הבנתי שככלל גבר תמיד משלם מזונות אם התיק מתנהל בבית הדין הרבני, בהנחה שהילדים נושמים אצל האמא, ויש איזושהי הפחתה בתשלום המזונות לפי הזמן שהם אצל הגבר.
האם זה תמיד ככה? האם יש הבדל אם גם האישה עובדת בפועל ומפרנסת? אשמח לדעת עובדות (אפשר גם רגשות ופילוסופיות, אבל אותי זה פחות מעניין כרגע 😉)
ולו משום שהמקום האידיאלי לדון במזונות לטובת הילדים הוא לצערנו בית משפט שקרוב יותר להלכה ולא ביה"ד הרבני.
ידוע לי על רבנים רציניים גם מתוך עומק בני ברק המתירים ללכת לבית משפט ולא לרבני בדיוק בשל הסיבה הזאת (אוכל לפרט באישי).
למעשה, לא מצאתי רבנים המכירים טוב את מערכת ביה"ד הרבני שלא מתירים פנייה לבית משפט במקרה בו הברירה השנייה היא בית הדין הרבני.
באופן כללי, לשאלתך - למיטב ידיעתי הכלל בביה"ד הרבני בגדול הוא שאין כללים מוחלטים, והדיון שם נוטה יותר מדי פעמים להיות שילוב בין רולטה רוסית לבין בזאר טורקי ו"שכונה".
אגב, גם בבימ"ש הנןשאים לא מסודרים ושקופים כמו נושאים משפטיים אחרים, אבל הבנתי שזה יותר מסודר ומובנה מאשר בית הדין הרבני.
אני שואל בהינתן שהלכו לבית דין רבני.
יש לי חבר שלא משלם מזונות בכלל, למרות שהילדים נמצאים קצת אצל האמא (לא יודע כמה, אבל כן איזה 30-40% מהזמן). אני שואל מה הנוסחה שמאפשרת את זה. (ואל תגידו לי "תשאל אותו" 😉)
אבל בעיקר- שזה ההסכם בינהם וזה הרצון שלהם.
אולי הסכימו שכל אחד אחראי על הילדים בזמן שהם אצלו, והאבא ההורה עם משמורת כמעט בלעדית משלם שכר לימוד והדברים המשמעותיים, ביגוד, טיפולים, חוגים.
יש נשים שמוותרות על מזונות בכלל, כי לא רוצות קשר לגרוש,
יש נשים שקיבלו את הבית שבהם הם התגוררו במקום מזונות.
אולי היה להם פרינפ,
אולי היא מרויחה סכום נכבד ומספק, אולי יותר ממנו.
ויכולה גם להיות פסיקה כזאת אם הוא ההורה העיקרי.
1) הוא דיווח על משכורת רעב וכתב הוצאות מחיה מנופחות בגלל המגורים לבד.
2) אמר לדיינים שאני מרוויחה סכום גבוהה (שאותו התחלתי להרויח שלושה חודשים לפני הדיון ושכח לציין שאני עצמאית וזה ברוטו).
3) הדיינים היו לטובתו מראש כי הוא הוגדר ככהן (סיפור ארוך- היום הוא לא).
4) ביקשו שישתתף מחציות, לא קרה ולא היה לי כח להילחם על זה.
זה היה כשהם היו אצלי משמורת מלאה.
כשעברנו למשותפת כמובן שגם המחציות ירדו בפסק הדין.
עכשו שהילדים הועברו לחזקתו הוא ניסה לתבוע ממני מזונות... אבל זה לנושא אחר חחח.
* יש לי חברה עם ילד שמוגדר כנכה ומקבל קיצבה מביטוח לאומי והאב השתמש בזה ככלי מיקוח לא.לשלם מזונות וקיבל רק מחציות.
* חברה נוספת קיבלה את האפשרות למגורים בבית והם העבירו את שם הנכס על שם הילדים והוא לא משלם מזונות.
* חברה אחרת הגרוש שלה עובד בשחור בהתקנת מזגנים באותו זמן הוא הוציא נכות גבוהה מביטוח לאומי ובית הדין פטר אותו ממזונות.
בבית משפט חייבו את האב הרבה הרבה יותר ולא נתנו שם מקום למשחקים
אם הבנתי נכון, בהודעה האחרת שלך כאן, הסברת את הרציונל כפי שהוא נתפס בבתי הדין, שהאבא הוא זה שחייב לממן.
תוכלי לנסביר מה הרציונל בבתי המשפט?
אז אני לא יודעת להגיד מה הרציונל ומה החוקים
רק מכירה המון גרושות ויש סכומים שהם בסייסים
למשל 1000 שח מזונות מקובל לילד, בבית הדין, מתחת לזה אין.
ומדובר על בית דין ובית משפט כשבבית משפט משלמים גם 1,500 בהכי נמוך שיש.
בתור אחת שעוברים אצלה סיפורים הזויים בקצב מסחרר... יש מלאאאאא סיפורים הזויים, חריגים, מוזרים ואפילו כמה טובים!
תלוי במשפחה.
תלוי בשופט או ראש ההרכב.
תלוי בעיר.
תלוי בקשרים.
תלוי בעורכי הדין או טוענים רבניים.
והכי חשוב --- הכל תלוי במה בורא עולם קבע!
וזה לא משנה אבות/ אימהות.
אנחנו בדור תיקון ולכל נשמה יש את מסע הייסורים והתיקונים שלה.....
סתם הערה צדדית בלי קשר למקרה שלך.
בבית משפט ברור שבדרך כלל האם תשלם לאב מזונות, במקרה בו הוא מגדל את הילדים.
חושב שזה די הגיוני וגם טוב לילדים בעולם בו אנחנו חיים כיום, שנושאי רכוש והשתכרות קשורים ל-2 ההורים, אז טובת הילדים שהיא שהאם תעזור לאב כלכלית להחזיק את הילדים אם הם כל הזמן אצלו.
