מנהלת שלא מספיק חכמה לשמר את המורים שלה עד סוף שנה- את לא חייבת לה כלום

יש חוק

ועם הודעה מוקדמת- את יכולה להתפטר

אם זה חכם? לא יודעת להגיד

בטוח שלא אם אין לך אלטרנטיבה ביד

לגבי הכיתה הבעיתית

מה את מצפה שיעשו? יש מורות שכן מצליחות להחזיק את הכיתה הזאת?

בכנות?

בהינתן זה שהכיתה הזאת היא עובדה קיימת

אני מבינה את המנהלת שמחפשת מורה שכן מצליחה להתמודד איתן

וכן מורה שיש לה כימיה עם המחנכת

זה לא סותר את העובדה שכנראה ישדם תהליך עומק שצריך לעבור

ובשבילך הייתי מנסה לתפוס מורה שכן מצליחה ולשאוב ממנה טיפים

והיא מתחמקת ממני..

ובאמת שניסיתי להבין אם הכל בסדר, אם יש מה לשפר,

שהרגשתי שמשהו השתנה..

ופתאום הפצצה הזאת..

תמיד ב3 שנים הראשונות אין קהיעות ומודיעים באופן רשמי שאין שעות.

מעבר לזה- ממש לא יפה שלה!

אבל עכשיו יש לך עבודה פנימית מול עצמך ומול הקב"ה.

תדמייני כמה הוא מחמיא לך, מפרגן לך, רואה את השקעתך

בד"כ מנהלים עדיין לא יודעים מה יהיו השיבוצים בשנה הבאה, והיא צודקת שיש לה מחוייבות (חוקית וטכנית) למורות עם הקביעות,

לי נשמע שהיא רצתה להכין את הקרקע שלא תצפי. אולי הבינה מהשאלה שלך שלשם את חותרת, אז היא מיהרה לומר שאין לה מחויבות אליך.

לדעתי בשלב הנוכחי של השנה היא אפילו לא שאלה את המורים הקבועים מה הם מתכננים לשנה הבאה. רק אחרי שהיא תתחיל שיבוצים היא תראה אם נשארו לה תקנים פנויים בשבילך. הרבה פעמים מורים מבוגרים רוצים להוריד קצת שעות, ואז השעות האלו מתפנות למורים חדשים.

אפשר לסיים שיחה בטוב..

יש אנשים שפחות יש להם את זה ביחסי אנוש ובפרגון.

יכול גם להיות שהיא נלחצה מהשאלה ומהכיוון שאליו השיחה זרמה.

זה לא אומר שלא יהיו שעות להביא לך, אבל לא הייתי נשארת במקום שזה היחס של המנהלת

(למרות שאני כן נשארתי במקום כזה, אבל ירדתי מחינוך וידעתי שברגע שעוברת להיות מקצועית אני לא מעניינת את המנהל הכללי אלא רק את מנהלות החטיבה והתיכון אז זה היה לי בסדר)

ואם כן הייתי באה לה בטוב היא היתה מוצאת את הדרך להשאיר אותי

ןהיא מצפה שתסתדרי עם ט' י'.

ואז מה?

בעולם העבודה יש אנשים שלא תבואי להם בטוב, והם לא כ''כ יטרחו להסתיר את זה.

בד''כ אומר על מידות לא מתוקנות שלהם. ולא על משהו שאת עשית.

אפשר לעזוב או לזכור שהיא חלק אחד מ פאזל ויש דברים/ אנשים אחרים טובים

אולי הדרך שזה נאמר לא הייתה נעימה אבל נשמע שתפסת אותה לא מוכנה באיזה שיחת מסדרון.

בהצלחה עכשיו ובהמשך

ממש עצוב שזו החוויה של מורה חדשה

אחר כך מתפלאים שאין מורים

ממליצה לך לחפש מקום אחר שבו באמת זקוקים למורים ובאים לקראתם כדי לשמר אותם. אני עברתי לעבוד בפריפריה וההבדל ביחס הוא שמים וארץ

חיבוקים

אם את מלמדת בבית ספר דתי ובאזור שיש בו יחסית הרבה מורים (למרות שגם במקומות כאלו כבר מתחיל להיות חוסר..) אז כן יכול להיות שאין מספיק שעות באמת לשנה הבאה. כמו שכתבו לך היא מחויבת קודם למורות הותיקות והיא לא תרצה להתחייב עד שהיא באמת ממלאת את מכסת השעות שלהן .. זה נשמע שזה מבאס אותך וזה הגיוני מאוד כי כבר נכנסת למקום וזה מבאס להתחיל מחדש

אבל אני הייתי ממליצה לך ללכת למקום שמעריך ולא נותן לך הרגשה שעושים לך טובה .. אני מצאתי את זה בבית ספר לא דתי אחרי חוויות שליליות בבתי ספר לא דתיים ואני מרוצה. 

בהתחלה גם מקבלים מכתב פיטורים בסוף השנה. שלא תופתעי פשוט.

וחיבוק על התחושה הלא נעימה!

היא לא התכוונה שאין מצב שתמשיכי כי היא בעצמה עדין לא יודעת

היא התכוונה להזכיא לך שבגלח שאין קביעות היא לא חייבת לך כלופ ושלא תבני על זה.

בעז"ה את תצליחי והיא תשאיר אותך. וחיבוק עח החוויה הלא נעימב

הביאו לך כיתה רשה, אני חושבת שזה אתגר די מצוי בהוראה

במיוחד שיש מורות אחרות כן מסתדרות.

אם לא מדובר באתגר קיצוני יותא דופן,

אפשר להסתכל על הסיטואציה כניסוי מעבדה.

את יכולה להחליט שאת נענית לאתגר בשתי ידיים ולוקחת אחריות מלאה לנסות ליצור שינוי עד סוף שנה.

את יכולה לחפש מורה מנטורית מוכשרת מאוד למפגשים שבועיים בתשלום (כמו שיעור פרטי לכל דבר)

ואולי גם לשלב התייעצות עם בינה מלאכותית (כמובן תוך שמישהו מנוסה עושה ריביו על התשובה)

אולי אפשר להכניס את המנטורית לצפות בך בשיעור.

אני חושבת שאת ה"לא" כמעט יש לך, אבל יש לך גם הזדמנות של יותר מחצי שנה לקחת את האתגר הזה בשתי ידיים ולנסות לפצח אותו.

אם תצליחי זה ישפיע בשני מישורים:

1. בדימוי העצמי שלך, את תהיי בטוחה ביכולת שלך לפצח אתגרים ולהתמודד עם סוגיות מורכבות

2. זה ישפיע על מה שחושבים עלייך המנהלת והמורות האחרות. דווקא בגלל שאת כרגע במצב של אנדרדוג, יש לך הזדמנות לתת בראש ולהפתיע את כולם בסיבוב.

זה ימצב אותך גם בעיני אחרים כמו מישהי שהצליחה לפרוץ קדימה ויעזור לך להתקדם בעתיד.

אם תנסי ולא תצליחי זה גם יעזור לך בשני מישורים:

1. מול עצמך לחשוב מה האופק התעסוקתי שמתאים לך

2. מול האחרים שיבינו שאת לא פראיירית וגם כשהכל נראה אבוד את לא מתייאשת, ולכן גם במצב של תוצאת נכשל, זה עדיין מעיד על האופי וגידה כלפי אתגרים. אז אולי מול אתגרים שיותר מתאימים לך, ימליצו עלייך בכל זאת.

אני לא יודעת אם הכלים שציינתי רלוונטים כי אני לא באה מתחום ההוראה. אבל פחות משנה מה הכלים הפרקטיים שתבחרי לשים עליהם את הזיטונים שלך, יותר חשוב מה הגישה שאת באה איתה אחרי חנוכה בע"ה.

