משפחה / עבודה / חברים או כל סביבה שעולה לכם בגלל הרווקות?
שמעתי את הרב מאיר אליהו שסיפר שברווקות שלו על אף שהוא היה כבר רב עם קהילה וכו, הוא אמר לבורא עולם בתפילות שלו על שידוך שהוא מרגיש מזולזל בעיניי אנשים.
חשבתי על זה ויש בזה המון אמת, אינו דומה ילד בן 20 עם ילד או שניים לרווק בן 27-28 , היחס אליהם יהיה מאוד שונה, כאילו הנשוי קיבל על עצמו סוג של עול שמצהיר שהוא לא חי בשביל עצמו אלא כבר יש לו מחויבות-אני בטוח שזה גם בצד הנשי אותו דבר, אבל אצל גבר מרגיש לי שזה יותר עמוק אבל יכול להיות שאני טועה
רווק שרוב אנשים בגילו כבר נשואים חווה בקלות דחייה או התייחסות שונה לכל הפחות, בגלל שהוא עדיין לא נשוי.
בדרך כלל התחושה הראשונית שאני מקבל מהסביבה היא לאו דווקא זלזול אלא שאנשים לא יודעים איך להתייחס לזה. אובר רגישות כזאת, של אסור לדבר איתי על זה ואם מדברים על זה אז צריך להיות מאוד מאוד רגיש וללכת על ביצים.
התחושה הראשונית היא תחושה של שונות. תחושה כזאת מביאה אותי לפעמים לזרות וחוסר בטחון ועוד תחושות לא נעימות אבל הרבה פעמים זה רק נשאר בזה שאני שונה. זה גם לא הכי נעים אבל מקווה שזה נעצר שם בגלל שאני התרגלתי ואולי גם למדתי להתמודד עם זה עם השנים.
באמת אני מסתובב יותר עם חבר'ה רווקים ולכן זה לא פוגש אותי המון ביום יום.
כבר יש לי תחושה שאני מכיר את הסטיגמות אז פחות נבהל מזה כשזה פוגש אותי, כי יש בי סוג של מוכנות לזה.
ב"ה מרגיש גם פידבקים חיוביים של רצון לעזור בהצעות וברכות.
אני חושב שזה מגיע מהמקום שאדם לא נשוי הוא לא מיושב בדעתו ורק כשהוא מתחתן מקבל עליו עול ויישוב הדעת והוא במקום יותר רגוע, מרגיש לי שיש קשר עמוק בין השניים
אהלן דוד, אני חושב שזה יקרה במקומות יותר דתיים ופחות בחברה שהיא חילונית, וזה גם מאוד מובן ומתיישב
למשל מה שכתבתי בפתיחה, אם הייתי רואה ילד בן 20 נשוי עם ילד או שניים, בעיניי הוא היה שונה מבחור רווק בן 20 או 21 או 22 וכן הלאה וכן הלאה, כשאדם מתחתן הוא מקבל משהו מעבר לחתונה, כשהופך לאבא-בכלל, כבר יש לו בית.
דמיין סיטואציה של בני דודים, כולם בני 20 פלוס גדלו ביחד בבית של הסבתא וכו וכו, ותמיד בטיולים משפחתיים היו לוקחים חדר משותף להם ומסתלבטים כל הלילה- והופ, ברוך השם אחד מהם התחתן, והוא נניח בן 22, הוא כבר לא ישן איתם בחדר מן הסתם, הוא כבר לא חלק מהסתלבט שקורה שם הוא כבר בעל משפחה יש לו מחויבות הוא כבר לא "ילד" כמוהם ככה זה נראה לי מהצד לפחות, וזה משהו חיובי אגב
מסכים מאוד עם המשפט הראשון שלך אך הוא אינו סותר את הדבר שאנוכי הקטן מדבר עליו.
ולגבי הורות שאינה מדד לאחריות-אשמח לשמוע מדוע, דעתך החתולית חשובה לנו מאוד🫶
ולגבי הסוף, אני גם מסכים. אבל לא בזה עסקינן, וודאי שזה שאדם הוא רווק לא אומר שהוא עלוב ח"ו או משהו כזה. אני מדבר מצד המציאות נטו, קח למשל את הרב מאיר אליהו שליט"א..אפשר להבין את מה שהוא דיבר עליו, הוא התחתן בגיל מאוחר, תחשוב שהייתה לו קהילה, אנשים היו באים אליו לברכות לפרי בטן או לסדר שלום בית והרב עוד לא נשוי זה כן עושה משהו בלב-לא שחלילה יש משהו לא בסדר ברב פשוט עצם המציאות הזאת אינה נעימה וד"ל.
