אנחנו תמיד מכינים בערב,  זה כלכך יעיל ונוח

ומאפשר בוקר רגוע.

שמים הכל כרגיל, וזה מלכה במקרר

הם לא אוכלים את זה קר, תחשבי שזה מחכה להם במינימום שעתיים בתיק מהרגע שהוצאת מהמקרר אז זה פושר ואין באמת הבדל אם זה הוכן בערב או בבוקר.

את יכולה לעשות ניסוי, לעשות את זה יומיים שלושה בלי לספר להם ולראות אם היה הבדל באכילה כשהם לא יודעים 

וכנראה אמא שלהם שומרת על סטנדרטים

שיתחילו לקום מוקדם ולהכין לעצמם חח

לקנות לבד.ואנחנו מצליחים להגיע לקניות רק כל כמה ימים אז אין טרי שזה בעיקר מה שמפריע להם..

לרוב הם אוכלים אבל נגיד פעם פעמיים בשבוע אני יכולה לראות שאכלו 2 ביסים.. 

אם הם גדולים מוזמנים לצפות ברעיונות ביוטיוב וקצת לקחת אחריות לפחות להביא רעיונות... 

מצד אחד שיפשיר ומצד שני שלא ייאפה עוד.

זה אפשרי 😉

*מתכוונת לפיתות.. לחם פרוס מהר מאוד הופך לצנימים..

תודה!! זה שימושי...

ולחם את אומרת לנסות גם?

הדרך שאני רואה לחדש אותו היא לעשות ממנו משהו חדש כמו טוסטים או צנימים או לחם מטוגן...

הוא באמת מתייבש ממש ממש מהר

ממרח כמו שוקולד או חמאת בוטנים לא צריך מקרר בלילה

ואז את מכינה בערב עם לחם טרי ושומרת על השיש במקום מוצל ובתוך שקית אטומה

זה יוצא ממש כמו להכין בבוקר

בכללי זה לחם מטוגן או צ'יפס בתנור או תפו"א בתנור או לחם זעתר או שוקולד או ריבה

יש ממרחים שהם אוהבים אבל אוכלים רק בבית אם אני משהו למסגרות לא אוכלים

נגיד טונה. אבוקדו, טחינה, חומוס, קוטג'

טוסטים אחד אוהב

אין מצב להכין לחם מטוגן על הבוקר.

וזה כל האופציות כולן?

מה עם גבינות כלשהן? 

גבינות לא אוהבים..

ויש גם אלרגיה בכיתה אחת

גם לעצמי מכינה סנדוויצ' בערב לפני וכנל צהריים כשצריכה

מכינה בבוקר תוך כדי ההתארגנות.

בדרך כלל טוסטים.

ומצרפת מלפפון, תפוח חתוך

נשמר מעולה. גם הירקות והפירות.

הילדים שלי אוהבים בעיקר ממרחים וגבינות, היו פעמים שהכנו גם חביתה ערב קודם והיה בסדר. 

למרות שאצלנו אחת אסור חלבי והשני לא אוהב

אלרגי לחלב בגן ואז באמת היינו מכינים מקושקשת/חביתה/ביצה קשה ובצד לחם וירקות.

השנה מפצים על זה בגבינה לבנה/שמנת כמעט כל יום.

הולך גם טחינה עם סילאן

טחינה עם זיתים

אבוקדו

ביצים קשות

שקדיה

ממרח שוקולד על בסיס קקאו ואגוזים

חמאת בוטנים

גם בחביתה אפשר לשגרג אבל לפי ההרגל... חביתת-פיתה

חביתת ירק

כל אלה אאת מכינה מהערב?

את משתמשת באותו בצק של הדברים האחרים?

מה בעצם הופך את זה לפוקאצה חוץ מהצורה? ואיך זה לא מתייבש?

פשוט כשהכנתי יצא די יבש. שמתי שמן זית, אבל לא הצפתי... קשה לי לשפוך שמן זית בכמויות. 

ואיתו אני עושה פיתות, ושמה תוספות

יכול להיות שזה לא הגדרה של פוקצות אבל העיקר שאוכלים 😁

וגם אני לא שמה המון שמן זית 

עושה צורות רק שיש לי זמן, גם אחרי 4-5 שעות..

ויש לי בת גדולה אחת שיכולה לעזור לי עם צורות.

2 כפות שמרים יבשים

3 כפות סוכר

קילו קמח לבן

3.5 כוסות מים

3/4 כוס שמן

חצי כף מלח

גם את המסביב?

מתי לשה וכמה?

ואיזה צורות את עושה לכל סוג?

אם חפרתי לך אז עזבי ואקח מתכון   מהאינטרנט.. סתם יש לי אמון יותר מניסיון של אנשים ופחות אתרים...

