לק"י

@בארץ אהבתי

(מקווה שיש לה סיפורים אופטימיים בשבילך).
 

בעז"ה שתהיה לידה קלה ומהירה! ובידיים מלאות ובריאות!

הלידה הראשונה שלי היתה טבעית.

4 הלידות אחריה היו עם זירוז מאפס.

בכולם ניסיתי גם דיקור/רפלקסולוגיה (או גם וגם) כדי לגרום ללידה להתחיל לבד. אף פעם זה לא גרם ללידה באמת להתחיל. אבל אולי זה כן עזר להכין את הגוף שלי ולהגיב טוב לזירוז.

בכל הלידות שלי ילדתי באותו יום שבו התחלנו את הזירוז.

בשתי הלידות הראשונות הגעתי עם קצת פתיחה (1.5-2 בערך) וקצת מחיקה (לא מלאה, אבל כן התחלה). אז התחילו ישר עם פיטוצין, וילדתי תוך 7 שעות ממתי שהתחלנו (התחלנו במינון נמוך מאוד והעלנו מאוד בהדרגה. צירים באמת חזקים של לידה היו לי רק בשעתיים האחרונות בערך).

בלידה השלישית הגעתי עם צוואר אחורי וקשה, אז כדי להתחיל לרכך את צוואר הרחם שמו לי ג'ל פרוסטין, ולמעשה זה היה מספיק בשביל להתחיל לייצר צירים שהובילו ללידה באותו יום (שמו את הג'ל בבוקר, בערך ב8 או 9, לא זוכרת בדיוק, וילדתי ב6 בערב).

בלידה הרביעית עשו לי בבוקר סטריפינג. זה גרם להתחלה של צירים אבל זה לא התקדם לבד ללידה, אז אחה"צ הכניסו אותי לחדר לידה והתחלנו עם פיטוצין (גם התחלנו במינון נמוך והעלנו מאוד בהדרגה. כשהגיעו ל-12 טיפות לדקה כבר היה צירים מספיק איכותיים והפסיקו את הפיטוצין), וילדתי ב11 בלילה.

בעז"ה שיהיה לך בשעה טובה ובקלות...

אבל אין לי זמן עכשיו לכתוב

מגיבה כדי לזכור

לידה ראשונה התחילו צירים טבעיים בשלב מסויים (פתיחה שש עם אפידורל) נתקע ונתנו פיטוצין, ילדתי תוך שעתיים

לידה שנייה בקצרה- זירוז מאפס, תינוקת ביד שבע שעות מתחילת הזירוז, ללא אםידורל ללא תפרים.

הוחלט לזרז כי עוברית קטנה וחוסר מים, הכניסו לחדר לידה היה פתיחה חצי אז עשו סטריפינג במקום בלון והתחילו פיטוצין, כל רבע שעה המיילדת העלתה מינון. בהתחלה אני על המיטה אחר כך יורדת לטייל בחדר עד כמה שאפשר

קצת כדור פיזיו

אחרי שעתיים בודקים- 1.5 סמ.

אני מאוכזבת נורא המיילדת מבסוטה אומרת לי הגוף שלך הבין שהוא צריך ללדת, את בטוב. את קולטת את הפיטוצין.

ממשיכין להעלןת מינון כל רבע שעה ואני עדיין לא רוצה אפידורל, מחכה לפתיחה שלוש ארבע כדי לקחת

אחרי עוד איזה שעתיים בודקים-שתיים וחצי

עדיין לא רוצה אפידורל

מתישהו סביב שבע וחצי בודקים אותי לפני החלפת משמרות - שלוש. אני אומרת לבעלי אחלה יתחלפו ואבקש אפידורל

ברבע שמונה נכנסת המשמרת החדשה אומרת לי בודקת אותי- שלוש.  אני מבקשת אפידורל והיא שואלת אם להפסיק את הפיטוצין עד שאקבל אותו אני אומרת שכן כי ממש כאובה (התחלתי לבכות אמרתי לה מה אבל זה יעקב אותי עכשיו לא??? אומרת לי מאמי לאן את ממהרת עדיף תהיי רגועה ותלדי בנחת מאשר תלדי מהר, תקבלי אפידורל תנשמי נחזיק את הפיטוצין).

משם הצירים ממש ממש מתחזקים בשלב מסויים אני מתחילה לצעוק המיילדת נכנסת בריצה משכיבה אותי על המיטה - ראש בחוץ. בחסדי ה' תוך שנייה תינוקת עלי בלי תפרים ולהפתעתי הרבה מאוד- בלי אפידורל!

ברוך ה' היה מעולה מעולה!

לידה ראשונה ארוכה נורא נורא, התחילה טבעי, בלי זירוז אבל נתקעה ובסוף קיבלתי פיטוצין כדי שהלידה תתקדם. קצת יותר מיממה מאז שהתחילו הצירים ועד שהילד נולד בסוף. כל הלילה והבוקר העברתי את הצירים בבית, נסעתי לבית חולים לפני הצהריים והילד נולד בלילה, ככה שהייתי בחדר לידה נראה לי תשע שעות.

לידה שניה, קסומה, בבוקר התחילו צירים, בצהריים נסענו, תוך שעתיים מההגעה לבית חולים נולד הילד. 12 שעות מתחילת הצירים.

לידה שלישית, לידה קלה ממש, צירים באחת בלילה, תוך כמה דקות כבר מבינה שאני אוטוטו יולדת, אמבולנס, הגענו לבית חולים בפתיחה מלאה, תוך חצי שעה הילד בחוץ. שעתיים וחצי מהציר הראשון ועד שנולד.

