אם תפקידי בין הבנות, תצטרכי לשבת ליד שתיהן, או שהגדולה תסתדר לבד?

היא זו שהכי צריכה שיישבו לידה...

את הבן הגדול בחדר הקטן,

והגדולה תהיה עם הקטנים בחדר הגדול?

והאם יש דרך להשאיר את כולם יחד בחדר כרגע?

כי נשמע שאולי היא לא בשלה לחדר לבד..

להשכיב את הבנות בנפרד?

שלא תמצאי את עצמך מתזזת כל ערב בין החדרים ובין שתי בנות שרוצות שתהיי לידן...

הבן הקטן יותר במיטת תינוק? ואיפה הבת הקטנה?

אם הילדים מתחת לגיל 6, אז הייתי מסדרת לפי נוחות ולא לפי מין. אבל לא כל כך הצלחתי להבין מה יהיה נוח יותר...

וגם אולי אפשר שבינתיים עד שיגדלו כולם יהיו יחד, והחדר הקטן ישמש כחדר ארונות (וזה יפנה מקום מהחדר הגדול).

לא יודעת אם רלוונטי מבחינת הגילאים וגודל החדר אבל אולי ככה יהיה לכם הכי נח. 

ובחדר הגדול שתי הבנות והתינוק

בעיניי בגיל קטן (פעוטות למשל) זה אפילו כדאי שיהיו יחד בחדר גם אם זה בן ובת.

אבל בגלל שהבכורה צריכה שתשבי לידה, אולי עדיף אותה בחדר שבו את יושבת.

ואולי דווקא את האמצעיים להעביר לקטן (אם יש מקום) והגדולה עם התינוק ותשבי בחדר הגדול לפני השינה. יהיה לה מקום משלה (תינוק לא משתלט או מפריע באמת לפרטיות).

השאלה איך זה יהיה לבת הקטנה יותר

אני חוששת שפגישה בזום לא תהיה אפקטיבית כמו פגישה פרונטלית

יש פה מישהי שיכולה לעשות לי השוואה ביניהם?

וגם איך מקבלים אומץ? פשוט לקבוע? ואיך מתחילים לשתף מישהי זרה בחיים שלנו?

זה נראה לי הר בלתי עביר

שבמציאות זה הרבה יותר טוב מאשר בזום, אולי יהיו פה המלצות למישהי באזור שלכם ואולי תדברי קודם כל אתה בטלפון בשביל לבדוק אם זה יכול ללכת.

האומץ הוא בעיני פשוט לעשות את שיחת הטלפון הראשונה לברר, אח"כ זה מתקדם משם. אז בלי לדחות ובלי להסס להרים טלפון.

מבחינת הלשתף- המטפלת מכוונת אתכם כל פעם במה להתמקד וכו, את תראי שזה יזרום לך בעזרת השם ועם הזמן לומדים את זה. 

לא הרגשתי הבדל משמעותי בטיפולים.

ולגבי שאר החששות, לגיטימי, תני לה להוביל ולהנחות אתכם.

וכן, פשוט לקבוע.

חוץ מזה שבאמת נשמע כדאי לכם ממש ייעוץ זוגי, והצלחה עם למצוא את מה שנכון לכם🩷

אז מגיבה רק למה שכתבת על זה שמחר בר לך לקבוע לו עובדה ולא להגיע- נראה לי שזה ממש לא יהיה נכון... זה משהו חד צדדי בלי שיהיה לו אפשרות לתגובה וזה נראה לי בהחלט יגביר את הלהבות. ומאיך שכתבת זה נשמע קצת כמו ''נקמה'' וזה אף פעם לא מקום טוב לפעול ממנו.

אם את מסוגלת לשאול אותו אם מתאים לו לאסוף מחר ולקבל גם לא זה נשמע לי מצוין, אבל אם לא נשמע לי שפשוט כדאי לוותר על זה...

ותודה גם על העיצה 

בטח בהתראה כזאת קצרה

כל פעם שלקחתי לעצמי פסק זמן לנשום זה היה על חשבון העבודה שלי, אף פעם לא שלו...

ומרגיש לי שאני צריכה לעשות משהו שקצת יזעזע אותו

אם משישי בצהריים הוא לא החליף איתי מילה, חוץ מבריב קולני, ומאז שתיקה ארוכה... אני לא ראויה למשהו?

