מנהלת שלא מספיק חכמה לשמר את המורים שלה עד סוף שנה- את לא חייבת לה כלום

יש חוק

ועם הודעה מוקדמת- את יכולה להתפטר

אם זה חכם? לא יודעת להגיד

בטוח שלא אם אין לך אלטרנטיבה ביד

לגבי הכיתה הבעיתית

מה את מצפה שיעשו? יש מורות שכן מצליחות להחזיק את הכיתה הזאת?

בכנות?

בהינתן זה שהכיתה הזאת היא עובדה קיימת

אני מבינה את המנהלת שמחפשת מורה שכן מצליחה להתמודד איתן

וכן מורה שיש לה כימיה עם המחנכת

זה לא סותר את העובדה שכנראה ישדם תהליך עומק שצריך לעבור

ובשבילך הייתי מנסה לתפוס מורה שכן מצליחה ולשאוב ממנה טיפים

והיא מתחמקת ממני..

ובאמת שניסיתי להבין אם הכל בסדר, אם יש מה לשפר,

שהרגשתי שמשהו השתנה..

ופתאום הפצצה הזאת..

תמיד ב3 שנים הראשונות אין קהיעות ומודיעים באופן רשמי שאין שעות.

מעבר לזה- ממש לא יפה שלה!

אבל עכשיו יש לך עבודה פנימית מול עצמך ומול הקב"ה.

תדמייני כמה הוא מחמיא לך, מפרגן לך, רואה את השקעתך

בד"כ מנהלים עדיין לא יודעים מה יהיו השיבוצים בשנה הבאה, והיא צודקת שיש לה מחוייבות (חוקית וטכנית) למורות עם הקביעות,

לי נשמע שהיא רצתה להכין את הקרקע שלא תצפי. אולי הבינה מהשאלה שלך שלשם את חותרת, אז היא מיהרה לומר שאין לה מחויבות אליך.

לדעתי בשלב הנוכחי של השנה היא אפילו לא שאלה את המורים הקבועים מה הם מתכננים לשנה הבאה. רק אחרי שהיא תתחיל שיבוצים היא תראה אם נשארו לה תקנים פנויים בשבילך. הרבה פעמים מורים מבוגרים רוצים להוריד קצת שעות, ואז השעות האלו מתפנות למורים חדשים.

אפשר לסיים שיחה בטוב..

יש אנשים שפחות יש להם את זה ביחסי אנוש ובפרגון.

יכול גם להיות שהיא נלחצה מהשאלה ומהכיוון שאליו השיחה זרמה.

זה לא אומר שלא יהיו שעות להביא לך, אבל לא הייתי נשארת במקום שזה היחס של המנהלת

(למרות שאני כן נשארתי במקום כזה, אבל ירדתי מחינוך וידעתי שברגע שעוברת להיות מקצועית אני לא מעניינת את המנהל הכללי אלא רק את מנהלות החטיבה והתיכון אז זה היה לי בסדר)

ואם כן הייתי באה לה בטוב היא היתה מוצאת את הדרך להשאיר אותי

ןהיא מצפה שתסתדרי עם ט' י'.

ואז מה?

בעולם העבודה יש אנשים שלא תבואי להם בטוב, והם לא כ''כ יטרחו להסתיר את זה.

בד''כ אומר על מידות לא מתוקנות שלהם. ולא על משהו שאת עשית.

אפשר לעזוב או לזכור שהיא חלק אחד מ פאזל ויש דברים/ אנשים אחרים טובים

אולי הדרך שזה נאמר לא הייתה נעימה אבל נשמע שתפסת אותה לא מוכנה באיזה שיחת מסדרון.

בהצלחה עכשיו ובהמשך

ממש עצוב שזו החוויה של מורה חדשה

אחר כך מתפלאים שאין מורים

ממליצה לך לחפש מקום אחר שבו באמת זקוקים למורים ובאים לקראתם כדי לשמר אותם. אני עברתי לעבוד בפריפריה וההבדל ביחס הוא שמים וארץ

חיבוקים

אם את מלמדת בבית ספר דתי ובאזור שיש בו יחסית הרבה מורים (למרות שגם במקומות כאלו כבר מתחיל להיות חוסר..) אז כן יכול להיות שאין מספיק שעות באמת לשנה הבאה. כמו שכתבו לך היא מחויבת קודם למורות הותיקות והיא לא תרצה להתחייב עד שהיא באמת ממלאת את מכסת השעות שלהן .. זה נשמע שזה מבאס אותך וזה הגיוני מאוד כי כבר נכנסת למקום וזה מבאס להתחיל מחדש

אבל אני הייתי ממליצה לך ללכת למקום שמעריך ולא נותן לך הרגשה שעושים לך טובה .. אני מצאתי את זה בבית ספר לא דתי אחרי חוויות שליליות בבתי ספר לא דתיים ואני מרוצה. 

בהתחלה גם מקבלים מכתב פיטורים בסוף השנה. שלא תופתעי פשוט.

וחיבוק על התחושה הלא נעימה!

היא לא התכוונה שאין מצב שתמשיכי כי היא בעצמה עדין לא יודעת

היא התכוונה להזכיא לך שבגלח שאין קביעות היא לא חייבת לך כלופ ושלא תבני על זה.

בעז"ה את תצליחי והיא תשאיר אותך. וחיבוק עח החוויה הלא נעימב

הביאו לך כיתה רשה, אני חושבת שזה אתגר די מצוי בהוראה

במיוחד שיש מורות אחרות כן מסתדרות.

אם לא מדובר באתגר קיצוני יותא דופן,

אפשר להסתכל על הסיטואציה כניסוי מעבדה.

את יכולה להחליט שאת נענית לאתגר בשתי ידיים ולוקחת אחריות מלאה לנסות ליצור שינוי עד סוף שנה.

את יכולה לחפש מורה מנטורית מוכשרת מאוד למפגשים שבועיים בתשלום (כמו שיעור פרטי לכל דבר)

ואולי גם לשלב התייעצות עם בינה מלאכותית (כמובן תוך שמישהו מנוסה עושה ריביו על התשובה)

אולי אפשר להכניס את המנטורית לצפות בך בשיעור.

אני חושבת שאת ה"לא" כמעט יש לך, אבל יש לך גם הזדמנות של יותר מחצי שנה לקחת את האתגר הזה בשתי ידיים ולנסות לפצח אותו.

אם תצליחי זה ישפיע בשני מישורים:

1. בדימוי העצמי שלך, את תהיי בטוחה ביכולת שלך לפצח אתגרים ולהתמודד עם סוגיות מורכבות

2. זה ישפיע על מה שחושבים עלייך המנהלת והמורות האחרות. דווקא בגלל שאת כרגע במצב של אנדרדוג, יש לך הזדמנות לתת בראש ולהפתיע את כולם בסיבוב.

זה ימצב אותך גם בעיני אחרים כמו מישהי שהצליחה לפרוץ קדימה ויעזור לך להתקדם בעתיד.

אם תנסי ולא תצליחי זה גם יעזור לך בשני מישורים:

1. מול עצמך לחשוב מה האופק התעסוקתי שמתאים לך

2. מול האחרים שיבינו שאת לא פראיירית וגם כשהכל נראה אבוד את לא מתייאשת, ולכן גם במצב של תוצאת נכשל, זה עדיין מעיד על האופי וגידה כלפי אתגרים. אז אולי מול אתגרים שיותר מתאימים לך, ימליצו עלייך בכל זאת.

אני לא יודעת אם הכלים שציינתי רלוונטים כי אני לא באה מתחום ההוראה. אבל פחות משנה מה הכלים הפרקטיים שתבחרי לשים עליהם את הזיטונים שלך, יותר חשוב מה הגישה שאת באה איתה אחרי חנוכה בע"ה.

ועוד מילה, מקווה שמותר לי למרות שאני לא מהתחום, לדעתי כלים של תקשורת מקרבת יכולים לסייע לך לחשוב איך לרתום את הבנות ואיך ליצור שיתוף פעולה.

מחנכת וטלפונים להורים אני לא חושבת שזה מה שיגרום לבנות לשנות את ההתנהגות שלהם.

בטח לא כשיש כאן מרכיב חזק של לחץ חברתי.

