בעיקר להתחזק באמונה

שהקבה עושה רק טוב

תאמיני שתראי רק דברים טובים וכך יהיה בע"ה

חוץ מזה שהסטטיסטיקה לטובתך 😅

רוב ההריונות עוברים בקלות שמחה ובריאות

שאלה על ההמטומה, סליחה שנדחפת

את עובדת רגיל?

אני לא מצליחה להבין את זה שמצופה מאיתנו לעבוד רגיל בהיריון

אני גם עם המטומה ולא יודעת איך מצמודדים

אני עובדת רגיל אבל ברוך ה' ברוך ה' ההמטומה לא מדממת בכלל

גילינו אותה בבדיקת דופק פשוט והיינו במעקב עליה כל שבועיים לוודא שבסדר, חסדי ה' לא היו לי התכווצויות או משהו

משתדלת לראות בכל חרדה, או קושי שצץ - כתזכורת שאני צריכה להתפלל, זה הכח שלי כאמא, לאגור ולאסוף תפילות לילדים שלי.

לא תמיד מצליחה, אבל ברגע שאני משנה את המבט ומבינה, אה, אני צריכה להתפלל והקושי הוא מתנה שמזכירה לי את זה, זה כשלעצמו מרגיע

בהצלחה,  מוסיפה תפילה בשבילך שילך בשמחה וברוגע ושיהיו רק בשורות טובות

אחותי צוחקת עליי שה' אומר כבר

אווווו תביאו לה מה שהיא רוצה שיגעה אותי

😂😂😂

שנהיה בריאים

הכל תקין

ההמטומה נספגה

וזה בן😍

ב"ה! שמחה לשמוע!

המשך הריון קל ובריא!

מבחינתי אם אני על הקצה שלא יצחצחו שיניים גם ובשעה 8 בדיוק הם במיטה לישון כבר. יש גם ימים כאלה.. או להתחיל סדר ערב הרבה יותר מוקדם. לפעמים גם לא קוראת סיפור כי לאמא היום אין כח וגם זה לגיטימי (אבל הרגלתי אותם לזה לא רק במצבי קצה)

מעבר לפרקטי נשמע שאת פשוט צריכה חיבוק כי היה לך ערב קשוח ונשמע שאת גם צריכה שינה טובה ואולי גם שגרה שתתן לך יותר אוויר (כותבת את זה בגלל הקטע עם הטלויזיה והגלידה. בימים שאני על קוצים לזמן של שקט זה אומר שלא היה לי מספיק פנאי לעצמי) ♥️

אז ממש ממש מובן

קחי עוד חיבוק♥️

לאט לאט דברים יתאזנו וערימת הכביסה תמצא לה מקום להיות בו שהוא לא הרצפה ותרגישי עם זה בנח

(ככה אצלי לפחות והילדים שלי כבר יותר גדולים🤭)

עושה הרבה לבד אבל כבר דיברתי איתו כמה וכמה פעמים וזה פשוט לא נכנס משום מה

לא יודעת איך זה לא מפריע לו - אני חייבת ספייס

וסתם ככה אני תמיד עם רגשות אשם כי לתינוק יש לי הרבה סבלנות ולגדולה לא, ןנראה לי היא מרגישה את זה ולכן גם קשה לי כל ערב כי יש לי מצפון שאני מנסה "להעיף אותה לישון כבר"

נראה לי באמת צריך להרגיל, אנחנו נחזור ב12 מסעודת שבת ומבחינתה חייבת את השני סיפורים וזמן לדבר

כבר חזרתי לפני כמה שבועות ולא מרגישה ככ שינוי

אין לי איך לקצץ שעות, אין לי גם אפשרות לא לעבוד

לפני שחזרתי מחל"ד אמרתי לבעלי - שאני יביא עוזרת עכשיו כדי שאני לא אקרוס או לחכות לאקרוס ואז אביא ?

טוב כנראה הזמן הגיע, קצת כואב לי כי אנחנו ממש מנסים לחסוך עכשיו אבל זה על חשבון השפיות שלי כרגע

תודה על החיבוק !

ולכן נשארת לו פניות להיות בנחת עם הגדולה..

הייתי מנסה להרגיל קודם כל שרק אחד יושב איתה, בטח כל עוד את רוצה לתקתק והוא מבחינתו להימרח ולשמוע כל קורות היום.

לא חייבת עוזרת, אפשר גם נערה בוגרת מדי פעם שתאפס את הבית, הבת שלי בת 13 עושה את זה מאוד יפה 

כמו שכתבתי יש לי הרבה רגשות אשם שאני לא שם מספיק בשבילה אז אם היא רוצה לשבת ולדבר איתי אז כואב לי לא אבל מצד שאני אני מתחרפנת אז כנראה עדיף שלא

אני מרגישה שאם אני אדע שב8 הם במיטה אני יכולה להשים את כל האנרגיות שלי שם וליהות רגועה אבל דקה אחר כך, אני נגמרת 

את לא צריכה להרגיש אשמה, אם את נמצאת איתה ומדברתת איתה במהלך היום, לא חייבת דווקא לקראת השינה, למרות שיש בזה משהו נחמד, אם אבא שלה איתה ואת איתה שאר הזמן תניחי את הרגשות אשם בצד..

נשיקה וחיבוק.

ואת מתפנה ללו"ז של עצמך.

אין שום סיבה לרגשות אשם. ילדה בת 4 לא צריכה את שני ההורים שלה עד שהיא נרדמת. למעשה אפילו אחד לא

אני כן יושבת לידם, אני מבינה אותך....אבל ממש לא מאפשרת שיח ארוך. הם תמיד ימצאו עוד משהו לדבר. זה מנגנון טבעי שלא בא להם להפרד מהיום ולעבור לשינה אבל הם צריכים גבול וצריכים ללמוד לעשות את המעבר הזה

ומעבר לזה שיש לה צורך בסדר יום ברור ובגבולות- הצורך שלך לא פחות חשוב!

כמו שאת חייבת לאכול ולישון ,זה קריטי גם זמן לעצמך ולמטלות הבית (אלה שאת לא מצליחה להעביר הלאה או לוותר עליהן )

זה תקופה סופר סופר קשה, גם פיזית והורמונלית וגם טכנית. ברור שתהיי על הקצה....

תעצרי ותחשבי איך אתם מארגנים את החיים שלכם כך שהצרכים שלך יקבלו מענה הולם. זה לא מותרות

בהצלחה!!

