ולהדביק את הסול לתחפושת באמצעות דבק חם. זה מה שעשינו במצבים דומים.

בו רגיל אח"כ...

תפירה ידנית זה גם אופציה האמת....

לא בטוחה שיעבוד אבל יש את השיטה שעוטפים את הציור בניילון נצמד משני הצדדים וגם משאירים שוליים של ניילון מסביב לציור, מניחים על הבגד, מניחים נייר אפייה ומגהצים כמה שניות בלי אדים חום גבוה.

אמור להדביק.

עשינו פעם החזיק מעמד רק לכמה שעות אבל נחמד

או פשוט ללכת ליד 2 ולקנות שם בגד שלא אכפת לך ממנו...

לכן לא הייתי תופרת דף ישירות אלא מדביקה על סול. או אולי מניילנת את הדף.

בבגדים שלא אכפת לך מהם דבק חם זה הפתרון

אבל עדיף לא על בגד שחשוב לכן...

הכי טוב ליצור מבד לבד מעין שכמיה כזו ואליה לחבר את התמונות. אפשר גם לתפור, אם את יודעת.

אבל לוקחים בד לבד ברוחב של הגוף ובאורך כפול מאזור הגוף מהכתפיים ועד אחרי המותניים, וגוזרים חור באמצע בשביל הראש, וכך לובשים את זה. אפשר לתפור קצת בצדדים מתחת למקום שממנו יוצאות הידיים.

מקווה שהסברתי מובן...

משיין חודש לפני פורים ועוד לא הגיע

רק בגלל המלחמה, לא יודעת מתי יגיע.

הגיע תוך שבוע

מתלבטת אם להזמין עכשיו כי צריכה אבל מתבאסת אם לא יגיע בזמן

הגיע תוך שבועיים גג

הפעם התעכב מלאאא

ולא הגיע והזמנתי מלא דברים לפורים

שזה תלוי בעיקר בחברת שליחויות שמקבלת את זה פה בארץ

כי לפי המעקב אחרי ההזמנה זה נמצא בארץ מזמןןןן

ופשוט מתעכב איפשהו באיזה מחסן

קיבלתי הודעה שבעקבות המצב שה לא יישלח לפני ה30.3😅

אז נראלי פחות כדאי להסתמך על זה....

הכי גרוע אם לא יהיה לפסח יהיה להם לשבועות ולכל הקיץ.

מניחה שבדרום כבר יהיה חמים, אבל אצלנו בשומרון הרבה פעמים בפסח עדיין קר מדי בשביל בגדים קצרים, וככה למדתי מגיסתי, לקנות לשבועות ולא לפסח

לק"י

אני יכולה לקנות שרוול ארוך. מקסימום יישאר לאזור סוכות.

אבל אם לא יגיע, לא בטוח ששווה לי להזמין כרגע. אני אחשוב על זה.

כל הכבוד לך!

עסוקה בכל המשמרות שיש לי בעבודב ובשמירה על שפיות ונקיונות, בכלל לא חושבת בכיוון

ואני כרגע בחל"ד למזלי. כך שלפחות אין לי גם עבודה על הראש.

בעיקר ארוך דק. גם טיפה לחג. מקווה שיגיע מתישהו. לא מצפה לארבעה ימים...

שיין מלפני פורים קבלתי הודעת עיכוב. 

לק"י

מצד שני, החולצות הלבנות שלהם לגברים ממש טובות. לא יודעת אם אמצא כאלה ובזול יותר.

ואני רוצה שתהיה לבעלי לפחות אחת חדשה לפסח.

אז מה נלבש?

אתן עושות הזמנות אונליין מחנויות בארץ? זה יוצא נורא יקר לפעמים 

לק"י

חולצות לבנות שבתיות לגברים (2xl) ולילדים (מידה 16)?

וחולצות פולו/ טריקו לבנות לבן 3.5?

שמלות או סרפנים חגיגיים ארוכים לבת 8?

חיבוק גדול!

אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?

יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם? 

שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.

אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.

באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.

אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...

(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).

להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית

אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת

מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️

ונשארתי עם הלחץ וההיסטריה, רק עם ילדים ערים והפוכים..

לא יודעת, זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

אם את ממילא לא מצליחה, חבל לנסות. פשוט לבחור את המקום הכי מוגן בבית ולהשכיב אותם לישון שם...

או אולי למצוא גן/ בית ספר באזור עם ממש שאפשר לישון שם, אם זה אופציה

ושוב - אם באמת אין שום פתרון, אז אני גם הייתי מרפה ומפנה את האנרגיות לתפילות.

נגיד רק לשבוע עד שיפחת קצב השיגורים משמעותית בע"ה ..

ואז את יכולה לישון לילה שלם בע"ה בלי לנסות להעיר ובלי דריכות.

בתדירות גבוהה לא הייתי נשארת בבית וגם לא מעירה ויורדת שעות כל פעם..

וחיבוק ענק ענק!!!!

גם ככה אחרי לידה הכל ככ ככ קשוח!!

בע"ה שהקבה ישלח לך הרבה הרבה כוחות בגוף ובנפש!!

@ואילו פינו גם לך אהובה!!!

פעם בזמנו בצוק איתן גרנו בבית בלי ממ"ד ולא היה ממ"ד באיזור. בזמן האזעקה היינו עומדים במסדרון בחלק הכי פנימי בבית. זה יכול להיות מספיק בטיחותי? אולי להזוז לשם שולחן ולשבת מתחת?

ללכת עם כולם לא רלוונטי

אם הם ישנים חזק והמקלט קרוב את יכולה לרדת רק עם הקטנה.

זה מעבר ליכולותיך, פשוט תניחי לזה

הסיכוי להפגע מטיל נמוך מהסיכוי להפגע בתאונת דרכים ובכל זאת אנשים נוסעים בכיף, גם למקומות לא חיוניים.

ואם כוכש רלוונטי לך מוזמנת לממ"ד שלנו באהבה!

אני חושבת שאם לך זה הכרחי נפשית לרדת למקלט

אז אני בניגוד למה שכולם כתבו פה-

היתי בלי קשר אוספת את כולם מסבירה להם שכשאמא אומרת שצריך לרדת למקלט  אז חובה לרדת איתה וזה לא נתון לדיון מסבירה להם שלהיות בבית כשיש אזעקה זה סכנת חיים ואפשר להפצע מאוד קשה וכואב. ולכן את לא מוכנה יותר להתוכח עם אף אחד.

בעיני קצת להפחיד אותם במובן של להבין שזה לא בדיחה ושמדובר פה במצב סכנה זה הכרחי.

ולא ברור לי כל כך מה ההתרחשות בסיטואציה-אבל בעיני לא צריך להתארגן בכלל ..רק לרדת . ככה עם פיג'מה ובלי נעליים..למה צריך נעליים?🫣

וכדי לא להתעסק רק בלשכנע היתי פשוט קונה תיבת הפתעות מיוחדות שיורדת איתך למקלט והילדים יודעים שמי שיורד יפה מקבל. אפשר גם משחק מיוחד שמחכה שם

שלא קמים בלילה?

זה אחרת באמת

כמה ילדים ובני כמה?

בעלך לא בבית?

היתי מבקשת משכן שיכל להכנס ולרדת איתך

עכשיו חזרו לי המבחנים ואין גן לילדה

איך אפשר ללמוד ככה

לא יודעת מה עושים אם יש אזעקה

לק"י

בעלי אמור לחזור השבוע ללמוד בזום.

לא חושבת שזה יהיה לו כזה קל, אבל זה מה יש (הוא לומד לימודי ערב+שישי).

באמצע מועדי ב'

שבוע הבא משלימים את כל המבחנים שנדחו

והסמסטר עצמו שהיה אמור להתחיל שבוע הבא נדחה לאחרי פסח והתקצר

שאחרי שחילקו את הבחינות ורגע לפני שהתחיל היתה אזעקה וכל הסטודנטים שכבו על הרצפה עם ידיים על הראש כי לא היינו במקום מוגן בכלל.

נתנו לנו 15 דק לעדכן שהכל בסדר והתחלנו את המבחן

אין מצב אני נשכבת על הרצפה חחחח

אבל בטוח יש שם מרחב מוגן

רק לא בכיתות עצמן

אולי באמת יעבירו את המבחנים לשם פשוט

אני צריכה לברר

צריך שתי מצלמות, אחת לאזור הפנים ואחת לאזור הידיים (משהו כזה) כדי לוודא שאין העתקות.

לפחות ככה בעלי עשה כשלמד לתואר בתקופת הקורונה...

בקורונה כן היה

אבל עכשיו הודיעו שיהיה כרגיל

אבל זה לא מה שמלחיץ אותי

אני גם ככה פה בלי מרחב מוגן

אבל יותר מדאיג אותי מה יגידו לנו שעושים עם המבחן במקרה של אזעקה באמצע

לק"י

או שמראש המבחן יהיה שם.

אבל רק שלא יפסלו את הבחינה🤦‍♀️

כי הרי אפשר לדבר במקלט ולהעביר מידע עקרונית...

לא נעים לי שזה מה שמלחיץ אותי חח

גם ללמוד סתם, גם לנסוע רחוק בשביל סתם.

הייתי מבררת מראש מה הנוהל.

המצב שלי...

גם כשיש לי פה ושם טיפה זמן אין ראש לשבת ללמוד

קשוח לבד עם הילדים בבית..

חיבוק גדול ♥️♥️

אני מאוד מקווה שכשתבוא הגאולה תהיה גם רפואה מיידית לנפש, כי אחרת אנשים מעורערים בנפש יעלו לרגל לבית המקדש...

ופרקטית - מה עם בעלך? הוא בבית?

אני ביום חמישי הסתגרתי בחדר לשעתיים ועבדתי קצת (לראשונה מאז תחילת המלחמה הנוכחית). בעלי שמר על הילדים בזמן הזה. זה היה טוב גם מבחינת תחושת השפיות... (נכון שהייתה התרעה באמצע כשהייתי שם, אבל עדיין זה קצת עזר)

אבל אם אין ברירה הוא יהיה בבית

הקושי הוא ללמוד כשהיא בסביבה

גם כשהוא שומר עליה

היא כל הזמן רוצה אותי

לא יודעת אם יש מקומות פתוחים עכשיו בעקבות המלחמה

אבל אם היא כל הזמן רוצה אותך אז הכי טוב לצאת מהבית

בשגרה הייתי מציעה לך ללכת לספריה, עכשיו בטח סגור.

אולי אמא שלך גרה קרוב ואת יכולה ללכת ללמוד אצלה?

לפני המתקפה

אבל לא יודעת מה פתוח עכשיו ומה לא

ואמא שלי לא רלוונטי

על הודעה שלה משהו בסגנון:

הלוואי מהפה שלך לבורא עולם, בע"ה שיהיה להם בקלות ממש, כל תינוק הוא נס, מפתח ילודה וכו'.

אם זה זתם ריחוף, הודעה כזאת יכולה לקרקע אותה.

אם היא רואה הודעה כזאת ממך ולא מבינה, אז לא חושבת שהייתי מנסה לדבר איתה.

יש אנשים טיפוסים..

את המסר. חבל שזה מעכיר על הקשר במשפחה

ולפעמים רק צריך שמישהו יפתח את העיניים.

אני שמה לב במשפחה שלי שהרבה מגיע מניתוק/חוסר מחשבה

לא מרוע, ולכן לפעמים משפט קטן יכול לעשות שינוי גדול

חיבוק נוסף יקרה

בשורות טובות

בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...

מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..

אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו 

לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢

חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).

ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘

אולי היא מנסה לפצות את עצמה על זה שהיה לה קשה מאד להתחתן, ואת- אחותה הקטנה, התחתנת הרבה לפניה..

נשמע כואב מאד.. חיבוק..

רעיון מעניין, אבל ממש לא הסיפור.
 

היא התחתנה כשאני הייתי ביסודי. היא נשואה באושר כבר כמעט 20 שנה עם הרבה ילדים ב"ה. פשוט הראשונים שלה הגיעו מאוד מהר, ומשם נובעת התחושה שלי שהיא אף פעם לא תבין אותי.

זה באמת משנה קצת את התמונה.

אולי היא באמת פשוט לא באמת בשלב הזה, יכול כשהיא הייתה בגיל הזה היא הייתה יותר רגישה, ועם הזמן שעבר והעובדה שהיא לא חוותה קושי כזה בעצמה זה גרם לה לאבד את הרגישות.

ממה שאת מתארת היא בגיל שהיא כבר בטח מחכה לנכדים (במיוחד אם היא היא חושבת שהם מגיעים בדיוק 9 חודשים אחרי החתונה). אתן לא באותו שלב בחיים, ולכן לא כדאי לך לתפוס את הטענות שלה לא כמישהי באותה רמה או בתחרות איתך, אלא כגורם חיצוני יותר. זה לא כמו חברה טובה בגילך שלכאורה "עקפה" אותך.

כל הילדים 😁

זו הייתה המחשבה בדיעבד

אבל אני הייתי שומרת את הדייט לזמן שכולם כבר ישנים.
אולי לישון קצת לפני ולקום בשביל זה.
כל מה שתכננת.
משחק זוגי שווה (לקנות במאות שקלים דברים מומלצים- עושה את ההבדל, מקפיץ ומשדרג ממש!)
ואולי לא אוכל ממש אבל כן נשנושים שווים ואם אתם אוהבים יין או שמפניה או סתם פירות מפנקים..
במיוחד אם יש סיבה מיוחדת לחגוג.
וברור שמכתב מרגש מרגש

המון מזל טוב!

אוהבת את התכנים שלך בלי קשר

הפסקת להעלות נכון?

פעילה קצת באינסטגרם אבל לא באותה רמה...
תודה אהובה💕

מזדהה מאוד

סיפור קצת שונה אצלנו מאוד דרמטי ..אבל איזה ניסים יש בעולם!

איזה התלבטויות קשות....

יש לכם הרבה התרעות?

אז מבחינתי ברור שלא הייתי הולכת

לא לבד, ובטח שלא עם עוד משפחות

אבל זו אני 

יש לכם אזעקות בתדירות גבוהה?

אםזה 2 כזה אז הייתי ישנה בבית.. ועוטפת טוב טוב בהתראה. לבוש חם, כובע, מנשא, שמיכה 

אם יותר אז אולי עדיף לישון במקלט באוהל..

בשבוע האחרון היו לילות עם פחות אזעקות

חלק לילות היה רק בתחילת הלילה ומוקדם בבוקר

אני חושבת שעדיף לישון בבית עם מעילים ושמיכות מוכנים ליציאה

לתינוק כנראה עדיף לישון בבית.

ביציאות אפשר לשים אותו במנשא וללבוש מעיל גדול שיעטוף גם אותו.

או לעטוף את המנשא עם שמיכה.

מבחינתכם כנראה עדיף לישון במקלט כדי לא להתרוצץ כל הלילה.

אם אתם מצליחים לישון במקלט כנראה שהייתי בוחרת באפשרות הזו.

להבין מה בציפיות שלך לא מתקיים? מה חסר לך? כמה מהקשיים הם אובייקטיביים וכמה נובעים מהנחות מוקדמות לגבי מה צריך להיות או סתם חוסר תקשורת? מה גרם לך לבחור להתחתן איתו מלכתחילה? זו היתה החלטה שלך? היא נבעה מרצון או מפחד/תחושת אין ברירה?

אם חסר לך ריגוש ופרפרים בבטן - אם זה לא קרה בתקןפת ההיכרות שלכם ולא במהלך הנישואין רוב הסיכויים שזה כנראה כבר לא יקרה

אם חסרה לך תחושת יציבות וביטחון איתו - זה יכול להשתנות עם עבודה

בין כל שני בני זוג יש פערים ברמה כזאת או אחרת, השאלה היא ממה נובעת המועקה סביב זה והאם אפשר לעבוד על הפערים כדי להפחית אותה.

נישואין וזוגיות זה הרבה פעמים עבודה. יש כאלה שהעבודה אצלם קלה יותר ויש כאלה שהעבודה אצלם קשה יותר. ההבדלים יכולים לנבוע מהרבה סיבות (כימיה ראשונית, משיכה, פתיחות, קבלת האחר, אופי, מוכנות לקבל, מוכנות להשתנות ועוד ועוד ועוד)

לא כתבת כמה זמן אתם נשואים אבל להרבה כלות ונשים בתחילת הנישואין יש  את החשש שעשו טעות, זה בעיקר נובע מההבנה של המשמעות של ההחלטה להתחתן והתחושה שזה קצת בלתי הפיך. זה נורמלי ואפילו בריא. מי שמתחתן בשאננות ובלי דאגות הוא זה שצריך לשאול עליו שאלות. תקןפה מסוימת אחרי הנישואים זה מובן להמשיך להרגיש ככה אבל אחרי שעובר עוד זמן אם זה לא משתנה אז שווה ללכת לטיפול סביב הנושא וללבן את זה מול עצמך 

פתחתי ניק כדי לענות לך.

אתחיל מהסף. ב"ה נשואים באושר ואהבה 15 שנים. בטוב ממש  

ה5 קנים הראשונות, היו סיוט במחינתי. מיחה במילה מה שכתבת. תחושה על פערים ביננו שליוו אותי מאז הארוסין, ולא הרפו.

הייתי בלופ של פחד שאיננו מתאימים וואולי לא היינו צריכים להתחתן, אל מול נסיון לעבודה בזוגיות, כרגיל, כמו שכל זוג צריך.

הללכתי  לטיפול על זה. לא קצר. הספקוצ אכלו אותי מבפנים. ואם טעיתי.. ופספסתי את זיווגי.

במהלך הטיפןל ב"ה הגעתי להבנה פנימית, שגם אפ שגיתי בקבלת ההחלטה ככלה,,כרגע אני מקבלת החל

שגם אני עוברת מסע בזוגיות,

וגם אצלי היו הרבה פעמים מחשבות של די, זה גדול עליי. אולי עם מישהו אחר היה יותר קל.

התחתנו מאהבה מאוד גדולה, דווקא בגלל החיבור המנטלי שעליו את מדברת.

בהתחלה, חשבתי שזה בגלל התנאים הקשים שלתוכם התחלנו. היה קושי כלכלי מאוד רציני בעקבות המזונות, וחמשת הילדים שלו שבאו לבית הקטן שלנו, היו חמודים מאוד, אבל זה היה מתח רציני בכל פעם.

ומי שחושבת שכסף בא וכסף הולך, או שכסף הןא צדדי לזוגיות- זו טעות.

כסף זה קיומי.

ועכשיו כשכל התנאים השתנו לטובת הזוגיות,

עדיין יש פעמים שקשה לי מאוד. כי יש דברים בי ובו שצריכים תיקון.

ואני מגלה שזוגיות זו בחירה לראות את הטוב.

בחירה שהיא נטו שלי. מאמץ.

כי הכי קל זה ליפול בזה שהוא מובן מאליו.

זה הכי אנושי שיש. אבל מה קורה? אנחנו חיות בחוסר שביעות רצון תמידית.

זאת עבודה של שינוי תודעה.

מתודעה של- מה חסר לי, כמה קשה לי שאין לי את זה, כמה מילוי החיסרון הזה היה מיטיב איתי

לתודעה של- מה יש לי, כמה זה לא מובן מאליו מה שיש לי. כמה טוב לי כבר עכשיו

אני חושבת שאחרי אימון תודעתי, תוכלי להבין עם עצמך האם החיסרון של בעלך הוא אקוטי ברמה כזאת שאת באמת לא יכולה לחיות ככה.

שהוא לא עונה לך על צורך רגשי בסיסי, ושהוא בקושי מכיר את העולם שלך, כי אין לו כלים להבין אותך

אם את באמת חיה בתודעה של טוב ולא בתודעה של חוסר,

ועדיין מרגישה החמצה מטורפת של יכולת לאהוב באמת,אז שווה באמת לשים סימן שאלה- האם לא כדאי לך לחפש אהבה?

אני מכירה מישהי מהציבור הדתי החזק, שמתגרשת עכשיו אחרי הרבה שנים של נישואין, כי מרגישה שלא יכולה עוד עם הפער הזה.

שהיא חייבת מישהו שיכיג אותה מבפנים.

להגיד לך שבעיניי היא לא עושה טעות?

היא לוקחת סיכון ענק, אבל אני יכול גם להבין אותה.

היא הבינה שלשנות את בעלה היא לא תוכל, והבינה שלחיות ככה זה אומר לא לחיות.

וזה לא שבעלה לא טוב, לא דואג או לא מפרנס. הפוך.

אבל העולם שלו רחוק ממנה מאוד מאוד מאוד, ואחרי הרבה מאמצים הבינה שזה לא עתיד להשתנות הרבה.

זו בחירה שהיא לקחה. והיא משלמת עליה בלבד, בירידה ברמת החיים, במשבר לילדים, במשבר מול הקהילה

בסוף, החתונה והשנים הראשונות של החתונה, הן לא משנות להווה.

מה שמשנה להווה שלך זו התודעה שבה את חיה, והבחירה שאותה את לוקחת.

זו עבודה, וזו עבודה לפעמים מאומצת, אבל היא משתלמת.

העיקר שאת תרגישי שאת בשליטה על החיים שלך, ושאת לא קורבן של נסיבות.

לדעתי זה אומר שמשו בדרך שלך לא ככ נכון

זוגיות זו עבודה, נכון, השאלה באיזה כיוון

קודם כל הייתי ממליצה על טיפול אישי

אבל עד אז הייתי שואלת את עצמי - מה אני רואה כזוגיות טובה?

מה הצורך שלי הרגשי כאישה בתוך מערכת יחסים הזו? זה פן רגשי שלך

מה אני מקבלת מבעלי שהוא מגדיר כאהבה? זה פן שכלי שלך

אחרי שאת עונה לעצמך, אפשר להעביר את הכדור הלאה ולדבר את זה מול בעלך. יכול להיות  (סביר להניח) ששפות האהבה שלכם שונות

במקרה כזה, צריך וכדאי להביא את זה למודעות שלו, שיש פער בין מה שאת מרגישה כאהבה לבין מה שהוא מביע כאהבה. זה לא אמור שהשינוי יהיה רק שלו, אבל הוא גם לא יכול להיות רק שלך

בעיניי זה בסדר להגיד שחסר לך, שאת מורעבת רגשית, שאת רוצה שיתאמץ עבורך במה שחשוב לך. וגם את תתאמצי מהצד שלך לקבל מה שהוא יודע לתת בדיפולט

יש פה עבודה של שניכם, אבל האחריות על הרמת הדגל היא שלך