ועוד מילה, מקווה שמותר לי למרות שאני לא מהתחום, לדעתי כלים של תקשורת מקרבת יכולים לסייע לך לחשוב איך לרתום את הבנות ואיך ליצור שיתוף פעולה.

מחנכת וטלפונים להורים אני לא חושבת שזה מה שיגרום לבנות לשנות את ההתנהגות שלהם.

בטח לא כשיש כאן מרכיב חזק של לחץ חברתי.

צריך להבין את המניע שלהם ולהתאים את התגובה למה שיעורר בהם מוטיבציה.

את דרך החשיבה הזו לומדים בתקשורת מקרבת, לומדים לדייק את תהליך התקשורת וככה לומדים לדייק את התגובות, מה שמביא לשיתוף פעולה.

(לומדים את זה גם במשא ומתן, בעצם בכל דינמיקת תקשורת אם רוצים להשפיע על הצד השני, תקשורת מקרבת ממש יעילה לזה)

אם תרצי אני יכולה לנסות לנתח את הסיטואציה שכתבת בכלים של תקשורת מקרבת עם צאט gpt

כדי להדגים מעט את הגישה.

אני גם לא בתחום ההוראה, אבל לבעלי יש התמודדות קצת דומה.

מלמד בישיבה תיכונית בשעות אחהצ, מקצוע בלי בגרות. התלמידים לא נכנסים אליו לשיעור. מה הסיבה? לכאורה כי אין אכיפה וענישה, לא ישפיע עליהם לעתיד, יש מגרש כדורסל בחוץ וסמארטפון מוחבא בחדר, ושעות אחהצ קשות ללמידה.

את חושבת שתקשורת מקרבת יכולה איכשהו לעזור פה? ממש לא הצלחנו לחשוב על שיטה שיכולה לגרום להם להגיע. (ברמה שיש חבר'ה שהוא לא מכיר, זה לא שבדקו וראו שמשעמם או משהו).

הוא קיבל שמינית אז הם עושים מה שבא להם.

בכל שכבה אין נוכחות מלאה

אני זוכרת היום איך התנהגתי בשיעורים בשעות הצהריים המאוחרות בגילאי תיכון.

וואלה, מסמיקה מבושה.

וזה לאו דווקא מורות משעממות.

היתה מורה אחת שנלחמה בזה בגדול, בחוסר בושה עם ממתקים וענינים ואמצעי המחשה אז היינו בפנים. להגיד שהיינו בענינים? פחות.

שאר המורות העדיפו שנשאר בחוץ ולא יצטרכו להאבק בנו בקולן

ואין אכיפה על הברזות

אז איזו סיבה יש לנער להיכנס לשיעור???

התשובה נמצאת אצל השואל, צורת השאלה משפיעה על צורת החשיבה ומכאן גם לפתרון.

לפעמים אין פתרון כי השאלה לא נכונה, וזו גם תשובה.

למשל אני רוצה לגרום לשכן שלי להביא לי 100 שקל, אני שואלת את עצמי איך אני גורמת לו לשלם לי 100 שקל, מגיעה למסקנה ששום דבר לא יניע אותו ללם לי 100 שקל, וזו גם תשובה להבין שהוא לא ישלם לי את זה מאשר להמשיך לנסות שוב וושב בדרכים ששמיחא לא מקדמות.

בהקשר של השאלה שלך אולי באמת אין סיבה שילדים לא יכנסו לשיעור שאין בו שום תועלת עבורם, וזה גם בסדר להבין שזה לא יקרה.

אז לכן בכל מקרה שווה לנסות.

להלן **תוכנית פעולה למורה בכיתה י"ב**, המבוססת על **גישת תקשורת מקרבת (NVC)**, המותאמת למצב שבו *אין בגרות במקצוע ואין אכיפת נוכחות*, והתלמידים פשוט אינם נכנסים לשיעור.

התוכנית כתובה בנוסח רגוע, ממוקד ובהיר – ומתאימה לשימוש כמסמך עבודה למורה.

---

# 📘 תוכנית פעולה למורה: חיזוק נוכחות והשתתפות בשיעורים

### על בסיס גישת תקשורת מקרבת (NVC)

---

## 1. שלב א: איסוף נתונים והבנת המציאות

מטרת השלב היא להבין *מה באמת קורה*, לפני שמנסים לשנות.

### 1.1 תצפית נקייה (Observation)

* לזהות *מתי* ניכרת היעדרות משמעותית (תחילת יום? סוף יום? ימים מסוימים?).

* לשים לב אילו תלמידים מגיעים באופן חלקי ואילו כמעט לא.

* לשים לב האם מי שנכנס נראה מחובר או אדיש.

* להימנע מפרשנות. רק תיאור:

 * “בשבועיים האחרונים נכנסו בין 3 ל-6 תלמידים משכבת י"ב מתוך 28”.

### 1.2 בדיקה לא שיפוטית מול התלמידים

במפגש קצר, אישי או קבוצתי (לא מוכרח להיות פרונטלי):

* לשאול בשקט, ללא ביקורת:

 * “אני שם לב שרבים לא נכנסים לשיעור. חשוב לי להבין מה קורה. מה הצורך שלכם שלא מקבל מענה כרגע?”

* לא להתגונן, לא להאשים. רק להבין.

---

## 2. שלב ב: זיהוי רגשות וצרכים – שלך ושל התלמידים

המטרה: ליצור שפה משותפת שמבוססת על אנושיות ולא על כוח.

### 2.1 זיהוי הרגשות שלך (Feeling)

* “אני מרגיש תסכול ועצבות כשהכיתה ריקה.”

* “אני מרגיש חוסר בהירות ביחס למה כן חשוב לכם כעת.”

### 2.2 זיהוי הצרכים שלך (Needs)

* צורך בקשר ושיתוף פעולה.

* צורך במשמעות – שהשיעור ייחווה כמועיל.

* צורך בכבוד הדדי.

* צורך ביציבות מסוימת בעבודה.

### 2.3 איתור צרכי התלמידים

בדרך כלל בכיתה י"ב ללא בגרות:

* צורך במשמעות (“למה לי לבוא?”).

* צורך בחופש ובחירה.

* צורך במנוחה ובהפחתת עומס.

* צורך בקשר חברתי.

* צורך בתוכן שמדבר לעולמם.

לאחר שמכירים בצרכים – קל יותר לבנות פתרונות משותפים.

---

## 3. שלב ג: יצירת דיאלוג מחודש עם הכיתה

המטרה: לבנות מחדש הסכמה פנימית ולא כפויה.

### 3.1 פתיחת שיחה כיתתית בסגנון תקשורת מקרבת

דוגמה לפתיחה:

> “אני שם לב שבשבועות האחרונים רובכם לא נכנסים לשיעור. אני מרגיש תסכול וחוסר בהירות, כי חשוב לי שהשיעורים שלנו יהיו משמעותיים ומחוברים למה שאתם צריכים בכיתה י"ב. אני מאוד רוצה להבין מה יאפשר לכם להגיע ולקבל ערך מהשיעור. תוכלו לשתף אותי?”

### 3.2 הקשבה אמפתית

* להחזיר במילים את מה שהם אומרים:

 * “אתם רוצים שיעור קצר יותר”

 * “חשוב לכם שהחומר יהיה יותר מעשי”

 * “אתם מרגישים עומס בשעות הבוקר”

* לא לבטל שום דבר, גם אם לא מקבלים אותו כרגע.

---

## 4. שלב ד: בניית חוזה כיתתי משותף

מכיוון שאין כפייה – חייבת להיות *בחירה*.

