איך הם נהיו כ"כ פופולריים בתרבות העולמית...
אני באמת לא יודעת מה יש לי לחבב אותם ואיזה קשר יש לי אליהם אבל עובדה יש בהם קסם
איך הם נהיו כ"כ פופולריים בתרבות העולמית...
אני באמת לא יודעת מה יש לי לחבב אותם ואיזה קשר יש לי אליהם אבל עובדה יש בהם קסם
החתולים לא חושבים כך.....
גם כלבים לא אוהבים אותם...
זה נכון.
ואני אפילו לא בטוח איפה שמעתי אותן, שיש להם להקות מצליחות.. או סגנון פופ כלשהו..
זה מה שאני יודע על קוריאנים..
אם הכוונה היא למנהיג קוריאה הצפונית.....דובי?! רצית לאמר אולי ..חזיר. או...עכברוש. הוא בפירוש מ ג ע י ל!
תרבות הגויים
אבל באמת ניסיתי להבין את זה
הם לא מתקרבים לקרסוליים של יהודים בשום בחינה
אבל בהשוואה לאמריקאים... אני מעדיפה אותם אולי?
תרבות המזרח
הרבה פחות מפונקים ומרוכזים בעצמם
תרבות כזו של שכליות (עד מכאניות)
גינוני כבוד
ועוד כמה דברים
הכל נחמד אבל טו מאץ' כמובן... אבל עדיין זה מעניין
בטיקטוק ושות', ובסרטים (לא ראיתי כבר כמה שנים בערך אבל פעם אהבתי סדרות קוריאניות)
אין לי טיקטוק אבל אני כן מכירה דברים😶
שנמכרות *לך* כצורכת תרבות זרה *בקפידה*.
למה הם נואשים להשקיע הון במשפיעני רשת שיציירו אוטופיה קוריאנית?
השאלה היא חצי מהתשובה.
את רוצה פייק? הגדרת "תרבות" יפה.
את רוצה מציאות? תתחילי לחשוב בביקורתיות ולצרוך את הידע שלך ממקורות שונים.
אולי תישארי בחלומות על סיאטל עיר האורות הנקייה עם האנשים החרוצים,
ואולי, תגלי דברים שיפתיעו אותך לגמרי.
מסכימה איתך אבל אני לא בחלומות (התכוונת לסיאול?) אני לגמרי רואה שם גם דברים מזעזעים ומודעת לצד האפל. עדיין, כל דבר חדש שאני רואה מביא אותי למחשבות ויש מה ללמוד מכל דבר.
כמו שתראה כפר שאנשים שם כאילו תקועים בזמן... זה מעניין, זה מגניב איך שהם חיים אבל לא היית מתחלף איתם.
סיאול כן. לחשוב זה טוב, ללמוד זה טוב, מה שמעורר אותך למחשבה מבורך, לא קראתי את כל השירשור,
הנקודה היא לא להסתנוור, מצד אחד לשמור על ספק בריא מצד שני לא להתחרפן שהכל שקר. לחקור בביקורת.
את עושה את זה את יודעת שאת בדרך הנכונה, ולא כי אני אמרתי. לא צריך אותי בשביל זה.
עניין אנתרופולוגי בתרבות והיסטוריה זה מסקרן וגם מלהיב. ומעשיר מאוד ברמה האישית וגם הכללית. התכוונתי לענד שגם שם אפשר להימשך אחר חלומות. הם לא בהכרח פנטזיות, (שהיית "מתחלפת" איתם,) אלא הזהירות להימנע מכל מעורבות רגשית (גם "בחיים לא הייתי מתחלפת") שעלולה להטות אותך מאובייקטיביות.
זה הגיוני?
פתחת נקודה למחשבה
מקדים ואומר - לא מכוון אליך אישית חלילה.
צריך להזהר מהדימיונות האלו. בצד הגברי ידועה המלכודת של "בלונדינית עם עינים כחולות כמו בסרטים". הרבה פעמים זה מקבע את הטעם שלנו בתת מודע לדברים לא ריאליים וגם לא באמת טובים לנו.
ואם אחרי כל זה עדיין למישהי נשאר הרצון הזה -בדוק יש גר צדק שמחכה לה איפהשהו ;)
לקחתם את זה רחוק, אני לא עפה עליהם עד כדי כך....
אבל זה שיש פה דמיונות כנראה נכון ממש
אסור , אי אפשר לדמיין קצת? רק להיות עם שתי רגליים וראש יציב על הכתפיים, כל הזמן?
גם אני הייתי רוצה להיות על טהרת הקודש, אבל מה לעשות, זה לא הולך כל כך, למרות המאמצים (שגרמו
לי להיות נוקשה וביקורתית וחונקת....
היום, חשבתי על כך שהקב"ה אולי חפץ בסוג כזה של עבודה, אחרת למה זה לא הולך?
