זה לגמרי גיל שעושים מה שרוצים וקשה להיות אחראיים למעשים.

מציעה לך להתמקד נטו ב"תרבות הדיבור" שלה, שזה כן דבר שחשוב ללמד בגיל הזה. למשל: "אויש, נראה לי שהתבלבלת, לאמא מדברים בכבוד." או: "אמא קצת כעסה עלייך עכשיו, אבל עדיין אוהבת אותך. אז בואי תראי לי שגם את בכל זאת אוהבת אותי..."

אחריות על מצעים רטובים לדעתי זה מעבר לגילה. אפשר לבקש ממנה, אבל לא להכריח אותה. אם היא מפזרת משחקים, נגיד, זה כן משהו שהיא יותר יכולה להיות אחראית עליו, וגם לא יקרה נזק אם הצעצועים יהיו מפוזרים עד שהיא תאסוף. אבל גם את זה - לא במשחקי כוחות, אלא בצורה משחקית ומתוך כיף.

בכל אופן, אם את מרגישה שאת לא יודעת איך להתנהל מולה, אולי כדאי ללכת להנחיית הורים. זה יכול מאוד לעזור.

ואל תכעסי על עצמך על הפעמים שאת כועסת עליה... זה טבעי וקורה כמעט לכל אמא❤️

שחלק מהדברים שרשמת לא נשמעים תואמי גיל יש לי גם בת בת 5 והיא אינטיליגנטית וחכמה ובוגרת מעל הממוצע לגילה בהחלט

ועדיין אם היא תפספס אני לא אגיד לה לשים בכביסה.

ורשמת גם היא תמצא סדין ושמיכה אחר..זה נשמע אובר לקיחת אחריות של הילדה ( בגיל הזה אם ילד מפספס אצלי אני אכבס ולא יעשה מזה עניין ועד הערב תחכה לו מיטה מוצעת ונקיה)

אגב לכל ילד במיוחד בגילאים האלה יש בקרים נמרחים ויותר מורכבים זה ממש תואם גיל..אני מבינה את הקושי אבל זה לא נשמע חריג..

למה את חושבת שהיא מפספסת בכוונה? כלומר את רושמת אם אכבס היא לא תלמד כלום..מה הכוונה שלך?

לא מפספסת בכוונה.

בדרך כלל מתייחסים מאוד טכני לפספוס. אתמול החליטה לישון על הרצפה, כך שזה לא מסובך עכשיו להוריד סדין וכו' זה להעביר את מה שפרסה לעצמה בלילה ולשים טכנית במכונה. לא חושבת שזה מעבר ליכולת שלה.

הבקרים המרוחים זה לא חד פעמי, יש איזה עניין עם התארגנות בכלל, אני מנסה לפרק ולתת כל פעם משימה ספציפית (להתלבש, לנעול נעליים, לקחת תיק...)

גם אני יודעת שזו תקופה עם הרבה אירועים והיא עם חששות אני בטוחה. מנסה לשדר לה שכל יום בפני עצמו, ואנחנו איתה בכל אירוע. גם מנסה לתת לה זמנים אישיים בכורה כשיש תינוקות. 

לא היה מובן לי בפתיח

בכל מקרה רואה שחכמות ממני ענו דברים מעולים אז נותר לי לאחל מלא הצלחה🫶

שווה לעזור סדר בשלבים שהיא צריכה לעבור, ולעשות רשימה שלהם (בציורים פשוטים).

נגיד, נטילת ידיים, ציור של נטלה, שירותים, ציור של אסלה, ציור של מברשת שיניים, בגדים, נעליים.

ואז הרבה יותר ברור לה מה היא צריכה לעשות, וזה הופך לאתגר שצריך כל פעם לסמן מה היא עשתה (נגיד במדבקה) ואם היא שוכחת זה מזכיר לה.

נכון שיאהה צודקת

איך לדבר כך שהילדים יקישיבו...

הורים משוחררים- ילדים משוחררים

באופן כללי, בגיל הזה צריך בעיקר להתמקד באיך לרתום אותה אליך, שישתלם לה לעשות. אם כי זה כיף, אם כי תרוויח משהו אחרי. אם זה כי תוכל לסמן בטבלה שעשתה משהו, או נספר לאבא/לגננת, או תעשי איקס ואז תבחרי סיפור שאקריא לך וכו. או לעשות בתור משחק- נניח לאסוף את כל החלקים לפי הצבע שאני אומרת כל פעם, או לעשות לאבא הפתעה נניח להתקלח ואז להתחבא בשמיכה ולהגיד לאבא שהילדה לא רוצה להתקלח ואז הוא מגלה שהיא כבר מקולחת ולבושה..

משהו עובר עליה

ויש דיבור לא מכבד.

גם אם זה סיבה ותוצאה עדיין יש פה 2 דברים לטפל בהם, וככל שהזמן עובר, הדיבור הלא מכבד הופך לדבר בפני עצמו ולא בהכרח יעלם ברגע שתטפלו בגורם.

לגבי מה שעובר עליה תנסי לחשוב אם היה איזה שינוי  בחיים שלכם, או לברר עם הגננת אם יש איזה ענין חברתי. אם יש לך שעת רצון של דיבור איתה את יכולה לנסות לשאול איך הגננות איתם, לפעמים לחץ של גננת יכול לגרום לילד צורך לפרוק במקומות אחרים. או שאולי תגלי שאיזה ילדה בגן מתנהגת אליה לא יפה.