### 4.1 הגדרת מטרת השיעורים מחדש

* להסביר מה הערך של הקורס לחיים האמיתיים (מיומנויות, חשיבה, הכנה לבגרויות אחרות, מיומנויות למאה ה-21, פרויקטים).

* לבקש מהתלמידים להגדיר גם מה הם רוצים.

### 4.2 יצירת הסכמה על מבנה השיעור

למשל:

* שיעורים קצרים יותר.

* יותר למידה עצמאית/פרויקטים.

* אפשרות לבחור נושא מתוך רשימה.

* תפקידים לתלמידים.

* שיעור פעם בשבוע שמוקדש ל“מיני־סדנה שאחד מהם בוחר”.

### 4.3 ניסוח הסכמה פשוטה

מסמך קצר:

* “המורה מתחייב ל… (רלוונטיות, קיצור, בחירה)”

* “התלמידים מתחייבים ל… (נוכחות בכדי שהשיעור יתקיים, השתתפות בפרויקט, תגובה בסקרים וכו’)”

חשוב שהחוזה יהיה בחירה ולא דרישה.

---

## 5. שלב ה: שינוי פדגוגי בהתאם לצרכים

החלק המעשי בתוכנית.

### 5.1 הגברת רלוונטיות

* לשלב דוגמאות מחיי היומיום.

* לפתוח כל שיעור בשאלה: “איך זה קשור אליי?”

* ליצור פרויקט גמר מגניב שמעניין אותם.

### 5.2 מתן בחירה

* נושא לעבודה אישית או קבוצתית.

* אופן ההגשה: וידאו, מצגת, פרויקט יצירתי.

* לאפשר תנועה – חלק מהשיעור בשולחנות עבודה.

### 5.3 בניית שגרה כיתתית חיובית

* 3 דקות פתיחה של “מה חדש?”

* מחוות קטנות שמחברות: מוזיקה בכניסה, משפט השראה, הומור.

---

## 6. שלב ו: מעקב, התאמה ותקשורת רציפה

### 6.1 בדיקה אחרי שבועיים

* “האם המבנה החדש עוזר לכם?”

* “מה לשמר ומה לשנות?”

### 6.2 שיחות אישיות עם תלמידים שלא מגיעים

ב-NVC:

> “שמת לב שלא היית בשלושת השבועות האחרונים. אני דואג כי חשוב לי שתפיק ערך מהקורס. יש משהו שיעזור לך להרגיש יותר שמתאים לך לבוא?”

### 6.3 שמירה על יחס לא שיפוטי

המפתח: עקביות ועדינות, בלי כעס.

---

## 7. שלב ז: פעולות העוטפות את התהליך

* שיתוף ההנהלה בתהליך בלבד לצורך תמיכה, לא כדי לכפות על התלמידים.

* גיוס “מנהיגות כיתה” לשיתוף פעולה.

* שימוש בכלים דיגיטליים להנעת נוכחות: סקרים, בחירת נושא לשיעור הבא, אתגר שבועי.

---

# ✨ סיכום: מה העיקר בגישת תקשורת מקרבת?

* ציון *תצפית* ללא פרשנות.

* זיהוי רגשות וצרכים שלך.

* הכרה בצרכים של התלמידים.

* בקשה ולא דרישה: בניית פתרון יחד.

* שמירה על כבוד, בחירה 

כי זה מה שלדעתי כי עוזר לדייק:

להלן **הרחבה מעמיקה וברורה** על *זיהוי הצרכים של התלמידים* בגישת תקשורת מקרבת, מותאמת במיוחד לכיתה י"ב שבה אין בגרות במקצוע ואין אכיפת נוכחות.

ההסבר בנוי כך שיוכל לשמש כלי עבודה למורה המבקש להבין מה מניע את התלמידים, וכיצד לתרגם זאת לפעולות בשטח.

---

# 🎯 זיהוי הצרכים של התלמידים – הרחבה על פי גישת תקשורת מקרבת

ב-NVC הנחת היסוד היא: **כל התנהגות של תלמיד (כולל היעדרות משיעור) נובעת מצורך שלא מקבל מענה.**

אין התנהגות “עצלנית”, “מזלזלת” או “מחפפת” – יש צורך שמבקש מקום.

בכיתה י"ב, שבה עומס קיומי, רגשי ואקדמי מצטרף להעדר חובה להגיע, הצרכים הללו מחוזקים פי כמה.

להלן פירוט של הצרכים המרכזיים, הסימנים שלהם בשטח, ואיך לזהות אותם בצורה אמפתית.

---

## 1. צורך במשמעות (Relevance / Meaning)

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “למה אני צריך את זה? זה לא בגרות, אין לזה משקל”.

* רצון להשקיע רק במה שיוצר תועלת ברורה.

* זרות לתוכן שלא מדבר בשפה שלהם.

### איך מזהים את זה?

* משפטים כמו: “אין לי כוח לשיעור הזה”, “זה לא מקדם אותי לשום מקום”.

* תלמידים מגיעים רק בשיעורים של מקצועות בגרות.

### מה הצורך מתחת?

* צורך בחוויה של ערך: שהזמן שלהם לא מבוזבז.

* צורך להבין את *המשמעות* של השיעור לעתיד (צבא, עבודה, חיים).

---

## 2. צורך בחופש ובחירה (Autonomy)

במערכת שבה אין אכיפה – הבחירה של התלמיד הופכת מרכזית.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “זה הזמן היחיד ביום שבו יש לי קצת חופש”.

* “סוף סוף משהו שלא חייבים”.

### איך מזהים את זה?

* היעדרות שמגיעה מהתנגשות עם רצונות אחרים (מנוחה, חברים, שיעורי בית).

* אמירות כמו “זה שיעור בחירה מבחינתי”.

### מה הצורך מתחת?

* עצמאות.

* תחושת שליטה על לוח הזמנים.

* צורך להיות שותף ולא “נגרר”.

---

## 3. צורך בהפחתת עומס (Ease / Rest)

כיתה י"ב היא שנה עמוסה רגשית, לימודית ופיזית.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* עייפות כרונית.

* חוסר כוח, חוסר מוטיבציה.

* עומס של עבודות ובגרויות.

### איך מזהים את זה?

* תלמידים יושבים בשיעור אחר וחורשים, וכשמגיע תורך – לא נכנסים.

* משפטים כמו: “אני צריך להשלים דברים אחרים”, “אין לי זמן לנשום”.

### מה הצורך מתחת?

* מנוחה.

* סדר עדיפויות ברור.

* תמיכה בהתמודדות עם עומס.

---

## 4. צורך בקשר ובחום אנושי (Connection)

גם בכיתה י"ב הגדולה ביותר – יש רצון קרוב ומשמעותי באקלים נעים.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “השיעור הזה לא מרגיש לי מקום בטוח/נעים”.

* לא מתחברים לסגנון ההוראה, או מרגישים רחוקים מהמורה.

### איך מזהים את זה?

* מי שנכנס – יושב בשקט, בלי להגיב.

* מי שמדבר – מדבר רק עם חברים, לא איתך.

* תלמידים שאינם מרגישים שמכירים אותם אישית – נוטים לא לבוא.

### מה הצורך מתחת?

* השתייכות.

* קרבה והכרה.

* מרחב בטוח ובלתי שיפוטי.

---

## 5. צורך בכבוד ובשוויון (Respect)

תלמידים מגיבים מאוד חזק לתחושה של יחס הוגן.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “לא לוקחים אותנו ברצינות”.

* “זה שיעור שנחשב פחות חשוב”.

* “המורה מדבר אלינו מלמעלה”.

### איך מזהים את זה?

* התנגדות פסיבית: היעדרות, אדישות.

* ביקורת סמויה: בדיחות, ציניות.