ועכשיו סיפורי לידות יותר מפורטים

בלידה הראשונה הגעתי לבית חולים בפתיחה 7, הייתי בטוחה שעוד מעט אני יולדת, אז ננסה בלי אפידורל, שכבתי במיטה בשביל מוניטור, היו איזה בעיות או משהו, אני לא זוכרת או לא יודעת למה אבל בפועל לא יכולתי לקום ולהיות תנועתית ולהתמודד עם הצירים ורק שכבתי על הגב, אז באיזה שהוא שלב אחרי הרבה מאוד זמן שהלידה לא התקדמה ביקשתי אפידורל. הפתיחה 9.5, כמה שעות, תקועה על 9.5, תוך כדי עלה לי החום, מתחילה להרגיש גרוע, נתנו לי אקמול לוריד, והלידה לא מתקדמת, המיילדת פקעה את המים, לא עזר, בסוף נתנו לי פיטוצין, הגענו לפתיחה מלאה, עוד הרבה זמן יחסית צירי לחץ, אני עם אפידורל ולידה ראשונה, אז לא לחצתי יעיל, ירידות בדופק, חייבים להוציא אותו עכשיו, בסוף נולד עם ואקום. חתך יזום ותפרים...

לקראת הלידה השניה, אני מחליטה לא לקחת אפידורל, להיות תנועתית ולקדם את הלידה, מרגישה שהעובדה ששכבתי על הגב כל הזמן הזה בלי לזוז קצת הייתה חלק מהתקיעה בלידה הראשונה, הרי בבית דברים התפתחו יפה, הגעתי לפתיחה 7! אז כשמתחילים הצירים אני בבית עד שמצטופפים ויוצאים. מגיעים לבית חולים במיון יולדות, פתיחה 7-8. אני בנחת שלי, הרי גם בלידה הקודמת הגעתי בפתיחה כזאת ואז עברו עוד הרבה שעות עד שילדתי. מבקשת לידת מים, מקבלת, מעבירה את הצירים על כדור פיזיו עד שממלאים בריכה, אחר כך מעבירה צירים במים, מגיעים צירי לחץ, אני בעמידת שש בערך, הלידה כואבת נורא נורא אבל ילדתי, תוך שעתיים, בלי חתכים ובלי תפרים. ברוך ה'. כתבתי את הסיפור שלה כבר בניק אחר פה בפורום.

לידה שלישית, הלכנו לישון, ערב רגיל, באמצע הלילה התחילו צירים, תוך כדי הצירים עוד קמתי לילד שבכה וחזרתי לישון תוך כדי אני מהרהרת שאלו צירי לידה, הערתי את בעלי, התחלתי לתזמן, הצירים מצטופפים במהירות, אני מבינה שאין זמן, מתלבשים מתארגנים, אין זמן לחשוב בכלל, מזמינים אמבולנס. ברוך ה' אחרי דקות ארוכות מורטות עצבים (והרבה צירים צפופים מאוד וכואבים) האמבולנס מגיע, איך שעליתי והתחלנו לנסוע מתחיל גשם, אני מסתכלת על הגשם בחלון וכבר הלב שלי מתרחב, איך אני אוהבת גשם, איזה כיף לנסוע ללדת בלילה כזה של גשמי ברכה! מעבירה את הצירים באמבולנס בעמידת שש תוך השמעת קולות נמוכים, מרגישה גיבורה, וגם מרגישה שליטה במצב, כואב נורא אבל אני מתמודדת, אני יודעת מה לעשות, אני בשליטה וזה עובד טוב. וגם, אני מתרכזת בלהחזיק ולא ליפול בנסיעה וזה עוזר להפחית מהכאב של הציר שאני ממוקדת במשימה אחרת. אבל מצד שני אני מרגישה שהלידה מתקרבת ואנחנו עוד בדרך ואני כבר בלחץ שנספיק להגיע. ברוך ה' מגיעים לבית חולים, ציר אחד בקבלה, ציר חזק נוסף במיון יולדות, אני פשוט ניגשת למיטה שהייתה נראית לי פנויה ונקיה מעבירה את הציר, אחריו ניגשת אלי כוננית (מסתבר שהגעתי בלילה עמוס בלידות) רוצה לחבר למוניטור, אמרתי לה שאין סיכוי, אז ביקשה לבדוק אותי, אני עולה על המיטה והיא בודקת "פתיחה מלאה". מתלבטים אם אני מסוגלת לעבור לחדר לידה, ברוך ה' כן. בחדר לידה אפילו יש בריכה ללידת מים, לא רלוונטי בשלב שלי. שתי מילדות מקסימות ופראמדיקית מהממת שמלווה אותי כמו דולה. עוד כמה צירים, אני מתמודדת איתם כמו בהתחלה, עמידה על הברכיים ונשענת על המיטה, קולות נמוכים, מצטרף אליהם עיסוי בגב, הכל טוב, כואב כואב אבל תחושת שליטה. ואז מגיעים צירי לחץ, כאן השליטה הלכה, אני צורחת, ומרגישה שאני לא יכולה, כואב ואני לא רוצה לעבור את זה, אבל אין ברירה, כמה לחיצות והמים פקעו, עוד לחיצה או שתיים, בכל הכח והתינוק יוצא. שעתיים וחצי מתחילת הצירים, חצי שעה מהכניסה לבית החולים, נולד. השיליה גם יוצאת שלמה, הוא עלי, יונק, וזהו, הלידה מאחורינו, הילד כאן. המיילדות דאגו לי לקבל מיטה במחלקה, ודאגו לי למקלחת בחדר לידה כי מי יודע מה יהיה במחלקה העמוסה כשאגיע. ואני מרגישה נהדר, מלאה באנרגיות ומשתאה לנוכח הפלא הזה, ילדתי וכבר הכל טוב איתי, התאוששתי, עומדת, הולכת.

הקב"ה פינק אותי בלידה קלה, אמנם היה כואב, אבל הייתי בשליטה והתמודדתי. והיה כל כך מהר שהיו לי אנרגיות לעבור הכל, נשארו לי כוחות ללחוץ חזק חזק בסוף, לא הגעתי ללידה מותשת.

וקיבלתי אוצר, תינוק יפהפה, מתוק, עירני ורגוע.

וכשאני חושבת על הלידות הבאות שיהיו, בתודעה שלי הלידה הראשונה הייתה כי עוד לא ילדתי אף פעם, הגוף שלי היה צריך ללמוד ללדת, היו שם גם דברים לא בשליטתי, אבל היו גם דברים שאפשר לשנות והרבה יותר סביר לי שהלידות הבאות יראו כמו השתיים האחרונות. כמובן שאנחנו לא יכולות לתכנן שום דבר, כמו שהפתיע אותי מאוד בלידה האחרונה שאיך שהתחילו צירים ישר הייתי צריכה לצאת, בניגוד לשתי הלידות לפניה שבהן העברתי שעות של צירים בבית.