אבל גיליתי שזה לא באמת מסובך

אני שמה את כל המצרכים ולשה במיקסר בערך 10 דקות, מוציאה את הבצק לשיש עושה ממנו עיגול יפה ומעבירה לקערה, מורחת מעט שמן מלמעלה ומכסה.

מחכה שיתפח שעה לפחות, לרוב יותר ואז מחלקת את הבצק לחמישה חלקים, כל חלק מרדדת דק ומגלגלת לנחש.

אחרי כן חותכת כל נחש לבערך 9 חתיכות

כל חתיכה מרדדת לא ממש דק, מורחת מה שבא לנו (ירקות קלויים, זעתר ושמן זית, פיצה) מכסה ומתפיחה עוד 10 דקות ולתנור על טורבו 200 מעלות (כל תנור זה קצת אחר אז שימי לב).

בהצלחה רבה! באמת שאני ידיים שמאליות, אבל הילדים אוהבים וזה לא מסובך כל כך, אז ממליצה לנסות.

שתי יידים שמאליות זה בול ההגדרה שלי.. ב"ה...

ננסה בע"ה

ממד תודה שפירטת ככ אחרת לא הייתי מעיזה לקפוץ למים.. 

ואין לנו מיקר אז פשוט ללוש חצי שעה נכון?

זיתים או תירס אז בלי כלום מעל

ירקות שקולה בתנור, פלפלים בכל מיני צבעים, פטריות מטוגנות עם בצל וקצת רוזמרין, רק בצל לילדים, זעתר שמן זית ושום עם קצת מלח גס.

אפשר גם לעשות מזה לחמניה ממולאת ולסגור את הפיצה אחרי שנמצאים סאונה או גבינות, אבל אצלי פחות אוהבים..

ועוד מתכון שניסיתי והיה ממש מוצלח זה בגט ללא לישה של קרן אגם, זה דורש זמן התפחה ארוך אבל לא צריך מיקסר והלישה זה רק ערבוב עם כף ויותר ממש טעים, גם את זה הייתי מקפיאה ואפשר טיפה לחמם בבוקר ולשים עם גבינה קטנה בצד או מטבל אחר  שאוהבים.

את מקפיאה בשקיות כל לחם? או בניילון נצמד?

אני מכינה לבת שלי סנדוויצים מלחם קפוא ועד שהיא אוכלת אותם הוא כבר מופשר.

גם פיצות קפואות יצא לי לשים לה ולא נרשמו תלונות

פסטה בלי כלום, קוסקוס בלי כלום הם אוכלים!

אפשר לשים מהערב עם כפית .

אוכלים הכל

להקשיב להוראות

אז הם לא מסכימים שאשים דברים שהם לא כריך

אבל זה רעיון למדי פעם אולי..

מה עוד את שמה מהערב?

גומר אותי כבר הלחץ בבוקר

אבל כן שוטפת קופסאות ערב קודם.

קשה לי עם הבקרים. עמוס.

לפעמים הגדולים כבר מכינים לעצמם כריכים בבוקר.

כשאני מכינה ערב קודם פסטה זה תמיד עוזר לבוקר להיות יעיל יותר.

איפה שאנחנו גרים יש כל מיני אלרגיות ורגישויות לילדים אז הצוות לא מכוון דווקא לכריכים, כי אי אפשר לשים כל ממרח... אפשר להביא כל אוכל שלא מכיל את האלרגנים

לק"י

לאחרונה, טוסטים אני מארגנת מהלילה ושמה בטוסטר בבוקר.

אבל גם את זה הייתי מכינה מהלילה.

לקלקל?

אם זה נכנס אחרי חימום לתיק ונמצא במקום לא קר ולא חם..?

להוסיף לקופסא וזה מעולה הם ממש אוהבים אצלי

בייגלה/דגדגים/קרקרים

זיתים שלמים בלי גרעין/תירס גמדי ממש הולך אצלינו

מלפפון/גזר לפעמים אוכלים

תמר..

מבחינת סנדוויץ' גבינה לבנה/שמנת/חומוס/ ממרח זיתים/טחינה... לפעמים שמה במקום סנדוויץ' 3 פריכיות אורז

בעבר אהבו יותר דברים ונהיו בררנים

קל להכין מראש

ילדים ממש אוהבים

וזה תוספת חלבון לארוחה..

כשהייתי ילדה היה לי מאוד קשה עם הכריכים לבית הספר, לא אהבתי את מה שהוכן מראש (בבית אכלתי כמעט הכל, רק לא אהבתי כריכים שחיכו עם הממרח שעתיים...).

ההורים שלי לא נאבקו איתי, הם ניסו למצוא פתרונות. לפעמים לקחתי פיתה בלי כלום.

