נשואין זה סטטוס, מעמד חברתי.

רווק שרוב אנשים בגילו כבר נשואים חווה בקלות דחייה או התייחסות שונה לכל הפחות, בגלל שהוא עדיין לא נשוי.

בדרך כלל התחושה הראשונית שאני מקבל מהסביבה היא לאו דווקא זלזול אלא שאנשים לא יודעים איך להתייחס לזה. אובר רגישות כזאת, של אסור לדבר איתי על זה ואם מדברים על זה אז צריך להיות מאוד מאוד רגיש וללכת על ביצים.

התחושה הראשונית היא תחושה של שונות. תחושה כזאת מביאה אותי לפעמים לזרות וחוסר בטחון ועוד תחושות לא נעימות אבל הרבה פעמים זה רק נשאר בזה שאני שונה. זה גם לא הכי נעים אבל מקווה שזה נעצר שם בגלל שאני התרגלתי ואולי גם למדתי להתמודד עם זה עם השנים.

באמת אני מסתובב יותר עם חבר'ה רווקים ולכן זה לא פוגש אותי המון ביום יום.

כבר יש לי תחושה שאני מכיר את הסטיגמות אז פחות נבהל מזה כשזה פוגש אותי, כי יש בי סוג של מוכנות לזה. 

ב"ה מרגיש גם פידבקים חיוביים של רצון לעזור בהצעות וברכות.

שאלה מעולה, תודה!

בכיף דוד

אני חושב שזה מגיע מהמקום שאדם לא נשוי הוא לא מיושב בדעתו ורק כשהוא מתחתן מקבל עליו עול ויישוב הדעת והוא במקום יותר רגוע, מרגיש לי שיש קשר עמוק בין השניים

לא כל כך הבנתי.

מה הקשר בין מה שאמרת לזלזול על ידי החברה?

בכל מקום שאני נמצא מכבדים אותי נורא וגם לא שואלים אותי לגבי הנושא

נראה לי שאני משדר מגניבות או משהו כזה

אהלן דוד, אני חושב שזה יקרה במקומות יותר דתיים ופחות בחברה שהיא חילונית, וזה גם מאוד מובן ומתיישב

למשל מה שכתבתי בפתיחה, אם הייתי רואה ילד בן 20 נשוי עם ילד או שניים, בעיניי הוא היה שונה מבחור רווק בן 20 או 21 או 22 וכן הלאה וכן הלאה, כשאדם מתחתן הוא מקבל משהו מעבר לחתונה, כשהופך לאבא-בכלל, כבר יש לו בית.

דמיין סיטואציה של בני דודים, כולם בני 20 פלוס גדלו ביחד בבית של הסבתא וכו וכו, ותמיד בטיולים משפחתיים היו לוקחים חדר משותף להם ומסתלבטים כל הלילה- והופ, ברוך השם אחד מהם התחתן, והוא נניח בן 22, הוא כבר לא ישן איתם בחדר מן הסתם, הוא כבר לא חלק מהסתלבט שקורה שם הוא כבר בעל משפחה יש לו מחויבות הוא כבר לא "ילד" כמוהם ככה זה נראה לי מהצד לפחות, וזה משהו חיובי אגב

ובלי קשר דוד, מי לא אוהב חתולים?

(אני)

וכו

גם בחברה דתית וגם בחברה חילונית אני חושב שהכל תלוי במה שמקרינים.

וגם לעניות דעתי החתולית האובייקטיבית חתונה או הורות אינם מדד לאחריות בעיניי כלל וכלל במיוחד לא בשנים הראשונות ואכמ"ל.

אפשר להיות עשיר בלי שקל על הנשמה ואפשר להיות מגניב ומכובד גם בלי להיות נשוי. זאת עניות דעתי החתולית האובייקטיבית. תודה.

מסכים מאוד עם המשפט הראשון שלך אך הוא אינו סותר את הדבר שאנוכי הקטן מדבר עליו.

ולגבי הורות שאינה מדד לאחריות-אשמח לשמוע מדוע, דעתך החתולית חשובה לנו מאוד🫶

ולגבי הסוף, אני גם מסכים. אבל לא בזה עסקינן, וודאי שזה שאדם הוא רווק לא אומר שהוא עלוב ח"ו או משהו כזה. אני מדבר מצד המציאות נטו, קח למשל את הרב מאיר אליהו שליט"א..אפשר להבין את מה שהוא דיבר עליו, הוא התחתן בגיל מאוחר, תחשוב שהייתה לו קהילה, אנשים היו באים אליו לברכות לפרי בטן או לסדר שלום בית והרב עוד לא נשוי זה כן עושה משהו בלב-לא שחלילה יש משהו לא בסדר ברב פשוט עצם המציאות הזאת אינה נעימה וד"ל.

יום נעים לו

תראה כחתול זמני שלמד לדבר עברית אני מייצג נישה מאוד מסוימת בחוויה הקיומית. ועדיין נראה לי שעם מספיק צ'יל וקוּל אפשר לא להתבאס כלל מאי־נעימויות שכאלה.

