החתולים לא חושבים כך.....

גם כלבים לא אוהבים  אותם...

זה נכון.

ואני אפילו לא בטוח איפה שמעתי אותן, שיש להם להקות מצליחות.. או סגנון פופ כלשהו..

זה מה שאני יודע על קוריאנים..

אם הכוונה היא למנהיג קוריאה הצפונית.....דובי?!  רצית לאמר אולי ..חזיר. או...עכברוש. הוא בפירוש   מ  ג   ע   י   ל!

תרבות הגויים

אבל באמת ניסיתי להבין את זה

הם לא מתקרבים לקרסוליים של יהודים בשום בחינה

אבל בהשוואה לאמריקאים... אני מעדיפה אותם אולי?

תרבות המזרח

הרבה פחות מפונקים ומרוכזים בעצמם

תרבות כזו של שכליות (עד מכאניות)

גינוני כבוד

ועוד כמה דברים

הכל נחמד אבל טו מאץ' כמובן... אבל עדיין זה מעניין

בטיקטוק ושות', ובסרטים (לא ראיתי כבר כמה שנים בערך אבל פעם אהבתי סדרות קוריאניות)

אין לי טיקטוק אבל אני כן מכירה דברים😶

שנמכרות *לך* כצורכת תרבות זרה *בקפידה*.

למה הם נואשים להשקיע הון במשפיעני רשת שיציירו אוטופיה קוריאנית?

השאלה היא חצי מהתשובה.

את רוצה פייק? הגדרת "תרבות" יפה.

את רוצה מציאות? תתחילי לחשוב בביקורתיות ולצרוך את הידע שלך ממקורות שונים.

אולי תישארי בחלומות על סיאטל עיר האורות הנקייה עם האנשים החרוצים,

ואולי, תגלי דברים שיפתיעו אותך לגמרי.

מסכימה איתך אבל אני לא בחלומות (התכוונת לסיאול?) אני לגמרי רואה שם גם דברים מזעזעים ומודעת לצד האפל. עדיין, כל דבר חדש שאני רואה מביא אותי למחשבות ויש מה ללמוד מכל דבר.

כמו שתראה כפר שאנשים שם כאילו תקועים בזמן... זה מעניין, זה מגניב איך שהם חיים אבל לא היית מתחלף איתם.

סיאול כן. לחשוב זה טוב, ללמוד זה טוב, מה שמעורר אותך למחשבה מבורך, לא קראתי את כל השירשור,

הנקודה היא לא להסתנוור, מצד אחד לשמור על ספק בריא מצד שני לא להתחרפן שהכל שקר. לחקור בביקורת.

את עושה את זה את יודעת שאת בדרך הנכונה, ולא כי אני אמרתי. לא צריך אותי בשביל זה.

עניין אנתרופולוגי בתרבות והיסטוריה זה מסקרן וגם מלהיב. ומעשיר מאוד ברמה האישית וגם הכללית. התכוונתי לענד שגם שם אפשר להימשך אחר חלומות. הם לא בהכרח פנטזיות, (שהיית "מתחלפת" איתם,) אלא הזהירות להימנע מכל מעורבות רגשית (גם "בחיים לא הייתי מתחלפת") שעלולה להטות אותך מאובייקטיביות.

זה הגיוני?

פתחת נקודה למחשבה

מקדים ואומר - לא מכוון אליך אישית חלילה.

צריך להזהר מהדימיונות האלו. בצד הגברי ידועה המלכודת של "בלונדינית עם עינים כחולות כמו בסרטים". הרבה פעמים זה מקבע את הטעם שלנו בתת מודע לדברים לא ריאליים וגם לא באמת טובים לנו.

ואם אחרי כל זה עדיין למישהי נשאר הרצון הזה -בדוק יש גר צדק שמחכה לה איפהשהו ;)

לקחתם את זה רחוק, אני לא עפה עליהם עד כדי כך....

אבל זה שיש פה דמיונות כנראה נכון ממש

אסור , אי אפשר לדמיין קצת? רק להיות עם שתי רגליים וראש יציב על הכתפיים, כל הזמן?

גם אני הייתי רוצה להיות על טהרת הקודש, אבל מה לעשות, זה לא הולך כל כך, למרות המאמצים (שגרמו

לי להיות נוקשה וביקורתית וחונקת....

היום, חשבתי על כך שהקב"ה אולי חפץ בסוג כזה של עבודה, אחרת למה זה לא הולך?

למשל, מוסיקה ספרדית שאני שומעת לאחרונה. המילים - טוב, אנו יודעים על מה הלטינואמריקאים

שרים כל הזמן - אהבה, אהבה, אהבה..  (וזה עוד עדין), ואני גם קצת מבינה את המילים (לא צריך

להתעמק הרבה, הם צועקים את זה לאורך כל ה cancion, אבל המנגינה כל כך יפה והזמר -

משהו......)

