מטורף הפער הזה שזה לגיטימי שאני אחרי לידות מתפקדת כמעט כרגיל
והוא
קצת חום ואין עם מי לדבר
האיש לא קם מהמיטה
הכל עם גניחות ואנחות
הלוווו זה רק שפעת
מטורף הפער הזה שזה לגיטימי שאני אחרי לידות מתפקדת כמעט כרגיל
והוא
קצת חום ואין עם מי לדבר
האיש לא קם מהמיטה
הכל עם גניחות ואנחות
הלוווו זה רק שפעת
ליבי איתך
אצלינו זה מהדברים היחידים שגורמים לפיצוצים/מריבות
זה מוציא אותי מדעתי
וכמה שאני מנסה לעבוד על עצמי לא מצליחה בזמן אמת
כמה פעמים שדיברנו על זה
אז סיכמנו שלפחות לא יכביד עלי (אלא אם כן זה משהו שבאמת אין ברירה ואני חייבת לעשות במקומו ועבורו) אבל באופן כללי בזמני מחלה הוא דואג לעצמו ולאובר פינוקים שהוא צריך בשביל לצלוח את המחלה בשלום
שיותר הגיוני להיות במיטה כשלא מרגישים טוב
והשאלה היא למה הרבה נשים מתפקדות כשהן לא בטוב
כשאני חולה בלי אפשרות לקום מהמיטה
אז אני לא קמה מהמיטה
אבל יש מחלות שלא גורמות לבן אדם להיות בחוסר תפקוד מוחלט
וזה מה שמעצבן אצל הגברים (חלק)
שגם במחלה קלה יחסית
הם מפרשים את זה כמחלה קשה ורצינית
הוי אומר שהם שוכבים כל היום והכל נופל על האישה.
לא לנוח גורם לחולשה להימשך
כשצריך לעצור ולנוח - עוצרים ונחים. זה שיש נשים שבוחרות לא לעשות את זה, זה בגלל שקשה להן לשחרר. לגברים לא קשה לשחרר
זה לעשות מנמלה פיל .
אני לא חושבת שאסור לגבר להיות חולה
אבל לא צריך להגזים
לא צריך שכל היום והסביבה תהיה סביב מחלתו הלא קשה
אפשר לעבור את המחלה במנוחה ובשחרור אבל בלי להעיק על הסביבה
מבחינתו שפעת זה סוף העולם ומרגיש לו נורא. גם לי האמת.
אפשר להגיד לו שיפסיק לבכות ויתאפס על עצמו וינוח בלי כל התפאורה הנלווית, אבל גם כשאני חולה באלי להתלונן לכל העולם כמה אני לא מרגישה טוב ולקבל תמיכה.
נראה לי שאנחנו הפסקנו לעשות מהפיל פיל והפכנו אותו לנמלה.
אם את עוברת שפעת בסבבה ולא בא לך אף פעם להתלונן - מעולה. כיף לך. אני מרגישה שהגיע סוף העולם
לא אמרתי שהמחלה לא אמיתית
ולא כאובה ולא מחלישה
נדרשת מנוחה ושהמטלות בחלקם יעברו זמנית לאישה (מה שלא דחוף משחררים)
אבל כשבנוסף היא צריכה לשרת אותו
להביא אוכל למיטה
תרופות
קביעת תורים
זה לדעתי מעיק ולא נצרך באמת.
יש מחלות שבאמת מןנעות מבן אדם לקום מהמיטה או לעשות שיחת טלפון לקופה
אבל לא זה המקרה ב"ה
אנחנו מדברים על מחלות שבשגרה כמו שפעת וקורונה שאני יודעת בדיוק איך זה מרגיש נורא אבל לא צריך להגזים
שלקבוע תור הוא יכול לבד ושאני לא אמא שלו שתביא לו תרופה
אבל מה רע בלהביא לו לאכול? את לא מכינה בכל מקרה אוכל? לא מגישה לו לאכול ביומיום?
האמת שאחד הדברים שהכי קשה לי איתם שאני חולה זה שבעלי לא מכין אוכל ושאין לי ממי לבקש.
אבל הנה כשאת חולה בעלך לא יכין אוכל ולא יקח פיקוד על זה, למה?
כי הוא חושב שאת לא חולה?
אני מניחה שהוא או לא יודע לבשל
או שלא עומד בעומס
אז אני חושבת שגם מגבר חולה מצופה להתחשב באישה במצב הזה
ולעשות את המינימום הנדרש ולקום מהמיטה לאוכל ולא שהאוכל יבוא אליו.
זה גם עניין של איך השני ירגיש
זאת תחושה של ניצול. בגלל המחלה לא צריך לבטל את הכל
ואם את לא מרגישה מנוצלת סבבה
אני לא מרגישה בנוח עם הקרקור הזה סביבו כשלהיפך הוא לא עושה כי לא יכול ( אין זמן/ידע)
אני לא מרגישה מנוצלת כי אני לרוב לא אעשה מה שאני לא רוצה.
ואני גם לא תמיד או כמעט אף פעם לא מכינה לבעלי לאכול האמת. בטח לא במיוחד. אני מצפה מגבר בן 36 שמנהל עסק להצליח להתמודד עם זה ואם לא אזבעיה שלו שיסתדר.
אבל אם כבר הכנתי ויש אוכל והוא חולה לא אכפת לי להביא לו
אז לגמרי מצפה שיתקשר למוקד לקבוע לי תור או שיכין לי תה.
לא נשמע לי חריג בכלל...
וכמובן שגם ההיפך
(אפשר אבל לא כצורך אלא כצ'ופר)
אבל לעשות במקומו דברים בבית
זה מינימלי כשותפות
מה הפרמטר שקובע אפשר/ אי אפשר לקום מהמיטה
אני הייתי מאד כועסת אם מישהו היה מודד את התחושות שלי בזמן מחלה לצורך התפקוד שלי
זה העניין בזוגיות
שיש שותף/ה שמתפקד בעת הצורך
מאז שאני מפרגנת לעצמי להיות חולה הרבה יותר קל לי להכיל אותו חולה.
והעולם לא קרס מכמה ימים ואפילו שבועות של חוסר תפקוד.
לגמרי צריך ללמוד מהם לשחרר ולא לעבור את סף היכולת.
אבל מצד שני קצת קשה לנהל בית עם ילדים לבד. וב"ה אנחנו זוג ושותפים לבית. ואז כשהוא שוכב שבוע במיטה כי הוא מצונן- בלי חום, עם שינה רצופה בלילה (מה שלי לפחות אין, אם אני מחליטה לחלות כשיש יונק עדיין) אז זה כן קצת קשה כי זה גורם גם לי קצת לקרוס בסוף..
וכן יש איזו תחושה שזה לא בהכרח מוצדק ולא באמת חולי שאמור להשבית ככה
והבעל יסתדר, זה לא יהיה כזה נורא לגבות אותו כשגם הוא חולה
זה אולי יהיה מבאס, אבל זה לא יהיה טריגר לפיצוצים
ומי שלא ישנה רצוף ולא דואגת להשלים ביום גם בלי חולי, זה באמת קשה. אני לא יודעת איך אפשר לשרוד ככה האמת גם בלי בעל מושבת
בגלל זה אין לי עוד תינוקות כנראה, המחירים לא באים בחשבון
אבל בכל אופן לענייננו - אם יש שיתוף פעולה והאישה לא מרגישה מנוצלת בכללי, לא אמורה להיות בעיה כשהבעל מרשה לעצמו לחלות
אם כן, הכעס לדעתי יושב על מקומות אחרים והמנוחה של הבעל מטרגרת אותו
אני כן מרגישה שבגלל שהוא שותף בבית, כשהוא חולה החוסר מורגש יותר ואני לא מצליחה להיות אמפטית לבעל ששוכב במיטה בלי חום, בלי שיעול עם קצת צינון ואומר שהוא גמור. לא מצליחה, מה אני אעשה?
אין לי שום קטע לנבות לתפקד כשחולה
אבל הוא לא כאן רוב הזמן
הוא בעבודה
כשהוא חולה הוא יקח חופש
כשאני
אז ברור שלא
אז מי יצטרך לתפקד?
אני
אחרי לידה אני נחה
כשהוא חוזר לעבוד אני עדיין משתדלת לנוח אבל כמה כבר אפשר עם כל הילדים בבית?
נכון אני לא עושה כלים ולא שוטפת ולרוב בקושי מבשלת
ועדיין ...
ולפותחת-גם אותי זה משגע
ואצלי הוא ככה רק כשמצונן !!
לא חום לא שפעת
רק נזלת
ואם משתעל אז בכלל
מצידי כשחולה ככה מעדיםה להתקשר למפקד שלו שיזמן אותו לצו דחוף לשהוע
יותר קל כשהוא לא נמצא בכלל מאשר כשפה ומצונן
אז לפחות שיתרום במשהו..
אה ואגב אם יקראו לו באמת למילואים הוא תוך רגע יבריא
אבל הוא לא יקח כשאני חולה
ואז מה יוצא לי מזה
אני אתפקד כל היום עם הילדים
קצת קשה לבצע
במיוחד עם יש הרבה ילדים בבית
והאישה יותר אחראית על הבית (קורה הרבה כשהבעל אחראי על הפרנסה)
אבל זה קורה לרוב כי האישה ממשיכה להיות על הבית גם כשהיא לפני קריסה וגם תוך כדי, ואז למה שהבעל ייקח אחריות בעצמו?
תאמיני לי שאם ברגע כזה של רגע לפני קריסה האישה תגיד לבעלה - תשמע יקירי, אני חייבת מנוחה. ממש. אני לא עומדת בזה. קח אחריות על הילדים היום כולל ... אני צריכה היום רק לנוח בלי איסופים פיזורים אוכל כביסות, זה יקרה. לא כמו שהיא עושה אבל זה יקרה.
מי שלא ניסתה לא יכולה להגיד שקשה להצע כי היא לא מגיעה לשלב של הלמעשה. הכל עוד בדמיון איך זה לא יקרה כמו שהיא רוצה ומעדיפה לוותר מראש ולא לבקש
ואין קשר למספר ילדים בעיניי.
ואם אהיה ממש חולה אגיד לבעלי שלא ילך לעבודה
אבל הוא לא עובד בהיי טק.. הוא עובד חינוכי בכל מיני מסגרות..ולא להגיע זה פוגע לא רק בכיס שלו
אלא בהרבה תלמידים שלא ילמדו בגללו
אז לא להגיע זה יקרה אחת ל..ובטח לא לכמה ימים
אז אם אני רק חלשה כנראה שאנסה לתפקד איכשהו
אני ממש לא מה שתיארת ואני לא אחת שלוקחת על עצמי
להפך
בעיקר עובדת על לא להרגיש תלותית
כי הוא מאוד עוזר דוקא ברגיל
ואני הפחות חזקה ופעילה ביננו
אני בערב בבית אשב בכיף בספה בעצלנות
והוא יתקתק את הבית
זה נכון מה שאת אומרת לפעמים
אבל לא תמיד כנראה
אחד לאחד בעלי...
וזה מדהים כי כשאני חולה ואני עוד איכשהו מתפקדת זה לא נראה לו הזוי... והוא ממש לא מתייחס אלי כחולה..
אבל יש לי כוח סבל ממש גבוה, יולדת בלי אפידורל וכו
היה לי השבת שפעת, בלתי נסבל. לא קמתי מהמיטה
הקטן בכה במרפסת את נשמתו עד שהשכנה דפקה לי בדלת שניקח אותו כי זה מפריע.
פאדיחות
שמעתי אותו ולא יכלתי לקום מהמיטה בעלי היה בתפילה והגדולים חורפים במיטה
מקווה להחלים מהר בע"ה
רפואה שלמה גם לבעלך.
כשהייתי עם שפעת שכבתי שבוע במיטה עם גניחות ואנחות וזה היה אחרי סינון של הסבל לא לגנוח יותר מדי...
אחרי לידה תפקדתי הרבה יותר טוב מזה
ב"ה בדרך כלל הוא בריא
אבל כשלא
אין לו מושג איך מתמודדים
הגיע לאשפוז שנה שעברה עם דלקת ריאות כי שכשהצעתי ללכת לרופא ביטל אותי ב'אני לא אשה'
לא מודד חום, מקסימום לוקח אקמול
מצפה מעצמו לתפקד כרגיל ואז מתמוטט
ואם אין לו כח יותר מיום-יומיים קינות על זה שסוף העולם הגיע
והוא לא מבין איך אפשר ככה
'לא אני לא חולה פשוט אני לא מבין למה נרדמתי באמצע' (כפרה יש לך חום אמנם סרבת למדוד אבל אתה קודח אני מרגישה)
בקיצור בכל דבר צריך איזון..
