מורות-- הגיוני שהודיעו לי שלא אמשיך שנה הבאה?אנונימית בהו"ל

חדשה, מנסה לתת את כל כולי,

הביה"ס שונה מהסגנון שלי אבל באתי בראש ללמוד ולהצליח,

הביאו לי כיתה אחת סופר קשה, הבנות בה בכיתה ט-י יוצאות בלי לשאול, לא שמות עלי,

כל שיעור אני מלמדת איזה 5 בנות השאר בחוץ..

שלחתי הודעות להורים, עדכנתי מחנכת..

המחנכת בכללי לא כל כך התחברה אליי ולא עזרה לי עם הכיתה.. מה ש"דפק" אותי..

שאר הכיתות עברתי תהליכים מדהימים וטוב לי.. אוהבות את הבנות ומרגישה הדדיות..

אממה.. היום כמו עוד יום שבו בכיתות ט-י הבנות לא שמות עלי ויוצאות מהשיעור מול העיניים שלי,

אני פונה למנהלת.. ורוצה לציין שמרגישה שהיחס שלה השתנה אלי.. וששאלתי אותה היא אמרה שהכל בסדר ואין כלום..

ובפועל מהשפת גוף שלה והיחס היא לא מתייחסת אלי וקרירה אלי ובקושי מדברת איתי.. עם אחרות כן..

וכשאני מנסה לדבר עם המנהלת שאלתי אותה כבדרך אגב- "את מרוצה ממני? לא בקטע של אישור.. להבין"..

והיא אמרה: "עברת תהליך מהמקום הקודם שלימדת בו לביה"ס כאן.." "אגב- סיכמנו מתחילת שנה שאת מחליפה תקנים של מורות,

אין לך משרה משלך, את על תקן מילוי מקום ושנה הבאה כנראה לא יהיה לי שעות בשבילך"..

אני בהלם.. מחווירה...

אמרתי לה- "מה, שום שעה?"

אמרה:- "יש פה מורות ותיקות זה השעות שלהן, אין לי שעות.."

אמרתי לה-"מה, אז כל המורים החדשים, בגלל שאין להם קביעות נדפקים"

לא היה לה מה לומר..

אמרתי לה בקריצה: "אתם מפסידים אותי.."

אמרה חצי בהתכווצות- "חד משמעית" (נראה שזה היה באוטומט וממקום מתגונן)

כי אחרי שאמרה את זה, לא אמרה לי כמה אני מקסימה ותודה רבה,

השיחה הסתיימה באי נעימות ובהרגשה ממש ממש לא נעימה.

עם המידע הזה הלכתי.

היא לא סגרה את זה בטוב ובאהבה.

ויש לה אופי כזה ומולי היא התהפכה.

אני חייבת להישאר שם עד סוף שנה כי אני מחליפה מורה שממלאת מקום..

מה אני עושה?

אני כ"כ משקיעה ומתאמצת ואולי בגלל הורים (היה אסיפת הורים לא מזמן) זה השתנה לחלוטין.

פשוט כואב

 

אני אתחיל מהסוף- את לא חייבת להישארמקרמה

מנהלת שלא מספיק חכמה לשמר את המורים שלה עד סוף שנה- את לא חייבת לה כלום

יש חוק

ועם הודעה מוקדמת- את יכולה להתפטר

אם זה חכם? לא יודעת להגיד

בטוח שלא אם אין לך אלטרנטיבה ביד


לגבי הכיתה הבעיתית

מה את מצפה שיעשו? יש מורות שכן מצליחות להחזיק את הכיתה הזאת?


בכנות?

בהינתן זה שהכיתה הזאת היא עובדה קיימת

אני מבינה את המנהלת שמחפשת מורה שכן מצליחה להתמודד איתן

וכן מורה שיש לה כימיה עם המחנכת


זה לא סותר את העובדה שכנראה ישדם תהליך עומק שצריך לעבור

ובשבילך הייתי מנסה לתפוס מורה שכן מצליחה ולשאוב ממנה טיפים


אבל היא עושה את זה כ"כ מגעיל, ואני לא מבינה למה...אנונימית בהו"ל

והיא מתחמקת ממני..

ובאמת שניסיתי להבין אם הכל בסדר, אם יש מה לשפר,

שהרגשתי שמשהו השתנה..

ופתאום הפצצה הזאת..

 

ממש פוגע, אבל רגע- לפי החוק היבשיעל...

תמיד ב3 שנים הראשונות אין קהיעות ומודיעים באופן רשמי שאין שעות.


מעבר לזה- ממש לא יפה שלה!

אבל עכשיו יש לך עבודה פנימית מול עצמך ומול הקב"ה.

תדמייני כמה הוא מחמיא לך, מפרגן לך, רואה את השקעתך

לא יודעת מה לעשות.. מרגישה זילזול עמוק....אנונימית בהו"ל
לא בטוח שהיא באמת התכוונה לומר שלא תמשיכי אצלםיראת גאולה

בד"כ מנהלים עדיין לא יודעים מה יהיו השיבוצים בשנה הבאה, והיא צודקת שיש לה מחוייבות (חוקית וטכנית) למורות עם הקביעות,

לי נשמע שהיא רצתה להכין את הקרקע שלא תצפי. אולי הבינה מהשאלה שלך שלשם את חותרת, אז היא מיהרה לומר שאין לה מחויבות אליך.

לדעתי בשלב הנוכחי של השנה היא אפילו לא שאלה את המורים הקבועים מה הם מתכננים לשנה הבאה. רק אחרי שהיא תתחיל שיבוצים היא תראה אם נשארו לה תקנים פנויים בשבילך. הרבה פעמים מורים מבוגרים רוצים להוריד קצת שעות, ואז השעות האלו מתפנות למורים חדשים.

אבל למה להתנהג ככה? גם אם אין כרגע שעות אפשר לפרגןאנונימית בהו"ל

אפשר לסיים שיחה בטוב..

צודקת לגמרייראת גאולה

יש אנשים שפחות יש להם את זה ביחסי אנוש ובפרגון.

יכול גם להיות שהיא נלחצה מהשאלה ומהכיוון שאליו השיחה זרמה.

כן, כל עוד אין קביעותהשקט הזה
הם "חייבים" קודם למורות הותיקות.


זה לא אומר שלא יהיו שעות להביא לך, אבל לא הייתי נשארת במקום שזה היחס של המנהלת


(למרות שאני כן נשארתי במקום כזה, אבל ירדתי מחינוך וידעתי שברגע שעוברת להיות מקצועית אני לא מעניינת את המנהל הכללי אלא רק את מנהלות החטיבה והתיכון אז זה היה לי בסדר)

אני מתלבטת אם פשוט אני לא באה לה בטובאנונימית בהו"ל

ואם כן הייתי באה לה בטוב היא היתה מוצאת את הדרך להשאיר אותי

יכול להיות שאתבאה לה לא בטוב.נעומית

ןהיא מצפה שתסתדרי עם ט' י'.

ואז מה?

בעולם העבודה יש אנשים שלא תבואי להם בטוב, והם לא כ''כ יטרחו להסתיר את זה.

בד''כ אומר על מידות לא מתוקנות שלהם. ולא על משהו שאת עשית.

אפשר לעזוב או לזכור שהיא חלק אחד מ פאזל ויש דברים/ אנשים אחרים טובים

אם באמת איןשומשומ
לה שעות להביא לך שנה הבאה, אני לא רואה טעם להשלות אותך. דווקא הוגן מצידה לעדכן עכשיו שתתכונני ותגששי על אופציות נוספות…


אולי הדרך שזה נאמר לא הייתה נעימה אבל נשמע שתפסת אותה לא מוכנה באיזה שיחת מסדרון.


בהצלחה עכשיו ובהמשך

ממש מצטערתמקקה

ממש עצוב שזו החוויה של מורה חדשה

אחר כך מתפלאים שאין מורים

ממליצה לך לחפש מקום אחר שבו באמת זקוקים למורים ובאים לקראתם כדי לשמר אותם. אני עברתי לעבוד בפריפריה וההבדל ביחס הוא שמים וארץ

חיבוקים

לצערי זה ככה בהמון מקומותדרשתי קרבתךך

אם את מלמדת בבית ספר דתי ובאזור שיש בו יחסית הרבה מורים (למרות שגם במקומות כאלו כבר מתחיל להיות חוסר..) אז כן יכול להיות שאין מספיק שעות באמת לשנה הבאה. כמו שכתבו לך היא מחויבת קודם למורות הותיקות והיא לא תרצה להתחייב עד שהיא באמת ממלאת את מכסת השעות שלהן .. זה נשמע שזה מבאס אותך וזה הגיוני מאוד כי כבר נכנסת למקום וזה מבאס להתחיל מחדש

אבל אני הייתי ממליצה לך ללכת למקום שמעריך ולא נותן לך הרגשה שעושים לך טובה .. אני מצאתי את זה בבית ספר לא דתי אחרי חוויות שליליות בבתי ספר לא דתיים ואני מרוצה. 

בנוסף למה שכתבו לך-יעל מהדרום
לק"י


בהתחלה גם מקבלים מכתב פיטורים בסוף השנה. שלא תופתעי פשוט.


וחיבוק על התחושה הלא נעימה!

לדעתי הפרשנות שלך לא מדוייקת..נשואה למלך

היא לא התכוונה שאין מצב שתמשיכי כי היא בעצמה עדין לא יודעת

היא התכוונה להזכיא לך שבגלח שאין קביעות היא לא חייבת לך כלופ ושלא תבני על זה.

בעז"ה את תצליחי והיא תשאיר אותך. וחיבוק עח החוויה הלא נעימב

וואי ממש לא נעים🥺❤️‍🩹❤️שיפור
לדעתי את יכולה לקחת את האתגר בשתי ידייםאמאשוני

הביאו לך כיתה רשה, אני חושבת שזה אתגר די מצוי בהוראה

במיוחד שיש מורות אחרות כן מסתדרות.

אם לא מדובר באתגר קיצוני יותא דופן,

אפשר להסתכל על הסיטואציה כניסוי מעבדה.


את יכולה להחליט שאת נענית לאתגר בשתי ידיים ולוקחת אחריות מלאה לנסות ליצור שינוי עד סוף שנה.


את יכולה לחפש מורה מנטורית מוכשרת מאוד למפגשים שבועיים בתשלום (כמו שיעור פרטי לכל דבר)

ואולי גם לשלב התייעצות עם בינה מלאכותית (כמובן תוך שמישהו מנוסה עושה ריביו על התשובה)

אולי אפשר להכניס את המנטורית לצפות בך בשיעור.


אני חושבת שאת ה"לא" כמעט יש לך, אבל יש לך גם הזדמנות של יותר מחצי שנה לקחת את האתגר הזה בשתי ידיים ולנסות לפצח אותו.