אחדד שאנחנו לא יושבים איתה אינסופית במיטה שלה אלא זה על הספה / במיטה שלנו וכו' אבל את צודקת שקשה להם להפרד וללכת לישון

אתמול בערב אחרי שכבר התפוצצתי דיברתי עם בעלי והוא אמר שיעשה השתדלות לנסות לתקתק דברים בערב כי רואה כמה זה משפיע לרעה עלי ( ציין שבתורה ילד אמא שלו הייתה מפלצת אחרי שהם נכנסו למיטות והיה אסור להם לצאת, קצת באסה שזה מה שזה מזכיר לו אבל שיא המבינה אותה )

רק שבבוקר אני יוצאת לפני שהיא קמה 🤦‍♀️

נראה לי הבעיה המרכזית שלי זה שאני קמה ויוצאת מוקדם מאוד (6)חוזרת מאוחר (4) ישר לילדים, כבר אז אני בלי כח לכלום ומנסה לסחוב עד ההשכבות ושהזמן חורג, זהו - התפוצצתי

שאני חוזרת מהעבודה אני כבר גמורה ממש שהאמת אין לי כח ויש לי הרבה מצפון ולכן אני מסכימה עם כל הסחבת של ללכת לישון כי זה הזמן "שלה איתנו"

אבל בתכלס עדיף לה 10 דק' שאני באמת איתה מאשר 45 דק' שאני כל שנייה מנסה להעיף אותה לישון ובסטרס על כל המטלות שלי 

אז תני לו רבע שעה להיות עם שניהם.

אל תהיי בטלפון כי זה מעוות את תחושת הזמן ואין מנוחה. קחי לך רבע שעה על השעון לקפה ועוגיה, לנשום, בלי מטלות.

אחר כך תהיי איתה עד הערב ויהיה לת הרבה יותר כח לזה 

רציתי להציע שאם יש הוא חוזר מאוחר ורוצה זמן עם הילדה, אז שישכיב אותה ובינתיים תצאי להליכה קצת להתאוורר ותחזרי לבית שקט.

אבל אני מבינה שזה מופרך

גם לקום מוקדם, גם 10 שעות ומעלה מחוץ לבית כל יום, גם בעל שחוזר מאוחר וגם בלי עוזרת.

חביבתי

אין לך סבלנות כי אין לך רזרבות

מאיפה יהיו לך?

איפה את יכולה להוריד ממך?

שעת הנקה מקבלת?

יכולה לרדת בהיקף משרה?

עוזרת

אולי לקצר נסיעות אם יש אפשרות

צריך פה שינוי, זו לא שגרה סבירה בעיני ואם תמשיכי לסחוב אותה כנראה שלא יקרה פתאום איזה קסם...

אז רק לחשוב מה יהיה ברגע שאצטרך לעשות עוד שעה....

אין אפשרות להוריד אחוז משרה כן יכולה להביא עוזרת ואולי לקנות עוד רכב שיקצר בנסיעות אבל לא יודעת אם כלכלית נשרוד ככה

אולי נתחיל בעוזרת 

הבן שלי בן 6, ב19 במיטה ונרדם תוך כדי סיפור.

גם אם זה לא מסתנכרן עם השעות שבעלך חוזר לא הייתי מוותרת על שעות שינה. ילד עייף קשה לו לשתף פעולה, הוא נמרח יותר וסתם חבל.

תסבירי לי בעלך בשיחה כללית שחשוב לך לשמור על לוז מסודר כדי שיישאר לך זמן שקט לעצמך.

בכל מקרה חזרה לעבודה אחרי חלד תמיד דורשת זמן הסתגלות, זכור לי שאצלי לקח אפילו כמה חודשים אז לנשום עמוק ולהתפלל בע"ה לאט לאט יהיה יותר קל

ברור לי שיש ימים שהיא לא ישנה מספיק והתוצאות בהתאם.

עכשיו בכלל היא מסתכלת בחוץ אומרת לי שעדיין אור אז אי אפשר ללכת לישון

אני פשוט מפחדת שתתחיל להתעורר ממש מוקדם ( וגם ככה אני רואה שלא מצליח לי ) השאיפה שלי זה 7:30 -8 אבל כרגע זה 8:30 +++

תנסי, חבל שאת מפסידה סתם שעות בערב והיא כמובן גם..

אם היא ילדה שנמרחת וכו' תתחילי עוד יותר מוקדם.  

17:30- ארוחת ערב, סיפור וכו', 18:30- מקלחת בהחת וישר למיטה.. יום יומיים היא תתרגל

לאסוף

לפעמים רק מגיעים לבית קרוב ל5 ( אם אני מאחרת אז לפעמים חמותי / בייביסיטר אוספות אז זה ממש להגיע לבית וישר לשגרת ערב

זה לא יותר מידי קשוח ? 

לילדה בת 4 שלא ישנה צהרים ללכת לישון אחרי 20:00 זה ממש ממש מאוחר

תחשבי על זה הפוך

במקום לראות איך הלוז שלה משתלב עם הלוז שלכם (בעלך חוזר מאוחר ורוצה זמן איתה- או שלך זה מרגיש מוקדם מידי כי את חוזרת רק ב16.00)

אתם צריכים לעשות שינוי מחשבתי ולראותנאיך אתם משתלבים בלוז שלה

יצא לי חדפ לתת לילדים להישאר מאוחר כדי להספיק לראות את אבא

אבל זה היציאה מהשגרה

השגרה היא שב19.00 במיטות

ובעלי יודע שאם הוא רוצה להספיק לראות אותם אז הוא צריך להיות בבית לפני

ואז גם יש זמן בנחת לסיפור, לדבר

וכשזה בנחת אז הערך המוסף שלו שווה פי 8 מתשומת לב לחוצה וחסרת סבלנות (שזה הגיוני לגמרי שזה מה שקורה ב21.00... אני גם מאבדת את זה בשעה הזאת)

אבל אני ינסה להתמקד באיכות ולא בכמות, מקווה שאני ירגיש יותר שפויה ככה

חיבוק זאת תקופה קשוחה.

בגיל ארבע, ללכת לישון בשמונה זה מאוחר, וככל שהם עייפים קשה יותר להרדים אותם.

אפשר להקדים את כל ההרדמות בשעה וזה יתן לך שעה נוספת בערב לעצמך.

אם בעלך רוצה זמן עם הילדה כנראה שתצטרכו לשקול את שעות העבודה מחדש ולא לעכב אותה מלישון.

וגם נניח שהוא נשאר ער עם הילדה - שילכו לחדר שלה ויסגרו את הדלת, לא קשור אליך, בשאר הבית לילה.

ולשאר מטלות הבית, כמה שעות של עוזרת באמת יתנו לך שפיות.

כמו שחלק מהכסף הולך למטפלת כי זאת הוצאה נדרשת ואין ברירה, מבחינתי גם חלק מהכסף הולך לעזרה גם בנורמה ולא במצב של אחרי לידה.

שוקלים רכב שני ועוזרת אבל כלכלית לא יודעת איך יהיה

אולי כבר עדיף לי ליהיות עקרת בית עם עבודה קטנה מהצד ולחיות בצמצום 

שעות קשוחות ממש, בטח אחרי לידה.

לא יודעת איך אפשר לתפקד אחרי 10 שעות מחוץ לבית - ילדים - קיפול כביסות ובית - תינוק שבטח קם בלילה - ולקום לעוד בוקר כזה.

בנוסף הורמונים ועייפות של אחרי לידה ורגשות אשם.

אפשר דרך אמצע.

לעבודה יש יתרונות חוץ מכסף, כמו משמעות, חברתית, יציאה מהבית.

