שיש לך כושר שכנוע טוב! אז תסביר להם.

הם רואים שאתה אדם דתי. נסה להבין

את הראש שלהם. ואולי הם אומרים

סתם, רוצים לחשוב על כך, להתייעץ,

אנחנו לא עם שבולע הכל בלי ביקורת,

כידוע....

כשאתה רואה בחדר הקבלה (?) פציינט חרדי, שלוף מהר

את הכיפה השחורה מהמגירה ותניח על הראש במקום

הסרוגה...

אפשר גם לשוחח באידיש (אם אתה יודע)

אפשר גם לשאול רב שאתה מעריך אם

מותר לך לאמר שהרבנים מצדדים בזה

(אם זו אמת)....

וב"רפאנו.." אפשר להוסיף גם

את הפציינטים שלך באופן כללי,

או מישהו שאתה מכיר.

זה מקסימום ההשתדלות

בעניין, לא?

שהוא יכול לדלג על הסטטיסטיקה וזה?

להאמין ב-ה' זה לשמור את המצוות שהוא ציווה עלינו, לא להאמין במשהו שהוא מעולם לא הבטיח לך. זאת אמונה בסנטה קלאוס, לא ב-ה'.

הוא אכן שיר בעייתי גם לדעתי.

כי הוא מכריח את ה' לתת לי את מה שלדעתי הכי טוב

לא יודע, אין לי כח להתעסק איתו עכשיו, יש בו קטע כנראה בעייתי, שהכל יהיה טוב מושלם כזה.

אבל מה שכן הוא מדגיש מסר אמיתי.

שה' הוא טוב והוא יכול לפנק אותנו בצורה הכי פשוטה ומובנת לנו.

ולענייננו, לא כל אסון שקורה בסטטיסטיקה

חייב להגיע אל אותו בן אדם.

וגם אי אפשר לחיות בחרדה קבועה.

כמו עם תאונות הדרכים.

ואנשים נוסעים.

ומאמינים שיגיעו.

כך אמר אחד האדמו"רים של חב"ד (אם איני טועה).

זה המסר של השיר; תהיה אופטימי, כי הכל לטובה.

השתדלות

בקצת עידוד במדינה הנאנקת הזו?

יותר טוב שיר חילוני מדכא? יותר אמיתי?

כן זה מה שרציתי להמשיך להגיד

לחרדים ולכל מיני יכול להיות הסתייגות ממילה פה

משפט שם,

אבל השיר הזה האקורד המרכזי שלנו

שיש לנו אבא טוב אוהב דואג בשמים

הוא כל כך נכון

ופשוט השיר הזה הכניס נקודת מבט יותר נכונה

כל אחד עסוק בלמצוא למה ה' לא אוהב את ההוא

ולא עם המגזר ההוא ומלא מלא צמצומים כאלה

ככה אנשים התרגלו.

ופתאום בא השיר הזה

ונתן אמירה מאוד חזקה ונכונה

יכול להיות שהיא הזה

בבחינת

" טועה בכל מילה

אבל צודק בכל משפט"

צריך להאמין שה' ישמור עלינו, אבל במקביל ה' ציווה גם לעשות את ההשתדלות שלנו לשמור על עצמנו.

בתורה מספר הניסים הוא מועט, ויש המון מצוות הקשורות להנהגה יומיומית רציונלית. כגון, המצווה שמחייבת בניית מעקה (רגע, אבל ה' יתברך תמיד אוהב אותי, הוא הרי יכול למנוע ממני שאפול).

מה לעשות שסיפורי ניסים ושירים מעודדים אין להם על מה לסמוך. בתורה ה' מעניש את עם ישראל על ימין ועל שמאל, מבטיח חיים טובים רק אם העם כולו יקיים מצוות ומאיים על עם סגולה במחלות, רעב וגירוש אם המצב יהיה הפוך.

יש הנהגת הגמול ויש הנהגת הייחוד. ראה רמחל

על ניסיך ונפלאותיך שבכל יום עמנו...

בכל יום, נסים קטנים, השגחה, הארה....

ובמצבים קשים צריך לעבוד יותר קשה כדי להאמין, כמובן.

(אני לא שם, לצערי עדיין)

ג'יהאד  ד"ר מרדכי קידר.

אחרי ששומעים את השיעור הזה, מבינים איזה נס השם עושה איתנו.

גם אני לא מתה על השיר הזה הוא ממש שטחי נראה לי.

יכול להיות שבפרקטיקה אני לא אסכים איתך, כי אין לי אמון מוחלט במערכות הבריאות, אבל הרעיון ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" ו-"חכם עיניו בראשו" לגמרי נכון... אנשים מוצאים תירוצים להכנע לקושי שלהם.

וברור שיחד עם ההשתדלות ה' קובע ולא הרופאים.

אם לחברה הכי טובה שלך תהיה מוטציה חביבה בשם 185delAG, מוטציה שגורמת לכמעט 90% מהנשים לחלות בסרטן שד/שחלה, מה תגידי לה לעשות?

להקשיב לרופאים ולעשות כריתת שחלות בגיל 35 (פעולה מצילת חיים שמקטינה את הסיכון לסרטן השחלה לכמעט 0% ואת הסיכון לסרטן שד ליותר נמוך מאשר אצל אשה ללא המוטציה שלא עברה כריתה),

או שתגידי לה: ''עזבי, אל תעשי את זה, אין לי אמון במערכת הבריאות, המערכת סתם רוצה להזיק לך / להרוויח עלייך כסף''?