אם תצליחי זה ישפיע בשני מישורים:

1. בדימוי העצמי שלך, את תהיי בטוחה ביכולת שלך לפצח אתגרים ולהתמודד עם סוגיות מורכבות

2. זה ישפיע על מה שחושבים עלייך המנהלת והמורות האחרות. דווקא בגלל שאת כרגע במצב של אנדרדוג, יש לך הזדמנות לתת בראש ולהפתיע את כולם בסיבוב.

זה ימצב אותך גם בעיני אחרים כמו מישהי שהצליחה לפרוץ קדימה ויעזור לך להתקדם בעתיד.


אם תנסי ולא תצליחי זה גם יעזור לך בשני מישורים:

1. מול עצמך לחשוב מה האופק התעסוקתי שמתאים לך

2. מול האחרים שיבינו שאת לא פראיירית וגם כשהכל נראה אבוד את לא מתייאשת, ולכן גם במצב של תוצאת נכשל, זה עדיין מעיד על האופי וגידה כלפי אתגרים. אז אולי מול אתגרים שיותר מתאימים לך, ימליצו עלייך בכל זאת.


אני לא יודעת אם הכלים שציינתי רלוונטים כי אני לא באה מתחום ההוראה. אבל פחות משנה מה הכלים הפרקטיים שתבחרי לשים עליהם את הזיטונים שלך, יותר חשוב מה הגישה שאת באה איתה אחרי חנוכה בע"ה.


ועוד מילה, מקווה שמותר לי למרות שאני לא מהתחום, לדעתי כלים של תקשורת מקרבת יכולים לסייע לך לחשוב איך לרתום את הבנות ואיך ליצור שיתוף פעולה.

מחנכת וטלפונים להורים אני לא חושבת שזה מה שיגרום לבנות לשנות את ההתנהגות שלהם.

בטח לא כשיש כאן מרכיב חזק של לחץ חברתי.

צריך להבין את המניע שלהם ולהתאים את התגובה למה שיעורר בהם מוטיבציה.

את דרך החשיבה הזו לומדים בתקשורת מקרבת, לומדים לדייק את תהליך התקשורת וככה לומדים לדייק את התגובות, מה שמביא לשיתוף פעולה.

(לומדים את זה גם במשא ומתן, בעצם בכל דינמיקת תקשורת אם רוצים להשפיע על הצד השני, תקשורת מקרבת ממש יעילה לזה)


אם תרצי אני יכולה לנסות לנתח את הסיטואציה שכתבת בכלים של תקשורת מקרבת עם צאט gpt

כדי להדגים מעט את הגישה.

אנונימית אחרת, ממש מעניין מה שכתבתאנונימית בהו"ל

אני גם לא בתחום ההוראה, אבל לבעלי יש התמודדות קצת דומה.

מלמד בישיבה תיכונית בשעות אחהצ, מקצוע בלי בגרות. התלמידים לא נכנסים אליו לשיעור. מה הסיבה? לכאורה כי אין אכיפה וענישה, לא ישפיע עליהם לעתיד, יש מגרש כדורסל בחוץ וסמארטפון מוחבא בחדר, ושעות אחהצ קשות ללמידה.

את חושבת שתקשורת מקרבת יכולה איכשהו לעזור פה? ממש לא הצלחנו לחשוב על שיטה שיכולה לגרום להם להגיע. (ברמה שיש חבר'ה שהוא לא מכיר, זה לא שבדקו וראו שמשעמם או משהו).

זה באמת נשמע לא בשליטה שלונעומית
איך אצל עוד מורים אחה''צ? 
זה תלוי בשנתון, אצל הקטנים יותר באיםאנונימית בהו"ל

הוא קיבל שמינית אז הם עושים מה שבא להם.

בכל שכבה אין נוכחות מלאה

מה הוא מלמד? זה מעניין?מקרמה
נראה לי שזה הבסיס
גמרא בקיאות (כיתה במסלול תורני)אנונימית בהו"ל
קשה להיות שיעור מענין אחר הצהרייםחנוקה

אני זוכרת היום איך התנהגתי בשיעורים בשעות הצהריים המאוחרות בגילאי תיכון.

וואלה, מסמיקה מבושה.

וזה לאו דווקא מורות משעממות.

היתה מורה אחת שנלחמה בזה בגדול, בחוסר בושה עם ממתקים וענינים ואמצעי המחשה אז היינו בפנים. להגיד שהיינו בענינים? פחות.

שאר המורות העדיפו שנשאר בחוץ ולא יצטרכו להאבק בנו בקולן

תקשורת מקרבת יכולה לעזור לדייק את החשיבהאמאשוני

התשובה נמצאת אצל השואל, צורת השאלה משפיעה על צורת החשיבה ומכאן גם לפתרון.

לפעמים אין פתרון כי השאלה לא נכונה, וזו גם תשובה.

למשל אני רוצה לגרום לשכן שלי להביא לי 100 שקל, אני שואלת את עצמי איך אני גורמת לו לשלם לי 100 שקל, מגיעה למסקנה ששום דבר לא יניע אותו ללם לי 100 שקל, וזו גם תשובה להבין שהוא לא ישלם לי את זה מאשר להמשיך לנסות שוב וושב בדרכים ששמיחא לא מקדמות.


בהקשר של השאלה שלך אולי באמת אין סיבה שילדים לא יכנסו לשיעור שאין בו שום תועלת עבורם, וזה גם בסדר להבין שזה לא יקרה.

אז לכן בכל מקרה שווה לנסות.

תוכנית מתוך chatgptאמאשוני

להלן **תוכנית פעולה למורה בכיתה י"ב**, המבוססת על **גישת תקשורת מקרבת (NVC)**, המותאמת למצב שבו *אין בגרות במקצוע ואין אכיפת נוכחות*, והתלמידים פשוט אינם נכנסים לשיעור.


התוכנית כתובה בנוסח רגוע, ממוקד ובהיר – ומתאימה לשימוש כמסמך עבודה למורה.


---


# 📘 תוכנית פעולה למורה: חיזוק נוכחות והשתתפות בשיעורים


### על בסיס גישת תקשורת מקרבת (NVC)


---


## 1. שלב א: איסוף נתונים והבנת המציאות


מטרת השלב היא להבין *מה באמת קורה*, לפני שמנסים לשנות.


### 1.1 תצפית נקייה (Observation)


* לזהות *מתי* ניכרת היעדרות משמעותית (תחילת יום? סוף יום? ימים מסוימים?).

* לשים לב אילו תלמידים מגיעים באופן חלקי ואילו כמעט לא.

* לשים לב האם מי שנכנס נראה מחובר או אדיש.

* להימנע מפרשנות. רק תיאור:


 * “בשבועיים האחרונים נכנסו בין 3 ל-6 תלמידים משכבת י"ב מתוך 28”.


### 1.2 בדיקה לא שיפוטית מול התלמידים


במפגש קצר, אישי או קבוצתי (לא מוכרח להיות פרונטלי):


* לשאול בשקט, ללא ביקורת:


 * “אני שם לב שרבים לא נכנסים לשיעור. חשוב לי להבין מה קורה. מה הצורך שלכם שלא מקבל מענה כרגע?”

* לא להתגונן, לא להאשים. רק להבין.


---


## 2. שלב ב: זיהוי רגשות וצרכים – שלך ושל התלמידים


המטרה: ליצור שפה משותפת שמבוססת על אנושיות ולא על כוח.


### 2.1 זיהוי הרגשות שלך (Feeling)


* “אני מרגיש תסכול ועצבות כשהכיתה ריקה.”

* “אני מרגיש חוסר בהירות ביחס למה כן חשוב לכם כעת.”


### 2.2 זיהוי הצרכים שלך (Needs)


* צורך בקשר ושיתוף פעולה.

* צורך במשמעות – שהשיעור ייחווה כמועיל.

* צורך בכבוד הדדי.

* צורך ביציבות מסוימת בעבודה.


### 2.3 איתור צרכי התלמידים


בדרך כלל בכיתה י"ב ללא בגרות:


* צורך במשמעות (“למה לי לבוא?”).

* צורך בחופש ובחירה.

* צורך במנוחה ובהפחתת עומס.

* צורך בקשר חברתי.

* צורך בתוכן שמדבר לעולמם.


לאחר שמכירים בצרכים – קל יותר לבנות פתרונות משותפים.


---


## 3. שלב ג: יצירת דיאלוג מחודש עם הכיתה


המטרה: לבנות מחדש הסכמה פנימית ולא כפויה.


### 3.1 פתיחת שיחה כיתתית בסגנון תקשורת מקרבת


דוגמה לפתיחה:


> “אני שם לב שבשבועות האחרונים רובכם לא נכנסים לשיעור. אני מרגיש תסכול וחוסר בהירות, כי חשוב לי שהשיעורים שלנו יהיו משמעותיים ומחוברים למה שאתם צריכים בכיתה י"ב. אני מאוד רוצה להבין מה יאפשר לכם להגיע ולקבל ערך מהשיעור. תוכלו לשתף אותי?”


### 3.2 הקשבה אמפתית


* להחזיר במילים את מה שהם אומרים:


 * “אתם רוצים שיעור קצר יותר”

 * “חשוב לכם שהחומר יהיה יותר מעשי”

 * “אתם מרגישים עומס בשעות הבוקר”

* לא לבטל שום דבר, גם אם לא מקבלים אותו כרגע.


---


## 4. שלב ד: בניית חוזה כיתתי משותף


מכיוון שאין כפייה – חייבת להיות *בחירה*.


### 4.1 הגדרת מטרת השיעורים מחדש


* להסביר מה הערך של הקורס לחיים האמיתיים (מיומנויות, חשיבה, הכנה לבגרויות אחרות, מיומנויות למאה ה-21, פרויקטים).

* לבקש מהתלמידים להגדיר גם מה הם רוצים.


### 4.2 יצירת הסכמה על מבנה השיעור


למשל:


* שיעורים קצרים יותר.

* יותר למידה עצמאית/פרויקטים.

* אפשרות לבחור נושא מתוך רשימה.

* תפקידים לתלמידים.

* שיעור פעם בשבוע שמוקדש ל“מיני־סדנה שאחד מהם בוחר”.


### 4.3 ניסוח הסכמה פשוטה


מסמך קצר:


* “המורה מתחייב ל… (רלוונטיות, קיצור, בחירה)”

* “התלמידים מתחייבים ל… (נוכחות בכדי שהשיעור יתקיים, השתתפות בפרויקט, תגובה בסקרים וכו’)”


חשוב שהחוזה יהיה בחירה ולא דרישה.


---


## 5. שלב ה: שינוי פדגוגי בהתאם לצרכים


החלק המעשי בתוכנית.


### 5.1 הגברת רלוונטיות


* לשלב דוגמאות מחיי היומיום.

* לפתוח כל שיעור בשאלה: “איך זה קשור אליי?”

* ליצור פרויקט גמר מגניב שמעניין אותם.


### 5.2 מתן בחירה


* נושא לעבודה אישית או קבוצתית.

* אופן ההגשה: וידאו, מצגת, פרויקט יצירתי.

* לאפשר תנועה – חלק מהשיעור בשולחנות עבודה.