אולי להוריד שעות / ימים / לשקול עבודה קלה וקרובה יותר.

מקסימום לצמצם את הפרשי השעות. או לקחת את כל הכמות ולחלק לפעמיים ביום במקום שלוש, רק יותר עומס לבטן כזה. אם את מורידה כמות את סתם לא מסיימת את הדלקת ויוצרת עמידות של החיידקים. 

גם אם בסופו של דבר מקבלים את כל הכמות. יש משמעות להפרשי הזמנים שבהם מקבלים

כשלי יש ככה אני נותנת בלילה מתוך שינה

(כן אפשרי לתת בערך כל שמונה שעות, נגיד בהפרש של שבע או תשע שעות)

מסייגת שעונה מניסיון כאמא לפי מה שאמרו לי במשך השנים,

אופציה א: מנה אחת כשקמה בבוקר, מנה שלישית לפני השנה, ומנה אמצעית באמצע, נגיד אם קמה בשבע והולך לישון בשמונה בערב, אז מנה אמצעית באחת וחצי, כך שיהיה לה שש וחצי שעות בין מנה למנה. (כלומר לפזר את המנות באופן שווה אבל רק על שעות ההערות).

אופציה ב: רק אם יש לכם ניסיון מוצלח בזה, יש ילדים שבולעים גם תוך כדי שינה, ואז אפשר לפזר יותר קרוב לשמונה שעות הפרש, ולתת מנה שלישית לפני השינה שלכם כשהילד ישן.

אופציה ג: לשאול את הרופאה!  יש אנטיביוטיקות שניתן לחלק את הכמות היומית לשתי מנות במקום לשלוש ואז זה כל 12 שעות, בוקר ולפני השינה של הילד.

אולי באמת אקבע תור טלפוני לרופא לשאול אותו. אנחנו בעצם כבר לקראת סוף השבוע (התחלנו ביום רביעי בצהריים), ולא היה יום שבו נתנו לה שלוש מנות...

למרבה המזל היא אוהבת את זה (אפילו מבקשת עוד אחרי שנותנים לה) אבל אין סיכוי שמתוך שינה היא תסכים...

בהצלחה רבה!!!

מתפללת בשבילך שתצליחי

במקרה שלי

שינה = חלב

אם את מניקה ושואבת ושותה הרבה...

אולי תנסי לבודד איפה בדיוק הקושי. אולי זה לא עניין של כמות החלב?

לאכול בשר

אישית, בשלב הזה אני מעדיפה לא לקיים יחסים אבל כן לגעת בלי להפריד מיטות וכו' (לא יודעת אם זו ההלכה או רק העדפה אישית שלי).

בנוסף, אם ראית דם בניגוב והטישו היה לבן בד"כ זה גם אוסר (כמובן שאם בעלך ציין את זה בפני הרב והוא התיר אז הוא יודע יותר טוב ממני, אני רק התייחסתי להנחיה כללית).

לשאלתך- יתגבר הכוונה שצריך להחליף פד כל כמה שעות/ מצב שהיית אומרת לעצמך שאת במחזור כשהיית רווקה.

מאוד מאוד מבולבלת

לא מעיזה לחשוב על קיום יחסים

מרגישה שבא לי כבר לדעת שאסורים וזהו

אם בכלל מותר יחסים,

יש פעמים שהכתמים לא אוסרים במגע אבל יחסים זה בעיה.

אני רק גיליתי לאחרונה שאם ראית בניגוב ממש אחרי יציאת שתן זה בעייתי, לכן לחכות 20 שניות עד שמנגבת בכל מקרה.

בכל מקרה ממליצה לשגע את הרב או רב ממכון פועה וממשלהבין את ההגדרה המדויקת מתי מפסיק להיחשב כתמים. לכל רב יש הגדרה אחרת

הייתה 'הרגשה', וההתפנות טשטשה אותה ולכן מדריכים לא להסתכל, או לחכות לפני הניגוב.

ו @רוני 1234 עד יכול לכאורה להיות רב פעמי. אם יצאה לך בדיקה נקייה את יכולה לשטוף את העד, לייבש ולהשתמש אחכ שוב. רובינו לא נעשה את זה אבל זה לא כמו טישו שהוא בטוח חד פעמי

ועד זה גפ סיפור אחר כי את עושה איתו בדיקה פנימית. ברגע שמכניסים פנימה זה כבר סיפור אחר 

זה תלוי לפי איזה שיטה פוסקים.

לרוב הפוסקים זה לא אוסר.

זה אוסר לפי דעת הרב וואזנר ולפי דעת הרב מרדכי אליהו.

והחומר של הטישו זה לא חומר שבהכרח מקבל טומאה כמו העד

וגם כאלה שנוהגים שמטמא לפעמים מקילים בדיעבד. 

מה שמקבל טומאה חייב להיחשב ככלי ואם הןא חד פעמי הוא אינו בהגדרה של מקבל טומאה לפי שיטות מסוימות

בעבר הנייר היה גם יותר עבה וגם עשוי מעץ שמקבל טומאה ולכן יש הבדל בין הפסיקות.

ועוד שאלה- אין פה עניין של עונת פרישה שעלולה לאסור אם זה בבדיקה פנימית ואם זה בפרישה אחרי זמן מסוים מסיום הגלולות?

נכון זה מספק דאוריתא

עונת פרישה בגלולות משולבות הוא מ36 שעות אחרי הגלולה האחרונה עד שבוע.

הגלולות שפותחת השרשור לוקחת הן משולבות.

ולכן אם לא נאסרו עדיף לא לבדוק עד סוף השבוע( בכל מקרה לא נגמרה עונת הפרישה שלהם)אלא אם כן כבר נאסרו או הגיע שטף של מחזור .

ובגלולות הנקה כמו דיאמילה וכאלה אין עונת פרישה כי לא ידוע מתי תקבל אם בכלל( זה יכול לקחת המון זמן)

וחוץ מיזה את לא חופרת.

ב.בדיקה פנימית הדין שלה שונה.

משום שהיא תמיד בספק דאוריתא שמא היתה לה הרגשה ולא הרגישה בגלל הבדיקה.

אם ניגבת בעד בדיקה את תאסרי רק בגלל שהוא לבן ומקבל טומאה ובתנאי שההפרשה תהיה בצבע אוסר ומעל גודל של19 מ'מ.

וחייב שכל התנאים האלה יתמלאו בשביל להיאסר.

אבל אם עשית איתו בדיקה פנימית ויצא צבע אוסר זה לא משנה הצבע של העד הוא יכול להיות תכלת,בכל מקרה זה ספק דאוריתא ונאסרים.

אבל בעונת פרישה חייבים לבדוק עם עד בדיקה

ועד אז אסורים באישות.

וכן כל העניין הוא להציל זוג מלהיות יחד באישות כשיש ספק שהמחזור התחיל כדי שלא יבןאו לידי איסור.

ואם הבדיקה לא יוצאת תקינה הם אסורים.