בביה "ד הרבני יש יצור כלאיים מוזר שמצד אחד, מטילים חובות יתרות על האב בשם ההלכה (לא נפתח כאן את הסוגיה מה המקור, יש הרבה טענות שמה שנהוג בפועל בביה"ד גם בנושא זה אין לו באמת בסיס בהלכה) למרות שבמשמורת משותפת זה כמובן מייצר פערים בין הבתים ופוגע בילדים.
הקושי הגדול בביה"ד שהוא אחת הסיבות למה רבנים רבים אומרים שבימ"ש קרוב יותר להלכה מביה"ד(וכאמור, לא מצאתי רב אחד המכיר את המערכת שלא ממליץ להעדיף בימ"ש על פני ביה"ד הרבני), הוא שההלכה אכן נתנה חובות מסוימים ייחודיים לאב, אבל כאיזון יש גם זכויות מיוחדים ייחודיים לאב (לא מכיר דבר כזה בשום מערכת, שיש למישהו חובות יתרות בלי זכויות יתרות כאיזון)
כשעוסקים בזכויות, אז בטלו לאב את הזכויות ה"יתרות" שהיו לו שרק מולן יש חובות יתרות, אני מדבר כמובן על חלוקת רכוש, על העברת חצי מהפנסיה שלו ועוד.
בכל מקרה, כמו שאמרו כאן, מה שהכי חשוב הוא לדאוג לילדים וכן לשלוות הנפש של ההורים אחרי גירושין.
אני הייתי ממליץ לאמא שרוצה בטובת ילדיה, לקחת כמה שהיא יכולה אחריות מלאה על הימים בהם הם אצלה כדי להשאיר לאב איך לקיים אותם אצלו.
גם אם היא חושבת משום מה שזאת רק "חובת האב", לא בטוח שכדאי לה למנות את עצמה לאוכפת של חובותיו, במיוחד כשזה נוגד את טובת הילדים כאמור.
כמו שזה נראה, @שדמות בחולות הייתה מאוד שמחה לגדל את ילדיה, והבחור פשוט רוצה שליטה מוחלטת בה. אחרי שהוא קיבל את הילדים הוא עכשיו רוצה גם את הכסף. לא מסוגל לשחרר ממנה.
יש תופעה מוכרת כזו, שבמקום לראות איך חותכים כמה שיותר אובייקטים, ילדים ונכסים - שהרי בדיוק בגלל זה נפרדתם... - בסוף צד אחד מנסה למצוא דרכים איך להכפיף אליו את הצד שעזב אותו (בזמנו היה שרשור כזה על כונס נכסים ודירה, כנראה שמישהו שם ניסה לשלוט בצד השני באמצעות השארת הדירה).
אז כמדימני שזה הנושא אצלה, ולא מה שאתה מצייר.
אלא על הנקודה העקרונית.
ברור שבמקרה שלה ספציפית נראה שאתה צודק, כמו בהרבה מקרים הפוכים.
במקום התגובה הארוכה שכתבתי.
הנה השורה התחתונה:
באופן כללי, כמו שאמרו כאן, מה שהכי חשוב הוא לדאוג לילדים וכן לשלוות הנפש של ההורים אחרי גירושין.
אם 2 ההורים רוצים שלילדים יהיה בית נורמלי אצל שניהם, הם פחות יתמקדו בחלוקת חובות אחד לשני ובאכיפתן, ויותר יחשבו מה הדרך שתעזור ל-2 ההורים להמשיך לעמוד על הרגליים, להתקדם בחיים ולקדם את ילדיהם לצמיחה.
המקורית?
תגובות.
כדאי לפתוח פניה במשוב
אותה.
מניסיוני זה עניין של זמן (לא יודע בדיוק מה הזמנים), בשלב מסוים אתה פשוט מתקן, וקצת אחר כך מסומן באותיות קידוש לבנה שאתה תיקנת, ואחר כך כתוב שאי אפשר לתקן.
בכל מקרה נראה לי שהמנהלים יכולים כן לשנות ולתקן, בכל שלב
ולא מתייחסים להכנסת האם. גם במשמורת משותפת.
שולחת כוחות, קראתי שם פשוט אין לי מילים לסבל של הילדים
מובן שאיש כזה מתנהג כך והורס את ילדיו ושם אותם כבשר תותחים.
מכירה עוד מקרים קורעי לב כאלה אין לי באמת מילים
התאווה הגאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.
אגב לפותח
אם התביעה לא כנה הדבר מאד חורה לבתי הדין או בתי המשפט
כי זו פגיעה בטובת הילד.
אבל אם כן כנה כמו שכתבה שדמות יש בגוגל חוקים כללים ותנאים להפחתת מזונות.
וצריך לעמוד בהם
לקחת בחשבון שכל פתיחה ובקשה גוררת עוד קשיים ולפעמים אין הצר שווה בנזק.
ברור לי שהרבה אבות יודעים איך לשחק את המשחק ולהוציא את הנשמה לאמא ואיכשהו לחמוק ממזונות וכדו'.
אני בטוח שאת אישה ואמא מקסימה, אבל תביני שכשהמשחק בהרבה מקרים נהיה מלוכלך והאבות מרגישים נעשקים (בעיקר בגלל מה שכתבה @מתייעצת גירושין). ואז יש הרבה אנשים טובים (לפעמים במרכאות ולפעמים באמת), שמלמדים את הגברים איך לגרום לאישה לוותר על הזכויות החוקיות שלה. ככה זה כשהכללים מפלים ולא תמיד הגיוניים (לא משנה לאיזה צד), מיד יתחילו מריבות וקומבינות.
בכל מקרה אני שאלתי על הכלל, איך הנהלים אמורים להיות. לא על מקרים חריגים.
ותודה, מכאן, לכל המשיבים!
ונתפסו כחולשה על ידי הצד השני , מכאן מבינים שלא שווה לוותר
קל וחומר שעל לחם וחלב של ילד לא אפשר לוותר.
בדרך כלל ילדים לא רק נושמים אצל אמא.
אשמח לשמוע ממך מה עוד הם עושים שם וכמה כסף זה עולה. למען הדיון
ואוכל לעזור לך להמשיך משם.
ספוילר חברה שלי שחתמה הסכם על 800 שח לילד טוענת שזה לא מספיק אפילו לטישו.
בקיצור : אין אפשרות להגיע לאי חובת מזונות כיון שהחובה לא תלויה בבית הדין היא חובת אב לילדיו
וגם אם הם רק אצלו הוא משלם עליהם מזונות רק לא מעביר לאמא שזה כנראה דבר שמאד מפריע לגברים וזה רגשי.
( ואז כדהם אצלו הוא רואה כמה הם באמת עולים. מזל שחמצן זה בחינם)
מסכים איתך ששכלית אולי לא שווה לוותר, אבל עובדתית אנשים מוותרים, והאמת היא בסוף מתישהו כולם יוותרו על משהו. להילחם כל החיים, זה גם לא תמיד חכם, ויש לזה הרבה מחירים שרוב בני האדם מבינים את חומרתם (אגב, אני כבנאדם, הרבה מאוד פעמים וויתרתי על הרבה דברים בחיי וככה קניתי את האושר שלי. בדיעבד בהרבה מקרים הודיתי לה' על היכולת לוותר).
מה ילדים עושים אצל אמא וכמה זה עולה? - אז ככה, אני כתבתי שהם נושמים אצל אמא, כי יש כם מקרים שבהם זה בערך רמת המפגש. ובדיוק על זה התכוונתי לשאול, כי הבנתי שכם במקרים בהם לאמא אין כמעט מפגש ובקושי הוצאות, בכל זאת האבא משלם את מה שאין.
כמה זה עולה - אם את שואלת בכנות, פילוסופית, מה הצדק - אז ממש לא אכפת לי כמה זה עולה. גם לאבא עולה הזמן שהם אצלו. היום נשים קרייריסטיות ומכניסות מספיק כסף, וכל רגע במשמורת מפנה לאישה זמן ללמוד, לעבוד ולהרוויח.ויש הרבה מאוד גברים עם אופי אימהי מדהים שעושים כל פעולה שמיוחסת לאמא בטופן מסורתי. אין שום סיבה שהאבא יממן יותר מהזמן שחורג מ50% שהות. זה מבחינת הגיון, אבל כאמור לא שאלתי על השכל והצדק, שאלתי על נהלים.
ותודה על תגובתך!
כי אני רואה שאתה לא באמת רוצה להכנס לחישובים ומקבלת את זה.
רק חייבת למחות בשם כל האימהות שבעולם: גם אם אבא הכי אימהי ומסור שיש
הוא לא תחליף לאמא. בשום פנים ואופן,
כמיבן גם האמא לא תחליף לאבא. חבל לילדינו שאין להם בית שלם.
אבל לפחות שכל אחד ידע מה שהוא ולא ינסה להיות מי שהוא לא.
אני לא רואה עניין להיכנס לחשבונות של כמה עולה לכלכל ילד. זו שאלה מקסימה שרלוונטית לפורום נשואים טריים, כשיש ספק האם ומתי ללדת ילדים.
אני גם לא חושב שהמצב כזה דיכוטומי בשטלת התפקיד של גברים ונשים. עובדתית יש הרבה מודלים של זוגיות ולא כל מה שלא מסורתי לא מצליח (אם זה חשוב, אני מכיר אלמן שגידל את כל ילדיו וילדותיו לתפארת, הכל כולל הכל!).
לגופו של עניין, כאן, אם הטענה היא שבהכרח האבא הוא האדם הטוב והנכון ביותר לפרנס את הבית - אני קצת בספק בנושא הזה. ודאי בהקשר של קהילות אולטרה דתיות. רוב הנשים הדתיות מתחתנות כשיש להן הרבה ידע ותעודות, והרבה מאוד גברים למדו בישיבות והיכולת שלהם לפרנס היא נמוכה מאוד.
אבל איך שלא יהיה, זה לא הנושא מבחינתי. לדון בפילוסופיות מה טוב ומה צריך להיות. אני התכוונתי שיש מצב שילדים פוגשים את האמא לחצי שעה בשבוע וגם אז האבא אמור לממן שקית ביסלי כדי שהם יאכלו ביחד. ככה שמעתי פעם. ועל זה כתבתי את הביטוי "נושמים אצלה", כלומר שהדבר נכון אפילו אם הקשר הוא ברמת הלנשום קצת ביחד. לרגע לא אמרתי שזה המצב אצל כולם. יש הרבה מודלים, ולקוצר דעתי - כל מודל יכול להצליח אם יש הבנות ורצון טוב.
מכל מקום, הבנתי נכון ממך, שאם יש משמורת אצל האמא - אין עקרונית מציאות שבה גבר לא משלם מזונות בבית דין. אני צודק?
אם את רוצה את יכולה לשלוח לי את ההודעה הארוכה באישי, אני תמיד מתעניין ושמח לקרוא. גם אם לא בטוח שאוכל לענות ולקיים דיון ארוך.
אם יש לך מה לומר זה תמיד חשוב ומעניין לשמוע!
(אני לא ראוי להעיד על עצמי, אבל לא נראה לי שאת לא צריכה לפחד להתכתב אתי באישי 😉).
אבל לא שמעתי על אף אחד שחמק ממזונות.
התיאור שלך על ה"נושמים אצלה" מקומם אותי מאד.
ולו רק בשל המיקוד החשוב שהוא לא *היא* אלא הילד וטובתו.
היתי דנה איתך אבל אני לא בקטע של לעבוד סתם, בטח לא על מה שלא קונקרטי ומעשי.
ואין קשר לתעודות.אנחנו לא לשכת התעסוקה
בחיים שלי לא ראיתי גבר שטוען שהאמא צריכה לערוך ברית או פדיון הבן
ולמה דווקא הוא צריך לדאוג לכך ולמה דווקא הוא צריך לקדש ושהיא תלך לבית הכנסת במקומו ?
יש כאן מהות אחרת גבר ואישה שונים במהותם. אם אין הסכמה על זה אין לי שום ענין להתדיין לשווא.
וכן הצורך של הילדים שנופלים בין הכיסאות
כשאבא אומר תלך לאמא לבקש ואמא אומרת לך לאבא
אני חויתי את זה לצערי וזה נורא לא לישון בלילה כי לא בטוח שתלך לטיול מחר
אני עדיין חולק על ההנחות שלך, וככל שאת פורטת אותן כך אני יותר נחרץ בדעתי. אם יורשה לי כמובן.
בישיבה שאני למדתי, המסר היה שהגבר הוא אברך והאשה מפרנסת. רוב הנשים החרדליות-חרדיות רוצות ומתעקשות על גבר תלמיד חכם שרק ילמד תורה, ובעבר העשירים היו מחתנים טת בנותיהם עם תלמיד חכם מופלג שהיה מקבל "קעסט", והנושא הזה מופיע בהלכה בהמון הקשרים.
טובת הילד ולשכת תעסוקה, זה טענות על האמא בדיוק כמו על האבא, ואולי אף יותר: "התשכח אישה עולה, מרחם בן ביטנה??". אני אפילו מזועזע מעצם הטיעון הזה של "איזה ילד מיסכנינונינוני, איך אתה מעז לא לקנות לו קדילק! הרי אני לא מוכנה להשקיע בו אגורה!".
אבל כאמור זו לא ליבת הנושא שלנו.
נ"ב, לתשומת ליבך, המוהל הראשון שידוע לנו מהתנ"ך, הייתה האמא של הילד 
ובתורה שלנו כתוב שהמוהל הראשון היה אברהם אבינו.
יש מחלוקת האם חובת האב למול את בנו או רק לדאוג לכך שיהיה נימול.
אשתו של משה רבינו היתה אישה חכמה שהצילה את בנה ובעלה.
החיוב היה עליו בלבד ולא עליה.
זה קודם כל עובדות מפורשות , ככה להתחלה.
עכשיו לגופו של עניין: המחלוקת היתה על טענות האב לגבי חובתו על ילדיו.
דיברנו על אויר לנשימה וטישו ולא על קדילק.
ולגבי כונס הנכסים
אני מבינה שבסוף אתה מתערב בנושאים שעליהם התנצלת ואמרת שאתה לא מכיר וכן מכיר.
מקווה שלא תצטרכו לעשות התנצלות נוספת, כפולה.
מבינה שעדיין לא ירד שלג אצלכם...
אברהם הצטווה למול וביצע את הפעולה שהוא הצטווה עליה. אני דיברתי על המוהל שקיים את המצווה כדבר שבשגרה, והוא מופיע בשמו עם תיאור ביצוע הברית.
ואכן, ציפורה שראתה שהאבא לא מל, לא אמרה "אני לא לשכת תעסוקה", אלא עשתה מה שצריך לעשות עבור בנה. ממנה יראו וכן יעשו!
עד כאן עובדות.
את כל שאר הדברים לא הבנתי, בכנות:
לא הבנתי מה ההבדל בין טישו לקדילק, הלוואי שהייתי יכול לתת לילדים שלי קדילק והייתי נותן להם בשמחה. אבל לא הייתי דורש מאף אחד לתת להם, לא קדילק ולא טישו. אולי זה סתם כי אני אוהב אותם 🤔
לא הבנתי איפה כתוב שחובת האב לפרנס את ילדיו יותר מהאם, בפעם ה100 - רוב הדתיים כיום מחנכים את ילדיהם אחרת ורוב הבנות התורניות מתחתנות בפירוש על דעת כן. (אגב ניתן להאריך בנושא הזה של חובת מי ומה, כי לדעתי זה נושא שדורש בירור מאוד מעמיק מהרבה מאוד כיוונים).
גם בהנחה שאכן חובת הפרנסה היא על הגבר בלבד - לא ברור לי באיזו זכות האם דורשת מהאב למלא חובות אישיות שלו. היא גם תגיד לו האם להוציא שבת לפי רבינו תם?!
לא יודע ולא זוכר על מה מדובר לגבי כונס נכסים, ויותר מהכל - לא הבנתי מה זה קשור לכאן. זכור לי שהיה שרשור כזה שמאוד השפיע עלייך נפשית, אבל באמת שכחתי מה היה שם והאם התנצלתי ולמה (אני באמת לא מבין בכינוס נכסים, מתי מישהו חשב אחרת?!). אני כן בטוח שאם היה לך ולגרוש שלך נכס, הייתם מוכרים אותו מיד ומתחלקים בכסף כראוי (כלומר: לפי דעתי שחובת הפרנסה היא על שני בני הזוג, אני חושב שגם חלוקת הרכוש היא שווה בשווה. מניח שמי שתומך בכך שרק הגבר יפרנס, רואה בגבר את מי שגם כל ההכנסות והנכסים הם שלו, ואף חובתה של האישה לתת לו הכל, ככתוב: "מה שקנתה אישה - קנה בעלה"). ברור לי שלא הייתם מגיעים לכינוס נכסים ומצבי שבר שבסופו של דבר יפגעו בכם ובילדיכם מבחינה כלכלית ונפשית. הרי את אדם תורני ומוסרי, וכי תעקרי לעצמך שתי עיניים כדי לעקור לאבא המפרנס של ילדייך עין אחת?! זה לא יתכן!