בטח שזה לא מתאים ליהודים - מדי רגשי, מדי לוהט, מדי הלב  שעוסקים בו כל הזמן corazon

אז אם אכפה על עצמי לא לשמוע, בשום אופן ודי!  לא חושבת שזה ייטיב אתי. איזו מרירות

עלולה לזחול אל תוך הcorazon שלי.....

יש לי קצת רגשי אשמה. לא אומר שלא. אפשר לבקש מהקב"ה שיסיר ממנו את המשיכה

הזו לשיר.....אבל בשלב כזה, זה לא יהיה אמיתי והרי חותמו של השם - אמת!

מתארת לעצמי, שאחרי זמן מה, זה ידעך, המוקסמות מהשיר (או שלא).

ובעצם, כבר השם עזר לי טיפה בנהייה הזו; למרבה האכזבה, מתברר שכל

הלהקה, כלי הנגינה וכו', זה    AI. נורא מאכזב.

ובכל זאת, חושבת שהשירים והזמר הם אותנטיים. יש גבול כמה לאפשר לגולם

לקום על יוצריו!

חושבת שכל אחד עם העבודה שלו. לעולם לא אוכל להיות כמו מישהי ממאה שערים

או מכל שכונה חרדית. תמיד תהיה לי הגרסא דינקותא הנושפת בעורפי....

והיום, כפי שאמרתי קודם, הרהרתי בכך, שככה השם רוצה אותי. את צורת

ודרך העבודה שלי. יש לו כבר צדיקים וצדיקות כנראה מספיק. ואפילו אם

לא, לא נראה לי שממני תבוא הישועה...

אני מאוד מקווה שאיני מקלקלת כאן את אף אחד עם המוסיקה הספרדית

שלי , באמת. אם כן, נא ליידע אותי.

סינגור קטן - אני כבר סבתא אז אין צורך להתרגש ממני, וגם לא להסיק

מכך שלנצח ועד 120 נישאר תקועים עם הגרסה דינקותא הלא למהדרין

שלנו (אם יש מישהו כזה בפורום הצדיקי הזה, באמת). כל אחד, כפי שאמרתי,

והדרך שלו. לא בכוונה, אבל ככה זה. הגיע הזמן אולי להשלים עם זה.

אחרי 120כבר אראה מה השם חשב על הcorazon למיניהם 

אולי יש גם שם מחלקה כזו לאוהבי שירים לטינים וכאלה...

אולי המשפט האחרון הוא ליצנות.  סליחה השם.

לשמוע רק שירים קדושים זו מעלה עצומה אבל זה לא עובד בכפיה 

זה עובד רק דרך התחזקות אמיתית

רק אל תגררי את הקב"ה לשם. חולשות זה דבר אחד, להפוך אותן לאידיאל זה כבר משהו אחר לגמרי.

זה בסדר גמור לחשוב ולהרגיש מה שאת מרגישה. אני למשל מוצאת את היפנים  יפים, וחברה שלי מזדעזעת מכך.

כל מלוכסני העיניים מעניינים אותי, כי לא רגילים לעיניים האלה. אז פשוט מעניין להתבונן בהם ולמצוא את ההבדל

ביניהם למרות העיניים הדומות; בכלל, כל דבר שונה, מסקרן. לפחות אותי. זה בסדר גמור. אף אחד לא חשד בך

בהעדפת הקוריאנים על עם ישראל. גם השיער שלהם יפה, נכון? חלק כזה ושחור - רוב המזרח הרחוק יש להם

שיער שחור כחול כזה.

מה לעשות, לא נולדנו וגדלנו במאה שערים , וזהו. איך אומר רבי נחמן:

כל העולם כולו הוא גשר צר והעיקר, לא לפחד כלל.

זה כמו ללכת על קורה באולם ספורט - בשיווי משקל. לא ליפול לא לצד הזה ולא לצד האחר.  לא קל ולא פשוט.

במיוחד (לדעתי), לאלה שהגיעו מהעולם החילוני, או קשורים עדיין לעולם החילוני איכשהו (מוסיקה, ספרים

שהם טובים אבל לא ספרי קודש ולא ספרים יהודים וכו'). גרסא דינקותא....יש אנשים כאלה. היו מעדיפים

להיות מאה אחוז על טהרת הקודש, אבל, מה לעשות, זה לא כל כך הולך....

ואולי הקב"ה אוהב גם את דרך העבודה הזו; על ההתלבטויות המלוות אותה, החרטות, הקימה,

ואולי גם הכישרון לשלב בין השניים, אולי יש בזה איזה עושר...

אגב, אם היינו אוכלים חתולים וכלבים, גם לנו היו עיניים מלוכסנות......?

חחח מטורף שכולם עם העיניים והשיער😄

זה מסקרן, כן.

