לקבלת דמי לידה

יכול להיות שכדאי לחזור עכשיו. יש 3 חודשים עד סוף השנה ואז עוד חודשיים חופש שמקבלים עליהם משכורת.

אם לא תחזרי, לא בטוח שתעמדי בתנאים של ביטוח לאומי לדמי לידה

אם לפני שנגמרה החופשת לידה הראשונה (26 שבועות), זה נקרא הריון עוקב.

ואז את יכולה להיות זכאית לחופשת לידה.

תבדקי את זה בביטוח לאומי. מה בדיוק התנאים.

בעקבות חברה שהיתה במצב הזה.

לא יודעת בדיוק מה התנאים, אבל אני יודעת שזה קיים.

הוא התחיל לפני שנגמרה חופשת הלידה,

הלוואי הלוואי שזה כך ושיתנו לי! אבדוק, תודה!

@השקט הזהאני ממש לא רוצה לבטל את החלת, נראה לי שאפילו במחיר שלא אקבל דמי לידה. כמה זה טוב לנפש שלי, ברוך ה'!

כי פה כתוב שאם כן, אז גם אם נכנסת להריון במהלך ה-26 שבועות את עשויה להיות זכאית.

זכאות לדמי לידה במקרה של לידה עוקבת -

אישה שנכנסה להיריון במהלך חופשת הלידה בתשלום (8 שבועות או 15 שבועות), או במהלך 26 שבועות מהלידה הקודמת אם עבדה לפחות שנה אצל המעסיק שממנו הפסיקה לעבוד- עשויה להיות זכאית לדמי לידה עבור הלידה הבאה, בתנאי שלא חזרה לעבודתה.

תנאי הזכאות - דמי לידה | ביטוח לאומי

בימים האחרונים הבת שלי (שנה וחצי) רוצה לאכול מאז שחוזרת ב2 ועד שהולכת לישון

איך יודעים מתי היא שבעה???

אם היא חוזרת ב2 הגיוני שלא נתנו להם עוד אוכל מהארוחה ב11:30-12:00, ואז היא צריכה לאכול ארוחה משביעה כשהיא חוזרת ולא רק לנשנש

היא מגיעה ואוכלת ארוחת צהריים מבושלת

אבל גם כשמסיימת אותה תמיד רוצה לאכול עוד

משחקת חצי שעה ושוב מבקשת אוכל

כל הזמן רוצה לאכול

יכול להיות שזה לא משביע אותה.

או שיש נשנושים/אוכל בטווח ראיה וזה מגרה אותה? ואז היא מבקשת לאכול גם אם לא באמת רעבה

היא נראית שבעה

זורקת שאריות על הרצפה 

מסרבת לעוד ביס

אבל אחרי כמה דקות זוחלת שוב לכיסא אוכל ומצביעה על הארונות והמקרר בדרישה

ככה כל חצי שעה

והיא אוכלת מנות מכובדות

לא שרואים עליה חחח רזה מאוד

אני שמחה שאוכלת כי באמת כדאי שתעלה במשקל

אבל זה ממש כל היום נהיה סביב אוכל

בסביבות גיל 1.8 זה עבר לה.

אצלנו הרגשתי שזה סוג של תעסוקה בשבילה.

הבעיה היא שהיא לא מוכנה לרדת מהכסא אוכל

והיא עוד לא הולכת

ואם היא תמשיך לשבת כל היום איך היא תתקדם?

בת 1.2

בימים האחרונים שמתי לב שזה כשהיא רואה את הכסא אוכל או את הבננות על המקרר.

התחלתי להסיח את דעתה כשאני יודעת שהיא אכלה לפני שעה- שעתיים. היא באמת זורמת ורגועה כי היא לא באמת רעבה.

בדכ בסביבות ארבע אני מביאה לה כריך או משהו עד הארוחת ערב..

אלא שזה תעסוקה כיפית לה או שסתם תמיד טעים לה עוד אוכל אבל היא לא באמת רעבה

אולי זה קפיצת גדילה או משהו ויעבור?

ותנסי כשהיא מבקשת להביא לה לשתות, אולי היא מערבבת צמא ורעב.

בעיקר בעלי משתגע מזה

כי הוא כל היום איתה

היא יודעת יפה לבקש לשתות ותוך כדי הארוחה מבקשת שתיה גם מידי פעם

לא מדברת אבל דורשת את שלה יפה מאוד 😅

חשים רעב כשבעצם הם צמאים.

לא יודעת אם זה המצב אצלה אבל זה שיודעת לבקש לא בהכרח אומר שהיא תמיד מזהה נכון מה היא צריכה.

בגדול באמת לא כדאי להתערב לילד יותר מדי במנגנון רעב ושובע, במיוחד אם את אומרת שהיא ממילא קטנה ורזה, סתם רציתי לומר אולי זו הערה מיותרת 🙃🥴

בכל מקרה אם היא מבקשת משהו ספציפי לאכול

אין שום מצב לתת לה לשתות או לאכול משהו אחר

עקשנית הבחורה

חחח

בבוקר אוכל בדרך כלל וופלים כשהוא קם, ולפני זה הוא יונק.

אוכל 3 ארוחות במעון, ב 8:30, 11:30, 14:30.

כשהוא חוזר ב 16:00 הוא יונק.

ארוחת ערב בסביבות 17:00-17:30.

פרוסת עוגה בסביבות 18:15-18:30.

ארוחת ערב שנייה בסביבות 21:00-21:30, כשאנחנו אוכלים.

לפעמים מנשנש תוך כדי גם קצת חטיף וכד'.

