבר על דוסיות דוסיות..
ותהיה אותנטי תסמוך על עצמך, לא צריך להצמד למשהו מסוים
יש כל כך הרבה דרכים להגיד את זה
בסוף ה' מחליט אם תמצא חן בעיניה, ואתה בכנות בלב יודע שעשית את ההשתדלות שלך (כוונות טובות ומעשה נכון)
אני מרגישה שזה לא מכובד לפנות ישירות.
אני גם לא חושבת שצריך לחפש, אבל כן אפשר להיות "עירני" כי בסוף הבחור מחפש את החצי המשלים שלו למטרה טובה, להקים בית, ואם באמת יש פוטנציאל (ולא כל בחורה שניה יאללה ננסה) אז למה לא?
למרות שמבינה את הרעיון של לפנות ישירות.
יש דרך איך פונים לבחורה. בשידוך. זה פגישה לצורך חתונה. אני לא מחפשת חתן בשוק. כשבאים לחפש מישהו להקים איתו בית זה צריך להיות בצורה יותר מכובדת ורצינית.
ככה אני מבינה. אבל ברור שלך ועוד מלא בנות זה לא מפריע וזה בסדר. אבל זה שזה לא עושה טוב בנפש כשמחפשים ברחוב זה ברור לי.
גם אני הרגשתי ככה תקופה. אבל מרגישה שעברתי את השלב הזה... כרגע רואה את החיים אחרת.
אם אפשר להוסיף, סליחה שאני אומרת את זה...
אבל הדת והצניעות לא צריכות "לסרס" את הכנות האנושית
דתיים הם לא רובוטים
דוגמא לא קשורה- בחור דוס אחד פעם אמר לי שהוא לא אוהב את ירושלים.
את יודעת איך הערכתי את הכנות שלו להגיד את הלא פוליטיקלי קורקט הזה? את יודעת איך במדרשה היה לחץ חברתי חיובי הזיה?
כן, זה חיובי להתלבש בצניעות, ולהיות בל"חית ולהיות עם אורות בעיניים כי אני לומדת תורה. אבל אם אין לי אורות בעיניים?!...
למה השפיטה החיצונית הזאת... ברגע שיצאתי מהבועה המגזרית (היה את זה גם באולפנה וזה היה הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה הלא יפה הזאת) הכל נראה הרבה יותר אמיתי וכנה.
כשעושים דברים בפשטות, כנות וצניעות... ומכוונה טובה.... התוצאה שונה לחלוטין.
כביכול המעשה זהה, אבל הוא שונה כל כך! לא דומה אדם אחד שיפנה אלייך ב"נשמה", לאדם אחר שיגיד לך את המילה הזאת. ההרגשה שזה עושה שונה, האוירה שזה יוצר אחרת. וזה יכול להיות ההבדל בין ראוי ולא ראוי. בין צורה כשרה ללא כשרה.
בקיצור מה שרציתי להגיד בזה זה שזה לא חייב להתפרש ככה כרחובי וכולי...
ומצד שני כל מקרה לגופו.
מי שזה עובד בשבילו, מצויין.
אבל באופן כללי אני לא בעד.
אני לא חושבת שזה הפתרון.
(אין לי איך להאריך את התגובה)
כמובן שזו לא הדרך המרכזית למצוא אשה
אבל זו גם דרך אפשרית
ראית אותה הרגע באוטובוס, חנות או לא משנה מה.....
איך תגיע אליה?
חייב לדעת פרטים בסיסים כדי לדעת איך למצוא אותה... דרך צד שלישי.
פעם בחור עשה את זה... ואמרתי למסור לו שלא... ואז הוא הלך ודיבר איתי ישירות והערכתי את זה. למרות שעדיין אמרתי שלא היתה לי הערכה לעצם זה שהוא לא התייאש בקלות.
יכול להיות שלא כל הבנות חושבות כמוני, אבל אתה בעיניים שלי - לא פונים לבחורה שנראית שומרת מצוות ישירות. זה קצת להעמיד בסיטואציה לא נעימה (את שתי הצדדים אגב, אם זה לא מתאים. בטח כשזה ישירות in your face)
וכי זו לא הדרך המקובלת ממה שאני יודעת לפחות אז בעיניי זה גם פחות מתאים
תעשה את זה ותוך 3 חודשים אתה מתחת לחופה.