### 5.3 בניית שגרה כיתתית חיובית


* 3 דקות פתיחה של “מה חדש?”

* מחוות קטנות שמחברות: מוזיקה בכניסה, משפט השראה, הומור.


---


## 6. שלב ו: מעקב, התאמה ותקשורת רציפה


### 6.1 בדיקה אחרי שבועיים


* “האם המבנה החדש עוזר לכם?”

* “מה לשמר ומה לשנות?”


### 6.2 שיחות אישיות עם תלמידים שלא מגיעים


ב-NVC:


> “שמת לב שלא היית בשלושת השבועות האחרונים. אני דואג כי חשוב לי שתפיק ערך מהקורס. יש משהו שיעזור לך להרגיש יותר שמתאים לך לבוא?”


### 6.3 שמירה על יחס לא שיפוטי


המפתח: עקביות ועדינות, בלי כעס.


---


## 7. שלב ז: פעולות העוטפות את התהליך


* שיתוף ההנהלה בתהליך בלבד לצורך תמיכה, לא כדי לכפות על התלמידים.

* גיוס “מנהיגות כיתה” לשיתוף פעולה.

* שימוש בכלים דיגיטליים להנעת נוכחות: סקרים, בחירת נושא לשיעור הבא, אתגר שבועי.


---


# ✨ סיכום: מה העיקר בגישת תקשורת מקרבת?


* ציון *תצפית* ללא פרשנות.

* זיהוי רגשות וצרכים שלך.

* הכרה בצרכים של התלמידים.

* בקשה ולא דרישה: בניית פתרון יחד.

* שמירה על כבוד, בחירה 

הרחבה על צרכי התלמידיםאמאשוני

כי זה מה שלדעתי כי עוזר לדייק:

להלן **הרחבה מעמיקה וברורה** על *זיהוי הצרכים של התלמידים* בגישת תקשורת מקרבת, מותאמת במיוחד לכיתה י"ב שבה אין בגרות במקצוע ואין אכיפת נוכחות.


ההסבר בנוי כך שיוכל לשמש כלי עבודה למורה המבקש להבין מה מניע את התלמידים, וכיצד לתרגם זאת לפעולות בשטח.


---


# 🎯 זיהוי הצרכים של התלמידים – הרחבה על פי גישת תקשורת מקרבת


ב-NVC הנחת היסוד היא: **כל התנהגות של תלמיד (כולל היעדרות משיעור) נובעת מצורך שלא מקבל מענה.**

אין התנהגות “עצלנית”, “מזלזלת” או “מחפפת” – יש צורך שמבקש מקום.


בכיתה י"ב, שבה עומס קיומי, רגשי ואקדמי מצטרף להעדר חובה להגיע, הצרכים הללו מחוזקים פי כמה.


להלן פירוט של הצרכים המרכזיים, הסימנים שלהם בשטח, ואיך לזהות אותם בצורה אמפתית.


---


## 1. צורך במשמעות (Relevance / Meaning)


### מה תלמיד עשוי לחוות?


* “למה אני צריך את זה? זה לא בגרות, אין לזה משקל”.

* רצון להשקיע רק במה שיוצר תועלת ברורה.

* זרות לתוכן שלא מדבר בשפה שלהם.


### איך מזהים את זה?


* משפטים כמו: “אין לי כוח לשיעור הזה”, “זה לא מקדם אותי לשום מקום”.

* תלמידים מגיעים רק בשיעורים של מקצועות בגרות.


### מה הצורך מתחת?


* צורך בחוויה של ערך: שהזמן שלהם לא מבוזבז.

* צורך להבין את *המשמעות* של השיעור לעתיד (צבא, עבודה, חיים).


---


## 2. צורך בחופש ובחירה (Autonomy)


במערכת שבה אין אכיפה – הבחירה של התלמיד הופכת מרכזית.


### מה תלמיד עשוי לחוות?


* “זה הזמן היחיד ביום שבו יש לי קצת חופש”.

* “סוף סוף משהו שלא חייבים”.


### איך מזהים את זה?


* היעדרות שמגיעה מהתנגשות עם רצונות אחרים (מנוחה, חברים, שיעורי בית).

* אמירות כמו “זה שיעור בחירה מבחינתי”.


### מה הצורך מתחת?


* עצמאות.

* תחושת שליטה על לוח הזמנים.

* צורך להיות שותף ולא “נגרר”.


---


## 3. צורך בהפחתת עומס (Ease / Rest)


כיתה י"ב היא שנה עמוסה רגשית, לימודית ופיזית.


### מה תלמיד עשוי לחוות?


* עייפות כרונית.

* חוסר כוח, חוסר מוטיבציה.

* עומס של עבודות ובגרויות.


### איך מזהים את זה?


* תלמידים יושבים בשיעור אחר וחורשים, וכשמגיע תורך – לא נכנסים.

* משפטים כמו: “אני צריך להשלים דברים אחרים”, “אין לי זמן לנשום”.


### מה הצורך מתחת?


* מנוחה.

* סדר עדיפויות ברור.

* תמיכה בהתמודדות עם עומס.


---


## 4. צורך בקשר ובחום אנושי (Connection)


גם בכיתה י"ב הגדולה ביותר – יש רצון קרוב ומשמעותי באקלים נעים.


### מה תלמיד עשוי לחוות?


* “השיעור הזה לא מרגיש לי מקום בטוח/נעים”.

* לא מתחברים לסגנון ההוראה, או מרגישים רחוקים מהמורה.


### איך מזהים את זה?


* מי שנכנס – יושב בשקט, בלי להגיב.

* מי שמדבר – מדבר רק עם חברים, לא איתך.

* תלמידים שאינם מרגישים שמכירים אותם אישית – נוטים לא לבוא.


### מה הצורך מתחת?


* השתייכות.

* קרבה והכרה.

* מרחב בטוח ובלתי שיפוטי.


---


## 5. צורך בכבוד ובשוויון (Respect)


תלמידים מגיבים מאוד חזק לתחושה של יחס הוגן.


### מה תלמיד עשוי לחוות?


* “לא לוקחים אותנו ברצינות”.

* “זה שיעור שנחשב פחות חשוב”.

* “המורה מדבר אלינו מלמעלה”.


### איך מזהים את זה?


* התנגדות פסיבית: היעדרות, אדישות.

* ביקורת סמויה: בדיחות, ציניות.


### מה הצורך מתחת?


* כבוד הדדי.

* הקשבה אמיתית לדעות שלהם.

* תחושת השפעה על מה שקורה בשיעור.


---


## 6. צורך בהנאה (Fun / Play)


בכיתה י"ב, במיוחד בשיעורים ללא בגרות, הצורך הזה הוא מנוע חזק.


### מה תלמיד עשוי לחוות?


* שיעור שלא מהנה נתפס כנשיגנב זמן.

* רצון לברוח לעולמות שמספקים גירוי מיידי ומעניין.


### איך מזהים את זה?


* חיפוש מתמיד של גירויים אחרים (טלפון, חברים, קפיטריה).

* אמירות כמו: “השיעור הזה יבש”.


### מה הצורך מתחת?


* עניין.

* חוויה חיובית.

* תחושת חיות וגירוי אינטלקטואלי.


---


## 7. צורך בבהירות וציפיות ברורות (Clarity)


לפעמים תלמידים לא נכנסים כי לא ברור להם *מה מצופה* או *למה זה חשוב*.


### מה תלמיד עשוי לחוות?


* “אני לא יודע מה עושים שם”.

* “לא ברור מה יוצא לי מזה”.


### איך מזהים את זה?


* שאלות חוזרות כמו: “מתי יש מבחן?”, “מה צריך להביא?”, “מה זה נותן לנו?”


### מה הצורך מתחת?


* תכנון.

* יציבות.

* פשטות.


---


# 🌱 איך מורה יכול לזהות את הצרכים בצורה מעשית?


### 1. **שאלות פתוחות ורגועות**


* “מה הייתם רוצים שייצא לכם מהשיעור הזה?”

* “מה יעזור לכם לרצות להגיע?”


### 2. **סקרים אנונימיים קצרים**


שאלות כמו:


* “מה הדבר העיקרי שהיה גורם לך לבוא?”

* “מה מרגיש פחות מתאים?”


### 3. **שיחות אישיות קצרות במסדרון**


5 שניות של אמפתיה = פותח דלתות.


### 4. **ניטור התנהגות ללא שיפוט**


תצפית שקטה: מי מגיע? מתי? מתי יוצאים?


### 5. **האכלה חוזרת (Reflecting)**


שיטת מראה:


> “אז אם אני מבין נכון, כשאין חיבור לחומר – קשה להשקיע?”


---


# ✨ מסר מרכזי לסיום


תלמידים לא נכנסים לשיעור לא כי הם לא מכבדים את המורה, אלא כי *יש צורך פנימי שלא מקבל מענה*.

ברגע שמזהים את הצורך – נפתח חלון חדש לבניית קשר, מוטיבציה ושותפות אמיתית.

מעניין ממש, אעביר לו הכל. תודה לך!אנונימית בהו"ל
אשמח מאוד. וואו תודה לך.אנונימית בהו"ל
תגובה גועל נפש מצידהלומדת כעת

יתכן שבאמת בסוף לא יהיו לה שעות, אבל בתחילת שנה זה ממש רחוק כדי לדעת מי ימשיך איתה שנה הבאה.

יש הבדל בין מנהלת שביוני אומרת 'אין לי שעות בשבילך לשנה הבאה' לבין להגיד את זה במחצית הראשונה... מה היא יודעת בכלל על שנה הבאה.

(אלא אם כן שאלת אותה על זה ישירות ואז זה סיפור שונה)


ולכן אני אומרת שזה גועל נפש, כי זה כנראה הגיע באמת כדי 'להעמיד במקום' ולהגיד 'את לא טובה מספיק'...


תבדקי מה החוק אומר ואם את מעוניינת להישאר שם. מורים (ממלאי מקום) מחפשים בכל מקום כמעט בארץ, ועדיף להיות במקום שחווים בו חוויות של הצלחה והערכה של הצוות וההנהלה.

תודה לך🙏 מסבירהאנונימית בהו"ל

היא אמרה את זה כאילו "על הדרך" "אגב"..

והאדמתי מההלם...

גם בסוגריים, מי אמר לך שאני בקטע להישאר?!

שאת חושבת שאת עושה לי טובות..


ממש מתבאסת להמשיך ככה תשנה..

עם כיתות ט'-י אני גם ככה מסיימת בסוף המחצית ואז היא סגרה איתי עד סוף שנה בכיתות אחרות..

ומרגישה מנוצלת

תודה ממש לכל אחת שטרחה להגיבאנונימית בהו"ל
מקפיצה לעוד מחשבות אם למישהי ישאנונימית בהו"ל
אני רוצהתקומהאחרונה

לשקף נקודה קצת אחרת, דווקא בקשר לשיחה עם המנהלת.

כמובן רק מתוך מה שכתבת, ואני לא הייתי שם, אז אני לא באמת יודעת.