צריך להבין את המניע שלהם ולהתאים את התגובה למה שיעורר בהם מוטיבציה.

את דרך החשיבה הזו לומדים בתקשורת מקרבת, לומדים לדייק את תהליך התקשורת וככה לומדים לדייק את התגובות, מה שמביא לשיתוף פעולה.

(לומדים את זה גם במשא ומתן, בעצם בכל דינמיקת תקשורת אם רוצים להשפיע על הצד השני, תקשורת מקרבת ממש יעילה לזה)

אם תרצי אני יכולה לנסות לנתח את הסיטואציה שכתבת בכלים של תקשורת מקרבת עם צאט gpt

כדי להדגים מעט את הגישה.

אני גם לא בתחום ההוראה, אבל לבעלי יש התמודדות קצת דומה.

מלמד בישיבה תיכונית בשעות אחהצ, מקצוע בלי בגרות. התלמידים לא נכנסים אליו לשיעור. מה הסיבה? לכאורה כי אין אכיפה וענישה, לא ישפיע עליהם לעתיד, יש מגרש כדורסל בחוץ וסמארטפון מוחבא בחדר, ושעות אחהצ קשות ללמידה.

את חושבת שתקשורת מקרבת יכולה איכשהו לעזור פה? ממש לא הצלחנו לחשוב על שיטה שיכולה לגרום להם להגיע. (ברמה שיש חבר'ה שהוא לא מכיר, זה לא שבדקו וראו שמשעמם או משהו).

הוא קיבל שמינית אז הם עושים מה שבא להם.

בכל שכבה אין נוכחות מלאה

אני זוכרת היום איך התנהגתי בשיעורים בשעות הצהריים המאוחרות בגילאי תיכון.

וואלה, מסמיקה מבושה.

וזה לאו דווקא מורות משעממות.

היתה מורה אחת שנלחמה בזה בגדול, בחוסר בושה עם ממתקים וענינים ואמצעי המחשה אז היינו בפנים. להגיד שהיינו בענינים? פחות.

שאר המורות העדיפו שנשאר בחוץ ולא יצטרכו להאבק בנו בקולן

ואין אכיפה על הברזות

אז איזו סיבה יש לנער להיכנס לשיעור???

התשובה נמצאת אצל השואל, צורת השאלה משפיעה על צורת החשיבה ומכאן גם לפתרון.

לפעמים אין פתרון כי השאלה לא נכונה, וזו גם תשובה.

למשל אני רוצה לגרום לשכן שלי להביא לי 100 שקל, אני שואלת את עצמי איך אני גורמת לו לשלם לי 100 שקל, מגיעה למסקנה ששום דבר לא יניע אותו ללם לי 100 שקל, וזו גם תשובה להבין שהוא לא ישלם לי את זה מאשר להמשיך לנסות שוב וושב בדרכים ששמיחא לא מקדמות.

בהקשר של השאלה שלך אולי באמת אין סיבה שילדים לא יכנסו לשיעור שאין בו שום תועלת עבורם, וזה גם בסדר להבין שזה לא יקרה.

אז לכן בכל מקרה שווה לנסות.

להלן **תוכנית פעולה למורה בכיתה י"ב**, המבוססת על **גישת תקשורת מקרבת (NVC)**, המותאמת למצב שבו *אין בגרות במקצוע ואין אכיפת נוכחות*, והתלמידים פשוט אינם נכנסים לשיעור.

התוכנית כתובה בנוסח רגוע, ממוקד ובהיר – ומתאימה לשימוש כמסמך עבודה למורה.

---

# 📘 תוכנית פעולה למורה: חיזוק נוכחות והשתתפות בשיעורים

### על בסיס גישת תקשורת מקרבת (NVC)

---

## 1. שלב א: איסוף נתונים והבנת המציאות

מטרת השלב היא להבין *מה באמת קורה*, לפני שמנסים לשנות.

### 1.1 תצפית נקייה (Observation)

* לזהות *מתי* ניכרת היעדרות משמעותית (תחילת יום? סוף יום? ימים מסוימים?).

* לשים לב אילו תלמידים מגיעים באופן חלקי ואילו כמעט לא.

* לשים לב האם מי שנכנס נראה מחובר או אדיש.

* להימנע מפרשנות. רק תיאור:

 * “בשבועיים האחרונים נכנסו בין 3 ל-6 תלמידים משכבת י"ב מתוך 28”.

### 1.2 בדיקה לא שיפוטית מול התלמידים

במפגש קצר, אישי או קבוצתי (לא מוכרח להיות פרונטלי):

* לשאול בשקט, ללא ביקורת:

 * “אני שם לב שרבים לא נכנסים לשיעור. חשוב לי להבין מה קורה. מה הצורך שלכם שלא מקבל מענה כרגע?”

* לא להתגונן, לא להאשים. רק להבין.

---

## 2. שלב ב: זיהוי רגשות וצרכים – שלך ושל התלמידים

המטרה: ליצור שפה משותפת שמבוססת על אנושיות ולא על כוח.

### 2.1 זיהוי הרגשות שלך (Feeling)

* “אני מרגיש תסכול ועצבות כשהכיתה ריקה.”

* “אני מרגיש חוסר בהירות ביחס למה כן חשוב לכם כעת.”

### 2.2 זיהוי הצרכים שלך (Needs)

* צורך בקשר ושיתוף פעולה.

* צורך במשמעות – שהשיעור ייחווה כמועיל.

* צורך בכבוד הדדי.

* צורך ביציבות מסוימת בעבודה.

### 2.3 איתור צרכי התלמידים

בדרך כלל בכיתה י"ב ללא בגרות:

* צורך במשמעות (“למה לי לבוא?”).

* צורך בחופש ובחירה.

* צורך במנוחה ובהפחתת עומס.

* צורך בקשר חברתי.

* צורך בתוכן שמדבר לעולמם.

לאחר שמכירים בצרכים – קל יותר לבנות פתרונות משותפים.

---

## 3. שלב ג: יצירת דיאלוג מחודש עם הכיתה

המטרה: לבנות מחדש הסכמה פנימית ולא כפויה.

### 3.1 פתיחת שיחה כיתתית בסגנון תקשורת מקרבת

דוגמה לפתיחה:

> “אני שם לב שבשבועות האחרונים רובכם לא נכנסים לשיעור. אני מרגיש תסכול וחוסר בהירות, כי חשוב לי שהשיעורים שלנו יהיו משמעותיים ומחוברים למה שאתם צריכים בכיתה י"ב. אני מאוד רוצה להבין מה יאפשר לכם להגיע ולקבל ערך מהשיעור. תוכלו לשתף אותי?”

### 3.2 הקשבה אמפתית

* להחזיר במילים את מה שהם אומרים:

 * “אתם רוצים שיעור קצר יותר”

 * “חשוב לכם שהחומר יהיה יותר מעשי”

 * “אתם מרגישים עומס בשעות הבוקר”

* לא לבטל שום דבר, גם אם לא מקבלים אותו כרגע.

---

## 4. שלב ד: בניית חוזה כיתתי משותף

מכיוון שאין כפייה – חייבת להיות *בחירה*.

### 4.1 הגדרת מטרת השיעורים מחדש

* להסביר מה הערך של הקורס לחיים האמיתיים (מיומנויות, חשיבה, הכנה לבגרויות אחרות, מיומנויות למאה ה-21, פרויקטים).

* לבקש מהתלמידים להגדיר גם מה הם רוצים.

### 4.2 יצירת הסכמה על מבנה השיעור

למשל:

* שיעורים קצרים יותר.

* יותר למידה עצמאית/פרויקטים.

* אפשרות לבחור נושא מתוך רשימה.

* תפקידים לתלמידים.

* שיעור פעם בשבוע שמוקדש ל“מיני־סדנה שאחד מהם בוחר”.

### 4.3 ניסוח הסכמה פשוטה

מסמך קצר:

* “המורה מתחייב ל… (רלוונטיות, קיצור, בחירה)”

* “התלמידים מתחייבים ל… (נוכחות בכדי שהשיעור יתקיים, השתתפות בפרויקט, תגובה בסקרים וכו’)”

חשוב שהחוזה יהיה בחירה ולא דרישה.