מקווה שהבנתי נכון את השאלה שלך אם לא אשמח שתסבירי לי 

כל עוד סבבה ונח לך להסתובב עם מגן תחתון קטן - לא אוסר. כשאת מרגישה צורך להחליף לפד גדול - בד"כ כבר כן אוסר.

לי זה עזר לעשות סדר 

בגדול-

מהתורה נאסרים מדם וסת. זהו.

חז"ל אסרו כל דם שיוצא מהרחם עם הרגשה.

מה זה הרגשה? יש כמה דעות בעניין אבל בשורה התחתונה היום אין הרגשה ולכן כל דם שיוצא מהרחם אוסר אם-

ראית אותו על דבר שמקבל טומאה (כותנה למשל)

בצבע לבן

בגודל גדול מגריס.

אם אחד מהתנאים לא מתקיים (ראית על דבר שלא מקבל טומאה, או שהוא לא בצבע לבן, או שזה קטן מגריס) זה לא אוסר.

פד לא מקבל טומאה, אז לא אוסר.

ברגע שהדם יתגבר ויהפוך לשטף, אני מניחה שתדעי להגיד "אהה אוקיי הגיע המחזור" כי בגדול כולנו יודעות איך המחזור שלנו נראה, מה הכמות דימום, כמה פדים אנחנו מחליפות. עובדה שידעתי להגיד שעכשיו זה לא הכמות שאת רגילה.

אז תסמכי על עצמך שאת מכירה את הגוף שלך

הרגעתן אותי קצת

רק הידיעה שאני לא היחידה שעוברת את זה

יש מצב לדעתכן שהדימום אחרי גלולות יכול להסתכם בגדר כתמים על פי ההלכה, או שבטוח מתישהו יופיע שטף?

אין לי כל כך ניסיון עם גלולות, בפעמים שכן לקחתי היתה ווסת רגילה..

ווטז הפסיק ואחרי שבועיים מחזור..

גם לי היתה תקופה מאד קשה עם הכתמים, גם זה שמותרים ואסור חיי אישות (לפי מה שאנחנו פוסקים), החוסר ידיעה, האחריות שזה עלי ואני צריכה להחליט הפחד מלאסןר בטעות ועוד... בסוף פשוט הפסיק לי... אבל אני לא זוכרת אם זה היה אז או משהו אחר שלא היה שתף אבל כן המגן תחתון לא הספיק, דיברץי עם רב מפועה שאמר שזה כן כמות שאוסרת..אחרי זה דיברתי עם רב אחר מפועה ולו היה נשמע שזה לא אוסר.. קיצור לפעמים זה גבול באמת דק מידי.... צריך להתפלל שה' יכוון אותנו להגיע לאמת....

עד אז מותרים במגע ואסורים בקיום יחסים.

טוב לשים פד כי הוא לא מקבל טומאה אבל רואים עליו מה קורה.

יש דעות שונות מה נחשב שפיעה,

אבל צריך לזכור שאת בחזקת טהורה ולכן צריך ממש דם בכמות כדי לאסור.

הרב שלנו אמר שדם בגודל של כרטיס אשראי נחשב שפיעה, ושמותר להחליף פדים ככה שלוקח יותר זמן עד שנאסרים.

רק רוצה להגיד שיש בזה מגוון דעות ושיטות וגם משתנה בסיטואציות שונות(לא דומה כתמים שנפסקים אחרי יומיים לכתמים במשך חודש, למשל..)

לא בכל המקרים עם כתמים אסור לקיים יחסי אישות, יש מקרים שהרב יכול להדריך איך לא להיאסר

וגם לא בכל הפסיקות כתמים נחשבים באופן זהה

ממליצה ממש לא לפנות לרב "גנרי" שעונה לרבים באופן אנונימי, אלא להתאמץ לשאול את הרב שלכם שמכיר את המצב האישי שלכם ויוכל להדריך אתכם במקרה הצורך גם אם יהיה המשכי ולא נקודתי.

בהצלחה

לק"י

בפועל לא נראה שמשהו מציק לה..

אז בינתיים היא הולכת לגן כרגיל.

יכול להיות חיידק אם זה משהו קליל, ובלי טיפול זה לא מחמיר?

אם יש לך אפשרות, חושבת שהייתי משאירה בבית.

די רגיל

קצת כאב ראש יותר עייפות..

ממליצה לעשות משטח גרון ליתר ביטחון רק בגלל שסטרפטוקוקס זה לא משחק

והיא אומרת שהיא משלשלת, אבל אין לי מושג אם זה שלשול ממש או לא.

מתלבטת אם אני אדע לעשות משטח ביתי. כי במרפאה זה לוקח זמן לתוצאות.

יום למחרת הבדיקה יש תשובה

היום כבר לא יקחו למעבדה אז זה עוד יומיים

בגלל שהיא לא מרגישה חולה אז נראה לי אפשר לחכות עם זה  ולעשות במעבדה שיותר מדוייק

לק"י

לא תמיד יש מעבדה, ואז לפעמים זה יותר מיום.

(אבל בסדר. אפשר לחפש תור במרפאה עם מעבדה כל יום).

וגם התלבטות שיש לי, האם לשלוח למסגרת עד שיש תוצאה?

(פתאום בשנה וחצי האחרונות היו פה דלקות גרון או כאבים בלי דלקות. מה שלא היה לנו אף פעם. לא יודעת מה קרה).

ומנסיון שלי מה שעזר זה לקחת את כוווולם לבדיקה באותו יום

ולטפל בכל מי שיצא חיובי

לק"י

זה גם לא שכל חודש יש פה דלקות.

אבל פעם בשנה זה גם מוזר לי. כי זה לא היה...

אבל רופא אמר לי לאחרונה שהרבה מאיתנו מסתובבים עם סטרפ ומרגישים טוב..

יום אחד קם ולא הצליח ללכת אמר שכואבות לו הרגליים

לקחתי אותו מיד לרופאת ילדים ביקשתי שתעשה משטח היא חשבה שזה מיותר לא ראתה שום דבר בגרון הוא גם לא התלונן על כאבים

מפה לשם זה חזר חיובי התחיל מיד אנטיביוטיקה וזה גם מסביר את הכאב ברגליים זה אומר שהמחלה כבר מתקדמת ועוברת לעוד איברים לכן אני אומרת שווה להיבדק והטרחה לא לזלזל

כאבי בטן, כאבי מפרקים, גם יכולים להיות תסמין של סטרפ.

תמים בכלל

סיפרתי פה פעם גם על הבן שלי שהתחיל יום אחד עם טיקים מורכבים

הלכתי לרופאה דרשתי ממנה משטח גרון. גם חשבה שזה מיותר וכו

כמובן חזר חיובי

טיפלנו בדלקת והטיקים נעלמו..

היום יודעים שיש לזה השפעות נוירולוגיות 

לק"י

הוא יכול להיות גם רק נשא. לא?

לזהות ולהבדיל

יש גם בדיקת דם פשוטה שבודקת את רמת הנוגדנים

בדכ אם הנוגדנים מאוד גבוהים אז זה סימן למחלה פעילה ולא נשאות

זה ממש מוזר

אז תמיד תריך לחשוש לסטרפ?

ומוזרים שגם הרופאים לא יודעים להסביר בדיוק מה ומאיפה זה נובע

אז ממליצה לבדוק את העניין

מכל הילדים שלי רק אחד עם הדברים האלו

ואחרים גם חולים לפעמים במחלות ילדים אבל וירוסים ודברים חולפים

ממש כאילו נכתבה ע"י בעלת מקצוע עם ניסיון רב:

קודם כל, חיבוק גדול. אל תתנצלי אפילו לשנייה על הבלגן – מה שאת מתארת הוא הכי הגיוני, הכי נורמלי והכי אנושי בעולם.

המעבר שעשית הוא לא פחות מטלטלה אדירה: מאדם סופר אנרגטי, עצמאי, שנמצא בחוץ 12 שעות ביום ופוגש אנשים, עברת למצב של "בין ארבעה קירות" עם תינוק קטנטן בן חודש וחצי, בלי רכב, בלי משפחה קרובה ועם בן זוג שעדיין לא עשה את הסוויץ' בראש. זה לא סתם קשה, זה שינוי זהות מטורף, והתחושה "שנכבית" היא בדיוק התוצאה של הפער הזה.

זה שאת אדם פעיל בבסיס שלך (כמו שראית בבישולים לשבת) זה כוח על. האנרגיה שם, היא פשוט צריכה ניתוב חדש שמתאים למציאות הנוכחית. הנה כמה מחשבות וטיפים פרקטיים מנשים שהיו בדיוק שם:

1. לייצר "עוגנים" ביום (בשביל הנפש שלך)

כשהיום נמרח, תחושת התסכול גדלה. בשביל אדם אנרגטי כמוך, סדר יום הוא אוויר לנשימה, גם אם הוא שונה ממה שהכרת:

• להתלבש כאילו את יוצאת: גם אם את נשארת בבית או רק יורדת לסיבוב קצר. אל תישארי בפיג'מה.

• עוגן בוקר: קבעי לך שעה קבועה (למשל 9:00 או 10:00) שבה את שמה את הילד במנשא או בעגלה ויוצאת מהבית. לא משנה לאן – אפילו רק לסיבוב של רבע שעה ברחוב, לנשום אוויר, לקנות קפה או לשבת על ספסל.

• מוזיקה ופודקאסטים: כמו בבישולים, תציפי את הבית באנרגיה. פודקאסטים מעניינים באוזניות בזמן שהבייבי עליך או ישן יכולים לתת תחושה של "קשר לעולם המבוגרים" ולמנוע את שקיעת היתר בטלפון.

2. ליצור סביבה חברתית מאפס (דווקא בגלל המרחק)

חודש וחצי זה בדיוק הזמן שבו נשים מתחילות לחפש שותפות למסע. את לא לבד בבדידות הזו, יש עוד המון אימהות באזור שלך שמרגישות בדיוק כמוך ומחפשות עם מי לשתות קפה:

• טיפת חלב וגינות ציבוריות: אל תתביישי. כשאת הולכת לטיפת חלב או רואה אמא עם עגלה בגיל דומה בגינה הקרובה, פשוט תגידי: "היי, אני חדשה באזור וקצת לבד, בא לך להחליף מספרים ונצא לסיבוב ביחד מתישהו?" – הן בדרך כלל ישמחו על זה בטירוף.

• קבוצות פייסבוק ווואטסאפ מקומיות:חפשי קבוצות כמו "אימהות ב[שם השכונה/עיר שלך]" או "אימהות מחזרות". תכתבי פוסט הכי כנות: *"אמא טרייה, הילד בן חודש וחצי, אשמח להכיר אימהות מהסביבה לסיבוב עם העגלה וקפה"*. את תופתעי מכמות התגובות.

• סדנאות ליווי התפתחות / עיסוי תינוקות: אם יש מתנ"ס או מרכז קהילתי קרוב (במרחק הליכה), שווה להירשם לסדנה כזו. המטרה היא פחות התינוק, ויותר המפגש שלך עם עוד נשים במצבך.

3. התיאום מול הבעל: "שיחת הצרכים ולא שיחת האשמות"

זה החלק המרגיז, אבל הוא קלאסי לשלב הזה. הוא ממשיך בחיים שלו כרגיל, בעוד החיים שלך התהפכו ב-180 מעלות. הגברים לפעמים צריכים "הוראות הפעלה" מאוד מדויקות ומנותקות מרגשות אשם כדי להבין.

• בלי פרצופים, עם לו"ז קשיח: במקום לבקש "שתבוא יותר מוקדם" (שזה כללי ואמורפי), הגדירו יום או יומיים בשבוע שבהם הוא חותך מוקדם. למשל: *"בימי שני וחמישי אתה בבית ב-17:30, וזה הזמן שלי לצאת לבד/שנהיה יחד". 

כשזה מוגדר כחלק מהלו"ז שלו כעצמאי, קל לו יותר לנהל את זה.

• לשקף לו את המציאות הפיזית: תסבירי לו, בלי כעס: "אני יודעת שאתה צריך את החופש והאנרגיה שלך, אבל כרגע אני בלי רכב, בלי משפחה ובלי מבוגר לדבר איתו 14 שעות ביום. אני צריכה את השותפות שלך כדי לא לקרוס".

• פתרון הרכב: שווה לבדוק אם יש אופציה (אפילו פעם-פעמיים בשבוע) שהרכב יישאר אצלך, או שהוא יקפיץ אותך למקום מרכזי בבוקר ויאסוף אותך, כדי שלא תרגישי "תקועה".

נקודה חשובה למחשבה:

את נמצאת בתקופה שנקראת "הטרימסטר הרביעי". הכל עדיין הורמונלי, רגיש וחדש. אל תשווי את רמת האנרגיה שלך עכשיו למה שהיה לפני חודשיים. זה זמני, הילד יגדל, את תמצאי את האיזון שלך, והאנרגיות שלך יחזרו בגדול.

קחי נשימה עמוקה. הצעד הראשון הוא להחליט על דבר אחד קטן שאת עושה מחר בשביל עצמך – אפילו רק לכתוב פוסט בקבוצה מקומית או לקבוע שעה קבועה ליציאה מהבית.

את עושה עבודה מדהימה, ותזכרי שמותר שיהיה קשה. ❤️

אם כן, אז כן זו נחיתה קשה אם היית בעשייה ועכשיו את גם לא ניידת ורוב הזמן לבד

הייתי מחפשת פתרון לטכני שמונע ממך לצאת כי אבדן עצמאות זה קשה.. מה עשיתם לפני שנולד הילד? לא היית צריכה רכב נוסף?

המון המון שעות ללא בני אדם בוגרים.

סתם שאלה למחשבה, למה בעצם אתם גרים דווקא שם רחוק מהכל?

אם זה לא משהו שניתן לשנות מנסה עוד קצת. לפעמים יש כל מיני מועדוני יולדות כאלה שנפגשים פעם בשבוע, זה קצת. אבל זוכרת שבאחת הלידות זה החיה אותי ממש.