לגבי הדיבור אני פשוט אומרת בצורה ברורה, משתדלת בנעימות, מודה שלא תמיד מצליחה - לא ככה מדברים. לאף אחד, בטח שלא לאמא. אני רוצה לשמוע את המשפט מחדש.

לרוב זה עובד..

ממליצה לך ללנוד מהיסודות איך לדבר בשפת תקשורת מקרבת, זה נכס.

כרגע היא רק בת 5, מה יהיה בגיל 15?

כשלומדים איך לנהל תקשורת בונה עם הילדים כבר מגיל קטן, הם גם לומדים איך להגיב מהצד שלהם וזה ממשיך גם כשהצרכים משתנים עם הגיל.

השליש הראשון בעיקר

זה באנגלית אם את צריכה אוכל לתמצת

מקור זה מציג **תשעה כללים יישומיים** שנועדו לפשט את חיי ההורות, לצמצם התקפי זעם ולשפר את שיתוף הפעולה של פעוטות. האסטרטגיה המרכזית מדגישה את חשיבות **התאמת השפה ליכולות הקוגניטיביות** של הילד, תוך מתן זמן עיבוד מספק והצבת גבולות עקביים ללא צעקות. הכותבת מציעה **להחליף הוראות שליליות בהנחיות חיוביות** וברורות, ולתווך מושגי זמן מעורפלים באמצעות קישורם לאירועים מוחשיים בסדר היום. בנוסף, הטקסט מדגיש את תפקיד ההורה **כמודל לחיקוי** ואת הצורך בזיהוי ולימוד מיומנויות חסרות במקום ענישה על התנהגות לא רצויה. גישה זו שואפת ליצור **סביבה ביתית רגועה** יותר המבוססת על הבנה התפתחותית ותקשורת מכבדת.

וקצת יותר בפירוט: 

כדי להתאים את הבקשות שלך ליכולות המוח המתפתח של הפעוט, המקורות מציעים לפעול לפי מספר עקרונות מרכזיים המבוססים על הבנת ה**זיכרון המעבד (Working Memory)** של הילד:

### 1. הבנת מגבלות ה"כוס הקטנה"

הזיכרון המעבד של פעוט דומה ל**כוס קטנה**. כאשר נותנים לו הוראה ארוכה ומורכבת, המידע "נשפך" החוצה לפני שהוא מספיק לעבד אותו. במצב כזה, הילד הופך למוצף, קופא ולא עושה דבר – לא מתוך מרדנות, אלא כי המוח שלו פשוט לא יכול להתמודד עם כמות המידע.

### 2. התאמת מספר השלבים לגיל הילד

המקורות מספקים הנחיות ספציפיות לפי גיל:

*   **גיל 18 חודשים:** יש לתת **הוראה בת שלב אחד בלבד**, כמו "נעל נעליים".

*   **גיל שנתיים:** ניתן לתת הוראה בת **שני שלבים הקשורים זה לזה**, כמו "קח את הנעליים ונעל אותן". שילוב של שני שלבים שאינם קשורים (כמו "נעל נעליים וקח כדור") יהיה מורכב מדי עבורם.

*   **גיל שלוש:** רוב הפעוטות כבר מסוגלים להתמודד עם **שני שלבים שאינם קשורים**, כמו "נעל נעליים ואז קח את התיק".

*   **גיל חמש:** ילדים יכולים לרוב לנהל **שלושה שלבים שאינם קשורים**.

### 3. יצירת קשר לפני מתן ההוראה

במקום לצעוק הוראות מקצה החדר, יש לגשת אל הילד, **לומר את שמו ולחכות שהוא יסתכל עליך**. רק לאחר שנוצר קשר עין, יש לתת את ההנחיה הקצרה והברורה.

### 4. חוק 10 השניות

לאחר מתן ההוראה, עליך **לחכות 10 שניות בשקט** (ספור בלב). למוח מתפתח לוקח בין 7 ל-10 שניות לעבד את המילים, להבין מה עליו לעשות ולבצע את הפעולה. אל תחזור על הבקשה ואל תרים את הקול בזמן הזה – פשוט תן להם זמן עיבוד.

### 5. שימוש בהוראות חיוביות וספציפיות

*   **אמור מה *כן* לעשות:** במקום להגיד "אל תיגע בתנור" (מה שדורש מהילד לעבד מה אסור ואז לנחש מה מותר), תן הוראה ישירה כמו "ידיים מאחורי הגב".

*   **הימנע ממילים מעורפלות כמו "אחר כך":** לילדים אין תפיסת זמן ברורה של מילים כמו "אחר כך" או "יותר מאוחר". במקום זאת, קשור את הבקשה לאירוע ספציפי ביום: "נוכל לאכול עוגייה **אחרי ארוחת הערב**" או "נקרא סיפור **אחרי המקלחת**".

לפי המקורות, התמודדות יעילה עם התקפי זעם של פעוטות דורשת שילוב של שמירה על גבולות, נוכחות רגועה ולימוד מיומנויות חדשות. הנה הדרכים המרכזיות לפעול:

בזמן התקף הזעם: מה לעשות

• אל תנסו להסביר או להגיון: בזמן התקף זעם, החלק ה"חושב" במוח של הפעוט (קליפת המוח הקדם-מצחית) אינו פעיל עקב הורמוני סטרס. ניסיון להסביר למה הם לא יכולים לקבל משהו עלול להחמיר את המצב.
• הישארו רגועים וקרובים: רדו לגובה העיניים של הילד, אמרו משהו כמו "אתה ממש כועס, אני מבין/ה", והישארו בקרבת מקום. הקול והנוכחות הרגועים שלכם מאותתים למוח שלהם שהם בטוחים, מה שעוזר להם להירגע.
• אל תיכנעו (Don't Cave): אם אמרתם "לא" והפעוט מגיב בהתקף זעם, כניסה לדרישתו תלמד אותו שצרחות ובכי הן דרכים יעילות להשיג את מה שהוא רוצה.