שימי לב, שהיא שאלה על לידה של זירוז מאפס, האם יש סיכוי שבלידה שניה תהיה מהירה יותר...

בלידה שניה הגעתי ב11 בבוקר למעקב הריון עודף בלי שום ציר,

 ב17 התחילו צירים קלים

ב22 בלילה חיבקתי את האוצר

כי הגוף כבר חווה פעם לידה.

ויכולה להיות לידה בזירוז שתהיה יותר מהירה.

בלידה הראשונה שלי ילדתי בזירוז מאפס.

בסביבות 22:00 שמו לי בלון.

בסביבות 2:00 התחילו צירים.

במשך היום הייתי עם צירים, עד שבצהריים יצא הבלון והגעתי לפתיחה 4.

בערב עשו לי סטריפינג ונכנסתי לחדר לידה.

הסוף אצלי תמיד מאוד מהיר, ואחרי בערך שעה וחצי בחדר לידה ילדתי.

סך הכל מתחילת בזירוז עברו פחות מ 24 שעות.

שאר הלידות לא ילדתי בזירוז.

בלידה האחרונה ..

אי אפשר להגיד שהלידה הייתה מאוד מאוד מהירה כי היה את כל ההמתנות ועד שבכלל התחלתי את הזירוז

אבל בחדר לידה עצמו הייתי ממש 3-4 שעות אולי

עברתי כמה זירוזים- בלון לפני חדר לידה ופקיעת מים ופיטוצין כבר בחדר לידה.. כששמו לי פיטוצין זה מאווווד הריץ את הלידה מפתיחה 2 ל10 ברמה שפשוט לא הספקתי אפידורל וגם בקושי הספקתי לקרוא לדולה שלי. 

פעם ראשונה התחלנו ב9 בערב, נולדה 22 שעות אחרי. יומיים אחרי התאריך

פעם שנייה התחלנו ב2 בערך, נולד 12 שעות אחרי. למרות שהיה בשבוע 38.

אני חושבת שממש כדאי הכנה יסודית כדי להגיע בעיקר חזקה מנטלית.. נגיד עם יעל גרייינ

בלידה שניה מאד חששתי מזירוז כי ההתאוששות גם הית לא קלה 

ולכן ביקשתי סטריפינג קודם כל. תנסי את זה כמוצא אחרון לפני זירוז, אם יש תנאים מקדימים כמו מחיקה או פתיחה אז בכלל יותר יעיל. קצת כואב אבל שווה את זה.

בלידה השלישית כבר ידעתי שאני רוצה סטריפינג למרות שהרופאה המליצה זירוז בגלל סכרת הריון, ביקשתי ממנה לתת צאנס לסטריפינג ושנמתין יממה, באתי 12 שעות אחר כך ללידה זריזה.

הגעתי עם ירידת מים אהל מעבר לזה 0 תנאים

לא פתיחה ולא צירים

כלום ממש
 

אושפזתי במחלקת נשים לראות אם יתפתח משהו וכלום...

אחרי 36 שעות אמרו לי שדי... צריך לזרז

ירדתי לחדר לידה - בלי פתיחה בלי צירים

התחלתי פיטוצין וילדתי תוך 4 שעות

בלידה חלומית ובלי אפידורל (בדיוק היום לפני 5 שנים)

חווחה מתקנת ללידה ראשונה שהיתה גיהנום

נכנסתי לחדר לידה ביום ראשון אחרי שמשכתי בבית וילדתי ביום שלישי 

לידה שניה שלי

בלידה הכי מהממת שהיתה לי בינתיים

אספר בקצרה

הגעתי בשבוע 40 בדיוק בהמלצה של הרופאה למיון יולדות בגלל שהיה קצת מים בצורה גבולית ועובר קטן

המליצו לי על זירוז

אבל אחרי התלבטות והתייעצות העדפתי לחזור הביתה ולנסות לזרז בכיוון טבעי.

לא היה שום סימנים בכיוון של לידה.

אמרתי שאם הזירוז הטבעי לא יקדם אני אחזור לבית חולים.

בבוקר שאחרי עשיתי רפלקסולוגיה

בצהריים אכלתי חביתת שמן קיק ( כדאי להתייעץ לפני שעושים את זה... זה התערבות די משמעותית ולפעמים משפיע בצורה לא נעימה על מערכת העיכול).

בשבע בערב בערך התחיל קצת כאבים הרגשה כמו של מחזור...

לאט לאט התקדם לצירים סדירים

יצאנו לביח. הגעתי בפתיחה 8 וחצי

תוך חצי שעה מהקבלה התינוקת בחוץ ❤️

אני עברתי השראת לידה מ0

אבל ביקשתי שתיכנס אלי רפלקסולוגית (עובדת בחדרי לידה)

היא היתה איתי אולי שעה, וחוץ מזה שהטיפול היה מאד נעים ומרגיע אני בטוחה שהוא גם עזר.

ב17:00 קיבלתי מנה ראשונה של ציטוטק

ב21:00 הייתי אמורה לקבל מנה נוספת אבל היו צירים ארוכים וצפופים וכבר לא היה צורך

ב3:00 ילדתי.

לידה שניה תוך 3 שעות ו40 דק מציר ראשון (שלפניו לא היה שום סימן ללידה מתקרבת) ילדתי. בלי שום זירוז. אם כבר קיוו שלא אלד מהר מידי כדי שנספיק להגיע לחדר לידה ולא באמבולנס... 

התגעגענו אלייך בכל ליבנו

איזה כיף שבאת .לשמחנו!!

העצה שלי - לא לבשל זה מחשל!

מאוד חשוב שהבעל לא יתרגל ואת המטבח לבדו יתפעל

איזה רעיון, ממש שגעון!

שייקח לו מנה חמה מהארון🍜

לדחוף את כל הבלגן למגירה...

ואת מה שנשאר על הרצפה,

עם רגל להכניס מתחת לספה.

ואז לשבת עם כוס קפה.

איזו עיצה נהדרת!