אני ממש מודה לאמא שלי על זה - בהסתכלות לאחור היא הייתה יכולה להכריח אותי לקחת מה שכל האחים שלי לקחו, וזהו.

בית הספר מזמן לילדים שלנו כל מיני אתגרים - לימודיים, חברתיים ועוד

חבל שהאוכל יהיה אתגר נוסף.

כמובן שגם ההורים ממהרים לעבודה, לעמוד שעות ולהכין קופסאות מעוצבות מרגיש לי לא מציאותי ולא נכון

אבל כן למצוא את עמק השווה

ובעיני לא נורא שייקחו הרבה ממרח שוקולד או ריבה או משהו מתוק אחר לבית הספר, ואת האוכל הבריא אתן להם בבית...

וגם לפעמים הם אוהבים משהו יום אחד ופעם אחרת לא

לא שיש לי אינטרס לשים מה שלא אוהבים, אבל לפעמים הם אוכלים ובעצם כן אוהבים.

אני מנסה לדבר איתם על זה שתמיד מתחשק מה שיש לחברה שלי אבל מחר כשיהיה לי את זה אני ארצה את מה שיש לחברה שלי גם אם זה מה שהיה לי אתמול..

אבל כמו שאומרים דיבורים לחוד ומעשים לחוד

מסכימים איתי אבל לא אוכלים...

אני הבכורה בבית, ומגיל מאוד קטן הייתי אחראית על הסנדוויצ'ים בבית. אבל פעם אחת התעצלתי או שכחתי והכנתח לאחי סנדוויץ עם ממרח שהוא לא אהב.

אני הייתי בכיתה ג והוא היה בכיתה א.

באותו היום בשיעור שאחרי הפסקת 10 המחנכת שלו קראה לי לצאת מהשיעור, והביאה אותי, כנראה בתור "המבוגר האחראי" כשהיא נוזפת באח שלי על כך שהוא לא אכל את הסנדוויץ' למרות שאחותו הגדולה כל כך השקיעה.

אני ממש זוכרת בברור את המשפט "אתה תאכל כל מה שהיא נותנת לך, גם היא תשים לך אבנים בסנדוויץ!".

לא יודעת אם יש כאן מסר חינוכי, זאת תקרית שזכורה לי ממש טוב. כנראה בגלל שמאותו רגע עד היום אני חושבת שזה מאוד מוזר להתיחס לילדה בכיתה ג' כאיזו דמות סמכות שהוא צריך לכבד, וגם די לא נעים לי כי באמת הגיוני שהוא לא יאכל משהו שהוא לא אוהב, ועוד חטף על זה צעקות.(עד היום הוא די בררן, אבל הוא יותר נפתח עם השנים).

ותראי איך את זוכרת את זה אחרי הרבה שנים!

בכלל אוכל קשור לזכרונות, לגעגוע...

מצרפת תגובה ארוכה שכתבתי פה פעם על אוכל-

מוסיפה משהו על אוכל, בית וגעגוע...

הורים חייבים לתת גבולות

אמהות חייבות לשים בפרופורציות

בית זה לא מסעדה

בררנות אצל ילדים יכולה להגיע למצבים מוגזמים.

הכל נכון.

הכל בריא, מתוך מחשבה.
 

אבל, גם ללב יש מקום.

תנשמו עמוק ותחשבו על סבתא שלכן... רוב הסיכויים שתיזכרו באיזה מאכל או עוגה שרק היא ידעה להכין הכי טוב בעולם.

אוכל קשור לבית, לחום לתמיכה והכלה.

כמה כוח יש בקערת מרק שהוכן באהבה בסוף יום קשה.

כמה פעמים אני לא מצליחה לדבר אל הילדים שלי בנחת כמו שהייתי רוצה

לשחק איתם, להקשיב להם

כמה טעויות אני עושה

כמה עובר עליהם ואני לא יודעת

או מרגישה משהו והם לא מספרים

או מספרים, אבל לא באמת הבנתי

ולפעמים אני יכולה להכין להם אוכל שהם אוהבים

שוב ושוב ושוב

את האוכל שהם אוהבים

או "לזרום" איתם כשיש משהו מזין, בריא נהדר - שלא מתחשק להם, סתם בלי סיבה

ולהכין משהו אחר, סתם בלי סיבה.

ולהעביר להם מסר, בלי מילים

שאני פה. והם חשובים ורצויים.

לא תמיד, אבל לפעמים.

כשהיינו נשואים צעירים ראיתי את חמותי מכינה כל פעם לשבת מאכלים מיוחדים לפי הילד שמגיע

(ותמיד האוכל שלה מושקע גם ככה) חשבתי לעצמי "איזה פינוק מוגזם".

היום אני אומרת, "ה' תן לי קצת מהתבונה והכוח שלה לפנק את הילדים ושהם ירצו לבוא תמיד".

אוכל בבית לבין אוכל לביהס . אלה זכרונות אחרים.

אוכל מבושל ואוכל של שבת תמיד עושה זכרונות ילדות.

בתור מורה אני רואה את הילדים האלה שלא אוכלים כי שמו להם משהו שהם לא אוהבים... משדלת לטעום בכל זאת אבל באמת זה קשה.

מצד שני יש גם הגזמות של הילדים... לא אוהבת בפיתה רק בלחם ואבא שם לי פיתה... דייי תאכלי את הבפנים וזהו..

שחררתי המון

לא קונה כבר לחם פרוס בכלל, רק פיתות

אז היום הבן שלי התעצבן היום שיש רק פיתות

ולמה לא קונים לחמניות?!

בקיצור מרגישה שככל שרודפת אחרי הסטנדרטים שלהם זה רק הולך ומחמיר

אבל אחרי תקופה שאין לחם פרוס, אם אני קונה הם די מחסלים את זה ומתלהבים. 

האמת הלחם הפרוס באמת לא טעים כשהוא לא טרי גם לדעתי..

גדלתי על לחם אחיד כזה שפורסים בבוקר..  וואו טעייםםםם

באסה שהפסיקו למכור אותו

למרות שלחתוך אותו בבוקר זה מאתגר בעצם...

אבל פחות מתאים לקטנים....

אבל באמת פחות בהרבה ..

בביס אניממרגישה שכם אין להם פניות רגשית לאכול בנחת..

בבית אוכלים יותר וגם זה בתקופות..

למי שקשה במסגרת אני רואה שפחות אוכל גם במסגרת וגם בבית... או יותר בררן וכו..

אני חושבת כיתות ג-ד-ה

הייתי זורקת קבוע את הסנדוויץ לפח בלי שאף אחד ישים לב

האמת אני בעצמי לא מבינה למה

זה היה רק דברים שאני אוהבת 

אבל באמת עד היום אני בררנית מאוד

ויש לי בעיה עם מרקמים וטעמים חזקים

נשמע ממש חוויה לא נעימה גם לך וגם לאח שלך...

ואיזה אלופה את שבכיתה ג הכנת סנדוויצים לכולם!!

אהבת את מה שהכנת לעצמך?

נראלי שאם אצלי היו מכינים בעצמם אז היו אוכלים את זה אולי יותר.. אבל אין סיכוי הם גם ככה לא מספיקים בקושי להתלבש.. אוהבים להיות בנחת חחח

דואגת שכל הבגדים והתיקים מוכנים

הקופסאות נקיים. מפשירה בהם כבר את הלחם. אם רוצים טונה, מכינה מראש בקערה קטנה ואז זה רק למרוח בבוקר.

לחם מטוגן מכינה מראש ומחממת קצת במיקרוגל בבוקר. טוסט מכינה רק להכניס לטוסטר.

ירקות כן חותכת להם כבר בקופסא. פירות כמו תפוח שמה כמה טיפות של מיץ לימון.

ממרח כן שמה בבוקר.

לחתוך בלילה, להשרות במים בתוך קערה.
בבוקר הם לא ישחירו...
לגבי ויטמינים וכו...מן הסתם נהרס.

גרמתן לי להבין שזה הנורמלי להכין בערב וולא הזוי או בלתי אפשרי חחח

פעם ראשונה שהכנתי מהערב אתמול והיה בוקר הרבההה יותר נורמלי..

בוא נראה בצהריים אם אכלו 🤣

ובוא נראה אם אני אעמוד בזה כי עד שהקטני נרדם בלילה ויכולתי להכין סיימתי להכין ממש מאוחר🥱🥱

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

עשיתי פעמיים בדיקה ביתית בהפרש של כמה ימים יצא שלילי שום זכר לפס נוסף

בה אני בחודש חמשי

לא תמיד זה סיבה ספציפית שמראה על בעיה. לפעמים זה סתם משהו אקראי.

כמה זה "כמה ימים"? אני אישית לא הייתי מתחילה לחשוש וללכת לרופא לפני שבוע פלוס של איחור.

זה קורה גם בלי שום סיבה מיוחדת

כי הגוף שלנו לא מכונה מתקתקת תמיד תמיד אותו דבר

כמו שגם מערכת העיכול משתנה לפעמים ועוד כהנה וכהנה

עדיין זה לא אומר שאין הריון

אבל זה אומר שמבחינת הביוץ עדיין לא היה איחור (לא עברו 14 יום מהביוץ)

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.

עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.