תראה כחתול זמני שלמד לדבר עברית אני מייצג נישה מאוד מסוימת בחוויה הקיומית. ועדיין נראה לי שעם מספיק צ'יל וקוּל אפשר לא להתבאס כלל מאי־נעימויות שכאלה.
לגבי הורות איננה מדד לאחריות יש די והותר הורים עם אפס אחריות, רבים כמו ילדים, משתיקים ילדים בגיל חצי שנה עם סמרטפון געוולד (כמובן הם צופים רק בשיעורי הרב מוצפי שליט"א בביכנ"ס מוסאיוף אבל אינו דומה... וכו'...), אפס בהתנהלות פיננסית או תלויים בהורים ועוד היד נטויה
זאת לעומת רווק שיודע שכרגע הדבר הנבון מבחינה כלכלית / פסיכולוגית להמתין קצת עד שהשטח יתבהר ולבנות הכל בעתו ובזמנו
ולגבי ההורים-אם לזה התכוונת אז וודאי. במוחי הקודח היה משהו אחר. אבל אתה גם לא יכול לצאת מנקודת הנחה שהכל חייב להיות מושלם כשבא ילד לעולם-לומדים את זה, כמו כל דבר בחיים, וזה סבבה לגמרי.
לכל אדם יש חוזקות וחולשות. בקשר זוגי, בני הזוג משלימים זה את זה. מה שקשה לאחד, עשוי להיות פשוט לשני. השילוב הזה יוצר יחידה אחת חזקה יותר, המסוגלת להתמודד עם אתגרי החיים בצורה יעילה וטובה בהרבה מאשר אדם לבדו.
2. תמיכה רגשית וחוסן נפשי
החיים מזמנים תקופות של עומס, מתח או אי-ודאות. הידיעה שיש אדם קרוב הנאמן לך, שמקשיב, מעודד ותומך, מעניקה חוסן נפשי רב. מחקרים רבים מראים כי אנשים הנמצאים במערכת יחסים יציבה ותומכת נוטים להיות בריאים ומאושרים יותר.
3. יציאה מן ה"אני" אל ה"אנחנו"
חיי זוגיות דורשים מהאדם להתפתח מעבר לדאגה לצרכיו האישיים בלבד. זוהי הזדמנות פז לצמיחה אישית:
פיתוח האמפתיה: היכולת להבין ולהרגיש אדם אחר.
לימוד הנתינה: השמחה שבלהעניק לאחר ללא תמורה מיידית.
שיפור המידות: סבלנות, ויתור והקשבה הופכים לחלק מהיומיום.
4. תחושת שייכות וביטחון
בעולם גדול ולעיתים מנוכר, הזוגיות היא "נמל הבית". היא מעניקה לאדם מקום שבו הוא רצוי, מוערך ואהוב כפי שהוא. תחושת השייכות הזו היא צורך אנושי בסיסי המעניק שקט נפשי וביטחון עצמי.
5. שותפות ביצירה ובבנייה
זוגיות היא פרויקט משותף. בין אם מדובר בניהול משק בית, רכישת נכסים, טיולים או הקמת משפחה – כל הישג הופך למשמעותי פי כמה כשחולקים אותו עם שותף לדרך. היכולת לומר "עשינו זאת יחד" מעניקה סיפוק אדיר.
6. ריפוי ושמחה
קשר טוב מספק רגעים של צחוק, הפגת מתחים ושמחה פשוטה. השיתוף בחוויות היומיומיות הקטנות הופך את שגרת החיים לצבעונית ומלאה יותר.
בסופו של דבר, הקשר הזוגי הוא המקום שבו האדם לומד לאהוב ולהיות נאהב בצורה העמוקה ביותר. זוהי השקעה שמניבה פירות של יציבות, משמעות ושמחת חיים לאורך שנים.
ניהול סיכונים: גם המנכ"ל הכי מוצלח צריך סגן נאמן. לא כי הוא לא "מושלם", אלא כי אי אפשר להחזיק את כל זוויות הראייה לבד. זוגיות היא לא "תיקון" למי שחסר לו, אלא מכפיל כוח.
הפסד הזדמנות: הוא מצטט "קדרא דבי שותפי", אבל שוכח שיש גם את "שניים אוחזין". המטרה היא לא ששניים יריבו על הקדירה, אלא ששניים יבנו קדירה שאי אפשר לבנות לבד.