אצלינו בד"כ לפני 16 מביאים להם במעון כריך קטן ופרי למי שרוצה

חחח הילדים שלי ב"ה אוהבים לאכול ובאים הביתה עם תאבון

משתדלת שתהיה קופסת פירות זמינה לזמן הזה בין החזרה מהמסגרות ועד ארוחת הערב

מנסה לחשוב רגע

אוכלת משהו קטן באיזור 7:30(בסקוויט/פריכית)

בערך 8:30 ארוחת בוקר במעון

12:00 ארוחת צהריים במעון(אני חושבת שהם לא אוכלים עוד משו באמצע)

15:00 בערך פרוסה ופרי במעון

16:15 בערך כשחוזרים מהמעון היא מורעבת הרבה פעמים ואוכלת את מה שאנחנו אכלנו לצהריים, מנה יפה ומלאה

18:00 בערך ארוחת ערב שלפעמים ארבע ושש מתאחדות אם ארבע מתאחר, ואם לא אז היא אוכלת אבל לא ארוחה גדולה.. נגיד איזה חצי פיתה או קערה קטנה של פסטה או משו כזה, חביתה לפעמים, ירק..

בקיצור לשאלתך היא אוכלת כל שעתיים-שלוש בערך ולפעמים במרווחים קטנים יותר..

כל שלוש שעות🤣

אוכלת בבוקר לפני המעון- כריך/ ירקות/ עוגיות, מה שהיא רואה ומחליטה שהיא גם רוצה.

8:30 א. בוקר במעון

12 א. צהריים במעון

15:15 כריך ופרי במעון

16:00 מגיעה הביתה ואוכלת את מה שרואה- א. צהריים שנשארה/ פרי

17:30 א. ערב

אבל כשאוכל 6 ביסקוויטים ומבקש עוד ועוד, זה כבר לא ממש נשנוש אלא ארוחה, ולכן תוהה לעצמי אולי להכניס ארוחה במקום הנשנושים האלו 

בשעה 4,5

שהחשק יגיע (אם אין לחץ הלכתי.. לא יודעת איך אצלכם). אני אחרי שנה לא יכולה לחשוב על עוד ילד. ולפעמים גם עד כמעט שנתיים.

ואחכ פתאום אני כן רוצה…… את בתוך הקושי של ילדים קטנים. זה הגיוני

לא תכננתי בשנים הקרובות אבל בעוד כמה שנים ארצה?

מרגיש לי שהרצון הזה לעולם לא יבוא. 

אני יכולה להגיד לך בוודאות שהזמן עושה את שלו.

לא דומה תינוק בן שנה לילד בן שלוש, מבחינת הצרכים, הטיפול, התלות, (הכסף..) וכו'..

לא הייתי מטרידה את עצמי בשאלה הזאת, זה במילא לא רלוונטי לך לעכשיו, בהתבסס שכתבת שאת עם התקן ולא תהיי מעוניינת בשנים הקרובות.

עוד שנתיים-שלוש תעשי חשיבה מחודשת ותבחני אם יש חשק ורצון או שלא.

וזה גם בסדר לחכות עוד, או לא לרצות בכלל.

בינתיים, באמת אל תטרידי את עצמך בשאלה הזאת כי זה עושה יותר נזק מתועלת. 

לי היו תחושות מאוד קשות אחרי ההריון הרביעי

ובאמת עשיתי הפסקה יותר ארוכה

באיזשהו שלב זה עבר

וזה נהפך לרצון חזק ואמיתי

אין סיבה להילחם במחשבות/הרגשות שלך כרגע.

זה בדיוק הזמן לחיות את ההווה

לעשות הכל כדי שההווה יהיה טוב יותר ונעים

זה לא שאני רוצה אבל כרגע לא..

אני מרגישה חוסר רצון וחשק לזה. חוסר רצון להיכנס לזה עוד פעם.

מרגיש לי הזוי

זה מעסיק אותי בימים האחרונים, מרגישה עוף מוזר בסביבה שכולם כל שנתיים מביאים ילד וחצי מהאנשים בכלל לא מעלים על דעתם את האופציה של מניעה

ומי שכן רק עם ''אישור'' ולפרק זמן מוגדר

אני לא שם. לא שואלת ולא לפרק זמן מוגבל. 

אבל דווקא אני רואה שהיום יש הרבה יותר מודעות לנושא המניעה

אני נמצאת בסביבה חרדית של ספרדים ליטאים וחסידים ונשים מונעות יפה מאוד כשאין כוח וחשק ומסוגלות לעוד הריון. 

בתיאוריה, ברור שיש מלא חרדיות שמונעות

בפועל - אני נתקלת רק במי שלא חחח 

אולי זה קשור לגיל שלך ושהם עדיין מאוד צעירות ועוד לא הגיעו לשלב הזה שרוצות למנוע

אבל אם אנחנו מדברות על הסביבה

נניח תביאי ילד כל שנתיים, ואז מה? יחשבו שאת סופר ומן (כשבעצם את לא, גמורה וממוטטת מבפנים)?

מישהו מהם יבוא לעזרתך כשלא תצליחי להחזיק את הראש מעל המים בגלל העומס שזה מביא לך?

הסביבה גם יכולה להתחלף

אנשים באים והולכים

ואת תשארי להתמודד עם החיים שלך וההשלכות של ההחלטות שלך.

בעז"ה אני מאמינה שתחזרי לכוחות שלך (הייתי שם ויודעת איך זה) ויש מצב שעוד שנה או יותר תרגישי רצון עז לעוד הריון.

מי שמונעת בדרך כלל

זה מי שההריונות יותר קשים לה

או בסיכון 

או צריכה קיסרי וכד'

ואלה שלא מונעות זה אלה שכל ההריונות קלים להן והן לא מרגישות אותם

כי אי אפשר לסכם ילד רק להריון ולידה, זה חיים שלמים.

וה10 חודשים של הריון קשים ככל שיהיו, הם זמניים ושוליים ביחס להשקעה של הגידול.

יש מי שמונעת כי לא רוצה עוד ילדים גם בלי קשר. זה יכול לקרות. לא על הנשים רוצות הרבה ילדים

הממוצע בחברה הכללית הוא 3 ילדים, בלי קשר לקושי. לא לכולן קשה בהכרח

יש מי שעושה שיקול כלכלי

יש מי שקשה לה נפשית

יש נשים עם אתגרי פוריות שממש לא קל להן גם בהריונות, ועדיין

יש היפראמזסיות שלא מונעות

לצמצם את זה להריון קל או לא זה לגמד את ההשפעה של ילד על החיים שלנו

של תפיסה.

יש מי שלא מונעת בדרך כלל, אלא אם כן יש סיבה טובה.

ויש מי שברירת המחדל היא למנוע, אלא אם כן רוצים עוד ילד.

זה שתי הסתכלויות מצדדים שונים של המטבע.

לפותחת @שושנושי, לנו יש שני ילדים, ברווחים יותר גדולים המקובל סביבנו. זו שאלה שמעסיקה גם אותי המון.

בפועל, הרצון לעוד ילד התעורר רק כשהקטן היה בן 3-4, וגם אחרי זה מכל מיני סיבות לקח עוד זמן עד שהוצאתי התקן.

זה כן מעורר בי שאלות לגבי עצמי, למה אני מונעת כל כך הרבה זמן שכולן סביבי כבר עם ארבעה ילדים?

משתדלת להסתכל בנושא הזה פנימה ולא החוצה.

לא בטוחה שהדרך שלי הכי נכונה

כן מאמינה שילד צריך להגיע רק מתוך מסוגלות ורצון, ולא כברירת מחדל. אבל זו ההסתכלות שלי, ואני רואה ערך גם בהסתכלות אחרת.

האם בעוד כמה שנים אתחרט?

יכול להיות.

באופן כללי, חושבת שזה נושאים שטוב להם שיישמרו בן בני זוג, ולא יהפכו לשיח ציבורי.

בכל פעם מתפלאת לשמוע נשים משתפות על זה בכזו פתיחות, וכל אחת יודעת מה המצב אצל השנייה.

היה ראוי וכדאי שכל זוג יעשה את הדיון הזה בפני עצמו, מכל מיני היבטים. (לא מדברת על התביעה שאת העלית כאן, אלא על מקרים ושיחות במציאות).

למרות ההכחשות הרבות, אני חושבת שכמות הילדים זה לגמרי גם עניין בכל השפעה חברתית. זה לא רע, אבל כדאי להיות מודעים לכך.

ובעיניי שיח פתוח בעניין, לא בהכרח תורם ליכולת לבחור בחירה אובייקטיבית ונטולת השפעות זרות.

(משפטים ששמעתי: "עדיף להביא אותם ברצף אחד אחרי השני, כדי שכל התקופה של הקטנים תהיה מרוכזת" - אולי נכון, אולי לא, אבל מה עם הפניות והנחת לגבי הילדים הקיימים? זו אמירה שמתאימה לשיח בין בני זוג, ופחות כשיח ציבורי בעיניי, שלא באמת משקף מורכבות ודיון, אלא בעיקר תורם לסיסמאות בעניין. עוד משפט - "הולך לי בקלות עם הילדים, אז אין לי בעיה להביא עוד אחד" - לא חותמת על הניסוח, אבל זה היה הסגנון. ומה עם מי שלא הולך לה בקלות? מה עם מי שקשה לה? למה זה מועיל חוץ מלעשות כווץ' בבטן?)

בקיצור, חצי פרקתי חצי שיתפתי מהגיגיי.

מבינה מאוד את התהיות שלך, שותפה להן גם, ובעיקר חושבת שכדאי לנסות כמה שיותר לסנן את הסביבה, ולהיות מודעים להשפעה הגדולה שלה עלינו

אישית ההריונות שלי ממש בסדר

ואפילו נחמד לי בחלק מהזמן

אוהבת את הלידות והגיל הפיצפון

יותר קשה לי אחכ כשהם גדלים ואני עושה רווחים ביניהם כי ככה זה טוב לבית שלנו

כתבתי את זה מתוך עייפות

אז לא ממש הסברתי את עצמי נכון

לא התכוונתי שזה הסיבות היחידות למנוע

התכוונתי להגיד לשושנושי שרואה סביבה שכולן יולדות כל שנתיים

שמי שעושה את זה לא צריכה שמירת הריון

והריונות בסיכון וכו

כי היא כתבה שלא מסוגלת לחשוב על להיכנס לזה שוב

ובאמת כשזה כזה סרט זה סיבה הגיונית לא לרצות שוב כל כך מהר...

ברור שיש מלא סיבות למנוע

אני אישית מביאה עכשיו ילד שני צפוף

ובהחלט מתכוונת להגדיל את ההפרש לפעם הבאה

למרות שההריונות בסדר גמור.....

כתבתי את זה מתוך עייפות

אז לא ממש הסברתי את עצמי נכון

לא התכוונתי שזה הסיבות היחידות למנוע

התכוונתי להגיד לשושנושי שרואה סביבה שכולן יולדות כל שנתיים

שמי שעושה את זה לא צריכה שמירת הריון

והריונות בסיכון וכו

כי היא כתבה שלא מסוגלת לחשוב על להיכנס לזה שוב

ובאמת כשזה כזה סרט זה סיבה הגיונית לא לרצות שוב כל כך מהר...

ברור שיש מלא סיבות למנוע

אני אישית מביאה עכשיו ילד שני צפוף

ובהחלט מתכוונת להגדיל את ההפרש לפעם הבאה

למרות שההריונות בסדר גמור.....

@נעמי28  @המקורית @פרח חדש @אנונימית בהו"ל 

אני עצמי וגם כמה וכמה חברות שלי מונעות רק בכלל שלא כזה באלהם עוד ילד עדיין.

