ילדים רגישים ותהיות אחרותכורסא ירוקה
אני חברה באיזו קבוצת פייסבוק של הורים, ונכנסתי לשם לחפש איזה פוסט שראיתי. דפדפתי קצת, ובערך 80% (אולי יותר..) מהפוסטים מתחילים ב"יש לנו ילד/ה בן/בת x, רגיש/ה מאד" ואז תיאור של הקושי שנובע מהרגישות שך הילד.


ואני תוהה לעצמי, איך יכול להיות שככ הרבה ילדים רגישים מאד היום? אולי אנחנו אלה  שעוטפים מדי, שלא מלמדים להתמודד? אם ההורים שלי היו הורים צעירים היום, סיכוי סביר שלפחות חלק מהילדים אצלנו בבית היו מקבלים את ה"אבחנה" הזאת ואת ההכלה והאובר עטיפה שבאה בעקבותיה. לפחות על עצמי, אני חושבת שזה שלא קיבלתי הנחות מאד חיזק אותי. זה לא תמיד נעים, וברור שיותר כיף ונחמד להתפנק ולהתרפק במקום לקחת אחריות על עצמי, על החיים, על ההתנהלות, גם אם משהו לא בדיוק מה שהייתי רוצה. אבל היום אני מרגישה אדם די חזק דווקא בגלל זה. ולעומת זה רואה אחיינים שכן מקבלים את היחס העוטף כי הם כאלה רגישים וצריכים הכלה, והם בצורה לא מודעת מאד "מנצלים" את זה, וההורים שלהם מותשים מההתנהלות, שאם היו שמים לה גבולות מהתחלה אולי זה היה נמנע..


מתחבר לי קצת לעומס האבחונים על ילדים בימינו, והתחושה (שלי) שלפעמים עוטפים במקום לעודד התמודדות באופן שמחזק.


אין פה שאלה, סתם תהיות שעוברות לי בראש ואשמח לקרוא עוד זוויות ראיה בנושא

מעניין מה שכתבת, עוקבתשושנושי
עוקבתרחלי:)
אדם רגיש מאוד - בהחלט צריך את המעטפת הזומתואמת

כך נראה לי מניסיון אישי.

אולי באמת היום נוטים "לאבחן" הרבה אנשים כרגישים מאוד, ויש כאלה שזו טעות בעבורם, אבל מי שבאמת רגיש - לא יעזור אם ידחפו אותו בכוח, כי הוא פשוט יסתגר וייכנס לדיכאון.


אבל כל המחקר סביב "אדם רגיש מאוד" הוא יחסית בחיתוליו (זו לא הגדרה שנכנסה ל-DSM, ספר האבחנות הפסיכולוגיות, למשל), אז לא יודעת אם יש דעה מוצקה בנושא איך נכון לנהוג עם אנשים רגישים מאוד...

אז זו התהיה שליכורסא ירוקה

כמה מאלה שמאובחנים כך היום באמת יסתגרו ויקמלו מהדחיפה הזאת?

כי גם בעבר היו אנשים כאלה והם לא היו צריכים טייטל כדי שיבחינו בכך.

אבל השאר כן למדו להתמודד. והיום לתחושתי האבחנה מעודדת יותר הכלה שבעיקרה מונעת התמודדות ולא נותנת כלים (בעיניי כמובן)

לא בהכרח בעינייהמקורית

זה מאוד תלוי בנפשות הפועלות ובסגנון ההורות

אצלנו בבית הייתה לזה מודעות אבל אפס גישה (אני ילדה רגישה מאוד להורים רגישים מאוד וגם כמה מאחיי) שתקדם

אני היחידה מבין האחים בינתיים שלקחה את עצמה בידיים עד כה. וב"ה אני רואה תוצאות.  המודעות לא גורמת להכלה אינסופית אם הסביבה לא מכילה וגם אם כן.. ומודעות אין משמעותה הכלה בלבד. יש הרבה לאן להתקדם משם

גם הילדים שלי רגישים. אבל אני רואה איך דווקא המודעות הזו שלי מקדמת אותם ולא מקבעת אותם בטייטל (שהם לא מודעים לו עד כה)


לדעתי המפתח לדבר הזה הוא להכיר את הילד באמת. לתת לו הרגשה שרואים אותו. ובמקביל - לקדם ולתת כלים כדי שלא יתקבעו דפוסים שאחרכך מאוד קשה לשנות. לעודד התמודדות בצורה מותאמת ומווסתת

אז זהו שבעבר היו אנשים שנפגעו מחוסר מודעותשיפור

אם תקראי את הספר "אדם רגיש מאוד" היא ממש מתארת שם מה אדם רגיש מאוד עובר כשלא מודעים לרגישות שלו ואיך לתת לה מקום, לדוג' כיוון אחד- נטייה לוותר על הרגשות שלך, לראות בעיקר רגשות של אחרים, להיכנס לדפוס של ריצוי הסביבה על חשבונך, כי אתה מבין שהרגשות שלך הם לא משהו שצריך להכניס למערכת השיקולים. כי יש כל כך הרבה רגשות שכל החיים שלך לימדו אותך שצריך "להתמודד" ולא להתייחס אליהם.

 

 

אני גם מתלבטת כל הזמן מה נכון בעניין הזה..שאלה יפההילושש
הכלה וגבולות לא עומדים בסתירה אחד לשני.נעומית

אני חושבת שאפשר גם וגם.

נראה לי את צודקתאזולה

ילדים שלי בחטיבה מדברים על זה שילדות נפגעות מכל אמירה של מורה שהיא טיפה לא במקום. אותו דבר בבית.

מצד שני את עצמן הן לא ממש מרסנות באותה רמה .

מעניין אותי מה יקרה בדור הבא...

חנוך לנוער על פי דרכואמאשוני

גם כי יזקין לא יסור ממנה.


השנקל שלי:

להסתכל על כל ילד בפני עצמו, לזהות חוזקות ואתגרים.

לחזק את החוזקות ולמצוא מענה לאתגרים.

בסופו של דבר אני רואה את האחריות ההורית שלי- לתת כלים ולפתח יכולות אצל ילדי שיכינו אותם הכי טוב שאפשר לחיים הבוגרים.

המדד להצלחה שלי כאמא- שיהיו הגרסה הכי טובה של עצמם.

בגיל קטן עד כיתה ב' בערך, כל הילדים פחות או יותר על אותו שטאנצ.

כולם לומדים לאכול, ללכת, להתלבש, לקרוא, לספור, היכולות החברתיות הם גם פחות או יותר על אותו טווח.

אבל מגיע איזשהו שלב שבו כל ילד מתפתח לפי הקו הייחודי שלו,

וזה מצריך ממני התבוננות מסויימת מה נכון ואיך אפשר לעזור ולסייע לאותו ילד.

אני חושבת שהגיל הזה מתאים פחות או יותר לתחילת גיל ההתבגרות או זריחת ההתבגרות.


בכל אופן, אני לא מסתכלת מה 80% בפייסבוק כותבים, וגם לא מעניין אותי אם יש אינפלציה באבחונים.

מה שמעניין אותי זה לפצח את השאלה מי הילד שלי? מה הכי יעזור לו להצליח?

אם יש אבחון/ תחום מחקר שיכול לעזור לי להבין מי הילד שלי, ועל ידי כך להבין איך אפשר לקדם אותו, אז אשתמש בכלים האלו.


לגבי מענים:

אם הכלה זה מה שיעזור לילד שלי להתקדם ולהשיג את מטרותיו בחיים, אז אדרבה. ולא מעניין אותי מה מצקצקים.

אם מה שיעזור לו זה חוסר הכלה, אז זה מה שאעשה.

וזה משתנה בין תקופות ובין הילדים.

החכמה היא לזהות איפה הילד שלי נמצא ומה הכי יעזור לו בנקודת זמן הזו.


מה שכן, בשאלה שלך יש בלבול במושגים. הכלה, אובר עטיפה ופינוק.

הכלה, זה בדיוק ההיפך, הכלה זה לאפשר את התנודות מבלי להתנגד להם. להיות קרקע יציבה גם כשהרוחות סוערות. מה שמאפשר לילד לפתח חוסן.

