סיפור לידה: משתפת באיחור רציני...
הריון לא מתוכנן, שזה פלא ונס בשבילי. כי התלבטתי ממש אם להפסיק למנוע או לא כי ההיריון הקודם היה ממש קשה ופחדתי להכניס את המשפחה לסיטואציה הזו, לא ידעתי איך נצליח להתמודד שוב עם הריון כזה.
ואז מגלים הריון וזה הקלה גדולה בשבילי שזו ההחלטה של ה'
ובעיקר תחושה שה' איתנו ומנהיג את הסיטואציה.
תחושה של נס
והלידה עצמה..
יום לפני הלידה יש לי סידורים בירושלים ואני רואה שאני מאוד קרובה לכותל ואני בכוחות
מחליטה בספונטניות לנסוע...
אין כמו הכותל .. עוצמתי...
וזוכה לתפילה חזקה, בכותל ממש אני מרגישה משהו קורה בבטן, ואמרתי לעצמי שהתפילה בכותל הזיזה משהו..
יוצאת בתחושה מיוחדת של חיבור לקב"ה
יום אחרי צירים סדירים אבל מרווחים ומחליטים לנסוע כי לידה קודמת היתה מהירה מאוד
12:00 מגיעים, כל השאלות וכו,
אני ממש בסבבה, הצירים עדיין חלשים ומרווחים..
המיילדת נחמדה , אני שומעת מוזיקה באוזניות, כשהיא בודקת אני מבקשת שתהיה עדינה והיא סופר סופר עדינה ורגישה,
פתיחה 2..
בסיום של כל התשאול וזה המיילדת אומרת שאין אפשרות להיכנס לחדר לידה ומציעה שנעשה סיבוב שעה בבית חולים.
אני מרגישה שיעשה לי ממש רע כל המסדרונות ואני צריכה סביבה אוקסיטוצינית שתקדם את הלידה, מבקשת להיכנס למקלחת- היא מרשה..
ב13:00 אני נכנסת לשם לשעתיים הבאות...
תוך כדי מגגלת איך לקדם לידה פורום הריון ולידה 7
קוראת על תרגילי ספינינג בייבי, עיסוי פטמות ושיטת הנשימות של @בארץ אהבתי
כאן המקום להודות ממש זה עזר לי כל כך!!!!!!
אני מתחילה לעשות תרגילי ספינינג בייבי מיוטיוב, לא כלכך מוצאת ומרגישה זה מתיש אותי... מתחילה עיסוי פטמות. ונזכרת בסרטון שראיתי על לידה אורגזמית, הרעיון הוא לחבר את הצירים לתחושת עונג להגביר את האוקסיטיצין של הלידה דרך האוקסיטוצין שאנחנו רגילות מהזוגיות..
אז אני עושה עיסוי פטמות וחושבת תוך כדי על בעלי והדברים שאוהבת בו..
תוך כדי המקלחת אני גם מתפללת הרבה ומדברת עם ה'...
מרגישה שהכל מדויק...
ב14:30 הצירים מתחילים להיות יותר כואבים והתזמון יורד ל7 דק הפרש..
אני עושה נשימות של בארץ אהבתי במקלחת
ב15:00 בערך מיילדת אחרת קוראת לנו לצאת
ואומרת שהיה צריך לבדוק אותי מזמן ושאני יצא ..
אני יוצאת ושואלת אותה אם אוכל לחזור למקלחת אם יהיה ציר חזק היא עונה לי לא ממש בחוסר נחמדות
בודקת אותי , אני מבקשת שתהיה עדינה והיא לא מקשיבה, וקצת מכאיבה לי, פתיחה 1.5
אמרתי לה שהייתי 2 אז היא אומרת טוב אני קוראת לזה 1.5. אני מציעה שתסעו הביתה או שתלכו להסתובב זה נראה רחוק. מאוד.
היא הולכת רגע ואני בורחת למקלחת, חוזרת למים החמים, מרגישה שהיא רוקנה אותי ממש, היחס המזלזל והניכור עשו לי רע, בעלי מעודד אותי ומחזק אותי להתעלם..
ואני אומרת לו שאין מצב שאנחנו יוצאים מהביח כשאני בקושי הולכת בצירים ואני מרגישה שזה קרוב.
במקלחת עד 15:30 הצירים מצטמצמים לכל 3 דק, ונהיים חזקים מאוד אני עושה נשימות לפי השיטה ויחד עם המים זה בסדר...