בזכותך אני את הבית מסדרת🧹

ולי יש עצה נדושה

ילדי החליטו פה אחד

ששבת הוא יום כה מיוחד

עד כי בגדיו גם הם קדושים

ואותם אין מכבסים 😅

מכאן למדנו בקל וחומר כמובן

שסל הכביסה יהיה לבן

כך הסל תמיד ריק ישאר

לבן וטהור כאור הנר

את קדושת השבת נרגיש כל השבוע

ואיש לא ישאל מדוע

(כי איש אלינו לא יגש,

כשהריח לאפו יורגש)

כתבת יפה ביתי הנהדרת,

את עצתך הריחנית אני בחום מאמצת🤩

ואני כאן עם עצה נפלאה לחמות

בכל פעם שכלתך אכלה כמויות

לטפי לה את הבטן בליטוף מתרגש

דמייני בוודאות ששם נכד חדש מתחדש 

את אחת הנשים המקסימות!

בטוחני שכל הנשים פה לך מודות🙏🏽

חמותי היקרה, את אשה עם נשמה

אבל האף שלך - זו ממש תעלומה

במקום לדחוף אותו לכל סיר וצלחת

תשמרי אותו בבקשה... עמוק בתוך המטפחת

יודעת את ביתי הקסומה,

שבעבר היו מוחטים את האף בממחטה?🤧

קני לחמותך אחת כזו משובצת,

בטוח שהיא מהנוסטלגיה תעשה נרגשת🥺

ואני רק בקצרה אומרת

לרבנית הצדקת-

את כה נפלאה ונהדרת!

את בנות ישראל מזככת

בכשרונך הרב לעזרה ותושיה נחלצת

בטוחני שהצלת בתים רבים בישראל

שירבו כמותך בעזרת הק-ל!!

ולבנות פה בפורום הנכבד והנורא-

עצה על הדרך, ממש בקטנה:

מי שרוצה להיות מאושרת ושמחה

תסתכל כל יום בדשא של השכנה!

כן כן זו עם המטפחת הירוקה.

תשווה גוון עלים, גובה עשבים

תמדוד את רעננות העלים

ואת יפי המטפחות

תמדוד בסרגלים

ככה אני בטוחה

מובטח לה מלא חופניים נחת ושלווה!

רעיון מקסים!

ועוד יותר, ביום נעים.

בשבילכם ארשום טיפ חשוב ומחכים

בלילה, רק אחרי שעולים למיטה

זה הזמן להיות צמאים, זו השיטה

כוס מים תזכרו לבקש

ותזכרו שצריך לפעמים להתעקש

תודה לך הרבנית הקדושה

מקווה שאני לא עושה לעצמי שום בושה

את משמחת אותנו מאוד

למשימותיך תמיד אתייחס בכבוד❣️

הצלחת לשמח את ילדי ישראל,

שאת המוח אוהבים לפעמים לבלבל😅

סתם הטרלתי

נפלתן בעקיצה

זה לא פורים בלי שרשור ממים

שרשור ממים יפתח במהרה

בימים הקרובים או בשנה הבאה 

איזה צדקנית

זכית להעלות חיוך

על פנים של אישה גמורה מעייפות

העיצה שלי בהתאם לאווירה

אם את עייפה- תישארי ערה

ככל שהעייפות גוברת

את ערה נשארת

ככה בטוח תצברי כוחות

לעוד יום מלא באנחות

בזבוז גמור ללכת לישון

עדיף להמשיך בפורום לגלול 

חיכינו לך לרוות קצת נחת

ובזכותך בימים קשים כאלה

בא חיוך הפלא ופלא.

עצה חשובה קדושה ונוראה

לכל אמא אשה ורעיה

הזמן יקר וקצר וחשוב

ואין לבזבזו על דבר שלא ישוב

שינה, אכילה, והנאה- זה לחלשות

חבל ממש על כל הדקות

זמן לעצמך זה ממש מותרות

ואפשר להספיק המון מטלות

אז בלי להתלונן ובלי לפהק

רוצי את כל האחרים לפנק

ואל תשכחי לספר לשכנות

שלפסח את סיימת ת'ארונות

לחרטט בביטחון ומתוך מחשבה

כי כשהמוח כבר פירה מרוב הריונות ולידות

וגם העיניים נעצמות והמחשבות נודדות

אז העיקר שהחרוזים איכשהו משתלבים

גם אם תוכן של ממש הם לא מלווים

ואם המשפט האחרון היה נשמע לא הגיוני

זה כי את העצה שלי מיישמת גם אני...

שהחשק יגיע (אם אין לחץ הלכתי.. לא יודעת איך אצלכם). אני אחרי שנה לא יכולה לחשוב על עוד ילד. ולפעמים גם עד כמעט שנתיים.

ואחכ פתאום אני כן רוצה…… את בתוך הקושי של ילדים קטנים. זה הגיוני

לא תכננתי בשנים הקרובות אבל בעוד כמה שנים ארצה?

מרגיש לי שהרצון הזה לעולם לא יבוא. 

אני יכולה להגיד לך בוודאות שהזמן עושה את שלו.

לא דומה תינוק בן שנה לילד בן שלוש, מבחינת הצרכים, הטיפול, התלות, (הכסף..) וכו'..

לא הייתי מטרידה את עצמי בשאלה הזאת, זה במילא לא רלוונטי לך לעכשיו, בהתבסס שכתבת שאת עם התקן ולא תהיי מעוניינת בשנים הקרובות.

עוד שנתיים-שלוש תעשי חשיבה מחודשת ותבחני אם יש חשק ורצון או שלא.

וזה גם בסדר לחכות עוד, או לא לרצות בכלל.

בינתיים, באמת אל תטרידי את עצמך בשאלה הזאת כי זה עושה יותר נזק מתועלת. 

לי היו תחושות מאוד קשות אחרי ההריון הרביעי

ובאמת עשיתי הפסקה יותר ארוכה

באיזשהו שלב זה עבר

וזה נהפך לרצון חזק ואמיתי

אין סיבה להילחם במחשבות/הרגשות שלך כרגע.

זה בדיוק הזמן לחיות את ההווה

לעשות הכל כדי שההווה יהיה טוב יותר ונעים

זה לא שאני רוצה אבל כרגע לא..