לא מרגישות מוכנות לעוד ילד, או שפשוט לא מרגישות רצון לעוד ילד ולא רוצות להביא ילד לא מתוך רצון ממש בילד.

נכון

הסברתי את עצמי פה וואי - הריון ולידה 

של החרדיות

רוצות להיות כמו כולן ולהביא כמות מקובלת של ילדים (מינימום 5-6)

שזה דבר שלא מאפשר מניעה ארוכת שנים

(3 שנות מניעה זה מעט בעיניי)

ברור שתרגישי שונה בחברה כזו

יש לי חברה חרדית

שהיא בכלל לא בקלאסה

ויחסית עם מחשבות עצמאיות בנושא ילודה

יש לה 4 ילדים

ועדיין שמשהו איים על הפריון שלה טרם הזמן

היא מיהרה לעשות שימור פוריות

למרות שהסיכוי שהיא היתה מממשת אותו אפסי

ככה נראה לחץ חברתי

אני הייתי שם

כעוף מוזר

בין נשים שכל הזמן יולדות

וזה חלק מהסיבה שעזבתי

לא רק בגלל שקשה להיות שונה

בגלל שלא רציתי להיות חלק מזה

זה מאד מובן שקשה להיות שונה

הייתי אומרת שקשה יותר לגדל ילדים שלא רוצים אותם (וזה נכון)

אבל אני לא אגמד את הקושי להיות שונה

כי זה באמת קשה

ומצריך

התמודדות

יכולות נפשיות

ומבזבז אנרגיה 

שיכול להיות שקל להן יותר, ויכול להיות גם שהן לא מספיק מודעות לעצמן.

יכולה לספר לך על עצמי שהלידות והגידול של שני הראשונים שלי היו קלים יחסית, והייתי בטוחה שאלד תמיד בקצב של שנה וחצי-שנתיים.

אבל אז היה לי דיכאון אחרי לידה, וקיסרי, ואז עוד קיסריים, ובשנים האחרונות גם אתגרים לא פשוטים עם הילדים. ועכשיו אני מבינה שזה לא מובן מאליו...

אז אל תהיי קשה עם עצמך❤️

אחרי שני הראשונים שההפרש ביניהם דומה לשלך,

לא היה על מה לדבר על עוד הריון,

בסוף אחרי 3.5 שנים ילדתי שוב, ואח"כ עוד פעם פער כזה

ועכשיו אחרי 5 שנים אני רוצה וזה לא יקרה,

וזה מוזר לי להיות בסיטואציה שבאמת רוצים את זה.

בשלב שלך אגב בקושי היה לי כוחות לשניים

יש ילדים שהגידול שלהם מאתגר

ונראה לי אמרתי לך את זה פעם, שההכי מאתגר שלי היום הוא ילד נחת את כל האנרגיות שלו משקיע לדברים טובים ב"ה, ממש פיצוי על הילדות שלא נשמתי שניה,

בע"ה גם את תחווי הקלה כשהם יגדלו.

גם ילדים גדולים יש להם טיפולים ועניינים אבל זה אחרת, יש עם מי לעבוד וזה לא נחווה כעומס כמו שהם קטנים.

בקיצור לא הייתי מסיקה מסקנות מכרגע על מה שתרצי בהמשך, אם האתגר פוריות לא קשור לגיל אז אין סיבה שהנושא של אם תרצי בעתיד או לא, לא צריך להטריד אותך.

אם זה כן קשור, אז כדאי לקחת בחשבון שסיכוי גדול שבהמשך כן תרצי, אם זה משפיע על ההחלטות של היום.

כתבת שיש לך שני קטנטנים . אמהות בגינה שואלות ? ולמה את חושבת שזה מעניין אותן מעבר לשיחה קצרצרה?

גננת של הבן שלי אמרה לי שאנחנו צריכים עוד ילד. ולא , היא לא נכנסה לי לרחם , היא פשוט החמיאה , כאילו ילד כזה טוב אז צריך עוד כאלו. אבל אם היו לי שני ילדים ולא הרבה כמו שיש לי , כנראה הייתי מפרשת את האמירה הזאת -למה יש לך כל כך קצת ילדים? אבל לי יש הרבה ילדים לכל הדעות ( גם יותר ממנה) אז אני יודעת שהיא לא התכוונה לזה.

לא בלחץ בכלל, ובעלי איתי, ואין משפחה או חברה לוחצת,

ואני מונעת,

אבל עדיין מוזר לי שאין לי רצון לזה,

וקצת חשש שאולי אני בכלל לא ירצה.

זה לא בבאמת חשש, כי אין לי בעיה להיות עם שני ילדים. זה אחלה ומהמם ומדהים.

אז אני מנסה פשוט להזיז את זה ולחכות שיגיע בזמן שיגיע.

3 בנים

הקטן בן תיכף 4

הגדול בן 8.5

אין לי חשק לעבור את כל זה שוב.

ומבאס אותי שאני מרגישה ככה

והשעון דופק.

אבל אני לא אביא עוד ילד כשאני לא יודעת אם אהיה מסוגלת נפשית להתמודד.

אצלי החשק לא הגיע והקטנה בת 7 תכף

לא כדי להבהיל אותך או משהו. כולן מבטיחות שעוד מעט יהיה קל יותר (שזה נכון במובנים מסוימים) והחשק יגיע. אז לא לכולן הוא מגיע🤷

ומצד שני, קראתי פה על נשים שההחלטה לנסות להרות הגיעה נטו מהשכל

אני כן ממליצה לקחת פרק זמן של הפסקה כי הילדים עוד קטנים ולראות אם את רוצה בשכל ויש מחסום רגשי שצריך לטפל בו.

