מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

מציע למרגול ללכת ללמוד קצת מחשבת ישראל וספרי הלכה ולחזור עם ידע ריאלי.

אם במחשבות אישיות עסקינן, מעולה. אבל בשם יהדות/הלכה או משהו כזה, את לא בכיוון בכלל!

תסתכל מה כתבתי למעלה יותר.

שזה אכן אסור.

אבל שזה לא לא-מוסרי בעיניי (היינו, אם גוי עושה כך - זה לא הופך אותו לאדם רע או מושחת).

גם לנסוע בשבת אסור. אבל האם זה הופך אדם למטונף או שזה הופך אותו למישהו שעובר על המצוות וההלכה? כמובן. שוב נקביל לגוי , כי כיהודים אנחנו מחוייבים לתורה ולהלכה. 

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

כל כך יפה..."שהאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו..."!

תודה!

רק רציתי לאמר שבירושלים, אין רשות לצאצאים (אולי רק לבנים?) ללוות את האב לבית הקברות.

יש לכך הסבר בקבלה.

אבל רק אם הנפטר הוא זכר.

וסתם תמהתי על זה תמיד.

הרי גם אם זה מזכיר דברים לא טובים, הרי הצאצאים דווקא מזכירים את כל החיים שהוא כן הביא לעולם ועשה מצווה של פריה ורביה, שלכאורה זה התיקון הכי גדול לזה. אז למה לא להביא אותם שיזכירו את זכויותיו?

אין איסור דאורייתא כזה, וגם דרבנן זה לא בדיוק "איסור", ואכן גוי במצב כזה הוא פשוט גוי - לא אח טוב ולא אחד רע.

מצד שני, כשהתורה מדברת על מעשה ער ואונן מדובר באופן מפורש על "השחתה", וחזל ביארו את הידוע לנו, והביקורת ברורה שם.

יש כאן מורכבות שבאה לידי ביטוי בדיוק בנקודה עליה את דנה.

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הבגתי את זה בפוסט אחר, ומביא גם לכאן.

פעם היה באתר GYE תוכנית פורטיפיי לעבודה עצמאית. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או פורטיפיי התמכרות או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לפעמים השלב הזה מספיק. תנסה, מה אכפת לך.

מצד שני.

יש הרבה כאלה שהכרתי היטב את שני הצדדים ומעולם לא חשבתי לשדך בניהם.

כאילו מה הקשר?

ובכל זאת ב"ה הקימו בית.

בכל מקרה, זה דורש אומץ ואני מאחל לך הצלחה רבה וכל הכבוד על המוכנות להשקיע בכך 

צריך לחשב נזק מול תועלת:

תועלת אפשרית:

– אולי תתחתנו ותחיו באושר ועושר

נזק אפשרי

– תצא סטוקר מטריד ותרצה לקבור את עצמך מרוב בושה עד סוף ימי חייך

לשיקולך.

לך על זה מה יכול לקרות כבר

על בחור ישיבה אחד שעצר בבסטה לממכר פירות וירקות בתקווה לקנות מלון עסיסי וטעים.

ואולם, כשראה המחיר גבוה מדי, והוא פנה ללכת.

אלא שאז ניגשה נערה חיננית ונפלאה ואמרה שהיא תוזיל את המחיר, ואף הוסיפה ואמרה, "צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא מלון?"

מצאה חן בעיניו האמירה והביט בה ונוכח לדעת שלא די בכך שהיא בקיאה ברש"י פ"ש ובמקח וממכר אלא גם חמודה להפליא.

אלא שאז קלט את חומרת עוונו (שמירת העיניים וזה) וחזר מרוסק לישיבה.

כששאלו רבו למה פניו רעות הסביר לו את העניין, ורבו אמר לו שאם יישאנה לאישה יוכל לתקן את העוון למפרע, וכך היה.

נראה לי.

אוקיי הנה הסיפור המלא:

רבה של קרלסבורג בהונגריה, בעל ה'מראה יחזקאל', שלח את בנו מנחם מנדל לישיבתו של ה'חתם סופר' בפרשבורג. הבן המוכשר ובעל המידות למד יומם וליל בישיבה והתעלה במעלות התורה והיראה. כאשר הגיע לפרקו התעתד לשוב לבית הוריו כדי למצוא את זיווגו. לפני כן ניגש לרבו כדי לקבל ברכת פרידה. 
אמר לו ה'חתם סופר': "בדרכך לביתך כדאי שתסור לעיר אויהל ותכיר את הרב הקדוש בעל ה'ישמח משה', שהוא מופת לגדלות בתורה וליראת ה' תמה, והידבק בדרכיו". 
מנחם מנדל עשה כדבריו והגיע לאויהל, שם שכר חדר באכסניה המקומית ופנה ללמוד במחיצת ה'ישמח משה'. בקרבתו התעלה עוד ועוד בלימוד התורה ובמעלות הקדושה. 
יום אחד, כאשר חזר מלימודו אצל ה'ישמח משה' ופנה לעבר האכסניה שבה התגורר, חשקה נפשו לקנות מֶלון באחד מדוכני השוק שנמצא בדיוק בדרכו. הוא ניגש לאחד מדוכני הפירות ושאל את הנערה המוכרת למחירו של המלון. היא נקבה במחיר שנשמע לו גבוה למדי והוא עמד לפנות לדוכן אחר. אז שמע את הנערה אומרת בלשון נופל על לשון: "צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא מלון?!"
מנחם מנדל התפעל מאוד מלשון המליצה של הנערה בשוק. הוא נשא את עיניו והביט בה לשנייה אחת. מיד נשא את רגליו לעבר אכסנייתו, עלה בריצה לחדרו, השתטח על הארץ והחל למרר בבכי. שמע האכסנאי את בכיו הרם, חשב שקרהו אסון, מיהר לחדרו ושאלו בדאגה רבה לסיבת הדבר. ענה לו הנער בקולו הנשבר: "איך לא אבכה אם נשאתי את עיניי להסתכל בבת ישראל? איך אוכל לשוב על כך בתשובה?!"
שמע האכסנאי את פרטי המקרה ואמר: "יש לי עצה עבורך כיצד תוכל לתקן את הדבר למפרע. הרי חז"ל אסרו על האדם לקדש אשה עד שיראנה. אותה נערה בוודאי הגיעה לפרקה. ובכן, אם תסכים לשאתה, יהיה התר למפרע להסתכלותך זו!".
העצה התקבלה על דעתו של הנער והרגיעה אותו מעט, אבל הוא התנה את החלטתו בהסכמת המרא דאתרא. שמע ה'ישמח משה' את המקרה מפי הנער ויעץ לו כי יכתבו מכתב להוריו בו יבקשו מהם שיגיעו לאויהל כדי לבדוק את השידוך, ואם יסכימו לו, יגמר הדבר בכי טוב. 
המכתב נשלח ליעדו ולאחר כמה שבועות הגיעו לאויהל הרב מקרלסבורג ורעייתו. הם נועדו תחילה בביתו של ה'ישמח משה', שהביע בפניהם את דעתו שכדאי להם להסכים לשידוך כדי להציל את בנם מצערו ועגמת נפשו הכה מרובים. 
הרבנית התמרמרה על כך שעליהם לשדך את בנם העילוי בתורה והמושלם במידותיו עם נערה מוכרת פירות בשוק המשתייכת לדלת העם, אבל שני הרבנים נמנו וגמרו שאם הנערה נאה במידותיה ובמעשיה, די בכך כדי שתינשא עם הבן. 
אמו של הנער ביקשה לראות את הנערה כדי להתרשם ממנה. הפגישה סודרה מהרה ובסיומה חזרה האם לביתו של הרב מאויהל כשהיא ממררת בבכי: "פגשתי בה... אמנם היא נערה עדינה בהחלט, אבל מכוערת!... מדוע מגיע לנו עונש כזה?! אם הקדוש ברוך הוא חנן אותנו בבן כליל המעלות, מדוע עליו לשאת נערה פשוטה ובנוסף לכך מכוערת?!"
ה'ישמח משה' לא מצא תשובה משכנעת לטענתה של האם. הוא פנה לבנה שנכח עמם ואמר: "אכן, נראה כי אמך צודקת בדבריה..."
כאשר שמע זאת הבן, פרץ בבכי עז וזעק: "אבל מה יהיה על המבט?! מה יהיה על המבט?!"
ראה ה'ישמח משה' כי צערו של הבן גדול אפילו מצערה של אמו. הוא קם ממקומו וקרא לרב ולרבנית שיכנסו עמו לחדר הפנימי בביתו. כאשר נועדו שלושתם, פייס את האם והבטיח להורים:
"אם תסכימו לשדך את בנכם עם הנערה, מבטיח אני לכם שתזכו לדורות ישרים מזיווג זה!"
ההורים נמלכו בדעתם והחליטו לשמוע בקולו של הרב, והשידוך נגמר בכי טוב. 
מנחם מנדל הקים עם רעייתו בית לתפארת והפך לרבה של דעש, ונודע לימים כבעל ה'מעגלי צדק'. ברבות הימים זכו בני הזוג לשושלת רבנים גאונים, גדולים בתורה וביראה לדורי דורות.

עם אחד מהרבנים הליטאיים של הדור הקודם או משהו כזה שדיבר עם ספרנית ועד שדיבר איתה חשב לעצמו טוב אם כבר דיברתי יותר מדי ועברתי על קלות ראש עדיף כבר להתחתן וזהו.

איני יודע אם הסיפור אמיתי או לא אני מניח מאוד שלא אבל לך תדע.

אכן לקחת את המסר כפשוטו זה מאוד בעייתי אבל אם להפשיט את המסר ולקחת אותו במבט מאוד כללי ורחב, אני חושב שהרעיון הוא להסב *קצת* את הפוקוס ממה שבא לי וצרכים אישיים וחלומות ופנטזיות שזה משהו שקל לשקוע בו לתודעה של שליחות ורצון ה'. או משהו כזה.

עדיף צד שלישי. אבל אם אין אז לפנות אליה,

ולומכ לה שהיא מעניינת אותך ושהיית שמח להכיר.

לתת לה לקחת זמן לחשוב על זה/ לתת לה מספרים לבירורים. לתת לה מרחב לחשוב ולתת לה להרגיש בנוח לומר לא במידה והיא לא רוצה.

והכל בצורה צנועה ומכובדת

זה אפילו יפה מאוד!

זה מאוד יכול להיות

אבל ממש לא בהכרח

זה קצת מעצבן אותי.

א. ואם אני מכירה מישהי שהיא רווקה מאוחרת ולא מלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

או מישהי שהיא צעירה ונשואה, ומלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

ב. איך את יכולה לקבוע שזה בגלל הייאוש מאי המציאה?

החיים שלנו הם הרבה מעבר לרק לחפש זוגיות, ואני יכולה להעלות בדעתי עוד דברים רבים שיכולים להוביל לזה - נניח קשיים בעבודה, במשפחה, בבריאות...

ג. בסופו של דבר אנחנו חיים בעולם, והבחירה בידינו איך להגיב לזה. אין דרך אחת שבה כל הרווקים, או כל הרווקים המבוגרים מגיבים.

האם סטטיסטית רווקים מבוגרים יותר ציניים וממורמרים מאחרים?

לא יודעת.

לא בדקתי.

אבל אני לא רוצה לתחזק סטיגמה כזאת בכלל.

לא לצאת מנקודת הנחה שכל מי שעבר את גיל X והוא רווק, אז זה אומר משהו על האישיות שלו.

לא נחרצתי אלא שאלתי האם יש קשר.

לצערי ממה שחוויתי מעל גיל 36.. יש לא מעט מרמור, ציניות כתוצאה נקודתית מהכאב הענקי מהרווקות שלא נגמרת.

כרגע מתמקדת ברווקים כי זה נושא הפורום.

לא נכנסת לסיבות נוספות לכך אלא מתמקדת ברווקות מאוחרת בגין כך.

זה לא אומר שכולם ככה, אבל יש סיבה ש סטיגמה קיימת.

איך כל אחד מתמודד עם המצב בסוף - זה אינדיבידואלי.

אגב, היה לי חבר שהתייחס לרווקות מגיל x כ"שבורות". הוא היה שבור יותר מכולן ביחד. אז אולי זה גם בעיני המתבונן. 

בדייטים זה שובר את הקרח ..

ולא הכל the same

נראה לי בתחילת הקשר. אבל לא להגזים ולא כזו שמתייחסת לזולת.

הגיוני שבחורות מבוגרות יותר שעדיין לא הקימו בית, מתקשחות יותר

מרירות, קצת או הרבה, מתוך כאב. זה לא אופי. נכון שאצל כל אחת

זה יכול להיות שונה. אבל כללית...

טובה לראות את אלו הצעירות יותר מקימות בתים ודוחפות עגלות תינוקות

ואת עדיין לא....אז צריך לחיות את עצמנו, בלי להסתכל אחורה בעצב

(אשת לוט....זוכרים מה קרה לה?), לנסות לעשות דברים שאוהבים

שמועילים לנפש שלנו ולהתפלל.

ואולי לשנות משהו בתפישה שלנו? האם הציפיות מציאותיות?

נכונות לנו באמת?

או אולי יש משהו שמונע לפתח קשר או משהו כזה?

אני מרגישה שאני סתם מקשקשת ונותנת עצות סבתא (אני באמת סבתא!)

חושבת שבכל גיל אפשר למצוא אהבה; אדם שמתאים לי בדיוק.

קשר טוב. מספק. אמיץ.

העניין שלנו הבנות, זו הילודה.

יש היום פתרונות למי שמוכנה ללדת ולהיות אם יחידנית, על כל הכרוך בזה.

עם יד על הלב, לא הייתי מייעצת לבתי לעשות זאת. אבל מכירה אמהות

נהדרות שכן בעד.

לא. לא הייתי רוצה בשבילך כזה דבר. לא נתייאש. בשום אופן לא!!!!

מה עם ללכת לקבל ברכות מאנשים גדולים? למשל הרב דוד אבו חצירה?

אני לא כל כך טיפוס של סגולות (כי אין לי סבלנות לזה), אבל יש.

יש אנשים גרושים שלא באשמתם. לא משהו חריג. 

יש אלמנים צעירים עם ילד אחד או שניים (לא כל אחת יכולה)

כל דבר לגופו, למרות שגם לבתי, אני לא שמחה לקבל מלכתחילה

הצעה כזו. אבל גם לא לדחות זאת מייד על הסף. וברור שצריך

לבדוק היטב היטב היטב....)

להתחנן להשם. 

ורגע, אולי בכלל את צעירה? אז תתעלמי מכל מה שכתבתי.

ואנא, אל תכעסי. 

גם אני מהנודניקות, כפי שאת רואה.....

לא הבנתי כלום

א. רווקות לא מרירות לא הבנתי איך הסקת שכן.

ב. לא בהכרח כואב להסתכל על אחרות הפוך אנחנו אומרת אם בחורה הזו התחתחנה בטוב ובכיף למה שאני לא? לכל אחד יש את שלו זה רק גורם לי להגיד ישתבח הזיווג משמיים

ג. אני מייעצת לך להסתכל על כל אדם באשר הוא לפני הסטטוס

ד. את לא חייבת להיות נדנוקית עדיף יותר רגישה במילים לזולת שאין לי שמץ של מושג איזה נסיון זה

ה. לפני שאת שולחת נשים לחיות לבד זכרי שאת בעולם של ה' יתברך ישועת ה' כהרף עין .

אפשר גם להיות בחוסר גם בכאב וגם בשמחה כי הכל מה' יתברך ואם הוא רוצה עבורך משהו זה הכי טוב שיש 

 וזהו יקרה שבוע טוב בשורות טובות 

ממש לא היתה לי שמץ כוונה לפגוע. חלילה. חושבת שפשוט לא הבנתי

את ה"מבוגרות"? שלך. הייתי באמת צריכה לברר קודם למה הכוונה.

אין  ספק גם שעשיתי השלכה ממקרים שאני מכירה.

אני שמחה שאת אופטימית. זו תכונה נהדרת בלי קשר לנישואין,

קל וחומר...

ממש לא שלחתי אף אחד לחיות לבד. שוב, חשבתי על בחורה

שאני מכירה. כנראה הרבה יותר מבוגרת ממך.

הרי כתבתי שלא הייתי ממליצה לך לעשות דבר כזה.

כמו שלא הייתי ממליצה לבתי לעשות זאת.

ממש סליחה; התגובה שלי באמת היתה נחפזת מדי וערטילאית

מדי, מבלי להכיר אותך באמת.

אין ספק שאני צריכה לעבוד על יותר רגישות לבני אדם,

וגם אני חושבת שזה עלול יותר להתבטא בפורום, כל

פורום שהוא, כי אין כל כך יכולת לברר על ידי דיבור

כן, פנים מול פנים, למה הזולת מתכוון.

ממש כואב לי שאת רואה את זה כנסיון מכאיב.

סלחי לי.

בשורות טובות. באמת. בקרוב!

חשבתי על זה אחר כך שאני שוכחת שאתם כל כל צעירים. המקרים שעליהם דיברתי, הם אנשים

הם בגיל 40+,  לא שייך לכם בכלל.

שוב, סליחה.

פשוט שימי לב

הכל טוב גם אני אשתדל לשים לב כולנו חוטאות בזה 

אבל אם יש מצב שמבאס ומתסכל לאורך הרבה מאוד זמן זה שוחק את האופי ומעודד מרירות

בקשר מנסים לתת מקום לשני הצדדים

ובאותה מידה שסליחה היא בשביל לראות את הצד השני ולהתנצל

היא יכולה גם להיות דרך להביע את התסכול שלי שאני לא מצליח להיות מספיק כמו שאני רוצה

המסר העיקרי היה מבחינתי שכשמבקשים סליחה בגלל שמשהו נפגע - שזה יהיה אמיתי ולא מזוייף.

אם משהו רוצה להביע ככה תסכול, נשמע לי קצת מוזר אבל מה שאמרתי הוא לא "קדוש" בהקשר הזה.

אישית, מעדיף להתבטא בצורה אישית יותר "כואב לי" "מציק לי" "קשה לי" "מפריע לי" "מעיק עלי" וכו' במקום לבקש סליחה

ממש מתאר את הצלע שאבדה

לקוח מתוך שיר של משינה. עם שינוי אחד.

זה שיר של משינה שאני אוהבת 

חוץ מזה את תמיד, תמיד תהיי איתו

זה תמיד תהיי איתי ..

איתו זה לא מתחרז

(כמו להבדיל - שאומרים 'מרכז', יש גבעת שמואל, ויש פתח תקוה, ויש תל אביב, וראשון לציון, ובני ברק… ויש בשולי המרכז - רעננה וכפר סבא. וכל מקום וריכוזי הקהילות שלו) 

אבל כן מוכן לעשות נסיעות קצת כי מבין שזה חא כמו המרכז שהכל קרוב

אם התכוונת לשאול פרקטית לגבי המרחק מהמרכז- 

אז כמובן שזה כרוך במאמץ והשקעה,

אבל בסוף.. מאמינה שכשאתה גר במרכז אין לך שיקול אם לגור שם 'כי אולי זה יהיה קשה להיפגש עם בחורות מהצפון'. אז על אותה הדרך לא צריך לעשות שיקול בצפון אם אתה רחוק מבחורות שגרות במרכז או בדרום.

וחוץ מזה שגם בצפון קיימות בנות, פרט שולי 😅

ואם התכוונת לשאלה אחרת, אז נשמח לשמוע במה צריך התחשבות מיוחדת...?