2. בירור עומק: האם זה חוסר עניין או פחד?
כדי להבין אם הוא באמת לא בעניין, אפשר לשאול שאלות שלא נשמעות כמו "שכנוע", אלא כמו סקרנות:
"תגיד, אם היית יכול לקבל את כל היתרונות של ה'ביחד' בלי לאבד טיפה מהחופש שלך ובלי המאמץ שאתה כל כך סולד ממנו – היית רוצה את זה?"
אם התשובה היא "לא" מוחלט, יכול להיות שהוא באמת במקום שבו הנפש שלו חפצה בבדידות כרגע. אם התשובה היא "אולי", יש שם פתח.
3. התמודדות עם טיעון ה"לשם שמיים"
הוא טוען שאי אפשר להתחתן רק "לשם שמיים" וזה מרגיש לו מזויף. אפשר לענות לו שדווקא המורכבות הזו היא העבודה האמיתית:
בניגוד למע"מ שהוא חובה טכנית, חתונה היא ברית. ברית לא עושים כשרוצים "לקנות מוצר", אלא כשרוצים ליצור מציאות חדשה.
אולי כדאי לשאול אותו: "למה אתה חושב שזה חייב להיות או 'נטו לשם שמיים' או 'נטו אינטרס'? החיים הם באמצע".
4. זווית ה"חתולים" וה"תרופות"
כאן הוא נוגע בנקודה רגישה. הוא מצא תחליפים (חתולים להפגת מתח, תרופות ליציבות). אפשר לומר לו בעדינות:
"חתול זה נחמד, אבל חתול לא יכול לאתגר את המחשבה שלך או לגרום לך לגדול. הוא תמיד יסכים איתך. האם אתה באמת רוצה לחיות בתוך 'חדר הדהוד' של עצמך לנצח?"
לגבי 1 זה נשמע טוב על הנייר אבל בפרקטיקה מה כבר כל־כך מסובך בחיים? ללכת לעבודה ולעשות כביסה? זהו בערך באמת ממש משהו מעבר לזה.
הרג אותי "שניים אוחזין" חחחחחח מה זה קשור בחיאת.
לגבי 2 לא כל־כך רואה את היתרונות, לא מכיר מציאות שבה יש רק יתרונות בלי החסרונות, ולרוב גם אותם "יתרונות" בסוף סתם מעצבנים ומוציאים אותי משלוותי המושלמת.
3. לא הכרתי מעודי אף אדם שהתחתן נטו לשם שמיים. לא נראה לי שזה קיים. ואם כן, מסכנה האישה.
4. חתול זה נחמד נקודה. לא רוצה שיתאגרו לי את המחשבה או יגרמו לי לגדול מספיק גדלתי כבר ונחמד לי איך שאני וכל מה שאני רוצה זה ללטף חתולים.
זה הכל מאהבה אבל די לחשוב שזה הנושא היחיד שאפשר לדבר עליו
גם אצלי אני מרגישה שהם מרגישים שזה קל לשדך אותי אז בכלל .. מאוד מאוד מחטטים אז למה לא??? נו אבל הבן שלו ואו בול . או מה את עושה לא נכון אני משתגעת( את? אני !)
כאילו הניסיון הזה שלהם
ולא שואלים לפני האם אפשר לדבר על זה?
וואלה לא כיף
לפעמים מוריד לי את החשק זה באמת בא מכל עבר
כאילו פחות באלי חקירה צולבת באירוע/ על האש/ מדורה וכו' זה בא מכל עבר..
מזכירה בקופת חולים / אחות / סדרנית / כולם
חברה שלי אומרת לי שזה כיף שהם מתעניינים בי אבל לא יודעת כאילו לי זה מרגיש שהם מצפים לתשובות כאילו אנחנו BFF וגם כאילו בוא
אצלי זה פחות חקירה-אני לא נותן להם בכלל להגיע למצב שהם חוקרים..ספק אם נותן להם תשובה על "מה אתה מחפש" לא מדבר על כאלו שבאמת רוצים לעזור, פשוט מרגיש שהמון שואלים רק כדי לדעת, אז וואטס דה פוינט?
ולגבי הזלזול, אני מתכוון לזלזול מצד ה-"הוא חי בשביל עצמו" לא כמו בחור נשוי עם ילדים שכבר צריך להחזיק בית.
