אשמח לקרוא מההסתכלות הרחבה שלכן, כי אני קוראת כאן כל כך הרבה ומחכימה בעיקר בנושאים האלה ונראלי שזה יעזור לי מאוד.
כתבתי כאן לא מזמן על זה.
חמי וחמותי גרים מרחק שעה נסיעה מאיתנו, פעם היינו הולכים יותר ואז זה ירד בערך לפעם בחודש, ובעי מרגיש שזה חסר לןו אז כל הדמנות שיש הוא רוצה להיות שם הרבה, כלומר נגיד בפסח, לא הספיק לו ללכת לחגש ני, הוא רצה ללכת יומיים לפני.
ולי התחיל להציק השבתות שם וכו, אנחנו כבר עם 2 ילדים, אין שם איפה לעשות סיבוב (ואני כל שבת יוצאטת לגינה עם הילדה או סתם סיבוב (זה חשוב לי מאוד) העיר שהם גרים בה לא ידידותית במיוחד, ואיזור לא וואו.
שבת האחרונה שהיינו אמורים ללכת ממש ממש ממש לא התחשק לי, ובסוף ב"ה הם באו אלינו.
ועכשיו חג שבועות, שאם לא היה יוצא 3 ימים זה היה קליל ממש כי חג בעייני יותר זורם משבת.
עכשיו הוא ברור לו שהולכים, ולי מזה כבד 3 ימים, קשוח מידיי
ואני לא רוצה לבאס אותו, והוא גם כל כך רגיש אליי, שאם ייראה שאני ממש מבואסת מזה הוא יגיד לי שלא הולכים כי קודם אני צריכה להיות שמחה.
ובאלי לשנות קצת התפיסה בראש, את הזוית ראייה וללכת בשמחה ולא בבאסה.
מצד שני אני לא מצליחה לעשות את זה... מריש לי כאילו לא מוצדק ללכת לשם 3 ימים, אבל את המשפחה שלי אנחנו רואים המון, ולפעמים הולכים אליהם ברגל בשבתות, אז להיות אצליהם זה טו מאצ מבחינתו.
אשמח אם יהיה לכן משו חכם בעניין.
תודה לכן 3>