---

## 5. שלב ה: שינוי פדגוגי בהתאם לצרכים

החלק המעשי בתוכנית.

### 5.1 הגברת רלוונטיות

* לשלב דוגמאות מחיי היומיום.

* לפתוח כל שיעור בשאלה: “איך זה קשור אליי?”

* ליצור פרויקט גמר מגניב שמעניין אותם.

### 5.2 מתן בחירה

* נושא לעבודה אישית או קבוצתית.

* אופן ההגשה: וידאו, מצגת, פרויקט יצירתי.

* לאפשר תנועה – חלק מהשיעור בשולחנות עבודה.

### 5.3 בניית שגרה כיתתית חיובית

* 3 דקות פתיחה של “מה חדש?”

* מחוות קטנות שמחברות: מוזיקה בכניסה, משפט השראה, הומור.

---

## 6. שלב ו: מעקב, התאמה ותקשורת רציפה

### 6.1 בדיקה אחרי שבועיים

* “האם המבנה החדש עוזר לכם?”

* “מה לשמר ומה לשנות?”

### 6.2 שיחות אישיות עם תלמידים שלא מגיעים

ב-NVC:

> “שמת לב שלא היית בשלושת השבועות האחרונים. אני דואג כי חשוב לי שתפיק ערך מהקורס. יש משהו שיעזור לך להרגיש יותר שמתאים לך לבוא?”

### 6.3 שמירה על יחס לא שיפוטי

המפתח: עקביות ועדינות, בלי כעס.

---

## 7. שלב ז: פעולות העוטפות את התהליך

* שיתוף ההנהלה בתהליך בלבד לצורך תמיכה, לא כדי לכפות על התלמידים.

* גיוס “מנהיגות כיתה” לשיתוף פעולה.

* שימוש בכלים דיגיטליים להנעת נוכחות: סקרים, בחירת נושא לשיעור הבא, אתגר שבועי.

---

# ✨ סיכום: מה העיקר בגישת תקשורת מקרבת?

* ציון *תצפית* ללא פרשנות.

* זיהוי רגשות וצרכים שלך.

* הכרה בצרכים של התלמידים.

* בקשה ולא דרישה: בניית פתרון יחד.

* שמירה על כבוד, בחירה 

כי זה מה שלדעתי כי עוזר לדייק:

להלן **הרחבה מעמיקה וברורה** על *זיהוי הצרכים של התלמידים* בגישת תקשורת מקרבת, מותאמת במיוחד לכיתה י"ב שבה אין בגרות במקצוע ואין אכיפת נוכחות.

ההסבר בנוי כך שיוכל לשמש כלי עבודה למורה המבקש להבין מה מניע את התלמידים, וכיצד לתרגם זאת לפעולות בשטח.

---

# 🎯 זיהוי הצרכים של התלמידים – הרחבה על פי גישת תקשורת מקרבת

ב-NVC הנחת היסוד היא: **כל התנהגות של תלמיד (כולל היעדרות משיעור) נובעת מצורך שלא מקבל מענה.**

אין התנהגות “עצלנית”, “מזלזלת” או “מחפפת” – יש צורך שמבקש מקום.

בכיתה י"ב, שבה עומס קיומי, רגשי ואקדמי מצטרף להעדר חובה להגיע, הצרכים הללו מחוזקים פי כמה.

להלן פירוט של הצרכים המרכזיים, הסימנים שלהם בשטח, ואיך לזהות אותם בצורה אמפתית.

---

## 1. צורך במשמעות (Relevance / Meaning)

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “למה אני צריך את זה? זה לא בגרות, אין לזה משקל”.

* רצון להשקיע רק במה שיוצר תועלת ברורה.

* זרות לתוכן שלא מדבר בשפה שלהם.

### איך מזהים את זה?

* משפטים כמו: “אין לי כוח לשיעור הזה”, “זה לא מקדם אותי לשום מקום”.

* תלמידים מגיעים רק בשיעורים של מקצועות בגרות.

### מה הצורך מתחת?

* צורך בחוויה של ערך: שהזמן שלהם לא מבוזבז.

* צורך להבין את *המשמעות* של השיעור לעתיד (צבא, עבודה, חיים).

---

## 2. צורך בחופש ובחירה (Autonomy)

במערכת שבה אין אכיפה – הבחירה של התלמיד הופכת מרכזית.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “זה הזמן היחיד ביום שבו יש לי קצת חופש”.

* “סוף סוף משהו שלא חייבים”.

### איך מזהים את זה?

* היעדרות שמגיעה מהתנגשות עם רצונות אחרים (מנוחה, חברים, שיעורי בית).

* אמירות כמו “זה שיעור בחירה מבחינתי”.

### מה הצורך מתחת?

* עצמאות.

* תחושת שליטה על לוח הזמנים.

* צורך להיות שותף ולא “נגרר”.

---

## 3. צורך בהפחתת עומס (Ease / Rest)

כיתה י"ב היא שנה עמוסה רגשית, לימודית ופיזית.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* עייפות כרונית.

* חוסר כוח, חוסר מוטיבציה.

* עומס של עבודות ובגרויות.

### איך מזהים את זה?

* תלמידים יושבים בשיעור אחר וחורשים, וכשמגיע תורך – לא נכנסים.

* משפטים כמו: “אני צריך להשלים דברים אחרים”, “אין לי זמן לנשום”.

### מה הצורך מתחת?

* מנוחה.

* סדר עדיפויות ברור.

* תמיכה בהתמודדות עם עומס.

---

## 4. צורך בקשר ובחום אנושי (Connection)

גם בכיתה י"ב הגדולה ביותר – יש רצון קרוב ומשמעותי באקלים נעים.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “השיעור הזה לא מרגיש לי מקום בטוח/נעים”.

* לא מתחברים לסגנון ההוראה, או מרגישים רחוקים מהמורה.

### איך מזהים את זה?

* מי שנכנס – יושב בשקט, בלי להגיב.

* מי שמדבר – מדבר רק עם חברים, לא איתך.

* תלמידים שאינם מרגישים שמכירים אותם אישית – נוטים לא לבוא.

### מה הצורך מתחת?

* השתייכות.

* קרבה והכרה.

* מרחב בטוח ובלתי שיפוטי.

---

## 5. צורך בכבוד ובשוויון (Respect)

תלמידים מגיבים מאוד חזק לתחושה של יחס הוגן.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “לא לוקחים אותנו ברצינות”.

* “זה שיעור שנחשב פחות חשוב”.

* “המורה מדבר אלינו מלמעלה”.

### איך מזהים את זה?

* התנגדות פסיבית: היעדרות, אדישות.

* ביקורת סמויה: בדיחות, ציניות.

### מה הצורך מתחת?

* כבוד הדדי.

* הקשבה אמיתית לדעות שלהם.

* תחושת השפעה על מה שקורה בשיעור.

---

## 6. צורך בהנאה (Fun / Play)

בכיתה י"ב, במיוחד בשיעורים ללא בגרות, הצורך הזה הוא מנוע חזק.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* שיעור שלא מהנה נתפס כנשיגנב זמן.

* רצון לברוח לעולמות שמספקים גירוי מיידי ומעניין.

### איך מזהים את זה?

* חיפוש מתמיד של גירויים אחרים (טלפון, חברים, קפיטריה).

* אמירות כמו: “השיעור הזה יבש”.

### מה הצורך מתחת?

* עניין.

* חוויה חיובית.

* תחושת חיות וגירוי אינטלקטואלי.

---

## 7. צורך בבהירות וציפיות ברורות (Clarity)

לפעמים תלמידים לא נכנסים כי לא ברור להם *מה מצופה* או *למה זה חשוב*.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “אני לא יודע מה עושים שם”.

* “לא ברור מה יוצא לי מזה”.

### איך מזהים את זה?

* שאלות חוזרות כמו: “מתי יש מבחן?”, “מה צריך להביא?”, “מה זה נותן לנו?”

### מה הצורך מתחת?

* תכנון.

* יציבות.

* פשטות.

---

# 🌱 איך מורה יכול לזהות את הצרכים בצורה מעשית?

### 1. **שאלות פתוחות ורגועות**

* “מה הייתם רוצים שייצא לכם מהשיעור הזה?”