אם אין אז אולי לחפש עוד אמהות בחל''ד ולנסות לתאם. לא צריך משהו גדול או מחייב. להימרח על ספה עם התינוקות לשעה שעתיים פעם בשבוע גם עובד.

כן הייתי מתקשרת לבעל את המצוקה. נותנת לו לקרא קצת על אישה אחרי לידה. משאירה אותו יום אחד עם התינוק לפחות בין הנקות. כדי שרק יחוש קצת איך זה מרגיש. ואז לעשות חשיבה משותפת. מה ניתן לעשות. אולי קצת עבודה מהבית, או שילמד מהבית, פעם בשבוע שחוזר מוקדם וקצת יוצאים, או שאת ישנה, משהו. אל תעלמי!! אבל את חייבת לתקשר את זה. אין סיכוי שהוא יבין לבד. כמו שאני למרות אחים קטנים לא הבנתי עד שזה היה שלי...

אגב, אחד הילדים היה צורח באוטו. אז למרות שהיה לנו לפעמים הייתי נוסעת איתם דווקא באוטובוס. כשהוא במנשא. לא הייתי עושה את זה עדיין. אבל עוד חודש חודשיים תשקלי.

וגם רק שתדעי שאת נורמלית לחלוטין!! זוכרת את עצמי אחרי הלידה הראשונה בחורף קר לבד. גם בלי אוטו ובחור, מרגישה עצובה ורדופה סופרת דקות בזמן הלבדי הזה.

חיבוק גדול!! 

ועוד דבר אחרון- הכל הכל עובר ומשתפר!! 

וחופשת לידה מבחינתי זה משעמם וממש חסר לי לצאת לעבודה, לפעול לעשות לפגוש אנשים ולהרגיש פעילה.

בילד הראשון שרדתי וחזרתי לעבודה אחרי 4 חוד'

בילדה השניה רציתי להאריך וגם הייתי חייבת כי הייתי אמורה לחזור ביולי וזה לא זמן שאפשר למצוא בו מטפלות, בקיצור הארכתי.

אבל בחופשת לידה השניה התכוננתי מראש לשיעמום

למשל לקחתי קורס מקוון שהרבה מאוד זמן רציתי ללמוד ולמדתי בבקרים והיה לי ממש כייף.

חוץ מזה אתגרתי את עצמי במטבח. 

בדר"כ מבחינתי לבשל זה סתם מטלה משעממת.

אבל בחופשת לידה עשיתי כל מיני ארוחות מיוחדות של כל מיני מטבחים מסביב לעולם

וגם באפייה עשיתי כל מיני דברים מיוחדים.

אני חושבת שכדאי לך למצוא בסביבה שלך עוד נשים בחופשת לידה ולצאת איתן לפעמים לקפה, סתם סיבוב בקניון.

באזור שלנו קופות חולים עושות מפגשים לנשים אחרי לידה עם כל מיני הדרכות כמו עיסוי תינוקות, הנקה וכדו'

אני חושבת שזה אחלה מקום למצוא שם נשים בתקופה דומה לשלך.

חוץ מזה חפשי חוג שיהיה לך נחמד לצאת אליו בערב 

ואז תסכמי עם בעלך שיחזור מוקדם לא סתם כדי להעסיק אותך (אפילו שזו סיבה מספיק טובה לחזור מוקדם אבל אולי הוא לא מבין את זה)

אלא כדי שתוכלי לצאת לחוג.

עכשיו אני נזכרת שבחופשת לידה הראשונה עשיתי כל מיני יצירות מיוחדות לבית

קניתי ערכות באינטרנט ויצאו דברים ממש מיוחדים.

לא יודעת איך לשכנע את הבעל

אבל בינתיים- מה עם לצאת בעצמך?

קורס עיסוי תינוקות או יוגה או שחיית תינוקות

מעגל אמהות כלשהו

מועדון יולדות

בטוח יש משהו בסביבה שלך אולי דרך הטיפת חלב או הקופח.
 

להתקשר באופן קבוע למשפחה ולדבר שיחה ארוכה.
 

אולי ללמוד קורס מקוון כלשהו במשהו שמעניין אותך.

אולי לצאת לשיעור קצר או הליכה בערב כשבעלך חוזר? להשאיר לו את הילד לחצי שעה-שעה (גם אם לא עכשיו אז עוד מעט כשהוא טיפה יגדל)

זה באמת מאתגר בלידה הראשונה..

זוכרת את עצמי יוצאת לסיבוב עם התינוקת במנשא רק כדי לראות קצת עולם.. לשבת איתה על הדשא בגן שעשועים בלי מטרה כלשהי, רק לצאת, לתפוס קצת שמש..

תבקשי אולי מבעלך שפעם בשבוע תסעו יחד, לבית קפה, מעיין, או משהו אחר.. זה יאוורר אותך ויאפשר לכם עוד זמן ביחד והוא לא ירגיש תקוע בבית..

ואולי לפעמים שיסע בתחבורה ציבורית או טרמפים וישאיר לך את האוטו שתוכלי לנסוע להיפגש עם חברות

יצירה מדבר אלייך? אני עושה עכשיו אלבום דיגיטלי, מתכננת להגין שלט פסיפס לבית.. 

כרגע פחות רלוונטי לעבור דירה, זה יצריך שינויים רציניים בחיים.

באמת שאני לא ממש יודעת איך לתווך לו את התחושות שלי שיבין, בסוף זה יצא בבכי ובתסכול בטלפון שגרם לו לשנות את הלוז ולחזור יותר מוקדם. יצאתי באמת לשעה וקצת אחרי שחזרתי הוא נכנס למיטה.. פשוט עצבים!!!!!

תודה לכן על הטיפים והרעיונות אנסה לבדוק לגבי מפגשים בסביבה ובאמת אבקש ממנו שישאיר לי את הרכב פעם בשבוע.

הצרכים שלכם

זה שיש עצבים, וזה שהוא נכנס למיטה...

נשמע שהוא מאד טעון על זה, ויש סיבה שבגללה הוא לא עושה מאמץ לשנות את הלוז. יש אלף סיבות שיכולות להיות מהלם מהאחריות על תינוק, עד אשמה שלא מספיק נמצא ולכן נמנע יותר, עד מיליון דברים נוספים.

וגם את טעונה מאד, ויכול להיות שמרגישה קצת כאילו הוא העולם החיצון שלך, ובלעדיו את לא יכולה לצאת.

אז אמנם אני לגמרי בצד שלך, כי חוויתי אותו מאד.

אני חושבת שמהצד שלך, תנסי כמה שיותר לנתק בין היכולת לצאת לבין הנוכחות שלו.

מצד שני, להבהיר לו בצורה כמה שפחות טעונה רגשית וכמה שפחות ביקורתית שמדובר על צורך שלך.

אני חושבת שכשהוא ירגיש את הירידה בתלות, ואת הרוגע שלך כשאת מבהירה לו את הצרכים שלך, הוא יוכל לשמוע יותר ולעשות את השינוי שכל כך מצופה ממנו שיעשה.