ממה שאת מתארת, השיחה עם המנהלת נעשתה כבדרך אגב. זאת אומרת, לא הייתה לכם פגישה רשמית, או שיחה מסודרת. זה היה על הדרך

יכול להיות שהיא לא הייתה פנויה לשיחה כזו באותו הזמן, ולכן היא הגיבה כמו שהגיבה. כי הייתה טרודה בעוד הרבה דברים אחרים, והניסוח יצא לה פחות מוצלח.

כי כמו שכתבו כאן, יכול להיות שמה שהיא אומרת נכון, שהיא מחוייבת למורות עם וותק, ובאמת לא תמיד קל למצוא למורה מתחילה מספיק שעות. אבל היה מתאים שזה ייאמר אחרת

אולי אבל, זה ש"תפסת" אותה לשיחה, בלי שהיא הייתה מוכנה לזה, גרם לזה לצאת ככה.

זו שאלה לגמרי לגיטימית מול מנהל להבין האם מרוצים מהביצועים שלך העובדת, אבל זו לא שאלה לשיחת מסדרון. בהנחה שבאמת רוצים תשובה אמיתית ורוצים גם ללמוד מזה. ונראה לי יותר נכון להגיע מתוך מקום שמראה את מה שאת עושה ומה את יכולה לשפר, מאשר להבין אם מרוצים ממך. אני הייתי מרגישה שזה קצת ישיר מידי אם מישהו היה שואל אותי את זה ככה.

אז בעצם יכול להיות שכל השיחה הייתה נראית אחרת והייתי יוצאת בחוויה אחרת, אם זה היה יותר מסודר ומאורגן. 

שאלה על בחילות בהיריוןהגברת מהירח
מעניין אותי לדעת: יש נשים שיש להן בהיריון בחילות בוקר, ואז זה עובר להן ומרגישות טוב במשך היום? כי לי הבחילות הן בערך 24/7.... עד כמה אני חריגה בנוף?
את חושבת ככה על כל דבר?חנוקה

אוף סליחה אני מרגישה שאני לוקחת את אישית

ודוקא אני לא יולדת כפי המקובל בחברה שלי..


אבל גם לגבי כיסוי ראש נניח את חושבת שאם כולן מכסות את ראשן זה בגלל לחץ סביבתי וקשה לקרא לזה בחירה?

את לא חושבת שאנשים משייכים את עצמם לחברה שדוברת את אותה שפת ערכים כמוהם ולכן הן והחברות שלהן רואות אידאל במשפחה הברוכה?

תינוק בן יום שלא מפסיק לינוק, מה עושים?אנונימית בהו"ל

הוא יונק יעיל, ממלא טיטולים יותר ממה שצריך ביממה השניה לחיים, אפילו עלה במשקל מאז הלידה במקום לרדת!

אבל הוא באמת כל היום על השד, וכשלא אז הוא בוכה... ואני עוד לא השלמתי שעות שינה מהלילה של הלידה, והשד שלי רגיש בטירוף (ברוך ה' לא פצוע אבל בקצב הזה זה יגיע גם)

לא רוצה לתת לו תמ"ל (גם אין צורך), מוצץ אומרים רק אחרי שההנקה מבוססת, החלטתי שזה נקרא כבר הנקה מבוססת מספיק אבל הוא פשוט לא מעוניין.


מילא עכשיו בבית חולים, אבל מה אני אעשה מחר כשרני חוזרת לשאר הילדים, הוא ילמד לפתוח פערים בין הנקות מתישהו בקרוב?


(וגם ההנקות כואבות נורא מהתכווצויות של הרחם אז מוסיף לסיוט)

יואו בחורציק יעיל!חנוקה

אין לי מה לומר חוצמזה שזה מכווץ את הרחם וזה בריא מאד.

ומזל טוב!!

אולי אני אחזור לגיזרה עד הברית בקצב הזהאנונימית בהו"ל
חמש דקות הוא היה בעריסה וכבר שוב בכיאנונימית בהו"ל

אולי יש משהו אחר שמציק לו?

נכון לא הגיוני שהוא יהיה רעב עכשיו אחרי 40 דקות הנקה?

מה יכול להיות הפיתרון לבכי הזה?

רק יכולה לספר על עצמי עם תינוק בן יומוממתקית

שכל הזמן ינק, כשהבאתי מטרנה של בית החולים היו רגועים יותר וישנו יותר. (קודם מניקה, ואז מביאה בקבוק מוכן של בית חולים שישלים כמה שצריך, העיקר שאהייה רגועה.
לאט עם הזמן הייתי מפחיתה בקבוקים בבית...
 

אין לו חוסר, הוא עלה במשקל במקום לרדת!אנונימית בהו"ל
להביא לו מטרנה זה סתם לפטם אותו... אני לגמרי רגועה שהוא מקבל מה שצריך מהחלב, פשוט בא לי רגע הפוגה
זה גם מה שאני עושה כעת. לגבי כאב בהנקהפלפלונת
גם אני סובלת מזה, משחת לנסינו מאוד עוזרת.
התכוונתי ללהוסיף מטרנהפלפלונת
בגיל כזה אם לא נרגע על הידיים/מוצץ הייתי שוב מניקהעדיין טרייה
זה מה שאני עושה אבל זה קשוחאנונימית בהו"ל
יש חלב והוא יונק ורגוע, אבל כבר כולי כאובה, הפטמות, הבטן, הזרועות שמחזיקות אותו...
בגיל הזה הגיוני שהוא רעב שובשיפור
מזל טוב! איזה כיף שהוא ככה עולה!עדיין טרייה

מחר כבר יהיה חלב רגיל אז אולי יפתח פערים.

לבנתיים שמשהו ישגיח עלייך ותניקי בשכיבה איתו וכך תוכלי לישון/לנוח.

אמן! תודה על העידודאנונימית בהו"ל
כל הלילה הנקתי בשכיבה מתוך שינה בלי השגחה אפילו, לא הייתה ברירה, אבל עכשיו פחות מעדיפה כי בהנקה בשכיבה התפיסה שלו פחות מוצלחת וזה יותר כואב לי, מאמינה שעוד כמה ימים זה כבר יהיה הרגיל שלנו...
וציון לשבח לכל הצוות פה שלא נזפו בי על זהאנונימית בהו"ל
סה"כ זה היה ממש בטיחותי כי למיטה בבית חולים יש מעקה משני הצדדים, אבל לא מובן מאליו שאף אחת לא כעסה שהוא ישן לידי ולא בעריסה שלו...
מעניין ממש באיזה בית רפואה זהלומדת כעת
עושה חשק ללכת לשם
גם לי בעין כרם העלימו עיןמקרמה

אחות אחת יצאה לידי חובה ואמרה שלפי כללי בית החולים היא מחויבת להגיד לי שזה לא בטיחותי אבל גם הוסיבה שהיא בבית מניקה ככה

אז אמרתי לה שלפי כללי הנימוס אני אומרת  תודה והמשכתי

חחח לפי כללי הנימוסלומדת כעת
סחטיין על האומץ לענות ככה אחרי לידה
אצלי ממש גערו בי בעין כרם 🤦אחת כמוני
הדסה הר הצופיםאנונימית בהו"ל
יש פה יתרונות וחסרונות, זה בהחלט יתרון...


אולי זה קשור גם שאני בביות במחלקה שהיא לא ביות. (היה עומס מטורף אז שמו אותי איפה שהיה מקום) 

איזה יופילומדת כעת

קטעים שזה הר הצופים, אני חשבתי ללדת שם גם (עוד לפני ההודעה שכתבתי פה )...

אני אנצל"ש רגע ואם יש לך כוח אז לכתוב אז אשמח לשמוע איזה יתרונות וחסרונות את רואה שם?


 

תרגישי בנוח לא לענות, בכל זאת את אחרי לידה. אבל אם יש לך כוח לפרט אז אשמח ממש.

יתרונות וחסרונות שעולים לי כרגעאנונימית בהו"ל

יתרונות- צוות נחמד מאוד גם בלידה וגם באשפוז.

נתנו לי לישון עם התינוק

משתדלים להתחשב בהעדפות שלך בחדרים (כשאין עומס)


חסרונות-

היה פה עומס מטורף כשילדתי, קיבלתי מיטה במסדרון, בהמשך כבר לא היה מיטות במסדרון ושמו יולדות במחלקת נשים כשהתינוק בתינוקיה (הבדל של שלוש קומות!).

אוכל לא כזה טעים.

תחושה של חוסר יעילות במיון יולדות אבל בטח זה קשור לעומס.

לגבי הלידה עצמה, זה נראה לי מאוד משתנה בכל לידהאנונימית בהו"ל

לפי התנאים וההעדפות של היולדת, לפי הצוות הספציפי וכו'.

זאת לא לידה ראשונה שלי כאן והלידות היו שונות ממש אבל בכל בית חולים שהוא הן היו שונות...


בדיוק רציתי לכתוב לך שלא הצעתי את זהעדיין טרייה

שלא יכעסו עלייך כי עלי תמיד צעקו...

מזל טוב! איזה מרגש!לומדת כעת

אם הוא יסכים לקחת מוצץ זה יכול להיות הפתרון

ולביינתים, הרבה כוחות! לא קל

תבדקי אם תקוע לו גרעפסיום שני
הם גם לפעמים בולעים מי שפיר בלידה.


תניחי על הכתף ותטפחי, אולי זה מה שמציק והוא מבקש לינוק עוד כי זה מרגיע

מזל טוב!!זריחה123

אצלי גם ככה, מהלילה השני בערך לא יורדים ממני לרגע עד שחוזרים הביתה (וישנים בנסיעה הארוכה חח)

ממש קשוח, אם יש אפשרות למלווה שיעזור אז מצוין, ובכל מקרה-זו מן קפיצת גדילה כזו, זה עובר

אצל האחרון שלי אחכ הקפיצות גדילה הבאות לא הורגשו, אולי כי החלב הגיע יפה בגלל היומיים האלו...

בבית יהיה הרבה יותר נוח מן הסתם

בהצלחה וגידול קל ונעים!!

מזל טוב!!רק טוב!

אני מבינה שהוא בן יומיים?

זה היום הקשוח שהם בוכים הרבה. מוכר מאוד.

אצלי בשלב הזה השכבתי לשינה על הבטן ועזר.

ואם לא, אז באמת לתת לי לינוק כמה שצריך. זה יתאזן. הוא רק נולד. הוא צריך להרגיש אותך ולהתרגל לעולם.


ולגבי גודש- אני יודעת שהדעה הרווחת היא נגד, אבל אני ראיתי על עצמי יותר מפעם אחת שכן עוזר לי לשאוב בימים של הגודש. לא מרוקנת את השד, אבל כן שואבת להקלה. זה לא גורם לייצור חלב מוגבר בהמשך. ומאוד עוזר לכאבים. 

איזה מרגש אותי זה לקרוא "הוא רק נולד"!!נפש חיה.
מזל טוב!!יעל מהדרום

לק"י


מאתגר.

את לוקחת משככי כאבים? ההתכווצויות בהתחלה זה לפעמים כמו צירים במינון נמוך.

זה מצויין!לפניו ברננה!

מעיד על שגשוג.

את לא אמורה לטפל בגדולים שלך בשבוע הראשון בכלל.

והכל משתנה כל הזמן עם ניו בורן

תודה על כל התגובות המנרמלות והמעודדות!אנונימית בהו"ל
בהחלט עזר לי לקרוא אתכן (וגם נינמנו ביחד שעתיים אז אני קצת יותר מאוששת)
איזה קשהמישהי מאיפשהו

זה ישתפר, מבטיחה לך!

ובינתיים תקפידי ממש למרוח לנסינו מתי שרק אפשר, זה יפחית את הסיכוי לפצעים

זה טבעי ביומיים שלושה הראשוניםמחכה להריון
ואחרי לידה זה מתיש להניק מסביב לשעון צריך לישון..להתאושש..לפחות בבית חולים לתת מטרנה ואז את יודעת ששעתיים שלוש את יכולה לישון ..הייתי מנסה בקבוק אולי הוא רעב..
בואי נגלה לך סוד-יעל מהדרום

לק"י


הבן שלי בכה הרבה אחרי הלידה כי רצה להיות צמוד אלי. הוא היה אמור להיות בפוטו, אז זה היה פחות אפשרי (וגם אני הייתי צריכה קצת לישון).

וגם בקבוק תמ"ל לא גרם לו לישון יותר מידי.... כך שזה לא תמיד עוזר.

(ונתתי לו לא כי חשבתי שזה יעזור).

מזל טוב!! זה קשוח אבל נורמלי ממששיפור

כדי שייכנס החלב. אצלי כולם היו ככה בלילה השני אחרי הלידה- אני כבר מראש יודעת שזה לילה שאני לא ישנה בו....

וקחי משככי כאבים!!! אחרת זה כאבי תופת!!

הנקה זה לא רק אוכל.. גם אם לא רעב, רוצה קרבה לאמאמרימוש!אחרונה
מתארחים בע"ה בשבת.ממתקית

ואני לא יודעת ולא מצליחה לקרוא נכון אם לא באמת רוצים לארח אותנו (משפחה גדולה עם פעוטות ובני 18 +-) וכביכול הזמינו אותנו כי לא התראנו כמעט שנה, ובכל זאת...סבא וסבתא והקטנים מתגעגעים.
או שבאמת שמחים בבואנו, ומצפים לבואנו, ומתגעגעים ומכינים בשבילנו את תבשילי השבת בשמחה.
לצערי אפשרות ראשונה נראית יותר, מקווה והלוואי שאני טועה, לא כיף ככה.

(מביאה גם תבשילים, חלות, קינוח) אבל הכל נראה שנו טוב בואו אין ברירה. פעם בשנה נראה אתכם.

מה אני יכולה לעשות שיהיה כיף לארח אותנו? כלומר שיהיה שווה לטרוח בשבילנו? שלא יסתכלו על הקטנים, והבלאגן, אלא על החוויה המשותפת, הכיף, האווירה איתנו.
(מידי פעם אומרת לילדים, תביאו לסבתא חיבוק, תציעו עזרה,(הגדולים תמיד עוזרים, מנקים, יוצאים עם הקטנים אבל עכשיו יהיה גשום, אין לאן לצאת) תקשיבו, תנו לסבתא את הספייס שלה וכו, אבל לא רוצה לומר שוב ושוב כי זה משדר שצריך להתאמץ כדי שיהיה כיף איתנו וירצו לארח אותנו אחת ל...)
השאלה איך עושים את זה טבעי? שסבא וסבתא יהנו בנוכחותנו, ובמוצ"ש יחשבו לעצמם באסה שהם הולכים (חחחח זה לא יקרה לעולם, הלוואי!!)
 

וואו חיבוקחנוקה

ממש קשה לבוא בכזו חוויה.

י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?

אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה

מאד אוהבת לארח

וגם אסור להביא כלום

התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב

)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(

הלוואי והיו באים אלינו, טרחה בשבילם.ממתקית

אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם. 
אולי רק בית מלון ...חחח

אז באמת אולי להגיע קצרחנוקה

אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.

כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.

זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...

וואו לא ראיתם את ההורים שלכם כמעט שנה?רוני 1234

זה באמת המון זמן…

כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.


אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.

לא יבואו אלינו, זה לא רלוונטי מבחינתם.ממתקית

אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)

וואו מבאססטודנטית אלופה

להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?

גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.

מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲

אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..

בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.

ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה 

איזה באסהכורסא ירוקה

תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..


אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.

את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.

אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.

לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.


דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.


ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.

אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין


עדיף להזמין אותם אליכם, זו אופציה?ואז את תראי
אאוצ'...באתי מפעם

סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.

תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.

אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה. 

יש לך הורים מבוגרים?מתיכון ועד מעון
כי זה מאוד שונה שההורים מבוגרים ועייפים 
אנחנו כמה שנים לא היינו אצל חמותי שבתעדינה אבל בשטח
והיא כל הזמן אומרת, כשאני ארגיש טוב אני אזמין אתכם , יש לך יותר לצאת ידי חובה מזה? האמת? ממש לא חסר לי , כי אני יודעת שאני אצטרך להכין את הרוב, וגם היא כל כך תטרח על המעט שהיא תכין, שלא נעים בכלל. אבל מתישהוא זה יגיע, וכולנו , אני והיא, נצטרך לעשות כאילו ממש כיף לנו ואנחנו מתרגשות,  מבינה שהיא עברה את הגיל, הכל טוב. יש לנו בית ב"ה, תבואי אלינו, ולא צריך להרגיש לא נעים משום סיבה..
אני חושבת שבסופו של דבר זה שילוב בין השנייםמתואמת

הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.

נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.

אז גם אירוח יכול להיות כך.

יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.

גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.

זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.


אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.

כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...


אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️

האמת? זה לא שלך... זה שלהםמקרמה

ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם

ואם הזמינו- אז אתם רצויים


וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך

אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך


אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה

קשה לארח

קשה להתארח

ובאופן כללי קשה להנות


זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה

לתת חיבוק, נשיקה

וללכת


(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)


ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"


מסכימה ומוסיפהאפונה

שמותר שיהיה להם קשה

זה באמת קשה לארח,

קשה זה לא רע.

עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר

מאשר לנוח ולא להפגש.

כל עוד הם מציעים - זה טוב

גם בשבילם!

תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.

לא חייביםoo

להתארח שבת שלמה

וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם


אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות

באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים

פגישות קצרות ולעניין

וגם הן לא הנאה צרופה 

חיבוקאוזן הפיל

זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.

וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.

ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.

ארבעה דברים שעולים לי...תודה לה''

1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר


2. תיאום ציפיות לפני הילדים

כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..


3. לשחרר קצת..

בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא

ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,

אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר

אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...


4. תביאי לך פינוקים

זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים


אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..

אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...


ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!

האם לשלוח 2-3 ילדים עצמאיים מידי פעם שייך?כתבתנו

ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא

אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.

וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.

וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.

חיבוק 🤍

זוכרת ששאלת על זה באה"ה

וואו יפה שאת זוכרת.ממתקית
אני חושבת שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורהאמאשוני

וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"

יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..

זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין

וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..

אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.

וואי איזה תחושה קשהתהילה 3>

להיות איתה❤️

האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?

הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.


תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.

ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️

קראתי כל אחת ואחת!!! בעיון רב.ממתקיתאחרונה

תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.

אוף התעצבנתי על בעליהדרים

יש יום אחד בשבוע , אחד !! שאני עובדת מחוץ לבית והוא עם הילדים, אני ארבעה ימים עובדת מהבית ועוד יום אחד נוסעת למקום ממש רחוק לעבודה שלי .

תמיד יום לפני הנסיעה אני מאפסת את הבית קומפלט (בכללי אני זו שאחראית על תחזוקת הבית מתי שיש לי הפסקה בעבודה וכו זה כביסות כלים ארגון , לפעמים הכנת אוכל, מצעים וכו).

אתמול חזרתי אחרי יום עבודה ארוך פלוס קניות שעשיתי כבר לשבת, באתי לבית חורבה- אוכל שהכין לילדים על השיש , סירים על הפינת אוכל וכלים, רצפה לא נקייה אחרי שאכלו, סל כביסה מפוצץ וכו. עכשיו לא משנה שזה בדיוק חצי שעה להרים את הלכלוך , ועוד ביקשתי ממנו כשהייתי בדרך חזור שלפני שהוא מרדים אותם שיארגן קצת כי אני ממש עייפה ולא באלי מחר להתחיל את הבוקר באיפוס מאסיבי של כלים מסריחים וכו (אציין שעוד שבוע וחצי בע"ה מתחילה תשיעי וגם ככה מנסה לסחוב את עבודות הבית סלש הקריירה סלש היחס לילדים).

בקיצור לא עשה באתי ראיתי אותו ישן עם הילדים ואז הוא התעורר להביא את הקניות מהרכב ולא היה באלי להחליף איתו מילה פשוט השתבללתי ונכנסתי לישון, גם ככה הייתי על 4.5 שעות שינה מלילה קודם כי הילדים התעוררו לנו זוועה משיעולים וצמא וכו .

ועוד לבוא לבית כזה אחרי שהשארתי קו אפס פשוט ריסק אותי , לפני יומיים הוא יצא עם חברים לבילוי ישר אחרי העבודה ואני הייתי לבד עם הילדים כולל איסוף מהגנים וגם חברה שבאה לבן שלי , ותקתקתי את כל הבית הוא חזר לבית מדוגם וילדים ישנים ואוכל שהיה במקרר , אז כאילו בסדר אתה גבר ולא מפריע לך כמוני הניקיון אבל אתה לא רואה שאני משתדלת כל יום להחזיק פה שיהיה לנו נעים? קל וחומר כשביקשתי ממך בחזור לעשות את הארגון הזה לפני שאתה מרדים את הילדים (זה לא שהוא ישב איתם שעות עכשיו כן? תקע להם סרט ופשוט כנראה נח לו , שזה בסדר אבל כאילו נחת אז תתן יד יש פה מישהי שעבדה ברצף מהבוקר והלכה אח"כ לקניות פלוס מלא שעות נהיגה ).

ואני עצבנית גם הבכור שלי משתעל והוא הרדים את הילדים במיטה שלנו, שזה גם מעצבן אותי הלך לישון בחדר שלהם כמו רווק ואני כל שנייה קמה מהשיעול של הילדים, אני יודעת שהוא לא התכוון וסתם היה לו נוח להרדים אותם פה כי המיטה גדולה יותר אבל ביקשתי !!!! כשבאתי , שתעביר אותם לחדר שלהם.

אוף וכל השבוע בקושי הספקנו להחליף מילה וממש רציתי אתמול שיהיה לנו ערב כיפי והכנתי את עצמי לפניות נפשית אליו למרות שחזרתי גמורה אבל המראה של הבית שבר אותי, ועכשיו עוד הוא נעלב כי במקום להעריך שהיה עם הילדים לבד אני מתלוננת על הבלאגן, אבל מי מעריך את זה שאני ארבעה ימים זאת שמפזרת ואוספת ומתחזקת כשהוא בא ב18 בערב מהעבודה ??? ואני גם עובדת במשרה מלאה ועוד בהייטק אז מלא פעמים משלימה בערב חורים שנוצרים לי כתוצאה מזה שאני זאת שיותר זמינה לאסוף

את

הילדים וכו . 

ואוואישהואימא

אני בשוק כמה בעלך דומה לבעלי(לטוב ולמוטב...כולל הבישולים ...)

תדעי לך שאצל בעלי אני יודעת שזה יושב בעיקר על הפרעת קשב וריכוז.

התייעצות שדחופה לי🙏בידיים פתוחות

היה לי עכשיו הכתמה ורודה קלה בניגוב.

אני כנראה משהו בין שבוע 6 ל 7, עוד לא יודעת כי היה ביוץ מאוחר ויש לי אולטרסאונד ביום שני.

התייעצתי עם המוקד ואמרה שלא קריטי להיבדק היום ואפשר גם ביום ראשון. אממה, איפה שאני גרה אין ביום ראשון איך להיבדק..

עד כמה זה נורא לחכות לבדיקה בשני..? יש לי אפשרות ליסוע גם מחר למרחק של שעה נסיעה לרופא בעיר אחרת..

מה אתן חושבות?

ואם יש פה מישהי עם סיפורים מעודדים, אני אשמח ממש לשמוע כי אני מאוד מאוד מודאגת  

לא חושבת משמעותי ראשון או שניהשם שלי
לי באחד ההריונות היה קצת דימום בשבוע 5, והכל היה תקין.


אם זה משהו חד פעמי שעבר, רוב הסיכויים שזה בסדר.

תודה🙏בידיים פתוחות
מסתבר שכן אפשרי בראשון אז הצלחתי להזיז ב"ה. השאלה עכשיו זה אם לחכות לראשון פה, או ליסוע שעה נסיעה מחר..
יש לי גם איך לעודדחנוקהאחרונה

זה השלב שבו את אמורה לדמם קצת כדימום השתרשות.

עד שבוע 8.

חוצמזה, שדימום קל שלא מצריך פד הוא לא מאיים מבחינה רפואית, אחרי שהגעתי למוקד בגלל כתם בתחתון הסבירו לי פעם הבאה לא לחזור אם אין דימום שמצריך פד.

אז גם אם הם קצת הפריזו ברור שזה לא נורא ולרב לרב מסתיים בטוב.

ב"ה עכשיו בשבוע 24סטודנטית אלופה

והיו לי דימומים בשבועות הראשונים של ההריון לסירוגין, כולל כמה קרישי דם קטנים..

תודה לה' לי ולעובר שלום😊

מאחלת לך הריון תקין ובריא, בידיים מלאות בעז"ה❤️

תודה רבה, הלוואי בעז"ה❤️ גם אצלך!בידיים פתוחות
לישומשומונית

פעמיים. פעם אחת אחרי האיחור והייתי בטוחה שזה התחלה של מחזור. כשזה לא התגבר עשיתי למחרת בדיקה ויצא חיובי. ופעם אחת עוד לפני הדופק. ב"ה אחכ ראו דופק. כרגע שבוע 8 ב"ה.

אני אישית הייתי מחכה ליום שני.

תודה רבה🙏 ב"ה!בידיים פתוחות
חיבוק על הלחץאחת כמוני

גם לא חושבת שקריטי להיבדק.

היו לי הכתמות חומות באחד ההריונות והכל בסדר ב"ה.

מקווה שגם אצלך

חוזרת מחר הביתה ומאוד חוששת מזה (אחרי לידה)תודה לה''

חוששת שאשאב לילדים הגדולים

חוששת שאשאב לתפעול הבית

שלא יהיה לי אוכל מזין

ולא יהיה לי נוח לטפל בתינוק (לא ארגנתי ככ את הציוד לפני)

חוששת מזה שחוזרת ישר לשבת, קרה,

שמה שאשכח לארגן מראש פתאום מאוד יחסר לי..

חוששת מגודש, ההתכווצויות והבייביבלוז שמגיעים ביממה השלישית

חוששת מזה שאני מותשת וחלשה ואין לי כוחות להיות עם הילדים והם ישר ירגישו את זה ויגיבו בהתאם... וגם לא רוצה להתעצבן עליהם....

חוששת מהנסיעה הארוכה הביתה

חוששת שעד שישחררו אותנו נגיע רק רגע לפני שבת ולא נספיק לארגן כלום


ברקע- בעלי לא מרגיש טוב וקצת מושבת... ולכן החששות גדלים....

המשפחה רחוקה...

וואו! באמת מאוד מאתגרשמש בשמיים

יש אולי שכנים שיכולים לעזור?

בהצלחה!

פחות... אבל אולי ננסהתודה לה''
בלידה האחרונה השתחררתי בשישייעל מהדרום

לק"י


ועד שבעלי בא עם הסלקל....

הכנתי את עצמי מה עושים- מטאטאים את כל הבלגן לצד, ומתקלחים.

למזלי, אוכל הביאו לנו.


מבינה אותך🫂

איזה כיף שהביאו אוכל... ואיך עברה השבת?תודה לה''
תעודדי אותי חחח
האמת שאחרי חמישה ימים בבית חולים, בא לך רק הביתהיעל מהדרום

לק"י


התינוק היה עם צהבת, לכן האשפוז הארוך.

וכולנו אצלינו היו עם צהבת, ופעם ראשונה ששוחררתי לפני שבת. כך שמבחינתי זה היה מאוד משמח.


לא זוכרת איך היתה שבת. כנראה שבסדר😅

את נותנת פורפורציות, תודה!!תודה לה''
בני כמה הגדולים?מתואמת

יש אצלכם אפשרות לקנות אוכל מוכן? עדיף במשלוח עד הבית, אם יש כזה...

אם יש ילדים מעל גיל שבע אפשר שבעלך ילהיב אותם שאיזה כיף שאמא והתינוק חוזרים, ובואו נעשה לה הפתעה ונסדר את הבית לכבודה.

מן הסתם הם לא יסדרו מושלם, אבל גם זה יהיה משהו...

באחת הלידות חזרתי הביתה ביום שישי ואפילו הכנתי חמין - הילדים (גיל תשע ומטה) קילפו את הירקות ואני רק הכנסתי לסיר והוספתי את הקטניות והתבלינים. אז אם אין אצלכם אוכל מוכן, אפשר להכין דברים בסגנון הזה.

וכן, זו הולכת להיות תקופה לא קלה, אבל היא צעבור בעזרת ה' - בעלך ירגיש טוב, את תתאוששי ובעיקר יישאר לכם התינוק החמוד החדש

תודה על החיזוקים!!!!תודה לה''אחרונה
והעצות המעולות
אשמח לעצה.. הרטבה בלילה עם טיטולבת שמיא

היי כולן!

הבן שלי בן שנה ו-3 בערך, אנחנו עם האגיס מאז ומתמיד וזה הכי התאים לנו, גם כיום במהלך היום אנחנו איתם ומאוד מרוצים..

כבר חודש שכמעט כל לילה הבן שלי מתעורר בלילה בוכה והוא ממשש רטוב משתן וצריך להחליף את כל הבגדים..

ניסינו לעלות מידה בלילה (מ4+ ל5), ניסינו בייביסיטר (מידות 5-6) ועדיין יוצא... בעבר ניסינו איתו טיטולים ונהיתה לו פריחה וגם פמפרס פחות התאים...

בערב הוא אוכל מוצקים עם קצת מים ושותה בקבוק עם תה או קצת מטרנה בהרדמה..


אשמח לעצות ותובנות שלכן🙏🏻

נראה לי שזה נפוץ אצל בנים...מאוהבת בילדי

אצל הגדול שלי הטיטולים של לייף היו הכי טובים.

וגם לכוון את הפין כלפי מטה בהחתלה.

תודה! ננסה בע"ה בת שמיא
תה ממש? בכל מקרה נראה לי עדיף מטרנה אם אפשרקופצת רגע

אם שמים תה ממש יש בזה חומר משתן, לא יודעת כמה משמעותי.


יש שיטה כזו לשים חיתול על חיתול, כשבחיתול התחתון עושים חתך.

אבל האמת שהייתי מנסה לפני זה אפילו לעלות למידה 6, ולהקפיד לכוון את הפין כלפי מטה. 

מעניין...תודה!בת שמיא

נתנו לו תה רגיל/ צמחי כי היתה תקופה של שלשולים רציניים בבוקר וחשבנו אולי זה מהמטרנה..

מנסים בהדרגה בע"ה לעבור למים חמימים..

אצלינו בטיטול גדול מדי ברח.חנוקה
ושל לייף באמת מעולים. דקים אבל סופגים בפול.
אז ה4+ טוב עליו, במהלך היום לא בורח לובת שמיאאחרונה
רק בלילה.. לכן חשבנו אולי מידה יותר תוכל להכיל יותר אבל התבדינו
איך במהלך היום?אפרסקה

הוא שותה הרבה במהלך היום?

שותה סבבה, במעון לרוב מסיים לפחות בקבוק של 240בת שמיא
אח"כ עד הערב שותה עוד- קצת פחות מבקבוק בד"כ
אצלי בערך גם באותו גיל ואותו דברכנה שנטעה

אני מחליפה לו באמצע הלילה טיטול פעם אחת וזהו. אם את מחפשת פיתרון בלי לקום אז אין לי😅

עוקבת...

חח זהו שאצלנו זה גם להחליף את כל הבגדיםבת שמיא
וגם הוא כבר התחיל לישון לילה שלם ברוב הימים אז הוא מתעורר ובוכה רק כשהוא כבר רטוב..


ומוצאת את עצמי בבעיה עכשיו כשלוקח לבגדים יותר זמן להתייבש מהכביסה.. כבר קניתי עוד חליפות אבל זה גרם לי פשוט להכניס לכביסה אחרי יותר זמן חחח.. צריכה לכבס לפני שהכל עומד להגמר

סיוט בחורף. תנסי להחליף לו תוך כדי שהוא ישןבאתי מפעם
שעה אחרי המטרנה. 
אולי באמת ננסה..בת שמיא

ככה לא ירטב ולא נצטרך לקום במיוחד להחליף הכל

תודה!!

