אז פסח מתקרב, חג של מפגש משפחתי גדול
השנה התור של המשפחה של בעלי שגרים בדרום, בעוד אנחנו גרים שעה נסיעה משם ורובה זה כביש מהיר .
מתחילת המבצע אני בבית עם הילדים, מאוד מפוחדת מהמצב.
ואני מרגישה שאם המבצע ימשיך גם בחג- זה יוביל למתח ביני לבין בעלי שלא מוכן לוותר על החג איתם, במיוחד כי אמא שלו תפגע.
ממש בדילמה, מה הייתן עושות?
בגדול הדרום מוגן יותר מהמרכז.
יש ממד?
וגם בדרום בימים האחרונים רועש יותר.
אומנם לא כמו בצפון, אבל עדיין יש לאחרונה יותר ממה שהיה קודם.
זה פחד שמנהל אותך.
זה בסדר לפחד, אבל כדאי לקרוא לשיקול בשמו. לא לצאת בכלל מהבית זו כבר לא זהירות נדרשת, זה פחד לא רציונאלי.
לדעתי מבחינת מה שאת מתארת עדיף לנסוע.
זה גם יותר בריא לנפש בטווח הארוך.
היציאה הראשונה היא מפחידה. גם השניה. השלישית כבר הרבה פחות,
ואז כבר הכל קל יותר לנפש.
השיקול של בעלך גם לא הכי הגיוני, כי במצב כזה מי שבוחר להיפגע זה שלו.
אם את שמה את זה מה גובר על מה:
הפחד שלך מול ההיעלבות של חמותך זה אכן דילמה שעלולה לפגוע בשלום בית.
כדאי למסגר את זה אחרת.
שמירה על אוורור, משפחתיות, סוג של החיים ממשיכים
מול לעצור הכל.
ללעצור הכל גם יש מחיר.
וזה רק הגיוני שאם אין לך למה לצאת את לא יוצאת, ולכן לא רוצה לצאת.
לעומת זאת בעלך כן יוצא, רואה שהחיים ממשיכים ולא מבין למה לשנות תוכניות לפסח.
אם תסתכלו מה עומד בבסיס של ההעדפה של כל אחד מכם זה יעזור לכם לדון בלי לפגוע בשלום בית.
אגב אנחנו לא נוסעים לחמותי, אבל משיקולים אחרים שגם קשורים למלחמה.
אולי יש דברים אחרים שגם מטרידים אותך אצל חמותך חוץ מהנסיעה עצמה ובמכלול כבד עליך להתארח במצב הזה.
אז באמת בכללי לא נעים לי שם, אבל כשצריך אני באה בלי תירוצים
עכשיו אני מפוחדת וגם למשפחה שלי אני לא יוצאת בימים האלה..
ובאמת הדילמה זה בין הפחד שלי לפגיעה בחמותי, זה מדויק להפליא
במצב שאת גם ככה עם עצבים מתוחים, זה לא מומלץ.
כמו שלא מנסים עוגה חדשה על אורחים, רק עם מחיר יותר משמעותי.
את יכולה להסביר לבעלך שאת לא רוצה להגיע למצב שאת חלילה פוגעת במישהו וגם לא רוצה להיות מאופקת מדי ולכן לטובת כל הצדדים עדיף פחות אינטרקציה כרגע.
לא כי את לא אוהבת את חמותך, אלא להיפך את אוהבת אותה ולכן מעדיפה לשמור על נפרדות.
כשאת אומרת את המילה "ונשמרתם" יש בזה משהו שאולי גורם לך להרגיש בסדר, אבל זה גורם לצד השני להיות לא בסדר בו זמנית.
כי ב"ונשמרתם" יש נכון ולא נכון.
כשאת משתמשת במונח פחד, זה אינדיוידואלי.
את יכולה לפחד ובעלך לא לפחד ושניכם צודקים. זה לא אחד על חשבון השני ולכן השיח הוא יותר של הבנה.
בלי קשר לליל הסדר כדאי לך לצאת להתאוורר . זה חשוב. להיסגר בבית זה להיכנס למערבולת פחד וזה עלול להוביל לירידה במצב רוח ולדכדוך.
בכל אופן כדאי לוודא שחמותך לא נשארת לבד בחג.
זה גם לא מתאים וגם סביר שבעלך לא ישתכנע לא לנסוע. אם יש לה עם מי לעשות את החג אולי יהיה לו יותר קל להשתכנע.
היא לא תהיה לבד אחרת לא היה לי ספק בכלל אלא לבוא
ויש לנו בית פרטי אז אני יוצאת למרפסת וזה מספיק לי להתאוורר, אני גם ככה אחת של בית.
וכנראה באמת צריך לנסח את השיח בצורה נכונה
אנחנו לא יכולים לעצור את החיים.
דווקא יציאה מהשגרה ומפגש משפחתי גדול יכול לתת כוחות ולחזק..
ואם הקב"ה רוצה הכל קורה בכל מקום..
שקט פה יחסית
הרבה יותר טוב מהמרכז
ואני באופן אישי חושבת שהנסיעה לא בטוחה ולא הייתי נוסעת, אתם צריכים להתרגל שלא עושים דברים בגלל שמישהו אחר ייפגע.
אם אמא שלו עלולה להיפגע- שתתגבר, היא אישה מבוגרת והיא מסוגלת.
הבן שלה לא יכול להחליט החלטות על כל בני המשפחה שלו בהתחשב ברגשותיה.
מעבר לזה - מדובר בהחלטה זוגית של שניכם.
אם מישהו חושש- אני חושבת שנכון להישאר, כדי להתחשב ברגשות, כי חשש לעיתים הוא בלתי נשלט וכי לפעמים שב ואל תעשה עדיף. ולהישאר בבית זה שב ואל לעשה.
אבל שוב, ההחלטה צריכה להיות משותפת תוך העלאת צרכים, רצונות, חששות אישיים ופנים זוגיים בלבד.
בגלל משהו אחר זה דבר שאינו רלוונטי בזוגיות.
מסכימה איתך לעניין החמות,
אבל נניח החמות זה לא אישיו והבעל מעצמו רוצה לנסוע.
למה ההימנעות גוברת?
