במקביל אפשר לתת לו לשמוע שיעורים על חינוך אם הוא בקטע לקבל, שילמד שיטות להעביר ביקורת ואת ההשפעה שלה על הילדים 

לשחק איתם? לקרוא סיפור? לצאת איתם לזמן איכות של אחד על אחד?

(אצליכם זה נשמע קצת קיצוני. אבל יש עוד משפחות שיש לילדים העדפה להורה אחד. גם אצלינו הם מבקשים ממני הרבה דברים, אבל כן יש להם קשר עם בעלי. זה לא קיצוני כמו אצליכם).

מפריע לו שזה המצב? הוא רוצה קשר משמעותי יותר עם הילדים?

ממש קפץ לי שכתבת שהוא ביקורתי כלפיהם ומעיר הרבה ויכול לכעוס ממש.

כעס זה הדבר שהכי מרחיק, הוא ממש שם חומה, ואצל ילדים זה חזק הרבה יותר. וכשיש כעס וביקורת בלי נסיונות גישור על הקושי שהיה ובלי השקעה משמעותית מצידו בקשר איתם, ברור שהם יתרחקו ממנו ולא יהיו מעוניינים באינטראקציה. גם אם בעינייך זה לא מגיע לו ויש לו הרבה תכונות טובות.

מותר לכעוס לפעמים, כולנו בני אדם, השאלה היא מה קורה אחרי זה. אם אנחנו מבינים שקרה פה משהו לא פשוט ואז מחבקים ומפייסים ומתקרבים מחדש, או שמשאירים את זה ככה. כנ"ל לגבי ביקורת והערות. חשוב מאוד ללמוד איך לתקשר עם הילדים באופן מכבד ומקרב, כמו שאנחנו לא נעיר ונבקר ונגיב בכעס כשמדובר על אנשים בעבודה או על מבוגרים אחרים, כך נכון להתייחס גם לילדים. בעיניי ההורות לא נותנת לנו זכות להתנהג באופן שלא היה עובר כשמדובר על אנשים אחרים. הצורך לחנך לא נותן לנו זכות להתנהג כלפיהם בחוסר כבוד. וזה גם ממש לא החינוך שהיינו רוצים להעביר להם, אבל בפועל הרבה הורים מתנהגים ככה בלי לשים לב. ואולי זה מחוסר מודעות וממוסכמה חברתית לא תקינה וחוסר הבנה שדרך ארץ זה גם כלפי הילדים שלנו.

אני בטוחה שבעלך הוא אדם טוב ושהוא לא רוצה לפגוע, פשוט חינוך זה דבר שחייבים ללמוד. וגם צריך לזכור שהילדים הכי מפעילים אותנו ולוחצים לנו על הנקודות הפגיעות, אז בלי ידע והכוונה נכונה הגיוני שנצא משליטה לפעמים ונגיב באופן לא נכון.

נשמע שאת יודעת לתקשר נכון עם הילדים והוא לא כ"כ. אולי תחשבו יחד מאיפה הוא יכול ללמוד על חינוך ולקבל כלים שישמשו אותו ביומיום. אי אפשר רק לומר לו אל תכעס או אל תעיר בלי להסביר לו איך כן נכון לדבר עם הילדים ואיך לפעול במצבים שמאתגרים אותו.

האחריות על הקשר עם הילדים היא שלנו, לא של הילדים. מצוין שזיהית איפה הבעיה וב"ה יש הרבה מקורות מידע וגישות חינוכיות שאפשר להתחבר אליהן וללמוד מהן, רק צריך שתהיה מוטיבציה והבנה כמה הנושא הזה חשוב. עם כל הכבוד לאמא, אין תחליף לאבא וחבל בשבילם ובשבילו שהקשר הזה לא מתממש כמו שהוא יכול להיות. 

שקצת הייתי במקום של הילדים שלכם,

ולדעתי אפשר לחזק את הקשר עם אבא עם יותר אטרקציות משותפות אולי אפילו אחד על אחד עם אבא או רק עם אבא.

אגיד עליי, הביקורת שאבא שלי העביר לי והפעמים שהוא כעס עליי נצרבו אצלי עמוק וגרמו לי לתחושת מרחק. ההרגשה שלא יבין אותי גם אם אשתף..

צריך לבוא ממש לקראתם ולשאול מה שלומם, להכין להם דברים שאוהבים לאכול וכו.. 