אני מרגישה חוסר רצון וחשק לזה. חוסר רצון להיכנס לזה עוד פעם.

מרגיש לי הזוי

זה מעסיק אותי בימים האחרונים, מרגישה עוף מוזר בסביבה שכולם כל שנתיים מביאים ילד וחצי מהאנשים בכלל לא מעלים על דעתם את האופציה של מניעה

ומי שכן רק עם ''אישור'' ולפרק זמן מוגדר

אני לא שם. לא שואלת ולא לפרק זמן מוגבל. 

אבל דווקא אני רואה שהיום יש הרבה יותר מודעות לנושא המניעה

אני נמצאת בסביבה חרדית של ספרדים ליטאים וחסידים ונשים מונעות יפה מאוד כשאין כוח וחשק ומסוגלות לעוד הריון. 

בתיאוריה, ברור שיש מלא חרדיות שמונעות

בפועל - אני נתקלת רק במי שלא חחח 

אולי זה קשור לגיל שלך ושהם עדיין מאוד צעירות ועוד לא הגיעו לשלב הזה שרוצות למנוע

אבל אם אנחנו מדברות על הסביבה

נניח תביאי ילד כל שנתיים, ואז מה? יחשבו שאת סופר ומן (כשבעצם את לא, גמורה וממוטטת מבפנים)?

מישהו מהם יבוא לעזרתך כשלא תצליחי להחזיק את הראש מעל המים בגלל העומס שזה מביא לך?

הסביבה גם יכולה להתחלף

אנשים באים והולכים

ואת תשארי להתמודד עם החיים שלך וההשלכות של ההחלטות שלך.

בעז"ה אני מאמינה שתחזרי לכוחות שלך (הייתי שם ויודעת איך זה) ויש מצב שעוד שנה או יותר תרגישי רצון עז לעוד הריון.

מי שמונעת בדרך כלל

זה מי שההריונות יותר קשים לה

או בסיכון 

או צריכה קיסרי וכד'

ואלה שלא מונעות זה אלה שכל ההריונות קלים להן והן לא מרגישות אותם

כי אי אפשר לסכם ילד רק להריון ולידה, זה חיים שלמים.

וה10 חודשים של הריון קשים ככל שיהיו, הם זמניים ושוליים ביחס להשקעה של הגידול.

יש מי שמונעת כי לא רוצה עוד ילדים גם בלי קשר. זה יכול לקרות. לא על הנשים רוצות הרבה ילדים

הממוצע בחברה הכללית הוא 3 ילדים, בלי קשר לקושי. לא לכולן קשה בהכרח

יש מי שעושה שיקול כלכלי

יש מי שקשה לה נפשית

יש נשים עם אתגרי פוריות שממש לא קל להן גם בהריונות, ועדיין

יש היפראמזסיות שלא מונעות

לצמצם את זה להריון קל או לא זה לגמד את ההשפעה של ילד על החיים שלנו

של תפיסה.

יש מי שלא מונעת בדרך כלל, אלא אם כן יש סיבה טובה.

ויש מי שברירת המחדל היא למנוע, אלא אם כן רוצים עוד ילד.

זה שתי הסתכלויות מצדדים שונים של המטבע.

לפותחת @שושנושי, לנו יש שני ילדים, ברווחים יותר גדולים המקובל סביבנו. זו שאלה שמעסיקה גם אותי המון.

בפועל, הרצון לעוד ילד התעורר רק כשהקטן היה בן 3-4, וגם אחרי זה מכל מיני סיבות לקח עוד זמן עד שהוצאתי התקן.

זה כן מעורר בי שאלות לגבי עצמי, למה אני מונעת כל כך הרבה זמן שכולן סביבי כבר עם ארבעה ילדים?

משתדלת להסתכל בנושא הזה פנימה ולא החוצה.

לא בטוחה שהדרך שלי הכי נכונה

כן מאמינה שילד צריך להגיע רק מתוך מסוגלות ורצון, ולא כברירת מחדל. אבל זו ההסתכלות שלי, ואני רואה ערך גם בהסתכלות אחרת.

האם בעוד כמה שנים אתחרט?

יכול להיות.

באופן כללי, חושבת שזה נושאים שטוב להם שיישמרו בן בני זוג, ולא יהפכו לשיח ציבורי.

בכל פעם מתפלאת לשמוע נשים משתפות על זה בכזו פתיחות, וכל אחת יודעת מה המצב אצל השנייה.

היה ראוי וכדאי שכל זוג יעשה את הדיון הזה בפני עצמו, מכל מיני היבטים. (לא מדברת על התביעה שאת העלית כאן, אלא על מקרים ושיחות במציאות).

למרות ההכחשות הרבות, אני חושבת שכמות הילדים זה לגמרי גם עניין בכל השפעה חברתית. זה לא רע, אבל כדאי להיות מודעים לכך.

ובעיניי שיח פתוח בעניין, לא בהכרח תורם ליכולת לבחור בחירה אובייקטיבית ונטולת השפעות זרות.

(משפטים ששמעתי: "עדיף להביא אותם ברצף אחד אחרי השני, כדי שכל התקופה של הקטנים תהיה מרוכזת" - אולי נכון, אולי לא, אבל מה עם הפניות והנחת לגבי הילדים הקיימים? זו אמירה שמתאימה לשיח בין בני זוג, ופחות כשיח ציבורי בעיניי, שלא באמת משקף מורכבות ודיון, אלא בעיקר תורם לסיסמאות בעניין. עוד משפט - "הולך לי בקלות עם הילדים, אז אין לי בעיה להביא עוד אחד" - לא חותמת על הניסוח, אבל זה היה הסגנון. ומה עם מי שלא הולך לה בקלות? מה עם מי שקשה לה? למה זה מועיל חוץ מלעשות כווץ' בבטן?)

בקיצור, חצי פרקתי חצי שיתפתי מהגיגיי.