ואז, בערך 16:00 דופקת מישי אומרת שהיא אחראית חדרי לידה ואומרת לי שאני חייבת לצאת כי זה מסכן אותי ואת העובר הרבה זמן מים חמים, עלול להפריע לדופק.. לא יודעת מה היא מתכוונת אבל אני יוצאת, למרות שאני לא יודעת איך אעביר צירים חזקים כאלה מחוץ למקלחת ובאמצע מיון יולדות...
הצירים חזקים, בעלי עושה לי עיסויים בגב, ואני עושה נשימות, בין הצירים אני מנסה לחייך ולהירגע, ונושמת את הריח של בעלי שאני אוהבת כדי לשחרר אוקסיטוצין,
יוצאים לי מים עם דם אז הם אומרים שחייבים שהרופאה תבדוק אותי.. מחכים שהיא תגיע..
אני מתחננת שיתנו לי להיכנס לחדר לידה, כדי להיות שוב במקלחת, המיילדת הראשונה בודקת אותי בערך ב16:40 ואומרת שפתיחה 3.5 אי אפשר להכניס.
היא גם נהיית לא ככ נחמדה בחסות האווירה של המיילדת האחרת ויש תחושה שהם כועסות עלי שהייתי הרבה במקלחת ועצבניות. אני מרגישה שמתחילה לאבד שליטה על עצמי בהתייחסות הזו ומתחילה לרעוד בכל הגוף , אני ממש לא רוצה להיכנס לחוסר אונים כמו בלידה שהייתה לי בעבר ואז שהכאב נהיה בלתי נסבל ואני מבקשת מבעלי שירגיע אותי.. הוא מצליח והרופאה מגיעה ואנחנו הולכים לחדר של הרופאה, הרופאה גם מנוכרת, שואלת שאלות תוך כדי שאנחנו מעבירים צירים, אני נשימות בעלי עיסויים, ואני נשענת על השולחן שלה, פתאום מגיע ציר שלא נגמר- כמה דקות, ותוך כדי יש לי תחושה מוזרה של פירוק בכל הגוף מבפנים, העיסוי של בעלי עוזר אבל גם נותן תחושה מוזרה כי משהו מתפרק בפנים.. מצד אחד אני רוצה להגיד לו שיפסיק מצד שני לא מצליחה לדמיין איך להיות בלי,
ואז הציר נחלש ואני מרגישה לחץ למטה ואומרת את זה לרופאה...
אז הרופאה אומרת לי לעלות על המיטה כי היא חייבת לבדוק
אני עולה ותוך כדי כואבבבבב ולוחץ ואני עושה אהההההההה חזק אבל טון נמוך יחסית ולא באיבוד שליטה..
הרופאה מסתכלת, רוצה להכניס את הספקולום ופתאום כזה "אה, הראש כאן"
אני "אני רוצה ללחוץץץץץ , אפשר?"
היא לאלא
מגיעה אחראית ח. לידה אל תלחצי אל תלחצי
אני איך??? אני חייבת
הרופאה- נשימות עמוקות, תנשמי איתי, אנחנו נותנים לציר לעבור
עובד מעולה
הם מביאים מהר מיטה אני עוברת אליה
מסיעים אותי לחדר לידה
נכנסות, מבקשות שאעבור למיטה של החדר לידה, בקושי הצלחתי
אפשר ללחוץ? כן
לוחצת חזק אבל לא מאוד , המיילדת מבקשת שאפסיק, אני מפסיקה למרות שקשה ואז מבקשת שאלחוץ לאט.. הראש יוצא ועוד לחיצה קטנה ושאר הגוף גם..
מניחים אותה עלי .פלא מטורף.
כמה חיכינו לרגע הזה.
הודיה ענקית לה' יתברך,
אני בוכה מהתרגשות!
הרגשתי ממש בידיים של הקב"ה כל הלידה.
כל פעם שהיה קשה אמרתי לו אני בידיך תשמור עלי והרגשתי שיהיה בסדר
בקושי כואב לי . מרגישה כאילו ילדתי ביצה. היציאה היתה כל כך קלה (באמת הרבה בירכו אות קלה כתרנגולת!!)
17:20 אנחנו אחרי.
תודה לה'!!
ותודה לכל מי שהתפלל עלי ובירך אותי
ותודה לכל העצות והתמיכה כאן תמיד
