זו שאלה תאורטית מעניינת מה היתה המחשבה שלך אילו נולדת בצד השני.

נוטה לחשוב שלא הייתי מצליח לחשוב את "הדעה הנכונה"... בשל כך - הייתי תומך בטרור, או ממניעים דתיים או ממניעים פוליטיים (יש עדיין ערבים חילונים קומוניסטים טרוריסטים).

אולי הייתי מתגייר ועובד את ה' יתברך ומתראיין לערוץ רגע של אמת ומספר צ'יזבטים על מוסטפה אבא שלי

המחתרות בדרך כלל רק הרסו רכוש ולא הרגו אדם, כמו במלון המלך דוד שהאצל הזביר את הבריטים שעה לפני לפנות את המקום.

כשהם הרגו חיילים בריטים (וזה היה רק חיילים ולא אזרחים) זה היה כדי להציל יהודים אחרים שהיו בסכנת הריגה על ידי הבריטים (למשל תליית הסרג'נטים הסמלים צהצבא הבריטי על ידי האצ"ל כדי לשחרר את אסירי המחתרות שעמדו להתלות בגרדום על ידי הבריטים).

שלא לדבר על כך שעם ישראל אחרי השואה היה עם שרידי חרב שרק רצה להגיע לארץ אחרי 6 מיליון שנהרגו. והבריטים אסרו עליו. שלא לדבר על הפרעות שעשו הערבים ביהודים והבריטים עמדו מהצד ולא עשו דבר, וזה היה דבר שבשגרה. שלא לדבר על האנטישמיות של חלק מהפקידים הבריטים במנדט. שלא לדבר על כך שהבריטים היו אימפריה שלא היה לה שום קשר לאומי לארץ. והיתה להם מדינה משלהם בבריטניה.
 

בכל מקרה אין מה להשוות כלל.

אפילו אש"ף החילונים. אתה מוזמן לראות את הסרטון על הלינץ שאשף עשו ב2 שוטרים ישראלים שבטעות נכנסו לרמאללה לפני 20 שנה. אנשי אשף ממש הרגו אותם בידיים ונופפו להמון בגאווה עם הידיים שלהם המלאות בדם השוטרים כדי להתגאות בזה.

חיות אדם.

אין הבדל בין אש"ף לחמאס.

הלח"י היו הכי אלופים והם לא פחדו מפגיעה ב""""חפים מפשע""""", בוא לא נשתמש בפחדנות הפוליטיקלי קורקט של ההגנה כעלה תאנה. מה הבעיה להשתמש בכוח כדי לגרש אויב צר ואויב כמו הבריטים?

אם המחתרות היו מצדיקות שימוש בכוח יותר מלוכלך היית מגנה את זה? לא, אין לך סיבה. היית מצדיק את זה, לומד עליהם ומעריץ אותם, ובצדק...

שים לב שלא טענתי שאני חושב שהערבים צודקים, אלא שזה לא "מטופש" עבור ערבי צעיר בעל רגשות לאומיים חמים לתמוך בטרור. יכול להיות שבשיח שקול ומחושב תוכל לעזור לו לראות את ההבדל, אבל ממקומו התמיכה במאבק מוצדקת.

אגב מה הקשר לאש"ף בלינץ' ברמאללה? זה היה פשוט לינץ' ממניעים דתיים ותאוות דם. הלינץ' מזעזע, אבל הוא לא צובע את המאבק הפלסטיני 💁🏻‍♂️. אילו לא היה מתקיים הלינץ' הזה דעתך על העם הערבי / על הצדקת הדרך שלו במאבק מולנו היתה שונה?

הם אכזריים יותר מאיתנו אבל הם מאמינים שהם צודקים בדיוק כמונו. התפקיד שלנו כיהודים הוא לנצח אותם, אבל אני חושב שזה מוזר לצפות מהם לא לתמוך בטרור... אולי אולי לא לתמוך באכזריות, אבל לא יודע אם כל הטרור הערבי תמיד דגל באכזריות לשם האכזריות

לצורך הדיון אין לי בעיה לטעון שהייתי מסתבך מול הצדקת האכזריות בתור מחבל.

לערבים יש "תרבות" אחרת; אצלם, חיי אדם הם לא ערך עליון. הכבוד הוא הערך העליון.

 אנחנו היינו עושים מה שהם עשו (ולא רק בשביעי באוקטובר)?!

יהודי, בנוי אחרת. לא סתם גירשה שרה את הגר עם בנה.

היד שלהם..."קלה" על ההדק - תראו את כל הרציחות בחברה הערבית.

אלה לא רק עבריינים ופושעים מן המניין....אתה רב עם מישהו, אין  לך

בעיה לנעוץ בו סכין או  לרוץ הביתה, לקחת את כלי הנשק ולירות בו....

או קיי. הם חושבים שהם צודקים וגזלנו מהם את אדמתם. בסדר. 

אבל מכאן ועד לרצח מזעזע והתעללות , גם לאחר שהקרבן נפח

סוף סוף את נשמתו, המרחק גדול...

ישמעאל הוא ישמעאל, אפילו אם ילבש חליפה הדורה ועניבה

אופנתית ויסיים לימודי רפואה בהצטיינות... ראו את העיניים שלהם.

אם למישהו נותרו עדיין עצבים חזקים במדינה הזו, יוכל לקרוא

את הספר "שרופה" מאת מחברת ערביה.

איך היא אומרת?
"הארץ יפה אבל האנשים רעים". והיא לא מתכוונת אלינו!

אי אפשר לענות על שאלה כזו; מכיוון שאם הייתי ערביה, היתה לי נפש

של ערביה, "תרבות" של ערביה וכו'.  אי אפשר , כיהודי, לענות על

שאלה כזו; זה לערבב שני מיני מהויות - איך, כיהודיה, אני יכולה

לענות על שאלה כזו? בשביל לענות, צריך לקבל פתאום נפש

של ערבי על כל המהות/נשמה/ שלו. זו שאלה בלתי אפשרית

והתשובה בהתאם.

הרע מתרץ להם שהם צודקים והם מקשיבים לו למרות שהם יודעים איפשהו שהם לא צודקים שלרצוח תינוקות זה בסדר. ולכן הם גם נידונים על רשעותם ולא "תינוקות שנשבו".

לפי שיטתך הם לא אמורים להיות נידונים על רשעותם (בידי אדם או בידי שמים) כי הם חושבים שזה בסדר מה שהם עושים.

גם הנאצים תירצו לעצמם שמה שהם עושים זה בסדר אידאולוגית. גם אנשי כת לב טהור שעינו את ילדיהם תירצו לעצמם. בסוף אדם יודע שמה שהוא עושה זה לא בסדר והתירוץ רק מהווה את השקטת המצפון.