מעניין אותי איפה עובר הגבול שלך: האם חוסר האמון הוא רק בדברים קטנים כמו צינון ואנטיביוטיקה, או שגם כשמדובר בהצלת חיים ודאית את מוכנה להמר על החיים של הקרובים לך?

להתייעץ, לבדוק, זאת בוודאי לא החלטה שמקבלים בקלות ראש. שומעים את דעת הרופאים, אבל לא הולכים אחרי כל מה שהם אומרים על עיוור. כל עניין לגופו. 

הם לא יודעים הכל, הרבה פעמים הם פועלים בניסוי ותעיה, הם סה"כ בני אדם.

חוסר האמון במערכת הבריאות פה הוא נושא קצת אחר. בעיקר לגבי החיסונים. מה לעשות זאת לא מערכת טהורה. כשיש סיבה לחשוש- חוששים.

האם להתייעץ עם רופאים מומחים או להתייעץ עם אותם האנשים שאת מקשיבה להם בנושא החיסונים?

האם לבדוק באותן השיטות שמתנגדי החיסונים בודקים, למשל דוגמאות פרטניות והתעלמות ממחקרים?

או שתגידי לאותה חברה טובה ''אחותי, כאן זה לא צחוק, את צריכה להקשיב לרופאים ולמחקרים שהם עובדים על פיהם''?

לא מעוניינת לערוך את הדיון על נושא החיסונים

כל אחד יבחן את המציאות בכלים שבידו ויחליט מה הכי טוב לעשות

לכן אמרתי שבפרקטיקה כנראה לא מסכימה איתך רק בעניין של הפעלת שיקול דעת.

שסותרות את מה שנאמר בחמשת חומשי התורה. ה' יתברך תמיד אוהב אותי - האמנם? ה' מתנה את אהבתו לעם ישראל בקיום מצוות המוני. חטאו של עכן מלמדנו, שרשע אחד יכול להמיט אסון על הקולקטיב. והוא יעשה לי רק טוב - מה עם "פוקד עוון אבות על בנים"? מה עם כל ההיסטוריה של עם ישראל (שחוטא ברוב שנות קיומו וסופג מכות בגלות ובארצו)?

ואילו ה' השמיד לא פעם ולא פעמים רבים מקרב בני ישראל, שלא לדבר על שאר התקופות ההיסטוריות.

אם משמידים אז שונאים?

קצת לא מסתדר לי מה שאתה טוען.

אם אוהבים לא משמידים. זה נכון. אז את מי משמידים? את מי ששונאים בדרך כלל. לא?

את האדם או האומה מחטאיה.

אילו ה לא היה מעניש את הרשעים. הם היו נשארים מוכתמים בחטאיהם לנצח. אז זה לטובתם על מנת למרק אותם.

וכמובן ההשמדה היא בעולם הזה, לא בעולם הבא (כדעת המקובלים שאין השמדה בעולם הנשמות. למעט דעת הרמבם).

וכמובן ה מעולם לא השמיד את האומה היהודית בכללותה כי תמיד עם ישראל ישאר. כי ה' אוהב תמיד את האומה

כנראה שיש משהו חשוב יותר מהחיים;

ואנחנו נבחרנו להעביר את המסר.

הקב"ה ערך עמנו ברית.

זה לא צחוק. זה מחייב אותנו.

לא ייתכן שרק צד אחד יקיים אותו.

השם ברא עולם יפה. תראו

איך התקלקל, הסתאב,

אנחנו היחידים שיכולים

להציל, שאפשר לסמוך

עלינו....

אני במקומו, הייתי מבטלת

את העולם חת ושתיים...

איזה אורך רוח יש לו,

יורקים לו בפנים, והוא

עוד מצפה ומצפה ומצפה...

זה לא חסד עצום?

ואם אנו לא עושים זאת, לא מקיימים את

חלקנו בברית, אז לשם מה צריך אותנו?

איך אמר הקב"ה למשה

כשמרים נענשה על לשון

הרע? "הלא אם אביה....",

רש"י, נדמה לי. אולי טועה.

רחוקה מדרגת הבטחון הזו,

אבל, לפעמים, לפעמים,

יודעת שכן. (כמובן בעקבות

שיעורים, לא מעצמי)

אגב, "רקווים גרמני" עמוס איילון.

כדאי לקרוא. השואה קצת מובנת יותר

ל

אנשים עלולים לחשוב שירושלים אכן עשויה מזהב.

צריך לזכור להיות ראלים ולא לחיות בדימיונות, ירושלים עשויה מאבן וחא מזהב,ואנשים חייבים לשמור על נקיונה כי היא לא עשויה מזהב.

היא גם לא של אור, ראיתי במו עניי שהיה בה חושך בלילה, אם לא המאמצים של חברת החשמל היא לא היתה מוארת בלילה, אסור לנו לשגות באשליות של דמיונות , זה שיר מסוכן שאינו חינוכי. ואנשים צריכים לדעת להדליק פנס ברחוב חשוך בירושלים בלילה.

והיא לא של נחושת, אמנם יש בה כבלי חשמל מנחושת, אבל זה רק אודות מאמצי הערייה שחיברה אותה לחשמל. ובל נשגה באשליות שנחושת תצוץ יש מאין.