בכל מקרה נראה לי שההכתבות הזו גולשת לכל מיני אמוציות וכעסים שלך על הגרוש שלך שעזב אותך או משהו כזה, שאת משליכה עליי, ואין לי באמת מושג למה... (אגב אני מאוד אמפתי לכעסים על הגרוש וכדו, אבל לא מבין מה החלק שלי בסיפור). אז אם את רוצה להידיין בנושא מבחינה פרקטית ותיאורטית, זה ממש נחמד. אם את רוצה לריב איתי על מה אמרתי ואיפה אמרתי ובמה אני מבין ואיפה יורד שלג, אולי נפתח שרשור נפרד למריבות? אני בטוח שזה יעניין אותי כשלג דאשתקד!
אבל לפי מה שהעוד שלי אז אמר לי עד גיל 6 בית דין רבני תמיד יפסוק מזונות לאבא
אחכ במידה והמשמורת על האב יש סיכוי לפתור ממזונות (אבל הסיכוי גדול יותר בבית משפט..)
נפרדתי מבעלי לפני שלוש שנים. לא הייתה תקשורת בינינו. משפחות וחברים יעצו לי לשחרר ולשכוח מהנישואים ולהמשיך הלאה בחיי. לא רציתי להתחתן עם מישהו אחר כי עמוק בפנים אני עדיין אוהבת את בעלי. סבלתי כל כך מכאב ובלבול שקראתי המלצה באינטרנט על איך ד"ר אפטה איחד נישואים שבורים בעזרת כוחותיו הרוחניים. המשכתי לקרוא כל כך הרבה עדויות על איך הוא עזר לשים קץ לגירושין ולשקם את יקיריהם לשעבר של אנשים, והאמונה שלי חודשה. יצרתי קשר עם ד"ר אפאטה מיד, מספר דקות לאחר מכן הוא ענה לי ונתן לי הוראות מה לעשות. לאחר שעמדתי בדרישות הנדרשות יומיים לאחר הטקס, הכישוף שינה את חיי סביב בעלי, שאסור לדבר איתי. יומיים הוא התקשר אליי באמצע הלילה בוכה והתנצל שזו עבודת השדים, אז אני עדיין נדהמת מהנס הזה אז אני סולחת לו. עכשיו הנישואים שלי מאוזנים. הטקס של ד"ר אפאטה עבד מצוין והנישואים שלי חזקים יותר מבעבר, ושום דבר לא יכול להפריד בינינו שוב. ביקרתי בכל כך הרבה אתרים שחיפשתי עזרה, זה היה חסר סיכוי עד שהתחברתי לד"ר אפאטה, האיש האמיתי שעזר לי לשקם את נישואיי השבורים. אם יש לך בעיה דומה בנישואיך, אתה רוצה שבעלך או אשתך יאהבו אותך שוב. יש לך מישהו שאת אוהבת ואת רוצה שהוא או היא יאהבו אותך בחזרה, יש לך אתגר בחייך, תבנית הכישוף של ד"ר אפטה היא הפתרון והתשובה לבעיה שלך, שלחו וואטסאפ/וייבר עם מספר הטלפון שלו: (+447307347648), צרי איתו קשר עוד היום על ידי שליחת דוא"ל לכתובת drapata4@gmail.com. אל תתנו לאף אחד לקחת את בן/בת הזוג שלכם מכם.
אנחנו בפירוד כמעט חצי שנה.
פעם, כשלמדתי 'טוענות רבניות'😉
ספויילר: לא סיימתי
אמרו שהאישה צריכה לרוץ לבית משפט לפני שהבעל ירוץ לבית הדין... (או להיפך, לא זוכרת...)
עכשיו, אני במהותי תמימה ולא רצתי לשום מקום.
הייתי בטוחה שאולטימטום כספי מצידי (שלא אעביר לו חצי מהמשכנתא, שאני עד עכשיו העברתי כפראיירית) יספיק כדי לקדם את התהליך לכיוון של גט.
ולא הוא - דממת אלחוט מהצד השני..
ואני תוהה אם הבנאדם הלך לפתוח תיק
והאם זה סכנה מבחינתי
לא יודעת מה יכול להיות מסוכן....
תמימה - אמרתי?
אשמח לעצות וגם לתמיכה רגשית 😥
למה אני חושבת שאני פראיירית כשאני משלמת חצי משכנתא...
כי הוא זה שגר בבית המשותף וצריך לשלם לי שכר דירה. אז זה מתקזז
תהליך גירושין זה ממש לא זמן להיות תמימה!
לא הבנתי מה את מחכה? שהוא יבחר איפה יותר נוח לו שהתיק יתנהל וזה ידפוק לך בדלת עם דרישות מצידו??
שאננות לא מתאימה לסיטואציה
דבר ראשון תפתחי תיק (הרבה פעמים לאישה עדיף בבית הדין בעיקר אם הילדים שלך קטנים אבל תתייעצי עם עו"ד)
את מחכה שדבריפ יקרו באופן פאסיבי וזה לא המקופ ולא הזמן
דבר ראשון זה לפתוח תיק ליישוב סיכסוך אחכ זה להתחיל לחפש עו"ד והלוואי ותגיעו להסכם..
פתיחת תיק
אסל מי שפותח את התיק ראשון אפילו בדקה בוחר איפה כל התיק גירושין שלכם יתנהל
אם זה אכן כך
ואיפה אני אמורה לעשות את זה
על מה את מתכננת לא לוותר בני כמה הילדים שלך?