אגב, הטיפוח הקוריאני ברמה גבוהה... הBB קרם המפורסם ביותר הוא קוריאני (של "מישה" מכירה? או שהשטויות האלה רק בראש שלי😅) וגם קרם הגנה (ביוטי אוף ג'וסון)

גם כל שיטת האיפור מיוחדת כי הם מגדירים יופי בצורה שונה... אידיאל היופי שם הוא מראה בובתי. זה מוגזם, אבל יש משהו יפה במראה הרך.

שוב, הם מוגזמים בהכל, אבל מביאים משהו מרענן. עוד דוגמא זה הריקודים (של להקות הבנות... לא הבנים). ההיפ הופ שם פחות טום בוי ופחות גנגסטרי, יותר אלגנטי ונשי. 

שוב מסייגת- זה בסוף אותו ג'יפה, זה לא שהם טהורים.

האמת שלגבי הפסקה השניה... לא, אני לא אשלה את עצמי שאני בסדר בזה שאני בין העולמות, אני נחשפת מדי.

החלום שלי, זה להיות חכמה ובקיאה בחוכמות כאלו של מדע, טבע, שפות, ידע עולם, אבל מהמקום הנכון. לא כמו עכשיו... מודה. 

ראינו פעם סרטון קוריאני שמישהו העלה וצילם את עצמו עם.....קיפודו.

כן כן. הוא הכניס אותו לכיור האמבטיה , שפשף וקרצף אותו קרצף היטב

(גם הקוצים, אבל במיוחד את הבטן העירומה והוורודה), ואחר כך ייבש

אותו עם פאן (אולי רצה אוכל נקי.....לא לא , זה בצחוק).

הוא היה כל כך יסודי ונחוש והקיפודון נראה כל כך....אומלל....

רצינו להרוג אותו!

(לא את הקיפוד)

הם נהיו פופולריים בתרבות העולמית ⬅️ הם נראים חמודים ⬅️ אפילו למי שאין קשר אליהם חושב שיש בהם "קסם"
החוליה החסרה היא זאת הראשונה, השיווקית, אבל כנראה יש לה כמה וכמה תשובות. העניין הוא, שזה לא התחיל בחמידות ובקסם שלהם. לענ"ד.
והיותר חשוב, היא האבחנה שהקסם שלהם נראה למי שנמצא בתוך ה"תרבות העולמית". זר, פחות יבין את זאת...
וד"ל 

רק אותי זה מתסכל, ואין לי כבר כוחות

(לא כדאי להגיב נראה לי)

עמי אירופה.

אבל הדרומיים כמו התאילנדים ההודים הפיליפינים לא אכזרים.

אבל עם שנוטה לאכזריות גם יהיה נוטה לאיפוק ונימוס עם הוא מתורבת

אבל כל העניין עם הכתות שלהם שם בהודו (קסטות?) - נורא. הכת הנמוכה ביותר - איזה בוז, איזו התעללות,

קראתי שפעם, אם צל של מישהו מהכת הירודה (בעיניהם), נפל על מישהו מאחת הכתות הגבוהות, זה נחשב

שטימא אותו....ומכים אותם, ונותנים להם את העבודות הכי בזויות ומגואלות ושופכים על פניהם חומצה (לא כולם עושים את זה כמובן),

ורוצחים אותם, ואין איש פוצה פה ומצפצף.....באחת מחוברות נשיונל גיאוגרפיק, היתה עליהם

כתבה. מזעזע.

(חשבתי לעצמי כשקראתי: אם הייתי בהודו, ושייכת (כולי תקווה....) לאחת הכתות הגבוהות יותר,

האם הייתי שונה? האם היחס שלי אליהם היה אחר? מן הסתם - לא.

האם, כגויה, בתקופת השואה, הייתי מחביאה יהודים במסירות נפש, למרות הסיכון שלי, של משפחתי,

הייתי עושה זאת?  אני אוהבת לחשוב שאולי כן, אבל מן הסתם - לא.

ועכשיו, כאן, כיהודיה, יכול להיות שיש בי משהו מההתנשאות המכוערת הזו, מהבוז? מן הסתם.....כן.

כולי הערצה והתפעמות מהאנשים האלה, שמצליחים להתעלות מעל תכונות אנושיות מכוערות כאלה..

אשריהם! 

שבעניין אכזריות ואהבת מלחמה, העמים הצפוניים ניכרים בזה.

וכן באיפוק ונימוס.

הדרומיים יותר חברהמנים וגומלי חסדים אבל יותר פראיים.

אגב מתי יהודים עשו לגויים מה שעושים לקאסטות הנמוכות בהודו או מה שהאירופאים עשו ליהודים?

(אגב בלי קשר, ניסיון ההצדקה המוסרית של ההודים זה שמי שהתגלגל בקאסטה נמוכה זה בגלל שבגלגול הקודם הוא היה רשע. לכן הם אומרים שמוצדק להעניש אותו)

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.