רק כותבת בסוף שוב, שזה מה שאני כותבת כי את פתחת את השאלה ולא הוא. אז אין פה ענייני ניעור, אלא רק איך את מצליחה לגייס אותו אלייך הכי טוב. כי ברור שאת זקוקה לו מאד בשלב כזה של אחרי לידה ראשונה. שינוי מטורף, טכני, מהותי, בכל צורה שלא נסתכל על זה.

מנסה להפריד בין מה שאת מרגישה

לבין החלק של בעלך במשוואה הזו

את מתארת בדידות, שעמום ורצון בקשר עם בעלך

אלו שלשה דברים נפרדים, שהפתרון לכל אחד מהם הוא אחר.

לפי המשוואה שאת מתארת כרגע, הפתרון הוא אחד - בעלך יחזור מוקדם יותר.

אבל יכול להיות שאפילו אם גם הוא היה שמח לבלות איתך ולהיות איתך, זה מייצר אצלו תחושה שהפתרון לכל הקשיים שלך זה - הוא.

זה המון אחריות, וזה יכול לייצר תחושת מחנק, אפילו אם באמת רוב הזמן הוא לא בבית.

ולכן הייתי מנסה להפריד

יש את עניין הבדידות והשעמום - אותם הייתי מנסה לפתור את מול עצמך. לחפש אימהות בשלב דומה לשלך ולהיפגש עם התינוק במקום קרוב לבית, להזמין חברות או משפחה אלייך וכל מה שמתאפשר.

מבחינת שעמום, לנסות למצוא תחביב, להשקיע בו זמן, לצאת לסיבוב או לאימון קליל עם התינוק. לבנות לעצמך לו"ז שלא תלוי בבעלך אלא ברצונות שלך ומה שאת אוהבת.

ובנפרד לזה, לבקש קשר. לדבר על הרצון שיהיו לכם זמנים יחד, לעשות כיף, להיות חברים. אבל לא מתוך מקום ש"אני בודדה ואני חייבת שתארח לי חברה", אלא מתוך מקום שרוצה קשר עם בן הזוג שלך בתור בן זוג.

זה הבדל קצת דק, אבל זה הבדל משמעותי.

אני מצליחה להבין אותו, מסכן מרגיש שהכל על הראש שלו.

אני חושבת שאני באמת נותנת לו תחושה שזה קצת אחריותו, כי הרבה מהבחירה שלנו לגור פה קשורה בו. ורוב הקושי נגזר מהמגורים שאנחנו מאוד רחוקים מהמשפחה שלי, (יחסית קרובים למשפחה שלו, אבל מאז הלידה פחות סבבה לי שם) והחוסר בחברה פה ממש קשה לי.

ויש עוד איזה בעיה טכנית מבחינתי לצאת מהבית עם התינוק בלי העזרה שלו (עצם היציאה מהבית החוצה) שלא רוצה לפרט מחשש לאאוטינג.

אבל באמת אנסה לעשות עבודה עם עצמי ולמצוא כיווני תעסוקה נוספים ולתווך לו את הצורך בצורה נעימה. 

הייתי דבר ראשוןמפותרת את זה..

אם אוכלים לצאת לבד תוכלי לנסוע לקניון, לים, למרכז קניות, לבית קפה, למשפחה שלך..

י שכלכך הרבה כיף בחוץ

חבל להפסיד אותו

ונפרדות שיש לך עצמאות משלך זה לימוד חשוב בכל מקרה לחיים... אז קחי את זה כהזדמנות!

בהצלחה גדולה יקרה!!

לידה ראשונה זה שוקקק

ובעוד אנחנו כנשים עוברות תהליך רגשי, הורמונלי, גופני, פיזית וכו וכו סביב ההיריון, לידה, גידול.. הגברים עוברים את זה קצת מבחוץ וקשה להם להפנים ולקלוט את כל העניין עד הסוף.  

אין לי מושג מה היא אבל אולי ניתן לפעמים לפתור איכשהו.

סתם נניח אם אתם בקומה גבוהה אולי להשאיר עגלה באוטו או למטה,

או נניח אולי לקנות מנשא ולא לסחוב את העגלה כל פעם איתך.

או אם קשה לך פיזית להרים את הילד אז אולי לשלם לאיזה נערה או ילדה שפעם בכמה זמן תביא לך אותו לרכב.

או אם את קובעת עם קרובת משפחה או חברה אז שהן יעזרו לך באותה פעם.

חיבוק ענק

אתם תצליחו להתמודד עם זה

תדברי איתו בכבוד, גם לעצמך וגם לו. בטח תצליחו להתגמש אחד לקראת השני.

המטרה שיהיה לך טוב, מאוורר, נעים - היא מטרת על שלך, והיא מטרת על שלו. 

חלק זה עניין של פתרונות ורעיונות טכניים, חלק לימוד שלך לשחרר ולזרום (לימוד רציני מאד), וחלק באמת עניין שלו שיתן יד וישים לב, וישקיע השקעה רגשית וטכנית בך ובצרכים שלך.

היה ראיון בהידברות עם הרב צבי פפר על העניין הזה(בתכנית גבר מי שמדבר)

אולי יעזור לך. בהצלחה.

נשמע לי שיש סיכוי טוב שזה ocd. שווה לך לבדוק את זה.

ואיך אני מתמודדת עם חוסר החלטיות- בהחלטות קטנות אני שואלת את עצמי מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אם אני יחליט את ההחלטה השגויה? ובדרך כלל זה מספיק בשביל שאני יחליט ויהיה בסדר גם עם ההחלטה הלא נכונה

(החלטות גדולות אין לי איך לעזור לך כי אני גם לא מחליטה בסוף🤷🏻‍♀️)

והחלטות שכבר החלטתי אם אי אפשר לשנות אני פשוט מחליטה לשכוח מהם. אם אפשר לשנות אני מקציבה לעצמי זמן הגיוני שבו אני לא חושבת על ההחלטה ורק אחרי שעובר הזמן אני יכולה לחשוב אם כדאי לשנות או לא.

פרפקציוניזם שנובע מחוסר ביטחון - חוסר יכולת להיות אדם שעשה טעות כי טעות מסכנת את הערך העצמי שלו.

בתור ילדה התחשבו בדעות שלך? ביטלו את הדעות שלך? היית הקטנה בבית? נתנו לך מקום לעשות טעויות? היית ביישנית מאוד או מוצלחת מאוד?

אם זה יושב על מקום כזה אז טיפול פסיכולוגי❤️

אני יכולה לתת לך המון הסברים לוגים, ואת גם מבינה אותם בעצמך - מה כבר יקרה אם תבחרי משפט משעמם? מה כבר יקרה אם היצירה שלך תצא מכוער? מה כבר יקרה במעבר לדירה בספק לא טובה על פני דירה שבטוח לא טובה.

לוגית את בטח מבינה שזה לא באמת משנה, אבל נפשית כל החלטה מעמידה אותך במבחן של כמה את שווה.

ושם צריך טיפול❤️

וכל הכבוד לך שהחלטת. יכול להיות שהמטפלת טובה, יכול להיות שלא.

