נסענו למסעדה מסוימת, רק בשביל למצוא שלט שאומר שהיא עברה דירה לעיר אחרת (למה גוגל לא מעודכן?!).

אז נסענו לעוד מסעדה, והיא כבר לא קיבלה עוד סועדים כי נגמרו החומרים. בחיים לא קרה לי לפני כן וגם לא אחרי כן...

בסוף היינו כבר עייפים ומבואסים אז נסענו להמבורגריה קרובה.

קנינו מנות המבורגר, באנו להתיישב, ואז המוכר אמר שאי אפשר לשבת כי הם מתחילים לנקות עכשיו.

יצאנו, חיפשנו מקום נורמלי לשבת לאכול, וכשלא מצאנו - קיפלתי את שורת המושבים באוטו ואז ישבנו בתוך הבגאז' עם הרגליים בחוץ על המדרכה.

כך אכלנו המבורגר ברחובה של עיר...

כלומר, בני השבט החרדי....לא מזמינים לאכול. בכל אופן לא

בפגישות ראשונות. אולי עכשיו כן, בתקופתי - לא.

אצל האמריקאים, אני חושבת, כן מזמינים למסעדה.

לא חושבת שהייתי מרגישה נוח לאכול עם מישהו זר

בפגישות ראשונות;

אולי יטפטף לי רוטב על הסנטר? על הבגדים?

אולי לא אדע איך לאכול משהו? (מזלג? ידיים?)..

ל...לל..לא!

(אצל הבנות נאמתי: אל תהיי כזו חסכנית,

למה את מבקשת תמיד מים? תזמיני

קולה. לפחות!.......)

(לבנים הוכחתי: אל תזמין דברים

יקרים. תזמין מים. מקסימום תה......  !)

לא נשמע מקום שנותן השראה להתחתן...

אבל בעצם, אולי ההיפך....כשרואים ונוכחים בכל המוות,

רוצים אולי לחיות, להקים בית, להוליד ילדים, להמשיך...

מלבד זאת, בחורה שמוכנה להיפגש ביד ושם....זה כבר משהו מיוחד...

רק המחשבה על המקום, מפילה עלי מרה שחורה.

גם לדעתי זה לא מקום להיות בו יחד בתחילת קשר, וממש לא עם כל אחד, אבל זה היה בשלב מאוד מתקדם (למעשה אחרי שהוא כבר ידע שאני החלטתי, והוא היה צריך עוד זמן). גם לא החלטנו ללכת לשם מראש למיטב זכרוני. היינו באזור ואז החלטנו להיכנס. ודאי לא כ"בילוי", אלא כמשהו שהיה חשוב לשנינו.

אתר הנצחה ליהודים שנרצחו על קידוש השם

לבית קברות מוסלמי???

זה מקום שמעורר לא רק רגשות קשים

אלא גם הרבה חיבור לעם והערצה ליהודים שקידשו שם ה'

לא הייתי הולכת שם לדייט אבל נראלי מוגזם ההשוואה שעשית

אני הרגשתי, במובנים מסויימים, את השואה על בשרי. 

אותי זה לא מחבר לעם ולזהות שלי כיהודיה. כלומר, זה כן מחבר אבל מהצד

העצוב, האבל, הבוכה, המרוסק. נכון, הקם כל פעם לתחיה מן האפר,

כמו עוף החול....אבל קשה לי עם האפר והמוות הזה - 

כל פעם מחדש, בכל מיני תקופות, בכל מיני ואריציות....

אני לא הולכת ליד ושם כי אני אחזור עם דיכאון נורא

לא עם אשרינו מה טוב חלקנו....מה לעשות.

ודאי ששכלית אני מבינה שיש הסברי ושהקב"ה יודע מה הוא

עושה, אבל באיזה מקום, יד ושם ומה שהוא מייצג (מוות,

ילדים ערומים, משפחות שלמות שמובלות כמו עדר פרות

לשחיטה), לא עושה לי טוב. בלשון המעטה. במיוחד לא כלפי

הקב"ה. מה לעשות.

אני לא כל כך דתיה, כנראה. יש לי צד אקסטנציאליסטי איזה שהוא.

אני אמרתי את זה מהצד של איך  אפשר ללכת לפגישה למקום

של אובדן, מוות, טירוף, ואת לקחת את זה למקום אחר.

יפה. כל הכבוד. הלוואי וגם אני הייתי מרגישה כך.

חודש טוב!

וזה כנראה לא היה מתאים ולא מכבד לכתוב את זה כאן בשרשור. הסברתי בהודעה נפרדת עלינו ספציפית, וזו ודאי לא המלצה לקבוע שם בתור מקום "נעים" או "מעניין" לפגישה, כמובן.

אני מניחה שמה שרציתי לומר בהקשר של השרשור הזה הוא שלוקיישן מוצלח זה לא משהו חד משמעי, ויש כל מיני סוגים של יחד שמועילים לקשר, לאו דווקא מסוג ה"בילוי".

אבל זה נכתב בצורה לא מוצלחת, ואני מתנצלת.

וכל אחד לוקח את זה לכיוון אחר

ברור שזה מקום שמשפיע על הנפש

אבל רק צרם לי ההשוואה לבית קברות מוסלמי

בית קברות מוסלמי לא משפיע לא לטובה ולא לרעה

אובדן, מוות וטירוף זה לא בבית קברות שלהם

רק אצלנו החיים כל כך מקודשים שהמוות הוא כל כך כואב

משום כיוון אין איך להשוות את זה

מקום לא שמח, מקום שאולי גם מעלה הרהורים נוגים על

סופו של האדם.... לא היתה כאן השוואה. ונוסף לזה,

לא חשבתי שההצעה לקיים פגישה ביד ושם, היתה

רצינית - חשבתי שזה סוג של הומור ציני ושחור.

אבל לאחר שהובהרה הכוונה, אז כמובן לא הייתי

מתייחסת לכך כך.

בכלל, חושבת שפורום מסוג זה הוא דוגמית

ליחסים בין בני אדם. לעתים מבינים זה

את זה ולעתים (אולי אפילו יותר) -

האחד אומר X  והשני מבין  Y.

אז אולי לפני שמגיבים, צריך לברר:

למה את/אתה מתכוון, ל.....

או ל...

וזה פותר הרבה בעיות.

לא?

כך שריבוזום לא המליצה להפגש ביד ושם.

ומסכימה עם סוף דברייך- לפעמים לא מבינים את הטון של ההודעה. אז לפני שקופצים למסקנות, כדאי לקרוא שוב/ לשאול את המגיב.

במיוחד בפגישות מתקדמות.

אלא לפי אנשים שנפגשתי איתם…

מי שהיה לי נחמד איתו, המיקום הרגיש לי בדרך כלל טוב.

מי שלא, הרגיש פחות טוב.

ובכל אופן- במלון שערי ירושלים, גרוסלם גולד, היה מזעזע. כי המקום היה לא נעים.

באקווריום ישראל היה לי אחלה דייט. 

רק הסתובבתם?

או שהתיישבתם בין לבין הדגים?

לא עולה לי מקום שאפשר לשבת שם בסבבה.. אני טועה?

1.  היכן שיושבים בכמו מדרגות של אמפיתיאטרון ומביטים מול לאקווריום שמדי פעם, חולף שם כריש קטן...

2. על המעקה שסובב בריכה בה שטים טריגונים (זה השם נדמה לי, יצורים ימיים, שלוקח זמן להבחין היכן הראש שלהם).

יושבים שם כמו באולם , מכרסמים חטיפים, ומדברים על דברים שברומו של עולם.

מקום נפלא.

1. המקום הזה בפנים אני מבין... נכון?

2. את בטוחה שזה מעקה? אולי זאת מדרגה?

הכי טוב - טיילת ארמון הנציב, מקום מקסים.. בלילה בכלל.

הכי גרוע - בקורונה בחורף ירד גשם והיינו בסוף בחניון שמתחת לקניון, ישבנו על המדרכה.

גם מיקום גרוע הוא לא כל הסיפור, אפשר שדייט יהיה סבבה גם במיקום לא אידיאלי.

מקום שקרוב לכפר ערבי עוין והיו שם כבר פיגועים.

ומזל שאחד מהמדוייטים הוא בן

אל דאגה, היא אשתי כיום 😅

לא יודע איך אחרי המקרה הזה ואחרי מקרים יותר גרועים  

המקום הכי מוזר לדעתי שהיינו בו זה גן משחקים שכונתי בשכונה חרדית שאין לאף אחד מאיתנו קשר אליה.

זה היה דייט שני או שלישי, והוא חיפש פארקים באזור לפי שטחים ירוקים על המפה. כשהגענו ראינו שזה פארק אלא גינה עם מגלשה ונדנדות של פעוטות בתוך חול.

זה לא באמת הפריע, הלכנו בסיבובים מתחת לכל הבניינים ודברנו על התחפושות של הילדים שראינו ולמה כל אחד מאיתנו התחפש בילדותו. זה היה בתקופה הזו של השנה. 

ספסל בכניסה לבית אבות

אבל זה היה הדייט הכי טוב שלנו

בתחנת אוטובוס..

הפארק היה סגור בגלל הקורונה ולא ידענו

טבע זה המקום המושלם

תכלס אם הוא זורם על גינה ונדנדות יכול להיות משעשע

די אטרקציה, שינוי אווירה, לראות את ההתנהלות היומיומית שלו. 

בבית חולים חיפשנו מקום סגור ופחות התאים לנו בית קפה.

באמת שזה היה אחלה מקום, מלא ספות שטיחים מזגן ומקום שקט... 

צריך רק לבדוק מראש איזה אגפים לא עובדים בשעות שאתם מגיעים, כמו מרפאות חוץ וכו',

אפשר להסתכל על זה בקונוטציה חיובית, כבית יולדות 

אחד מהם, על כל פנים, נפגש שם בתקופת הקורונה.....

''אז... שנזמין לנו ספטול?

את מעדיפה ורוד או כחול? תתפרעי, אני משלם...''

במקרה שלי זה היה בבניין שהייתה בו פעילות, אבל הקומה שהיינו בה לא עבדה

הרופא רצה שנרדים אותה

מצאנו אגף כזה

ריק שקט וחשוך

ושם הרדמנו אותה

אבל זה היה  לא רגיל הנוף

זה היה הלןקשיין הכי טוב 

הדייט לא היה ואו היה לי לא נוח בגלל העקב במגף

אבל מביך לבוא עם בלנסטון לא מכבד

לא זוכרת מה היה בדייט

זה מה ששאלת נכון? 

נשמע חלום!

היה כבר מאוחר והכל היה סגור,

הוא היה חייל ואני בת שירות (=נסיעות חינם),

אז פשוט נסענו הלוך ושוב, הלוך ושוב, הלוך ושוב.

כל השירות הצבאי חיכיתי מתי תבוא לידי בת שירות ואנצלנה (את ההטבה😏)

אבל לא יצא

אבל הם נסגרים בארבע-חמש,

ופחות רלוונטיים לשריונר שצריך להגיע למרכז משיזפון.

יותר קל שהיא תסע אליו, יפגשו ברכבת בבאר שבע, ויסעו יחד למרכז (ואז ימשיכו כבר צפונה, ושוב דרומה, ושוב צפונה, ככל שטוב להם יחד. אחלה מקום שקט בלי ייחוד).

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.