לגבי הורות איננה מדד לאחריות יש די והותר הורים עם אפס אחריות, רבים כמו ילדים, משתיקים ילדים בגיל חצי שנה עם סמרטפון געוולד (כמובן הם צופים רק בשיעורי הרב מוצפי שליט"א בביכנ"ס מוסאיוף אבל אינו דומה... וכו'...), אפס בהתנהלות פיננסית או תלויים בהורים ועוד היד נטויה

זאת לעומת רווק שיודע שכרגע הדבר הנבון מבחינה כלכלית / פסיכולוגית להמתין קצת עד שהשטח יתבהר ולבנות הכל בעתו ובזמנו

איני סבור שדבר מדבריך סותר את דברי אנוכי הקטן.

ולגבי ההורים-אם לזה התכוונת אז וודאי. במוחי הקודח היה משהו אחר. אבל אתה גם לא יכול לצאת מנקודת הנחה שהכל חייב להיות מושלם כשבא ילד לעולם-לומדים את זה, כמו כל דבר בחיים, וזה סבבה לגמרי.

פשוט אני לא חושב שעצם זה שזוג החליט להתחתן ונולד להם ילד פתאום הופך אותם לאחראים ונפלאים

במיוחד לאשה אני חושבת. זו מסגרת מכבדת. זה מרחיק כל מיני נודניקים.

וגם על האיש כתוב שכל מי ששרוי בלי אשה, והוא רק חצי וכו'.

אז כנראה שזה הגיוני שזה עלול להתבטא כך בחברה: אתה/את מקסימים, חכמים, טובי לב,

אנשים נהדרים, אבל....את תפקידכם העיקרי עדיין לא הגשמתם.

חושבת כך.

זה נורמלי לרצות להתחבר עם הצד השני, וכמובן על ידי נישואין. העכבות, חששות, סיבוכים, קליפות.....מונעים מאיתנו ,

לעשות מה שצריך לעשות. מה שהשם רוצה שנעשה.

אין צורך לטרוף אותי. יודעת שתהיינה תגובות כועסות.

בוודאי ישנם חסרונות כמפורט. אבל בכל הנושא של כבוד ורגשות נחיתות אין זה שייך.

לא מתוקף תפקיד החברה לומר את המובן מאליו כשאין בכך שום תועלת או משמעות.

מעטים מאוד האנשים שאינם רוצים זוגיות באופן גורף.

רובם או ש:

– לא מסתדר להם כרגע בכלל כלכלית / נפשית / לימודית / חתולית (חלקית בידי שמיים)

– או שאין הצעות, או שההצעות לא מתאימות (בידי שמיים)

– או שיש תסביכים כאלה ואחרים שהם בתהליך לברר אותם כתוצאה מ: חוויות שהם חוו (בידי שמיים) נטיות אופי מובנות (בידי שמיים)

ושוב מדברים כל הזמן על תפקיד ורצון ה' ומצווה ומעלות רוחניות

אבל בסוף אנשים מתחתנים בגלל רצון להתחתן

אם הכל היה לשם שמיים תרנגולות לא היו מטילות ביצים והעולם היה חרב.

שלא "מגיע" להם זלזול או לנדנד להם. הכוונה שההתייחסות לכך היא כנראה טבעית ומובנית בנו

ולא תעזור אף תנועה לשחרור זה או אחר כדי לסלק את זה. כשרואים רווק/רווקה שעדיין לא

נשואים, והם קצת גדולים, אז מייד מרגישים צורך לחשוב אם אפשר להכיר להם מישהו.

לא?

חושבת שצריך לעשות הכל כדי להתחתן, כדי להקים בית. הכל - לא הכוונה שעושים דברים

הזויים ונופלים לאדם הראשון שמציעים - אלא אולי לדעת על מה אפשר כן להתפשר, מה

הכי חשוב לנו, לא לדחות אחרי פגישה ראשונה (אלא אם כן זה ממש ממש בלתי אפשרי)

ולטפל בעצמנו - יש היום הרבה יועצים העוסקים בכך, אני חושבת - לא להזניח. מודעות

מאוד חשוב.  כן, במידה וזה סביר, לא לפחד לקפוץ למים....

להיות לבד, אפילו אם זה כיף, בגיל מבוגר - זה כבר פחות נחמד. הבדידות.......

יש לי נטייה ברורה לא להתערב (וגם לא להתעניין) בחיים של אנשים. אבל אולי זה כי אני לא כל־כך ישראלי בתרבות.

לגבי להיות לבד, הסבל שראיתי שאנשים עוברים במערכות יחסים, איני יודע אם גרוע פחות מאשר להיות לבד.

חריש עמוק, שאין לי ספק שאם עושים אותו נכון, האדם יוצא מאוד נשכר מזה. מאוד.

כן. והבדידות....כשמתבגרים....

לא יודע, זה לא אומר לי כלום. למרות שזה כנראה כן אמור. אבל איכשהו זה באמת לא מעורר בי דבר.

1. השלמה הדדית ("עזר כנגדו")

לכל אדם יש חוזקות וחולשות. בקשר זוגי, בני הזוג משלימים זה את זה. מה שקשה לאחד, עשוי להיות פשוט לשני. השילוב הזה יוצר יחידה אחת חזקה יותר, המסוגלת להתמודד עם אתגרי החיים בצורה יעילה וטובה בהרבה מאשר אדם לבדו.

