לקראת לידה שניה בעזרת ה'.
אצל הראשון הנקתי הנקה מלאה עד גיל 1.3 למרות שלא תכננתי - אמא שלי והמשפחה מסביב לא ממש הניקו / הניקו חלקית וקצר, ככה שלא הכרתי את זה מקרוב.
בפועל נהניתי והתחברתי מאד להנקה, אבל עיקר הקושי שלי היה שלא יכולתי לדעת כמה התינוק אכל, והאם יש לי מספיק חלב. לא שאבתי הרבה וגם כששאבתי זה היה משתנה בהתאם לזמן ולסוג המשאבה.
היו כמה שבועות ששיניתי קצת את התזונה שלי לא בכוונה וממש התמעט לי החלב, אבל לא קלטתי את זה והתינוק היה פשוט מורעב.. חשבתי שזו קפיצת גדילה ולכן הוא לא רגוע אבל ממש זוכרת כמה שבועות שהוא היה מתחיל לינוק ואז מתנתק מנסה שוב ומתנתק. אז ייחסתי את זה לחוסר הרוגע שלו אבל רק אחרי כמה שבועות ששאבתי פתאום ראיתי שלא יוצא לי כמעט חלב והבנתי למפרע למה הוא היה כל כך לא רגוע.
זה עשה לי קצת טראומה החוויה הזו, עד עכשיו והוא בן שנתיים אני לא סולחת לעצמי על הזמן שהיא היה כל כך חסר אונים ולא ידעתי לספק לו את מה שהוא צריך.. זוכרת שאחרי זה בכיתי המון רק לחשוב על זה שהוא מנסה לקבל חלב ולא יוצא לו.. ופשוט לא קלטתי את זה.
מהבחינה הזו אני חושבת שהכי נוח מטרנה שאם מכינים לתינוק 120 אפשר להיות בטוחים שהוא אכל 120.
מצד שני, חוץ מהשבועות האלה ההנקה היתה מדהימה וברובה היה לי שפע של חלב והתינוק גדל והתפתח יפה, לא רוצה לוותר על הנקה בגלל הפחדים והלחצים של אולי הוא לא אוכל מספיק.. בסוף זה הדבר הטבעי ביותר.
זהו, מצחיק שזה מה שמטריד אותי אבל הרוגע כל כך חשוב לי אחרי הלידה, ואני לא יודעת אם אצליח להתמודד עם הלחץ שהוא עולה במשקל או לא, אוכל טוב או לא.
אשמח לדעות מענינות בנושא.