שמירה על גבולות בצורה אמפתית

• הכירו ברגשות אך החזיקו בגבול: הנוסחה המומלצת היא: "אתה עצוב שאי אפשר לאכול עוגייה עכשיו. אני מבינה. תוכל לקבל עוגייה אחרי ארוחת הערב". כאשר עקביים עם הכלל הזה, התקפי הזעם יפחתו עם הזמן כי הילד יבין שהם לא משנים את ההחלטה הסופית.

מניעה ותקשורת נכונה

• היו ספציפיים לגבי זמנים: במקום לומר "אחר כך" (מושג שפעוטות לא מבינים), קשרו את הבקשה לאירוע בסדר היום, כמו "אחרי המקלחת" או "אחרי ארוחת הערב", כדי להפחית תסכול ובלבול.
• אמרו להם מה כן לעשות: במקום לומר "אל תיגע בתנור", תנו הוראה חיובית כמו "ידיים מאחורי הגב". זה קל יותר לעיבוד עבור המוח שלהם.
• התאימו את המילים ליכולת: ודאו שהבקשות שלכם קצרות ותואמות את גיל הילד (למשל, הוראה של שלב אחד לגיל 18 חודשים) ותנו להם 10 שניות לעבד את המידע לפני שאתם חוזרים על הבקשה.

לאחר שהילד נרגע

• למדו את המיומנות החסרה: לאחר שהנשימה של הילד נרגעה, נסו להבין איזו מיומנות חסרה לו שגרמה להתפרצות (למשל, איך לבקש לסיים את הארוחה במקום לזרוק אוכל) ולמדו אותו אותה באופן פעיל.
• שימו לב למודל האישי שלכם: פעוטות מחקים את הדרך שבה אתם מתמודדים עם תסכול. אם אתם מאבדים את הסבלנות, השתמשו בזה כרגע לימודי: התנצלו והדגימו להם איך אתם לוקחים נשימות עמוקות כדי להירגע.

הצבת גבולות עקביים עוזרת להפסיק ויכוחים על ממתקים ופעילויות בשתי דרכים מרכזיות: על ידי **יצירת ודאות** ועל ידי **נטרול היעילות של התקפי זעם** כאמצעי למשא ומתן.

לפי המקורות, כך התהליך עובד:

### 1. החלפת חוסר ודאות בבהירות (מניעת ה"לופ" של השאלות)

אחת הסיבות המרכזיות לוויכוחים חוזרים ונשנים היא שימוש במילים עמומות כמו "אחר כך" או "יותר מאוחר".

*   **הבעיה:** עבור פעוט, למילה "אחר כך" אין משמעות זמן ברורה – הם לא יודעים אם זה בעוד חמש דקות או חמישה ימים. לכן, הם ימשיכו לשאול "אפשר עכשיו?" שוב ושוב כדי לנסות להבין מתי זה יקרה.

*   **הפתרון:** כשמציבים גבול ספציפי שקשור לאירוע בלוח הזמנים (למשל: "תוכל לקבל עוגייה **אחרי ארוחת הערב**"), הילד מקבל בהירות. הבהירות הזו מפסיקה את השאלות הבלתי פוסקות כי הילד יודע בדיוק מתי האירוע יתרחש.

### 2. הפסקת הלמידה ש"בכי משנה את המציאות"

ויכוחים והתקפי זעם סביב ממתקים מתגברים לעיתים קרובות כי הילד למד שזו דרך יעילה להשיג את רצונו.

*   **מלכודת הוויתור:** אם אמרתם "לא" לממתק, והילד התחיל לבכות או לצעוק ובעקבות זאת נכנעתם ("רק הפעם"), לימדתם אותו **שהתקפי זעם עובדים** ושהצעקות הן כלי להשגת מטרות.

*   **כוחה של העקביות:** כאשר מחזיקים בגבול בצורה עקבית ("אמרתי אחרי ארוחת הערב, וזה לא ישתנה"), הילד לומד בהדרגה **שהתשובה שלכם היא סופית**. כשהוא מבין שהתנהגות מתלהמת לא משנה את התוצאה, התמריץ שלו להתווכח או להיכנס להתקף זעם פוחת, והתופעה מתחילה להיעלם עם הזמן.

### 3. שילוב אמפתיה עם הגבול

כדי שהצבת הגבול לא תהפוך למאבק כוח בלבד, המקורות ממליצים **לתקף את הרגש** בזמן שמחזיקים בגבול:

*   אמרו לילד: "אתה עצוב שאי אפשר לקבל עוגייה עכשיו, אני מבינה. תוכל לקבל אותה אחרי ארוחת הערב".

*   בצורה זו, אתם לא משנים את הכלל (התשובה היא עדיין "לא"), אך אתם מראים לילד שאתם איתו בקושי שלו, מה שעוזר לו להשלים עם הגבול בצורה רגועה יותר.