אם התגובתיות של ההורה היא הנמכת ציפיות, זו לא הכלה.

אם את רוצה לעשות סדר במושגים ולגבש דרך, ממליצה ממש לעקוב אחרי תכנים של רן בראון.

יש לו מאמרים וקבוצת פייסבוק, ולאחרונה שמעתי אותו בפודקאסט.

מן הסתם זה לא מאוד מעמיק, אבל כן נותן אבני דרך.


ועוד משהו, לי היה נשמע קצת צורם ושיפוטי ההתייחסות לרגישות יתר.

אני לא יודעת אם אנשים סתם משמתמשים במושג הזה כמטבע לשון,

אבל כאבחנה, יש תופעה כזאת וכדאי לתת לה את המענה המתאים איפה שרלוונטי.

את אולי לא מכירה ולכן מדברת ככה, זה בסדר- מי שלא מכיר, לא יודע.

אבל אם כאמא תיתקלי בתופעה הזו, כדאי להתייחס אליה במלוא הרצינות ללא ציניות ושיפוטיות,

בדיוק כמו שהיית מתייחסת לילד עם בעיות ראיה שזקוק להרכיב משקפיים.

ועוד דבר, אם בקבוצה הזו נותנים מענה למצבי רגישות, הגיוני שהרבה הורים פונים לשם בשביל לשאול וגם מתקבל הרושם ש"כולם כאלה".

מעניין מה שכתבתמתואמת
שעד כיתה ב' בערך כל הילדים אותו שטאנץ... אני מרגישה שאצל הילדים שלי האופי ניכר מגיל אפס🤭 (טוב, לא אצל כולם, אבל בגיל ארבע כבר כן אפשר לראות אופי כלשהו, שנתון לשינויים כמובן, אבל כן יש בסיס)


בכל אופן, מסכימה מאוד עם מה שכתבת על ההבדל בין הכלה לבין פינוק. כל אדם זקוק להכלה, ואנשים רגישים זקוקים ליותר. פינוק נצרך יותר במידה, וזה בעיקר משתנה עם הגיל...

ברור שרואים אופיאמאשוני

אבל המענה יהיה פחות או יותר אותו מענה,

יש ילדים אנרגטיים, יש ילדים מופנמים,

אבל הגידול בגילאים המוקדמים יותר הוא יותר כמו סרט נע ופחות ממוקד.

כולם לומדים לקרוא באותו גיל בערך, כולם לומדים לשתף חברים באותה רמה פחות או יותר.


אפשר להגדיר את זה אחרת, בהורות לגיל הרך, הדרכת הורים ברובה תהיה אותה הדרכה אצל כל הילדים.

אצל כולם יש טנטרומים של גיל שנתיים וכד'.

אבל בגילאים הגדולים יותר, השונות גדולה יותר.

אם אני מסתכלת על המכנה המשותף של בנות כיתה ו' לעומת בנות כיתה א',

אז בכיתה א' הבנות דומות יותר זו לזו מאשר כיתה ו'.


תחשבי על זה ככה, מי יודעת לצפות יותר טוב את אתגרי השנה, גננת של גיל 4 או מורה של כיתה ח'?

לדעתי גננת של גיל 4. ולכן גם יותר קל לה לתת מענה לילדים.

כל הילדים אוהבים להיות אבא ואמא של שבת, לכל הילדים חוגגים יום הולדת בגן, כל הילדים אוהבים לעשות יצירות ולראות הצגות, כל הילדים מסוגלים לשבת במפגש 20 דקות. וכל הילדים אם תבטיחי להם סוכריה יתנהגו יפה.

ברור שיש קצוות, אבל בגדול כולם פחות או יותר אותו דבר.

בכיתה ח' כבר צריך להכיר את הילד יותר טוב כדי להתאים את המענה אליו. אין הרבה שפנים לשלוף שיעבדו טוב במרבית המקרים.

הדברים שעובדים פחות או יותר אצל כל הילדים בגיל הזה הולכים ומצטמצמים ולכן מצריכים חשיבה יותר טובה.

למשל מדריכות בתנועת נוער של השכבות הצעירות יכולות לקחת פעולה מחברה שעשתה עבור אותה שכבת גיל ולעשות העתק הדבק, והפעולה תעבוד לה.

מדריכה של השכבה הבוגרת צריכה לעשות יותר התאמה ולהפעיל חשיבה מה עובד עבור הקבוצה שלה ספיציפית יותר טוב.

טוב, אולי אצלנו באמת יש את הקצוות🙈מתואמת

ולכן אני לא כל כך רואה את מה שכתבת...

אבל כנראה שאת צודקת.

גם בגיל ההתבגרותאזולה
לכולם יש התקפים הורמונליים, כולם רוצים עצמאות חושבים את עצמם הכי חכמים
אבל לא לכולם זה באותו גיל ועל אותם דבריםאמאשוני

וממש לא כולם רוצים עצמאות או חושבים שהם הכי חכמים.

יש מתבגרים עם נטיה להסתגרות, עם ביטחון עצמי לא גבוה, ותלותיים.

נכון שיש תופעות דומות סביב ווסת וכד' אבל זו תופעה נקודתית ולא עניין של בניית אישיות.

בגדול רוב בני האדם דומים באופן כללי, כן?

אבל בתוך בני האדם אם יש איזה נקודה שבה מתחילים לפתח יותר אינדיבידואליות באופן שהסביבה מגיבה לשוני, זה סביב הגילאים שציינתי פחות או יותר.

זה הגילאים גם שמתחיל להיות פחות רלוונטי להעביר בגדים מילד לילד, מאותה הסיבה.

גם בגיל קטןאזולה

מתחילים לדבר בגיל שונה. נגמלים מטיטול בגיל שונה. מסתגלים למסגרת בצורה שונה.

מתבגר עם בטחון עצמי לא גבוה מן הסתם היה ילד עם בטחון עצמי לא גבוה ובתור פעוט כנראה פחות זרם...

גם מתבגר שובב בדרך כלל היה שובב כבר בגן 

אוקיאמאשוני

מהניסיון שלי זה אחרת לגמרי.

אין קשר בין שובבות בגיל גן לשובבות של גיל ההתבגרות.

ובעיני המנעד של גמילה מטיטול שונה לגמרי מהמנעד של גיל ההתבגרות,

ודרך הגמילה מטיטול הוא פשוטה יחסית ומצריכה אותה תוכנית לגבי רוב הילדים,

מה שאי אפשר להגיד על מתבגרים.

גמלתי 4 ילדים מטיטול ולא זוכרת שעשיתי משהו שונה מהותית.

מן הסתם היו כאלו שנגמלו מהר והיו כאלו שלקח להם קצת יותר זמן,

אבל זה לא הצריך ממני כאמא לשנות או להתאים את ההורות ולפתח את החשיבה לגבי כל ילד בנפרד.

עשיתי את זה פעם אחת, בפעם הבאות אולי זרם יותר, אבל התוכנית עצמה הייתה די אותו דבר.

חיכינו לקיץ של אחרי גיל שנתיים, סיפרנו את אותם סיפורים, עשינו את אותם הכנות, שיבחנו באותו אופן את ההצלחות וכד'.

אפילו התגמול לילד שנתנו היה דומה.

אז באמת הילדים שלך כנראה דומים זה לזה...מתואמת
כי אצלנו, למשל, כמעט לכל אחד היה תהליך גמילה שונה🤦‍♀️ (היו דברים שחזרו על עצמם, אבל אצל כל אחד הסיבה הייתה שונה)
גם לי יש אותה שיטה בגמילהאזולה

ועדיין היו כמה קבוצות ילדים שנגמלו אחרת.

מה אפשר לעשות שונה עם מתבגר? בגדול צריך להקשיב ולהכיל אבל עדיין להציב גבולות. לאט לאט הם נהיים יותר עצמאיים וזהו ...

אם ילד לא מספיק בוגר אז לשחרר בקצב איטי יותר ולשים לב יותר על שיח . וחייבים מסגרת.