בקיצור ירושלים של זהב שיר שקרי ומסוכן, אסור להשמיע אותו

(נכתב על פי מישהו אחר בעבר, שחזור מהזכרון בערך)

עכשיו קח חסיד ברסלב מצוי, והוא יישבע לך בנקיטת חפץ שהשיר הוא אמת לאמיתה והוראה לפעולה.

מצח מתחרז עם רצח או קצח

אם אתה מתכוון לחרדים (לא לענות "על ראש הגנב בוער הכובע" בבקשה),

אז זה ממש לא נכון; היהדות דורשת השתדלות ולא לשבת בהכנעה

דטרמניסטית. "ניתן לרופא אפשרות לרפא".

דווקא החרדים הולכים לרופאים הטובים ביותר, משום

"עם רופא גדול הולך מלאך גדול"!

זו לא השקפה יהודית, מה שאתה אומר.

זו עצלות, או  פחד או הכחשה  וכו'.

מה לזה וליהדות?

אחוז קטן מהחרדים,

ובדרך כלל הם משתייכים לאותו תת מגזר חרדי, אבל אני מעדיף לא לכתוב איזה.

מדגיש שוב שזה אחוז קטן ולכן היה חשוב לי לדייק כבר למעלה שזה תת מגזר.

בכלל לא לחשוב שזה קשור לחרדיים.

גנב חכם, דואג שהכובע דלו לא יבער 😉

אני גנב לא חכם. מה רע?!

(עם הסכמות של רבני ברסלב) לסתור ולתקן כמה וכמה "יסודות אמונה" שכתב הרב שלום ארוש בספרים "בגן האמונה" 

הספר נקרא בשם "גן המבוכה" (קונטרה לספרים המדוברים)   

20260108232645.pdf     למי שרוצה לקרוא.

אם כי אני רוצה לציין שאני מחזיק לו טובה גדולה שהוא חיזק אותי מאד בעבודת ה' ולא להתייאש וכו'

ומאמין שזה לא בכוונה, ואולי הטעו אותו כשהוא חזר בתשובה.

אבל גם יש אפשרות שהרב ארוש צודק ואותו מחבר מבוחבל ועוד יחזור בתשובה.

אל תתייחס להסכמות וכדו, זה פוליטיקות פנימיות של חסידות ברסלב (הניתוק של ה"שול" ואנשיו - בדגש על הרב שכטר והרב קרמר - מהרב ברלנד והרב שיק, לא נוצר יש מאין. מטבע הדברים הם גם לא מחבבים את הרב ארוש. לא יודע מה בדיוק הפוליטיקות, אבל אני מניח שלא הכפירה וכו הן הסיבות הבסיסיות/היחידות שהרבנים הנל מתנערים מהרב ארוש...).

אנחנו יכולים לאהוב ולכבד את כל הצדדים. מציע לך לקרוא את מכתביו של הרב קוק בנושא הדרדעים (מופיע גם בפתיחה לספר "אמונת ה'")

וכמה שאותו רב קיבל וממי קיבל את הדברים

אמנם עדיין לא קראתי הכל, אבל בינתיים אני רואה שיש מקורות לדבריהם וגם ההיגיון יותר בצד שלהם.

ממליץ שתקרא בעצמך.. הכי טוב לברר בעצמנו

בשביל מה להיכנס לתיאוריות של תככים ופוליטיקה שיכול בקלות להיות לשון הרע

אבל מה לעשות שאני עוסק בנושאים אחרים בתורה, והדברים האלה לא מאוד מאוד מטרידים אותי? (אל תשאל למה, כי אין לי כח לענות וכי לא תאהב את התשובה)

אז רק הצעתי שתבדוק את הדברים ולא את הדוברים, ואולי גם תברר אם הרב ארוש (שאינו קוטל קנים) נתן תשובה לשאלות. - אני מבין ממך שכבר עשית את זה, אז הכל בא על מקומו בשלום

אבל אסור לנרמל אדם שהוכח שנאף, ששלח אנשים לשפוך דם, שהונה חולים במצגות שווא והרוויח מזה כספים רבים.

לקרוא לו 'רב', זה לא רק לנרמל אותו, זה גם לבזות את כל רבני ישראל האמתיים.

לנקוט במשנה זהירות מרבנים ברסלברים, או ממקובלים עם כיפות סרוגות.

כמובן שרובם צדיקים, אבל יש גם מיעוט קטנטן שלא.

הראשונים זורקים את השכל (ואני מדבר על רבני אמת. לא שרלטנים). אצל האחרונים השילוב של רקע מבני עקיבא עם לימוד קבלה מעמיק אחר כך עלול במיעוט מהמקרים להיות הרסני (תבדוק מרבנים סרוגים מי כשל, תגלה שהרבה מאלו שעסקו בקבלה. תבדוק מהמקובלים מי כשל, תגלה שרובם היו עם כיפות סרוגות. אני מדבר על מקובלי אמת, לא שרלטנים).

משאר הרבנים לא צריך להזהר כל כך.

וכמובן שצריך להזהר משרלטנים שבדרך כלל אינם רבנים אלא רק מציגים תואר רב. או שהם רבנים קטנים ומיימרים להציג עצמם כמקובלים גדולים. אבל את זה אפשר לחשוף די בקלות.

מוטי אלון היה מקובל או ברסלב?

חיים ולדר היה מקובל או ברסלב?

שני דמויות חינוכיות שניצלו את מעמדם ומרותם לדברים חמורים מאוד.

והתכוונתי בעיקר לרבנים שסווגו כרבנים יחסית גדולים

היו פוגעים מכל המקצועות, בכל הרמות התורניות, בכל מיני הקשרים.