אתה עדיין לא יכול להשוות בין ילד בן 20 נשוי שמחזיק בית, לבחור רווק באיזה גיל שלא יהיה, זאת מציאות פשוטה להבנה..זה לא מי יותר טוב, זה חז"ל שרוי בלא אישה וכו וכו וכו
וגם, עצם הקיום שלנו זה כדי להקים בית ולפרות ולרבות..ואדם שזכה לקיים את זה לא דומה לאדם שלא זכה לקיים את זה-ושוב , זה לא מי יותר טוב, אבל אי אפשר להגיד שאין הבדל בין השניים.
היה איזה עלון שנתקלתי בו לפני כמה זמן (לא סובל עלונים) שהיה בו טור לגבי זה שרווקים לא באמת מקיימים מצוות כי אולי כלפי חוץ הם עושים א' אבל המבחן האמיתי הוא בנישואים כו' כו'. (וכו').
אז חוץ מזה שלא הבנתי מה מטרת הטור (לרדת על רווקים?)
וחוץ מזה שזה במכת"ר זיבול מוח לענ"ד.
זה שמישהו זכה למעלה הנפלאה הזאת ראשית כאילו שזה בכוחות עצמו ולא בהשגחה עליונה חחחח מי נתן לך טלית שהטלת בה ציצית.
לא ראיתי שמישהו מתלהב על מישהו בזה שהוא קיים מצוות פדיון פטר חמור / שילוח הקן / זרוע לחיים וקיבה והשני לא. אף שאיננו יודעים מתן שכרן של מצוות לך תדע איך זה משפיע על המדרגה הרוחנית שלהם.
ובוודאי שאני יכול להשוות, ילד בן 20 נשוי שמחזיק בית ככל הנראה lucky lucky עם מסלול חיים ברור ותמיכה מההורים (לא שאיני מפרגן אבל מה שאני אומר שזה לא אינדיקציה עבורי להרבה)
ורווק בן 27 כנראה עבר לא מעט סיבובים מה לעשות טרם הגיעה השעה והעת.
גם לא מבין את הלחץ האטומי קבל רש"ר הירש לפרשת נח:
נח היה בן חמש מאות שנה כשהוליד בנים. כל אבותיו וגם בני דורו הקימו את משפחתם בגיל הרבה יותר מוקדם. מסתבר מאד שבתחילה היה נח ירא לישא אשה ולהקים משפחה, משום שלא האמין שיוכל לבנות בית על יסודות הטהרה, ולגדל בנים שיהיו צדיקים ותמימים בדור של חמס והשחתת דרך. רק לאחר שעברו עשרים שנה מגזירת "קץ כל בשר" [פסוק יג], ולאחר שנח חינך את עצמו במשך חמש מאות שנה להתהלך את ה' ללא אשה ומשפחה משלו, רק אז התאזר בעוז להיות אב לבנים.
זה אומר שלכולנו יש עוד לפחות איזה 475~ שנה מינימום עד שצריך להתחיל למהר.
כאילו לא יודע במדרגות רוחניות אינני מבין אבל מה אני ליד כבוד הרבני התורני המקובל דודי הנכבד
ובמדרגות גשמיות לא מצליח לראות את ה"וואו" שבנשואים במיוחד בגיל צעיר יחסית
מחילה דוד אבל הטור בעלון די צודק, רעיונית-וודאי שהוא צודק, ואת זה למדתי מהרב שלום ארוש בספר שלו בגן השלום. בן אדם יכול להתהלך בעולם כקדוש מעונה, ולהסתגר ב4 אמות וכל היום לשבת ללמוד תורה-ועדיין לעלות למעלה אחרי 120 בלי כלום ושום דבר. עיקר העולם הבא של האדם תלוי באשתו. עיקר עבודת המידות של האדם-זה עם אשתו. עיקר החסד שהאדם מקיים-זה עם אישתו. מצוות ואהבת לרעך כמוך-קודם כל עם אשתו אחרי זה בחוץ.
זה לא בא לומר לרווק שהוא לא שווה כלום ח"ו, אלא בא להדגיש את המעלה של הנישואין.
גם שרוי בלא אישה וכו וכו..
