יש לי בעל טוב לך וצדיק כמו שרק יכולתי לחלום. תמיד הראשון להיות בכל דבר טוב. פותח את בית הכנסת בבוקר. האחרון שעוזב את הכולל בערב. לא מתעניין בכסף ולא רודף אחרי אלקטרוניקה או מכוניות. אדם פשוט פשוט שתמיד חושב מה נכון לעשות ולא מה בא לו לעשות.
גם אלי הוא טוב והוא דואג לי לכל מה שאני צריכה.
אבל הבעיה היא שאין לנו שיחות כמעט. הכל טכני כזה... לפעמים זה מרגיש כאילו הוא שותף בדירה שלי. שותף מעולה אבל לא בעל... כמעט ולא מדבר על אהבה או סתם פתאום מביא לי חיבוק או משהו כזה. פשוט חי חיים למעלה למעלה בקדושה וגם דואג לי אבל לא משקיע בפן הזוגי... דיברתי איתו על זה הרבה פעמים אבל זה לא משתפר עם הזמן ואולי אפילו להפך... ככל שעובר הזמן זה הולך ונהיה נדיר שהוא עושה איזה משהו רומנטי או סתם מדבר איתי על איך עבר עליו היום. על לדבר על היום שלי אין בכלל מה לדבר... אני מרגישה שיש לי מתנה ביד שאני לא מצליחה להעריך בגלל שאני נידית. צריכה אותו יותר ממה שאני אמורה להיות צריכה ולכן אני לא מסתפקת במה שיש. מנסה לשמוח במה שיש לי. ובאמת יש במה לשמוח!
אבל לפעמים החוסר גדול...
שווה להשקיע עלזה