2 הכללים החשובים זה

להיות קרוב לילד רצוי בגובה העיניים

לא לחזור על הוראה פעמיים

נותנים לילד הוראה מותאמת גיל

סופרים בלב עד 10 זה זמן העיבוד של ההוראה והבנה שצריך לעשות מה שאמא אמרה(תאסוף קוביות)

הילד לא מבצע

עוזרים לו לבצע כדלהלן

מחלקים את המשימה לחלקים קטנים יותר (אולי לאסוף את האדומים? או בהתלבשות תפתח כפתורים/תוריד גרביים)

הילד לא מבצע

את שמה ביד שלו כמה קוביות מקרבת את היד מעל הסלסילה וגורמת לו להכניס לסלסילה

מחמיאה לו על האיסוף

ואולי צריך עוד פעם לשים לו ביד ולהכניס איתו ולהחמיא ואז להגיד  עכשיו תרים את זה ותשים בסלסילה ולאט אפילו עקשנים בסוף עושים

כי זו סיטואציה נפוצה, בצורה כזו או אחרת,

בעיקר מול בכורים או ילדים שמשהו באופי שלהם מפעיל את ההורים.

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של עינת נתן.

לגבי ציפייה תואמת גיל, הציפייה לא רק קשטרה לפעולה עצמה אם היא תואמת גיל,

אלא לעצם הציפייה לשיתוף פעולה.

ילד בן 5 שלא משתף פעולה, משהו מפעיל אותו וחוסם אותו.

הם עדיין קטנטנים בשביל להחזיק מורכבות.

לצורך הדוגמה אם היא ראתה חולצה שהיא רוצה ללבוש ואת מבקשת ממנה להכניס מצעים למכונה

היא לא תכניס את המצעים לא כי היא לא שנה עלייך, אלא כי היא עסוקה בחולצה.

או בקרונפלקס שהיא רוצה או במשהו אחר.

ברגע שההורה מתעקש במצב כזה, זה כבר הופך למאבק כח,

וכבר היא לא תרצה "להפסיד" ולרדת מהעץ.

לכן ספציפית על הסיטואציה הזאת, אפשר למשל לחכות שהיא תחזור מהגן, בשלב מסויין במהלך היום שהיאנרגועה, לא עייפה, לא רעבה אלא פנויה להקשיב, ניקח אותה למרפסת, נראה לה שהכבעסה עדיין מחכה.

ואז מתוך שיתופיות אפשר להציע שנסחב ביחד את הסדין למכונה.

את רוצה להיות הראש ואני בזנב או להיפך?

אבל באמת ממליצה בחום ללמוד על הורות וחינוך ילדים באופן מעמיק. זה כ"כ משדרג את היחסים וההנאה מההורות, מגדיל את הסיפוק ומקטין מאוד את ההתעסקות עם מאבקים מה שמשחרר הרבה קשב לקדם את הילדים מעבר לשוטף.

בקיצור ממליצה.

נגיד בתקשורת מקרבת, איפה אני משיגה הרצאות על זה?

על מה את ממליצה?

בתקשורת כללית, יש את הפודקאסט של דני מקורי על תקשורת מקרבת. ומשם אפשר להמשיך גם למגישים אחרים.

בהורות גם אוהבת את התכנים של עינת נתן. התכנים שלה מבוססים על שיטת אדלר

לא שמעתי אותה מסודר כמו קורס אבל כן שמעתי הרבה פרקים והתחברתי להרבה דברים שם.

הרבה ממליצות על רותי דריאל בגישה ההיקשרותית- התפתחותית, אני אישית פחות התחברתי לצורת ההגשה.

אחרי שלומדים את העקרונות בצור מסודרת, אפשר לחזק ולשמוע הרבה מקורות ומגישים. וגם להיעזר בניתוח סיטואציות בבינה מלאכותית.

אבל הבסיס כדאי ללמוד כמו שצריך ועל גביו להמשיך ללמוד מפה ומשם כל הזמן.

פעם המלצת לי על תקשורת מקרבת

אני אשמח לדעת את מי את שומעת בנושא הזה🙏

בקשר של הורים- ילדים ממליצה על "הבית להורות מקרבת"

בתקשורת מול אנשים אחרים (קשרי עבודה, שכנות, משפחה וכד')

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקורי, ומשם אפשר להמשיך לעוד מגישים.

יש הרבה פרקי אירוח, אחרי דני מקורי כדאי להמשיך לשמוע עוד מגישים גם אם זה לא בנוי בצורה שיטתית כמוהו כי כל אחד מחדד עוד איזה נקודה.

נגיד הוא מדבר על ניהול כעסים ושליטה עצמית (באמצעות מדיטציה וכד')

אני מאוד אוהבת להשתמש בתקשורת של שפת גוף כי היא הרבה פעמים מספרת לנו מה שהדיבור לא מספר.

ההבדל המשמעותי בין תקשורת בין שני מבוגרים לבין מבוגר- ילד

זה שבין שני מבוגרים יש יחסי גומלין וכל אחד אחראי על צורת התקשורת שלו.

בתקשורת הורה- ילד האחריות גם על הצד של הילד היא של ההורה, ההורה צריך לפענח הרבה דברים (למשל אם הילד זקוק למילוי צרכים פיזיים ובכלל לא פנוי לתקשורת)

וגם ההורה אחראי ללמד את הילד להביע את עצמו (באמצעות דיבוב, שאלות מנחות וכד')

לכן ההמלצה נפרדת.

מכיוון שאני עשיתי את הקורס של הבית להורות מקרבת, לא חיפשתי תוכן חינמי שממש מסביר בצורה שיטתית את גישת תקשורת מקרבת בהקשר של הורות. אולי יש, ובאנגלית אם רלוונטי בכלל אני אופתע אם אין מישהו שהרים את הכפפה.

אבל אין לי המלצות מניסיון אישי.

גם לדעתי קורס ממש ולא פודקאסט, מאפשר תרגול וחשיבה יותר מעמיקה שמאפשר להטמיע יותר טוב את העקרונות, עד שהופך להיות טבעי וזורם, אבל זה כבר תלוי כל אחד מה הוא מחפש.

לי לקח כמה חודשים טובים מאז שהתחלתי ללמוד עד שהתחלתי לראות שאני מצליחה ליישם ולדבר את השפה באופן מעשי. ואז לקח עוד זמן והרבה לימוד משלים עד שהפך להרגל.

אומר שזה כ"כ קלאסי לילדה בכורה,

לא בגללה, בגלל ההורים.

גם אני הייתי ככה עם הבכור שלי, היינו קשים איתו, מזדעזעים שמדבר לא יפה ולא מבצע מה שאמרו לו.

עכשיו יש לי ילד בגיל הזה, ואני כ"כ לא עושה מזה עניין אני מתייחסת אליו בתור קטן, אני כמובן אעיר לו שלא מדברים כך לאמא, אבל בלב אני רגועה ולא לוקחת ללב אלא מבינה שהוא קטנציק. 

כי זה "עובר"? כלומר ברור שבאים אתגרים חדשים. אבל אם אין השלכות לדיבור לא יפה,

היא אומרת "לא" "לא אכפת לי"(שזה הכי קשה לי, ברור לי שהיא לא לגמרי מבינה את המשמעות של אכפת)

זה עובר כי יודעים לטפל נכון ולא נבהלים מהדרך.

כשהיא אומרת "לא אכפת לי" תנסי לפענח מה היא בדיוק אומרת מאחורי המילים.

אולי היא אומרת, אמא כל מה שאני צריכה זה רק חיבוק ולא עוד עומס על המערכת אבל אני לא יודעת איך לבקש את זה?

אולי היא אומרת אני רוצה לחוש תחושת עצמאות והמשפט שאמרת לי לא מתיישב עם התחושה הזאת.

אולי היא אומרת הגננת העירה לי שאני לא יושבת ישר במפגש וזה גורם לי להיות עצובה.

אולי היא אומרת אני חוקרת את העולם ומנסה להבין איך העולם מגיב לאמירה הזאת.

אולי היא אומרת אני מרגישה שאת כועסת עלי וזה מפחיד אותי ואני לא יודעת איך להתמודד עם הפחד הזה.

יכול להיות פה עוד הרבה "אוליים" מה שחשוב זה להבין שילדים בגיל הרך שמתחצפים להורים ברוב המוחלט של המקרים מאותתים שהם צריכים עזרה עם התקשורת וצריכים לחזק את הקשר ולא להרחיק.

ואז אם התגובה היא:

חצופה, לא אומרים "מה אכפת לי" לאמא, לכי מיד לחדר!

(כמובן מקצינה כדי להסביר את סוג התגובה)

אז פועלים בדיוק הפוך ממה שירגיע את העניינים

ולאורך זמן זה יוצר ריחוק וחוסר אמון וחוסר שיתוף ושלל בעיות אחרות.

לעומת זאת אם מגיבים באופן שיתן מענה "למאחורי הקלעים" זה מייצר פתיחות ואמון ושיתוף פעולה.

לדוגמה:

תרימי את הטושים שפיזרת על הרצפה.

"לא רוצה"

את לא תוכלי לשחק בפאזל כשהטושים מפוזרים

"לא אכפת לי"

אוקי, אני מבינה שמשהו מציק לך. את רוצה לבחור מתי להרים את הטושים?

כן.

אוקי מתי את בוחרת?

נניח התחושבה היא "לא" אז עוד שאלה באותו כיוון: את רוצה שנרים ביחד, אני את הטושים שפה, ואת את הטושים ששם?

לא

אז מבינים שלא החוסר בחירה (עצמאות) מציק לה.

אז אפשר להגיב:

אוקי אני רואה שמשהו מטריד אותך.

אני מציעה שנעזוב עכשיו את הנושא ונספר סיפור, נשתה תה ביחד, נתכרבל וכד'

ואז כשהיא רגועה יותר לשאול:

קרה משהו בגן? עם מי שיחקת? לבדוק את הכיוון הזה.

לפעמים עצם החיבוק/ סיפור/תה משנה את המצב רוח והיא מעצמה בלי לומר שום מילה כבר תאסוף את הטושים.

אפשר בערב לספר סיפור על דובי ששיחק בקוביות ואמא אמרה לו שאם לא יאסוף את הקוביות הוא לא יוכל לשחק בפאזל.

ולשאול אותה, איך את חושבת שהדובי מרגיש? למה הוא לא רוצה לאסוף את הקוביות?

ואז להמשיך שהוא אמר לאמא שלו מילה קצת לא יפה, הוא אמר לה "לא אכפת לי!"

מה זה לא אכפת? מה זה אכפת? איזה מילה מוזרה.

למה הדובי אומר אומר אותה? מה זה גורם לשני להרגיש?

קרה לך פעם שמישהו אמר לך, לא אכפת לי? למה הוא התכוון?