חוץ מהשניים ש @ארץ השוקולד ציין, אפשר להזכיר גם את קופולביץ' שלא היה לא מקובל ולא ברסלבר. גם עוד כמה שהתפוצצו סביבם סיפורים אינם לא מקובלים ולא ברסלברים.

(אם כי המתועב ברלנד, שהפגיעות המיניות הן רק חלק ממעשי הזוועה שלו, עונה על כל ההגדרות שהזכרת, גם מקובל בוגר בני עקיבא וגם ברסלבר...)

ולא דיברתי על פדופילים

כבר יוצאים מהנושא הראשי. אולי פותח השרשור לא ירצה.

מה אתה אומר @פשוט אני.. שנפתח שרשור נפרד או שזה בסדר להמשיך פה?

לא אזכיר. הוא לא ממש נפל בהטרדה אלא בגזל כבשת הרש, אבל הוא רב יחסית ידוע שהפרשיה שלו התפרסמה לפני כמה שנים.

זה לגבי סרוגים מלומדים בקבלה.

ולגבי ברסלברים ברלנד לא הראשון ולא האחרון שהתפרסם

הבאת שלוש דמויות שאני לא מבין מה הקשר ביניהן, ושים לב שהן לא נושאות בכלל אותם מאפיינים (הרב ברלנד הוא ברסלב אבל לא ממש דתלי וגם לא בדיוק איש קבלה, הרב שיינברג לא ברסלב. ובלי קשר אני חושב שהסיפורים על הרב בלרנד הם בדיות אבל אין לי כח להתעסק בזה - נניח שכל פרסום הוא נכון).

כמו הדמויות האלה, יכולת להביא עוד 5 דמויות אחרות ולציין את המגזר שלהן. אין כאן שום קשר ודרך להגדיר משהו.

ועוד דבר- אל תשכח שבמגזר שבו פרסום על מטפל רגשי שהוא מרטידן מדופלם של ילדים/ות-נערים/ות בגיל בית ספר, מקבל את התגובה: "תסבירו לתלמידים שהוא מת בגלל לשון הרע" - ברור שבמגזר כזה יהיה פחות תועלת ואומץ לברור את העבריינים.

רבנים גדולים שסרחו היו מקובלים סרוגים, או ברסלבים. בלי קשר בין 2 הקבוצות.

ההסבר הוא כזה - ברסלברים זורקים את השכל, ולכן מי שיש לו נפש פגומה עלול (במיעוט מהמקרים) להתדרדר שם מאוד מהר לחטאים ללא שכל (ובכל מקרה נראה שכל ההתנהלות של ברלנד הזויה באופן כללי, כך עולה מהתרשמות כללית על פועלו. אבל לא באמת מבין).

סרוגים שהפכו למקובלים,  השילוב בין הרקע הסרוג לבין העיסוק שלהם בקבלה והעוצמה שהקבלה מביאה לנפש, יכול להיות הרסני (גם במיעוט מהמקרים), במיוחד אם זה יושב על פגם בנפש שאינם תיקנו.

לא קיבלת את הסברך.

לא רואה טעם לחזור כאן על רשימות ענק של רבנים שמעדו, יש לנו ב"ה אנשים מכל הסוגים והמינים. עם שכל ובלי שכל והתנהגויות נורמליות והתנהגויות מטורפות. יצריים מיניים של לכולם, ואנשים מכל הסוגים עשויים להתמודד (וחלקם - להיכשל) בנושאים האלה.

בזמנו אפילו סיפרו על רב חרדי תלמיד חכם ופוסק בנושאים חישוביים מקהילה שמרנית שהייתה לו תיאוריה שלמה שמתירה להפוך את כל הקהילה שלו (כולל הוא ואשתו כמובן) לקומונה אחת גדולה.

יצר הרע מגיע לכל אחד בדרך שמתאימה לו.

להפוך קהילה לקומונה? אתה בטוח שהוא פוסק? נשמע הזוי.

הרעיון הוא שמהרי"ק כותב שהאיסור בסוטה זה "ותמעול מעל באישה", כלומר שגם אם מותר כלפי שמיא לעבור על איסור א"א (כמו אסתר, שזה היה להצלת רבים), מכיוון שהיא מעלה בבעלה - היא נאסרת עליו.

מכאן הבין אותו פוסק את ההיפך, שאם בעלה מרשה לה, אז בכל מצב היא לא נאסרת עליו.

הטענה הייתה, שהרב וואנזר השתמש במעין היתר כזה במצב מסוים (סיפור אמיתי שהאנס יושב בכלא כבר שנים, אבל שם הסיפור היה יותר מורכב וכמובן לא התירו לכתחילה, רק נאלצו לחפש היתר של הנשים לבעליהן אחרי שהאנס רימה אותן).

הקיצור אני לא זוכר את כל הסיפור (הימתי כותב לך את שם הרב שתראה בעצמך ברשת, אבל אני לא זוכר), זה היה לפני כמה שנים וממה שזכור לי זה הינ רב מאוד חשוב והסיפור התגלה לגמרי במקרה, ובדיעבד אנשים אמרו שהיו הרבה סיבות לחשוד שזה נכון.

"לא תנאף" בלי קשר לדין סוטה.

אבל נראה שזה רק לגבי להתיר אשה לבעלה. לא לגבי להתיר איסור כרת של ניאוף.

אתה בטוח שזה לא היה פסיקה תיאורטית שלא אמורה לצאת לפועל, מה שאותו רב עשה? (כאילו הוא חידש שזה לא איסור אשת איש אבל מעולם לא חשב להתיר זאת בפועל)

לכן מוזר לי בכלל שאומרים דבר כזה בשם הרב וואזנר (יש מצב שסתם אמרו את זה וזה לא נכון). כלומר, לי ברור שמהרי"ק בא להחמיר ולא להקל.

בשביל מה לדבר על גועל נפש? הטענה הייתה שמי שהכיר את אשתו והליכותיה  היה ברור שהיא עוסקת בזה (היא כנראה הייתה לבושה בצורה מאוד מוחצנת ביחס לנהוג באותן קהילות שמרניות), ומתישהו היא טענה בבית דין/משפט שהוא זה שכפה עליה להשתתף בחינגא שהוא ניהל בקרב בני קהילתו.

כלומר, לגמרי דיברו על סיפור שהתרחש (יש מצב שישב אחכ בכלא).

שהוא מומחה גדול להלכות מסוימות (נדמה לי הלכות עירובין), אבל פסק בכל הנושאים.

ככה הבנתי, זה סיפור מגעיל מלפני כמה שנים. אם אמצא משהו על זה אשלח לך בפרטי.

תמחל לי אבל אין לי כוח לכתוב על הגועל נפש הזה (וגם לא על גועלי נפש אחרים..)

שהעסקנים מסביבו כינו אותו "רב".

במקרים כאלו קל לקרוא את דבריו ולראות שהוא עם הארץ מדאוריתא.

אני מדבר על רבנים אמיתיים, תלמידי חכמים אמיתיים וגדולים, מקובלים אמיתיים שהיו צדיקים והיו גאונים בקבלה, לא שרלטנים. כתבתי ממתי מהם צריך לנקוט משנה זהירות, שמא ייפלו בתחום העריות

כשחז"ל הזהירו מהצבועים, זה אלו ששיחקו אותה צדיקים כדי שיוכלו לגנוב כסף שהפקידו אצלם או שאר שימוש לרעה בזה שסמכו על הישרות שלהם... בזה באמת צריך להיזהר כי אחרי שכבר סמכת עליו ונתת לו יד ברכוש שלך - אכלת אותה

אבל ללכת אחרי שטויות שבנאדם אומר נגד התורה, זה עצלות של אנשים ללכת עם מה שנוח במקום עבודת ה' 

(סגנון "הרב פלוני מתיר" הידוע. למרות שאין שום מקור אמיתי)

ומשם זה כבר מדרדר שלא מקשים קושיות גם על דברים חמורים יותר

זה לגמרי על אחריות כל אחד לבדוק מה כתוב בהלכה. וזה לא קשה כל כך במקרים שאתה מתאר

אז אם זה בשם ברסלב, תבדוק מה כתב רבי נחמן.. ואם זה בשם הקבלה, הקבלה לא תתיר ולא תצווה פתאום דברים נגד ההלכה.

(על משקל בס"ד)

הייתי לוקחת ממנה סיכומים בתיכון וכאלה. וואלה צודקת.

קודם כל יש את ה', אבל אנחנו מצידנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו.

נו, אני גם מסתכלת ימינה שמאלה לפני שאני חוצה את הכביש. על אף שאני יכולה חלילה להידרס גם כך, ועל אף שה' יכול לשמור עליי גם אם לא אסתכל אף פעם לפני חציית הכביש.

השתדלות אנושית היא בעיניי חלק בלתי נפרד מהאמונה. 

אלא בתת-אמונה שהשתרשה בדורות האחרונים.

גם ברמה הפסיכולוגית זה מוטמע כל כך עמוק ונרשם באמגידלה, עד שגם כשאתה כבר יודע איך נכון להתייחס לדברים - זה כעין סוג של תגובה אוטומטית, ומאוד קשה לגבור על זה.

(נאמר מניסיון אישי..)

דריכות קטנה אפקטיבית, דריכות גבוהה כבר לא

מה הכוונה תת-אמונה

יותר לדרך חיים של כאן ועכשיו ולא להיות בשליטה על כל תרחיש שעלול אולי לקרות.

אפשר להגיד את אותה נקודה דומה על המעשנים.

הם מכניסים את עצמם בידיעה מוחלטת לכל קבוצת סיכון אפשרית, הזקנה שלהם תהיה ככל הנראה הרבה פחות בריאה משל אדם שלא מעשן, ועדיין הם מעדיפים ליהנות מהכאן ועכשיו ולא לחשוב על הסכנות בטווח הרחוק.

אני לא כזאת אבל ובנקודות מסוימות אני מבינה אותם.

אתה קורה לזה שליטה בסיטואציה הם קוראים לזה חרדה ודאגה לעתיד על חשבון הרווחה והשלווה הקיימת.

אתה כנראה מסוג האנשים ששליטה בסיטואציה מרגיעה אותם, הם להפך.

מניחה שגם אם הם אומרים השגחה הם פשוט מהסוג הזה של האנשים אבל מתרצים את זה ב"השגחה עליונה".

והיכן ?

הוא בכלל לא אמירה תיאולוגית לדעתי. צריך לתפוס אותו בתור NLP או עזרה עצמית או איך שלא קוראים לזה, סטייל 'הסוד'. כמו להגיד לפני מבחן "אני אעבור את המבחן, אני אצליח". הגעתי לתובנה הזאת אחרי שראיתי מתישהו במילואים חוברת קטנה של הרב ארוש וקראתי אותה...

(אולי לכן השיר תפס כל כך. רבי נחמן נועד למי שנשבר, והעם שלנו נשבר בשמיני עצרת תשפד...)

קריאת מגילה הייתה ממש מהירה, גם אתמול וגם היום, ובקושי רעש בהמן.

לא ראיתי כמעט אף אחד מחופש, בטח לא בתלבושת מלאה.

וכמעט אף אחד לא בא לתת משלוח מנות.

תענוג. 

וקריאת מגילה מרגשת. נוגעת. אוטנתית כמו אני לא יודעת מה;

 כל מה שקורה, ודווקא סמוך לפורים שזה כמעט שחזור המגילה....זה הכיף!

חוץ מהאסונות, ולוואי שיהיו האחרונים ושתהיה תחיית המתים בקרוב ממש!

(חייבת לצחצח את הבית מהמסד עד הטפחות, כי אמא שלי ע"ה היתה נקייה...פחד!)

זה כ'כ מרגש ומשמח שבתוך כל הבלאגן המלחמה המצבי רוח יש אנשים כ'כ אופטימיים כמוך

החיים מאוד דינמיים, יש אנשים עם משיכה לגבאים בכל מיני רמות ונסיבות ולפעמים זה זמני או תלוי קונטקסט (נניח,שאתה נמצא במקום שיש בו רק גברים, או מאיזושהי סיבה אתה מנסה להימנע מסיטואציות עם המין השני). ליאת יקיר טוענת שכולנו בי-סקסואליים במהות שלנו, כי אין באמת סיבה שגבר יימשך בהכרח לאישה ולהיפך (אולי תקרא ותשמע קצת תכנים שלה, היא נורא מעניינת הן מבחינת הידע והן מבחינת ניסיון החיים שלה).

אז דבר ראשון, תעשה בירור עם עצמך, איפה זה התחיל ומה הגבולות של זה מבחינת זמן-מקום-תרבות, ואז תחפש אדם אמיתי שניתן יהיה לדבר איתו. כמובן, תמיד טוב אדם ניטרלי, שלא ימשוך אותך לשום צד, כי יש לא מעט מטפלים שמתמחים בלהוביל אותך למקום שבו הם מאמינים.

בנוסף, מציע לך בחום, לא לתייג את עצמך כהומו-סקסואל, עד שזה לא יהיה ברור לך לחלוטין. אני מכיר אישית אנשים ש"התחרטו" או שהלכו רחוק מדי ואחר כך העדיפו פשרה מסוימת. אז לא כדאי לרוץ מהר מדי.

המון הצלחה חבר אהוב!!

מספר השיכורים שהתחבקו איתי בפורים הזה, בתקווה שאתן להם כמה פרוטות, או למצער: טרמפ לביתו של המחובק הפוטציאלי הבא, בתקווה שזה ייתן להם כמה פרוטות.

אבל כפי שכתבתי לפותח השרשור, המשיכה לגבאי צדקה לא תמיד מצליחה יתר על המידה 🤷‍♂️

אם כוונותיך טהורות (מצטער, כבר נכוויתי כאן מספר פעמים) אתה מוזמן לפרטי.

לפי החשבון שעולה מסדר עולם, דריווש השני שבימיו חודשה בניית בית המקדש - הוא בנה של אסתר מאחשורוש.

אמנם יש בעזרא ו' פסוק אחד, בסיכום בניין בית המקדש שבו מוזכרים שניהם וגם ארתחשסתא אבל כתוב "מלך פרס" ביחיד.

לפי הפשט הכוונה מלכי פרס - כורש שבימיו התחילה הבניה,דריוש שבימיו הסתיימה וארתחשסתא שבימיו בנו את חומות ירושלים.

אבל הגמרא דורשת על אותו אחד ששמו 'דריוש', 'ארתחשסתא' זה על שם המלכות (כמו 'פרעה' במצרים או 'אבימלך' בפלישתים) ונקרא גם 'כורש' כי כשר היה. לפי זה דריוש בנה של אסתר, נקרא גם 'כורש'. אבל זה לא 'כורש הגדול' המפורסם שנתן את הצהרת כורש.

לפי סדר עולם ומובא בגמרא דריוש הפרסי (שמופיע בפרקים ה-ו בעזרא ובחגי וזכריה) הוא עצמו ארתחשסתא (פרק ז' ואילך בעזרא) מפורש בסד"ע ובגמ' שהוא המלך שאחרי אחשורוש.

רש"י כותב (זה לא מפורש בבריתא) שהוא הבן של אסתר ואחשורוש. לפי זה הוא יהודי ע"פ ההלכה, למרות שאין בכתובים שמץ של התייחסות לכך.

רק ארמוז שחז"ל ראו את הבנייה האמיתית של בית שני לא בבניה הפיסית, אלא בהקמת כנסת הגדולה בידי עזרא.
 

ולכן בחזל ארתחששסתא מתואר כדריווש בונה המקדש.

וארמוז לך סוד גדול, בהיותך בן 166 תדענו (וזה אשמורה בלילה)

כמובן שפשט הכתוב (כפי שמציין בעל המאור בר"ה ורבים ממפרשי התנ"ך) שארתחשסתא הוא מלך נוסף.

