היי, אשמח לעצת הפורום
בעלי אחת לכמה ימים כועס, נפגע ממשהו או סתם לא במצב רוח ולאחר מכן מתעלם ממני למשך כמה שעות/ימים.
זה כולל יציאה מהאוטו הביתה בלי לחכות לי, מבט אטום, הסתגרות במחשב או ללכת לישון מבלי לתקשר.
זה בדרך כלל מסתיים אחרי שאני כבר ממש פגועה, ואפילו בוכה. גם מזה הוא בהתחלה מתעלם ואחר כך חוזר כאילו לא קרה כלום.
אני מבינה שיש לאנשים לפעמים צורך במרחב אבל זה חוזר על עצמו כל יומיים. אני מרגישה שאי אפשר לצפות אותו ושכל דבר קטן יכול לגרום לניתוק רגשי. אני ממש סובלת מהאירוע הזה. אשמח לעצות
אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...
ניסית לדבר איתו על זה?
התעלמות זו אלימות לכל דבר.
טיפול זוגי אולי יעזור.
זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.
אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.
ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה
הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.
איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?
חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".
בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.
לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).
כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).
בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.
אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).
אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.
ממש ממש לא תקין
להישאר ככה זה לא יכול להיות
נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.
לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.
מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.
אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.
כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.
לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.
הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.
מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.
איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.
מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.
נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.
לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.
רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.
הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.
אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.
הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.
אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.
אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.
ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.
בעז"ה שיהיה כה גם לכם.
חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.
למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.
אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.
אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.
ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.
ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד.
מבינה לגמרי גם את הבהלה.
באמת זה ממש לא נעים.
אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.
החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.
אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)
פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)
דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.
קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.
חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)
אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
יש למישהו?
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
וגבר שלא מקבל בזמן את הארוחות שלו בהחלט הופך רעב ועצבני.
פתרון אפשרי זה לאכול לפני התפילה. עוגות וכדומה. כמות שתזין אותו עד 11~12. יש פוסקים שלא רק מתירים זאת, אלא אף אומרים שזה הידור מצווה (לאכול כדי להתפלל) כמובן אחרי ברכות וקריאת שמע.
אחרי טריק כזה הוא יהיה גם קשוב, וגם פנוי להשתלב בשיחות לפני האוכל, וגם לא דאגן בנוגע לשעת התפילה המדוייקת. מנסיון.
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.
איך החלטתם על איזה כשרות להקפיד?
אני מדברת על בני אדם פשוטים שלא בקיאים בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה.
אחרי שהתבחבשנו שנים רבות החלטנו לאחרונה לנסות ללכת לפי כושרות, אבל מודה שלא מצליחים במאה אחוז, בעיקר שמתארחים בחוץ, וקיים גם קושי למצוא אוכל קנוי (לא קורה הרבה אבל כן לפעמים כשנוסיים מחוץ לעיר ולא מתחשק לקחת איתנו את כל הבית).
נקודה נוספת שמציקה לי, אחת המשפחות שלנו לא דתיים, רצה הקב"ה אותה משפחה אוהבת להכין אוכל ובכמויות, לא מתארחים שם המון, אבל כשכן יוצאים עם שקיות מלאות כל טוב, רק לשלוף מהמקפיא ולבשל. מדובר באמת בהשקעה גדולה של כסף וזמן.
כשהתחתנו ניסינו לעשות איפוס ולהגדיר כללים, אבל אני בתור מי שמבשלת ומתמצאת בענייני המטבח רואה שלא תמיד הכל לפי הכללים.
לא כל המוצרים תמיד הכשרות שביקשנו, לא משרים ירקות של חסלט, הם אומרים שיש הפרדה בין הסכום של בשרי וחלבי (אלה שמגיעים איתם, אלה שבשולחן זה כן סט שונה), ועוד ניואנסים קטנים הגדולים שמי שלא שומר כשרות לא יכול להכיל.
עשינו עוד כמה שיחות, וכשיש משהו ספציפי מאירים, אבל בהרגשה שלי כל כך חשוב להם האוכל שלפעמים הם מעגלים פינות.
התייעצתי בעבר עם רב שמכיר את המשפחה, והוא נתן תשובה שדי שיחררה אותי מהעול של זה, אבל עדיין מרגישה שהרבה מהאחריות עליי כי בעלי לא שם לב מטבע היותו גבר.
לא לקחת אוכל או להתארח שם יפגע בהם בצורה קשה מאוד.
מה הייתם מייעצים?
