אני בוגרת מאוד. אבל אדם מאוד חופשי, לא יכולה לחשוב שאני יהיה מחוייבת לאדם אחר.

חוץ מזה שזה דרך חיים שאני לא ישנה. 
לפני ששלחתי את ההודעה הסתכלתי קצת על תגובות וראיתי מה דעתם של הרבה מהאנשים האלה.
ולפי דעתי אין בעיה להיות בקשר עם בנים. זה לא משו שמשפיע, כמו שבגלל שיש לי חברות זה ימשוך אותי אליהם או יגרום לי לא לרצות להתחתן.

בכל אופן, זה לא בהכרח בעייתי שלא בא לך כרגע. זה תלוי בגיל ותלוי בסיבות.

איך ישפיע? הרי את שומרת על ייחודיות לבעלך ורק הוא בראש שלך ולא גברים אחרים גם אם הם "ידידים" לעת צרה ח"ו. ורק אליו את פונה כשקשה לך, או לפחות רוצה לפנות.

אה סליחה התבלבלתי, את לא.

צחוק בצד, אם תוכלי לשתף למה זה לא בעייתי אשמח לשמוע.

ולגבי עצה, מסכים מאוד עם העצה של @נוגע, לא נוגע, הריחוק גורם לרצון להתקרב ולחוות קצת מהצד השני, ברגע שיש לי מהצד השני מספיק שממלא אותי לא פלא שיהיה לי חוסר רצון לעלות שלב. ואין בעיה לא להיות מוכנה, וכל מי שמרגיש לא מוכן, שיעשה טובנ לו ולאחרים, יתבגר יתבשל נפשית ויצא, אני פשוט חושב שזו לא הבעיה אצלך.

אבל כן שומרת נגיעה וכל מיני דברים בסגנון.
אני בשלה מבחינת בגרות אבל נפשית אני עדיין בלחץ מזה

א. למה אתה כן חושב שיש בעיה בקשר בנים בנות.
ב. מה אתה חושב שכן הבעיה

קודם כל כי חז"ל אמרו.

ודבר שני מהיגיון בריא, אם לגבר נשוי יש ידידות, משמע אשתו לא האישה היחידה בראש שלו, וכנ"ל לבחורה, אם לבחורה יש ידידים חס ושלום, מה הייחוד של בעלה? שהיא בחרה להתחתן איתו? אוקיי ו? הרי ציינת כבר ש-"חוץ מזה שזה דרך חיים שאני לא ישנה" אז תתחתני בסוף, ועדיין תשמרי על קשר הדוק עם הידידים שלך שישתפו אותך בחיים שלהם ואת תשתפי בשלך, משמע את מחפשת משהו מהם(גם אם זה רק ברמת הדיבור) שבעלך לא מצליח לספק לך..כי אם תגידי שלא, אז מה הטעם בקשר איתם? לכיף? כי גם "לכיף" משמע שבעלך לא מצליח לספק לך סוג של " כיף" שהידידים שלך כן, וזה גבירתי, מתכון לאסון וחורבן הבית.

כנ"ל לגבי גבר, לא נראה לי שאף בחורה הייתה רוצה להיות נשואה לגבר שיכול לקבל הודעה מאיזו גברת נטולת חיים "איך עבר היום?" בשעה 19:00 בערב..תקנו אותי אם אני טועה.

ולגבי איפה הבעיה, אני לא מתיימר להיות איזה מבין גדול, אבל כבר אמרתי שאני מסכים עם @נוגע, לא נוגע , יש לך כרגע ידידים שמספקים לך אנרגיה גברית שאת מחפשת וצריכה(וזה מובן ולגיטימי, ככה השם ברא את העולם, גבר צריך אישה ואישה צריכה גבר), דמייני אם לא היו לך ידידים בכלל, מה היית עושה? היה תורם לרצון להתחתן? לא שאני אומר שצריך להתחתן כי מחפשים לדבר עם בני המין השני, אבל זה צורך שמלמד על רצון להתקדם לכיוון.

כי פשוט מאוד אני לא יודעת מי הוא. אני מאמינה שאני יבחר מישו שימלא אותי ואני לא ירגיש צורך להשלים אותו ממישו אחר.
וכן אני לא ישקר שיש משו במה שאתה אומר.

בעבר היו לי הרבה ידידים, כולל כשיצאתי לדייטים.

לאחרונה זה לא ככה. הגיע שלב שפשוט הרגשתי שזה לא מספק וממלא אותי. שאני צריכה מעבר. זה לא הגיע מדייטים אלא פשוט תחושת מיאוס כזו. של זה לא מה שאני רוצה. כיום יוצא לי להתכתב עם גברים, גם לפעמים על דברים אישיים יחסית, אבל זה לעתים רחוקות, ועם הקשר מסויים. זה לא שאנחנו ידידים אלא מתנהגים בצורה ידידותית אחד עם השניה. ואני לא חושבת שיש עם זה בעיה.

רוצה להישאר בקשר עם גברים? תהני. זה נטו שלך. ואני אישית לא חושבת שזה רע.

ואגב, לא כתבת בת כמה את. ותיזהרי אם את כותבת שאת בת 16 אבל בשלה😂🙈

אבל יש גילאים שזה יותר בסדר לדעתי ויעבור. 

אם את נפשית לא מסוגלת כי את מתמודדת בגבורה עם משהו אחר כרגע ואז הכנסת לעצמך מחשבה מגבילה של זה יותר מידי .. למרות שאת הכי צריכה את זה כרגע להיות ביחד.

או שזה מקרה אחר לחלוטין

אם את מרגישה שכרגע סתם מתוך נוחות של לימודים חברים עבודה ..כלומר הרצון של זוגיות עדיין לא נפתח לגמרי, וזה לא בסדר העדיפויות שלך כרגע (בשלב הזה בחיים) אז כן צריך לחכות שיפתח.

( ולא זה לא כולל לצאת סתם עם בחורים ולהעביר לך את הזמן )

בהצלחה בשני המקרים 

אבל הרגש והלב לא מוכנים.

ניתחת את זה?

זה לב העניין

מה שאת צריכה לעשות זה :

1. להתנתק מכל החברים, הידידים והסלטים.

2. לקנות שמלת כלה. לתלות על ארון הבגדים. תזכורת יומיומית מה הדבר שיעשה לך הכי טוב בחיים.

לא פשוט, אבל משתלם מאוד.

בהצלחה.

אני חיה איתם כל החיים. הם חברי ילדות.

לא יוצאים אם לא מכוונים לחתונה. 

חברות נפשית שלא למטרת חתונה הרסנית לדעתי לשני הצדדים.

אבל לגבייך -

האם את רוצה להיות מוכנה?

מה הדבר שיהפוך אותך מלא מוכנה לכן מוכנה?

האם זה משהו שייקח שבוע? חודש? שנה?

אני ממליצה לדבר עם מישהו\מישהי מהעולם האמיתי, שיש לו ניסיון חיים, שכבר נשוי לפחות מספר דו ספרתי של שנים, ולדבר איתו על המושג הזה של מוכנות.

בעיקרון לא כל כך יודעת. בגלל זה שאלתי לדעתכם.
אם היה אפשר אז להיות נשואה חופשיה, אבל מבינה שזה לא כל כך אפשרי

דוקא החיים הזוגיים והשותפות יכולים לפתוח הרבה דלתות. ואם יהיה לך נעים להיות איתו ותתחתנו תוכלי לעשות את כל ההרפתקאות הנ"ל איתו ביחד..

אבל הרצון לשותף ולחיבור זוגי זה משהו שאמור להגיע בטבעיות עם השנים. 

אלא אם את חושבת שכדאי לך לעורר את הצורך הזה, ואז את יכולה ללכת לייעוץ מקצועי.

היא שבשלב ראשוני יותר יצירת קשר גורל עם אדם אחר יוצרת שעבוד בנפש

כאשר מגיע השלב המתאים אז הנפש מרגישה חופשית גם במרחב הזוגי

לאן ליבך נוטה?

לדעתי:

אם את צעירה מ25 - אז חכי שתרצי.

אם את בין 25 ל30 - צריך לבחון אם כדאי לעבוד על זה או שאפשר לחכות לרצון.

אם את מעל 30 - כדאי לעבוד על הרצון.

" אני לא מוכנה לזוגיות, עדיין מחפשת את עצמי בעולם… עכשיו יכול להיות שאני יפתח תוך כדי אבל לא ממש נראלי“

זה ממש באסה כי  “הוא מאמי ומותק"

אבל זה עדיין לא אומר שאת מוכנה!

עצם זה שאת מודעת לזה זה מדהים וניכר שאת בתהליך גדילה וכמו כל תהליך גדילה זה כואב

עצם השאלה שאת מעלה ביחס לחופש ולזוגיות זה מדהים; כי זה פתח לבירור אישי איך את רואה את עצמך במערכת יחסים בפרט ובכלל בחיים

נשמע לי טבעי מאוד להקשיב לאינטואיציה ולהבין שלא מתאים עכשיו

וכן זה גובה מחיר אבל לטווח הארוך זה מן הסתם שווה את זה

לזוגיות. שניכם יכולים להפסיד מזה.

חכי קצת. 

את צודקת לדעתי... לפני שצריך לרצות אדם מסויים צריך לרצות את הנישואין עצמם.

וכאן עולה אלייך השאלה האם את רוצה להיות מוכנה?

בעיניי זה סימן לברר מה זה נישואין ואיפה את רוצה שזה יכנס בחיים שלך.

מציעה לא לחכות שדברים יקרו באופן טבעי אלא לכוון את החיים שלך בחכמה.

אבל גם מאוד מאוד מפחיד אותי לדאוג לעוד אדם ולהיות מחויבת אליו.

מצד שני את גם נעזרת.. אז זה מתקזז 😃

"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם.

כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ.

גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם."

קהלת ד

פחד ממחויבות- לכולם יש במידה מסוימת. אבל ברגע שתראי את הטוב במחוייבות הזאת הרצון שלך יגבר על הפחד.

לדוגמא שהמחוייבות הזאת היא יציבות, היא התמסרות יפיפיה וייחודית, היא נתינה ואהבה אמיתית.

את מוצאת עצמך (בדמיון) חיה בערכים האלה יום יום ומוצאת בהם ערך וסיפוק?

אם עדיין את מרגישה שלא בא לך, אולי את צריכה לבנות בעצמך עוד משהו. 

לכל אדם יש זוגיות לפני הזוגיות שלו עם אדם אחר- זו הזוגיות שלו עם עצמו. 

מי שאת תהיי זה מי שאת מביאה לזוגיות.

זה נחמד להתייעץ בפורום אבל האמת שאף אחד פה לא יכול לענות לך תשובות, להעמיק באישיות שלך במקומך ולפתור את הפחדים.

זו עבודה קדושה ויקרה שהיא שלך.

קחי את עצמך ברצינות, תבדקי האם את מכוונת ומה הצעדים המעשיים שאת צריכה לעשות.

נ.ב

אולי הפסקה הזאת לא תהיה רלוונטית לך ולא פירשתי אותך נכון אבל ברשותך כותבת בכל זאת

חזרתי להודעה הראשונה שלך, את אומרת שם שאת מחפשת את עצמך. האם את יודעת מה את רוצה למצוא? כי חיפוש עלול להתבלבל עם שוטטות, ושוטטות היא דבר גרוע (בתור מישהי שזה קרה לה).  אולי עד עכשיו אמרו לך שהכל בנחת ואין מה למהר, אבל האמת שזה לא נכון. לא משנה באיזה גיל, אנחנו צריכים להיות מכוונים. לדעת מה אנחנו רוצים ולא לשוטט.

ועוד משהו, המטרה היא לא אנחנו. אנחנו דור שלמד לטפח את עצמו, ושכל הבעיות זה כי לא מספיק הקשבנו לעצמנו או לא קיבלנו מה שצריך... ו.... זה אוי ואבוי. זה בור. אנחנו חייבים להבין שהחיים שאנחנו חיים הם לא סביב עצמנו. לא לנסות להבין את הרצונות *שלנו* כי אנחנו יכולים לרצות את הדבר הלא טוב בכלל. התכלית נמצאת מחוץ לעצמנו. ורק מבט שכלי אובייקטיבי יכול לעזור לנו להבין לאן לנווט את ספינת חיינו.

בהצלחה קפטן של"א🫡😉

לא מוכנה=ללא רוצה?

נאמר מכאלו שכבר התחתנו שהם לא הרגישו מוכנים

כנ"ל לגבי הורות וכשזה קרה זה פשוט זרם.

יש להרגיש לא מוכן אך הרצון שם ואם זה אפשר כנראה לעבוד

ויש לא מוכן ממקום שפשוט לא רוצה עדיין...

תשאלי את עצמך האם את רוצה או לא רוצה

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.