ומחילה דוד, גם ילד בן 20 lucky lucky, אם השם ראה לנכון לחתן אותו אפילו שלא היה לו כל מאמץ בעניין והכל בא לו על מגש של כסף בלי דאגות של פרנסה וכו כפי שאתה אומר-יש לו מעלה יתירה עליי. זה פשוט לי, וזאת לא תחרות מי יותר ממי..זאת מציאות עובדתית שהבחור היקר עם כל הlucky lucky , קיים מצווה שעוד לא זכיתי לקיים. ואם תגיד שהןא קיים רק כי הוא lucky- הוצאת את השם מהמשוואה וכאילו השם לא מזווג זיווגים חס ושלום אלא האופן או האמצעים שיש לבחור/ה. השם החליט לחתן אותו ולהמציא לו את זיווגו-מתוך סיבה מסויימת.
ואינך יכול ללמוד הנהגה מנח להאי דרא, כבר היה את חזקיהו שראוי היה להיות משיח ולגאול את ישראל שעם כל מעלתו שהחזיר את כל העם בתשובה והכתוב מעיד עליו אשר לא היה כמוהו אשר עשה רצון השם וכו וכו, וחטא להשם בכך שלא רצה לבנות בית. ואפילו שהטענות שלו לכאורה היו מאוד מאוד חזקות-על אף הכי חטא "מת אתה ולא תחיה" איזה דברים קשים, ועוד למשיח השם.
כבודי הרב דודי אכן מקבל את תשובתך, אך כבודו שמתאבק עצמו בעפר רגליהם של קדושים אשר בארץ המה ומקיים את האי עלמא בלימודו החשוב בשמים, פיו מפיק מרגליות אשר לא נשמעו כמותן בכל ארצות תבל, חידוש אשר כמוהו לא היה ולא יהיה. כיצד יכול אני לבוא לפניך אשר לא כדת.🫶
תראה מבחינת חשיבות המצווה אין דיון. אבל הרעיון שהמצוות שמקיימים כרווקים אינן נחשבות כל־כך, א' איני יודע מה המקור שלו, ב' גם הסברא שלו לוקה בחסר בסוף הכל זה לפום צערא אגרא וזה המדד היחיד. וכאמור, איני מבין את תכלית האמירה הזאת, אם לנשואים היא מכוונת הרי שהם כבר נשואים... ואם לרווקים היא מכוונת אז ממה נפשך, אם הם רוצים להתחתן, זה סתם מבאס אותם, ואם לא, אז לא זה מה שישכנע אותם... אמנם אני יודע שכולם אוהבים לומר את זה אבל נראה לי שהאמירות האלה הן קצת אקסיומטיות וסורי ההסברים הנלווים להן אינם מניחים את דעתי.
לגבי הנושא של עבודת המידות...
בכנות כשאומרים את זה זה נשמע כאילו להתחתן זה להביא טיגריס ענקי לתוך הבית רק בשביל להוכיח שאפשר להסתדר איתו כאילו חסרות צרות בחיים.
אלא שאם אישה אינה טיגריס ענקי אלא בן־אדם נורמלי ושפוי מה כבר כל־כך מסובך להתנהג בסבירות ובנימוס כמו אנשים סבירים מנומסים ושפויים במוח?
לגבי lucky lucky זה בדיוק מה שהתכוונתי במי נתן לך טלית שהטלת בה ציצית. אם הקב"ה זימן לידו מסיבות כאלה ואחרות זה לא אומר שיש לו מעלה יתרה או משהו. יש כל־כך הרבה רשעים ומטומטמים שהתחתנו והביאו ילדים וכל־כך הרבה צדיקים שלקח להם המון זמן / בעיות בפוריות / כו' (וכו'). אז זה לא אומר כלום לגופו של אדם, אלא רק לגבי איך הקב"ה בחר להתנהל איתו. כמו שלא בטוח שמי שההורים שלו קנו לו תפילין אולטרה־מהודרות ומניח אותן בסבבה שלו ביום־יום מעלתו גבוהה יותר משורד שואה שהצליח להבריח תפילין כשרות בדיעבד של הדיעבד למחנה ולהניח אותן פעם אחת לפני שנאלץ להיפטר מהן... או משהו כזה...
לגבי חזקיה האמת אני שמעתי תירוץ לא פופולרי אבל דווקא מתקבל על הדעת והוא שהיות וחזקיה הוא מבית דוד יש עניין מאוד, מאוד מאוד משמעותי בהמשכת קיומו של בית דוד... גם חזקיה רצה לבטל את העניין באופן גורף מסיבה רוחנית מה שאין כן מי שעושה את זה מסיבה פרקטית במקום ללכת ראש בקיר.