זה לא שתדברי עם כל ילד בצורה שונה , גם אם כן , הם ישימו לב ,😀

נגיד , אני מרשה בכיתה ז ללכת עם חברים לים. אז אם אני מרשה לשלושה  ילדים , אני אצטרך סיבה רצינית מאוד כדי לא להרשות לילד מסוים.

לא יכול להיות גם שעם ילד אחד אני אדבר רגיל ועם שני רק בתשבחות או חס וחלילה רק הביקורת . 

אולי את צודקת שיש יוצר שוני אצל גדולים, עוד לא הגעשיפור
אבל אני רואה הבדלים גדולים מאוד אצל הקטנים שלי. מה שעבד אצל הגדול לא עובד אצל השני ואני צריכה לחפש כלים שונים.
אני מסכימה איתך ברמת העיקרוןכורסא ירוקה

השאלה היא איך ליישם בפועל. האם הדרך שמתאימה על פי דרכו היא הכלה או חישול..


כן חידדת לי לגבי הערבוב של המושגים שבאמת מה שבעיקר גורם לי למחשבות האלה זה שאני רואה בסביבה שלי חוסר בגבולות מצד הורים שנובע מזה שהם מזהים את הרגישות אבל ככה הם תופסים מה זה הכלה או מעטפת, ובאמת הנמכה של הציפיות.


אבל התהיות נולדו דווקא כי כאמא יש לי ילד אחד מאד מאד רגיש, ואני חושדת שהוא בקלות יכול להכנס לקטגוריה הזאת. אז אני מסתכלת סביבי על ילדים אחרים שנחשבים רגישים כדי להבין איך נכון להתנהל איתו - ואני פשוט עצובה כי אני מרגישה שאני צריכה לבחור בין להיות קשוחה ולתת לו להתמודד כדי שילמד שיש גבולות בעולם, לבין לתת לו לעשות מה שהוא רוצה, למחוא לו כפיים כל הזמן ולצפות מכל הסביבה שתכיל אותו ולדרוש ממנו את המינימום (בעיניי).

אני מנסה להתנהל באיזשהי דרך אמצע אבל תמיד תוהה, האם אני קשוחה מדי? (לפעמים אני בטוחה שכן), האם הוא נדון לחיים של מסכנות ואומללות והעלבות מכל מילה שנאמרה לו? (ככה אני רואה חלק מהילדים סביבי אבל מסרבת לקבל שזו גזירת גורל)


אז נשארתי עם התהיות..


ולגבי הקבוצה האמת שזו קבוצה די רנדומלית. לא קשורה דווקא לנושא הרגישות

אולי תקראי את הספר "ילד רגיש מאוד"שיפור

היא ממש מסבירה איך זה מרגיש ואיך לעזור.

לגבי הכלה או חישול זה מורכב.

נגיד אני אתן לך דוג' עליי- אני רגישה תחושתית לבגדים מסויימים, וזה די משגע את השכל כי זה בגדים שפעם לא הייתי רגישה אליהם, וזה פתאום התחיל.

ולפעמים הייתי אומרת לעצמי "יאללה אני אתחשל ואלבש אותם. חבל לא ללבוש חצי מבגדי השבת שלי בארון. עם הזמן אני אתרגל" ופשוט הייתי אמא עצבנית כי הבגדים מציקים לי. אז למדתי להכיל את זה שאני רגישה לבגדים האלו ולא ללבוש אותם.

אני חושבת שביישום בפועל חייב לפי הילד עצמועל הנס

אני בשלב דיי מוקדם שיקפתי קודם כל את ההרגשה.

וזה היה קריטי,אבל לא לכל ילד זה יתאים בהכרח.

מעולם לא הורדתי ציפיות אלא בדקתי דרכי התמודדות מה יהיה נכון עבורה.

ועוד משהו אני ממש לא מצפה שהסביבה תכיל,אני לא יכולה גם לצפות מהסביבה להכיל אני כן יכולה להביא לו כלים בשביל להתמודד עם הסביבה,

ואני לא אומרת את זה בקלות הבת שלי ממש סובלת חברתית,באחד על אחד אין לה בעיה אבל בתוך חברה ממש קשה לה ואני לא מצפה מהחברה להתחשב בה.

היא גם נעלבת בקלות מכל מילה שנאמרת,אבל היא מודעת שזו חלק מהבעיה ויותר מיזה היא נעלבת בשביל חברות ולא מבינה איך אנשים כל כך חסרי טאקט.

אז כן לתת כלים מה קורה לי שאני נעלב? איך אני מרגיש,איך לשחרר את ההרגשה,מה יעזור לי לשחרר את העלבון והפגיעה אבל ממש לא להכיל במקומו או אותו רק להביע סימפטיה לקושי....

זה המון גם נסוי והטעייה,

מודה שאני לא מושלמת בזה וגם את זה שיקפתי לה...

למזלי הצד השני של הרגישות הזו זה הבנת מורכבויות ועומקים שאין בילדים רגילים כביכול.

ודרך אגב אם תרגישי שאת עצובה מיזה או צריכה לקבל את גזירת הגורל הוא יקלוט את זה גם אם לא תגידי לו מילה,זאת הרגישות😉

אם תתני בו אמון ותאמיני ביכולת שלו להתמודד הןא גם ירגיש את זה, שוב בלי להגיד מילה.

בתור אמא לילד רגיש שכזהחנוקה

יכולה להגיד לך שיש מלא מה לעשות שלא קשור להצבת גבול וחישול.

אצלי ראיתי שתמלול של סיטואציה משפר את המצב בלי שבכלל שינינו משהו אלא פשוט השיח

-כן באמת יותר קשה לך בחילופי עונות כי ההתרגלות לשרוול קצר/ארוך מפריעה לך, כי העור שלך יותר רגיש

-זה נורמלי שאתה עייף אפילו שכיף לך בביס כי זה מתיש את המח הרגיש שלך להיות הרבה שעות עם הרבה אנשים.

ואז מחזירה אליו

מה יכול לעזור לך?

בסופו של דבר, מצד אחד העולם לא רגיש מאד..

מצד שני לילדים יש במובן מסוים הרבה פחות בחירה מלמבוגרים (אני לא יכולה לעבוד במשרד עם שלושים עובדים נוספים. אני אאבד את שפיותי. אבל כתלמידה לא היתה לי בחירה)

אז מצד אחד- להכין לחיים זה חשוב.

אבל הרבה יורת חשוב שידעו להבין את עצמם, לזהות את הקשיים שלהם וללמוד למצוא פתרונות.

לפעמים הפתרונות מגיעים ממני, אני מעדיפה להביא עקרונות (נכון עיסוי עמוק מאד עוזר לך ללבוש בדים אחרים? אולי זה יעזור גם כשצריך ללבוש 2 שכבות וזה מציק?)

כי ככה זה הכי מכין אותם לחיים האמיתיים.

בסופו של דבר כשילד יודע שסוג תאורה מסוים מציק לו הוא חווה את זה פחות נורא מ'הכיתה הזאת רעה' אלא 'העיניים שלי מאד רגישות ואבא ואמא מנסים לבקש מהמנהל שיחליפו את התאורה בכיתה שלי'

יכולה להגיד לך שהתפרצויות הבכי של הבן שלי פחתו ב80% כשהתחיל לדבר (לא מילים ראשונות אלא שיח9 ופתאום אפשר לדבר על דברים ממש, גם הוא וגם אנחנו עצם השפה עזרה לו המון המון המון.

עד איפה מוותרים? כל פעם יש לי התלבטות על זה מחדש.

האם זה הגיוני שאחים שלו מפסידים גינה כי זה קשה לו? (וזה טוב גם לו לצאת בסופו של דבר, רק מאתגר)

האם זה סביר שהוא לא מסוגל להתפנות בשירותים בביס, ואיך מתמודדים עם דבר כזה?

עד איזה גיל לגיטימי לאפשר לילד אמצעי הרגעה 'תינוקיים', מתוך הבנה שהוא באמת זקוק ליותר הרגעות אחרי יום לימודים ארוך

 

להגיד 'יש לי קושי' זה הרבה יותר טוב מלהגיד 'אני רגיש'

יש לי קושי זה משהו נקודתי. יש מלא נקודות... אבל אפשר להתייחס ספציפית ולפתור, לפחות בחלק מהמקרים

ובמקרה שלא- אפשר לדבר על זה

יש לזה שם.

 

לגבי הרגישות מהפן הרגשי זה קצת יותר מורכב

כי א' ב' לדעתי זה לתת תוקף לרגשות של ילד

מצד שני ילד שכל דבר הכי קטן גורם לו להרגיש שסוף העולם הגיע

שמוצף חרדה מרב גירויים

שבטוח הילד הזה שונא אותו כי הוא נגע לו בנעליים

בפירוש זה משהו שאני עוד מנסה ללמוד.

אבל לפחות הרגישות הפיזית (שאגב התמודדות נכונה איתה מפחיתה ומאזנת מאד גם רגשית, כי הילד לא כל הזמן 'על הקצה')

אני לא רואה קשר מחייב בין ההכלה וההבנה שבאמת עוזרות אוביקטיבית להתמודדות

לבין עטיפה והגנה ופינוק יתר (אבל אני לא האמא הכי קשוחה בעולם בכל מקרה, באופי שלי ושל בעלי..)

מסכימה שיש היום עומס אבחונים והגדרותאמא לאוצר❤

מין צפייה להכניס את כולם לתבניות.

מניחה שאם הייתי ילדה היום הייתי מאובחנת עם קשב וריכוז+ ילדה רגישה מאד..

תוהה מה זה היה נותן לי

האם ערך חיובי

או להפך...

יש עוד משהו שיש בימינוoo

התרפקות על העבר

פעם לא היתה הכלה/ אבחונים/ מסכים

ולכן היה יותר טוב


אבל זה בולשיט

גם בעבר היו בעיות

וגם בעבר אנשים חיפשו סיבות לבעיות שלהם במקום לפתור אותם


האישו זה לא ההגדרה ולא האבחונים

האישו הוא ההתמודדות ההורית ואופן ההתנהלות של כל אחד מול הילד

אפשר ורצוי להכיל ילדים אבל להוביל אותם להתנהלות טובה

התחברתישיפור
וואי לגמרי מה שאני גם חושבתשוקולד פרה.

תראי, אני כן נוטה להאמין למה שאומר הצוות. בסוף, הילדים שלי נמצאים שם רוב שעות היום (איזה מטורף זה כשחושבים על זה), והגננת/ המורה רואה אותם במגוון רחב מאוד של סיטואציות בחברה.

אין לה אינטרס לשקר לי. אין לה אינטרס להפריז. היא אומרת את מה שהיא רואה.

ואם הילד צריך כיתה קטנה כי שם יקבל יחס אישי- אז למה לא?

תראי, מכל התמודדות בחיים מתחשלים. גם מי שמתגרשת עם עשרה ילדים יוצאת מזה אישה חזקה שלומדת שיעור על החיים. אבל את בטח לא תאחלי לאף אחת להגיע למצב הזה, נכון?
וזה לא קשור אגב, בגבולות חזקים של ההורים.

אני נגד להכיל ולהכיל בלי הפסקה.
הילד חצוף? הוא יקבל על זה עונש. בלי ספק בגלל.
מרים יד? יקבל גערה.

להרשות לילדים לאבד כל תחושה של מוסר וגבול מול ההורים- זו טעות של ההורים שלא קשורה לזה שהילד רגיש.
אפשר להגיד לו- אתה מקבל עכשיו עונש כי התנהגת לא יפה, אבל אני אוהבת אותך ומאמינה שאתה תלמד מזה איך מתנהגים.

 

מי שרק סופג וסופג וסופג- מביא לבלבול של הילדים, והם חווים מצוקה בגלל זה. אין פה אבא ואמא חזקים שמראים לי איפה טעיתי- אלא אני קובע את הגבולות. וזה מצב שלא טוב לילד להיות בו.

חושבת שגם ילדים רגישים יותר היוםממתקית

באופן טבעי...
מלחמה מתמשכת..
קורונה...
מה ההגדרה שלך לרגישות אצל ילדים? אני יכולה לכתוב משהו אחד וזה ואת משהו אחר, כי לכל אחת הגדרה אחרת לילד רגיש.
לא אמור להיות סותר התייחסות יתרה לילד רגיש מול אדם חזק בעתיד וכו...
כל ילד צריך הכלה, ואם ההכלה לא נעשית נכון, או שזה לא באמת הכלה. זה פחות יעיל.

האמת שאני ממש במחשבות בנושאעל הנס

יש לי ילדה רגישה מאד,

ממש לא מפונקת אבל בזמני לחץ מאד קשה לה לעזור זה נראה לה כמו הר מטלות שלא נגמרות וגורם לה להצפה,למי שמסתכל מהצד זה נראה פינוק כי בשיא הלחץ היא יכולה פתאום להסתגר בחדר,

וזה ממש לא הכלה זה הבנה איך היא מתמודדת ומה עוזר לה- מסימות מסוימות,אחריות על א, ב, וגם בלחץ של יום שישי זה לא תמיד עוזר.

למשל מוזיקה חזקה גורם להצפה חזקה,ואם יום שישי בצהריים אחים שלה מדליקים מוזיקה ויש לחץ של להספיק לשבת וים של מסימות סביר להניח שאני אמצע אותה שוכבת בחדר סגור וחשוך.

אבל וזה אבל גדול יש לי יופי של דרישות ממנה אני ממש לא מוותרת אני כן לומדת איך להתנהל איתה.

בגדים מסוימים מציקים לה,ממש.

בית הספר זה מקור ממש להצפה אין סופית.

מתארת לעצמי שיש הורים שלא מבינים את הגבול במיוחד אם הם בעצמם רגילים כאילו לא רגישים מאד.

אני כן חושבת שיש לי רגישות לא ברמה של הבת שלי,ולכן ממש יותר קל לי להבין מה עובר עליה.

מצד שני אם תגידי משהו מזה לאמא שלי היא באמת לא תבין ותחשוב שהילדה מפונקת ובמקום להתמודד היא פשוט בורחת מאחריות במקרה הטוב או עצלנית במקרה אחר (ושמעתי את זה מאמא שלי)

ואז התגובה שלה גם טוב אז צריך כל הזמן להתחשב באחרים בלי הפסקה כי לכל אחד יש את האיבחון שלו?

ולמען האמת אני רואה את זה כאיזה כלים מתאימים לבת שלי להתמודד בשביל עצמה מול כולם ודבר ראשון זה מודעות אני כזו ולכן אני צריכה לעבוד בצורה x ולא בדרך הרגילה של כולם.

 

מסכימה ממששיפור
אני חושבת שהרבה הורים אומרים הילד שלי רגיש מאודבאתי מפעם

כשבעצם הם לא באמת בתוך האבחנה הזאת...

יש ילדים רגישים/ בכיינים/ מפונקים וזה לא אומר שהם רגישים מאוד.

דור כזה של הורים רכים מידי ומתקשים לשים גבולות, אני עובדת עם ילדים קטנים ורואה כמה הילדים משחקים בהורים שלהם עם בכיות, משחקים אותה אומללים ורגישים, ברגע שההורים זזים הילד מתנהג מותק. 

ילד רגיש מאוד זה לא אומר שהוא לא צריך לקחת אחריותשיפור

 זה יותר אומר שצריך למצוא מה הכלים שיעזרו לו גם בהווה וגם ללמד אותו לעתיד, איך הוא עם הרגישויות הספציפיות שלו יצליח לקחת אחריות. כדי שיהיה אדם עם חוסן שמסתדר בחיים ולא אדם שמדחיק רגשות או מרגיש שהוא לא בסדר שדברים מפריעים לו. וילמד לקחת אחריות על מה שהוא צריך בתור אדם רגיש כדי שיהיה לו טוב, במקום להתעלם מהצרכים שלו ולסבול.


סטטיסטית זה אמור להיות בערך 20 אחוז מהילדים.

אני דווקא לא נתקלת בתופעה של הרבה הורים שאומרים את זה על הילדים שלהם, יכול להיות שיש אוכלוסיות ספציפיות שיש הכללת יתר בעניין, או שזאת קבוצה שבכללי יותר מושכת אוכלוסייה רגישה- נגיד עם זאת מנחת הורים עם גישה שמותאמת לאנשים מאוד רגישים.

אם את שואלת אותיהמקורית

אז ב20 שנה האחרונות, בעיקר מאז התפתחות הטכנולוגיה והמסכים, השתנו סדרי עולם


אני מאמינה שבהחלט הילדים היום יותר רגישים כי העולם היום הוא לא מה שהיה פעם. סגנון ההורות היום שונה מפעם, אחוז הגירושין עלה, יש הרבה התמודדויות לאומיות ואישיות, הרבה יותר אופציות לברוח מהן במודע ושלא במודע, וכן - גם הרבה מענים "עוקפי הורות והתמודדות הורית" שלא היו פעם


אי אפשר לגדל את הילדים כמו פעם, כשחיים כמו היום.

ההורים שלך שקעו במסך?

סבתא שלך הייתה עובדת?

הילדים היום נפגשים וזה נראה כמו פעם?

לא.

העולם השתנה והילדים שגדלים לעולם הזה הם שונים

פעם הורים היו הרבה יותר עסוקיםאזולה

ואחרי עבודה הם רצו לנוח. הייתה טלוויזיה, עיתון ספרים.

וסבתות לגמרי היו עובדות. הן גם היו ניצולות שואה ועוד דברים , כולם עם טראומה...

גם היום ילדים נפגשים יוצאים ומשחקים.

אבל להגיד שרחוב פחות מסוכן מרשת זה לא נכון.

כולם מדברים על סכנות ברשת אבל גם סכנות ברחוב לא נעלמו.

וחיים תמיד היו קשים. לפני עשרים שנה הייתה אינטיפאדה, לפני זה מלחמת יום הכיפורים שהמדינה עדיין בטרואמה.

אני גדלתי באוקראינה, אז שם היה משבר קשה מאוד בתחילת שנות תשעים. לפני זה הייתה להם מלחמה עם אפגניסטן וגברים חזרו משם לא נורמליים.

ודור לפני זה עבר שואה. הורים שלהם עברו פוגרומים ומלחמת אזרחים.

בקיצור חיים תמיד היו קשים .

חולקת עלייך.המקוריתאחרונה
אבל לא חייב להסכים כמובן
יש לי יום הולדתאנונימית בהו"ל

צריכה רעיונות שווים ממש לחגוג עם בעלי

סוג יום כיף

אני אוהבת מלונות וכו' אבל אין מי ישמור לילה על הילדים שבבית

תנו לי רעיונות הכי הכי מופרעים שעולים לכם בא לי משהו שווה ממש

רציתי לצאת עם חברה לנופש נשים ולא הסתדר

כותבת מאנונימי כי שאלתי גם בעולם האמיתי

לברר על אפשרות ליום במלון (לא לילה)שקדי מרק

לצאת לבריכהשימושית

אם זה יותר עמוק בחורף אז לסקי בחרמון

ללכת לסדנת יצירה ביחדמתיכון ועד מעון

להפוך את הבית למלוןיום שני

להביא עוזרת לניקיון רציני

לקנות מצעים חדשים, מגבות, שוקולדים

לקנות בלוני הליום ועוד קישוטים

להזמין אוכל שווה הביתה

ולחגוג

לצאת ליום טיול כשהילדים במסגרותמתואמת

אפשר לשלב בו גם אטרקציה כמו חדר בריחה או סדנת יצירה.

רעיונות יפיםאנונימית בהו"ל

רוצה עוד

שולחת לבעלי אחר כך

ורק בחוץ

עוד-שימושית

צלילה

כדור פורח/צניחה חופשית

קייאקים

טרקטרונים + פיקניק

יש לי משהו שעשיתי אבל זה יהיה אאוטינג רציני אז אם את רוצה באישי- בכיף.

כותבת רעיונות (מופרעים ;))מישהי מאיפשהו

סיור סאגווי, יש גם סיורים על הים

רכיבה על סוסים (כנל יש גם על הים)

טיול אופניים בבנימינה

בריכה פרטית

יש בירושלים צימר עם בריכהאונמר

שלוקחים יומית, לא בלילה.

בבוקר אפילו.

עם ג'קוזי ומפנק.

חושבת שזה של דתיים ככה שזה מיועד ממש לפתרונות כאלה ולא חדרים לפי שעות שלא נעים באווירה...

אבל אני היתי עושה יום טיול מאורגן. כשהילדים במסגרות ועוד קצת בייביסיטר עד הערב.

בוקר פותחים באיזה בית קפה.

אחרי זה לסגור מראש איזה סדנא שאוהבים / מסז'/ אמבטיית קרח / רכיבה על סוסים

כל רעיון אחר שבסגנון שלכם..

ואז איזה סיבוב בשוק מגניב באזור, מחנה יהודה בירושלים או הכרמל בתל אביב וכזה..

ואז מסעדה ארוחת צהריים. אפשר גם קפיצה לים נגיד לשבת קצת.

אנחנו עשינו את זה ועד היום זוכרים את זה כחויה הכי טובה שהיתה לנו. יותר מכל נופש.

ואם את בקטע של אקסטרים - אז עשינו צניחה חופשית יחד וזה גם חויה בלתי נשכחת.

לצאת ליום בירושליםעדינה אבל בשטח

יש שם מסעדות מהממות, יש שם מקומות שמרגישים כמו חול, אם את בקטע של אקסטרים אפשר לעשות איזה משהו ואחכ ללכת למסעדה טובה, תלוי מה את רוצה, שופינג, אוכל, חוויות..?

יש מלונוצ שאפשר לבוא לספא וארוחת בוקרSheelaאחרונה

נמאס לי מהשיעול הזה 😔shiran30005

המתוק שלי בדיוק שבועיים!! מההתקף האחרון, רק לפני שבוע סיים את הטיפול המלא וחזרנו לטיפול המונע, אחרי יומיים שוב התחיל שיעול חזק ואתמול בלילה כבר היה ההתקף...שוב בטניזול, אזניל כל יום , משאפים ואנהלציות

שנה שעברה היה חורף יחסית שקט חשבנו שזהו הוא גדל והולכים לקראת שיפור אבל החודשים האחרונים פשוט סיוט מתמשך

לא ישן כל הלילה עד שהצליח להירגע, כל היום בכה והיה נודניק בגלל הכדורים ואני כבר מתפוצצת מדאגה

הוא בן 3.9 לא כזה קטן

התחלנו שוב טיפול מלא

הוא מקבל טיפול מונע טוב וחזק אין משהו מעבר אז למה ככ הרבה התקפים? אני משתגעת

קצת רץ ומתאמץ וזהו הלך עליו, משתעל ונכנס לסטידור מפחיד, בגן פוחדים לקחת סיכון ובצדק

רופא ריאות אמר שנעשה לו בקיץ ברונכוסקופיה , רופא ילדים אמר תמתינו עם זה כל אחד אומר לי משהו אחר

זה עובר ונכנסים לשגרה נורמלית? בלי לפלד מכל ריצה קלה שלו? בלי לפחד מהלילות שאז הכל מחמיר?

זה אומרoo

שהטיפול המונע לא מספיק טוב

כדאי לכם לחזור לרופא ריאות

וללכת אליו קבוע עד שמשתפר

איזה עוד טיפול מונע יש?shiran30005

משאפים קיבל מכל הסוגים ולא עזר, אבל עדיין ממשיכים

אזניל קבוע מקבל

אין עוד משהו שלא ניסינו

סינגולייר גם לא עזר לו, אנהלציות במקום משאפים גם

אינהלציה 7% ניסיתם?oo

אצלנו זה מה שגם ריפא לגמרי

עם אירובנט

ובמקום אזניל יכול להיות שמוקסיפן יותר טוב

היתה לנו תקופה בעבר עם מוקסיפן מניעתי

עונהshiran30005

מוקסיפן מניעתי לא עזר בכלל בכלל עם אזניל זה ככה ככה

אבדוק על המי מלח 7% לא ניסיתי. יש לנו 3% וגם זה עושה לו ליחה סמיכה שגורם עוד יותר לחסימה

אירובנט גם אנהלציה גם משאפים יש לנו כי המשאף עם ריח לא נעים עבורו אז לא מסכים

אחוז גבוהoo

במי מלח אמור לטפל בליחה

3% זה נמוך לבעיות בריאות

אבל מה שהכי חשוב זה ללכת באופן סדיר לרופא ריאות

הוא אמור לדאוג שההתקפים יהיו פחותים

היתה תקופה שהלכנו פעם בשבוע למרפאת ריאות בבית חולים עד שהמצב השתפר

יש הרבה מעבר מה לעשות

פיזיו לנשימה

שאיבת ליחה ועוד

אל תשארו עם זה לבד

לרפואה יש הרבה מה להציע

איזה מרפאת ריאות קיבל אותכם פעם בשבוע?shiran30005

אנחנו מטופלים בבי"ח שיבא ועכשיו שיש התפרצות חזקה אני רוצה להגיע שהרופא יראה אותו בזמן אמת ואין תורים, התור שלנו שהיה מלכתחילה הוא לעוד כשבועיים עד אז הוא יסיים עם המחלה ונלך שהוא כבר בסדר ונושם טוב אז לא עשינו פה כלום.

רופא בקופה לא מבין בזה אז גם לא הולכת ומטפלת לבד בבית, רופא ריאות מתכתב איתי במייל בזמן אמת אבל זה לא כמו שהוא רואה ובודק אותו

היינו בהר הצופיםoo

לפני הרבה שנים

קובעים סדרת תורים פעם בשבוע

זה לא משנה אם הילד חולה או לא

עוקבים אחריו באופן רציף

ואם הוא לא חולה זה מעולה

ואם זה חוזר כל הזמן אז התורים יפלו גם על מחלה פעילה

יש את זה גם בבתי חולים אחרים?shiran30005

פעם ראשונה שומעת על זה, ביקורים כאלה הכי יעילים כי הם עוקבים באופן רציף אחריו

כל פעם אצל אותו רופא?

גם המליצו ברונכו אבל כל רופא אומר לי משהו אחר אז לא יודעת אם זה נצרך בכלל

זו היתהoo

מרפאה שלמה עם צוות רופאים ואחיות

והיו שם הרבה מטופלים שהגיעו קבוע

את יכולה לשאול את הרופא ריאות שלך

הוא בטוח יודע

עשינו בזמנו ברונכוסקופיה והיא יצאה תקין

מעניין , נבדוק, תודה🙏shiran30005

זה בדיוק מה שאני צריכה

כל הזמן אותו דבר וכל פעם מחדש אני מופתעת מהעוצמות של זה וכל פעם מפחיד אותי מחדש

גם הבעיה באנהלציה אצלוshiran30005

שזה עושה לו מלא מלא ליחה ואז מגיע שיעול ליחתי שתקוע לו אז עברנו משיעול מצפצף ונבחני לשיעול טורדני של ליחה

זה הבעיה באנהלציה

אינהלציה לא עושה ליחהoo

היא מכייחת אותה

כשהליחה תקועה בריאות או בדרכי הנשימה

נהיה דלקת והתקף

מכירהאפונה

אנשים שסדרה של זריקות B12 העלימה להם את האסתמה.

תחזרו לרופא ריאותקפצתי לבקר

אני הייתי עם אסטמה, עם צרות אין סוף בנשימה, ממש מנע ממני לעשות דברים, בסוף רופא ריאות טוב, עם הרבה סבלנות לנסות את כל השילובים של משאפים וכדורים עד הטוב ביותר - הגעתי למצב ממש מאוזן, כמעט בלי התקפים, כושר טוב ובלי לפיד לזוז.

צריך סבלנות אבל זה אפשרי

וואי יקרהאביול

חיבוק! איזה קשה זה...

האמת.שגם אנחנו היינו בסיפור הזה כשהבן שלי היה קטן, הדבר היחיד שעזר לנו בסוף היה שהלכנו לרפואה משלימה... גיסתי היא הומיאופתית, אז עשינו אצלה טיפול וזה מה שעזר...

מציעה לך לשקול גם. בהצלחה!

תודה, אני טופלתי שנים בהומאופתיה ולא עזרshiran30005

בכלל, חוץ מכסף (והרבה) שהלך לפח לא ראיתי שיפור- בעניין אחר. לכן סקפטית בנושא. מה גם שגם בזה צריך לעיתים להחליף תרופות עד שמגיעים למה שמתאים עבורו ואני ככ מותשת איתו שאין לי סבלנות גם לרוץ אחרי זה

אני טועה?

זה מאוד אינדיבידואלי....אביול

אני בכלל לא כזאת שמאמינה ברפואה משלימה וכל זה, אבל אחרי שראיתי כמה זה עזר לו, המשכתי עם הומיאופתיה גם למשהו אחר שנה לבת שלי, וגם שם ראינו ישועות..

זה נכון שזה הרבה כסף , אבל דווקא מבחינת התרוצצויות, אצלנו היא שולחת את זה לסופר פארם לידינו אז זה ממש סבבה...

תעשי מה שטוב לך

תודה , אבדוק את זה באמתshiran30005

עייפתי ורק מלחשוב על התקופה הקרובה אני נכנסת לייאוש

וואו ליבי איתך🩷ניק חדש2

הוא בקוצר נשימה?

או השיעול עצמו מטריף אותך?

כי אני דיברתי עם הרופא ריאות אמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר. נגמר שיעול יש כמה ימי חסד ושוב חוזר הניגון

הוא אומר לי כל עוד הוא לא מצפצף אין מה לעשות

זה מערכת חיסונית חלשה שתופסת כל וירוס שזז.

גיהינום.

לא יודעת כבר מה זה קוצר ומהshiran30005

זה התקף אסתמה...רופא ריאות אומר שזה אסתמה בדרגת חומה קשה, רופא ילדים שראה אותו בזמן אמת אמר שזה סטרידור , רופא אחר אמר ברוכיוליטיס..

בנתיים הוא משתעל נבחני ושורק כל כמה שניות, בשינה זה בכלל בלתי אפשרי , בטניזול במינון הרגיל -3 כדורים לפי במשקל שלו לא עוזר לו בכלל ומינון כפול שאני נותנת עוזר אבל לא ממש גם, כמה כדורים גוף כזה קטן יכול לקחת?

אז כל פעם שאני שומעת שיעול הבטן מתכווצת ואני חסרת אונים, בלילה ממש בכיתי כי לא היה לי איך לעזור לו

כואב לי הלב עלייךניק חדש2

רופא ילדים הקשיב לו בשיעול האחרון?

גם הבן שלי היה עם סטרידור בהתקף שיעול האחרון מלפני שבועיים.

תקחי אותו שיקשיבו לו.

ובאמת מאד מפחיד כמויות הכדורים. אוף אני כ"כ מבינה אותך

אני בחרדות מזה לוקחת ציפרלקס.

כן היינו אצל רופא שלא מכיר אותו אבלshiran30005

זה היה אחרי 4 ימים של בטניזול , 4 ימים של אזניל משאפים מלאים ולא היה שיפור אז הלכנו, אמר שהוא בהתקף סטרידור האמת שנבהל אבל אחכ ציין שאם הכדורים לא עוזרים לו אז להפסיק כי אין טעם לקחת סתם , וגם לא לקוחים יותר מ 3 ימים. (לנו רופא ריאות אמר 5 ימים - וגם זה עוזר לשעה שעתיים והכל חוזר אז מה עשינו פה) אמר שהוא לא מצפצף אבל השיעול כן היה נשמע ככזה

אחרי כמה ימים עבר לו ליומיים , ואז התחיל שוב ככל שעברו הימים זה החמיר עד אתמול שכבר התפוצץ הכל

וואוניק חדש2

אולי להחליף רופא ריאות

חייב למצוא פתרון.

היינו אצל 2 כבר ושתיהם ממש מומחיםshiran30005

אמרו שאין ככ מה לעשות עם זה ועם הגיל זה ישתפר, שלחו לבדיקות סיטי וברונכוסקופיה אבל גם עושים רק בקיץ את הבדיקה לא בתקופות כאלה שהם הכי דליקים

קשוח

אוף😥ניק חדש2אחרונה

מי עוד קנתה היום בשיין?מחכה עד מאוד

מרגישה לא בסדר להוציא מלא כסף על עצמי ועל בגדי ילדים מצד שני אני פחות משבועיים אחריי לידה וכל שנה אני עושה סבב יד שנייה ומוצאת בגדים מעולים לכולם...

אבל עכשיו אסתובב?

ואולי כן

אז יש לי מצפון על ה800 ש"ח..

סה"כ לעצמי ול3 בנות לחורף

אוף אוכלת את עצמי שזאת קנייה רגשית.

למרות שאשתמש בהכל וחלק לארוע שיהיה באזור פורים.

תרגיעו אותי

אני מדוכדכת

האמת שבשיין לא קניתיהמקורית

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

גם לי נשמע סכום סביר לחלוטין. תתחדשו!יעל מהדרום

מקסימום תחזיריבוקר אור

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

איך מחזירים?מחכה עד מאוד

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

נקודות שוות כסףהמקורית

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

יש ךי ילדה שלא מוכנה להשתמש במה שנשאר מתאיםלפניו ברננה!

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

מנצלש"תרק טוב!

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

אין מכס על הזמנות בשיין הם משלמים אותוהמקורית

ומע"מ?רק טוב!

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לא, שיין סופגים את המיסים שישטארקו

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

בטח שיש... אל תנסי אבל אםתנסי תראי שישאולי תדעו

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

זה לא נכון...טארקו

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אצלי לא היה "לפעמים לא צריך"המקורית

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

לא נכון. אין!!! אני אף פעם לא קונה בסכום של המכס..אמהלה

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

בדיוקטארקו

לא סגרתי הזמנה עדייןטארקו

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

אני רקברונזה

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

יש גם סחורה כזו פה בארץהמקורית

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

קונה המון בזארה ילדים, פלייסברונזה

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

אני לא עושה את זה יותר כי לילדיםהמקורית

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

תלוי מה האיכות שאת מחפשת האמתטארקו

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

מה שכן חשוב לשים לב בשיין- הקופוניםאמהלה

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

קניתי בזכותך חחחרקאני

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

לא הבנתי איך בכל חשבון יצא סכום אחר? אולי בגללאמהלה

דרגת הVIP? הקופונים?

אני לא יודעת בדיוק איך זה עובדרקאני

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

נכוןאיזמרגד1

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

פעם הבאה אבדוק בעז"האמהלהאחרונה

זה לא נשמע מלא כסףנעמי28

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

וואו שאלה חשובה....מחכה עד מאוד

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

גדלתי בבית דומהנעמי28

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אולי זה הזדמנות ללמוד לעשות שלום עם הכסףמשתדלתלהיותאני

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

כשאתן מזמינות את כלתכן שלושה ימים אחרי לידהחמדמדה

אז תארגנו לה את החדר לפניי שהיא מגיעה אם לא תהיו בבית כשהיא מגיעה

טוב? 🥱

עייפתי חח

וגם תכינו אוכל, כן אוכל זה חשובחמדמדה

אף פעם לא חשבתי ללכת לחמותקל"ת

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אני כן… בעקרון הם חמודים ואחלה וזהחמדמדה

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

אף פעם לא לא הלכתי לאף אחד אחרי הלידהעל הנס

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

וואו אחותידיאט ספרייטאחרונה

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

מההה אויש 😵💕💕לפניו ברננה!

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

באלי לגדולאיילה12

לקום כל בוקר להליכה

להתחיל את היום שמחה

לא להתעצבן

ליזום

להיות אקטיבית

ולא להרגיש קורבן של המציאות

לכתוב מחשבות

לכתוב שירים

לכתוב סיפורים

להיות נוכחת

לא לכעוס לא להתעצבן על הילדים ובכלל

להתמלא , למלא מצברים ברגעים קטנים לאורך היום

וגם פעם בשבועיים שלוש נסיעה לבד בלי הבייבי

לישון טוב

ללכת לישון מוקדם

לא להיכנס עם פלאפון למיטה

לדאוג למיטה פנויה מבלגן וילדים מתוקים שמצטרפים כדי שאוכל לישון טוב

להיות אכפתית

להיות אמיתית

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

לשמוח

לעשות רק כדי לעשות רצון ה'

לעשות בתמימות

לא בשביל להרשים

לא בשביל לקבל מחיאות כפיים

או שמישהו ישים לב או יתפעל

לעשות כדי שיהיה טוב

כדי לעזור למי שאפשר לעזור

להתחבר לבפנים שלי

להרגיש מה נכון להתקדם

להתמקד

לעשות בטוהר הלב

להתכוון רק לתועלת הדבר בלבד

מזוקק

בלי פניות

מאיפה מתחילים?

מלישון מוקדם ולהשאיר את הפלאפון מחוץ לחדרשימושית

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

נכון אולי אתחיל בזה בלי נדר בעזרת השםאיילה12

לא סתם בא לךהמקורית

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

טוב לי. גם לקחתי שנה רגועה כדי להתקדם בזהאיילה12

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

התחלת כבר מהצעד הכי חשובאיזמרגד1

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין מה שכתבת, אולי באמת לקחת כל שבוע שתייםאיילה12

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

שבועיים זה קצר מידי, צריך לפחות חודש בשביל הטמעהשימושית

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

מסכימה עם שימושיתאיזמרגד1אחרונה

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

בעצםoo

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

מחמלהנעמי28

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

וואי, בא לי גם!שמש בשמיים

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

שאלה לי- האם מישהי כאן משתמשת בטייטו?אמהלה

זה באמת יעיל?

חוסך לכן ביקורים אצל רופא / מיון?

יש לנו.. ממש לא ממליצהאמא לאוצר❤

מיותר

סתם עולה כסף

מלא התעסקות

אף פעם לא עובד כמו שצריך, תמיד עושה בעיות..

בחיים לא חסך ..

אם היה אפשר מרחוק היה אפשר אבל זה לא שזה עזר לרופא *לבדוק* את הילד מרחוק

בחיים זה לא עבד וניסינו מלא פעמים לאוזניים גרון נשימה ומה לא..

וואו, תודה. אחכה לעוד תגובות אבל בנתיים הורדתאמהלה

אותי מזה...

משתגעת מהעניין שכל ההפתעות קורות בלילה

וכל פעם זה ריצה למיון כי הרופאים בטלפונים רוצים לכסת"ח

אני השתמשתי בזה פעם אחתעלמא22

על עצמי, בדיקת גרון בשעות הערב, ישר הרופא און ליין אמר שזה דלקת גרון וקיבלתי מרשם לאנטיביוטיקה, על הבוקר בעלי קנה.

לקטנה שלי קצת קשה לי להשתמש בזה, כי אני מרגישה שהיא חייבת בדיקה של רופא באופן ספציפי, אבל אם יהיה צריך, אני אשתמש

לנו ישברונזה

קניתי את זה לפני טיסה של 3 חודשים לחו"ל

תכלס לא הייתי צריכה את זה שם ב"ה

אח"כ השתמשתי פעמיים בארץ עבד מעולה

ממש בקלות התפעול ורופאים נעימים

אבל לא יןדעת אם הייתי קונה את זה אם לא הייתה את הטיסה

כןןןאנונימית מאושרת

ממליצה ממש ממש!

הציל אותי, את בעלי ואת הילדים מלא פעמים מלצאת בלילה לרופא תורן/לחכות לבוקר/סופי שבוע לרופא שבינתיים הילד צורח.

לא יכולה לספור את כמות הפעמים שעזר עם האוזניים של הילדים.

פחות מומלץ לבדוק ראות.

אבל אוזניים וגרון עבד מצויין.

אם הילדים הייתי צריכה את העזרה של בעלי שאחד יחזיק ואחד בודק.

*** אני עם מכשיר חדש שאיכשהו המייל שאני כבר לא משתמשת בו נכנס להגדרות.

הניק החדש יותר שלי שמור במייל אחר ולא זכרתי סיסמה.

מוזר לכתוב שוב מפה

איזה קופה את? אצלינו בחיים לא עבד..אמא לאוצר❤

👍 מעניין אם יש קשר! אנחנו מאוחדתאמא לאוצר❤

יכולה להגיד שקניתי לפני יותר משנהואילו פינו

ולא היה לי בו צורך מאז. כן היו חולים והצלחנו לקבוע תור לרופא

קניתי אחרי כמה פעמים שביאר פתאום כאבו האוזניים ועוד..

אז אולי זה סגולה..

בכל מקרה שמעתי המון המלצות..

אני כן ממליצהיהלום נוצץ

לא יודעת אם הייתי אומרת במקום מיון אבל כן במקום רופא, לפחות במקום רופא כשאין תור זמין.

האמת שהשתמשנו מלא פעמים וברוב המקרים לא הלכנו לרופא אחכ בכלל.

אחרי כמה פעמים זה כבר לא מסובך לבדוק וזה אחד הדברים הכי משתלמים שקנינו, ממליצה לכל מי שיש לו ילדים.

אנחנו משתמשים מלאדיאן ד.

קודם כל בשביל למדוד חום,

הרבהההה יותר פשוט מאשר לדחוף לילד חולה ועצבני מדחום לפה.

חוץ מזה, בעלי השתמש כמה פעמים כתחליף לביקור אצל הרופא.

גם לילדים וגם לעצמו.

זכור לי פעם אחת כשלבעלי היה כאב גרון מאוד חזק והיה בבית אנטיביוטיקה מדלקות גרון קודמות

הוא חשש לקחת ואז אחרי ביקור אונליין בטייטו קיבל מרשם לאנטיביוטיקה והתחיל לקחת מיד.

זה היה ממש משמעותי (אני לא זוכרת אם זה היה סופ"ש אבל תור אצל רופא פיזי לא היה זמין ביומיים שלאחר מכן).

אני אישית קצת פחות מתחברת ולא ניסיתי ביקור רופא דרך הטייטו.

מגניב! לא ידעתי שזה מודד חוםברונזהאחרונה

ממש בתוך הטייטו? איך עושים את זה?

כן, חסך לי נסיעה לרופא עם הקטןהתייעצות הריון

כןיראת גאולה

יש דברים שאני מרגישה שצריך רופא פיזי, להרגיש את הילד.

אבל הרבה פעמים רק צריך מרשם או לשלול משהו והמרפאה לא נוחה או לא זמינה. אנחנו משתמשים פעמים בודדות בשנה, אבל בסך הכל כבר השתמשנו כ15 פעמים.

תודה לכולכן, מעריכה מאד שהקדשתן זמן לענותאמהלה

לא רוצה להעיק אז לא עונה אחת אחת.....

@ואילו פינו@יהלום נוצץ@דיאן ד.@יראת גאולה

@עלמא22@אמא לאוצר❤@ברונזה@אנונימית מאושרת@התייעצות הריון

אני רואה שהרוב כן מרוצות

בישוב שלנו אין לי קופ"ח והרופא של היישוב לא תמיד זמין כך שהרבה פעמים אני מוצאת את עצמי במיון רק בשביל שיאשרו לי דלקת באוזן וכד'....

אני עכשיו רואה שזה לא כזה יקר, אז חושבת שאזמין, גם אם זה יחסוך לי פעמיים/3 בשנה זה כבר שווה

תודה רבה לכן!!!

הלואי שיהיה לכם לעזר❤️ רק בבריאות!אמא לאוצר❤

ברור שזה שווה!התייעצות הריון

שאלה לנשים (המשך מהשרשור הקודם)אביול

הי שוב לכולם,

כתבתי פה ל]ני שבוע על דימום וכאבים, שהתגלה בסוף כהריון חוץ רחמי.

אני עכשיו בהתאוששות בבית אחרי הניתוח (עשו לי ניתוח לכריתת החצוצרה, כי ההריון היה שם), והתחילו לי דקירות כאלה בבטן למטה...

עכשיו, כבר הייתי השבוע בביקורת בבית חולים כי חשדתי שוב בדימום, אבל הם נתנו לי תחושה שלא הייתי צריכה לבוא כי זה נורמלי אחרי ניתוח כזה...

אז ממש לא בא לי שוב לבזבז יום שלם על בדיקות וטרטורים...

יש לכן מושג ממה יכול לנבוע הדקירות האלה? האמת שזה בעיקר אחרי מאמץ... אני משתדלת לא להתאמץ אבל עם הילדים זה לא תמיד אפשרי בצורה הרמטית...

קיצר אם יש לכן רעיון מה ניתן לעשות, אשמח לשמוע...

סליחה שיצא מבולגן...

וואו, חיבוק גדול! אין לי מושג לגבי הדקירותאמהלה

אולי תתייעצי עם מוקד נשים של הקופה דרך הטלפון?

תודה! איזה מוקד?אביול

אני בכללית, ממה שידוע לי יש מוקד אחיות ומוקד רופא משפחה אונליין..

לא משהו של נשים..

ובמוקד נשים שהייתי, חיכיתי שעתיים בשביל שהרופאה תגיד לי שהייתי צריכה לחזור לבית החולים (זה כשבאתי אחרי הניתוח)

ההא. בלאומית יש מוקד נשים טלפוני. ואני לא יודעת אםאמהלה

רופא משפחה יעזור לך כאן באמת...

אולי יש אופציה להתקשר למיון נשים בבית חולים שבו נותחת?

אנסה אולי... תודהאביול

יש בכללית מוקד אחיות להריוןאיזמרגד1

אני מניחה שזה כתובת הגיונית לפנות אליה...

תודהאביול

מקפיצה לעוד רעיונות...

תסתכלי במכתב שחרור אם יש טלפון של המחלקהשמעונה

ותתקשרי לשם

תודה לכולןאביול

היום הכאב ממש נרגע, כנראה זה היה אתמול בגלל מאמץ...

תשמרי על עצמך יקרהאמהלה

כן גם לי היה דקירות אחרי מאמץshiran30005

עברתי גם ניתוח של כריתת חצוצרה בגלל חוץ רחמי ואחרי מאמץ היו לי דקירות, עם הזמן זה נרכע

לפעמים שיש לי ביוץ באותו צד אני מרגישה כאבים ואני כבר כמה שנים אחרי זה

ואל תשכחי את כלום זנן אחרי הניתוח. בכל זאת ניתוח לכל דבר תשמרי על עצמיך 🙏

וואי טוב לשמוע עוד אחת שעברה את זה...אביול

כאילו זה לא טוב אבל מעודד...

כמה זמן לקח לך להתאושש?

לפי הרופאה אני יכולה כבר לחזור לעבודה, אבל ממש לא מרגישה ככה...

אני הייתי בבית שבועיים במחלהshiran30005

ואז חזרתי לעבוד, אבל השתדלתי ממש לשמור ולא להרים כבד כי אחכ הרגשתי את הכאבים

חיבוק יקרה!! ❤️

לי לקח שבועיים להתאושש קצתאישהואימאאחרונה

וחודש ממש לחזור לעצמי

תרגישי טוב!! חיבוק!

תגידו זה פדיחות להראות תמונות א"ס?הריון ולידה

ב"ה תחילת הריון ראשון (מאנונימי כדי שלא ישייכו את ההריון לניק שלי בינתיים)

אני מתלבטת אם להתפדח להראות תמונות של המתוק בא"ס

מצד אחד מתמקדים בו..

מצד שני זה הרחם שלי בעיקרון

אתן מראות? ויש הבדל אמא/ אבא/ חמות/ אחים וכו?

תודה!!

(בינתיים אני סתם מתלהבת כן? שבוע 9 בקושי רואים משהו... אבל בשבילי זו תמונה חמודה מאוד כבר עכשיוו)

חוזרת לניק שלי לעקוב

לא מפדח אותיהשם שלי

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

חוץ מבעלי כמובן, הראיתי רק לאמא שלי אחרי הלידהפצלושון

תמונה אחת ממש חמודה

גם אני הרגשתי ככה בהריון ראשוןכורסא ירוקה.

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

בטח אני משוויצה בכיף למי שקרוב אליDoughnut

הראתי.מוריהאחרונה

לא התעמקתי בזה.