(בכלל לפי המקובל בהסטוריונים היו לפרס-מדי עשרה מלכים שמלכו מעל 200 שנה. שונה מאוד מהדרך של סדר עולם שהיו רק ארבע מלכים שמלכו 52 שנה)

העולם 6000 שנה בגלל "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" ויומו של ה אלף שנה והעולם הידוע לנו שבוע.

אבל יש המשך לפסוק "ואשמורה בלילה".

לילה לפי הרמבן בהיסטוריה זה 500 שנה חצי מאלף מיממה.

אשמורה היא שליש מלילה.

שליש מ500 זה 166.

כלומר יש עוד 166 שהם בכלל אשמורה בלילה ולא נספרות בתוך ה6000 שנה הווי עלמא.

הם קרו דווקא בזמן שבין השראת השכחנה לבין גלות השכינה. מדובר לפי הרב קוק בשני עידנים שונים של ההיסטוריה. וכנראה לא הצליחו להיות מולחמים והשאירו מרווח ריק של 166 שנה שנשכחות

יש הצעה שחזל עשו זאת בכוונה כדי שלא נוכל לחשב את הקץ הסודי בספר דניאל.

לא סביר שחזל לא ידעו שהתקופה הפרסית היתה 220 שנה ולא 50.

מה גם שמוזכרים בתנך יותר מ4 מלכים לפרס.

בכל מקרה זה נטגע למניין שנות העולם ולא רק לסדר עולם.

ללא התירוץ של אשמורה בלילה, לא מובן למה אנו בשנת 5786 ולא בשנת 5786+166

א. אתה יוצא מנקודת הנחה שבהכרח התקופה הפרסית היתה ארוכה. נכון שזו הכתיבה הסטורית המקובלת אבל יש שערערו על כך:

הכרונולוגיה הפרסית לפי חז"ל | אוצר התורה - לגלות את האוצר שבתורה

ב. אני מסכים (כלומר מי אני, בעל המאור כותב כך), שלפי פשט הכתוב היו יותר מלכים וגם לפי הפשט תקופת עזרא ונחמיה מאוחרת משמעותית לתקופת זרובבל. אבל אי אפשר להכחיש שסדר עולם, הש"ס במקומות רבים ורבים מהראשונים והאחרונים - תפסו כעובדה מציאותית שהשנים היו מצומצמות. גם הרמב"ם מתאר כך את המציאות עם נפק"מ להלכה.

ג. לענ"ד גם אם תופסים עיקר כשיטה המקובלת בהיסטוריונים - ההסבר לסד"ע וכל מי שבא בעקבותיו, זה שהלכו על 'תפסת מועט' לפי מה שהכרחי בתנ"ך.

אתה רוצה אח"כ להלביש על זה רעיונות - בכבוד. אבל אל תתעקש שהם פשוטים.

א. לא בדקתי לעומק. אבל יש מספיק ממצאים ארכואלוגים פרסים ומקורות היסטורים יוונים.     לטעון על "בריאה יש מאין" של כמותאדירה של שנים כמו  170 שנה בידי היוונים זמן קצר כל כך אחרי המאורעות ,זה נשמע מוזר מאוד. מה גם  שהיו ידועים פילוסופים ומדינאים יווניים לאורך כמה דורות שחיו בתקופת המאבק מול פרס. ידוע לנו על מרידה 10 שנים של מצרים בפרס, כל זה לא יכול להיות מוספק ב50 שנה.  גם לא סביר שעולי זרובבל מהכפרים בארץ אחרי 20 שנה בימי נחמיה ישכחו לדבר עברית ובניהם ידברו אשדודית כמתואר בנחמיה, וישכחו שצריך לחגוג את סוכות. מדובר פה על 70 שנה בערך מימי זרובבל עד נחמיה. ואז זה הגיוני. גם מסתדר שארתחששתא שהוא בן אחשוורוש לפי המחקר (המלך הפרסי חשיירשא, הידוע בכינויו היווני כסרכסס), ייתן אישור לעזרא ונחמיה. למה הוא לא מוזכר כבנה של אסתר? ייתכן שלאסתר לא היו ילדים, ייתכן שהפרסים התנגדו שיהודי יהיה יורש עצר, ייתכן שהוא כן בן של אסתר אהל לא הזכירו את זה כי זה גנאי שיהודיה נבעלת לגוי.

כמובן זה היה סוד שידוע רק לבעלי הסוד.  שהיו 166 שנה שלא סופרים כי זה אשמורה בלילה. (ובאמת זה בחצי הראשון של האלף, לילה לפי הרמבן). רוב חזל בעלי הנגלה חשבו שכפשוטו זה קרה. בסוף הזכרון ההיסטורי של העם היהודי בחזל ובמניין השנים לא מתבסס על מה שקרה , אלא על מה שרלוונטי לזכור. כמו שאדם שהיה בתרדמת שנה, השנה הזאת לא כלולה בחייו.  כמובן מה שכתוב תנך קרה כפשוטו. אבל לא כתוב בשום מקום בתנך שפרס נמשכה רק 50 שנה. זה ההבדל בין תורה שבכתב לתושב"ע, תורה שבכתב מייצגת את האמת האובייקטיבית כלשעצמה, תושב"ע את איך שהדבר רלוונטי לנו.