למשל, מוסיקה ספרדית שאני שומעת לאחרונה. המילים - טוב, אנו יודעים על מה הלטינואמריקאים
שרים כל הזמן - אהבה, אהבה, אהבה.. (וזה עוד עדין), ואני גם קצת מבינה את המילים (לא צריך
להתעמק הרבה, הם צועקים את זה לאורך כל ה cancion, אבל המנגינה כל כך יפה והזמר -
משהו......)
בטח שזה לא מתאים ליהודים - מדי רגשי, מדי לוהט, מדי הלב שעוסקים בו כל הזמן corazon
אז אם אכפה על עצמי לא לשמוע, בשום אופן ודי! לא חושבת שזה ייטיב אתי. איזו מרירות
עלולה לזחול אל תוך הcorazon שלי.....
יש לי קצת רגשי אשמה. לא אומר שלא. אפשר לבקש מהקב"ה שיסיר ממנו את המשיכה
הזו לשיר.....אבל בשלב כזה, זה לא יהיה אמיתי והרי חותמו של השם - אמת!
מתארת לעצמי, שאחרי זמן מה, זה ידעך, המוקסמות מהשיר (או שלא).
ובעצם, כבר השם עזר לי טיפה בנהייה הזו; למרבה האכזבה, מתברר שכל
הלהקה, כלי הנגינה וכו', זה AI. נורא מאכזב.
ובכל זאת, חושבת שהשירים והזמר הם אותנטיים. יש גבול כמה לאפשר לגולם
לקום על יוצריו!
חושבת שכל אחד עם העבודה שלו. לעולם לא אוכל להיות כמו מישהי ממאה שערים
או מכל שכונה חרדית. תמיד תהיה לי הגרסא דינקותא הנושפת בעורפי....
והיום, כפי שאמרתי קודם, הרהרתי בכך, שככה השם רוצה אותי. את צורת
ודרך העבודה שלי. יש לו כבר צדיקים וצדיקות כנראה מספיק. ואפילו אם
לא, לא נראה לי שממני תבוא הישועה...
אני מאוד מקווה שאיני מקלקלת כאן את אף אחד עם המוסיקה הספרדית
שלי , באמת. אם כן, נא ליידע אותי.
סינגור קטן - אני כבר סבתא אז אין צורך להתרגש ממני, וגם לא להסיק
מכך שלנצח ועד 120 נישאר תקועים עם הגרסה דינקותא הלא למהדרין
שלנו (אם יש מישהו כזה בפורום הצדיקי הזה, באמת). כל אחד, כפי שאמרתי,
והדרך שלו. לא בכוונה, אבל ככה זה. הגיע הזמן אולי להשלים עם זה.
אחרי 120כבר אראה מה השם חשב על הcorazon למיניהם
אולי יש גם שם מחלקה כזו לאוהבי שירים לטינים וכאלה...
אולי המשפט האחרון הוא ליצנות. סליחה השם.
לשמוע רק שירים קדושים זו מעלה עצומה אבל זה לא עובד בכפיה
זה עובד רק דרך התחזקות אמיתית
רק אל תגררי את הקב"ה לשם. חולשות זה דבר אחד, להפוך אותן לאידיאל זה כבר משהו אחר לגמרי.
זה בסדר גמור לחשוב ולהרגיש מה שאת מרגישה. אני למשל מוצאת את היפנים יפים, וחברה שלי מזדעזעת מכך.
כל מלוכסני העיניים מעניינים אותי, כי לא רגילים לעיניים האלה. אז פשוט מעניין להתבונן בהם ולמצוא את ההבדל
ביניהם למרות העיניים הדומות; בכלל, כל דבר שונה, מסקרן. לפחות אותי. זה בסדר גמור. אף אחד לא חשד בך
בהעדפת הקוריאנים על עם ישראל. גם השיער שלהם יפה, נכון? חלק כזה ושחור - רוב המזרח הרחוק יש להם
שיער שחור כחול כזה.
מה לעשות, לא נולדנו וגדלנו במאה שערים , וזהו. איך אומר רבי נחמן:
כל העולם כולו הוא גשר צר והעיקר, לא לפחד כלל.
זה כמו ללכת על קורה באולם ספורט - בשיווי משקל. לא ליפול לא לצד הזה ולא לצד האחר. לא קל ולא פשוט.
במיוחד (לדעתי), לאלה שהגיעו מהעולם החילוני, או קשורים עדיין לעולם החילוני איכשהו (מוסיקה, ספרים
שהם טובים אבל לא ספרי קודש ולא ספרים יהודים וכו'). גרסא דינקותא....יש אנשים כאלה. היו מעדיפים
להיות מאה אחוז על טהרת הקודש, אבל, מה לעשות, זה לא כל כך הולך....
ואולי הקב"ה אוהב גם את דרך העבודה הזו; על ההתלבטויות המלוות אותה, החרטות, הקימה,
ואולי גם הכישרון לשלב בין השניים, אולי יש בזה איזה עושר...
אגב, אם היינו אוכלים חתולים וכלבים, גם לנו היו עיניים מלוכסנות......?
חחח מטורף שכולם עם העיניים והשיער😄
זה מסקרן, כן.