נכון זה אופציה להחליף סביב 11/12תודה לה''
רעיון ששמעתי מחבקה, לא ניסיתישיפור
לשים 2 טיטולים ובטיטול הפנימי לחתוך חריץ כדי שכשהוא מתמלא זה יעבור דרך החריץ לטיטול השני
קראתי כאן בפורום.. טיטול על טיטולתודה לה''

בטיטול הראשון שאת שמה את עושה קרע קטן ישר, אורך 10 ס"מ בערך

ועל זה עוד טיטול 

סיפור לידה (טריגר הריון מורכב וסיבוך בלידה)אנונימית בהו"ל

מקווה שזה בסדר פשוט לשים את זה פה, מרגישה שצריכה לספר את הסיפור הזה עכשיו כדי לעבד לעצמי מה קרה לי.

 

הריון שלישי, התחיל רגיל. בלי תופעות לוואי בלי בחילות בלי הקאות בלי כאבי ראש. קצת עייפות, הבטן קצת מתנפחת.

בערך בסוף הטרימסטר הראשון סביב טריגר בטחוני התפרץ אצלי דכאון.

פשוט הפסקתי לתפקד.

בעלי חשב שאני לא מרגישה טוב. הייתי פשוט כל היום במיטה, הודעתי בעבודה שאני לא מסוגלת להגיע בגלל הריון,

למזלי מאד כבדו את זה

וזהו.

ככה הזמן עבר אני משובללת בעצמי לא עושה כלום,

בעלי מחזיק את הבית את הילדים.

ריחמתי עליהם קצת אבל לא היה לי שום כח. שקעתי.

בעלי חשב שאולי מגיעה לי שמירה. אבל לא היה בי שום כח ללכת לשום רופא.

באיזשהו מקום בלב ידעתי שזה לא תקין. ידעתי שיש דבר כזה דכאון בהריון

לא היה לי כח להגיד לו.

נוצר איזה שקט קפוא סביבי כמו בועה, התרחקנו מאד.

לא היה לי טיפת חשק. אליו. לאוכל, לחיים. לכלום.

חברה טובה הגיעה אלי בחודש חמישי והאמת די הצילה אותי. היא לא דברה הרבה,

אבל היא פשוט הבינה מה קרה.

בלי להגיד לי מילים כמו דכאון שפשוט היו מבהילות אותי,

שכנעה אותי ללכת למטפלת אלטרנטיבית שממש הרימה אתי על הרגליים.

זה הדבר היחיד שעשיתי, בגדול, אבל זה החזיר אותי לאט לאט לחיים.

בסוף שביעי כבר הצלחתי לתקשר לבעלי קצת מה אני חווה, 

הוא קיבל כל כך בהבנה ובהכלה (ונדמה לי בעיקר בתקווה שאם כך אחרי הלידה הכל יעבור..)

הזמן עבר לאט אבל המטפלת תרגלה איתי קצת לקראת הלידה, 

עזרה לי להאמין שאני מסוגלת, שאני אצא מזה

שזה יעבור.

 

 

הזמן עבר

שבוע 39+2, אני הולכת לשירותים. רטיבות.. מוזרה.

אני קוראת לבעלי אומרת לו תקשיב נדמה לי שיש חי ירידת מים. לא בטוחה.

מתלבטת מתלבטת מפה לשם שעה עוברת הספק הופך לודאי. יש מים, נקיים, בזרימה קבועה. אין צירים.

מתלבטים קצת מה אמורים לעשות.

אני מרגישה חזק בלב שאין צירים כי אין לי כח ללדת אומרת לו

אין לי כח ללדת... בבקשה...

הוא צוחק לא מבין אומר לי מה את חיה, ילדת פעמיים בלי אפידורל, את מלכה

אני בשלי- אין לי כח ללדת. מרגישה את הנפש החלולה שלי חסרת כח אומרת לו אני הולכת לישון.

נכנסת למיטה, 5 דקות

ציררררר ציר של החיים. ילדתי כבר בלי אפידורל פעמיים נכון אבל זה ציר שפשוט טורף אותי

אני שואגת.

בעלי מבין שהגיע ה'מאני טיים'. מסביר לילדודס שעכשיו הולכים לשכנים. מוריד אותם חוזר אני בבית נכנסת לאמבטיה צועקת לו תזמין מדא

והוא לא למה, את רוצה שנלך לבית חולים? נלך (הביח הקרוב 5 דקות מהבית ברכב) אבל תמיד את אומרת שעדיף לחכות

מכוון לי את המים החמים על הגב מחכה שזה יעזור ואני צועקת מרגישה מתערפלת מכאב אומרת לו תקשיב,

זה לא משהו שאני מכירה. אני אומרת לך.

אני לא יכולה לעשות את זה

והוא 'בטח שאת יכולה את אלופה'

אני יוצאת מהאמבטיה נשכבת על הרצפה ככה בלי כלום בוכה מכאב כבר לא רואה כלום הכל מטשטש לי.

הוא עוזר לי לשים קפוצון וחצאית ארוכה ומדרדר אותי לאוטו.

מגיעים למחלקה הפדים לא עוזרים אני משאירה שובלים נהרות אחריי

בקבלה רואים את מצבי מכניסים בלי שאלות לחדר לידה, המיילדת מנסה לחבר מוניטור אני מתפתלת

היא

אני לא רואה כלום ככה

אני

אין מה לעשות לא מסוגלתתתתת. לכי תביאי אפידורל מרדים משו

אני תכף מתעלפת מכאב כל ציר נושך אותי והם באים מהר מהר צפופיםםםםםםםםם

היא קוראת לאחראית מחליטות להכניס ניטור עוברי מלמטה, יש פתיחה 5, מחיקה מלאה

מחזיקות אותי 2 ועוד אחת מכניסה את ה--דבר הזה

מחכים דקה, שתיים. אין דופק.

לוקחות מדדים. לא יודעת מה היה אבל החדר מתמלא. משו לא טוב

אני כבר אין לי כח לבכות מכאב

לא רואה כלום הכל מעורפל לי לא עומדת בעצמת הכאב כפשוטו

בעלי מנסה להחזיק לי את היד ללטף אותי לרגיע אני לוקחת את היד שלו ונושכת חזקקקקקקק אולי זה יעזור.

דוחפים לי דף מול הפנים תחתמי ניתוח חירום

בעלי לוקח לי את היד חותם איתי (אני כבר לא כשירה לכלום)

משכיבים על מיטה סניטרים מסיעים אותי ומבעד לערפל אני שומעת את האחות שעוד מנסה לפתוח לי וריד צועקת שניה אני צריכה לפתוח לה וריד.

חדר ניתוח.

הרדמה כללית.

אני זוכרת באיזשהו מקום בתודעה שלאכול לפני הרדמה כללית זה מסוכן וכמובן שגמרתי צהריים תוך כדי שהתחילה הירידת מים הזאתי

מנסה להגיד משהו אבל אני באמת מעורפלת והם בינכה לא מקשיבים לי

בעלי מדבר אלי. אני בליבי נפרדת ממנו. ברור לי שאני הולכת למות מההרדמה הזאת.

והתינוק ממילא בלי דופק.

 

מתעוררת מטושטשת בחדר התאוששות. הכל כואב.

שואלת מה עם התינוק

יהיה בסדר.

בפגיה.

עבר החיאה בלידה ועכשיו מחובר לחמצן בפגיה אבל נראה בסדר.

בראש שלי אני כזה 'אני חיה אוקי אז הוא לא הם בטח סתם אומרים'

בוכה שיתנו לי לראות את בעלי הוא נכנס אחרי תחנונים מרובים ל2 דקות להביא לי משקפיים

אומר שהתינוק בפגיה ולא נותנים לו להכנס עכשיו אבל הרופא ילדים אמר שהןא יהיה בסדר. שהיה לו נס.

עוד כמה דקות כבר לא היה מה לעשות.

כולי כאבים. 

מבוקעת.

לא מעיזה לגעת בצלקת. לא מעיזה להרגיש.

אבל הוא חי ואני גם.

אחרי 24 שעות נותנים לי להכנס לפגיה לראות אותו.

הוא חמוד וענק ושוכב שם מחובר לצינורות אבל האחיות חמודות ומראות לי שהוא אוכל ממש יפה מבקבוק

אני מנסה להניק, אין ממש מה וגם הוא כבר לא הכי בקטע

נו מילא העיקר הוא חי..

ונראה בסדר. מסתכל עלי!

ברוך השם.

כמה ימים עוברים.

אני מתאוששת לאט לאט. הכל כואב.

הכל בשוק כזה. הלם לגוף. ללב.

ממש מרגישה שהניתוח הזה לא קרה בגלל כלום.

פשוט כי לא היה לי כח ללדת את הלידה הזו, נפשית.

מרגישה אשמה.

מרגישה כועסת.

זהו.

עכשיו הוא כבר קצת גדל, מתפתח טוב, מחייך!! 

אני מלאת תקוות על בריאותו למרות האפגר הלא מעודד בכלל

עוד לא מסתכלת במראה, מפחדת לראות את הצלקת.

 

זה יעבור לי, נכון?

וואוו אחותי! איזה סיפור!השקט הזה

חיבוק על החוויה

יש פה ככ רבות חכמות ממני שיכתבו דברים מהממים, אבל רק אגיד- אל תאשימי את עצמך. לכל תינוק יש את הדרך שלו לרדת לעולם. זה זו הדרך של התינוק שלך, וזה מה שהייתם צריכים לעבור!

אמאלה יקירה איזה נס!Doughnut

אני כולי בהתרגשות אחותי את מהממת!!! מלכה שהבאת חיים לעולם, והשם הציל אותו ברגע האחרון בנס כי ידע איזו אמא מהממת מחכה לו!

ריגשת ממש עם המסע שעברת, ומאחלת לך שההחלמה תהיה חלקה ומהירה, ותדאגי לעצמך עכשיו במקסימום. עברת אירוע מטלטל ואת צריכה את הזמן להתאושש.

אל תכעסי מאמי, את לא אשמה! לא אשמה! לא אשמה! את שומעת? את אמא לביאה שאחרי כזה הריון מאתגר ולידה טראומטית מגיע לה רק טוב בעז"ה💕

ממליצה לך ממש אחרי ההחלמה מהלידה ללכת לעבד את ההריון והלידה שחווית, שזה ילך אתך סגור ושלם ולא ישארו דברים פתוחים.

חיבוק והרבה מזל טוב!

וואווווווואמא לאוצר❤

קראתי בנשימה עצורה ודמעות

את גיבורה

את לביאה

את אלופה

אין לי מילים!!! איזה סיפור! איזה נס! איזה מדהימה את!

ממליצה ממש על עיבוד לידה והמשך טיפול נפשי ...


 

ויהיה טוב בסוף!!!🩷 ובעז"ה תתאוששי ותגדלי מזה 🤍

וואו חיבוקשמ"פ

ממש עלה לי דמעות שקראתי את כל מה שעברת בהריון ובלידה    🫂

אין לי ניסיון עם צלקת קיסרי אבל מה שכן את ממש ממש לא אשמה

ואני אכתוב את זה שוב. את ממש לא אשמה

מקווה שיהיה לכם גידול קל, התאוששות פיסית ונפשית לך והרבה נחת ממנו בע"ה.

חיבוק, חוויה מטלטלת מאודשופטים

בעייני את ההפך מאשמה, בזכות התושיה שלך להגיד לבעלך שצריך להתפנות הגעתם בזמן לבית חולים.

היתה לך סיעתא דשמיא גדולה, ה' איתך.

בעלך תומך ואיתך, כל כך לא מובן מאליו

בע"ה תתאוששי ותתחזקי מזה ותזכו לנחת גדולה מהילד הזה ומכולם.


(אם זה בסדר לשאול, אשמח לדעת אם ראו סיבה למה שקרה).

שוב חיבוק גדול, תשמרי על עצמך!


אפשר להגיד שממש מורגש כמה בעלך סובב אותך?רקלתשוהנ

בכל הזעזוע הזה, שהתחיל מטלטלה נפשית קשה שמתרחשת רק בפנים - ובחוץ שקט

גם כשלא יודע מה הוא יכולה לעזור

כמה הוא איתך, כמה הוא שלך, להושיט יד מה שיכול.

 

רעדתי כשקראתי את הסיפור שלך

תמיד לידה (בטח בלי אפידורל) היא על שער השפיות, שער החיים, שער העולם הבא

אבל אצלך התחושות של הפרידה, של ההבנה המוחלטת שקורה אסון - שזה או את או התינוק, כי ככה זה, כי אי אפשר גם וגם.

איזה זעזוע נורא לנפש

וברור שיש את המציאות שברוך השם את בסדר, והפלא הקטן שלך בסדר

אבל הנפש לא בקלות מתנערת מרושם כזה.

 

לגבי הדכאון

לא כתבת כמה זמן את אחרי הלידה

אבל אני מניחה שלידה כל כך מטלטלת אחרי הריון עם דיכאון היא מנבא לדיכאון גם אחרי הלידה

אז חס וחלילה שלא תקרסי

תטפלי בעצמך, אם המטפלת ההיא עשתה לך טוב - לכי אליה. לא הבנתי אם דיברתן או שזה רק היה טיפול פיזי כלשהו.

לדעתי חובה ללכת למקום שאת מדברת ומעבדת במילים את מה שחווית.

 

 

 

 

 

 

חיבוק גדול גדול!יעל מהדרום
לק"י


עברת חוויה לא קלה.


מאחלת לך הרבה מזל טוב! שתרוו ממנו הרבה נחת ושמחה! והתאוששות מהירה🙏


(ילדת בקיסרי בגלל מצוקה של העובר. זה לא משהו שאת אשמה בו.... גם לי זה קרה בהריון הראשון. ב"ה מאז ילדתי בכמה לידות רגילות).

ואוו איזה סיפור ❤️❤️לפניו ברננה!

אחותי אל תאשימי את עצמך!!

את לגמרי מלכה ולביאה.

הבאת אתכם לבית חולים בזמן. ידעת לומר לבעלך שמשהו ממש לא תקין.

הפוך - זה שהוא נולד חי זה לגמרי בזכותך!!💗

תודה ששיתפת, את כזו גיבורהגלי מטר

איזה סיפור עוצמתי. את אישה גיבורה ומיוחדת. מאוד התרשמתי מהחיבור שלך לעצמך, ידעת מה את מרגישה ואמרת את זה גם כשזה לא היה רגש נעים שרגילים לומר. אני לקחתי מהסיפור שלך את האמון בתחושות ובגוף, כמה חשוב להאמין למה שאנחנו מרגישות ולצפות גם מהסביבה לא לבטל את זה. מדהים שמהציר החזק הראשון ידעת שמשהו פה לא רגיל ולא תקין וביקשת להזמין אמבולנס. זה מזכיר לי שהדולה שלי אמרה לי בפגישה שלפני הלידה שממש חשוב לסמוך על אינסטינקטים של יולדת, שאנחנו נאמין לעצמנו ונקשיב למה שיש לנו לומר גם אם אין לזה הסבר הגיוני, כי הרבה פעמים בלידה מדובר על תחושה שונה בגוף, או למשל על ריח שמעורר אצלנו חשד שמשהו בעייתי ואנחנו לא יודעות בהכרח להצביע על ההסבר הרציונלי לבעיה או על הסימפטומים שהתעוררו, אבל הגוף יודע מתי הוא במצוקה וגם להיפך, כשיש לנו וודאות שהכל בסדר, וצריך לקבל את זה ולהקשיב לו בכל מצב.

מאוד התחזקתי מזה ואני מאחלת לך שתאפשרי לעצמך להחלים ולהתאושש בקצב שלך, שתעבדי את החוויה הקשה שעברת בזמן שנכון לך ותהיי בחמלה כלפי עצמך. העניין עם החיבור לגוף שלך כרגע נראה לי מאוד סימלי, הוא חלק מתהליך הקבלה שזה מה שעברת וזו התוצאה שנרשמה בגוף. לא קל לקבל ולהפנים דבר כזה.

והכי חשוב, תזכירי לעצמך שברגע האמת עשית הכל בשביל התינוק ובשביל עצמך, את ממש הצלת את חייו כשנענית למה שהגוף שלך אמר לך והתעקשת על זה.

והלוואי שעכשיו יהיו לך הרבה חוויות של שמחה והנאה מהגוף שלך ומעצמך, מהתינוק ומכל המשפחה, בעז"ה. 

וואווו וואוווו וואווווווו קראתי בנשימה עצורה.אמהלה

איזו גיבורה את

כמה עברת

בטח שלוקח זמן להתאושש מכזו דרמה

גם בלי סיפור הלידה היה לך להתאושש מתקופת הריון קשה.

חיבוק גדול יקרה

מציעה לך בהמשך ללכת לעיבוד לידה, שזה קצת יותר יתיישב לך על הלב

ורק שתדעי

שאת אמא לביאה

הצלת את הילד שלך באינסטינקטים שלך

ובזכותך הוא חי

עולם שלם הקמת

מאחלת לך, לכם

רק בריאות, אהבה ושמחה

נשמע שיש לך בעל תומך ומבין

ואני בטוחה שמכאן רק תתחזקו ותעלו

קחי את הזמן להתאושש

להחלים

להפנים

ולהרפות

מזל טוב יקרה

וואו. איזה סיפור מטלטלצלולה

קראתי פעמיים. רק מהקריאה הרגשתי שצריך להתאושש, אז מה את עברת...

איזו מדהימה. אין לי מילים. להתמודד עם כל כך הרבה, ובסוף עם ראיה אופטימית שרואה תינוק מתפתח ומחייך ב"ה.

מזל טוב יקרה. שיהיו לך המון שמחות ונחת בע"ה❤️

וואווו!!! חיבוק ענק!!!!גלויה

היה לי קצת דיכאון בהריון והרבה אחרי לידה... 

אז כמו שהציעו כאן - ללכת לטיפול, "רשת ביטחון".

ואם אפשר- כידוע אני לוקחת תרופות לזה

אני קוראת לזה "המשקפיים שלי" - נותנות לי לראות את המציאות נכון,

בלי החרדה והדיכאון. 

יש לי 2 ילדים ב"ה,

אחרי הלידה של הגדולה

היה לי קשה לתפקד

ברמה שהשכנים שמעו אותה בוכה ולא היה לי כח לקום...

מעודדת שאפשר לצאת מזה

תחזקי את עצמך

תפנקי את עצמך

בלי רגשות אשמה! 

את מהממת 

לביאה

תראי מה שרדת

ואת חיה

והתינוק חי!!! 

אסור לי להניק בגלל התרופות

אבל כמו שמישהי חכמה אמרה לי - "לפני החלב, צריך אם"!

וזה נותן גם הקלה כשאחרים יכולים לטפל פה והוא לא צמוד רק אלייך. 

מזל טוב יקרה. 

 

 

 

וואווו איזה אלופה!!!כרם ענבים
חיבוק ענק!!!!❤️‍🩹❤️‍🩹❤️‍🩹❤️‍🩹שיפור

גם ההיריון, גם הלידה, נשמעים קשים כל כך כל כך.

את לא אשמה. לא אשמה בכלל. יש מקרים שיש האטות וניתוח חירום גם בלי דיכאון. וגם אם נאמר שזה קשור לדיכאון, וזה שלא היה לך כוח ללדת- הדיכאון גם לא אשמתך!!!! בכלל בכלל!!!!!

על מי את כועסת?  על ה'? שעברת דברים כל כך קשים? הגיוני לכעוס, מותר לכעוס. תני לכעס מקום. הכעס מגיע ממקום של כאב. והגיוני שאת כואבת, עברת דברים כואבים כל כך!!!!

אולי יעזור לך לדבר עם ה', מתוך המקום של הכעס והכאב. לפעמים זה עוזר לנקות את הלב.

לא בטוח שכל הקודי הזה יעבוא לבד, נשמע לי שכדאי לעבד את החוויות הקשות שעברת, אולי עם המטפלת שעזרה לך עד עכשיו.

והפחד מהצלקת- אני ממש יכול להבין את זה. אם זה לא מפריע לך אז אולי בינתיים זה בסדר שזה המצב. אם זה מפריע, אולי יעזור לך לפגוש אותו בהדרגה, אולי קודם לגעת, ואז להרים קצת את החולצה ולהסתכל רק על הקצה, וככה כל פעם קצת יותר, עד שתראי הכל ולאט לאט תתרגלי.

ושוב. כל כך חשוב לי לומר לך, את ממש בסדר!! את מתמודדת עם דברים קשים כל כך כמיטב יכולתך!!! ושוב דבר מזה לא אשמתך!!

ואו איזה סיפורSeven

ב"ה שאת התינוק בסדר !

מרגש לשמוע שיש לך בעל ככ תומך שהולך איתל יד ביד ❤️


תהי קשובה לעצמך הריון עם דיכאון + לידה מאתגרת יכול לגרום אחכ לכל מיני דכדוכים...תיהי קשובה אם את צריכה עזרה/עיבוד לידה בהמשך/טיפול

וואו, חיבוק גדול, מה עברת 💗קופצת רגע

נשמע קשה כל כך.

כתבו לך יפה, גם אני רק מוסיפה לחזק, העובדה שהתינוק היה צריך החייאה היא לא אשמתך!! בכלל בכלל בכלל.

להפך, עשית כל מה שהיה אפשר ותפקדת מעולה ובזכותך הוא חי.

תינוקות נולדים גם כשאמא שלהם לא מעוניינת בהם ובלידה, בכלל בכלל בכלל. הם פשוט נולדים והגוף של האמא לא שואל אותה האם היא רוצה תינוק או לידה.


מקווה שתתאוששי בקרוב, קחי לך את הזמן לנוח הרבה ולהתפנק ולהתחזק. ואם יהיה צורך תרופות נגד דכאון זו לא מילה גסה וזה עוזר להמון אנשים.

מזל טוב והרבה בריאות

וואו. אמאלהאחת כמוני

מה עברת!!

הלוואי שתתאוששו בקלות

והאפגר ממש לא תמיד משקף מצב עתידי

חיבוק גדולEliana aאחרונה

איזה סיפור אמלאאאא

איזה נס

אולי יעניין אותך