למרות שיש לי ב"ה ארבעה ילדים,

אבל לפעמים חושבת על זה שלא בטוח שיהיו לי כוחות להביא עוד ילדים במיוחד שההריון האחרון היה לי ממש מאתגר עם כאבים שכנראה היו סימפוזיוליס והקאות וסוכרת.

אני נתתי לעצמי את הזמן וחיכתי שאהיה מוכנה ויש רווח יחסית גדול מהילד הקטן לתינוקת אבל אני שלימה עם זה.

לדעתי תקשיבי לעצמך ותראי מה טוב בשבילך.

בהצלחה רבה!

אם היית אומרת- אני ממש רוצה אבל אני לא רואה איך אצליח, או מפחדת או משהו. אז אפשר לפרק את זה ולנסות למצוא דרך שתתאים.

אם היית אומרת- כרגע אין חשק אבל אני רוצה עקרונות ואני בסוף גיל הפוריות, זו גם מחשבה שכדאי לפרק בעיניי ולהחליט לפי מה שמתאים לך.

אבל אין חשק עכשיו, את לא יודעת אם יגיע חשק, ואין פקטור משמעותי?

לדעתי פשוט לא לחפור בזה יותר מדי. הגיוני שהחשק יגיע. והגיוני שכרגע אין. תגדלי את ילדיך ותשקיעי במשפחתך. אם וכאשר תרצו- תוכלו לחשוב על איך וגם לפעול במציאות.

כאילו, איך זה יעזור לחשוב אם תרצי בעתיד או לא?

זה ישנה את ההחלטה האם להפסיק מניעה עכשיו?

זה ישנה איזושהי התנהלות בהווה?

אם לא, אז אין מה להתבחבש בזה. (קל להגיד קשה לבצע חחח אבל זו דעתי מבחינת ההיגיון).

(למרות שבשלב הזה של 2 היה לי רצון לעוד),

יכולה לשתף אותך שבאחת ההפסקות שעשיתי מישהי קרובה אלי ילדה אחרי שאת הקודם ילדנו יחד, וממש הרגשתי הלם כזה, של מה הקשר ללדת שוב. מה שיש מספיק בהחלט. אחרי כ4 שנים נולד לי ב"ה עוד אחד מתוק.

קודם כל את נורמלית.

בע"ה מקווה בשבילך שהרצון יגיע,

אומרת ככה כי באמת מאמינה וממש מרגישה שהילדים הם ברכה עצומה, בע"ה ברצון והלוואי שכמה שיותר בקלות!

במרחק של כמה שנים וכשמזדקנים כמוני, כן יש חשק.

בהצלחה 😀

גם אם זה לבד.

להליכה, לקניון, לבית קפה.

הכביסות והבית יחכו (מבטיחה😅).

זאת תקופה קשוחה במיוחד כשאין למה

לחכות.

היא תעבור בסוף,

עכשיו תנסי לעבור כל יום ביומו ולמלא את עצמך במה שאפשר כרגע.

האוויר של החוץ זה מה שהכי עזר לי באופן אישי.

לק"י

זה גם נחמד.

יש כל מיני מפגשים לנשים בחל"ד.

סתםםם

אבל באמת שהיציאה עושה טוב!!

מוזמנת להתקשר אלי כשאת שם אם באלך לפטפט..

אני גם חודשיים אחרי לידה גז יש לנו הרבה משותף חחח

באמת מוזמנת!

תכתבי לי באישי אם באלך

בויפת חלב אצלנו יש פרסומים לכך מיני מפגשים של אמהות עם תנוקות.

אני התכוונתי שתראי מה את יכולה להכין בבוקר בשביל שכאשר הילדים באים יהיה יותר רגוע כמו אוכל שתיה.

וממש חשוב לנוח גם בבוקר

יעבור ובינתיים עשי צעד אחד קטן.

בהצלחה 😀

אני גם בחופשת לידה, די לבד כל הזמן, לא פוגשת אנשים, לא יעילה, אוכלת מלא שוקולד, לא ישנה בלילות, ישנה ביום, הילדים באים ומבלגנים תוך שניה (רק אם במקרה הייתי מספיק יעילה בבוקר כדי לסדר) ובכל זאת טוב לי. לא יודעת מה ההבדל, מנסה לחשוב.

אולי כי אין לי ציפיות מעצמי כרגע? אני כל הבוקר לא עושה כלום אבל תליתי כביסה, רוקנתי כיור אחד ואספתי משחק מהשטיח? עפה על עצמי, זה הספק מגוחך לשבע שעות שאני פה עם התינוק בבית, אבל מה אכפת לי אני גם נהנית להניק, להתכרבל איתו, להתבונן עליו, לקלח אותו ולתת לו את כל היחס שהוא לא מקבל כשהאחים שלו חוזרים.

שותה ים של קפה ושוקולד ועוגיות, בצהריים אופה עוגיות עם הילדים לחדש את המלאי

הייתי רוצה להספיק יותר, לעשות יותר דברים מועילים, לאכול יותר מסודר ובריא, לצאת יותר החוצה (ממש משתדלת וזה ממש עושה לי טוב, לצאת לטבע ולחפש פרחים קטנים, זאת העונה הכי יפה שיש הכל ירוק ומושלם וכבר יש ימים ממש נעימים ורק מדי פעם ימים קרים). אבל למרות שזה לא ממש קורה, רק הייתי רוצה שזה יהיה, עדיין טוב לי.

מציעה אם את בקטע, לחשוב מה יכול לקדם את הילדים.

לבחור נושא אחד ולעשות מאין חוג אחר"צ עם פעילוץ מובנית (אבל לא מהודקת מדי שיהיה אפשרות לבלתם)

זה יכול להיות מתחום של פיתוח מיומנויות חברתיות,

רגשיות, פתרון בעיות, התמודדות עם אתגרים

או יכול להיות קשור למעגל השנה (פורים, פסח)

למשל את יכולה לקחת פרוייקט של להכין את הילדים לליל הסדר במובן של "והגדת לבנך"

ואז לחשוב עם כל ילד מה מתאים לו לעשוץ לקראת ליל הסדר.