* “מה יעזור לכם לרצות להגיע?”

### 2. **סקרים אנונימיים קצרים**

שאלות כמו:

* “מה הדבר העיקרי שהיה גורם לך לבוא?”

* “מה מרגיש פחות מתאים?”

### 3. **שיחות אישיות קצרות במסדרון**

5 שניות של אמפתיה = פותח דלתות.

### 4. **ניטור התנהגות ללא שיפוט**

תצפית שקטה: מי מגיע? מתי? מתי יוצאים?

### 5. **האכלה חוזרת (Reflecting)**

שיטת מראה:

> “אז אם אני מבין נכון, כשאין חיבור לחומר – קשה להשקיע?”

---

# ✨ מסר מרכזי לסיום

תלמידים לא נכנסים לשיעור לא כי הם לא מכבדים את המורה, אלא כי *יש צורך פנימי שלא מקבל מענה*.

ברגע שמזהים את הצורך – נפתח חלון חדש לבניית קשר, מוטיבציה ושותפות אמיתית.

להלן מאמר מקיף, מקצועי ויישומי על **עקרונות תקשורת מקרבת (NVC) בהוראה בכיתות תיכון**, בדגש על **מאפייני הגיל**, **האפקטיביות של הגישה**, ו**הסיבות החינוכיות-פדגוגיות שבגללן נכון ומועיל להשתמש בה דווקא בגיל ההתבגרות**.

המאמר כתוב מנקודת מבט של ייעוץ למורים, ומיועד לשימוש מקצועי.

---

# תקשורת מקרבת בהוראה לכיתות תיכון

## עקרונות, אפקטיביות והתאמה למאפייני גיל ההתבגרות

---

## מבוא

הוראה בכיתות תיכון אינה רק העברת ידע.

היא מתרחשת במרחב שבו תלמידים נמצאים בשיאו של תהליך זהותי, רגשי וחברתי מורכב.

בגיל זה, **תקשורת כוחנית, פקודות וענישה** מאבדות מיעילותן, ולעיתים אף מחזקות התנגדות, ניתוק והסלמה.

תקשורת מקרבת (Nonviolent Communication – NVC) מציעה מסגרת חינוכית המותאמת במיוחד לאתגרי הגיל, ומאפשרת למורה לבנות סמכות, קשר ומשמעות – ללא מאבקי כוח.

---

## מהי תקשורת מקרבת בהקשר חינוכי

תקשורת מקרבת אינה “רכות יתר” ואינה ויתור על גבולות.

זוהי גישה מבנית, ברורה ועמוקה לניהול מערכות יחסים ולמידה.

בבסיסה ארבעה רכיבים:

1. **תצפית ללא שיפוט**

2. **זיהוי רגשות**

3. **זיהוי צרכים**

4. **בקשה ברורה ולא כפויה**

בכיתה, המשמעות היא:

* התייחסות להתנהגות כמידע

* ניהול רגשות במקום הדחקתם

* הצבת גבולות מתוך משמעות ולא מתוך כוח

---

## מאפייני גיל ההתבגרות והשפעתם על למידה ויחסים

### 1. חיפוש זהות ועצמאות

תלמידי תיכון בודקים:

* מי אני?

* מה חשוב לי?

* מי קובע עליי?

כתוצאה מכך:

* יש רגישות גבוהה לשליטה

* התנגדות לפקודות

* בדיקת גבולות מתמדת

**תקשורת מקרבת** מאפשרת:

* תחושת אוטונומיה

* שותפות במקום כפייה

* גבולות שנשמרים בלי השפלה

---

### 2. רגישות גבוהה לכבוד וליחסי כוח

בגיל זה:

* פגיעה בכבוד נחווית כמאיימת

* סמכות נתפסת בקלות ככוחנות

* תלמידים “נלחמים” על מעמד

תקשורת מקרבת:

* מחליפה מאבקי כוח בדיאלוג

* מחזקת כבוד הדדי

* מייצרת סמכות שקטה ויציבה

---

### 3. תנודתיות רגשית

המוח הרגשי פעיל מאוד, בעוד וויסות רגשי עדיין מתפתח.

התוצאה:

* התפרצויות

* הסתגרות

* תגובות קיצוניות

תקשורת מקרבת:

* נותנת לגיטימציה לרגש

* מלמדת שפה רגשית

* מפחיתה הסלמה

---

### 4. צורך עמוק בשייכות

קבוצת השווים חשובה יותר מכל סמכות.

לכן:

* התנהגויות רבות מונעות משייכות

* יציאה מהכיתה, ציניות, התנגדות – לעיתים קבוצתיות

תקשורת מקרבת:

* מזהה צורך בשייכות

* מפחיתה צורך במרד

* מחזקת תחושת “יש לי מקום כאן”

---

### 5. חיפוש משמעות

במיוחד בכיתות העליונות:

* תלמידים שואלים “למה זה חשוב?”

* למידה נטולת הקשר נתפסת כבזבוז זמן

תקשורת מקרבת:

* מחברת צורך למשמעות

* מאפשרת בחירה

* מחזקת מוטיבציה פנימית

---

## עקרונות תקשורת מקרבת בהוראה לתיכון

### 1. התנהגות אינה בעיה – היא סימפטום

במקום:

* “התלמיד מפריע”

שואלים:

* “איזה צורך מבקש מענה?”

גישה זו מפחיתה תגובתיות ומגבירה מקצועיות.

---

### 2. רגשות הם מידע, לא איום

המורה אינו נבהל מרגש:

* כעס

* שעמום

* תסכול

אלא רואה בהם שער להבנה.

---

### 3. גבולות ברורים – בלי ענישה

תקשורת מקרבת כוללת גבולות:

> “אני לא יכול ללמד כשיש יציאה מהכיתה,

> כי חשוב לי ליצור מרחב למידה בטוח.”

זהו גבול המבוסס על צורך, לא על כוח.

---

### 4. בקשה ולא דרישה

בקשה:

* משאירה מקום לבחירה

* מזמינה שיתוף פעולה

דרישה:

* מעוררת התנגדות

בגיל ההתבגרות – ההבדל קריטי.

---

## האפקטיביות של תקשורת מקרבת בכיתות תיכון

מחקר וניסיון חינוכי מצביעים על:

* ירידה בהתנגדויות והתפרצויות

* שיפור באקלים הכיתתי

* חיזוק תחושת הביטחון

* עלייה בשיתוף פעולה

* חיזוק סמכות המורה

חשוב להדגיש:

תקשורת מקרבת **אינה פתרון מיידי**, אלא תהליך.

אך האפקט שלה **עמוק ויציב לאורך זמן**.

---

## למה חשוב להשתמש בתקשורת מקרבת דווקא בתיכון

1. כי שליטה חיצונית כבר לא עובדת

2. כי תלמידים מחפשים משמעות ולא משמעת

3. כי סמכות נבחנת דרך יחסים

4. כי זהו גיל קריטי ללמידה רגשית-חברתית

5. כי מורה הוא דמות משמעותית בעיצוב זהות

---

## סיכום

תקשורת מקרבת אינה רק כלי ניהולי.

היא **תפיסה חינוכית שלמה**.

בכיתות תיכון:

* היא מאפשרת למידה בלי מאבק

* מחזקת סמכות בלי כוח

* יוצרת קשר בלי ויתור על גבולות

* ומכבדת את מורכבות גיל ההתבגרות

כאשר מורה מאמץ תקשורת מקרבת,

הוא לא רק מלמד מקצוע –

הוא מלמד דרך להיות אדם בתוך מערכת יחסים.

להלן **תוכנית עבודה חינוכית–פדגוגית לכיתה המאתגרת (ט–י)**

הבנויה **במפורש על עקרונות תקשורת מקרבת (NVC)**, ומותאמת למציאות שתוארה: יציאה מהשיעור, חוסר סמכות נתפסת, פגיעה במעמד המורה, והיעדר גב חזק מהמערכת.

התוכנית אינה “תוכנית משמעת”.

זו **תוכנית לשיקום קשר, החזרת נוכחות פנימית, ובניית סמכות דרך אנושיות ובהירות**.