אני למשל לא נמנעת מלצאת לטבע למרות שיש כאלה במשפחתי שלא אוהבים לפגוש חרקים וכו
והבית נותן תחושה של שחרור. לא יורד גשם, לא חם מדי לא קר מדי, לא צריך לסחוב כמה ליטרים על הגב.
אפשר לעשות שירותים נורמלי ולא בתנאי שטח.
ועדיין היציאה מועילה לאדם לדעתי.
גם בחופשת לידה עם כל הקושי והטרחה, לרוב יותר בריא לצאת ולפגוש אנשים...
יש אנשים שהם אשרי יושבי ביתך. לדעתי הם מיעוט
וגם הם ממה שאני מכירה נהנים לארח, וזה שובר להם את השגרה בבית.
לדעתי זה די נדיר למצוא אנשים שלאורך זמן נשארים בבית כל הזמן וטוב להם עם זה.
ובכל מקרה, אמרתי שזו צריכה להיות החלטה משותפת.
למה הפחד שלה עולה על שלך?
זה נושא לשיח משותף לעלות על דרך משותפת בריאה יותר.
זה את מול בעלך יותר
זה שיח זוגי, לא קשור אליה
זה שבעלך לוקח את הבאסה שלה כשיקול זה דבר אחד, אבל השיח הוא שלכם לגבי מה גובר על מה
את יכולה לומר כדי לנרמל שגם אמא שלו לא יוצאת מהבית, אבל אל תיכנסי לחזית 'אני מולה' בשיח איתו
יכול להיות שהרצון שלו לנסוע לחג מבחינתו מייתר את הפחד שלך. ועל זה צריך לדבר.
הןא אוהב להיות בבית
וכמובן אני לא אתחיל להשוות כי זה מחמם, אבל כן היה לי חשוב לשתף אתכן כי זה לא שאני חוששת עיקרית במשפחה, היא בדיוק כמוני
בכיף אם בעלך יזרום
בדרך כלל יש התראה. חתונות דלק יש גם בכבישים מהירים. מסכימה שלא תמיד, אבל בדרך כלל יש מה לעשות.
אני בעם כלביא לא זזתי מהבית, עכשיו עם ההתראות זה נראה לי הרבה יותר הגיוני. ובסוף ליל הסדר זה באמת דבר שחבל לוותר עליו אם אין סיבה טובה
במיוחד אם עד עכשיו לא נסעת
לי עזר פעם אחת שהיתי צריכה לסוע לבדיקה שלא יכלה להידחות. וראיתי כמה הכבישים מלאים. כלומר עשרות אלפי אנשים נוסעים בכבישים כל היום, וב"ה אלף פעמים, לא שמענו על נפילות על כביש ראשי או פגיעות כאלה. לא שלא יכןל לקרות, אבל זה סיכון קטן. ואנחנו לא צריכיפ להסתגר בבית עד סוף המלחמה.
ובאמת בדרום יותר שקט. תלוי יישוב. אבל לפעמים יש רק אזעקה אחת ביום ולפעמים גם פחות.
לק"י
הנסיעה מפחידה אותי. וזה דוקא מאוד הגיוני....
ואני כן יוצאת מהבית לאזור הקרוב, כי יש מרחבים מוגנים במרחק הליכה.
גם אני מפחדת מהנסיעות, אבל כן יצא לנו לצאת מהישוב שלנו כמה פעמים, הכל עם בעלי (בעלי גם יוצא לעבודה).
חלק מהנסיעות נסענו לאירועים משפחתיים, אז אין הרבה ברירות, והאמת, זה עשה לי ממש טוב! האוורור הזה חשוב מאוד.
הייתה לנו סיעה אחת שהיא באמת ארוכה, ואז גם הייתה לנו אזעקה בדרך - קודם הייתה התראה, אז בעלי מצא מקום לעצור בצד, יש מספיק זמן, חיכינו באוטו וכשהאזעקה התחילה יצאנו מהאוטו וירדנו הצידה למקום קצת יותר בטוח. לא הכי נעים, אבל עבר בשלום.
אנחנו גם לא שינינו את התכניות שלנו לפסח, עדיין נוסעים לאן שהיינו אמורים, מקווים שלא תתפוס אותנו אזעקה בדרך.. וגם אם כן, כבר חווינו את זה, אז יותר קל לחשוב על זה.
כן יכולה להיות אזעקה בכביש וגם נפילה . נהגים אחרים יכולים להיכנס ללחץ ולגרום לתאונה. לדעתי סיכון לא שווה את זה.
אני מבינה שאם חס וחלילה מישהו ייפגע את זאת שתשלמי מחיר.
אלא מסבה את תשומת ליבך
יותר סיכוי למות בתאונת דרכים מאשר מפגיעת טיל בזמן נסיעה (כן, גם בימים אלו ממש)
המחיר הכבד שאנחנו משלמים על השבתת החיים הוא כניעה לאויב בעיני, ממש.
כי בהסתגרות לא נחזיק מעמד הרבה זמן.
כמה שנצליח במינימום סכנה להתנהל הכי קרוב לשגרה- יהיה לנו חוסן לתקופה ארוכה יותר.
לכן מציעה לך לחשוב על זה ככה.
לנסוע נסיעה של שעה, ביום, כבחלק מהדרך יש איפה לעצור, בדר"כ יש התרעה כמה דקות קודם ואפשר לחפש פניה עם מיגונית/ תעלת בטון בשול הדרך-
זה סיכון, אבל חוזרת על המשפט הפותח- זה לא סיכון שריאלית אמור לגרום לנו להשאר בבית.
עכשיו, אני הכי מבינה לליבך שאת מפחדת.
כי זה מפחיד...
אבל תחשבי על זה במונחי עלות/תועלת-
מקווה שתצליחי לאזור אומץ
ולא שבגלל כמה טילים בודדים (באמת! ב"ה זה המצב) שהאיראנים יורים-
תהיו בחג בבית לבד עצובים.
בהחלטה הזו, כשיש אזעקה להוציא אותם ולשמור על קור רוח ולקוות שאם זה יקרה אז זה יקרה בסמוך למקום מוגן ולא בכביש מהיר שיש רק שדות.