איזה מתכונת משמורת את רוצה להשיג
את התשובה הנכונה רק עו"ד יידע לומר לך
אם תפרטי נוכל לכוון אותל אבל הכי נכון זה ללכת לעו"ד זה החיים שלך וכל החלטה או אי עשייה כאן אחכ יכולה לעלות ביוקר
אל תמתיני עם זה
לאיזה עו"ד ללכת.
שדמות בחולות שלחה אותי לשליח נאמן ויקר.
בכלל ה' יתברך מלווה אותי בחסד ורחמים מרובים...
זה כמעט מסתכם עם זה.
נתתי לילדים לבחור ( איך אפשר שלא) והם בחרו להישאר בסביבה הטבעית שלהם.
תכלס זה היה נכון גם לי. אני נבראת מחדש וצריכה את הלבד הזה.
ויתרתי על הההכל, חוץ מחצי דירה. זהו.
הוא - את כבודו האבוד מבקש
המחיר - דחיית הגט....
אבל ההבדל שאני רציתי את נפשי ואת נפש ילדיי
ילדים צריכים אמא שימי לב שכשאת בוחרת בעצמך הם לא נעלמים לך בין הידיים..
לא כדאי לך לדעתי להתרחק מהם וגם לא לוותר עליהם
בהצלחה רבה
מעניין אותי מה דעתכם על הדברים הבאים:
1.לצאת עם הגרוש לבילוי משותף עם הילדים?
2. לארח אותו להדלקת נרות חנוכה אצלנו?
3. לתת לו להגיע לבקר את הילדים בבית שלנו?
4. לחגוג ימי הולדת לילדים יחד?
5. שיתארח לארוחות שבת?
6. לתת לו להשתמש בתווי הנחה ?
7. שביעי חביב והכי חשוב לפי מה אתם קובעים את הגבול מקשר מכבד לקשר שהוא כבר חברי מידי ולא מתאים
עו"ס משפחה מתעקש ומכחיש דברים שנאמרו ף/לא נאמרו בפגישה עמו.
בידיי הקלטות- כמובן ברגע שאשמיע אותם המצב שלי עלול להשתנות , כי יבינו שאני יודית מה אני מדברת.
1. מתי הזמן לשלוף אותם כדי להוכיח שהדברים אכם נאמרו/לא נאמרו.
2. אם אשמיע את החומר המוקלט והוכיח שיש בידיי נתונים "הלך עלי".....זהו יסמנו אותי?
3. לאחר שיגלו כי בידיי נתונים מוקלטים, יש אשפרות למנוע ממני להקליט בעתיד? יש סיכון בהוכחת נתונים ע"י השמעתם?
מה יבינו?
שבקרוב, בעזרת ה'
אהיה זכאית להשתתפות מו המנין
בפורום המיוחד הזה...
אני בפירוד כבר 4.5 חודשים
וממש עכשיו בשלב של לחץ מתון אבל נחוש
לקבל גט
אני מקווה מאוד, ויש לי סיבות להאמין
שזה יהיה זריז...
אמן!!
זה אושר עילאי.
קשה להסביר.
לראות אותם מתכתשים.
זה תענוג גדול ואושר עילאי.
ולאאאא, לא. אללל תשווי את זה לפרודה שקוראת
בפורום של גרושים.
לא דומה ולא מתקרב.
גרוש בפורום.
זה הדבר האמיתי (:
מדהים ומיוחד
לחיות את החלום!
גרושייך הם מתכתשים כעניים ודלים...
נא עזור להם לצער זה את זו, שוכן מעולים...
אוייי כי אתה רב סליחות....
ואווויייי ובעל הרחמים..
שערי... בית הדין פתח..
ואת הגט הפירוד והניכור ההורי.. לשונאים תשלח..
ואת ההתכתשויות הבלתי פוסקות מהם תיקח
שערי.. בית הדין פתח (: (: (:
תודה על ההאזנה
המשך לילה טוב
היו עימנו..
“לפני הקפיצה”
לפעמים אנחנו יושבים על סף הקפיצה של החיים.
מביטים מלמעלה ורואים את הכל קטן — כל מה שחשבנו שהוא ענק.
הלב פועם, הראש מלא מחשבות, והפחד לוחש “אל תקפוץ”.
אבל עמוק בפנים יש קול אחר, שקט ואמיתי, שאומר:
“זה הרגע שלך… לשחרר.”
לא קפיצה אל הלא נודע – אלא קפיצה אל האמון.
אמון בעצמי. אמון בבורא. אמון בחיים.
“חתימת הוויתור”
חתמתי על “ויתור חיים”.
אבל האמת? חתמתי על ויתור על פחד.
ויתור על שליטה.
ויתור על מה יהיה.
ויתור על “מה יגידו”.
לפעמים אתה צריך לוותר – כדי לחיות באמת.
לוותר על מה שחוסם, כדי לגלות מה שמשחרר.
זו לא הייתה חתימה של סוף,
זו הייתה התחלה של חיים חדשים.
אבא תודה על הכל 🙏❤️🔥
אתם כתבתם??
לא. לא אני כתבתי.
פגשתי, התחברתי ושיתפתי
מרגיש לי שאולי בסטטוס שלכם (שלנו)
תתחברו למילים :
שלוחות השמש זוהרות
על זכוכיות דוקרות שנשברו בלילה
כמה חיכית אז ליום
יאיר מה שחלמת
אנשים טובים היו בשבילך שם
ישבו הקשיבו למה שכאבת
אמרו: תראה זה עוד יקרה
יום אחד תבין את הלילה
לרוץ קדימה לא לעצור
כמו לביאה לטרוף את הבוקר
משמיים ישלחו נחמה כזו
שכשהיא תבוא
אותך היא לא מפספסת
שנים עוברות אתה עוד שם
מנסה לרקום את חייך
קצוות פרומים, המוני גוונים
לובשת דרכך
נשמות טובות פגשת גם
אכזבו, שברו את כל מה שבנית
לא שכחת גם אותן
נאמן למי שהיית
לרוץ קדימה לא לעצור
כמו לביאה לטרוף את הבוקר
משמיים ישלחו נחמה כזו
שכשהיא תבוא
אותך היא לא מפספסת
לרוץ קדימה לא לעצור
על זכוכיות דוקרות שנשברו בלילה
משמיים ישלחו נחמה כזו
"נאמן למי שהיית"
לרוץ קדימה לא לעצור
כמו לביאה לטרוף את הבוקר
משמיים ישלחו נחמה כזו
שעכשיו היא באה
היא כבר לא מפספסת
_____
מילים, לחן שירה: דוד בן ארזה
שבוע טוב.