---

# תוכנית עבודה לכיתה מאתגרת

## בגישת תקשורת מקרבת (NVC)

---

## עקרונות יסוד לפני הכל

1. **המטרה אינה שליטה אלא שיתוף פעולה**

2. **אין מאבקי כוח עם תלמידות**

3. **סמכות נבנית דרך עקביות, גבולות ברורים, וקשר אנושי**

4. **יציאה מהכיתה = מידע על צורך, לא חוצפה**

---

## שלב א: שינוי עמדת המורה (עבודה פנימית)

לפני כל פעולה מול הכיתה, נדרש יישור פנימי.

### ניסוח פנימי למורה

> “אני לא נכשלת.

> הכיתה מתקשה.

> התפקיד שלי הוא להחזיק מרחב ברור ובטוח גם כשהן בודקות גבולות.”

### זיהוי רגשות וצרכים של המורה

* רגשות: כאב, תסכול, עלבון, חוסר אונים

* צרכים: כבוד, גיבוי, שקט, משמעות, ביטחון

המורה **לא נכנסת לכיתה כדי להוכיח את עצמה**, אלא כדי להוביל תהליך.

---

## שלב ב: עצירת האוטומט – שינוי דפוס מיידי בכיתה

המטרה: להפסיק את מעגל היציאה–התעלמות–פגיעה.

### כלל ראשון (שקט וברור)

לא רודפים אחרי תלמידה שיוצאת.

לא מתווכחים.

לא מטיפים.

עצירה ≠ ויתור

עצירה = יצירת קרקע חדשה

---

## שלב ג: שיחה כיתתית מכוונת (שיעור שלם מוקדש לכך)

זהו שלב קריטי. בלי זה – אין שינוי.

### פתיחה בסגנון NVC (דוגמה):

> “אני רוצה לעצור רגע את הלמידה הרגילה.

> בשיעורים האחרונים קורה מצב שחלק גדול מכן יוצא מהכיתה.

> כשזה קורה אני מרגישה תסכול ופגיעה, כי חשוב לי ללמד בכיתה שיש בה נוכחות וכבוד.

> אני לא כאן כדי להאשים, אלא כדי להבין:

> מה קורה לכן בשיעור שגורם לכן לצאת?”

### כללי השיחה

* מדברים בתורות

* אין ויכוחים

* המורה משקפת, לא מתגוננת

* כל אמירה מתקבלת כמידע

---

## שלב ד: זיהוי הצרכים של הבנות (בפועל)

בדרך כלל יעלו צרכים כמו:

* צורך בחופש

* צורך בהפחתת עומס

* צורך בהכרה

* צורך בקשר

* צורך בשיעור שמרגיש רלוונטי

* צורך לא להרגיש “נשלטות”

### שיקוף לדוגמה:

> “אז אני שומעת שחלק מכן יוצאות כי השיעור מרגיש לכן ארוך/לא רלוונטי/עמוס.

> חשוב לי לקחת את זה ברצינות.”

---

## שלב ה: הצבת גבול ברור (בלי איום)

תקשורת מקרבת **כוללת גבולות**.

### ניסוח גבול:

> “יחד עם זה, חשוב לי לומר דבר ברור:

> יציאה מהכיתה בלי תיאום פוגעת בי ובאפשרות לקיים שיעור.

> אני לא יכולה להמשיך ללמד במצב הזה.”

לא “אסור”, לא “תקנון”

אלא: **השפעה של ההתנהגות**

---

## שלב ו: בניית הסכם כיתתי מינימלי

לא חוזה ארוך.

2–3 סעיפים בלבד.

### דוגמה:

* לא יוצאות מהכיתה בלי לפנות למורה

* אם קשה – מרימים יד / פונים בשקט

* המורה מתחייבת לשיעורים קצרים, ברורים, עם בחירה

ההסכם נכתב יחד, אפילו על הלוח.

---

## שלב ז: שינוי מבנה השיעור (קריטי)

בלי זה – ההסכם לא יחזיק.

### התאמות מומלצות:

* פתיחה קבועה של 3 דקות שיחה/שאלה

* חלוקת השיעור ליחידות קצרות

* בחירה: עבודה לבד / בזוג / בקבוצה

* משימות עם תוצר ברור

* אפשרות תנועה מבוקרת

המטרה: **להפחית התנגדות, לא “לרתק בכוח”**

---

## שלב ח: התמודדות עם יציאה בפועל (תרחיש אמת)

### אם תלמידה קמה ויוצאת:

* המורה אומרת בשקט:

> “אני רואה שאת יוצאת.

> נדבר על זה בסוף השיעור.”

לא צעקה.

לא רדיפה.

לא השפלה.

### שיחה אישית אחרי:

> “כשיצאת הרגשתי פגיעה.

> חשוב לי להבין מה היה לך קשה ברגע הזה.”

---

## שלב ט: שימור סמכות לאורך זמן

* עקביות מוחלטת בגבולות

* חיזוק פומבי להתנהגויות חיוביות

* שיחות אישיות קצרות, לא דרמטיות

* לא לקחת אישית בדיקות גבול

---

## מדד הצלחה ריאלי

* לא 100% נוכחות

* אלא ירידה ביציאות

* יותר דיבור במקום בריחה

* פחות מאבקי כוח

* יותר שקט פנימי למורה

---

## מסר מסכם למורה

הכיתה הזו **לא שוברת אותך כי את חלשה**

אלא כי היא בודקת:

“האם מותר לנו להיות כאן בלי להילחם?”

וכאשר את מחזיקה:

* גבול

* הקשבה

* בהירות

* אנושיות

נוצרת סמכות אמיתית.

להלן **העמקה מקצועית ומובנית** על

**זיהוי הצרכים של התלמידות באמצעות תצפית וניתוח התנהגות**,

ככלי עבודה למורה וכיועץ חינוכי, בגישת תקשורת מקרבת (NVC).

הטקסט מיועד לשימוש מעשי, לא תאורטי.

---

# זיהוי צרכי תלמידות באמצעות תצפית וניתוח תוצאות

## בגישת תקשורת מקרבת (NVC)

---

## עיקרון מפתח

ב-NVC **התנהגות היא תמיד אסטרטגיה**.

לעולם לא הבעיה עצמה.

המשימה של המורה:

לא “לפרש אופי”,

אלא **לפענח איזה צורך מנסה ההתנהגות לשרת**.

---

## שלב א: תצפית נקייה מהערכה

תצפית = תיאור עובדתי בלבד, ללא פרשנות.

### ❌ תצפית שגויה (עם פרשנות):

* “הן מזלזלות בי”

* “הן חוצפניות”

* “הן עושות דווקא”

### ✅ תצפית מדויקת:

* “ב-20 הדקות הראשונות נכחו 6 תלמידות, לאחר מכן יצאו 10”

* “יציאות מתרחשות בעיקר בשלב ההסבר”

* “אותן תלמידות יוצאות שוב ושוב”

רק לאחר שיש תצפית נקייה – מותר לעבור לניתוח.

---

## שלב ב: זיהוי דפוסים חוזרים

המורה מתבקשת לשאול:

* מי יוצאות?

* מתי?

* באילו שיעורים?

* באיזה שלב בשיעור?

* מי נשארות?

* מה מאפיין את הנשארות?

### דוגמאות לדפוסים:

* יציאה מיידית בתחילת השיעור

* יציאה אחרי 10–15 דקות

* יציאה רק כשיש משימה עצמאית

* יציאה רק כשיש הקשבה פסיבית

* יציאה של קבוצת תלמידות קבועה

דפוס = רמז לצורך.

---

## שלב ג: תרגום דפוס → צורך

זה לב העבודה הייעוצית.

### דוגמה 1: יציאה בתחילת השיעור

**תצפית:**

תלמידות יוצאות מיד עם הצלצול.

**ניתוח אפשרי:**

* צורך בחופש

* צורך בהפחתת עומס

* קושי במעבר בין שיעורים

* חוסר חיבור רגשי למורה

**בדיקה אמפתית:**

> “אני שמה לב שקשה לכן להישאר בתחילת השיעור.

> מה קורה לכן בדיוק ברגע הזה?”

---

### דוגמה 2: יציאה בזמן הסבר פרונטלי

**תצפית:**

בזמן דיבור המורה – יציאה מוגברת.