בבית של ההורים שלי יש חד משמעית העדפה לאמא, מאוד דומה למה שאת מתארת פה. אבל גם אבא שלי באופי הוא פחות טיפוס של ילדים, ופחות חיפש באוטומט את הלהיות איתנו ושאנחנו נרצה להיות איתו. אני ממליצה מאוד ליזום דברים באחד על אחד או כמשפחה שאבא מפעיל, בין אם זה זמן שבועי אם כל ילד (לא חייב להיות משהו בומבסטי, סתם משחק כיפי) או שהוא יעבור איתם על שיעורי בית או דפי קשר.

עוד דבר, בני כמה הם? אצלנו זה מאוד בולט כדווקא כשגדלנו נוצר יותר קשר עם אבא (מדברת על גדולים ממש, לקראת סוף התיכון) כי היה יותר דברים שיכולנו לעשות יחד או שהוא יכל לעזור לנו או אנחנו לו.

וגם, כתבת שהוא ביקורתי יותר ומעיר הרבה, יכול להיות שבדינמיקה ביניכם הוא אחראי יותר על המשמעת והעונשים ואת יותר משחררת? זה יכול מאוד להשפיע. לא אומרת שזה רע ושהוא צריך להפוך להיות כמוך, בעיני צריך גם וגם, אבל אל תתפלאי שאם הוא נתפס בעיניהם ככזה הם פחות יתחברו אליו (נגיד מה שכתבת על השינה, אצל ההורים שלי זה מאוד בולט שכשאבא משכיב אין משחקים או קונצים אלא באמת הולכים לישון, ואמא הרבה פעמים מוותרת בקלות יותר, ואז ברור שמעדיפים את אמא)

הם המראה הכי טובה של החיים

אין להם סיבה לרצות בקרבתו של הורה ביקורתי וכעסן

במיוחד שיש להם אלטרנטיבה של הורה אחר

את לא יכולה לשנות את זה אלא רק הוא

איך היה בילדות, ואיך היום?

הרבה פעמים חוויות הילדות משפיעות עלינו בהורות, במודע או בתת מודע.

אם יש שם משהו קשה או לא פתור או מרוחק,

יכול להיות שבעלך יעשה עבודה (עם עצמו או בטיפול), והקשר עם הילדים שלכם ישתנה.

ממש לא נעים, חתחושה של החמצה.

הוא גם בהרגשה הזו? מבאס אותו שהילדים פחות רוצים אותו? או שזה שלך?

בעיני שווה לדבר על זה.

בגדול יש פה 2 נקודות

1. ביקורת. ביקורת היא באמת דבר מרחיק, שמגיע מתוך תסכול וכאב שמושלכים החוצה, ולרוב לא מועילים אלא מזיקים. בנושא הזה כן נראה לי שכדאי לשוחח וללמוד (נדמה לי שיש לרב פיירמן שיעור על זה באתר של מכון מאיר).

2. האופי שלו מול שלך. תמיד יש שוני בין ההורים, אבל בסוף זה חלק מהיופי וזה דבר משלים, לכל אחד יש את האיכויות שלו, וילד זקוק לשניהם. אני מאמינה שככל שבעלך ישקיע בקשר ויצליח להמנע מבקורת גל הילדים ירגישו יותר בטוב איתו.

ויש דברים שאפשר לעשות עם אבא, כל אחד ועניינו, אם זה השתוללויות או משחקי ספורט, צחוקים, שחנשים, טיולים, קניות, מה הדברים שכיף לו לעשות עם הילדים? מה המקומות שהוא טוב בהם?

שיטפח אותם..

בול את אבא שלי.

ועולות לי כאן 2 נקודות קריטיות.

1. ביקורת וכעס זה הרס כל הקשרים. ועד כמה שהוא יכול להיות מקסים ומהמם ועם תכונות חיוביות, לא נעים להיות ליד אדם ביקורתי וכעסן. ומי שסביבו לוקח צעד אחורה. הערכה שלי שזה הגורם העיקרי לריחוק.

2. זו בעיה שלו. לא שלך. וזה אפילו יותר משמעותי. ברור שזה מבאס שהילדים לא רוצים את אבא, אבל כדי שזה ישתנה הוא צריך מוטיבציה פנימית מאוד חזקה כי זה דורש ממנו לצאת מאזור הנוחות שלט ולעשות עבודה משמעותית. את יכולה לעזור לו אם הוא מעוניין, את יכולה להעלות את הנושא ולשמוע את דעתו, אבל את השינוי רק הוא יכול לעשות.