למי שעוד לא שמע את השיר החדש של חנן, בו אומר ש"לפעמים מרגיש כאילו החיים עוד לא התחילו".
כמובן שאני לא נכנס לנושאים אישיים של אנשים ספציפיים, אבל היות והןא וגרושתו משתפים.
מעניין אותי לדון בנושא העקרוני.
הגישה של גרושתו נראית קצת שונה של לא להכחיש את העבר ולאהוב "את מי שהייתי אז" ואת מה שהיה בן/בת הזוג עבורי אז (מצרף תמונה מראיון אתה)
ואני מוצא עת עצמי מתחבר יותר לגישה שלה, באופן כללי אני טיפוס שמחובר גם לעבר, יש חברי ילדות לדןגמה שהם בקושי זוכרים את הילדות, אבל אני עדיין מרגיש קשר אליהם...
לכן בין היתר קשה לי עם זה שלא מרגיש שעשיתי "סיגור" טוב למה שהיה, הייתי רוצה להצליח "להיפרד באהבה" (או לפחות קרוב לכך) כדי לא להרגיש "שבירה" של מה שהיה בעבר בזמנים הטובים יותר.
מה דעתכם? זה היה חשוב לעןד אנשים כאן?
דבר כזה ריאלי לדעתכם?
ריאלי לסיים יפה זה ריאלי עובדה שחלק מצליחים
אבל צריך 2 צדדים בשביל זה ולצערנו לא תמיד יש...
אני גם חושבת שיש קושי בלסגור קשר בככ הרבה אהבה..
א. כי באמת זה גורם למחשבות לשוט הרבה לזמנים הטובים כי גם עכשיו אתם בטוב ..אמנם לא כזוג אבל בטוב
ב. זה יוצר קשר יותר מחייב
כשאתם בטוב אתם לא יכולים ללכת דוך לפי ההסכם (לטוב ולרע) המערכת ביניכם מתנהלת שונה...ששוב יש לזה יתרונות והרבה אבל גם לא מעט חסרונות
אני שמעתי על זה כתיאוריה, מעניין אם מישהו מצליח בפועל (אני לא מדבר על המגזר החילוני, שם גירושין זה כמעט שגרה, וגם כל המושג "נישואין" ו"גירושין" קצת איבדו ממשמעותם לכיוון של "רצף").
ואם אני מבין נכון, את אומרת שמייצרים שנאה ומלחמה כדי שהמחשבות לא ישוטו לזמנים הטובים?
עצוב, אבל כנראה שככה זה.
אם עוד לא שמת לב מהקריאה בפורום אני והאבא של הילדים שלי בקשר מצויין ונפרדנו יפה
אני כן חושבת שזה יוצר יותר כואב בפרידה
כי בסוף שנפרדים באהבה ונותנים לרגעים היפים מזכרת ומקום זה יוצר כאב מסויים
להגיד ששווה בגלל זה ליצור מלחמות לא..להגיד שבגלל זה אנשים יוצרים מלחמות..אני לא בטוחה...
אני חושבת שאנשים נלחמים כי הם לא סומכים אחד על ה2 יותר והאנשי מקצוע (בדגש עו"ד) ממש לא תורמים על זה
ברור שזה יוצר כאב, אבל שנאה ומלחמה לא ידועים כמשהו שלא יוצר כאב.
אבל זה משתיק את האהבה שהייתה
אתה מבין שיותר כואב לדעת ולחשוב שאהבת מישהו ועכשיו הוא פשוט לא רלוונטי בחיים שלך יותר?
שאתם במלחמה אתם שורפים אחד את השני לגמרי
ושוב אני לא חושבת שזה עדיף..אני פשוט חושבת שכשנפרדים יפה הכאב על הבית יותר גדול
ושנפרדים במלחמות הכאב הוא מהמלחמה עצמה
אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון
ועוד דבר שנפרדים יפה יש כמו קשר מחייב הדדי סוג של...
ושנפרדים במלחמה יש 0 ציפייה מהצד ה2 לבוא לקראת
מקסימום שורפים את החלק בלב שיודע מה זה לאהוב, ואז כמובן מתקשים גם בהמשך.
אבל אולי זה רק אני.
אבל נראה לי שפשוט אין פנאי לחשוב על זה
ואיך אומרים ההיפך מאהבה זה אדישות
אז כנראה מי ששונא מחביא רגשות מתחת..
אז זה חלק ממה שתוקע, עדיף הכאב של להכיר במה שהיה ושזה נגמר עליו דיברת.
הנושא של התחשבות הדדית אחר כך אכן נשמע מאתגר, אבל נראה לי מחיר ששווה לשלם.
כשמכירים בכאב אפשר לעבד אותו ואחרי שמסיימים את התהליך אפשר להתקדם הלאה בלב נקי
לגבי ההתחשבות תלוי באיזה יום תשאל אותי יש ימים שזה מעיק ממש ויש ימים שאחלה
אבל אם הילדים שלי יגדלו בריאים ומאושרים בזכות זה אני מוכנה לשלם את זה
אפשר להיות מודע וער לעבר שלך, בסופו של דבר זה מה שהוביל אותך להווה. אבל גם לדעת שהעבר במשמעות המוחשית שלו כבר לא ממש רלוונטי.