מבינה מאוד את התהיות שלך, שותפה להן גם, ובעיקר חושבת שכדאי לנסות כמה שיותר לסנן את הסביבה, ולהיות מודעים להשפעה הגדולה שלה עלינו

אישית ההריונות שלי ממש בסדר

ואפילו נחמד לי בחלק מהזמן

אוהבת את הלידות והגיל הפיצפון

יותר קשה לי אחכ כשהם גדלים ואני עושה רווחים ביניהם כי ככה זה טוב לבית שלנו

שיכול להיות שקל להן יותר, ויכול להיות גם שהן לא מספיק מודעות לעצמן.

יכולה לספר לך על עצמי שהלידות והגידול של שני הראשונים שלי היו קלים יחסית, והייתי בטוחה שאלד תמיד בקצב של שנה וחצי-שנתיים.

אבל אז היה לי דיכאון אחרי לידה, וקיסרי, ואז עוד קיסריים, ובשנים האחרונות גם אתגרים לא פשוטים עם הילדים. ועכשיו אני מבינה שזה לא מובן מאליו...

אז אל תהיי קשה עם עצמך❤️

אחרי שני הראשונים שההפרש ביניהם דומה לשלך,

לא היה על מה לדבר על עוד הריון,

בסוף אחרי 3.5 שנים ילדתי שוב, ואח"כ עוד פעם פער כזה

ועכשיו אחרי 5 שנים אני רוצה וזה לא יקרה,

וזה מוזר לי להיות בסיטואציה שבאמת רוצים את זה.

בשלב שלך אגב בקושי היה לי כוחות לשניים

יש ילדים שהגידול שלהם מאתגר

ונראה לי אמרתי לך את זה פעם, שההכי מאתגר שלי היום הוא ילד נחת את כל האנרגיות שלו משקיע לדברים טובים ב"ה, ממש פיצוי על הילדות שלא נשמתי שניה,

בע"ה גם את תחווי הקלה כשהם יגדלו.

גם ילדים גדולים יש להם טיפולים ועניינים אבל זה אחרת, יש עם מי לעבוד וזה לא נחווה כעומס כמו שהם קטנים.

בקיצור לא הייתי מסיקה מסקנות מכרגע על מה שתרצי בהמשך, אם האתגר פוריות לא קשור לגיל אז אין סיבה שהנושא של אם תרצי בעתיד או לא, לא צריך להטריד אותך.

אם זה כן קשור, אז כדאי לקחת בחשבון שסיכוי גדול שבהמשך כן תרצי, אם זה משפיע על ההחלטות של היום.

3 בנים

הקטן בן תיכף 4

הגדול בן 8.5

אין לי חשק לעבור את כל זה שוב.

ומבאס אותי שאני מרגישה ככה

והשעון דופק.

אבל אני לא אביא עוד ילד כשאני לא יודעת אם אהיה מסוגלת נפשית להתמודד.

אצלי החשק לא הגיע והקטנה בת 7 תכף

לא כדי להבהיל אותך או משהו. כולן מבטיחות שעוד מעט יהיה קל יותר (שזה נכון במובנים מסוימים) והחשק יגיע. אז לא לכולן הוא מגיע🤷

ומצד שני, קראתי פה על נשים שההחלטה לנסות להרות הגיעה נטו מהשכל

אני כן ממליצה לקחת פרק זמן של הפסקה כי הילדים עוד קטנים ולראות אם את רוצה בשכל ויש מחסום רגשי שצריך לטפל בו.

למרות שיש לי ב"ה ארבעה ילדים,

אבל לפעמים חושבת על זה שלא בטוח שיהיו לי כוחות להביא עוד ילדים במיוחד שההריון האחרון היה לי ממש מאתגר עם כאבים שכנראה היו סימפוזיוליס והקאות וסוכרת.

אני נתתי לעצמי את הזמן וחיכתי שאהיה מוכנה ויש רווח יחסית גדול מהילד הקטן לתינוקת אבל אני שלימה עם זה.

לדעתי תקשיבי לעצמך ותראי מה טוב בשבילך.

בהצלחה רבה!

אם היית אומרת- אני ממש רוצה אבל אני לא רואה איך אצליח, או מפחדת או משהו. אז אפשר לפרק את זה ולנסות למצוא דרך שתתאים.

אם היית אומרת- כרגע אין חשק אבל אני רוצה עקרונות ואני בסוף גיל הפוריות, זו גם מחשבה שכדאי לפרק בעיניי ולהחליט לפי מה שמתאים לך.

אבל אין חשק עכשיו, את לא יודעת אם יגיע חשק, ואין פקטור משמעותי?

לדעתי פשוט לא לחפור בזה יותר מדי. הגיוני שהחשק יגיע. והגיוני שכרגע אין. תגדלי את ילדיך ותשקיעי במשפחתך. אם וכאשר תרצו- תוכלו לחשוב על איך וגם לפעול במציאות.

כאילו, איך זה יעזור לחשוב אם תרצי בעתיד או לא?

זה ישנה את ההחלטה האם להפסיק מניעה עכשיו?

זה ישנה איזושהי התנהלות בהווה?

אם לא, אז אין מה להתבחבש בזה. (קל להגיד קשה לבצע חחח אבל זו דעתי מבחינת ההיגיון).

בימים האחרונים הבת שלי (שנה וחצי) רוצה לאכול מאז שחוזרת ב2 ועד שהולכת לישון

איך יודעים מתי היא שבעה???

אם היא חוזרת ב2 הגיוני שלא נתנו להם עוד אוכל מהארוחה ב11:30-12:00, ואז היא צריכה לאכול ארוחה משביעה כשהיא חוזרת ולא רק לנשנש

היא מגיעה ואוכלת ארוחת צהריים מבושלת

אבל גם כשמסיימת אותה תמיד רוצה לאכול עוד

משחקת חצי שעה ושוב מבקשת אוכל

כל הזמן רוצה לאכול

יכול להיות שזה לא משביע אותה.

או שיש נשנושים/אוכל בטווח ראיה וזה מגרה אותה? ואז היא מבקשת לאכול גם אם לא באמת רעבה

היא נראית שבעה

זורקת שאריות על הרצפה 

מסרבת לעוד ביס

אבל אחרי כמה דקות זוחלת שוב לכיסא אוכל ומצביעה על הארונות והמקרר בדרישה

ככה כל חצי שעה

והיא אוכלת מנות מכובדות

לא שרואים עליה חחח רזה מאוד

אני שמחה שאוכלת כי באמת כדאי שתעלה במשקל

אבל זה ממש כל היום נהיה סביב אוכל

אולי זה קפיצת גדילה או משהו ויעבור?