### מה הצורך מתחת?

* כבוד הדדי.

* הקשבה אמיתית לדעות שלהם.

* תחושת השפעה על מה שקורה בשיעור.

---

## 6. צורך בהנאה (Fun / Play)

בכיתה י"ב, במיוחד בשיעורים ללא בגרות, הצורך הזה הוא מנוע חזק.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* שיעור שלא מהנה נתפס כנשיגנב זמן.

* רצון לברוח לעולמות שמספקים גירוי מיידי ומעניין.

### איך מזהים את זה?

* חיפוש מתמיד של גירויים אחרים (טלפון, חברים, קפיטריה).

* אמירות כמו: “השיעור הזה יבש”.

### מה הצורך מתחת?

* עניין.

* חוויה חיובית.

* תחושת חיות וגירוי אינטלקטואלי.

---

## 7. צורך בבהירות וציפיות ברורות (Clarity)

לפעמים תלמידים לא נכנסים כי לא ברור להם *מה מצופה* או *למה זה חשוב*.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “אני לא יודע מה עושים שם”.

* “לא ברור מה יוצא לי מזה”.

### איך מזהים את זה?

* שאלות חוזרות כמו: “מתי יש מבחן?”, “מה צריך להביא?”, “מה זה נותן לנו?”

### מה הצורך מתחת?

* תכנון.

* יציבות.

* פשטות.

---

# 🌱 איך מורה יכול לזהות את הצרכים בצורה מעשית?

### 1. **שאלות פתוחות ורגועות**

* “מה הייתם רוצים שייצא לכם מהשיעור הזה?”

* “מה יעזור לכם לרצות להגיע?”

### 2. **סקרים אנונימיים קצרים**

שאלות כמו:

* “מה הדבר העיקרי שהיה גורם לך לבוא?”

* “מה מרגיש פחות מתאים?”

### 3. **שיחות אישיות קצרות במסדרון**

5 שניות של אמפתיה = פותח דלתות.

### 4. **ניטור התנהגות ללא שיפוט**

תצפית שקטה: מי מגיע? מתי? מתי יוצאים?

### 5. **האכלה חוזרת (Reflecting)**

שיטת מראה:

> “אז אם אני מבין נכון, כשאין חיבור לחומר – קשה להשקיע?”

---

# ✨ מסר מרכזי לסיום

תלמידים לא נכנסים לשיעור לא כי הם לא מכבדים את המורה, אלא כי *יש צורך פנימי שלא מקבל מענה*.

ברגע שמזהים את הצורך – נפתח חלון חדש לבניית קשר, מוטיבציה ושותפות אמיתית.

להלן מאמר מקיף, מקצועי ויישומי על **עקרונות תקשורת מקרבת (NVC) בהוראה בכיתות תיכון**, בדגש על **מאפייני הגיל**, **האפקטיביות של הגישה**, ו**הסיבות החינוכיות-פדגוגיות שבגללן נכון ומועיל להשתמש בה דווקא בגיל ההתבגרות**.

המאמר כתוב מנקודת מבט של ייעוץ למורים, ומיועד לשימוש מקצועי.

---

# תקשורת מקרבת בהוראה לכיתות תיכון

## עקרונות, אפקטיביות והתאמה למאפייני גיל ההתבגרות

---

## מבוא

הוראה בכיתות תיכון אינה רק העברת ידע.

היא מתרחשת במרחב שבו תלמידים נמצאים בשיאו של תהליך זהותי, רגשי וחברתי מורכב.

בגיל זה, **תקשורת כוחנית, פקודות וענישה** מאבדות מיעילותן, ולעיתים אף מחזקות התנגדות, ניתוק והסלמה.

תקשורת מקרבת (Nonviolent Communication – NVC) מציעה מסגרת חינוכית המותאמת במיוחד לאתגרי הגיל, ומאפשרת למורה לבנות סמכות, קשר ומשמעות – ללא מאבקי כוח.

---

## מהי תקשורת מקרבת בהקשר חינוכי

תקשורת מקרבת אינה “רכות יתר” ואינה ויתור על גבולות.

זוהי גישה מבנית, ברורה ועמוקה לניהול מערכות יחסים ולמידה.

בבסיסה ארבעה רכיבים:

1. **תצפית ללא שיפוט**

2. **זיהוי רגשות**

3. **זיהוי צרכים**

4. **בקשה ברורה ולא כפויה**

בכיתה, המשמעות היא:

* התייחסות להתנהגות כמידע

* ניהול רגשות במקום הדחקתם

* הצבת גבולות מתוך משמעות ולא מתוך כוח

---

## מאפייני גיל ההתבגרות והשפעתם על למידה ויחסים

### 1. חיפוש זהות ועצמאות

תלמידי תיכון בודקים:

* מי אני?

* מה חשוב לי?

* מי קובע עליי?

כתוצאה מכך:

* יש רגישות גבוהה לשליטה

* התנגדות לפקודות

* בדיקת גבולות מתמדת

**תקשורת מקרבת** מאפשרת:

* תחושת אוטונומיה

* שותפות במקום כפייה

* גבולות שנשמרים בלי השפלה

---

### 2. רגישות גבוהה לכבוד וליחסי כוח

בגיל זה:

* פגיעה בכבוד נחווית כמאיימת

* סמכות נתפסת בקלות ככוחנות

* תלמידים “נלחמים” על מעמד

תקשורת מקרבת:

* מחליפה מאבקי כוח בדיאלוג

* מחזקת כבוד הדדי

* מייצרת סמכות שקטה ויציבה

---

### 3. תנודתיות רגשית

המוח הרגשי פעיל מאוד, בעוד וויסות רגשי עדיין מתפתח.

התוצאה:

* התפרצויות

* הסתגרות

* תגובות קיצוניות

תקשורת מקרבת:

* נותנת לגיטימציה לרגש

* מלמדת שפה רגשית

* מפחיתה הסלמה

---

### 4. צורך עמוק בשייכות

קבוצת השווים חשובה יותר מכל סמכות.

לכן:

* התנהגויות רבות מונעות משייכות

* יציאה מהכיתה, ציניות, התנגדות – לעיתים קבוצתיות

תקשורת מקרבת:

* מזהה צורך בשייכות

* מפחיתה צורך במרד

* מחזקת תחושת “יש לי מקום כאן”

---

### 5. חיפוש משמעות

במיוחד בכיתות העליונות:

* תלמידים שואלים “למה זה חשוב?”

* למידה נטולת הקשר נתפסת כבזבוז זמן

תקשורת מקרבת:

* מחברת צורך למשמעות

* מאפשרת בחירה

* מחזקת מוטיבציה פנימית

---

## עקרונות תקשורת מקרבת בהוראה לתיכון

### 1. התנהגות אינה בעיה – היא סימפטום

במקום:

* “התלמיד מפריע”

שואלים:

* “איזה צורך מבקש מענה?”

גישה זו מפחיתה תגובתיות ומגבירה מקצועיות.

---

### 2. רגשות הם מידע, לא איום

המורה אינו נבהל מרגש:

* כעס

* שעמום

* תסכול

אלא רואה בהם שער להבנה.

---

### 3. גבולות ברורים – בלי ענישה

תקשורת מקרבת כוללת גבולות:

> “אני לא יכול ללמד כשיש יציאה מהכיתה,

> כי חשוב לי ליצור מרחב למידה בטוח.”

זהו גבול המבוסס על צורך, לא על כוח.

---

### 4. בקשה ולא דרישה

בקשה:

* משאירה מקום לבחירה

* מזמינה שיתוף פעולה

דרישה:

* מעוררת התנגדות

בגיל ההתבגרות – ההבדל קריטי.