**ניתוח אפשרי:**

* צורך בהפעלה

* קושי בקשב

* צורך בתנועה

* חוויית שיעמום או חוסר רלוונטיות

**בדיקה אמפתית:**

> “כשאני מסבירה הרבה, חלק מכן יוצאות.

> האם זה מרגיש לכן ארוך מדי או לא ברור?”

---

### דוגמה 3: יציאה קבוצתית קבועה

**תצפית:**

אותה קבוצת תלמידות יוצאת יחד.

**ניתוח אפשרי:**

* צורך בהשתייכות

* דינמיקה חברתית

* חיזוק הדדי להתנגדות

* הימנעות מבושה או חשיפה

**בדיקה אמפתית (פרטנית):**

> “אני שמה לב שאת יוצאת בדרך כלל עם עוד בנות.

> מה נותן לך היציאה יחד?”

---

### דוגמה 4: הישארות שקטה בלי מעורבות

**תצפית:**

תלמידות נשארות אך לא משתתפות.

**ניתוח אפשרי:**

* צורך בביטחון

* פחד מטעויות

* חוסר אמון

* חוסר חיבור

**בדיקה אמפתית:**

> “את כאן, אבל מרגישה רחוקה.

> מה היה עוזר לך להרגיש יותר בנוח להשתתף?”

---

## שלב ד: ניתוח תגובת התלמידות לשינויים

תלמידות “מדברות” דרך תגובה לשינוי.

### שינוי קטן → בדיקת תגובה

לדוגמה:

* קיצור ההסבר

* פתיחה אישית

* מתן בחירה

* שינוי מקום ישיבה

### ניתוח:

* ירידה ביציאות → הצורך נענה

* אין שינוי → צורך אחר

* החמרה → התנגדות לצורך לא מוכר

תגובה = משוב חי.

---

## שלב ה: זיהוי צרכים לפי תגובה רגשית

רגש = אינדיקציה לצורך.

| רגש שנראה | צורך אפשרי      |

| --------- | --------------- |

| שעמום     | עניין, משמעות   |

| כעס       | כבוד, גבול      |

| זלזול     | חוסר שייכות     |

| אדישות    | חוסר חיבור      |

| התנגדות   | צורך באוטונומיה |

המורה שואלת:

“מה הצורך שמבקש מקום כאן?”

---

## שלב ו: הצלבת מידע

מורה מיומנת:

* לא מסתמכת על אירוע אחד

* לא על תלמידה אחת

* לא על פרשנות בודדת

אלא:

* תצפית

* דפוס

* בדיקה אמפתית

* שינוי קטן

* ניתוח תגובה

זהו תהליך מחזורי.

---

## שלב ז: שמירה על עמדה מקצועית

המורה לא:

* מאבחנת

* מנתחת אישיות

* שופטת

המורה כן:

* מתבוננת

* מקשיבה

* בודקת

* מתאימה

---

## משפט מפתח למורה

> “אני לא צריכה לדעת למה הן כאלה.

> אני צריכה להבין מה הן צריכות עכשיו.”

---

## סיכום ייעוצי

זיהוי צרכים אינו נעשה דרך שאלון בלבד,

אלא דרך **קריאה מדויקת של ההתנהגות**.

כאשר מורה:

* מתבוננת בלי שיפוט

* מנתחת דפוסים

* בודקת דרך שיח ושינוי

* מגיבה לצרכים ולא להתנהגות

הכיתה מפסיקה להילחם

ומתחילה להגיב.

מעולה.

להלן **המשך מקצועי ומובנה** הכולל:

1. **מפת צרכים ייעודית לתלמידות כיתות ט–י**

2. **תרגול מעשי: מה לומר בכל תרחיש נפוץ בכיתה**

  הכול בגישת תקשורת מקרבת, מותאם לכיתה מאתגרת ולמציאות שתוארה.

---

# 1. מפת צרכים לתלמידות כיתות ט–י

## (כלי אבחון מהיר למורה)

המפה בנויה כך:

**התנהגות נראית → צורך סביר → תגובת מורה תואמת**

---

### א. יציאה מהכיתה בלי רשות

**צורך אפשרי:**

* אוטונומיה

* הימנעות מתחושת חוסר שליטה

* הפחתת עומס רגשי

* שייכות לקבוצה

**מה לא לומר:**

* “לא יוצאים!”

* “זה חוסר כבוד”

**מה כן לומר (בזמן אמת):**

> “אני רואה שאת יוצאת.

> נדבר על זה אחר כך.”

**מה לומר בשיחה אישית:**

> “כשיצאת הרגשתי קושי, כי חשוב לי לנהל שיעור עם נוכחות.

> מה היה לך קשה ברגע הזה?”

---

### ב. זלזול מילולי / ציניות

**צורך אפשרי:**

* כבוד

* נראות

* הגנה עצמית

* שייכות חברתית

**מה לא לומר:**

* “אל תתחכמי”

* “חוצפה”

**מה כן לומר:**

> “כשנאמרת ההערה הזאת הרגשתי פגיעה.

> חשוב לי לדעת מה ניסית להגיד באמת.”

---

### ג. שעמום גלוי / ניתוק

**צורך אפשרי:**

* עניין

* משמעות

* גירוי

* חוויה

**תגובה מותאמת:**

> “נראה שקשה להתרכז כרגע.

> בואו נחשוב יחד איך להפוך את החלק הזה ליותר מעניין.”

---

### ד. התנגדות שקטה (שתיקה, חוסר שיתוף)

**צורך אפשרי:**

* ביטחון

* הגנה מבושה

* זמן

* אמון

**מה לומר:**

> “אין חובה לדבר עכשיו.

> אם תרצי לשתף אחר כך – אני כאן.”

---

### ה. הפרעות חוזרות

**צורך אפשרי:**

* תשומת לב

* חיבור

* צורך להישמע

**מה לומר:**

> “אני שומעת שיש לך הרבה מה להגיד.

> חשוב לי גם לשמור על רצף השיעור.

> נוכל לדבר על זה בסוף?”

---

# 2. תרגול: מה לומר בתרחישים נפוצים

## (Scripts מוכנים לשימוש)

---

## תרחיש 1: תלמידה קמה ויוצאת באמצע השיעור

### בזמן אמת (קצר, רגוע):

> “אני רואה שאת יוצאת.

> נדבר אחרי השיעור.”

### אחרי השיעור:

> “כשיצאת הרגשתי תסכול, כי חשוב לי שתהיה נוכחות.

> מה היה לך קשה ברגע הזה?”

---

## תרחיש 2: קבוצה של תלמידות יוצאת יחד

### בזמן אמת:

> “אני מבקשת רגע לעצור.

> חשוב לי להבין מה קורה לכן.”

(אם הן יוצאות בכל זאת – לא לרדוף)

### בשיחה כיתתית:

> “אני שמה לב שכשקבוצה יוצאת יחד זה פוגע בשיעור.

> מה נוכל לעשות אחרת בפעם הבאה?”

---

## תרחיש 3: תלמידה אומרת “משעמם לי”

### תגובה לא מתגוננת:

> “תודה שאת אומרת את זה.

> מה היה הופך את זה לפחות משעמם עבורך?”

---

## תרחיש 4: תלמידה אומרת “זה לא חשוב”

### תגובה מקרבת:

> “את צודקת לשאול על משמעות.

> בואי נבדוק יחד למה זה כן או לא רלוונטי.”

---

## תרחיש 5: חוסר שיתוף מוחלט

### תגובה:

> “אני רואה שקשה כרגע להשתתף.

> אני לא לוחצת.

> חשוב לי שתהיו כאן בצורה שמתאימה לכן.”

---

## תרחיש 6: התפרצות רגשית

### תגובה:

> “נראה שקורה לך משהו חזק עכשיו.

> אנחנו נעצור רגע.”

(לא להמשיך חומר)

---

# 3. כלי ייעוצי: שאלות שמפענחות צורך

המורה יכולה לשאול את עצמה:

* מה ההתנהגות מנסה להשיג?

* איזה צורך לא מקבל מענה?

* מה קורה להן רגע לפני?

* מה קורה להן אחרי?

* מה משתנה כשאני משנה משהו קטן?