2. תמיכה רגשית וחוסן נפשי

החיים מזמנים תקופות של עומס, מתח או אי-ודאות. הידיעה שיש אדם קרוב הנאמן לך, שמקשיב, מעודד ותומך, מעניקה חוסן נפשי רב. מחקרים רבים מראים כי אנשים הנמצאים במערכת יחסים יציבה ותומכת נוטים להיות בריאים ומאושרים יותר.

3. יציאה מן ה"אני" אל ה"אנחנו"

חיי זוגיות דורשים מהאדם להתפתח מעבר לדאגה לצרכיו האישיים בלבד. זוהי הזדמנות פז לצמיחה אישית:

פיתוח האמפתיה: היכולת להבין ולהרגיש אדם אחר.

לימוד הנתינה: השמחה שבלהעניק לאחר ללא תמורה מיידית.

שיפור המידות: סבלנות, ויתור והקשבה הופכים לחלק מהיומיום.

4. תחושת שייכות וביטחון

בעולם גדול ולעיתים מנוכר, הזוגיות היא "נמל הבית". היא מעניקה לאדם מקום שבו הוא רצוי, מוערך ואהוב כפי שהוא. תחושת השייכות הזו היא צורך אנושי בסיסי המעניק שקט נפשי וביטחון עצמי.

5. שותפות ביצירה ובבנייה

זוגיות היא פרויקט משותף. בין אם מדובר בניהול משק בית, רכישת נכסים, טיולים או הקמת משפחה – כל הישג הופך למשמעותי פי כמה כשחולקים אותו עם שותף לדרך. היכולת לומר "עשינו זאת יחד" מעניקה סיפוק אדיר.

6. ריפוי ושמחה

קשר טוב מספק רגעים של צחוק, הפגת מתחים ושמחה פשוטה. השיתוף בחוויות היומיומיות הקטנות הופך את שגרת החיים לצבעונית ומלאה יותר.

בסופו של דבר, הקשר הזוגי הוא המקום שבו האדם לומד לאהוב ולהיות נאהב בצורה העמוקה ביותר. זוהי השקעה שמניבה פירות של יציבות, משמעות ושמחת חיים לאורך שנים.

אני באמת נגנב מזה, כמו בובספוג שנשרפה לו תיבת הצחוק או משהו

1. אני גם ככה מושלם

2. בדיוק בשביל זה יש תרופות פסיכיאטריות גם ככה כל השאר לא עובד

3. לא אוהב אמפתיה סתם מעייף ואני אוהב לעשות דברים בשביל הכסף

4. הבית שלי הוא מקום בטוח ואני אוהב את עצמי נורא כפי שאני

5. קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא וברוב חובלים תטבענה ספינות [ובראש אחד תתיישב עיר]

6. כדי להפיג מתחים אני מלטף חתולים

ובסופו־של־דבר אני אוהב את עצמי ונאהב על־ידי עצמי

ולא אוהב לאהוב אנשים או להיות נאהב על־ידיהם

זאת הבעיה שמע"מ אפשר לשלם גם אם לא ממש רוצים

אבל אי־אפשר להתחתן לשם שמיים נטו

לכן מע"מ עדיף על חתונה

ניהול סיכונים: גם המנכ"ל הכי מוצלח צריך סגן נאמן. לא כי הוא לא "מושלם", אלא כי אי אפשר להחזיק את כל זוויות הראייה לבד. זוגיות היא לא "תיקון" למי שחסר לו, אלא מכפיל כוח.

הפסד הזדמנות: הוא מצטט "קדרא דבי שותפי", אבל שוכח שיש גם את "שניים אוחזין". המטרה היא לא ששניים יריבו על הקדירה, אלא ששניים יבנו קדירה שאי אפשר לבנות לבד.

2. בירור עומק: האם זה חוסר עניין או פחד?

כדי להבין אם הוא באמת לא בעניין, אפשר לשאול שאלות שלא נשמעות כמו "שכנוע", אלא כמו סקרנות:

"תגיד, אם היית יכול לקבל את כל היתרונות של ה'ביחד' בלי לאבד טיפה מהחופש שלך ובלי המאמץ שאתה כל כך סולד ממנו – היית רוצה את זה?"

אם התשובה היא "לא" מוחלט, יכול להיות שהוא באמת במקום שבו הנפש שלו חפצה בבדידות כרגע. אם התשובה היא "אולי", יש שם פתח.

3. התמודדות עם טיעון ה"לשם שמיים"

הוא טוען שאי אפשר להתחתן רק "לשם שמיים" וזה מרגיש לו מזויף. אפשר לענות לו שדווקא המורכבות הזו היא העבודה האמיתית:

בניגוד למע"מ שהוא חובה טכנית, חתונה היא ברית. ברית לא עושים כשרוצים "לקנות מוצר", אלא כשרוצים ליצור מציאות חדשה.

אולי כדאי לשאול אותו: "למה אתה חושב שזה חייב להיות או 'נטו לשם שמיים' או 'נטו אינטרס'? החיים הם באמצע".

4. זווית ה"חתולים" וה"תרופות"

כאן הוא נוגע בנקודה רגישה. הוא מצא תחליפים (חתולים להפגת מתח, תרופות ליציבות). אפשר לומר לו בעדינות:

"חתול זה נחמד, אבל חתול לא יכול לאתגר את המחשבה שלך או לגרום לך לגדול. הוא תמיד יסכים איתך. האם אתה באמת רוצה לחיות בתוך 'חדר הדהוד' של עצמך לנצח?"

חח ארוך מידי

צל"ש אם קראת עד הסוף

לגבי 1 זה נשמע טוב על הנייר אבל בפרקטיקה מה כבר כל־כך מסובך בחיים? ללכת לעבודה ולעשות כביסה? זהו בערך באמת ממש משהו מעבר לזה.

הרג אותי "שניים אוחזין" חחחחחח מה זה קשור בחיאת.

לגבי 2 לא כל־כך רואה את היתרונות, לא מכיר מציאות שבה יש רק יתרונות בלי החסרונות, ולרוב גם אותם "יתרונות" בסוף סתם מעצבנים ומוציאים אותי משלוותי המושלמת.

3. לא הכרתי מעודי אף אדם שהתחתן נטו לשם שמיים. לא נראה לי שזה קיים. ואם כן, מסכנה האישה.

4. חתול זה נחמד נקודה. לא רוצה שיתאגרו לי את המחשבה או יגרמו לי לגדול מספיק גדלתי כבר ונחמד לי איך שאני וכל מה שאני רוצה זה ללטף חתולים.

תעשה מה שטוב לך (יודעת שאתה לא צריך את האישור שלי)

אבל בעיניי זה מעבר לתפעול הטכני של הבית, זו השותפות במסע של החיים.

אם לא היה מושג של נישואין חושבת שהייתי מעדיפה לחיות עם חברה טובה בדירת שותפים או משהו 

לגבי היתרונות- אני אישית מעדיפה להסתכל על חצי הכוס המלאה, ולא רואה מה פסול להתחתן עם אחת מבנות ישראל הנחמדות

גם בתור נשוי תוכל להמשיך עם החתולים החביבים עליך, לא?..

זה לא חייב להיות עצוב. וחתולים מתים יותר מהר מאנשים. כל פעם תיקח חתול חדש?....

בא נראה אם יש לך אומץ ואתה עושה משהו...יעיל. טוב באמת לנשמה שלך, בלי הסתתרות

מאחורי חתולים. 

כל כך נשמח אם תעשה משהו. באמת.

יודע מה חברה אמרה לי פעם (נדמה  לי שכתבתי את זה פעם בפורום: תתחתני.

קחי סיכון. מקסימום...תתגרשי. אבל לרבוץ במקום ולחלום/להתאבל על הקשר

הטוב, האמיץ שתמיד אליו שאפתי, מתאים לקרפדה. אולי. גם הן מתחתנות

אחרי הכל...

אלא מלטף את החתולים הזמינים ברחוב. אלה שרוצים להתלטף, בכל־מקרה.

לא נראה לי שזה ממש עניין של אומץ, כי זה לא שאני מפחד או משהו. כלומר אין כאן רגש של חרדה או חשש וכו'. יותר כמו סלידה בינונית.

לצערי איני יכול להרשות לעצמי הרפתקאות רגשיות עקב סיבות נפשיות כמוסות. כך שלנשמה אולי זה טוב, אבל לנפש ממש לא.

ונראה לי גם לא הוגן לבנות ישראל החמודות. שחמידותן במקומן מונחת, אך מעדיפני ששם תהיה מונחת ולא במרחב האישי השלו והבטוח שלי.

הנפשיות הכמוסות שלי, הייתי רוצה אדם שלא יבהל מהן. ואז גם אני לא. ואז אזכה

להיות אשה טובה. ולעזור למישהו שיהיה לו טוב.

אבל בשלב זה אני מרגיש שאני כבר מנצל"ש יותר מדי

ואני מסופקת בזה, זה אומר שיש לך אדוני אהבה בלב. אלא שהיא השתבשה באיזשהו אופן. רוצה להמשיך לחיות בשיבוש?

אנו לא מצווים ובחרת בחיים?

לא לרמות את עצמנו.  אנו עושים זאת אמנם בהצלחה רבה, אבל.......חבל. מאוד.

להתגבר על פחד, זה לא עבודת מידות? 

אז לא מעניינית אותך עבודת מידות. אתה מושלם. זה מתאים באמת למחשבה חתולית...

אני לא צוחקת. אל תיעלב.

אני אולי קצת טועה. כלומר, אני, מאוד היה חשוב לי קשר טוב עם איש. אמיתי. לב ללב. אבל אולי באמת

לא כל אחד מרגיש את זה; אולי, לא כל אחד יכול את זה. אפילו אם היה רוצה, אולי לא כל אחד רוצה את

זה. (אולי זה מה שהתכוון נקדימון בפורום אחר כשאמר שאני מביאה קלישאות, סיסמאות, במקום להסתכך

על דברים מבחינה אנושית גרידא (אם הבנתי נכון).

המחשבה הזו עלתה לי בעקבות שיחה עם חברה שאחד הילדים (הבאמת באמת נהדרים) שלה - עושה

רושם שאינו רוצה להתחתן. פשוט לא רוצה.

ושם, בבית בו גדל, בית נפלא, חם, שמח, אמיתי, ירא שמים (ממש אי קטן של גן עדן) - אין שום

סיבה שעלולה היתה לגרום עכבות כאלו או אחרות.

אולי זה פחד? או סוג של אדם ש"לא טוב היות אדם לבדו" - לא מעורר בו דבר ואינו מרגיש

חסרון, כפי שאמר חתול זמני?

פעם אמא אחת (משפחה בריאת נפש "חלקה") אמרה לי על אחד הבנים: לא מתאים לו

להתחתן.  ככה, בפשטות.

אולי לא נכון לחפור ולחפש סיבות פסיכולוגיות עמוקות למה אנשים אדישים לנושא?

אולי אין דברים נסתרים? פשוט ככה הוא וזהו. רוב בני האדם כן רוצים ומחפשים

קשר, אני מאמינה, אבל יש כנראה יוצאי דופן שלא.

אולי עבורם אין הצער שווה את נזק המלך?

ואולי צריך לקבל את זה ככה. ולהפסיק לנסות להטיף, לדאוג לאדם הזה;

איך אמרה לי חברה - אני משחררת אותה ואותי. שתהיה מאושרת במה

שהיא בוחרת. 

לאלוקים פתרונים.

נישואין הם בהחלט מע"מ.

אין מה לעשות בסוף כולם משלמים

– אפשר לעולם להתקיים על־ידי אחרים, אבל עדיין מכריחים אותך

– אמנם לא כיף אבל גם לא כזה נורא

– אם תנסה להתחמק יטגנו אותך

אני עדיין מחכה לאופציה חיובית שתיתן לי חשק להתחתן יום אחד😊

מיסים באופן כללי משלמת כי אין ברירה, לא בתור תחביב שמחה ועונג.

אבל חתונה איכשהו כן נשמעת לי יותר פנטסטית ופחות אילוץ

זה מחזיק את המדינה ואת החיילים היקרים שלנו ואת הביטחון

ואת כל המוסדות שאנחנו משתמשים בהם

כשם שחתונה זה חלק מיישוב העולם...

אלא ש...

ולכן משלמת מיסים כחוק

אבל עדיין זה לא התחביב שלי לא נעים להודות

אלא ש?...

זו לא הוליווד על האושר המתקתק והרומנטיקה. תהיה רומנטיקה

בעזרת השם, אבל בדרך יהודית.

בשורות טובות!

זה קשה לפעמים ..

זה הכל מאהבה אבל די לחשוב שזה הנושא היחיד שאפשר לדבר עליו

גם אצלי אני מרגישה שהם מרגישים שזה קל לשדך אותי אז בכלל .. מאוד מאוד מחטטים אז למה לא??? נו אבל הבן שלו ואו בול . או מה את עושה לא נכון אני משתגעת( את? אני !)

כאילו הניסיון הזה שלהם

ולא שואלים לפני האם אפשר לדבר על זה?

וואלה לא כיף

לפעמים מוריד לי את החשק זה באמת בא מכל עבר

כאילו פחות באלי חקירה צולבת באירוע/ על האש/ מדורה וכו' זה בא מכל עבר..

מזכירה בקופת חולים / אחות / סדרנית / כולם

חברה שלי אומרת לי שזה כיף שהם מתעניינים בי אבל לא יודעת כאילו לי זה מרגיש שהם מצפים לתשובות כאילו אנחנו BFF וגם כאילו בוא

וואלה לא צריכה שאנשים זרים יתעניינו מבין?

אצלי זה פחות חקירה-אני לא נותן להם בכלל להגיע למצב שהם חוקרים..ספק אם נותן להם תשובה על "מה אתה מחפש" לא מדבר על כאלו שבאמת רוצים לעזור, פשוט מרגיש שהמון שואלים רק כדי לדעת, אז וואטס דה פוינט?

ולגבי הזלזול, אני מתכוון לזלזול מצד ה-"הוא חי בשביל עצמו" לא כמו בחור נשוי עם ילדים שכבר צריך להחזיק בית.

כנ"ל לגבי אישה.

כאילו שכל הנשואים עושים זאת אך ורק לשם מצווה ומצדם היו נשארים רווקים לכל החיים חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

איזה לשמה שנזכה

כאילו שלא חלק מהנשואים נתלים ב"אילנות גבוהים" הורים אחים ועוד ועוד...

אתה עדיין לא יכול להשוות בין ילד בן 20 נשוי שמחזיק בית, לבחור רווק באיזה גיל שלא יהיה, זאת מציאות פשוטה להבנה..זה לא מי יותר טוב, זה חז"ל שרוי בלא אישה וכו וכו וכו

וגם, עצם הקיום שלנו זה כדי להקים בית ולפרות ולרבות..ואדם שזכה לקיים את זה לא דומה לאדם שלא זכה לקיים את זה-ושוב , זה לא מי יותר טוב, אבל אי אפשר להגיד שאין הבדל בין השניים.

היה איזה עלון שנתקלתי בו לפני כמה זמן (לא סובל עלונים) שהיה בו טור לגבי זה שרווקים לא באמת מקיימים מצוות כי אולי כלפי חוץ הם עושים א' אבל המבחן האמיתי הוא בנישואים כו' כו'. (וכו').

אז חוץ מזה שלא הבנתי מה מטרת הטור (לרדת על רווקים?)

וחוץ מזה שזה במכת"ר זיבול מוח לענ"ד.

זה שמישהו זכה למעלה הנפלאה הזאת ראשית כאילו שזה בכוחות עצמו ולא בהשגחה עליונה חחחח מי נתן לך טלית שהטלת בה ציצית.

לא ראיתי שמישהו מתלהב על מישהו בזה שהוא קיים מצוות פדיון פטר חמור / שילוח הקן / זרוע לחיים וקיבה והשני לא. אף שאיננו יודעים מתן שכרן של מצוות לך תדע איך זה משפיע על המדרגה הרוחנית שלהם.

ובוודאי שאני יכול להשוות, ילד בן 20 נשוי שמחזיק בית ככל הנראה lucky lucky עם מסלול חיים ברור ותמיכה מההורים (לא שאיני מפרגן אבל מה שאני אומר שזה לא אינדיקציה עבורי להרבה)

ורווק בן 27 כנראה עבר לא מעט סיבובים מה לעשות טרם הגיעה השעה והעת.

גם לא מבין את הלחץ האטומי קבל רש"ר הירש לפרשת נח:

נח היה בן חמש מאות שנה כשהוליד בנים. כל אבותיו וגם בני דורו הקימו את משפחתם בגיל הרבה יותר מוקדם. מסתבר מאד שבתחילה היה נח ירא לישא אשה ולהקים משפחה, משום שלא האמין שיוכל לבנות בית על יסודות הטהרה, ולגדל בנים שיהיו צדיקים ותמימים בדור של חמס והשחתת דרך. רק לאחר שעברו עשרים שנה מגזירת "קץ כל בשר" [פסוק יג], ולאחר שנח חינך את עצמו במשך חמש מאות שנה להתהלך את ה' ללא אשה ומשפחה משלו, רק אז התאזר בעוז להיות אב לבנים.

זה אומר שלכולנו יש עוד לפחות איזה 475~ שנה מינימום עד שצריך להתחיל למהר.

כאילו לא יודע במדרגות רוחניות אינני מבין אבל מה אני ליד כבוד הרבני התורני המקובל דודי הנכבד

ובמדרגות גשמיות לא מצליח לראות את ה"וואו" שבנשואים במיוחד בגיל צעיר יחסית

מחילה דוד אבל הטור בעלון די צודק, רעיונית-וודאי שהוא צודק, ואת זה למדתי מהרב שלום ארוש בספר שלו בגן השלום. בן אדם יכול להתהלך בעולם כקדוש מעונה, ולהסתגר ב4 אמות וכל היום לשבת ללמוד תורה-ועדיין לעלות למעלה אחרי 120 בלי כלום ושום דבר. עיקר העולם הבא של האדם תלוי באשתו. עיקר עבודת המידות של האדם-זה עם אשתו. עיקר החסד שהאדם מקיים-זה עם אישתו. מצוות ואהבת לרעך כמוך-קודם כל עם אשתו אחרי זה בחוץ. 

זה לא בא לומר לרווק שהוא לא שווה כלום ח"ו, אלא בא להדגיש את המעלה של הנישואין.

גם שרוי בלא אישה וכו וכו..

ומחילה דוד, גם ילד בן 20 lucky lucky, אם השם ראה לנכון לחתן אותו אפילו שלא היה לו כל מאמץ בעניין והכל בא לו על מגש של כסף בלי דאגות של פרנסה וכו כפי שאתה אומר-יש לו מעלה יתירה עליי. זה פשוט לי, וזאת לא תחרות מי יותר ממי..זאת מציאות עובדתית שהבחור היקר עם כל הlucky lucky , קיים מצווה שעוד לא זכיתי לקיים. ואם תגיד שהןא קיים רק כי הוא lucky- הוצאת את השם מהמשוואה וכאילו השם לא מזווג זיווגים חס ושלום אלא האופן או האמצעים שיש לבחור/ה. השם החליט לחתן אותו ולהמציא לו את זיווגו-מתוך סיבה מסויימת.

ואינך יכול ללמוד הנהגה מנח להאי דרא, כבר היה את חזקיהו שראוי היה להיות משיח ולגאול את ישראל שעם כל מעלתו שהחזיר את כל העם בתשובה והכתוב מעיד עליו אשר לא היה כמוהו אשר עשה רצון השם וכו וכו, וחטא להשם בכך שלא רצה לבנות בית. ואפילו שהטענות שלו לכאורה היו מאוד מאוד חזקות-על אף הכי חטא "מת אתה ולא תחיה" איזה דברים קשים, ועוד למשיח השם.

כבודי הרב דודי אכן מקבל את תשובתך, אך כבודו שמתאבק עצמו בעפר רגליהם של קדושים אשר בארץ המה ומקיים את האי עלמא בלימודו החשוב בשמים, פיו מפיק מרגליות אשר לא נשמעו כמותן בכל ארצות תבל, חידוש אשר כמוהו לא היה ולא יהיה. כיצד יכול אני לבוא לפניך אשר לא כדת.🫶

תראה מבחינת חשיבות המצווה אין דיון. אבל הרעיון שהמצוות שמקיימים כרווקים אינן נחשבות כל־כך, א' איני יודע מה המקור שלו, ב' גם הסברא שלו לוקה בחסר בסוף הכל זה לפום צערא אגרא וזה המדד היחיד. וכאמור, איני מבין את תכלית האמירה הזאת, אם לנשואים היא מכוונת הרי שהם כבר נשואים... ואם לרווקים היא מכוונת אז ממה נפשך, אם הם רוצים להתחתן, זה סתם מבאס אותם, ואם לא, אז לא זה מה שישכנע אותם... אמנם אני יודע שכולם אוהבים לומר את זה אבל נראה לי שהאמירות האלה הן קצת אקסיומטיות וסורי ההסברים הנלווים להן אינם מניחים את דעתי.

לגבי הנושא של עבודת המידות...

בכנות כשאומרים את זה זה נשמע כאילו להתחתן זה להביא טיגריס ענקי לתוך הבית רק בשביל להוכיח שאפשר להסתדר איתו כאילו חסרות צרות בחיים.

אלא שאם אישה אינה טיגריס ענקי אלא בן־אדם נורמלי ושפוי מה כבר כל־כך מסובך להתנהג בסבירות ובנימוס כמו אנשים סבירים מנומסים ושפויים במוח?

לגבי lucky lucky זה בדיוק מה שהתכוונתי במי נתן לך טלית שהטלת בה ציצית. אם הקב"ה זימן לידו מסיבות כאלה ואחרות זה לא אומר שיש לו מעלה יתרה או משהו. יש כל־כך הרבה רשעים ומטומטמים שהתחתנו והביאו ילדים וכל־כך הרבה צדיקים שלקח להם המון זמן / בעיות בפוריות / כו' (וכו'). אז זה לא אומר כלום לגופו של אדם, אלא רק לגבי איך הקב"ה בחר להתנהל איתו. כמו שלא בטוח שמי שההורים שלו קנו לו תפילין אולטרה־מהודרות ומניח אותן בסבבה שלו ביום־יום מעלתו גבוהה יותר משורד שואה שהצליח להבריח תפילין כשרות בדיעבד של הדיעבד למחנה ולהניח אותן פעם אחת לפני שנאלץ להיפטר מהן... או משהו כזה...

לגבי חזקיה האמת אני שמעתי תירוץ לא פופולרי אבל דווקא מתקבל על הדעת והוא שהיות וחזקיה הוא מבית דוד יש עניין מאוד, מאוד מאוד משמעותי בהמשכת קיומו של בית דוד... גם חזקיה רצה לבטל את העניין באופן גורף מסיבה רוחנית מה שאין כן מי שעושה את זה מסיבה פרקטית במקום ללכת ראש בקיר.

בקיצור הדלקת אותי חחחחחחחח אבל ברצינות לא יודע מה כל התרבות המוזרה הזאת סביב זה

לא מצד נשואים שחשים עליונים או משהו כאילו גילו את העולם רק כי בן־אדם עם מטפחת מסתובב להם בבית

ולא מצד רווקים שמתייחשים לזה ברצינות

אני בסך־הכל בעד שלא תפול רוחך דודי היקר

(וכו'.)

וכו'

שבעצם "וכו" עולה בגימטריה לב, שזה בעצם החידוש של רבינו הבן איש חי בספרו הבן יהוידע, אשר על מסכת קידושין(כמה נחמד, דף ל' עמוד ב' קל לזכור "לב") "בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" ומבאר שם הבן יהוידע-תבלין אותיות

יתן לב-ילמד תורה בחיות בחשק עם רגש ויתן ליבו בתורה.

עוד מבאר נקראו בניי שיש לכם דין בנים ולכן זכיתם לתורה(מה גם שמחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה האם נקראים בנים למקום או לא-רבי יהודה סובר כשלא עושים רצונו של מקום נקראים "עבדים" רבי מאיר חולק ואומר "אפילו לא עושים רצונו של מקום נקראים בנים" ומה שמעניין שההלכה נפסקה כרבי מאיר שנקראים בנים למקום בכל מצב, וקיימא לן מחלוקת רבי מאיר רבי יהודה-הלכה כרבי יהודה, ואפילו הכי פסקו כרבי מאיר, והמעניין הוא שמחלוקת זו גם היא במסכת קידושין דף ל"ו עמוד א')

ועוד מבאר שם תבלין- אותיות ת"ב שבעצם נמצאות במילה הראשונה שפותחת את התורה האות הראשונה ואהחרונה "בראשית" ו-ל"י של תבלין, במילה האחרונה שסוגרת את חמישה חומשי תורה "ישראל" גם אות ראשונה ואות אחרונה, ו-ן' של תבלין-לרמז על נ בגימטריה 50 הכוונה ל-50 שערי בינה וכו.

ועוד מבאר שם שנקראת תבלין-שבזכות התורה שנקראת תבלין יבוא משיח ואליהו לבשר הגאולה כי "תבלין" בגימטריה 492 וגם "משיח בן דוד ואליהו" עולה מספר 492.

מכל האמור עולה-ש-"וכו" שעולה מספר לב, אכן חשוב וכבודו במקומו מונח.

