אני לא יודעת אפילו על מה להצביע..
תקופה כזאת מעצבנת..
אני בחודש שמיני עכשיו, 2 קטנים בבית..
הלידה מאוד מלחיצה אותי.. מאוד! קיבלתי הוראות לא ברורות מהרופאה בעקבות עבר רפואי.. שהכניסו אותי ללחץ גדול יותר, וחוסר וודאות שתלויה בי, בהחלטה שלי איך ללדת.
אמורה להיות לי בחינה חשובה של התואר, אבל אני לא מוכנה בכלל! מעצבן אותי שלא למדתי מספיק. תכלס נלחצתי, הרגשתי שזה גדול עליי ופשוט הלכתי אחורה, ברחתי. ועכשיו אני מתחרטת כמובן.
אני מרגישה בחוסר עשיה,
גלגל כזה,
אין לי כוח ואנרגיות בגוף לעשות דברים, ואז אני מתבאסת ונכנסת לעוד יותר דכדוך שלא עושה.
הבית בלאגן, רק בעלי מתחזק.. ואז הוא מתבאס עליי..
החג הזה גם לא בא לי טוב.
אנחנו אצל ההורים שלי, ואני מרגישה מנוצלת. סליחה, לא נעים להגיד.
כשאנחנו מגיעים ההורים שלי מרגישים בנוח איתנו, אז אם אחים שלי מגיעים- הכל מוכן ומסודר, משתדלים להכין הכל מראש.. כשאנחנו מגיעים, לא. 'סומכים עלינו' שאנחנו נסתדר ונעשה.. איך שאנחנו מגיעים אבא שלי נכנס לנוח בחדר.. כאילו 'מסירת משמרות'..
אני יודעת שכמה שנעשה להורים זה אף פעם לא מספיק כי הם עשו בשבילנו עולם ומלואו, אבל סתם, מבאס..
ובכלל.. אין לי כוח לשגרה, ואין לי כוח ליציאה מהשגרה.
לא מספיקה עם הילדים כלום.
הילד שלי לומד קריאה (גן), הוא מתלונן שלא בא לו, אין לו כוח, עושה לי תנאים 'אני קורא רק את זה ורק עד פה'
ואני לא יודעת מה לעשות איתו,
לא באלי להיות זו שיושבת לו על הראש - כי אז הוא עושה את זה כאילו בשבילי.
ומצד שני, ניסיתי לחכות לו שהוא יעשה מעצמו, שהוא יזום- זה לא קורה.. כמה פעמים אפילו שחררתי, והוא חזר לגן בלי לחזור על הדף קריאה שלו..
וזה לא הפריע לו במיוחד.
הוא ילד חכם, סקרן. וחבל לי עליו שיצבור פער ואז יתקשה להשלים ואז המוטיבציה באמת תרד.
סתם הכל כזה בלאגן,
שום דבר לא באמת מסתדר, הכל צריך תיחזוק ואין לי כוח!
בעבודה יש לי מלא להספיק ופשוט מוצאת את עצמי לא עושה כלום.
כאילו יש לי עומס אז במקום לעשות אני פשוט לא עושה כלום.
אני נכנסת לישון עייפה ומתעוררת עייפה..
יש יותר מדי פרטים ודברים שצריך לשים לב אליהם, שאין לי כוח…