זה כמו מריבות של אנשים, על מי עוקף ברמזור ותור מי בסופר. יש פרק זמן שלגיטימי (חברתית) לכעוס ולריב, אבל כולנו מבינים שמגיע רגע (במובן של זמן) שזה נראה ממש מטומטם אם המריבה הזו ממשיכה. (שמעתי מתידהו הרצאה בנושא הזה והיה לזה שמות ומושגים, אבל שכחתי...).
מספרים שפעם שאלו את שמעון פרס, איך הוא היה מסוגל להישאר בפוליטיקה ככ הרבה שנים ולהתמודד כל פעם מחדש על כל מיני תפקידים בכירים, למרות שתמיד תמיד הוא הפסיד. והוא ענה שהוא קם כל בוקר מחדש ושאל את עצמו "מה עומד לפניי כעת". כי מה היה - אין לי איך לשנות וזה לא רלוונטי לעתיד.
לקוצר הבנתי, הדרך היחידה להתקדם בחיים, בפרט אם אתה רוצה לסגור משהו משמעותי ולהמשיך הלאה, זה למסגר אותו ולהניח בצד. אם תסחב את העבר שלך כל הזמן על הגב, בסוף תקרוס מהעומס, וחבל.
נ", זה בלי קשר לפרדים בן ארי. אף פעם לא התחברתי לשירים שלו, ואני לא ככ מבין את הקטע שלה.
מדובר ב2 צדדים שגם נמצאים בתוכי, ורוצה ללבן אותם.
גם לעשות "שלום" עם מה שהיה,
(וזאת הדרך הטובה)
להשלים שגם הטעויות שעשית נבעו מזה שלא ידעת אחרת ולכן לא יכלת אחרת.
היו דברים שסימאו את עיניך, הבנות שגויות, הנחות שגויות. חוסר ידע, אגו, גאווה. כולנו ככה..
להבין ששניכם טובים ורציתם טוב, לא הייתם מודרכים נכון ולא התיעצתם עם יעוץ טוב בזמן.
זה היה שביל הלמידה שלכם.
או כל מיני הסברים שאפשר להסביר על מטענים שהבאתם אתכם מהעבר.
אפשר ללמוד מזה ולגדול מזה ולעוף על החיים הלאה.
תרכך הכל
לא חייב להיות או או.
ולפעמים זה בא בגלים
יש יום שאתה יותר סוער ויותר חושב על מה שהיה ומתחבט בתוך עצמך, ואז חושב על זה ומרגיע את עצמך וממשיך עם החיים הלאה.
למחרת אתה מרגיש אחרת.
אני חושבת שיש לך עוד עיבוד והשלמה לעשות.
אתה בדרך ☘❤
ובא לי לבכות.
הם מתביישים בי.
ביקשתי שידאגו לנו למקום נורמלי לשבת.
יצא פסק דין ודרישה מהדיינים לרווחה שם.
היתה פגישה במרכז למשפחה.
ומאז דממה.
ואני צריכה ללכת מגינה לגינה עם הילדים כי הם לא מוכנים לשבת איתי בפיצה או במאפיה.
הם מתביישים בנוכחות שלי באיזור שלהם כי המשפחה של הצד השני רואה אותם איתי או חברים מהכיתה.
ביקשתי כמה פעמים שיבואו לאיזור אחר (מרחק 5 תחנות נסיעה באוטובוס) כדי שיהיה לנו נעים ואבא שלהם מסרב.
יש לנו שעה למפגש וגם בו הם חסרי סבלנות כי אני תוקעת להם את היום.
(הגעתי עם שקיות מלאות פינוקים עבורם וצחקתי שעכשו אני על תקן סבתא ולא אמא... באה לביקור קצר, מביאה הפתעות והם רוצים לרוץ לענייניהם).
כשאנחנו היינו ילדים, היינו נוסעים לאבי לשעתיים בשבוע, אבל היינו מחכים לזה הרבה.
חבל מאוד שהאבא לא מסכים שתיפגשו במקום נוח.
שאנסה לדבר אתו?
יש לי "קשרים" עם הרבה אבות.
מעצבן יותר שדחוף לו כל כך להמשיך בהן גם אחרי ש"ניצח" לכאורה.
הנה סרטון שאולי תתחברי אליו (אם כואב מדי-אסיר אותו)
יש עניין שיתהפך הכל לטובה.
זו נחמה קצת עצובה, אבל לפעמים דווקא כשהצד השני מתנהג ברוע כמעט מוצהר, הילדים מתישהו יבינו את זה ויפעלו בהתאם.
המון הצלחה!!
קודם כל חיבוק חזק. רק מנסה לדמיין מה עובר עלייך וככ הרבה כאב עולה. איזה מסע... מקווה שמה שאכתוב בסדר ואם לא תעברי הלאה...
רציתי רק לחזק ולהגיד שלפעמים אלו זרעים קטנים שנטמנים. כרגע ההרגשה נוראית. אבל הם מרגישים אותך. הם יודעים כמה את דואגת להם וכמה אכפת לך מהם ושהם חשובים לך. אני לא יכולה לפרט כי זה פורום פתוח אבל כותבת מהיכרות עם סיפור ממש דומה... זה לקח זמן. שנים. אבל בסוף זה התהפך ככ ככ לטובה. מאחלת לך שתראי בקרוב את הטובה והפרי לכל המאמצים. חיבוק ענק!
אני יודעת שזה יקח זמן.
ושזה גם מצב זמני.
יצא לי לשמוע מלא מעט א/נשים שעברו דברים דומים איך אחרי שנים בזכות.המאמצים האלו יש להם קשר מדהים עם הילדחם והנכדים.
אבל עכשו זה קצת צובט.
וגם זה יעבור.