וגם שרווק אכן מזולזל בעיני אחרים ובהאי נחתם שירשורא דנן.

על החתום: אנוכי.

אבל מעבר לכך, לא טוב היות האדם לבדו. והמדרש אומר שהשם הביא לפניו בעלי חיים

וזה לא היה זה.

אני מניחה שגם מקומו של החתול החשוב, לא נפקד...ובכל זאת...

נקודה למחשבה. אבל עדיין אני מעדיף חתולים.

זו תכונה יהודית הנובעת מחסד; לא חושבת שאצל הגויים זה כך.

אבל למה לא להקדים ולומר: אני מעדיפה לא לדבר על הנושא

ע כ ש י ו  (שלא יחשבו שיש לך בעיה), או אפילו לומר:

תודה רבה, אבל יש לי עכשיו קשר... (מותר ל שנות, לא?

וגם באמת יש לך קשר: עם המשפחה, חברות וכו').

בתקווה שלא ינדנדו לך אחר כך: ומה עם הקשר?

מתקדם? מתי תזמיני אותנו לחתונה?

ואז אולי אפשר בחיוך נעים אבל שיהיה ברור

שאת לא מתכוונת לתת אינפורמציה:

"כשזה יהיה רלוונטי, את תדעי".

וזהו.

https://mail.google.com/mail/u/0/?tab=rm&ogbl#inbox/FMfcgzQgLrrlBNvCkqlNhRfkccdQBZMW

בקטע טוב. אל תתקפדי......  חמודה!

ולא בהכרח ציינת שאתה מרגיש אותו, כמו ששמעת את השיעור וזו נקודה שנראית לך הגיוני - שהנשוי טוב מהרווק.

אולי לא הבנתי אותך נכון.

חלילה לא רוצה להפחית מרגשותיך, רק מבקשת שתחדד אם אתה שואל על תחושת הזלזול, או על האם יש סיבה טובה לזלזל/שזו נקודה נכונה שרווק הוא "פחות" מנשוי.

אם זה השני, אני גם לא מסכימה עם זה בכלל (ואני נשואה), אבל בעיקר חושבת שאולי התעסקות בזה לא מועילה אם היא מורידה את רוחך. 

לא, הנשוי, וודאי לא יותר טוב מהרווק, והרווק גם לא יותר טוב מהנשוי-זה חשבונות שמים ולנו אין בכלל עניין להתעסק מי יותר ממי, ציינתי את זה כבר יותר מפעם אחת בהאי שרשורא דנן.

הנקודה שאני מנסה להגיד היא-שכשאדם רווק, הוא לא דומה לאדם נשוי שמחזיק בית, לא כי הנשוי יותר טוב או יותר משהו. ילד בן 20 נשוי לא דומה לרווק בכל גיל שיהיה, אני באמת לא יכול להסביר את זה יותר טוב זה נראה לי כל כך מובן ופשוט.

אני לא טוען שיש סיבה לזלזל ברווקים ח"ו, אני בעצמי רווק. אני רק אומר שהמציאות מעצם המציאות היא כזו שאדם רווק פשוט לא דומה לאדם נשוי באחריות שלו במחויבות שלו, אדם נשוי קיבל על עצמו עול (ריחיים על צווארו וכו) לעומת רווק שכביכול "חי בשביל עצמו" , אנשים מכבדים אנשים שעובדים קשה שלוקחים על עצמם דברים ועומדים בהם-אותו דבר כאן, אדם נשוי קיבל על עצמו עול לעומת רווק-האם זה אומר שרווק הוא פחות טוב? וודאי שלא. האם זה אומר שהנשוי יותר טוב? וודאי שלא-פשוט המציאות היא כזו.

אגב אני אישית לא מרגיש זלזול מאף אחד, אבל אחרי ששמעתי את הרב וחשבתי על זה, יש בזה המון אמת.

"האדם הוא לא מה שהוא חושב שהוא, 

הוא גם לא מה שאחרים חושבים שהוא,

האדם הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא"

(צ'ארלס הורטון קולי)

זה לא נכון מה שאומרים

אדם אינו חי לעולם.

מהסביבה הקרובה שלי -

משפחה (גם מורחבת), חברות, שכנים, עמיתים וכו' -

לא זכור לי שום דבר של זלזול בגלל הרווקות.

מעריכים אותי בגלל מי שאני, למה שיזלזלו בי?

האם מי שהתחתן בגיל 20 ויש לו 2 ילדים הוא בהכרח יותר אחראי ממני?

לדעתי לא.

לי יש גם מחויביות, אבל אחרות. (למרות שחלק יכול להיות משותף).

יכול להיות גם שהוא נסמך כרגע לחלוטין על אחרים - לצורך העניין, יש מי שמממן לו מגורים ומחיה וכו'. 

איפה כן הרגשתי זלזול?

מצד אנשים מסוימים שעוסקים בשידוכים. ולפעמים גם ממדוייטים - בפועל או פוטנציאליים. אנשים שלא מכירים אותי.

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

אני לא מבינה

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

לא בהכרח בת במציאות.

חשוב למצוא דרך לגבולות, אולי להימנע מכניסה לפה או שיח שיכול להידרדר בשעות מאוחרות או כשעייפים

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע