מנהלת שלא מספיק חכמה לשמר את המורים שלה עד סוף שנה- את לא חייבת לה כלום

יש חוק

ועם הודעה מוקדמת- את יכולה להתפטר

אם זה חכם? לא יודעת להגיד

בטוח שלא אם אין לך אלטרנטיבה ביד

לגבי הכיתה הבעיתית

מה את מצפה שיעשו? יש מורות שכן מצליחות להחזיק את הכיתה הזאת?

בכנות?

בהינתן זה שהכיתה הזאת היא עובדה קיימת

אני מבינה את המנהלת שמחפשת מורה שכן מצליחה להתמודד איתן

וכן מורה שיש לה כימיה עם המחנכת

זה לא סותר את העובדה שכנראה ישדם תהליך עומק שצריך לעבור

ובשבילך הייתי מנסה לתפוס מורה שכן מצליחה ולשאוב ממנה טיפים

והיא מתחמקת ממני..

ובאמת שניסיתי להבין אם הכל בסדר, אם יש מה לשפר,

שהרגשתי שמשהו השתנה..

ופתאום הפצצה הזאת..

תמיד ב3 שנים הראשונות אין קהיעות ומודיעים באופן רשמי שאין שעות.

מעבר לזה- ממש לא יפה שלה!

אבל עכשיו יש לך עבודה פנימית מול עצמך ומול הקב"ה.

תדמייני כמה הוא מחמיא לך, מפרגן לך, רואה את השקעתך

בד"כ מנהלים עדיין לא יודעים מה יהיו השיבוצים בשנה הבאה, והיא צודקת שיש לה מחוייבות (חוקית וטכנית) למורות עם הקביעות,

לי נשמע שהיא רצתה להכין את הקרקע שלא תצפי. אולי הבינה מהשאלה שלך שלשם את חותרת, אז היא מיהרה לומר שאין לה מחויבות אליך.

לדעתי בשלב הנוכחי של השנה היא אפילו לא שאלה את המורים הקבועים מה הם מתכננים לשנה הבאה. רק אחרי שהיא תתחיל שיבוצים היא תראה אם נשארו לה תקנים פנויים בשבילך. הרבה פעמים מורים מבוגרים רוצים להוריד קצת שעות, ואז השעות האלו מתפנות למורים חדשים.

אפשר לסיים שיחה בטוב..

יש אנשים שפחות יש להם את זה ביחסי אנוש ובפרגון.

יכול גם להיות שהיא נלחצה מהשאלה ומהכיוון שאליו השיחה זרמה.

זה לא אומר שלא יהיו שעות להביא לך, אבל לא הייתי נשארת במקום שזה היחס של המנהלת

(למרות שאני כן נשארתי במקום כזה, אבל ירדתי מחינוך וידעתי שברגע שעוברת להיות מקצועית אני לא מעניינת את המנהל הכללי אלא רק את מנהלות החטיבה והתיכון אז זה היה לי בסדר)

ואם כן הייתי באה לה בטוב היא היתה מוצאת את הדרך להשאיר אותי

ןהיא מצפה שתסתדרי עם ט' י'.

ואז מה?

בעולם העבודה יש אנשים שלא תבואי להם בטוב, והם לא כ''כ יטרחו להסתיר את זה.

בד''כ אומר על מידות לא מתוקנות שלהם. ולא על משהו שאת עשית.

אפשר לעזוב או לזכור שהיא חלק אחד מ פאזל ויש דברים/ אנשים אחרים טובים

אולי הדרך שזה נאמר לא הייתה נעימה אבל נשמע שתפסת אותה לא מוכנה באיזה שיחת מסדרון.

בהצלחה עכשיו ובהמשך

ממש עצוב שזו החוויה של מורה חדשה

אחר כך מתפלאים שאין מורים

ממליצה לך לחפש מקום אחר שבו באמת זקוקים למורים ובאים לקראתם כדי לשמר אותם. אני עברתי לעבוד בפריפריה וההבדל ביחס הוא שמים וארץ

חיבוקים

אם את מלמדת בבית ספר דתי ובאזור שיש בו יחסית הרבה מורים (למרות שגם במקומות כאלו כבר מתחיל להיות חוסר..) אז כן יכול להיות שאין מספיק שעות באמת לשנה הבאה. כמו שכתבו לך היא מחויבת קודם למורות הותיקות והיא לא תרצה להתחייב עד שהיא באמת ממלאת את מכסת השעות שלהן .. זה נשמע שזה מבאס אותך וזה הגיוני מאוד כי כבר נכנסת למקום וזה מבאס להתחיל מחדש

אבל אני הייתי ממליצה לך ללכת למקום שמעריך ולא נותן לך הרגשה שעושים לך טובה .. אני מצאתי את זה בבית ספר לא דתי אחרי חוויות שליליות בבתי ספר לא דתיים ואני מרוצה. 

בהתחלה גם מקבלים מכתב פיטורים בסוף השנה. שלא תופתעי פשוט.

וחיבוק על התחושה הלא נעימה!

היא לא התכוונה שאין מצב שתמשיכי כי היא בעצמה עדין לא יודעת

היא התכוונה להזכיא לך שבגלח שאין קביעות היא לא חייבת לך כלופ ושלא תבני על זה.

בעז"ה את תצליחי והיא תשאיר אותך. וחיבוק עח החוויה הלא נעימב

הביאו לך כיתה רשה, אני חושבת שזה אתגר די מצוי בהוראה

במיוחד שיש מורות אחרות כן מסתדרות.

אם לא מדובר באתגר קיצוני יותא דופן,

אפשר להסתכל על הסיטואציה כניסוי מעבדה.

את יכולה להחליט שאת נענית לאתגר בשתי ידיים ולוקחת אחריות מלאה לנסות ליצור שינוי עד סוף שנה.

את יכולה לחפש מורה מנטורית מוכשרת מאוד למפגשים שבועיים בתשלום (כמו שיעור פרטי לכל דבר)

ואולי גם לשלב התייעצות עם בינה מלאכותית (כמובן תוך שמישהו מנוסה עושה ריביו על התשובה)

אולי אפשר להכניס את המנטורית לצפות בך בשיעור.

אני חושבת שאת ה"לא" כמעט יש לך, אבל יש לך גם הזדמנות של יותר מחצי שנה לקחת את האתגר הזה בשתי ידיים ולנסות לפצח אותו.

אם תצליחי זה ישפיע בשני מישורים:

1. בדימוי העצמי שלך, את תהיי בטוחה ביכולת שלך לפצח אתגרים ולהתמודד עם סוגיות מורכבות

2. זה ישפיע על מה שחושבים עלייך המנהלת והמורות האחרות. דווקא בגלל שאת כרגע במצב של אנדרדוג, יש לך הזדמנות לתת בראש ולהפתיע את כולם בסיבוב.

זה ימצב אותך גם בעיני אחרים כמו מישהי שהצליחה לפרוץ קדימה ויעזור לך להתקדם בעתיד.

אם תנסי ולא תצליחי זה גם יעזור לך בשני מישורים:

1. מול עצמך לחשוב מה האופק התעסוקתי שמתאים לך

2. מול האחרים שיבינו שאת לא פראיירית וגם כשהכל נראה אבוד את לא מתייאשת, ולכן גם במצב של תוצאת נכשל, זה עדיין מעיד על האופי וגידה כלפי אתגרים. אז אולי מול אתגרים שיותר מתאימים לך, ימליצו עלייך בכל זאת.

אני לא יודעת אם הכלים שציינתי רלוונטים כי אני לא באה מתחום ההוראה. אבל פחות משנה מה הכלים הפרקטיים שתבחרי לשים עליהם את הזיטונים שלך, יותר חשוב מה הגישה שאת באה איתה אחרי חנוכה בע"ה.

ועוד מילה, מקווה שמותר לי למרות שאני לא מהתחום, לדעתי כלים של תקשורת מקרבת יכולים לסייע לך לחשוב איך לרתום את הבנות ואיך ליצור שיתוף פעולה.

מחנכת וטלפונים להורים אני לא חושבת שזה מה שיגרום לבנות לשנות את ההתנהגות שלהם.

בטח לא כשיש כאן מרכיב חזק של לחץ חברתי.

צריך להבין את המניע שלהם ולהתאים את התגובה למה שיעורר בהם מוטיבציה.

את דרך החשיבה הזו לומדים בתקשורת מקרבת, לומדים לדייק את תהליך התקשורת וככה לומדים לדייק את התגובות, מה שמביא לשיתוף פעולה.

(לומדים את זה גם במשא ומתן, בעצם בכל דינמיקת תקשורת אם רוצים להשפיע על הצד השני, תקשורת מקרבת ממש יעילה לזה)

אם תרצי אני יכולה לנסות לנתח את הסיטואציה שכתבת בכלים של תקשורת מקרבת עם צאט gpt

כדי להדגים מעט את הגישה.

אני גם לא בתחום ההוראה, אבל לבעלי יש התמודדות קצת דומה.

מלמד בישיבה תיכונית בשעות אחהצ, מקצוע בלי בגרות. התלמידים לא נכנסים אליו לשיעור. מה הסיבה? לכאורה כי אין אכיפה וענישה, לא ישפיע עליהם לעתיד, יש מגרש כדורסל בחוץ וסמארטפון מוחבא בחדר, ושעות אחהצ קשות ללמידה.

את חושבת שתקשורת מקרבת יכולה איכשהו לעזור פה? ממש לא הצלחנו לחשוב על שיטה שיכולה לגרום להם להגיע. (ברמה שיש חבר'ה שהוא לא מכיר, זה לא שבדקו וראו שמשעמם או משהו).

הוא קיבל שמינית אז הם עושים מה שבא להם.

בכל שכבה אין נוכחות מלאה

אני זוכרת היום איך התנהגתי בשיעורים בשעות הצהריים המאוחרות בגילאי תיכון.

וואלה, מסמיקה מבושה.

וזה לאו דווקא מורות משעממות.

היתה מורה אחת שנלחמה בזה בגדול, בחוסר בושה עם ממתקים וענינים ואמצעי המחשה אז היינו בפנים. להגיד שהיינו בענינים? פחות.

שאר המורות העדיפו שנשאר בחוץ ולא יצטרכו להאבק בנו בקולן

ואין אכיפה על הברזות

אז איזו סיבה יש לנער להיכנס לשיעור???

התשובה נמצאת אצל השואל, צורת השאלה משפיעה על צורת החשיבה ומכאן גם לפתרון.

לפעמים אין פתרון כי השאלה לא נכונה, וזו גם תשובה.

למשל אני רוצה לגרום לשכן שלי להביא לי 100 שקל, אני שואלת את עצמי איך אני גורמת לו לשלם לי 100 שקל, מגיעה למסקנה ששום דבר לא יניע אותו ללם לי 100 שקל, וזו גם תשובה להבין שהוא לא ישלם לי את זה מאשר להמשיך לנסות שוב וושב בדרכים ששמיחא לא מקדמות.

בהקשר של השאלה שלך אולי באמת אין סיבה שילדים לא יכנסו לשיעור שאין בו שום תועלת עבורם, וזה גם בסדר להבין שזה לא יקרה.

אז לכן בכל מקרה שווה לנסות.

להלן **תוכנית פעולה למורה בכיתה י"ב**, המבוססת על **גישת תקשורת מקרבת (NVC)**, המותאמת למצב שבו *אין בגרות במקצוע ואין אכיפת נוכחות*, והתלמידים פשוט אינם נכנסים לשיעור.

התוכנית כתובה בנוסח רגוע, ממוקד ובהיר – ומתאימה לשימוש כמסמך עבודה למורה.

---

# 📘 תוכנית פעולה למורה: חיזוק נוכחות והשתתפות בשיעורים

### על בסיס גישת תקשורת מקרבת (NVC)

---

## 1. שלב א: איסוף נתונים והבנת המציאות

מטרת השלב היא להבין *מה באמת קורה*, לפני שמנסים לשנות.

### 1.1 תצפית נקייה (Observation)

* לזהות *מתי* ניכרת היעדרות משמעותית (תחילת יום? סוף יום? ימים מסוימים?).

* לשים לב אילו תלמידים מגיעים באופן חלקי ואילו כמעט לא.

* לשים לב האם מי שנכנס נראה מחובר או אדיש.

* להימנע מפרשנות. רק תיאור:

 * “בשבועיים האחרונים נכנסו בין 3 ל-6 תלמידים משכבת י"ב מתוך 28”.

### 1.2 בדיקה לא שיפוטית מול התלמידים

במפגש קצר, אישי או קבוצתי (לא מוכרח להיות פרונטלי):

* לשאול בשקט, ללא ביקורת:

 * “אני שם לב שרבים לא נכנסים לשיעור. חשוב לי להבין מה קורה. מה הצורך שלכם שלא מקבל מענה כרגע?”

* לא להתגונן, לא להאשים. רק להבין.

---

## 2. שלב ב: זיהוי רגשות וצרכים – שלך ושל התלמידים

המטרה: ליצור שפה משותפת שמבוססת על אנושיות ולא על כוח.

### 2.1 זיהוי הרגשות שלך (Feeling)

* “אני מרגיש תסכול ועצבות כשהכיתה ריקה.”

* “אני מרגיש חוסר בהירות ביחס למה כן חשוב לכם כעת.”

### 2.2 זיהוי הצרכים שלך (Needs)

* צורך בקשר ושיתוף פעולה.

* צורך במשמעות – שהשיעור ייחווה כמועיל.

* צורך בכבוד הדדי.

* צורך ביציבות מסוימת בעבודה.

### 2.3 איתור צרכי התלמידים

בדרך כלל בכיתה י"ב ללא בגרות:

* צורך במשמעות (“למה לי לבוא?”).

* צורך בחופש ובחירה.

* צורך במנוחה ובהפחתת עומס.

* צורך בקשר חברתי.

* צורך בתוכן שמדבר לעולמם.

לאחר שמכירים בצרכים – קל יותר לבנות פתרונות משותפים.

---

## 3. שלב ג: יצירת דיאלוג מחודש עם הכיתה

המטרה: לבנות מחדש הסכמה פנימית ולא כפויה.

### 3.1 פתיחת שיחה כיתתית בסגנון תקשורת מקרבת

דוגמה לפתיחה:

> “אני שם לב שבשבועות האחרונים רובכם לא נכנסים לשיעור. אני מרגיש תסכול וחוסר בהירות, כי חשוב לי שהשיעורים שלנו יהיו משמעותיים ומחוברים למה שאתם צריכים בכיתה י"ב. אני מאוד רוצה להבין מה יאפשר לכם להגיע ולקבל ערך מהשיעור. תוכלו לשתף אותי?”

### 3.2 הקשבה אמפתית

* להחזיר במילים את מה שהם אומרים:

 * “אתם רוצים שיעור קצר יותר”

 * “חשוב לכם שהחומר יהיה יותר מעשי”

 * “אתם מרגישים עומס בשעות הבוקר”

* לא לבטל שום דבר, גם אם לא מקבלים אותו כרגע.

---

## 4. שלב ד: בניית חוזה כיתתי משותף

מכיוון שאין כפייה – חייבת להיות *בחירה*.

### 4.1 הגדרת מטרת השיעורים מחדש

* להסביר מה הערך של הקורס לחיים האמיתיים (מיומנויות, חשיבה, הכנה לבגרויות אחרות, מיומנויות למאה ה-21, פרויקטים).

* לבקש מהתלמידים להגדיר גם מה הם רוצים.

### 4.2 יצירת הסכמה על מבנה השיעור

למשל:

* שיעורים קצרים יותר.

* יותר למידה עצמאית/פרויקטים.

* אפשרות לבחור נושא מתוך רשימה.

* תפקידים לתלמידים.

* שיעור פעם בשבוע שמוקדש ל“מיני־סדנה שאחד מהם בוחר”.

### 4.3 ניסוח הסכמה פשוטה

מסמך קצר:

* “המורה מתחייב ל… (רלוונטיות, קיצור, בחירה)”

* “התלמידים מתחייבים ל… (נוכחות בכדי שהשיעור יתקיים, השתתפות בפרויקט, תגובה בסקרים וכו’)”

חשוב שהחוזה יהיה בחירה ולא דרישה.

---

## 5. שלב ה: שינוי פדגוגי בהתאם לצרכים

החלק המעשי בתוכנית.

### 5.1 הגברת רלוונטיות

* לשלב דוגמאות מחיי היומיום.

* לפתוח כל שיעור בשאלה: “איך זה קשור אליי?”

* ליצור פרויקט גמר מגניב שמעניין אותם.

### 5.2 מתן בחירה

* נושא לעבודה אישית או קבוצתית.

* אופן ההגשה: וידאו, מצגת, פרויקט יצירתי.

* לאפשר תנועה – חלק מהשיעור בשולחנות עבודה.

### 5.3 בניית שגרה כיתתית חיובית

* 3 דקות פתיחה של “מה חדש?”

* מחוות קטנות שמחברות: מוזיקה בכניסה, משפט השראה, הומור.

---

## 6. שלב ו: מעקב, התאמה ותקשורת רציפה

### 6.1 בדיקה אחרי שבועיים

* “האם המבנה החדש עוזר לכם?”

* “מה לשמר ומה לשנות?”

### 6.2 שיחות אישיות עם תלמידים שלא מגיעים

ב-NVC:

> “שמת לב שלא היית בשלושת השבועות האחרונים. אני דואג כי חשוב לי שתפיק ערך מהקורס. יש משהו שיעזור לך להרגיש יותר שמתאים לך לבוא?”

### 6.3 שמירה על יחס לא שיפוטי

המפתח: עקביות ועדינות, בלי כעס.

---

## 7. שלב ז: פעולות העוטפות את התהליך

* שיתוף ההנהלה בתהליך בלבד לצורך תמיכה, לא כדי לכפות על התלמידים.

* גיוס “מנהיגות כיתה” לשיתוף פעולה.

* שימוש בכלים דיגיטליים להנעת נוכחות: סקרים, בחירת נושא לשיעור הבא, אתגר שבועי.

---

# ✨ סיכום: מה העיקר בגישת תקשורת מקרבת?

* ציון *תצפית* ללא פרשנות.

* זיהוי רגשות וצרכים שלך.

* הכרה בצרכים של התלמידים.

* בקשה ולא דרישה: בניית פתרון יחד.

* שמירה על כבוד, בחירה 

כי זה מה שלדעתי כי עוזר לדייק:

להלן **הרחבה מעמיקה וברורה** על *זיהוי הצרכים של התלמידים* בגישת תקשורת מקרבת, מותאמת במיוחד לכיתה י"ב שבה אין בגרות במקצוע ואין אכיפת נוכחות.

ההסבר בנוי כך שיוכל לשמש כלי עבודה למורה המבקש להבין מה מניע את התלמידים, וכיצד לתרגם זאת לפעולות בשטח.

---

# 🎯 זיהוי הצרכים של התלמידים – הרחבה על פי גישת תקשורת מקרבת

ב-NVC הנחת היסוד היא: **כל התנהגות של תלמיד (כולל היעדרות משיעור) נובעת מצורך שלא מקבל מענה.**

אין התנהגות “עצלנית”, “מזלזלת” או “מחפפת” – יש צורך שמבקש מקום.

בכיתה י"ב, שבה עומס קיומי, רגשי ואקדמי מצטרף להעדר חובה להגיע, הצרכים הללו מחוזקים פי כמה.

להלן פירוט של הצרכים המרכזיים, הסימנים שלהם בשטח, ואיך לזהות אותם בצורה אמפתית.

---

## 1. צורך במשמעות (Relevance / Meaning)

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “למה אני צריך את זה? זה לא בגרות, אין לזה משקל”.

* רצון להשקיע רק במה שיוצר תועלת ברורה.

* זרות לתוכן שלא מדבר בשפה שלהם.

### איך מזהים את זה?

* משפטים כמו: “אין לי כוח לשיעור הזה”, “זה לא מקדם אותי לשום מקום”.

* תלמידים מגיעים רק בשיעורים של מקצועות בגרות.

### מה הצורך מתחת?

* צורך בחוויה של ערך: שהזמן שלהם לא מבוזבז.

* צורך להבין את *המשמעות* של השיעור לעתיד (צבא, עבודה, חיים).

---

## 2. צורך בחופש ובחירה (Autonomy)

במערכת שבה אין אכיפה – הבחירה של התלמיד הופכת מרכזית.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “זה הזמן היחיד ביום שבו יש לי קצת חופש”.

* “סוף סוף משהו שלא חייבים”.

### איך מזהים את זה?

* היעדרות שמגיעה מהתנגשות עם רצונות אחרים (מנוחה, חברים, שיעורי בית).

* אמירות כמו “זה שיעור בחירה מבחינתי”.

### מה הצורך מתחת?

* עצמאות.

* תחושת שליטה על לוח הזמנים.

* צורך להיות שותף ולא “נגרר”.

---

## 3. צורך בהפחתת עומס (Ease / Rest)

כיתה י"ב היא שנה עמוסה רגשית, לימודית ופיזית.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* עייפות כרונית.

* חוסר כוח, חוסר מוטיבציה.

* עומס של עבודות ובגרויות.

### איך מזהים את זה?

* תלמידים יושבים בשיעור אחר וחורשים, וכשמגיע תורך – לא נכנסים.

* משפטים כמו: “אני צריך להשלים דברים אחרים”, “אין לי זמן לנשום”.

### מה הצורך מתחת?

* מנוחה.

* סדר עדיפויות ברור.

* תמיכה בהתמודדות עם עומס.

---

## 4. צורך בקשר ובחום אנושי (Connection)

גם בכיתה י"ב הגדולה ביותר – יש רצון קרוב ומשמעותי באקלים נעים.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “השיעור הזה לא מרגיש לי מקום בטוח/נעים”.

* לא מתחברים לסגנון ההוראה, או מרגישים רחוקים מהמורה.

### איך מזהים את זה?

* מי שנכנס – יושב בשקט, בלי להגיב.

* מי שמדבר – מדבר רק עם חברים, לא איתך.

* תלמידים שאינם מרגישים שמכירים אותם אישית – נוטים לא לבוא.

### מה הצורך מתחת?

* השתייכות.

* קרבה והכרה.

* מרחב בטוח ובלתי שיפוטי.

---

## 5. צורך בכבוד ובשוויון (Respect)

תלמידים מגיבים מאוד חזק לתחושה של יחס הוגן.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “לא לוקחים אותנו ברצינות”.

* “זה שיעור שנחשב פחות חשוב”.

* “המורה מדבר אלינו מלמעלה”.

### איך מזהים את זה?

* התנגדות פסיבית: היעדרות, אדישות.

* ביקורת סמויה: בדיחות, ציניות.

### מה הצורך מתחת?

* כבוד הדדי.

* הקשבה אמיתית לדעות שלהם.

* תחושת השפעה על מה שקורה בשיעור.

---

## 6. צורך בהנאה (Fun / Play)

בכיתה י"ב, במיוחד בשיעורים ללא בגרות, הצורך הזה הוא מנוע חזק.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* שיעור שלא מהנה נתפס כנשיגנב זמן.

* רצון לברוח לעולמות שמספקים גירוי מיידי ומעניין.

### איך מזהים את זה?

* חיפוש מתמיד של גירויים אחרים (טלפון, חברים, קפיטריה).

* אמירות כמו: “השיעור הזה יבש”.

### מה הצורך מתחת?

* עניין.

* חוויה חיובית.

* תחושת חיות וגירוי אינטלקטואלי.

---

## 7. צורך בבהירות וציפיות ברורות (Clarity)

לפעמים תלמידים לא נכנסים כי לא ברור להם *מה מצופה* או *למה זה חשוב*.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “אני לא יודע מה עושים שם”.

* “לא ברור מה יוצא לי מזה”.

### איך מזהים את זה?

* שאלות חוזרות כמו: “מתי יש מבחן?”, “מה צריך להביא?”, “מה זה נותן לנו?”

### מה הצורך מתחת?

* תכנון.

* יציבות.

* פשטות.

---

# 🌱 איך מורה יכול לזהות את הצרכים בצורה מעשית?

### 1. **שאלות פתוחות ורגועות**

* “מה הייתם רוצים שייצא לכם מהשיעור הזה?”

* “מה יעזור לכם לרצות להגיע?”

### 2. **סקרים אנונימיים קצרים**

שאלות כמו:

* “מה הדבר העיקרי שהיה גורם לך לבוא?”

* “מה מרגיש פחות מתאים?”

### 3. **שיחות אישיות קצרות במסדרון**

5 שניות של אמפתיה = פותח דלתות.

### 4. **ניטור התנהגות ללא שיפוט**

תצפית שקטה: מי מגיע? מתי? מתי יוצאים?

### 5. **האכלה חוזרת (Reflecting)**

שיטת מראה:

> “אז אם אני מבין נכון, כשאין חיבור לחומר – קשה להשקיע?”

---

# ✨ מסר מרכזי לסיום

תלמידים לא נכנסים לשיעור לא כי הם לא מכבדים את המורה, אלא כי *יש צורך פנימי שלא מקבל מענה*.

ברגע שמזהים את הצורך – נפתח חלון חדש לבניית קשר, מוטיבציה ושותפות אמיתית.

להלן מאמר מקיף, מקצועי ויישומי על **עקרונות תקשורת מקרבת (NVC) בהוראה בכיתות תיכון**, בדגש על **מאפייני הגיל**, **האפקטיביות של הגישה**, ו**הסיבות החינוכיות-פדגוגיות שבגללן נכון ומועיל להשתמש בה דווקא בגיל ההתבגרות**.

המאמר כתוב מנקודת מבט של ייעוץ למורים, ומיועד לשימוש מקצועי.

---

# תקשורת מקרבת בהוראה לכיתות תיכון

## עקרונות, אפקטיביות והתאמה למאפייני גיל ההתבגרות

---

## מבוא

הוראה בכיתות תיכון אינה רק העברת ידע.

היא מתרחשת במרחב שבו תלמידים נמצאים בשיאו של תהליך זהותי, רגשי וחברתי מורכב.

בגיל זה, **תקשורת כוחנית, פקודות וענישה** מאבדות מיעילותן, ולעיתים אף מחזקות התנגדות, ניתוק והסלמה.

תקשורת מקרבת (Nonviolent Communication – NVC) מציעה מסגרת חינוכית המותאמת במיוחד לאתגרי הגיל, ומאפשרת למורה לבנות סמכות, קשר ומשמעות – ללא מאבקי כוח.

---

## מהי תקשורת מקרבת בהקשר חינוכי

תקשורת מקרבת אינה “רכות יתר” ואינה ויתור על גבולות.

זוהי גישה מבנית, ברורה ועמוקה לניהול מערכות יחסים ולמידה.

בבסיסה ארבעה רכיבים:

1. **תצפית ללא שיפוט**

2. **זיהוי רגשות**

3. **זיהוי צרכים**

4. **בקשה ברורה ולא כפויה**

בכיתה, המשמעות היא:

* התייחסות להתנהגות כמידע

* ניהול רגשות במקום הדחקתם

* הצבת גבולות מתוך משמעות ולא מתוך כוח

---

## מאפייני גיל ההתבגרות והשפעתם על למידה ויחסים

### 1. חיפוש זהות ועצמאות

תלמידי תיכון בודקים:

* מי אני?

* מה חשוב לי?

* מי קובע עליי?

כתוצאה מכך:

* יש רגישות גבוהה לשליטה

* התנגדות לפקודות

* בדיקת גבולות מתמדת

**תקשורת מקרבת** מאפשרת:

* תחושת אוטונומיה

* שותפות במקום כפייה

* גבולות שנשמרים בלי השפלה

---

### 2. רגישות גבוהה לכבוד וליחסי כוח

בגיל זה:

* פגיעה בכבוד נחווית כמאיימת

* סמכות נתפסת בקלות ככוחנות

* תלמידים “נלחמים” על מעמד

תקשורת מקרבת:

* מחליפה מאבקי כוח בדיאלוג

* מחזקת כבוד הדדי

* מייצרת סמכות שקטה ויציבה

---

### 3. תנודתיות רגשית

המוח הרגשי פעיל מאוד, בעוד וויסות רגשי עדיין מתפתח.

התוצאה:

* התפרצויות

* הסתגרות

* תגובות קיצוניות

תקשורת מקרבת:

* נותנת לגיטימציה לרגש

* מלמדת שפה רגשית

* מפחיתה הסלמה

---

### 4. צורך עמוק בשייכות

קבוצת השווים חשובה יותר מכל סמכות.

לכן:

* התנהגויות רבות מונעות משייכות

* יציאה מהכיתה, ציניות, התנגדות – לעיתים קבוצתיות

תקשורת מקרבת:

* מזהה צורך בשייכות

* מפחיתה צורך במרד

* מחזקת תחושת “יש לי מקום כאן”

---

### 5. חיפוש משמעות

במיוחד בכיתות העליונות:

* תלמידים שואלים “למה זה חשוב?”

* למידה נטולת הקשר נתפסת כבזבוז זמן

תקשורת מקרבת:

* מחברת צורך למשמעות

* מאפשרת בחירה

* מחזקת מוטיבציה פנימית

---

## עקרונות תקשורת מקרבת בהוראה לתיכון

### 1. התנהגות אינה בעיה – היא סימפטום

במקום:

* “התלמיד מפריע”

שואלים:

* “איזה צורך מבקש מענה?”

גישה זו מפחיתה תגובתיות ומגבירה מקצועיות.

---

### 2. רגשות הם מידע, לא איום

המורה אינו נבהל מרגש:

* כעס

* שעמום

* תסכול

אלא רואה בהם שער להבנה.

---

### 3. גבולות ברורים – בלי ענישה

תקשורת מקרבת כוללת גבולות:

> “אני לא יכול ללמד כשיש יציאה מהכיתה,

> כי חשוב לי ליצור מרחב למידה בטוח.”

זהו גבול המבוסס על צורך, לא על כוח.

---

### 4. בקשה ולא דרישה

בקשה:

* משאירה מקום לבחירה

* מזמינה שיתוף פעולה

דרישה:

* מעוררת התנגדות

בגיל ההתבגרות – ההבדל קריטי.

---

## האפקטיביות של תקשורת מקרבת בכיתות תיכון

מחקר וניסיון חינוכי מצביעים על:

* ירידה בהתנגדויות והתפרצויות

* שיפור באקלים הכיתתי

* חיזוק תחושת הביטחון

* עלייה בשיתוף פעולה

* חיזוק סמכות המורה

חשוב להדגיש:

תקשורת מקרבת **אינה פתרון מיידי**, אלא תהליך.

אך האפקט שלה **עמוק ויציב לאורך זמן**.

---

## למה חשוב להשתמש בתקשורת מקרבת דווקא בתיכון

1. כי שליטה חיצונית כבר לא עובדת

2. כי תלמידים מחפשים משמעות ולא משמעת

3. כי סמכות נבחנת דרך יחסים

4. כי זהו גיל קריטי ללמידה רגשית-חברתית

5. כי מורה הוא דמות משמעותית בעיצוב זהות

---

## סיכום

תקשורת מקרבת אינה רק כלי ניהולי.

היא **תפיסה חינוכית שלמה**.

בכיתות תיכון:

* היא מאפשרת למידה בלי מאבק

* מחזקת סמכות בלי כוח

* יוצרת קשר בלי ויתור על גבולות

* ומכבדת את מורכבות גיל ההתבגרות

כאשר מורה מאמץ תקשורת מקרבת,

הוא לא רק מלמד מקצוע –

הוא מלמד דרך להיות אדם בתוך מערכת יחסים.

להלן **תוכנית עבודה חינוכית–פדגוגית לכיתה המאתגרת (ט–י)**

הבנויה **במפורש על עקרונות תקשורת מקרבת (NVC)**, ומותאמת למציאות שתוארה: יציאה מהשיעור, חוסר סמכות נתפסת, פגיעה במעמד המורה, והיעדר גב חזק מהמערכת.

התוכנית אינה “תוכנית משמעת”.

זו **תוכנית לשיקום קשר, החזרת נוכחות פנימית, ובניית סמכות דרך אנושיות ובהירות**.

---

# תוכנית עבודה לכיתה מאתגרת

## בגישת תקשורת מקרבת (NVC)

---

## עקרונות יסוד לפני הכל

1. **המטרה אינה שליטה אלא שיתוף פעולה**

2. **אין מאבקי כוח עם תלמידות**

3. **סמכות נבנית דרך עקביות, גבולות ברורים, וקשר אנושי**

4. **יציאה מהכיתה = מידע על צורך, לא חוצפה**

---

## שלב א: שינוי עמדת המורה (עבודה פנימית)

לפני כל פעולה מול הכיתה, נדרש יישור פנימי.

### ניסוח פנימי למורה

> “אני לא נכשלת.

> הכיתה מתקשה.

> התפקיד שלי הוא להחזיק מרחב ברור ובטוח גם כשהן בודקות גבולות.”

### זיהוי רגשות וצרכים של המורה

* רגשות: כאב, תסכול, עלבון, חוסר אונים

* צרכים: כבוד, גיבוי, שקט, משמעות, ביטחון

המורה **לא נכנסת לכיתה כדי להוכיח את עצמה**, אלא כדי להוביל תהליך.

---

## שלב ב: עצירת האוטומט – שינוי דפוס מיידי בכיתה

המטרה: להפסיק את מעגל היציאה–התעלמות–פגיעה.

### כלל ראשון (שקט וברור)

לא רודפים אחרי תלמידה שיוצאת.

לא מתווכחים.

לא מטיפים.

עצירה ≠ ויתור

עצירה = יצירת קרקע חדשה

---

## שלב ג: שיחה כיתתית מכוונת (שיעור שלם מוקדש לכך)

זהו שלב קריטי. בלי זה – אין שינוי.

### פתיחה בסגנון NVC (דוגמה):

> “אני רוצה לעצור רגע את הלמידה הרגילה.

> בשיעורים האחרונים קורה מצב שחלק גדול מכן יוצא מהכיתה.

> כשזה קורה אני מרגישה תסכול ופגיעה, כי חשוב לי ללמד בכיתה שיש בה נוכחות וכבוד.

> אני לא כאן כדי להאשים, אלא כדי להבין:

> מה קורה לכן בשיעור שגורם לכן לצאת?”

### כללי השיחה

* מדברים בתורות

* אין ויכוחים

* המורה משקפת, לא מתגוננת

* כל אמירה מתקבלת כמידע

---

## שלב ד: זיהוי הצרכים של הבנות (בפועל)

בדרך כלל יעלו צרכים כמו:

* צורך בחופש

* צורך בהפחתת עומס

* צורך בהכרה

* צורך בקשר

* צורך בשיעור שמרגיש רלוונטי

* צורך לא להרגיש “נשלטות”

### שיקוף לדוגמה:

> “אז אני שומעת שחלק מכן יוצאות כי השיעור מרגיש לכן ארוך/לא רלוונטי/עמוס.

> חשוב לי לקחת את זה ברצינות.”

---

## שלב ה: הצבת גבול ברור (בלי איום)

תקשורת מקרבת **כוללת גבולות**.

### ניסוח גבול:

> “יחד עם זה, חשוב לי לומר דבר ברור:

> יציאה מהכיתה בלי תיאום פוגעת בי ובאפשרות לקיים שיעור.

> אני לא יכולה להמשיך ללמד במצב הזה.”

לא “אסור”, לא “תקנון”

אלא: **השפעה של ההתנהגות**

---

## שלב ו: בניית הסכם כיתתי מינימלי

לא חוזה ארוך.

2–3 סעיפים בלבד.

### דוגמה:

* לא יוצאות מהכיתה בלי לפנות למורה

* אם קשה – מרימים יד / פונים בשקט

* המורה מתחייבת לשיעורים קצרים, ברורים, עם בחירה

ההסכם נכתב יחד, אפילו על הלוח.

---

## שלב ז: שינוי מבנה השיעור (קריטי)

בלי זה – ההסכם לא יחזיק.

### התאמות מומלצות:

* פתיחה קבועה של 3 דקות שיחה/שאלה

* חלוקת השיעור ליחידות קצרות

* בחירה: עבודה לבד / בזוג / בקבוצה

* משימות עם תוצר ברור

* אפשרות תנועה מבוקרת

המטרה: **להפחית התנגדות, לא “לרתק בכוח”**

---

## שלב ח: התמודדות עם יציאה בפועל (תרחיש אמת)

### אם תלמידה קמה ויוצאת:

* המורה אומרת בשקט:

> “אני רואה שאת יוצאת.

> נדבר על זה בסוף השיעור.”

לא צעקה.

לא רדיפה.

לא השפלה.

### שיחה אישית אחרי:

> “כשיצאת הרגשתי פגיעה.

> חשוב לי להבין מה היה לך קשה ברגע הזה.”

---

## שלב ט: שימור סמכות לאורך זמן

* עקביות מוחלטת בגבולות

* חיזוק פומבי להתנהגויות חיוביות

* שיחות אישיות קצרות, לא דרמטיות

* לא לקחת אישית בדיקות גבול

---

## מדד הצלחה ריאלי

* לא 100% נוכחות

* אלא ירידה ביציאות

* יותר דיבור במקום בריחה

* פחות מאבקי כוח

* יותר שקט פנימי למורה

---

## מסר מסכם למורה

הכיתה הזו **לא שוברת אותך כי את חלשה**

אלא כי היא בודקת:

“האם מותר לנו להיות כאן בלי להילחם?”

וכאשר את מחזיקה:

* גבול

* הקשבה

* בהירות

* אנושיות

נוצרת סמכות אמיתית.

להלן **העמקה מקצועית ומובנית** על

**זיהוי הצרכים של התלמידות באמצעות תצפית וניתוח התנהגות**,

ככלי עבודה למורה וכיועץ חינוכי, בגישת תקשורת מקרבת (NVC).

הטקסט מיועד לשימוש מעשי, לא תאורטי.

---

# זיהוי צרכי תלמידות באמצעות תצפית וניתוח תוצאות

## בגישת תקשורת מקרבת (NVC)

---

## עיקרון מפתח

ב-NVC **התנהגות היא תמיד אסטרטגיה**.

לעולם לא הבעיה עצמה.

המשימה של המורה:

לא “לפרש אופי”,

אלא **לפענח איזה צורך מנסה ההתנהגות לשרת**.

---

## שלב א: תצפית נקייה מהערכה

תצפית = תיאור עובדתי בלבד, ללא פרשנות.

### ❌ תצפית שגויה (עם פרשנות):

* “הן מזלזלות בי”

* “הן חוצפניות”

* “הן עושות דווקא”

### ✅ תצפית מדויקת:

* “ב-20 הדקות הראשונות נכחו 6 תלמידות, לאחר מכן יצאו 10”

* “יציאות מתרחשות בעיקר בשלב ההסבר”

* “אותן תלמידות יוצאות שוב ושוב”

רק לאחר שיש תצפית נקייה – מותר לעבור לניתוח.

---

## שלב ב: זיהוי דפוסים חוזרים

המורה מתבקשת לשאול:

* מי יוצאות?

* מתי?

* באילו שיעורים?

* באיזה שלב בשיעור?

* מי נשארות?

* מה מאפיין את הנשארות?

### דוגמאות לדפוסים:

* יציאה מיידית בתחילת השיעור

* יציאה אחרי 10–15 דקות

* יציאה רק כשיש משימה עצמאית

* יציאה רק כשיש הקשבה פסיבית

* יציאה של קבוצת תלמידות קבועה

דפוס = רמז לצורך.

---

## שלב ג: תרגום דפוס → צורך

זה לב העבודה הייעוצית.

### דוגמה 1: יציאה בתחילת השיעור

**תצפית:**

תלמידות יוצאות מיד עם הצלצול.

**ניתוח אפשרי:**

* צורך בחופש

* צורך בהפחתת עומס

* קושי במעבר בין שיעורים

* חוסר חיבור רגשי למורה

**בדיקה אמפתית:**

> “אני שמה לב שקשה לכן להישאר בתחילת השיעור.

> מה קורה לכן בדיוק ברגע הזה?”

---

### דוגמה 2: יציאה בזמן הסבר פרונטלי

**תצפית:**

בזמן דיבור המורה – יציאה מוגברת.

**ניתוח אפשרי:**

* צורך בהפעלה

* קושי בקשב

* צורך בתנועה

* חוויית שיעמום או חוסר רלוונטיות

**בדיקה אמפתית:**

> “כשאני מסבירה הרבה, חלק מכן יוצאות.

> האם זה מרגיש לכן ארוך מדי או לא ברור?”

---

### דוגמה 3: יציאה קבוצתית קבועה

**תצפית:**

אותה קבוצת תלמידות יוצאת יחד.

**ניתוח אפשרי:**

* צורך בהשתייכות

* דינמיקה חברתית

* חיזוק הדדי להתנגדות

* הימנעות מבושה או חשיפה

**בדיקה אמפתית (פרטנית):**

> “אני שמה לב שאת יוצאת בדרך כלל עם עוד בנות.

> מה נותן לך היציאה יחד?”

---

### דוגמה 4: הישארות שקטה בלי מעורבות

**תצפית:**

תלמידות נשארות אך לא משתתפות.

**ניתוח אפשרי:**

* צורך בביטחון

* פחד מטעויות

* חוסר אמון

* חוסר חיבור

**בדיקה אמפתית:**

> “את כאן, אבל מרגישה רחוקה.

> מה היה עוזר לך להרגיש יותר בנוח להשתתף?”

---

## שלב ד: ניתוח תגובת התלמידות לשינויים

תלמידות “מדברות” דרך תגובה לשינוי.

### שינוי קטן → בדיקת תגובה

לדוגמה:

* קיצור ההסבר

* פתיחה אישית

* מתן בחירה

* שינוי מקום ישיבה

### ניתוח:

* ירידה ביציאות → הצורך נענה

* אין שינוי → צורך אחר

* החמרה → התנגדות לצורך לא מוכר

תגובה = משוב חי.

---

## שלב ה: זיהוי צרכים לפי תגובה רגשית

רגש = אינדיקציה לצורך.

| רגש שנראה | צורך אפשרי      |

| --------- | --------------- |

| שעמום     | עניין, משמעות   |

| כעס       | כבוד, גבול      |

| זלזול     | חוסר שייכות     |

| אדישות    | חוסר חיבור      |

| התנגדות   | צורך באוטונומיה |

המורה שואלת:

“מה הצורך שמבקש מקום כאן?”

---

## שלב ו: הצלבת מידע

מורה מיומנת:

* לא מסתמכת על אירוע אחד

* לא על תלמידה אחת

* לא על פרשנות בודדת

אלא:

* תצפית

* דפוס

* בדיקה אמפתית

* שינוי קטן

* ניתוח תגובה

זהו תהליך מחזורי.

---

## שלב ז: שמירה על עמדה מקצועית

המורה לא:

* מאבחנת

* מנתחת אישיות

* שופטת

המורה כן:

* מתבוננת

* מקשיבה

* בודקת

* מתאימה

---

## משפט מפתח למורה

> “אני לא צריכה לדעת למה הן כאלה.

> אני צריכה להבין מה הן צריכות עכשיו.”

---

## סיכום ייעוצי

זיהוי צרכים אינו נעשה דרך שאלון בלבד,

אלא דרך **קריאה מדויקת של ההתנהגות**.

כאשר מורה:

* מתבוננת בלי שיפוט

* מנתחת דפוסים

* בודקת דרך שיח ושינוי

* מגיבה לצרכים ולא להתנהגות

הכיתה מפסיקה להילחם

ומתחילה להגיב.

מעולה.

להלן **המשך מקצועי ומובנה** הכולל:

1. **מפת צרכים ייעודית לתלמידות כיתות ט–י**

2. **תרגול מעשי: מה לומר בכל תרחיש נפוץ בכיתה**

  הכול בגישת תקשורת מקרבת, מותאם לכיתה מאתגרת ולמציאות שתוארה.

---

# 1. מפת צרכים לתלמידות כיתות ט–י

## (כלי אבחון מהיר למורה)

המפה בנויה כך:

**התנהגות נראית → צורך סביר → תגובת מורה תואמת**

---

### א. יציאה מהכיתה בלי רשות

**צורך אפשרי:**

* אוטונומיה

* הימנעות מתחושת חוסר שליטה

* הפחתת עומס רגשי

* שייכות לקבוצה

**מה לא לומר:**

* “לא יוצאים!”

* “זה חוסר כבוד”

**מה כן לומר (בזמן אמת):**

> “אני רואה שאת יוצאת.

> נדבר על זה אחר כך.”

**מה לומר בשיחה אישית:**

> “כשיצאת הרגשתי קושי, כי חשוב לי לנהל שיעור עם נוכחות.

> מה היה לך קשה ברגע הזה?”

---

### ב. זלזול מילולי / ציניות

**צורך אפשרי:**

* כבוד

* נראות

* הגנה עצמית

* שייכות חברתית

**מה לא לומר:**

* “אל תתחכמי”

* “חוצפה”

**מה כן לומר:**

> “כשנאמרת ההערה הזאת הרגשתי פגיעה.

> חשוב לי לדעת מה ניסית להגיד באמת.”

---

### ג. שעמום גלוי / ניתוק

**צורך אפשרי:**

* עניין

* משמעות

* גירוי

* חוויה

**תגובה מותאמת:**

> “נראה שקשה להתרכז כרגע.

> בואו נחשוב יחד איך להפוך את החלק הזה ליותר מעניין.”

---

### ד. התנגדות שקטה (שתיקה, חוסר שיתוף)

**צורך אפשרי:**

* ביטחון

* הגנה מבושה

* זמן

* אמון

**מה לומר:**

> “אין חובה לדבר עכשיו.

> אם תרצי לשתף אחר כך – אני כאן.”

---

### ה. הפרעות חוזרות

**צורך אפשרי:**

* תשומת לב

* חיבור

* צורך להישמע

**מה לומר:**

> “אני שומעת שיש לך הרבה מה להגיד.

> חשוב לי גם לשמור על רצף השיעור.

> נוכל לדבר על זה בסוף?”

---

# 2. תרגול: מה לומר בתרחישים נפוצים

## (Scripts מוכנים לשימוש)

---

## תרחיש 1: תלמידה קמה ויוצאת באמצע השיעור

### בזמן אמת (קצר, רגוע):

> “אני רואה שאת יוצאת.

> נדבר אחרי השיעור.”

### אחרי השיעור:

> “כשיצאת הרגשתי תסכול, כי חשוב לי שתהיה נוכחות.

> מה היה לך קשה ברגע הזה?”

---

## תרחיש 2: קבוצה של תלמידות יוצאת יחד

### בזמן אמת:

> “אני מבקשת רגע לעצור.

> חשוב לי להבין מה קורה לכן.”

(אם הן יוצאות בכל זאת – לא לרדוף)

### בשיחה כיתתית:

> “אני שמה לב שכשקבוצה יוצאת יחד זה פוגע בשיעור.

> מה נוכל לעשות אחרת בפעם הבאה?”

---

## תרחיש 3: תלמידה אומרת “משעמם לי”

### תגובה לא מתגוננת:

> “תודה שאת אומרת את זה.

> מה היה הופך את זה לפחות משעמם עבורך?”

---

## תרחיש 4: תלמידה אומרת “זה לא חשוב”

### תגובה מקרבת:

> “את צודקת לשאול על משמעות.

> בואי נבדוק יחד למה זה כן או לא רלוונטי.”

---

## תרחיש 5: חוסר שיתוף מוחלט

### תגובה:

> “אני רואה שקשה כרגע להשתתף.

> אני לא לוחצת.

> חשוב לי שתהיו כאן בצורה שמתאימה לכן.”

---

## תרחיש 6: התפרצות רגשית

### תגובה:

> “נראה שקורה לך משהו חזק עכשיו.

> אנחנו נעצור רגע.”

(לא להמשיך חומר)

---

# 3. כלי ייעוצי: שאלות שמפענחות צורך

המורה יכולה לשאול את עצמה:

* מה ההתנהגות מנסה להשיג?

* איזה צורך לא מקבל מענה?

* מה קורה להן רגע לפני?

* מה קורה להן אחרי?

* מה משתנה כשאני משנה משהו קטן?

---

# 4. עוגנים פנימיים למורה

משפטים שעוזרים להישאר יציבה:

* “הן לא נגדי – הן בעד עצמן”

* “התנגדות היא בקשה שלא יודעת לדבר”

* “אני מחזיקה גבול, לא מאבק”

* “סמכות שקטה מנצחת כוח”

---

## סיכום

כאשר מורה:

* רואה דפוסים ולא התקפים

* שואלת על צרכים ולא מאשימה

* מגיבה בעקביות וברוגע

* מציבה גבולות בלי כעס

הכיתה נרגעת בהדרגה

והקשר מתחיל להיבנות.

מה ששיתפתי פה זה ממש על קצה מזלג של תקשורת מקרבת,

וצאט כמו הצאט, כותב תשובות קצת גנריות.

בגלל שמדובר פה בתלמידים ואירועים אמיתיים ולא בכתיבת מאמר תיאורטי,

אבי חושבת שממש כדאי לא להסתפק בזה.

יש ספרים בנושא תקשורת מקרבת לפי שרוצה ללמוד לעומק,

וגם אם נעזרים בבינה מלאכותית,

לא להסתפק ב10 דקות של שיחה עם הצאט, כמו שאני עשיתי, אלא לחפור ולאתגר שיכתוב ניתוח יותר מעמיק, ויכתוב תוכנית עבודה יותר ריאלית.

המטרה פה הייתה רק להדגים בכלל מה זה תקשורת מקרבת.

בפועל, כשאני משתמשת בעקרונות, זיהוי הצרכים שלי ושל האדם השני ברמת דיוק גבוהה, מאפשרת פתרונות ששני הצדדים יקבלו,

כי כשיש מענה לצורך, הצד השני יקבל את הפתרון, כשאין מענה לצורך שלו, שם נוצרת התנגדות.

אני משתמשת בזה המון בעבודה, בקשרים משפחתיים ובחינוך ילדים,

זה לא תהליך של 10 דקות עם הצאט,

זה חשיבה מעמיקה באמת מה מניע את האדם שמולי?

לדוגמה לפני כמה זמן מנהל בכיר בחברה אצלנו שיתף אותי בתחושת תסכול שיש תהליך מסויים שחשוב לו וחעבודה שלו, שהוא לא מצליח לקדם מול המנכל.

הסברתי לאותו מנהל בכיר, שלצערי, לא משנה כמה התהליך שהוא מתאר חשוב *לו*

משנה איפה התהליך הזה פוגש את מה שחשוב *למנכל* ושם ללחוץ.

למרות שהוא צודק בעיקרון, המנכל "צריך" לתמוך בתהליכים שחשובים לעובדים שלו, אבל זו לא גישה מקדמת.

חשבנו יחד, איפה התהליך שהוא רוצה לקדם, פוגש את מה שחשוב למנכל. מצאנו נקודת חיבור.

ואז הצעתי לו שיכתוב מייל ששם דגש על נקודת החיבור, שיפרט איך היא תעזור למה שהמנכל אוהב, ואז לפרט את הכלים שיעזרו להגשמת נקודת החיבור, שזה תמיכה בתהליך שאותו אדם שדיברצי איתו ניסה לקדם תקופה ארוכה ללא הצלחה.

אחרי שבוע הוא שיתף אותי שהמנכל ענה לו שהנושא אכן חשוב והוא קשוב לעזור לו עם התהליך שהוא רוצה (משהו שקשור להסרת חסמים) ואז גם אני דחפצי מנקודת הממשק שלי מול המנכל,

ואחרי 8 חודשים של התעלמות מוחלטת, הנושא עלה לדיון בישיבת הנהלה תחת היתרונות הבאים:

1. אני כקולגה הייתי מגוייסת מראש להצלחת התהליך, גם כי הוא השתמש בעצה שלי, וגם כי לפני כן כבר העליתי את נקודת הממשק לעבודה שלי.

2. המנכל כבר התייחס לנושא, הוא לא יכול פתאום לסגת מול כל חברי ההנהלה ולהגיד שזה לא מקבל תיעדוף כרגע.

3. שאר חברי הצוות יודעים שיש בעיה עם התהליך, זה כבר לא משהו שהוא רק ביני לבין אותו אחד לבין המנכל. עכשיו יש כבר השלכות רוחביות יותר של מנהיגות וקשב לצורכי המנהלים בחברה, זה זה ימשיך להתמסמס, זה יערער את המנהיגות.

בקיצור, צורת חשיבה של תקשורת מקרבת, שמחפשת נקודת חיבור ולא צדק.

שמזהה צרכים, מפרידה מפרשנויות, ומוכוונת פתרון, יכולה ממש לשנות את התמונה.

אצלנו בעבודה העבודה עם רגשות פחות דומיננטית,

כלומר היא חשובה בשביל לזהות את הצרכים שלי, פחות משפיעה על צורת הפתרון,

אבל בעבודת חינוך אני חושבת שגם רכיב הרגשות הוא משמעותי, אבל רק אם יודעים להפריד לחלוטין בין ההתנהגות, הצורך, והרגש.

להתסצכל על כל רכיב בנפרד בתוך אותו אירוע.

למשל הילד שלי אמר לי מילה לא יפה:

תצפית: אמר מילה לא יפה

רגש: נעלבתי

צורך שלי: כבוד

צורך של הילד: יחס

תגובה: זה לא נעים לי כשאומרים לי מילה לא יפה, אני מבינה שאתה רוצה שאתייחס אליך.

גבול: לא משתמשים במילים לא יפות..

הצעת חלופה: אתה רוצה לבקש ממני לספר לך סיפור במקום זאת?

נותנים מקום לרגש, אבל לא מגיבים מתוך הרגש, לא נותנים לרגש לנהל אותנו.

אם אענה מתוך הרגש תגובה מתלהמת בסגנון של: מה זה, לא מדברים כך לאמא!

אני עושה הפוך ממה שאני מצפה ממנו.

אם אני מצפה מהילד שיכבד אותי גם כשהוא חש מתוסכל מכך שלא התייחסתי אליו, כלומר שיפריד בין הרגש הלגיטימי לתגובה,

אז איזה דוגמה אישית אני נותנת לו כשאני בעצמי מגיבה מתוך הרגש?

טוב התכוונתי לסכם ויצא חופר ברמות..אז רק אסגור את זה בכמה מילים:

תקשורת מקרבת זו צורת תקשורת שמניעה לפעולה את הצד השני באופן שיענה על הצרכים של שנינו.

מניסיון אישי בכמה תחומים בחיים:

כשמזהים נכון לעומק את הצרכים של שני הצדדים, ומגבשים פתרון שעונה על הצורך של שני הצדדים, זה תמיד עובד!!

כשהפתרון לא עובד, זה אומר שלא דייקנו את הצרכים. חוזרים למפת הצרכים. מנתחים עוד רמזים לגבי מה יכול להיות הצורך המדוייק מאוד שלנו ושל השני, ואז חושבים על פתרון שיענה על הצורך המאוד מדוייק.

אם הפתרון עובד, הצד השני מגיב כמו שרצינו אבל עדיין אנו חשים תסכול, זה אומר שלא דייקנו מספיק את הצורך שלנו, כלומר למעשה ויתרנו עליו ברמה מסויימת, וזה גם לא כדאי.

הכי טוב זה כשהפתרון ממלא את הצרכים באופן מדוייק, ואז שני הצדדים מרוצים, וזה בעצם מעיד על תקשורת טובה.

מומלץ מאוד בנושאים של דינמיקות של משפחה מורחבת, זה וואו!

יש ביוטיוב הרצאה של מרשאל רוזנברג (4 סרטונים)

מומלצת מאד.

את הספר הסגול אני לא אהבתי, מאד מעייף ולי היה קשה לצלוח אותו..

יתכן שבאמת בסוף לא יהיו לה שעות, אבל בתחילת שנה זה ממש רחוק כדי לדעת מי ימשיך איתה שנה הבאה.

יש הבדל בין מנהלת שביוני אומרת 'אין לי שעות בשבילך לשנה הבאה' לבין להגיד את זה במחצית הראשונה... מה היא יודעת בכלל על שנה הבאה.

(אלא אם כן שאלת אותה על זה ישירות ואז זה סיפור שונה)

ולכן אני אומרת שזה גועל נפש, כי זה כנראה הגיע באמת כדי 'להעמיד במקום' ולהגיד 'את לא טובה מספיק'...

תבדקי מה החוק אומר ואם את מעוניינת להישאר שם. מורים (ממלאי מקום) מחפשים בכל מקום כמעט בארץ, ועדיף להיות במקום שחווים בו חוויות של הצלחה והערכה של הצוות וההנהלה.

היא אמרה את זה כאילו "על הדרך" "אגב"..

והאדמתי מההלם...

גם בסוגריים, מי אמר לך שאני בקטע להישאר?!

שאת חושבת שאת עושה לי טובות..

ממש מתבאסת להמשיך ככה תשנה..

עם כיתות ט'-י אני גם ככה מסיימת בסוף המחצית ואז היא סגרה איתי עד סוף שנה בכיתות אחרות..

ומרגישה מנוצלת

שהיא לקחה את השאלה שלך האם את מרוצה ממני למקום של האם תמשיכי איתי גם שנה הבאה, ולכן השיחה התגלגלה ככה. אז אם היא היתה מחמיאה לך, זה לא היה מסתדר עם התשובה שלא בטוח שיש לה שעות לשנה הבאה.

סתם מחשבה שעלתה לי.

חוץ מזה מסכימה מאוד עם מה שתקומה כתבה.

זה בהחלט לא נעים ופתאומי לקבל תגובה כזו לא אמפתית, אבל מהצד שלך גם לא הייתי שואלת אותה שאלה אישית בצורה פתאומית ככה על הדרך.

לשקף נקודה קצת אחרת, דווקא בקשר לשיחה עם המנהלת.

כמובן רק מתוך מה שכתבת, ואני לא הייתי שם, אז אני לא באמת יודעת.

ממה שאת מתארת, השיחה עם המנהלת נעשתה כבדרך אגב. זאת אומרת, לא הייתה לכם פגישה רשמית, או שיחה מסודרת. זה היה על הדרך

יכול להיות שהיא לא הייתה פנויה לשיחה כזו באותו הזמן, ולכן היא הגיבה כמו שהגיבה. כי הייתה טרודה בעוד הרבה דברים אחרים, והניסוח יצא לה פחות מוצלח.

כי כמו שכתבו כאן, יכול להיות שמה שהיא אומרת נכון, שהיא מחוייבת למורות עם וותק, ובאמת לא תמיד קל למצוא למורה מתחילה מספיק שעות. אבל היה מתאים שזה ייאמר אחרת

אולי אבל, זה ש"תפסת" אותה לשיחה, בלי שהיא הייתה מוכנה לזה, גרם לזה לצאת ככה.

זו שאלה לגמרי לגיטימית מול מנהל להבין האם מרוצים מהביצועים שלך העובדת, אבל זו לא שאלה לשיחת מסדרון. בהנחה שבאמת רוצים תשובה אמיתית ורוצים גם ללמוד מזה. ונראה לי יותר נכון להגיע מתוך מקום שמראה את מה שאת עושה ומה את יכולה לשפר, מאשר להבין אם מרוצים ממך. אני הייתי מרגישה שזה קצת ישיר מידי אם מישהו היה שואל אותי את זה ככה.

אז בעצם יכול להיות שכל השיחה הייתה נראית אחרת והייתי יוצאת בחוויה אחרת, אם זה היה יותר מסודר ומאורגן. 

סיטואציה דומה שתלמידים עושים מה בא להם

מעדכנת כל הזמן הורים, מתקשרת וחופרת, שולחת למנהל ולמחנכים צילום של הנוכחות.

מענישה בהשארות שעה נוספת סוף היום. לא חסר מה לעשות.

לגבי שנה הבאה אני באמת לא יודעת אם זה משהו שיודעים בשלב הזה.. אני אישית לא הייתי שואלת אם היא מרוצה ממני כי זה שם אותי בעמדה קטנה מולה. ואם היא נתנה לך תחושה כזאת, למה שתרצי להשאר? יש מלא מקומות טובים. אל תתפשרי. 

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

דיברתי עם רב והתיר לי

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו

נשנשתי קצת קפה עוגיות

השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש.  הייתה לי נחיתה רכה.

אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).

מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

עובר בסדר.

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.

חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.

נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא 

לק"י
 

אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.

ולא תמיד זה קורה.

כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.

אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).

והאמת - יש גם ילדים מתעתעים, שלפעמים כך ולפעמים כך... בעלי נאלץ כמה פעמים לקחת את הילדונת שלנו איתו לתפילה, והיו פעמים שהיא ישבה בלי להוציא הגה, והיו פעמים שהיא לא הפסיקה לדבר... (ובמקרה כזה הוא יצא איתה החוצה)

נראה לי שבהכללה רוב הילדים בגיל הזה לא יכולים לשבת בשקט גמור חצי שעה שלמה.

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.

וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.

או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.

מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

או בבתים .

הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.

את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.

בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....

אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.

בעיניי אין הכרח לצפות למשיח (יודעת שיש שיראו באמירה הזו כפירה).

כן יש הכרח לשמור תורה ומצוות…

זה היה עובד אם היית "אדישה" למחשבה על זה (נגיד- אמונה במשיח אבל כמשהו מאוד עתידי), אבל זה כן מפעיל אותך.

השאלה היא למה… את יודעת ורוצה לפרט קצת?

זה באמת ממש מפעיל אותי

השינוי הזה שיהיה אני כאילו לא יודעת למה לצפות

ואולי זה לא יהיה טוב?

יהיה רק טוב? הטוב שמחכים לע באמת יהיה טוב? 

ומאיזה סוג משיח את מפחדת.

כנראה זה עניין של הגדרות.

זה כבר נתון לפרשנויות

ואני דואגת כאילו אין על מי לסמוך

אז כולם מחכים ומצפים רק מתוך ביטחון ואמונה?

או שכתוב איפושהוא שיהיה טוב?

לא קשה לך לצפות למשו שאת לא באמת יודעת מהו? 

שזה בעיקר עניין של אמונה וביטחון

כי מי שמאמין עד הסוף

גם לא מפחד למות בדרך לשם

את יהודיה כשרה?

משתדלת לשמור מצוות?

מאמינה בה'?

אז למה שיקרה לך משהו?

וגם אם נמות לפני הגאולה נגיע לעולם הבא מלאים בזכויות

העולם הזה מלא בכל כך הרבה רע

ששווה למות אם הגאולה תבוא וכל הרע יגמר

הנשמה היא ניצחית בכל מקרה

אבל בעיקרון אין סיבה שנמות

מי שימות אלה הרשעים

מבטיחה לך שאת לא רשעית

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים":

מספיק לי לקרוא את זה (וזה לא הכיתוב היחיד על הגאולה, יש עוד הרבה) כדי לדעת שיהיה טוב, ואני לא צריכה לדעת מדויק כדי להאמין בטוב הזה.

שמעתי על זה משל פעם, שזה כמו אדם שנולד במערה וחי שם את כל חייו, והוא אפילו לא יודע שיש מושג של אור שמש וזה מפחיד אותו, בשביל מה צריך את זה...🤷🏻‍♀️

זה מה שעובר עלינו עכשיו

ואם כל הכאב והקשיים שיש עכשיו יעלמו

וגם העולם יהיה מלא ברוחניות וטוב

אז מה יותר טוב מזה?

אחד הדברים שגורמים לי לחכות זה המחשבה על זה שיהיה ברור מה טוב ומה רע

עכשיו הכל מבולבל 

תהיה בהירות

נעבוד את ה' כמו שצריך

אני בחרדות כאילו מה אמרו לי

כמה חוסר אמונה?? ואני כל כך משתדלת להתחזק באמונה והקטע הזה זה פשוט לא עובד לי

אני מנסה לדייק עם עצמי קשה לי עם זה

או שאולי יהיה סינון?

מתי השלב הזה של צדיקים של מי זכאי??

שמעתי שהאויבים שלנו יהיו עבדים שלנו, ולא יהיה חולי , ותהיה תחיית המתים.

אבל הפחד של מה נעבור עד אז..

תמיד שאומרים שהמשיח מתקרב זה יותר מלחיץ אותי מאשר שתקיפת איראן מתקרבת, כי לא יודעים למה לצפות ובאיזו עוצמה זה יהיה, כי אמרו שיהיה מלחמת גוג ומגוג שזה נשמע מאוד מאוד מפחיד עם סימני שאלה רבים

וכל הפרשנויות של כל הרבנים שהנהההה משיח בא

סמאללה אין לי אויר

באלי לשמוח ולחכות ולא לדאוג לעצמי ומשפחתי ולקוות שנחיה טאטעעעע

הלכות מלכים ומלחמותיהם

אני לא זוכרת את כולם

אבל בשלב הראשון- עולם כמנהגו נוהג- לא יהיה שינוי דרמטי (עדיין יעבדו ויתנהגו רגיל)

השינויים המשמעותיים יהיו בשלב השני

ובשלב השלישי . 

וקוראים לו מדינת ישראל.

מי זה שיקבץ נדחי ישראל?

וילחם את מלחמות עם ישראל?

ויבנה את בית המקדש?

אלה דברים שכבר מתרחשים לנו מול העיניים. וזה לא שרק בן אדם אחד יעשה את הכל, כי חלק כבר בטוח נעשה. אלא אם מבינים שמשיח זה לא בהכרח אדם ספציפי אלא גוף, שלטון, ועד כמה שנזכה יעמדו בראשנו צדיקים בעלי זכויות ואם פחות נזכה הם יהיו פחות כאלה.

ויש את המדרש (ועליו השיר המפורסם) על המשיח שעומד על גג בית המקדש ומודיע לישראל שהגיע זמן הגאולה והם לא מאמינים. כלומר, זה יכול להיות שהוא כבר כאן ולא מרגישים בו. והסימן שהוא אומר זה- ראו באורי שזורח עליכם. ואני, אופטימית שכמוני, מאמינה שאת האור הזה אנחנו רואים זורח בעוצמות אחרות מאז השביעי באוקטובר. אז יש עוד כמה צעדים בדרך, עדיין לא עומד בית המקדש על תילו, אבל האור, והריח- אנחנו כבר מתבשמים ממנו.

אז בעיני אם את לא מסתובבת מלאת חרדה ממה שכבר קורה ושזה משיח- תנוח דעתך. כמו שאת עומדת בזה עד עכשיו ככה תעמדי גם בגאולה השלימה אמן.

ואגב, אני בטוחה שאם את דומה רק בקצת לפני הדור הזה, אז את תהיי ממקבלי השכר לעתיד לבוא.

🤍

כמובן אין לי מושג באיזה חינוך גדלת, אבל מרגיש שיש אוירה שלילית ומאיימת...

אני רואה את זה למשל לקראת הימים הנוראים שאני מתרגשת לקראת ההתחדשות, ההטהרות והתפילות (על אף שיש לי עוד ה-מ-ו-ן במה להשתפר ולצערי כמה וכמה מצוות שאני מחפפת בהם) ועדיין אני באוירה של התרגשות מהזיכוך והמלכת ה' ובטוחה שהוא רוצה בטובתי.

כנ"ל לגבי ימות המשיח. אמנם זה טיפה מלחיץ שאולי יהיו שינויים ודברים חדשים, אבל אני בטוחה שהם יהיו טובים! לא רואה את הקב"ה מתכנן טבח המוני בבניו ל"ע... החיים יהיו מלאי משמעות ושמחה! כתוב למשל שמשחרב בית המקדש "ניטל טעם פירות" ו"ניטל טעם ביאה". ז"א שגם דברים שהיום סה"כ אנחנו תופסים אותם כטובים הם תפלים לעומת הטוב הגדול האמיתי. 

בנוסף לזה שכבר היום אנחנו רואים ניצוצות וחלקים מימות המשיח בכל הניסים הגדולים שמתכתבים עם הרבה מנבואות הנחמה... ועוד ילך ויתגבר בע"ה.

חבלי משיח הנה זה בא, חבלי משיח הנה זה בא, חבלי משיח הנה זה בא היום, הנה זה בא היום, הנה זה בא הההה---יום!

וזה בהחלט עניין של חינוך

אני רק בשנים האחרונים הצלחתי באמת להתרגש מאלול והימים הנוראים ולא רק לחכות שהם ייעברו

ממליצה לך לחזור לנביאים עצמם.

אחרי שלמדתי אותם (בזכות פרויקט 'הנ''ך היומי' של הרב פרנקו), דברים הרבה פחות מפחידים.

גם לפותחת.

אני חושבת שהפחד הוא תוצאה של חוסר ידע.

אתה מפחד כשאתה לא יודע מה יהיה.

אבל אפשר ללמוד.

ואני כשלמדתי הוארו עיני. וזה תהליך מדהים וקסום.

ההבנה שהכי יושבת לי נכון זה שכרגע אני בעיקר גוף וקצת נשמה,

מהבחינה של את מי אני מרגישה כ'אני'.

כשתהיה גאולה אני יהיה בעיקר נשמה וקצת גוף. ה'אני' שלי יהיה הנשמה,

ולכן הכל יהיה אחרת מבחינת התחושות.

ולכן אם נחיה או נמות לא כזה מאים עלי. 

וגם אם ישתנה מלא דברים. הכל יהיה פרספקטיבה אחרת לגמרי.

ל'אחד מעיר ושניים ממשפחה'?

לפי הפשט, מדובר על שיבת ציון, כלומר- או שזה  קרה לקראת בניין בית שני, או בזמן השואה.

ואני מכירה גם פירוש שעמ''י נגאלים רק בזכות 'אחד מעיר ושניים ממשפחה' כלומר, נגאלים בזכות צדיקים בודדים.

שוב, ממליצה ממש ללמוד כאדם בוגר את הנביאים שמדברים על הגאולה.

ממש פוקח עיניים ונותן כוחות להתמודד עם התקופה הזו.

לא את מה שכתבת

יש בזה הכל

ציפייה

לא נודע

בדידות (כי רק אותי זה מפחיד)

אפוקליפסה

עונש על התנהגות לא טובה.

כילדה הייתי בחרדות מזה, הייתי מתעוררת באמצע הלילה וכל רעש של משאית היה נשמע לי בואו של משיח, הייתי ממלמלת תהילים ומבטיחה שאחזור בתשובה, עד הפעם הבאה.

היום האמונה שלי פחות אדוקה, פחות משיחסטית מבעבר, ואני לרוב מצליחה לחיות עם זה.

אבל מה שאת מתארת מובן לגמרי

ממש זה

פעם בקורונה הייתי בטוחה ששמעתי שופר

הזיעה שכיסתה אותי והפחד אני לא אשכח לעולם

איך אפשר לחכות למשהו שכ"כ מפחדים ממנו?

ברור שלא.

ממש מוזר אם מישהו ככה מרגיש ועדיין באמת מחכה למשיח, זה לא הגיוני ולא טבעי

הפסקתי לפחד

אני עם הרבה פחות נרווים הלכתיים בכללי - עצבים נטייה להלחץ מדקודקים הלכתיים

(לדוג' כמו פחד שאולי לא התארגנתי למקווה כמו שצריך).

לא יודעת אם זה נכון, אבל יותר נחמד 

בתור ילדה היו מושמעות בבית שלי כל היום קלטות של רב מאוד מסויים ויש שם דבר אחד שעד היום אני זוכרת, ואפילו זוכרת איפה בדיוק עמדתי כששמעתי את זה, ועד היום כשעוברת שם יש לי הבזק של זה.

הרב אמר שכשמשיח יבוא השמש תהיה כמו המנורה של היתושים וכל מי שעשה עבירות אז ככה בשנייה היא תפגע בו.

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מפחדת מאוד מאוד מהמשיח כי בטוח השמש תצלה אותי בשנייה כי יש לי עבירות.

מאז עברתי הרבה גלגולים ולמדתי כמה משיח יהיה טוב וכייף וכדאי לחכות לו, ועדיין אני לא מצליחה לשכוח את החרדה שלי מהשמש כשהמשיח יבוא.

אז אני חושבת שהכל תלוי במה זה משיח מבחינתך ומה יהיה אז.

אם אין לך מושג אז זה בדיוק הזמן ללמוד על זה ןלחקור מה זה המשיח ומה יהיה אז.

וכל כך הרבה כתבו פה יפה ועדיין לא יודעת למה זה לא מניח לי לשניה

מחכה כבר לעבןר את מחר

מצד שני בסוף הוא יבוא…

אני רוצה לחכות מתוך אהבה והבנה 🩷 

השבוע הכי כיפי בתור מורה ואין אותו..

וככ כואב לי על הילדים שזו שמחת החג שלהם, והתאמצתי מאוד וחגגנו גם אתמול והיום. אבל עדיין יום תחפושות כנראה שלא יהיה אם מדובר במערכה ארוכה.

ובעיקר אנחנו חיים ממגפה למלחמה למלחמה.. זוכרת יום פורים בקפסולות בגנים וכזה מבאס שאין לנו רגע דל.

כן ימים היסטוריים אני מתחברת לזה ושמחה בזה ובו זמנית מבואסת. מותר לנו. 

יצאתי משנת אבל על אבי ז"ל (בשנה שעברה לא חגגתי בכלל כמובן), ציפיתי השנה לחגיגות חודשים מראש, התעדכנתי עם אנשים, חיפשתי אירועים 

התארגנו על כרטיסים למסיבת פורים שווה לזוגות,

הייתה לי תחפושת משפחתית בהנחה שנצא אנחנו עם הילדים 

{בינינו-אני בנאדם יצירתי, תנו לי לחשוב על קונספט לתחפושת אישית, זוגית, משפחתית וזה גם מה שעשיתי} קניתי תחפושת לכולנו והשקעתי בזה מחשבה ועשייה,

בנוסף, לא רציתי את כל פסטיבל משלוחי המנות אז הכנתי מלפני כמה ימים את כל המשלוחים כדי לא להשתגע (בדיעבד-ממש טוב שכך, לא הייתי מסוגלת לעשות את זה מאז שיצאנו למערכה}.

בינתיים- אני מפתחת דיכאון מעוד יום בבית, בממ"ד לפרקים (למרות שיש שיפור), לא הצלחתי לעשות כלום בעבודה , אין לי ריכוז לבדוק מבחנים. הכל יצא כ"כ הפוך. ובנוסף אחד הילדים קדח מחום וכל הערב דאגתי לו.

ציפיתי לימי הפוגה בבית הספר, כבר ממש עמוס וקשה והיום הכיפי בבי"ס שבו מתחפשים הוא קליל ואחר וסופסוף לא לימודי וכל המורות נהנות ונחות.....

והערב- איזה מן ערב פורים זה שאפילו להתקהל למגילה זו נחשבת הצלחה, וכל הערב בלי מוזיקה, מה זה אירוע פורים בזום?

תחזירו לנו את פורים בבקשה! לילדים אבל במיוחד לנו המבוגרים!

אני רצינית-יחזירו לנו את שמחת החג? בעיני זו הוצאה הכי מוכרת.

בסוף ברור לי שימים היסטוריים וכו' אבל עם כל הכבוד לרלוונטיות של המגילה אני רוצה לרקוד, להתפרק, לראות מצעדים של תחפושות ובאמת להנות ולבלות!!!!!!!!!

זה הדבר הכי אהוב עליי בחג הזה, לא הסעודה, לא שגעון המשלוחים, זה העובדה שיש לנו חג אחדדדדדדד בלי דקדוקים והכנות זיסיפיות או הלכות וכבדות, סופסוף אנחנו יכולים להגיע למקום גבוה באהבת השם מתוך שכרון חושים, מתוך קסם, מתוך שמחה אמיתית, קלילות, הומור וחיוכים.

לשבת בבית בליל פורים זה כמו לא לצאת בערב יום העצמאות. מרגישה ממורמרת.

אמא שלי הגיעה אלינו וגם היא וגם בעלי לא מתבאסים כמוני, הם אנשים פחות רגשיים ויותר ריאלים ובוגרים ומרגישה ילדה שיושבת ככה ומתבאסת עם עצמי.

לק"י

זה באמת מבעס.

מקווה שיהיה לנו שמח ועליז מחר, גם אם זה קצת שונה מהרגיל🙏🏽

גם מרדכי היהודי התארגן למלחמה ולא לתחפושות.

שנים לא הבנתי איך בנ"י שלושה ימים אחרי שיצאו ממצרים התחילו כבר עם התלונות שלהם,

זה לא ימים היסטוריים וזה, זה ימים היסטוריים!

לרקוד אפשר גם בבית או עם השכנים.

במקום מצעדים של תחפושות תראי מצעדים איך הרשע בטהרן עולה בסערה השמימה, להבות בגובה של שני בניינים.

להנות זו בחירה. אבל גם אם לא נהנים, יש הבדל בין לא להנות לבין להתמרמר.

להתמרמר זה סוג של כפירה בעיני..

עיקר וטפל.

לגבי אם יחזירו לנו את שמחת החג- עושים לנו עדכון גרסה של החג. פורים משודרג.

לגבי סיום שנת האבל, זה נושא אחר. כי היה לך עוגן והוא בוטל, זה בהחלט מטלטל ואף מדגיש את החוסר.

כדאי להפריד בין הדברים כדי להצליח להתמודד עם התחושות השונות, במיוחד שבמצב חירום הכל מועצם. 

צריך לפקוח עיניים ולהסתכל למציאות בעיני יהודי מאמין

יש פה פרק נוסף בתולדות עם ישראל

פרק שדורות חלמו עליו

ניסים גלויים בהצלחת הלחימה ושמירה על חיילינו

ניסיים גלויים ביירוט רוב הטילים (וההוכחה היא אלה שכן פגעו וגרמו נזק)

אשרינו שזוכים לחיות בימים אלו

ושנזכה לראות בבניין המקדש מהרה

למי הפניה? ממי את מצפה? אף אחד לא התחייב לנו לפורים רגיל, ובכללי אין אף אחד שחתם לנו חוזה שהכל יהיה כמו שציפינו. לא בפורים ולא בחיים...

זה זמן לעבוד על בחירה על מה להתמקד, לבחור מה נרצה שכן יהיה השנה.

לפתוח את הראש ולשים לב שלמרות השינוי במה שציפינו לו (ומסכימה לגמרי שקשה לשנות את התכניות ואת מה שציפינו לו, במיוחד עם כל המאמץ של התחפושות והציפיות והמשלוחי מנות...), ברוך השם אין פה טרגדיה או צרה שהרסה לנו את החג, אלא שמחה גדולה וגאולה ועוצמת, שבדיוק בדיוק זה פורים. 

הכנתי לי תעסוקה לליל פורים שלא אשתעמם

ממש מובן הצורך שיראו אתכם והביחד

יכולה לשתף שאני באה ממשפחה גדולה ואף פעם לא התארחנו

מנקה המבט של ההורים שלי היום וגם של עוד אנשים בוגרים עם ילדים נשואים-  גם לא קל לארח משפחות שלמות בחגים

כלכלית, נפשית, מקום ובלאגן בבית וכו'

אני מבינה שאצלך זה שונה כי התחושה היא שכולם באים ורק את מחוץ למעגל, אבל מצד שני גם - כמה הנאה יכולה להיות מללכת למקום שבו את מרגישה פחות רצויה?

בתחושה שלי, היום כאמא בעצמי (למשפחה קטנה) וגם אז כילדה במשפחה גרעינית יחסית גדולה - זה עניין של הסתכלות

יכול להיות ממש כיף ומספק כשזה רק אתם אבל את לא פנויה נפשית לזה

ולכן, מעבר לכל אירוח או התעסקות כזו או אחרת אני מפצירה בך לחזק את עצמך. את עוברת תקופה ארוכה לא קלה, נראה שאת חייבת לעצמך טיפול וחיזוק שיעזור לך להתמודד

אני מטופלת כבר כמה שנים

תודה על הכיוון לנקודת מבט שונה

המשפחה שלך מזכירה את שלי מהבית

פשוט מבאס להרגיש לא רצויים בזמן שיש מלא משפחה שהם כן רצויים

מן הסתם בזמני משבר או זמנים יותר רגישים,

צפים הדברים היותר עמוקים שבשגרה אנחנו מצליחים להתחמק מהם.

זו יכולה להיות הזדמנות להחליט בהמשך לטפל בנקודה הזו.

בכל אופן, כרגע זה בעיקר לשרוד את הימים הקרובים.

לגבי לשכור דירה קרוב אליהם, זה כיוון מעניין,

אבל חייב להיות תואם מציאות ונראה שאתם לא שם.

שאתם מצפים לדברים שלא יקרו. ואז האכזבה תהיה קשה שבעתיים.

והרבה ילדים על הראש בזמנים ממילא מתוחים זה מכביד. אי אפשר לצפות לזה, אבל אפשר להתגמש ולשלוח ילדים/ מבוגרים בהרכבים שלא יכבידו.

למה תמיד אנחנו המכבידים מבינה ?

אשמח גם לכיוון פעולה

גם ממש בא לי לארח השנה וזה דקה תשעים כך שממש חושבת יגיע במצב הזה

ולא מצליחה להגיד לבנות שלה לא. אז היא לא יכולה להוסיף על עצמה עוד עומס.

שנית , אם נכדים אחרים גרים קרוב , יש דינמיקה אחרת . סבתא נהיית סוג של אמא שניה , יותר מתערבת , יותר מחליטה , עם נכדים רחוקים זה לא שייך . 

מה ההבדל בין ילדים של בת לילדים של בן?

זו אפליה

ההורים של בעלי הם כמו עוד זוג הורים

כמו כי לא באמת אבל הילדים שלי חופשי אצלם והדינמיקה שונה לחלוטין מאשר אצל ההורים שלי שגרים רחוק

לצערי כן? אבל זו עובדה אצלנו

הבת שלי פורחת אצל חמותי

אוהבים אותה שם אפילו יותר מהנכדים האחרים חחח

מנסה לחשוב -

האם יש קהילה,תנסו למצוא לכם חברים שתעשו יחד סעודת פורים.

האם אופציה לעבור קרוב יותר להורייך?

להזמין אחים, גיסים, לעשות יחד- זה משמח מאוד אפילו שזה הרבה עבודה... גם לארוז תיקים זה מלא עבודה.

חיבוק גדול! 

אותך (לב, חיבוק)
אנחנו גם במצב דומה, כבר כתבתי כאן כמה פעמים...בסגנון שלך, שאיך הם לא מתגעגעים לנכדים? (הילדים שלי)
אם היה לי פתרון כנראה לא הייתי במצב הזה, אבל לפעמים אין פתרון. זה פשוט אופי, ככה המשפחה של בעלך, איך הם לא יכולים לחשוב עלייך אחרי לידה? עם ילדים קטנים (אני משערת) שרק רוצה מעט משפחה ומנוחה לנפש לך ולילדייך.
בינתיים הדבר החיובי היחיד אצלנו בכל הסיפור הוא שאני בונה את עצמי ולומדת להיות רגישה לאחר, ויודעת שבע"ה אהייה סבתא מהממת לנכדיי , ילדיי כלותיי וחתניי בע"ה, אודות למצב עכשיו שאני לומדת מצויין כיצד נכון להתנהג, מה לומר ומה לעשות למען המשפחה המורחבת העתידית שתהייה לי בע"ה.

תודה על התגובה!

חיממת את ליבי 💜

שזה לא ההתנהגות שלהם כלפיכם

אלא הדינמיקה של בעלך מולם?

הוא משתדל לא להכביד

אז הם התרגלו שהוא מסתדר לבד

יש מצב?

שהילדים האחרים פשוט נשענים עליהם ולא נותנים אופציה אחרת