תכין כרטיס ביקור "(השם שלך), מחפש את האחת". (אתה יכול לחשוב על טקסט מתאים אחר. הכל טוב. תתייעץ)
שורה שניה "ווצאפ ________"
תלך ברחוב, מעבר חצייה ברמזור אדום, תור בסופרמרקט, תחנת אוטובוס. מקום ציבורי. פתוח. עם אנשים. לא מבודד.
תראה מי שמוצאת חן בעיניך
תשאל "היי, סליחה, איך אני מגיע למקדונלדס ?" (או שאלה אחרת, אבל משהו לא קשור)
לא משנה מה היא תגיב, תן לה להגיב, לעכל, להתבונן, להפנים מי אתה בכלל, 2 שניות,
ואז תגיד "סתם אני צוחק, אבל רציתי להראות לך משהו. תסתכלי" ותדאג שאתה מוסר לה את הכרטיס (ללא נגיעה כמובן)
לפני שהיא רואה מה רשום שם.
-איך- שהיא מסתכלת מה רשום בכרטיס, באותו רגע, אתה שואל "מה דעתך ?"
מהשלב הזה, לא משנה מה קורה, אתה צריך להתמודד עם הסיטואציה, בקלילות. כמו שאתה עם חבר.
כלומר, אתה בכלל לא מוטרד ממה שיקרה.
מה שיהיה, יהיה. בקטנה.
תדמיין באותו רגע שבעוד 5 דקות אתה -בכל מקרה- זוכה ב 20 מיליון שקל בלוטו. זו ההרגשה שצריכה להיות לך. ביטחון של פיל.
וזהו. תעשה את זה 100 פעם. אחת מהן תתפוס ותוך 3 חודשים אתה מתחת לחופה.
נ.ב - לא עשיתי את זה אפילו פעם אחת. אז אל תבנה על ניסיון שלי. אבל אתה תצליח. בהצלחה.
דיברתי עם מישהי בחנות ואז הוא פנה אליה ואז היא פנתה אלי הוא היה ממש ביישן והתפדח הלך חוזר .
שיעור תורה ( הוא הביא לי ספר שהביאו שם ואז פיתח שיחה)
מסעדה (תפס אותי שאני קמתי לנטילה בצד בלי פאדיחות)
בכביש ( צרחתי עליו והוא צייר לי לב עם מספר..)
טוב עזוב לא יודעת אני לא כל-כך אוהבת שמתחילים איתי ככה זה תלוי באיזה מצב רוח אני
את מגיעה הבייתה, עברת יום קשה בחיים ואולי גם בעבודה.
בעלך מכין אוכל לילדים בבית מחכה לך כבר 3 שעות מאז שהיית אמורה להגיע.
והוא בשיא החוצפה והעזות מוציא בקבוק יין ומציע לך לשתות איתו משהו הערב.
את מסתכלת עליו ומסתכלת על הבקבוק, חוטפת לו את הבקבוק, לוקחת ספל של חצי ליטר, שופכת את הבקבוק ומתיישבת על הספה.
הוא אמר לך "אני אוהב אתך", את אמרת לו "אני אותך, רק אל תעלה לי על העצבים עכשיו!!"
דוסיות עושות דברים כאלו?
אני אישית לא נוגע באלכוהול, אבל, זה בהחלט פותח את הלב ומרגש מידי פעם.
יש אנשים שהם יותר מופנמים ויש כאלו שפחות.
דמויות "ישיבתיות" יותר בדרך כלל פחות מוחצנות.
אבל, יש כל מיני סוגים ומינים. למשל, ספרדים חמים או אחרים שאוהבים לשתות.
אני נזכר בסיפור מהגמרא על אותה האחת שהגיעה לבית הדין של אחד מהמפורסמים.
היא טענה שהיא יורשת מבעלה את היין, הטענה בבית הדין הייתה שנשים לא שותות יין ועוד כל מיני טענות אלו או אחרות.
מתארת הגמרא שאותה אשת תנא או אמורא (הזיכרון...) "חשפה את זרועה" בבית הדין כדי להראות שהבעלה היה משקה אותה יין ושהיא זכאית לירושה של היין שלו.
ראה זאת אחד הדיינים ומיהר לסיים את הדין ורץ לביתו.
ולמה? דמו התחמם!!
הלך לאשתו ואמר לה שכמה שהוא צדיק, דמו חם.
היא התפלאה על הדבר, מכיוון שבעלה לא כזה ... ישיר בתחומים האלו.
לאחר דין ודברים שאלה אותו אשתו, מה קרה היום בבית הדין שהתעצבנת ככה?