ברור שלא הייתי מצדיק אם המחתרות היו עושות כל דבר. כשם שאני לא מצדיק את ברוך גולדשטיין.

האכזריות לא רק ממניעים דתיים. האכזריות הערבית היא גם ממניעים לאומניים. נאצר לא היה דתי, אסד האב והבן לא דתיים, סאדם חוסיין לא דתי, מפלגת הבעת' לא דתיים, יש באשף אתאיסטים או חילונים גמורים גם (והאדיאולוגיה הכנענית-פלסטינית די בנויה על הכחשת הקוראן). וכמובן בעולם יש חילונים אכזריים. סטלין, הנאצים, הפשיסטים, כל הלאומנים במלחמת העולם השניה , אנשי המהפכה הצרפתית ועוד ועוד.

זה שלא קל לערבי להמנע מלזרום על הלחץ החברתי זה לא תירוץ. לפחות מצופה ממנו לתמוך רק בצורה עקיפה מאוד ולא בצורה אקטיבית.

שום אדם מוסרי לא יכול לצעוק "אללה אכבר" כשהוא רואה כשמובילים בחורה שבויה קשורה מבגאז' של טנדר בעזה.

כל מי שצהל ושמח שם והיה שותף, מגיע לו מוסרית למות בהפצצות, ואני מאחל להם עוד הצפות שיציפו להם את כל האוהלים, ימח שמם.

בגרמניה הנאצית היו חסידי אומות עולם. בעזה לא מצאנו אפיחו אחד כזה במלחמה האחרונה

למה שהייתי מתגייר אם הייתי נולד ערבי? אלא אם כן הייתי מרגיש שנשמתי יהודיה.

השאלה אם גוי מרגיש באותה וודאות כמו יהודי את זה שעם ישראל הוא עם האלוקים. אין סיבה שלא שהרי זו עובדה סוציולוגית ברורב השאלה גם אם מחלחלת רגשית.

אז כנראה שהייתי בן נוח.

אבל אולי גוי לא מרגיש את זה. לא יודע מעולם לא הייתי גוי.

אבל וודאות מציאות ה' קיימת לכל אדם בלי קשר לעם ישראל.

אז אם לא בן נוח. כנראה הייתי ערבי שעובד את אלוקים על פי דעתו ולא חלק מדת. אבל אולי הייתי מרגיש יותר מתאים לעבוד את אלוקים לפי דת שאבותי דבקו בה. בכל מקרה לא הייתי מאמין באסלאם כאמת, כי לא היתה לי שום סיבה להאמין בדת רק כי אבותי אלף שנה שמרו אותה. בכל מקרה גם אם אסלאם אז אסלאם מתון

שהשאלה לא רלוונטית בדיוק כמו שהיית שואל: אם הייתי גוי בתקופת השואה, הייתי מציל יהודים (למרות שאני מסכן את משפחתי)

או לא?  אי אפשר לענות על שאלה כזו, כי אני לא גוי. זו שאלה היפוטתית ופילוסופית (אולי), אבל לענ"ד, לא מציאותית.

כלומר כבר ענית תשובה

השאלה בוחנת את תפיסת העולם שלך לגבי הערבים - האם יש מה לדון אותם או לצפות מהם, או שבהתחשב בנסיבות "אין להם בחירה חופשית" ואין מה לתבוע או לצפות מהם להתנהג אחרת.

השאלה "אם היית ערבי" פונה לא אל האישיות שלך האישית, אלא לתפיסה שלך לגבי כוח רצון, יושרה מול חברה חולה וכו' וכו'...

מי שיענה שהוא לא היה עושה את מה שהערבים עושים עונה למעשה שהוא מצפה מהערבים לא לעשות מה שהם עושים. מי שעונה שהוא היה עושה טרור בעצם עונה שבתוך ההקשר התרבותי והחברתי של הערבים אתה צריך להיות אדם נדיר בשביל לחשוב אחרת נגד החברה שלך.

-

אחי הקטן (לא כזה קטן) חזק מאוד פיזית ומתאמן קבוע. הוא המון פעמים אומר לי: "הלוואי שהיה אפשר להחליף גוף עם אדם שמן, והייתי מצליח להרזות ממצב של שומן קיצוני"... זו סימולציה טובה להבין מה הוא מוצא פגום אצל אנשים במשקל כבד ואת הפער בין המעמד (נולדת שמן / ערבי) לבין האישיות (אתה יכול להרזות מכל שומן / אתה יכול להעמיד דעה מקורית וללכת נגד הזרם על פי השקפת עולמך)

כמובן, כשהקב"ה ידון אדם, הוא יתחשב בכל המכלול. בהחלט היו גרמנים ופולנים ואוקראינים - שהתעלו מעל טבעם והצילו יהודים. היו גם ערבים כאלו לאורך השנים.

ממילא, העובדה שבעזה בשמחת תורה, לא היה אפילו אחד כזה - אומרת שהם כולם נאצים וגרועים מהנאצים.

לא במקום הנכון. 

האם חסידי אומות העולם הצילו בגלוי או שהסתירו את המעשים שלהם כדי להגן על המשפחות שלהן?

אולי הם המיעוט שבמיעוט, אבל אי אפשר להגיד שאין אף אחד כזה.

לא מאמינה שיש חסיד אומות העולם ערבי. מוסלמי אולי כן, ערבי - לא.

שאלתי פעם את הרב שרקי איך אפשר לדון תינוקות שנשבו, עמים עובדי אלילים, וכיוצא בהם. אפשר לשאול את השאלה שלך על ילד לאמט שהתאסלמה שהלך ונהיה נוחבה, למשל.

התשובה שלו הייתה שאנחנו כמובן צריכים לפעול לפי הטוב והרע והאמת שאנחנו מבינים כרגע, אבל הקב"ה עצמו ידון אותם לפי מה שהם היו בתוך המערכת של עצמם.

כלומר, האם האדם בחר בטוב שהוא חשב שהוא טוב? האם הוא היה יכול באמת (או מסוגל) לבחון את תפיסת עולמו? האדם יישפט לפי יכולת הבחירה שהייתה לו במקום בו היה.

למשל, לגבי הנאצים בעזה - אפשר להבין כביכול את עצם ההרג אליו הם יצאו, אבל אי אפשר להבין את האכזריות. אויב הורגים, זה הגיוני. אבל להתעלל בנשים וילדים? להאריך את הסבל של הנרצחים? להרעיב בדווקא את החטופים גם כשיש שפע? זו כבר כן שחיתות מוסרית איומה שעליה הם ייענשו. הם עקרו מעצמם אנושיות מינימלית כדי שיוכלו לבצע את הזוועות האלה. ממש כמי שהנאצים עצמם שמו תזמורת יהודית ליד תאי הגזים כדי שהצרחות לא יפריעו להם. זה רוע צרוף, לא טעות.