הוא יודע שהוא פגע בי

כרגע לפי איך שאת נשמעת

זה נראה לי

שאת כועסת מאוד ופגועה

וזקוקה להביע את הרגש הזה למולו

והדמיון אומר

שאז ירגיש שטעה

ויודה בטעות

זה קורה לנו הרבה ברגעים כאלה

אבל

זה אף פעם לא נכון לפעול מפגיעות לא מעובדת

ומדמיון שאם אני אצא למלחמה ו אכעס-אתעק-אשתוק-אתעלם-אנהג בכל דרך כוחנית

אז אקבל מענה רגשי שאני זקוקה

והאמת היא שזה רק עושה ההפך ומעמיק את הפגיעה

ולדעתי

צריך הפרדה

מה שאת מרגישה -זה אמיתי וכואב לך באמת

ואת צודקת מגיע לך לקבל מקום והכרה והקשבה לתחושות שלך

אבל צעד ראשון זה שאת תתני את זה לעצמך

ולא תתלי את זה רק אם הוא יכיר בצדק שלך

אלא תהי בחמלה לעצמך

תני לעצמך להוציא מהלב מה שאת מרגישה

אבל מולו

אל תפלי לאשליה שאם תפעלי מאמוציות זה יעזור

הלב רק יתרחק

הפער יעמיק.

מה כן

אחרי שהרגש קצת ירגע ולא תהי מוצפת

תעצרי

תרשמי לעצמך

בכללי לא רק מול הסיטואציה

מה את מרגישה -

מה את זקוקה ממנו

אבל בנוסף תביטי גם בכנות ותכתבי איפה את אולי גם לא מדויקת ,ולא פועלת ממקום שגם רואה אותו..

איך היית רוצה להגיב אחרת ככה שלא יגרור אתכם למריבה

ומתוך זה תדברי איתו על הכל

תשתפי מה את מרגישה

מה יעשה לך טוב- למה את זקוקה

אבל גם תקחי אחריות על חלקך ותשתפי אותו אי פה אולי לא דייק. ולא ראית אותו מספיק

ותשאלי אותו מה גם הוא צריך ממך אחרת

כן אני יודעת שאני פועלת מרגש ולא משכל

ושאני מוצפת

ושזה לא מקום נכון לפעול ממנו

אבל אני די מיואשת

את כל הדברים היפים והנכונים שכתבת (רובם) כבר עשיתי בפעמים קודמות

אז זה עזר לסיים את המריבה יפה (בעיני בלי שהיה לו חלק בפיוס), ואולי זה עזר לקצת זמן אחרי

אבל מהר מאוד חזרנו לדפוס המוכר, זה לא באמת חלחל לא באמת עשה שינוי

ואני יודעת שדברים לוקחים זמן וזה תהליך

אבל אני מצפה בגרף לראות איזה תנודה משהו

לא לחזור כל פעם לאותה נקודה ואולי אפילו מתחתיה

אז כבר לא יודעת מה לחשוב ומאיזה מקום לפעול

לכל זוג יש גינמיקה ומן משחקי תפקידים קבועים שכשהם לא מביאים תוצאות טובות אז חשוב לעצור ולהבין איך כל אחד יכל להתמקם אחרת כדי שהריקוד ישתנה

עזרה מבחוץ מאוד עוזרת לזה

איך

לא חושבים על זה מדי

מבקשים המלצות באזורך

מרימים טלפון וקובעים פגישה

אפילו אם הוא לא מוכן תלכי לבד זה גם משמעותי

וזה כואב ממש🩷

אבל אני עדיין חושבת שזה צעד שהוא קצת הכרזת מלחמה, של להיכנס איתו ראש בראש ואני באמת לא חושבת שזאת הדרך

אני חושבת שרוב הבני אדם לא יגיבו לכזה דבר בהתפייסות ובהבנה שהם טעו, אלא בכעס, בתחושת ניצול אולי ובסוג של ''מגיע להם'' כל מה שהוא עשה עד עכשיו, ובמקום לפייס ולקרב ביניכם זה רק ירחיק ויעמיק את המריבה.

במקום זה תיקחי לעצמך קצת זמן לנשום בעצמך, אולי תזמיני לך משהו מפנק ותנשמי קצת

אפשר אולי רק להגיד שאת פגועה ומחכה לפיוס, בלי לשים לו מילים בפה או משהו

יש הרבה דרכים של איך לנהל את זה גם בלי להכריז מלחמה...

זה לא להכניס לו מילים (או מעשים) לפה?

נמאס לי שכל פעם שהוא פוגע או שאנחנו בריב אני צריכה לבקש את הפיוס

מבינה את הנקודה?

ותאמיני לי שדיברנו על זה גם בזמני שלום

אני יודעת שכל מה שאני כותבת פה בסוף מוביל לזה שאני צריכים עזרה חיצונית

אני מקווה שהפעם הזאת אקבל את האומץ לעשות את הצעד הזה

החלטתי שהיום אחרי העבודה אטפל בזה

תחזקו אותי

ותודה גם על המקום לפרוק, לבנתיים זה עוזר לי קצת להרגע

מקווה שזה זה

אם זה יעבוד חשבון הבנק שלנו יודה לך

וגם אני אשמח כי מתפדחת כבר מהצוות שמכיר אותי שם...

נשמע לא קל במיוחד שאצלנו הכל ממשיך כרגיל

חיבוק ♥️

קשה לקרוא את החדשות💔

לק"י

זה תשאול, ולפעמים גם בדיקה פנימית ולימוד תרגילים.

בדיקה עושים רק משישה שבועות אחרי הלידה.

לק"י

אני מניחה שהן רגילות לזה.

אצלי היא אפילו החזיקה את התינוק חלק מהזמן😅

כי אני סוחבת את בעלי היום איתי לעיר אחרת רק כדי שישמור עליה בחוץ, והוא מפנה בשביל זה זמן יקר...

אז מצד אחד יעזור לו מאוד ש'אשחרר' אותו

ומצד שני לא רוצה להגיע לשם ובסוף היא תדרוש הרבה צומי

אני

1. כן אבל הייתי רוצה העלאה.

2. נראה שכן

3. לא הכי, כאילו מרגיש שרוצה לממש עצמו במשהו אחר

4. תובנות שהיום חייב להכניס הרבה יותר כדי להתקיים ובאסה שזה מתנגש עם מלא דברים אחרים שחשובים לי ובאסה שמקצוע שאוהבים ומרגישים מימוש לא מביא משכורת כמו משהו שפחות מימוש אבל יותר כסף ויש לי עוד מלא מחשבות בנושא..

מעניין לשמוע אתכן

2. ממצה, תפור ליכולות שלי ולזמינות שלי תודה לה'

3. לא יודעת אם אפשר להגיד אוהב, את התחום הוא אוהב והעבודה נוחה ומשאירה זמן לבית ולתורה וזה מבחינתו הכי חשוב.

4. רק תפילות וסיעתיא דשמיא, הגעתי לאיפה שאני "במקרה", אחרי מסעות ותלאות שחשבתי שלעולם אשאר אומללה מבחינה הזאת וה' כיוון ועזר והגעתי למקום שלא יכולתי להמציא לעצמי יותר טוב ממנו.

מעניין איזה תחום זה עכשיו באלי לדעת ולקבל רעיונות חחח....

איזה כיף שככה לך!!! 

משרשרת לך אבל זה נכון לכולן כמובן.

1. לרוב כן

2. סך הכל כן, תמיד יש לאן להתקדם ולהתמקצע.

4. לנשים דתיות בשנות הפוריות, הכי קשה להכנס למקום עבודה ולהתקדם. וזה מבאס..

לא כולן יולדות כל שנה, ועדיין כשרואים אותך דוסית ישר המצב משתנה בראיונות וכו'.. 

התראיינתי כדוסית נשואה צעירה בכמה מקומות ולא הרגשתי שזה הפריע. אולי זה תלוי בתחום ובגודל החברה. 

לא בתחומי החינוך והסיעוד.

*מסייגת משהו קטן - היתה לי קולגה חרדית צעירה, שפשוט לא קלטו שהיא נשואה כי הפאה היתה נראית כמו שיער אמיתי.

חשבו שהיא רווקה דתייה..

בקיצור, מתכוונת למראה קלאסי של מטפחת וביגוד צנוע. 

2. ממש לא. התחום עצמו והעבודה מאוד מעניינים, אבל הבוס שלי הוא ראש בלטה ויש לו הרבה פעמים ציפיות לא ריאליות. עכשיו לדוגמא אנחנו באמצע פרוייקט שאמרתי לו כמה פעמים שהוא ממש מיותר וכל מי שאני מדברת איתו פשוט לא מבין מה עובר לו בראש, והוא פשוט לא מוכן לקלוט.

אתמול זה הגיע למצב שאמרתי לו כמה כל הפרויקט הולך לעלות, והוא ענה לי, "תעשי הכל מקסימום רק חלק נוציא בסוף לפועל". כן אדוני מה אכפת לך, אני זאת שעובדת קשה לחינם ואתה אח"כ בהינף יד פשוט תזרוק הכל לפח

3. כן בעלי אוהב ומרגיש שהוא תורם מעצמו (איש קבע)

4. אם היה לי האומץ להתחפף ולחפש מקום אחר הייתי עושה את זה, אבל א. משכנתא גבוהה וב. לא בטוח שבמקום אחר יהיה טוב יותר וג. שוק העבודה בתחום שלי כרגע ממש קשה אז לא רוצה למצוא את עצמי מובטלת במשך שנתיים או מתפשרת

אבל סיוט בוס כזה..

והלוואי שתמצאי!! שייך לחפש במקביל?