ג. זה עדיין לא מתרץ את מניין השנים של 5786 בימינו. אלא אם כן מכניסים את התירוץ של אשמורה בלילה. (וצריך לזכור שלפי המקובלים היו 7000 שנה קודמות של שמיטה דתוהו, לפני ה6000 שנה שלנו).   אם אנחנו טוענים שפרס היתה 220 שנה בערך, אז בהכרח אנחנו לא בשנת תשפ"ו לאדם הראשון, אלא 5786+166, כלומר עוד 50 שנה שנת 6000 ואחרית הימים על בטוח. כמובן זה סותר את המניין שלנו.  בסוף ידוע כמה עבר מאדם הראשון עד יעקב, וגם אם נטען ששעבוד מצרים היה יותר מ210 שנה בפשט (מה שלא מתסדר , כי שנות עמרם לוי קהת ומשה לא נכנסות ל400, והכי הגיוני ש400 באמת מהולדת יצחק, כי נאמר גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ולא במצרים) עדיין אין לנו השלמה של 166 שנה. וידוע ששלמה בנה את הבית ב480 שנה ליציאת מצרים. וידועים שנות המלכים  (למעט כמה שנים חריגות והשאלה אם חצי שנה של מלך נכללת) עד לצדקיהו. גם אם נהיה לארג'ים עם 70 שנה של גלות בבל, עדיין לא השלמנו את ה166 שנה. ואם לא נלך לפי התירוץ של אשמורה בלילה, לא ברור למה אנו בשנת 5786 ולא בשנה מאוחרת יותר לפי מניין מהאדם הראשון

ולא בשנת 5786+166?

אחת של 354 יום בשנה, שעדיין נהוגה באיסלם, ואחת של 365 ימים בשנה. 

לפי ספירת הלבנה תגיע למספר השנים שציינת.

חודש של סנהדרין, או של 13 חודש (385 יום) במקרה של מעוברת. בכל מקרה שנה ממוצעת ביהדות היא 365 יום.

ההיסטוריונים מדברים על 166 שנות חמה יתרות שהיו באימפריה הפרסית

ובכלל, יש עוד כמה קשיים בספירה אחורה של השנים, עיין בהערות הרב הנזיר על הכוזרי במקום שהכוזרי כותב שאין מחלוקת על המספר.

אנחנו מונים כי זאת המסורת. 

איש קטן. אז מה יש לי לבוא אל המלך.
 

כל מה שאני אומר בטל לגבי כבוד תורתו❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️🙂🙂🙂🙂🙂🙂🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎

המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה

פורים שמח

מכבוד תורתו ולינוק דברי אלוקים חים ושאבתם מים בששון ודברים חדשים מבחירי צדיקיא

שלא מוסברת לפי הדרש/רמז/סוד שהבאת.

'הסיפור הנסתר' של המגילה לפי הגמ' וחלק גדול מהמדרשים (אמנם לא כולם) הוא הפסקת בניית המקדש.

זה סיבת המשתה לפי הגמ', זה "הכלים מכלים שונים" כרמז לכלי המקדש, בגלל שלאור מה שהוזכר, המשתה זהה למשתה בלשצר שמפורש בו שהוציאי את כלי המקדש.

זה גם עומק הדרשה (שוודאי איננה לפי הפשט), שעד חצי המלכות זה לא כולל השלמת המקדש.

כל זה עובד רק לשיטת סד"ע והגמ' בעקבותיו, שאחשורוש, ורק הוא, מלך בין כורש לדריוש. לפי שיטת ההסטוריונים וההנחה שלהם בסדר המלכים - אחשורוש בין אם מזהים אותו כחשיאש הראשון או ודאי השני, הוא מולך כשהמקדש כבר בנוי לחלוטין ועברו מזמן שבעים השנה.

דריוש הראשון שמוזכר בספר עזרא וחגי.

דריוש השני שנקרא גם "הממזר"

דריוש השלישי, והאחרון, שהובס בידי אלכסנדר הגדול 

לפי המקובל במחקר ההיסטורי, אכן כדבריך לגבי שלושה דריוש. בכלל לפי שיטה זו לא ידוע מי זה דריוש שנזכר בדניאל פרק ו' ולא ממש ברור מי זה אחשורוש.

לאחשוורוש קראו חשיירשא בפרסית.

לכורש,  כורוש במלרע בפרסית kurush.

לדרייווש, לזכרוני דריוש במלרע daryush.

ואגב מרדכי זה שם שמגיע מאכדית לא מפרסית.

פורים שמח אוהב אותך נקדימון❤️!

אבל אם צריך לחפש חשדות:

1. שקע טעינה נראה לי נפתח לא נכון

2. אקדח טעינה אמור להיראות אחרת (אלא אם כן הבעלים עשה שינויים)

3. האות e במילים model x וכן בtexas יכולה להיות טעות של ai אבל זה לא מובהק, וצריך להשוות מול תמונה אחרת.

בעוד שכתוב שסן אנטוניו למערב.

מה גם שסן אנטוניו לזכרוני נמצאת על שפת הים בחוף המערבי של ארהב ואי אפשר לסוע אליה ממערב למזרח, כי זה לסוע מתוך הים😅

אלמנטרי, ווטסון

אולי זה סתם בשביל הקטע.

וגם לא רואים את ההשתקפות שלו על הרכב

רואים לפי המראה של הרכב

ראוי לציין שהרמ"א כתב את הספר כי הוא לא יכל לקיים באותה שנה לחגוג פורים כראוי אז הוא עסק במגילה ובדרשות בנושא במקום.

כך הוא כותב בהקדמתו שם (אות ו)

מחיר יין, הקדמה ה' | Sefaria Library