אגב, הטיפוח הקוריאני ברמה גבוהה... הBB קרם המפורסם ביותר הוא קוריאני (של "מישה" מכירה? או שהשטויות האלה רק בראש שלי😅) וגם קרם הגנה (ביוטי אוף ג'וסון)
גם כל שיטת האיפור מיוחדת כי הם מגדירים יופי בצורה שונה... אידיאל היופי שם הוא מראה בובתי. זה מוגזם, אבל יש משהו יפה במראה הרך.
שוב, הם מוגזמים בהכל, אבל מביאים משהו מרענן. עוד דוגמא זה הריקודים (של להקות הבנות... לא הבנים). ההיפ הופ שם פחות טום בוי ופחות גנגסטרי, יותר אלגנטי ונשי.
שוב מסייגת- זה בסוף אותו ג'יפה, זה לא שהם טהורים.
האמת שלגבי הפסקה השניה... לא, אני לא אשלה את עצמי שאני בסדר בזה שאני בין העולמות, אני נחשפת מדי.
החלום שלי, זה להיות חכמה ובקיאה בחוכמות כאלו של מדע, טבע, שפות, ידע עולם, אבל מהמקום הנכון. לא כמו עכשיו... מודה.
ראינו פעם סרטון קוריאני שמישהו העלה וצילם את עצמו עם.....קיפודו.
כן כן. הוא הכניס אותו לכיור האמבטיה , שפשף וקרצף אותו קרצף היטב
(גם הקוצים, אבל במיוחד את הבטן העירומה והוורודה), ואחר כך ייבש
אותו עם פאן (אולי רצה אוכל נקי.....לא לא , זה בצחוק).
הוא היה כל כך יסודי ונחוש והקיפודון נראה כל כך....אומלל....
רצינו להרוג אותו!
(לא את הקיפוד)
הם נהיו פופולריים בתרבות העולמית ⬅️ הם נראים חמודים ⬅️ אפילו למי שאין קשר אליהם חושב שיש בהם "קסם"
החוליה החסרה היא זאת הראשונה, השיווקית, אבל כנראה יש לה כמה וכמה תשובות. העניין הוא, שזה לא התחיל בחמידות ובקסם שלהם. לענ"ד.
והיותר חשוב, היא האבחנה שהקסם שלהם נראה למי שנמצא בתוך ה"תרבות העולמית". זר, פחות יבין את זאת...
וד"ל
רק אותי זה מתסכל, ואין לי כבר כוחות 
(לא כדאי להגיב נראה לי)
עמי אירופה.
אבל הדרומיים כמו התאילנדים ההודים הפיליפינים לא אכזרים.
אבל עם שנוטה לאכזריות גם יהיה נוטה לאיפוק ונימוס עם הוא מתורבת
אבל כל העניין עם הכתות שלהם שם בהודו (קסטות?) - נורא. הכת הנמוכה ביותר - איזה בוז, איזו התעללות,
קראתי שפעם, אם צל של מישהו מהכת הירודה (בעיניהם), נפל על מישהו מאחת הכתות הגבוהות, זה נחשב
שטימא אותו....ומכים אותם, ונותנים להם את העבודות הכי בזויות ומגואלות ושופכים על פניהם חומצה (לא כולם עושים את זה כמובן),
ורוצחים אותם, ואין איש פוצה פה ומצפצף.....באחת מחוברות נשיונל גיאוגרפיק, היתה עליהם
כתבה. מזעזע.
(חשבתי לעצמי כשקראתי: אם הייתי בהודו, ושייכת (כולי תקווה....) לאחת הכתות הגבוהות יותר,
האם הייתי שונה? האם היחס שלי אליהם היה אחר? מן הסתם - לא.
האם, כגויה, בתקופת השואה, הייתי מחביאה יהודים במסירות נפש, למרות הסיכון שלי, של משפחתי,
הייתי עושה זאת? אני אוהבת לחשוב שאולי כן, אבל מן הסתם - לא.
ועכשיו, כאן, כיהודיה, יכול להיות שיש בי משהו מההתנשאות המכוערת הזו, מהבוז? מן הסתם.....כן.
כולי הערצה והתפעמות מהאנשים האלה, שמצליחים להתעלות מעל תכונות אנושיות מכוערות כאלה..
אשריהם!
שבעניין אכזריות ואהבת מלחמה, העמים הצפוניים ניכרים בזה.
וכן באיפוק ונימוס.
הדרומיים יותר חברהמנים וגומלי חסדים אבל יותר פראיים.
אגב מתי יהודים עשו לגויים מה שעושים לקאסטות הנמוכות בהודו או מה שהאירופאים עשו ליהודים?
(אגב בלי קשר, ניסיון ההצדקה המוסרית של ההודים זה שמי שהתגלגל בקאסטה נמוכה זה בגלל שבגלגול הקודם הוא היה רשע. לכן הם אומרים שמוצדק להעניש אותו)
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי
)
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות, ידידי.....רחמנות. באמת.
חבל.
לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.
חודש טוב לכולם!
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.