בקיצור הדלקת אותי חחחחחחחח אבל ברצינות לא יודע מה כל התרבות המוזרה הזאת סביב זה
לא מצד נשואים שחשים עליונים או משהו כאילו גילו את העולם רק כי בן־אדם עם מטפחת מסתובב להם בבית
שבעצם "וכו" עולה בגימטריה לב, שזה בעצם החידוש של רבינו הבן איש חי בספרו הבן יהוידע, אשר על מסכת קידושין(כמה נחמד, דף ל' עמוד ב' קל לזכור "לב") "בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" ומבאר שם הבן יהוידע-תבלין אותיות
יתן לב-ילמד תורה בחיות בחשק עם רגש ויתן ליבו בתורה.
עוד מבאר נקראו בניי שיש לכם דין בנים ולכן זכיתם לתורה(מה גם שמחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה האם נקראים בנים למקום או לא-רבי יהודה סובר כשלא עושים רצונו של מקום נקראים "עבדים" רבי מאיר חולק ואומר "אפילו לא עושים רצונו של מקום נקראים בנים" ומה שמעניין שההלכה נפסקה כרבי מאיר שנקראים בנים למקום בכל מצב, וקיימא לן מחלוקת רבי מאיר רבי יהודה-הלכה כרבי יהודה, ואפילו הכי פסקו כרבי מאיר, והמעניין הוא שמחלוקת זו גם היא במסכת קידושין דף ל"ו עמוד א')
ועוד מבאר שם תבלין- אותיות ת"ב שבעצם נמצאות במילה הראשונה שפותחת את התורה האות הראשונה ואהחרונה "בראשית" ו-ל"י של תבלין, במילה האחרונה שסוגרת את חמישה חומשי תורה "ישראל" גם אות ראשונה ואות אחרונה, ו-ן' של תבלין-לרמז על נ בגימטריה 50 הכוונה ל-50 שערי בינה וכו.
ועוד מבאר שם שנקראת תבלין-שבזכות התורה שנקראת תבלין יבוא משיח ואליהו לבשר הגאולה כי "תבלין" בגימטריה 492 וגם "משיח בן דוד ואליהו" עולה מספר 492.
מכל האמור עולה-ש-"וכו" שעולה מספר לב, אכן חשוב וכבודו במקומו מונח.
וגם שרווק אכן מזולזל בעיני אחרים ובהאי נחתם שירשורא דנן.
על החתום: אנוכי.
כל כך הרבה גויים יש....איזה חשוב להביא עוד יהודי.נחלת
אבל מעבר לכך, לא טוב היות האדם לבדו. והמדרש אומר שהשם הביא לפניו בעלי חיים
וזה לא היה זה.
אני מניחה שגם מקומו של החתול החשוב, לא נפקד...ובכל זאת...
לא, הנשוי, וודאי לא יותר טוב מהרווק, והרווק גם לא יותר טוב מהנשוי-זה חשבונות שמים ולנו אין בכלל עניין להתעסק מי יותר ממי, ציינתי את זה כבר יותר מפעם אחת בהאי שרשורא דנן.
הנקודה שאני מנסה להגיד היא-שכשאדם רווק, הוא לא דומה לאדם נשוי שמחזיק בית, לא כי הנשוי יותר טוב או יותר משהו. ילד בן 20 נשוי לא דומה לרווק בכל גיל שיהיה, אני באמת לא יכול להסביר את זה יותר טוב זה נראה לי כל כך מובן ופשוט.
אני לא טוען שיש סיבה לזלזל ברווקים ח"ו, אני בעצמי רווק. אני רק אומר שהמציאות מעצם המציאות היא כזו שאדם רווק פשוט לא דומה לאדם נשוי באחריות שלו במחויבות שלו, אדם נשוי קיבל על עצמו עול (ריחיים על צווארו וכו) לעומת רווק שכביכול "חי בשביל עצמו" , אנשים מכבדים אנשים שעובדים קשה שלוקחים על עצמם דברים ועומדים בהם-אותו דבר כאן, אדם נשוי קיבל על עצמו עול לעומת רווק-האם זה אומר שרווק הוא פחות טוב? וודאי שלא. האם זה אומר שהנשוי יותר טוב? וודאי שלא-פשוט המציאות היא כזו.
אגב אני אישית לא מרגיש זלזול מאף אחד, אבל אחרי ששמעתי את הרב וחשבתי על זה, יש בזה המון אמת.
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).
זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.
לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.
לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................
לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.
אני דווקא הוקסמתי כשהבחורה סירבה לעוגיות שהבאתידורש טוב לעמי
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