1. אוהבת. לא עפה עליה

2. לא

3. מאוד. ב"ה פורח

4. רק סיעתא דשמייא. אני מחפשת כבר תקופה ועוד לא מצאתי עבודה שתשפר את איזון הבית עבודה שלי לצערי.. מצד שני יש תחום חדש שהייתי רוצה ללמוד אבל אני פחות בפניות להתמסר לזה כרגע. אולי כשאגדל

1. כן (לא בדיוק עבודה)

2. בעקרון כן! כמובן תמיד יש כל מיני תקופות

3. אוהב את התחום, מחפש מקום חדש

4. היו לי הרבה התבחבשויות סביב הנושא התעסוקתי. לא רק בגלל השילוב של משפחה ואמהות, אלא עוד לפני שהתחתנתי בכלל. התחלתי משהו חדש לא מזמן וכרגע אני שמחה, מקווה שזה באמת יהיה טוב ומוצלח בע"ה. זה לתקופה מוגבלת של מספר שנים, אז מקווה גם שאחריה אמצא את עצמי שוב

1. תפסת אותי בזמן לא טוב, כרגע קשה לי ממש, הרבה השתנה ויש זלזול מצד הראש צוות, שעות ארוכות הנסיעות - אז לא ככ

2. לרב לא לצערי

3. כן, מבסוט ב"ה

4. הלוואי שלמדתי תחום שיותר ידידותי לאמהות

1. כן, מאוד.

2. זה קצת מורכב לענות. ב''ה אני מביאה את הטוב שלי ומצליחה, אבל א. זה תחום ספציפי ויש תלויי נוספים שלא קשורים שאני טובה בהם אז המיצוי הוא בתחום ספציפי. ב. אני עובדת משרה לא גדולה וזה כן מעכב אותי מלהתקדם אבל כרגע מעדיפה לא להעלות אחוזי משרה

3.  כן ב''ה

4. אכתוב בהמשך יותר בפירוט...

1. כן אבל זה קשה להיות עצמאית

2. כשיש לקוחות וכו' אז לגמרי, אבל השיווק פרסום קשה לי ממש

3. היום ב"ה כן אבל זה אחרי שהוא עבר הרבה עבודות ולא מצא את עצמו

סוף-סוף לפני כמעט שנה מצא עבודה שמבחינתו מושלמת חוץ מהשכר

1. כן! מאוד!

אני גם עושה משהו שאני אוהבת וטובה בו, החברה מסביב ממש משפחה ולהגיע למשרד זה כיף!

מצאתי את האיזון בין להיות אמא ללעשות את מה שאני אוהבת וזה גם ממש עבר לכביש

2. הוא התחיל לא מזמן אבל נראה שכן! הוא אוהב את המקצוע ונראה שהמקום עצמו גם טוב

3. לא להתפשר, עבדתי במקום שלא היה לי בו טוב, לא הייתי באמת מוערכת (כן במילים אבל זה לא התבטא חוץ מזה בכלום, לא בהבנה לבלתמים, לא במשכורת, לא בפרגון למשהו שלא יביא לו תוצאות...) בצכלס גיליתי שזה משפיע על כל המצב רוח, אי אפשר לבלות חמי מהיום במקום שלא טוב בו... זה שואב אנרגיה וגם החצי יום השני יראה בהתאם.

לקח לי הרבה זמן להעז לקום וללכת

לעבוד על הביטחון

ולדעת להגיד זה מה שאני רוצה ומגיע לי מה שאני רוצה! (זה לא רק חד צדדי... חובת ההוכחה היא עלי שאני באמת שווה את ההשקעה על מה שאני דורשת)

בתכלס- היום שטוב לי

התפוקה שלי הרבה יותר גבוהה, היצירתיות שלי הרבה יותר טובה

ואני כבר שווה הרבה יותר ממה שהייתי שהגעתי למשרה הנוכחית לפני 4 שנים

1. בסדר כזה, יש ימים שאני מרגישה שאוהבת, אבל לרוב פחות

2.לא

3. כן

4. כרגע נוח לי העבודה הזאת בתור אמא לילדים קטנים, חושבת שבהמשך אעשה שינויים.

2 כרגע כן

4 להיות פתוחה ללמידה ושיפור מקצועי ואישי

זה מה שעזר/ עוזר לי להתקדם ולהצליח

1. כן מאוד. השנה היה קצת קשוח עם מנהלת שלא הסתדרתי איתה אבל סה"כ אני נהנית מאוד.

2. בכלל לא. זאת עבודה שלא קשורה למה שלמדתי ואוהבת לעשות, התגלגלתי אליה במקרה ואהבתי. אבל מתכננת שנה הבאה אולי לחפש עוד עבודה בתחום שלי.

3. בעיקרון כן, בכמה חודשים האחרונים היתה תקופה קצת קשה אבל אמור לחזור למקודם עוד חצי שנה.