רק המחשבה עושה לי התכווצויות
ובאותה דילמה.
אנחנו עם שלושה קטנטנים. מרגיש שצריך מבוגר לכל ילד כדי לשכב עליו בצד הכביש.
בזמן שהכביש פנוי 35 דקות נסיעה. הרוב כביש מהיר.
באופן כללי, מרגישה שאם זה היה רק אנחנו כמבוגרים פחות הייתי פוחדת. יותר האחריות שלנו כהורים. לא רק פיזית. גם נפשית. אזעקה בכביש מהיר זה לא נשמע לי חוויה נעימה.
כן נוסעת בעיר שלי. ולא תקועה איתם בבית. כל עוד יש מרחב מוגן באזור
מרגיש לי ממש חשוב לצאת. לפעמים זה גם סיכון, אבל מרגיש לי סיכון יותר סביר כי זה קצר.
ליל הסדר גם ככה אנחנו רוצים בבית. מדובר על המשך החג
תודה
אני אוהבת את הגישה הטבעית
ושלידה מלכתחילה היא לא מקרה רפואי
לא מפריע לי ללדת במקום נוצרי
אבל-
כן הפריע לי שאין להם מענה מלא למקרה חירום
כי אולי לידה היא לא מקרה רפואי מלכתחילה
אבל היא בהחלט יכולה להפוך לכזאת וצריך שיהיה לזה מענה
כל הנל היה נכון לפני 7 שנים...
אולי זה השתנה
נשמע מרשים ממש.
צילום לתינוק, לידת מים, מכון יופי...וואו
למה לא בעצם?
זה בבעלות נוצרית?
ראיתי שכתוב שיש אוכל כשר וכו...
גם אם זה כשר...
יש אפשרויות סבירות יותר
נישט שייך
ככה אומרים, לא?
כמו להכנס לכנסיה. להכנס לכנסיה זה ממש איסור. אין שום איסור ללדת בבית חולים נוצרי.
אישית אכן אני לא רוצה שנזירות יטפלו בי ובתינוקות שלי, ויש בזה משהו פחות טוב, אבל בעיניי זה לא במקום להשוות את זה לכניסה לכנסיה
בשני המבנים האלה יש נזירות
שניהם שייכים במישרין לאנשי הדת/ מאמינים ב נצרות
האווירה נוצרית, לא?
בשתיהן אממממ 'עוזרים' לאנשים
מן הסתם.
אף אחד לא אומר שאסור ללדת בבי"ח בחו"ל.
באופן אישי אני מסכימה שאם כבר יש לנו את הזכות לחיות בארץ, אז בעיני הרבה יותר נעים ומתאים ללדת בבית חולים יהודי, שרוב הצוות הוא יהודי.
אבל עדיין אי אפשר להשוות בין הדברים.
פה בארץ ישראל
בעיניי, האוירה אחרת
וממילא
ללדת במקום יהודי זה טבעי לנו
עם אוירה אחרת , "שלנו"
אז לא מובן לי למה ללכת ל'שם'?
אבל אסביר
יש סיבות שבשלן ייתכן שלאשה יהיה טוב יותר ללדת שם.
גם אותי מרתיע הסוג של הצוות
אגב, הבנתי שרוב הצוות שם מוסלמי. לא בטוח שזה יותר טוב, אבל בטח לא נזירות וכדו'.
אבל נשמע שיש שם ערך מוסף משמעותי על בתי החולים האחרים בסביבה.
רק תהיתי לגבי שתי הנקודות
גם האוירה במקום
ואם לא היה מובן
אז גם מענה רפואי מתאים, במידה וצריך.
אין לי מושג מה הולך שם
אישית
רק לשמוע על נוצרים עושה לי רע
לא שמוסלמים יותר טובים...
אבל שוין.
בכל מקרה, גם מבחינתי זה לא נשמע כמו אופציה שהייתי שוקלת, למרות שאני כן בעד לידה טבעית ככל האפשר.
ואיך אפשר למשל, לסמוך על הכשרות של האוכל שמגישים שם?
ומה עושים בשבת?
שאנחנו לא צריכות להתמודד עם השאלות האלו בדרך כלל.
אבל בחו"ל אני מניחה שכל אישה שצריכה ללדת צריכה לדאוג לעניין כשרות האוכל בבי"ח. ופוגשת צלבים על אחיות נוצריות או בהזדמנויות אחרות.
ונכון שגם אני הייתי מנסה להתחמק מזה כל עוד אפשר. אבל עדיין צריך להיזהר מלטעון שזה אסור.
אני לא מספיק בקיאה בהלכות ע"ז, אז לא רוצה לכתוב דברים בלי ביסוס והיכרות עם ההלכות כמו שצריך, אבל לכנסייה יש איסור הלכתי להיכנס. ללדת בבי"ח שבו יש נזירות עם צלבים - אין איסור, גם אם זה לא משהו שהיינו בוחרות לעשות, כשיש אופציה אחרת.
דווקא לגבי שבת זה נשמע לי יותר פשוט - כי לא צריך לדאוג לחילול שבת של הצוות. ולא חסרות 'גויות של שבת' למקרה הצורך.... (כמובן זו לא סיבה ללכת ללדת שם, אבל רק מתייחסת לשאלה שלך...)
הם נותנים להזמין אוכל מבתי עסק בירושלים
זה באמת מסובך וגם לא נעים
הלוואי היה בית חולים יהודי בגישה
פגשתי מישהי שדודה שלה שהייתה הדולה שלה יילדה אותה שם בעצמה
יש שם אופציות שאין בשום מקום אחר לטבעי, פרטיות, כבוד ליולדת ועוד
ממש באסה שהם נוצרים
גם לי יש קולגה שהולכת עם צלב, וזה לא אומר שאסור לי לעבוד איתה. זה שיש אנשים עם צלב לא הופך את זה למקום עבודה זרה, זה סה"כ בית יולדות. ובהרבה בתי חולים יש אחיות נוצריות.
כל השאלות אח''כ הם שאלות ספציפיות ופתירות למי שחשובה לה הגישה שם.
שוב, באופן אישי אני חושבת שעדיף לא ללכת למקום שמוגדר כנוצרי, במיוחד שאנחנו בארץ ישראל.