סיפר לה מה שקרה ואיך שאותה האחת חשפה את זרועה.
יצאה אשתו מהבית, ורדפה אחרי אותה אשת תלמיד חכם, חלק אומרים עד קצת העיר ואחרים עד עיר אחרת.
קיצור טיפלה בה ובנזקים שהיא גרמה לצדיק שלה.
אז לחכמים יש ביקורת על כל מיני דברים, אבל, הם לא עיוורים למציאות.
אני אישית לא הייתי מנסה להתחיל עם מישהי מערכת יחסית סתם ככה ברחוב, אבל, במקומות מסויימים כמו שיעור תורה או מקומות שיש בהם מעט מטען ותוכן, הייתי לפחות מגשש.
היי,
נראה לי שאת יכולה להתאים לבחור שאני מכיר,
אפשר מספר? 😅
מישהו היה פונה אלייך ככה היית נותנת?
פנה אלי ככה מישהו, אבל באמת בשביל חבר.
ורציתי לומר לו שאני רוצה אותו ולא את החבר 😅
הוא היה כבר נשוי?
אבל יצאתי באמת עם החבר שלו והיה קשר טוב מאוד.. (:
נראה לי שזה עבד רק כי זה באמת היה בשביל החבר😅
לתת ככה מספר ושבאמת יצא מזה משהו רציני!
לדעתי לא הייתי נותנת ישר, הייתי שואלת שאלות.
(ובהתחלה זה היה נשמע שהוא שואל בשבילו אבל אומר כאילו בשביל החבר, שזה עוד יותר לא מוצלח בעיניי...)
לא מניסיון אישי אלא מידע כללי וניסיון של אחרים.
יש הבדל בין ללכת ברחוב, בחורה מגיעה מולך ואתה פונה אליה, שומעת אותך בפעם הראשונה, ראתה אותך 3 שניות.
הסיכויים כאן לרעתך, כי היא תהיה זהירה מאוד. וחשדנית (אלא אם אתה..כוכב עולה מהעשירון העליון של הגברים, מר מקסים)
אם אין ברירה וזה חייב להיות במצב כזה
אז .עדיף..שאתה תחלוף על פניה (כלומר היא תעבור אותך ) ואז תפנה אליה.
במצב כזה, אתה לא חוסם אותה והיא תרגיש יותר נח להתעלם ולהמשיך הלאה או להסתובב ולענות לך אם בא לה.
אבל, כמובן שסיטואציה הרבה יותר טובה,
זה למשל, שאתה והיא ממתינים בקופה או בדלפק כמה דקות.
ואז אתה מדבר עם המוכר או הפקידה ודרכם, אתה משדר לבחורה איך אתה מדבר, איך אתה נשמע, מה הסגנון והמון זמן לעבד את המידע עליך.
כמובן תוך כדי שאתה מדבר עם הפקידה או המוכר, מבט קטן לכיוון שלה, איתות. אולי חצי חיוך. להרגיש את הסיטואציה.
ורק אחרי כמה דקות, אם למשל שניכם יצאתם החוצה לרחוב, אז אם תפנה אליה הסיכויים הרבה הרבה יותר גבוהים שהיא תגיב לך כמו שאתה רוצה.
עדיפות גבוהה מאוד לסיטואציות "ברחוב" שבהן היא יכולה לראות ולשמוע אותך כמה דקות לפני שאתה פונה אליה.
בהצלחה.
אני נניח רוצה להכיר מסגנון מסויים ואני רוצה לפנות לבחורה בסגנון הנ"ל ברחוב והיא מהמגזר החרד"לי
איך אני יודע שהיא לא תירתע מזה?
וזה נשמע לי ממש מטריד..
אם מישו יבקש את המספר טלפון שלי סתם ככה באמצע הרחוב אני בחיים לא אתן לו
ואני תומכת,
תעשה את זה!
אישית הייתי שמחה שהיו פונים אלי בטבעיות ובצורה מכובדת.
אבל מציעה לא "להתחיל" איתה, לא להציע לה לצאת,
רק לקחת פרטים ולתת לה את שלך כדי ששניכם תוכלו לברר אחד על השני ולחשוב על זה ברצינות כשאתם בבית ולא ככה באמצע הרחוב..
בשבילי דוסית זו אחת שבפנים היא אוהבת את הקב"ה ומסתכלת עלי תמיד בעין טובה ככל האפשר.
מה אתה התכוונת?
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
חברה נשואה שנה שהתחתנה בגיל מאוחר כתבה בקבוצת חברות רווקות בנות גילה:
"אחרי כמה שנים מרגיש לא מציאותי להיות נשוי"
כמה חוסר טאקט וחוסר רגישות יכול להיות לבן אדם?
את רואה שיש בקבוצה רווקות בנות גילך שכמהות להנשא כבר ואת כותבת כמה שזה מאין חלום כזה לא מציאותי שאת נשואה כבר שנה?
עדיף לסתום באמת ולא לדבר בכלל על זה מול חברות רווקות.
זה כמו שהריונית תגיד מול חברותיה הנשואות שלא מצליחות להקלט "יו זה מרגיש לא מציאותי להקלט להריון"
איפפפפפפ
לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.
זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.
ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.
אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -
אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.
אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:
שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.
וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.
בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.
אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.
ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.
וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.
וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.
אז איך שנים? וגם אם היא אמרה זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...
גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.
למרות שזה חמוד לפעמים
אין מילים באמת.
וידום אהרון...
הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,
מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו
אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!
עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;
המתיני מעט עד יעבור זעם......
בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק
ממישהו שיסע לגבעת השידוכים (בין חוף בת-ים לחוף ראשון ויביא משם תמונות וסירטונים ויעדכן מה קורה.
האם היא פעילה ? האם כבר התחילו להגיע לשם זוגות בשלב השידוכים ?
אגב, אני בונה על הגבעה הזו גם בשבילי.
אבל זה יקח עוד קצת זמן ויהיו לי את 20 מיליון השקלים החסרים בבנק שתמיד הגדרתי כתנאי להקמת משפחה.
כרגע יש שם 73 שקל, שזה בערך מחיר של לאפה עם שווארמה בישראל, אבל אני חזק, אני אכין כדורי בשר- הרקולסים בבית (חפשו מתכון) ולא אקנה את הלאפה הכ"כ טעימה הזו של שיפודי...
כל פעם אני מתבלבל בין שיפודי התקווה לשיפודי ציפורה, אבל זה אחד מהם.
לסיכום, אני מודה מראש למי שיארגן לנו עדכון נחמד משם. זה חשוב לכל עם ישראל וגם לי. הגבעה הזו מבורכת.
תודה.
רוצה להציע משהי מהעבודה לחבר.
חושש שאחד הצדדים לא יתלהב מהמראה החיצוני של השני. (שזה כמובן לגיטמי, פשוט החשש האמיתי שאחד הצדדים יבין שזה בגלל זה..)
מניח שהפתרון פשוט אבל לא חד לי מה לעשות.
אשמח להסבר קצר.
תודה.
-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.
-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.
עדיין לא התחלתי לצאת ואני חושב על זה הרבה.
אשמח להכוונות איך כדאי לי להכין את עצמי בשנים הקרובות (לא יודע עדיין כמה)
לקראת חתונה.
אפשר בספרים, שיעורים, מידות שהכי חשוב לעבוד עליהם,
ואם יש שרשורים ישנים שכבר שאלו את זה, אפשר פשוט להפנות אליהם. (משתדל לא לחפור
)
תודה רבה מראש לכל מי שעונה.
זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.
ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -
כך קל יותר, אני חושבת.
והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח
אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.
ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.
וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.
תשמח ברצון ותשמור עליו..
א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי
האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות
ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.
יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.
יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.
*מחשבתיים:
איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?
מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?
ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.
הערה:
כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.
עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.
זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...
שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.
כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.
גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.
אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.
אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.
אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.
1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.
2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.
3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.
4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.
5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.
זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.
ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.
בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה
השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.
השאלה זה
1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע
2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע
3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.
כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).
אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...
אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'
מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן
אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.
הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,
כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.
אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.
יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:
א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.
ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.
ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?
מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.
האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.
חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה.
ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.
מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -
למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.
מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.
איזה סגנון חיים אתה מצפה?
איך תממן את זה?
איך ואיפה תראה המשפחה שלך?
נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.
באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.
אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.
שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.
להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.
כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק. נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.
גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.
הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.
בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים. וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך. פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך. לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.
אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.
כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.
תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.
אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.
בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,
בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).
אשריך!
למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.
אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.
אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.
אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.
אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.
אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.
אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.
כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.
בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.
צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.
התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה.
האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?
בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.
מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.
בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.
או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה. בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.
בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.
גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.