ותנסי כשהיא מבקשת להביא לה לשתות, אולי היא מערבבת צמא ורעב.

בבוקר אוכל בדרך כלל וופלים כשהוא קם, ולפני זה הוא יונק.

אוכל 3 ארוחות במעון, ב 8:30, 11:30, 14:30.

כשהוא חוזר ב 16:00 הוא יונק.

ארוחת ערב בסביבות 17:00-17:30.

פרוסת עוגה בסביבות 18:15-18:30.

ארוחת ערב שנייה בסביבות 21:00-21:30, כשאנחנו אוכלים.

לפעמים מנשנש תוך כדי גם קצת חטיף וכד'.

אצלינו בד"כ לפני 16 מביאים להם במעון כריך קטן ופרי למי שרוצה

חחח הילדים שלי ב"ה אוהבים לאכול ובאים הביתה עם תאבון

משתדלת שתהיה קופסת פירות זמינה לזמן הזה בין החזרה מהמסגרות ועד ארוחת הערב

מנסה לחשוב רגע

אוכלת משהו קטן באיזור 7:30(בסקוויט/פריכית)

בערך 8:30 ארוחת בוקר במעון

12:00 ארוחת צהריים במעון(אני חושבת שהם לא אוכלים עוד משו באמצע)

15:00 בערך פרוסה ופרי במעון

16:15 בערך כשחוזרים מהמעון היא מורעבת הרבה פעמים ואוכלת את מה שאנחנו אכלנו לצהריים, מנה יפה ומלאה

18:00 בערך ארוחת ערב שלפעמים ארבע ושש מתאחדות אם ארבע מתאחר, ואם לא אז היא אוכלת אבל לא ארוחה גדולה.. נגיד איזה חצי פיתה או קערה קטנה של פסטה או משו כזה, חביתה לפעמים, ירק..

בקיצור לשאלתך היא אוכלת כל שעתיים-שלוש בערך ולפעמים במרווחים קטנים יותר..

כל שלוש שעות🤣

אוכלת בבוקר לפני המעון- כריך/ ירקות/ עוגיות, מה שהיא רואה ומחליטה שהיא גם רוצה.

8:30 א. בוקר במעון

12 א. צהריים במעון

15:15 כריך ופרי במעון

16:00 מגיעה הביתה ואוכלת את מה שרואה- א. צהריים שנשארה/ פרי

17:30 א. ערב

ולא צריך גם את זה וגם משלוח מנות 

לא יהיה להן זמן להנות מזה.

אבל את יכולה להכין מארזים קטנים כמו שתיארת בקופסה יפה ושיקחו הביתה בתור משלוח

אלא ביום ראשון הקרוב נגיד.. 

סמוך 

האמת שאצלנו לבת אחת החליטו שזה יהיה בשישי ולבת אחת בראשון אז זה קצת מבאס שלא יתחפשו ביחד😅

אם זה מוכן ודברים שאפשר לאכול בין לבין, מפנק ונגיש (כמו ירקות חתוכים ומאפים) ולא דברים שצריך לשבת עם צלחת (כמו נניח סלט וחביתה) אז הן לא ישכחו בטעות לאכול...

מקוריות או מחפשת משהו שיהיה זול?

כי בעיניי ארוחת בוקר זה כיף, אבל מושקע

אם זה מתאים לך, מהמם בעיניי. בצירוף פתק של פורים שמח ותודה רבה.

אבל אם את רוצה להראות הערכה, ולא לעבוד קשה, הייתי דווקא הולכת על משהו קנוי.

במיוחד אם זה צוות של גן ולא הרבה צוות, אפשר בסכום לא גבוה להביא משהו יפה.

קופסה יפה עם נייר גרוס, קרטון מיץ שוכב בצד אחד וכמה סוגי עוגיות בצלופנים בצד השני למשל.

ככה את קונה כמה סוגי עוגיות, ומחלקת כמה בודדות בכל צלופן ומשלבת את הסוגים השונים בכל משלוח. אפשר גם לגוון ונגיד לשים שניים של עוגיות,,אחד מרשמלו, אחד שוקולד או גומי.

תלוי כמה בא לך להרחיב או לצמצם.

אפשר כוס שתיה חמה ב5 שח מאיזה סטוק עם חליטת תה ב7-8 שח (אפשר לבקש שימלאו לך עד כמות שתעלה את המחיר שאת רוצה), עם שוקולד קטן וקופסה פיצית של דבש.

או כמו ארוחת בוקר - מיץ בקרטון/פחית/בקהוק זכוכית קטן, קרקרים/גריסיני בצלופן, יוגורט (רגיל או בצנצנת), פירות קטנים (יש עכשיו הרבה מבצעים על תותים, לא צריך קופסה, מספיק למלא קופסונת קטנה מהסטוק או לעשות שני שיפודים. גם התחילו להביא ענבים)

את יכולה גם לחפש מארזים מוכנים באתרים ולקבל רעיונות. אני ראיתי שהרבה פעמים ההבדל בין משלוח שנראה וואו למשלוח מבאס זה הקופסה או הנייר הגרוס והסרט שסוגר את העטיפה.. 

הרבה פעמים יש גם מבצעים סביב התקופה הזו.

נגיד קונים מיקס שוקולדים ומחלקים בין המשלוחים, כוס יפה ואיזשהו בקבוק שתייה בהתאם לתקציב.

אפשר גם ללכת לכל מיני חנויות בריאות כאלו, ואז אלו דברים במשקל שאפשר לבקש עזרה מה לקנות בהתאם לתקציב. (נגיד אגוזים מצופי שוקולד, חליטות תה, חלבה וכו')

אולי היא בחופשת לידה

שאפשר יהיה לחגוג קצת😅

אני לא שנונה עד כדי כך.. חח

לק"י

רציניים.

אם בכל זאת היא הגיבה לכן בשרשור וזה מפריע לכן- דווחו בבקשה.

המטרה היא שיהיה שמח.

