משתפתתתת 
הגענו בשלישי ב16.12.25 לביקורת שבוע 38 הריון עודף תאומים לא זהים , הרופאים ממש המליצו לסיים את ההריון כי הסיכונים עולים על היתרונות בלהמשיך. נתנו לי בלון לזירוז,ירדתי למחלקה להריון בסיכון בסביבות 15:00 בצהריים ,הבלון גרם לצירים כואבים אך נסבלים אבל לא ממש סדירים, לקחתי אקמול לוריד שעזר מעט בלילה .עשיתי נשימות וזה ממש ממש עזר לי. בבוקר בשעה 09:00 בערך רופאת נשים בדקה אותי (משמיים זאת הרופאה שמטפלת בי בקהילה גם כן) שזה גם ד"ש מהשם וזה היה ממש מתוק כי מה הסיכוי ...
לאחר בדיקה נמצא שהבלון נפלט והפתיחה הגיעה ל 3.5, איזה אושר!! אבל מסתבר שחדרי לידה עמוסים ואני נורא פחדתי שבגלל שזו לידה חמישית והריון תאומים שבטעות אני לא אלד שם במחלקה, אז החרפתי קצת יותר את הכאב מהמציאות כדי שיורידו אותי בעדיפות וזה עבד, אחרי 5 דקות כבר הורידו אותי בכיסא גלגלים לחדר לידה. עוד רבע שעה קודם עשיתי מקלחת חמה ונעימה לפחות מ5 דק כי מסתבר שהמקלחת גרמה לסתימה וכל החדר היה מוצף במים והוציאו את כולנו מהחדר החוצה עד שיתייבש. ירדנו לחדר לידה בערך בשעה 9 וחצי עשר, קיבלה אותי מיילדת מקסימה שבהמשך התחלפה באחרת שגם הייתה מעולה . המשיכו איתי בניטור של מוניטור ואולטרסאונד כדי למצוא איפה כל אחד מהם , אחרי בערך שעה הגיע המרדים לאפידורל , לא זכרתי שזה ככה כואב 😶🌫️ כנראה בגלל שהפתיחה לא הייתה כזאת גדולה ולכן הכאב של הציר היה חלש מהכאב של האפידורל . המשכנו להתקדם עם פיטוצין. הגיעו כמה רופאות כדי לתשאל ולהסביר שיכול להיות שאם משהו יראה לא טוב במוניטור אז יש סיכוי לרדת לחדר ניתוח. המשכנו להתקדם והתחלפה מיילדת אחרת מבוגרת יותר ונראית יותר מנוסה, הייתה ממש חמודה. כל פעם בדקו והתקדם יפה לאט ובזהירות. רופאה מיילדת פקעה לי את המים כדי לזרז את התהליך וזה באמת עזר והתקדם , הכניסו לראשון מוניטור ראש ולשני מוניטור על הבטן. עד שהגענו לפתיחה מלאה זה היה באיזור השעה 6 בערב. אז התחילו להיות בחדר המון אנשי צוות ,היו במהלך הלידה מעל 10 אנשים סך הכל. הרבה רופאות נשים מיילדות, אחיות, רופאי ילדים, כח עזר. הרגשתי ממש שהקבה שלח את כולם אליי לחזק ולהגיד את המילים בדיוק שאני צריכה לשמוע ולעזור לי פיזית גם כן. המיילדת ביקשה שאתחיל ללחוץ בלי להוריד את החלק השני של המיטה ובלי שארים רגליים כי הראש עדיין לא ירד למטה, היא טענה שאני שכחתי ללחוץ ,ואני טוענת שזה לא עבד כי שניהם רצו לתפוס את המקום לצאת ראשון ולכן היה קשה להוריד מישהו למטה. כשהתהליך התחיל הרופאה ביקשה שאני יוריד את כל התכשיטים ואחליף לבגד של חדר ניתוח, בשלב הזה ממש התבאסתי וירדה לי כל המוטיבציה. מצד שני פחדתי ואמרתי שאין מצב שאני מסיימת בניתוח לא משנה מה. אז נכנסתי למוד של מלחמה והתחלתי ללחוץ עם תפילה להשם ששניהם יצאו בע"ה רגיל ללא ניתוח וללא סיבוכים . לחצתי המון וממש התעייפתי , זה היה ללא הצלחה קרוב לשעה. דיברתי עם השם והתפללתי שיעזור לי ולהם לצאת רגיל ,שאין מצב שאני בניתוח. ובאמת התפילה התקבלה ופתאום הרגשתי לחץ משמעותי בטוסיק .. כל הלידה הייתה עם עיניים עצומות ועם הרגשה של חיבור ישיר לבורא עולם. רק אני ,הוא, המיילדת והתינוקות ובעלי. זה מה שעניין אותי. התחלתי ללחוץ וגם שמעתי שהמיילדת אומרת שזה מתחיל לקרות וזה עודד אותי והיא גם אמרה שזה השלב שבו זה קורה ולא היה ניתן להקדים אותו לא משנה איך היא ניסתה לעזור ,ואני חשבתי שהיא ממש צודקת כי רק השם קובע בדיוק את הרגע וגם כי הם טרם נשבעו שיהיו צדיקים ולא רשעים. לחצתי הכי חזק שאני יכולה, הרגשתי שאני נקרעת . הרגשתי לחץ מטורף בטוסיק ואז הגיע הרגע שהמיילדת אמרה את המשפט " יופי, עכשיו אל תלחצי רק לנשום" והבנתי שהראשון עוד רגע בחוץ. הרגשתי הרגשה של פליטה מהגוף משחררת וטובה. שמו אותו עליי והוא היה נראה ככ קטן, לא דומה בכלל למשקלים שאני רגילה ... מכוסה כולו בשומן הזה, פחדתי לגעת בדבר הטהור הזה שיצא ממני. הוא עבר לשקילה ובדיקת רופא, מסתבר שהיה לו מאוד קשה לנשום ולקחו אותו לחדר ליד שאבו לו מים שבלע ונתנו קצת תפיחות על הבטן לשחרר וב"ה הוא התייצב. המשכנו לעובר השני. עשו לי אולטרסאונד לוודא מצג והוא נשאר בראש ברוך השם. התחלתי ללחוץ ושוב לא קרה שום דבר. הרופאה אמרה שאני חייבת להיות בריכוז מלא וללחוץ כי היא מזהה האטה בדופק ואנחנו לא רוצים ניתוח. נלחצתי ולחצתי הכי חזק שיש .. לא ראיתי בעיניים מה שנקרא. השני גם נפלט ברוך השם אחרי 7 דק. היינו בעננים אני ובעלי. השיליה יצאה אחת עם 2 חבלי טבור למרות שכל ההריון אמרו באולטרה סאונד שזה 2 אחוריות.. מסתבר שזה היה אחת עם הפרדה.. אולי נדבקו והתחברו,משהו לא ברור.. הרופאה נתנה לי זריקת פיטוצין לירך למניעת דימום וכיווץ הרחם, ועוד 5 כדורים של ציטוטק מהישבן למניעת דימום יתר ולכיווץ הרחם. אמרה שזה יכול לעשות תופעות כמו בחילה וסחרחורות אבל זה עדיף על דימום. נאלצתי להסכים. אחר כך שטפו אותי והעבירו לחדר התאוששות, ומאותו הרגע רעדתי בלי שליטה והיה לי חם נורא בכל הגוף.. אחר כך שתיתי תה והעלו אותי למחלקה לאשפוז. בדקו לי חום והיה קצת גבוה, אמרו שיכול להיות בגלל התה . בדקו שוב אחרי שעה ואחרי ששתיתי משהו קר והחום עלה ליותר גבוהה. האמת נלחצתי כי חשבתי שאולי השאירו חלקי שליה ברחם.. או ששכחו את השיליה השניה שטענו כל הזמן שיש 2....לקחתי 2 אקמול והחום אחרי כמה שעות רק עלה .. כל הגוף שלי ממש בער. הרגשתי ממש לא טוב, ואני גם היפוכונדרית נצחית אז זה ממש לא תרם לי להרגשה... המשכתי לקבל גם פיטוצין לוריד כדי לכווץ את הרחם ,בקיצור הופצצתי . לפנות בוקר הרגשתי לא טוב ודרשתי שרופאה תבוא לבדוק אותי, הגיעה רופאה ואמרה שיש לי חום בגלל הציטוטק הזה שגורם לתופעה הזו ושזה מגיע לאיזשהו פיק של חום ונעלם ושיעקבו אחריי. בדקה דימום ורחם והיה תקין. אחרי עוד כמה שעות החום באמת ירד ונעלם לגמרי. הרגשתי יותר טוב. נשאר עוד רבע בקבוק של פיטוצין והחלטתי לסגור אותו על דעת עצמי (אין לי מושג איך הצלחתי כי אין לי מושג בדברים האלה ...כח הרצון), כי ככ הרבה הכניסו לגוף הזה. עברתי לידה חוויתית כמו שביקשתי מהשם. היו לי מלאכים כשליחים ,כל אחד ואחד מהם, אני פשוט אסירת תודה להם. המתוקים היו כמה שעות בהשגחה בתינוקיה כי בלעו מי שפיר והיה להם קצת קשה לנשום לבד. הייתי עם בעלי במחלקה חדשה בבלינסון וממש היה נחמד לנו. סך הכל היתי באשפוז משלישי והשתחררנו בראשון , לא יודעת למה אבל יצא הרבה ימים אבל זה עשה לי רק טוב כי יצא לי להתחזק עוד כמה ימים לפני החזרה לטירוף. מאת השם. אחרי שהשתחררנו לקחנו כמה ימים במלונית שיבא בייבי בתל השומר, ממש ממליצה. אוכל מעולה, יכולנו להדביק שעות שינה, לנוח לפני החזרה הביתה ... ברוך השם אני מרגישה בטוב, אסירת תודה לבורא עולם על הנס הכפול הזה שעשה איתי . מסתכלת על האוצרות האלה ואומרת דיי נו, זה אמיתי? . מאחלת לכל בנות ישראל ההריוניות ואלה שיהיו בע"ה לידה קלה בעיתו ובזמנו, עוברים בריאים ושלמים, סיעתא דשמיא וביטחון בהשם, שבסוף, יהיה תמיד טוב.
)