אבל בסוף החשש שלי הוא לעבור לצפון ואני לא ככ מכיר אז גם ההצעות פחותות..

שאלה אם יש לך מוכנות לנסוע מרחקים ארוכים

שאלה מה האופציות שלך להיכרויות באיזור

זוכר שפעם חשבתי להיות בתוכנית חברתית כלשהי בצפון למשך חודש וחצי ובסוף לא הלכתי עליה כי להפסיק דייטים לחודש וחצי זה לא בתכנון אצלי.

איש שלי

אהוב אחד

זה יום העצמאות

מצאתי לי פינת טבע פה

לכאורה, זה מה שחיפשתי בדיוק.

חורשה, שקט, אוויר נעים.

ועדיין, משהו בי לא מוצא מנוחה.

אני רוצה אותך, ובו זמנית אני מלאת פחדים מההליכה לקראתך.

אני יודעת שיש בי הרבה. יש בי מה לתת, יש בי אור. אני בטוחה בזה.

רק שבכלי העולם הזה, עוד לא למדתי ככ איך להנביע אותו, את האור הזה.

והבוץ דבק במעיינותיי, והסחף גובר עליי.

אני במערבולת פנימית, מרגישה שאין לי קרקע בטוחה להישען עליה.

לא מרגישה שאני יודעת,  לא מרגישה אולי כמעט בכלל..

אני לא יודעת מה יש שם, ברגש, שאני רוקדת איתו במין ריקוד של רצוא ושוב..

אני רוצה להרגיש, אני רצה אחרי ההרגש, מחפשת את הקו הדק הזה של רגש אמיתי שינבוט בי, ובו זמנית אני ככ בורחת ממנו. ככ מפחדת להתמסר אליו באמת.

אני רוצה אותי.

אני רוצה אותי בגדלות.

אני לא רוצה להיות נחסרת ככ בחסרונך..

אני לא רוצה להגיע אליך מתוך הריק,  מתוך הכלום, מתוך האין..

אני רוצה להלך בעולם בקומה זקופה, להיות עושה לי בית בתוכי. פינה של מלכות.

אני רוצה לזכור שיש בי.

אני לא חסרה. אני לא שבורה, אני לא אבודה.

אני רוצה ללמוד לאהוב את עצמי גם ככה. על כל חלקיי.

אני רוצה להצליח להתקלף... להגיע על הגרעין ההוא, שהוא אני, לחבק אותו שם ולשאוב ממנו כח.

ושם, בקודש הקודשים, חתום בחותמו של כהן גדול

מונח, הרצון שלי.

קראתי. אין לי מילים מעבר

ולא קל לגרום לי להתרגש

מה משנה אם מזהים אותך או  לא?  אף אחד לא מכיר אף אחד כאן, ממילא.....

מציע שמקודש הקודשים תוציאי

את רצונך לבורא עולם תציעי

שטחי לפניו בתפילה

ותגלי שדרכך בטוחה

קרקע יציבה היא מסביבנו

תלויה על בלימה אך במשקפינו

אם ניטיב לראות, שְׂאֵת באמתחתינו

הן החבילה שלו קלה, ומה שלו שלנו

קומתינו זקופה לא בגלל אחרים,

סיפורי העני השמח לך לא חדשים,

קרקע של בני מלכים מתחתינו יציבה,

הלא נישען על מלך מעביר צאנו בתבונה

יושב ומזווג זיווגים,

את דרכיו איננו רואים,

לפחות פתרון אחד נדע

בסוף יש צורך ולכן הדרך טובה

שורש הטוב להיטיב" אמר הרמח"ל,

"ואתחנן" אמר משה וסיפר "ואתנפל"

על קודש הקודשים לשמור כדי לְיַחֲדוֹ,

אך פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון - למופיעו

בהצלחה

וואו יקרה איך כתבת את הלב שלך

כמה מרגשת את

כמה אור וכמה אהבה יש בך ויש בך לתת

ב"ה שתמצאו אחד את השנייה במהרה ובמתיקות שלמה 🙏❤

הוא בטוח יזכה בך