אם לא, לא קרה כלום, מחליפים.

החיים מורכבים מהמון טעויות וקצת הצלחות.

לי עוזר כשעולות כאלה מחשבות - לתפוס אותן רגע ולהגיד לעצמי "נעמי, אני יודעת שזה דפוס אצלך לערער על כל דבר, לדחות החלטות, אבל למרות זאת אנחנו עושות את זה בכל זאת.

1.לזהות דפוס

2. לדבר לעצמי יפה ולא בהלקאה

3. להוביל את עצמי לתנועה למרות זאת

ואם לא הצלחתי להגיע לשלוש - חוזרת על שתיים. אף פעם לא בהלקאה עצמית.

וגם אני לוקה ברגישות יתר

זה לא ממש ישתנה .זה חלק ממך

אז חיבוק ❤️

שיש צורך בחיזוק אמונה וביטחון בקב'ה

וממש לא אומרת ממקום ששופט חלילה על רמת הרוחניות כן??

אבל זו עבודה של שיחרור של מוטו, ואמירות שהתרגלת לחיות על פיהן ולכן זה תוקע

ויש לשנות דפוסים והאמין שכל המציאות נבראה עבורך ולטובתך וכל מה שאת מתארת שאת עוברת זה בהשגחה פרטית

בתור התחלה

נסי לחשוב מה יוצא לך מזה שאת במצב הזה, הכוונה למה נוח לך להיות במקום שמישהו אחר יעזור לך/יבחר בשבילך?

ולאחר מכן תנסי לענות לעצמך שאם לא תקבלי מה שענית לעצמך בשאלה הקודמת... אז מה יקרה?? ומה זה אומר עלייך?? אז מה יעשה אותך??

יכולה לעמוד בסופר ולהתלט שעה!!! איזה מרכך לקנות
לקנות
ואז לחזור להחליף
מציעה:
תחשבי על דברים שבהם את החלטית יותר
תכתבי אותם
תנסי לחשוב מה גורם לך להיות החלטית במקומות האלו ולנסות להשליך למקומות שבהם את לא החלטית.
ואגב, לא או סי די ולא בעיה
אנחנו כאלה, רוצים בסוף תמונה יפה, משפט יפה, שיהיה ישר, אז התלבטת
זה בסדר
זה נורמאלי לגמרי
מבאס להתבאס, אז חושבים קצת יותר על התוצאה
אגב, אם תלמדי את עצמך שכל תוצאה היא טובה ויהיא מה, אולי יהיו לך פחות מחשבות והתלבטויות?

הולכת למטפלת עד 4

ישנה שם בערך שעה וחצי מ 11:30 עד אחת בצהריים

בבית היא הולכת לישון בערך בתשע בערב עד שמונה וחצי- תשע בבוקר

אז מ13:00 היא ערה עד 9?

ואיך מתנהגת? לא גמורה?

אני מתוסכלת ברמות מהשינה של הבת שלי

מרגישה במלחמה שלא נגמרת 😣😣

מתעורר בבוקר ב-7, ישן אצל המטפלת מ-12 עד 2 / 2 וחצי ככה, ונרדם שוב בערב באזור 7 וחצי / 8. הערת אגב, עדיין מתעורר כמעט כל לילה.

איך אצלך?

עד לפני חודש בערך היא הייתה קמה בין 7:30-8:00 וסביבות 11:00 נכנסת לישון לשעהוחצי-שעתיים

ואז ערך סביב 6וחצי-7

בחודש האחרון זוועה

היא לא ישנה יותר מ40 דקות וגם זה בחסד..

הרדמות ארוכות חצי שעה שינה

ניסיתי להאריך את הערות אבל היא גמורה וזה גם לא עוזר כי היא לא ישנה יותר

ניסיתי להרדים פחות מ3 שנותיי ערות (למרות שנשמע לי ממש קצת לילדה בת שנה וחצי) גם לא עזר

ממש בחוסר אונים מוחלט

בנוסף, בלילה קמה המון המון המוןןן (היא יונקת לפני השינה)

אספר לך שעד לפני שבועיים, הילד לא היה ישן יותר משעתיים רצוף בלילה. מאז שנולד. חשבתי שאני מתה.

אז אני ממש ממש מבינה את התסכול שלך, חוסר שינה זה פשוט סיוט!

ניסית לשים אותה לישון רק פעם אחת ביום? בתחילת שנה כשהבן שלי היה בן שנה וקצת בערך המטפלת התחילה לשים אותו לישון רק פעם אחת כי את כולם היא שמה ככה, בהתחלה הוא היה עייף ממש אבל לאט לאט התרגל.  

ואגב אצלינו הסתבר שהוא היה קם מלא בגלל תולעים, עקבתי במשך חודשים עד שהצלחתי לשים את ידיי על תולעת (הרופא שלנו לא נותן ורמוקס בגיל הזה בלי שרואים משהו)

אותו דבר? חצי שעה וקמה ערנית

אני ממש לא רוצה להשלים עם השינוי הזה

זה קשוח לי ממש ממש

לא יודעת מה אני עושה לא בסדר ומה לשנות😢

אני אבדוק באמת אם הולכת לישון מיד ששבעה

תודה! הלןואי יעזור

תינוקת בת 8 חו

קמה ב7 בבוקר. ישנה באזור 11 חצי שעה. אח''כ ב18 שעה ואז נרדמת ב12 בערך עד הבוקר.

אם חלילה היא נרדמה מוקדם יותר ללילה היא תעשה לנו בוקר ב5-6 בהתאם. 

בגיל הזה הקדמתי את שעת השינה של הבוקר וזה עזר

אולי שווה לך לנסות?

יש טבלה כזאת של שעות ערות ושינה שממש עזרה לי

עד ללפני חודש 😅😤

היא פשוט לא נרדמת! לא רוצה לישון!

הגדול שלי (שנתיים) גם עשה בלגן בזמן האחרון עם השינה. לא נרדם עם איזה 10. טצרחות ובלגן. בה להעביר את השינה לבוקר במקום לצהרים עזר. וגם לתת לו להוציא מלא אנרגיות

של שעתיים - שעתיים וחצי, בערך ב12.

ולילה של 12 שעות בערך.

אבל כן עבדתי במעון עם ילדים בגיל הזה ואם אני זוכרת נכון הלוז היה:

8:30 א. בוקר

זמן פעילות, חצר וכו'

11:30 א. צהריים

12-14:30 שנצ

15:00 ארוחת ביניים

וממשיכה לפי מה שאני עושה בגיל הזה בבית-

כשחוזרים מהמעון אם עדיין יונקים אז בדכ הנקה (אזור 16:00)

17:30 א. ערב

18:00 מקלחת

18:30 התחלת השכבה, בדכ סביב 19 נרדמים וישנים 11-12 שעות.

אני חושבת שכדאי להתמיד עם שינה אחת וגפ אם בהתחלה זו לא תהיה שינה ארוכה מספיק, היא תתרגל ותאריך אותה

אני ינסה

הלוואי שיצליח