את הארגונים הטכניים לעשות בשעות הבוקר, ואחר"צ החלק שתלוי בילד בשיתוף פעולה.

נגיד לצאת לקטוף פרחים ולהכין איתם פרחים מיובשים ואז לתת להם לקשט עם טושים מעט יותר מיוחדים מהרגיל.

פרוייקט כזה מאפשר לראות התקדמות לעבר היעד (בניגוד לנקיון שהוא מעגלי כל יום אותו דבר..)

זה מערב את הילדים

נותן לך מטרה

נותן להם מטרה

עוזר לסדר יום (כשיש להם משהו להספיק כשהם יודעים עליו מראש הם פחות רבים)

זה מקדם אותם שהם למדו דברים חשובים

וזה משאיר טעם טוב מהחופשת לידה שעשית משהו שאת לא עושה בד"כ.

היום היה לי מקרה לא נעים עם הבן שלי

יש לו ירידה ממש משמעותית בשמיעה, עקבית לאורך זמן בגלל נוזלים, עיכוב משמעותי בשפה, לפני חודש וחצי היינו אצל הרופא והוא אמר בואי נמתין עוד 3 חןדשים ונראה אני לתומי הסכמתי. מיום ליום אני שמה לב שהילד לא שומע בכלל (בן 3) הקדמתי את התור לבדיקת שמיעה ובאמת יש החמרה והגעתי לרופא הזה גם מןקדם יותר והוא דיבר ככ לא יפה, זילזל וממש פגע בי אפילו תוך כדי שאני מתווכחת איתו זהו תשלח לכפתורים הוא סובל וגם אנחנו בסוף לא היה לו ברירה והוא הסכים. כי תחילה אמר לי תבואי שוב עןד 3 חודשים ונחליט ולא הבנתי למה לחכות אם עכשיו זה כבר גרוע, נכנסתי איתו ממש לעימות וקראתי למנהל מחלקה ובסוף הוחלט על ניתוח באמת.

סתם חוויה מגעילה שהייתי צריכה לעבור לכן זה חשוב לבדוק לפני

שיהיה בהצלחה 

ואיזה אמא מדהימה את שדואגת לבן שלך ולא מוותרת...

ואת לגמרי צודקת. זה כל כך משמעותי להתפתחות שהילד ישמע טוב, וכשכבר יש עיכוב שפתי אז פשוט חבל לחכות...

כשיש פחות נוזלים באוזניים..

אז יכול להיות שבגלל זה הוא הלך לכיוון הזה...

וחיבוק על החוויה!!

רופאים שמדברים בזלזול, גם אם הם צודקים, זה הכי נורא

גם הבת שלי עם הנוזלים באוזניים כבר כמה שנים, והיינו אצל רופאה בגישה שמרנית שהעדיפה לא לשלוח מיד לניתוח. אבל לא היה לה עיכוב בדיבור וסך הכול היא שומעת... והכי חשוב, הרופאה הזו היא הרופאה הכי אנושית שפגשנו! כשהיינו נכנסים לחדר שלה היא הייתה מדברת קודם כול לילדה, מדברת בגובה העיניים שלה... לצערי היא עזבה את הקופה. לפחות גם הרופאה החדשה נחמדה, גם אם לא ברמה הזו

(בכל אופן, המצב של הבת שלי מורכב מבחינות אחרות, לא בגלל הפגיעה בשמיעה. ויש לה עוד משהו במערכת של אא"ג שדורש התייחסות בניתוח. בהתחלה היינו אמורים ללכת לניתוח אצל רופאה מסוימת מצוינת שאנחנו מכירים, אבל לא אמרנו לה על העניין הנוסף. עכשיו סוף סוף הצלחנו להגיע אליה ולומר לה, והיא המליצה שלא נלך אליה אלא לאחד הרופאים שהזכרתי לעיל. וכאן באתי לבקש המלצות...)

בהצלחה לכם!!❤️❤️

כי אם לא, אז שווב לנסות גם אצלה, למרות שהיא מבוקשת מאוד וממש קשה לקבוע אצלה ניתוחים.

בכל מקרה,

נותחנו ע"י שני הרופאים שציינת.

שניהם נחשבים מאוד מצויינים (קשה לשפוט מאירוע אחד, מה כבר הספקנו להכיר)

אני חושבת שד"ר גפרי הוא טיפה יותר שמרן וד"ר גרוס קצת יותר חותך (למרות שקשה להשליך ממקרה בודד)

ככה יצאתי בהרגשה שלי.

ד"ר גפרי לא מומחה ספציפית בילדים, בד"כ הוא לוקח ניתוחים מורכבים במבוגרים.

הייתי הולכת על ד"ר גרוס, ואם לא מסתדר אז גם אצל ד"ר גפרי אתם בידיים טובות.

(ספציפי על גרוס אני יכולה להעיד גם על גדלות רוח, שזה מעיד גם על האדם, אם תרצי אוכל להרחיב בפרטי)

היא אמרה לנו שהרופאים האלה הם רופאי אא"ג לילדים, ובמקרה שלנו כדאי ללכת לאחד מהם. (האמת שהיא אמרה רק את שמות המשפחה, אז אולי אני טועה בשם המלא? חיפשתי באתר של הדסה...)

אולי באמת אשמח שתפרטי לי בפרטי. (המקרה שלה מורכב גם מבחינת האוזניים וגם מבחינת עוד משהו שקשור למערכת של אא"ג, וכנראה לכן היא המליצה דווקא על אלה)

לד"ר ויינברגר אין תורים בכלל, ולפרופ' גרוס יש תור רק בעוד כמעט שנה!