אז היא תשתדל לא להתפרע, והשאר ישתדלו לקבל ברוח טובה (ולדווח אם צריך).

ממליצה על החוויה?

נקי? מפנק?

מה יש באזור?

נקי לדעתי 9/10

מפנק

יש משחקים זוגיים

ג'קוזי

יש מרפסת למנגל (חשוב: זה בקומה שניה, לא קרקע ובתוך שכונה אבל כן יש שקט ומבחינתנו זה מה שרצינו. אם מישהו מחפש דווקא טבע מטורף אז זה פחות)

לא מכירה את האזור

אנחנו היינו במקום כזה בטבע ע"ש אלקנה גובי (נראה לי זה השם) יש שם נדנדות ושקט וחוץ מזה רק במכולת ובעלי בבית כנסת

בעיקרון זה ממש קרוב למחלף קרית גת, תחפשי מה קרוב לשם

קומה שניה שמישהו גר בראשונה?

זה מרגיש פרטיות?

ואפשר לשאול מה עשיתם עם אוכל?

תמיד אני מסתבכת עם זה כשנוסעים לצימר

אנחנו אישית באנו בתקופה שרק רצינו שקט ואוכל פחות עניין אותנו

אז קנינו במכולת דברים מפנקים שלא צריך להכין ברמת הלחמניות גבינות ירקות מתוקים וזהו

אבל אפשר להזמין אוכל או להכין, יש שם מטבחון

חייבים דחוףף לצאת קצת

עזרת לי ממש

שנזכה גם לצאת שוב בקרוב

חולמת לחזור לשקט שם שוב

קצת קשה לאנשים להכיל.. להבין .. מה פשר המחיר בחברותא?!..

הוא זול לא כי הוא ברמה נמוכה.

הוא זול לא כי אין לו מה להציע.

הוא זול כי הוא נועד לעודד זוגות לצאת!!!! להתאוורר ולהתמלא!!! לאפשר לכולללםםםם לנפוש!!!

לא מעט אנו נפגשים עם זוגות שמספרים לנו שהם פעם ראשונה חוגגים בצימר!!

פעם ראשונה שניתנה להם האפשרות לצאת בלי לשבור חסכונות.!!

אז אם גם לכם בא להתפנק בחויה זוגית ויש לכם חברים שישמחו לשמוע על המיזם הטוב הזה..

שתפו.

צימר חברותא

צימר לחיזוק הקשר הזוגי בבני דקלים.

גקוזי מפנק.

מטבח מאובזר וכשר

פרטיות מוחלטת

גינה פרטית

ותוכן זוגי שפותח שיח זוגי וחויה זוגית שאין כמותה

380 שח ללילה .

0585358588

סתם, מבינה אותך מאוד...

הם כותבים שם שהם רוצים שכל זוג יוכל לצאת לנופש ולא יצטרך לוותר על זה בגלל שיקולים כלכליים, אבל לפחות אצלנו השיקול העיקרי הוא מי ישמור על הילדים... (יצאנו לאחרונה לצימר בפעם הראשונה במשך כל 19 שנות נישואינו, והסיבה שלא עשינו את זה עד עכשיו לא הייתה כלכלית...)

בכל אופן, באמת יוזמה מדהימה של בעלי הצימר האלה, וטוב שהיא מתפרסמת!

אין לי איפה להשאיר את הילדים. מכל כיוון שאני מסתכלת על זה - אין.

אני כמובן יכולה להתפשר, אבל לא רוצה.

בעלי אומר לי כל הזמן בואי נצא לנופש איתם, ככה אנחנו נהיה הכי רגועים. 

זה לא נופש זוגי

אבל בהחלט אוורור

אני כבר חודשיים עם אלגיות

פריחה של משהו מסויים או בכללי

לי קרמים טבעיים גורמים יותר אלגיות מהאלה הקלסיים. שווה לבדוק גם

אבק (היה הרבה אובך לאחרונה)

ממש בשנים האחרונות

לא עליתי על הבעיה לצערי, חוצמיזה שלהישאר בבית ממש עושה לי טוב ואני שונאת את העבודה שלי  חח

אני חושבת ששימוש באלרג'יקס ודומיו במקביל לחיפוש פתרונות אחרים זה לא בעיה

מה עדיף, לסבול בינתיים?

עושים שיקול של עלות/ סיכון במקרה הזה, מול התועלת

לרוב התועלת עולה על הסיכון בתרופות מסוג זה בעיניי, לפחות

אני גם לא לוקחת קבוע, אבל יש מקרים שזה ממש פוגע באיכות החיים 

בימים שזה ממש חריף לוקחת אלרגיקס וזה עוזר.

גם שימי בחדר מכשיר אדים, האוויר היבש בתקופה הזאת גם לא טוב

ממה שאני רואה למזג האויר- אבק, פריחה יש השפעות דרמטיות על האלרגיה. לכן אני לא רואה איך אפשר לטפל את זה מהשורש. אצל הסובלים באופן דרמטי אלרג'יקס זה ממש הצלה, ומכיוון שיש דברים שהם בלתי נשלטים אני לא הייתי שוללת.

וחלק לא?

למה דווקא אני סובלת ובעלי לא, מהילדים שלי- בת אחת כן והשאר לא

בטוח יש לזה סיבה 🙁

כמו שחלק רגישים לחלב או לגלוטן.

ואני גם לא סבלתי מזה בכלל

עד שבהריון של הבן שלי (זה שגם רגיש) חטפתי את זה קשה ומאז כל פעם זה חוזר באותה תקופה..

תמיד קצת לפני חודש מרץ החגיגה מתחילה-----

ממליצה לשים לב: יש צמחיה שמחמירה (ברחוב מסוים למדתי לעבור לצד השני של הכביש, למשל..)

וכן את עבודות נקיון הפסח לבצע עם מסכה על האף

ולפעמים אין מנוס מאלרג'יקס.....

אצלי זה בעונות מסויימות של השנה, ומעצים מסויימים.

יש מקומות ברחוב שבוע כשאני עוברת שם מתחילה לי אלרגיה, ואני מבינה שזה כנראה משיח או עץ שיש ליד...

אני פשוט מתמודדת עם הצינון,

וזהו.