---

# 4. עוגנים פנימיים למורה

משפטים שעוזרים להישאר יציבה:

* “הן לא נגדי – הן בעד עצמן”

* “התנגדות היא בקשה שלא יודעת לדבר”

* “אני מחזיקה גבול, לא מאבק”

* “סמכות שקטה מנצחת כוח”

---

## סיכום

כאשר מורה:

* רואה דפוסים ולא התקפים

* שואלת על צרכים ולא מאשימה

* מגיבה בעקביות וברוגע

* מציבה גבולות בלי כעס

הכיתה נרגעת בהדרגה

והקשר מתחיל להיבנות.

מה ששיתפתי פה זה ממש על קצה מזלג של תקשורת מקרבת,

וצאט כמו הצאט, כותב תשובות קצת גנריות.

בגלל שמדובר פה בתלמידים ואירועים אמיתיים ולא בכתיבת מאמר תיאורטי,

אבי חושבת שממש כדאי לא להסתפק בזה.

יש ספרים בנושא תקשורת מקרבת לפי שרוצה ללמוד לעומק,

וגם אם נעזרים בבינה מלאכותית,

לא להסתפק ב10 דקות של שיחה עם הצאט, כמו שאני עשיתי, אלא לחפור ולאתגר שיכתוב ניתוח יותר מעמיק, ויכתוב תוכנית עבודה יותר ריאלית.

המטרה פה הייתה רק להדגים בכלל מה זה תקשורת מקרבת.

בפועל, כשאני משתמשת בעקרונות, זיהוי הצרכים שלי ושל האדם השני ברמת דיוק גבוהה, מאפשרת פתרונות ששני הצדדים יקבלו,

כי כשיש מענה לצורך, הצד השני יקבל את הפתרון, כשאין מענה לצורך שלו, שם נוצרת התנגדות.

אני משתמשת בזה המון בעבודה, בקשרים משפחתיים ובחינוך ילדים,

זה לא תהליך של 10 דקות עם הצאט,

זה חשיבה מעמיקה באמת מה מניע את האדם שמולי?

לדוגמה לפני כמה זמן מנהל בכיר בחברה אצלנו שיתף אותי בתחושת תסכול שיש תהליך מסויים שחשוב לו וחעבודה שלו, שהוא לא מצליח לקדם מול המנכל.

הסברתי לאותו מנהל בכיר, שלצערי, לא משנה כמה התהליך שהוא מתאר חשוב *לו*

משנה איפה התהליך הזה פוגש את מה שחשוב *למנכל* ושם ללחוץ.

למרות שהוא צודק בעיקרון, המנכל "צריך" לתמוך בתהליכים שחשובים לעובדים שלו, אבל זו לא גישה מקדמת.

חשבנו יחד, איפה התהליך שהוא רוצה לקדם, פוגש את מה שחשוב למנכל. מצאנו נקודת חיבור.

ואז הצעתי לו שיכתוב מייל ששם דגש על נקודת החיבור, שיפרט איך היא תעזור למה שהמנכל אוהב, ואז לפרט את הכלים שיעזרו להגשמת נקודת החיבור, שזה תמיכה בתהליך שאותו אדם שדיברצי איתו ניסה לקדם תקופה ארוכה ללא הצלחה.

אחרי שבוע הוא שיתף אותי שהמנכל ענה לו שהנושא אכן חשוב והוא קשוב לעזור לו עם התהליך שהוא רוצה (משהו שקשור להסרת חסמים) ואז גם אני דחפצי מנקודת הממשק שלי מול המנכל,

ואחרי 8 חודשים של התעלמות מוחלטת, הנושא עלה לדיון בישיבת הנהלה תחת היתרונות הבאים:

1. אני כקולגה הייתי מגוייסת מראש להצלחת התהליך, גם כי הוא השתמש בעצה שלי, וגם כי לפני כן כבר העליתי את נקודת הממשק לעבודה שלי.

2. המנכל כבר התייחס לנושא, הוא לא יכול פתאום לסגת מול כל חברי ההנהלה ולהגיד שזה לא מקבל תיעדוף כרגע.

3. שאר חברי הצוות יודעים שיש בעיה עם התהליך, זה כבר לא משהו שהוא רק ביני לבין אותו אחד לבין המנכל. עכשיו יש כבר השלכות רוחביות יותר של מנהיגות וקשב לצורכי המנהלים בחברה, זה זה ימשיך להתמסמס, זה יערער את המנהיגות.

בקיצור, צורת חשיבה של תקשורת מקרבת, שמחפשת נקודת חיבור ולא צדק.

שמזהה צרכים, מפרידה מפרשנויות, ומוכוונת פתרון, יכולה ממש לשנות את התמונה.

אצלנו בעבודה העבודה עם רגשות פחות דומיננטית,

כלומר היא חשובה בשביל לזהות את הצרכים שלי, פחות משפיעה על צורת הפתרון,

אבל בעבודת חינוך אני חושבת שגם רכיב הרגשות הוא משמעותי, אבל רק אם יודעים להפריד לחלוטין בין ההתנהגות, הצורך, והרגש.

להתסצכל על כל רכיב בנפרד בתוך אותו אירוע.

למשל הילד שלי אמר לי מילה לא יפה:

תצפית: אמר מילה לא יפה

רגש: נעלבתי

צורך שלי: כבוד

צורך של הילד: יחס

תגובה: זה לא נעים לי כשאומרים לי מילה לא יפה, אני מבינה שאתה רוצה שאתייחס אליך.

גבול: לא משתמשים במילים לא יפות..

הצעת חלופה: אתה רוצה לבקש ממני לספר לך סיפור במקום זאת?

נותנים מקום לרגש, אבל לא מגיבים מתוך הרגש, לא נותנים לרגש לנהל אותנו.

אם אענה מתוך הרגש תגובה מתלהמת בסגנון של: מה זה, לא מדברים כך לאמא!

אני עושה הפוך ממה שאני מצפה ממנו.

אם אני מצפה מהילד שיכבד אותי גם כשהוא חש מתוסכל מכך שלא התייחסתי אליו, כלומר שיפריד בין הרגש הלגיטימי לתגובה,

אז איזה דוגמה אישית אני נותנת לו כשאני בעצמי מגיבה מתוך הרגש?

טוב התכוונתי לסכם ויצא חופר ברמות..אז רק אסגור את זה בכמה מילים:

תקשורת מקרבת זו צורת תקשורת שמניעה לפעולה את הצד השני באופן שיענה על הצרכים של שנינו.

מניסיון אישי בכמה תחומים בחיים:

כשמזהים נכון לעומק את הצרכים של שני הצדדים, ומגבשים פתרון שעונה על הצורך של שני הצדדים, זה תמיד עובד!!

כשהפתרון לא עובד, זה אומר שלא דייקנו את הצרכים. חוזרים למפת הצרכים. מנתחים עוד רמזים לגבי מה יכול להיות הצורך המדוייק מאוד שלנו ושל השני, ואז חושבים על פתרון שיענה על הצורך המאוד מדוייק.

אם הפתרון עובד, הצד השני מגיב כמו שרצינו אבל עדיין אנו חשים תסכול, זה אומר שלא דייקנו מספיק את הצורך שלנו, כלומר למעשה ויתרנו עליו ברמה מסויימת, וזה גם לא כדאי.

הכי טוב זה כשהפתרון ממלא את הצרכים באופן מדוייק, ואז שני הצדדים מרוצים, וזה בעצם מעיד על תקשורת טובה.

מומלץ מאוד בנושאים של דינמיקות של משפחה מורחבת, זה וואו!

יש ביוטיוב הרצאה של מרשאל רוזנברג (4 סרטונים)

מומלצת מאד.

את הספר הסגול אני לא אהבתי, מאד מעייף ולי היה קשה לצלוח אותו..

יתכן שבאמת בסוף לא יהיו לה שעות, אבל בתחילת שנה זה ממש רחוק כדי לדעת מי ימשיך איתה שנה הבאה.

יש הבדל בין מנהלת שביוני אומרת 'אין לי שעות בשבילך לשנה הבאה' לבין להגיד את זה במחצית הראשונה... מה היא יודעת בכלל על שנה הבאה.

(אלא אם כן שאלת אותה על זה ישירות ואז זה סיפור שונה)

ולכן אני אומרת שזה גועל נפש, כי זה כנראה הגיע באמת כדי 'להעמיד במקום' ולהגיד 'את לא טובה מספיק'...

תבדקי מה החוק אומר ואם את מעוניינת להישאר שם. מורים (ממלאי מקום) מחפשים בכל מקום כמעט בארץ, ועדיף להיות במקום שחווים בו חוויות של הצלחה והערכה של הצוות וההנהלה.

היא אמרה את זה כאילו "על הדרך" "אגב"..

והאדמתי מההלם...

גם בסוגריים, מי אמר לך שאני בקטע להישאר?!

שאת חושבת שאת עושה לי טובות..

ממש מתבאסת להמשיך ככה תשנה..

עם כיתות ט'-י אני גם ככה מסיימת בסוף המחצית ואז היא סגרה איתי עד סוף שנה בכיתות אחרות..

ומרגישה מנוצלת

שהיא לקחה את השאלה שלך האם את מרוצה ממני למקום של האם תמשיכי איתי גם שנה הבאה, ולכן השיחה התגלגלה ככה. אז אם היא היתה מחמיאה לך, זה לא היה מסתדר עם התשובה שלא בטוח שיש לה שעות לשנה הבאה.

סתם מחשבה שעלתה לי.

חוץ מזה מסכימה מאוד עם מה שתקומה כתבה.

זה בהחלט לא נעים ופתאומי לקבל תגובה כזו לא אמפתית, אבל מהצד שלך גם לא הייתי שואלת אותה שאלה אישית בצורה פתאומית ככה על הדרך.

לשקף נקודה קצת אחרת, דווקא בקשר לשיחה עם המנהלת.

כמובן רק מתוך מה שכתבת, ואני לא הייתי שם, אז אני לא באמת יודעת.

ממה שאת מתארת, השיחה עם המנהלת נעשתה כבדרך אגב. זאת אומרת, לא הייתה לכם פגישה רשמית, או שיחה מסודרת. זה היה על הדרך

יכול להיות שהיא לא הייתה פנויה לשיחה כזו באותו הזמן, ולכן היא הגיבה כמו שהגיבה. כי הייתה טרודה בעוד הרבה דברים אחרים, והניסוח יצא לה פחות מוצלח.

כי כמו שכתבו כאן, יכול להיות שמה שהיא אומרת נכון, שהיא מחוייבת למורות עם וותק, ובאמת לא תמיד קל למצוא למורה מתחילה מספיק שעות. אבל היה מתאים שזה ייאמר אחרת

אולי אבל, זה ש"תפסת" אותה לשיחה, בלי שהיא הייתה מוכנה לזה, גרם לזה לצאת ככה.

זו שאלה לגמרי לגיטימית מול מנהל להבין האם מרוצים מהביצועים שלך העובדת, אבל זו לא שאלה לשיחת מסדרון. בהנחה שבאמת רוצים תשובה אמיתית ורוצים גם ללמוד מזה. ונראה לי יותר נכון להגיע מתוך מקום שמראה את מה שאת עושה ומה את יכולה לשפר, מאשר להבין אם מרוצים ממך. אני הייתי מרגישה שזה קצת ישיר מידי אם מישהו היה שואל אותי את זה ככה.

אז בעצם יכול להיות שכל השיחה הייתה נראית אחרת והייתי יוצאת בחוויה אחרת, אם זה היה יותר מסודר ומאורגן. 

סיטואציה דומה שתלמידים עושים מה בא להם

מעדכנת כל הזמן הורים, מתקשרת וחופרת, שולחת למנהל ולמחנכים צילום של הנוכחות.

מענישה בהשארות שעה נוספת סוף היום. לא חסר מה לעשות.

לגבי שנה הבאה אני באמת לא יודעת אם זה משהו שיודעים בשלב הזה.. אני אישית לא הייתי שואלת אם היא מרוצה ממני כי זה שם אותי בעמדה קטנה מולה. ואם היא נתנה לך תחושה כזאת, למה שתרצי להשאר? יש מלא מקומות טובים. אל תתפשרי. 

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

לי מי עדן מרגישים הכי חזקים,

בכל אופן רואה שמחזיקים לא פחות זמן מהבקבוקים הרב פעמיים שהילדים שלי (כולל ילדים מעל 18 שכבר פחות הורסים דברים) מתעקשים לקנות לעצמם.

וגם כשהם מתקלקלים, זה יותר שחיקה ונראה לא טוב, ולא שבר שמרטיב את כל הסביבה.

אלא יש לי למשל לא מעט סיטואציות שאני צריכה להשאיר את הדברים שלי ברכב לשעה-שעתיים

וצריכה שאחכ המים יהיו עדיין ראויים לשתייה

אז לזה חייבים בקבוק רב"פ שומר קור..

באוטו ועדיין נשארים קרים?

לפעמים לא ממש קרים

אבל בהחלט אפשריים לשתיה

שמחה שאחרי הלידה הצלחת לטפל בווגינסמוס❤️

אני ממליצה על שערי צדק (אבל לא התנסיתי בבתי חולים אחרים), וממליצה בחום על אודליה גור אריה כדולה. ליוותה אותי בלידה אחרי קיסרי שב"ה הסתיימה יחסית במהירות בלידה רגילה. (אבל הייתה לי גם רופאה פרטית... לצערי היא כבר לא עובדת בשערי צדק. וכמובן, רופא פרטי זה עסק יקר בהרבה...) אודליה ליוותה אותי גם בלידה אח"כ, שאמנם הייתה ארוכה יותר אבל גם היא הסתיימה  בלידה רגילה.

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

לגבי דולה: אני ממש ממליצה על אביה רייכנר. היא גרה באפרת. היא עושה גם הכנה ללידה וגם ליווי לידות. (בשנה האחרונה היא עשתה הפסקה מליווי לידות, אבל לאחרונה היא כתבה שהיא חוזרת לזה בקרוב. אז תלוי מתי את צריכה ללדת, כדאי לברר מולה.) 058-692-0324

הייתי ממליצה ללכת לעיבוד לידה

וכן, לקחת דולה מתאימה

ובקשר לבדיקת פתיחה זכותך המלאה להגיד שאת מסרבת לבדיקה (וגם לכל פרוצדורה אחרת)

זה הגוף שלך, וההחלטה היא בסוף שלך

מיילדת שצמודה ליולדת יכולה להבין אם היא בלידה גם בלי בדיקת פתיחה

נכון שיגידו לך שזה הנהלים וכו' וכו' אבל את לא מחוייבת לנהלים וזכותך עדיין לסרב

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

* קודם כל, כל דבר חדש הוא תמיד קשה במיוחד!

* דבר, שני, כשאני הייתי צעירה בשנה הראשונה, הייתי לוקחת יום חופש ביום של טבילה, הייתי סטודנטית והיה מותר להחסיר 20 אחוז,זה בדיוק נשמר לימים הללו.

* תהיי כמה שיותר בנחת, בכיף, תבקשי מבעלך הטרי שכדי שזה יהיה יום משמח כמו חג, את תהיי אחראית על ההכנות שלך לטבילה והוא יהיה אחראי על הבית, שיהיה נעים, נקי, אוכל טעים, אפשר להזמין משהו.

תתייחסי לזה כמו חג, עובדים קשה לפני החג, אבל בסוף החג מאיר ושמח , הכל חדש ונקי, יש מטעמים וכו'.

* ודבר אחרון, לחלק לימים, יום לפני הטבילה להוריד ציפורניים בידיים וברגליים , להוריד שערות, ואז ביום הטבילה זה בעיקר חפיפה, ניקוי אוזניים, טבור, שיניים ..

וכמובן לעבוד עם רשימה שנוחה לך.

אשריך!!

דיברתי על זה עם בעלי, סיכמנו שנכין רשימה רק של מה שרלוונטי אלי.

היו דברים שתכננתי לעשות יום לפני, אבל לא הסתדר… מקווה שבפעם הבאה זה כן יקרה.

ותודה לכל מי שהרגיעה אותי🩷

לא מצליחה להירדם...

נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...

מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.

וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.

אז מה נסגר??

טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים... 

תודה! 

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר