נשואין זה סטטוס, מעמד חברתי.

רווק שרוב אנשים בגילו כבר נשואים חווה בקלות דחייה או התייחסות שונה לכל הפחות, בגלל שהוא עדיין לא נשוי.

בדרך כלל התחושה הראשונית שאני מקבל מהסביבה היא לאו דווקא זלזול אלא שאנשים לא יודעים איך להתייחס לזה. אובר רגישות כזאת, של אסור לדבר איתי על זה ואם מדברים על זה אז צריך להיות מאוד מאוד רגיש וללכת על ביצים.

התחושה הראשונית היא תחושה של שונות. תחושה כזאת מביאה אותי לפעמים לזרות וחוסר בטחון ועוד תחושות לא נעימות אבל הרבה פעמים זה רק נשאר בזה שאני שונה. זה גם לא הכי נעים אבל מקווה שזה נעצר שם בגלל שאני התרגלתי ואולי גם למדתי להתמודד עם זה עם השנים.

באמת אני מסתובב יותר עם חבר'ה רווקים ולכן זה לא פוגש אותי המון ביום יום.

כבר יש לי תחושה שאני מכיר את הסטיגמות אז פחות נבהל מזה כשזה פוגש אותי, כי יש בי סוג של מוכנות לזה. 

ב"ה מרגיש גם פידבקים חיוביים של רצון לעזור בהצעות וברכות.

שאלה מעולה, תודה!

בכיף דוד

אני חושב שזה מגיע מהמקום שאדם לא נשוי הוא לא מיושב בדעתו ורק כשהוא מתחתן מקבל עליו עול ויישוב הדעת והוא במקום יותר רגוע, מרגיש לי שיש קשר עמוק בין השניים

לא כל כך הבנתי.

מה הקשר בין מה שאמרת לזלזול על ידי החברה?

בכל מקום שאני נמצא מכבדים אותי נורא וגם לא שואלים אותי לגבי הנושא

נראה לי שאני משדר מגניבות או משהו כזה

אהלן דוד, אני חושב שזה יקרה במקומות יותר דתיים ופחות בחברה שהיא חילונית, וזה גם מאוד מובן ומתיישב

למשל מה שכתבתי בפתיחה, אם הייתי רואה ילד בן 20 נשוי עם ילד או שניים, בעיניי הוא היה שונה מבחור רווק בן 20 או 21 או 22 וכן הלאה וכן הלאה, כשאדם מתחתן הוא מקבל משהו מעבר לחתונה, כשהופך לאבא-בכלל, כבר יש לו בית.

דמיין סיטואציה של בני דודים, כולם בני 20 פלוס גדלו ביחד בבית של הסבתא וכו וכו, ותמיד בטיולים משפחתיים היו לוקחים חדר משותף להם ומסתלבטים כל הלילה- והופ, ברוך השם אחד מהם התחתן, והוא נניח בן 22, הוא כבר לא ישן איתם בחדר מן הסתם, הוא כבר לא חלק מהסתלבט שקורה שם הוא כבר בעל משפחה יש לו מחויבות הוא כבר לא "ילד" כמוהם ככה זה נראה לי מהצד לפחות, וזה משהו חיובי אגב

ובלי קשר דוד, מי לא אוהב חתולים?

(אני)

וכו

גם בחברה דתית וגם בחברה חילונית אני חושב שהכל תלוי במה שמקרינים.

וגם לעניות דעתי החתולית האובייקטיבית חתונה או הורות אינם מדד לאחריות בעיניי כלל וכלל במיוחד לא בשנים הראשונות ואכמ"ל.

אפשר להיות עשיר בלי שקל על הנשמה ואפשר להיות מגניב ומכובד גם בלי להיות נשוי. זאת עניות דעתי החתולית האובייקטיבית. תודה.

מסכים מאוד עם המשפט הראשון שלך אך הוא אינו סותר את הדבר שאנוכי הקטן מדבר עליו.

ולגבי הורות שאינה מדד לאחריות-אשמח לשמוע מדוע, דעתך החתולית חשובה לנו מאוד🫶

ולגבי הסוף, אני גם מסכים. אבל לא בזה עסקינן, וודאי שזה שאדם הוא רווק לא אומר שהוא עלוב ח"ו או משהו כזה. אני מדבר מצד המציאות נטו, קח למשל את הרב מאיר אליהו שליט"א..אפשר להבין את מה שהוא דיבר עליו, הוא התחתן בגיל מאוחר, תחשוב שהייתה לו קהילה, אנשים היו באים אליו לברכות לפרי בטן או לסדר שלום בית והרב עוד לא נשוי זה כן עושה משהו בלב-לא שחלילה יש משהו לא בסדר ברב פשוט עצם המציאות הזאת אינה נעימה וד"ל.

יום נעים לו

תראה כחתול זמני שלמד לדבר עברית אני מייצג נישה מאוד מסוימת בחוויה הקיומית. ועדיין נראה לי שעם מספיק צ'יל וקוּל אפשר לא להתבאס כלל מאי־נעימויות שכאלה.

לגבי הורות איננה מדד לאחריות יש די והותר הורים עם אפס אחריות, רבים כמו ילדים, משתיקים ילדים בגיל חצי שנה עם סמרטפון געוולד (כמובן הם צופים רק בשיעורי הרב מוצפי שליט"א בביכנ"ס מוסאיוף אבל אינו דומה... וכו'...), אפס בהתנהלות פיננסית או תלויים בהורים ועוד היד נטויה

זאת לעומת רווק שיודע שכרגע הדבר הנבון מבחינה כלכלית / פסיכולוגית להמתין קצת עד שהשטח יתבהר ולבנות הכל בעתו ובזמנו

איני סבור שדבר מדבריך סותר את דברי אנוכי הקטן.

ולגבי ההורים-אם לזה התכוונת אז וודאי. במוחי הקודח היה משהו אחר. אבל אתה גם לא יכול לצאת מנקודת הנחה שהכל חייב להיות מושלם כשבא ילד לעולם-לומדים את זה, כמו כל דבר בחיים, וזה סבבה לגמרי.

פשוט אני לא חושב שעצם זה שזוג החליט להתחתן ונולד להם ילד פתאום הופך אותם לאחראים ונפלאים

במיוחד לאשה אני חושבת. זו מסגרת מכבדת. זה מרחיק כל מיני נודניקים.

וגם על האיש כתוב שכל מי ששרוי בלי אשה, והוא רק חצי וכו'.

אז כנראה שזה הגיוני שזה עלול להתבטא כך בחברה: אתה/את מקסימים, חכמים, טובי לב,

אנשים נהדרים, אבל....את תפקידכם העיקרי עדיין לא הגשמתם.

חושבת כך.

זה נורמלי לרצות להתחבר עם הצד השני, וכמובן על ידי נישואין. העכבות, חששות, סיבוכים, קליפות.....מונעים מאיתנו ,

לעשות מה שצריך לעשות. מה שהשם רוצה שנעשה.

אין צורך לטרוף אותי. יודעת שתהיינה תגובות כועסות.

בוודאי ישנם חסרונות כמפורט. אבל בכל הנושא של כבוד ורגשות נחיתות אין זה שייך.

לא מתוקף תפקיד החברה לומר את המובן מאליו כשאין בכך שום תועלת או משמעות.

מעטים מאוד האנשים שאינם רוצים זוגיות באופן גורף.

רובם או ש:

– לא מסתדר להם כרגע בכלל כלכלית / נפשית / לימודית / חתולית (חלקית בידי שמיים)

– או שאין הצעות, או שההצעות לא מתאימות (בידי שמיים)

– או שיש תסביכים כאלה ואחרים שהם בתהליך לברר אותם כתוצאה מ: חוויות שהם חוו (בידי שמיים) נטיות אופי מובנות (בידי שמיים)

ושוב מדברים כל הזמן על תפקיד ורצון ה' ומצווה ומעלות רוחניות

אבל בסוף אנשים מתחתנים בגלל רצון להתחתן

אם הכל היה לשם שמיים תרנגולות לא היו מטילות ביצים והעולם היה חרב.

שלא "מגיע" להם זלזול או לנדנד להם. הכוונה שההתייחסות לכך היא כנראה טבעית ומובנית בנו

ולא תעזור אף תנועה לשחרור זה או אחר כדי לסלק את זה. כשרואים רווק/רווקה שעדיין לא

נשואים, והם קצת גדולים, אז מייד מרגישים צורך לחשוב אם אפשר להכיר להם מישהו.

לא?

חושבת שצריך לעשות הכל כדי להתחתן, כדי להקים בית. הכל - לא הכוונה שעושים דברים

הזויים ונופלים לאדם הראשון שמציעים - אלא אולי לדעת על מה אפשר כן להתפשר, מה

הכי חשוב לנו, לא לדחות אחרי פגישה ראשונה (אלא אם כן זה ממש ממש בלתי אפשרי)

ולטפל בעצמנו - יש היום הרבה יועצים העוסקים בכך, אני חושבת - לא להזניח. מודעות

מאוד חשוב.  כן, במידה וזה סביר, לא לפחד לקפוץ למים....

להיות לבד, אפילו אם זה כיף, בגיל מבוגר - זה כבר פחות נחמד. הבדידות.......

יש לי נטייה ברורה לא להתערב (וגם לא להתעניין) בחיים של אנשים. אבל אולי זה כי אני לא כל־כך ישראלי בתרבות.

לגבי להיות לבד, הסבל שראיתי שאנשים עוברים במערכות יחסים, איני יודע אם גרוע פחות מאשר להיות לבד.

חריש עמוק, שאין לי ספק שאם עושים אותו נכון, האדם יוצא מאוד נשכר מזה. מאוד.

כן. והבדידות....כשמתבגרים....

לא יודע, זה לא אומר לי כלום. למרות שזה כנראה כן אמור. אבל איכשהו זה באמת לא מעורר בי דבר.

1. השלמה הדדית ("עזר כנגדו")

לכל אדם יש חוזקות וחולשות. בקשר זוגי, בני הזוג משלימים זה את זה. מה שקשה לאחד, עשוי להיות פשוט לשני. השילוב הזה יוצר יחידה אחת חזקה יותר, המסוגלת להתמודד עם אתגרי החיים בצורה יעילה וטובה בהרבה מאשר אדם לבדו.

2. תמיכה רגשית וחוסן נפשי

החיים מזמנים תקופות של עומס, מתח או אי-ודאות. הידיעה שיש אדם קרוב הנאמן לך, שמקשיב, מעודד ותומך, מעניקה חוסן נפשי רב. מחקרים רבים מראים כי אנשים הנמצאים במערכת יחסים יציבה ותומכת נוטים להיות בריאים ומאושרים יותר.

3. יציאה מן ה"אני" אל ה"אנחנו"

חיי זוגיות דורשים מהאדם להתפתח מעבר לדאגה לצרכיו האישיים בלבד. זוהי הזדמנות פז לצמיחה אישית:

פיתוח האמפתיה: היכולת להבין ולהרגיש אדם אחר.

לימוד הנתינה: השמחה שבלהעניק לאחר ללא תמורה מיידית.

שיפור המידות: סבלנות, ויתור והקשבה הופכים לחלק מהיומיום.

4. תחושת שייכות וביטחון

בעולם גדול ולעיתים מנוכר, הזוגיות היא "נמל הבית". היא מעניקה לאדם מקום שבו הוא רצוי, מוערך ואהוב כפי שהוא. תחושת השייכות הזו היא צורך אנושי בסיסי המעניק שקט נפשי וביטחון עצמי.

5. שותפות ביצירה ובבנייה

זוגיות היא פרויקט משותף. בין אם מדובר בניהול משק בית, רכישת נכסים, טיולים או הקמת משפחה – כל הישג הופך למשמעותי פי כמה כשחולקים אותו עם שותף לדרך. היכולת לומר "עשינו זאת יחד" מעניקה סיפוק אדיר.

6. ריפוי ושמחה

קשר טוב מספק רגעים של צחוק, הפגת מתחים ושמחה פשוטה. השיתוף בחוויות היומיומיות הקטנות הופך את שגרת החיים לצבעונית ומלאה יותר.

בסופו של דבר, הקשר הזוגי הוא המקום שבו האדם לומד לאהוב ולהיות נאהב בצורה העמוקה ביותר. זוהי השקעה שמניבה פירות של יציבות, משמעות ושמחת חיים לאורך שנים.

אני באמת נגנב מזה, כמו בובספוג שנשרפה לו תיבת הצחוק או משהו

1. אני גם ככה מושלם

2. בדיוק בשביל זה יש תרופות פסיכיאטריות גם ככה כל השאר לא עובד

3. לא אוהב אמפתיה סתם מעייף ואני אוהב לעשות דברים בשביל הכסף

4. הבית שלי הוא מקום בטוח ואני אוהב את עצמי נורא כפי שאני

5. קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא וברוב חובלים תטבענה ספינות [ובראש אחד תתיישב עיר]

6. כדי להפיג מתחים אני מלטף חתולים

ובסופו־של־דבר אני אוהב את עצמי ונאהב על־ידי עצמי

ולא אוהב לאהוב אנשים או להיות נאהב על־ידיהם

זאת הבעיה שמע"מ אפשר לשלם גם אם לא ממש רוצים

אבל אי־אפשר להתחתן לשם שמיים נטו

לכן מע"מ עדיף על חתונה

ניהול סיכונים: גם המנכ"ל הכי מוצלח צריך סגן נאמן. לא כי הוא לא "מושלם", אלא כי אי אפשר להחזיק את כל זוויות הראייה לבד. זוגיות היא לא "תיקון" למי שחסר לו, אלא מכפיל כוח.

הפסד הזדמנות: הוא מצטט "קדרא דבי שותפי", אבל שוכח שיש גם את "שניים אוחזין". המטרה היא לא ששניים יריבו על הקדירה, אלא ששניים יבנו קדירה שאי אפשר לבנות לבד.

2. בירור עומק: האם זה חוסר עניין או פחד?

כדי להבין אם הוא באמת לא בעניין, אפשר לשאול שאלות שלא נשמעות כמו "שכנוע", אלא כמו סקרנות:

"תגיד, אם היית יכול לקבל את כל היתרונות של ה'ביחד' בלי לאבד טיפה מהחופש שלך ובלי המאמץ שאתה כל כך סולד ממנו – היית רוצה את זה?"

אם התשובה היא "לא" מוחלט, יכול להיות שהוא באמת במקום שבו הנפש שלו חפצה בבדידות כרגע. אם התשובה היא "אולי", יש שם פתח.

3. התמודדות עם טיעון ה"לשם שמיים"

הוא טוען שאי אפשר להתחתן רק "לשם שמיים" וזה מרגיש לו מזויף. אפשר לענות לו שדווקא המורכבות הזו היא העבודה האמיתית:

בניגוד למע"מ שהוא חובה טכנית, חתונה היא ברית. ברית לא עושים כשרוצים "לקנות מוצר", אלא כשרוצים ליצור מציאות חדשה.

אולי כדאי לשאול אותו: "למה אתה חושב שזה חייב להיות או 'נטו לשם שמיים' או 'נטו אינטרס'? החיים הם באמצע".

4. זווית ה"חתולים" וה"תרופות"

כאן הוא נוגע בנקודה רגישה. הוא מצא תחליפים (חתולים להפגת מתח, תרופות ליציבות). אפשר לומר לו בעדינות:

"חתול זה נחמד, אבל חתול לא יכול לאתגר את המחשבה שלך או לגרום לך לגדול. הוא תמיד יסכים איתך. האם אתה באמת רוצה לחיות בתוך 'חדר הדהוד' של עצמך לנצח?"

חח ארוך מידי

צל"ש אם קראת עד הסוף

לגבי 1 זה נשמע טוב על הנייר אבל בפרקטיקה מה כבר כל־כך מסובך בחיים? ללכת לעבודה ולעשות כביסה? זהו בערך באמת ממש משהו מעבר לזה.

הרג אותי "שניים אוחזין" חחחחחח מה זה קשור בחיאת.

לגבי 2 לא כל־כך רואה את היתרונות, לא מכיר מציאות שבה יש רק יתרונות בלי החסרונות, ולרוב גם אותם "יתרונות" בסוף סתם מעצבנים ומוציאים אותי משלוותי המושלמת.

3. לא הכרתי מעודי אף אדם שהתחתן נטו לשם שמיים. לא נראה לי שזה קיים. ואם כן, מסכנה האישה.

4. חתול זה נחמד נקודה. לא רוצה שיתאגרו לי את המחשבה או יגרמו לי לגדול מספיק גדלתי כבר ונחמד לי איך שאני וכל מה שאני רוצה זה ללטף חתולים.

תעשה מה שטוב לך (יודעת שאתה לא צריך את האישור שלי)

אבל בעיניי זה מעבר לתפעול הטכני של הבית, זו השותפות במסע של החיים.

אם לא היה מושג של נישואין חושבת שהייתי מעדיפה לחיות עם חברה טובה בדירת שותפים או משהו 

לגבי היתרונות- אני אישית מעדיפה להסתכל על חצי הכוס המלאה, ולא רואה מה פסול להתחתן עם אחת מבנות ישראל הנחמדות

גם בתור נשוי תוכל להמשיך עם החתולים החביבים עליך, לא?..

זה לא חייב להיות עצוב. וחתולים מתים יותר מהר מאנשים. כל פעם תיקח חתול חדש?....

בא נראה אם יש לך אומץ ואתה עושה משהו...יעיל. טוב באמת לנשמה שלך, בלי הסתתרות

מאחורי חתולים. 

כל כך נשמח אם תעשה משהו. באמת.

יודע מה חברה אמרה לי פעם (נדמה  לי שכתבתי את זה פעם בפורום: תתחתני.

קחי סיכון. מקסימום...תתגרשי. אבל לרבוץ במקום ולחלום/להתאבל על הקשר

הטוב, האמיץ שתמיד אליו שאפתי, מתאים לקרפדה. אולי. גם הן מתחתנות

אחרי הכל...

אלא מלטף את החתולים הזמינים ברחוב. אלה שרוצים להתלטף, בכל־מקרה.

לא נראה לי שזה ממש עניין של אומץ, כי זה לא שאני מפחד או משהו. כלומר אין כאן רגש של חרדה או חשש וכו'. יותר כמו סלידה בינונית.

לצערי איני יכול להרשות לעצמי הרפתקאות רגשיות עקב סיבות נפשיות כמוסות. כך שלנשמה אולי זה טוב, אבל לנפש ממש לא.

ונראה לי גם לא הוגן לבנות ישראל החמודות. שחמידותן במקומן מונחת, אך מעדיפני ששם תהיה מונחת ולא במרחב האישי השלו והבטוח שלי.

הנפשיות הכמוסות שלי, הייתי רוצה אדם שלא יבהל מהן. ואז גם אני לא. ואז אזכה

להיות אשה טובה. ולעזור למישהו שיהיה לו טוב.

אבל בשלב זה אני מרגיש שאני כבר מנצל"ש יותר מדי

ואני מסופקת בזה, זה אומר שיש לך אדוני אהבה בלב. אלא שהיא השתבשה באיזשהו אופן. רוצה להמשיך לחיות בשיבוש?

אנו לא מצווים ובחרת בחיים?

לא לרמות את עצמנו.  אנו עושים זאת אמנם בהצלחה רבה, אבל.......חבל. מאוד.

להתגבר על פחד, זה לא עבודת מידות? 

אז לא מעניינית אותך עבודת מידות. אתה מושלם. זה מתאים באמת למחשבה חתולית...

אני לא צוחקת. אל תיעלב.

אני אולי קצת טועה. כלומר, אני, מאוד היה חשוב לי קשר טוב עם איש. אמיתי. לב ללב. אבל אולי באמת

לא כל אחד מרגיש את זה; אולי, לא כל אחד יכול את זה. אפילו אם היה רוצה, אולי לא כל אחד רוצה את

זה. (אולי זה מה שהתכוון נקדימון בפורום אחר כשאמר שאני מביאה קלישאות, סיסמאות, במקום להסתכך

על דברים מבחינה אנושית גרידא (אם הבנתי נכון).

המחשבה הזו עלתה לי בעקבות שיחה עם חברה שאחד הילדים (הבאמת באמת נהדרים) שלה - עושה

רושם שאינו רוצה להתחתן. פשוט לא רוצה.

ושם, בבית בו גדל, בית נפלא, חם, שמח, אמיתי, ירא שמים (ממש אי קטן של גן עדן) - אין שום

סיבה שעלולה היתה לגרום עכבות כאלו או אחרות.

אולי זה פחד? או סוג של אדם ש"לא טוב היות אדם לבדו" - לא מעורר בו דבר ואינו מרגיש

חסרון, כפי שאמר חתול זמני?

פעם אמא אחת (משפחה בריאת נפש "חלקה") אמרה לי על אחד הבנים: לא מתאים לו

להתחתן.  ככה, בפשטות.

אולי לא נכון לחפור ולחפש סיבות פסיכולוגיות עמוקות למה אנשים אדישים לנושא?

אולי אין דברים נסתרים? פשוט ככה הוא וזהו. רוב בני האדם כן רוצים ומחפשים

קשר, אני מאמינה, אבל יש כנראה יוצאי דופן שלא.

אולי עבורם אין הצער שווה את נזק המלך?

ואולי צריך לקבל את זה ככה. ולהפסיק לנסות להטיף, לדאוג לאדם הזה;

איך אמרה לי חברה - אני משחררת אותה ואותי. שתהיה מאושרת במה

שהיא בוחרת. 

לאלוקים פתרונים.

נישואין הם בהחלט מע"מ.

אין מה לעשות בסוף כולם משלמים

– אפשר לעולם להתקיים על־ידי אחרים, אבל עדיין מכריחים אותך

– אמנם לא כיף אבל גם לא כזה נורא

– אם תנסה להתחמק יטגנו אותך

אני עדיין מחכה לאופציה חיובית שתיתן לי חשק להתחתן יום אחד😊

מיסים באופן כללי משלמת כי אין ברירה, לא בתור תחביב שמחה ועונג.

אבל חתונה איכשהו כן נשמעת לי יותר פנטסטית ופחות אילוץ

זה מחזיק את המדינה ואת החיילים היקרים שלנו ואת הביטחון

ואת כל המוסדות שאנחנו משתמשים בהם

כשם שחתונה זה חלק מיישוב העולם...

אלא ש...

ולכן משלמת מיסים כחוק

אבל עדיין זה לא התחביב שלי לא נעים להודות

אלא ש?...

זו לא הוליווד על האושר המתקתק והרומנטיקה. תהיה רומנטיקה

בעזרת השם, אבל בדרך יהודית.

בשורות טובות!

זה קשה לפעמים ..

זה הכל מאהבה אבל די לחשוב שזה הנושא היחיד שאפשר לדבר עליו

גם אצלי אני מרגישה שהם מרגישים שזה קל לשדך אותי אז בכלל .. מאוד מאוד מחטטים אז למה לא??? נו אבל הבן שלו ואו בול . או מה את עושה לא נכון אני משתגעת( את? אני !)

כאילו הניסיון הזה שלהם

ולא שואלים לפני האם אפשר לדבר על זה?

וואלה לא כיף

לפעמים מוריד לי את החשק זה באמת בא מכל עבר

כאילו פחות באלי חקירה צולבת באירוע/ על האש/ מדורה וכו' זה בא מכל עבר..

מזכירה בקופת חולים / אחות / סדרנית / כולם

חברה שלי אומרת לי שזה כיף שהם מתעניינים בי אבל לא יודעת כאילו לי זה מרגיש שהם מצפים לתשובות כאילו אנחנו BFF וגם כאילו בוא

וואלה לא צריכה שאנשים זרים יתעניינו מבין?

אצלי זה פחות חקירה-אני לא נותן להם בכלל להגיע למצב שהם חוקרים..ספק אם נותן להם תשובה על "מה אתה מחפש" לא מדבר על כאלו שבאמת רוצים לעזור, פשוט מרגיש שהמון שואלים רק כדי לדעת, אז וואטס דה פוינט?

ולגבי הזלזול, אני מתכוון לזלזול מצד ה-"הוא חי בשביל עצמו" לא כמו בחור נשוי עם ילדים שכבר צריך להחזיק בית.

כנ"ל לגבי אישה.

כאילו שכל הנשואים עושים זאת אך ורק לשם מצווה ומצדם היו נשארים רווקים לכל החיים חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

איזה לשמה שנזכה

כאילו שלא חלק מהנשואים נתלים ב"אילנות גבוהים" הורים אחים ועוד ועוד...

אתה עדיין לא יכול להשוות בין ילד בן 20 נשוי שמחזיק בית, לבחור רווק באיזה גיל שלא יהיה, זאת מציאות פשוטה להבנה..זה לא מי יותר טוב, זה חז"ל שרוי בלא אישה וכו וכו וכו

וגם, עצם הקיום שלנו זה כדי להקים בית ולפרות ולרבות..ואדם שזכה לקיים את זה לא דומה לאדם שלא זכה לקיים את זה-ושוב , זה לא מי יותר טוב, אבל אי אפשר להגיד שאין הבדל בין השניים.

היה איזה עלון שנתקלתי בו לפני כמה זמן (לא סובל עלונים) שהיה בו טור לגבי זה שרווקים לא באמת מקיימים מצוות כי אולי כלפי חוץ הם עושים א' אבל המבחן האמיתי הוא בנישואים כו' כו'. (וכו').

אז חוץ מזה שלא הבנתי מה מטרת הטור (לרדת על רווקים?)

וחוץ מזה שזה במכת"ר זיבול מוח לענ"ד.

זה שמישהו זכה למעלה הנפלאה הזאת ראשית כאילו שזה בכוחות עצמו ולא בהשגחה עליונה חחחח מי נתן לך טלית שהטלת בה ציצית.

לא ראיתי שמישהו מתלהב על מישהו בזה שהוא קיים מצוות פדיון פטר חמור / שילוח הקן / זרוע לחיים וקיבה והשני לא. אף שאיננו יודעים מתן שכרן של מצוות לך תדע איך זה משפיע על המדרגה הרוחנית שלהם.

ובוודאי שאני יכול להשוות, ילד בן 20 נשוי שמחזיק בית ככל הנראה lucky lucky עם מסלול חיים ברור ותמיכה מההורים (לא שאיני מפרגן אבל מה שאני אומר שזה לא אינדיקציה עבורי להרבה)

ורווק בן 27 כנראה עבר לא מעט סיבובים מה לעשות טרם הגיעה השעה והעת.

גם לא מבין את הלחץ האטומי קבל רש"ר הירש לפרשת נח:

נח היה בן חמש מאות שנה כשהוליד בנים. כל אבותיו וגם בני דורו הקימו את משפחתם בגיל הרבה יותר מוקדם. מסתבר מאד שבתחילה היה נח ירא לישא אשה ולהקים משפחה, משום שלא האמין שיוכל לבנות בית על יסודות הטהרה, ולגדל בנים שיהיו צדיקים ותמימים בדור של חמס והשחתת דרך. רק לאחר שעברו עשרים שנה מגזירת "קץ כל בשר" [פסוק יג], ולאחר שנח חינך את עצמו במשך חמש מאות שנה להתהלך את ה' ללא אשה ומשפחה משלו, רק אז התאזר בעוז להיות אב לבנים.

זה אומר שלכולנו יש עוד לפחות איזה 475~ שנה מינימום עד שצריך להתחיל למהר.

כאילו לא יודע במדרגות רוחניות אינני מבין אבל מה אני ליד כבוד הרבני התורני המקובל דודי הנכבד

ובמדרגות גשמיות לא מצליח לראות את ה"וואו" שבנשואים במיוחד בגיל צעיר יחסית

מחילה דוד אבל הטור בעלון די צודק, רעיונית-וודאי שהוא צודק, ואת זה למדתי מהרב שלום ארוש בספר שלו בגן השלום. בן אדם יכול להתהלך בעולם כקדוש מעונה, ולהסתגר ב4 אמות וכל היום לשבת ללמוד תורה-ועדיין לעלות למעלה אחרי 120 בלי כלום ושום דבר. עיקר העולם הבא של האדם תלוי באשתו. עיקר עבודת המידות של האדם-זה עם אשתו. עיקר החסד שהאדם מקיים-זה עם אישתו. מצוות ואהבת לרעך כמוך-קודם כל עם אשתו אחרי זה בחוץ. 

זה לא בא לומר לרווק שהוא לא שווה כלום ח"ו, אלא בא להדגיש את המעלה של הנישואין.

גם שרוי בלא אישה וכו וכו..

ומחילה דוד, גם ילד בן 20 lucky lucky, אם השם ראה לנכון לחתן אותו אפילו שלא היה לו כל מאמץ בעניין והכל בא לו על מגש של כסף בלי דאגות של פרנסה וכו כפי שאתה אומר-יש לו מעלה יתירה עליי. זה פשוט לי, וזאת לא תחרות מי יותר ממי..זאת מציאות עובדתית שהבחור היקר עם כל הlucky lucky , קיים מצווה שעוד לא זכיתי לקיים. ואם תגיד שהןא קיים רק כי הוא lucky- הוצאת את השם מהמשוואה וכאילו השם לא מזווג זיווגים חס ושלום אלא האופן או האמצעים שיש לבחור/ה. השם החליט לחתן אותו ולהמציא לו את זיווגו-מתוך סיבה מסויימת.

ואינך יכול ללמוד הנהגה מנח להאי דרא, כבר היה את חזקיהו שראוי היה להיות משיח ולגאול את ישראל שעם כל מעלתו שהחזיר את כל העם בתשובה והכתוב מעיד עליו אשר לא היה כמוהו אשר עשה רצון השם וכו וכו, וחטא להשם בכך שלא רצה לבנות בית. ואפילו שהטענות שלו לכאורה היו מאוד מאוד חזקות-על אף הכי חטא "מת אתה ולא תחיה" איזה דברים קשים, ועוד למשיח השם.

כבודי הרב דודי אכן מקבל את תשובתך, אך כבודו שמתאבק עצמו בעפר רגליהם של קדושים אשר בארץ המה ומקיים את האי עלמא בלימודו החשוב בשמים, פיו מפיק מרגליות אשר לא נשמעו כמותן בכל ארצות תבל, חידוש אשר כמוהו לא היה ולא יהיה. כיצד יכול אני לבוא לפניך אשר לא כדת.🫶

תראה מבחינת חשיבות המצווה אין דיון. אבל הרעיון שהמצוות שמקיימים כרווקים אינן נחשבות כל־כך, א' איני יודע מה המקור שלו, ב' גם הסברא שלו לוקה בחסר בסוף הכל זה לפום צערא אגרא וזה המדד היחיד. וכאמור, איני מבין את תכלית האמירה הזאת, אם לנשואים היא מכוונת הרי שהם כבר נשואים... ואם לרווקים היא מכוונת אז ממה נפשך, אם הם רוצים להתחתן, זה סתם מבאס אותם, ואם לא, אז לא זה מה שישכנע אותם... אמנם אני יודע שכולם אוהבים לומר את זה אבל נראה לי שהאמירות האלה הן קצת אקסיומטיות וסורי ההסברים הנלווים להן אינם מניחים את דעתי.

לגבי הנושא של עבודת המידות...

בכנות כשאומרים את זה זה נשמע כאילו להתחתן זה להביא טיגריס ענקי לתוך הבית רק בשביל להוכיח שאפשר להסתדר איתו כאילו חסרות צרות בחיים.

אלא שאם אישה אינה טיגריס ענקי אלא בן־אדם נורמלי ושפוי מה כבר כל־כך מסובך להתנהג בסבירות ובנימוס כמו אנשים סבירים מנומסים ושפויים במוח?

לגבי lucky lucky זה בדיוק מה שהתכוונתי במי נתן לך טלית שהטלת בה ציצית. אם הקב"ה זימן לידו מסיבות כאלה ואחרות זה לא אומר שיש לו מעלה יתרה או משהו. יש כל־כך הרבה רשעים ומטומטמים שהתחתנו והביאו ילדים וכל־כך הרבה צדיקים שלקח להם המון זמן / בעיות בפוריות / כו' (וכו'). אז זה לא אומר כלום לגופו של אדם, אלא רק לגבי איך הקב"ה בחר להתנהל איתו. כמו שלא בטוח שמי שההורים שלו קנו לו תפילין אולטרה־מהודרות ומניח אותן בסבבה שלו ביום־יום מעלתו גבוהה יותר משורד שואה שהצליח להבריח תפילין כשרות בדיעבד של הדיעבד למחנה ולהניח אותן פעם אחת לפני שנאלץ להיפטר מהן... או משהו כזה...

לגבי חזקיה האמת אני שמעתי תירוץ לא פופולרי אבל דווקא מתקבל על הדעת והוא שהיות וחזקיה הוא מבית דוד יש עניין מאוד, מאוד מאוד משמעותי בהמשכת קיומו של בית דוד... גם חזקיה רצה לבטל את העניין באופן גורף מסיבה רוחנית מה שאין כן מי שעושה את זה מסיבה פרקטית במקום ללכת ראש בקיר.

בקיצור הדלקת אותי חחחחחחחח אבל ברצינות לא יודע מה כל התרבות המוזרה הזאת סביב זה

לא מצד נשואים שחשים עליונים או משהו כאילו גילו את העולם רק כי בן־אדם עם מטפחת מסתובב להם בבית

ולא מצד רווקים שמתייחשים לזה ברצינות

אני בסך־הכל בעד שלא תפול רוחך דודי היקר

(וכו'.)

וכו'

שבעצם "וכו" עולה בגימטריה לב, שזה בעצם החידוש של רבינו הבן איש חי בספרו הבן יהוידע, אשר על מסכת קידושין(כמה נחמד, דף ל' עמוד ב' קל לזכור "לב") "בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" ומבאר שם הבן יהוידע-תבלין אותיות

יתן לב-ילמד תורה בחיות בחשק עם רגש ויתן ליבו בתורה.

עוד מבאר נקראו בניי שיש לכם דין בנים ולכן זכיתם לתורה(מה גם שמחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה האם נקראים בנים למקום או לא-רבי יהודה סובר כשלא עושים רצונו של מקום נקראים "עבדים" רבי מאיר חולק ואומר "אפילו לא עושים רצונו של מקום נקראים בנים" ומה שמעניין שההלכה נפסקה כרבי מאיר שנקראים בנים למקום בכל מצב, וקיימא לן מחלוקת רבי מאיר רבי יהודה-הלכה כרבי יהודה, ואפילו הכי פסקו כרבי מאיר, והמעניין הוא שמחלוקת זו גם היא במסכת קידושין דף ל"ו עמוד א')

ועוד מבאר שם תבלין- אותיות ת"ב שבעצם נמצאות במילה הראשונה שפותחת את התורה האות הראשונה ואהחרונה "בראשית" ו-ל"י של תבלין, במילה האחרונה שסוגרת את חמישה חומשי תורה "ישראל" גם אות ראשונה ואות אחרונה, ו-ן' של תבלין-לרמז על נ בגימטריה 50 הכוונה ל-50 שערי בינה וכו.

ועוד מבאר שם שנקראת תבלין-שבזכות התורה שנקראת תבלין יבוא משיח ואליהו לבשר הגאולה כי "תבלין" בגימטריה 492 וגם "משיח בן דוד ואליהו" עולה מספר 492.