4. אני עובדת במקום עם הרבה חוסר בכוח אדם (תחום החינוך) ומפחיד לראות איך מוכנים לקבל כל אחד עם דופק (כולל אותי כי כמו שאמרתי אין לי הכשרה בתחום) לטפל בילדים קטנים

מרגישה סיפוק ועשייה

ועונה עכשיו על 4 שעברתי הרבה עד שהגעתי למה שאני אוהבת, יכולתי לראות השפעה ישירה בין העבודה, הסיפוק והמשמעות לאישה ולאמא שאני. כשטוב לי, אז גם טוב בבית ועם הילדים. כשלאטוב לי, אז כל הבית מושפע, הכוחות מושפעים...

אני בחלד עכשיו וממשיכה לאסוף רעיונות ודברים לקראת החזרה בתחילת שנה הבאה.

ולגבי בעלי, הוא עדיין סטודנט.. אבל בנתיים נהנה מאוד מהלימודים, בעיקר מהשלבים המעשיים יותר... רק עוד שנתיים וקצת יתחיל לעבוד בפועל..

1. כן מאוד

2. כן ויש עוד הרבה לאן להתפתח.

3. כן מרוצה גם מהשכר וגם מהעניין. אבל מניחה שאם היינו מליונרים הוא היה עוזב לגמרי ונשאר בבית עם הילדים + עושה כל מיני מיזמים שעולים לו לראש ואני הייתי ממשיכה לעבוד איפה שאני.

4. בעיקר מנסה למצוא את האיזון הנכון עם הבית כי חשוב לי לקדם דברים בעבודה מצד שני חשוב לי להיות נוכחת כמה שיותר בחיים של הילדים שלי.

1. לא

2. לא

(עובדת בשתי עבודות וזה נכון לגבי שתיהן).

אני לומדת עכשיו תחום אחר ומאד מקווה שאצליח להתפתח בו ולהפוך אותו לעיסוק העיקרי שלי.

3. כן, חוץ מהשכר. וגם רוצה להתקדם אבל באותו תחום.

4. אני מרגישה שיש הרבה אלמנטים של הבשלה בנושא התעסוקתי.

לפני כמה זמן שאלתי חברה אם היא נהנית בעבודה שלה, היא ענתה: "ברור, איך אפשר לעבוד בעבודה שלא נהנים בה?!" ואני חשבתי לעצמי, איך זה כל כך ברור לה, ולי כל כך ברור שאם לא טוב לי זה אומר שאני צריכה להתאמץ יותר. אלה דפוסים ממש עמוקים ותהליכים שצריך לעבור דרכם.

ברור שיש לי לפעמים חרטות על זה שלא למדתי בעבר מקצועות שמעניינים אותי עכשיו ואני לא מוכנה להתמסר ללימודים אינטנסיביים כי המחיר המשפחתי גבוה מידי.

אבל מבינה שיש לי פה דרך לעבור...

1. מאוד אוהבת את התפקיד והמקצוע, בזמן האחרון יש לי קושי עם המנהל הישיר ואני חושבת לעזוב

2. מאוד! התפקיד תפור עלי

3. מאוד מאוד

4. לא לפחד לעבור מקומות עבודה, בדר"כ משתדרגים הן בשכר והן בתפקיד ומדייקים לעצמך את המקום שלך.

3.כן.

4.כשבוחרים איזה מקצוע ללמוד - לברר גם מה עושים בעבודה בפועל. כי הלימודים לרוב שונים מהעבודה.

1. כרגע לא, היו תקופות טובות יותר, עכשו כבר זמן ארוך שזה הולך ומידרדר מבחינתי, אבל נוח לי מדי מכדי שאעזוב כרגע.

2. כנ"ל - היתה תקופה מסוימת שבה זה היה יותר, אבל כרגע נטו נוח, מכל בחינה אחרת על הפנים.

3. הוא נמצא שם מתוך תחושת שליחות, מעבר לזה מאוד קשה לו, וכן שוקל שינוי כיוון חלק מהזמן.

4. כמה דברים -

כסף זה חשוב וזה כן צריך להיות שיקול בבחירה מקצוע. מרגישה שבדוסילנד לא מכירים בזה מספיק, בטח בשלב הבחירה.

עם זה, זה בטח לא שיקול יחיד. כל אחת צריכה להבין מה  מניע אותה בחיים ולנסות לבחור עבודה לפי זה. עבודה שלא עונה על הצרכים שלך (כל אחת ושלה - כסף, שליחות ערכית, הנאה, מאפשרת לגדל את הילדים בנחת....) - קשה מאוד להחזיק אותה, כי החיים מאוד עמוסים ודורשים.

מנהל טוב זה דבר קריטי, עושה הבדל גדול באווירה, בגישה, בגמישות... הסביבה האנושית יכולה לשנות המון וזה דבר שכדאי לנסות לבחון כשבוחרים מקום עבודה (ותודה למנהלים שלי שהביאוני עד הלום, גם דרך תקופות שדברים מסביב הם סבל או בלגן)

עוד דבר שכנראה פחות רלוונטי לפורום הזה אבל בכל זאת - אימהות משנה הרבה בסדרי העדיפויות והתפיסה. דברים שהיו לי ברורים בשאיפות המקצועיות שלי כרווקה (לא צעירה) פתאום השתנו מתוך האימהות. מה חשוב לי, מה מעסיק אותי, איזה משאבים וכוחות יש לי בעבודה...

1. אני אוהבת את העבודה שלי, היא משלבת כמה תחומים ומאתגרת אותי, בקטע טוב.

2. כיום כן (התחלתי את התפקיד לפני שלושה חודשים ככה שאולי דברים עוד ישתנו). עד לפני שלושה חודשים עשיתי את העבודה בלי הרבה הנאה (היו ימים שגם ממש שנאתי אותה).

3. בעלי עובד כשכיר וגם כעצמאי בתחומים שונים שממש אוהב. בנוסף ללימודים שכל הזמן מתקדם בהם. בדיוק מסיים תואר שני ומברר על דוקטורט.

מעולם לא ראיתי בנאדם שכלכך מרוצה מהעשייה שלו. יצאתי שחצנית. מה לעשות? אני ממש גאה בו על הדרך.  

4. להמשיך לחפש, לא להתייאש. לדעתי אני שוברת שיאים בכמות ראיונות שהלכתי ונכשלתי בהם. מיליונים! זה קשה מתיש ומתוסכל.  כל הזמן המשכתי לנסות והתפקיד הזה שאני נמצאת בו הגיע אליי בדרך אחרת (לרוב שולחים קו''ח ומקווים לתגובה., בתפקיד הזה הגיעו אליי להציע את התפקיד למרות שלא הייתי מדמיינת להגיש מועמדות אליה. כך בורא עולם גלגל את הדברים, תודה לה')

גרה במקום תעסוקתי קשה ולא מתגמל

מחפשת את עצמי שנים

תסכול כללי

עבדתי בכל מיני

כרגע עובדת אבל לא טוב לי

יודעת כיוונים בכללי ולא מוצאת מרחב שאוסף אליו את מה שמחפשת

ובאמת מרגישה מאוד אבודה

אני לא צעירה ובשלב בחיים שכאילו כבר מזמן היה אמור לקרות

עבדתי .אבל לא זכיתי לראות הצלחה

ואין מתסכל מזה להתאמץ לא להאמין לכשלון כאומר עלי משהו

לא תמיד נכשלתי

היה גם טוב

אבל לא מוצאת שום אפיק שבו אני מביאה את עצמי 

1. כן

2. מוציאה מרוקנת באסלה את המיכל המלוכלך, שוטפת עם מים. גם את הפילטר ככה.

3. אני עדיין לא ניסיתי האמת, חמתי וגיסתי משתמשות בחומר של ליאור קוקה. הבנתי שהאחריות לא חלה במקרה כזה

לגבי חברה אחרת, אבל זה אותו עיקרון

1. חובה, אחרת זה מסריח. אני עושה אחרי כל שימוש כדי שלא אשכח, אבל זה לא בשימוש הרבה פעמים ביום

2.עם הטוש של המקלחת

3. מבחינה טכנית, מותר לשים חומרים לא מקציפים. אבל זה כנראה יבטל את האחריות. לחברה אמורה להיות רשימה של חומרים לא מאושרים.

אבל בכל אופן, לא לשים חומר מקציף, זה עלול לעלות ולהגיע למנוע וזה יהרוס את המכשיר

אני יודעת שרובורוק אפשר כל חומר

ואני תמיד חשבתי שלטינקו אין בכלל חומר משלהם חח

ועכשיו אני רואה שגם כתבתי חומרים לא מאושרים.

אבל מבינה שזה היה מובן בכל אופן

1. אחרי כל שימוש עושה ניקוי עצמי

2. בסוף כל יום מוציאה את המיכל המלוכלך, שופכת מים לאסלה, מנקה אותו ואת המסננת במים וקצת סבון עם הטוש באמבטיה - כל הסיפור גג 5 דק'

    פעם בתקופה כשמרגישים צורך, בעלי מוציא את המברשת ומנקה גם את הבפנים

3. משתמשים בחומר אחר לא מקציף, זה אכן מבטל את האחריות.

אפשר לקנות את החומרים של טינקו/דרימי בכל סופר?

כי אם אני קונה שואב ואין לי חומר מתאים באזור שלי אז אולי זה לא שווה לי 

אן להפך מבוגרות 

אין פה הרבה משפחות אז בכל מקרה יש הרבה עומס על כל אחד שגר כאן.