שם הוא מסביר שיש תחומים שבהם שאין לנו בהם בחירה, אבל תמיד יש שטח גם אם קטן שבו ניתן לבחור..

אלא אם נתייחס לנאצים הגרמנים ולאלה הישמעאלים כלא שפויים, ואז זו באמת בעיה....

מי בדיוק היה האויב שאותו הם הרגו? חיילים? זה היה קרב? אנחנו היינו עושים דבר כזה?!

היינו פושטים על ישובים ששם מתגוררים אנשים ש"גנבו" לנו את הארץ ורוצחים אותם?

לא כתוב שקודם צריך לקרוא להם לשלום?!

הרי כל השאלה של הפותח באה ואומרת מה היית עושה *אם לא* היית בעולם של עצמך.

כל מה שכתבת זה איך יהודי מתנהג, אבל לא "נכנסת" לנעליים שלהם.

דן גוי עובד אלילים על עבודת האלילים שלו.

תבדוק בנביאים, יש הרבה תוכחות על רשעות הגוים ועונשים עליהם. מעולם לא מופיעה תוכחה על עבודת אלילים של הגויים. כי הם תינוקות שנשבו לעניין זה שהם עובדים אלילים.

מה שכן יש בנביאים זה הגחכת העבודת אלילים של הגויים אבל לא באים בטענות אליהם. או נימוק למה רשעותם בשאר העבירות נובעת מעבודת אלילים למשל "שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך *כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו"

הם יושבים בדיוק על אותה נקודה של קדושת האדמה שלהם ושל "טוב למות בעד ארצנו"

גם הרב כהנא סבר שמטרת העם היהודי זה להיות אור לגוים.

אין בכלל מה להשוות בין קיצוניות יהןדית לערבית.

האם יש 30 מדינות יהודיות שרוצות להשמיד מדינה ערבית אחת? האם היהודים עשו במשך 100 שנים לערבים פרעות, פדאיון, טבח, טרור, רצח תינוקות ואונס נשים וכו וכו למרות שהערבים כל הזמן הושיטו יד לשלום? ממש לא.

גם ה"טרור היהודי" בא רק כתגובה למעשי רצח בלתי פוסקים של ערבים את יהודים. גם ברוך גולדשטיין רצח רק אחרי שראה כל כך הרבה אנשים מתים לו בידיים.

כל ניסיון ההשוואה של קיצונות יהודית וערבית נובעת ממי שבולע בתמימות את התשקורת השמאלנית שרוצה תמיד חהשוות ולהראות ש"שני הצדדים טועים וצודקים".

לא, זה לא נכון

אבל זה אנשים שמוכנים למות למען משהו שהם מאמינים בו

אבל זה הדבר היחיד שאפשר להשוות בין הצדדים

היו מוכנים למות למען האידיאולוגיה שלהם;  מהיכן הקביעה הזו? 

לא היתה להם "שהידיזם"...

האם הם סיכנו גם את עצמם במעשים? לא, הם היו הרוב. כשנתפסו רבים מהם ברחו למדינות אחרות.

הם לא היו מסוגלים להענש על האידאולוגיה שלהם. 

לא חושבת שהיתה להם באמת אידיאולוגיה; ככה כינו את שנאת היהודים שלהם, את הטירוף של מנהיגם.

בכלל, כששומעים שלמישהו יש אידיאולוגיה, לפעמים צריך :כבדהו וחשדהו". טומנת בחובה לעתים איזה

מוקש מוסתר.

זה בדיוק מה שכל תומכי הפריי פלסטיין עושים, מצדיקים או מקטינים את ה7.10 כי לטענתם היתה לפלסטינים סיבה מוצדקת.

אין שום סיבה בעולם לטרור - אין כי, אין אבל, אין הם התחילו, אין מגיע להם.

אתה יושב בדיוק על אותה נקודה פשוט מהצד השני

במה הדעה הזאת שונה מהחמאסינקים? גם להם יש סיבה סופר מוצדקת לטענתם.

כי אתה יהודי וגזע קדוש ולכן לך מותר? מזכיר לי פאשיסט מאוד ספציפי.

לטרור יהודי אין שום מקום ובעיניי הוא גרוע יותר מהטרור הערבי, מהם אני לא מצפה לכלום. 

שמאלנית

את יכולה להגיד אלימות מהצד של היהודים

יהודים שנלחמים באוייב שלהם שטובח בהם הם לא טרוריסטים

הניסיון ליצור השוואה הוא מגוחך

בתורה לא שוללים אלימות מכל וכל

יש מצווה למחות את זכר עמלק

באלימות

לנפץ את התינוקות שלהם על הסלע

נקמה זה לא מילה גסה

לא כל אלימות היא טרור

@קעלעברימבאר כתב פה יפה

 מעולם לא הצדקתי את - צעירים מעל עשרים 

שמאמינים באידאל ולא מסתכלים על הדרך

ככה זה בכל האידאולוגיות הקיצוניות

המטרה מקדשת את האמצעים

בעיניי בלי דרך נכונה

אין שום מטרה נכונה 

אבל זה שיהודים רוצחים סתם ערבים זה פשע ורשעות. בדיוק כמו שרוצח פלילי הוא רשע אבל לא טרוריסט

גם לסקול את מי שמחלל שבת במזיד.

אין שום סמכות הלכתית היום שתאשר לך כל סוג של אלימות.

זה לא המצאה, אולי מדובר בקומץ זעיר אבל הוא קיים, ועושה המון נזק.

ככל העולה על רוחו

אבל לדבר כאילו כל דבר שיש בו מן האלימות הוא מגונה

זה להיות יפה נפש ולא במובן הטוב

וכל המרחם על אכזרים....

קודם כל כתוב "בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו, אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע". הפסוק מקווה שמישהו אחר יעשה זאת, לא אנחנו (כמו נבואת העונש של הנביא על אשור "הנני מעיר עליהם את מדי...ועולליהם ירוטשו" מדי יעשו זאת, לא ישראל).

חוץ מזה זה מליצה פיוטית ולא כפשוטו. מטרת הפסוק זה לזעזע ולהראות שבבל עשו אכזריות לנו וניפצו את טפינו על הסלע, וכך ראוי שיהיה להם שיושב להם כגמולם. על מנת לזעזע ולהראות את גודל הרשעות של בבל אז המשורר ממש מדגיש "אשרי ש*יאחז*". זה לא באמת תקווה שזה יקרה בפועל. זו מליצה שירית פיוטית שנועדה לזעזע ולהראות את גודל רשעות הבבלים

הוא לא רע

ולא צריך להתפלסף עם פירושים

הפסוק משבח את מי שנוקם ברשעים הללו

דווקא בתיאור כל כך מזעזע

ומשייכת כל דעה אישית שלך לדרך התורה הישרה שאין עליה עוררין.

התורה לגמרי נתונה לפרשנויות, והדרך שלך היא לגמרי פרשנות, וגם לא הפרשנות הנפוצה (יש לך רב בכלל שאת מסתמכת עליו?)

הבעיה בכזאת גישה היא הבלבול בין הפרשנות האישית, שעליה לגמרי אפשר לערער, לבין יסודות התורה / אמונה שעליהם אדם שבוחר להאמין לא יערער.

ואז יש התעקשות על הפרשנות וחוסר יכולת לביקורת עצמית כי הפרשנות האישית שלי = דברי אלוקים חיים.

(ראי ערך חרדים - צבא)

אני מכירה תורה עם "א-ל נקם" ולא “עם נקם"

ו"לא תיקום" שאמנם מדבר על יחס בין יהודים אבל יש פרשנים שאימצו את זה גם לגויים.

וגם לגבי עמלק, כמו שכתבתי כבר, אין שום סמכות הלכתית כיום שמאשרת למישהו לממש את זה.

זה שאמרתי שאין בעיה להרגיש רגש נקמה

לא אומר שאני תומכת בכל מעשה אלימות 

ולא אומר שאני בעד להיכנס לכפר היום בלילה ולנפץ תינוקות על סלעים

בסך הכל הראיתי כמה דוגמאות קיצוניות מהתורה רק כדי להסביר שלא כזה פשוט וברור

שהתורה נגד כל דבר שמזכיר אלימות

בוודאי שהתורה מלאה פרשנויות

ובוודאי שיש דעות שונות וכו

וגם בוודאי שיש לי רב ופוסק דרך

אני רק לא אוהבת התייפיפות 

כמו שהצבא אמור להרוג בעזה

ותינוקות מתים בעזה זה לא תחביב אבל בהחלט נצרך כחלק מהלחימה

ואם נצא נגד כל אידיאולוגיה שמזכירה גם מוות ונקמה

נמצא את עצמנו בקבר

להתייפיפות לא במקום

אל נקם, עם נקם, הכל קישקוש, סליחה. זה יפה לוורטים בלבד.

השיח סביב "נקמה" הוא הסחת דעת.

בסוף מה שצבא צריך לעשות זה לדאוג שהאויב לא ירצה לחשוב אפילו לתקוף אותנו. אם "נקמה", כלומר לעשות להם מה שעשו לנו. זה הדבר היחיד שיגרום להם לחשוב פעמיים אז זה בדיוק מה שצריך לעשות. זה העיקרון. אחרי שזה ברור, הולכים לתורה ומסתכלים איזה מגבלות הלכתיות הקב"ה הטיל עלינו.

מה שהרוצחים היהודים מטעמים לאומניים עושים (ואני לא חושב שרצח בשביל למנוע רצח אחר נכנס ל"טרור". הוא פשוט פשע רצח רגיל פלילי וצריך להעניש את הרוצחים היהודים כמו שמענישים כל רוצח פלילי במדינה. ולחוקרם במשטרה ולא בשבכ).

ההבדל הוא שהפלסטינים רוצחים כדי להשיג מטרות פולטיות, וזה טרור. הם לא רוצחים כדי למנוע רצח אחר. שהרי צהל לא הורג סתם חפים מפשע ללא סיבה.

תומכי הפרי פלסטיין אומרים שמוצדק לעשות טרור רק בשביל להשיג עצמאות. לא בשביל למנוע רצח.

מה בדיוק  הסיפור המוצדק של החמאסניקים? שכל השנים צהל התייחס לפלסטינים בכפפות של משי? שדווקא הכיבוש הישראלי בשטחים הביא לעליה כלכלית וירידה באבטלה לפלסטינים בשל מפעלים ישראלים, ודווקא עצמאות פלסטינית תוריד את הכלכלה שם למצב של שאר מדינוצ ערב חסרות הנפט? שאנחנו כל הזמן הושטנו יד לשלום והם החזירו לנו בשחיטת תינוקות?

שטיות במיץ. אין שום סיפור מוצדק לחמאס. הם פועלים מסיבות איסלאמיסטיות אן לאומניות טהורות מאז ראשית הסכסוך הערבי, בדיוק כמו דאעש שלא צריך תירוץ של "אפרטהייד" בשביל לכרות ראשים. "הסיפור המוצדק" הוא סתם בלוף של החמאס להניף אותו  במסדרונות הדיפלומטיה ובאו"ם, כדי להשיג תמיכה מהמדינות בעולם.

לא אמרתי שאין פשע יהודי של רצח ערבים ורשעה יהודית.

וודאי שיש והרוצחים צריכים לתת את הדין.

אמרתי שאין כזה דבר פאשיזם יהודי.

יש עוד רשעויות בעולם חוץ מפאשיזם.

גם בעלי אמר שאם הוא היה ערבי

הוא היה טרוריסט 

כי הוא מאוד אידיאליסט

אני לא יודעת אני מרגישה שהיהדות מחזיקה אותי דתיה ומאמינה כי היא אמיתית

אבל אם הייתי נולדת לדת שקר אז לא הייתי נשארת דתיה

כמובן שאפשר תמיד לומר שהייתי מאמינה שהיא אמת

ישמצב

גם חשבתי על זה

אני חושבת שהדמיון הכי גדול קיים בקצוות

בגלל שיש פה כמות מכובדת של ימין די קיצון

זה על אותו קו של אסלם קיצון

זה יכול לזעזע מי שמאמין בכל נפשו באידיאולוגיה שלו ובז לכל אידיאולוגיה אחרת או לכל דת אחרת 

זה לא דבר מספיק בפני עצמו

זה צריך לבוא בשילוב עם הגיון ועם דרך טובה ונכונה

מה מפחיד בזה

הדבר המדאיג הוא אנשים שעושים שימוש לרעה באידיאולוגיה כי אז קשה לעצור אותם 

נטולת אידיאולוגיות

סוללת דרך חיים באופן עצמאי

לוקחת אלי דברים שמוצאים חן בעיניי בדרך

אם הייתי ערבייה הייתי עושה אותו דבר

כי הלאום המוצא והמגזר אליו נולדתי

לא מגדיר אותי

אלא רק אני עם עצמי

עם ההגיון והשכל שקבלתי כבת אדם

שאפשר להאמין באידיאולוגיות

ולשים לב לדרך שבה מממשים אותם

ואני גם חושבת שכל מי שמאמין בתורה

אמור להיות אידיאליסט כך או אחרת

מישהי עם אידאולוגיה ימינית קיצונית 😂

אני לא חושבת שאפשר

או שמאמינים באידיאולוגיה או שמאמינים בהגיון ובדרך

זה מתנגש כל הזמן אחד עם השני

אמונה בתורה זה דבר רחב

מי שאינו מאמין באידיאולוגיה

יכול לראות את המרחב לבחור בתוך דרך התורה

היא קיום התורה כולה

כמו שכתוב ובלי סילופים

והדרך שלי לקיים אותה היא כפי שכתוב בה

בעיניי דרך שלא ניתנת לבחירה היא בעייתית ולכן אני נגד אידיאולוגיות 

לעולם

ושהתורה היא אמת

את יכולה להגיד שהדרך לא ניתנת לבחירה

וגם מאמינה בבחירה

לא רואה סתירה

ביהדות יש בחירה חופשית

לבחור לעשות מה שרוצים

אז הדרך שלי היא הבחירה שלי

ולא בהכרח מה שכתוב בה (או מה שמשהו מפרש ממה שכתוב)

כי אמנם יש בחירה

אבל יש שכר ועונש בהתאם

אז אפשר לבחור בדרך שונה מהכתוב

אבל לכל בחירה יש מחיר

את המחיר של אי יכולת לבחור כבר ראיתי

את המחירים של הבחירות שלי טרם ראיתי

כלומר בינתיים התוצאות טובות

אולי יהיו מחירים בעתיד אולי לא

אולי הפרשנות שלי מספיק טובה 🤔

גם התוצאות שלי טובות בינתיים

שיש כאן בלבול במושג "בחירה".

אני יכולה לבחור אחרת ממה שהבורא ציווה. 

אבל אז אני לא חיה כפי שיהודי אמור לחיות.

מאידך גיסא, אני לא יכולה וגם כנראה לא מצווה

לקיים את השולחן ערוך, כרובוט; אלא איך אני

עם כל האישיות/היסטוריה וכו' שלי, מקיימת

את המצוות; היכן אני מהדרת על חשבון

משהו חשוב יותר (במצוות, בעבודת השם)

היכן אני מוותרת במקום הלא נכון, איך

אני מתגברת, מה אני חושבת ועושה

לאחר נפילה... וכו'.

ברור שהבחירה היא לא לפרש את

התורה כפי שנוח לי. כלומר, להתאים

אותה אלי...

וימין קיצוני היה עושה ו עושה מה שהערבים עשו ועושים?! (לא מדובר על מקרים בודדים כמו שריפת

הבית ההוא. ) איך אפשר בכלל להשוות? איך אפשר בכלל להצדיק רצח והתעללות ותאווה לרצח של

עם שלם  - חמאס, דעאש, פת"ח ...אותו דבר. ראו איך התנהגו ה"בלתי מעורבים" בעזה עם חטופינו, החיים והמתים...

אנחנו זורקים סוכריות ומחלקים בקלאות?! מובילים את גופת המחבל הערוב לאורך הרחוב הראשי לקול צהלות ההמון? משהו!

חשיבות חיי האדם ועמידתם כערך עליון, זה משהו כל כך יהודי. אבל, חושבת שהתפישה השמאלנית, יפת הנפש, 

ה"מבינה" כל כך את הצד השני, נובעת מדבר מה לא בריא.

היא כביכול שואפת למוסריות ויושר וכל מיני ערכים הומאנים נעלים, אבל ביסודה

יש דבר מה מעוות; מן שנאה עצמית כזו - השני (ורצוי זה המתנכל לי והמתאכזר אלי)

צודק. טוב ממני.  משהו  א צ ל י   לא בסדר...

לקחו ערך יהודי בסיסי (רחמים, קדושת החיים) ועיוותו אותו.

אם הייתי נולד בעזה, הייתי מוסלמי אדוק/טרוריסט, זה בטוח. כי זה המסר של התקשורת הפלסטינית, בין של חמאס, של רש"פ או של גורמים פרטיים.

איחוד האמירויות ושאר "חביות הנפט שהתחפשו למדינות" כפרפרזה על דבריו של ג'ון מקיין על רוסיה, זה סיפור שונה. אם הייתי צרכן אדוק של "סקיי ניוז ערביה" ו"אל ערביה", הייתי מפתח סימפתיה מסוימת כלפי מדינת ישראל. מי יודע לאן זה היה מוביל.

לפי דבריך, האדם הוא רק תבנית נוף מולדתו....

ואין בחירה חופשית. אין.

יש בזה הרבה, אבל בתוך כל זה, חייבת להיות בחירה חופשית

אחרת, במה אנו נבדלים מבעלי חיים ?

אפילו פעוטה. אבל בחירה חופשית ח י י ב ת  להיות.

השאלה כמה שימוש עושים בה

רוב האנשים הולכים אחר העדר

מעטים סוללים את הדרך שלהם בכוחות עצמם 

שבחירה חופשית זה בדברים יומיומיים; למשל, לקפוץ מהמיטה למרות

שנורא עייפים - כדי להספיק להתפלל, או להתפלל בכלל וכו'.

זה יכול להיות במשהו שהוא כביכול קטנטן לחלוטין;

במקום לכעוס ולהעליב כרגיל, למשל, אני מתאפק פעם

אחת (!) היום. זה לא משהו כזה גדול ודרמטי דווקא

כמו לחזור למשל בתשובה (שזה בחירה חופשית

פאר אקסלנס). נדמה לי שהרב שניאור אשכנזי

(יוטיוב), מדבר על זה באחד משיעוריו. באותו

רגע של התגברות פשוטה, אפורה, האדם

הוא צדיק. כך שמעתי מחברה שהוא אמר.

אז אני יכול לנטות אחר העדר בדברים

מסויימים ובכל זאת - משתמש

בבחירה, בבחירות החופשיות שלי,

השייכות לי. 

אפשר להשתמש בבחירה לדברים קטנים כגדולים

ככל שבוחרים יותר כך הבחירה משפיעה יותר על דרך החיים

רוב האנשים שאני מכירה מתקשים לבחור גם בדברים קטנים ובוודאי בדברים גדולים 

גם בדברים הקטנים כמו שתיארת

אבל גם בדברים הגדולים

אני בחרתי את הדרך שלי

בחרתי להישאר דתיה

בחרתי להישאר דוסית

בחרתי להתחתן דווקא עם בעלי

וכו'...

זה לגמרי בחירות שלי שהובילו לי את הדרך

לא רואה מציאות שהייתי מסתדרת עם גבר ערבי

אבל נראלי יותר לכיוון הגיור כי אני אדם רוחני מדי בשביל לחיות ללא אמונה

עם גבר ערבי לא הייתי מסתדרת 🤷‍♀️

ככה שדי ברור שהייתי בורחת מזה

גם לא ערבים.

צ'צ'נים זה מוסלמים באזור רוסיה.

או א או ה

ואם לא אז כותבת פה.
מיד התנצלתי..

יכול להיות שההתנצלות לא היתה ממקום שרואה אותה ואת הפגיעה

"אני מבינה שפגעתי, גם אם לא התכוונתי, עדיין אמרתי משהו שכואב לך"

ויותר ממקום שמסיר אחריות ממך "וואי מה זה לא התכוונתי, מה יש לך, לא הבנת אותי נכון"

ויכול להיות שהתנצלת ממקום שנותן לה מקום והיא עדיין צריכה זמן.

הייתי משאירה הודעה שמתנצלת באמת  ונותנת לה זמן.

היא עדיין שומרת מרחק כדאי לכבד את זה

לפעמים קורים דברים שמרחיקים להרבה זמן/ לתמיד

(לי קרה עם כמה חברות

אני הייתי הצד המתרחק

לפעמים החברוּת כבר לא מתאימה

אחרי טריגר כזה או אחר)

כדאי לקנות לה מתנה מהלב שתשמח אותה עם מכתב של התנצלות כנה בלי להצדיק את עצמך. 

אם אחרי זה היא לא מתרצה תהיי נחמדה גם עם עצמך ותזכרי שאת בן אדם ואנשים עושים טעויות ואין מה לעשות, וכנראה ככה ה' רוצה שיהיה.ויש עוד דגים בים.

בהתאם לחברות שלי

בסוף זה משתנה בין חברויות

אני הייתי נותנת לה כמה ימים בלי לחפור אחרי התנצלות ראשונית כמובן

ואחרי כמה ימים מבקשת להיפגש ויושבת איתה ומתנצלת שוב ומסבירה את עצמי

ואומרת לה כמה הקשר איתה משמעותי לי וכמה היא תורמת לי וכו' 

מכאן זה שלה אם להמשיך להתרחק או לסלוח

לדעתי התנצלות פנים אל פנים ולא בטלפון או בהודעה

היא התנצלות יותר מתקבלת ומהלב

ובאמת צריך ללמוד לשחרר

לפעמים דווקא כשמשחררים מגיעה הישועה

קונה לה טבעת יהלום. או סינר. תלוי במצב הכלכלי

והייתי בטוח שאתה מציע ירוק😅

תכלס מתאים לך

וניסית להפגש שוב והיא פחות בעניין והיא יודעת שאת מודעת לפגיעה וביקשת סליחה יכול להיות שפשוט היא צריכה ספייס

ולנסות בהמשך

וכם יכול להיות שהחברות לא תחזור לכמו שהיא הייתה

זה גם קורה

וכך יש לך מעקב מאוד צמוד על ההוצאות החודשיות

(+ הטבות שנגזרות מהשימוש בכרטיס אשראי, כל חברת אשראי וההטבות שלה). 

החיסכון גדול בהרבה מהתשלום

אצלינו יש את הכרטיס שלי ויש את של אשתי ויש דברים שמכל מיני סיבות כן יורדים ישר מהחשבון. (לדוגמא צריך מזומן לתת לילדים).

חוץ מזה שהאפליקציה שאנחנו משתמשים בה, מחשבנת לנו גם את המאזן של ההכנסות (שאצלינו מגיעות ממקורות שונים, לא רק משכורת אחת) מול ההוצאות, כולל חלוקה לקטגרויות ועוד, מה שמאפשר מעכב הרבה יותר מדוייק. יכול להיות שמי שמספיק מסודר, לא זקוק לזה. אצלינו זה ממש שדרג את יכולת המעקב וממילא את ההתנהלות.

אפשר להשתמש בכלי בשם israeli-bank-scappers (קצת דורש הבנה מסביב) שיודע להמיר את המידע מתוך האפליקציות האלה לCSV או לאקסל או לJSON או למה שתרצה כדי לקרוא את המידע הזה.

אבל לא הייתי נותן לשום אפליקציה חינמית להתמשק עם כרטיסי אשראי שלי או עם הבנק

אם זה חינם. אני המוצר

ולא בא לי שהכרטיס אשראי שלי יהיה המוצר

אני משתמשת באקסל

לדעתי יש גם אפליקציה

לנו אין יותר מדי "שורות" כל חודש אז מכניסה ידנית בכיף

לא הכי נאה, אבל עובד מעולה.

תכנס לאתר שלהם תוריד משם 

שאני ואשתי מדווחים זה לזה בזמן אמת הוצאות והכנסות.

פעם בשבוע מעלה הכל למחברת נייר בדו"ח מאזן הוצאות הכנסות.

פעמיים בשנה (לקראת ראש השנה ולקראת השנה האזרחית) מעדכן יעדים, הצהרת הון לעצמי.

בעיקר - כמה זמן אני מנסה לא לסדר או לשטוף רצפה ביחס לזה שזה לוקח לי בדיוק עשר דקות

זו לא תחרות אבל אין לי ספק שאם היתה, אני הייתי זוכה במקום הראשון. בלי ספק!

אולי זה חשש מעשייה (עשיתי טוב או לא), אולי פשוט לא אוהבים את זה וזה משעמם

(לנקות אבק, לסדר את החדר, לסדר עניינים ביוקרטים למיניהם). אולי קושי

עם עשייה בכלל, אולי דמיון מפותח שמשווה לכל עשייה מימדים גדולים וקשים

יותר ממה שזה באמת, אולי עצלות...

זה לגבי דחיינות

במקרה שלך, אשר ברא, אולי הנפש רוצה להרפות קצת מהשליטה הזו,

למרות שאת אולי חושבת שמי יודע מה אז יקרה - התפרקות כללית

ואיבוד גבולות - אולי.

כמה אפשר לקפוץ שפתיים ולעשות? (אלא אם כן זה תחביב אצלך..)

אולי תרפי קצת. לא נורא אם החדר לא מסודר. מבטיחה לך שלא

יקרה שום דבר. תעשי משהו שאת אוהבת ואולי נסי להתעלם

מלראות ולחשוב על הבאלאגן. לכי לטייל קצת, קראי אולי

ספר שאת אוהבת. בלי שום רגשי אשמה ויסורי מצפון.

ואז, אולי תחזרי לסדר, אבל ממקום קצת אחר. פחות

"שומר" בכוח, פחות כפייתי.

אם הבנתי אותך נכון.

תתני לעצמך לחיות ולהרגיש לא מאויימת, למרות הבלאגן (הזמני).

בשל אי ויסות רגשי

אם יש לך בלאגן בראש ובלב - סביר להניח שגם היכולת לסדר בפועל נשחקת

התנצלות כנה, בלי הצטדקות, הייתה גורמת לי לסלוח בשמחה ובחפץ לב

אבל הבעיה שאני עדיין עצובה וגם כועסת עליהם.

מה אגיד - זה לא כמו שחשבתי? או: סליחה שכתבתי את זה כך? או: סליחה שהתערבתי?

הכי חשוב זה להתפלל על זה. אבל כשאני שם, ורואה את הילדים (מטופחים, חכמים

עם הרבה צעצועים וחוגים - אם הם רוצים)- וההורים עדיין בעבודה (בתפקיד

בכיר) - נקרע לי הלב. ממש.

ולא שאני הייתי אמא טובה. בכלל לא.

אבל הלב נקרע. בכל זאת.

והם לא מוכנים לשמוע. סוג של טיוח. קשה להם לוותר על העיסוק המאוד אהוב עליהם.

הם כן משתדלים, אבל הרבה פחות (?) ממה שצריך.

תודה על התגובה המהירה. ועל העצה הנבונה (שאיני יכולה להשתמש בה. לפחות לא כרגע...)

סבתא צריכה להיות כמו שלושת הקופים:

לא רואה, לא שומעת, לא מדברת.

אם הנכדים מוזנחים ורעבים זה דבר אחד, אבל כל עוד המשפחה מתפקדת פשוט לא בדרך הנכונה בעינייך - כל התערבות מצידך רק תחמיר את המצב ותרחיק את המשפחה שלך ממך

אבל אף פעם לא התלהבתי במיוחד מקופים

ונורא קשה לי לחקות את התכונות שלהם....

אני חושבת שהם כבר התרחקו.

אולי, פשוט כדאי לא לבוא הרבה

או לזמן קצר.

בס"ד

בדיוק בצהריים, לפני שנסעתי אל הבן, התקשרה אלי

אחת מאחיותי וסיפרה לי על הביקור מרומם הנפש

אצל אחד מילדיה; שמח, המון השקעה רגשית

בילדים.....

שיננתי לעצמי בלב: לא לקנא, לא לקנא, לא...

ב"ה, הצלחתי קצת...כלומר, השם עזר.

ומייד אחר כך, הנסיון שלי. 

חושבת שאולי הנסיון הוא קודם כל:

להיות שמחה בחלקי ולהודות

היה יכול להיות גרוע בהרבה יותר.

האחות הזאת היתה אמא נפלאה

סבלנית, אוהבת..

רואה, אני עושה מעשה זמרי

ורוצה שכר כפנחס.....

שוב תודה לך.

הילדים נשמעים בסדר גמור ואם ה' הביא את הנשמות האלה להורים האלה הוא יודע מה הוא עושה וזה מה שהכי נכון עבורם כי אם לא הם היו נולדים בבית אחר.

לא נשמע קורע לב לראות ילדים מושקעים מסודרים ובית מתפקד...

חושבת אבל שפניות רגשית זה מעל הכל;

גם אם יש באלאגן, והבגדים מיד שניה,

הכי חשוב לילדים, זו פניות רגשית.

ראיתי את זה במשך חיי .

וקשה לי עם : אם השם נתן ...

זה אמנם צריך לנחם, אבל כמה פעמים "השם נתן את הילדים האלה להורים האלה, אז..."

ויוצאים אנשים כואבים ופגועים (למרות שמתפקדים נהדר)?

לא?

אז מכאן אפשר לגלגל את זה הלאה:

כי זה התיקון שלהם...

וכו' וכו'

אני כנראה צריכה להתחזק בהשקפה הזו, כי קצת...

קשה לי עם זה. עדיין.

תודה שטרחת להגיב. זה באמת מחמם את הלב -

כל התגובות המעודדות.  זכו למצוות!

שבת שלום!

תשלימי שעשית הכי טוב שיכולת כשגידלת אותם, שהם עושים את הכי טוב שלהם כדי לגדל את הילדים שלהם.

ובראש ובראשונה שהקב"ה עושה את הכי טוב בשבילם ובשביל הילדים שלהם.

לא הייתי מפסיקה ביקורים או ממעטת בהם, להפך.. זה יגרום למרמור גדול יותר

תודה!

אני חוששת שהם יפסיקו את הביקורים .....שלי.

טוב. אני אלך ללמוד על פסנתר, אצייר, אסע לחו"ל (אין כל כך לאן מפאת המצב), אוכל מלא גלידות (מאוד מנחם)

אקרא קומיקס....בקיצור אעשה סוף סוף משהו לעצמי ולא אדאג יותר....לעולם!

לא היתה תגובה צינית. אהבתי מאוד מה שכתבת. היתה בזה נחמה.

הייתי מדפיסה את זה ותולה על הפריג'ידר . באמת. ולא רק למקרה

הזה. כל יום ולעתים כל היום יש נסיונות הדורשים תגובה יפה

ואמיתית ונכונה, כמו שלך.

זכי למצוות!

הרב הראשי של חולון, בכל יום שישי ברדיו קול חי, ובה הוא היה עונה לשאלות מאזינים.

אהבתי להאזין לתוכנית בגלל 3 סיבות:

א. רציתי ללמוד עוד ועוד הלכות בנושאים שונים

ב. הוא הנגיש את ההלכה בצורה מאוד אדיבה וברורה

ג. הקול שלו היה כמו קול של סבא בסרטים... רגוע, שליו, נעים וסבלני.

זה היה לפני למעלה מ-20 שנים, ובכל זאת יש שאלה אחת שאני לא יכול לשכוח:

שלום הרב,

הבן שלי גדל בבית חם, בית עם הורים אוהבים, בית שבו השקיעו בילדים.

כשאני מגיעה לבית שהוא בנה, אני מתחלחלת לראות איך הילדים חוזרים מבית הספר והאמא לא מקבלת אותם בבית. במקום שהיא תכין להם אוכל חם וביתי, הם מחממים לארוחת צהריים מוצרים קפואים במיקרו.

מה לעשות?

(את השאלה אני כותב מהזיכרון, זה כמובן לא ציטוט מילה במילה. אולם את תשובת הרב אני מצטט מילה במילה, עשרות שנים והיא חקוקה בזכרוני בדיוק מושלם).

כך ענה הרב, בקולו העדין שלראשונה נשמע כועס:

באמת חוצפה גדולה,

באמת לא בסדר בכלל.

מה את דוחפת את האף שלך לעניינים לא שלך?

מה את מתערבת באוכל שהם אוכלים או לא אוכלים?

יש להם מה לאכול?

יש!

יש להם הורים שאוהבים אותם?

יש!

אז כל מה שקורה שם - אינו עניינך כלל וכלל.

ע''כ.

בחיי, המילים ''מה את דוחפת את האף'', דווקא מרב שתמיד מדבר בצורה כ''כ נעימה, נצברו בי עמוק והבהירו לי כמה בנפשו הדבר. כמה חשוב שהסבים והסבתות לא ידחפו את האף, כלשונו, אלא רק במקרי חירום.

הכל נכון (כנראה). אשתדל. אין ברירה. הפתרון הוא מן הסתם באמת רק לבקש מהקב"ה. שיהיו כמה שפחות שריטות...

אבל חכו חכו עד שתהיו סבתא!....

אם אמא שלי הייתה מעירה לי על משהו בהתנהלות שלי מול הילדים

לא הייתי רוצה לדבר איתה תקופה

אין הורה מושלם

אמא שלי לא הייתה מושלמת 

ואני לא מושלמת

וכל אחד עושה לפי היכולות, הרצונות ותפיסת העולם שלו

מאמא קשה לקבל. אלא אם כן היו ויש יחסים יוצאים מן הכלל מכבדים וכנים.

אבל....חכי חכי עד שתהיי סבתא!

תודה רבה לך על התגובה. מקווה שאצליח להתגבר.

שבוע שמח!

מאמא קשה לקבל

ביקורת זה דבר שקשה לקבל

מכל אחד

ובמיוחד מאמא, שבדרך כלל יש משקעים מולה

ראשית, אני לא יודעת מה זה מבחינתך נוכחות הורית. אם הם חוזרים מהמסגרות והורה מגיע בערך איתם ואין ארוחה מוכנה זה ליפול בין הכיסאות? או שזה בייביסיטר כל יום כי שני ההורים חוזרים בשש וצפונה?

בכל מקום הציפייה ה"בסיסית" שונה.

אני מגיל יסודי הייתי מגיעה הביתה כחצי שעה לפני אמא. חזרנו האחים יחד, עד שאמא באה אכלנו בגדול טוסטים ושניצלים מהמקפיא (במיקרוגל! תנור לא עלה על דעתנו).

אני חייבת להגיד שזה היה לי קסום. איך נהנינו בחצי שעה הזאת. שום ארוחת צהריים מוכנה לא הייתה.

שנית, אני מרגישה שדווקא לבני/בנות משפחה שהם לא ההורים (סבתא, דודה) יותר קל. גם ככה החינוך הראשי לא ממך אלא מההורים של הילדים. ולמה שלא תבקרי ובביקורייך תעניקי לנכדים חוויה אחרת? של מבוגר (סבתא במקרה הזה) שלגמרי עם קשב אליהם. בלי עבודה באמצע או טלפונים.

סבתא שלי עליה השלום הייתה אישה אגדית. אמא מהממת ומסורה. כשהילדים שלה גדלו היא בהחלט היתה מעורבת. אבל לא התערבה בחינוך שלהם את ילדיהם.

מתוך עיקרון. כשגדלנו הנכדים, גם אלינו התייחסה כך. איך היא אמרה? אני וסבא החלטנו שלא מתערבים ולא שואלים שאלות. מקבלים כל אחד כמו שהוא בא, ואם רוצה לשתף מקשיבים בנחת.

ולא שעשו לה חיים קלים. הנכדים מאוד שונים, גם אחד מהשני וגם מדרך החיים שלה. אבל היא למדה לצחוק מזה ועדיין לאהוב, לפעמים אפילו להעריך מאוד על תכונות ששונות ממנה.

(והיו לה דעות. אוהו איך היו. ועקרונות. אבל ידעה לשחרר איפה שלא מקומה)

הורית זה שהילד ירגיש שנותנים לו זמן והקשבה. מספיק.  לא תוך כדי שיחות בפל'.

תודה לך על התגובה.  אני טיפוס שנורא קשה לו לא להתערב ולהתעלם. נורא.

אבל חייבת להשתדל. רק להתפלל .

שבוע טוב!

כי נראה שחד משמעית לא. ואפילו להפך.

מעבר לזה שאולי הילדים כן מרגישים שמקשיבים להם, ההתערבות שלך מרחיקה את הבן שלך ממך, ולא משנה את דעתו.

ולכן אני אומרת, מצד היעילות, של טובת הילדים שיהיה מי שמקשיב להם, כדאי שתבואי ולא תעירי על החינוך של הוריהם.

במקום זאת- תקשיבי להם, תשבי איתם, תשחקי איתם, תלמדי איתם, מה שהם ירצו. בנחת. 

תפילה?

גם אותך! 🥰

תודה. אשרייך🙏🏻

והכל עובר חביבי. הכל עובר. ויש דברים כל כך יפים. נראה עכשיו

לא, אבל תראה משהו שמח תעשה משהו משמח. זה עוזר.

אולי תישאר צלקת קטנה, אבל היא תתקטן ותדהה

ועוד יבואו ימים טובים. הכל כל כך גמיש.

מנסיון.

בת, ראיתי בדף שלך, אז  במקום תראה, תראי, כמובן.

לדבר עם חברה טובה, לי זה עוזר.

אמן, בע"ה

תודה

👍🏻 יפה, תודה

מאחל רק טוב.

שבוע מקסים,

ובכיף

אבל לא זה מה שעוזר לי בדרך כלל, לצערי.

זה מוסיף, כמובן, אבל לא רק זה.

אצלי זה מלווה במוזיקה ובשיתוף לאנשים קרובים

אם זו רק הכריכה אפשר להכין כריכה חלופית מקרטון צבוע או לקחת ספר ישן ולתפור את הכריכה שלו לספר.

אם זה רק אסטטי ולא מריח רע אפשר פשוט לעטוף את הספר העטיפה אחרת מנייר או טפט.

במקום העמוד המעופש אפשר לשכפל את העמוד מספר זהה, לתלוש את העמוד ולהדביק את העמוד החלופי. לא יוצא מושלם אבל לפחות קריא ולא מפריע כמו עובש

הוא מתפשט לדברים אחרים והורס אותם,

ובנוסף הוא יכול לגרום למחלות אם נושמים את הנבגים שלו

עזרה בבקשה!

 ספר שמלווה אותי 17 שנים.

הופיע בכריכה ובדף האחרון עובש, בגלל שהיה מונח על רטיבות. מה עושים? 

בינתים פתחתי אותו והפעלתי מאוורר קטן

תודה רבה