אבל עדיין, חשוב להדגיש שזה בית יולדות ולא כנסיה ואין איסור להכנס לשם.
ויש מקומות שזה דווקא מוכר, הם מפורסמים בגישה שלהם...
צוות שהוא לא יהודי כמו מקום שמנוהל ע"י נוצרים בהגדרה.
שהלך להוציא ילדים מהמנזר...
סליחה ממש מהפותחת @אחת כמונישככה אני לוקחת את השרשור
אבל זה מציאות שאני לא שומעת עליה הרבה (הבית חולים הזה, איפה הוא ממוקם ?)
ובגלל האסוציאציה שעלתה לי
זה ממש מעורר לי מחשבות שכנגד...
דרך אגב, הוא ממוקם בשייח ג'ראח, שזה גם לא הכי סימפטי...
מעניין
לא מוכר.
ולא נפגעת מזה. הכל בסדר.
ועל אף שברור לי שהלכתית זה לא בעייתי כמו כנסיה, זו באמת הרגשה לא טובה
ובעיקר מזדהה עם @עכבר בלוטוס שכתבה, שחבל שאין מקום עם גישה כזו בניהול יהודי
ממש לא קשור ולא מתאים.
נשמה יהודית באה לעולם ומול העיניים יהיה לה צלב? (לא הייתי שם אבל מניחה שיש על הקירות או על המיטןת או בשרשרת על האחיות)
לא יודעת..
אני גדלתי שמשפיע על הנשמה מה שהיא רואה בסביבה.. גם ילד שלא מבין שיהיה סביבו תמונות חיוביות וכו'. שיש השפעה.
אז שם נראה ההיפך לצד השני.
זה הכל במחשבה שלי לא ראיתי אז לא יודעת מה באמת
מתחברת מאוד לגישה הטבעית ולצד זה הלחיץ אותי כמו שמקרמה כתבה המוגבלות שלהם להתערבות רפואית חיונית.
רק מלחשוב על בת דודה שילדה בביקור חולים ובגלל סיבוך העבירו אותה בהיסטריה לשערי צדק, לא יכולה לדמיין את זה על עצמי ה' ישמור
אני עצבנית.
סכמנו שעושים פסח ממש בקטנה.
בעלי רק רוטן שלא מתקדם כלום,
ו"רק אני עושה בבית הזה".
הלוווו אני בהריון!!!!! אני לא אמורה לעבוד קשה!
ועכשיו אני מגלה שרשם לקנות חומר לניקוי כלי כסף.
ממש דחוף. ממש!!!!
אוףףףףף אין לי כוח.
תעשי את שלך ותני לו לעשות את שלו
גם אם ינקה כלי כסף, כל עוד עושה את שלו לא הייתי מתערבת
מי שרוצה שינקה בעצמו
ואכן בהריון לא צריך לעבוד קשה ואולי לא לעבוד לפסח בכלל
הריון זה עבודה בפני עצמה
אנחנו שנינו בפוסט טראומה מרוב שהאמהות שלנו היו ב OCD מהחג הזה 😂
הלכנו לקיצוניות השניה (עושים פחות מהמינימום נראה לי) ועדיין אני ככ מתוסכלת מהחג הזה ולא מבינה איך נוצרה כזאת "מפלצת" ולמה הכל כל כך מסובך.
ההתנהלות סביב פסח של הרבה אנשים מזכירה הפרעה נפשית
של חרדה ואובססיה
גם בלי להשתגע
אני לא משתגעת בכלל ואין לי פוסט טראומה מזה
אבל טכנית כשהילדים בבית כל היום
ההורים לפעמים עובדים עד ערב החג
וצריך להפעיל מטבח משביע כל היום
אז זה ממש קשה ההחלפה הזאת של כלי פסח וחמץ.
ולדאוג שיהיה בבית את כל המוצרים הכשרים לפסח
ושיהיה בגדים לכל החג (לא מכבסים כל החג!!)
אז לא תמיד זה קשור להפרעה
יש באמת קבוצה של אנשים שאפשר להגיד שהם עושים הכנות לפסח כאלו שלא נדרשות מעיקר ההלכה
וזה גורם להתעסקות מרובה והרבה לחץ.
לחג
וכשיש ילדים גדולים ההיתר הזה לא עוזר
יש עכשיו קצת שמש
נראלי שאפשרי לכבס
ומה שאני מכבסת עכשיו עדיין לא קשור לחג..
יש עוד שבוע עד שם
אני מדברת באופן כללי על נושא ההתארגנות לחג הפסח.
זה לא רק עניין של הפרעה או נערווים או סטנדרטים גבוהים.
יש פה חג עמוס בהתארגנויות וגם מי שעושה את המינימום שצריך זה דורש הרבה
כשלוקחים את כלל הנתונים שכתבתי קודם זה יוצר לחץ והרבה עבודה.
אפילו ברמת הקניות, מאוד קשה לסגור קניות לפסח בכשרויות מתאימות במקום אחד בלבד.. אז זה מתפצל ל2-3 מקומות וזה מעמיס ממש.
וגם הכי הכי בסיס של להכשיר לפסח זה זמן ומאמץ
כי מבחינתי לא לכבס בכלל זה לא ריאלי
מה גם שבגדים שהם לצורך מועד מותר לכבס לפי חלק מהדעות
לי זה מספיק. יש יותר מדי החג הזה ממה להילחץ כדי שגם הכביסה המלוכלכת בחג תשב לי על הראש
אני גם ככה
הכי גרוע נכבס או נקנה חדש בחול המועד
ועושה להם טוב
אני פחות מתחברת לזה
וסתם אוהבת ארונות מסודרים גם במהלך השנה אז לא נכנסת ללופ הזה בערב פסח
אז הם מעדיפים לעבוד קשה עכשיו.
יש דברים שחשוב לעשות מידי פעם
וזה יושב בראש כזה שלא נורא נחכה כבר לערב פסח...