וסתם שתדעי שיש לי ילד שכשהוא חולה- הוא פשוט נח
מסרב לקחת תרופות (במצבי קיצון אני מכריחה אבל בדרך כלל זה טוב)
ישן איזה יומיים ברצף שרק שותה מים
וזהו, קם בריא
האחרים שאני נותנת אקמול ואז הם חצי מתפקדים נמרחים עם זה הרבה יותר זמן
אז כן, כדאי לנוח ולהתפנק כשיש אפשרות
כמובן אם אי אפשר אז אי אפשר...
ברמה האישית אני הייתי שמחה לפעמים 'להחזיר' לו
על תקופות ההריון/אחרי לידה וכו' שקורות לי הרבה..
(אבל אני לא מנסה אפילו לתפקד כרגיל. אני מקפידה על ששה שבועות משכב לידה, ובהריון טכנית לא מצליחה לתפקד כרגיל)
כשאני חולה אני לא מסוגלת לתפקד, לא מסוגלת לקום מהמיטה.
איכשהו כשבעלי חולה הוא שוטף כלים, עושה קניות, מקלח את הילדים.
ואני אומרת לו שאני לא מבינה אתה חולה לא? אז תנוח במיטה
אבל הוא מרגיש שאם הוא ירשה לעצמו לנוח הבית יקרוס.
כשאני חולה אני לא זוכרת שיש בית אני באמת באמת לא מסוגלת לתפקד.
ובדר"כ אין לי חום, מין גוף כזה שגם במחלות יחסית רציניות כמו דלקת גרון לא מעלה חום.
זה לא משנה לי בכלל. כשאני חולה אני במיטה. נקודה.
ב"ה שאני חולה לעיתים די רחוקות.
כשהוא חולה הוא נח רוב הזמן
אם אני מבקשת אז הוא מתאמץ לתת יד אבל לרוב אני נותנת לו את האפשרןת לנוח כמה שצריך ומשתדלת להקל עליו במה שאני יכולה (להביא לו דברים למיטה, להרחיק את הילדים מהאזור שלו וכאלה) ועושה את זה לגמרי באהבה.
אבל כשאני חולה אני פשוט לא מסוגלת לשחרר כמוהו ורק לשכב במיטה, אפילו לא אחרי לידה...
ובאלי דווקא. לשחרר ולנוח.
ואני לגמרי סומכת עליו שיסתדר עם הילדים ועם כלמה שצריך לעשות (או לשחרר ולא לעשות באותו זמן) ועדיין אין לי את היכולת המופלאה שלו לשחרר ולברוח למיטה.
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
החכמתי. תודה
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...
וכן לאמר...
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
ממש משתתפת בצערך.
הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.
בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.
אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.
אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה
רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.
יותר בתחום של ספורט קיצבי.
כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.
אבל מוכנה לנסות.
אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..
ותודה!
מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.
ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.
אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).
אשמח להמלצה בפרטי.
אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.
תודה!
ועל התמיכה.
זה נותן כח..
שהשם יברך אתכן בטוב!
אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?
כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...
ליל שבת
סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח
דגים -50 שח
מרק קובות ביתי 30 שח
שבת בבוקר
בשר 80 שח
ממולאים או אורז עם עוף 50 שח
סעודה שלישית סלטים
מלבד זאת חלות 50 שח
עוגות ופיצוחים וחטיפים 80
עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות
אוףף
דרך כללית
זה לא מופיע בראשי
אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה
תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה
בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.
את יודעת מה לעשות הלאה?
לילדים שלי נמאס מעוף…
מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).
חוץ משניצל וחמין 🙏
אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם
או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).
אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז
טורטיות יותר טעים
מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים
מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.
כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח
מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים
חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה
ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?
שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..
הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.
אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..
בהצלחה בהחלטה!