זה נעים כשמישהו אומר לנו "לא אכפת לי?"

זה לא כ"כ נעים.

מה אפשר להגיד במקום?

אפשר להגיד אני עצוב

אפשר להגיד קשה לי להתאפק וקודם לסדר את הטושים ואז רק לקבל משחק אחר.

וככה עם הזמן בצורה מקרבת להטמיע בה את השפה והדרך שאת רואה לנכון שהיא תשתמש בה.

אבל מה יהיה עם הטושים?? איך היא תלמד שצריך לשמור על חפצים? מה יהיה בכיתה א' היא תגיד למורה "לא אכפת לי" כשהמורה תגיד לה להכניס את הטושים לתיק?

אז יש עוד המון המון הזדמנויות להטמיע הרגלים. למשל כשאת אוספת כלי כתיבה אפשר להגיד בקול:

סיימתי עם הכלי כתיבה, עכשיו אסדר אותם כדי שפעם הבאה נוכל להשתמש בהם שוב.

אפשר כשאת רואה משהו מבולגן לעשות כאילו את "מועדת" על החפץ ולדבר בקול מה היה קודם, מה קרה ומה היה עלול לקרות.

למשל: אוי מישהו השאיר את הטוש על הרצפה, אני רציתי לעבור והחלקתי וכמעט נפלתי כמו בטטה מעוכה על הרצפה. אוי ואבוי!

מה, מה, את צוחקת? את רוצה לראות איך בטטה מעוכה נופלת על הרצפה? וואי הייתי נופלת על הראש והיה צומח לי קרן באמצע הראש.. אוי ואבוי.

ואז להרים את החפץ בעצמך או לשאול מי ראשון מצליח לתפוס את החפץ ולהרים.

או כמחפשים משהו אז להגיד בקול:

אוי חבל שלא החזרנו למקום, עכשיו אני לא זוכרת איפה שמנו את זה..

או דרך סיפור (בגיל הזה סיפורים זה ממש חלק חשוב בהתפתחות) לספר על מישהו שלא אסף את החפצים ואז הוא מתמודד עם ההשלכות של זה.

למשל יש את פרנקלין מבולגן. צמרת משהו ויש עוד.

וגם בסתם סיפורים אפשר לעצור רגע, להסתכל על הציורים ולשאול מה מוזר בציור?

הילד לא אסף את הגרביים לכביסה לפני שהוא הלך לישון. את רואה? הגרביים זרוקות פה ולא בסל כביסה.

מה יקרה?

אמא שלו לא תכבס לו את הגרביים ולא יהיו לו גרביים נקיות איזה באסה לו.

אוי, נראה לי עומד להיות לו קצת מסריח עם גרביים מלוכלכות בחדר, בואי נחפש בתמונות אולי בבית של שלהם יש אטב כביסה לשים על האף. אולי פה? אולי בעמוד הבא? אפשר לשנות את הקול כאילו יש לך אטב על האף ואת מדברת בלי שיוצא אוויר מהאף, כדי לשחרר ולהקליל את הדרך של העברת המסר.

טוב, לא משנה. בואי נמשיך בסיפור.

ואז לחזור לסיפור המקורי אחרי ההפסקה המתודית של המסר שרצית להעביר..

בדרך כזאת לא מוותרים על מה שחשוב, אנחנו מעבירים את המסר בצורה מקרבת ולא בצורה מרחיקה, תוך שימת לב למה הילד זקוק באותו רגע שאמר את "לא אכפת לי", זה ההבדל.

בקורס ריענון נהיגה, המרצה אמר לנו משפט יפה:

מה יש לפני כל תאונה?

לפני כל תאונה יש "כמעט תאונה".

ברגעים הסמוכים מאוד לפני התאונה התרחשה "כמעט תאונה"

לפעמים ה"כמעט תאונה" נגמרת בתאונה, לפעמים היא נגמרת ב:פיו, מזל.

ואז המרצה עבר לדבר ולנתח את ה"לפני תאונה"

כלומר המטרה שלו היא לא ללמד איך להימנע מתאונות, אלא להימנע מ"כמעט תאונה"

בהקשר של ה"לא אכפת לי"

מציעה לך תרגיל התבוננות. גם ממקרים בעבר, אבל בעיקר במקרים הבאים שיבואו.

כשאת שומעת את ה"לא אכפת לי"

תעשי פוס. תריצי את הסיטואציה דקה קודם.

מה קרה בדקה הזאת?

איפה הייתה הילדה? איפה היית את?

מה היא הרגישה? מה את?

מה הייתה שפת הגוף שלה? (נינוחה/ מאופקת)

מה הייתה שפת הגוף שלך? (דרוכה/ משוחררת)

תרדי ממש לפרטי פרטים.

מה הייתה תנוחת הידיים שלכם, מה היה המרחק? האם היית לפניה/ מעליה או לצידה? (מעליה הכוונה שאת עמדת והיא יושבת נגיד, לפניה למשל אתן בהליכה לבית את מתקדמת יותר והיא יותר מאחור)

ככל שתפרטי לפרטים יהיה לך יותר קל לזהות דפוסים.

ואז המטרה לא תהיה איך להגיב נכון לתאונת "מה אכפת לי" אלא המטרה תהיה לתת מענה לכמעט תאונה עוד לפני שזה הסלים, על סמך הניסיון שלך איתה.

אני מבינה שזה נורמלי ותואם גיל.

ילד קטן שמתחצף זה לא כמו ילד בן 10 שידבר אלייך כך. כמובן לא להתעלם אלא מסבירה כל פעם מחדש, בלי להזדעזע, "לא מדברים ככה, זה לא מכובד" , בסוף זה יכנס לאט לאט, הילד לא גדל ביום אחד.

בכוכבית אני אומר שאם את רואה שזה משהו יומיומי, שחוזר על עצמו יותר מידי, או אם זה קורה גם בגן, יכול להיות שיש כאן איזה עניין שצריך בירור. 

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

מה אם יש מספיק ימי חופש והבוס לא מאשר? 🤦‍♀️

חישבתי את ימי החופש שלי באדיקות שיספיקו לי לימים באוגוסט, חול המועד ונופש שבעלי קבע, ועכשיו הבוס אומר שהוא לא מאשר לי את החופש לנופש 🤦‍♀️

למרות שהודעתי לו כבר באוגוסט, הוא אמר שהוא לא זוכר. חבל שלא שלחתי לו מייל מסודר. הוא אמר שהוא לא חייב לאשר כל חופש, והוא צודק, אבל זה ממש מעצבן. ולא תגידו שאני הולכת מחר, זה עוד חודש, ובכל זאת זה לא מספיק לו כי יש עבודה חשובה

אני בהייטק ואם הרשצ היתה לא מאשרת כשיש לי ימים הייתי מתעקשת…

זה ימים שלי לפי חוק סליחה

שרציתי לקחת חופש ארוך יותר באוגוסט אבל שמרתי את הימים לנופש, ואם הייתי יודעת שלא יאשר הייתי לוקחת חופש יותר באוגוסט.

וזה לגמרי חוק. אמרתי לו שהרי גם אם אני נגיד ואדחה את זה לחודש אח"כ, הוא עדיין יגיד שאין לו אפשרות כי יש עבודה (אני עובדת יחידה). אבל הוא לא ממש אכפת לו.

בקיצור עוד לא יודעת מה ומתי להגיד לו

מה זה החוסר התחשבות הזה. אין לו שום בעיה להגיד לך שהוא לא שם עלייך ומבחינתו תתאבדי על העבודה.

וואלה לא תקין.

יש לך ימים שחשבת בזכותך לבקש חופש. לא נותן כי לא באלו?

סבבה על הבוקר של הנופש מרימה טלפון צרוד שלום אני חולה. שולחת באפליקציה לקבל אישור רופא וכל טוב.

מי שעושה לי דווקא לא ירוויח מיזה.

וכל מי שלא נעים לה לראות שלי סבבה לעשות ימי מחלה ככה שתדלג. לא צריכה שלימדו אותי אם זה סבבה או לא. מבחינתי אויר לנשימה הוא לגמרי ימי מחלה.

ברצינות.

אני מבינה שיש עבודה, אבל אם אתה לא מתחשב פשוט לא תהיה עובדת שתעשה את העבודה 🤷‍♀️

שמגיע לך

ונשמע שאין לך מה להפסיד ממנו

אז אל תחששי ממה יגיד ואיך יגיב

יש מצב שגמני הייתי מוציאה מחלה במצב כזה

ואגב - כן ! לתעד כל דבר! עד שתמצאי משו אחר נורמלי בעז"ה

יש מקום שאני מתראיינת אליו וגם שם יש חסרונות קלים לא הכל מושלם אבל האנשים נראים ונשמעים חביבים אז אני ממש ממש מקווה להתקבל. תתפללו עליי 🙏

בעיני אם לא יאשר אז די זה סימן משמיים להתפטר..

את עובדת שלו, לא עבד..

אני באמת מרגישה שכלו כל הקיצין.

ואיזה נחמד זה שזכרת

אני שונאת את הבוס שלך בלי להכיר אותו

רק ממה ששיתפת כאן הוא נשמע בנאדם נורא

תקחי את החופש הזה על אפו וחמתו

פשוט תוציאי ימי מחלה

חי בסרט

אני מרגישה כמו אישה מוכה, בבוקר הוא זורק עליי אלף מטלות ואומר לי שהוא לא מאשר לי חופש, ועכשיו אחרי צהריים הוא שלח לי גיפטקארד לראש השנה 😂

הוא רואה את העולם בצורה מאוד מוזרה, הוא מבין בתוך תוכו שהוא צריך שאני ארצה להישאר כי הוא תלוי בי, מצד שני הוא חייב לסחוט אותי, אז הוא מוצא לו כל מיני דרכים 🤷‍♀️

יותר מזה הוא יכול להודיע לך שבועיים מראש על חופשה בת שבוע מימי החופש שלך

וגם להחליט מראש באיזה ימים תצאי לחופש אם נהוג שיש חופשה מרוכזת

זה מעצבן אבל. אבל בסדר ה' גדול מי יודע מה יהיה איתנו בעוד חודש, העיקר להיות רגועים החיים יפים והעבודה לא שווה את הלחץ והעצבים

הוצאתי לו ולמנהלת המקבילה מייל רשמי שאני מבקשת את החופש

שאני מצידי עושה את מירב המאמצים לעמוד ביעדים ולהספיק את כל העבודה בדד ליינים לחוצים

ואני מצפה שהם יבואו לקראתי בזמנים שחשוב לי.

אז הם אמרו לי שהם מסכימים לחופש בתנאי שאני עושה להם תכנית עבודה מדויקת על הדקות איך אני מספיקה את כל המשימות לפני החופש.

בתגובה, יום לפני פורים התפטרתי ולקחתי חופש...

לצערי אין לי מנהלת מקבילה, ולבוס שלי אין בוס, ומשאבי אנוש ממש לא בצד של העובדים.

ואני כבר היום מכינה לו לוז"ים ברמת הדקות שזה מחרפן 🤦‍♀️

בכל מקרה אני כבר מחפשת מקום אחר, מקווה להגיע לנופש הזה עם מכתב התפטרות ביד ומקום חדש באופק. ואם לא, נראה, או שאתפטר באמת או שאמצא איזה תירוץ/ פשרה לא יודעת

שאסור למעסיק לסרב לתת בו חופש

בימים שהם לא יום בחירה זה באמת להחלטת המנהל.

והודעתי על החופש חודש מראש.

כשזה מעסיק דורסני אין לך באמת מה לעשות חוץ מפשוט להתפטר.

היום לא הייתי מתפטרת כ"כ מהר, בכל זאת צריכה לפרנס בית. אז הייתי רווקה.

בלי להתפטר?

במקרה הכי גרוע הוא יפטר אותך, יצא לך יותר טוב

יש בעיה לעבוד בחוהמ בגלל מגבלות דתיות, חד וחלק, פשוט מאוד... אני תמיד בחופש בחוהמ כי זה נורא מסובך לדעת מה מותר לעשות ומה לא. לדוגמא אסור לכתוב, גם במחשב אם זה משהו שנשאר, ויש גדרים מה מותר ומה אסור. אני בתור לא בקיאה פשוט לא נכנסת לזה, מודיעה שאני לא עובדת בחוהמ, לא יכולה. לא יודעת באיזו סביבה את עובדת וכמה זה מתקבל אבל לדעתי זה חובה של מעסיק לכבד את הדת של העובד שלו.. אני עובדת בחברה חילונית לחלוטין וזה עובר חלק.

לעבור מפוזיציה של אחד מול השני

לאינטרסים משותפים

לשניכם יש ענין שיהיה לך טוב

שתרצי לתת את המקסימום שיש לך

לעבור למדוד תפוקה ולא שעות עבודה או ימים

לעבור לשיח של אמון ואחריות

בעיני בוס שלא סומך עלי ונותן בי אמון מינימלי - אין לי מה לחפש אצלו

שיתן לך דד לין של תפוקה (בגדר הסביר.. לא עכשיו משו לא מציאותי) ואת אחראית עד החופש לעמוד בו

שהוא לא ירגיש שהוא מפסיד מהחופש שלך

ואם הוא לא מסוגל לזה- שישחרר אותך ויגיד לך בי

תחתמי אבטלה ותמצאי עבודה אחרת

אבל הבסיס לזה הוא שאת צריכה להעריך את עצמך

עוד לפני אוגוסט ישבנו וליבנו את הדברים, חלק קצת השתנה לטובה חלק החמיר והתקבע.

אין מבחינתו עבודה בגדר הסביר, הוא לא מצליח להבין כמה זמן דברים לוקחים, והוא מסוג הטיפוסים האלה שאם נשאר עוד יום עוד חצי שעה עוד דקה אז נדחוף עוד משהו קטן

ואני מתנצלת @חמדמדה שהשתלטתי פה על חצי מהשרשור 🫣

היה לי בוס כזה

לקח לי זמן להבין שזה משפיע על כל חלקה טובה

התחושה הזאת לא נעלמת בסוף יום עבודה

היא פשוט מחלחלת לחיים והפכה אותי לאומללה

לקח לי זמן חהבין שזה לא שווה את זה!

התפטרתי עוד לפני שמצאתי משו אחר

חתמתי אבטלה (בעצם לא חזרתי מחופשת לידה אז זה היה נחשב לפיטורים)

ואחרי כמה זמן מצאתי עבודה בול מה שחלמתי

עם אנשים טובים שכיף לי איתם

זה קיים

אל תתפשרי

ואני עובדת בחול המועד כמה ימים כי ככה ביקשו ..

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

אולי זה רלוונטי יותר באחרונים אבל אני לא הרגשתי שסגנון הכתיבה השתנה.

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא מידיעה אבל כי בספריה אצלנו הם מקוטלגים ז-ח וספרים עם יחסים חד מיניים מסוננים משם החוצה ולא נכנסים לספריה בכלל ובטח שלא לצעירים...

מה שאומר שיש בו כנראה קשרים זוגיים מינימליים, גג נשיקות אולי, אבל לא מעבר לזה.

אבל הילדים שלי קראו נראה לי את כל הסדרה (הצעירה יותר בת 9)

ממש מקווה שזה בסדר

אני לא מתחילה לעמוד בקצב שלהם... ובכלל לא אוהבת פנטזיה ומד"ב

כשהרגשתי שהיא ממש נכנסת חזק לתיאורים של כאב פיזי של הגיבורים. עשה לי כואב רק לקרוא (משהו עם צללים או זרמים... לא זוכרת... באזור 6-7 ככה).

הסדה ממש מרוחה. ממש.

לא זוכרת יחסים חד מיניים, אבל כן יש התאהבות בין הגיבורים (סופי הגיבורה בקשרי ידידות עם 3-4 בנים, ויש ממש תהיה לאורך הסדרה עם מי תתחתן בסוף...)

זה לא נראה לי גרוע מהארי פוטר.

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

עושה מאד טוב לנפש.

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).