זה קרה לי השנה עם כל מיני דברים
אבל בעקבות המצב צמצמתי את הרשימה ממש ועושה רק 2-3 דברים שממש אי אפשר לדחות יותר השאר נעשה בנחת אחרי פסח
וברור שיש בזה משהו שיצא מפרופורציה
אבל ככה זה בהרבה חגים
בפורים והמשלוחי מנות
בשבועות והמאכלי חלב
וכן הלאה
כל אחד צריך לבחור לעשות מה שטוב ומתאים לו
זה בדכ לא בא מאיזה הפרעה או בעיה
פשוט נסחפים ומושפעים ממה שקורה בחוץ ולאט לאט נהפך לנורמה
אני ממש במאבק עם עצמי לא לעשות השנה דברים שהנה מהתוצאה ואסבול מהדרך
לפעמים מצליחה לפעמים מתבלבלת....😬
מרגיע אותם,עושה להם טוב
לק"י
אבל לא בכל מצב....
הלוואי והייתי אוהבת את זה יותר.
שינקה בעצמו
זה לא אמור להפריע לך
אנחנו סיכמנו שהוא אחראי על המקרר מקפיא תנורים מיקרוגל
ואני על הארונות של הכלים
זהו
שכל אחד יעשה כשמסתדר לו
כי הוא עצבני ומתוסכל שדברים לא מתקדמים בבית לפסח.
נכון, כי אני לא ממש יכולה לעבוד עכשיו,
לכן סיכמנו שעושים מינימום!!!
אז אל תוסיף דברים לרשימה!
תתמקד במה שחייבים וזהו!
ברור שאם יעשה כלי כסף זה יבוא על חשבון התקדמות במטבח, שזה הרבה יותר נחוץ!
דבר כזה לרשימה
וזה באמת ממש ממש מפריע לו, ממש!!
וגם מאוד מתסכל אותו שרוב הניקיון לפסח עליו(זה תמיד ככה שהוא טוב בזה יותר ממני, אבל בשנים שאני בהריון זה יותר..)
ועדיין הוא יקנה בשביל החלום שהוא יצליח להגיע לשימוש בזה. אבל זה לא שהוא יתחיל מזה על חשבון דברים אחרים.. הוא יחכה עם זה לסוף הרשימה אבל אם הוא לא יקנה לא יהיה סיכוי להגיע לזה וזה כן חשוב לו בעיקרון...
שיש עוד זמן ושיהיה בנחת
אולי קשה לו עם זה שהכל עליו
אפילו שאת בהריון,זה לא מאוד ברור מאליו שגבר לוקח על עצמו לנקות לפסח את רוב הבית בטח אם הוא לא רגיל לזה,אזתנסי להבין אותו
אם שנים קודמות היית שותפה והוא היה רגיל גם לנקות כלי כסף, מבחינתו זה אולי חלק מהדברים שהוא רוצה להספיק
תני לו לשחרר קיטור בלי לשפוט אותו. חבל להתפוצץ בשלום בית על דברים שוליים
במקום זה תראי את הטוב שבעזרה שלו ותשחררי שייקח על עצמו גם עוד אלף משימות
והוא לא מתוסכל ממך אלא מהעומס האובייקטיבי שיש עליו בסיטואציה
תני לו את החופש לחשוב מה הוא עושה ואיך
ואת הכיף שבלהתלונן..
תחשבי איך היית מרגישה אם זה היה הפוך, נגיד אם בעלך היה חולה והכל עלייך- יכול להיות שהיית מתוסכלת, היית מעדיפה לקבוע בעצמך סדרי עדיפויות ומה נכון לעשות ומתי, והיתה לך זכות גם להתלונן על העומס.. לא?
ממנו..
ואת זה אין איך לפתור חוץ משיחה טובה...
אז ממש ממליצה לנסות בכל מאמץ.לפנות זמן ופניות ולדבר רגע איך את חווה ואיך הוא חווה את התקופה ומה אפשר לעשות אחד בשביל השני...
ונרגענו שנינו...
וב"ה התקדמנו מלא-
כאילו הוא בעיקר עבד אבל אני הייתי בשטח לדברים קטנים,
וראיתי שזה נתן לו מרץ.
תודה לכל המגיבות, המזדהות והמייעצות...
כשנמצאים בשטח ומנסים לעזור!
התחושה שאנחנו ביחד בזה נותנת המון כח
יש עוד זמן
הכי טוב בלי לחץ
גיסי , עם חצי מכמות הילדים שיש לנו
נמצא בבית של חמותי מתחילת המלחמה למרות שיש לו אופציה נוספת אצל הצד השני
לנו אין את האופציה ובגלל זה נצטרך עכשיו לסכן את עצמנו ואת ילדנו ולהיות בבית שלנו בלי מרחב מוגן.
הסברנו לו שעכשיו אין לנו כבר את הפתרון (הלא נוח יש לציין) שהיה לנו עד עכשיו וביקשנו שיתחשבו. לא בא להם אז הם נשארים שם
ועכשיו גם אין לנו ממש פתרון לכל הפסח בערך כי להיות בבית מחזלש את האופציה של החג.
אנחנו מנסים כמובן למצוא פתרונות יצירתיים אבל אני עם סימפיזיוליזיס קשוח ולכן האופציה שהביאו לנו לא רלוונטית כי מכילה המון מדרגות
וכואב גם שאני נאלצת לסכן את האהובים שלי
וזהו לא צריכה פתרונות כי אין
רק חיבוק ותפילה שזה כבר יהיה מאחורינו ויעבור בשלום
הלוואי שיסתדר הכל לטובה
שוב חיבוק
רק רוצה להגיד בזהירות שאולי זו לא עדיפות, אלא שיש אולי משהו אצל הצד השני שאתם לא מודעים לו ולכן הם דווקא בצד הזה. לא תמיד מה שאנחנו יודעים או חושבים זו התמונה המלאה.
וההורים לא יוציאו ילד אחד בגלל ילד אחר..
בוודאות זה כי נוח להם להישאר ובוודאות הם יכולים להיות בצד השני
היה לו מילואים כמה ימים בודדים בתחילת המערכה והסתיים אז זה פשוט המשך של השהות שם מבחינתו
וההורים שלו לא מבינים מה הביג דיל מבחינתנו כי הסתדרנו עד עכשיו
והם אמרו שסבבה שלא נבוא אליהם כל החג אם לא מסתדר לנו. @ואז את תראי
מנהלים את השיח מול האח?
אולי שבעלך ידבר עם אמא שלו ויסביר את הקושי?
עדיין יכול להיות שבסוף לא יהיה פתרון, אבל נראה לי עדיף לנהל את זה ככה
לא כזה ביג דיל מבחינתם שלא נהיה אצלם בחג
גם ככה הם עייפים
רק לגבי המדרגות- אין לך אופציה לעלות רק פעם אחת ובשאר הזמן פשוט להשאר בבית? גם ככה בקושי יוצאים עכשיו בגלל המצב…
מצד שני, אולי לאמא שלו לא נעים להגיד לו ללכת?
אולי בגלל שאתם משפחה יותר גדולה והיא כבר מארחת מתחילת המלחמה זה כבר כבד לה ואין לה כח?
לחיות כמעט חודש עם עוד משפחה זה לא קל
שלא תחשבי שאני לא רואה את הקושי שלך, הכי שבעולם חברה,סימפ זה סיוט, אין לי מושג איך אפשר לרדת ככה למקלט או לתפקד בכלל, אבל קצת לשקף צד שני כדי שלא תרגישי ככ רע עם זה שהיא לא משנה את המצב
אולי זה לא שהם עדיפים עליכם, אלא שנגמר הכח והם כבר שם
חיבוק ענק!! ,,♥️♥️♥️
אי אפשר לצפות שיבינו לבד את הקשיים? ואולי גם להם יש קשיים אחרים שאם תדברו בפתיחות הם יוכלו לשתף אתכם?
מבינה אותך המצב שלכם ממש קשה, אבל אני תמיד מרגישה שיש מספיק קושי לכולםםםם
במיוחד במלחמה..
אולי גם לאחר מאוד מאוד קשה.. וכן להגיד למישהו שהוא צריך ללכת זה ממש לא פשוט, ולא בטוח שזה בדיוק עדיפות עליכם, אלא שבסיטואציה שנוצרה זה המצב..
שיתפנו בפתיחות כבר שיחה שלישית בתוך 2 יממות.
יורדים בהם לעוד רבדים. אבל בתכלס זה בעלי שמעביר את המסרים אז מה שנוגע אלי זה יותר מתון בשפה שלו.
צודקת שזה לא פשוט להגיד להם ללכת. לא מאוד חשבתי על זה ביותר מאשר קצת אי נעימות. זה בוער לי ומשגע אותי שהם לא רואים גם את המצוקה שלנו ולא מפנימים מהעובדה שזה וכו על לראות אותם בכלל בחג אחרי שלא התארחנו שם כבר חודש ומשהו כי הם היו שם
כמה כפרת עוונות אנחנו עוברים בתקופה הזאת אמאלה
גם השנה פסח מתחיל עם חורף
לא הקור של שנה שעברה
אבל עדיין קר וגשום
זה החג הראשון
(כמובן זה יכול להשתנות אבל זה הכיוון)
ואז מייבשים בשמש בתוך ציפית.
והספה נניח, אני מנקה עם מים ושמה מול החלון שתתייבש בשמש.
אני בדכאון כנראה על רקע פוסט טראומה
מטופלת גם תרופתית אבל עדיין מתמודדת עם זה.
שמחמיר מאד בהריונות.
להריון האחרון נכנסתי עם דיאפרגמה...
בהתיעצות עם רב לא הפלתי והמליץ אחרי הלידה למנוע בהתקן נחושת+ נרות... להגיע להכי בטוח שיש.
תכלס עד שהגיע התור להתקן קיבלתי מחזור וראיתי כמה קשה לי המצב שאסורים.
התיעצתי שוב עם הרב והציע לנסות חודשיים גלולות משולבות עם נרות מסוג עדין יחסית.
ועכשיו אני עם זה כבר חודש
וממש מתלבטת אם זה לא מחמיר את הדכאון...
מצד שני האופציה האחרת התקן נחושת אומר שאסורים כל חודש.. מה אגיד גדול עלי
באמת. אני לא עומדת בזה...
בא לי להגיד שפשוט נימנע מקיום יחסים וזה יהיה המניעה שלנו
אבל בעצם זה אומר שאקבל ווסת כרגיל לא לא רוצה לטבול כל חודש
די כבר לא יודעת מה לחשוב.
למה אין אמצעי מניעה נורמליים?
למה חייבים לקבל ווסת כל חודש??
לא רוצה... פשוט לא רוצה.
טוב לי בחיים אני אוהבת את בעלי יש לנו משיכה יש לנו חיי אישות יפים מאד!
ב"ה התרופות לא פוגעות לי בחשק
לא צריכה את הריחוק והקרבה הזה כל חודש, לא חסר לי, לא חסר לבעלי.
לא מרגישה שזה נותן לי שום דבר בחיים חוץ מזה שזה פשוט איסור חמור מאד.
והאמונה שלי לא במיטבה (על רקע המצב הנפשי) ככה שזה עוד יותר מאתגר.
ולא מסוגלת לחשוב עכשיו על עוד ילד.
יש לנו גם ככה די צפופים וברור לשתינו שצריך עכשיו פרק זמן לשיקום אישי נפשי ומקצועי שלי.
גם לפסיכיאטר זה ברור, גם לעוס שלי וגם לרב. (שכאמור חושב שכדאי למנוע ב2 אמצעי מניעה כדי שיהיה הרמטי באמת אחרי הפשלה הקודמת שממש שקלנו ברצינות להפיל)
לקחת b12 או קומפלקס b שעוזר להתמודדות עם העלייה והירידה והטירוף בהורמונים.
מרחיבה את ההמלצה - תעשי בדיקות דם ותוודאי שהכל מאוזן, ברזל ויטמינים - כדי לעזור לגוף להתמודד עם המניעה ההורמונלית.
יש גם גישות אלטרנטיביות - דיקור סיני, פרחי באך, רפלקסולוגיה, יוגה מותאמת לנשים - שכולן יודעות לתת מענה או תמיכה למצב הורמונלי לא מאוזן. (אגב הם יכולים גם לתמוך בטיפול התקופתי ולחזק אותך רגשית).
תנסי ככה עוד חודש או כמה שבועות, לראות אם זה מקל עלייך. אם לא תחשבי הלאה
מוחזקת אותך שאת מתייעצת עם אנשי מקצוע ורב!
מטפלת בעצמך!
זה מסע קשה וכל הכבוד שאת יודעת לבקש עזרה
התקן הורמונלי יכול לגרום לאל ווסת וככה לא תהיו אסורים הרבה זמן,מצד שני עד שהוא גורם לאל ווסת הוא עלול לגרום לכתמים עד לחצי שנה,
שווה לך לנסות לשקול
את רוצה להימנע מווסת כל חודש בלי שההשפעה ההורמונלית תשפיע על המצב הנפשי.
זאת בהחלט שאלה לרופא. יש הרבה סוגי מניעה הורמונליים. יכול להיות שחלק יהיו לך טובים יותר מאחרים.
האם הפסיכיאטר יודע לתת חוות דעת איזה אמצעי מניעה כדאיים במצב כזה?
מניחה שאת לא המטופלת הראשונה ולא האחרונה עם השאלה הזאת.
אז למרות שזה משתנה בין אשה לאשה אולי יש לו ראייה כללית יותר מה כדאי.
בגדול להמנע מאמצעי מניעה הורמונליים.
הכי 'חמור' זה אמצעי מניעה לא משולבים כמו מירנה או גלולות בסגנון סרזט כי זה הכי משפיע לרעה.
בסוף הוא אומר שזו החלטה שלי (הוא גם נתן לי אישור להפלה הקודמת והמלצה לועדה להפסקת הריון...) איך והאם למנוע
בעניני כתמים/הרחקות הוא פחות מבים מן הסתם..
הרב כן נתן לנו הקלות משלל סוגים מבחינה הלכתית כשאסורים וגם חיזק אותנו לכיוון ההתקן הלא הורמונלי כדי למנוע כמה שנים בלי התעסקויות.
לא נותנות מענה לקבלת ווסת כל חודש.
את מחפשת פתרון לאי קבלת ווסת לכן ניסית את הגלולות המשולבות.
אם את רוצה למנוע וסת את צריכה להתייעץ עם הפסיכיאטר מה הכי פחות גרוע.
יש כל מיני סוגים.
תשאלי גם על נובה רינג אם כדאי לנסות או שזה גם מהפחות מומלצים.
השאלה עוברת לרופא או למי שמתמחה באמצעי מניעה.
ממליצה לחפש את שרון אורשלימי, היא כתבה דוקטורט על אמצעי מניעה וחלק מהעבודה שלה זה שיחות ייעוץ בנושא לזוגות.
אגב לא ביקשתי מהרב 'אישור' למנוע,
לא חושבת שהיה צריך.
הנקודה היא שאת הפסיכיאטר עניני הרחקות לא מטרידים-
את ההצעה שלו הוא נתן (נע בין קונדום להתקן נחושת)
לרב הלכנו כי הבנו שלא מתאים לנו להאסר כל חודש..
הסיפור שלך מאוד דומה לשלי
הריון עם דיאפרגמה והתקן לאחריו. אני התקנתי הורמונלי כדי להימנע מהמחזור
אני לא יודעת כמה שקט זה יתן מכתמים ורק התחלתי אז נראה גם מה ההסתגלות צופנת לנו
אבל הרגיש לי שמהסיבה שאנחנו רוצים זמן ארוך אז יתכן שזה הפתרון של עכשיו
והלוואי שאנחנו לא טועים
ואם תרצי אני מוכנה דרך המנהלות לחשוף את עצמי כדי שנוכל לפרוק על זה אחת לשניה יחד.
מישהי נתקלה?
מחכה לתור לרופאה שבוע הבא ובגוגל אין מידע
אומר משהו על סכרת?
התבלבלתי מזה..
שהרופאה אמרה שהרפואה ממש דואגת מהיפו יותר מסכרת
לסכרת יש פיתרון
להיפו לא
@שאלות חדשות. יש לך סחרחרות?
אבל תפקדתי כרגיל
יצא לי 27
בעקרון צריך לא לאכול מתוק כולל פירות לבד כי הפחד הוא מנפילת סוכר
אפשר לאכול בתוך הארוחה
לאכול ארוחות עם חלבונים ושומנים
ופחמימות גם לא לבד.
אני לא גורם רפואי
מקווה שזוכרת נכון, עברו כבר כמה וכמה שנים
קטע, לצערי אני ממש חיה על סוכר ולא מרגישה נפילות קיצוניות..
גם הפעם לא הרגשתי עד שקישרתי את החולשה היום לתוצאה של הבדיקה
אבל לא הייתי חושבת על זה בעצמי.
מעניין מה יגידו לי ואם אצליח בכלל להימנע..
לי היה פעם נמוך, הרופאה התקשרה לוודא שלא התעלפתי בדרך😅
אבל אחרי שהבינה שאני מרגישה טוב, לא עשו עם זה שום דבר
כבר לא רלוונטי כי זה היה מלא שעות אחרי ובשיא ההכנות לארוחת ערב😉
אבל תוהה לאיפה זה יתפתח מכאן..
היפראמזיס שמטופל עם בונג'סטה. (2 כדורים ביום)
עדיין עם בחילות שיא אבל לפחות לא מקיאה.
אם אוכלת מקיאה.
לא אכלתי כבר ארבעה ימים ואני חלשה ממש.
אם אוכל אקיא ואז זה לא עוזר כלום כי גם אגיע לעירוי והכל.
גם מים אני מקיאה אם שותה מהר מידי.
הלוואי שיש לכן דברים חכמים להציע
אם יש למישהי רעיון למשהו שיכול להוציא אותי מהמיטה ולהחזיר לתפקוד זה בכלל יהיה נהדר.
תפוח חתוך
מיץ תפוחים
אולי מלפפון
מנטה (חליטה)
מרק ירקות (לבדל כמה ירקות במים, חלק מהויטמינים יוצאים למים, אז הרווחת חיזוק לגוף)
לא ממש אוכל אבל לפחות משהו.
זה מה שעולה לי בתור דברים עדינים יחסית
במצבי הקאות, זה מה שעובד אצלינו.
קולה עם לימון כנ"ל (קיים רק במצבים כאלה של הקאות בלתי פוסקות ובחילות.)
את צריכה עירוי גם אם את לא מקפיאה, סביר להניח שאת מיובשת
בע"ה שיעבור בקלות ובבריאות
מתייגת את המנוסות
ויש עוד רק שכרגע ברח מזיכרוני..
הרופא כשראה אותי באמת המליץ על זופרן..
זה לא חריף מידי להריון?
זה באמת מקל גם על הבחילות?
בהריון הראשון שלי הייתי עם זופרן, ועדיין היו מלא בחילות.
אבל כן לרמה שאפשר לאכול ולשתות מעט ולשרוד את ההריון
ולא לקחתי רק זופרן אלא בשילוב עם בונגסטה. לבד הוא לא מספיק הועיל..
ואני אגיד משהו חריף-
אולי זו תרופה שהיא לא קו ראשון בהריון
אבל הסכנה לעובר בהתייבשות ובסכנה לאמא בהתייבשות
היא גדולה יותר ולכן עדיף לקחת זופרן.
שום כלום.
למה את ממשיכה עם הבונג'סטה אם גם ככה זה לא עוזר? נשמע שאת במצב הקשה של ההיפרמאזיס
כשלי התרופות לא עזרו, הפסקתי, וסבלתי, וישנתי כמה שיותר כי שינה זה הרגעים היחידים שלא מרגישים את הבחילות(וקבוע תמיד תמיד הייתי חולמת על אוכל, רק על אוכל, מרוב רעב)
עד שעבר בתחילת חודש רביעי
או לעזור לקום מהמיטה
באמת לצערנו...
ללעוס קרח, זה מרווה טיפה ואם זה איטי וכל כמה דקות, לעיסה- זה עזר לי להקיא אחרי שעה, ולא אחרי דקה, ואז משהו נספג בגוף...
אוכל- פיתה יבשה, ללעוס ביס כל חציי שעה לאט לאט לאט
גם אם תקיאי אחרי חצי שעה, זה נספג קצת...
כמו שכתבו לך לנסות משהו מתוק וקר מים מקיאים על השניה.
אן את יכולה לאכול בכפית נקטר כלשהוא זה יכול גן קצת לתת לך 'אוכל'
אפשר לנסות חטיפים. הטעם החזק יכול לעזור.
אני פיצחתי גרעינים שחורים שבועות שלמים גם הפה עסוק וגם זה נותן קלוריות וקצת חלבונים.
באמת באמת- העצה הכי טובה היא שתנסי ותיראי מה עושה חך טוב. בכל מקרה אין מצב לאכול מנות גדולות או אוכל כבד. רק נישנושים וכד'.
חיבוק גדול. זו תקופה מבאסת ממש.
אנחנו משפחה מרובת ילדים יחסית בבית קטן.. אבל יש לנו גינה שאפשר לשים שם מחסן (כרגע אין מחסן)
ועוד משהו - כרגע רק אחד מאיתנו עובד...
לכל הילדים בגדים טובים ברוך השם..!
עכשיו בפסח קיבלנו מלא בגדים חלק גם עתידיים נגיד שיתאים לעוד שנה לחלק מהם
הקטע זה שהבגדים ממש במצב חדש! ואני חושבת כן לשמור בגלל זה. באופן כללי אני מתבאסת לקנות בחנויות במחירים יקרים. בדרך כלל נוסעת מחוץ לעיר לגמח כי אנחנו גרים בעיר שרוב הבגדים בחנויות יד 2 הם לא מתאימים מבחינה רוחנית
הייתן משקיעות במחסן קטן ? או לא שווה לשמור?
רעיונות נוספים יתקבלו בברכה...
בכוונה קונה מיטות עם ארגז מצעים.
אולי יש אפשרות לאחסן אצל ההורים שלכם?
וגם בגדים במצב טוב.
לילדים קטנים אני גם שומרת קצת בגדים עם כתמים , שמה להם בזמן ווירוס בטן וזורקת.
חבל לקנות אותו דבר כמה פעמים. אם את גם ככה קונה ביד 2 , עדיף כבר לשמור
שמה בארון למעלה.
פריטים מיוחדים שומרת גם שנתיים (מכנסיים שלמים למשל... נעליים, סנדלי שורש)
ארגזי מצעים (גם בחדר ההורים)
מעל ארונות בתוך קופסאות פלסטיק
קופסאות פלסטיק שטוחות שאפשר להכניס מתחת למיטות והספות
בתוך שקיות סגורות על מתלה על הדלת
האמת שמחסן בחצר יכול להועיל גם בלי קשר... לאחסן עגלות, כלי פסח, קרשים לסוכה וכו'. אז אם יש לכם אפשרות לקנות אז כדאי.
באופן אישי העברתי המון בגדים מילד לילד וזה חסך לי הרבה כסף והתעסקות.
תמיד קונה כמה פריטים חדשים בכל עונה אבל הבסיס יש ומאוד מיקל
אני מאחסנת בשקיות ואקום בתאי אחסון של המיטות
או בקופסאות גדולות יפות של איקאה, ומניחה מעל ארונות הבגדים בכל חדר...
מחסן לא נראה לי כדאי כי חום וקור, לחות,רטיבות וכו יכולים להרוס את הבגד... אבל אם אין ברירה הייתי שמה מחסן ומאחסנת ואוטמת טוב טוב את הבגדים.
את לא עובדת
אתם הרבה ילדים
חד משמעית לשמוחר!!!
אם זה בית שלכם, כדאי לקנות מחסן (זה יקר!), כי זה מאוד נוח ושימושי ומקל על החיים בלי קשר לבגדים.
אפשר לשמור את הבגדים בשקיות ואקום, זה יתפוס פחות מקום.
לדעתי כדאי לשמור, לא עכשיו דברים לעוד מלא שנים, אבל לשנה הבאה בטח שכן. מה שהכי חשוב לדעתי זה לשמור בצורה חכמה, דווקא עדיף לא במחסן בחוץ (תעבירי אחסון אחר למחסן ויתפנה לך מקום לבגדים), במקום שלא תיכנס לחות לבגדים, ושתדעי מה יש ומה אין.