מדיח

שואב שוטף

מייבש

נינג'ה גריל

ואולייי לשלם למישהי מבוגרת שתבוא מיישוב ליד לכמה שעות לאפס את הבית ולהוריד ממך הרבה מטלות

כאילו לשנות ראש משמישהו ייקח את הילדים להקלה במטלות האחרות שלך

ואולי לרשום לצהרונים?

וכל הכבוד שאת דואגת לעצמך ומודעת לשים לב לסימנים!!

ואגב, איך את מעבר לעומס עם הילדים? אולי לאוורר שעוצ עבודה ושיהיה לך יותר זמן לעצמך בבקרים?

האמת להביא מישהי מבוגרת מישוב אחר זה רעיון, אבל מעניין איך מוצאים מישהי כזאת, אני אנסה לחפש.

הילדים בצהרונים, התינוק איתי כשאני לא בעבודה.

בעיקרון יש לי זמן לעצמי, אני צריכה יותר לנצל אותו טוב ולא לתת לבוקר החופשי לעבור מול המסך או בשינה.

לחפש מישו מהיישוב הרלוונטי שיפרסם שם

בעידן הוואצאפ דברים רצים

אני חושבת שהבקרים שלך כשאת לא בעבודה זה ממש פוטנציאל מטורף

כי הזמן השקט לעצמך הוא הכי נותן..

אולי לחפש מסגרת לתינוק לימים האלו או לחלק מהם..? אם את איתו קשה יותר לקום ולעשות מחוץ למסך.. ולישון זה מעולה

אם לא מצאת דברים אחרים אז כן זה לחלוטין שווה השקעה ומשפר איכות חיים

1. עזרה ממשפחה- אולי יש סבתא או גיסה שיכולה לבוא פעם בשבוע?

2. מכשירי חשמל- מדיח, מייבש כביסה, רובוט שואב שוטף.

3. אוכל קנוי שרק שמים בתנור או להזמין פיצה

4. לאכול בכלים חד פעמיים

5. לא לקפל כביסה, לקנות סל לכל ילד לכביסה נקיה

6. כותבת בזהירות, לשקול לעבור דירה בשביל הבריאות שלך… (לא ברור אם את כרגע בהריון וזה משהו זמני או שבאופן קבוע את קורסת. כותבת בעוד יותר זהירות למנוע הריון).

אני אשקול את הרעיונות ונבדוק מה מעשי.

לגבי 6, אני לא חושבת שבמקום אחר יהיה לי טוב יותר ולעבור דירה זה לא דבר קליל, למצוא לאן זה הרבה יותר קשה. אני לא בהריון, אני עם תינוק קטן, אבל היו לי דיכאונות בכל מיני מצבים בחיים, גם כרווקה, גם כנשואה בלי ילדים, גם בתחילת הריון, הדיכאון אצלי לא קשור למצב ההורמונלי נקרא לזה ככה.

חיים, תוסס חברתית?

למה הגעת למסקנה שאם אין פה נוער אז אין פה חיים וחברה? יש פה ממש קהילה מתוקה, פשוט כולם משפחות צעירות. גם אנחנו משפחה צעירה, למה אנחנו צריכים מקום עם משפחות מבוגרות ונוער? (חוץ מבייביסיטר)

עם 20-30 משפחות
אם אין נוער, אין בייביסיטר, אז איך יוצאים? איך נפגשים לערבי קהילה וכו...?
משום מה בפתיחת ההודעה חשבתי שאת דוקא מתלבטת אם לעבור למקום שיש שם נערות ועזרה, מקריאה חוזרת ראיתי שהבנתי לא נכון.
ברור שאם טוב לכם שם, תישארו... בטוחה שזה שווה את זה.

אגב, מניסיון, גם בעיר הגדולה עם הרבה נערות, קשה למצוא עזרה. צריך הרבה מזל
יש להן את הסניף, הבגרויות, הלימודים, החיים, ולעזור בבית של עצמן. הן מגיעות רק כשילדים ישנים...חחחחדור מפונק.
ככה שבאמת בשביל עזרה מנערות לא הייתי משנה מקום מגורים.

תמיד מציעים פה בפורום לקחת נערות לעבודות בית וכאלה, אז חשבתי שזה דווקא דבר שכן אפשר למצוא 😂 שיעשע אותי התיאור על הדור המפונק

אכן דור מפונק
חחחח
נערות מגיעות עם דרישות
לא מחליפה טיטולים
רק שהם ישנים
עד שני ילדים
אצלנו בכל אופן.
או שהאימהות שלהן צריכות אותן בבית

מחיר מסוים עד 3 ילדים

אח"כ מחיר עולה😂😂

גם ככה לקחתי סכום זעום לשכנה שעשיתי לה מלא בייביסיטרים (סכום שהיה זעום גם אז). 

