הייתי בבית החלמה אחרי לידה ושם יולדת אחת, אישיות בעלת שיעור קומה,

מסרה שיעור על מגילת רות;

הדבר שעשה עלי רושם מאותו שיעור היתה ההדגשה על המאמץ שרות

עשתה; ותתאמץ....

לא היה זה קל. לא היה זה פשוט. אבל היה המאמץ. ההתגברות, על אף הקושי.

מעניין שבאותה סיטואציה, ישבנו, אמהות אחדות, יחד עם המרצה,

ושוחחנו על כוס קפה (מן הסתם לווה עם עוגת גבינה....).

יולדת חדשה הצטרפה וחיפשה כוס. אין.

האשה הזו קמה מייד, ממש קפצה מהכיסא, נטלה כוס

מהשולחן, רצה להדיח אותה וחזרה ונתנה אותו למבקשת.

אם זה לא נאה דורש ונאה מקיים, אז אני לא יודעת מה זה....

אז את רואה תמימה'לה - יש לך כאן בסל אחד, כל הדרוש:

מגילת רות, מה שהשם רוצה ומעריך ואיך לא - עוגת גבינה!

חג שבועות שמח לכולם!

עזבי,

חזרי,

אין לך מה לחפש פה.

הרפי,

וותרי,

את בכלל לא שייכת.

אך היא עומדת, עיניה מושפלות, גווה כפוף,

והיא לוחשת:

לא.

אשאר,

אתמסר,

אעשה הכל, ובלבד שאהיה שייכת.

וגם אני, שמביטה מהצד,

לוחשת לעצמי:

אשאר,

אתמסר,

אהיה שייכת.

אוי איזה נוראי

בעיני זאת ממש בחירה. בחירה להיות כפופה, בחירה להתמסר.

אני בוחרת לשים את הקב''ה מעלי, להשתייך אליו, בוחרת בשייכות הזאת, לא כי אין לי ברירה, לא כי מאיים עלי שלא, אלא כי זה ממלא אותי. מילוי אמיתי.

וכן, בלעדי השייכות שלי לה', אין בי כלום. זו אמת פשוטה, מי שאני זה מה שהוא יוצק לתוכי.. ועדיין הרצון לשייכות הוא ממקום בוחר ורוצה, ולא מרצה.

אפילו מאוד מעניינת. אולי כי אני התרגלתי לראות את ההתמסרות הזו מהצד השלילי שלה. אבל זה נכון שיש לה גם צד חיובי.

(בעיניי, גם מול הבורא צריך להתנהל בצורה קצת אחרת)

איך אתה נגיד רואה ומבין את המשפט של רות: ''כי אל אשר תלכי אלך..''?

(ואיך נכון בעיניך להתנהל מול הבורא?)

מצד אחד, יש מישהו 'מעליי'. מצד שני, אני לא צריך 'להיכנע' והוא לא 'נוגש' שלי.

רצון לשייכות, ולתורה, ולה' ....

כתוב מהמםםם!!

החג הזה שנדבק לשבת. החג הזה שבו אנשים אוהבים לקלקל לעצמם את הלילה כדי לספר לעצמם שהם מתפללים אבל בעצם הם מנקרים על השולחן. מזל שאין תפילין. אסור לישון עם תפילין.

ואני בכלל לא אוהב עוגות גבינה וגם מחלב אני די מתרחק. חוץ מגלידות. שאני מאוד אוהב אבל עושות לי כאב בטן.

צריך לשרוד את היומיים רצוף. האלה. אין לי כח אליהם אבל איכשהו עוברים אותם בכל זאת.

לפני כעשר שנים הגעתי לתפילה ב8:30 בשבועות. היינו בערך 10 מתפללים. אבל אף אחד מהם לא היה מהסוג שיודע להיות שליח ציבור. אילו שיודעים התפללו לפנות בוקר ועכשיו בחלום העשירי פחות או יותר.

אז הייתי שליח ציבור. בשחרית, ואחר כך גם לפני קריאת התורה. אינני זוכר אם  הרצתי גם את מוסף או לא .רק שזה היה מפתיע.

אני מאוד אוהבת את החג, מרגישה משהו מיוחד בזה שלומדים כל הלילה(אולי בגלל שאני לא לומדת😅😅)

אבל יפה, תודה ששיתפת...

היא בטח חשבה שזה טוב וחיובי וצדיק. אני קראתי את זה ונחרדתי.

אין לי מילים להסביר.

פשוט נגע

אתה לא אמור להתלונן על הניצלוש,

אלא לשמוח שמישהו בכלל הגיב לך 🤣

כתוב יפה

נשאר פתוח לא פתור

רך

👏