וזה כשאנחנו רוצים ללכת בפרטי🤦‍♀️

אין לי מושג מה נעשה

קודם כל תקבעי את התור לעוד שנה, שיהיה,

תבקשי מהמזכירה להכניס אותך לרשימת המתנה ותדגישי שאתם זמינים וגמישים( תשתדלו גם להיות כאלה 😉),

אם היא לא חוזרת עם תור מוקדם יותר תוך כשבועיים תתקשרי שוב, תשאלי גם מתי הן מבקשות אישורי הגעה, לפעמים יש יום בשבוע שבו עושים את זה, אז ביום הזה צריך להתקשר אליהן שוב...

חוץ מזה תמשיכי בבירורים, אבל את התור הזה תקבעי כבר, מקסימום תבטלו בהמשך ותשמחו מישהו אחר שנמצא ברשימת המתנה.

וכן, מבאס ממש שגם בפרטי קשה כל כך להשיג תורים 

בינתיים קבענו תור לעוד רופאה שאנחנו יודעים שמומלצת (אבל לא בטוחים אם ספציפית למה שאנחנו צריכים) - היה לעוד חודשיים (אמנם בעיר אחרת, אבל גם זה טוב).

אוף, אני ממש מקווה שהדחיות האלה לא יגרמו לנזק...

יכולה לספר לך שלאחרונה בעלי היה צריך נוירו כירורג, פרטי, שבעקרון לפני כמה שנים היה מטופל אצלו. כשהתקשרנו לפני חודשיים לקבוע תור התור הפנוי למטופלים קיימים (!) היה לאוגוסט (!!) וזה בגלל שבדיוק היה שם ביטול של תור כי התור הפנוי הבא היה רק בינואר 2027.

מפה לשם, בעלי לקח את התור הזה, הקדימו את התור ואז הקדימו שוב וכבר היינו אצל הרופא 💪

תתקשרי למגן לחולה, לרב בני פישר, ותבקשי שיעזרו לך להקדים את התור.

ד"א ממליצה מאד לשאול גם איזה רופא מבינהם הוא הכי ממליץ.

הם עזרו לי להקדים תור דחוף שנתנו לי לעוד כמה חודשים לעוד שבוע....

בהצלחה יקרה

בכל מקרה צריך לקבוע קודם תור לייעוץ, לא?

אם הולכים לייעוץ הם מסדרים תורים בשרפ לניתוח, הם יודעים איך לארגן את זה.

(זה עדיין המתנה אבל לא של שנה)

אני חושבת שהעבודה היא שלך מול עצמך ולא איך לחנך אותו אחרת.

זה ממש בסדר ולגיטימי שהוא לא סולח בקלות כשמבקשים סליחה.

הוא זה שנפגע ולא את, לכן את לא יכולה להגיד מה רמת הפגיעה.

מספיק שהוא יודע את החשיבות של הסליחה (בפעם הראשונה שאמרתם לו) וזהו.

אין צורך לחזור על זה שוב ושוב.

זאת בעיניי אפילו מעלה שהוא יודע לשים גבול.

זה לא אומר שהוא לא טוב לב.

הוא לא חייב להיות חבר של כולם, בטח לא של ילד שפגע ורב איתו.

ואני חושבת שזה סימן טוב שבבית ילדים קצת מתפרקים ולא "מושלמים" כמו שהם בחוץ.

לא אמרת בן כמה הוא, אבל חוסר עזרה בבית לא מכמתת טוב לב.

ופעם שמעתי הרצאה של ענת נתן על מקרה ממש דומה.

אח טוב לב שתמיד עוזר, ואח לידו שמתחמק ופחות ממושמע - ההורים שאלו איך לחנך את הילד השני שיצא כמו הילד הראשון - היא ענתה שדווקא הילד הטוב והמושלם הוא זה שמעלה אצלה נורות אזהרה של ילד מרצה, והילד השני זה ילד בריא ונורמלי.

כמובן שאפשר לצריך לשים גבולות, למשל בשפה שהוא מדבר אליכם בבית , אבל שאר הדברים שכתבת לא נשמע משהו חריג ובטח שלא מסמלים על חוסר בטוב לב.

לא נראה לי שכדאי לשפוט התנהגות ילדית בריאה ונורמלית - שהיא בטבע שלה קצת אנוכית וזה בסדר - כחוסר בטוב לב.

התכוונתי שהילד השני יותר רגיש, הוא שם לב אם מישהו בלחץ, עצוב ויוסי לפעול בהתאם.

ובלי קשר אני מאמינה בטוב לב, היום זה נהיה באופנה לדאוג לעצמך קודם כל ולשים את עצמנו בראש הרשימה. אני לא כזאת, אני לא רוצה שהילדים שלי יהיו אנוכיים, ומתפללת שיהיו רחמנים, סלחנים ורגישים לאחר, גם אם זה קצת על כבודם וחשבונם. כמובן שהכל במידה, בסיפור הנוכחי עם החבר לא נשמע שעבר פה איזה גבול חריג, אלא מריבות ילדים סטנדרטית. 

ולא משהו חריג שמצריך טיפול.

את מצפה ממנו לנהל ריב בוגר כשאפילו אנחנו המבוגרים לא תמיד מצליחים.

אני לא מאמינה בלדחוף את הילד לסלוח.

אפשר לדבר פעם/ פעמים וזהו.

הכי משמעותי וחזק זאת דוגמה אישית.

אבל לרוב דוגמה אישית הם יאמצו בגיל בוגר יותר.

אני חושבת שיש דווקא לפעמים צדקנות לצד השני - לא כל משהו שנחשב "מעשה טוב" זה בהכרח מגיע ממקום נכון ומלב טוב.

ואני הייתי כמו הילד השני שלך- הכי שמה לב לסביבה, עוזרת לפני שמבקשים.