עברתי לזה בלית ברירה
הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים
זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי
אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)
ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.
להשתמש במניעה לשווא
כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז
נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן
אבל אין לזה סוף ככה
צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)
ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)
אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...
יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.
הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה
כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים
אם להימנע כי יש חשש
אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.
ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה
אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש
אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.
להיכנס להריון.
ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס
הם מתעלמים מהעובדות בשטח
ומתייחסים רק ליום הביוץ
כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ
בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).
ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה
עם קוטל
אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו
עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות
בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.
מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום
אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם
האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום
אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל
לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד
אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים
וגם עם התקן זה קרה ויקרה
וכנל עם גלולות וטבעת
בקיצור
זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות
והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו
אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%
נכנסתי אתה
האמת בלי ג'ל
ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת
על כל השאר מאוד הקפדתי.
היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.
עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר
והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה
אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.
מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל
אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה
נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד
זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר
והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה
זו הגנה גבוהה
אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר
דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?
אז היא בודקת גם את זה
שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם
ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות
התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.
נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....
אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין
צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.
מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)
כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות
גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת
התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא
הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.
עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.
היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.
אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).
היא: שהוא ימות!
ומתפרצת בבכי.
והמחנק עלה לי לגרון.
וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.
ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).
ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.
וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.
איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!
יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔
מניסיון, יש להם כלים טובים!
ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש
וחיבוק גדול♥️♥️
אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)
היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים
זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.
הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶
בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)
ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...
לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.
זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.
כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.
וישר הם שאלו אם אבא מת😔
כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?
נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??
אחד מהם חזר ב"ה
וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו
וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'
ילד בן שלוש🙈🙈
מדהים פשוט
מרגישה בסדר
מצד אחד בשלב שמחכה כבר
מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה
הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)
הריון ראשון ברוך ה'.
בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.
מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...
מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.
ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...
בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!
חושבת בקופסאאחרונהסתם אני מתלהבת שזה מתקדם. חחחח
בשבת נלך להורים שלי ונספר להם בעז"ה.
אני ממש מתרגשת.
חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות
אבל עדיין לא 🙄
אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)
בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...
חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות
ב"ה מרגישה מצוין
בחדר לידה🙄
כבר יומיים,
שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר
אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר
אני בהלם לגמרי,
ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!
לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…
סליחה אם הלחצתי🫣
הרבה כוחות! ♥️
מתפללות עלייך
תעדכני💕
חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה
מתפללת עלייך ועל העובר
בשורות טובות !
איך זה קרה? מה הרגשת?
אחרי כמה ימים של התכווצויות
לפנות מייד למיון. זה כ"כ בסיסי
רק מההודעות שכתבת כאן זה היה נראה שזה המצב....
ועוד שאלו אותי למה אני אומרת לך על הפגייה של הר הצופים.....
בעז"ה שתצליחו לעצור את ההתקדמות ולשמור עליו כמה שיותר ברחם.
בשורות טובות
תרגישי טוב
מבינה אותך אחד לאחד!
הייתי שלושה ימים בחדר לידה
ואח"כ באשפוז ארוך
וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן
אז תדעי שניסים יכולים לקרות
מתפללת עבורך
שתבשרי טוב מיום ליום!
שולחת הרבה כוחות
אני ממש שמחה לשמוע,
אכפת לך לפרט מה היה?
היפרדות או משהו אחר?
תודה על העידוד והכוחות
לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.
אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…
אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..
ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח
שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה
ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה
מחזקת אותך💕
יסתדר ויעבור בשלום
ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר
ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,
עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄
צרבות,
מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.
תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.
התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️
חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;
מרגישה מעולה
בעיקר עייפה ברמות קשות
ומחכה כבר לספרררר חחח
אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם
עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..
תקופה סופר מאתגרת נפשית
מתח של הריון בסיכון והטראומה שצפה מהדימיון האפשרי לסיבוכים בהריון הקודם
אבל יש תנועות מנחמות וב"ה שליחים טובים בדרך.