בהצלחה רבה!

מנסה לתאר נכון את הדמות של בעלי. הוא לא איש כעסן אן ביקורתי

אבל יחסית אלי הוא כן יותר.

נגיד אם ילד ישאחר ילקוט זרוק באמצע הסלון.

אני אגיד. חמוד שכחת את הילקןט

והוא יגיד. מה קורה פה למה תמיד אתה זורק את התיק.

עכשיו הוא ברןב הזמן לא כזה, באמת מאיר פנים ונוכח ומתוק

אני פשוט מרגישה שבאופן מובנה ברוב הבתים הכישורים הבין אישיים/חינוכיים של האימא יותר משל האבא.  גם תכןנה נשית יותר, גם קשור ליותר שעות בבית..

אז מנסה להסתכל על הפער הזה בעוד כיוונים

וכן הוא רואה שהם יותר עלי. וזה מפריע לו

מצד שני לא רוצה להכנס לפינה הזו, זה בינם לבינו

לא יודעת מה אני רוצה

אגב לו עצמו אין קשר משמעותי עם הוריו

של אדם ביקורתי ושיפוטי 'למה תמיד'

הגיוני שילד יעדיף פחות קשר עם הורה כזה

גם אם זה קורה רק לפעמים

זה פוגע ומציק

כתבת שאת מנסה לייקר את מקומו- תשאל את אבא וכו.

נשמע שאצלכם הבעיה היא לא שהם "לא שמים עליו", אלא באינטרקציות החיוביות.

אולי דווקא אם את, שאלייך הם מרגישים יותר קרבה כמו שזה נשמע, תהיי ה"שוטר הרע" כשצריך (להגיד "לא" למשהו שאתם לא מסכימים להם, להגיד להם לסדר, וכו)

ואת המקום שלו תייקרי לחוויות חיוביות

זה יעזור יותר

הרי נשמע שהם מרגישים ריחוק ממנו כי הם חווים איתו בעיקר את הצד הביקורתי, ופחות את הצד של האבא שאפשר לשחק איתו, לצחוק איתו, שיספר סיפור וכו'

זה פשוט להזיז קצת את המאזן.

בטח אם לך בא יותר בנעימות הקטע של להגיב על משהו שלילי (תיק זרוק, לא הקשיב וכו)

הייתי עובגדת על ההערכה שלי אליו, לא כלפי חוץ מול הילדים אלא באמת.

להזכיר לעצמי שה' שם לילדים את האבא המדוייק עבורם!! 

סליחה על הישרות אבל אני כן שומעת קצת התנשאות עליו, הייתי עובדת על לראות אותו שווה לך,

אז מה אם את מחנכת ויותר "מבינה בזה, בטוח במלא דברים הוא משלים ומוסיף כל כך הרבה טוב.

כשהוא מגיע במקום לומר לילדים ללכת ללחבק את אבא גשי את אליו לקבל את פניו,

וגם כשהוא מגיב בחוסר סבלנות לדעתך או  ביקורתיות, תכילי אותו ותקבלי אותו כמו שהוא!! הילדים שלך יקבלו מזה כל כך הרבה, ולדעתי גם את הקשר איתו הם יקבלו.

בהצלחה!!!

מבררים עם הרב מראש באיזה מצבים בהריון צריך לשבור את הצום, שלא תצטרכי להתעסק עם זה בצום אם חלילה לא תרגישי טוב..

אחרי שיודעים מתי צריך לצום ומתי צריך לא לצום- אז להתחיל לאכול טוב דברים שיזינו אותך לאורך זמן כמו שכתבו אחרות.

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

גם אני במצב דומה, בן שנה וחצי ואני מרגישה שהרבה יושב על רגשי ופחות על צורך ממשי של אוכל או שובע

אני מציעה שכשהוא נושך לעצור אותו ולהגיד לו לא! אסור לנשוך! אחרי מס פעמים מועטות- אני חושבת שהוא יפסיק לעשות את זה 

ביות חלקי

החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר

ובצהריים איזה שעתיים

את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה

לפני 8 חודשים

יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי

אבל חדרים ממש יפים

הצוות, תלוי מחלקה

ממש תלוי על מי את נופלת

ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש

גלולות הורמונליות

תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות

זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים

אבל זה לא מחייב בכלל