גם תעריף אחר לילדים ערים או ישנים..

אבל משעשע אותי

בזמני לא עשיתי חלוקה.

לקחתי אותו דבר לילד אחד או ל3.

רציתי האמת

אבל התביישתי לבקש כי זה לא היה מקובל..

חח אני שמעתי מחברה 

שהתנאים היו:

ילדים ישנים

מגיעה יחד עם חברה

ואינטרנט לא חסום

אצלינו קל למצוא

 יש קבוצה של ביביסטריות שכל פעם כשצריכים שולחים ותוך חצי שעה יש מישי מצוינתת

למצוא מישהי עם ילדים פחות או יותר בשלב שלך, ולסכם איתה שנניח פעם בשבוע היא לוקחת את הילדים שלך לשעתיים, פעם בשבוע את לוקחת את שלה

או רק את התינוק אם את מוצאת מישהי שעם התינוק שלה בבית...

זה באמת משהו שאפשר ליישם אותו ואפילו לשמור שעתיים על ילדים של מישהי אחרת יכול להיות טוב למרות שזה דורש אנרגיה, זה מכניס אוירה חיובית לבית כשיש אורחים, מעסיק את הילדים (ואותי) אז כשאני לא בקריסה הפיתרון הזה יכול ממש לעזור שאני לא אקרוס...

להזמין חברה עם ילדים בגילאים דומים לשלך ולהעביר ביחד אחה"צ. כולל ארוחת ערב.

לפעמים כשיש אורחים אז יש יותר מרץ לסדר קצת, להתעסק עם הכביסה, להכין אוכל וכו. וגם אם לא תוך כדי,  זה מעביר את השעות המאתגרות בצורה יותר נחמדה.

אם לא מתאים לך בבית שלך, אפשר לקבוע בגן שעשועים. כולל להביא לילדים כריכים וירקות לארוחת ערב. ואז חוזרים הביתה למקלחת ושינה. 

אפשר אולי להתאחד כמה אמהות ולהביא כמה בנות כל פעם

ואז תוכלו להתחלק בתורנות מי מביאה/להביא כסף לנסיעות

ואולי זה יתן לילדות יותר דרייב שנוסעים עם עוד חברה

השאלה כמה קל ופקרטי לתקשר ולמצוא את זה

סרט בצהריים כשאת רוצה לישון 🥴

אני הייתי עושה ככה קבוע במילואים. ואחר כך הפסקנו וזה ממש מובן להם שזה רק לתקופה..

להעביר את שיטת הכביסה למיון כמו השיטה של @מתואמת

ובאיזה גילאים הילדים? אולי יש משימות שאפשר לתת להם?

איפה גרים?

יש הרבה נערות שיכולות לבוא 

רק תשלמי נסיעות 

כמה ההית מוכנה לשלם על נסיעות וכמה לנערה עצמה?

תראי לדוגמה הקיבוץ שהקימו בבניין בנהריה.

בטוחה שיש עוד נשים במצבך.

אולי יעזור לעשות סבב, ביום שלכם שבעלך יחזור מוקדם ותהיו שניים עם החבורה, ובימים אחרים יהיה לך שעה של שקט.

תחשבי שעה זה כמו חוג בתכלס.

אולי מתאים לשים אותם בזום? אולי יש סבתא שיכולה לדבר איתם בזמן הזה?

אצלנו סיפורי שמע הולכים מעולה.

אני שמה את הטלפון לידי ואת הרמקול לידם, ושמה סיפורים בספוטיפיי.

זה מעביר פרקים לבד.

ככה את יכולה לנוח והם יכולים בזמן הזה לשחק בשקט או לשבת על הספה ולהקשיב.

אם הם חייבים שתהיי במרחק ראייה אולי יעזור לך לשים אטמי אוזניים ולישון על הספה לידם.

מבינה את המקום שלך

אולי לנסות לחשוב עם עצמך 

מה ממלא אותך שמחה וכוחות

מה נותן לך הרגשה של תמיכה

שאת תהיי אישה שמחה וחזקה ועם הרבה כוח לעשיה בבית שדורשת המון בשנים האלה

משהו שמדוייק בשבילך יכול לתת לך המון כוח אפילו אם הוא קורה פעם בשבוע .

זה יכול להיות זמן שקט עם עצמך,  זמן עם חברה, יציאה משמחת, תחביב. שיחה טובה בטלפון. כל דבר אחר

ולתת שם את ההשקעה.

לנסות להיות יצירתיים בפתרונות 

אולי אם זה בעיה של עוד משפחות

לקבוע עם שכנה שצהרים /ערב אחד היא משחררת אותך לשעה וערב אחר את ? 

בהצלחה!