אני לא יכולה להגיד עליו כי כמובן לא פגשתי מעולם ולא מכירה מספיק, אבל אצלי זה הגיע מקום לא טוב, מריצוי ואובר רגישות שלא ידעתי לווסת.

מהמעט שקראתי פה, יכול להיות שהילד הרגיש הוא החריג יותר והפער בינהם נותן לך להרגיש שהשני לא בסדר.

זה טבעי

זיהית משהו אצל הבן שלך וזה מבאס אותך

התנהגות עם מסיכה-

להעלים את זה ששמת לב למסיכה ולשדר הרבה חום ואהבה.

מה עוזר לקלף שכבות כאלו של מסיכות זה חום, רכות, אהבה,נתינה וכנות שאינה דורסנית.

הוא קיבל תעודה מדהימה ואני ובעלי נפעמים מההבדל בהתנהגות בין הבית לכיתה.

כאילו מדובר על ילד אחר.... 

בהצלחה!!!

כשההורים רואים את האור בילד שלהם ובחוץ פחות, מאוד קשה לעזור עם זה.

אם בחוץ הוא פורח והאתגר הוא בבית אתם כבר במצב טוב מאוד.

אז קודם תשמחי מכל הלב שיש לו תעודה טובה והוא מוקף ואהוב בחברים. ב"ה!!!

רק בשלב השני לנסות להבין מה גורם להתנהגות שלו בבית ואיך אפשר לשנות את זה.

אגב לפעמים השינוי הוא שמישהו מבחוץ אומר לנו שהילד לא יהיה כמו שאנחנו רוצים ומותר לו להיות שונה ולעשות דברים בדרכו.

אני רושמת את זה בגלל מה שאמרת על הפן באישיות, לפעמים כשלומדים לקבל את התכונות והמאפיינים של הילד ולא מנסים לשנות אותו לחשוב כמונו או לעשות דברים בדרך שאנחנו מכוונים אליה, משהו שם נפתח.

הייתי מסכמת את זה לשלבים הבאים:

1. ראיית הטוב- הודיה על הצדדים הטובים בו. גאווה במה שמתבטא בחוץ.

2. קבלה של תכונות האופי, האישיות, המאפיינים האישיים.

3. אהבה של הילד ללא תנאי.

לעבוד על השלבים האלו לפי הסדר, ובעומק של הדברים. להתמודד עם התחושות שעולות.

להאמין בעומק שהוא טוב, הוא מבורך. לאהוב אותו חזק אהבת נפש של הורה לילדו, אהבה שאינה תלויה בדבר.

רק אחרי 3 השלבים האלו, לעבור לשלב 4, שזה עיצוב ההתנהגות במרחב המשותף באופן שיכבד את כולם.

את כותבת באופן כנה ופתוח, אני חושבת שזו אבן דרך חשובה להתקדם לפתרון אז כל הכבוד. חשוב להכיר בבעיה כמו שהיא ברבדים העמוקים של האינטריגות מול הילדים, כדי לנטרל את הבעיה מהשורש.

בהצלחה!!

האמת שאני אף פעם לא עושה סקירה מוקדמת, אני עושה אולטרסאונד רגיל בזמן הזה.

אבל גם טעות של זו שקבעה לך, היא אמורה לתת לך תור לפי תאריך ווסת אחרונה.

אולי תנסי לנדנד במוקד של הקופה

לק"י

הגעתי סתם עם הילדים.

אז רק מזדהה איתך...

הייתי פשוט קובעת סקירה מאוחרת ממש בשבוע הראשון שאפשר לעשות שזה בעצם התור שיש לך כרגע נראלי.

מוקדמת היא לא ככ משמעותית..

ובעצם אפשר לעשות מוקדמת עד שבוע 19 ומאוחרת אפשר מ20 או 21 אז זה לא כזה משנה אם עושים רק מאוחרת...

לבת שלי היה ניתוח בקיץ, וקבענו תור לביקורת,

לקחתי חצי יום חופש בזמן שלא התאים בכלל (הייתי צריכה לשתף מלא אנשים בהשלכות וכמה זה חשוב מרוב עקימות אף)

נסעתי באוטובוס עם הקטנים כי אין חניה וזה..

באמת הייתה טרחה עצומה

נפגשתי עם בעלי, עלינו למרפאה וגילינו שפספסנו ביום.

עכשיו עזבי את הטרחה והפאדיחה

תור חדש נקבע לעוד כמה חודשים ולבינתיים היא עוד עם ההגבלות של הניתוח ומפסידה מלא דברים..

הלוואי שהכל יסתדר לטובה!! אולי תתקשרי אליהם פעם בשבוע לראות אם התפנו תורים?

 הבן שלי היה ישן רצוף בגילאים הקטנים גם 9 שעות, ואחכ היה אוכל.

מסייגת - אם התינוק קטן וצריך לאכול כל x שעות מעירה. יש לזה כללים אני חושבת

ולא אכלה הרבה בכלל

אבל היא נראית רגועה אז אני מקווה שזה בסדר

מבחינת משקל היא מרגישה לי אחלה וגדלה יפה

והיא עולה טוב במשקל, לא הייתי מעירה.

שימי לב שהיא מרגישה טוב, ולא מפתחת משהו.

אם זה ממשיך, כדאי להעיר כדי שתאכל מספיק.

ומודדת חום ליתר בטחון.

אם עולה טוב במשקל אני לא הייתי מעירה.

אם את מניקה אולי שווה לשאוב כדי לשמור חלב שאוב במקפיא לזמני הצורך.

ישן בלילה 8 שעות ברצף, ינק בבוקר ב7 לא המון, אחר כך אכל ב10 הרבה ואז פלט בערך הכל ואני מתלבטת מה לעשות איתו עכשיו... לפחות היו לו שני טיטולים עם שתן במהלך הבוקר אז מיובש הוא לא.