מכל האמור עולה-ש-"וכו" שעולה מספר לב, אכן חשוב וכבודו במקומו מונח.

וגם שרווק אכן מזולזל בעיני אחרים ובהאי נחתם שירשורא דנן.

על החתום: אנוכי.

אבל מעבר לכך, לא טוב היות האדם לבדו. והמדרש אומר שהשם הביא לפניו בעלי חיים

וזה לא היה זה.

אני מניחה שגם מקומו של החתול החשוב, לא נפקד...ובכל זאת...

נקודה למחשבה. אבל עדיין אני מעדיף חתולים.

זו תכונה יהודית הנובעת מחסד; לא חושבת שאצל הגויים זה כך.

אבל למה לא להקדים ולומר: אני מעדיפה לא לדבר על הנושא

ע כ ש י ו  (שלא יחשבו שיש לך בעיה), או אפילו לומר:

תודה רבה, אבל יש לי עכשיו קשר... (מותר ל שנות, לא?

וגם באמת יש לך קשר: עם המשפחה, חברות וכו').

בתקווה שלא ינדנדו לך אחר כך: ומה עם הקשר?

מתקדם? מתי תזמיני אותנו לחתונה?

ואז אולי אפשר בחיוך נעים אבל שיהיה ברור

שאת לא מתכוונת לתת אינפורמציה:

"כשזה יהיה רלוונטי, את תדעי".

וזהו.

https://mail.google.com/mail/u/0/?tab=rm&ogbl#inbox/FMfcgzQgLrrlBNvCkqlNhRfkccdQBZMW

בקטע טוב. אל תתקפדי......  חמודה!

ולא בהכרח ציינת שאתה מרגיש אותו, כמו ששמעת את השיעור וזו נקודה שנראית לך הגיוני - שהנשוי טוב מהרווק.

אולי לא הבנתי אותך נכון.

חלילה לא רוצה להפחית מרגשותיך, רק מבקשת שתחדד אם אתה שואל על תחושת הזלזול, או על האם יש סיבה טובה לזלזל/שזו נקודה נכונה שרווק הוא "פחות" מנשוי.

אם זה השני, אני גם לא מסכימה עם זה בכלל (ואני נשואה), אבל בעיקר חושבת שאולי התעסקות בזה לא מועילה אם היא מורידה את רוחך. 

לא, הנשוי, וודאי לא יותר טוב מהרווק, והרווק גם לא יותר טוב מהנשוי-זה חשבונות שמים ולנו אין בכלל עניין להתעסק מי יותר ממי, ציינתי את זה כבר יותר מפעם אחת בהאי שרשורא דנן.

הנקודה שאני מנסה להגיד היא-שכשאדם רווק, הוא לא דומה לאדם נשוי שמחזיק בית, לא כי הנשוי יותר טוב או יותר משהו. ילד בן 20 נשוי לא דומה לרווק בכל גיל שיהיה, אני באמת לא יכול להסביר את זה יותר טוב זה נראה לי כל כך מובן ופשוט.

אני לא טוען שיש סיבה לזלזל ברווקים ח"ו, אני בעצמי רווק. אני רק אומר שהמציאות מעצם המציאות היא כזו שאדם רווק פשוט לא דומה לאדם נשוי באחריות שלו במחויבות שלו, אדם נשוי קיבל על עצמו עול (ריחיים על צווארו וכו) לעומת רווק שכביכול "חי בשביל עצמו" , אנשים מכבדים אנשים שעובדים קשה שלוקחים על עצמם דברים ועומדים בהם-אותו דבר כאן, אדם נשוי קיבל על עצמו עול לעומת רווק-האם זה אומר שרווק הוא פחות טוב? וודאי שלא. האם זה אומר שהנשוי יותר טוב? וודאי שלא-פשוט המציאות היא כזו.

אגב אני אישית לא מרגיש זלזול מאף אחד, אבל אחרי ששמעתי את הרב וחשבתי על זה, יש בזה המון אמת.

"האדם הוא לא מה שהוא חושב שהוא, 

הוא גם לא מה שאחרים חושבים שהוא,

האדם הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא"

(צ'ארלס הורטון קולי)

זה לא נכון מה שאומרים

אדם אינו חי לעולם.

מהסביבה הקרובה שלי -

משפחה (גם מורחבת), חברות, שכנים, עמיתים וכו' -

לא זכור לי שום דבר של זלזול בגלל הרווקות.

מעריכים אותי בגלל מי שאני, למה שיזלזלו בי?

האם מי שהתחתן בגיל 20 ויש לו 2 ילדים הוא בהכרח יותר אחראי ממני?

לדעתי לא.

לי יש גם מחויביות, אבל אחרות. (למרות שחלק יכול להיות משותף).

יכול להיות גם שהוא נסמך כרגע לחלוטין על אחרים - לצורך העניין, יש מי שמממן לו מגורים ומחיה וכו'. 

איפה כן הרגשתי זלזול?

מצד אנשים מסוימים שעוסקים בשידוכים. ולפעמים גם ממדוייטים - בפועל או פוטנציאליים. אנשים שלא מכירים אותי.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.