---

## האפקטיביות של תקשורת מקרבת בכיתות תיכון

מחקר וניסיון חינוכי מצביעים על:

* ירידה בהתנגדויות והתפרצויות

* שיפור באקלים הכיתתי

* חיזוק תחושת הביטחון

* עלייה בשיתוף פעולה

* חיזוק סמכות המורה

חשוב להדגיש:

תקשורת מקרבת **אינה פתרון מיידי**, אלא תהליך.

אך האפקט שלה **עמוק ויציב לאורך זמן**.

---

## למה חשוב להשתמש בתקשורת מקרבת דווקא בתיכון

1. כי שליטה חיצונית כבר לא עובדת

2. כי תלמידים מחפשים משמעות ולא משמעת

3. כי סמכות נבחנת דרך יחסים

4. כי זהו גיל קריטי ללמידה רגשית-חברתית

5. כי מורה הוא דמות משמעותית בעיצוב זהות

---

## סיכום

תקשורת מקרבת אינה רק כלי ניהולי.

היא **תפיסה חינוכית שלמה**.

בכיתות תיכון:

* היא מאפשרת למידה בלי מאבק

* מחזקת סמכות בלי כוח

* יוצרת קשר בלי ויתור על גבולות

* ומכבדת את מורכבות גיל ההתבגרות

כאשר מורה מאמץ תקשורת מקרבת,

הוא לא רק מלמד מקצוע –

הוא מלמד דרך להיות אדם בתוך מערכת יחסים.

להלן **תוכנית עבודה חינוכית–פדגוגית לכיתה המאתגרת (ט–י)**

הבנויה **במפורש על עקרונות תקשורת מקרבת (NVC)**, ומותאמת למציאות שתוארה: יציאה מהשיעור, חוסר סמכות נתפסת, פגיעה במעמד המורה, והיעדר גב חזק מהמערכת.

התוכנית אינה “תוכנית משמעת”.

זו **תוכנית לשיקום קשר, החזרת נוכחות פנימית, ובניית סמכות דרך אנושיות ובהירות**.

---

# תוכנית עבודה לכיתה מאתגרת

## בגישת תקשורת מקרבת (NVC)

---

## עקרונות יסוד לפני הכל

1. **המטרה אינה שליטה אלא שיתוף פעולה**

2. **אין מאבקי כוח עם תלמידות**

3. **סמכות נבנית דרך עקביות, גבולות ברורים, וקשר אנושי**

4. **יציאה מהכיתה = מידע על צורך, לא חוצפה**

---

## שלב א: שינוי עמדת המורה (עבודה פנימית)

לפני כל פעולה מול הכיתה, נדרש יישור פנימי.

### ניסוח פנימי למורה

> “אני לא נכשלת.

> הכיתה מתקשה.

> התפקיד שלי הוא להחזיק מרחב ברור ובטוח גם כשהן בודקות גבולות.”

### זיהוי רגשות וצרכים של המורה

* רגשות: כאב, תסכול, עלבון, חוסר אונים

* צרכים: כבוד, גיבוי, שקט, משמעות, ביטחון

המורה **לא נכנסת לכיתה כדי להוכיח את עצמה**, אלא כדי להוביל תהליך.

---

## שלב ב: עצירת האוטומט – שינוי דפוס מיידי בכיתה

המטרה: להפסיק את מעגל היציאה–התעלמות–פגיעה.

### כלל ראשון (שקט וברור)

לא רודפים אחרי תלמידה שיוצאת.

לא מתווכחים.

לא מטיפים.

עצירה ≠ ויתור

עצירה = יצירת קרקע חדשה

---

## שלב ג: שיחה כיתתית מכוונת (שיעור שלם מוקדש לכך)

זהו שלב קריטי. בלי זה – אין שינוי.

### פתיחה בסגנון NVC (דוגמה):

> “אני רוצה לעצור רגע את הלמידה הרגילה.

> בשיעורים האחרונים קורה מצב שחלק גדול מכן יוצא מהכיתה.

> כשזה קורה אני מרגישה תסכול ופגיעה, כי חשוב לי ללמד בכיתה שיש בה נוכחות וכבוד.

> אני לא כאן כדי להאשים, אלא כדי להבין:

> מה קורה לכן בשיעור שגורם לכן לצאת?”

### כללי השיחה

* מדברים בתורות

* אין ויכוחים

* המורה משקפת, לא מתגוננת

* כל אמירה מתקבלת כמידע

---

## שלב ד: זיהוי הצרכים של הבנות (בפועל)

בדרך כלל יעלו צרכים כמו:

* צורך בחופש

* צורך בהפחתת עומס

* צורך בהכרה

* צורך בקשר

* צורך בשיעור שמרגיש רלוונטי

* צורך לא להרגיש “נשלטות”

### שיקוף לדוגמה:

> “אז אני שומעת שחלק מכן יוצאות כי השיעור מרגיש לכן ארוך/לא רלוונטי/עמוס.

> חשוב לי לקחת את זה ברצינות.”

---

## שלב ה: הצבת גבול ברור (בלי איום)

תקשורת מקרבת **כוללת גבולות**.

### ניסוח גבול:

> “יחד עם זה, חשוב לי לומר דבר ברור:

> יציאה מהכיתה בלי תיאום פוגעת בי ובאפשרות לקיים שיעור.

> אני לא יכולה להמשיך ללמד במצב הזה.”

לא “אסור”, לא “תקנון”

אלא: **השפעה של ההתנהגות**

---

## שלב ו: בניית הסכם כיתתי מינימלי

לא חוזה ארוך.

2–3 סעיפים בלבד.

### דוגמה:

* לא יוצאות מהכיתה בלי לפנות למורה

* אם קשה – מרימים יד / פונים בשקט

* המורה מתחייבת לשיעורים קצרים, ברורים, עם בחירה

ההסכם נכתב יחד, אפילו על הלוח.

---

## שלב ז: שינוי מבנה השיעור (קריטי)

בלי זה – ההסכם לא יחזיק.

### התאמות מומלצות:

* פתיחה קבועה של 3 דקות שיחה/שאלה

* חלוקת השיעור ליחידות קצרות

* בחירה: עבודה לבד / בזוג / בקבוצה

* משימות עם תוצר ברור

* אפשרות תנועה מבוקרת

המטרה: **להפחית התנגדות, לא “לרתק בכוח”**

---

## שלב ח: התמודדות עם יציאה בפועל (תרחיש אמת)

### אם תלמידה קמה ויוצאת:

* המורה אומרת בשקט:

> “אני רואה שאת יוצאת.

> נדבר על זה בסוף השיעור.”

לא צעקה.

לא רדיפה.

לא השפלה.

### שיחה אישית אחרי:

> “כשיצאת הרגשתי פגיעה.

> חשוב לי להבין מה היה לך קשה ברגע הזה.”

---

## שלב ט: שימור סמכות לאורך זמן

* עקביות מוחלטת בגבולות

* חיזוק פומבי להתנהגויות חיוביות

* שיחות אישיות קצרות, לא דרמטיות

* לא לקחת אישית בדיקות גבול

---

## מדד הצלחה ריאלי

* לא 100% נוכחות

* אלא ירידה ביציאות

* יותר דיבור במקום בריחה

* פחות מאבקי כוח

* יותר שקט פנימי למורה

---

## מסר מסכם למורה

הכיתה הזו **לא שוברת אותך כי את חלשה**

אלא כי היא בודקת:

“האם מותר לנו להיות כאן בלי להילחם?”

וכאשר את מחזיקה:

* גבול

* הקשבה

* בהירות

* אנושיות

נוצרת סמכות אמיתית.

להלן **העמקה מקצועית ומובנית** על

**זיהוי הצרכים של התלמידות באמצעות תצפית וניתוח התנהגות**,

ככלי עבודה למורה וכיועץ חינוכי, בגישת תקשורת מקרבת (NVC).

הטקסט מיועד לשימוש מעשי, לא תאורטי.

---

# זיהוי צרכי תלמידות באמצעות תצפית וניתוח תוצאות

## בגישת תקשורת מקרבת (NVC)

---

## עיקרון מפתח

ב-NVC **התנהגות היא תמיד אסטרטגיה**.

לעולם לא הבעיה עצמה.

המשימה של המורה:

לא “לפרש אופי”,

אלא **לפענח איזה צורך מנסה ההתנהגות לשרת**.

---

## שלב א: תצפית נקייה מהערכה

תצפית = תיאור עובדתי בלבד, ללא פרשנות.

### ❌ תצפית שגויה (עם פרשנות):

* “הן מזלזלות בי”

* “הן חוצפניות”

* “הן עושות דווקא”

### ✅ תצפית מדויקת:

* “ב-20 הדקות הראשונות נכחו 6 תלמידות, לאחר מכן יצאו 10”

* “יציאות מתרחשות בעיקר בשלב ההסבר”

* “אותן תלמידות יוצאות שוב ושוב”

רק לאחר שיש תצפית נקייה – מותר לעבור לניתוח.

---

## שלב ב: זיהוי דפוסים חוזרים

המורה מתבקשת לשאול:

* מי יוצאות?

* מתי?

* באילו שיעורים?

* באיזה שלב בשיעור?

* מי נשארות?

* מה מאפיין את הנשארות?

### דוגמאות לדפוסים:

* יציאה מיידית בתחילת השיעור

* יציאה אחרי 10–15 דקות

* יציאה רק כשיש משימה עצמאית

* יציאה רק כשיש הקשבה פסיבית

* יציאה של קבוצת תלמידות קבועה

דפוס = רמז לצורך.

---

## שלב ג: תרגום דפוס → צורך

זה לב העבודה הייעוצית.

### דוגמה 1: יציאה בתחילת השיעור

**תצפית:**

תלמידות יוצאות מיד עם הצלצול.

**ניתוח אפשרי:**

* צורך בחופש

* צורך בהפחתת עומס

* קושי במעבר בין שיעורים

* חוסר חיבור רגשי למורה

**בדיקה אמפתית:**

> “אני שמה לב שקשה לכן להישאר בתחילת השיעור.

> מה קורה לכן בדיוק ברגע הזה?”

---

### דוגמה 2: יציאה בזמן הסבר פרונטלי

**תצפית:**

בזמן דיבור המורה – יציאה מוגברת.

**ניתוח אפשרי:**

* צורך בהפעלה

* קושי בקשב

* צורך בתנועה

* חוויית שיעמום או חוסר רלוונטיות

**בדיקה אמפתית:**

> “כשאני מסבירה הרבה, חלק מכן יוצאות.

> האם זה מרגיש לכן ארוך מדי או לא ברור?”

---

### דוגמה 3: יציאה קבוצתית קבועה

**תצפית:**

אותה קבוצת תלמידות יוצאת יחד.

**ניתוח אפשרי:**

* צורך בהשתייכות

* דינמיקה חברתית

* חיזוק הדדי להתנגדות

* הימנעות מבושה או חשיפה

**בדיקה אמפתית (פרטנית):**

> “אני שמה לב שאת יוצאת בדרך כלל עם עוד בנות.

> מה נותן לך היציאה יחד?”

---

### דוגמה 4: הישארות שקטה בלי מעורבות

**תצפית:**

תלמידות נשארות אך לא משתתפות.

**ניתוח אפשרי:**

* צורך בביטחון

* פחד מטעויות

* חוסר אמון

* חוסר חיבור

**בדיקה אמפתית:**

> “את כאן, אבל מרגישה רחוקה.

> מה היה עוזר לך להרגיש יותר בנוח להשתתף?”

---

## שלב ד: ניתוח תגובת התלמידות לשינויים

תלמידות “מדברות” דרך תגובה לשינוי.

### שינוי קטן → בדיקת תגובה

לדוגמה:

* קיצור ההסבר

* פתיחה אישית

* מתן בחירה

* שינוי מקום ישיבה

### ניתוח:

* ירידה ביציאות → הצורך נענה

* אין שינוי → צורך אחר

* החמרה → התנגדות לצורך לא מוכר

תגובה = משוב חי.

---

## שלב ה: זיהוי צרכים לפי תגובה רגשית

רגש = אינדיקציה לצורך.

| רגש שנראה | צורך אפשרי      |

| --------- | --------------- |

| שעמום     | עניין, משמעות   |

| כעס       | כבוד, גבול      |

| זלזול     | חוסר שייכות     |

| אדישות    | חוסר חיבור      |

| התנגדות   | צורך באוטונומיה |

המורה שואלת:

“מה הצורך שמבקש מקום כאן?”

---

## שלב ו: הצלבת מידע

מורה מיומנת:

* לא מסתמכת על אירוע אחד

* לא על תלמידה אחת

* לא על פרשנות בודדת

אלא:

* תצפית

* דפוס

* בדיקה אמפתית

* שינוי קטן

* ניתוח תגובה

זהו תהליך מחזורי.

---

## שלב ז: שמירה על עמדה מקצועית

המורה לא:

* מאבחנת

* מנתחת אישיות

* שופטת

המורה כן:

* מתבוננת

* מקשיבה

* בודקת

* מתאימה

---

## משפט מפתח למורה

> “אני לא צריכה לדעת למה הן כאלה.

> אני צריכה להבין מה הן צריכות עכשיו.”

---

## סיכום ייעוצי

זיהוי צרכים אינו נעשה דרך שאלון בלבד,

אלא דרך **קריאה מדויקת של ההתנהגות**.

כאשר מורה:

* מתבוננת בלי שיפוט

* מנתחת דפוסים

* בודקת דרך שיח ושינוי

* מגיבה לצרכים ולא להתנהגות

הכיתה מפסיקה להילחם

ומתחילה להגיב.

מעולה.

להלן **המשך מקצועי ומובנה** הכולל:

1. **מפת צרכים ייעודית לתלמידות כיתות ט–י**

2. **תרגול מעשי: מה לומר בכל תרחיש נפוץ בכיתה**

  הכול בגישת תקשורת מקרבת, מותאם לכיתה מאתגרת ולמציאות שתוארה.

---

# 1. מפת צרכים לתלמידות כיתות ט–י

## (כלי אבחון מהיר למורה)

המפה בנויה כך:

**התנהגות נראית → צורך סביר → תגובת מורה תואמת**

---

### א. יציאה מהכיתה בלי רשות

**צורך אפשרי:**

* אוטונומיה

* הימנעות מתחושת חוסר שליטה

* הפחתת עומס רגשי

* שייכות לקבוצה

**מה לא לומר:**

* “לא יוצאים!”

* “זה חוסר כבוד”

**מה כן לומר (בזמן אמת):**

> “אני רואה שאת יוצאת.

> נדבר על זה אחר כך.”

**מה לומר בשיחה אישית:**

> “כשיצאת הרגשתי קושי, כי חשוב לי לנהל שיעור עם נוכחות.

> מה היה לך קשה ברגע הזה?”

---

### ב. זלזול מילולי / ציניות

**צורך אפשרי:**

* כבוד

* נראות

* הגנה עצמית

* שייכות חברתית

**מה לא לומר:**

* “אל תתחכמי”

* “חוצפה”

**מה כן לומר:**

> “כשנאמרת ההערה הזאת הרגשתי פגיעה.

> חשוב לי לדעת מה ניסית להגיד באמת.”

---

### ג. שעמום גלוי / ניתוק

**צורך אפשרי:**

* עניין

* משמעות

* גירוי

* חוויה

**תגובה מותאמת:**

> “נראה שקשה להתרכז כרגע.

> בואו נחשוב יחד איך להפוך את החלק הזה ליותר מעניין.”

---

### ד. התנגדות שקטה (שתיקה, חוסר שיתוף)

**צורך אפשרי:**

* ביטחון

* הגנה מבושה

* זמן

* אמון

**מה לומר:**

> “אין חובה לדבר עכשיו.

> אם תרצי לשתף אחר כך – אני כאן.”

---

### ה. הפרעות חוזרות

**צורך אפשרי:**

* תשומת לב

* חיבור

* צורך להישמע

**מה לומר:**

> “אני שומעת שיש לך הרבה מה להגיד.

> חשוב לי גם לשמור על רצף השיעור.

> נוכל לדבר על זה בסוף?”

---

# 2. תרגול: מה לומר בתרחישים נפוצים

## (Scripts מוכנים לשימוש)

---

## תרחיש 1: תלמידה קמה ויוצאת באמצע השיעור

### בזמן אמת (קצר, רגוע):

> “אני רואה שאת יוצאת.

> נדבר אחרי השיעור.”

### אחרי השיעור:

> “כשיצאת הרגשתי תסכול, כי חשוב לי שתהיה נוכחות.

> מה היה לך קשה ברגע הזה?”

---

## תרחיש 2: קבוצה של תלמידות יוצאת יחד

### בזמן אמת:

> “אני מבקשת רגע לעצור.

> חשוב לי להבין מה קורה לכן.”

(אם הן יוצאות בכל זאת – לא לרדוף)

### בשיחה כיתתית:

> “אני שמה לב שכשקבוצה יוצאת יחד זה פוגע בשיעור.

> מה נוכל לעשות אחרת בפעם הבאה?”

---

## תרחיש 3: תלמידה אומרת “משעמם לי”

### תגובה לא מתגוננת:

> “תודה שאת אומרת את זה.

> מה היה הופך את זה לפחות משעמם עבורך?”

---

## תרחיש 4: תלמידה אומרת “זה לא חשוב”

### תגובה מקרבת:

> “את צודקת לשאול על משמעות.

> בואי נבדוק יחד למה זה כן או לא רלוונטי.”

---

## תרחיש 5: חוסר שיתוף מוחלט

### תגובה:

> “אני רואה שקשה כרגע להשתתף.

> אני לא לוחצת.

> חשוב לי שתהיו כאן בצורה שמתאימה לכן.”

---

## תרחיש 6: התפרצות רגשית

### תגובה:

> “נראה שקורה לך משהו חזק עכשיו.

> אנחנו נעצור רגע.”

(לא להמשיך חומר)

---

# 3. כלי ייעוצי: שאלות שמפענחות צורך

המורה יכולה לשאול את עצמה:

* מה ההתנהגות מנסה להשיג?

* איזה צורך לא מקבל מענה?

* מה קורה להן רגע לפני?

* מה קורה להן אחרי?

* מה משתנה כשאני משנה משהו קטן?

---

# 4. עוגנים פנימיים למורה

משפטים שעוזרים להישאר יציבה:

* “הן לא נגדי – הן בעד עצמן”

* “התנגדות היא בקשה שלא יודעת לדבר”

* “אני מחזיקה גבול, לא מאבק”

* “סמכות שקטה מנצחת כוח”

---

## סיכום

כאשר מורה:

* רואה דפוסים ולא התקפים

* שואלת על צרכים ולא מאשימה

* מגיבה בעקביות וברוגע

* מציבה גבולות בלי כעס

הכיתה נרגעת בהדרגה

והקשר מתחיל להיבנות.

מה ששיתפתי פה זה ממש על קצה מזלג של תקשורת מקרבת,

וצאט כמו הצאט, כותב תשובות קצת גנריות.

בגלל שמדובר פה בתלמידים ואירועים אמיתיים ולא בכתיבת מאמר תיאורטי,

אבי חושבת שממש כדאי לא להסתפק בזה.

יש ספרים בנושא תקשורת מקרבת לפי שרוצה ללמוד לעומק,

וגם אם נעזרים בבינה מלאכותית,

לא להסתפק ב10 דקות של שיחה עם הצאט, כמו שאני עשיתי, אלא לחפור ולאתגר שיכתוב ניתוח יותר מעמיק, ויכתוב תוכנית עבודה יותר ריאלית.

המטרה פה הייתה רק להדגים בכלל מה זה תקשורת מקרבת.

בפועל, כשאני משתמשת בעקרונות, זיהוי הצרכים שלי ושל האדם השני ברמת דיוק גבוהה, מאפשרת פתרונות ששני הצדדים יקבלו,

כי כשיש מענה לצורך, הצד השני יקבל את הפתרון, כשאין מענה לצורך שלו, שם נוצרת התנגדות.

אני משתמשת בזה המון בעבודה, בקשרים משפחתיים ובחינוך ילדים,

זה לא תהליך של 10 דקות עם הצאט,

זה חשיבה מעמיקה באמת מה מניע את האדם שמולי?

לדוגמה לפני כמה זמן מנהל בכיר בחברה אצלנו שיתף אותי בתחושת תסכול שיש תהליך מסויים שחשוב לו וחעבודה שלו, שהוא לא מצליח לקדם מול המנכל.

הסברתי לאותו מנהל בכיר, שלצערי, לא משנה כמה התהליך שהוא מתאר חשוב *לו*

משנה איפה התהליך הזה פוגש את מה שחשוב *למנכל* ושם ללחוץ.

למרות שהוא צודק בעיקרון, המנכל "צריך" לתמוך בתהליכים שחשובים לעובדים שלו, אבל זו לא גישה מקדמת.

חשבנו יחד, איפה התהליך שהוא רוצה לקדם, פוגש את מה שחשוב למנכל. מצאנו נקודת חיבור.

ואז הצעתי לו שיכתוב מייל ששם דגש על נקודת החיבור, שיפרט איך היא תעזור למה שהמנכל אוהב, ואז לפרט את הכלים שיעזרו להגשמת נקודת החיבור, שזה תמיכה בתהליך שאותו אדם שדיברצי איתו ניסה לקדם תקופה ארוכה ללא הצלחה.

אחרי שבוע הוא שיתף אותי שהמנכל ענה לו שהנושא אכן חשוב והוא קשוב לעזור לו עם התהליך שהוא רוצה (משהו שקשור להסרת חסמים) ואז גם אני דחפצי מנקודת הממשק שלי מול המנכל,

ואחרי 8 חודשים של התעלמות מוחלטת, הנושא עלה לדיון בישיבת הנהלה תחת היתרונות הבאים:

1. אני כקולגה הייתי מגוייסת מראש להצלחת התהליך, גם כי הוא השתמש בעצה שלי, וגם כי לפני כן כבר העליתי את נקודת הממשק לעבודה שלי.

2. המנכל כבר התייחס לנושא, הוא לא יכול פתאום לסגת מול כל חברי ההנהלה ולהגיד שזה לא מקבל תיעדוף כרגע.

3. שאר חברי הצוות יודעים שיש בעיה עם התהליך, זה כבר לא משהו שהוא רק ביני לבין אותו אחד לבין המנכל. עכשיו יש כבר השלכות רוחביות יותר של מנהיגות וקשב לצורכי המנהלים בחברה, זה זה ימשיך להתמסמס, זה יערער את המנהיגות.

בקיצור, צורת חשיבה של תקשורת מקרבת, שמחפשת נקודת חיבור ולא צדק.

שמזהה צרכים, מפרידה מפרשנויות, ומוכוונת פתרון, יכולה ממש לשנות את התמונה.

אצלנו בעבודה העבודה עם רגשות פחות דומיננטית,

כלומר היא חשובה בשביל לזהות את הצרכים שלי, פחות משפיעה על צורת הפתרון,

אבל בעבודת חינוך אני חושבת שגם רכיב הרגשות הוא משמעותי, אבל רק אם יודעים להפריד לחלוטין בין ההתנהגות, הצורך, והרגש.

להתסצכל על כל רכיב בנפרד בתוך אותו אירוע.

למשל הילד שלי אמר לי מילה לא יפה:

תצפית: אמר מילה לא יפה

רגש: נעלבתי

צורך שלי: כבוד

צורך של הילד: יחס

תגובה: זה לא נעים לי כשאומרים לי מילה לא יפה, אני מבינה שאתה רוצה שאתייחס אליך.

גבול: לא משתמשים במילים לא יפות..

הצעת חלופה: אתה רוצה לבקש ממני לספר לך סיפור במקום זאת?

נותנים מקום לרגש, אבל לא מגיבים מתוך הרגש, לא נותנים לרגש לנהל אותנו.

אם אענה מתוך הרגש תגובה מתלהמת בסגנון של: מה זה, לא מדברים כך לאמא!

אני עושה הפוך ממה שאני מצפה ממנו.

אם אני מצפה מהילד שיכבד אותי גם כשהוא חש מתוסכל מכך שלא התייחסתי אליו, כלומר שיפריד בין הרגש הלגיטימי לתגובה,

אז איזה דוגמה אישית אני נותנת לו כשאני בעצמי מגיבה מתוך הרגש?

טוב התכוונתי לסכם ויצא חופר ברמות..אז רק אסגור את זה בכמה מילים:

תקשורת מקרבת זו צורת תקשורת שמניעה לפעולה את הצד השני באופן שיענה על הצרכים של שנינו.

מניסיון אישי בכמה תחומים בחיים:

כשמזהים נכון לעומק את הצרכים של שני הצדדים, ומגבשים פתרון שעונה על הצורך של שני הצדדים, זה תמיד עובד!!

כשהפתרון לא עובד, זה אומר שלא דייקנו את הצרכים. חוזרים למפת הצרכים. מנתחים עוד רמזים לגבי מה יכול להיות הצורך המדוייק מאוד שלנו ושל השני, ואז חושבים על פתרון שיענה על הצורך המאוד מדוייק.

אם הפתרון עובד, הצד השני מגיב כמו שרצינו אבל עדיין אנו חשים תסכול, זה אומר שלא דייקנו מספיק את הצורך שלנו, כלומר למעשה ויתרנו עליו ברמה מסויימת, וזה גם לא כדאי.

הכי טוב זה כשהפתרון ממלא את הצרכים באופן מדוייק, ואז שני הצדדים מרוצים, וזה בעצם מעיד על תקשורת טובה.

מומלץ מאוד בנושאים של דינמיקות של משפחה מורחבת, זה וואו!

יש ביוטיוב הרצאה של מרשאל רוזנברג (4 סרטונים)

מומלצת מאד.

את הספר הסגול אני לא אהבתי, מאד מעייף ולי היה קשה לצלוח אותו..

יתכן שבאמת בסוף לא יהיו לה שעות, אבל בתחילת שנה זה ממש רחוק כדי לדעת מי ימשיך איתה שנה הבאה.

יש הבדל בין מנהלת שביוני אומרת 'אין לי שעות בשבילך לשנה הבאה' לבין להגיד את זה במחצית הראשונה... מה היא יודעת בכלל על שנה הבאה.

(אלא אם כן שאלת אותה על זה ישירות ואז זה סיפור שונה)

ולכן אני אומרת שזה גועל נפש, כי זה כנראה הגיע באמת כדי 'להעמיד במקום' ולהגיד 'את לא טובה מספיק'...

תבדקי מה החוק אומר ואם את מעוניינת להישאר שם. מורים (ממלאי מקום) מחפשים בכל מקום כמעט בארץ, ועדיף להיות במקום שחווים בו חוויות של הצלחה והערכה של הצוות וההנהלה.

היא אמרה את זה כאילו "על הדרך" "אגב"..

והאדמתי מההלם...

גם בסוגריים, מי אמר לך שאני בקטע להישאר?!

שאת חושבת שאת עושה לי טובות..

ממש מתבאסת להמשיך ככה תשנה..

עם כיתות ט'-י אני גם ככה מסיימת בסוף המחצית ואז היא סגרה איתי עד סוף שנה בכיתות אחרות..

ומרגישה מנוצלת

שהיא לקחה את השאלה שלך האם את מרוצה ממני למקום של האם תמשיכי איתי גם שנה הבאה, ולכן השיחה התגלגלה ככה. אז אם היא היתה מחמיאה לך, זה לא היה מסתדר עם התשובה שלא בטוח שיש לה שעות לשנה הבאה.

סתם מחשבה שעלתה לי.

חוץ מזה מסכימה מאוד עם מה שתקומה כתבה.

זה בהחלט לא נעים ופתאומי לקבל תגובה כזו לא אמפתית, אבל מהצד שלך גם לא הייתי שואלת אותה שאלה אישית בצורה פתאומית ככה על הדרך.

לשקף נקודה קצת אחרת, דווקא בקשר לשיחה עם המנהלת.

כמובן רק מתוך מה שכתבת, ואני לא הייתי שם, אז אני לא באמת יודעת.

ממה שאת מתארת, השיחה עם המנהלת נעשתה כבדרך אגב. זאת אומרת, לא הייתה לכם פגישה רשמית, או שיחה מסודרת. זה היה על הדרך

יכול להיות שהיא לא הייתה פנויה לשיחה כזו באותו הזמן, ולכן היא הגיבה כמו שהגיבה. כי הייתה טרודה בעוד הרבה דברים אחרים, והניסוח יצא לה פחות מוצלח.

כי כמו שכתבו כאן, יכול להיות שמה שהיא אומרת נכון, שהיא מחוייבת למורות עם וותק, ובאמת לא תמיד קל למצוא למורה מתחילה מספיק שעות. אבל היה מתאים שזה ייאמר אחרת

אולי אבל, זה ש"תפסת" אותה לשיחה, בלי שהיא הייתה מוכנה לזה, גרם לזה לצאת ככה.

זו שאלה לגמרי לגיטימית מול מנהל להבין האם מרוצים מהביצועים שלך העובדת, אבל זו לא שאלה לשיחת מסדרון. בהנחה שבאמת רוצים תשובה אמיתית ורוצים גם ללמוד מזה. ונראה לי יותר נכון להגיע מתוך מקום שמראה את מה שאת עושה ומה את יכולה לשפר, מאשר להבין אם מרוצים ממך. אני הייתי מרגישה שזה קצת ישיר מידי אם מישהו היה שואל אותי את זה ככה.

אז בעצם יכול להיות שכל השיחה הייתה נראית אחרת והייתי יוצאת בחוויה אחרת, אם זה היה יותר מסודר ומאורגן. 

סיטואציה דומה שתלמידים עושים מה בא להם

מעדכנת כל הזמן הורים, מתקשרת וחופרת, שולחת למנהל ולמחנכים צילום של הנוכחות.

מענישה בהשארות שעה נוספת סוף היום. לא חסר מה לעשות.

לגבי שנה הבאה אני באמת לא יודעת אם זה משהו שיודעים בשלב הזה.. אני אישית לא הייתי שואלת אם היא מרוצה ממני כי זה שם אותי בעמדה קטנה מולה. ואם היא נתנה לך תחושה כזאת, למה שתרצי להשאר? יש מלא מקומות טובים. אל תתפשרי. 

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