נסענו למסעדה מסוימת, רק בשביל למצוא שלט שאומר שהיא עברה דירה לעיר אחרת (למה גוגל לא מעודכן?!).

אז נסענו לעוד מסעדה, והיא כבר לא קיבלה עוד סועדים כי נגמרו החומרים. בחיים לא קרה לי לפני כן וגם לא אחרי כן...

בסוף היינו כבר עייפים ומבואסים אז נסענו להמבורגריה קרובה.

קנינו מנות המבורגר, באנו להתיישב, ואז המוכר אמר שאי אפשר לשבת כי הם מתחילים לנקות עכשיו.

יצאנו, חיפשנו מקום נורמלי לשבת לאכול, וכשלא מצאנו - קיפלתי את שורת המושבים באוטו ואז ישבנו בתוך הבגאז' עם הרגליים בחוץ על המדרכה.

כך אכלנו המבורגר ברחובה של עיר...

כלומר, בני השבט החרדי....לא מזמינים לאכול. בכל אופן לא

בפגישות ראשונות. אולי עכשיו כן, בתקופתי - לא.

אצל האמריקאים, אני חושבת, כן מזמינים למסעדה.

לא חושבת שהייתי מרגישה נוח לאכול עם מישהו זר

בפגישות ראשונות;

אולי יטפטף לי רוטב על הסנטר? על הבגדים?

אולי לא אדע איך לאכול משהו? (מזלג? ידיים?)..

ל...לל..לא!

(אצל הבנות נאמתי: אל תהיי כזו חסכנית,

למה את מבקשת תמיד מים? תזמיני

קולה. לפחות!.......)

(לבנים הוכחתי: אל תזמין דברים

יקרים. תזמין מים. מקסימום תה......  !)

לא נשמע מקום שנותן השראה להתחתן...

אבל בעצם, אולי ההיפך....כשרואים ונוכחים בכל המוות,

רוצים אולי לחיות, להקים בית, להוליד ילדים, להמשיך...

מלבד זאת, בחורה שמוכנה להיפגש ביד ושם....זה כבר משהו מיוחד...

רק המחשבה על המקום, מפילה עלי מרה שחורה.

גם לדעתי זה לא מקום להיות בו יחד בתחילת קשר, וממש לא עם כל אחד, אבל זה היה בשלב מאוד מתקדם (למעשה אחרי שהוא כבר ידע שאני החלטתי, והוא היה צריך עוד זמן). גם לא החלטנו ללכת לשם מראש למיטב זכרוני. היינו באזור ואז החלטנו להיכנס. ודאי לא כ"בילוי", אלא כמשהו שהיה חשוב לשנינו.

אתר הנצחה ליהודים שנרצחו על קידוש השם

לבית קברות מוסלמי???

זה מקום שמעורר לא רק רגשות קשים

אלא גם הרבה חיבור לעם והערצה ליהודים שקידשו שם ה'

לא הייתי הולכת שם לדייט אבל נראלי מוגזם ההשוואה שעשית

אני הרגשתי, במובנים מסויימים, את השואה על בשרי. 

אותי זה לא מחבר לעם ולזהות שלי כיהודיה. כלומר, זה כן מחבר אבל מהצד

העצוב, האבל, הבוכה, המרוסק. נכון, הקם כל פעם לתחיה מן האפר,

כמו עוף החול....אבל קשה לי עם האפר והמוות הזה - 

כל פעם מחדש, בכל מיני תקופות, בכל מיני ואריציות....

אני לא הולכת ליד ושם כי אני אחזור עם דיכאון נורא

לא עם אשרינו מה טוב חלקנו....מה לעשות.

ודאי ששכלית אני מבינה שיש הסברי ושהקב"ה יודע מה הוא

עושה, אבל באיזה מקום, יד ושם ומה שהוא מייצג (מוות,

ילדים ערומים, משפחות שלמות שמובלות כמו עדר פרות

לשחיטה), לא עושה לי טוב. בלשון המעטה. במיוחד לא כלפי

הקב"ה. מה לעשות.

אני לא כל כך דתיה, כנראה. יש לי צד אקסטנציאליסטי איזה שהוא.

אני אמרתי את זה מהצד של איך  אפשר ללכת לפגישה למקום

של אובדן, מוות, טירוף, ואת לקחת את זה למקום אחר.

יפה. כל הכבוד. הלוואי וגם אני הייתי מרגישה כך.

חודש טוב!

וזה כנראה לא היה מתאים ולא מכבד לכתוב את זה כאן בשרשור. הסברתי בהודעה נפרדת עלינו ספציפית, וזו ודאי לא המלצה לקבוע שם בתור מקום "נעים" או "מעניין" לפגישה, כמובן.

אני מניחה שמה שרציתי לומר בהקשר של השרשור הזה הוא שלוקיישן מוצלח זה לא משהו חד משמעי, ויש כל מיני סוגים של יחד שמועילים לקשר, לאו דווקא מסוג ה"בילוי".

אבל זה נכתב בצורה לא מוצלחת, ואני מתנצלת.

וכל אחד לוקח את זה לכיוון אחר

ברור שזה מקום שמשפיע על הנפש

אבל רק צרם לי ההשוואה לבית קברות מוסלמי

בית קברות מוסלמי לא משפיע לא לטובה ולא לרעה

אובדן, מוות וטירוף זה לא בבית קברות שלהם

רק אצלנו החיים כל כך מקודשים שהמוות הוא כל כך כואב

משום כיוון אין איך להשוות את זה

מקום לא שמח, מקום שאולי גם מעלה הרהורים נוגים על

סופו של האדם.... לא היתה כאן השוואה. ונוסף לזה,

לא חשבתי שההצעה לקיים פגישה ביד ושם, היתה

רצינית - חשבתי שזה סוג של הומור ציני ושחור.

אבל לאחר שהובהרה הכוונה, אז כמובן לא הייתי

מתייחסת לכך כך.

בכלל, חושבת שפורום מסוג זה הוא דוגמית

ליחסים בין בני אדם. לעתים מבינים זה

את זה ולעתים (אולי אפילו יותר) -

האחד אומר X  והשני מבין  Y.

אז אולי לפני שמגיבים, צריך לברר:

למה את/אתה מתכוון, ל.....

או ל...

וזה פותר הרבה בעיות.

לא?

כך שריבוזום לא המליצה להפגש ביד ושם.

ומסכימה עם סוף דברייך- לפעמים לא מבינים את הטון של ההודעה. אז לפני שקופצים למסקנות, כדאי לקרוא שוב/ לשאול את המגיב.

במיוחד בפגישות מתקדמות.

אלא לפי אנשים שנפגשתי איתם…

מי שהיה לי נחמד איתו, המיקום הרגיש לי בדרך כלל טוב.

מי שלא, הרגיש פחות טוב.

ובכל אופן- במלון שערי ירושלים, גרוסלם גולד, היה מזעזע. כי המקום היה לא נעים.

באקווריום ישראל היה לי אחלה דייט. 

רק הסתובבתם?

או שהתיישבתם בין לבין הדגים?

לא עולה לי מקום שאפשר לשבת שם בסבבה.. אני טועה?

1.  היכן שיושבים בכמו מדרגות של אמפיתיאטרון ומביטים מול לאקווריום שמדי פעם, חולף שם כריש קטן...

2. על המעקה שסובב בריכה בה שטים טריגונים (זה השם נדמה לי, יצורים ימיים, שלוקח זמן להבחין היכן הראש שלהם).

יושבים שם כמו באולם , מכרסמים חטיפים, ומדברים על דברים שברומו של עולם.

מקום נפלא.

1. המקום הזה בפנים אני מבין... נכון?

2. את בטוחה שזה מעקה? אולי זאת מדרגה?

הכי טוב - טיילת ארמון הנציב, מקום מקסים.. בלילה בכלל.

הכי גרוע - בקורונה בחורף ירד גשם והיינו בסוף בחניון שמתחת לקניון, ישבנו על המדרכה.

גם מיקום גרוע הוא לא כל הסיפור, אפשר שדייט יהיה סבבה גם במיקום לא אידיאלי.

מקום שקרוב לכפר ערבי עוין והיו שם כבר פיגועים.

ומזל שאחד מהמדוייטים הוא בן

אל דאגה, היא אשתי כיום 😅

לא יודע איך אחרי המקרה הזה ואחרי מקרים יותר גרועים  

המקום הכי מוזר לדעתי שהיינו בו זה גן משחקים שכונתי בשכונה חרדית שאין לאף אחד מאיתנו קשר אליה.

זה היה דייט שני או שלישי, והוא חיפש פארקים באזור לפי שטחים ירוקים על המפה. כשהגענו ראינו שזה פארק אלא גינה עם מגלשה ונדנדות של פעוטות בתוך חול.

זה לא באמת הפריע, הלכנו בסיבובים מתחת לכל הבניינים ודברנו על התחפושות של הילדים שראינו ולמה כל אחד מאיתנו התחפש בילדותו. זה היה בתקופה הזו של השנה. 

ספסל בכניסה לבית אבות

אבל זה היה הדייט הכי טוב שלנו

בתחנת אוטובוס..

הפארק היה סגור בגלל הקורונה ולא ידענו

טבע זה המקום המושלם

תכלס אם הוא זורם על גינה ונדנדות יכול להיות משעשע

די אטרקציה, שינוי אווירה, לראות את ההתנהלות היומיומית שלו. 

בבית חולים חיפשנו מקום סגור ופחות התאים לנו בית קפה.

באמת שזה היה אחלה מקום, מלא ספות שטיחים מזגן ומקום שקט... 

צריך רק לבדוק מראש איזה אגפים לא עובדים בשעות שאתם מגיעים, כמו מרפאות חוץ וכו',

אפשר להסתכל על זה בקונוטציה חיובית, כבית יולדות 

אחד מהם, על כל פנים, נפגש שם בתקופת הקורונה.....

''אז... שנזמין לנו ספטול?

את מעדיפה ורוד או כחול? תתפרעי, אני משלם...''

במקרה שלי זה היה בבניין שהייתה בו פעילות, אבל הקומה שהיינו בה לא עבדה

הרופא רצה שנרדים אותה

מצאנו אגף כזה

ריק שקט וחשוך

ושם הרדמנו אותה

אבל זה היה  לא רגיל הנוף

זה היה הלןקשיין הכי טוב 

הדייט לא היה ואו היה לי לא נוח בגלל העקב במגף

אבל מביך לבוא עם בלנסטון לא מכבד

לא זוכרת מה היה בדייט

זה מה ששאלת נכון? 

נשמע חלום!

היה כבר מאוחר והכל היה סגור,

הוא היה חייל ואני בת שירות (=נסיעות חינם),

אז פשוט נסענו הלוך ושוב, הלוך ושוב, הלוך ושוב.

כל השירות הצבאי חיכיתי מתי תבוא לידי בת שירות ואנצלנה (את ההטבה😏)

אבל לא יצא

אבל הם נסגרים בארבע-חמש,

ופחות רלוונטיים לשריונר שצריך להגיע למרכז משיזפון.

יותר קל שהיא תסע אליו, יפגשו ברכבת בבאר שבע, ויסעו יחד למרכז (ואז ימשיכו כבר צפונה, ושוב דרומה, ושוב צפונה, ככל שטוב להם יחד. אחלה מקום שקט בלי ייחוד).

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.